יצרנית הרכבות השוויצרית שטדלר קבעה לפני כשבוע שיא גינס חדש עם רכבת נוסעים שמונעת באמצעות מימן ותאי דלק: מסע רצוף של יותר מ-2,800 קילומטרים ללא הפסקה בערבות קולורדו, ארה"ב.

רכבות הן אמנם בין תצורות התחבורה הכי פחות מזהמות בחישוב של קילומטר לנוסע, אבל כל הרכבות שלא מחוברות לרשת החשמל מונעות באמצעות גנרטורים ענקיים ששורפים דיזל ופולטים זיהום רב לאוויר.

פרישת תשתיות חשמל לאורך אלפי קילומטרים פוגעת פגיעה קשה בנוף ועולה מיליארדי דולרים, ולכן נדרשת שיטה לייצור חשמל בדרך לא מזהמת ובאופן מקומי, על גבי הרכבת עצמה.

יצרנית הרכבות השוויצרית שטדלר (Stadler Rail) קבעה כבר שיא גינס אחד בשנת 2021 כאשר ביצעה את נסיעת הרכבת הארוכה ביותר עם סוללה חשמלית. אלא שהשיא הזה – 224 קילומטרים "בלבד" – מדגיש כמה קשה לאגור אנרגיה חשמלית באמצעי כימי, כלומר בסוללה.

לעומת זאת, כאשר אוגרים אנרגיה כגז מימן, ואז פורקים אותה בתוך "תא דלק" שמייצר חשמל – מגבלת המרחק היחידה היא כמות המימן הדחוס שאפשר לאחסן והמשקל של מערכת האחסנה. זה בדיוק היתרון של משאיות, ובוודאי של רכבות, בכל הקשור להנעה מימנית. הנפח והמשקל היחסיים של מערכת אחסנת המימן פחות משמעותיים אפילו ביחס לנפח והמשקל של סוללה חשמלית.

זאת רכבת אמיתית ולא אב-טיפוס

רכבת הנוסעים Flirt H2 הוצגה לראשונה בשנת 2022 בתערוכת InnoTrans בברלין, גרמניה, והתוכנית היא להחליף באמצעותה רכבות מונעות דיזל שפועלות על תוואי מסילה שאינם מחושמלים או על תוואים מחושמלים-חלקית.

בשונה מכל מיני רעיונות קונספטואליים שאולי יעבדו יום אחד ואולי לא – הרכבת של שטדלר היא כלי רכב אמיתי. התצורה שבה נעשה שימוש כדי לקבוע את שיא גינס נבנתה עבור רשות התחבורה של מחוז סן ברנרדינו בקליפורניה, ויש עליה 108 מקומות ישיבה לנוסעים בנוסף ל"מרחב עמידה נדיב".

חשמל מופק על הרכבת הזאת באמצעות 12 תאי דלק שכל אחד מהם מספק 100 קילוואט, ומשם הוא נשלח אל סוללה חשמלית שנועדה לאגור חשמל במצבים שבהם המנועים לא צורכים אנרגיה, למשל כאשר הרכבת עומדת בתחנה. תצורה זו מאפשרת גם השבת אנרגיה לסוללה באמצעות בלימה רגנרטיבית. החשמל, ממש כמו ברוב הרכבות המודרניות בימינו בין אם הן מחוברות לרשת החשמל או אל קטרי דיזל, נשלח אל מנועים חשמליים שמסובבים את הגלגלים המניעים.

רשות התחבורה של מדינת קליפורניה הזמינה עד כה עשרה מערכי FLIRT H2 שמתוכננים להגיע למהירות מרבית של 130 קמ"ש ולהשיג טווח נסיעה שגרתי של 460 ק"מ בין תחנות תדלוק במימן. המערכים מסוגלים להתמודד עם טמפרטורות חיצוניות של עד 49 מעלות צלזיוס.

קובעים שיא גינס

כדי לקבוע את השיא החדש הותקנו על הרכבת מכלי מימן נוספים, והמבצע כולו בוצע תחת השגחה צמודה של צוות השיפוט של שיאי גינס.

בשעה 19:00, ערב ה-20 במרץ (21 במרץ בישראל), יצאה Flirt H2 למסע שארך 46 שעות לאורך 2,803 קילומטרים. הצוות של שטדלר כלל מספר נהגי קטר שנהגו במשמרות לאורך כל הלילה ויום המחרת, ובשעה 17:23 של ה-22 במרץ (12:23 שעון ישראל, ב-23 במרץ 2024) הסתיים המימן במכלים. צוות הנהגים הוכתר כמי ש"נהגו למרחק הארוך ביותר שנסעה רכבת נוסעים מונעת מימן ללא תדלוק או טעינה".

עקב אכילס של הנעה מימנית הוא כרגע תהליך ההפקה של מימן, בדגש על "מימן ירוק" – כלומר הפקה ממקורות אנרגיה מתחדשת. בישראל, למשל, אפשר להפיק מימן ממערכות סולאריות. הפעלת רכבות מימן בישראל יכולה להיות אלטרנטיבה עדיפה ביחס להקמת תשתיות חשמל יקרות, מכוערות ופגיעות.

לקריאה נוספת:

סין משיקה רכבת מימן ראשונה ומתקדמת במיוחד
סוללת מימן ראשונה מסוגה מספקת חשמל ביתי למשך יומיים
קאוואסאקי מתכננת אופנוע מימן. נשמע לכם הגיוני?
חשבתם שכבר שמעתם הכל? אז מה לגבי מנוע דו-פעימתי שפועל על אמוניה?

The post רכבת המימן שברה את שיא גינס: 2,800 קילומטרים על מיכל אחד appeared first on TheCar.

בשעה שמשרד התחבורה הישראלי מתכוון להשקיע 20 מיליארדי שקלים בקו רכבת מכרמיאל לקריית שמונה, אשר יפעל בטכנולוגיה שחלקה נוצר לפני 180 שנים, סין השיקה את מערך הרכבת המהיר ביותר בעולם, עם מהירויות נסיעה של עד 600 קמ"ש.

סין כבר מפעילה מספר קווי רכבת בטכנולוגיית "הרמה מגנטית" – Mag-Lev – אשר מצמצמת את החיכוך בין מערך הרכבת לבין המסילה באמצעות יצירת שדה מגנטי חזק מאד שעליו הרכבת "מרחפת". אלא שמערך הרכבת החדש – שיפעל בין שתי הערים החשובות ביותר בסין – בייג'ין ושנחאי – הוא מעתה הרכב הקרקעי המהיר ביותר בעולם.

הרכבת החדשה, אשר תסיע את הנוסעים לאורך כ-1,000 הקילומטרים שבין שתי הערים תוך 2.5 שעות בלבד, פותחה ויוצרה על-ידי תאגיד CRRC הממשלתי, ומדובר באותו תאגיד שמייצר גם את 44 הרכבות הקלות שיופעלו על "הקו האדום" בגוש דן, בין פתח תקווה לבת-ים דרך תל-אביב ויפו.

לדברי יוצריה, הרכבת המגנטית החדשה יעילה מאד מבחינה אנרגטית – והיא גם פותחה בתוך תשומת לב מרבית ליצירת "זיהום רעשים" מינימלי ודורשת פחות עבודות תחזוקה מרכבות מהירות אחרות.

הסינים חשפו את אב הטיפוס של רכבת המאג-לב המהירה החדשה הזאת בשנת 2019 ועבדו על בניית מערכי הרכבת והמסילה עד עתה. המערך מיועד לגשר על פער קיים בין רכבות מהירות 'רגילות', אשר מגיעות למהירויות מרביות של כ-350 קמ"ש, לבין מטוסים אשר אמנם טסים במהירות של 800-900 קמ"ש אך דורשים לוגיסטיקה מאד מורכבת גם ברמת הנוסע, וגם מבחינת המערכת ההיקפית שמתפעלת ומתחזקת אותם.

הרעיון הוא להשתמש במטוסים רק לטיסות ארוכות במיוחד, וברכבות לטווחי נסיעה בינוניים. כדי להמחיש את הנקודה – הטיסה בין שנחאי לבייג'ין, מרגע ההתנתקות מן ה"שרוול" בטרמינל ועד לרגע שבו נוסעים מתחילים לרדת מן המטוס (אבל לא כולל את משך המסע שלהם בתוך הטרמינלים) – אורכת שלוש שעות, כלומר חצי שעה יותר מאשר נסיעה ברכבת המהירה החדשה. אלא שלמשך הזמן הזה יש להוסיף גם את בזבוז הזמן מסביב, ברישום בטרמינל, ביטחון, והמתנה להעלאה למטוס – ומכאן שטיסה למרחק כזה הופכת להיות לא משתלמת.

ממשלת סין הציבה לעצמה לא מכבר יעד לאומי מאתגר, לפיו היא מתכוונת להיות "קובעת סטנדרטים עולמיים" בתחומים טכנולוגיים שונים. רכבת המאג-לב החדשה, ללא ספק, עונה לקריטריון הזה, ובגדול. עוד לפני השקת הרכבת מחזיקה סין באחד השיאים בתחומי התחבורה המסילתית, בזכות רשת מסילות רכבת מהירה באורך כולל של 37,900 קילומטרים. סין היא גם מובילה עולמית בתחום המאג-לב. יפן אמנם הייתה בין חלוצות השימוש ברכבות מהירות, וגם היא וגם גרמניה שואפות לבנות מערכי מאג-לב מתקדמים, אבל לפי שעה הן מורתעות בגלל עלויות גבוהות ובעיקר בגלל תחרות עם תשתית רכבת קיימת ופעילה. לישראל, לעומת זאת, אין מספיק תשתיות מסילתיות ולפני שסוללים נתיבים חדשים ראוי לשקול אם לבצע אותם בטכנולוגיות בנות 200 שנים, או בטכנולוגיות חדשניות וצופות פני עתיד.

לקריאה נוספת: היפרלופ במקום רכבות: מדינת ישראל צריכה להשקיע בעתיד במקום בעבר

The post סין חשפה את הרכבת המהירה ביותר בעולם. ומה בישראל? appeared first on TheCar.

שבועות בודדים נותרו כעת לתושבי פריז כדי להכין את עצמם מנטלית למגבלת המהירות החדשה שהוטלה על אחת הערים היפות ביותר באירופה, יש שאומרים בעולם כולו. כאשר הם יחזרו בסוף אוגוסט מן החופשה השנתית שלהם הם יגלו שכמעט בכל רחובות העיר הוצבו תמרורים חדשים שמגבילים את מהירות הנסיעה ל-30 קמ"ש בלבד, במקום 60-80 קמ"ש כיום.

ה"פריפריק" – כביש הטבעת שמקיף את מרכז העיר, והשדרות המפורסמות ביותר בעולם – 'שאנז אליזה' – יישארו בין עורקי התחבורה הבודדים שנחלצים לפי שעה מן המגבלה החדשה, ו"עיר האורות" תיכנס לאחד הניסויים התחבורתיים המעניינים שעשוי, ולדעת אחרים עלול, להשפיע על אופי הנהיגה בעשרות ערים אחרות בעולם.

אן אידלגו, ראש עיריית פריז בשבע השנים האחרונות, היא זו שמקדמת את מגבלת המהירות השנויה במחלוקת, ויש לה מספר טיעונים טובים לכך. ראשית, מהירות נסיעה נמוכה יותר תפחית את הכמות האבסולוטית של תאוצות, וכך תצמצם בהכרח את כמות האנרגיה שמבזבזים כלי רכב. זה יצמצם את כמות זיהום האוויר ושריפת הדלק, כמו גם את כמות הרעש שמייצרים כלי רכב. לכך, אין ויכוח, תהיה השפעה חיובית על בריאות תושבי פריז ועל צמצום פליטות הפחמן לאטמוספירה.

שנית, כמו רוב הערים הגדולות בעולם גם פריז גדושה כיום בכלי רכב לניידות אישית – אופניים, קורקינטים וכלים אחרים – והפחתת מהירות הנסיעה (שצריך לקוות שתיאכף גם עליהם) תצמצם את הקונפליקטים בין כלי רכב ואת מספר תאונות הדכים והנפגעים, גם בקרב הולכי רגל.
מצדדי התוכנית טוענים גם שפריז פקוקה ממילא, ושברוב שעות היום אי אפשר לנהוג בה במהירות שמגיעה אפילו ל-15 קמ"ש, לכן עדיף לאכוף מגבלת מהירות שתשכנע כמה שיותר נהגים לזנוח את מכוניותיהם ולעבור להשתמש במערכת המטרו המשובחת של העיר, או באלפי האוטובוסים שלה.

אלא שלא כל תושבי פריז שמחים לקבל את זחילת התנועה שנכפית עליהם, ויש מי שסבורים שהיא רק תחמיר את בעיות התחבורה הקיימות, בעיקר לנוכח מה שנראה כמו הכרזת מלחמה של אידלגו על כל כלי הרכב הממונעים. אלה טוענים שהמגבלות הדרקוניות, לטענתם, על מכוניות יפגעו בתיירות – אחד ממקורות ההכנסה החשובים של פריז, וגם בתושבים המקומיים שעובדים בפריפריות העירוניות ולהיפך – במי שמתגוררים בסמוך לעיר ועובדים בתוכה.

כיום יש במרכז פריז כ-140,000 מקומות חניה, והעירייה מקדמת תוכנית לקצץ את המספר הזה ל-60,000 בלבד. אבל אפילו המחשבה על המרת המכונית באופנוע לא כל כך פשוטה: קברניטי העיר דורשים להטיל חובת תשלום דמי חניה גם על אופנועים וקטנועים שחונים כיום בחינם, ואל ארבעת הרובעים הפנימיים ביותר של העיר תיאסר בהמשך כניסה של כל סוגי הרכב הממונעים – ובכלל זה גם אופנועים.

מי שמפוקד על ביצוע התוכניות – סגן ראש עיריית פריז דוד בליארט, הסביר לא אחת שמטרת העל שלהן היא "להשיב שטח עירוני שמוקדש כעת למכונית לטובת שימושים חדשים, ידידותיים יותר למשתמש ופחות מזהמים".

"ניסוי התחבורה" של פריז לא מסתכם רק באיסורים ומגבלות: לצד אלה מקדמת אידלגו את "תוכנית ה-15 דקות" שבמרכזה עומד האידאל של להפוך כל שכונה לסביבת מגורים אינטימית שמציעה לתושביה את כל מה שהם זקוקים לו במרחק הליכה מרבי של 15 דקות.
העיריה מצידה אישרה השנה תקציב של כ-313 מיליון דולר לבניית הסדרי תנועה חדשים שכוללים הפחתת מספר נתיבי הנסיעה לרכב ממונע, סלילת שבילי אופניים, הרחבת מדרכות, ונטיעת שטחים גדולים של עצים וגינות עירוניות. כבר בשנה שעברה, בעיצומה של מגפת קורונה, נסללו ברחבי פריז עשרות קילומטרים רבות של שבילי אופניים.

מה שברור זה שהגבלות התנועה של פריז עשויות, או עלולות, להיות מועתקות בקרוב לערים נוספות באירופה ובעולם. בבריטניה, למשל, יש מי שמקדמים הגבלות מהירות לא רק בלונדון – שחלק מרחובותיה המרכזיים מוטלת מגבלה דומה מזה כעשור – אלא במדינה כולה.
חברת הפרלמנט הבריטי קרוליין ראסל מקדמת כעת הגבלת מהירות לאומית ל-80 קמ"ש, והגבלת מהירות עירונית – לכל ערי הממלכה המאוחדת, של 32 קמ"ש. התוכנית הזאת מוגדרת כרגע כתוכנית מתוקף תקנות לשעת חירום שנובעת ממשבר הקורונה, אבל טיבן של תכניות כאלה הוא שהן נוטות להישאר בתוקף גם לאחר משברים.

לא מיותר להזכיר גם שהגבלות מהירות, והגבלות תנועה בכלל, הוטלו במקומות שונים בעולם במהלך משבר הדלק של תחילת שנות ה-70 במאה הקודמת.

לקריאה נוספת: עיריית פריז מקימה 150 עמדות עגינה-טעינה עירוניות לקורקינטים שיתופיים

The post המהירות בכל רחובות מרכז פריז מוגבלת ל-30 קמ"ש appeared first on TheCar.

הישראלים עמית, טל, ותום בירן, וסבא של טל ובת זוגו – ברברה ויצחק כהן, הם בין 15 הרוגי אסון הרכבל המחריד שהתרחש אתמול (א') בצפון איטליה, ואיתן בירן הקטן עדיין נאבק על חייו בבית החולים שם. אסון זה חייב להפעיל צלצול התרעה קולני מאד בישראל לפני אסון דומה שעלול להתרחש גם אצלנו. אסון מסוג אחר, שקורה ברגעים אלה ממש, הוא בזבוז של מאות מיליוני שקלים מקופת הציבור הישראלי על טכנולוגיית רכבלים שהומצאה במקור לפני 377 שנים.

נכון להיום פועלים בישראל שישה מערכי רכבלים – כולם לצורך אטרקציות תיירותיות, וכעת נוסף להם פרויקט ראשון של הסעת המונים באמצעות תחבורת כבלים, שכבר מבצע הרצה בעיר חיפה. בנוסף, משרדי התחבורה והתיירות קידמו בשנים האחרונות מספר פרויקטים נוספים לתחבורה באמצעות רכבלים – ובחלק מהם אי אפשר להתעלם מן המוטיבציה הפוליטית שאולי האפילה על שיקולי תחבורה וכלכלה רציונליים.

הסיבות העיקריות שצריכות לעצור השקעת כספי ציבור בהקמת מערכי רכבל נוספים הן בראש ובראשונה העובדה שמדובר בטכנולוגיה עתיקה שדורשת אחזקה מקצועית ויקרה מאד – וזאת נקודת תורפה משמעותית של ניהול ממשלתי בישראל. בנוסף, בעידן שבו מפותחות שיטות תחבורה מתקדמות ויעילות – החל ב'היפרלופ' וכלה בהנעה מגנטית וברחפנים מאוישים – הדבר הכי פחות חכם הוא להתעקש על השקעה באמצעי תחבורה עתיקים.

סיבה חשובה נוספת, ולקח מן האסון במירון, היא שמערכי רכבל, בשונה מתשתיות תחבורה אחרות, לא נמצאים בתחום האחריות הבלעדי של משרד התחבורה, ואין אדם או גוף במשרד הזה שאחראי על דרישות הבטיחות ועל עמידה בתקנים בינלאומיים. מאליו ברור שבמקרה אסון בישראל תתמסמס האחריות בין גורמים שונים ואף אחד, כמובן, לא יהיה אשם. במדינת ישראל גם אין ידע רלבנטי לתחזוקת ובטיחות רכבלים, וסך ניסיון ההפעלה שלהם מוגבל, כאמור, למספר אתרי נופש ולרכבלים מעוטי קיבולת. התוצאה היא שכל מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה תלויים בחברות זרות ובמומחים מחו"ל.

רכבל היא מערכת פשוטה מאד מצד אחד אבל מאד מורכבת, רגישה ופגיעה במובנים אחרים. במהלך עשרות השנים האחרונות התרחשו בעולם עשרות תאונות, כמעט כולן קטלניות, בין השאר בגלל כשלי תחזוקה, טעויות תפעול, בעיות מזג אוויר, ואפילו תאונות אוויריות כתוצאה מפגיעת כלי טייס. כאשר קרונית רכבל ניתקת מן הכבל בגובה של עשרות מטרים – התוצאה הקשה ידועה מראש.

רכבלים בישראל: מה קיים, מה מתוכנן?

בימים אלה, כאמור, מבוצעת בחיפה הרצה של מערך הרכבל הגדול ביותר בישראל, פרויקט שאליו נתייחס בהמשך, ובמקביל פועלים מערכים ותיקים באתר החרמון, בראש הנקרה, בצוק מנרה, בחיפה (כרמל), במצדה וביריחו.

הרכבל הראשון בישראל נבנה בראש הנקרה, ועבודות התכנון שלו החלו עוד בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת. הרכבל החל לפעול בשנת 1968, לאורך כ-100 מטרים בלבד במורד רחבת הכניסה למעבר הגבול ללבנון ואל הנקרות שחצובות בצוק. הרכבל נבנה על-ידי חברה אוסטרית שגם מפקחת על תחזוקתו, במקביל לפיקוח של הטכניון.

הרכבל השני בישראל הוקם באתר מצדה, והתכנון שלו החל במקביל לרכבל של ראש הנקרה. רכבל זה מסיע נוסעים בין בקעת ים המלח במזרח ועד למבצר שעל ראש ההר, בהפרש גבהים של כ-290 מטרים. בזכות מיקומו הסמוך לים המלח זה כמובן "הרכבל הנמוך ביותר בעולם", והוא גם נושא את מספר הנוסעים הרב ביותר: קיבולת כל קרונית שלו היא 80 נוסעים.

רכבל מצדה הוקם כאטרקציה תיירותית על-ידי איש עסקים יהודי אמריקני ובתמיכת משרד התיירות. הוא הוקם החל משנת 1970 על-ידי חברה שווייצרית וקבלן ישראלי, תוכנן על ידי אותו מהנדס שתכנן את רכבל ראש הנקרה, ונחנך בתחילת שנת 1971. רכבל מצדה שופץ באופן כולל בשנת 1998 ואז גם הוחלפו בו הקרונות.

מערך הרכבלים הגדול ביותר באתר אחד בישראל הוקם על החרמון, וגם הוא החל להיבנות בשנת 1971. כיום פועלים שם חמישה רכבלים וכן מסוע ו-4 "טי בארים", חלקם משמשים אך ורק לגולשי סקי ואחרים גם למבקרים. המערך נבנה במקור בעזרה תקציבית של הסוכנות היהודית, תנועת המושבים ומושב נווה אטי"ב, ובשנת 2019 הוחלף חלק מן המערך ברכבלים חדישים, סגורים ומהירים.

הרכבל הראשון של חיפה הוקם כאטרקציה תיירותית בשנת 1986 על-ידי החברה הכלכלית לחיפה, והוא מוליך לאורך קו אווירי של 355 מטרים, עם הפרש גבהים של כ-130 מטרים, בין שכונת בת גלים שלחוף הים ועד לסטלה מאריס שבראש ההר. הרכבל, שמופעל כעסק בבעלות פרטית, בנוי משני מערכים של שלוש קרוניות, והוא הושבת במהלך מלחמת לבנון וחזר לפעול כשנה וחצי לאחר מכן. בחורף 2016 נקרע כבל תקשורת של הרכבל בגלל רוחות עזות, מה שהוביל להשבתת המערך למשך כחודשיים.

הרכבל בצוק מנרה, שהוא הארוך ביותר בישראל, הופעל לראשונה בשנת 1998 באתר תיירות, נופש וספורט אתגרי שמופעל על-ידי קיבוץ מנרה על מורדות הרי נפתלי בגליל העליון. תכנון הרכבל החל כבר בשנות ה-70 המוקדמות במטרה לעודד תיירות לגליל העליון, עלות הקמתו הוערכה ב-30 מיליון שקלים וזו שולמה בחלקה מתקציבי משרד התיירות. הרכבל מופעל על-ידי חברת 'הולילנד תיירות' (66%), החברה הכלכלית קריית שמונה וקיבוץ מנרה (16%). במהלך מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, נפגע האתר מקטיושות שנורו מלבנון וגרמו לשריפות נרחבות, ופעילות הרכבל חודשה רק במרץ 2007. בלי קשר, הרכבל בצוק מנרה נסגר מדי מספר שנים תקופות ארוכות יחסית לצורך תחזוקה. רכבל צוק מנרה מטפס לגובה של 750 מטרים ולאורך מסלול של כמעט 2 קילומטרים, וכל מקבץ קרוניות שלו מסיע 24 נוסעים (בשלוש קרוניות).

במקביל לבניית הרכבל של מנרה בנתה הרשות הפלסטינאית בשנת 1998 רכבל שנמתח לאורך כ-1.3 קילומטרים בין העיר יריחו לבין תל אס סולטן שעליו בנוי מנזר הקרנטל. המערכת נבנתה על-ידי חברה אוסטרית-שוויצרית ולא ברור מי מתחזק אותה ומי אחראי עליה.

הסעת המונים על חוט השערה

במהלך העשור הקודם קידם משרד התחבורה מספר תוכניות הסעת המונים באמצעות רכבלים, והיחיד מבניהם שכבר קרם עור וגידים הוא ה"רכבלית" (על משקל "כרמלית") שנבנה על-ידי חברת נתיבי ישראל בין התחנה המרכזית של חיפה לבין אוניברסיטת חיפה. מערך הסעה זה, הגדול מסוגו בישראל, נמתח לאורך 4.6 קילומטרים ובהפרש גבהים של כ-460 מטרים, עם שש תחנות העלאת והורדת נוסעים לאורך הנתיב.

מערך זה כולל 76 קרוניות לעשרה נוסעים כל אחת, והוא תלוי על 36 עמודי פלדה שהגבוה ביניהם מגיע לגובה של 30 מטרים מעל לפני השטח. מתכנני המערכת מאמינים שהיא מסוגלת להסיע עד 2,400 נוסעים בשעה לכל כיוון. מערכת הרכבלית נבנה על-ידי תאגיד שווייצרי-אוסטרי שבנה גם את מערכי הקרונות של הכרמלית, אשר סופקו בשנת 2018.

פרויקט הרכבלית קודם ונתקע במשך עשרות שנים על-ידי עירית חיפה, ובסופו של דבר קודם על-ידי משרד התחבורה החל משנת 2016, עם תג מחיר של כ-280 מיליון שקלים (סכום שהאמיר מאז אל כמעט 350 מיליון). הפרויקט, שיצא לדרך בניהול חברת יפה נוף, הועבר לניהולה של נתיבי ישראל ואמור היה להיות מושלם עד אמצע 2020. כעת הוא אמור להיות מושק באוקטובר השנה, ומדובר בפרויקט מוגמר ולכן כולנו צריכים לאחל לו הצלחה.

שאלת 350 מיליון השקלים היא האם מדינת ישראל תדע לפקח על רמת התחזוקה והבטיחות של פרויקט זה, ומה תהיה הנצילות שלו מבחינת זמני השבתה לצרכי תחזוקה.

פרויקט אחר, הרבה יותר בעייתי מבחינה פוליטית אך גם נופית ובטיחותית, הוא רכבל שמקודם על-ידי משרד התיירות באגן העיר העתיקה שבירושלים, ממתחם תחנת הרכבת הישנה ועד לכותל ועיר דוד. כדי לעקוף את מוסדות התכנון הרגילים הועבר פרויקט זה באמצעות הוועדה לתשתיות לאומיות, שאישרה אותו זה מכבר בטענה שהוא אמור לפתור בעיית תחבורה קשה באזור. הרכבל המוצע אמור להסיע עד כ-3,000 נוסעים לשעה בכל כיוון באמצעות 73 קרוניות לעשרה נוסעים שינועו בנתיב שאורכו כ-1.4 קילומטרים. במאי 2018 אישרה הממשלה תקציב של 200 מיליון שקלים לפרויקט זה (הסכום עודכן בהמשך ל-220 מיליון ש"ח).

לרכבל בירושלים מתנגדים רבים, בין השאר מי שהמסלול שלו עובר מעל לראשיהם, אך גם מי שחרדים לאופי הארכיטקטוני והוויזואלי של העיר. קואליציה של ארגונים שעוסקים בתכנון, אדריכלות ושימור, בהם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ואיגוד המתכננים בישראל, החברה להגנת הטבע, ארגון הסטודנטים מגמה ירוקה, נציגי העדה החרדית וקהילת היהדות הקראית, וגם תושבי שכונות סמוכות שיושפעו מהקמת הרכבל, וכן אנשי מקצוע שעוסקים בתכנון עירוני, ארכאולוגיה ואדריכלות – וכל אלה הציגו מגוון רחב של התנגדויות לתוכנית.

שיקולים פוליטיים עומדים בסבירות רבה גם מאחורי תוכנית אחרת של משרד התחבורה להקים רכבל למירון, בעלות של מאות מיליוני שקלים, וזאת למרות שהפעילות במירון מתנקזת בדרך כלל למספר ימים בודים במהלך השנה. תוכנית נוספת, לא פחות מיותרת, הוצגה גם לקו שיוליך בין נוף הגליל (לשעבר נצרת עילית) לבין הר תבור. מיליון שקלים ראשונים נשרפו כבר על תכנון המיזם הזה, והיד עודנה נטויה.

פתרון תחבורתי גרוע ומסוכן

השורשים לשימוש בטכנולוגיית רכבלים נעוצים בשנת 1515, ואילו כלי ראשון שתוכנן כרכבל מודרני נבנה בשנת 1644 על-ידי המהנדס והממציא ההולנדי אדם וויב (Adam Wybe) בעיר גדאנסק שבפולין. הרעיון עצמו, אגב, נהגה שנים קודם לכן על-ידי הבישוף הקרואטי Fausto Veranzio שהיה איש אשכולות וממציא, ופעל בשטח הרפובליקה הוונציאנית ששלטה באותה תקופה בשטחי קרואטיה של ימינו.

בממוצע, בשבעת העשורים האחרונים התרחשה לפחות תאונת רכבל אחת בכל שנה (לא כולל תאונות בסוגים אחרים של תחבורת כבלים כמו תחבורה מסילתית – שבה התרחש האסון הגדול מכל עם כ-150 הרוגים), ומכיוון שמדובר במערכת הסעת המונים – בחלק מן התאונות נספה מספר גדול יחסית של נוסעים. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שרכבלים לא נחשבים למערכת תחבורה מסוכנת במיוחד מבחינה אבסולוטית, בעיקר מכיוון שבסך הכל הם לא משנעים מספרים גדולים מאד של נוסעים.

כמעט 400 שנים אחרי הרכבל הראשון שוקדים כיום בעולם על הפיתוח של רכבות מגנטיות, רכבות עיליות ("סקיי-טריין"), "היפרלופ" ורחפנים, שלא לדבר על תחבורה שיתופית ורכב אוטונומי, אבל משרד התחבורה שלנו מעדיף להשקיע מיליארדי שקלים מהכסף של כולנו בטכנולוגיה בת 377 שנים, תוך התעלמות מדבריהם של מומחים שמסבירים שמדובר בפעולה לא חכמה ולא אחראית.

בין הטענות הענייניות כנגד מערכות רכבל בולטת העובדה שזאת מערכת קשיחה – להבדיל למשל משימוש באוטובוסים או אפילו מסלילת כבישים ומחלפים, וזאת גם מערכת רגישה מאד לפגעי מזג אוויר ולפיגועים מעשי ידי אדם. במציאות ביטחונית ישראלית, שכוללת טילים מחד ומעשי חבלה מקומיים מאידך – מדובר גם במטרת איכות עבור מי שמבקש לפגוע בנו.

שבעת מערכי הרכבלים שכבר קיימים בישראל הינם עובדה מוגמרת, ועל הממשלה מוטלת חובה למצוא את הדרך האפקטיבית ביותר לפקח על התפעול והתחזוקה שלהם כדי למנוע אסונות. אבל לפני שמשקיעים שקל נוסף מתקציבי הציבור בפרויקטים חדשים – צריך להביט בתמונות המחרידות מאיטליה ולשקול שוב.

The post האם אסון הרכבל הבא יתרחש בישראל? appeared first on TheCar.

יצרנית כלי הרכב החשמליים האמריקנית 'טסלה' עשויה לפתח כלי רכב חשמלי להסעה של 12 נוסעים, אם כי בשלב זה עדיין לא ברור אם היא תבצע עבורו תקינה לשימוש על כבישים ציבוריים או שהוא ישמש באופן בלעדי את "חברת הקידוח" אשר בונה נתיבי תחבורה תת קרקעיים חדישים.

טסלה היא אחת מתוך מספר חברות שנשלטות, מנוהלות או משפעות על-ידי יזם ההי טק האקצנטרי אלון מאסק. חברה אחרת שהוא יזם נקראת "חברת הקידוח" והיא פועלת מתוך השטח של חברת האירוספייס "ספייס איקס" בקליפורניה. החזון של "חברת הקידוח" הוא להשתמש בתווך התת-קרקעי הלא מנוצל כדי לפתור בעיות תחבורה, וזאת באמצעות קידוח רשת מנהרות תת קרקעיות בקוטר של 4.2 מטרים שבתוכן ייסעו מכוניות חשמליות (או מזחלות רובוטיות שעליהן יוצבו מכוניות).

ביום רביעי שעבר קיבל הועד המנהל של רשות התחבורה של מחוז סן ברנרדינו שבקליפורניה את הצעתה של 'חברת הקידוח' להקמת קו תחבורה ציבורית בין פרברי לוס אנג'לס לבין שדה התעופה הבינלאומי של אונטריו. הועד המנהל של רשות התחבורה קיבל פה אחד את ההצעה ודחה מחקר בעלות של 3 מיליון דולר של אפשרויות תחבורה מסילתיות באותו נתיב.

רעיון המנהרות של 'חברת הקידוח' לא מוגבל כמובן לשימוש ברכב זה או אחר, אם כי שימוש בכלי רכב חשמליים יצמצם בעיה משמעותית של פינוי גזים רעילים מתוך המנהרות. לטסלה, ולמעשה לאף יצרנית רכב אחרת כיום, אין עדיין כלי רכב חשמלי מהיר שיכול להסיע מספר נוסעים גדול מחמישה. הדגם החדש – נושא האנשים – מתוכנן להציע די מקום ל-12 אנשים מבוגרים ולמטען האישי שלהם, ובכך ממציא למעשה נישה חדשה לגמרי.

התוכנית של חברת הקידוח היא לחפור מנהרה באורך של כ-4.5 קילומטרים ובעומק של כ-10 מטרים מתחת לפני הקרקע, ולהסיע בתוכה מכוניות חשמליות במהירות של כ-200 קמ"ש. משך הזמן של נסיעה כזאת יהיה בין דקה וחצי לשתי דקות. בכל שעה אפשר יהיה להסיע כ-1,200 נוסעים, כלומר כ-10 מיליון נוסעים בשנה. העיתון המקומי 'מרקורי ניוז', אשר דיווח על החלטת הרשות, מספר שעלות הפרויקט שהציעה 'חברת הקידוח' עומד על כ-75 מיליון דולר ומשך זמן ההקמה שלו מוערך בכ-4 שנים. זאת לעומת עלות של בין 1 ל-1.5 מיליארד דולר ועשר שנות עבודה שתארך סלילה של מסילת ברזל על-קרקעית.

את שדה התעופה אונטריו פוקדים מידי שנה כ-5.6 מיליון נוסעים, והעיתון מדווח על כך ש"הרשויות קיבלו את ההצעה בהתלהבות מכיוון שלדברי מנהל הוועדה "זה גורם לנו לחשוב בדרך חדשה. זה דבר שאפשר לעשות יחסית במהירות ובזול".

כמובן שהחלק שמעניין אותנו יותר, בהכרזת רשות התחבורה של מחוז סן ברנרדינו, הוא לגבי העובדה שההצעה המקורית של 'חברת הקידוח' כללה שימוש במכוניות חשמליות סטנדרטיות מתוצרת טסלה, אבל לאחר עבודה משותפת עם אנשי התחבורה הציבורית הוחלט שטסלה תפתח לטובת הפרויקט ואנים חשמליים שמסוגלים להסיע עד 12 אנשים בוגרים על מטענם. כלי רכב כאלה יתגלגלו על צמיגי גומי רגילים אבל מכיוון שהם נוסעים אך ורק בתוך מנהרה, עם זכויות דרך בלעדיות, אין צורך שינהג בהם נהג. טסלה יכולה להשתמש בקלות ביכולות האוטונומיות הנוכחיות שלה, וכל עוד שכלי הרכב האלה "לא רואים אור יום" הם גם לא זקוקים לתקינה כלשהיא.

טסלה תמיד תוכל לפתח גרסה "אזרחית" על בסיס כלי הרכב האלה, ולאחר שהיא תעמוד בכל דרישות התקינה תוכל טסלה לנצל את ההזדמנות כדי להציע כלי רכב חשמלי ראשון מסוגו בפלח השוק של כלי רכב קלים להסעת נוסעים.

The post טסלה תבנה ואן חשמלי ל-12 נוסעים appeared first on TheCar.

שר התחבורה החדש (והזמני?) בצלאל סמוטריץ רוצה בוודאי להשאיר חותם מתקופת כהונתו, יהיה אורכה ככל שיהיה, וזאת כנראה בכל מחיר.

מצד שני, לא קל לרשום פרק בהיסטוריה אחרי ישראל כץ אשר חנה במשרד הזה חניה ארוכת טווח: כהונתו של כץ, שארכה יותר מעשר שנים (!) היא הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. אז מה עושים? ייתכן שסמוטריץ' החליט פשוט לאמץ את שיטת כץ לפתרון בעיות: להחמיר אותן.

במבחן התוצאה, במהלך העשור האחרון משרד התחבורה לא הצליח לקדם את התחבורה הציבורית בישראל על-ידי יצירת תנאים שיקסמו לנהגי רכב ציבורי, והתוצאה היא שבענף האוטובוסים, למשל, מדווחים על מחסור של כ-5,000 נהגים. חברות האוטובוסים אמנם מתאמצות לגייס נהגים, אבל זאת משימה לא קלה מפני שמי ששולט באופן בלעדי בתנאי המכרזים שקובעים, בפועל, את מתח הרווחים שלהן הוא… משרד התחבורה.

לא מיותר להזכיר שכאשר ישראל כץ לא הצליח (ואולי לא רצה) לשפר את מצבם של בוחני הנהיגה ואת שיטת לימוד הנהיגה הוא הפריט את מערך המבחנים לידיהן של חברות פרטיות, וכאשר אלה לא הצליחו לגייס בוחני נהיגה החל משרד התחבורה בתהליך (שאולי טרם הסתיים) של הורדת רף הדרישות מבוחן נהיגה. נכון להיום, בוחן נהיגה יכול להיות כל כך צעיר שהוא יעניק או לא יעניק רישיון נהיגה לתלמיד, אבל לא יוכל ללוות אותו לאחר מכן כנהג מלווה…

השר סמוטריץ', במבחן התוצאה, ממשיך בינתיים באותה הדרך: במקום להפוך את נהיגת האוטובוסים בישראל למקצוע מכובד ומכבד הוא החליט פשוט להוריד את רף הדרישות מנהגי אוטובוסים ומוניות, ומעתה הם לא יזדקקו אפילו ל-8 שנות לימוד.
נכון להיום, תקנה 189 (ד) (2) לתקנות התעבורה קובעת רף די צנוע כאחת מדרישות החובה מנהג אוטובוס ומונית: לסיים בהצלחה את כיתה ח' בבית הספר. אלא שבהצעת תיקון לתקנה הזאת, שעליה חתום השר סמוטריץ, נקבע ש"פסקה 2- תמחק". בדברי ההסבר לתיקון נכתב… תחזיקו חזק: " תקנה זו קובעת כי תנאי לקבל רישיון נהיגה לדרגהD1 (מונית) הינו, סיום שמונה שנות לימוד. מבחינה מקצועית אנו סבורים כי יכול אדם להיות נהג מקצועי, גם אם הוא נעדר השכלה פורמאלית, ולכן אנו רואים הצדקה לבטל דרישה זו. נבהיר כי אין שינוי ביתר הדרישות כפי שהם מפורטות בתקנות.
מובהר למען הסר ספק כי התיקון האמור יחול גם על רישיון נהיגה לדרגה D (אוטובוס), שכן התנאים לקבל דרגה זו והמפורטים בתקנת משנה (ה) נגזרים בשינויים המחויבים מתקנה 189(ד)".

אז בפעם הבאה שאתם שולחים את הילד שלכם לתיכון באוטובוס תצטרכו כנראה לענות על שלוש שאלות: ראשית, האם נראה לכם סביר שאדם שלא סיים כיתה ט' יביא את הילד שלכם בביטחון אל בית הספר ובחזרה הביתה? שנית, מה תענו לילד שלכם כאשר יאמר לכם שהוא לא רוצה ללכת ללמוד אלא להיות נהג אוטובוס? ושלישית: מה לכל הרוחות יש לבצלאל סמוטריץ' נגד חינוך?

The post משרד התחבורה נגד החינוך: נהג אוטובוס לא צריך בית ספר appeared first on TheCar.

"משרד התחבורה", כותב דובר המשרד בתגובה ארוכה מן הרגיל לדוח מבקר המדינה, "מוביל מזה עשור מהפכה חסרת תקדים להקמת רשת ארצית של מסילות ברזל, הכוללת מאות קילומטרים של מסילות חדשות, גשרים ומנהרות, בכל רחבי הארץ שהגדילו את מספר הנסיעות ברכבת פי שלושה ויותר".

עובדתית זה נכון: מאז שמשרד האוצר אישר את תכנית החומש של הרכבת – בשנת 2005, והאחריות לסלילת מסילות ברזל הועברה לידי מע"צ (רגע לפני שזאת הפכה ל"נתיבי ישראל"), אזרחי המדינה השקיעו עשרות מיליארדי שקלים בפיתוח רשת מסילות ותשתיות רכבת אשר קודם לכן התנוונו במשך שנים רבות. אבל כאשר קוראים את הדו"ח החמור שפרסם אתמול מבקר המדינה אודות מצבה המשברי של התחבורה הציבורית בישראל – קל להבין שהתקלות והכשלים שנחשפו ברכבת ישראל לא קשורים להשקעה הכספית הגדולה של כספי הציבור אלא דווקא לניהול של הכסף הזה.

כך, למשל, התחזיות למספר הנוסעים ברכבת בשנים 2013 – 2017 – עמוק בתוך הקדנציה של שר התחבורה הנוכחי והרבה אחרי שהכסף הגדול הוזרם כבר לרכבת, היו נמוכות בכ-25% מן המספר האמיתי של נוסעים שבחרו לנסוע בה. זאת לא טעות שנגרמה בגלל מחסור בתקציבים אלא – כפי שקבע מבקר המדינה – בגלל שהנהלת הרכבת לא נערכה כראוי לרפורמה בתעריפים ולהחזרת ההסעה של חיילים לרכבת בימי א'. במילים אחרות – החלטה ניהולית או פוליטית (שפטו בעצמכם) של השר כץ וראשי משרדו גרמה לצפיפות לא סבירה עבור כלל נוסעי הרכבת.

אחת ההשלכות של חיזוי לא נכון של מספר הנוסעים הייתה הזמנה לא מספקת של "ציוד נייד" – קרונות וקטרים. מבקר המדינה מצא שבחודש דצמבר 2015 העריכה הנהלת הרכבת שהחברה זקוקה באופן מיידי ל-168 קרונות דו-קומתיים חדשים, מהם 61 באופן מיידי. הלחץ הזה – שכל כולו נבע מהיעדר תכנון מוקדם – הביא לרכישת 60 קרונות כבר בחודש מרץ 2016, ו-81 קרונות נוספים בשנים 2016 – 2017. לא מיותר להזכיר, בהקשר הזה, שקרונות וקטרים אמורים לשמש את חברת הרכבת למשך עשרות שנים, אבל ההליך המזורז, מעבר לעלות הגבוהה שלו, גרם לכך שכל הקרונות נרכשו לפי מפרט ישן שאופיין 14 שנים קודם לכן (!). המשמעות: תחשבו שאתם קונים היום יונדאי טוסון חדש, אבל מקבלים את הדגם של 2008 .

ככה לא בונים מסילה

בשנת 2002 החליטה ממשלת ישראל שנדרשת מסילה רביעית באיילון כדי לפתוח צוואר בקבוק משמעותי ברשת המסילות הישראלית, ורק כדי שלא תחשבו בטעות שכל החלמאות נחתה במשרד התחבורה רק לפני 10 שנים (היא לא, חלמאות ספוגה בקירות של המשרד הזה) – במקביל התגלה שחברת נתיבי איילון כבר בנתה גשר וכביש על הנתיב שבו אמורות לעבור המסילות של הרכבת.
100 מיליון שקלים וארבע שנים לאחר מכן נבנה גשר חדש והקודם נהרס, מפה לשם חלפו עוד 4 שנים, ובשנת 2010 החליטה ממשלת ישראל להכריז על פרויקט המסילה הרביעית כעל "פרויקט תשתית לאומית" כדי להקים מסילה רביעית שתאפשר להוסיף קווים ולהגביר את תדירותם. הפרויקט הלאומי החשוב הזה אמור היה לארוך שנה וארבעה חודשים, אבל מבקר המדינה בדק ומצא שהליכי התכנון של הפרויקט הושלמו רק בשנה שעברה – כלומר כמעט 8 שנים אחרי שהפרויקט הוכרז כ"פרויקט לאומי". נכון לעכשיו, במקרה הטוב ביותר, הקמת המסילה הרביעית תושלם רק ברבעון האחרון של שנת 2026 – כלומר 22 שנים לאחר שהתוכנית יצאה לדרך (!).

רכבת ישראל רכשה מערכת איתות חדשה כדי להגביר את בטיחות התנועה ברכבות ולהגדיל את מספר הרכבות שעוברות בציר האיילון. המערכת אמורה הייתה להתחיל לפעול ממש בימים אלה, אבל היא לא תהיה מוכנה לפני חודש יולי 2021 במקרה הטוב. באופן דומה, המירוץ להקים במהירות את קו הרכבת בין נעמן לכרמיאל גרם לכך שבמשרד התחבורה לא הצליחו לתכנן ולאשר בזמן מפגש בין מסילת הרכבת לכביש עד למועד תחילת הפעילות בספטמבר 2017. העבודות על השלמת ההפרדה הזאת יסתיימו, במקרה הטוב, בשנת 2020.

נוסעים רבים ברכבת מתלוננים על אי-עמידה בלוחות הזמנים וביטול – לרוב ללא התרעה – של רכבות, והנתונים שמפרסם מבקר המדינה תומכים בתחושה הזאת: מספר האחורים של רכבות (מעל 6 דקות) בשעות השיא עלה בשנים 2015-2017 האחרונות בכ-44%. מספר ביטולי הרכבות גדל בכ-473% !

במקביל גדלה גם הצפיפות ברכבת, וזה לא צפוי להשתפר בעתיד הקרוב: שיעורי התפוסה ברכבות, בקווים שיסיעו כמחצית מהנוסעים בשנים 2019 – 2022, צפויים להישאר גבוהים בשעות השיא בכל ימות השבוע ולהגיע ל-130%. משמעותם של שיעורי תפוסה גבוהים היא שנוסעים נאלצים לעמוד בנסיעות ממושכות, ובמקרים שונים בכלל אינם יכולים לעלות לרכבת – וכל זה עוד לפני שדיברנו על בטיחות הנוסעים. ברכבת ישראל מעריכים שהבעיה הזאת תלווה אותנו לכל הפחות עד לשנת 2040 – וזאת בשליש מקווי הרכבת. הגידול במספר הנוסעים הביא להגדלת מספר הנוסעים שממתינים ברציפים ומאריך את משך הזמן שנדרש לעלייתם ולירידתם מהקרונות, ובהתאם מתארך זמן השהייה של הרכבת בתחנה.

על טעויות משלמים (כלומר, אנחנו משלמים)

המבקר קובע שלטעויות בתחזית הביקושים, לעיכובים, למערכת האיתות החדשה שטרם פועלת ולעיכוב ברכש הציוד הנייד ישנה השפעה רבה על רמת הצפיפות בקרונות ועל טיב השירות לנוסעים. אבל זה לא נגמר בזה: בהנהלת הרכבת היו אמורים לדעת שהבעיה הגדולה ביותר של תחבורה בכלל, ותחבורה ציבורית בפרט, היא "שאלת הקילומטר הראשון והאחרון" – איך מגיעים לרכבת ואיך מגיעים מן הרכבת אל היעד. אלא שבעת תכנון הקרונות לא נלקח בחשבון הצורך בשינוע של כלי רכב לניידות אישית (אופניים, קורקינטים) והמבקר קובע שרק בחלק מהקרונות יש מקום מצומצם לאחסון אופניים. התוצאה: העמדת אופניים בקרונות, במקומות שלא נועדו לכך, מגדילה עוד יותר את הצפיפות הקשה ממילא.

כמובן שמבחינת התחבורה הציבורית עדיף היה אם נוסעים היו מגיעים עם אוטובוסים לתחנות, אלא שכדי שנוסע יוכל להיות בטוח שהוא לא מאחר את הרכבת ולא מתייבש שעות בהמתנה לרכבת הבאה נדרש "מנגנון מתכלל" לשילוביות של הרכבת עם מפעילי התחבורה הציבורית. המבקר בדק ומצא שחלק מקווי האוטובוס הייעודיים לתחנות הרכבת (קווי הזנה) פועלים בתדירות נמוכה ולא לכל אורך שעות היום, וחמור מכך: אין סינכרון מספק בין הרכבת לקווי האוטובוס. וזה לא שלא חשבו על הבעיה. הרשות הארצית לתחבורה דווקא הכינה תוכניות לשילוב בין הרכבת למפעילים השונים, אבל מנגנון מעשי כזה עדיין לא פועל – בעיקר מכיוון שזאת אמורה הייתה להיות "ליבת העשייה של רשויות תחבורה מטרופוליניות" – אשר עדיין לא הוקמו למרות החלטות הממשלה בעניין…

כל מי שלא יכול להגיע עם אופניים או באוטובוס אל תחנת הרכבת מכיר את המציאות העגומה של מחסור במקומות חניה. מבקר המדינה מספר לנו שמספר מקומות החנייה ליד התחנות קטן בשיעור ניכר מזה שנדרש – וגם זה לא חדש. המבקר מצא סקר שנעשה עבור משרד התחבורה לפני כ-11 שנים, בשנת 2008, ובהשוואה להערכות שמתוארות בו קיים חוסר של כ-30% (נכון לאפריל 2017) במספר מקומות החניה ליד תחנות רכבת. המצב חמור שבעתיים ליד תחנות רכבת גדולות – ברחובות, בבאר שבע מרכז, באשדוד עד-הלום ובעכו, כמו גם בארבע תחנות אזוריות: בית שמש, חדרה מערב, בית יהושע וכרמיאל. התוצאה היא שנהגים רבים נאלצים החלנות את מכוניותיהם במקומות אסורים, שחלקם גם מסוכנים.

אגב, אפילו מי שוויתר על המכונית, האופניים והאוטובוס ומנסה להגיע רגלית לתחנות הרכבת בני ברק והאוניברסיטה יגלה שמדובר באתגר לא קל: במתחם תחנת הרכבת בבני ברק אין תחנות אוטובוסים, וההגעה לתחנות אלה כרוך בטיפוס של כ-60 מדרגות בגרם לולייני – מה שהופך את המשימה לבלתי אפשרית לבעלי מוגבלויות ולאזרחים ותיקים. בתחנת האוניברסיטה נדרש טיפוס על כ-90 מדרגות, וכמו בבני ברק אין חלופה למתקשים בהליכה, כמו מעלית או דרגנוע.

כך אומר המבקר

"הממשלה", מסכם מבקר המדינה את הפרק שעוסק ברכבת, "השקיעה משאבים כספיים רבים במשך השנים לפיתוח רשת מסילות הרכבת, לפתיחת קווי נוסעים חדשים ולהקמת תחנות חדשות ברחבי הארץ, ואף הקימה חברה ממשלתית ייעודית לטיפול בנושא. כתוצאה מהשקעות אלו ולאור יתרונות הנסיעה ברכבת על פני השימוש ברכב פרטי, במיוחד עקב הגודש בכבישים, גדל מספר הנוסעים ברכבת באופן ניכר, דבר המעיד כי אפשר לשנות הרגלי נסיעה של תושבים. מספר הנוסעים אף עשוי לגדול בהרבה אם יוצעו להם שירותי תחבורה ציבורית איכותיים ויעילים.

הכדאיות והנוחות של הנסיעה ברכבת תלויות ביעילותם ובזמינותם וכן בטיב השירות של כלל שלבי הנסיעה וההגעה "מדלת לדלת" – מדלת בית הנוסע אל יעדו. נוסע ברכבת שיחליט להגיע לרכבת בתחבורה ציבורית עלול לגלות תדירות נמוכה אם בכלל לתחנת הרכבת. אם יבחר להגיע ברכבו, בחלק מהתחנות הוא עלול שלא למצוא חנייה. לאחר שהגיע לרכבת הוא יגלה שבקווים רבים תדירות הרכבת נמוכה. רכבת שתגיע עלולה לאחר, ולאחר שיעלה לרכבת בשעות השיא הוא צפוי לעמוד במהלך הנסיעה עקב הצפיפות הגדולה. למרות הגידול במספר הנוסעים בשנים האחרונות, הנסיעה ברכבת עדיין אינה אטרקטיבית דייה וציבור גדול ממשיך להשתמש בכלי רכב פרטיים, למרות הגודש בכבישים. כדי להעלות את מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית בכלל, וברכבת בפרט, הרשות הארצית, משרד האוצר וחברת הרכבת, בשיתוף עם מפעילי תחבורה ציבורית אחרים נדרשים לפעול לתיקון הליקויים…

הצורך בראייה כוללת ומתכללת ובהסרת חסמים הנובעים, בין היתר, ממעורבותם של גורמים רבים בתחום זה, מחייב גם קידום החלטות הממשלה הקיימות להקמת רשויות מטרופוליניות. כמו כן, על משרד התחבורה לפעול במרץ לקידום התשתית להרחבת פעילות הרכבת, ובייחוד לקידום תשתיות חיוניות, כגון מסילה רביעית באזור תל אביב, שעליה הוחלט עוד בשנת 2002…

להרחבת השימוש ברכבת יתרונות רבים, ובהם הפחתת תאונות דרכים, צמצום הפגיעה באיכות הסביבה, צמצום פקקי תנועה ואי-בזבוז שעות נסיעה רבות בכבישים. הליקויים שהועלו בדוח זה מחייבים בדק בית יסודי במשרד התחבורה ובחברת הרכבת בנושא יכולת החברה לתת מענה למספר הנוסעים ההולך וגדל ובנושא השירות לנוסעים".

תגובת דובר משרד התחבורה: …"בעקבות מהפכת התחבורה הציבורית, גבר הביקוש לרכבת, מעבר לכל התחזיות ונרכשו מאות קרונות וקטרים חדשים. משרד התחבורה ממשיך לקדם במרץ הקמה ופיתוח של מסילות חדשות בכל רחבי הארץ ורכש של קרונות וקטרים חשמליים לטובת תושבי המדינה.
לפני מספר שנים הוביל שר התחבורה ברכבת ישראל את הרפורמה הגדולה ביותר שנעשתה בחברה ממשלתית בישראל. במסגרת הרפורמה, החלה הרכבת ביישום סטנדרטים קפדניים של תקנים בינלאומיים, יושמו נהלי בחינה חדשים, נקלטו והוכשרו עובדים חדשים, תוך שיפור התמקצעות של עובדים ותיקים, והעבודה ברכבת הפכה לעבודה סביב השעון, בשלוש משמרות. הרפורמה הובילה לשיפור משמעותי בשירות הרכבת, שהחזיק שנים ספורות, אולם כעת נדרש מהלך נוסף של רה-ארגון ברכבת, אותו מוביל יו"ר הדירקטוריון של רכבת ישראל, דן הראל".

The post אחרנו את הרכבת: מבקר המדינה חשף אוסף חלמאויות appeared first on TheCar.

אם אתם, או מישהו קרוב אליכם, נוהג במכונית מדגמים מסוימים מתוצרת הונדה, טויוטה, לקסוס, ניסאן או ב.מ.וו, שבהם מותקנת כרית-אוויר ספציפית מתוצרת חברת טקאטה – יש סיכוי של 50% שלא תצאו בחיים, או שתיפצעו קשה, אפילו מתאונה קלה שממנה אפשר להיחלץ ללא כל פגע.

בעשרות, ואולי מאות אלפי מכוניות בישראל מוצבים מטעני חבלה במרחק של עשרות סנטימטרים מראשי הנהגים, ואם כרית האוויר תיפתח הם יתפוצצו בעוצמה, וישלחו לתוך חלל המכונית להבת אש ורסיסי מתכת קטלניים.
את המוות והפציעות הקשות האלה אפשר למנוע, אלא שלצורך זה נדרש משרד התחבורה לבצע מספר פעולות פשוטות, שאנשיו מסרבים לעשות. האם המחדל הזה הוא תוצאה של עצלות? אולי יהירות? טיפשות? אולי פשוט חוסר מקצועיות? קשה לדעת. אבל דבר אחד בטוח: שר התחבורה, מנכ"לית המשרד, הסמנכ"לים ואנשי אגף הרכב במשרד התחבורה, וגם יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המנכ"לית של הרשות ועובדי הרשות – לעולם לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר שהם לא ידעו על הבעיה ולכן לא יכלו לטפל בה מבעוד מועד.

במדינה מתוקנת חלה על הממשלה האחריות להגן על חיי אזרחיה, אלא שבפרשת כריות האוויר, כפי שיוסבר להלן, משרד התחבורה מזלזל בעיקרון הזה ובחיים שלכם. בסוף כתבה זאת, לכן, נסביר כיצד תוכלו לקחת אחריות ולוודא שאתם לא נוהגים במכונית מסוכנת.

מאז שנת 2014 סקרנו כאן, ב-TheCar, את התגלגלות פרשת טקאטה, החל משלביה הראשונים שבהם עדיין לא היה ברור לנו מה בכלל הבעיה, דרך גילויים וחשיפות אודות היקף התופעה, הסיבות לה, הפשעים שבוצעו על-ידי עובדים בחברה – שבגינם חלקם הורשעו ואף נכלאו, קנסות שהוטלו על טקאטה ועל הונדה, ביצוע הקריאה לתיקון הגדולה מעולם, פשיטת הרגל של החברה היפנית, וגם את מניין הגופות: על אף שמדובר במבצע הקריאה לתיקון הגדול ביותר בתולדות תעשיית הרכב מספר הרוגי הפרשה מוסיף לעלות, ועומד כיום על לכל הפחות 22 ועוד כמה מאות פצועים קשה.

לכל אורך הדרך הדגשנו כאן את אזלת ידם של אנשי משרד התחבורה בטיפול בנושא, ועודדנו אותם להגיב ולספר לנו אם וכיצד הם נערכים להציל את חייהם של נהגים ונוסעים ישראלים.
במהלך סיקור הפרשה חשפנו כאן את מותו הטראגי של סרן יותם וייסברג ז"ל כתוצאה מפיצוץ של כרית אוויר כאן בישראל, ואת הפציעות הקשות שספגו שלושה נהגים ישראלים אחרים בתאונות קלות שבהן הם כלל לא היו אמורים להיפגע. בעקבות חשיפת הפרשה פתח אגף הרכב של משרד התחבורה (אז בראשות משה וייצמן, אשר פרש בינתיים), בחקירה משותפת עם גורמי משטרה, ובמהלכה התגלה כשל מאד דומה בכריות אוויר מתוצאת יצרנית אחרת, חברת TRW.

חקירת משרד התחבורה הובילה את טויוטה לבצע קריאה לתיקון כלל עולמית שבמהלכה תוקנו 650 אלף מכוניות, ומותר להניח שבזכותה ניצלו חייהם של נהגים אחרים. במקביל נחשפה עובדה כואבת יותר: אם במדגם של כ-90 מכוניות קיבלנו הרוג אחד ושלושה פצועים, כמה ישראלים כבר נהרגו בגלל מנגנונים פגומים שמותקנים ב-20 או 30 או 150 אלף מכוניות? כמה ישראלים ימותו בעתיד, עד שהבעיה תתוקן?

רגע לפני הפיצוץ הקטלני הבא

כבר לפני כחצי שנה פרסם מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני, NHTSA, התרעה חמורה במיוחד למנגנוני ניפוח ספציפיים, שמכונים "אלפא", אשר הותקנו בשעתו בעיקר בדגמים ספציפיים מתוצרת הונדה, טויוטה, ניסאן, מאזדה  וב.מ.וו.
במנגנונים מסוג אלפא קיימת הסתברות של 1:2 לפיצוץ קטלני, כלומר שאם במכונית שלך מותקן מנגנון ניפוח כזה, וברגע של חוסר תשומת לב התנגשת במכונית שעצרה לפניך וכרית האוויר שמולך נפתחה, יש לך 50% סיכוי למות או להיפצע קשה.

הקריאה לתיקון של מנגנוני הניפוח כוללת יותר מ-100 מיליון מנגנונים ברחבי העולם, וקצב הייצור של טקאטה לא מאפשר להחליף את כולם מיד. מנגנונים חדשים נשלחים כיום ראשית לכל למדינות שבהן חשופות יצרניות הרכב לתביעות, ובתוך ארה"ב הם מתועדפים ראשית לכל לאזורים חמים ולחים, ולדגמים ישנים שבהם קיימת סכנה גדולה יותר. גם כך, ההערכה היא שעל כבישי ארה"ב נעות כיום כ-60 אלף מכוניות שבהן מותקנים מנגנוני ניפוח מסוג "אלפא", ושכ-50 אלף מכוניות אחרות כאלה נעות על כבישי אוסטרליה.

לפני כחצי שנה העלתה בדיקה של מוסד צרכנות אוסטרלי שכשליש מן הדגמים שאמורים היו להיקרא לתיקון אצלם בכלל לא הוכרזו ככאלה, כלומר שהיבואנים, המפיצים, הממשלה והציבור האוסטרלי בכלל לא יכולים לדעת שמכוניות אלה נמצאות בקבוצת סיכון.

כמה מכוניות מסוכנות מסתובבות כרגע על כבישי ישראל? קשה לדעת, אבל את זה בדיוק צריך משרד התחבורה לבדוק. ברור שאחוז המכוניות מתוצרת הונדה, טויוטה, מאזדה וניסאן מתוך כלל צי הרכב בישראל גבוה בהרבה מאשר בארה"ב, ואפשר להעריך שמספר המכוניות שיוצרו בין 2001-2010 ועדיין מתגלגלות על כבישי ישראל הוא עשרות אלפים.

למדינת ישראל יש יתרון אחד ומספר חסרונות ביחס לארה"ב בתחום הקריאות לתיקון. מצד אחד, כבר לפני כ-15 שנים אימץ משרד התחבורה את ההצעה שלי, כפי שפורסמה בשעתו ב"מעריב", וקבע תקנה אשר לא מאפשרת לחדש את רישיון הרכב למכונית שהוכרזה לגביה קריאה לתיקון אולם היא לא בוצעה. כאשר אדם מגיע למבחן רישוי עם מכונית שאמורה להיות מתוקנת במסגרת קריאה לתיקון הוא נשלח אל מוסך רשת של היבואן כדי שזה יבצע את התיקון, כתנאי לחידוש רישיון הרכב.

מצד שני, כך מתוקנות רק מכוניות שיצרניות הרכב הכריזו לגביהן על קריאה לתיקון. ומה לגבי מכוניות שטרם הוכרזו? כאלה שהודעה לגביהן תתקבל רק בעוד שנה או שנתיים, או כאשר יהיו מספיק מנגנוני ניפוח? מה לגבי מכוניות שהיו מעורבות בעבר בתאונות קלות וכריות-האוויר שלהן הוחלפו? מה לגבי מנגנוני ניפוח שפורקו ממכוניות שניזוקו בתאונות והותקנו באחרות? והכי חשוב: מה עם מכוניות שיובאו ארצה ביבוא אישי במהלך השנים?

משרד התחבורה נוקט בגישה פאסיבית ומפיל את כל האחריות לקריאות לתיקון על יבואניות הרכב. אלה אמורות לקבל מידע מן היצרניות, ליידע את המשרד ולבצע את התיקונים. כך מונע המשרד מכלל הציבור, ובמיוחד ממי שמשתמשים במכוניות מסוכנות, מידע אודות הסכנה לה הוא חשוף, כמו גם את חופש הבחירה אם להמשיך להשתמש במכונית מסוכנת. רק כדי לסבר את האוזן, הונדה ארה"ב מציעה לשלוח גרר כדי לגרור מכוניות למוסך אם לנוכח הקריאה לתיקון לקוח חושש לנהוג במכונית שלו בעצמו.

יש את זה ביותר מטומטם?

פנינו אל דובר משרד התחבורה עם השאלות הבאות:
1. האם באגף הרכב של משרד התחבורה מתקיים מעקב אחר מצב ההחלפה של מנגנוני ניפוח בכריות אוויר מתוצרת טקאטה?
2. אם כן, כמה מנגנונים כאלה קיימים בישראל ובאילו דגמים, וכמה מתוכם כבר הוחלפו?
3. האם באגף הרכב מכירים את המושג "אלפא" בהקשר של כריות-האוויר, והאם יש לכך התייחסות מיוחדת?

במשרד התחבורה כנראה לא הבינו את השאלות שלנו או שחשבו ששלחנו להם הזמנה לתחרות "התשובה המטומטמת ביותר", ולכן השיבו לכם כך: "משרד התחבורה מנהל מעקב ופיקוח הדוק אחר כל קריאות הריקול באופן המטיבי ביותר" (כך במקור).

התשובה הזאת לא רק מטומטמת אלא גם לא נכונה עובדתית. משרד התחבורה לא מנהל "מעקב ופיקוח הדוק" אחרי כל הקריאות לתיקון, ובאופן יותר ממוקד הוא לא מנהל מעקב אחר הקריאות לתיקון של כריות האוויר הקטלניות. לו היה מנוהל מעקב כזה יכולתם למצוא את מה שיכול למצוא אזרח אמריקני שנכנס לאתר האינטרנט של מינהל הבטיחות בדרכים, או לכל הפחות רשימה מסודרת של כל המכוניות המסוכנות שמסתובבות על כבישי ישראל.

לא מיותר לציין שכבר לפני שנה וחצי פרסמנו את תשובת משרד התחבורה לבקשת מידע שהגשנו לפי חוק חופש המידע ("סליחה ששאלנו: משרד התחבורה לא יודע מתי תמותו"), וגם אז הסקנו שהחיים שלכם לא ממש חשובים למי שאמור לשמור עליהם.

תשובת הדובר מוכיחה שמשרד התחבורה משחק עם החיים שלכם, מפני שכדי להציל אתכם נדרש סקר לאיתור כל המכוניות שבהן הותקנו מנגנוני ניפוח מתוצרת טקאטה, ולכל הפחות מנגנונים מסוג אלפא. מיד לאחר מכן יש לפרסם את הרשימה הזאת לידיעת הציבור באופן פומבי, ולהשוות אותה עם קובץ הרישוי של משרד התחבורה. המנכ"ליות של משרד התחבורה ושל הרשות הלאומית חייבות לקחת אחריות על פניה לכל יצרניות הרכב שטרם הכריזו על קריאות לתיקון לדגמים שנמצאים ברשימה כדי לקבל תשובה לשאלה מתי יתוקנו מכוניות אלה.

בתוך כדי כך יש לבצע בדיקה של כל המכוניות מאותם דגמים אשר היו מעורבות בעבר בתאונות, כדי לוודא שלא הותקנו בהן מנגנוני ניפוח מסוכנים. במקביל, המשרד חייב להזהיר את בעלי הרכב כדי לאפשר להם להחליט לבדם אם הם מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון ולהוסיף להשתמש במכוניות.

לפני מספר חודשים ערכה ועדה בקונגרס האמריקני שימוע בנושא פרשת טקאטה, ובין השאר העיד בפניה אלכסנדר ברגמן, שביתו ג'ואל, בת ה-26, נהרגה בתאונת "פגוש אל פגוש" בגלל התפוצצות כרית אוויר מסוג "אלפא".
"ג'ואל הייתה הקורבן השמיני באותה עת", הוא אמר שם, "ועכשיו יש כבר 22. העובדה שאין איסור על שימוש בחנקת אמוניום בכריות אוויר אלה הוא חטא, והעניין הבסיסי כאן הוא התנהגות לא מוסרית. לא מקובל בעיניי שאפשר יהיה לקחת חיים כאשר מדובר בדבר שאפשר למנוע. חייבים למצוא דרך לעצור את השימוש בכלי הרכב האלה".
אנשי משרד התחבורה חייבים להקשיב לדברי האב השכול ולמנוע את ההרוג או הפצוע קשה הבא, אחרת הדם שלו יהיה על הידיים שלהם.

עשה זאת בעצמך

גם אם אנשי משרד התחבורה ימשיכו לזלזל בחיים שלכם יש לכם אפשרות לבדוק לבדכם אם במכונית שלכם מותקנת כרית אוויר מתוצרת חברת טקאטה. קבוצת הסיכון הגבוה ביותר היא של מכוניות שיוצרו בין השנים 2001-2004 (גם בדגמים מאוחרים יותר הותקנו כריות כאלה) ואם יש לכם מכונית כזאת קחו את רישיון הרכב שלה והעתיקו את מספר השילדה שלה (לא מספר רישוי!).

כדאי להיכנס לאתר של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני כדי להתרשם באילו יצרניות רכב ודגמים מדובר, ומאילו שנות ייצור, אבל לזכור שדגמים רבים שווקו רק בארה"ב, ולעומתם דגמים רבים שיובאו ארצה לא שווקו בארה"ב.

במקביל אפשר למצוא רשימה דומה, של כלי רכב ששווקו באוסטרליה, בקישור שכאן.

אפשר לפנות אל יבואנית הרכב שלכם בישראל, אבל חשוב לזכור שאם היבואנית לא קיבלה מן היצרנית מידע אודות קריאה לתיקון אין לה כל דרך לדעת אם במכונית שלכם מותקנת כרית פגומה. לכן, כדי להיות בטוחים, שלחו מייל אל יצרנית הרכב ובו שאלה פשוטה: "זהו שמי, זה מספר ה-VIN של מכוניתי, ואני מבקש לדעת האם במכונית שלי מותקנת כרית אוויר מתוצרת חברת טקאטה, והאם היא כלולה בקריאה לתיקון (RECALL לכריות האוויר). אם התשובה חיובית, העבירו אותה ליבואנית הרכב ודרשו ממנה להחליף אותה, בחינם, באופן מיידי.

The post עשרות אלפי ישראלים בסכנת מוות, משרד התחבורה מתעלם appeared first on TheCar.

שתיים מיצרניות הפרימיום המובילות בעולם, מרצדס וב.מ.וו, הכריזו היום (ד') על איחוד כוחות בתחום התחבורה המשתפת.

שתי היצרניות המכובדות הן פורצות הדרך בתחום "התחבורה המשתפת", ואנשי שתי ההנהלות שלהן מספרים לנו מזה למעלה קרוב לעשור אודות עידן שאליו אנחנו נכנסים ובו פתרונות התחבורה המסורתיים פשוט לא יוכלו לעבוד יותר. שתי החברות השקיעו והקימו חטיבות נפרדות שמתמחות ב"שירותי ניידות" – או במילים יותר ארציות "השכרת מכוניות לזמן קצרצר", ושתיהן, לאחר שהשקיעו בהן לא מעט כסף, הכריזו היום על הסכם שנחתם ביניהן למיזוג היחידות האלה אחת עם השנייה, בכפוף כמובן לאישורי הרגולטור הגרמני.

עצם החיבור עלול, מצד אחד, להצביע על קושי שבו נתקלים שני הצדדים לעשות את הדרך לבדם ועל חשבונם, לפחות בשלב הזה, אלא שמצד שני הם מצהירים על כך שמטרת המיזוג היא דווקא להגדיל את ההשקעה המשותפת בשירותי ניידות.

מרצדס הקימה את חברת Car2Go בשנת 2008 כמפעילה של "רכבי קהילה" למנויים, ומאז שנת 2010 היא מפעילה צי של מכוניות מתוצרת מרצדס ו'סמארט' בתחילה בעיר אוסטין, טקסס, וכיום ב-25 ערים בארה"ב, גרמניה, קנדה, הולנד, איטליה, ספרד וסין.

ב.מ.וו. הקימה את חברת DriveNow בשנת 2011 כחברת השכרה לזמן קצרצר אשר מפעילה בעיקר מכוניות מדגמי ב.מ.וו. ומיני. החברה החלה לפעול באותה שנה במינכן ובברלין, וכיום פעילה ב-13 ערים בגרמניה, בריטניה, איטליה, אוסטריה, בלגיה, דנמרק, פינלנד ופורטוגל.

בצי המכוניות של מרצדס פועלות כיום כ-14,000 מכוניות ואילו בצי של ב.מ.וו. יש כ-6,400, כלומר שבכל מקרה מדובר בעסק צדדי ולא מאד יקר עבור שתי הענקיות. יחד עם זאת, התחרות שמתפתחת כיום בעולם התחבורה המשתפת היא לאו דווקא מול יצרניות רכב אלא בעיקר מול חברות סטארט אפ חדשות כמו 'אובר', 'ליפט' וגם גוגל (ווימו) ו'באידו' הסינית.

החברה הגרמנית המאוחדת תוחזק בחלקים שווים על-ידי שתי היצרניות, ואם מתמקדים בהצהרות הכוונות, מתוך ההכרזות הרשמיות שפורסמו, הרי שנראה שהאיחוד נועד כדי להקל על מאמצי הפיתוח בתחומי שיתוף כלי רכב ותפעול עמדות טעינה לכלי רכב חשמליים.

"קבוצת ב.מ.וו. מעצבת את הניידות העתידית ובוחנת כיוונים חדשים בתחומים אלה, אמר הראלד קרוגר, יו"ר מועצת המנהלים של ב.מ.וו. "אנחנו בוחנים כל הזמן דרכים חדשות, תחת ההנחיה של מפת הדרכים שלנו שמובילה אל עתיד דיגיטלי ללא פליטת מזהמים. חיבור שירותי הניידות שלנו (ב.מ.וו. עם מרצדס) ייצור מערכת אקולוגית דיגיטלית ייחודית. ברית זאת תקל על הלקוחות שלנו להיחשף אל ניידות ללא פליטות. אנחנו נשארים מתחרים כשמדובר במכוניות הפרימיום הטובות ביותר. המיזוג המתוכנן של שירותי הניידות שלנו יחזק את היכולות והמשאבים שלנו ושולח איתות חזק אל המתחרים החדשים שלנו".

דיטר זטשה, היו"ר מן הצד של מרצדס, אמר ש: "כחלוצים בהנדסת רכב לא נעזוב את משימת עיצוב הניידות העירונית לאחרים. בעתיד יהיו יותר אנשים מאשר אי פעם בעבר שלא יהיו להם מכוניות ועדיין ירצו להיות מאד ניידים. אנחנו רוצים לשלב את המומחיות שלנו כדי לפתח מערכת אקולוגית ייחודית, בת קיימא, לניידות עירונית".

יתרון לגודל, מבחינת ב.מ.וו. ומרצדס, יבוא בין השאר לידי ביטוי בכך שמשתמשים יוכלו להשתמש באפליקציה אחת כדי להשתמש בצי הרכב של שתי החברות, ושעלויות הפיתוח של תוכנות ותשתיות תחולק בין הצדדים.

The post טובעים השניים? מרצדס, ב.מ.וו. והתחבורה המשתפת appeared first on TheCar.

שתי הכרזות חשובות, אשר מפיחות רוח מעודדת בקרב כל מי שמאמין בחזון ה'היפרלופ', הוכרזו בסוף השבוע האחרון משני צידי העולם.

חברת 'היפרלופ טרנספורט טכנולוג'יס' (HTT), אחת משלוש החברות המובילות כיום בתחום הפיתוח של מערכת תחבורת המונים מהירה, הכריזה על חתימת הסכם רשמי עם סוכנות התיאום של אוהיו (NOACA) ועם משרד התחבורה של מדינת אילינוי (IDOT) לביצוע בדיקת היתכנות להקמת קו בין קליבלנד לשיקאגו. במסגרת מחקר זה ייבחנו לא רק האספקטים הכלכליים אלא גם מספר נתיבים אפשריים בין שתי הערים, וכן המיקומים המועדפים להקמת תחנות לנוסעים ולמטען. סוכנות התיאום של אוהיו תממן 600 אלף דולר מתוך סך העלות של המחקר, אשר הכנתו צפויה לארוך בין חצי שנה לשנה. ההערכה הראשונית היא שמשך הנסיעה / טיסה בין שתי הערים, שהמרחק ביניהן הוא 500 ק"מ, יעמוד על כ-28 דקות בלבד.

המחוקקים בכל מדינות האזור – אילינוי, פנסילבניה, וויסקונסין ואוהיו – אישררו עוד במהלך 2017 בפרלמנטים המקומיים שלהם תמיכה עקרונית בהקמת מערכות הסעת המונים מהירות מסוג 'היפרלופ'. לפני מספר שבועות פנו נציגי המדינות הללו במכתב משותף אל נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בבקשה לקבלת מימון להקמת המערכת באמצעות תקציבים פדרליים לפיתוח התחבורה.

היום (ב') צפוי להתקיים אירוע בקליבלנד, אוהיו, שהו ישתתפו נציגים של כ-26 ארגונים שתומכים בפרויקט, ובו צפויים להיחשף פרטים נוספים אודות המיזם המתוכנן. "די מדהים לראות כמה שותפים יש ל-HTT בפיתוח ההיפרלופ", אמרה גרייס גאלוצ'י (Gallucci), מנכ"ל NOACA. "יש להם שותפויות עם מוסדות אקדמיים, עם מוסדות ממשלתיים ועם המגזר הפרטי".

קראו עוד: היפרלופ מציגה: שטוקהולם להלסינקי ב-28 דקות

בחזרה להודו

בינתיים, בצידו האחר של כדור הארץ, הכריזו ממשלת הודו ומדינת מהרשטה על כוונתן לעבוד עם חברת 'וירג'ין היפרלופ' של קבוצת החברות של ריצ'ארד ברנסון ולהקים קו מהיר בין הערים פונה למומבאי. ברנסון חתם בסוף השבוע על הסכם מסגרת לפרויקט זה מול ידידו של ראש ממשלת ישראל, ראש ממשלת הודו נארנדרה מודי, ועם ראש ממשלת מהרשטרה, דוונדרה פאנדוויס, אם כי אף אחד מן הצדדים לא סיפק עדיין מידע אודות דרך המימון של הפרויקט ומי אמור לשאת בו.

הקו המתוכנן, לכשיקום, אמור להעביר נוסעים בין שדה התעופה הבינלאומי של פונה אל העיר מומבאי, מרחק של כ-150 ק"מ, בתוך כ-25 דקות, וזאת לעומת שעתיים וחצי בכלי רכב ויותר משלוש שעות ברכבת.

"אני מאמין שקו אחד של וירג'ין היפרלופ יכול להשפיע על הודו במאה ה-21 כמו שהרכבות עשו במאה ה-20", אמר ברנסון. "הנתיב בין פונה למומבאי הוא מסדרון ראשון אידיאלי כחלק מרשת כוללת אשר תפחית באופן דרמטי את משך הנסיעה בין רוב הערים הגדולות בהודו".

טכנולוגיית ה'היפרלופ', עליה דיווחנו כאן בהרחבה בהזדמנויות שונות, מבוססת על צינורות ענק שבתוכם מייצרים לחץ נמוך מאד כדי לאפשר ל"תרמילים" או מיכלים שנושאים נוסעים או מטענים לנוע בתוכם באמצעות השראה מגנטית במהירות תיאורטית של עד 1,222 קמ"ש. ספקנים, ומי שמלגלגים על הטכנולוגיה, טוענים שהיא לא הגיונית ולא כלכלית, אבל העובדה היא שבארה"ב מפותחת הטכנולוגיה הזאת על-ידי לפחות חמישה ארגונים רציניים.

קראו עוד: ה'היפרלופ' תופס תאוצה: ריצ'ארד ברנסון נכנס לתחרות

בעוד שלגבי המיזם באוהיו הוקצה, כאמור, תקציב, במיזם ההודי עדיין לא פורסם, כאמור, מי יישא בעלות שנאמדת במספר מיליארדי דולרים. מאידך, ההודים ואנשי וירג'ין בהחלט שחררו נתונים שאמורים להלהיב אותנו עם תחושה של חיסכון פוטנציאלי אדיר, אשר אמור להפוך את ההשקעה למשתלמת: משני צידי הקו, שבמערב הודו, מתגוררים כ-26 מיליון בני אדם, וההערכה היא שבכל שנה מבוצעות בין הערים כ-150 מיליון נסיעות של נוסעים.
לטענת ההודים, חיבור מהיר בין הערים צפוי לחסוך לכלכלה המקומית כ-55 מיליארד דולר במהלך 30 שנות פעילות, וזאת בזכות הפחתת מספר תאונות הדרכים, הקלת הגודש בפקקי תנועה וחיסכון בזמן, וגם בזכות עלויות תפעול נמוכות.

עם כל הספקנות לגבי ההיתכנות הטכנולוגית של המיזם אי אפשר להתעלם מן העובדה שגם ברנסון וגם ראש ממשלת הודו ניצבו זה לצד זה על הבמה במהלך טקס החתימה, כך שהמעורבות הממשלתית מעניקה לו לגיטימיות, ושפוליטיקאים לא אוהבים להעניק את שמם או את הופעתם למיזמים שסבירות הצלחתם לא גבוהה.

ובינתיים בישראל

בשעה שההודים מחד והאמריקנים מאידך משקיעים בטכנולוגיה עתידנית שאמורה להיות יעילה מאד מבחינת תצרוכת האנרגיה שלה, מאד כלכלית ומאד מהירה, משרד התחבורה הקצה מאות מיליוני שקלים (!) להקמת קו רכבל בין צומת שבע לבין קבר הרשב"י בהר מירון. גם אם מתעלמים מן המוטיבציה הפוליטית השקופה של מיזם מיותר שכזה, קשה יותר להבליג על ההתעקשות של שר התחבורה, ישראל כץ, לבזבז את הכסף על טכנולוגיה שהופעלה לראשונה בשנת 1644 (!) במקום להשקיע את אותם משאבים בפיתוח טכנולוגיה עתידית.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת

The post שני קוי היפרלופ: משיקאגו לקליבלנד ומפונה למומבאי appeared first on TheCar.

הקדמה הופכת לרובנו את החיים לנוחים יותר, אבל היא גם הופכת מקצועות ועיסוקים מסוימים ללא רלוונטיים וממש כמו שמחלקי הקרח נאלצו למצוא ג'וב אחר עם הפיכת המקרר החשמלי למוצר הקיים בכל בית, חניות הצילום השכונתיות הפכו לשוממות עם התפשטות המצלמות הדיגיטליות וספרי הטלפונים הפכו במקרה הטוב למעצור דלת בעידן של גוגל, עושה רושם שבימים אלה וביתר שאת בשנים הבאות נהגי המוניות ידרשו להמציא את עצמם מחדש על מנת לשרוד.

בשלב זה אמנם בישראל הרגולטור עדיין אוסר על חברות כמו אובר וליפט להפעיל שירותי תחבורה שיתופיים על ידי נהגים לא מקצועיים, לכאורה מסיבות טכניות בשל בעיות ביטוחיות, אך לכולם ברור שבשלב מסוים המחסום הזה ייפרץ וזה עוד לפני שדיברנו על העתיד הלא מאות רחוק בו המוניות יהפכו לאוטונומיות לחלוטין ולא יהיה יותר צורך בנהגים שיתפעלו אותן, אבל גם אם מסתכלים על המציאות העכשווית בשוק המוניות בישראל אין ספק שהתחום עבר מהפך של ממש מאז כניסתה של אפליקציית Gett לתמונה ב-2011 במקביל להפיכתו של הסמארטפון לחבר הכי טוב של הישראלי הממוצע אשר הפכה בתוך שנה את Gett לגורם המוביל בשוק המקומי.

מאז תחנות מוניות ותיקות, איגוד נהגי המוניות ואפילו חברות סלולר שונות ניסו לנגוס בדומיננטיות של Gett בשוק המקומי על ידי השקת מיזמים מתחרים שונים, בינתיים ללא הצלחה מרובה, זאת על אף שנהגי מוניות רבים מתלוננים על עמלת הסדרנות הגבוהה שהחברה גובה מהם.
כעת מגיע תורה של raxi, אפליקציה חדשה שמתיימרת להיות למעשה רשת חברתית למוניות ולחולל מהפכה בתחום שרותי ההסעה בישראל.

מאחורי המיזם עומד יזם ההייטק אבי בר יהודה שחתום על כמה אקזיטים מוצלחים ולקראת ההשקה בארץ הוא חבר לארגון נהגי המוניות בישראל בו חברים כיום קרוב ל-7,000 נהגי מוניות.

לטענת היזמים raxi תציג תנאי שימוש הוגנים יותר לשני הצדדים, הנוסע מזמין השירות מחד והנהג מאידך.
כך למשל הנוסע יוכל לבחור ספציפית את נהג מונית זמין וקרוב זה או אחר לפי כמה פרמטרים שקופים שיוצגו לו וללא התערבות מערכתית ואילו הנהגים מצידם לא יהיו מחויבים רק לraxi, יוכלו לעבוד במקביל בפלטפורמות או בתחנות מוניות אחרות ולא יאלצו לשלם דמי סדרנות חודשיים שלטענתם מקשים עליהם לגמור את החודש.

כמו כן, כיאה לרשת חברתית שוויונית, בסיום הנסיעה שני הצדדים, הנוסע וגם נהג המונית, יוכלו להעניק דירוג אנונימי אחד לשני כך שגם לנהגי המוניות יהיה מושג מי הנוסע שהם אוספים ויוכלו להעדיף נוסע נחמד על פני כזה שזכה לדירוג בעייתי.
בניגוד ל-Gett, אפליקציית raxi לא תהיה מעורבת במעבר הכספים בין נהגי המוניות לנוסעים אך תציע לנהגים שלא מצויידים ביכולת סליקת אשראי פרטית לבצע את הגבייה הכספית דרך האפליקציה בתמורה לעמלה לא גבוהה.
"בשונה מאפליקציות אחרות בשוק, raxi היא למעשה מנוע חיפוש מתקדם המחבר בין נהגי המוניות ללקוחותיהם", מסביר גיא הדרי, מנכ"ל raxi בישראל.
"זהו יום חג עבורנו אחרי שנהגי מוניות חוו ניצול וקיפוח מצד גורמים רבים בענף. אנחנו מאמינים שעם השקת raxi הכבוד יחזור למקצוע ויאפשר לנהגים להתפרנס ולנוסעים לקבל שירות טוב, כל זאת נבלי שיגזרו על נהגי המוניות עמלות תיווך באופן שרירותי ומקומם ולמעשה לראשונה מאז היווסדות ענף המוניות בישראל הנהגים באמת יהיו אדונים לעצמם", מתרגש מצי שבתאי, ראש ארגון נהגי המוניות בישראל.

בשלב זה ב-raxi מדווחים על 1,800 נהגי מוניות שכבר הצטרפו לשירות והם מקווים שעד סוף השנה יהיו רשומים במאגר הנתונים של האפליקציה כבר עשרת אלפים נהגי מוניות ישראלים פעילים.
בשלב הבא בחברה מתכוונים להשיק את אפליקציית raxi בניו יורק בה פועלות בקנה מידה נרחב חברות כמו אובר וליפט אך מאידך בכל הנוגע למוניות צהובות מרבית הנסיעות הן עדיין של לקוחות מזדמנים המניפים ידיים ברחוב, ממש כמו פעם.

בכל מקרה, אם נחזור רגע לשוק המקומי, בעוד שהיתרונות בעבור נהגי המוניות ברורים למדי, לא בטוח שבעבור הלקוח raxi מציגה יתרונות מהותיים מול שחקן חזק ומוכר בשוק כמו Gett ולטעמנו לפחות כדי לגרום לאנשים להתקין את האפליקציה החדשה תידרש בשורה גם בכל הנוגע למחירי הנסיעות.

The post הכירו את raxi – מנוע חיפוש חברתי למוניות שיתחרה ב-Gett ובסדרנות המוניות המסורתית appeared first on TheCar.

כל מי שמזדחל בכלי רכב ארבעה גלגלי במרכז גוש דן בשנתיים האחרונות חש כיצד מיטב שנותיו הולכות לאיבוד בתוך פקק תנועה אחד גדול.

עבודות על הרכבת הקלה, תוספת קבועה של מכוניות חדשות לכבישי ישראל, ותחבורה הציבורית שלא עומדת בהיקף הביקוש או בסטנדרטים מערביים הפכו זה מכבר לבלתי נסבלים, והרושם הוא שהמצב רק הולך ונעשה גרוע מיום ליום. אופטימיסטים חסרי תקנה יכולים להתנחם בעובדה שאנחנו לא לבד: עומסי תנועה כבדים הם נחלת כל המטרופולינים בעולם – מי יותר ומי פחות – וגם תחושת התסכול של הציבור שמבזבז זמן בפקקים הפכה זה מכבר לעניין גלובלי.

ההבדל הגדול לרעת גוש דן, יחסית לערים גדולות בעולם כולו, הוא זמינות נמוכה של תחבורה ציבורית, ורמת שירות גרועה אשר הולכת ונפגעת ככל שמתגברים עומסי התנועה.

תכנית חדשה, אשר הוזמנה על-ידי עיריית ניו-יורק ופורסמה לאחרונה, מציעה לצמצם את עומסי התנועה בחלקה הדרומי של מנהטן באמצעות הטלת מס גודש של 11.52 דולר לכל מכונית בשעות העומס. הכוונה היא להטיל את מס הגודש על כל רכב שייכנס אל השטח שמדרום לרחוב 60 ועד לדרום האי מנהטן, כלומר לכל השטח העסקי ולמרבית השוטח התיירותי של העיר.

נכון להיום, כך מצאו מחברי התוכנית, נעה תנועת הרכב ברחובות מנהטן במהירות ממוצעת של 7.5 קמ"ש, ופרנסי העיר החליטו להתגבר על מחסום הפופולריות הפוליטית, לקחת דוגמא מסינגפור, לונדון, שטוקהולם ומילאנו, ולהפוך את ניו יורק לעיר האמריקנית הראשונה בארצות הברית שגובה תשלום על כל נסיעה.

שני דברים מעניינים בתוכנית האמריקנית, שאינם ישימים בישראל, הם ראשית לכל המניעה הגורפת של פטור מאגרה – כולם כולל כולם, אפילו נהגי מוניות, יהיו חייבים בתשלום, ושנית – שכל ההכנסות מיועדות להשקעה בתחבורה הציבורית ולשיפור שלה. בישראל, להבדיל, מתנגד משרד האוצר באופן גורף ל"גביה ייעודית", כלומר שכל כסף שנגבה מן הציבור נכנס לקופה הציבורית ומחולק הלאה לפי החלטות משרד האוצר.

לפי התוכנית הניו-יורקית ראשונים לשלם אגרה יהיו דווקא בעלי המוניות, אשר יוסיפו בין 2 ל-5 דולר לכל נסיעה של כל לקוח שלהם. כמה חודשים לאחר מכן תחל גבייה של 25.34 דולר מכל משאית (אם כי בארה"ב גם טנדרים גדולים נקראים "משאית"), ורק משנת 2020 יחויבו גם מכוניות נוסעים בתשלום של כ-11.5 דולר. מי שייכנסו אל העיר דרך המנהרות, הגשרים והדרכים שבהם נגבית אגרה כבר כיום לא יחוייבו באגרה כפולה ובלבד שיעקפו את השטח שבו נגבה תשלום (על-ידי נסיעה על ה-FDR – "נתיבי איילון" של מנהטן אשר מקיפים את העיר) ולא יישארו בו.

אבל לפני שמקדימים את הביקור ב"תפוח הגדול" כדי לחסוך את אגרת הגודש החדשה חשוב לשים לב לאחת ההערות החשובות בדוח החדש, ולהשפעה האפשרית שלה על עצם היישום של התכנית: "אף אחד מן העמלות האלה לא תיגבה", נכתב בדוח, "עד שיבוצעו שיפורים ותיקונים למערכת התחבורה הציבורית… לפני שדורשים מנהגים ונוסעים לעזוב את המכוניות שלהם חובתנו לשפר את יכולת ההסעה של מערכת התחבורה הציבורית".

בשונה מנתיבי האגרה החדשים שמתכנן משרד התחבורה בישראל בנוסף ל"נתיב המהיר" בכניסה לתל-אביב, המוטיבציה העיקרית למס הגודש הניו-יורקי היא כמקור הכנסה להשקעה בתחבורה ציבורית, ומכאן גם תמיכת ראש העיר בפרויקט. לפי ההערכות של כח המשימה שחיבר את הדוח עבור רשות התחבורה המטרופולינית של ניו-יורק – לצורך פיתוח התחבורה הציבורית שם נדרשים כ-1.5 מיליארד דולר בכל אחת מן השנים הבאות, ולכך נדרש "מקור חדש ואמין למימון". אגב, מה שנעדר מן הדוח החדש הם דווקא ההצעות של הסקטור הפרטי להוספת ערוצי תחבורה ציבורית חדישים, כמו פרויקט המנהרות שיזם אלון מאסק.

מה שבטוח, ונכון לתל אביב בדיוק כפי שנכון בניו-יורק, זה שעומסי התנועה לא רק מציקים לתושבי העיר ולמבקרים בה אלא גם גורמים נזק כלכלי עצום להם ולמדינה: מחברי התוכנית טוענים ש"גודש התנועה בניו יורק כיום הינו השני בחומרתו מבין כל הערים בארצות הברית והשלישי בחומרתו מבין הערים בעולם" (טענה אשר ככל הנראה לא לוקחת בחשבון את כל ערי דרום מזרח אסיה – ג.מ.)… "ואם הוא לא יטופל הוא יעלה לכלכלת המטרופולין 100 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות".

שלוש טענות מעניינות, שההקבלה שלהן לנעשה בגוש דן ראוי שתיבדק – הן ראשית לכל שאת העומס יוצרים העשירים אבל הוא פוגע בעיקר בעניים, שנית – שחלק מן העומס נגרם על-ידי מבקרים שמשתמשים בתחבורה ציבורית משתפת ובמוניות (וזאת גם הסיבה שהמתכננים מציעים להתחיל בהטלת מס הגודש על מכוניות אלה), ושלישית – שסלילת נתיבי אופניים על-חשבון נתיבים למכוניות יצרה הרעה במצב הגודש.

לפי נתוני הדו"ח רק 4% מתושבי השכונות הסמוכות למנהטן נכנסים לעיר עם כלי רכב, אבל מדובר בכ-118,000 תושבים (לשם השוואה, למטרופולין תל-אביב נכנסים מידי בוקר יותר מחצי מיליון כלי רכב). מבין אלה, יותר ממחצית הם אנשים בעלי הכנסה גבוהה. הטענה האחרת היא שרוב הגידול בעומס התנועה בעשור האחרון נגרם בגלל גידול במספר המשלוחים וכניסתם של כלי רכב מסחריים, כמו גם בגלל הגדלה של כ-25% במספר התיירים בעיר.

The post מס גודש: תקראו על מנהטן, תחשבו שאתם בתל-אביב appeared first on TheCar.

חברת התחבורה המשתפת 'דידי' גייסה בסוף השבוע שעבר 4 מיליארד דולר נוספים אשר מיועדים לממן את ההתרחבות שלה לשווקים שונים ברחבי העולם. סכום זה נוסף ל-5.5 מיליארד דולר שהחברה גייסה בחודש אפריל השנה, והם עושים אותה לחברת הסטראט-אפ השניה הכי יקרה בעולם (אחרי 'אובר') עם שווי שוק של כ-56 מיליארד (!) דולר וקופת מזומנים בהיקף של 12 מיליארד דולר.

בשעה שרובנו עסוקים ב'אובר', אשר חוותה במהלך השנה האחרונה שנה קשה ומלאת תהפוכות, 'דידי' – אשר כמו 'אובר' עושה שימוש באפליקציה כדי לחולל תחבורה משתפת בשכר – מוכיחה שאפשר לגדול ולהתפתח הרבה יותר מהר אם משתפים בתהליך הזה גם חברות אחרות.

'דידי', או בשנה המלא 'Didi Chuxing', פועלת בדומה ל'אובר' גם במובן זה שהיא משקיעה לא רק בגיוס נהגים והפעלתם אלא בפיתוח טכנולוגיות רלבנטיות לצי המכוניות שלה, למשל בתחום הבינה המלאכותית אשר נחוצה לתהליך האוטונומיזציה של מכוניות. גיוס הכסף הנוכחי, למשל, ישמש לדברי 'דידי' בין השאר כדי לרכוש צי של מיליון מכוניות שיונעו בהנעה אלטרנטיבית (ככל הנראה היברידיות-נטענות וחשמליות), כן להקמת תשתיות טעינה חשמלית ולהגדיל את נפח הפעילות של היחידה לפיתוח בינה מלאכותית שאותה היא הקימה השנה בעמק הסיליקון בקליפורניה.

חברה משתפת

בשונה מ'אובר', 'דידי' משקיעה הרבה מאמצים ומשאבים כלכליים כדי לייצר שיתופי פעולה עם חברות דומות לה שפועלות ברחבי העולם. כך, למשל, 'דידי' השקיעה כ-100 מיליון דולר במתחרה הגדולה של 'אובר' – חברת 'ליפט' האמריקנית, ויש לה שיתופי פעולה פיננסיים ואחרים עם חברת 'גראב' מסינגפור, 'אולה' ההודית, '99' הברזילאית ו'טקסיפיי' באסטוניה.

בחודש פברואר השנה, פחות מחמש שנים לאחר שנוסדה, הקימה 'דידי' את החטיבה הבינלאומית שלה במטרה לפרוץ אל כלל העולם, ולפני כחודש היא חתמה על הסכם שותפות עם קבוצת 'אוויס באדג'ט' – חברת השכרת הרכב הבינלאומית הענקית. בשבוע שעבר, ערב גיוס הכסף החדש, חתמה 'דידי' על הסכם זכיינות עם חברת LEDI Technology מטאיוון, וזהו השוק הראשון מחוץ לסין שאליו היא נכנסת בעצמה.

המהלך המשמעותי ביותר עד היום בקרב הענקים בין 'דידי' לבין 'אובר' הוכרע בשנה שעברה לטובת הסינים בשוק הביתי שלהם, ואפשר להניח שזה קרה בתמיכת הממשל המקומי: 'דידי' ניצחה במכרז גדול לקבלת תמיכה ממשלתית בטכנולוגיית תחבורה משתפת, ובעקבות זכיה זאת נאלצה 'אובר' למזג את הפעילות שלה עם זאת של 'דידי' ולמעשה לוותר על השוק הסיני.

מהלך זה התאפשר לאחר השקעה של מיליארד דולר על-ידי חברת הטכנולוגיה 'אפל', והוא גם פותח צוהר אל רשימת המשקיעים המעניינת והמרשימה בחברת הסטארט-אפ הזאת.
בסבב ההשקעה האחרון השקיע קונסורציום של משקיעים סיניים ובינלאומיים ובהם קבוצת SoftBank, קרן ההון סיכון של אבו דאבי וקבוצת התקשורת היפנית 'סווטבנק'.
רשימת המשקיעים הקיימים ב'דידי' כוללת שמות מאד מפורסמים מעולם הטכנולוגיה וההי-טק, החל מחברת 'אפל', כאמור, דרך יצרנית השבבים הטאיוואנית 'פוקסקון' וענקית הקניות ברשת 'עליבאבא', וכלה בחברת האחזקות Tencent.

עוד לפני סבב המימון האחרון הכריזה 'דידי' על כוונתה לחדור בשנה הקרובה אל שוק התחבורה המשתפת של מקסיקו, שהוא השוק השלישי בגודלו ובחשיבותו עבור 'אובר', ועל אף שזה השוק הראשון מחוץ לסין שבו שתי החברות מתעמתות מאד ברור שזאת רק ההתחלה.

אחד מערוצי הפיתוח המרכזיים של 'דידי', שמקביל למיזמים דומים של 'אלפבית' ('גוגל') ושל 'אובר', הוא שימוש בנתונים שמיוצרים אצל 450 מיליון המשתמשים שלה כדי לייצר "מפה דיגיטלית" מדויקת של העולם, שהיא הבסיס למערכת ניווט ברמת דיוק גבוהה אשר נדרשת כדי לאפשר למכוניות אוטונומיות לנוע.

'אובר' אמנם עברה שנה מאד קשה שכללה פרשת הטרדות מיניות, החלפת מנכ"ל, ופסיקה בעייתית כנגדה בבית המשפט של האיחוד האירופאי, אבל היא מובילה בהפרש ניכר לפני 'דידי' בכל הקשור לפרישה העולמית שלה: 'אובר' פועלת כיום ב-75 מדינות וב-600 ערים.

The post החברה שלא שמעתם עליה עוקפת את אובר בסיבוב appeared first on TheCar.

חברת התחבורה המשתפת 'אובר' היא "הילד המופרע" של תעשיית ההי-טק התחבורתית: תוך שהם פעלו עד לא מכבר על מה שנראה לפעמים כגבול האנרכיזם ניסו אנשי החברה לשכנע אותנו שהסטארט-אפ שלהם הוא לא "חברת תחבורה", למרות שכולם יכולים לראות שזה בדיוק מה שזה.

אתמול (ד') ספגה האופרציה של אובר מכה לא פשוטה מבית המשפט לצדק של האיחוד האירופאי, אשר קבע שהשירות לא יכול להיות מסווג תחת הכותרת של "שירות מידע" אלא כ"שירות תחבורה". המשמעות, כך מדגיש פסק הדין, היא שכל מדינה שחברה באיחוד האירופאי רשאית לקבוע לעצמה את התקנות המתאימות לה תחת ההבנה שלא מדובר באפליקציה סתמית אלא בהסדרת שירות תחבורה ציבורית.

פסק הדין התקבל כמובן בשמחה רבה בספרד – שבה פועלים נהגי המוניות שפנו אל בית המשפט של האיחוד ותבעו את אובר, וגם בצרפת ובבריטניה שנחשבות "סמן ימני" במאבק הרשויות כנגד 'אובר'. במדינות אחרות, למשל פורטוגל אשר הסדירה זה מכבר את פעילות החברה בתחומה, לא תהיה לו השפעה מהותית, וגם אנשי 'אובר' טוענים בתגובתם שממילא הם פועלים ברוב מדינות אירופה תחת הרגולציה הקיימת, ולכן פסק הדין לא משנה הרבה מבחינתם.

פסק הדין של בית המשפט האירופאי לצדק הוא סופי ואי אפשר לערער עליו, אם כי 'אובר' הכריזה שממילא היא "מתכוונת לנהל מו"מ עם הרשויות בכל אחת מן המדינות באירופה כדי להסדיר את השירות".

כזכור, גם אצלנו, בישראל, התקבלה לאחרונה החלטה דומה, אם כי פחות דרמטית, עם הסרת עתירה שהגישו נהגי המוניות כנגד אובר לבית המשפט המחוזי, לאחר ש'אובר ישראל' התקפלה לנוכח דברי השופט איתן אורנשטיין.

קראו עוד: האם אובר תפסיק לפעול בישראל? (רמז: לא)

לא סוף פסוק אלא יציאה לדרך אחרת

היתרון הגדול של תחבורה משתפת בכלל, ו'אובר' בפרט, נובע מהגמשה משמעותית של מספר כלי הרכב שנמצאים על הכבישים וזמינים להסעת מי שזקוקים להסעה. אלא שעד עתה נשען המודל הזה על תחרות לא סימטרית: נהגי מוניות, בכל העולם, נדרשו לעמוד בשני סטים שונים של תקנות ודרישות – האחד שנוגע למיון המוקדם שלהם, ולתהליך ההכשרה, והאחר שנוגע לרישיונות של המדינות או הרשויות המקומיות, אשר מגבילים בכוונה את מספר כלי הרכב הייעודיים לתחבורה.

המודל של 'אובר' דילג, בדרך כזאת או אחרת מעל שתי המשוכות בטענה שהאופרציה עצמה, חברת 'אובר' היא בסך הכל מתווך בין מי שרוצים לנסוע לבין אלה שמוכנים להסיע. כך יכולה 'אובר' לפעול בעולם שאת רוב החוקים שלו היא כתבה בעצמה. בנוסף, אובר – כמו חברות "כלכלת גיג" אחרות (למשל AIR B&B) יצרה בעיה מהותית לא רק לציבור עובדים – נהגי המוניות במקרה הזה, אלא גם לתפישה הכוללת של יחסי עובד-מעביד שמהם היא התנערה לחלוטין.

אלא ש'אובר', 'ליפט', וחברות תחבורה משתפת נוספות נכנסו לתוך חלל גדול וענו על צורך אמיתי, ולכן ישנם כיום מקומות שבהם השירות שלהם עובד נהדר ומעלה שאלות מהותיות מאד אודות הצורך מלכתחילה בחלק מן התקנות ההיסטוריות שנזכרו כאן. העובדה היא שבתוך 6 שנים מיום הקמתה הגיעה 'אובר' לשווי חברה של 68 מיליארד אובר והיא פועלת ב-600 ערים וב-75 מדינות.

ישנם כמובן מקומות שבהם נלחמים נהגי המוניות "הקלאסיים" על פרנסתם ובפיהם טענה נכונה עניינית שמדובר בתחרות לא הוגנת, וישנם גם לא מעט מקרים שהתקנות המקוריות הוכיחו את עצמן כבעלות ערך – בעיקר לאחר שהסתבר ששיטות הסינון שבהן 'אובר' השתמשה איפשרו לבני אדם לא ראויים לפגוע בנוסעים תמימים.

האתגר הגדול של מחוקקים בכל מדינות אירופה, וגם בישראל, הוא כיצד צריך לאזן בין הרגולציה הנוכחית, המכבידה מידי, לבין היתרונות שגלומים בתחבורה משתפת. במילים אחרות, כיצד לא למנוע את התחרות, ובעיקר את השירות, אלא לקיים אותה בתנאים שיועילו לא רק ל'אובר' מצד אחד, או לנהגי המוניות מאידך – אלא בעיקר לכלל הציבור שיכול ליהנות מאד מן התועלות הרבות של תחבורה משתפת.

The post בית המשפט של האיחוד האירופאי קבע: 'אובר' הוא שירות מוניות appeared first on TheCar.

כמעט כולנו נרדמנו לפחות פעם על סיפונו של אוטובוס. רובנו חווינו את זה כבר בגיל די צעיר, אם כנערים בדרך חזרה מטיול השנתי של בית ספר או בדרך לבסיס או ממנו במהלך השירות הצבאי.

נסיעות ארוכות באוטובוסים הן לכאורה זמן אידיאלי להשלים שעות שינה ומעבר לים יש מקומות בהם מופעלים קווים של אוטובוסי שינה. על הנייר זה נשמע כמו קונספט מבטיח מאוד, אבל במציאות לרוב המצב שונה בתכלית וכולל דרגשי שינה ספרטניים ומאוד לא מזמינים, חוסר פרטיות, ניקיון בעייתי ושלל טלטולים מהסוג שעושים בחילה.

סביר להניח שלכל מי שעשה טיול של אחרי צבא במזרח או בדרום אמריקה רצים עכשיו בראש פלאשבקים לאוטובוס שינה שכזה עם שמיכות סקביאס, מתלים שבורים וטיפוסים מפוקפקים שרק מחכים שתעצמו עיניים כדי לנקות לכם את התיק, אבל זה בהחלט יכול וצריך להיות אחרת.

כאן נכנסת לתמונה חברת סימבה, אחת מיצרניות המיטות המובילות בבריטניה, שהחליטה לתרום את הידע שלה ביצירת תנאי שינה אידיאליים ולהעלות אותו על גלגלים. לצורך כך היא חברה למשרד אדריכלים מוכר וליצרנית מרכבי אוטובוסים מקומית כדי לתכנן ולייצר את ה-Snoozeliner המתיימר להיות אוטובוס השינה האולטימטיבי.

את ההשראה לחלוקת החלל ולעיצוב הפנימי קיבלו בחברה ממלונות הקפסולה מיפן ואוטובוס הקומתיים חולק לכמה תאי שינה שכל אחד מהם מציע מיטה מרווחת עם שמיכה וכרית מפנקות,  פרטיות מלאה שתושג בעזרת תריסים אקוסטיים, תאורת אווירה מרגיעה, חלל אחסון ננעל לחפצים האישיים, WiFi, שקעי טעינה, תאורת קריאה ועוד.

על פי התכנון כל אוטובוס Snoozeliner יכיל 14 קפסולות בגדלים ועיצובים שונים – חלקן זוגיות וחלקן אישיות, מרווחות יותר או פחות. בנוסף לקפסולות השינה באוטובוס השינה ניתן יהיה למצוא תא שירותים משותף אבל מזמין ואפילו לאונג' קטן למי שמתקשה להירדם.

בעת העלייה לאוטובוס כל נוסע יעדכן על לוח אלקטרוני באיזו תחנה הוא צריך לרדת וכמה דקות לפני ההגעה ליעד הוא יקבל צלצול השכמה לקפסולה בה הוא נמצא. אם הנוסע לא יאשר שהוא ער ומתכונן לירידה, דייל שירות אנושי שאמור להתלוות לכל נסיעה ולהציע לנוסעים מים מינרלים שיחולקו חופשי או קפה, משקאות אחרים וערכת התרעננות שיוצעו בתשלום, ידאג לוודא באופן אישי שהנוסע לא מפספס את התחנה ביעדו ולאחר עזיבתו יכין את הקפסולה לנוסע הבא.

חברת סימבה מדגישה שלא מדובר בסתם תרגיל בעיצוב שישאר בגדר קונספט וכי הדור הבא של אוטובוסי השינה 6צפוי להיכנס לשירות במהלך 2018 בשמונה קווים ארוכים ברחבי הממלכה המאוחדת.

בשלב זה לא ברור מה תהיה עלות הנסיעה באוטובוסי השינה המפוארים של סימבה, אבל אין ספק שבשל כמות הנוסעים המוגבלת, מי שיעדיף לוותר על חוויות כמו הירדמות על כתפיו של אדם זר באוטובוס צפוף יאלץ לשלם מחיר מעט גבוה יותר מאשר זה של נסיעה באוטובוס רגיל.

The post לילה טוב: חברה בריטית מתכננת להשיק אוטובוסי שינה מפנקים appeared first on TheCar.

'חברת הקידוח בע"מ' של היזם הבלתי נלאה אלון מאסק, פרסמה לאחרונה באתר האינטרנט שלה את מפת נתיבי המנהרות שהיא מתכוונת לקדוח מתחת לעיר לוס אנג'לס, אם וכאשר תקבל לכך אישור של הרשויות הרלבנטיות.

כפי שפרסמנו כאן, הרעיון של 'חברת הקידוח' הוא לפתח טכנולוגיה שתוזיל באופן ניכר את עלויות הקידוח והבניה של מנהרות תת קרקעיות, ובאמצעותן להפוך את התווך התת קרקעי לשכבה נוספת שבתוכה אפשר להעביר במהירות את התנועה, תוך כדי עקיפת עומסי התנועה הבלתי נסבלים של ערים ופרבריהן.

התנועה בתוך המנהרות הללו תתבצע באמצעות מזחלות מהירות, שאמורות לשאת עליהן מכוניות נוסעים ולהתעופף בתוך ה"צנרת" התת קרקעית במהירות של 240 קמ"ש. בנוסף ינועו בתוך המנהרות גם קרוניות להסעת המונים. טכנולוגיית ההנעה של כל התנועה הזאת עדיין לא ברורה לגמרי, ייתכן שהמזחלות והקרוניות יונעו באמצעות השראה מגנטית, כמו הרכבות המתקדמות בסין, אבל ייתכן שאנשיו של מאסק יאמצו פתרון אחר (שגם הוא מבוסס בחלקו על הנעה מגנטית): הנעה בתוך ריק (ואקום), כמו בפרויקט ה'היפרלופ' שמאסק החל בו, העביר לרשות הרבים, ואז הצטרף אליו שוב, הפעם עם 'חברת הקידוח'.

החדשות היחידות באמת כאן הן המפה עצמה, אשר פורסמה על-ידי החברה, אבל אסור להקל ראש במוטיבציה של מאסק ואנשיו לפרסם אותה. ראשית לכל, המפה – שמתארת שני נתיבים עיקריים ושש התפצלויות, ממחישה לציבור על מה בעצם מדובר בפרויקט הזה, וכיצד הוא עשוי לסייע לכל תושב או מבקר בלוס אנג'לס.

כמובן שאפשר לפסול את הרעיון בטענה שהוא "שאפתני" בלשון המעטה, אבל לא קשה לדמיין את ההשפעה שצפויה לו על מי שנאלץ לנהוג כיום את 65 הקילומטרים של הדרך בין שכונת שרמן אוקס בצפון לוס אנג'לס בין לנמל התעופה לונג ביץ' שבנוי בחלק הדרום-מזרחי של העיר. במקום להיתקע במשך שעה, או אף שעתיים, בתנועה הכבדה על הכביש המהיר הוא יוכל להניח את מכוניתו על המזחלת ולהגיע ליעד שלו תוך 16 דקות. הנתיב הזה, שאורכו פי 6.5 מזה של הרכבת התחתית בתל-אביב, הוא הארוך ביותר בתוכנית הנוכחית של חברת הקידוח, ולאורכו מתוכננות 8 תחנות ועוד חמישה פיצולים לחמש תחנות נוספות.

מחשבות דומות, אודות זמן שייחסך בתנועה, יעברו ודאי במוחותיהם של מי שנאלצים לבזבז כיום זמן רב בפקקים שבין צפון מערב לוס אנג'לס לבין מזרח מרכז העיר ושדה התעופה הבינלאומי שלה. הנתיב השני שמתוכנן ייחפר לאורך כ-30 קילומטרים, יחצה את הנתיב הארוך ויעבור בחלקו מתחת לכביש המהיר שמקשר בין איצטדיון דודג'ר לבין שדה התעופה של לוס אנג'לס.

התוכניות של 'חברת הקידוח' אינן תיאורטיות בלבד. מאז ההכרזה על הפרויקט, בחודש אפריל השנה, נחפרה כבר בחודש אוגוסט "מנהרת הוכחת יכולת" באורך של 1.6 ק"מ לאחר שהתקבל אישור של מועצת העיר הות'ורן, קליפורניה, שם ממוקמים משרדי החברה.

כאמור, מה שמפריד כרגע בין החזון לבין היישום שלו בשטח הוא לא רק פיתוח הטכנולוגיה הנדרשת אלא בעיקר האישורים הרגולטוריים, וחברת הקידוח כבר הגישה בקשה רשמית לחפירת הקטע המרכזי ב"מפת הדרכים" שלה. זהו קטע באורך של כ-10 ק"מ בין מרכז לוס אנג'לס לקלבר סיטי. מקטע זה – אשר בעתיד יהווה את מרכז הקו הארוך – ישמש בשלב ראשון רק לצורך בדיקת הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של הבנייה, בדיקת מערכת, בדיקות בטיחות, אימות נוהלי הפעלה ועוד. מקטע זה ישמש לתחבורה ציבורית רק לאחר שגורמי הממשל יבדקו לעומק את הביצוע בשטח ויאשרו שהוא עומד בכל הסטנדרטים הבטיחותיים שנדרשים.

אנשי חברת הקידוח מדגישים שמדובר במסלולים ראשוניים בלבד ולא בתוואי הסופי, ושרק לאחר השלמת השלב הראשון והוכחת היכולת תפותח התוכנית הלאה, משלב זה יחד עם ממשלת מחוז לוס אנג'לס ועם רשויות העיר לוס אנג'לס.

סיבה שנייה להצגת המפה כבר בשלב מוקדם זה היא כדי לקבל משוב מתושבי לוס אנג'לס וכן הצעות למיקומים ושיפורים לתוכנית הזאת.

קראו עוד: ציפורים בראש: האם אלון מאסק גאון או מטורף?

קראו עוד: ה'היפרלופ' תופס תאוצה: ריצ'ארד ברנסון נכנס לתחרות

The post אלון מאסק ממשיך לחפור: אלה המנהרות של לוס אנג'לס appeared first on TheCar.

ריצ'ארד ברנסון, היזם הסדרתי ומייסד קבוצת וירג'ין, הכריז בסוף השבוע על השקעה בחברת 'היפרלופ 1' – החברה המתקדמת ביותר כיום בתחום הפיתוח של תחבורה המונית מהירה באמצעות צנרת.

שני הצדדים לא נקבו עדיין בסכום ההשקעה, אבל סר ריצ'ארד ברנסון, אשר נחשב לאחד היזמים המובילים והמקוריים ביותר בעולם בתחום התחבורה האווירית, היבשתית והתחבורה לחלל – יכהן כאחד מחברי מועצת המנהלים של 'היפרלופ 1'.

קבוצת 'וירג'ין' כוללת בין השאר את חברת התעופה 'וירג'ין אטלנטיק', חברת רכבות, וכן את חברת הנסיעות לחלל 'וירג'ין גלקטיק' – אשר שני מייסדי 'היפרלופ 1', היו"ר שרווין פישאבר (Shervin Pishevar) והנשיא הממונה על מערך הפיתוח ג'וש ג'יגל (Giegel), נמנו בעבר על חברי ההנהלה שלה.

'היפרלופ 1', לעומת זאת, היא חברת הזנק אשר נמצאת כעת בחזית הטכנולוגיה של פיתוח מערכת 'היפרלופ', ולמרות שגם היא רחוקה עדיין מרחק רב מהצגת מערכת פעילה – זאת החברה המתקדמת ביותר טכנולוגית מבין כחמש חברות שונות שמפתחות מערכי 'היפרלופ'.

'היפרלופ 1' הקימה כבר מערך ניסויים בקנה מידה מלא, ובניסוי שבוצע בו לאחרונה הגיע ה"תרמיל" (POD) שלה למהירות מרבית של כ-310 קמ"ש, אשר מהווה סימן דרך חשוב בדרך למהירות התיאורטית שבה אמורים תרמילים כאלה לנוע – כ-1,200 קמ"ש.

מוקדם יותר השנה דיווחה 'היפרלופ 1' על כך שגייסה כ-160 מיליון דולר ממשקיעים, אם כי מדובר בגיוס בהיקף צנוע מאד – למשל אם משווים אותו לסכומי הכסף שגייסה בשעתו חברת 'בטר פלייס' הישראלית.

כאמור, בשלב זה טרם פורסם כמה כסף השקיעה קבוצת 'וירג'ין' במיזם, אבל ברור שלפני שהוא יהפוך מרעיון לפרויקט מסחרי תידרש השקעה כוללת של עשרות, אם לא מאות מיליארדי דולרים – לא רק בפיתוח הטכנולוגיה אלא גם ברגולציה וברכישת זכויות שימוש בקרקע.

'היפרלופ 1' פרסמה לא מכבר שעד כה כבר הגיעה להסכמים או הבנות להקמת מערכי היפרלופ ב-11 מסלולים בתוך ארה"ב, בקנדה, באיחוד האמירויות, בהודו ובתשע מדינות אירופאיות. הוספת השמות של 'וירג'ין' ושל ברנסון למיזם מהווה מכפיל כח משמעותי ביותר עבור החברה, וצעד חשוב קדימה – לא רק לנוכח המכשולים האובייקטיביים שאיתם צריכה להתמודד טכנולוגיה חדשה אלא גם מול הרבה מאד תגובות ספקניות של מבקרים רבים ושונים.

כעת יכולים הציניקנים והמבקרים להוסיף קורט מלח לביקורת שלהם: אחרי ככלות הכל, הרעיון המקורי של 'היפרלופ' "הונדס" בבית מדרשו של יזם סדרתי מצליח אחר – אלון מאסק – אשר בתחילה טען שהוא עסוק מכדי לפתח את הטכנולוגיה ולכן "שחרר" אותה למתכונת של "קוד פתוח" ולאחר מכן הקים את חברת "הקידוח" עם קונספט חדשני אחר של כריית מנהרות לתחבורה (שלתוכו אולי ישולב רעיון ה'היפרלופ' בדרך כזאת או אחרת).

בספר אוטוביוגרפי שפרסם לאחרונה ריצ'ארד ברנסון הוא מתאר מצד אחד את היחסים בינו לבין מאסק כ"ידידותיים", אולם הוא לא חוסך ממנו ביקורת וטוען שמאסק "הבריז" לו עם תוכנית מהפכנית אחרת של פרישת רשת לויינים שבאמצעותה ירושת החלל הקרוב אלינו ברשת אינטרנטית.

התחרות בין מאסק לבין ברנסון יכולה כמובן להתפתח לכיוונים מרתקים ומועילים אם שתי החברות תפתחנה במקביל טכנולוגיה שתשנה את פני התחבורה היבשתית, אבל גם עלולה להתגלות בהמשך כמאבק אגו ילדותי שלא יקדם את התחרות או אף יפגע בה.

מבקרי הטכנולוגיה טוענים שמעט מאד פיתוחים מהפכניים בעבר זכו לחשיפה תקשורתית חיובית כל כך זמן כה רב לפני שהוצג מודל פועל שלהם, ואף רומזים שייתכן שבעתיד יתברר שהייתה כאן הונאת משקיעים או לכל הפחות הצגה חיובית מידי של הדברים, ולעומתם טוענים מצדדי הטכנולוגיה שלא מדובר בהמצאת הגלגל אלא בשכלול של טכנולוגיות קיימות ומוכחות.

מבקרי הטכנולוגיה טוענים גם ש"המספרים לא מסתדרים" בכל הקשור למספר הנוסעים שניתן להסיע במערכת הסעת המונים מסוג זה, אבל המצדדים טוענים שהיתרון העיקרי של הוא המהירות שמושגת בזכות שיפור היעילות של המערך כולו ביחס למערכי תחבורה מוכרים.

שרווין פישאבר וג'וש ג'יגל, מייסדי החברה, ורוב לויד, המנכ"ל שלה, כתבו בבלוג של החברה ש"יש לנו ברית חדשה במשימה שלנו (של) להמציא מחדש את התחבורה, וזה מישהו שכבר שינה את התעשייה כמה פעמים בקריירה שלו.
היום אנחנו מכריזים שהיזם האגדי ריצ'ארד ברנסון, וקבוצת וירג'ין, השקיעו בהיפרלופ אחד… השותפות האסטרטגית הגלובלית שלנו תתמקד בשירותי נסיעות ובנוסעים… 'וירג'ין', לא תהיה המפעיל היחיד. אנחנו נפעל עם מגוון רחב של מפעילים ברחבי העולם, כפי שיבחרו על ידי הלקוחות.
… 'וירג'ין' נמצאת בחוד החנית של תחבורה חדשנית במשך יותר מ-20 שנים. היא נכנסה לשווקים העיקריים, התחרתה עם ענקים וניצחה".

מה שברור הוא שכניסתם של ברנסון ושל 'וירג'ין' לתחום ה'היפרלופ' מהווה חיזוק משמעותי ביותר לרעיון כולו, היות שהמותג 'וירג'ין' מכיל ניסיון מעשי מול 52 מיליון לקוחות, קשרים בתחום התחבורה והתיירות, וכח מנהיגות מוכח של ברנסון עצמו.

צילומים: 'היפרלופ 1'

The post ה'היפרלופ' תופס תאוצה: ריצ'ארד ברנסון נכנס לתחרות appeared first on TheCar.

זה הגיוני, כמעט מובן מאליו, ובכל זאת משהו שרבים מאנשי תעשיית הרכב לא יאהבו לשמוע: תחבורה שיתופית לסוגיה, בין אם באמצעות מפעילי הסעות בשכר ובין אם באמצעות צי מכוניות להשכרה קצרצרה, מפחיתה את שיעור הבעלות על-כלי רכב.

בקצב הנוכחי שבו תחבורה שיתופית רוכבת על טכנולוגיית הסלולר והופכת נפוצה יותר ויותר ברחבי העולם מאותגרים בכירי תעשיית הרכב על-ידי ההחלטות הדרמטיות ביותר שנלקחו בתעשייה הזאת בעשורים האחרונים ואולי אפילו מאז לידתה.

בסמיכות מצמררת פורסמו בסוף השבוע משני צידי האוקיאנוס האטלנטי שני נתונים חשובים אשר מעידים על אותה מגמה: כאשר לרבים ממשקי הבית העירוניים יש אלטרנטיבה נוחה ומשתלמת כלכלית למכונית ה"פרטית" שלהם – הם נוטשים אותה בקלות ועוברים להשתמש בתחבורה שיתופית.

הנתונים המעניינים ביותר פורסמו בסוף השבוע על-ידי אוניברסיטת מישיגן בעקבות תקרית מעניינת שהתרחשה בשנה שעברה בעיר אוסטין שבטקסס.
בחודש מאי 2016 תיקנו פרנסי אוסטין תקנות שהוסיפו בדיקות רקע מחמירות במיוחד על נהגים שביקשו לעבוד בהסעת נוסעים באמצעות חברות ההסעה השיתופיות 'אובר' ו'ליפט'. כתוצאה מכך בחרו מנהלי שתי החברות הללו להפסיק את פעילותן בעיר.
בבלוג של חברת 'ליפט' מאותם ימים נכתב: "הכללים שקיבלה מועצת העיר לא מאפשרים הפעלת הסעות שיתופיות. במקום זאת הם מקשים על נהגים במשרה חלקית, (שהם) הלב של מודל ה"נקודה לנקודה" של 'ליפט', לעלות על הכביש, ומקשים עוד יותר על נוסעים להשיג הסעה. היות שכך אנחנו נאלצים לנקוט עמדה שמעדיפה ראיה ארוכת טווח שתאפשר לתחבורה השיתופית להוסיף ולצמוח ברחבי המדינה".

בדיוק בשלב זה נכנסו לתמונה המכון לחקר התחבורה באוניברסיטת מישיגן, יחד עם מכון התחבורה A&M של טקסס ועם אוניברסיטת קולומביה, וביצעו מחקר בקרב 1,200 תושבי אוסטין שהיו מנויים על שירותי הסעה שיתופית ובו חקרו את השינויים שאלה נאלצו לעשות.

הממצאים אמנם לא מפתיעים אבל בהחלט מאד מעניינים. ראשית לכל, 42% מבין כלל המנויים על שירותי 'אובר' ו'ליפט' חיפשו לעצמם אלטרנטיבות דומות, ומצאו אותן בדמות 12 מפעילות תחבורה שיתופית אחרות, רובן קטנות, שחלקן שרדו את השינויים בשוק והוסיפו לפעול בעיר.

לעומתם, 41% מן המנויים נאלצו לשוב ולהסתמך על מכוניותיהם, שאותן לא מכרו עם המעבר לשימוש בהסעה שיתופית, ובקרב אלה נמצא גידול משמעותי במספר הנסיעות שחזרו לבצע בנהיגה עצמית. 9% מבין מנויי 'אובר' ו'ליפט' שנותרו ללא פתרון רכשו לעצמם מכוניות חדשות, ורק 3% בחרו לעבור ולהשתמש בתחבורה ציבורית קלאסית.

צלילה עמוקה יותר לתוך הנתונים מגלה שהסבירות שמי שהשתמשו במכוניות "הפרטיות" שלהם, בהיעדר הסעה שיתופית, להגדיל את מספר הנסיעות שלהם גדלה פי 23 (!) ביחס לקבוצת המשתמשים שבחרה לעבור להשתמש בשירותי הסעה שיתופית אחרים. בנוסף – ככל שחוסר הנוחות של משתמש גדלה כתוצאה מגריעת השירות על-ידי פרנסי העיריה כך גדל הסיכוי שהתחליף שלו יהיה רכישת מכונית חדשה, וזאת בשיעור גבוה פי חמישה מאשר משתמשים שנפגעו פחות מן השינוי.

"הממצאים שלנו מראים שהסעה שיתופית משנה את ההתנהגויות (של המשתמשים). למרות שהמחקר הזה לא בהכרח מעיד על ערים אחרות הוא מספק תובנות ברורות ורלוונטיות לקובעי מדיניות", צוטט בהודעה לעיתונות של אוניברסיטת מישיגן פרופסור רוברט המפשייר, הכותב הראשי של המחקר. המפשייר הדגיש גם שקובעי המדיניות הציבורית חייבים לדעת ש"תחבורה לפי דרישה" מועילה מאד לערים ו"מגדילה ב-30% את ההסתברות של נטישת כלי הרכב הפרטיים… היקף שירותי ההסעה השיתופית גדל מאד בעשור האחרון ואלה מבטיחים שורת תועלות פוטנציאליות לכלל הציבור : הפחתת צריכת אנרגיה והפחתת זיהום האוויר ופליטת גזי חממה, הקלה של גודש התנועה, וגם הגברת התחבורה ברת השגה לכלל האוכלוסיה, והגדלת רמת הנגישות… עם זאת, בעבר לא מצאנו עדויות אמפיריות לתועלות האלה בספרות המחקרית. הפסקת הפעילות (של 'אובר' ו'ליפט') באוסטין סיפקה לנו (אפשרות ל)ניסוי טבעי למדידת ההשפעה על התנהגות המשתמשים".

אגב, מוקדם יותר השנה, פחות או יותר שנה לאחר קבלת התקנות החדשות על-ידי עיריית אוסטין, אשר "גרשו" ממנה את 'אובר' ואת 'ליפט' – החליטה מועצת העיר לרכך ולשנות את התקנות באופן שאיפשר את חזרתן לשם לפעילות מלאה. כעת ניצבת בפני אותם חוקרים ההזדמנות למחקר חדש אשר יבחן גם את ההשפעה של השינוי הזה.

אגב נוסף, מחקר אחר שפורסם מוקדם יותר השנה על-ידי איגוד התחבורה הציבורית של ארה"ב העלה שלקוחות שמשתמשים בשירותי הסעה שיתופית מחזיקים רק ב-1.05 מכוניות למשק בית לעומת כ-1.5 מכוניות למשק בית אמריקני ממוצע. בנוסף, אותה קבוצת משתמשים נוטה להשתמש יותר בתחבורה ציבורית יחסית למי שאינם משתמשים בהסעה שיתופית, ובאופן כללי לבצע פחות נסיעות.

בירת ההשכרות הקצרצרות

במקביל לפרסום נתוני המחקר שנערך באוסטין פרסמה בסוף השבוע סוכנות הידיעות 'בלומברג' נתונים אודות היקף השימוש ב"מכוניות להשכרה קצרצרה" בעיר מדריד, בירת ספרד, שהיא כנראה גם עיר הבירה העולמית לשירותים מסוג זה.

מיזם emov, אשר החל לפעול במדריד לפני חמישה חודשים בלבד, הצליח לגייס עד כה לא פחות מ-100 אלף משתמשים(!). הציבור הגדול הזה מסתפק בגישה אל בסך הכל 500 מכוניות עירוניות חשמליות קטנות מדגם 'סי זירו' מתוצרת סיטרואן (פיג'ו-סיטרואן היא אחת השותפות במיזם). מדובר בצי בגודל דומה לצי המכוניות מדגם 'סמארט' שאותו מפעילה במדריד חברת 'קאר טו גו' שהוקמה על-ידי חברת דיימלר-בנץ (מרצדס) בשנת 2008 בגרמניה.

ל'קאר טו גו', אגב, יש במדריד 166 אלף לקוחות רשומים, ובשני המקרים מדובר ב"השכרה לפי דקה": לקוחות רשומים יכולים להזמין את השימוש שלהם באמצעות אפליקציה או מן המחשב בבית ואז הם מקבלים גישה למכונית ומשלמים רק תמורת משך השימוש שעשו בה בפועל. שירות דומה, בשם 'אוטותל', החל לפעול לפני מספר שבועות בתל-אביב וכמו במדריד גם אצלנו מדובר בפרויקט שמבוצע בסיוע של העיריה ובפיקוחה, ושירותים דומים מוצעים כיום גם במספר גדל והולך של ערים באירופה ובארה"ב.

מדריד נחשבת כיום ל"בירת ההשכרות לטווח קצרצר", ויש שתולים את אחת הסיבות לכך בעובדה שדמי ההשכרה שם נמוכים יחסית: רק 21 סנט (של אירו) לדקה (88 אגורות) לעומת 24 סנט (שקל אחד) בברלין, 1.2 שקלים בשטוטגרט, 1.3 שקלים באמסטרדם או 1.5 ש"ח בתל-אביב.

מנתוני 'קאר טו גו' במדריד עולה שהמכוניות שלהם מושכרות שם בממוצע 15 פעמים בכל יממה, יותר מאשר בכל אחת מ-25 הערים האחרות שבה היא פעילה.
"מדריד מהווה אמת מידה לפיתוח העסקי העתידי שלנו", אמר ל'בלומברג' תומאס בירמאן, מנכ"ל 'קאר טו גו' באירופה, "באף מקום אחר אין כל כך הרבה אנשים שחווים חוויה חיובית כל כך עם מכוניות חשמליות".

הגבינה זזה

דוח מיוחד, אשר פורסם לאחרונה על-ידי חברת המחקר של בלומברג, מצא שככל שתתרחב תפוצת צי המכוניות להשכרה קצרצרה כך תגדל קבוצת בעלי הרכב אשר ימכרו את המכוניות שלהם ויעברו לצרוך את השירות הזה, וגם קבוצת הלקוחות הפוטנציאליים שידחו את הרכישה של מכונית חדשה. הדוח של חברת המחקר של בלומברג קובע שבעלי הסיכוי הגבוה ביותר למכור את כלי הרכב שלהם, או לעכב את החלטות הרכישה, הם נהגים שממוצע הנסועה השנתית שלהם הוא כ-8,000 ק"מ או פחות.

עבור יצרניות הרכב מדובר כמובן במודל שונה מאד ממכירת מכוניות, עם אלפי עסקאות בשווי של כמה אירו במקום מספר קטן יותר של עסקאות בהיקף של עשרות אלפי אירו. מצד שני, יצרניות הרכב עושות מאמצים עצומים להימצא על העגלה הזאת ולא מתחתיה. כאשר הן מאויימות כיום על-ידי מפתחות המכוניות האוטונומיות (גוגל, אפל, אובר ו'דידי') מצד אחד, מפעילות ההסעות השיתופיות ('אובר', 'ליפט') מצד נוסף, ומפעילות ההשכרה לטווח קצרצר (כמו 'קאר טו גו') מצד שלישי – יצרניות הרכב בוחרות להשקיע בכל החברות שמפוררות את המודל ההיסטורי שלהן במקום לגלות שאחרים עשו את זה והן נותרו מחוץ למשחק.

גם חברת רנו-ניסאן, באמצעות החברה הספרדיה Ferrovial, מתגלגלת כעת לקראת כניסתה כמפעילה שלישית של שירותי השכרה לטווח קצרצר במדריד.

אלא שכניסתן של מכוניות השכרה לטווח קצרצר לשימוש בערים לא צפויה לעבור ללא התנגדות, וזאת בנוסף לכאב הראש התפעולי של צי כזה. אפילו במדריד, בירת ההשכרות הקצרצרות כאמור, סבל צי המכוניות של 'קאר טו גו' מ-70 מעשי ונדליזם בחמישה חודשים שבין דצמבר 2015 ועד אפריל 2016.

מי שזועמים על המיזם הזה יותר מכל הם בראש ובראשונה נהגי מוניות שרואים בתחבורה השיתופית גורם שמאיים על פרנסתם, וגם בעלי רכב שממילא מתקשים למצוא מקומות חניה בערים הגדושות, וכעת נתקלים ביותר ויותר מקומות חניה ייעודיים למכוניות להשכרה קצרצרה.

The post תחבורה שיתופית מצמצמת את הבעלות על רכב פרטי appeared first on TheCar.

טכנולוגיית ה'היפרלופ', אשר נסקרת באתר זה בהרחבה כמעט מיומה הראשון, רשמה ב-29 ביולי שיא חדש ואבן דרך משמעותית: חברת 'היפרלופ 1' הטיסה "תרמיל" שבנוי מאלומיניום וסיבי פחמן למהירות של 310 קמ"ש.

הישג זה מציב כעת את החברה מלוס אנג'לס בחזית המרוץ להגשמת חזונו של אלון מאסק למערכת תחבורה צינורית ומופחתת לחץ אשר בתוכה מתרוצצים תרמילים נושאי אנשים ומטענים.
הניסוי של 'היפרלופ 1' נערך במדבר בנבאדה בתוך צינור בקוטר 3.3 מטרים שאורכו כ-500 מטרים, ולדברי אנשי החברה, אשר מגובים לכאורה בסרטוני וידאו שהם צילמו ושיחררו, התרמיל שלהם – שאותו הם מכנים XP-1 – הגיע למהירות של 310 קמ"ש בעת שהוא מרחף "ריחוף מגנטי".

בשונה מניסויים אחרים של חברות אחרות, XP-1 הוא תרמיל בגודל מלא שמדמה תא שיכול לשאת לכל הפחות מטענים, אם לא אנשים: אורכו כ-8.65 מטרים וגובהו כ-2.7 מטרים. לפני שהתרמיל שוגר לדרכו הפחיתו אנשי החברה את הלחץ בתוך הצינור לרמה נמוכה מאד, כמו זאת ששוררת בגובה של 200 אלף רגל מעל האדמה (השכבה השלישית מתוך ארבע שכבות האטמוספירה, אשר נקראת מזוספירה). לאחר סדרת ניסיונות, שבכל אחד מהם השיגו מהירות גבוהה יותר, הגיעה התרמיל למהירות גבוהה פי יותר משלושה מזו שהשיג בניסוי הקודם שלהם, בחודש מאי (111 קמ"ש).

המנוע החשמלי שהאיץ את התרמיל למהירות הראשונית שלו, לפני שזה עבר להעלאה מגנטית, מייצר כעת פי 3.5 יותר כח מן המנוע שאיתו נערך הניסוי הקודם (3,151 כוחות סוס לעומת 891 כ"ס), ואורך מסלול הניסוי הפעם – יותר מ-500 מטרים (ברוטו), גדול פי 4.5 מבעבר.

לדברי אנשי היפרלופ 1, לו היו עורכים את הניסויים שלהם על מסלול באורך כפול הם היו מצליחים, כבר עם הטכנולוגיה הנוכחית שבידיהם, להגיע למהירות מרבית של כ-600 קמ"ש.

הפוסט שהעלו המייסדים של החברה לבלוג שלהם נשמע הרבה יותר מעניין ומרגש מכל הודעה סטנדרטית לעיתונות, ולכן מצאנו לנכון לפרסם אותו כאן כמעט מילה במילה, בתרגום חופשי. ג'וש ג'יגל ושרבין פישוואר, מייסדי היפרלופ 1: "בשעות הקטנות של יום שבת, ה-29 ביולי, חגג הצוות גדוש האדרנלין של 'הייפרלופ 1' אבן דרך משמעותית נוספת, והשלים את השלב השני של בדיקת תרמיל ההיפרלופ המהיר שלנו בתוך צינור ה-DevLoop שבנינו מצפון ללאס וגאס. בריצה האחרונה, לאחר כמעט שבוע של ניסויים, השגנו הישג גדול יותר מכל אחד אחד על פני כדור הארץ. "רחוק יותר, מהר יותר" הייתה המנטרה שלנו בשלב הזה, ו(תרמיל) ה-XP-1 שלנו הגיע למרחק ארוך פי 4.5 (437 מטרים) ולמהירות גבוהה פי 3 מן הניסוי הקודם שלנו, שנערך בחודש מאי השנה.

כאשר תצפו בקטעי הוידאו החדשים שלנו תוכלו לשמוע את הצליל של ה'היפרלופ'. זהו צליל העתיד של התחבורה הציבורית… את "רגע קיטי הוק" שלנו חגגנו כבר בריצה הראשונה שלנו, בחודש מאי, ואז רשמנו הישג בעל משקל היסטורי, אבל השלב השני בניסויים שלנו מתגמל יותר… הצוות שלנו, באתר 'איפקס' בנבאדה, השקיע ימים ארוכים וחמים במשך שבועות כדי להציב אותנו על ציון דרך זה, לאחר שעמל על התקנת מאות מטרים של מסלול, בנה את המנוע ומערכות בלימה נוספת, יצר שיפורי חומרה של המרכב ושל מערכות השליטה, ובנה את ה"תרמיל" למקומו.

תודתנו נתונה במלואה גם לצוות שלנו שנותר בקמפוס החדשנות של לוס אנג'לס ובסדנא שלנו ב'מטאלוורקס', כולם תמכו במאמץ גם אם הם לא יכלו להיות איתנו (בנבאדה). אף אחד בעולם לא הצליח עד כה להגיע כל כך רחוק עם ניסויים בטכנולוגיית ה'היפרלופ'… רק קומץ צוותים היה בכלל מנסים להתמודד עם פרויקט כל כך נועז והרבה פחות מכך מסוגלים להגשים אותו.

הטכנולוגיה השתנתה באופן קיצוני מאז הקפיצה האחרונה בתחום התחבורה אבל תהליך ההמצאה לא השתנה. הטיסה הראשונה של אורויל רייט ארכה 12 שניות והגיעה למרחק של 120 מטרים. הוא ו(אחיו) וילבר בחנו את כלי הטיס שלהם, עשו התאמות ועלו שוב לשלוש טיסות נוספות באותו יום, שבסכל אחת מהן השיגו קצת יותר. אנחנו אוהבים את הגישה הזאת: להפעיל את ה'תרמיל', ללמוד את הנתונים, להפעיל מחדש את התרמיל. בכל ניסוי אתה מתקדם צעד נוסף קדימה והולך קצת יותר רחוק, קצת יותר מהר, תוך שאתה מביא את ה'היפרלופ' קרוב יותר למציאות".

ללמוד מהערבים

לטכנולוגיית ה'היפרלופ' ישנם הרבה מאד מקטרגים ולא מעט אנשים שטוענים שמדובר ברעיון שלעולם לא יכול להצליח. אלה מעלים שלל עצום ורב של שאלות ומצביעים על אינספור בעיות – שאחת הבסיסיות בהן היא האנרגיה העצומה שנדרשת כדי לרוקן את האוויר מצינור ענק, ולשמר בתוכו תת-לחץ בכל פעם שתרמיל מוכנס לתוכו או יוצא. מצד שני, אי אפשר שלא להתפעל מן המהירות האדירה שבה קורם הרעיון הזה עור וגידים – פחות מארבע שנים לאחר שהועלה לראשונה על-ידי אלון מאסק.

בעוד שאחד האירועים החשובים הקודמים בסאגה המדהימה הזאת התרחש בחצר של חברת 'ספייס אקס' של מאסק, אז התקיימה תחרות יזמים בין מספר רב של קבוצות שכל אחת בנתה "תרמיל משלה" בקנה מידה קטן, הניסוי הנוכחי של 'היפרלופ 1' נערך עם תרמיל בגודל גדול אשר נבנה על-גבי מזחלת בעלת 16 גלגלים וכולל את טכנולוגיית ההעלאה המגנטית.

הדרך שעשתה 'היפרלופ 1', כמו גם שלוש חברות אחרות שמפתחות טכנולוגיה דומה, מדהימה לא רק מבחינה זאת שממש לנגד העיניים שלנו – ויותר מ-100 שנים לאחר שפותח כלי תחבורה משמעותי אחר – מפותחת טכנולוגיה חדשה כמעט מאפס, אלא גם מבחינת האתגרים הנוספים שאיתם צריכות החברות האלה להתמודד – החל ממשא ומתן עם ממשלות וגופים רגולטוריים עוד לפני שהטכנולוגיה עצמה קיימת וכלה באפשרות להשיג זכויות דרך לאורך המסלולים שבהם מתוכננות מערכות כאלה.

'היפרלופ 1' ערכה ניסוי פומבי ראשון – לא בתוך צינור אלא רק לבחינת ההעלאה המגנטית – במאי 2016, וזמן קצר לאחר מכן פיטרה את המהנדס הראשי שלה, מה שהוביל למאבק משפטי קצר שלאחריו הקים המהנדס חברה משלו שנקראת 'אריבו' ועוסקת באותו תחום.

חברות 'היפרלופ' נוספת שמתקדמות בתחום הזה הן Hyperloop Transport Technologies אשר מתכוונת להציג מערכת ניסויית משלה בתחילת השנה הבאה, TransPod הקנדית, ויש כמובן גם את "חברת הקידוח" של אלון מאסק עצמו, אשר הכריזה לא מכבר על מגעים עם הממשל האמריקני להקמת קו היפרלופ (תת קרקעי או על קרקעי, עדיין לא לגמרי ברור) בין ניו-יורק לוושינגטון.

על אף ש'היפרלופ 1' היא חברה אמריקנית נראה שחלק משמעותי מן המאמצים שלה מרוכזים כעת במדינות מחוץ לאמריקה. הפרויקט המתקדם ביותר – שכבר נמצא בשלבי תכנון – מנוהל יחד עם ממשלת איחוד האמירויות לקמת קו היפרלופ בין אבו-דאבי לדובאי, מרחק של כ-160 ק"מ שלאורכו ינועו תרמילים במהירות של כ-800 קמ"ש ויגיעו מנקודה לנקודה בתוך כ-12 דקות.
החברה בוחנת היתכנות הקמת מערכות נוספות בפינלנד, שבדיה, הולנד, שוויץ, רוסיה ובריטניה, כמו גם כעשרה מקומות שונים בתוך ארה"ב.

The post המרוץ מתחמם: היפרלופ 1 הגיע ל-310 קמ"ש appeared first on TheCar.

ההוצאה הכספית של המגזר העסקי על שירותי הסעה במוניות צנחה בארה"ב בתוך שנה אחת מ-14% מכלל הוצאות הנסיעות ל-8%, ובתוך שנה מהיום צפויה להיעלם כמעט לחלוטין ולעמוד על 1% בלבד. כך עולה מנתוני חברת 'סרטיפיי' האמריקנית אשר בוחנת דוחות הוצאות של עסקים בארצות הברית לצרכי הנהלת חשבונות ותשלומי מיסים.

משמעות הנתונים האלה ברורה, פשוטה וחדה: התחבורה השיתופית, עם מפעילי נהגים פרטיים כמו 'אובר', 'ליפט', ו'ויה', חיסלה ומחסלת הלאה את תעשיית המוניות, ונוגסת גם בתעשיית השכרת הרכב. כעת, כפי שמעידים המספרים עצמם, כבר לא מדובר בחשש ערטילאי אלא בנתונים כלכליים מוצקים שמעידים על תעשייה גוועת.

במקביל, בית משפט אמריקני קבע לאחרונה שאי אפשר לעצור את הקדמה ואסור להגביל את העסקים של מפעילי התחבורה השיתופית – אחרת "במקום מוניות עדיין היינו נוסעים עם עגלונים וכרכרות".

השאלה החשובה, שכעת כבר אסור למזמז הלאה וחייבים להתמודד איתה – היא האם המדיניות של משרד התחבורה שמונעת מאיתנו את הקדמה הזאת גורמת לנו נזק, ומי בסופו של יום ישלם את המחיר?

חברת 'סרטיפיי' האמריקנית בוחנת בין השאר את ההוצאות של עסקים אמריקניים על הנסיעות של עובדים שלהם ברחבי המדינה, ומנתחת אותן לפי קטגוריות שונות כמו עלויות לינה בבתי מלון, עלויות של טיסות, מזון, וגם תחבורה יבשתית אחרת – למשל ברכבות, תחבורה ציבורית ומוניות. במקביל לניתוח הנתונים הכלכליים, אשר מסייעים למחלקות הכספים בארגונים להנחות את עובדי החברות באילו דרכים לבצע את הנסיעות העסקיות, סרטיפיי גם עוקבת אחר דירוג שביעות הרצון של העובדים מן השירותים שהם מקבלים מן הספקים השונים.

החברה מנטרת עסקאות בהיקף של מאות מיליוני דולרים ומפרסמת בכל רבעון דוחות שמתארים לא רק את ההוצאה הממוצעת על כל מגזר ועסק, ואת דירוג שביעות הרצון ממנו אלא גם את המגמות העיקריות במשק האמריקני, ככל שאלה קשורות להוצאות של עובדי החברות השונות. הדוחות האחרונים של 'סרטיפיי' מעידים באופן ברור לגמרי על גסיסתה, ואפילו על מותה הקרב, של תעשיית המוניות בכל מקום שבו מותרת פעילותם של מפעילי תחבורה שיתופית, ועל הצטמקותה של תעשיית השכרת הרכב ככל ששירותי התחבורה השיתופית מתפתחים.

בשבוע שעבר פרסמה 'סרטיפיי' את הדוח שלה לרבעון השני של שנת 2017, וממנו עולה שלראשונה מעולם צנח אחוז ההוצאה של נסיעות עובדים בארה"ב אל התחום החד-ספרתי – מ-14% מסך ההוצאה ברבעון השני של 2016 ל-8% בלבד השנה. קברניטי 'סרטיפיי' חוזים שאם העיריות, ארגוני המוניות וגורמים רגולטוריים לא יעשו מאמצים ניכרים לשפר את האטרקטיביות של נסיעה במוניות צפויה ההוצאה של עובדים על שירותי נסיעה במוניות להצטמצם ל-1% בלבד מכלל הוצאות הנסיעה שלהם בארה"ב – וזה יקרה כבר ברבעון הראשון של השנה הבאה.

לנתוני ההוצאה שמפרסמת 'סרטיפיי' יש גם תמונת מראה אשר פורסמה לאחרונה בכתבת תחקיר של היומון האמריקני usa today: תעשיית המוניות של ניו יורק ושיקגו מתמוטטת, ובמהלך 4 השנים האחרונות צנחה עלות הרישיון להפעלת מונית בשיקגו ביותר מ-90%, מ-357,000 $ בסוף 2013, רגע לפני שחברת 'אובר' החלה לפעול שם, ל-35,000 $ בחודש אפריל האחרון.

לא שוכרים רכב

דו"ח ניתוח הוצאות הנסיעה העסקיות של חברת 'סטריפיי' לרבעון השני של 2017 מגלה במקביל עליה של 2% נוספים בהיקף התשלומים של עובדים לחברת 'אובר', זאת סולקת כיום כ-55% מכלל ההוצאות של עובדים על תחבורה יבשתית בארה"ב, וגידול דומה של 2% גם בהוצאות של עובדים שמשולמות למתחרה הגדולה שלה שם – חברת 'ליפט', הגם שזאת גובה כיום רק כ-8% מכלל הוצאות העובדים על תחבורה יבשתית.

"למהפכה בתחבורה הקרקעית שאנו רואים כיום בהנהגת 'אובר ו-'ליפט', יש השלכות מרחיקות לכת על עתיד הנסיעות העסקיות", צוטט מנכ"ל 'סרטיפיי', רוברט נבו (Neveu), בהודעה לעיתונות שפרסמה החברה. "נוסעים בנסיעות עסקיות מחפשים כיום רמות גבוהות יותר של התאמה אישית (פרסונליזציה) ושל נוחות, אלה החלו עם שימוש בתחבורה שיתופית אבל ממש לא צפויות לעצור בזה. טכנולוגיית הסלולר הביאה אותנו אל עידן חדש, והציפייה והיכולת (שנובעת ממנה) לשרת את העדפות הפרט היא חלק ממגמה חברתית ותרבותית שתמשיך ליצור שינוי שישפיע על כל התעשייה".

אחד התחומים המשיקים שנפגעים מכניסת התחבורה השיתופית הוא ההשכרה העצמית של מכוניות לצרכי נסיעות עסקיות. בשלב זה הנתונים אמנם פחות דרמטיים בסקטור הזה, אבל המגמה מאד ברורה: ברבעון השני של 2017 צנחה ההוצאה של עובדים על שכירת רכב ב-2% ביחס לרבעון המקביל, והיא עומדת כעת על 29% מכלל הוצאות התחבורה היבשתית שלהם.
שאלה מעניינת שעולה תוך כדי עיון בנתונים היא מה מביא את העובדים, אשר לכאורה אדישים להוצאות נסיעה שמשולמות על-ידי המעסיקים שלהם, להעדיף שימוש בשירותי נסיעה שיתופית על-פני מוניות?

חלק מן התשובה נמצא במדד שביעות הרצון שמפרסמת 'סרטיפיי', לפיו אובר מצטיינת בדירוגי המשתמשים בתחבורה קרקעית, עם ציון של 4.46 כוכבים מתוך חמישה, וגם מצבה של 'ליפט', עם 4.22 כוכבים, נראה טוב מבחינה זאת.

אחד זוכה שני בוכה

המעבר של לקוחות לשימוש בשירותי הסעה שיתופית בא כמובן על חשבונם של נהגי המוניות השכירים, ופוגע במיוחד ביחידים שמחזיקים ברישיונות הפעלה למוניות (שנקראים בארה"ב "מדליונים") ובחברות וארגונים שמחזיקים במספר גדול של רישיונות הפעלה ומשכירם אותם לנהגים. צי המונית השני בגודלו בארה"ב התקיים עד לא מכבר בעיר שיקגו שבמדינת אילינוי, והרושם הוא שכעת אפשר כבר לצלם שם סרט דוקומנטרי אודות ההכחדה שלו.

'אובר' החלה לפעול בשיקגו רק בסוף שנת 2013, ובאותה עת עמד מחירו של רישיון הפעלה למונית על 357,000 $. כדאי רק להבהיר את הנתון הזה ולומר שהמחיר של "מדליון" נקבע בשוק החופשי בין "קונה מרצון למוכר מרצון" והוא מייצג את הערך הכלכלי של מגבלה שמטילה הרשות על מספר המוניות שהיא מאפשרת להן לפעול בתחומה.
באופן תיאורטי, אם הרשות תאפשר רק ל-100 מוניות לפעול בעיר והביקוש לשירותים שלהן יהיה מספיק גדול כך שאנשים יהיו מוכנים לשלם אלפי דולרים לנסיעה – מחיר הרישיון יהיה מיליוני דולרים או יותר, ואם כלל לא תהיה מגבלה על מספר המוניות שיכולות לפעול בעיר – מחיר הרישיון יהיה אפס.

61% מן המדליונים שהנפיקה עיריית שיקגו הוחזקו באותה עת על-ידי חברות, ארגונים ויחידים שבבעלותם יותר מ-4 רישיונות, ולאחר שאובר החלה לפעול שם גדל באופן דרמטי ההיצע של מכוניות שיכולות להסיע נוסעים מנקודה לנקודה.

מאז ועד היום צנחה ההכנסה הממוצעת של כל מונית בכמעט 40%: ההכנסה החודשית הממוצעת לכל מדליון פעיל ירדה מ -5,276 דולר בינואר 2014 ל -3,206 דולר השנה, וזאת בשעה שכ-42% מכלל צי המוניות של שיקגו (2,900 מתוך כ-7,000 מוניות) לא פעל כלל בחודש מרץ האחרון!

מחיר רישיון ההפעלה של מונית בשוק החופשי צנח כתוצאה מכך ביותר מ-90%, ל-35,000 $ בחודש אפריל האחרון, ובמקביל צנח גם מספר המשתמשים בשירותי מוניות, מ-2.3 מיליון נסיעות בחודש ל-1.1 מיליון נסיעות כעת. הנתונים היבשים האלה מתבטאים לא רק באובדן פרנסתם של אלפי נהגי מוניות, אלא גם במספר רב של פשיטות רגל, במיוחד לנוכח העובדה שכדי לשלם מאות אלפי דולרים תמורת רישיון הפעלה למונית – ומדובר בסכומים ששקולים למחירי דירות ובתים גדולים בארה"ב – יחידים וארגונים נטלו משכנתאות והלוואות.

ואכן, במחצית הראשונה של 2016 הוגשו כבר 350 תביעות, עיקולים ובקשות לפשיטות רגל כנגד בעלי רישיונות הפעלה, לעומת 266 הליכים כאלה ב-2016 כולה ו-59 בשנת 2015.

איגוד בעלי המוניות של שיקגו קרא לרשויות לנקוט במספר פעולות שעשויות אולי להקל מעט על מצבם של בעלי המוניות, למשל לשנות את הרגולציה שמחייבת אותם להחליף את כלי הרכב שלהם לעיתים מזומנות, וגם לוותר על המס השנתי שהעיריה גובה מהם, בסך 1,176 $ ועל כ-1,000 דולר נוספים שהם נדרשים לשלם לעיריה אחת לשנתיים בתמורה לחידוש הרישיון שלהם.

מצבם של נהגי המוניות של ניו יורק לא שונה מזה של עמיתיהם בשיקגו, ואך לאחרונה הוגשה שם בקשה לפשיטת רגל של חברת המוניות הגדולה ביותר בעיר (אשר באופן קצת אירוני נקראת "מוניות לוס אנג'לס", אחת הערים המתקדמות בעולם בכל הקשור לפתרונות תחבורה מתקדמים). החברה לא הצליחה להתמודד עם צניחה של כ-30% בהיקף השימוש במוניות בשלוש השנים האחרונות (ו-43% אצלה ספציפית) ובצניחה של 24% מן ההכנסות בין השנים 2013 ל -2016.

הפסד בקרב האחרון, ולקח לשר כץ

מי שחתם את הגולל, כך נראה, על מאבקם של נהגי המוניות בארה"ב הוא בית המשפט הפדרלי אשר דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם שדחה את דרישת בעלי המוניות לאסור את פעילותן של חברות התחבורה השיתופית. ההליך החל כאשר סקציית התחבורה באגודת המסחר של מדינת אילינוי תבעה את עיריית שיקגו בטענה לפיה היא מנהיגה התנהלות מפלה בין נהגי התחבורה השיתופית לבין נהגי ובעלי המוניות ומחילה עליהם בפועל שני סטים שונים של חוקים. בדרך זאת, טענו נהגי המוניות, עיריית שיקגו פוגעת באפשרות שלהם להתמודד כשווים מול שווים בחברות התחבורה השיתופית.

אלא שבית המשפט לערעורים דחה בסופו של דבר את טענת תעשיית המוניות ובחודש אוקטובר האחרון קבע שמוניות ורכבי הסעה שיתופית הינם שני סוגים שונים של שירותים, ועל כן מותר ואפשר להסדיר את פעילויותיהם באופן שונה.
"אילו לישנים (Old, מי שמייצגים את הטכנולוגיה העכשווית – ג.מ.) הייתה זכות חוקתית למנוע את כניסתם של החדשים אל השווקים של הישנים", כתב שופט ערכאת הערעור ריצ'רד פוסנר בפסק דינו, "ההתקדמות הכלכלית הייתה עלולה להיעצר. במקום מוניות אולי היו לנו סוסים וכרכרות, במקום הטלפון – הטלגרף, ובמקום מחשבים – סרגלי חישוב".

התעלמות מן הנתונים מארה"ב לא יכולה לשנות את התהליך שבתוכו אנחנו נמצאים אבל בהחלט עלולה להגדיל את המחיר הכלכלי והחברתי שנדרש מאיתנו.
שר התחבורה ישראל כץ, אשר ודאי מתקשה להתעלם מכוחם של כמה אלפי נהגי מוניות במרכז הליכוד, הכריז במספר הזדמנויות שהוא לא יאפשר לפגוע בהם, רמז שהמדינה תידרש לפצות אותם בעשרות מיליוני שקלים, ובמבחן התוצאה הנהיג את משרד התחבורה למנוע את כניסת אובר לישראל.

אלא שככל שמשרד התחבורה הישראלי מעכב את שירותי התחבורה השיתופית לא רק שהוא לא מועיל לכמה אלפי נהגי המוניות בישראל – לכל היותר הוא מעכב במעט את הקץ – הוא גורם להם, ולכלל אזרחי ישראל, נזק כלכלי. היות שהתופעה היא בלתי נמנעת נדרשת מנהיגות אמיתית להוביל את השינוי שמתרחש לנגד עינינו, ולעשות את זה בדרך הטובה ביותר לכל הצדדים.  לצורך זה נדרשת ההקמה המיידית של ועדה ציבורית פתוחה שתבחן את ההתפתחויות בעולם ותמליץ על הפתרונות המתאימים ביותר לישראל.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותה

The post התחבורה השיתופית מחסלת את המוניות ואת חברות ההשכרה appeared first on TheCar.

גם אנחנו, כמו רבים אחרים, התלהבנו מאד מרעיון "האוטובוס טורף הפקקים" אשר הוצג בסין באוגוסט האחרון. במקום לבנות נתיב ייעודי על הכביש, או מסילת רכבת יקרה, "האוטובוס הרוכב" פשוט מסיע את נוסעיו מעל למכוניות שנעות לאיטן או עומדות בפקק, ולצורך זה נדרשת תשתית מינימלית בלבד.

רשת האינטרנט רעשה וגעשה בהתלהבות, בדיעבד זה כנראה גם מה שרצו שיקרה מי שעומדים מאחורי הפרויקט הזה, אבל כבר בשבוע שלאחר מכן התחילו לעלות ספקות בנוגע לבסיס הכלכלי של הפרויקט, ובעיקר בקשר לקבוצת האנשים שעומדת מאחוריו. בהמשך פורסמו מספר כתבות תחקיר, לא רק בסין אלא גם על-ידי CNN האמריקנית וה'ניו יורק טיימס', אבל הדיווח של כתב העיתון לפיו בביקור שלו במטה החברה שעומדת מאחורי המיזם הוא נתקל בעובדים שיוצאים מן המקום עם תיקים מלאים בכסף מזומן לא מנע את המשך גיוס הכספים האינטרנטי לפרויקט.

כעת מסתבר שבסבירות רבה מאד כל ההתלהבות הייתה לחינם: משטרת סין עצרה שלשום 32 חשודים במעשה הונאה, לכאורה כמובן, שבמהלכו גויסו מן הציבור לא פחות מ-1.3 מיליארד (!) דולר באמצעות גיוס המונים אינטרנטי, וזאת על-ידי חבורת נוכלים (לכאורה) שאפילו לא שילמה למי שבנה עבורה את האוטובוס.

אבל רגע לפני שנחזור לחקירת המשטרה ולנוכלים כדאי להתענג רגע אחד נוסף על הרעיון עצמו, פשוט מכיוון שאם 1.3 מיליארד דולר הושקעו על-ידי מי שמאמינים ברעיון הזה – יכול להיות שהוא לא לגמרי מופרך.

רעיון "האוטובוס הרוכב" הוצג לראשונה בעולם בשנת 2010 ולא התרומם במשך כשש שנים עד שהוא שב והופיע באוגוסט שעבר בדמות אב טיפוס אמיתי באורך 22 מטרים, ברוחב של 7.8 מטרים ובגובה של 4.8 מטרים. התכנון והעיצוב של "האוטובוס הרוכב" אמור היה לאפשר לו לנוע מעל לכלי רכב שעומדים או נעים באיטיות על כביש, ובתנאי שגובהם של אלה לא עולה על 2.1 מטר.

כל אוטובוס כזה, אשר נע על מסילות שבנויות בשני שולי הכביש ומזינות אנרגיה לתוך את מנועיו החשמליים, יכול להסיע כ-300 נוסעים, ואפשר גם לחבר ארבעה כאלה יחד כדי לקבל מעין רכבת קלה שמסוגלת להסיע 1,200 נוסעים. מהירות הנסיעה הממוצעת של האוטובוס הרוכב אמורה הייתה להיות 40 קמ"ש והוא אמור היה להגיע למהירות מרבית של 60 קמ"ש.

כמובן שיתרון "האוטובוס הרוכב" הוא היכולת שלו לנוע מעל לעורק תנועה פקוק מבלי להפריע לתנועה שמתחתיו, וכך לחסוך שטח כביש. כאשר כל החבילה הזאת הוצגה כאילו שהיא מתופעלת על-ידי מפעיל תחבורה ציבורית סיני ידוע, עם רשימת המתנה של חמש ערים סיניות נוספות שכבר חתמו על הזמנת מערכים דומים – הכל נשמע מאד הגיוני, ואף מלהיב.

נתונים מעודדים נוספים שנמסרו בשעתו היו ש"אוטובוס רוכב" חוסך בין 25% ל-35% מעומסי התנועה שנגרמים בצירים שבהם פועלת רכבת קלה, ושמערך כזה זול משמעותית מרכבת תחתית ומשך ההקמה שלו קצר מאד. עלות הבניה לקילומטר של מערך כזה, כפי שהוצגה בשעתו, אמורה הייתה להיות כ-20 מיליון דולר, כלומר כחמישית מעלות ההקמה של רכבת קלה, ומחירו של כל מערך אוטובוס רוכב – שחוסך את הצורך ב-40 אוטובוסים עירוניים, אמורה הייתה להיות כ-4.5 מיליון דולר.

החלום ושברו?

כאמור, כבר כשבוע לאחר נסיעת ההדגמה של האוטובוס הרוכב פרסמו כלי תקשורת בסין תחקירים לפיהם מאחורי היוזמה הזאת עומדת חבורה די מפוקפקת שעוסקת בגיוס המונים באמצעות האינטרנט, וזאת כחלק מאופנה מאד בעייתית שהחלה פושה בשוק הסיני חובב ההימורים של הונאות משקיעים עם כל מיני רעיונות שונים ומשונים.

במאמר המערכת של העיתון הסיני גלובל טיימס, שפורסם מספר ימים לאחר החשיפה, הועלו סימני שאלה אודות המיזם. כך, למשל, פורסם שהרעיון הוצע במקור לעיריית ניו-יורק עוד בשנות השמונים ושהוא נותר על הנייר למשך קרוב לשש שנים מאז ששב והופיע בסין. פורסם גם שליזם שמאחורי האוטובוס אין השכלה פורמלית למעט השכלה יסודית, ובעיקר שהקשרים בין אנשי החברה שמאחורי הפרויקט לבין משרדי ממשלה ומוסדות אקדמאיים לא קיימים, או שונים מאד מאלה שתוארו על-ידיהם.

לפני מספר שבועות נמאס כנראה לחלק מן המשקיעים ו-72 מהם הגישו תביעה נגד החברה, שגייסה מאז אוקטובר שעבר 1.3 מיליארד דולר. אתמול הודיעה משטרת בייג'ין על כך שבמהלך החקירה שהיא מנהלת בנושא גיוס כספים בלתי חוקי לכאורה היא עצרה 32 חשודים, בהם כל ראשי החברה. גם חברת העיצוב Autek, אשר בנתה עבור החברה את אב הטיפוס, נעקצה כנראה על-ידי ה"יזמים", ולמרות הכסף הרכב שגייסו הם עדיין לא שילמו לה מיליוני דולרים תמורת עבודתה.

בשבוע שעבר החליטו רשויות עיר הנמל צ'ינג-הואנגאו שבצפון מזרח סין, שם הוקם מסלול ההדגמה, שנמאס להם מן הפסל שמעלה אבק בחצר שלהם והם העבירו את האוטובוס עצמו למגרש חניה סמוך והרסו את המסילות שלו.

נכון להיום, אם מסכמים את כל מה שפורסם בנושא, נראה שהאוטובוס הרוכב, בגלגול הנוכחי שלו, הוא לא יותר מאשר קורבן של אופנת גיוס ההמונים הסינית שפורחת בגלל היעדר פיקוח רגולטורי אפקטיבי של הממשלה על הסקטור הזה. עם זאת, לפני שאנחנו צוחקים על הסינים, כדאי שלא נשכח את אופנת המסחר ב"נגזרים פיננסיים" הישראלית שהפילה קורבנות רבים בארץ ובעולם.

בנימה אופטימית

הטרגדיה האמיתית בסיפור הזה, מעבר כמובן לאלפי המשקיעים שככל הנראה לא יראו את כספם בחזרה, הוא דווקא מה שעלול להיות הרצח של רעיון טוב. אחרי הכל, צריך להסיר את הכובע בפני ממשלת סין על כך שהיא מקדמת יוזמות וחדשנות בתחום התחבורה, ויהיה חבל אם מי שינסו בעתיד לשפר ולשכלל את יוזמת "האוטובוס הרוכב" ייאלצו להתחיל מנקודת זינוק בעייתית.

לפני כחודש חשפה חברת הרכבות הסינית CRRC את מה שהיא מכנה " ART" או "רכבת מהירה אוטונומית", שהיא סוג של שילוב בין אוטובוס לרכבת קלה אשר נע במרחב העירוני בין שני קווים שצבועים על הכביש. אורכה של "הרכבת" הוא 32 מטרים, גובהה 3.4 מטרים, והיא מסוגלת להסיע 307 נוסעים במהירות מרבית של 70 קמ"ש. המערך הזה נוסע אמנם על הכביש, כלומר על חשבון נפח התנועה, אבל הוא עושה את זה בנתיבים קבועים (כמו רכבת) ומבלי שהוא נזקק למסילות ולתשתיות (כמו אוטובוס).

להבדיל מן החברה שגייסה כספים לאוטובוס הרוכב CRRC היא חברה ממשלתית שמדורגת כחברת הבנייה וההנדסה השנייה בגודלה בעולם, וה-ART הראשון שלה נבנה כעת בעיר Zhuzhou וצפוי להיות מבצעי במהלך השנה הבאה. אלא שחדי עין לא יכולים להתעלם מן הדמיון בין הסרט האדום שמתוח לרוחב החזית של רכבת ההדגמה של CRRC לבין הסרט שהיה מתוח על אפו של "האוטובוס הרוכב", וזה (כך יש לקוות) מסמל שנוכלים תאבי בצע יכולים לבאס כל מיזם, טוב ככל שיהיה, אבל לעולם לא יעצרו את הקדמה.

צילומים: Xinhua News Agency

The post עכשיו זה רשמי: האוטובוס הסיני המופלא הוא תרמית appeared first on TheCar.

בשעה שמשרד התחבורה הישראלי נלחם בחברות ההסעה השיתופית כמו 'אובר' מוכיחה מפעילת אפליקציית שיתוף הנסיעות 'וייז' ש"אין נביא בעירו".

וויז, החברה הישראלית במקור אשר שייכת כיום לגוגל, צפויה להרחיב באמצע השבוע הבא את שירות ה'קארפול' שלה לכל רחבי קליפורניה, וזאת כשלושה חודשים בלבד לאחר שהחלה לנסות את היוזמה שלה באיזור המפרץ של סן פרנסיסקו.

שירות "קארפול" של וויז נועד לחבר בין נהגים שנוסעים עם מכוניות שבהן יש מקומות פנויים לבין נוסעים שמבקשים לחסוך לעצמם את הנהיגה במכונית נוסעים או נסיעה בתחבורה ציבורית, ובשונה משירותים של 'אובר' מטרת החיבור הזה – לפחות בשלב זה – היא לא כלכלית אלא חברתית.

נוסעים שמבקשים להצטרף אל נהגים יכולים לעשות זאת באמצעות הורדת אפליקציית 'קארפול' של וויז, והם משלמים לנהגים מעט יותר מחצי דולר לכל מייל של נסיעה – סכום אשר מוגדר בארה"ב ככזה שלא חייב בדיווח לשלטונות המס. בארה"ב מכסה חצי דולר ל-1.6 קילומטר של נסיעה מעט יותר מאשר את עלויות הדלק, אבל לא מאפשר לנהגים להתפרנס מהסעה בשכר, מה גם שכל נהג שמשתמש באפליקציה הזאת מוגבל לשתי הסעות ביום.

אנשי 'וויז' השיקו לראשונה את "קארפול" בישראל, אלא שאצלנו – במקום שמשרד התחבורה יעודד את השימוש בה כדי לחסוך בעומסי תנועה ובזיהום אוויר – זימנו אנשי המחלקה המשפטית של המשרד את אנשי 'וויז' "לבירור".

במדינת קליפורניה, שבה יש כנראה יותר שכל או פחות לחץ פוליטי, ביצעה וויז ניסוי מוצלח של האפליקציה במפרץ סן פרנסיסקו ובערים סקרמנטו ומונטריי, וכעת – מן הסתם לנוכח ההצלחה – יורחב השירות אל כל רחבי המדינה הענקית שהיא גם שוק הרכב הגדול ביותר בארה"ב.

בחודש פברואר השנה אותת מנכ"ל וויז, נועם ברדין, על כוונתה של החברה להרחיב את השירות לא רק לערים נוספות ברחבי ארה"ב אלא גם למדינות נוספות. בראיון שהעניק לעיתון הכלכלי הנחשב וול סטריט ג'ורנל אמר ברדין שכבר במהלך השנה הנוכחית יורחב השירות הזה גם לברזיל ובהמשך גם למדינות נוספות באמריקה הלטינית.

כאמור, בשלב זה 'וויז' מפעילה רק "אפליקציית שידוכים" שמחברת בין נהגים לטרמפיסטים מבלי לבחון את עברם ואת מעשיהם של אלה או אלה – מה שעלול ליצור סיטואציות בעייתיות מבחינת ביטחון אישי. מאידך, בשונה מן המודלים הכלכליים של 'אובר' ושל 'ליפט', אשר מבוסס על גביית עמלה מן הכסף שמחליף ידיים, השירות של 'וויז' הוא חינמי והרווח המיידי שלה נובע בעיקר מהגברת השימוש באפליקציה ובאיסוף פרטים של משתמשים נוספים.

אחת המגבלות של האפליקציה הזאת – בגלל שהיא לא מייצרת רווח אצל הנהגים – שהזמינות שלה יחסית נמוכה ורמת אי הוודאות של הנהגים והנוסעים גבוהה (נוסעים, למשל, חייבים "לשריין" את הנסיעה זמן רב מראש כדי שלא להיתקע בלי תחבורה). אלא שבאותו ראיון ל'וול סטריט ג'ורנל' אמר ברדין שאם האפליקציה תוכיח את עצמה 'וויז' עשויה (או עלולה) להעלות את המחיר שמשלם הנוסע ב-15% ו"לחתוך" אותם כעמלה עבורה.

כך או אחרת, אם קברניטי מדינת ישראל יתעשתו ויקבלו שכל הם יכולים לעודד שימוש באפליקציות מסוג זה באמצעות תמריצי מס, ובדרך זאת להפחית את העומס על כבישי ישראל ולשפר את הנצילות של מערכת התחבורה הקיימת.

The post 'וויז' מרחיבה את שירות ה'קארפול' שלה לכל קליפורניה appeared first on TheCar.

שני דיונים חשובים בנושא תחבורה שיתופית התקיימו בכנסת ישראל ב-28 בנובמבר 2016.

בדיון הראשון, בוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), אושרו תקנות תעבורה אשר מאפשרות לנהגי מוניות לאסוף מספר נוסעים כדי להסיע אותם למספר יעדים – וכך להוזיל את עלות הנסיעה של כל נוסע לכל הפחות ב-20%.

זמן קצר לאחר תום הדיון הזה התקיים דיון אחר, עקרוני יותר, בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, ובה הציגה הממונה על ההגבלים העסקיים את עמדת הרשות אשר תומכת בכניסת חברות שמפעילות תחבורה שיתופית אמיתית, כלומר לא כזאת שנסמכת אך ורק על מוניות "מיוחדות".

ועדת הכלכלה, שזכתה באותו יום לאחוז השתתפות חריג לטובה של חברי כנסת, אישרה את תיקון התקנות וקבעה את מועד תחילת הרפורמה לאתמול, ה-1 במרץ 2017.
תאריך היעד נבחר על סמך הבטחתו של דרור גנון, מנהל אגף א' לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, לפיה המשרד שוקד על פיתוח מערכת טכנולוגית ("לוגריתם" כמצוטט בפרוטוקול) אשר תתממשק עם כל האפליקציות שיבחרו לעשות זאת ואשר תאפשר לנוסעים להזמין מראש את נסיעותיהם ולדעת מה יהיה מחיר הנסיעה שלהם.

עיון בפרוטוקול הדיון מגלה שח"כ כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, היה "ממוקד מטרה" במהלך הדיון והיסה את כל מי שניסה לפתח אותו לשאלות מעט יותר רחבות של תחבורה שיתופית.
למרות זאת, כותרת ההודעה לעיתונות שפרסמה באותו יום הוועדה כללה לא רק את האמירה ש"ועדת הכלכלה אישרה: מוניות ספיישל יוכלו לבצע נסיעות שיתופיות – המהלך יצא לדרך במרץ הקרוב והמחיר ירד ב-20% לפחות", אלא גם את ההבטחה של היו"ר כבל: "זאת תחילתה של מהפכה – אבל מי שלא ישכלל את הנסיעה השיתופית במונית יקבל בגדול את הנסיעות השיתופיות באמצעות גופים אחרים".

במילים אחרות, גם משרד התחבורה וגם ח"כ כבל הבטיחו לנו "מהפכה", תאריך היעד לתחילת המהפכה היה אתמול, ומעל לראש מתנוססת הבטחה לדבר מה גדול יותר – פתיחת משק התחבורה במדינת ישראל לתחבורה שיתופית אמיתית.

באותו דיון, אגב, אמר אלון מסר, רכז תחבורה ציבורית באגף התקציבים באוצר, שעד לטיפול הכולל בתשתיות התחבורה הציבורית רוצה המדינה לעודד שימוש בנסיעות שיתופיות, כדי לאפשר מענה מידי למצוקת הפקקים בעיקר בגוש דן.

לדבריו, "כיום יש כ-20 אלף מוניות ספיישל שמבצעות כ-70 מיליון נסיעות בשנה. היום יש בעיה ברגולציה שגורמת לכך שהשימוש במונית הוא לא בצורה הכי יעילה, נהגי המוניות מפסידים וגם הצרכן. לכן אנחנו מציעים לאפשר נסיעה שיתופית במונית שתהייה במחיר תחרותי לעומת נסיעה במונית ספיישל, כאשר הנוסע יוכל לבחור בין החלופות לאחר שכל המידע הוצג בפניו".

הודעת ועדת הכלכלה סיכמה ש"ועדת הכלכלה אישרה את התקנות באופן שבו נהגי מוניות יוכלו לבצע נסיעה שיתופית רק לנוסע שהזמין זאת מראש, בטלפון או באמצעות אפליקציה, ובתנאי שנמסר לו מידע על המחיר המשוער של הנסיעה, הזמן המשוער עד להגעה ליעד ומספר העצירות המרבי לאיסוף והורדת נוסעים, והנוסף הסכים לכך וכן למקום העלייה וההורדה שלו".

בפועל, נכון לאתמול ה-1 במרץ משרד התחבורה לא השלים את פיתוח המערכת המובטחת וגם לא ענה לשאלתנו מדוע הוא לא עמד בהבטחה ומתי היא צפויה להיות מושלמת, כלומר שהשמועות על הרפורמה היו מוקדמות מידי.

ישראבלוף

מה שח"כ איתן כבל וחברי ועדת הכלכלה לא ניסו לבחון באותו דיון הוא האם בכלל מדובר ב"רפורמה", שלא לדבר על "מהפכה", ועד כמה יכולה להיות לה בכלל השפעה על גודש התנועה בישראל. לצורך זה לא נדרש תואר שני במתמטיקה אלא רק מספר נתונים בסיסיים.

צי הרכב שגודש את כבישי ישראל מונה כיום כ-3.3 מיליון כלי רכב, מהם קרוב ל-3 מיליון מכוניות נוסעים, כלומר שמוניות מהוות רק 0.7% מצי מכוניות הנוסעים. לעומת זאת, צי "המכוניות הצמודות" בישראל, ומכוניות "ציי הרכב" בכלל, מונה למעלה מ-300 אלף מכוניות, כלומר שמדובר ביחס של 1:15 בין מוניות ל"מכוניות ציים".

מוניות אמנם נוסעות קילומטראז' רב בהרבה מאשר מכוניות ציים, אולם עומסי התנועה המשמעותיים, אלה שגורמים את אובדן שעות העבודה והנזק הכלכלי הגדולים ביותר למשק, ואשר משבשים גם את יעילות התחבורה הציבורית, נגרמים בעיקר בתחילתו ובסופו של יום עבודה.

כבר ברגע זה קיימות בארץ ובעולם מספר אפליקציות שמאפשרות את קיומה של תחבורה שיתופית לא מסחרית, כזאת שמאפשרת לבעלי רכב ונוסעים לחלוק ביניהם את עלויות הנסיעה, וזה עוד לפני שדיברנו על האפליקציות המסחריות כמו 'אובר', 'ליפט', 'ג'ונו' ו'ויה', אשר מאפשרות לכל בעל רכב שעומד בקריטריונים המתאימים להסיע נוסעים בשכר.

אם משרד התחבורה היה עסוק בייעול התחבורה הוא צריך היה להגיש למשרד האוצר הצעה לעידוד השימוש באפליקציות האלה, למשל באופן שבו שלושה חברים לעבודה – אשר כיום משתמשים ב"מכוניות צמודות" – ינהלו ביניהם תחבורה שיתופית שתאפשר לכל אחד מהם לנהוג רק פעם אחת או פעמיים בשבוע ובשאר הימים להצטרף כנוסע אל שני הקולגות שאותם הסיע באותו שבוע.

כדי לעודד פעילות כזאת נדרש תמריץ מיסוי, כנראה זיכוי מס על הימים שבהם העובד לא משתמש במכוניתו הצמודה, אבל במצב אוטופי אפשר לצמצם כך את השימוש בשני שלישים מצי הרכב הצמוד בחלק ממקומות העבודה, ובכל מקרה לצמצם דרמטית את עומסי התנועה.

כדי לפתוח את השוק לתחבורה שיתופית מלאה חייבת הכנסת לבטל תקנות שאוסרות איסור גורף על הסעת נוסעים בשכר על מי שלא מחזיק ברישיון מיוחד מטעם משרד התחבורה, וזה מקפיץ אותנו אל דבריו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ בדיון שנערך בוועדת הכלכלה ב-25 בינואר 2016.

"אני לא יודע מאיפה המיתולוגיה על כוחם של נהגי המוניות", אמר כץ באותו דיון, "הם לא ציבור חזק. זה ציבור עובד שמתמודד עם המציאות המשתנה, והתפקיד שלי זה לאפשר להם התמודדות בתנאים שווים. מי שמשלם עבור רישיון למונית לא יכול שמישהו יבוא עם הרכב הפרטי ויתמודד מולו. אם המדינה רוצה להכניס את זה (תחבורה שיתופית – ג.מ.), אז שתקבל החלטה ותכין 8-9 מיליארד שקל לפצות את נהגי המוניות. אני לא מושפע מלחצים".

תקצר היריעה הנוכחית מלהתווכח עם שר התחבורה והבטיחות בדרכים אבל לא מיותר לחשב ש-20,000 בעלים של רישיונות להפעלת מונית (שחלקם כלל לא נוהג במוניות אלא משכיר רישיונות לנהגים שכירים) יקבלו כל אחד, לפי הצעת התקציב של השר, 450 אלף ש"ח כפיצוי על ההיתר שיינתן להפעלת תחבורה שיתופית בשכר. עוד דבר שלא מיותר להזכיר הוא שלפחות שני פקידי אוצר, שבקיאים מאד בענייני תחבורה, אמרו ל-TheCar שלא לייחוס שהם "תומכים תמיכה מוחלטת בתחבורה שיתופית אבל כוחם של נהגי המוניות במרכז הליכוד מונע אפילו את האפשרות להתחיל לקדם כזאת יוזמה".

פוליטיקה קטנה

תומכת נלהבת נוספת בתחבורה שיתופית היא עורכת הדין מיכל הלפרין, הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר השתתפה בדיון השני שנערך בכנסת ב-28 בנובמבר, בוועדת המדע והטכנולוגיה.
"המצב של התחבורה הציבורית בישראל בכי רע", היא אמרה באותו מעמד, "השימוש ברכבים פרטים הולך וגדל, ולצד כך ההתפתחות הטכנולוגית נותנת לנו ליצור מנגנונים שמאפשרים מגוון שירותים לציבור. למדינת ישראל אין פריבילגיה להדוף את הפתרונות האלה החוצה. אנחנו צריכים לאמץ כל רעיון של תחבורה שיתופית…
על רקע כל הטכנולוגיה החדשה הזו חובה עלינו לבחון האם ההסדרה של מוניות מסורתיות היא עדיין ישימה ועדיין חובה. זה לדעתנו שוק שבו כל הפתרונות מתקיימים לצד עולם מוניות שממשיך ומתפקד. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים רגולציה תחרותית למוניות, כדי שגם הם יוכלו להתחרות. החסם הראשון הוא עלות המספר הירוק, 245 אלף ש"ח (ולא 450 אלף כפי שטוען השר כץ)… אינדיקציות ראשוניות מראות שנהגי 'אובר' מרוויחים יותר מנהגי מוניות לכל שעת נסיעה. יכול מאוד להיות שזה פותח בפני הנהגים ששוכרים את מספר המונית אפשרויות שלא היו להם קודם… הגיעה העת לבטל את התקנה שלא מאפשרת לנהגים פרטיים להסיע אנשים כנגד תשלום, אני קוראת לנהגי המוניות לתפוס בשתי הידיים את הרצון לנהל איתם משא ומתן. אי אפשר לעצור את הכניסה של התחבורה השיתופית כדי להגן על הסכומים שנהגי המוניות שילמו בעבר, זה מזכיר לי את המחשבה שלא להכניס את מכונות הדפוס לשימוש כדי להגן על הכמרים שכתבו בנייר ועט", סיכמה עו"ד הלפרין.

ימים ספורים לפני הדברים הנחרצים האלה הוסרה מעל שולחן ועדת השרים לחקיקה הצעת החוק לתחבורה שיתופית שאותה יזם ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד), ואשר אמורה הייתה לאפשר תחבורה שיתופית אמיתית ולפצות במקביל את נהגי המוניות.
אוחנה, כך פרסם בשעתו אורן דורי ב"הארץ", התבשר שהצעת החוק שלו הוסרה מסדר היום "מטעמים קואליציוניים" על-ידי יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן (הליכוד).
דורי ציטט כך את ח"כ אוחנה: "לאנשי המוניות יש לובי שעוסק במפקד בשתי המפלגות הגדולות שיש בהן פריימריס – הליכוד והעבודה… מאז שיזמתי את הצעת החוק נתקלתי בלחצים רבים מצד בעלי המוניות, ובמרחב הווירטואלי יש גם קללות ואיומים עלי… לא מוצדק בעיני שבגלל החששות של בעלי המוניות, שלדעתי יתבדו, אנחנו נעצור את הקדמה מלהגיע אלינו…

דיברתי עם ישראל כ"ץ על עמדתו בנושא, ולא הצלחתי לקבל ממנו תשובה הגיונית. אין סיבה עניינית לא לאמץ את הצעת החוק הזאת – שתפתח את שוק התחבורה לכניסת משתתפים נוספים, ותביא להוזלה לנוסעים ולהכנסות למסיעים – אלא רק לחץ של בעלי עניין".

נכון להיום יש למשרד התחבורה אינטרס ברור לדבר על "תחבורה שיתופית" בהקשר של מערך המוניות הקיים, אולי כדי להסיט את האש ולהסתיר את העובדה שלא באמת מדובר בתחבורה שיתופית אלא רק בייעול עבודת המוניות. למרבה המבוכה, אפילו את הפעולות המינימליות שנדרשות לטובת הצעד הקטן וחסר המשמעות הזה, אלה שהובטח שיבוצעו עד לסוף חודש ינואר השנה, לא הצליחו אנשי משרד התחבורה לבצע.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.

צילומים: ערן לם, אובר, גט

The post תחבורה שיתופית? הצחקתם את משרד התחבורה appeared first on TheCar.

'וויז', אפליקציית הניווט הישראלית אשר נרכשה על ידי 'גוגל', הכריזה השבוע על הרחבת שירות ההסעות השיתופיות שלה אל כל תשעת המחוזות שמרכיבים את "אזור המפרץ" של קליפורניה, וגם אל צפון המדינה לשטח שבין סקרמנטו למונטריי.

Waze Carpool, או "וויז שירות הסעות שיתופי", הוא פונקציה אשר פותחה על-ידי וויז בישראל, ו'וויז' אף ערכה איתה כאן ניסויי שטח בתצורה חינמית. אלא שבישראל אסור לבצע שימוש מסחרי ב'וויז קארפול' בגלל תקנות הסעת נוסעים בשכר אשר נועדו לסגור וליצור רגולציה של שוק המוניות.

שירות זה מאפשר למי שמבקשים לחלוק ביניהם את הוצאות הנסיעה, או למי שמבקש לקצץ בהוצאות הנסיעה שלו, לתכנן את הנתיב האידאלי מנקודה א' לנקודות ב' ו-ג' באופן שהנוהג ברכב אוסף איתו נוסע אשר משלם לו תמורת חלק מעלויות הנסיעה.

האפליקציה מחשבת לא רק את נתיב הנסיעה אשר יאפשר לנהג להקטין למינימום את הסטייה מן הנתיב המקורי שלו אלא גם סכום הכסף שראוי לגבות מן הנוסע, ובאופן תיאורטי כך מרוויחים כולם: בעל הרכב מקבל החזר תמורת חלק מעלות הנסיעה שלו, הנוסע מקבל הסעה זולה ויעילה ביחס לסוגי תחבורה אחרים, ואילו 'גוגל', בעלת הבית של 'וויז', חותכת את הקופון שלה גם כעמלה מן העסקה הכלכלית וגם באיסוף מידע אודות הרגלי החיים של המשתמשים באפליקציה.

וויז השיקה את פונקציית הנסיעות השיתופיות שלה בקליפורניה בספטמבר בשנה שעברה, והשבוע, כאמור, היא הכריזה על הרחבת התחום הגיאוגרפי שבו היא פועלת.

לפי נתוני 'וויז' יש לה כיום כ-75 מיליון משתמשים בכל רחבי העולם, והמשמעות בין השאר היא שכל מי שמשתמש באפליקציה (וגם מי שעדיין לא משתמש בה) יכול ליהנות מתחבורה שיתופית כאשר הוא מגיע לשטח שבו היא פועלת – כלומר שמדובר בפוטנציאל משתמשים עצום.

המודל של 'וויז' שונה מאוד, כמובן, מאלה של שירותי ההסעה השיתופית של 'אובר' ושל 'ליפט' – אשר מאגדים למעשה נהגים שמבקשים להתפרנס מנהיגה תמורת שכר ומהווים תחרות לשירותי המוניות המסורתיים. אחד ההבדלים, למשל, הוא שגובה התשלום המרבי שאפשר לגבות מנוסע באמצעות אפליקציית 'וויז' הוא 54 סנט למייל (כ-33 סנט או 1.3 שקלים לקילומטר) וזאת בגלל חוקי מס ההכנסה האמריקני.
בנוסף, שימוש באפליקציה הזאת מוגבל, גם עבור הנהג וגם לנוסע, לשתי נסיעות ביום כדי למנוע את האפשרות לעשות בה שימוש מסחרי שחייב במס.

נוסף להרחבת גבולות תחום השירות שלה הכריזה 'וויז' גם על שיתוף פעולה עם שלושה ארגונים אמריקנים אשר ינסו לשכנע את העובדים שלהם להשתמש באפליקציה כדי לייעל את התחבורה שלהם לעבודה וממנה, ובתוך כדי כך גם לצמצם את עומסי התנועה והחניה ואת השימוש ברכב באופן כללי (ואיתו גם את תאונות הדרכים וזיהום האוויר).

'וויז', אגב, לא לבד במשחק: בארה"ב פועלת גם תוכנית UberPool מבית 'אובר', ואילו 'ליפט' הכניסה רגל למים בפרויקט ניסוי שאותו ערכה בקליפורניה תחת השם המסחרי "נסיעה משותפת ברכב מזדמן" – אם כי ניסוי זה הסתיים באופן פתאומי לאחר שהחברה לא הצליחה לגייס מספיק נהגים.

מקורות מהימנים במשרד האוצר שלנו, בישראל, מספרים ל-TheCar שלפי חישובים כלכליים מקצועיים שבוצעו במשרד יכול "ניהול תחבורה חכם" באמצעות תוכניות הסעה שיתופית להועיל מאד לצמצום גודש התנועה בישראל ולצמצם בדיוק את אותן תופעות שבהן נלחמים האמריקנים.

באוצר אפילו שוקלים להציג תוכנית תמריצים לחברות וארגונים שיארגנו את העובדים שלהם במסגרות של הסעה שיתופית, אולם לדבריהם "כל עוד שיש 1,000 נהגי מוניות שחברים במרכז הליכוד אין סיכוי שזה יתאפשר בישראל מבחינה פוליטית".

בין אם מדובר בעובדות או בספקולציות של אותם פקידים – חשוב להדגיש שגם במצב הנוכחי אין מניעה להשתמש באפליקציה השיתופית של וויז כל עוד שלא מדובר בהסעה בשכר. ארגונים גדולים שמבקשים לחסוך בהוצאות הדלק והרכב שלהם יכולים להכין לעובדים שלהם תוכנית הטבות ותמריצים כלכליים חוקיים כדי לשכנע אותם להעדיף לחלוק ביניהם את הנסיעות לעבודה וממנה.

The post אין נביא בעירו: וויז מרחיבה שירות שיתופי בקליפורניה appeared first on TheCar.

במשך כמה וכמה עשורים המכוניות של צ'קר שלטו באופן כמעט בלעדי בשוק המוניות בארצות הברית והפכו לאייקוניים ולחלק מהנוף בערים כמו ניו יורק.
הצ'קר הצהובה כיכבה באין סוף סרטים משנות ה-60' וה-70' של המאה העשרים שאולי המפורסם שבהם הוא "נהג מונית" בכיכובו של רוברט דה נירו שהיה אז שחקן צעיר.

על אף שהצ'קר הייתה מבוססת על עיצוב מיושן מראשית שנות ה-60', חברות המוניות דבקו בה בשל הסכמי בלעדיות שהם חתמו עם צ'קר והמבנה המוצק והקשוח של הרכב, שאפשר לו לשרוד שירות קשה מסיב לשעון על הכבישים המצולקים של התפוח הגדול, וגם משום שהמכוניות הציעו מרווח אחורי נדיב במיוחד שאפשר התקנת מחיצה בין הנהג לנוסעים בימים בהן הפשע השתולל ברחובות.

עוד ב-TheCar: 
לונדון קולינג: נחשפה המונית החדשה של בירת הממלכה הבריטית 
ניו יורק לא מחכה: יותר נהגי אובר מאשר מוניות צהובות 
איך מזמינים מונית בסינית?

עיקר המכירות של צ'קר התבססו על שוק המוניות האמריקאי, אך היא שווקה גם בהיקפים קטנים מעבר לים, אפילו בישראל, אבל לקראת סוף שנות ה-70', עם פתיחת שוק המוניות האמריקאי למתחרים שהציעו רכבים מתקדמים יותר וחסכוניים יותר בדלק בימים בהם מחירי הדלק הרקיעו שחקים, היקפי המכירות ירדו משמעותית עד שבשנת 1982 הייצור נפסק.
החברה המשיכה להתקיים וייצרה חלקי מתכת ליצרני רכב אחרים, אך בעקבות המשבר הכלכלי ב-2008 היא הכריזה ב-2009 על פשיטת רגל.
ב-2010 המותג נרכש על ידי חברה קנדית מתחום הרכב שהמשיכה את ייצור החלקים במפעל הניו יורקי בהיקפים קטנים וכעת שוקלת לעשות קאמבק ולחזור לייצר מכוניות תחת המותג האייקוני.

לצ'קר אין את היכולת, המשאבים או הכוונה לתכנן כלי רכב חדשים והכוונה היא לחזור ולייצר את הדגם המפורסם והאייקוני תוך שימוש בטכנולוגיה מודרנית.
המהלך מתאפשר בזכות תקנה אמריקאית מקלה מסוף 2015, המאפשרת לייצר בהיקפים קטנים של עד 500 רכבים בשנה מכוניות שלא עומדות בתקנות זיהום האוויר והבטיחות העדכניות.

הכוונה של צ'קר היא להציג שני דגמים שיתבססו על העיצוב הקלאסי: סדאן מוארכת – סטייל לימוזינה עם שש דלתות, 4 שורות מושבים ואפשרות להסעת 12 נוסעים וטנדר ספורט-פיק אפ נמוך בהשראת השברולט אל קמינו הקלאסי משנות ה-70'.
מתחת למרכב הרטרו שישמור על נאמנות מלאה לעיצוב המקורי, תושתל טכנולוגיה מודרנית שתכלול מנוע וי 8 מתקדם של ג'נרל מוטורס מסדרת פלקסי פיול שיכול לעבוד גם על אתנול ועל ביו דלק, וגם מערכות היגוי, מתלים ובלמים מודרניות.

המחירים צפויים להיות לא מאוד נמוכים ולנוע בין 50 ל-60 אלף דולרים.
"האתגר שלנו הוא לקחת את הרכב שרבים כל כך גדלו עליו ובעזרת שימוש בחלפים הנמצאים על המדף של ספקים שונים", הסביר סטיב קונטרינו, המנהל של צ'קר החדשה, "להפוך אותו לעדכני תוך שמירה על ה-DNA של אגדה מוטורית אמריקאית שאני מאמין שרק תתחזק בעתיד".

The post בחזרה לעבר: המוניות של צ'קר חוזרת בשנה הבאה? appeared first on TheCar.

גאווה ישראלית או תקוות שווא?
הנתיב בין תל-אביב לאילת הוא אחד מתוך 34 פרויקטים מוצעים שנבחרו על-ידי העומדים מאחורי בחינת היתכנות ההקמה של קוי 'היפרלופ' בין אלפי אתרים ומקומות בעולם.

צוות הבוחנים פנה בחודש מאי 2016 בבקשה לקבל הצעות של יחידים, אוניברסיטאות, מוסדות וממשלות להקמת קווי היפרלופ באתרים שונים בעולם, וקיבל לא פחות מ-2,600 הצעות שונות להקמת קווים כאלה.
בחמישה החודשים האחרונים ניתח הצוות את ההצעות השונות על-פי מקדמים של היתכנות פיזית, כדאיות כלכלית ותמיכה ממשלתית או מוסדית שמוצעת לפרויקט – ואל שלב חצי הגמר עלו 34 הצעות – בהן גם הקמת קו בין תל-אביב לאילת לאורך של כ-350 ק"מ.

היפרלופ, כפי שפרסמנו כאן, הוא פרויקט שנהגה במקור על-ידי קבוצת יזמים ובהם אלון מאסק – מי שעומד מאחורי פרויקטים כמו טסלה ו'ספייס איקס', ואשר מבוצע במקביל על-ידי מספר חברות – הבולטת בהן היא 'היפרלופ 1' האמריקנית.

עקרון הפעולה הוא "הטסת" 'פודים' (מעין תרמילים) בתוך צינור שבו שורר תת-לחץ – וזאת במהירות של כ-1,000 קמ"ש (350 קמ"ש בשלב הניסויים, 1,300 קמ"ש מהירות תיאורטית), ובתוך כל "תרמיל" אפשר לשנע אנשים או סחורות.

"נסיעה" בין תל-אביב לאילת, במערכת כזאת, אמורה לארוך פחות מרבע שעה, ומבחינת עלויות ההקמה והתפעול מדובר במערכת שבטווח הארוך אמורה להיות פחות יקרה מהקמת והפעלת רכבת כבדה.
34 הפרויקטים המוצעים אשר הגיעו לשלב חצי הגמר מגיעים מכל היבשות בעולם למעט אנטרקטיקה, הם מוצעים ב-17 מדינות, ול-20 מתוכם מוצעת תמיכה ממשלתית או מקומית.

במהלך ארבעת החודשים הקרובים צפויה החברה לבחור שישה מתוך 34 הפרויקטים ואלה יהיו המקומות שבהם ייבנו המערכות, כל זאת לאחר הקמת קו ההיפרלופ הראשון, שתכנונו כבר החל, בין אבו דאבי לדובאי שבאיחוד הנסיכויות הערביות.

פרויקט 'היפרלופ 1' מתכנן גם שלושה אירועי ראווה להדגמת הטכנולוגיה ואלה ייערכו בניו-דלהי, הודו (ב-28 בפברואר), בבירת ארצות הברית, וושינגטון (ב-6 באפריל) ובלונדון, אנגליה, ב-27 באפריל.

היפרלופ 1 מתכוונת לבצע השנה ניסוי מעשי בקנה מידה מלא של המערכת שלה, שאותו היא מכנה "קיטי הוק" על שם העיירה בצפון קרוליינה שבה הטיסו האחים רייט – חלוצי התעופה – את הדגם הממונע והמאוייש הראשון שלהם.

בנוסף לפרויקט המוצע בישראל – שהוא היחיד שמוצע במזרח התיכון – עלו לשלב חצי הגמר הצעות של 15 קוים בצפון אמריקה (מהם 11 בארה"ב), קו אחד בדרום אמריקה (ארגנטינה), 8 קווים באירופה, 7 באסיה (מהם חמישה בהודו), אחד באוסטרליה ואחד בדרום אפריקה.

הסיכוי של ישראל לעלות על מפת קווי ה'היפרלופ' העולמית תלוי בין השאר בנכונות של הממשלה להשקיע בפרויקט, וככל שאפשר לשער מדובר בסיכוי קלוש ביותר.

אם אפשר להקיש מן החשדות החמורים שהועלו לאחרונה בנושא "מתווה הגז" ורכש הספינות והצוללות בגרמניה, כמו גם מן החקירה שמתנהלת כרגע כנגד בכירים לשעבר במע"צ, על החלטות שאמורות להתקבל בפרויקטים יקרים מאד (עשרות מיליארדי שקלים) שהמדינה מבצעת – ייתכן שאסור לנו לפתח ציפיות מוגזמות.

צריך להניח שלחברת סטארט אפ צעירה אשר מפתחת טכנולוגיה חדשה אין את המיומנויות שפיתחו כמה מחברות התשתית והתחבורה הוותיקות בכל הקשור ל"החלקת" ההצעה שלהן בצינורות הרגולציה וקבלת ההחלטות במדינות שונות בכלל, ובישראל בפרט.

אם הנחה זאת נכונה הרי שקו היפרלופ בין תל-אביב לאילת יישאר בעתיד הנראה לעין בגדר חלום. לעומת זאת – אם כן יוקם קו כזה במקום קו של רכבת כבדה – פעולה כזאת עשויה להעיד על כך שההשערה הקודמת מופרכת לחלוטין.

לא רק היפרלופ 1…

The post האם 'היפרלופ' תנוע ב-1,000 קמ"ש בין תל-אביב לאילת? appeared first on TheCar.

בזמן שהפוליטיקאים שלנו מתקוטטים ביניהם בענייני אגו, ופקידי משרד התחבורה מנהלים את התקציב שלהם, הכסף שלנו, בדרך שגורמת לשערותיו של מבקר המדינה לסמור, מדינת איחוד האמירויות הערביות מתכוננת להקמת קו ה'היפרלופ' הראשון בעולם – לאורך 156 הק"מ שבין אבו דאבי לדובאי.

'היפרלופ 1' היא אחת משתי חברות שמתכננות ליישם את חזונו של אלון מאסק, היזם שמאחורי 'טסלה' ו'ספייס איקס', לתחבורה יבשתית מהירה באמצעות 'פודים' שנעים במהירות בתוך צינור אטום.

בשבוע שעבר שחררה 'היפרלופ 1' הדמיית וידאו שמתארת כיצד תעבוד המערכת שהם מתכננים לבנות באיחוד האמירויות, ואשר מציירת את החזון שלהם באופן מעט יותר מוחשי, ולכל הפחות ויזואלי.

על רעיון ה'היפרלופ' כתבנו כאן מספר פעמים בעבר, וכל הסימנים מצביעים על כך ששנת 2017 הבאה עלינו לטובה צפויה להיות שנה מאד אינטנסיבית בתולדות הטכנולוגיה הזאת, כולל ניסויים שייערכו בנבאדה, ארה"ב, על קטע קו בגודל מלא ובחינת היתכנות חיצונית נוספת לאחר בחינה ראשונית שכבר בוצעה בעבר.

'היפרלופ' היא מערכת תחבורה שאמורה להשתלב בתווך שבין תחבורה יבשתית ממונעת – כמו מכוניות ומשאיות – לבין תחבורה אווירית, ולהציע אפשרות לגמוא מרחקים גדולים במהירויות גבוהות, ובזול.
העיקרון הטכני של המערכת דומה לזה שעומד מאחורי מערכות להעברת מסמכים בבתי חולים ובמוסדות אחרים: צינור אטום שבתוכו עפות "קפסולות" באמצעות יצירת ריק, או לחץ אוויר נמוך, מצד אחד, ולחץ אוויר גבוה יותר בצד האחר.

היות שמדובר במערכת שמתוכננת ונבנית מאפס, ולנוכח העלויות הגבוהות וזמן המנהלים הרב שנדרש להפיכת החזון למציאות, מאסק הפך את הפרויקט לסוג של "פרויקט קוד פתוח" כדי לאחד לתוכו את היצירתיות של כמה שיותר מהנדסים ואנשים מן הישוב, וזאת במקביל לעבודתן של שתי חברות מסחריות שמגייסות מאות מיליוני דולרים למו"פ ולהקמת הקווים.

ממשלת האמירויות היא אחד המשקיעים בסבב הגיוס האחרון של 'היפרלופ 1', ועל כן ייבנה הקו הראשון של הפרויקט בשטח הפדרציה הזאת ויהיה פעיל כבר בשנת 2020, כך לפחות לפי התוכניות.

בחברה מדגישים שכל הטכנולוגיות שנחוצות להקמת הקו קיימות כבר כיום, כלומר שאין צורך בפיתוח והמצאת טכנולוגיות שאינן בנמצא אלא בתכנון אינטגרציה חכמה של טכנולוגיות מוכרות.

כך זה יעבוד

על פי סרטון ההדמיה שהפיצה החברה יש לכל "פוד" – שהוא מעין קפסולה שבתוכה מוסעים נוסעים או מטען – יכולת תנועה עצמאית על רשת הכבישים הרגילה, כך שמערכת התחבורה הזאת היא מסוג "דלת לדלת": נוסע לא צריך להגיע בכלי תחבורה אחד (פרטי או ציבורי) אל תחנת רכבת או נמל תעופה ואז לעבור לכלי אחר והוא מוסע מנקודת המוצא שלו ועד לנקודת היעד. תכנון הנסיעה מבוצע באמצעות ההזמנה שלה באפליקציה ייעודית מטלפון חכם.

כאשר הקפסולות מגיעות לתחנת השיגור הן מסודרות בקבוצות קטנות בהתאם ליעדים השונים, ואז מוחדרת כל קבוצה לצינור המתאים ומשוגרת במהירות של עד 1,000 קמ"ש לתחנת השיגור בצד האחר, כך שאת המרחק שבין אבו דאבי לדובאי הם יעברו בתוך 12 דקות בלבד.

לא זול, אבל מאד רווחי

העיתון האמריקני 'פורבס' פרסם לאחרונה מסמכים שהודלפו מ'היפרלופ 1' ולפיהם צפויה עלות הקמת הקווים להיות גבוהה מכפי שאלון מאסק העריך במקור, ולהגיע לכ-32.3 מיליון דולר לק"מ במקום כ-7.15 מיליון, מה שאומר שעלות הקמת הקו באיחוד האמירויות צפויה להגיע לכ-4.8 מיליארד דולר.

עם זאת, כאשר לוקחים בחשבון שמדינת ישראל מתכוונת להשקיע 7.4 מיליארד שקלים (קרוב ל-2 מיליארד דולר) בקו של רכבת קונבנציונלית ואיטית בין כרמיאל לקריית שמונה, לאורך 60 ק"מ בלבד, נראה חזונו של מאסק אטרקטיבי יותר: עלות הבניה לכל ק"מ אצלנו היא כ-123 מיליון ש"ח ואילו בדובאי מוערכת העלות לכל ק"מ ב-124.6 מיליון ש"ח לק"מ תמורת מערכת הרבה יותר מתקדמת.

אצלנו מתוכננת רכבת איטית (מהירות מרבית של 160 קמ"ש לעומת מעל 1,000 קמ"ש ב'היפרלופ') בטכנולוגיה ישנה, בשעה שבכל העולם עובדים על רכבות מהירות, אצלנו יארכו התכנון והבניה (במקרה הטוב) חמש שנים כלומר שהקו הזה לא יפעל לפני שנת 2022, ואילו באותה שנה יפעל באיחוד האמירויות קו התחבורה היבשתי המתקדם מסוגו בעולם.

אנשי איחוד האמירויות לא בהכרח מהמרים על פיל לבן והם לא מתכוונים להשקיע הרבה כסף, משאבים, ואת המוניטין שלהם על טכנולוגיה עלומה: בשבועות הקרובים תחל חברת הייעוץ מקנזי לבצע בחינת התכנות מדוקדקת של הפרויקט בשיתוף רשות הכבישים והתחבורה של דובאי.

את הפרויקט ינהל מטעמם הסולטן אחמד בן סוליים, שהוא גם יו"ר מועצת המנהלים של נמל הים של דובאי, שהוא הנמל השלישי בגודלו בעולם, וגם חבר במועצת המנהלים של 'היפרלופ 1'.

כניסת איחוד האמירויות להשקעה בפרויקט, והצבתו של בן סוליים במועצת המנהלים של היפרלופ 1, עלולות להרחיק את החברה ואת הטכנולוגיה מישראל (מה שלא צריך למנוע מחברות ישראליות לתכנן פרויקט מקביל תוך שימוש בקוד הפתוח שלו), ומנכ"ל רשות הכבישים והתחבורה של דובאי הצהיר ש"עם היפרלופ 1' אנחנו ניצור אמצעי תחבורה חדיש אשר יציב את האזור שלנו בחוד החנית של טכנולוגיית התחבורה והחדשנות".

כפי שכבר כתבנו כאן, 'היפרלופ 1' מבצעת בדיקות היתכנות לפרויקטים דומים גם על קו שיחבר בין שטוקהולם שבשבדיה לבין הלסינקי בירת פינלנד, וכן בהולנד, שוויץ, רוסיה, בריטניה ובין נמל התעופה של לוס אנג'לס למרכז העיר.

עלות ההקמה של קווי תחבורה יבשתיים משתנה באופן משמעותי בין תוואי אחד לאחר ובין המדינות השונות גם בגלל המבנה הטופוגרפי בשטחן – הפרויקט בין שבדיה לפינלנד יבוצע ברובו מתחת למים למשל – וגם בגלל משתנים נוספים כמו עלות רכישה של קרקעות מידיים פרטיות, מספר תחנות השיגור שיש להקים ועוד.

עם זאת, במסמכים שהודלפו לידי 'פורבס' מופיעות הערכות לשולי רווח גבוהים מאד למפעילי המערכת, בין השאר מפני שעלויות התפעול והתחזוקה שלה אמורות להיות נמוכות מאלה של רכבות רגילות, וכמובן מאלה של רכבות מהירות.

בנוסף, היות שהמערכת מספקת פתרון תחבורתי כולל יותר, ויעיל יותר מבחינת המשתמשים, ניתן יהיה לגבות גם דמי נסיעה גבוהים יותר.

The post בזמן שנרדמנו: הערבים בונים את רכבת העתיד appeared first on TheCar.

בזמן שמשרד התחבורה הישראלי מתכוון להשקיע 7.4 מיליארד שקלים מכספי הציבור בהקמת קו רכבת כפול בין כרמיאל לקריית שמונה, עם תחנת רכבת סמוכה לקבר רבי שמעון בר יוחאי, ממשלת סין משקיעה בפיתוחים טכנולוגיים הרבה יותר מתקדמים.

יצרנית הרכבות הסינית הענקית CRRC הכריזה לאחרונה על פרויקט מחקר ופיתוח חדש שמטרתו להקפיץ את טכנולוגיית הריחוף המגנטי (MAGLEV) של רכבות קפיצת מדרגה, ולהביא אותן למהירות מרבית של 600 קמ"ש, וזאת לצד פיתוח של רכבת בטכנולוגיה דומה שתגיע למהירות של 200 קמ"ש.

כך מתכננות ממשלת סין, באמצעות חברת הרכבות הגדולה בסין, לשבור בהפרש ניכר את השיא העולמי לתחבורה מסילתית שנקבע בשנה שעברה ביפן, כאשר רכבת ריחוף מגנטי מקומית הגיעה למהירות של 366 קמ"ש ושברה שיא מהירות מסילתי בן 12 שנים.

בטכנולוגיית הריחוף המגנטי לא נעשה שימוש בגלגלים אלא בשדה מגנטי שמעלה את הקטר והקרונות לגובה "ריחוף" של כעשרה ס"מ מעל למסילה, ואז דוחף אותה מאחור ומושך אותה מלפנים כך שהוא מניע אותה קדימה על גבי "כרית אוויר מגנטית".

הגדרת המשימה שהטילה הממשלה על חברת ציוד הרכבות הגדולה ביותר בעולם היא לקצץ את משך זמן הנסיעה מבייג'ין לשנחאי מחמש שעות כיום לשעתיים בלבד באמצעות הטכנולוגיה החדשה, ובפרופורציות ישראליות מדובר על נסיעה מגוש דן לאילת בתוך כחצי שעה.

בשלב הראשון מתוכננת הקמתה של מסילה לאורך של כחמישה ק"מ לצורך תוכנית הפיתוח, וההערכה היא שזו תגיע לבשלות מסחרית רק בעוד כעשור.

ממשלת סין השקיעה עד היום 538 מיליארד דולרים ביצירת רשת רכבות יש מאין, אבל במקום להשקיע בטכנולוגיות מיושנות, כפי שעושה ממשלת ישראל, היא מקדמת את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בתחום זה, ובין השאר את הריחוף המגנטי.

ממשלת סין בנתה בשנים האחרונות את רשת הרכבות במהירות-גבוהה המפותחת והארוכה ביותר בעולם, באורך כולל של יותר מ-20,000 קילומטרים. בתוך פחות משלוש וחצי שנים צפויה הרשת הסינית הזאת להגיע לאורך של 30 אלף ק"מ, ועד לשנת 2030 יהיו לסינים 45,000 ק"מ של מסילות רכבת במהירות גבוהה.

לדוגמא, בחודש מאי השנה נחנך בסמוך לעיר צ'אנג שה, בירת מחוז הונאן שבמרכז סין, קו רכבת מסחרי שפועל בין העיר לשדה התעופה שלה, לאורך כ-18.5 ק"מ, ומערכי הרכבת שעליו פועלים בטכנולוגיית ריחוף מגנטי ונוסעים במהירות של 100 קמ"ש תוך שהם משנעים 363 נוסעים (בשלושה קרונות) בעשר דקות בלבד מן השדה לעיר ולהיפך.

קו הרכבת המגנטית המסחרי המהיר ביותר בסין פועל כיום לא הרחק משנחאי בין העיר פודונג לבין שדה התעופה שלה, ועליו נוסעות רכבות במהירות של 267 קמ"ש.

תצרוכת האנרגיה של רכבות ריחוף מגנטי נמוכה משמעותית מזו של רכבות מונעות בדיזל, וזיהום האוויר שהן מייצרות (בתחנות כח מרוחקות) נמוך בהרבה.

ההשקעה הראשונית בתשתיות ובמערכי הקרונות גבוהה יותר, אולם מומחי רכבות טוענים שהחזר ההשקעה שלהן מהיר יותר מאשר ברכבות קונבנציונליות.

סין, באמצעות חברת הרכבות CRRC, גם מייצאת את הטכנולוגיה המתקדמת שלה ועד כה כבר ניגשה למכרזים להקמת תשתיות דומות בבריטניה, אוסטרליה, איראן, מקסיקו, טורקיה, תאילנד, אינדונזיה ורוסיה.

צילומים: (Xinhua / Li Ga)

The post ללמוד מהסינים: מפתחים רכבת שתנוע ב-600 קמ"ש appeared first on TheCar.

צילום: רונן בוידק

מה היא נקודת האיזון הכלכלית שמתחתיה לא משתלם להחזיק במכונית נוסעים ועדיף לבחור באמצעי תחבורה אחרים, למשל מונית?

לשאלה זאת, אשר עתידה להעסיק את תעשיית הרכב יותר ויותר ככל שיתפתחו שירותי ההסעות השיתופיות כמו 'אובר', יש תשובה מאד ברורה לדעת חברת 'חשב', אשר עוסקת בין השאר בחישוב העלויות השונות של אחזקת רכב ומחלצת מכך, למשל, את גובה החזרי הנסיעה שמגיעים לעובדים ש(עדיין) משתמשים במכוניתם כדי לבצע עבודה עבור מקום עבודה.

משה וסמדר קצין, אנשי חשב, בדקו דווקא את האופציה הפחות יקרה מבין מכוניות הנוסעים, כלומר מכונית קטנה יחסית עם מנוע בנפח 1.3 ליטר, ולאחר שסיכמו את העלויות הקבועות (למשל פחת, עלות מימון, אגרת רישוי וביטוח) והמשתנות (למשל דלק ותחזוקה), הגיעו אל המספרים, והשוו אותם עם מספר אחר: עלות הנסיעה במונית, לאחר הוזלת תעריפי הנסיעה שהוטלה לאחרונה על הענף לנוכח הירידה המתמשכת במחירי הסולר.

התוצאה, לדברי חברת חשב, היא שלמי שמקום עבודתו לא מרוחק יותר מידי ממקום מגוריו, ורמת התחבורה הציבורית בסביבתו סבירה (ורצוי שאותו אדם יהיה גם שומר שבת) – לא כדאי לבחור בבעלות על מכונית נוסעים אם הוא נוסע לא יותר מ-387 ק"מ בחודש או פחות מ-5,000 ק"מ בשנה.

התחשיב משווה מצד אחד של המשוואה מכונית נוסעים בבעלות פרטית בנפח 1.3 ליטר שגומאת 15 אלף ק"מ בשנה, על כן עלות השימוש הכוללת בה עומדת על 1,911 שקל בחודש, או 81.3 שקל לכל ק"מ נסיעה.

מנגד, העלות הממוצעת של נסיעה במונית תעמוד, החל מתחילת אוקטובר, על 4.93 שקלים לק"מ נסיעה, ותחשיב 'חשב' מבוסס על נסיעה יומית בנתיב באורך עשרה ק"מ כאשר 80 אחוזים מן הנסיעות מבוצעות ביום ו-20 אחוזים בלילה, וכאשר עלות הקריאה לכל נסיעה היא 5.20 שקלים.

לפי נתונים אלה עומדת נקודת האיזון הכלכלית בין שתי הברירות על 387 ק"מ לחודש – למי שמשתמש במכוניתו פחות מקילומטראז' זה עדיף לבחור במונית, ומי שנוסע יותר, אלא אם הוא עושה זאת במכונית גדולה, יקרה ובזבזנית יותר בדלק – צריך להעדיף להשתמש במכוניות בבעלותו – וזאת כמובן בראיה כלכלית בלבד.

הדברים אמנם ברורים מאליהם אבל אנשי חשב מזכירים לנו שהשיקול הכלכלי – חשוב ככל שהוא – הוא לא היחיד שצריך לקחת בחשבון.
למשל, מצד אחד שימוש במכונית נוסעים מאפשר לנו חופש כמעט מוחלט (אם נוסעים בלילה כשאין פקקים…) ואנחנו לא תלויים בצד שלישי, הוא מקל עלינו לבצע החלטות ספונטניות כמו נסיעות ארוכות ולהיעזר בו במצבי חירום אישיים ומשפחתיים, ויש לו גם ערכים אמוציונליים חשובים.

בנוסף, מוניות לא תמיד זמינות כשאנחנו צריכים אותן ועלויות הנסיעה בהן עלולות להיות גבוהות מן התחשיב התיאורטי אם במהלך השימוש אנחנו תקועים בפקקים.

מאידך, לעלויות שנזכרו כאן יש להוסיף גם את העלויות הבלתי צפויות של שימוש במכונית (תאונות חו"ח או תיקונים, דוחות רחמנא ליצלן, וכן עלויות חניה, למשל), ובמקרים שונים אפשר לשלב את השימוש במוניות גם עם אמצעי תחבורה אחרים – החל מאופנוע או קטנוע – שעלויות השימוש בהם נמוכות בהרבה (אבל הביטוח שלהם יקר באופן שערורייתי), דרך אופניים או אופניים חשמליים, עבור אל תחבורה ציבורית כמו רכבת כבדה, קלה או אוטובוס, וכלה בהשכרת מכוניות לזמן קצרצר – כמו שירותי 'קאר טו גו'.

The post נוסע פחות מ-400 ק"מ בחודש? מכור את המכונית שלך appeared first on TheCar.

חברת 'וויז', אשר נרכשה לפני כשלוש שנים על-ידי גוגל, הרחיבה לאחרונה את ניסוי הנסיעות המשותפות שאותו החלה בישראל לפני מעט יותר משנה, וזאת ככל הנראה כצעד נוסף בדרכה של גוגל אל המכונית האוטונומית.

לחברת Waze הישראלית (לשעבר) יש כיום כ-65 מיליון משתמשים ברחבי העולם, אולם מודל ההכנסות שלה מבוסס בעיקר על פרסום של עסקים ועל איסוף מידע ("Big Data") ולכן אנליסטים מעריכים שהיא עדיין לא מאד רווחית.
לפני כשלושה חודשים החלה וויז לבצע בארה"ב פיילוט לנסיעות משותפות תחת השם waze Carpool, והיא הגבילה אותו בשלב ראשון ל-25 אלף העובדים של חברות גדולות במפרץ סן פרנסיסקו, רובן חברות הי-טק.

בחודשים הקרובים מתכוונת 'וויז' לפתוח את הניסוי לכ-700 אלף משתמשי וויז באותו אזור, וכך פותחת גוגל חזית במלחמה מול אובר (למרות שגוגל עצמה מושקעת באובר), וגם מול חברת ליפט, יריבתה של אובר.

בעוד שאובר וליפט מפעילות נהגים פרטיים אשר גובים כסף מנוסעים שמשתמשים בשירותי הסעות כמו במוניות, והן לוקחות עמלה מכל תשלום (ולכן פעילות זאת נקראת "שירותי הסעה בתשלום"), ההגדרה של "נסיעות משותפות" ("Car pooling") היא הסעה שלא למטרות רווח.

כמו בניסוי שהחל בישראל ביולי 2015 (במקור תחת השם RideWith) מותר לבעלי הרכב שיאספו נוסעים באמצעות האפליקציה לגבות מן הנוסעים תשלום שמהווה "השתתפות בהוצאות הדלק" – 54 סנט לכל מייל (1.6 ק"מ) לכל היותר, והם מוגבלים לביצוע שתי נסיעות ביום ובתנאי שהנסיעות הן לכיוון שאליו הם ממילא נוסעים.
מעניין להדגיש שבניסוי הישראלי (אשר התמקד בערים תל אביב, הרצליה ורעננה, והוצע בשלב ראשון רק למשתמשי אנדרואיד בעלי חשבון גוגל) התכוונה וויז לגבות עמלה מן המשתמשים (ועד היום מוגדרים כך תנאי השימוש שלה בישראל), אולם בארה"ב 'וויז' (או גוגל) לא "חותכת קופון" מן המשתמשים בשירות.

שלושת התנאים שנזכרו כאן (תעריף שמכסה את הוצאות הדלק, מגבלת שתי נסיעות ביום ואיסור על נסיעה אל יעד שונה) מבטיחים ראשית לכל את הנהג (לפחות בארה"ב) מפני התעסקות עם מס ההכנסה מפני שגביית התשלום מן הנוסע לא מוגדרת שם כהכנסה או כעבודה.

מה שיותר חשוב מבחינת גוגל ו'וויז', תנאים אלה מבטיחים שהן לא תידרשנה לעמוד בתקנות ובדרישות שמחייבות את שירותי ההסעה בתשלום, למשל ביצוע בדיקות רקע מעמיקות לגבי ההיסטוריה של הנהגים והעבר המשפטי או הבריאותי שלהם.

ב'וויז' מסבירים שהם אמנם לא מבצעים בדיקות רקע לנהגים אבל שיטת הדרוג שמוטמעת במערכת, כמו גם ההרשמה שמתאפשרת רק למי שמסר פרטים מלאים, בנה פרופיל אישי ומחזיק בחשבון גוגל פעיל – אמורה לסנן ממאגר המשתמשים את "התפוחים הקרובים". כך, למשל, מי שקבע עם נהג או נוסע ו"הבריז" לו לא יוכל להשתמש במערכת בעתיד.

קרב ענקים לעומת סטטוס קוו

גוגל (למעשה חברת האב הענקית שלה, 'אלפאבית') היא לא רק אחת החברות העסקיות הגדולות בעולם מבחינת שווי אלא גם מי שניצבת כיום בחזית הפיתוח של המכונית האוטונומית ולמעשה הכח שמניע את תעשיית הרכב כולה לכיוון הזה.

'אובר', לעומתה, אמנם גייסה מיליארדי דולרים והשווי שלה מוערך בכ-68 מיליארד דולר, אבל ההתמחות העיקרית, כמעט היחידה שלה, היא הסעות בתשלום – ולמרות זאת גם היא לא מסתירה את כוונותיה להימצא בזירת הנסיעות האוטונומיות, מה שבין השאר יחסוך לה את התשלום לנהגים.
באותה שנה שבה רכשה גוגל את וויז (2013) היא השקיעה גם 258 מיליון דולר ב'אובר', אלא שמה שנראה באותה עת כברית הגיונית הפך במהלך התקופה לתחרות גלויה: אובר אמנם משתמשת בינתיים באפליקציית 'וויז' אבל כבר החלה לפתח תוכנת ניווט משלה, ומה שיותר מטריד מבחינת גוגל – היא גם אוספת "Big Data" אודות הדרכים, התנועה והמשתמשים, ממש כמו גוגל.

גוגל גם לא מסתירה את כוונתה להיכנס לשוק ההסעות בתשלום עם מכוניות אוטונומיות, מה שיעמיד בסכנה את כל המודל הכלכלי של 'אובר' ושל 'ליפט'.
'אובר' מצידה לא נותרת חייבת ובמהלך אוגוסט היא רכשה חברת סטארט אפ צעירה בשם Ottomotto אשר הוקמה על-ידי קבוצת פורשים מגוגל, ואשר מתמקדת במשאיות אוטונומיות. לאחרונה דווח גם ש'אובר', מתכוונת להתחיל בניסוי של מוניות אוטונומיות באזור פיטסבורג.

וויז אמנם החלה לבחון את רעיון ההסעות השיתופיות בישראל, אבל ייתכן שהמהלך שלה בסן פרנסיסקו יוכיח לנו תוך זמן קצר ש"אין נביא בעירו".
נכון להיום, למרות כל מיני הצהרות ממשלתיות לגבי בחינת רעיונות של נסיעות שיתופיות – הסעה בתשלום מותרת בישראל רק למי שמחזיקים ברישיון מטעם משרד התחבורה, קרי: נהגי מוניות ומפעילי תחבורה ציבורית.

בקליפורניה, לעומת זאת, מסדירה רשות מדינתית ייעודית בשם "נציבות השירותים התיבוריים" (California Public Utilities Commission) את כל הרגולציה שקשורה בתחבורה ציבורית, ובשנת 2013 היא הכניסה לתוקף סוג חדש של רישיונות ייעודיים להסעות שיתופיות, ובין השאר הסדירה את דרישות הסינון המקדים לנהגים ואת נושאי הביטוח.

בתגובה לשאלת אנשי השבועון האמריקני TIME השיבו נציגי הנציבות שהם לא רואים בשירות ההסעות השיתופיות של וויז שירות שנדרש לרישוי כלשהו.

רעיון ה"נסיעות המשותפות" אינו חדש, הוא מיושם מזה עשרות שנים ברבים מן הקיבוצים בישראל וגם בחברות וארגונים שונים בחו"ל, אולם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הסלולר והאפליקציות הזניקו את היעילות שלו במידה רבה מאד. הבעיה של רוב החברות המסחריות, עד היום, היא שטרם נמצא המודל הכלכלי הנכון מבחינתם ליצירת רווחים.

מצד שני, באמצעות האפליקציה והשירות החדש יכולות וויז וגוגל לשפר את היכולות שלהן באחד התחומים החשובים מבחינתן: איסוף נתונים אודות הכבישים, התחבורה, הנוסעים והנהגים, מה שיסייע להן מאד במאבר הגדול ביותר שצפוי לנו בעשור הבא – הקרב על המכונית האוטונומית היעילה ביותר.

The post מי צריך רכבת? וויז מנסה שיתוף נסיעות בקליפורניה appeared first on TheCar.

צילומים: Xinhua News Agency

בשבוע שעבר פרסמנו כאן ידיעה שאהבנו במיוחד אודות ניסוי שנערך בסין עם "אוטובוס רוכב" – מעין רכבת קלה שנעה על מסילות מעל כבישים ציבוריים מבלי להפריע יותר מידי לתנועת המכוניות שמתחתיה.

על-פי פרסומים בסין, הניסוי הזה נערך באחת מתוך שש ערים שכבר חתמו על הסכמים עם חברת TEB שמפתחת את הקונספט הזה, בנוכחות פקידי ממשל שתומכים בפרויקט.

אלא שכעת עולות בסין תהיות שונות לגבי הפרויקט, וביניהן האשמות מפורשות לפיהן מדובר לא פחות מאשר בתרמית מתוחכמת שמטרתה להוציא כסף ממשקיעים תמימים, ולא ברעיון ישים או מגובש.

למי שפספס את הידיעה המקורית, נזכיר ש"האוטובוס הרוכב" שהשתתף בניסוי בשבוע שעבר נועד לשמש כתחליף לאוטובוסים ולרכבות תחתיות ואמור להיות מסוגל להסיע בין 300 בני אדם בתצורה הבסיסית שלו, ועד 1,200 אנשים כאשר מחברים מספר אלמנטים שלו למערך אחד.

"האוטובוס הרוכב" נולד כרעיון שהוצג לראשונה בשנת 2010 ונותר על הנייר למשך כחמש שנים. מוקדם יותר השנה נחשפה העובדה שהוא קורם עור וגידים וכבר החל הייצור של אוטובוס ראשון, ובשבוע שעבר פורסמו תמונות ברורות מאד של ניסוי מעשי שנערך על כביש ציבורי.

המגבלות של אוטובוס כזה ברורות בחלקן מאליהן, ממש כפי שקיימות גם בכל מערכת תחבורה אחרת. במקרה זה סימני השאלה נוגעים ראשית לכל לחיכוך הבלתי נמנע עם שאר התנועה על הכבישים – החל מן העובדה שגובה הרצפה של האוטובוס הוא 2.1 מטרים בלבד – מה שלא מאפשר תנועה מעל משאיות ואוטובוסים למשל. מגבלות אחרות קשורות לרדיוס הפניה של מערך כזה וליכולת שלו לנסוע על גבי גשרים ולעצור בבטחה.

ובכל זאת, עצם ביצוע ניסוי במה שנראה כמו אוטובוס פועל הפיח תקווה אמיתית שהנה נמצא סוף סוף אמצעי חדש לתחבורה ציבורית שיכול לשנע מסה של נוסעים מבלי לשבש יותר מידי את התנועה, ושעלות ההקמה שלו היא רק כחמישית מזו של בניית רכבת תחתית.

אלא שבימים האחרונים פרסמו מספר כלי תקשורת בסין טענות לפיהן חברת TEB פועלת באופן לא חוקי בדרך שבה היא מגייסת כספים, ובכלל זה האשמות לפיהן החברה מטעה משקיעים בכך ש"ניפחה את אירוע ההשקה מעבר לכל פרופורציה".

חלק מן הטענות מתמקדות, כך נראה, בדברים לא באמת חשובים, למשל בכך שההדגמה בוצעה לאורך של 300 מטרים בלבד ושהיא לא שיקפה בשום אופן את התנאים האמיתיים ששוררים על כבישים ציבוריים.
אלא שדווקא טענות אלה הן לא רציניות מבחינה זאת שאי אפשר היה לצפות מאף גוף להפעיל מערך בסדר גודל שכזה מבלי לבצע בשלב ראשון ניסוי מבוקר מבלי לסכן את התנועה.
על כך אכן השיבו העומדים מאחורי הפרויקט ואמרו שלא מדובר בהשקת המערכת או במבחן דרכים אלא ב"בדיקה פנימית" שלהם.

טענות אחרות הן שאפילו הרשויות בעיר Qinhuangdao, שבה נערכה ההדגמה, לא היו מודעות לניסוי, אבל את זה קשה לאשר או להפריך מכאן.

טענות יותר קשות פורסמו בשני כלי תקשורת סינים גדולים – 'גלובל טיימס' ו'סינה' (Sina), ולפיהן TEB מבצעת הונאת משקיעים באמצעות גיוס peer to peer – משהו בסגנון של גיוס המונים.

גיוס כספים בשיטה זאת הפך ככל הנראה למקובל בסין אבל סובל – כך מסתבר – גם מתופעה של הונאות משקיעים ונמצא לאחרונה במרכז תשומת הלב של הרשויות הסיניות.
בחודש דצמבר האחרון פשטה משטרת סין על משרדי מיזם Ezubao שגייס כספים בשיטה זאת, לאחר שחקירה העלתה שאנשיו הונו כ-900,000 משקיעים וגזלו מהם כ-50 מיליארד יואן.

במאמר המערכת של גלובל טיימס, אשר פורסם שלשום, נכתב ש"למרות מה שקרה עדיין לא למדו את הלקח שלנו ו-TEB עלולה להיות Ezubao הבאה".

כותבי המאמר העלו מספר סימני שאלה אודות המיזם, ציינו את העובדה שהוא נותר על הנייר למשך קרוב לשש שנים, הזכירו את שאר המגבלות של "האוטובוס הרוכב" ואף טענו שליזם שמאחוריו אין השכלה פורמלית למעט השכלה יסודית. עוד פורסם בסין שהקשרים בין אנשי החברה לבין משרדי ממשלה רבים ומוסדות אקדמאיים לא קיימים, או שונים מאלה שתוארו על-ידי החברה, וכן נטען שאפילו הרעיון עצמו רחוק מלהיות חדש – היות שהוא הוצע כבר בשנת 1980 על-ידי האדריכל קרייג הודג'ס עבור העיר ניו יורק.

קונספירציות לכל הכיוונים

העניין הוא שאם עוסקים בקונספירציות, מדוע להיות מוגבלים רק לצד אחד של המתרס?

כמובן שיכול להיות מצב ש-TEB אכן מבצעת הונאת משקיעים, אבל האם סביר שמי שבסך הכל מתכנן עוקץ יטרח להשקיע כל כך הרבה משאבים, יבנה אוטובוס אמיתי ויבצע ניסוי פומבי בקנה מידה כזה או אחר?

האם לא יותר סביר להניח שגם מאחורי ההאשמות כנגד הפרויקט עומדים גורמים אינטרסנטיים שאולי עלולים להפסיד פרויקטים כאלה ואחרים של תחבורה ציבורית אם "האוטובוס הרוכב" יצליח?

באותה מידה ש-TEB הוא "עוקץ" אפשר לטעון (טענה משוללת כל יסוד כמובן) שגם פרויקט 'בטר פלייס' הונה את המשקיעים בו בכך שמסר מידע מטעה בתחומים כאלה או אחרים, וטענות דומות אפשר להשמיע כנגד מיזמים רבים ש"שרפו כסף" ונכשלו.

'בטר פלייס', אם כבר הזכרנו את החברה שעומדת כעת במרכזם של הליכים משפטיים, אולי לא נוהלה נכון ואולי הציגה דברים באופן מגמתי (לא שלמשקיעים הייתה בעיה גדולה לבדוק אותם, אגב) – אבל ליבת הרעיון הייתה נכונה, וההוכחה לכך היא שתעשיית הרכב מתקדמת כעת בצעדים מהירים לקראת ייצור סדרתית של מכוניות חשמליות.

בראיה ישראלית יכול להיות נהדר אם TEB תצליח ותשגשג וביום מן הימים גם תייצא את הרעיון שלה אלינו ולמדינות אחרות, אבל אפילו במקרה הגרוע ביותר – אם אכן מדובר במעשה הונאה מתוחכם – טוב שהיא באה לעולם.
עצם הרעיון של "אוטובוס רוכב" עשוי לאפשר לנו, בדרך כזאת או אחרת, לנצל שכבה פיזית נוספת של המרחב הציבורי לטובת הסעת המונים, ממש כמו רכבות עיליות או 'היפרלופ'.

הניסוי שנערך בשבוע שעבר בסין, אפילו אם בוצע בתנאים מבוקרים ומחוץ לתנועה, יכול (וצריך) להצית את הדמיון של מי שיכולים למצוא פתרונות למגבלות הקיימות ולהפוך אותו מחזון למציאות, אולי גם על הכבישים שלנו.

The post האם "האוטובוס הרוכב" הוא רעיון גאוני או תרמית? appeared first on TheCar.

צילומים: Xinhua News Agency

חברת TRB הסינית, אשר הוקמה השנה בסיוע ממשלת סין כדי לממש את חזון "האוטובוס הרוכב", ביצעה אתמול (ג') ניסוי מוצלח ראשון עם ספק אוטובוס ספק רכבת קלה שמסוגל להסיע 300 נוסעים מעל לצירי תנועה עמוסים.

הקונספט המקורי של "האוטובוס הרוכב" הוצג בסין כבר בשנת 2010 על-ידי ההוגה שלו – המעצב סונג יוזהו (Song Youzhou, אבל במשך קרוב לחמש שנים הוא נאלץ להיאבק במה שנראה כמו אינטרסים כלכליים של חברות מסחריות שעלולות להפסיד מן הפרויקט.

בסופו של דבר, במהלך השנה שעברה אימצו השלטונות הסינים את הרעיון והחלו לתמוך בו, וב-21 במאי השנה הוצג דגם סופי של "האוטובוס הרוכב" בתערוכת אקספו הייטק הבינלאומית ה-19 בעיר בייג'ין, ומשך הרבה מאד תשומת לב עולמית.

אתמול ביצע האוטובוס המוגמר נסיעת מבחן ראשונה בעיר Qinhuangdao במחוז הביי, והפך את החזון למציאות.

אורכו של "האוטובוס הרוכב" (או "האוטובוס המוגבה", או "האיירבס היבשתי") הוא 22 מטרים, רוחבו 7.8 מטרים וגובהו 4.8 מטרים, הוא מתוכנן לנוע מעל לכלי רכב שגובהם המרבי מגיע ל-2.2 מטרים ולהסיע בין 300 ל-1,200 נוסעים (בהתאם למבנה מערך הקרונות שלו) במהירות ממוצעת של 40 קמ"ש ומהירות מרבית של 60 קמ"ש.

היתרון העצום של אוטובוס או רכבת שנוסעים מעל לעורק תנועה פקוק (או פנוי) הוא חסכון בשטח כביש, והאפשרות להתבסס על תשתיות מאד פשוטות ולכן לא יקרות. האוטובוס/רכבת מסוגל לנסוע מעל לתנועה הפקוקה אבל בה בעת לא לעכב את התנועה, אשר מוסיפה לנוע מתחתיו בזמן שהוא עצמו עוצר בתחנה.

כך מושג יתרון גדול ביחס לרכבת עילית קלה – אשר זקוקה לשטח כביש ומעכבת את התנועה של כלי רכב אחרים, ובוודאי ביחס לרכבת תחתית שאמנם מנצלת מרחב שאיננו מנוצל אבל עלויות הבניה שלה עצומות.

בחברת TEB מעריכים שמערך "אוטובוס רוכב" חוסך בין 25% ל-35% מעומסי התנועה להם גורמות ההפעלה ועצם הנוכחות של רכבת קלה על מערכת הכבישים.

האוטובוס הרוכב זול באופן ניכר מרכבת תחתית ומשך ההקמה של מערך כזה קצר בהרבה: בחברת TEB מעריכים שעלות הבניה של כל קילומטר של רכבת תחתית עומדת על 100 מיליון דולר (ולכן כדאי להביא אותם לישראל כדי להוזיל עלויות אצלנו), ואילו עלות ההקמה של כל קילומטר קו של אוטובוס עילי עומדת על פחות מ-20 מיליון דולר, כלומר כחמישית מאותו סכום.

העלות של כל אוטובוס רוכב מוערכת בכ-4.5 מיליון דולר, אולם הוא מסוגל לחסוך את השימוש ב-40 אוטובוסים עירוניים.

מערכים גדולים יותר של אותו אוטובוס יכולים, תיאורטית, לשאת עד 1,200 נוסעים, ובכך לייתר לחלוטין את הצורך בחפירת התשתיות היקרות של רכבות תחתיות.

בנוסף, בזמן שרוב האוטובוסים בימינו שורפים סולר ומזהמים את המרחב העירוני, האוטובוס הרוכב ניזון ממערכת החשמל העירונית ולא מייצר זיהום בפני הקרקע.

עיקר הבעייתיות של הכנסתו לשימוש של כלי תחבורה יבשתי חדש נוגעות לחיכוך האפשרי שלו עם שאר משתמשי הדרך ולסכנה הבטיחותית שנוצרת כתוצאה מכך.

זאת הסיבה שהניסוי המעשי הסיני, שבמהלכו ייבחנו גם אמצעי ההגנה השונים שתוכננו על ידי החברה המפתחת, כל כך חשוב.

אמצעי הבטיחות כוללים גדרות הפרדה שאמורות למנוע ממכוניות להתנגש בחלקו התחתון של האוטובוס (ולמנוע מן האוטובוס "לדרוס" מכוניות), אולם עדיין צריך לגלות כיצד נמנעת פגיעה ברוכבי אופניים ובהולכי רגל.

בנוסף, בשונה מרכבת תחתית שאת הנתיב שלה אפשר לתכנן תיאורטית כמעט בכל תוואי (ובתלות במיקום אפשרי לתחנות שלה), נתיב הנסיעה של האוטובוס הרוכב תלוי בתכנון הקיים של נתיבי התחבורה בערים.

נכון להיום חתמו כבר חמש ערים סיניות על הסכמים להקמת מערכי "אוטובוס רוכב" בשטחן, וזאת בשלב ראשון לצורך ניסויים והערכת יעילות. באחת מאלה, העיר Zhoukou, יוקמו מסלולי נסיעה באורך של 200 ק"מ ומערך האוטובוס שלה צפוי להסיע 9 מיליון נוסעים בשנה.

The post על הגובה: "האוטובוס הרוכב" הסיני ביצע נסיעת מבחן appeared first on TheCar.

כל מי שנכנס בימינו לרכבת פנימית שמקשרת טרמינלים בשדות תעופה בעולם לא טורח לחפש את נהג הקטר: לרכבות החשמליות האלה אין קטר, ובעיקר אין להן נהג, והן מופעלות אוטומטית באמצעות מערכת ממוחשבת שעוצרת אותן במיקום מדויק מול הרציף המתאים.

כמעט באותו אופן, כפי שהדגימה אתמול מרצדס עם הקונספט הפועל הראשון של אוטובוס אוטונומי, עשוי להיראות עתיד התחבורה הציבורית בעוד לא כל כך הרבה שנים.

ההבדלים בין אוטובוס שמתגלגל על דרך עירונית פתוחה לבין רכבת שפועלת על מערכת מסילות סגורה ומבוקרת רבים אמנם, אבל ככל שהטכנולוגיה והרגולציה מתקדמות נראה שיצרניות הרכב ינטרלו אותם.
המערכת האוטונומית שמרצדס הציגה באוטובוס (שהמרכב המעוצב והחדשני שלו יוצר על-ידי בונת המרכבים החשובה 'סיטארו') היא למעשה פיתוח נוסף של מערכת CityPilot שהוצגה לפני שנתיים במשאית מתוצרת מרצדס, וכעת היא מותאמת לשימוש בנתיב תחבורה ציבורית באורך של כ-20 ק"מ שמוליך בין אזור שדה התעופה 'סכיפול' לעיר הארלם שנמצאת לא הרחק מן העיר אמסטרדם.

זהו אמנם נתיב שלא אמורות להסתובב בתוכו מכוניות נוסעים – מה שלא מבטיח שזה לא יקרה – אבל בכל מקרה הוא עובר בתוך שלוש מנהרות, נעצר בעשרים וחמישה רמזורים בצמתים מרומזרים, ויש בו אחת עשרה תחנות אוטובוס שבהן עוצר האוטובוס האוטונומי במיקומים מאד מדויקים כדי להעלות ולהוריד נוסעים.

יתרה מכך: לא רק שהאוטובוס האוטונומי חייב להיות בטוח מספיק כדי לבלום בזמן ולא לדרוס הולכי רגל, רוכבי אופניים, שיכורים או בעלי חיים – הוא גם צריך לנסוע בחלק מן הקטעים במהירויות בינעירוניות גבוהות יחסית לאוטובוסים עירוניים.

כאמור, מערכת CityPilot שהוצגה במה שמרצדס מכנה "אוטובוס העתיד" מבוססת על מערכת שהוצגה לראשונה לפני שנתיים במשאית מרצדס מדגם אקטרוס, אולם כעת נוספו לה פונקציות שונות והיא יכולה לזהות רמזורים וגם לתקשר איתם כדי לתכנן נכון את מהירות ההתקרבות לצומת, לזהות מכשולים – במיוחד הולכי רגל על הכביש – ולבלום בלימת חרום אוטונומית.

כמעט תריסר מצלמות סורקות ללא הרף את הכביש ואת סביבת האוטובוס, והמידע שהן אוספות "ממוזג" למידע שנאסף ממערכות מכ"ם ארוך טווח ומכ"ם קצר טווח וכן ממערכת GPS – כדי ליצור תמונה מדויקת מאד ולאפשר לאוטובוס להיות ממוקם בטווח של סנטימטרים בודדים בתוך הנתיב המתוכנת שלו.
במהלך החשיפה לעיתונות, שנערכה אתמול, הדגים האוטובוס את המסע לאורך עשרים הקילומטרים ללא היגוי אקטיבי מצידו של הנהג – אשר עדיין חייב לשבת בעמדתו כדי לפקח על המערכות הממוחשבות – וללא דוושות בלם או תאוצה.

המהירות המרבית אליה הגיע האוטובוס לאורך הנתיב היא 70 קמ"ש, ונהג האוטובוס לא האיץ או בלם אותו אלא ישב דרוך ליד ההגה כדי לעמוד בדרישות החוק ולהשתלט עליו במקרה חרום.

לטענת מרצדס, למרות שאי אפשר (עדיין) לוותר על נוכחותו של נהג – המערכת הזאת מותאמת היטב לנתיבי תחבורה ציבורית ומגבירה את היעילות של אוטובוסים תוך כדי הפחתת עומס הנהיגה מן הנהג והגברת רמת הבטיחות. הגברת היעילות, לטענתם, נובעת מכך שפעולת האוטובוס "חלקה" יותר בזכות "יכולת הניבוי" המשופרת שלו (בזכות התקשורת עם התשתיות בסביבה) אשר חוסכת בלאי ומפחיתה את תצרוכת הדלק ואת זיהום האוויר.

הנסיעה החלקה – עם תאוצות ובלימות מבוקרות יותר, משפרת לטענתם גם את נוחות הנסיעה עבור הנוסעים.

היות שמדובר בקונספט של "אוטובוס עתיד" אנשי מרצדס ו'סיטארו' לא חסכו בעיצוב החיצוני והפנימי של האוטובוס.
לטענתם, "הקווים ההרמוניים של האוטובוס עוצבו בהשראת האדריכלות של העיר אמסטרדם", אם כי מכל האלמנטים מה שצד את תשומת ליבנו היא דווקא תאורת ה-LED האופקית בחזית האוטובוס אשר מאירה באור לבן כאשר האוטובוס מופעל על-ידי הנהג, ובאור כחול כאשר הוא פועל עצמונית.

עיצוב הפנים אולי נועד לעודד שימוש בתחבורה ציבורית אבל הוא בוודאי לא ישים עבור מפעילי אוטובוסים שמבקשים לדחוס כמה שיותר נוסעים לכל נסיעה: המרחב הפנימי מחולק לשלושה אזורים – בהתאם לאורכים שונים של שהייה של נוסעים באוטובוס, ובחלקו מכיל מושבים מעוצבים למשעי שמציעים לכל נוסע שפע של מרחב.
ככלל, עיצוב הפנים באמת מרהיב ויכול לפרנס כתבה מפורטת במגזין אדריכלות, אולם כאמור מדובר הרי בכלי רכב קונספטואלי שבו יכולים המעצבים להשתעשע כיד הדמיון הטובה עליהם.

The post מרצדס חשפה אוטובוס אוטונומי עירוני ראשון appeared first on TheCar.

ב-1 בינואר השנה נכנס לתוקף "מבנה התעריפים החדש בתחבורה הציבורית" אשר לטענת אנשי משרד התחבורה אמור היה לחסוך לרוב המשתמשים הקבועים בתחבורה הציבורית מאות שקלים מידי חודש.

בפועל, כפי שדיווחנו לראשונה ב-TheCar עוד לפני כניסת הרפורמה לתוקף, הסתבר שרבים מן המשתמשים, במיוחד אלה שנוסעים מרחקי נסיעה קצרים יחסית בתוך הערים – דווקא נפגעו מן הרפורמה מכיוון שהמחירים שנדרשים מהם כעת גבוהים יותר מאשר ערב הרפורמה.

דוגמאות נוספות להעלאות מחירים – כפי שגם הבאנו כאן – נוגעות גם לחלק מקווי האוטובוסים הבינעירוניים בין ערים שונות, כרמיאל למשל, עם מצבים שבהם מחיר הנסיעה הוכפל.

באופן כללי, לכן, האמירה של אנשי משרד התחבורה לפיה הרפורמה "הוזילה את מחירי הנסיעה" פשוט לא נכונה.

כעת מסתבר שאפילו במקומות שבהם כן הופחתו מחירי הנסיעה, ואף בעשרות אחוזים, מדובר בהפחתה נומינלית בלבד ולא בהוזלה ריאלית.

למעשה – מסתבר שבשנים האחרונות הייתה גביית יתר של כספים אשר נבעה מכך שבמשרד התחבורה לא הקפידו לדרוש את הורדת המחירים שהתבקשה לנוכח הירידה המתמשכת במחירי התשומות של חברות ההסעה.

מנתונים שהועברו לנו על-ידי חברת 'חשב', אשר בין השאר מנתחת את עליות אחזקת הרכב לארגונים רבים, עולה שבין ינואר 2013 לינואר 2016 ירד מחיר הסולר – אחד מסעיפי ההוצאה המשמעותיים ביותר למפעילי התחבורה הציבורית – ב-30%, ובנוסף לכך ירדה העלות הכללית של אחזקת אוטובוס בכ-8%.

בעוד ששכר נהגי האוטובוסים כמעט שלא השתנה (תוספת שנתית של כ-2,800 ש"ח) ועלות התיקונים עלתה בכ-2,000 ש"ח נוספים, הוצאות המימון ירדו בזכות ריביות נמוכות, וכך גם עלויות ביטוח ו"הוצאות שונות".
בסיכום הכללי זול יותר בכ-8,000 ש"ח לשנה להפעיל אוטובוס בינואר השנה מאשר בינואר 2013, ואם מנכים את הוזלת העלויות מהוזלת התעריפים הרי שהרפורמה שמרה פחות או יותר על תעריפי 2013 ולא באמת הוזילה אותם לצרכן.

היות שדובר משרד התחבורה מתעלם מחובתו להגיב לא טרחנו לפנות אליו לתגובה, אולם אם הוא יבחר להגיב נוסף לכאן את תגובתו.

The post רפורמת תעריפי התחבורה הציבורית: כך עבדו עליכם בעיניים appeared first on TheCar.

מחר (שישי), ייכנס לתוקף מבנה התעריפים החדש בתחבורה הציבורית, אשר ישלב בין כל אמצעי התחבורה במטרופולינים השונים.

אנשי משרד התחבורה מתפארים בכך שהרפורמה תחסוך לרוב המכריע של הנוסעים הקבועים מאות שקלים מידי חודש, ותתרום להוזלת יוקר המחיה בישראל.
ואכן, הרפורמה ברובה חיובית והיא מגדילה את האטרקטיביות של שימוש בתחבורה ציבורית – במיוחד עבור מי שמשלב מספר אמצעי תחבורה כמו רכבת ואוטובוס, ועבור מי שנוסע נסיעות ארוכות יחסית.

הרפורמה מועילה וטובה גם מבחינה זו שהיא מפשטת את מבנה איזורי הנסיעה הגיאוגרפיים, וכך מקלה על הנהגים והנוסעים כאחד.

אלא שרבים מן המשתמשים הקבועים בתחבורה הציבורית, במיוחד מי שנוסעים מרחקי נסיעה קצרים יחסית, למשל בתוך הערים, צפויים דווקא לשלם יותר עבור התחבורה שלהם, ולפחות מבחינה זאת כותרת הרפורמה מטעה, ככל שהדברים נוגעים להם.
כך, למשל, עלות כרטיס נסיעה רגיל, לנסיעה בודדת, שעמדה עד עתה על 6.9 ש"ח או 10.90 ש"ח, תתייקר בעשר אגורות. מדובר אמנם בהתייקרות של מעט יותר מ-1% בלבד, ובכל זאת לא בהוזלה.

עלות "חופשי חודשי" שעמדה על 246 ש"ח לאיזור מרכזי מתייקרת ל-250 ש"ח ולאזרח ותיק מ-134 ש"ח ל-142.5 ש"ח, ואילו חופשי חודשי לאיזור נרחב יותר, שעמדה על 268 ש"ח מתייקרת ל-285 ש"ח.

במשרד התחבורה טוענים, בצדק, שהכרטיסים המשולבים החדשים מאפשרים לנוסעי האוטובוס להשתמש גם ברכבת, אבל זה לא ממש משנה למי שזקוק רק לנסיעות באוטובוס בתוך העיר.

בערים שונות, כרמיאל למשל, צפוי מחיר חלק מן הנסיעות להתייקר משמעותית – נסיעות שעלו עד עתה 8 ש"ח צפויות לעלות 16 ש"ח, ואילו תעריפים מיוחדים שהיו עד עתה זולים במיוחד – למשל 162 ש"ח לחופשי חודשי בבני ברק – טרם פורסמו.

כרגיל, ללא שקיפות

בכמה מן הארגונים שמנסים לקדם את השימוש בתחבורה הציבורית ואת העדפתה על-פני כלי רכב פרטיים הביעו אכזבה מכך שהאחראים לרפורמה במשרד "עבדו בחוסר שקיפות" ולא שיתפו אותם בדיונים שקדמו לרפורמה או בהחלטות בנוגע לקווים ולתעריפים הסופיים.

הרפורמה, לטענת כמה מנציגי הארגונים, יוצאת לדרך כשהיא "רק חצי אפויה" ולפני הפעלת השלב שמטפל בנסיעות הבודדות (צפוי להתחיל באפריל, אם לא יהיו עיכובים) או באוכלוסיות מיוחדות כמו סטודנטים שזכאים להטבות.
מנגד, אחד החידושים החשובים של הרפורמה הוא השקתם של כרטיסי "חופשי שבועי" ו"חופשי יומי" שלא הוצעו עד עתה, ולגבי שתי האפשרויות הללו תידרש בחינה פרטנית של כל משתמש בהתאם לדפוסי השימוש שלו.

כך, למשל, ישנם מצבים שבהם יהיה משתלם יותר לנוסע ברכבת לרכוש "חופשי יומי" מאשר כרטיס לנסיעה בודדת, ולעומת זאת מצבים שבהם גם למי שנוסע חמישה או חמישה וחצי ימים בשבוע לא ישתלם לרכוש כרטיס "חופשי שבועי".

רוב הנוסעים ייאלצו להבין את מבנה התעריפים החדש רק בשבוע הבא ו"תוך כדי תנועה", פשוט מפני שעל אף הקמפיין היקר והמושקע של משרד התחבורה לקידום הרפורמה, אשר מבוצע כמעט בכל אמצעי התקשורת – התעריפים המפורטים לנסיעות בודות טרם פורסמו. גם התעריפים המפורטים לאזרחים ותיקים, ולזכאים להטבות, טרם פורסמו במסגרת הקמפיין הנוכחי.

במשרד התחבורה מסבירים שעל הרפורמה "עמל צוות מקצועי של משרד התחבורה במשך מספר שנים", ושהיא "מחלקת את מפת התחבורה הציבורית לארבעה מטרופולינים: תל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע", בכל אחד מהם נקבעו שלוש "טבעות" שמאפשרות לנסוע בתוכן, וכן לשלב אמצעי תחבורה שונים.

"בכל מטרופולין", מסבירים אנשי משרד התחבורה, "קיימות שלוש רמות תעריף בסיסיות ושלוש רמות משניות, במקום אלפי תעריפים שהיו נהוגים עד כה. כמו כן, בוטלה ההפרדה בין המפעילים השונים ומעתה תקפים כל המנויים בכל חברות האוטובוסים, ברכבת ישראל, ברכבת הקלה ובמטרונית".

The post רפורמת התחבורה הציבורית: לא רק הוזלות appeared first on TheCar.

האם מוניות השירות ישלימו את שירותי האוטובוסים, ויפעלו בקווים ציבורים בסופי שבוע? בין עיריית תל אביב חברת דן התגבשה הסכמה עקרונית, לפיה מוניות שירות יפעלו כשירות משלים לקווי אוטובוס בשעות וימים שבהם האוטובוסים אינם פועלים. אולם, מימוש ההסכמה דורש את אישורו של משרד התחבורה, שבאופן צפוי מתנגד בשלב זה לשינויים במערך מוניות השירות.

לדברי בכירה בעיריית תל אביב, "דיברתי עם דן, שאלתי אותם מה דעתם שיהיה קו… משלים בשעות הלילה ובשבתות. אמרו לי דן בהגינותם, אנחנו לא רוצים לעבוד בסופי שבוע, (אבל) אם ייתנו רישיון לאיזשהו קו שירות של מוניות, אנחנו נתמוך ואפילו ניתן להם פרסום אצלנו באוטובוסים בתנאי שהם לא יעבדו בשעות שאנחנו עובדים".

אלא שכאשר הוצג הרעיון בפני משרד התחבורה, התנגדותם הובעה מיד וללא תנאי. "הלכתי למשרד התחבורה ואמרתי להם, תקשיבו, בואו נעשה קווים שעובדים כקווים משלימים לאוטובוסים ותנו להם בשעות הבוקר לעבוד בהיסעים, שיסיעו ילדים לבית ספר", סיפרה הבכירה. "יש המון אזורי תעסוקה שצריכים הסעות, במיוחד עכשיו בתקופת בניית הרכבתה קלה. אמרו לי, לא".

במשרד התחבורה דוחים בשלב זה שינויים במערך מוניות השירות בגלל ניסיון לקדם רפורמה מקיפה, שתאריך יישומה נדחה כבר כמה פעמים. תאריך היעד הנוכחי ליישום הרפורמה הוא סוף 2016, אז יפוג תוקף חוק שמסדיר את פעילות מוניות השירות. אולם, כבר כעת אומרים בכירים במשרד התחבורה כי יש סיכוי גבוה שהרפורמה לא תיושם בסוף השנה הבאה, ורק במהלך 2017 יקודם חוק חדש שיסדיר את הענף.

רב קו, GPS ויותר נוסעים בכל מונית
במסגרת הרפורמה המתוכננת, צפוי משרד התחבורה לקדם כמה צעדים שאמורים לשפר את רמת השירות לנוסעים במוניות השירות. לדברי בכיר במשרד התחבורה, "הרפורמה אמורה לשדרג באופן משמעותי את רמת השירות של הענף הזה כלפי הנוסעים. החשיבה שלנו… אנחנו רוצים לקבוע תנאים וכללים של עמידה ברמת שירות גבוהה יותר עם אמינות גבוהה יותר".

צעד חשוב הוא הפעלת כרטיס הרב-קו גם במוניות השירות. בענף מוניות השירות דורשים כבר שנים ארוכות להכניס לשימוש את כרטיס הרב-קו, וגם במשרד התחבורה סבורים כיום שהפעלת הכרטיס במוניות השירות תשפר את רמת השירות ותגביר את השילוביות בין אמצעי התחבורה הציבורית השונים. יתרון נוסף הוא בשיפור הסליקה הכספית במוניות השירות, וכן הגברת השקיפות והדיווח לרשויות המס.

בנוסף, במשרד התחבורה צפויים לדרוש ממפעילי מוניות השירות לצייד את המוניות במכשירי GPS, שיאפשרו לספק לנוסעים מידע בזמן אמת אודות מיקום המוניות. במקביל, במשרד בוחנים להגדיל את מספר הנוסעים במוניות השירות, מ-10 כיום ל-13. גם בנוסע מספר הקווים נראה שבמשרד התחבורה נוטים לאפשר הרחבה של מערך מוניות השירות.

בעניין הפעלת מוניות השירות בסופי שבוע, משרד התחבורה צפוי להסכים להפעיל את המוניות בקווים שיתווספו גם בימי שבת, כפי שנהוג בקווים הפעילים כיום. הפעלת מוניות שירות בימי שבת נעשית עוד מימי ראשית המדינה, ולכן יתכן שהרחבת מערך הקווים – והפעלתם בסופי שבת – לא תיחשב להפרה של הסטטוס-קוו בעניין תחבורה ציבורית.

מנגד, יתכן שהמתנגדים להפעלת תחבורה ציבורית בשבת יטענו שקווים חדשים אינם כלולים בהסדר הסטטוס-קוו, ולכן הפעלה של מוניות שירות בקווים עתידיים – שאינם פועלים כיום – תיחשב להפרה בוטה של ההסדר. ראוי לזכור כי מי שיקבל החלטה בעניין הוא שר התחבורה, ישראל כץ, שהביע בעבר התנגדות נחרצת לשינויים בהסדר הסטטוס-קוו.

The post מוניות שירות יחליפו את האוטובוסים בימי שבת? appeared first on TheCar.

רכבת ישראל מעריכה כי תידרש לשלם כרבע מיליארד שקלים לספקים שדורשים תוספות תשלום. לפי הערכות עדכניות של הרכבת, קבלנים שביצעו עבודות עבור החברה דורשים תוספת תשלום בסכום מצטבר של כ-826 מיליון שקלים, מעבר לסכומים שנקבעו בהסכמים שנחתמו עמם. על-פי הרכבת, כרבע מהסכום ישולם בסופו של דבר לקבלנים, או כ-220 מיליון שקלים לפי אומדן עדכני.

ברכבת ישראל מסבירים כי "לקראת סיום ביצוע פרויקטים המבוצעים כחלק מתכנית הפיתוח ובמסגרת גמר חשבון, עולות לעתים דרישות מהקבלנים לתוספת תשלומים מעבר לנקוב בהסכמים המקוריים". בחברה מציינים כי הדרישות שמעלים הספקים אמנם מסתיימות לרוב בהסכמה, אך במקרים שבהם לא מושגות הסכמות בין הצדדים תיתכן הגשת תביעה בגין כל הסכום שנדרש מעבר לזה שנקוב בהסכם.

תוספות התשלום שצפויה הרכבת לשלם יופרשו מתקציבי הפיתוח של החברה. בעניינם של תקציבי הפיתוח של רכבת ישראל מתנהל לאחרונה ויכוח חריף בין נציגי החברה ובין משרד האוצר. באוצר פנו לרכבת בנוגע להוצאות מתקציב הפיתוח שמוגדרות "הוצאות אסורות" בסך של כ-14.5 מיליון שקלים, כאשר לגבי סכום הנאמד בכ-24.5 מיליון שקלים נדרש בירור נוסף.

לטענת האוצר, בהתאם להסכם הסובסידיה שחתמה הממשלה עם רכבת ישראל, "הוצאות אסורות" הן סכומים שאסורים להוצאה מתקציב הפיתוח. מנגד, ברכבת טוענים כי היקף ההוצאות האסורות מתקציב הפיתוח מסתכם בכ-2 מיליון שקלים. ברכבת סבורים כי במשרד האוצר מפרשים בצורה שגויה את הסכם הסובסידיה ואת מהות אותן "הוצאות אסורות".

יש לציין שזו אינה המחלוקת היחידה בין משרדי הממשלה ורכבת ישראל. באוצר בוחנים שתי סוגיות נוספות שנוגעות במישרין לקבלנים וספקים שעובדים עם הרכבת: תשלומים נמשכים בגין פרויקטים שהופעלו בעבר אך עדיין משולמים בגינם כספים לספקים, וכן תשלומים לספקים "דואליים" – ספקים אשר מספקים לרכבת ישראל גם שירותי פיתוח וגם שירותי אחזקה.

איך מגיעים לדרישת תוספות של יותר מ-800 מיליון?
דרישות התשלום הנוספות מצד הקבלנים מעידות, בין השאר, על הפער בין תכנון פרויקטי רכבת וביצועם – פער שמתבטא לעתים קרובות בחריגות משמעותית מהתקציבים המיועדים ואי-עמידה בלוחות הזמנים המתכוננים. עם הסיבות לחריגות השונות אפשר למנות שורה של סיבות שמוכרות היטב בתחום פרויקטי התחבורה בישראל, ובהן תכנון מוקדם לקוי, אומדני תקציב בלתי מבוססים וגם סכסוכים משפטיים.

על הפערים בין התקציבים המקוריים של פרויקטי רכבת ובין עלות הפרויקטים בפועל כבר נמתחה בעבר ביקורת חריפה מצדו של משרד מבקר המדינה. "פרויקטים רבים הכלולים בתכנית הפיתוח (של רכבת ישראל, ש.ה) אינם מבוצעים לפי יעדי התקציב ועל-פי לוחות הזמנים שהוגדרו מסיבות רבות", כתבו במשרד המבקר בדו"ח שפורסם ב-2010.

אולם, מעבר לבעיות הייחודיות לכל פרויקט, במשרד מבקר המדינה גם הפנו אצבע מאשימה למשרדי הממשלה – ובעיקר משרדי התחבורה והאוצר – וקבעו כי החריגות והליקויים שמתגלים בפרויקטי רכבת מעידים "על טיפול מערכתי לקוי של הממשלה והגופים הפועלים מטעמה בהשקעה בתשתיות, על שינויים תכופים בהחלטות הממשלה ובתכניות הפיתוח בתחומי תשתית חיוניים ועל עיכובים במימוש התכניות וההחלטות".

אז מה למדנו מכל הדו"חות של המבקר?
מסקנתו של משרד המבקר הייתה ברורה: "העובדה שהתכניות מבוצעות בחריגה ניכרת מלוחות הזמנים שנקבעו להן ומהתקציבים שיועדו להן, מלמדת על בעיות קשות בניהול התכניות שיש למשרדים האחראים לביצוען ולעומדים בראשן". אלא שלמרות הדו"ח החמור, שבחן פרויקטי תשתית במגוון תחומים, ליקויי הבקרה והפיקוח מצדם של משרדי הממשלה, ובעיקר משרדי התחבורה והאוצר, זכו בשנים שלאחר מכן להתייחסויות חריפות בדו"חות נוספים.

אחד הפתרונות שהגו במשרד התחבורה לבעיות שהתגלו בפיתוח פרויקטי רכבת היה העברת האחריות לפיתוח רשת המסילות מידי רכבת ישראל לידיה של חברת נתיבי ישראל (מע"צ החדשה). אלא שדו"ח שפרסם המבקר לפני כשנה העלה ליקויים רבים גם באופן הניהול של חברת נתיבי ישראל – ובעיקר באופן שבו דיווחה החברה על התנהלות הפרויקטים שבאחריותה.

במשרד המבקר הסבירו כי ביקשו מהחברה "למסור נתונים מפורטים אודות ביצוע התקציב. (אך) רק כחודשיים לאחר מכן מסרה חברת נתיבי ישראל נתונים על התקדמות הפרויקטים, באותה מתכונת שדיווחה למינהלת נתיבי ישראל (דיווח כללי וללא פירוט תקציבי מפורט, ש.ה)… רשות החברות הממשלתיות ערכה ביקורת בהקשר לדו"חות הכספיים של החברה… וממנה עלה, בין היתר, שדיווחי החברה לגורמי בקרה פנימיים וחיצוניים לקו בחוסר שקיפות".

The post הערכה: הרכבת תשלם כרבע מיליארד לקבלנים שדורשים תוספות appeared first on TheCar.

אזרחים ותיקים זכאים להנחה של 50% ממחיר הנסיעה בכל קווי רכבת ישראל. כך קובע החוק, ולכן נוסעים שמבקשים לממש את זכאותם אינם אמורים להיתקל בקשיים. אלא שבישראל, כמו בישראל, תמיד אפשר למצוא דרכים לטרטר את האזרח הקטן.

אזרח ותיק, שמלאו לו 65 שנים, ביקש להנפיק כרטיס רב-קו באחת מתחנות הנוסעים של רכבת ישראל. אלא שבמקום לקבל את ההנחה המובטחת בשיעור של 50%, הפקידה בתחנה אמרה לנוסע המופתע כי אין ברשותו תעודת אזרח ותיק, ולכן הוא אינו יכול לממש את זכאותו להנחה. הצגת תעודת זהות, כך הבהירה הפקידה לנוסע הוותיק, אינה מספיקה.

התשובה שקיבל הנוסע הוותיק מנוגדת לחוק ולתקנות הרלוונטיות שלפיהן פועלת רכבת ישראל. לפי תקנות מסילות הברזל, כל גבר בן 65 וכל אישה בת 60 זכאים להנחה בשיעור של 50% – "בתנאי שהציג תעודה מזהה שנקוב בה תאריך הלידה להוכחת גילו". האם תעודת זהות עומדת בתנאי? בהחלט כן. האם התקנות דורשות הצגת תעודת אזרח ותיק? בהחלט לא.

למעשה, תשובת הפקידה בתחנת הרכבת אף אינה מקיימת את מה שנקבע במפורש באתר האינטרנט של רכבת ישראל, שם מובהר כי אזרחים ותיקים זכאים להנחה בשיעור של 50% ממחיר הנסיעה בכל קווי הרכבת, וזאת כנגד הצגת "תעודת אזרח ותיק או תעודת זהות". הניסוח ברור: גם תעודת זהות מספיקה למימוש הזכאות להנחה ממחיר הנסיעה בקווי הרכבת.

אז למה התעקשה הפקידה בתחנת הרכבת לקבל דווקא תעודת תושב ותיק? לא ברור. מה שכן ברור הוא שהנוסע טוען שפנייתו למחלקת פניות הציבור ברכבת ישראל לא זכתה לתשובה מספקת, ורק לאחר שפנה לאגף הביקורת במשרד התחבורה – ולאחר הליך בירור – זכה לקבל החזר עבור הפרשי התשלום שנאלץ לשלם בזמן שחלף מיום הנפקת כרטיס הרב-קו.

עלילות הרב-קו בחולון
סיפורו של הנוסע הוותיק ברכבת ישראל יישמע כמו טרוניה קלה לעומת סיפורה של נוסעת בחברת האוטובוסים דן. בעקבות תקלה בכרטיס הרב-קו שברשותה, פנתה הנוסעת לחברת דן וביקשה פתרון לבעיית אי-תקינותו של הכרטיס. בחברת דן הפנו את הנוסעת לסניף של חברת אגד בחולון, וזאת כדי שתוכל להנפיק כרטיס חדש שבו תוטען יתרת הסכום שעמדה לזכותה בכרטיס שהתקלקל.

זה אולי נשמע כמו פתרון פשוט, אבל עבור הנוסעת זו הייתה רק תחילתה של דרך חתחתים. בסניף של חברת אגד בחולון הסבירו לנוסעת כי אין באפשרותם להטעין את הכרטיס החדש ביתרה שנצברה בכרטיס הישן. בעקבות תשובת החברה, פנתה הנוסעת למחלקת פניות הציבור של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, שמתוקף סמכותה מפקחת על פעילותן של חברות האוטובוסים. אך פנייתה של הנוסעת לא זכתה לכל מענה.

בגלל שתיקתה של הרשות הארצית, נאלצה הנוסעת לפנות לאגף הביקורת במשרד התחבורה, שם בדקו, ביררו וגילו שתלונתה מוצדקת. הנהלים של משרד התחבורה בעניין זה ברורים, ומחייבים את "החברה שחוזיה טעונים טעונים בכרטיס לתת החזר כספי במקרים של אבדן, נזק או גנבת הכרטיס".

רק לאחר התערבות אגף הביקורת, שפנה לרשות הארצית לתחבורה ציבורית, שלחה חברת אגד לנוסעת שובר זיכוי. אלא שבגלל מצבה הבריאותי, שכבר אינו מאפשר נסיעה באוטובוסים, ביקשה הנוסעת להמיר את שובר הזיכוי בכסף. ושוב, לאחר פנייה לאגף הביקורת במשרד התחבורה ולרשות הארצית לתחבורה ציבורית, קיבלה הנוסעת המחאה על כל סכום הזיכוי.

התלונות בעניין הטיפול בתלונות
מספר הנסיעות שמתבצעות מדי שנה באוטובוסים נאמד ביותר מ-700 מיליון. ביחד עם מספר הנסיעות ברכבת ישראל וברכבת הקלה בירושלים, מספר הנסיעות בתחבורה הציבורית מגיע לכ-800 מיליון, וזאת ללא חישוב נסיעות במוניות שירות.

מי שאמורה לפקח על השירות שמקבלים מיליוני הנוסעים היא הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, אך הנה עובדה מפתיעה: מרבית התלונות שהתקבלו באגף הביקורת של משרד התחבורה בעניין נושאים שנמצאים בפיקוחה של הרשות נגעו לאופן שבו היא מטפלת בתלונות שהפנו אליה נוסעים.

בדו"ח של משרד התחבורה מובהר כי "במקרים רבים, תלונות שהופנו לרשות הארצית לתחבורה ציבורית לא נבדקו כראוי מול מפעילי התחבורה הציבורית והגורמים המקצועיים במשרד, ולא נעשה שימוש מספק בסמכויות הפיקוח של הרשות".

למעשה, מתברר שברשות הארצית לתחבורה ציבורית מצאו דרך מקורית ומקוממת במיוחד לטפל בתלונות של נוסעים: בחלק מהמקרים, הועברו למתלוננים תגובות שהיו זהות לאלו שקיבלו ממפעילי התחבורה הציבורית נגדם התלוננו מלכתחילה, אך בשינוי אחד – על התגובות היו חתומים כעת עובדים של הרשות.

הבעיה היא שהמתלוננים פנו לרשות הארצית לאחר שהתגובה שקיבלו מהמפעילים לא פתרה את טענותיהם, ולכן התשובה הנוספת – גם אם זו נושאת חתימה של עובד הרשות – הייתה בגדר בדיחה לא מוצלחת.

The post מלחמת התשה: כך מטורטרים הנוסעים בתחבורה הציבורית appeared first on TheCar.

האזרחים ממשיכים לשלם על מחדלי משרד התחבורה: נוסעים בתחבורה הציבורית שמשתמשים בכרטיס ה"רב-קו" מחויבים פעמיים ויותר בגלל בעיות טכנולוגיות וטעויות אנוש. יותר משבע שנים לאחר שהחל השימוש בכרטיס חכם בתחבורה הציבורית – או "רב-קו" בשמו המסחרי – ליקויים באופן הפעלתו גורמים לכך שנוסעים מחויבים פעמיים ואף יותר בגין נסיעות באוטובוסים ורכבות.

לפי דו"ח רשמי של משרד התחבורה, "היות שלא קיימת עדיין שיתופיות מלאה בכרטוס בין מפעילי התחבורה הציבורית, ובשל סיבות נוספות כמו טעיות אנוש של נהגי האוטובוס וחסמים טכנולוגיים, בעיית החיובים הכפולים טרם נפתרה". יש לזכור כי תלונות על ה"רב-קו" מתקבלות במשרד התחבורה מאז החל השימוש בכרטיס ב-2008, ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצליח המשרד למצוא מענה מלא לליקויים באופן הפעלתו.

כמה פעמים אפשר לחייב ב-90 דקות?
על-פי הדו"ח של משרד התחבורה, הבעיה העיקרית היא היעדר כרטוס משותף, שמשמעותו היא הנהגת הסדרי נסיעה מאוחדים והסדרי גבייה משותפים. בדו"ח נקבע כי "מרבית הליקויים בשימוש בכרטיס נגרמו בשל העיכוב בהקמת מסלקה שאמורה הייתה להנפיק כרטיסים משותפים, ולסלוק אותם עבור כל מפעילי התחבורה הציבורית… בהיעדר מסלקה, הוגבלה היכולת לקבוע הסדרים המחייבים שימוש משותף בכרטיסי הנסיעה בכל מפעילי התחבורה הציבורית".

מקרה נפוץ של חיוב כפול נוגע לאפשרות של "מעבר חופשי" בין אמצעי תחבורה ציבורית: כרטיס רב-קו מאפשר לנוסעים לבצע מעברים חופשיים בין מפעילים שונים במשך 90 דקות מרגע התיקוף הראשון (תיקוף הוא המונח שמתאר את בדיקת הכרטיס בעמדה ממוחשבת). אלא שבקרים רבים, תיקופים נוספים שבוצעו בפרק הזמן המותר – כלומר, בתוך פחות מ-90 דקות – חויבו ללא הצדקה כנסיעות נוספות.

חשוב לציין כי רבים מהנוסעים שחויבו ללא הצדקה כלל אינם יודעים על כך, שכן מי שאינו עוקב באופן שוטף אחר התדפיס המתקבל בתהליך התיקוף לא יכול להיות מודע לבעיית החיוב הכפול. התוצאה היא שבפועל, אין כל דרך לאמוד את היקף הבעיה ואת מספרם של הנוסעים ששילמו תעריפים כפולים בגין נסיעות שכלל לא היו אמורות להיות בתשלום.

"מדיניות המשרד שלא לטפל בבעיות נקודתיות"
באותו דו"ח של משרד התחבורה מוזכרת רפורמת התעריפים שמקודמת בימים אלה, אך לא בהקשר חיובי. מהדו"ח עולה שאזרחים מתלוננים על כך שיש שיש פערים בין תעריפי נסיעה שנגבים בין קווים שונים שנוסעים במסלולים דומים ועוברים מרחקים זהים. דומה לפערים שכאלה אפשר למצוא ב"קווי מהדרין" – קווים שמשרתים בעיקר את הציבור החרדי, ובחלקם מציעים מחירים נמוכים משמעותית ממחירי קווים דומים שפונים לציבור הרחב.

למרות שגורמים במשרד התחבורה דרשו לפתור פערים שכאלה באמצעות פתרונות נקודתיים, הוחלט בסופו של דבר שלא לעשות כן בגלל "מדיניות המשרד שלא לטפל בבעיות נקודתיות". למעשה, ברשות הארצית לתחבורה הציבורית דחו שוב ושוב את פתרון הבעיות הנקודתיות, והסבירו כי רפורמת התעריפים המיוחלת תיישם פתרון כולל לבעיית פערי התעריפים. אלא שהרפורמה נדחתה פעם אחר פעם, וכך המשיכו נוסעים לשלם תעריפים מופרזים בגין הנסיעה בחלק מקווי האוטובוס.

על הכרוניקה של דחיית הפתרונות אפשר ללמוד מהדו"ח של משרד התחבורה, שקובע כי "בשלהי שנת 2014 מסרו הגורמים המקצועיים ברשות כי הרפורמה צפויה לצאת אל הפועל במהלך שנת 2015 ועל כן הוחלט שוב שלא לטפל בבעיות נקודתיות בתעריפי הנסיעות אלא במסגרת כוללת… לאחרונה עדכנה הרשות כי תכנית זו צפויה לצאת אל הפועל במהלך שנת 2016".

"כרטיס שמחייב שמונה מיליון אזרחים"
מאז החל השימוש בכרטיס הרב-קו הבטיחו במשרד התחבורה פעמים רבות לפתור את הליקויים באופן הפעלתו. כך למשל, כבר לפני יותר מארבע שנים הובטח שיוקם מרכז סליקה משותף לכל מפעילי התחבורה הציבורית, וכך יתאפשר לפתור רבות מבעיות החיובים הכפולים. אלא שההבטחות לא מומשו, וכפי שמלמד הדו"ח של משרד התחבורה – בעיית החיובים הכפולים ממשיכה לפגוע בנוסעים.

בעיה נוספת וחמורה לא פחות נוגעת להסדרה על-פי חוק של כרטיס הרב-קו. ח"כ ישראל אייכלר, יו"ר הוועדה לפניות הציבור, מרבה לעסוק בענייני תחבורה ציבורית בכלל ובעניין הרב-קו בפרט, ובדיון שנערך ביולי האחרון היטיב לתאר את המצב: "נדמה לי שאין עוד דבר כזה במדינה שכרטיס שמחייב שמונה מיליון אזרחים, הוא כרטיס – אני מדייק בלשוני – שאיננו חוקי. החוק לא אישר הכרטיס הזה, שבהומור נקרא 'הכרטיס החכם'".

בהמשך התייחסה היועצת המשפטית של הוועדה לבעיית החוקיות של הכרטיס: "כל הנושא של כרטיס הרב-קו לא מוסדר בפקודת התעבורה ולא בתקנות. לפיכך נוצר מצב שכתוצאה מהשימוש בפועל ברב-קו, נתקלים האזרחים בהרבה מאוד בעיות שלפעמים אפילו עולות עד כדי הפרת תנאים ברישיון (להפעלת קו תחבורה ציבורית, ש.ה) והפרת תקנות התעבורה והוראות של משרד התחבורה… בינתיים אנחנו מתנהלים בלי הסדרה חוקית שתעגן את הקריטריונים ואמות המידה להתנהגות".

The post דו"ח של משרד התחבורה: החיובים הכפולים ב"רב-קו" נמשכים appeared first on TheCar.

במשרד התחבורה גילו עובדה מפתיעה: צה"ל מעביר בסיסים ממרכז הארץ לדרום, ובמקומם מוקמים מתחמי דיור ותעסוקה. לנוכח הגילוי המסעיר הנחה משרד התחבורה את חברת נת"ע, החברה הממשלתית שאחראית על הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן, לתכנן תוואי חדש לאחד ממקטעי "הקו הסגול" שיחבר בעתיד את מרכז תל אביב לאזור המזרחי של גוש-דן.

החלטת המשרד לשנות את תוואי הרכבת התקבלה בעקבות בדיקות שנערכות שם בין השאר לנוכח העברת בסיסי צה"ל לדרום הארץ. השינוי המתוכנן בקו הסגול אינו היחיד, ונראה שבמשרד התחבורה מתוכננת כעת שורת שינויים במספר קווים.

בחברת נת"ע אומרים ש"בהמשך לבדיקות שבוצעו לאחרונה על-ידי משרד התחבורה במרחב בקעת אונו, ועל-רקע פינוי מחנות צה"ל באזור המרכז והסבתם למתחמי דיור ותעסוקה, עלה הצורך לבצע שינויים בהתוויית קווי המתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים, ש.ה). בין השאר התבקשה נת"ע על-ידי משרד התחבורה לקדם תכנון לתוואי חדש לזרוע המזרחית של הקו הסגול".

כי ממזרח תתעכב הקלה?
הקו הסגול, שאורכו הכולל כ-30 ק"מ, מורכב משני מקטעים – מערבי ומזרחי. תכנון המקטע המערבי נמצא בשלב מתקדם יחסית למזרחי, ואישורו בממשלה מתוכנן כבר לאוגוסט 2016. המקטע המזרחי, שתכנונו צפוי כעת להשתנות, יובא לאישור הממשלה רק ביוני 2018 ומלכתחילה נקבע כי משרד התחבורה וחברת נת"ע ייבחנו כמה חלופות להקמתו. עם זאת, השינויים האחרונים, שמגיעים בעקבות בדיקות שעורך משרד התחבורה, עלולות לדחות את מועד אישור המקטע המזרחי ולכן גם את הקמתו.

פרשת הגילוי המאוחר של תופעת הפינוי של בסיסי צה"ל עשויה להעיד על בעיה מהותית בתכנון הרכבת הקלה בגוש-דן: התוואי של כמה מן הקווים תוכנן לפנישנים רבות ולכן התבסס על הנחות שכבר אינן נכונות כיום או שאינן מתאימות למציאות שהשתנתה. במשרדי הממשלה התריעו בעבר על כך, ובין השאר טענו מומחי תחבורה שהקמת הרכבת הקלה בהתאם למיתאר ההיסטורי לא תספק מענה תחבורתי הולם למספר הנוסעים שצפוי כבר בטווח הזמן הבינוני.

ראוי לציין כי הפער בין תכנון פרויקטי תחבורה ובין המציאות ניכר בשנים האחרונות בלא מעט מקרים. כך למשל, הקמת עיר הבה"דים של צה"ל בנגב הושלמה זמן רב לפני הקמת תשתיות הכבישים ומסילת ברזל שיחברו אותה בעתיד אל מרכז הארץ.

בעוד שמשרד הביטחון ניהל את הפרויקט באופן מסודר, ועיר הבה"דים הושלמה ומתפקדת, במשרד התחבורה התמהמהו בתכנון ובביצוע הקמת חלקו הדרומי של כביש 6 ושל פרויקט המסילה, והדברים מבוצעים כיום תוך חריגה מלוחות הזמנים וממסגרות התקציב שנקבעו ואושרו מראש.

גם הקו האדום של הרכבת, שהוא היחיד מבין שמונה קווים מתוכננים של מערכת הסעת המונים בגוש-דן, מוקם שנים ארוכות לאחר שנבחנו הנחות היסוד שהובילו את תכנון התוואי שלו. במהלך השנים שחלפו מאז הסתיים תכנון הקו חלו שינויים בערים שבהם מתוכנן הקו לעבור, ובין השאר נפתחו מרכזי תעסוקה חדשים והוקמו פרויקטי דיור, מסחר ועסקים חדשים. מומחים מזהירים שכאשר ייפתח הקו האדום לתנועה, לכל המוקדם ב-2021, הוא לא יעמוד בביקוש לנסיעות.

עד לשנת 2018 מתכננים משרד התחבורה וחברת נת"ע להביא לאישור הממשלה ארבעה קווים נוספים של רכבת קלה, שיתווספו לקו האדום הקיים. על-פי התכנון המקורי, שקדם לשינויים שנשקלים כעת, אישור הממשלה יתקבל לאחר סיום הליכי התכנון הסופי של כל הארבעת הקווים, ולאחר קיום הליכים של פרסום התכנון להשגות הציבור.

ארבעת הקווים הנוספים משלימים למעשה את מערך הרכבת הקלה בגוש-דן. אמנם מתוכננים בסך הכל שמונה קווים במערך הסעת ההמונים במטרופולין, אך שלושה מהם (הקו הוורוד, הקו הכחול והקו הכתום) הם קווי אוטובוס מהיר ורב-קיבולת (BRT). אם יחליט כעת משרד התחבורה לשנות את התוואי של חלק מקווי הרכבת הקלה, תיתכן דחייה משמעותית בהקמתה – ובעקבות זאת צפויה פגיעה ביעילות מערך הסעת ההמונים שיוקם.

The post משרד התחבורה: יש צורך בשינויים בקווי הרכבת הקלה appeared first on TheCar.

חדשות תחבורה ציבורית – בית המשפט המחוזי-מרכז פסק: משרד התחבורה לא הקים מסוף תחבורה בעיר מודיעין למרות שהתחייב לעשות זאת, ובכך הפר הסכם שנחתם עם חברת אוטובוסים שהפעילה את קווי האוטובוס בעיר וכן שלושה קווים בין-עירוניים. התוצאה: המשרד יפצה את חברת האוטובוסים בסך של כ-32 מיליון שקלים. בנוסף פסק בית המשפט כי משרד התחבורה יישא בהוצאותיה של החברה, בסך כולל של כמיליון שקלים.

הנזקים שנגרמו לחברת האוטובוסים בגלל שלא הוקם מסוף תחבורה במודיעין – וכן בגלל שלא הופעל מסוף זמני שהוקם על-ידי החברה – כללו, בין השאר, תוספת עלויות כתוצאה מהארכת קווי נסיעה בינעירוניים, תוספת עלויות תפעול כתוצאה מהצורך להפעיל אוטובוסים נוספים, הפסדים כתוצאה מירידה בהכנסות בקווים בין-עירוניים והפסדים כתוצאה מאי-הגדלת השימוש בתחבורה ציבורית עירונית ובין-עירונית.

הפיצוי לחברת האוטובוסים יגיע כמובן מקופת המדינה, ולכן מי למעשה שיישא בעלות הוא הציבור. אלא שהציבור נפגע במקרה זה פעמיים: לא רק שיישא כעת בעלות הפיצוי, יש לזכור שאי הפעלת מסוף התחבורה פגעה גם בנוסעים שכן מסלולי הנסיעה בחלק מהקווים התארכו. ואם לא די בכל זאת, התנהלות משרד התחבורה במהלך המשפט גרמה לסרבול מיותר ובלתי ראוי, ולכן למעשה הציבור משלם גם על התארכות ההליך המשפטי.

"התנהלות אשר הביאה לסרבול ההליך ולהארכתו"
בהכרעת דין ארוכה ומנומקת, דחתה השופטת ורדה פלאוט את כל טענות ההגנה שהעלה משרד התחבורה, ואף מתחה ביקורת חריפה נגד התנהלותו. לפי השופטת פלאוט, התנהלות המשרד גרמה לסרבול ההליכים המשפטיים ולהתארכותם שלא לצורך. השופטת הבהירה כי הציעה לצדדים להתפשר, אך נציגי המדינה לא היו נכונים לפשרה. לדבריה, חברת האוטובוסים "הייתה מוכנה ללכת כברת דרך לקראת הנתבעת (המדינה, ש.ה) ובלבד שהעניין יסתיים. לא כך הנתבעת, וחבל".

בהמשך גם כתבה השופטת פלאוט כי "כאשר מדובר בנתבעת שהיא המדינה, הרי שעליה לשמש דוגמה לאופן ניהול משפטים בכלל, ולחיסכון בזמן שיפוטי בפרט. לא כך נהגה הנתבעת בהליך שלפני". כך למשל, השופטת מציינת שרק בשלב הסיכומים העלה לפתע משרד התחבורה דרישה למנות מומחה חדש מטעם בית המשפט, וזאת לאחר שכבר הוגשה חוות דעת מטעם מומחה אחר שמינה בית המשפט.

"אני דוחה הצעה זו", כתבה השופטת בהתייחסה לדרישת המשרד למנות מומחה חדש, "ורואה בה המשך להתנהלותה של הנתבעת במהלך המשפט כולו וגם לאחריו… התנהלות אשר הביאה לסרבול ההליך ולהארכתו… ואם בהתנהלות הנתבעת עסקינן, כאן המקום להזכיר את אי הופעת בא-כוח הנבעת לדיון הוכחת, מתן פסק דין ואחר כך ביטולו. כל אלה האריכו את הדיונים שלא לצורך".

דוגמה נוספת להתנהלות הלקויה של משרד התחבורה אפשר למצוא בכך שבכירי המשרד לא זומנו להעיד, והעד היחיד שהגיע לא היה שותף לקבלת ההחלטות בעניין המסוף. "הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את עובדיה הבכירים אשר טיפלו בעניין המסוף", כתבה השופטת פלאוט, "אף לא אחד מאותם ארבעה בכירים נתן תצהיר בתמיכה להגנת הנתבעת… העד היחיד שהובא מטעם הנתבעת, מר דרור גנון, שימש עוזר סמנכ"ל… והעיד כי לא השתתף באירועים בתקופה הרלוונטית".

"תתבע את משרד הביטחון. אני לא מבין"
השופטת פלאוט קיבלה חלקית גם את תביעת חברת האוטובוסים בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לה בגלל הארכת מסלול קו בין-עירוני בין ירושלים ומודיעין, שנגרמה כתוצאה מהמצב הביטחוני אשר באזור באותה עת (תחילת שנות ה-2000). התנהלות משרד התחבורה בכל הנוגע לשינוי מסלול הקו בגלל המצב הביטחוני מספקת עוד הצצה לליקויים שבסופו של דבר גובים מחיר מכלל הציבור.

"אני דוחה את טענת הנתבעת (המדינה, ש.ה) לפיה הדרישה לשינוי מסלול הקו באה מצידה ומיוזמתה של התובעת (חברת האוטובוסים) ועל כן אין לתובעת אלא להלין על עצמה", כתבה השופטת פלאוט. "התובעת פנתה לנתבעת לקבל את הנחיותיה, בעקבות פנייה מטעם עיריית מודיעין, ולא מיוזמתה שלה… מדובר באירועים שאינם בשליטת התובעת, ובפעולות שנדרשו לצורך הגנה על חיי הנוסעים. אין מקום בסיטואציה זו להטיל את ההוצאות על התובעת".

גם במקרה זה, התנהלות משרד התחבורה במהלך המשפט הייתה לכל הפחות תמוהה. "מטעם הנתבעת נחקר העד מר גונן", מציינת השופטת פלאוט. "העד נשאל מדוע לא מגיע פיצוי לתובעת לנוכח המכתב שקיבלה מקצין הביטחון (של עיריית מודיעין, ש.ה), ובו הוראה לשנות את מסלול הנסיעה מטעמי ביטחון… תשובתו הייתה: 'תתבע את משרד הביטחון. לא מבין את זה. אני לא חושב שהוא (משרד הביטחון) (י)תמוטט מזה, ולא חושב שזה גם מיליוני שקלים'".

על תגובתו של גנון כתבה השופטת פלאוט כי "תשובה זו מתחמקת, ואינה נותנת מענה לשאלה מדוע לא תפצה הנתבעת את התובעת בגין הנזק שנגרם לה". בגין נזקים אלה פסקה השופטת לטובת חברת האוטובוסים פיצוי בסך של כ-700 אלף שקלים וכן הוצאות ושכר טרחה.

The post מחדלי משרד התחבורה עולים לציבור עשרות מיליונים appeared first on TheCar.

ביטול חניות, הקצאת נתיבים לתחבורה ציבורית על-חשבון בעלי רכב פרטי, סגירת נתיבים והסטת תנועה לצירים חלופיים. אלה הם רק חלק מהצעדים שיינקטו בקרוב על-ידי משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון, במסגרת פרויקט להקמת "צירי העדפה" לתחבורה ציבורית בכל גוש-דן. "לפרויקט צפויות השלכות נרחבות על התנועה, (על) תושבי הערים ועל ציבור נהגי כלי הרכב הפרטיים במטרופולין", מזהירים בחברת נתיבי איילון, שאחראית על הפרויקט.

אז מה הם אותם "צירי העדפה" שצפויים לשבש את חייהם של תושבי גוש-דן והמבקרים בו? על-פי חברת נתיבי איילון, מתן עדיפות לתחבורה הציבורית ברשת הכבישים יתבצע באמצעות שילוב של הקמת תשתית והפעלת אמצעים טכנולוגיים: סימון נתיבים ייעודיים לאוטובוסים, הרחבה משמעותית של השימוש באמצעי אכיפה אלקטרונית ומתן עדיפות לתחבורה הציבורית במערכת הרמזורים.

יש לציין שצירי ההעדפה יחצו את כל גוש-דן, ולא רק את תל-אביב והערים השכנות: הצירים המתוכננים יחברו ערים רבות, ובהן רמת השרון, כפר סבא, רעננה, בני ברק, פתח תקווה, ראשון לציון, בת ים ותל אביב. בחברת נתיבי איילון מתכננים להשלים את הפרויקט בתוך פחות מחמש שנים, כאשר האורך הכולל של הצירים הבינעירוניים צפוי להגיע ל-150 ק"מ ואורכם של הצירים העירוניים יגיע לכ-312 ק"מ.

בחברת נתיבי איילון מבהירים שהשפעת הפרויקט תורגש מעבר לגבולות המטרופולין. "מדובר בפרויקט מורכב וחוצה רשויות", מסבירים שם, "כאשר העבודות צפויות להיערך בשטחן של כ-20 רשויות שונות, ולכן עבודות בציר תחבורה מסוג זה עלולות להשפיע באופן משמעותי על התחבורה באזורים נרחבים מחוץ לאזורי העבודה". בחברה גם מבהירים שהעבודות יבוצעו במקביל להקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה, ולכן צפויה פגיעה רחבת-היקף בנהגים בכל גוש-דן.

האוטובוסים ייסעו מהר, המכוניות יזחלו
"פרויקט צירי העדפה נבע מתוך צורך קיים והסתכלות עתידית על המצב התחבורתי במטרופולין תל-אביב", מסבירים בחברת נתיבי איילון. "במסגרת הפרויקט, תינתן העדפה בצירי תחבורה מרכזיים ותחבורה ציבורית, מתוך מטרה להפוך את השימוש בתחבורה הציבורית לאלטרנטיבה טובה יותר לכלי רכב פרטיים מהשימוש ברכב הפרטי, על-ידי שיפור משמעותי את רמות השירות".

במשרד התחבורה וחברת נתיבי איילון מקווים שהקמת צירי העדפה תאפשר להעלות את מהירות הנסיעה של כלל אמצעי התחבורה הציבורית, ובעיקר את מהירותם של האוטובוסים הציבוריים. לפי חברת נתיבי איילון, הגברת המהירות תקצר את זמני הנסיעה באוטובוסים, תגביר את תדירות הנסיעות ואת הדיוק שלהן – וכך צפוי שיפור תואם ברמת השירות לנוסעים.

אם במקביל לשיפור רמת השירות באוטובוסים יתארכו זמני הנסיעה בכלי רכב פרטיים, יתכן שתושג (לפחות חלקית) מטרה נוספת של הפרויקט: הפיכת התחבורה הציבורית לחלופה עדיפה על-פני שימוש ברכב פרטי. כאמור, לצמצום העדיפות של השימוש ברכב הפרטי יתרמו גם הגברת האכיפה וצמצום מספר מקומות החניה שזמינים ברחבי גוש-דן ובעיקר במרכזי הערים הגדולות.

בחברת נתיבי איילון מונים מטרות נוספות לפרויקט: צמצום הגודש בעקבות צמצום מספר הנוסעים ברכב פרטי ועלייה במספר הנוסעים בתחבורה הציבורית, צמצום חשיפה לזיהום אוויר ורעש, שיפור הנגישות למוקדי המשיכה במרכזי הערים, חיזוק המרחב העירוני להולכי רגל ורוכבי אופניים על-חשבון נתיבים לרכב הפרטי ומקומות חנייה וקידום השוויוניות החברתית באמצעות שיפור הנגישות לשכבות החלשות.

The post היכונו: החיים בגוש דן יהפכו בקרוב לגיהנום appeared first on TheCar.

האם הממשלה תסכים להוזיל ב-50% את כל הנסיעות בתחבורה הציבורית לצעירים עד גיל 18? ועדת השרים לענייני חקיקה תדון ביום ראשון הקרוב (22.11) בהצעת חוק שהגיש ח"כ דב חנין, ולפיה צעירים בגילאי חמש עד 18 יהיו זכאים להנחה של 50% ממחיר הנסיעה בכל הנסיעות בתחבורה הציבורית. עוד קובעת הצעת החוק כי הסדר הנסיעה חינם של ילדים עד גיל חמש יורחב, כך שיחול בכל הנסיעות וללא כל מגבלות.

העלאת הצעת החוק לדיון בוועדת השרים מגיעה במועד בעייתי. רק לפני כשבועיים הודיע משרד התחבורה כי בכוונת שר התחבורה, ישראל כץ, לחתום על צו שירחיב משמעותית את הסדרי ההנחות בתחבורה הציבורית. בין השאר, הצו האמור קבע הנחה של 50% לצעירים עד גיל 18 בכל קווי האוטובוס והרכבת. לפי הודעת משרד התחבורה, ההנחה תינתן באמצעות הטענת של כרטיס רב-קו בחוזה מסוג אחד בלבד ("ערך צבור").

מנגד, הצעת החוק של ח"כ חנין מבקשת לקבוע – בחקיקה ראשית, ולא באמצעות צו – הנחה קבועה וגורפת, ללא מגבלות וללא תלות בסוג החוזה. הצעת החוק גם מבקשת לבטל מגבלות שמוטלות כיום על ההנחות הניתנות לילדים עד גיל חמש, שזכאים לנסיעה בחינם בתחבורה הציבורית בתנאים מוגבלים. אולם, העלאת ההצעה לדיון בוועדת השרים בזמן שמשרד התחבורה מקדם בעצמו את הרחבת הסדרי ההנחה עלולה להביא בסופו של דבר לדחיית הצעת החוק של ח"כ חנין.

זכאות להנחה בחקיקה ראשית
בדברי ההסבר של ההצעה, מבהיר ח"כ חנין כי "הצעת חוק זו נועדה… לעגן בחקיקה ראשית את ההטבות שלהם יהיו זכאים ילדים ובני נוער בעת נסיעה באוטובוס בקו שירות, הן בקווים עירוניים והן בקווים בין-עירוניים, וכן בנסיעה ברכבת. מוצע לקבוע באופן גורף כי קטין שטרם מלאו לו חמש שנים יהיה פטור מתשלום עבור הנסיעה באוטובוס או ברכבת, ואילו קטין שמלאו לו חמש שנים וטרם מלאו לו 18 שנים יקבל הנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה".

על-פי ח"כ חנין, "אוכלוסיית הילדים ובני הנוער מהווה צרכן מרכזי של התחבורה הציבורית, בין היתר, בשל העובדה שמשפחות ברוכות ילדים רבות אינן יכולות לעמוד בעלויות של החזקת רכב פרטי". מצב זה הוביל את משרד התחבורה להנהיג הסדרים שמעניקים הטבות לילדים עד גיל 18, אך הסדרים אלה – כך טוען ח"כ חנין – כפופים למגבלות רבות מדי.

למשל, ח"כ מציין כי "ילד מתחת לגיל חמש העולה עם קבוצת ילדים בני גילו בליווי מורה או גננת אינו מקבל פטור מתשלום דמי הנסיעה, (ו)כך גם ביחס לבני נוער הזכאים להנחה של 50% רק אם הנסיעה היא למקום הלימודים". אלא שהצעת החוק של ח"כ חנין הונחה על שולחן הכנסת לפני הרחבת הסדרי הנסיעה בתחילת נובמבר, ולכן חלק מהנחות היסוד של ההצעה כבר אינן תקפות.

סיבה זו לבדה עלולה להביא לדחיית הצעתו של ח"כ חנין, אך יש סיבות נוספות. משרדי התחבורה והאוצר מקדמים רפורמת תעריפים מקיפה בתחבורה הציבורית, שאמורה להביא להוזלה של עשרות אחוזים במחירי הנסיעה במספר רב של קווי רכבת ואוטובוס. בנוסף, השר אריה דרעי הצליח בשבוע האחרון להביא לאישור תכניתו להנהגת מע"מ אפס בתחבורה הציבורית – תכנית שאמורה להביא להוזלה נוספת של הנסיעות.

עם זאת, יתכן שבסופו של דבר דווקא תאשר ועדת השרים את הצעת החוק. ראשית, ח"כ חנין – שמשמש כיו"ר ועדת המשנה לתחבורה הציבורית – נחשב למחוקק זהיר, שלרוב מקדם את הצעות החוק הפרטיות שהוא יוזם תוך תיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים. שנית, מאחר שהצעת החוק רק מרחיבה הסדרים קיימים – שממילא הורחבו על-ידי משרד התחבורה – יתכן שגם השר כץ יתמוך בהצעה של ח"כ חנין, ובכך יאפשר לקדמה במקביל ובנוסף לרפורמת התעריפים.

The post הממשלה תאשר תחבורה ציבורית בחצי חינם לצעירים? appeared first on TheCar.

השר אריה דרעי רשם אתמול (א') הישג פוליטי: לאחר כיפופי ידיים עם משרד האוצר, הצליח השר דרעי – שנכנס לתפקידו כשר הפריפריה – לקדם את תכניתו להנהיג מע"מ אפס בתחבורה הציבורית. על-פי סיכום שהושג עם משרד האוצר ואושר בממשלה, תוקם כעת ועדה שתקבע כיצד לבטל את המע"מ בשירותי התחבורה הציבורית.

השר דרעי כבר איים בתחילת החודש כי יתנגד לתקציב המדינה אם לא תתקבל דרישתו לבטל את המע"מ בתחבורה הציבורית וכן בכמה שירותים נוספים. "האוצר מתנגד לזה", הבהיר השר בישיבת ועדת המשנה לתחבורה ציבורית לפני כשבועיים. "(ו)אני אומר לכם שיהיה מע"מ אפס. לא יהיה תקציב מדינה בהצבעות שלנו אם לא יהיה מע"מ אפס על תחבורה ציבורית. זאת הבטחה. זה גם יקוים".

אלא שלמרות ההישג הפוליטי, לא ברור אם לביטול המע"מ בתחבורה הציבורית תועלת תחבורתית. הבעיה העיקרית בתחבורה הציבורית בישראל אינה רמת מחירים גבוהה. למעשה, רמת המחירים בתחבורה הציבורית נחשבת נמוכה יחסית למדינות מפותחות. מנגד, יש קונצנזוס רחב להפתיע בנוגע לכך שרמת השירות בתחבורה הציבורית נמוכה מדי. הפחתת המע"מ לא תועיל במאום להעלאת רמת השירות – בעיקר באוטובוסים, שבהם מתבצע חלק הארי של הנסיעות בתחבורה הציבורית בישראל.

גם תעריפים אטרקטיביים לא ימשכו נוסעים
"אני חושב שזה נכון, זה צודק, (ו) זה נותן מענה לבעיה של התחבורה הציבורית, לבעיית הפקקים, לבעיית זיהום האוויר", הצהיר השר דרעי לפני כשבועיים, בישיבת ועדת המשנה לתחבורה הציבורית שבה איים כי לא יתמוך בתקציב המדינה. "זה עוזר לאוכלוסיות שאין להן רכבים, שנוסעות ברכבות, באוטובוסים, שצריכות את זה… זה המקרה הקלאסי של הורדת מע"מ שהולכת יש לצרכן".

בהתייחסו לתכניתו של השר דרעי, אמר ח"כ דב חנין, יו"ר ועדת המשנה, כי "זה מהלך שיעביר מסר ברור, פשוט, חד לציבור על כך שמורידים את מחיר התחבורה הציבורית… זה מהלך שיש לו משמעות לא רק תחבורתית, כלכלית וחברתית, אלא קודם כל משמעות פסיכולוגית גדולה. זאת אמירה שמדינת ישראל אומרת לאנשים – 'תיסעו בתחבורה ציבורית'".

אולם, האופטימיות של ח"כ חנין נדמית לא מבוססת. "אני חושב שכמעט אין מחלוקת בקרב גורמי המקצוע שבגלל רמת השירות היחסית נמוכה שיש בארץ, גם תעריפים מאוד מאוד אטרקטיביים לא ימשכו נוסעים כמו שהיינו רוצים לתחבורה הציבורית", אמר נציג משרד האוצר בדיון בוועדת המשנה. "הגדלת היקף השירות ושיפור השירות באופן משמעותי הם הדברים שיכולים לגרום לשינוי הזה".

יש קשר בין מחיר נמוך ורמת שירות נמוכה?
אלה לא רק "נערי האוצר" שחושבים שהשינוי הנחוץ הוא דווקא ברמת השירות ולא ברמת המחירים. לפי דו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנה שעברה, "המחיר (של הנסיעה בתחבורה הציבורית בישראל, ש.ה) נמוך יותר הן באופן מוחלט, והן בהשוואה לכוח הקנייה… עם זאת, בהשוואת מחירי התחבורה הציבורית יש מקום לבחון גם את איכות השירות… יש הלימה בין איכותם הנמוכה יחסית של שירותי התחבורה הציבורית בישראל ובין מחירם הנמוך".

למעשה, גם ח"כ חנין, שבירך בחום את השר דרעי על תכניתו לבטל את המע"מ בתחבורה הציבורית, סבור שרמת השירות נמוכה מדי. "התחבורה הציבורית היא לא טובה, לא יעילה, לא זולה מספיק, לא מדויקת מספיק, לא אמינה מספיק", אמר ח"כ חנין בישיבה קודמת של הוועדה. לדבריו, התחבורה הציבורית היא "במקרים רבים מקום של קבל שבוי – מי שאין לו ברירה נוסע באוטובוס, מי שיש לו ברירה נוסע בדרך אחרת".

ועל רמת השירות בתחבורה הציבורית, ביטול המע"מ בתחבורה הציבורית אינו צפוי להשפיע כלל. אמנם כל הוזלה בעלות השימוש בתחבורה הציבורית היא בשורה טובה, ובוודאי כאשר צפויה לכך השפעה חיובית על השכבות החלשות. אולם, הוזלת הנסיעות – אם אכן תתרחש, ואם אכן תהיה בשיעור משמעותי – לא תתרום להעלאת רמת השירות, הנמדדת בין השאר בנוחות, דיוק, זמני נסיעה ותיאום בין אמצעי תחבורה שונים.

The post מה יועיל מע"מ אפס לרמת השירות באוטובוסים? מעט מאוד appeared first on TheCar.

"נכון שצריך למצוא פתרון לאותם אלה שרוצים להגיע בשבת, כי השעון הצטמצם, אבל זה לא יכול להיות תוך כפייה על אלה שרוצים לשמור על השבת". כך הבהיר במליאת הכנסת ח"כ אורן חזן מסיעת הליכוד, בהתייחסו לנוהל של משרד התחבורה אשר לטענת חברי כנסת מהסיעות החרדיות גורם לחילול שבת. ראוי להבהיר כי בדבריו על כך ש"השעון הצטמצם", התייחס ח"כ חזן להנהגת שעון החורף.

ח"כ חזן הבהיר כי ראוי שמדינת ישראל תשמור על צביונה היהודי "אני חושב שיותר חשוב… שהציבור ישמע דווקא עמדה של בחור צעיר, שאינו שומר מסורת, שמדבר על תחבורה ציבורית בשבת", אמר חזן. "יש מן תחושה היום בציבור הישראלי שמדינת ישראל היא – אין שום ערך לעובדה שהיא מדינה יהודית… בסופו של דבר, למדינה יש אחריות גם להיותנו מדינה יהודית… חברים, שמור את יום השבת לקודשו זה לא סתם ביטוי, זה משהו שעלינו כמדינה להחיל יום-יום".

יש לציין כי בניגוד לעמדתו של ח"כ חזן, בכירים בליכוד הביעו בעבר דווקא תמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בימי בשבת, אם כי באופן מוגבל. ב-2007 ו-2008 הוגשו מספר הצעות חוק פרטיות שביקשו לשנות את הסטטוס-קוו ולאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. על ההצעות היו חתומים, בין השאר, גלעד ארדן (מספר 2 בליכוד וכיום השר לביטחון פנים), יולי אדלשטיין (מספר 3 ויו"ר הכנסת), זאב אלקין (מספר 8 ושר העלייה והקליטה) וגם צחי הנגבי (מספר 9 ויו"ר ועדת חוץ וביטחון).

עניין דתי או חברתי? תלוי את מי שואלים
את השפעת הנוהל של משרד התחבורה על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת הסביר ח"כ יואב בן צור מסיעת ש"ס: "לפי הנוהל החדש אפשר לתכנן את זמני הנסיעות כך שאוטובוסים אמורים להגיע לתחנה הסופית דקה לפני כניסת השבת ולצאת לדרך במוצאי שבת מיד בצאת השבת. מובן שביטול המגבלה של כ-30 דקות לפני שבת וכ-30 דקות אחרי צאת השבת יגרום לחילולי שבת".

מנגד, ח"כ יעל גרמן מסיעת יש עתיד אמרה כי ראוי דווקא שלא לשנות את הנוהל של משרד התחבורה, שכן הפעלת תחבורה ציבורית היא סוגיה חברתית ולא דתית. "הנסיעה בערב שבת, וגם בשבת, היא נושא חברתי, לא נושא דתי", אמרה ח"כ גרמן, "דקה אחת של שבת שווה הרבה פחות מחיים של מצוקה, מאנשים שלא יכולים להרשות לעצמם הרבה דברים, לקנות לביתם וגם לנסוע ברכב פרטי… אני חושבת (ש)צריך להבין שבמקרה הזה צריך להתעלם וללכת לקראת הנושא החברתי".

בהתייחסה לטענה לפיה ביישובים מסוימים עשוי הנוהל להביא לחילול שבת, אמרה ח"כ גרמן כי "בתוך היישובים שכביכול עלולים להפר את השבת (אפשר לציין, ש.ה) את נתיבות, בית-שאן (ו)באר-שבע. אני בטוחה… שאם יש שם אנשים שמגיעים דקה לפני השבת, ואולי אפילו דקה אחרי השבת, הם לא מגיעים מפני שהם חוזרים מחו"ל, הם מגיעים מפני שהם חוזרים מהעבודה… הם עושים את זה בתחבורה ציבורית, כי אין להם אפשרות לעשות זאת ברכב פרטי, כי אין להם רכב פרטי".

לפי בקשת ח"כ בן צור, מליאת הכנסת ערכה הצבעה בעניין העברת הדיון, שנושאו הרשמי היה "התחבורה הציבורית בשבת בהיקף נרחב נוכח המעבר לשעון (קיץ) וכפייה על נהגים לנסוע בשבת", לוועדת הכלכלה. שישה חברי כנסת תמכו בהצעתו של בן צור, ושניים התנגדו. עם זאת, העברת הדיון לוועדת הכלכלה לא צפוי להביא לשינוי משמעותי: רק לאחרונה הכחישו במשרד התחבורה כי הם מאפשרים להרחיב את הסדרי הפעלת התחבורה הציבורית בימי שבת.

The post גם ח"כ אורן חזן מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת appeared first on TheCar.

איזה הבדל יום אחד עושה. שר התחבורה, ישראל כץ, החליט לבטל הסדר שמונע מחיילים מלנסוע ברכבת ישראל בימי ראשון, פחות מיום אחרי שהצהיר שהם דווקא מאוד מרוצים מכך שהם נוסעים באוטובוסים במקום ברכבת. ההסדר, שהונהג ב-2012, ביטל את נסיעות החינם של החיילים ברכבת בימי ראשון בבוקר, וזאת מתוך כוונה לצמצם את הצפיפות בשעות שיא הביקוש. לפי השר כץ, ההסדר יבוטל בתוך כשבועיים.

"בהסדר המקורי, שנקבע בתיאום עם צה"ל, הייתה כוונה לייצר אלטרנטיבה נוחה עבור כלל החיילים ולא ליצור מציאות שחייל שידו משגת משלם ונוסע ברכבת והאחרים לא", מסביר השר כץ, "מאחר (ש)בפועל הסדר זה לא מקוים, הוריתי לבטל אותו". לדברי שר התחבורה, מלבד בעיית ההפליה בין חיילים משכבות שונות באוכלוסיה, ביטול ההסדר מתאפשר כעת בעקבות רכש נרחב של קרונות וקטרים שביצעה רכבת ישראל בשנים האחרונות.

החלטת השר כץ הגיעה פחות מ-24 שעות לאחר שהבהיר כי הסדר נסיעות החיילים מונהג לשביעות רצונם של כל הצדדים: החיילים עצמם, רכבת ישראל, צה"ל ומשרדי התחבורה והביטחון. "ההסדר הזה נבדק מדי פעם בסקרי שביעות רצון", אמר השר כץ במליאת הכנסת ביום רביעי האחרון, "ואלה שנוסעים באוטובוסים, שזה הרוב המוחלט, הם שבעי רצון… ההסדר הזה… הוא הסדר שיש לגביו גם שביעות רצון של החיילים".

השר כץ, שאמר את הדברים בתגובה לשאילתה שהציגה ח"כ מרב מיכאלי, גם אמר כי "המסקנה הייתה, בשעה שזה נבדק לפני כמה שנים, שגם החיילים סובלים וגם הנוסעים הרגילים, האזרחים, סובלים מהתנועה ברכבת… ההחלטה שהתקבלה לפני שלוש שנים הייתה נכונה. חיילים ישבו בפתחי השירותים שם, בתת-תנאים, ולא יכלו לנסוע בדרך כזו".

ח"כ מיכאלי וחברה לסיעת המחנה הציוני איציק שמולי לא התרשמו מדבריו של השר. "בבנימינה… הורים שמטפלים בעניין הזה ספרו 750 חיילות וחיילים שעלו לרכבת, לעומת 49 שבחרו לנסוע באוטובוסים", סיפרה ח"כ במליאת הכנסת. "אנחנו מכירות דיווחים על אוטובוסים שפשוט נוסעים ריקים, הנהג נוסע לבדו". ח"כ שמולי הוסיף כי "המדיניות הזאת, כל זמן שהיא נמשכת, היא מדיניות מאוד מאכזבת והיא מדיניות שהיא פוגענית כלפי חיילי צה"ל".

לפי פרסומים רשמיים של רכבת ישראל, מספר המקומות ברכבות הנוסעים גדל בין 2011 ו-2014 בכ-81% והגיע לכ-67 אלף מקומות ישיבה. הצמיחה במספר מקומות הישיבה שמציעה הרכבת התאפשר בעקבות רכש קרונות שביצעה החברה בשנים האחרונות. לפי נתוני רכבת ישראל, מספר קרונות הנוסעים גדל בכ-50% בין 2011 ו-2014, והגיע ל-663 קרונות.

The post השר כץ שינה דעתו בפחות מיום: חיילים יחזרו לנסוע ברכבת appeared first on TheCar.

אלפי חיילים נוסעים מדי יום ראשון באוטובוסים במקום ברכבת, והם ממש מרוצים. כך עולה מדברים שאמר אתמול (ד') שר התחבורה, ישראל כץ, בתגובה לשאילתה שהגישה ח"כ מרב מיכאלי בעניין הסדר נסיעה שהנהיגה רכבת ישראל ב-2012, ואשר נועד לצמצם את העומס ברכבות הנוסעים בשעות שיא הביקוש בימי ראשון.

"ההסדר הזה נבדק מדי פעם בסקרי שביעות רצון", הסביר השר כץ לחברי הכנסת שנכחו במליאה, "ואלה שנוסעים באוטובוסים, שזה הרוב המוחלט, הם שבעי רצון… מאחר שהאוטובוסים נוסעים ישירות, ואפילו לא עוברים דרך תל-אביב, אז מבחינת הזמן וההתייחסות וההתנהלות, ההסדר הזה… הוא הסדר שיש לגביו גם שביעות רצון של החיילים".

דברי השר לא שכנעו את ח"כ מיכאלי, שביקשה להציג עדות לכך שההסדר אינו כה מוצלח ומשביע רצון. "ביום ראשון האחרון בבנימינה… הורים שמטפלים בעניין הזה ספרו 750 חיילות וחיילים שעלו לרכבת, לעומת 49 שבחרו לנסוע באוטובוסים", סיפרה מיכאלי לשר כץ. "אנחנו מכירות דיווחים על אוטובוסים שפשוט נוסעים ריקים, הנהג נוסע לבדו".

ח"כ איציק שמולי הצטרף לעמדתה של מיכאלי. "המדיניות הזאת, כל זמן שהיא נמשכת, היא מדיניות מאוד מאכזבת והיא מדיניות שהיא פוגענית כלפי חיילי צה"ל", אמר שמולי לשר כץ. "אנחנו… לא מכירים את אותה שביעות רצון שדיווחת עליה בקרב החיילים. אנחנו (גם) לא מכירים תפוסה של 50% שאתה מדווח עליה – 5,000 חיילים מדי יום ראשון ב-10,000 מקומות. אנחנו שומעים על אוטובוסים ריקים להחריד".

השר כץ הבהיר לחברי הכנסת מיכאלי ושמולי כי הסדר נסיעות החיילים בימי ראשון מקובל על כל הגורמים המעורבים – משרדי התחבורה והביטחון וצה"ל. "הנתון הבסיסי הוא שההסדר הזה הוא על דעת צה"ל, זאת האלטרנטיבה שצה"ל בחר (בה)", אמר השר. "אתם מדברים על אלה שלא נוסעים באוטובוסים, שהם לא שבעי רצון, ודאי. השאלה באמת באיזו כמות מדובר ביחס לסך הכמות, ואם ניתן לצמצם את זה".

ראוי לציין שהסדר נסיעות החיילים בימי ראשון, שהונהג בתחילת 2012, מותר בתוקף למרות שרכבת ישראל הגדילה משמעותית את מספר הרכבות הפעילות וקלטה עשרות קרונות נוסעים חדשים. לפי פרסומי רכבת ישראל, מספר המקומות ברכבת הנוסעים – נתון שמשמש מדד חשוב לקיבולת הנסיעות – גדל בין 2012 ו-2014 בכ-21%.

"המסקנה הייתה, בשעה שזה נבדק לפני כמה שנים, שגם החיילים סובלים וגם הנוסעים הרגילים, האזרחים, סובלים מהתנועה ברכבת", סיכם השר, שגם הבהיר במהלך דבריו כי אין כוונה להרחיב את ההסדר כך שיחול גם בשעות או ימים אחרים. "ההחלטה שהתקבלה לפני שלוש שנים הייתה נכונה. חיילים ישבו בפתחי השירותים שם, בתת-תנאים, ולא יכלו לנסוע בדרך כזו… (אבל) הכוונה שלנו (היא) שכולם יוכלו לנסוע, ולא נצטרך את המגבלה, שהיא ייחודית לישראל".

The post השר כץ: חיילים ממש מרוצים מכך שהם לא נוסעים ברכבת appeared first on TheCar.

תחבורה שיתופית יכולה לחסוך לכם הרבה כסף, וזה ממש מפחיד את מדינת ישראל. במשרד התחבורה מעריכים ששירותי תחבורה שיתופית – כמו למשל אלה שמציעה בחו"ל חברת אובר (Uber) – עשויים להיות זולים משמעותית אפילו מהנסיעה בתחבורה הציבורית, שזוכה לסבסוד בהיקף של יותר מחמישה מיליארד שקלים בשנה.

ובמדינה שבה מתקיים דיון ציבורי בעניין יוקר המחיה, הוזלה משמעותית של הנסיעות אמורה להיות בשורה מבורכת. אלא שההוזלה עשויה להיות כל כך משמעותית, עד שבמשרדי הממשלה סבורים שתחבורה שיתופית מהווה איום על עצם קיומה של התחבורה הציבורית בישראל.

לדברי בכיר במשרד התחבורה, "יהיו לנו כאן אלפי כלי רכב שמבחינתנו הם מפוקחים, מפוקחים חלקית, אבל התעריף לא יהיה מפוקח… יכול להיות מצב שתחבורה ציבורית שאני (משרד התחבורה, ש.ה) מסבסד במיליארדים, אוטובוסים ייסעו ריקים, אבל מוניות כאלה (שמציעות שירותי תחבורה שיתופית) ייסעו משום שהן נותנות מחירים שהם הרבה יותר נמוכים ממחירי תחבורה ציבורית".

מי רוצה הוזלה של עשרות אחוזים?
הסרת הפיקוח על המחירים היא אמנם חלום בלהות עבור בכירי משרד התחבורה, אך ישראלים רבים עשויים לחסוך מאות שקלים מדי חודש באמצעות שימוש בשירותי תחבורה שיתופית. מחקר שנערך במכון ירושלים לחקר שווקים מצא שתחבורה שיתופית עשויה להוזיל את מחירי הנסיעות בכ-20% עד 30%.

חשוב לזכור כי החיסכון הכספי שמציעה תחבורה שיתופית נוגע גם לנוסעים וגם לנהגים. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חיסכון כספי לנוסעים אפשרי מאחר שנוסע שבוחר בתחבורה שיתופית "מוותר על נסיעה בכלי רכב משלו, ולעתים קרובות (נהנה גם מ)חיסכון בזמן בהשוואה לשימוש בתחבורה ציבורית". לנהגים, כך הסבירו במרכז המחקר, החיסכון טמון בכך ש"הנוסעים מתחלקים בעלות הנסיעה – הוצאות כמו דלק, בלאי של הרכב, ועוד".

למשרד התחבורה יש טיעונים רבים נגד מתן היתר חוקי להפעלת שירותי תחבורה שיתופית. למשל, במשרד אומרים שאין אפשרות לפקח על רמת המקצועיות של נהגים בשירותי תחבורה שיתופית. עוד אומרים שם שיש בעיה לגבות מס מכל אותם אלפי נהגים שמסיעים נוסעים בשכר ללא כל פיקוח.

אלא שנראה שרבים מהטיעונים אינם תקפים, ועיקר תפקידם הוא להסיט את תשומת הלב הציבורית מכך שתחבורה ציבורית עשויה להוזיל את יוקר המחיה. למשל, גביית מס היא בעיה שקיימת כיום גם בענף המוניות, שנמצא תחת פיקוח ישיר של משרד התחבורה. יתרה מכך: דווקא חברות תחבורה שיתופית, שדורשות תשלום באשראי ואינן מאפשרות תשלום במזומן, עשויות לאפשר לרשות המסים לפקח ביתר קלות ויעילות על הכנסות הנהגים.

נהגי המוניות מגלים יצירתיות
כמובן שחשש נוסף של משרד התחבורה הוא מפני התמוטטות ענף המוניות, שצפוי להיות הראשון שייפגע מהרחבת השימוש בשירותי תחבורה שיתופית. זו הסיבה לכך שבאיגוד נהגי המוניות מנהלים מאבק בכל ניסיון להפעיל תחבורה שיתופית, למשל כמו שירות אובר-X שפועל כיום בעשרות מדינות.

המאבק בתחבורה השיתופית גם מעורר את איגוד ליזום רעיונות יצירתיים. כך למשל, יהודה בר אור, יו"ר האיגוד, הציע למשרד התחבורה להפעיל באמצעות מוניות שירותי שאטלים מחניוני "חנה וסע" שהוקמו בתל-אביב לקראת הרחבת העבודות להקמת הרכבת הקלה. כיום מופעלים שירותי שאטלים באמצעות מיניבוסים ייעודיים, שנוסעים בתוואי קבוע מראש.

"כמו שהוא (משרד התחבורה, ש.ה) מכניס את השאטלים אנחנו ניכנס לשם ונעמיס ארבעה אנשים", הסביר בר אור. "נקבע מחיר בינינו. לנו יש היתר להסיע אנשים ויש לנו אפשרות להסיע אנשים. ברגע הזה אתה יכול להגדיל אותנו ולמנוע (מכלי רכב פרטיים) להיכנס משבע בבוקר עד שבע בערב בנתיבי התחבורה של בגין וכל הסביבה הזו, ואז אתה פותר את הבעיה".

אגב, במשרד התחבורה לא פוסלים את הרעיון, אם כי פקידי המשרד מודעים לבעייתיות שכרוכה בו. לדברי בכיר באגף התחבורה הציבורית במשרד, "הרעיון עלה ואנחנו בוחנים אותו… יש (בו) יתרונות וחסרונות… זה כאילו אוטובוס, כי אם אני לוקח מספר נוסעים בדרך וכל אחד משלם לבד וכל אחד משלם תעריף אחר שזה גם בעייתי".

The post מי לא רוצה שתחסכו כסף בכל נסיעה? appeared first on TheCar.

המונית הלונדונית השחורה הפכה מזמן לאייקון המסמל את בירת הממלכה המאוחדת ממש כמו אוטובוס הקומותיים, תא הטלפון האדום ואפילו ארמון בקינגהאם. המונית שומרת על מראה פחות או יותר זהה כבר מאז סוף שנות החמישים של המאה הקודמת וכוללת עיצוב רבוע ומיושן.

בלונדון, בניגוד למכרז המוניות של ניו יורק בו זכתה מכונית מסחרית של ניסאן שתחליף בשנים הקרובות את מוניות הקראון ויקטוריה ברחובות התפוח הגדול, החליטו לשמור על מאפייני העיצוב האייקוניים של המונית המוכרת, אבל בה בעת מזה זמן היה ברור שרכבי ההסעה יצטרכו לעבור בהקדם מהפכה של ממש שתהפוך אותם לחסכוניים יותר, בטוחים יותר ובעיקר, בעיר בה יש כל כך הרבה מוניות, למזהמים פחות.

עוד על תחבורה ציבורית ב-TheCar:
איך מזמינים מונית בסינית?
מסלול חדש: גט ומוביט משלבות בין אוטובוסים, רכבות ומוניות
למה אתם רוצים שהמדינה תעודד תחבורה שיתופית

כחלק מההתרסקות הכוללת של תעשיית הרכב הבריטית לפני כמה שנים גם LTC (לונדון טקסי קומפני) נמכרה למשקעים זרים, במקרה זה ליצרנית הרכב הסינית ג'ילי.
"הבריף שנמסר לצוות הפיתוח היה קצר וברור: "הדגם החדש חייב להיראות כמו מונית לונדונית" ציין פיטר הורברי, סגן נשיא מחלקת העיצוב בג'ילי. ואכן העיצוב של הדור הבא של המונית הלונדונית, ה-TX5, שנחשף השבוע, שומר על הרוח שאפיינה אותו יותר משישה עשורים ומציג סבכה קדמית אנכית וגדולה, פנסים מעוגלים ובעיקר יציבה זקופה המעניקה כבר יותר מיובל שנים למוניות בעיר נוכחות מאוד ברורה.
עם זאת, מאחורי הקווים הקלאסיים ניתן למצוא גם אלמנטים עדכניים יותר כמו חלון שמש פנורמי ענק בגג להענקת תחושה אוורירית יותר, מרווח נוסעים משופר שיאפשר אפילו כניסה בכיסא גלגלים ומקום לשישה נוסעים במקום לחמישה בדגמים הנוכחיים.

מתחת למעטפת ניתן למצוא חידושים רבים הכוללים מרכב שעשוי כולו מאלומיניום התורם להפחתה משמעותית במשקל הכולל, רדיוס סיבוב חסר תקדים בין מדרכות לטובת תמרונים עירוניים, עמידה בתקנים המחמירים של יורו NCAP וציפיה לדירוג בטיחות מלא במבחני הריסוק, ובעיקר – יחידת הנעה מתקדמת מסוג פלאג אין הייבריד שתשלב בין מנוע בנזין קטן ויעיל למנוע חשמלי גדול אשר בעזרת סוללות מתקדמות שיותקנו בשלדת הרכב יאפשר למונית הלונדונית טווח של לפחות 160 קילומטרים חשמליים ללא פליטת מזהמים. מעבר לטווח זה מנוע הבנזין יכנס לפעולה ויאפשר המשך פעולה ללא הגבלה.

בצוות הפיתוח מתגאים בעובדה שלמרות הדמיון למונית המוכרת כל אחד מ-2,000 החלקים המרכיבים את ה-TX5 תוכנן מחדש, ובין היתר בג'ילי מתכוונים להקים לצורך בנייתה של המונית גם מפעל חדש ביורקשייר שבבריטניה בהשקעה של 50 מיליון לירות שטרלינג.
על אף שהדגם החדש יכלול מפרט אבזור מרשים משמעותית מזה שבמונית הלונדונית הספרטנית של ימינו ולמרות מערכת ההנעה המורכבת, המחיר של הטקסי הלונדונית צפוי להיות דומה למחיר של הדגם הנוכחי הודות לסובסידיות ממשלתיות לכלי רכב עם פליטת מזהמים נמוכה.
אב הטיפוס הסופי הוצג השבוע בפני דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, במהלך ביקורו של נשיא הרפובליקה העממית של סין, סי ג'ינפינג, בבריטניה.
על אף שהדגם שנחשף נראה מוכן לייצור, הוא יגיע לרחובות הבירה של הממלכה המאוחדת רק לקראת סוף 2017.

עם או בלי קשר, כמעט במקביל טויוטה הכריזה בימים האחרונים כי תציג באופן וירטואלי בתערוכת הרכב בטוקיו שתפתח בסוף השבוע הקרוב דגם חדש מתוצרתה בשם JPN TAXi – מונית ייעודית במראה המזכיר מאוד את המונית הלונדונית האייקונית.
המונית של טויוטה צפויה להגיע לשווקים לקראת שנת 2018 ותכלול דלתות צד הנעות על גבי מסילה, נגישות לנוסע על כיסא גלגלים, רדיוס סיבוב קטן וגם, בדומה למונית הלונדונית החדשה, יחידת הנעה היברידית שבמקרה של טויוטה תשלב בין מנוע בעירה פנימית שיפעל על גז טבעי לבין מנוע חשמלי.
בשלב זה טויוטה לא פרסמה פרטים נוספים וטרם ברור אם מדובר בדגם שמיועד לשוק המקומי ביפן בלבד, או דגם שענקית הרכב תנסה לשווק במדינות נוספות ברחבי העולם, ביניהן גם בבריטניה.

The post לונדון קולינג: נחשפה המונית החדשה של בירת הממלכה הבריטית appeared first on TheCar.

הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תפגע באפשרויות התעסוקה של הציבור החרדי. כך אמר היום (ב') יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, בדיון שערכה הוועדה בנושא תקציב משרד התחבורה לשנים 2015 ו-2016. לדבריו, הפגיעה באפשרויות התעסוקה של הציבור החרדי תתווסף לפגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל, שתיגרם כתוצאה מפגיעה באופייה של השבת.

"ברגע (שתורחב הפעלת) התחבורה הציבורית בשבת, הציבור הדתי, שהוא ציבור הרבה יותר גדול מזה שנוסע בשבת, ייפגע", הסביר ח"כ גפני, "(מאחר ש)יהיו צריכים להפעיל מוסכים ומקומות עבודה בשבת, ולא יקבלו בעיקר חרדים לעבודה". ח"כ גפני גם טען כי יש ביקוש מועט בלבד לשירותי תחבורה ציבורית בימי שבת. "במקומות שהסטטוס-קוו פועל ויש תחבורה ציבורית (כמו למשל בחיפה, ש.ה), יש מיעוט שימוש וקווים נסגרים", הבהיר ח"כ גפני.

ח"כ תמר זנדברג, שהתייחסה לסוגיית ההפעלה של תחבורה ציבורית בשבת, אמרה כי מי שמבקש לנסוע בימי שבת או חג נדרש כיום להחזיק ברכב פרטי, שכן שירותי התחבורה הציבורית מושבתים מכניסת השבת ועד צאתה. לדבריה, אפשר למצוא פתרון לבעיית התחבורה בשבת מבלי להפעיל את כל מערך התחבורה הציבורית. "מוניות שירות עשויות לתת מענה למי שזקוקים לתחבורה בשבת", הסבירה ח"כ זנדברג, "(שכן) עדיין מי שנוסע בשבת חייב להחזיק ברכב".

יש לזכור כי חלק מחברי הממשלה סבורים שהפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא סוגיה חברתית, ולא דתית בלבד. "אני חושב שזה נושא חברתי", אמר שר האוצר, משה כחלון, בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 לפני הבחירות האחרונות. "מי שצריך תחבורה ציבורית בשבת זה אדם שאין לו כסף לרכוש רכב, ואני לא רוצה שייסע במונית או שהיא תיסע במונית לראות את הנכד שלה".

ראוי גם לציין כי דברים דומים לדבריו של השר כחלון נאמרו בעבר על-ידי פוליטיקאים רבים, ובהם בכירים במפלגת הליכוד. כך למשל, גלעד ארדן (מספר 2 בליכוד), יולי אדלשטיין (מספר 3), זאב אלקין (מספר 8) וצחי הנגבי (מספר 9) – כולם יזמו או הצטרפו להצעות חוק שביקשו להתיר הפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת וחג משיקולים חברתיים, סביבתיים ותחבורתיים.

כסף קטן יפתור את משבר התחבורה?
במהלך הדיון בוועדה זכה שר התחבורה, ישראל כץ, למחמאות רבות על קידום פרויקטים בתחומי התשתיות, נמלי הים והתעופה. אולם, כמה מחברי הוועדה גם ציינו כי משרד התחבורה אינו משקיע מספיק בקידום פתרונות לבעיות התחבורה העיקריות של ישראל. "הפתרון למשבר התחבורה (הוא) תחבורה ציבורית", אמר ח"כ דב חנין, "רוב המשתמשים בה (בתחבורה הציבורית, ש.ה), משתמשים באוטובוסים אך ההשקעה בהם קטנה – 2% בלבד (מתקציב ההשקעות בתחבורה ציבורית, ש.ה)".

לדברי ח"כ חנין, שיפור רמת השירות באוטובוסים יתרום רבות לאיכותה של התחבורה הציבורית, ולא נדרשים לשם כך תקציבי עתק. "ניתן לשדרג (את רמת השירות באוטובוסים) בכסף קטן", הסביר ח"כ חנין, שמשמש כיו"ר ועדת המשנה לתחבורה ציבורית, "(למשל באמצעות) שדרוג תחנות האוטובוסים, שדרוג האוטובוסים והשילוב בין האוטובוסים לבין עצמם ובינם לרכבות ולתחבורה פרטית".

גם ח"כ זנדברג התייחסה לרמת השירות בתחבורה הציבורית, וציינה כי רוב תקציבו של משרד התחבורה מופנה לטובת פרויקטי תשתית גדולים, כמו למשל קווים חדשים של רכבת ישראל, בעוד שחלק קטן יחסית של התקציב מופנה לפרויקטים קטנים יחסית שעשויים דווקא לתרום רבות לרמת השירות של התחבורה הציבורית. "מחיר האוטובוסים יחסית לעולם נמוך אך השירות והתזמון גרוע", דברי ח"כ זנדברג.

נושא אחד שחזר ועלה כמה פעמים במהלך הדיון הוא השילוב בין קווי אוטובוס ורכבת. "תכנון הרכבות לקוי בשילוב עם התחבורה הפרטית והציבורית בתוך הערים", אמרה ח"כ רחל עזריה. "גם משלמים כסף על חניון, גם מבזבזים זמן על הגעה לחניון ומציאת מקום חנייה, וגם משלמים בסוף על הרכבת. אם נדרשים לאוטו כדי להגיע לרכבת אז לא מייתרים את השימוש ברכב".

במשרד התחבורה ניסו להגיב לחלק מהביקורת שנמתחה בעניין רמת השירות באוטובוסים. "נעשים מאמצים רבים לשיפור התחבורה הציבורית", אמר מנהל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, מאיר חן. "לאחרונה השקנו אפשרות להטעין את (כרטיס) הרב-קו באינטרנט, (ו)הוספנו עשרות קווי אוטובוס אל הרכבת. נהגי אוטובוס לא זזים גם אם רכבת איחרה והנוסעים עוד לא הגיעו. אנחנו (גם) מפעילים בקרה וקנסות.

The post יו"ר ועדת הכספים: אוטובוסים בשבת יפגעו בתעסוקת חרדים appeared first on TheCar.

כשני שלישים ממשקי הבית בעשירון התחתון אינם מחזיקים במכונית פרטית. כך עולה מנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מנגד, לרוב המוחלט של משקי הבית בעשירון העליון (כ-95.6%) יש לפחות מכונית אחת. למעשה, מנתוני הלמ"ס עולה כי ליותר ממחצית ממשקי הבית בעשירון העליון (כ-52.6%) יש שתי מכוניות או יותר.

נתוני הלמ"ס מצביעים שוב על התלות המוחלטת של השכבות החלשות באוכלוסיה בשירותי התחבורה הציבורית. אולם, גם בקרב אמצעי התחבורה הציבורית אפשר למצוא דפוסי שימוש שונים בקרב שכבות חלשות וחזקות באוכלוסיה. כך למשל, מי שנוסעים ברכבת ישראל נמנים לרוב עם שכבות מבוססות יחסית, בעוד שמרבית הנוסעים באוטובוסים נמנים עם השכבות החלשות.

הנסיעה ברכבת ישראל יקרה משמעותית מהנסיעה באוטובוסים, ולכן יש לבחירה באמצעי התחבורה הציבורית קשר ברור לשוני ברמות ההכנסה של הנוסעים. לפי דו"ח שפרסם משרד התחבורה ב-2012, השכר הממוצע של נוסעי האוטובוסים נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע במשק, בעוד ששכרם הממוצע של הנוסעים ברכבת ישראל נמוך בכ-10% בלבד מהשכר הממוצע של בעלי רכב פרטי.

אותם נוסעי אוטובוסים שנמנים עם השכבות החלשות מוגדרים כ"נוסעים שבויים" – נוסעים שאין באפשרותם למצוא תחליף לנסיעה באוטובוס. לפי סקר נוסעים מקיף שערכה חברת נתיבי איילון ב-2013, שיעור נוסעי האוטובוס שאינם "שבויים" – כלומר, נוסעים שיכולים לבחור באמצעי תחבורה אחר, כמו למשל מכונית או רכבת – מגיע לכל היותר ל-5% בלבד.

תלותן של השכבות החלשות בתחבורה הציבורית בכלל ואוטובוסים בפרט מעלה שוב את סוגיית הסטטוס-קוו. לפי הסדר הסטטוס-קוו ההיסטורי, שמקורו בימים שלפני הקמת המדינה, כל שירותי התחבורה הציבורית בישראל מושבתים בימי שבת וחג, וזאת למעט כמה חריגים מוכרים – כמו למשל קווים מסוימים בערים חיפה ואילת, וכן קווים שמשרתים בתי חולים.

השכבות החלשות, שזקוקות לשירותי תחבורה ציבורית על-מנת לנהל את שגרת חייהן, נפגעות יותר מהשכבות המבוססות מהסדר הסטטוס-קוו. יתרה מזאת: השבתת האוטובוסים והרכבות ל-24 שעות מדי שבוע – ולמשך זמן רב יותר בכמה מהחגים – גם מעודדת את השימוש ברכב פרטי, שכן מי שרוצה ליהנות מחופש תנועה בלתי מופרע נדרש למעשה לרכוש מכונית. אלא שעידוד השימוש ברכב פרטי מנוגד למדיניות הממשלה, שמצהירה על מחויבותה לעידוד תחבורה ציבורית.

בעניין זה ראוי להזכיר דברים שאמר שר האוצר, משה כחלון, בהתייחסו לסוגיית הפעלת התחבורה הציבורית בימי שבת: "אני חושב שזה נושא חברתי", אמר השר בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 לפני הבחירות האחרונות. "מי שצריך תחבורה ציבורית בשבת זה אדם שאין לו כסף לרכוש רכב, ואני לא רוצה שייסע במונית או שהיא תיסע במונית לראות את הנכד שלה". למרות דברים ברורים אלה, עד עתה לא יזם השר כחלון כל שינוי בהסדר הסטטוס-קוו הנהוג בתחבורה הציבורית.

The post שבויים באוטובוס: רק לשליש מהעשירון התחתון יש מכונית appeared first on TheCar.

אחדות פוליטית נדירה למען השפה הערבית. חברי כנסת מסיעות ישראל ביתנו, כולנו, יש עתיד, המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת הגישו הצעת חוק חדשה, שמבקשת לחייב את רכבת ישראל להוסיף כריזה ושילוט בשפה הערבית. בהצעת החוק מסבירים חברי הכנסת כי מטרתה היא "לשים קץ להפליית הציבור הערבי, הצ'רקסי, הדרוזי והבדואי".

בדברי ההסבר המלווים את הצעת החוק מציינים חברי הכנסת כי השילוט והכריזה בתחנות ובקרונות הרכבת הם בעברית ואנגלית בלבד. לדבריהם, "מלבד הפגיעה במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית, כפי שמעוגן בחוק, יש בכך פגיעה בזכויות יסוד של הציבור הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי והבדואי בישראל (שהופכת) ציבור זה ל'שקוף' ולנוכח-נעלם".

קבוצת חברי הכנסת שהגישה את הצעת החוק החדשה משקפת אחדות נדירה בכנסת הנוכחית וכוללת נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית: אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), מיקי לוי (יש עתיד), מירב בן-ארי (כולנו), סתיו שפיר (המחנה הציוני), תמר זנדברג (מרצ) ואחמד טיבי (הרשימה המשותפת).

"תיקון זה (לפקודת מסילות הברזל, ש.ה) עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכן עם הערכים הקבועים במגילת העצמאות", מסבירים חברי הכנסת, "תיקון זה (גם) משקף את ערכי הדמוקרטיה ועולה בקנה אחד עם ההליכים העוברים על החברה הישראלית של תיקון הפליה וחתירה לצדק חברתי".

בדברי ההסבר להצעת החוק גם מבהירים חברי הכנסת כי יישומה של לא מצריך משאבים כספיים משמעותיים. לדבריהם, "כל שנדרש הוא להוסיף כיתוב בערבית לשילוט הקיים, בו כיתוב בעברית ובאנגלית בלבד, והקלטת כריזה בערבית המפרטת את התחנות". ראוי לציין כי הצעות חוק פרטיות שיישומן מצריך משאבים מקופת המדינה נתקלות באופן מיידי בהתנגדות מצד משרד האוצר, לרוב אף מבלי להתייחס לתוכנן.

"בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מונה הציבור הערבי כ-1,730,000 אזרחים ואזרחיות", מסכמים חברי הכנסת, "כך שלאחר התיקון יונגש המידע אודות יעדי הרכבת ומועדי יציאתן גם בערבית".

יש לזכור כי בג"ץ הכיר בעבר בזכותו של המיעוט הערבי לשפתו. בעתירה שהוגשה בסוף שנות ה-90, וביקשה לחייב רשויות מקומיות להציב שילוט בשפה הערבית, נקבע כי ערבית היא שפה רשמית בישראל, ומאחר שהמיעוט הערבי הוא המיעוט הגדול בארץ – שחי בה "מימים ימימה" – הזכות לשוויון וזכותו של כל אדם לשפתו מחייבים את הצבתם של שלטי רחוב בשפה הערבית בערים שבהן מתגוררת אוכלוסיה מעורבת.

The post הצעת חוק: רכבת ישראל תחויב לכרוז גם בערבית appeared first on TheCar.

כך הפכה הבטחת השר לבדיחה: במקום לאפשר לרוכבים לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית, משרד התחבורה יקדם "ניסוי". לפני כחודשיים ביקש שר התחבורה, ישראל כץ, להתיר לרוכבי אופנועים וקטנועים לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים). הסיבה ליוזמת השר כץ ידועה: הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן גורמת לעומסי תנועה חריגים בערי המרכז ובעיקר בתל-אביב, ורכיבה על כלי רכב דו-גלגליים יכולה לשמש פתרון תחבורתי זמין וזול יחסית.

גורמים בלשכת שר התחבורה הסבירו רק לאחרונה כי בעקבות הרחבת העבודות להקמת הרכבת הקלה בחודש אוגוסט האחרון, יש כעת "אינטרס ברור לעודד מעבר לשימוש ברכב דו-גלגלי… ואחת הדרכים לעודד מגמה זו היא מתן אפשרות לנסיעת דו-גלגלי בנתיבי התחבורה הציבורית, כפי שנהוג במדינות רבות בעולם".

יוזמת השר כץ נכשלה. בלשכת השר מבהירים כי הרכיבה בנת"צים אסורה עד להודעה חדשה, והמשטרה תמשיך לאכוף את החוק נגד רוכבים שייסעו בנתיבי התחבורה המיועדים לתחבורה ציבורית. ומה בכל זאת נותר מיוזמתו של השר כץ? במשרד התחבורה מקדמים כעת "פיילוט" – ניסוי מקדים, שבסופו יוחלט איך ואיפה לאפשר לרוכבים לנסוע בנת"צים.

אלא שביצוע "פיילוט" בנת"צים הוא לא רעיון חדש. כבר ב-2011 ניסה השר כץ לקדם ניסוי שכזה, במטרה לבחון הצעת חוק שיזם ח"כ לשעבר זאב בילסקי ואשר ביקשה להתיר לרוכבים לנסוע בנת"צים. "אנשי המקצוע (במשרד התחבורה, ש.ה) אומרים שלא ניתן לאפשר (את זה)", אמר השר כץ במליאת הכנסת, "(אבל) אני תמיד פתוח לרעיונות… בהחלט אפשר לבדוק, ואולי נקבע איזשהו נוהל בהדרגה ובאופן ניסיוני".

דברי השר כץ ותמיכתו לא הועילו, ונתיבי התחבורה הציבורית נותרו סגורים בפני רוכבי אופנועים וקטנועים. למעשה, ביצוע "פיילוט" משמש לעתים קרובות את פקידי משרד התחבורה כאמצעי בלתי-רשמי לביטול או דחיית יוזמות שלא זוכות לתמיכת הדרג המקצועי במשרד.

היחס בין היתוש והפיל
יש לזכור כי כל ניסיון לאפשר לרוכבים להשתמש בנתיבי תחבורה ציבורית נתקל בעבר בחומה בצורה של סירוב מצדם של פקידי משרד התחבורה, שנוהגים להסביר כי שילוב אופנועים וקטנועים בנת"צים יגרום לבעיות בטיחותיות חמורות.

כך למשל, לפני כחמש שנים ניסו חברי כנסת לאפשר לרוכבים לנסוע ללא תשלום בנתיב המהיר בכביש מספר 1 בכניסה לתל-אביב. אלא שבמשרד התחבורה, בעידוד משרד האוצר, התנגדו ליוזמה באופן נחרץ.

בדיון בוועדת הכלכלה בחודש מרץ 2010 הסבירה עו"ד חווה ראובני, סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה, כי "מה שנוסע פה (בנתיב המהיר, ש.ה) זה הרבה מאוד אוטובוסים, לכן אנחנו רואים את זה גם מבחינה בטיחותית כבעייתי. אנחנו מדברים כאן על נתיב אחד, אמנם רחב קצת, אבל בלי אפשרויות עקיפה… זה נתיב יחיד, ששימושו העיקרי הוא של אוטובוסים… היחס בין היתוש הזה לפיל".

למרות אותו יחס בין יתוש ופיל, יש מדינות וערים שמתירות לרוכבי אופנועים וקטנועים לנסוע בנת"צים. למשל, בלונדון נערך ניסוי מקיף שבסופו הוחלט להתיר לרוכבים לעשות שימוש ברוב רשת הנת"צים בעיר. בדו"ח מסכם שפורסם בדצמבר 2011 נקבע כי נסיעת אופנועים בנת"צים אינה משפיעה לרעה על הבטיחות, ואף תורמת לצמצום פליטת מזהמים.

"היתרונות כוללים זמני נסיעה קצרים יותר לרוכבים וצמצום פליטת פחמן דו-חמצני (CO2)", סיכמו ברשות התחבורה של לונדון (TFL), "(ו)הבטיחות של רוכבי אופנועים ומשתמשי דרך פגיעים אחרים אינה מושפעת".

The post פארסה: לרוכבים אסור לנסוע בנת"צים, ובקרוב ייערך "ניסוי" appeared first on TheCar.

עיריית תל-אביב מתכננת להפעיל כ-150 מצלמות וידאו שיתעדו נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים). על-פי התכנית שמקדמת כעת העירייה, רובן המוחלט של המצלמות יופעלו בעמדות נייחות, ומספר קטן של מצלמות יופעלו באמצעות ניידות אכיפה. המצלמות יופעלו בנת"צים באורך כולל של כ-50 ק"מ, ובעירייה מציינים שמערך האכיפה החדש נועד לתעד גם עבירות חניה.

בכירים בעיריית תל-אביב מסבירים כי מערך האכיפה החדש נועד לענות על שלוש דרישות עיקריות: אכיפה בנת"צים בהתאם לשעות הפעילות של התחבורה הציבורית, הקטנת כמות העבירות החמורות (נסיעה בנת"צ, חניה בנת"צ, חסימת תחנות) והגברת הסדר הציבורי ברחבי העיר.

חוק שאושר במליאת הכנסת בקיץ האחרון הקנה לרשויות מקומיות את הסמכות הנחוצה לביצוע אכיפה בנת"צים, וזאת במטרה לשפר את רמת השירות בתחבורה הציבורית. על-פי החוק, כל ההכנסות שיתקבלו מגביית קנסות יועברו ישירות לקופתה של העירייה.

מערך האכיפה שתפעיל עיריית תל-אביב יידרש לשמור על פרטיותם של האזרחים באמצעות טשטוש פניהם של נהגים, נוסעים ועוברי אורח. בנוסף, מערך האכיפה המתוכנן יידרש לעמוד בתקן ישראלי של מכון התקנים, שנועד להסדיר את השימוש במערכות אכיפה אלקטרוניות. עם זאת, ראוי לציין כי עד עתה לא פרסם מכון התקנים תקן ייעודי למצלמות אכיפה בנת"צים.

טוב מאוחר מאף פעם?
התכנית של עיריית תל-אביב להפעלת מערך האכיפה החדש חושפת פעם נוספת ליקויים בהיערכות לקראת הרחבת העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן. למרות שהרחבת העבודות בתחילת אוגוסט תוכננה זמן רב מראש, משרד התחבורה העביר לוועדת הכלכלה את החוק שמאפשר אכיפת עבירות תנועה על-ידי רשויות מקומיות רק ימים ספורים לפני כן.

כבר במהלך הדיון שבו אושר החוק התברר שיישומו יימשך זמן רב. למשל, משרדי הממשלה נדרשו להתקין תקנות שמאפשרות את יישום החוק, ולצורך כך הוקצבה תקופה של שישים יום. הצורך בהתקנת תקנות – שכמובן אינו ייחודי לחוק זה, והיה ידוע וצפוי מראש – יצר מצב שבו העבודות להקמת הרכבת הקלה הורחבו באוגוסט, אך יישום החוק בפועל התאפשר רק חודשיים לאחר מכן.

אלא שגם התקנת התקנות לא מבשרת על יישומו של החוק, שכן אכיפה באמצעות מצלמות וידאו דורשת התקנת מצלמות המצוידות בתוכנה מתאימה. התכנית של עיריית תל-אביב מלמדת שהאכיפה בפועל צפויה להתחיל רק בעוד חודשים ארוכים: העירייה נמצאת כעת בשלב קדם-מכרזי, ורק לאחר שיסתיים יפורסם מכרז שבסופו תיבחר חברה שתספק לעירייה תוכנת אכיפה שתופעל באמצעות מצלמות וידאו קיימות.

יש לציין שלעיריית תל-אביב יש יתרון על-פני רשויות אחרות, שכן ברחבי העיר כבר מותקנות מצלמות וידאו רבות שמבצעות אכיפה של עבירות תנועה מסוימות. המצלמות שבהן משתמשת העירייה יכולות לבצע את האכיפה הנדרשת בנת"צים, ולכן לא נדרש כעת תהליך התאמה ארוך.

יותר מוצלחים ממשטרת ישראל
שלא כמו המצלמות שבהן משתמשת משטרת ישראל לאכיפה בנת"צים, המצלמות שתפעיל עיריית תל-אביב יתעדו נהגים באמצעות סרטוני וידאו ולא תמונות "סטילס". האכיפה באמצעות מצלמות וידאו מאפשרת כיסוי של מגוון עבירות רחב יותר מזה שמציעות המצלמות של המשטרה.

בין השאר, אכיפה באמצעות מצלמות וידאו מאפשרת תיעוד של נהגים שנוסעים בסוגים שונים של נת"צים – למשל, נתיבים שמאפשרים לכלי רכב פרטיים לבצע פנייה לרחובות צדדיים. מנגד, האכיפה שמבצעת משטרת ישראל מחייבת את התקנת המצלמות בנת"צים "ישרים" בלבד (ללא פניות).

על-פי התכנון, מערך האכיפה בתל-אביב יתעד עבירות שמבצעים נהגים בחמישה סוגים של נת"צים: נת"צ ימין (נתיב שנמצא מצד ימין של הכביש, ובמשולב עם נתיבים נוספים שבהם מותרת נסיעה לכלי רכב פרטיים), נת"צ שמאל, נת"צ אמצעי, נת"צ יחיד (רחוב חד-צדדי שמיועד כולו לתחבורה ציבורית) ונת"צ דו-כיווני (רחוב דו-צדדי שמיועד כולו לתחבורה ציבורית).

The post 150 מצלמות אכיפה יופעלו בנתיבי תחבורה ציבורית בת"א appeared first on TheCar.

בשנת 2013 חתמה רכבת ישראל על הסכם ראשון ותקדימי להפרטת חלק מתחזוקת הרכבות. חברת אלסטום הצרפתית זכתה בחוזה לתחזוקת קרונועים, ובתמורה תקבל סכום שמוערך בכ-1.5 מיליארד שקלים.

ב-2014 החל יישום החוזה, והתוצאות – לפי בכירי משרד התחבורה – בלתי סבירות. במשרד התחבורה אומרים שהפרטת התחזוקה הובילה לפגיעה בבטיחות וזמינות ירודה של רכבות נוסעים, ובנוסף מבהירים שם כי הרכבת מקיימת פיקוח ובקרה לקויים על עבודת החברה הצרפתית.

תמריצים, עיצומים וליקויים
ההתחלה הייתה אופטימית. שר התחבורה, ישראל כץ, אמר לאחר הבחירה בחברת אלסטום כי "הוצאת תחזוקת הרכבות למיקור חוץ והתחייבות העובדים להפעלת המוסכים 24 שעות ביממה, כפי שנחתם בהסכם, יביאו לעליה ניכרת באיכות התחזוקה של הרכבות, תוך שילוב סטנדרטים ותקנים בינלאומיים".

אלא שהצרות החלו כמעט מיד לאחר החתימה על החוזה. עובדי הרכבת פתחו בעיצומים בינואר 2014, ושיבשו את העברת התחזוקה של הקרונועים לחברת אלסטום. כל זאת, למרות שוועד העובדים וההסתדרות הסכימו לביצוע התחזוקה על-ידי חברה חיצונית במסגרת הסכם קיבוצי שכלל מתן תמריצים רבים לעובדים – ובכלל זאת מענק בסך כ-40 אלף שקלים ותוספות שכר.

כבר במרץ 2014 התברר למשרד התחבורה כי הקשיים לא מוגבלים למאבקי כוח בין העובדים והנהלת הרכבת. בדיקה ראשונית שערכו בכירי המשרד העלתה כי "למתחזק (חברת אלסטום, ש.ה) קשיים אותם הוא הגדיר כחבלי לידה בביצוע התחזוקה, בשחרור קרונועים לתפעול גם על חשבון זמינות הצי". חודשיים בלבד לאחר מכן, במאי 2014, פנה מבקר המדינה, יוסף שפירא, לרכבת ישראל והעביר לרשותה "מידע לכאורי בדבר ליקויים בטיחותיים בקרונועים".

גם ברכבת הבינו שהליקויים במערכי הקרונועים חורגים מ"חבלי לידה" של הפרטת התחזוקה. בספטמבר 2014 אישרה ועדת המכרזים של רכבת ישראל התקשרות עם חברת ייעוץ זרה, ששירותיה נשכרו כדי לפקח על תחזוקת הקרונועים. עלות ההתקשרות: כ-300 אלף יורו לתקופה של ארבעה חודשים.

כך נוצר מצב שבו חברה פרטית מבצעת ביקורת על חברה פרטית שזכתה במכרז שפרסמה הרכבת. מלבד העלויות הנוספות, ראוי לתהות מדוע רכבת ישראל אינה יכולה לבצע בעצמה את הפיקוח על עבודתה של חברת אלסטום. בעניין זה יש לציין שבכירים במשרד התחבורה מודים כי "במהלך שנת 2014 טרם הבשילה בקרה מקצועית ושיטתית כמתוכנן".

זמינות ירודה וחריגות
בדיקת מעקב שביצע משרד התחבורה בנובמבר 2014 העלתה שהמצב של תחזוקת הקרונועים החמיר. "בוצעה בקרה מספר 2 על תחזוקה במיקור חוץ של צי הקרונועים", מציינים בכירים במשרד, "במסגרתה עלו ממצאים המצביעים על קשיים בביצוע התחזוקה של המתחזק (חברת אלסטום), (ו)הפעלת קרונועים מתבצעת בחריגות מטיפולים וכמו-כן (נרשמו) ליקויים בפיקוח ובקרה של הרכבת".

כדוגמה לאירוע בטיחות חריג שאירע לאחר הפרטת התחזוקה, מציינים בכירים במשרד התחבורה כי "ב-26.11.2014 פרצה שריפה בתא המנוע של קרון 7041 בקרונוע 41 שהיה בדרכו מבאר-שבע לדימונה. מהשריפה התאבך עשן רב שחדר גם לקרון הנוסעים… מערכת גילוי האש לא התריעה בשום שלב על אש ולא נכנסה לפעולת פריקת חומר כיבוי בעקבות האש".

זמן קצר לאחר אירוע השריפה העביר מבקר המדינה לרכבת ישראל התייחסות נוספת בעניין הבטיחות של הקרונועים. המבקר ציין בפנייתו כי "בחודשים האחרונים אירעו מספר אירועי בטיחות הקשורים לקרונועים, (ו)יש לפעול להעלאת רמת הבטיחות בהם". שבוע לאחר מכן העבירה הרכבת למשרד התחבורה את התייחסותה להערות המבקר, ובה פירטו את "כל הצעדים שננקטו וכן (…) צעדים לעתיד שנועדו להבטיח מענה הולם ומלא לכל הסוגיות שנדונו בקשר לליקויים".

ומה תוצאת הצעדים שבהם נקטה הרכבת? במשרד התחבורה מציינים ששנת 2014 הייתה קשה במיוחד בכל הנוגע לתחזוקת הקרונועים. בכירים במשרד אומרים כי בשנה זו נרשם מספר חריג של ליקויים, ובהם גם ליקויים בטיחותיים. במקביל, כך מבהירים הבכירים, חלה ירידה חדה בזמינות של מערכי הקרונועים, ולירידה זו הייתה השפעה ישירה על רמת השירות לנוסעים.

למרות הליקויים החמורים עליהם מצביעים במשרד התחבורה, נראה שכל הצדדים המעורבים – מלבד הנוסעים וקופת המדינה – דווקא מרוויחים מהפרטת התחזוקה. בשנת 2014 חל גידול של כ-112 מיליון שקלים בהוצאות התפעול והאחזקה של רכבת ישראל, כאשר סכום של כ-42 מיליון שקלים מיוחס להפרטת התחזוקה של הקרונועים. בנוסף, ב-2014 חל גידול של כ-17 מיליון שקלים בהוצאות השכר של הרכבת בגין תשלום מענקים ותוספות שכר לעובדים לאחר ההפרטה.

The post הפרטת התחזוקה ברכבת: שערורייה בשווי 1.5 מיליארד appeared first on TheCar.

עשרות אלפי ישראלים ותיירים סבלו אתמול (ג') בירושלים מ"מחלה" מסתורית שתקפה את נהגי הרכבת הקלה. כשליש מהנהגים דיווחו על מחלה ולא התייצבו לעבודה, ובזכיינית שמפעילה את הרכבת הקלה הבהירו כי מדובר בהשבתה פתאומית ופראית של הרכבת.

עיריית ירושלים מיהרה לתמוך בעמדת הזכיינית, ואף הצטרפה לעתירה שהוגשה בעניין לבית הדין האזורי לעבודה. אמש כבר הורה בית הדין לעבודה לנהגי הרכבת הקלה לשוב לעבודה, והבהיר כי נהגים שיודיעו על מחלה יידרשו להיבדק על-ידי רופא תעסוקתי.

תגובת משרד התחבורה לשביתת הנהגים הייתה מהירה יחסית. במשרד הודיעו כי יתגברו את מערך האוטובוסים המקביל לקו הרכבת הקלה, בין השאר באמצעות הארכת מסלול הנסיעה של קווים שמפעילה חברת אגד.

אלא שלמרות שנראה כי המשבר טופל בהצלחה, יש לזכור כי אלפי נוסעים מצאו את עצמם ממתינים זמן רב להגעתם של הרכבת הקלה או אמצעי תחבורה חלופי. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, סיפר אתמול כי נוסעים חיכו בתחנות שעה ואף יותר מכך.

ומתברר שמתן מענה מערכתי להשבתת הרכבת הקלה בירושלים הוא נושא בעייתי אך מוכר היטב. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה לפני כשנה נמצא כי "משרד התחבורה, עיריית ירושלים והצוות (צוות תכנית אב לתחבורה, ש.ה) לא אישרו נוהל לנושא ההיערכות לפעולה במצבים של השבתה חלקית או מלאה של הרכבת הקלה, ולא תורגלה הפעלתה של אמצעי תחבורה חלופיים".

ומה קרה מאז פורסם דו"ח המבקר? מעט מאוד. באוגוסט האחרון פנה המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה במשרד ראש הממשלה למשרד התחבורה, וביקש לבחון האם תוקן הליקוי עליו הצביע מבקר המדינה בשנה שעברה. התשובה הייתה קצרה וברורה: "לא דווח על התקדמות בתיקון הליקוי".

וזה לא הליקוי היחיד עליו הצביע המבקר בדו"ח מאוקטובר 2014 ואשר לא תוקן עד עתה. למשל, עוד באוגוסט 2011 תוקנה פקודת התעבורה והוסדרה בה פעילות הרכבת הקלה בירושלים. התיקונים קבעו, בין השאר, כי המנהל שימונה מטעם משרד התחבורה יופקד על ביצוע הפקודה, ויכין נהלים ברורים לפיקוח על פעילות הרכבת הקלה.

אך מבקר המדינה גילה ב-2014 כי יותר משלוש שנים לאחר שתוקנה פקודת התעבורה לא נקבעו נהלים לפיקוח על הרכבת הקלה. ושוב, בדיקת המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה – שנערכה, כאמור, באוגוסט האחרון – העלתה כי "לא דווח על התקדמות בתיקון הליקוי". יש לציין כי מבדיקת המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה עלה כי כשליש מהליקויים שנמצאו בדו"ח המבקר בנושא הרכבת הקלה לא תוקנו עד אוגוסט 2015.

ראוי לזכור כי לפני הפעלת הרכבת הקלה בירושלים בוטלו או שונו חלק מקווי האוטובוס שפעלו במקביל לתוואי הרכבת. כתוצאה מכך למעשה נוצר מצב שבו אין לרכבת הקלה חלופה מלאה, ולמעשה תושבים ומבקרים רבים הפכו לקהל "שבוי" של הרכבת. לכן, הפיקוח על פעילות הרכבת הקלה, והיערכות למקרים שבהם פעילותה מושבתת, הינם חיוניים לכלל מערך התחבורה הציבורית בעיר.

The post השבתת הרכבת הקלה: ההפתעה שלא הייתה והליקויים שלא תוקנו appeared first on TheCar.

דו"ח של משרד התחבורה חושף: הסיכון לתאונה ומוות ברכבת ישראל גבוה משמעותית מאשר במדינות אירופה. מהשוואה בינלאומית ראשונה שערך אגף הרכבות במשרד התחבורה עולה כי מדדי הסיכון ברכבת ישראל גבוהים במיוחד בהשוואה למדינות "המקוריות" באיחוד האירופי, כמו איטליה, הולנד, צרפת ואנגליה. לפי נתונים שמפרסם האגף, מדד הסיכון בישראל גבוה עד פי 8.5 ממדינות אלה.

הסיכון העיקרי, כך מסבירים באגף, הוא במפגשי מסילה וכביש: מדד הסיכון במפגשים, שנמדד במספר הרוגים למיליון ק"מ נסועת רכבת בשנה, כפול פי 3 בישראל מהממוצע האירופי בשנים 2005 עד 2013, וכפול פי 2 בשנים 2006 עד 2013. באגף הרכבות מציינים כי מדד הסיכון הגבוה בשנים 2005 עד 2013 מיוחס בעיקרו לתאונות שאירעו במפגשים ב-2005, 2006 ו-2010 וגרמו למספר גדול של הרוגים ופצועים.

גם כאשר נבדק הסיכון בכלל רשת המסילות, מצאו באגף הרכבות כי בישראל נרשם סיכון גבוה יותר מאשר במדינות אירופה. לפי הדו"ח שהכין האגף, רמת הסיכון הממוצעת באירופה – שנמדדה במספר ממוצע של הרוגים ופצועים קשה למיליון ק"מ נסועת רכבת – הייתה 0.3 בשנים 2007 עד 2012. רמת הסיכון בישראל הייתה 0.57 בשנים 2005 עד 2013, ו-0.41 בשנים 2006 עד 2013.

במשרד התחבורה מבהירים כי בעקבות בניית "הפרדות מפלסיות", שמפרידות בין מסילות וכבישים, חל שיפור ברמת הסיכון ברכבת ישראל בשנים האחרונות. עם זאת, לפי הדו"ח שהכין אגף הרכבות, גם לאחר השיפור נמצא כי רמת הסיכון ברכבת ישראל גבוהה מאשר במדינות "המקוריות" באיחוד האירופי, ובעיקר בהשוואה מול ארבע מדינות שנבחרו לשמש כבסיס לקביעת יעדי הבטיחות של הרכבת: איטליה, גרמניה, הולנד ושוודיה.

האם 2014 הייתה שנה טובה? לא ממש
למרות שרכבת ישראל רושמת בשנים האחרונות שיפור מתמשך ברמת השירות לנוסעים ובהיקף הפעילות, ולמרות שלא נרשמו תאונות חמורות בשנה שעברה, מהדו"ח שהכין אגף הרכבות עולה כי ב-2014 נרשמה עלייה במספר אירועי הבטיחות בהשוואה לשנים קודמות. לפי נתוני האגף, בשנה שעברה נרשמו 141 אירועי בטיחות, לעומת 127 ב-2013 ו-125 בשנת 2012.

אירוע הבטיחות השכיח ברכבת ישראל הוא פריצת מחסום, אך 62 אירועים בשנה שעברה היו מסוגים אחרים – למשל שימוט (ירידת רכבת ממסילה), התנגשות רכבת בעצמים נייחים (למשל, "אוטם" שמסמן סוף מסילה) ומעבר רכבת ב"סימנור" אדום (אירוע שהוא המקבילה הרכבתית של חציית צומת באור אדום). לפי הדו"ח של אגף הרכבות, אירועים אלה נמצאים בשליטה מלאה של רכבת ישראל, והם אינם תלויים בגורמים חיצוניים, כמו למשל נהגי מכוניות.

מהדו"ח גם עולה כי רוב האירועים הבטיחותיים שאינם פריצת מחסום נגרמו באחריות "הגורם האנושי" – למשל, נהגי רכבת. באגף הרכבות מסבירים כי "בניתוח אירוע הבטיחות שדווחו על-ידי רכבת ישראל… יותר מ-55% מהאירועים שדווחו בשנים 2012 עד 2014 נגרמו על-ידי הגורם האנושי, ויכולים לנבוע מהסיבות הבאות – עבודה לא לפי הנהלים… טעויות אנוש, חוסר בהכשרה ו-או הסכמה, חוסר בנהלים (ו)מצב בריאותי של העובד".

נקודה נוספת שזוכה להתייחסות בדו"ח של אגף הרכבות היא הפרטת התחזוקה של חלק ממערכי הרכבת. מתברר כי מלבד פגיעה נוספת במערכת היחסים העדינה שבין העובדים והנהלת החברה, ההפרטה של תחזוקת הקרונועים פגעה גם בבטיחות וגם בזמינות הרכבות. "לאחר העברת (התחזוקה של) צי הקרונועים למיקור חוץ, התאפיינה שנת 2014 בתקלות רבות שחלקן היו בטיחותיות", מציינים באגף הרכבות, "(ו)במקביל היינו עדים לירידה דרסטית בזמינות התפעולית של צי זה".

The post הסיכון למוות במפגשי רכבת בישראל כפול פי 3 מאירופה appeared first on TheCar.

לפני כשלושה שבועות אישר דירקטוריון רכבת ישראל עסקה לרכישת תדרים ב-220 מיליון שקלים. למה צריכה הרכבת לרכוש תדרים במאות מיליוני שקלים? בחברה הסבירו כי "השימוש בתדרים נחוץ לשם מערכת שליטה ובקרה על תנועת הרכבות, אשר הינה חלק מן התכניות לפיתוח ושיפור מערכת ההסעה להמונים בישראל ולהגדלת קיבולת הנסיעה של תושבי מדינת ישראל ברכבת בהיקפים נרחבים".

ומי מכר לרכבת ישראל את התדרים? צה"ל ומשרד הביטחון. ומי יעמיד לזכות הרכבת את הסכום הנחוץ לרכישת התדרים? משרד האוצר. לפי רכבת ישראל, "פינוי התדרים יבוצע… כנגד ארבעה תשלומים אותם התחייבה החברה להעביר למשרד הביטחון, בסך כולל של 220 מיליון שקלים, אשר יועמד לחברה במלואו על-ידי משרד האוצר". ובמלים פשוטות, הכסף שייצא מכיס אחד של מדינת ישראל ייכנס מיד לכיס אחר.

"משאב שהמדינה מקצה"
העסקה למכירת התדרים מצה"ל ומשרד הביטחון לרכבת ישראל מתנהלת כבר תקופה ארוכה. לפני כשלוש שנים החלה הרכבת לבחון את התקנתה של אותה מערכת שליטה ובקרה חדשה, שדורשת את השימוש בתדרים שנרכשו. וכמו תדרים רבים אחרים במדינת ישראל, התברר שגם אלו שנדרשו למערכת החדשה היו "בבעלות" צה"ל ומשרד הביטחון.

אולם, יש לזכור שתדרים הם משאב ציבורי. "מדובר במשאב שהוא משאב במחסור, משאב שהמדינה מקצה", הסבירה לפני כחודשיים היועצת המשפטית של משרד התקשורת, עו"ד דנה נויפלד, בדיון שערכה ועדת הכספים בעניין הקצאת תדרים ורכישת רישיונות שימוש בתדרים. "הכסף (שמתקבל ממכירת תדרים, ש.ה) הולך לאוצר המדינה", הבהירה היועצת המשפטית.

ואכן, חברות מסחריות שמבקשות להשתמש בתדרים, כמו למשל חברות תקשורת סלולרית, נדרשות לרכוש אותם ממדינת ישראל, לרוב במסגרת מכרזים פומביים שמפרסם משרד התקשורת. לכאורה, רכבת ישראל, שהיא חברה בבעלות מלאה של הממשלה, אינה שונה מחברות מסחריות בבעלות פרטיות, ועליה לשלם עבור תדרים שהיא רוכשת מהמדינה.

אלא שבניגוד לחברות מסחריות, וגם בניגוד לחברות ממשלתיות "רגילות", רכבת ישראל מפעילה שירותי תחבורה ציבורית, והמערכת שהפעלתה דורשת את התדרים נחוצה לשם שיפור הבטיחות של הנוסעים ברכבת. לכן, הבחירה של צה"ל ומשרד הביטחון לנהל משא ומתן ארוך מול הרכבת למכירת התדרים אינה ברורה מאליה, ואף מעוררת קשיים רבים.

המדינה רוכשת מעצמה
ההחלטה על התקנת מערכת הבקרה החדשה התקבלה לאחר התנגשות בין שתי רכבות נוסעים באפריל 2011. באותה תאונה נפגעו עשרות נוסעים, ומחקירתה עלה כי מערכות הבטיחות שמפעילה הרכבת פעלו כשורה, אך בגלל מגבלות טכניות הן לא הצליחו למנוע את התאונה. חקירת הרכבת גם העלתה ששיפור הבטיחות דורש את החלפת מערכות הקשר והעצירה האוטומטית.

רק כשלוש שנים לאחר שהוגשו מסקנות אותה חקירה, אושרה העסקה לרכישת התדרים הנחוצים להפעלת מערכת הבקרה החדשה. בתקופה זו נדרשה הרכבת להעסיק יועצים חיצוניים שיסייעו ברכישת התדרים: החברה שכרה את שירותיו של היועץ הכספי לשעבר של הרמטכ"ל, תא"ל (במיל') מהרן פרוזנפר, ובנוסף נשכרו שירותיו של בכיר לשעבר במשרד התקשורת, אשר היה אחראי על תחום רישוי תדרים במשרד.

לא ברור מדוע נזקקה הרכבת לשירותיהם של יועצים חיצוניים לניהול המגעים עם משרד הביטחון וצה"ל, אך אין ספק ששירותי שני הבכירים – שהכירו היטב את משרדי הממשלה הרלוונטיים – לא היו זולים. ליועץ הכספי של הרמטכ"ל שילמה הרכבת כ-400 אלף שקלים לתקופת התקשרות של שנה אחת, ועלות שכירת שירותיו של הבכיר במשרד התקשורת הסתכמה בכ-150 אלף שקלים לתקופה של חצי שנה.

ובסופו של ההליך המסובך למכירת התדרים נדרשה הרכבת לשלם סכום של 220 מיליון שקלים למשרד הביטחון וצה"ל – סכום שכאמור ימומן במלואו על-ידי משרד האוצר. כך נוצר מצב בלתי סביר, שבו משרד ממשלתי רוכש מהמדינה משאב ציבורי, לצורך הקצאתו לחברה ממשלתית שמספקת שירות ציבורי לאזרחי המדינה.

The post משחקים בכסף: מי מכר לרכבת תדרים ב-220 מיליון? appeared first on TheCar.

בראש השנה הושבתו שירותי התחבורה הציבורית בישראל למשך כיומיים וחצי. עבור מי שמחזיק ברכב פרטי, השבתת התחבורה הציבורית אינה רלוונטית. אלא שעבור מאות אלפי ישראלים שאינם מחזיקים ברכב פרטי, הפסקת שירותי האוטובוסים והרכבות למשך יומיים וחצי מהווה עוול חברתי ואתגר תחבורתי כמעט בלתי פתיר.

לא נעים להיות נוסע באוטובוס
מי שאינם מחזיקים ברכב פרטי ונזקקים לשירותי התחבורה הציבורית נמנים לרוב עם השכבות החלשות באוכלוסיה, ומצבם של הנוסעים באוטובוסים בעייתי במיוחד. כך למשל, לפי דו"ח שפרסם משרד התחבורה בסוף 2012, השכר הממוצע של נוסעי האוטובוסים בישראל נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע במשק.

שלא במפתיע, שיאני השכר הם מי שמשתמשים בכלי רכב פרטיים, ואחריהם ניצבים נוסעי רכבת ישראל, ששכרם הממוצע גבוה מהשכר הממוצע במשק ונמוך בכ-10% בלבד משכרם של בעלי רכב פרטי.

יתרה מכך: מרבית המשתמשים באוטובוסים מוגדרים כ"נוסעים שבויים" – נוסעים אשר אין ברשותם אפשרות להחליף את הנסיעה באוטובוס באמצעי תחבורה אחר. למעשה, לפי חברת נתיבי איילון, שערכה סקר נוסעים גדול ב-2013, אחוז הנוסעים שאינם "שבויים" – כלומר, נוסעים שיכולים לבחור באמצעי תחבורה אחר – מגיע לכל היותר ל-5% בלבד.

"מתוך כל בעלי הרישיון (שנוסעים באוטובוסים, ש.ה) רק 24% מהנסיעות מתבצעות על-ידי בעלי רישיון שבמשק הבית שלהם ישנו כלי רכב כלשהו", הסבירו בנתיבי איילון, "(ו)רק כ-1.95% מכלל (ה)נסיעות מתבצעות על-ידי נוסעים בעלי זמינות רכב ברורה".

ראוי לזכור שאוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורית העיקרי בישראל, ובפער עצום מאמצעי תחבורה אחרים. לפי נתוני משרד התחבורה, מספר הנסיעות באוטובוסים מגיע לכ-700 מיליון בשנה. לשם השוואה, מספר הנסיעות השנתי ברכבת ישראל, שבפיתוחה מושקעים מדי שנה מיליארדי שקלים, מגיע לפחות מ-10% מזה שמבוצעות באוטובוסים.

בימי שבת וחג, גם אוטובוסים וגם רכבות מושבתים מכל פעילות. בכך פוגעת המדינה בשכבות מוחלשות, שזקוקות לשירותי תחבורה ציבורית על-מנת לנהל את שגרת חייהן. ואם לא די בכך, השבתת אוטובוסים ורכבות ל-24 שעות מדי שבוע – ולמשך זמן רב יותר בחגים – גם מעודדת את השימוש ברכב פרטי, שכן מי שרוצה ליהנות מחופש תנועה בלתי מופסק נדרש לרכוש מכונית.

מי רוצה לראות נכדים?
למרות שהפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת וחג נחשבת לעתים קרובות לסוגיה דתית, יש רבים שרואים בה דווקא סוגיה חברתית ותחבורתית. "אני חושב שזה נושא חברתי", אמר שר האוצר, משה כחלון, בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 לפני הבחירות האחרונות. "מי שצריך תחבורה ציבורית בשבת זה אדם שאין לו כסף לרכוש רכב, ואני לא רוצה שייסע במונית או שהיא תיסע במונית לראות את הנכד שלה".

דברים דומים נאמרו על-ידי פוליטיקאים רבים, ובהם בכירים במפלגת הליכוד. למשל, גלעד ארדן (מספר 2 בליכוד), יולי אדלשטיין (מספר 3 בליכוד), זאב אלקין (מספר 8 בליכוד וצחי הנגבי (מספר 9 בליכוד) – כולם יזמו הצעות חוק שביקשו לאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת וחג, וזאת משיקולים חברתיים, סביבתיים ותחבורתיים.

סקרים שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מעלים שרוב הישראלים תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית. באופן טבעי, בקרב החילוניים נרשם רוב מוחלט שתומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אך גם בקרב כלל הישראלים אפשר למצוא רוב יציב, שנשמר כבר שנים ארוכות.

אלא שהצהרות פוליטיקאים, שיקולים חברתיים ובטיחותיים, וגם רצון רוב העם אינם מצליחים לשנות את הסדר הסטטוס-קוו – הסדר שמקורו במכתב ששלח דוד בן-גוריון להסתדרות אגודת ישראל לפני קום המדינה, ואשר ממשיך למשול ביד רמה בהסדרי דת ומדינה בעשור השני של המאה ה-21.

"ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וככזו עליה לשמר כללים ייחודיים הקשורים לזהותה". את הדברים האלה כתב באפריל האחרון שר התחבורה, ישראל כץ, בהתייחסו לסוגיית הפעלת התחבורה הציבורית בשבת. דבריו מייצגים את היטב את הקו שבו נוקטות ממשלות ישראל מאז שנות ה-50.

וכך, בזמן שבעלי רכב פרטי הצטופפו בפקקים בדרך לארוחות החג, בילויים משפחתיים וטיולים בחיק הטבע, מאות אלפי ישראלים שאינם מחזיקים ברכב פרטי היו – כבכל השבתות והחגים – שבויים בביתם.

The post שבויים בשבת וחג: מה עושים בראש השנה ללא רכב פרטי? appeared first on TheCar.

לשר הכלכלה, אריה דרעי, הייתה השבוע בשורה לנוסעים בתחבורה הציבורית. "נעביר בחקיקה מע"מ אפס על תחבורה ציבורית", אמר בדיון שערכה ועדת הכספים של הכנסת. "זה יסייע לאוכלוסיות החלשות וגם יעודד תחבור הציבורית". לדברי השר דרעי, עלות הפחתת המע"מ לנוסעי התחבורה הציבורית היא כ-650 מיליון בשנה.

כמובן שכל חיסכון בעלות השימוש בתחבורה הציבורית הוא בשורה טובה, ובעיקר עבור נוסעים שנמנים עם השכבות החלשות. אלא שכמו במקרה של רפורמת התעריפים שהוכרזה לאחרונה, גם יעילותה של הפחתת המע"מ צפויה להיות שולית בלבד. זאת, מאחר שהבעיה העיקרית של התחבורה הציבורית בישראל היא רמת שירות נמוכה, ולא עלות הנסיעות.

"יש הלימה בין איכותם הנמוכה יחסית של שירותי הציבורית בישראל ובין מחירם הנמוך", הסביר ד"ר יניב רונן ממרכז המחקר של הכנסת, בסקירה שפרסם המרכז בשנה שעברה. באותה סקירה גם נמצא שמחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית בישראל נמוכים יחסית למדינות רבות במערב אירופה.

יתרה מכך, דבריו של השר דרעי בעניין עידוד השימוש בתחבורה הציבורית אינם מבוססים. הפחתת המע"מ אמנם עשויה לחסוך כמה עשרות שקלים לכל משפחה, אך הוזלה שכזו לא תשכנע בעלי מכוניות לנטוש את הרכב הפרטי לטובת נסיעה באוטובוס.

בסקר נוסעים רחב-היקף שערכה חברת נתיבי איילון בשנת 2013 נמצא כי לרוב המשתמשים באוטובוסים אין חלופה. "מרבית הנוסעים באוטובוסים הינם נוסעים 'שבויים' לתחבורה ציבורית", הסבירו עורכי הסקר. "אין להם רישיון ו-או לא עומד לרשותם רכב לשימוש בנסיעות השונות".

מאותו סקר גם עלה כי רק 24% מהנסיעות באוטובוסים מתבצעות על-ידי בעלי רישיון נהיגה שיש להם גישה לכלי רכב, ורק ל-3.8% מבעלי הרישיון שנוסעים באוטובוסים יש במשפחה מספר כלי רכב שזהה למספר הנפשות בבית – מדד שלטענת עורכי הסקר מצביע על זמינות רכב ברורה.

ממצאי סקר הנוסעים שערכה חברת נתיבי איילון ב-2013 כמעט זהים לאלו שעלו מסקר דומה שערכה החברה לפני כעשר שנים – עדות לכך שלא חל כל שיפור משמעותי במצב התחבורה הציבורית בישראל. בסקר שנערך ב-2003 נמצא כי "רק 3% מבין הנוסעים באוטובוס במטרופולין תל-אביב אינם נוסעים 'שבויים', דהיינו – נוסעים שהיה באפשרותם לבצע את הנסיעה ברכב פרטי… ל-56% מהנוסעים אין רישיון נהיגה, ול-48% מהם אין רכב זמין במשפחה".

אמנם חל שינוי מינורי בשיעור הנוסעים שמחזיקים ברישיון נהיגה ובשיעור הנוסעים שנהנים מנגישות לרכב זמין במשק הבית, אך שינויים אלה נובעים מעלייה ברמת החיים הכללית. למעשה, נראה שאין מי שיחלוק על כך שהתחבורה הציבורית ממשיכה להיות הברירה היחידה של השכבות החלשות, בעוד שבעלי גישה לרכב פרטי כלל אינם רואים באוטובוסים חלופה לשימוש ברכב פרטי.

"התחבורה הציבורית היא לא טובה, לא יעילה, לא זולה מספיק, לא מדויקת מספיק, (ו)לא אמינה מספיק", אמר בסוף יולי יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לתחבורה ציבורית, ח"כ דב חנין, "(התחבורה הציבורית היא) עדיין במקרים רבים מקום של קהל שבוי – מי שאין לו ברירה נוסע באוטובוס, מי שיש לו ברירה נוסע בדרך אחרת".

The post מע"מ אפס בתחבורה הציבורית: למי זה טוב? appeared first on TheCar.

בשנים 2015 ו-2016 מתכנן משרד התחבורה להשקיע כ-11.3 מיליארד שקלים בפיתוח כבישים, ומתברר שעיקר התקציב נועד לשרת גברים: לפי ניתוח שערך משרד האוצר, כ-7.9 מיליארד שקלים מסך תקציב הפיתוח ישרתו גברים, ורק כ-3.4 מיליארד שקלים ישרתו נשים.

ואיך הגיעו במשרד האוצר למסקנה העגומה? "נראה שכ-70% מכלל הנסועה של נהגים ונוסעים ברכב פרטי מתבצעת על-ידי גברים, ובהתאמה (רק) כ-30% על-ידי נשים", מסבירים באגף התקציבים באוצר. ומתברר שמקור ההתפלגות הלא שוויונית של הנסועה הוא אי שוויון בין גברים ונשים.

באוצר אומרים כי הפערים בנסועה בין גברים ונשים נובעים משני גורמים אפשריים: "פערי השכר בין גברים לנשים, שאינם מאפשרים לנשים להצדיק כלכלית נסיעה ארוכה לעבודה, וכן המוסכמה החברתית הנפוצה, שעל האישה להיות זמינה יותר מהגבר לחזור מהעבודה הביתה, במידה ועולה צורך לטפל באירוע לא מתוכננן הקשור לילדי המשפחה".

חוסר השוויון בין גברים ונשים נמשך גם בתחבורה הציבורית. למרות שנשים משתמשים באוטובוסים בשיעור גבוה מאשר גברים, תכנון הקווים אינו מתחשב בצרכים והרגלי נסיעה ייחודיים של נשים.

במשרד האוצר מסבירים כי "על אף הנתונים המצביעים על רוב של נשים אשר עושות שימוש בתחבורה הציבורית, התלות היחסית שלהן בשירותי התחבורה הציבורית ודפוסי השימוש הייחודיים להן, כיום לא ניתנת התייחסות מגדרית בתכנון ותפעול התחבורה הציבורית".

היעדר ההתחשבות בצרכים הייחודיים של נשים בתחבורה הציבורית גורר בעיות נוספות, ובהן – פגיעה באפשרויות התעסוקה של נשים. באוצר מבהירים כי "ניתן לשער כי מאפייני השימוש של נשים בתחבורה הציבורית, והיעדר המענה לכך בשירותים המסופקים, מכתיבים ומצמצמים פעמים רבות את בחירת אזור התעסוקה הרלוונטי עבור נשים, ואף מהווים חסם בפני השתתפות בשוק התעסוקה בכלל במקרים מסוימים".

כבישים במקום אוטובוסים ורכבות קלות
למרות שבמשרד התחבורה מתגאים בשנים האחרונות בהשקעה גוברת בתחבורה ציבורית, עיקר תקציבו של המשרד מופנה לפיתוח כבישים בינעירוניים. בשנים 2015 ו-2016 ישקיע המשרד כ-10 מיליארד שקלים בפיתוח כבישים בינעירוניים, לעומת כ-3.3 מיליארד שקלים שיושקעו בפיתוח תחבורה ציבורית ואמצעי הסעת המונים.

פיתוח כבישים בינעירוניים משרת בעיקר את השכבות החזקות והמבוססות בחברה: שיעור הבעלות ברכב פרטי בישראל נמוך משמעותית מהמקובל במדינות מפותחות, ורבים ממשקי הבית בעשירונים התחתונים אינם מחזיקים ברכב פרטי, או שהם מחזיקים לכל היותר ברכב פרטי אחד.

אגב, במשרד האוצר אומרים כי בפיתוח פרויקטי תחבורה ניכר "תת ביצוע" – פער בין התכנון והביצוע בפועל, שמתבטא בין השאר בכך שחלק מהתקציב המיועד לפרויקטים תחבורתיים אינו מנוצל. באוצר מסבירים שהסיבה לתת הביצוע היא עיכובים שונים בהקמה של פרויקטים והשלמתם, אשר נובעים בין השאר מקשיים בתכנון ובתיאום.

הקשיים והעיכובים ניכרים בעיקר בפרויקטי תחבורה ציבורית, וכתוצאה מכך מגיעה המדינה למצב אבסורדי: עוד ועוד תקציבים מושקעים בכבישים, במקום לקדם ולהשלים פרויקטי תחבורה ציבורית. בעניין זה מבהירים באוצר כי "קשיי התכנון, התיאום והביצוע בתחום התחבורה הציבורית, בדגש על מערכות להסעת המונים במטרופולינים, גרמו באופן קבוע בשנים האחרונות להסטת תקציב לא מנוצל… מפרויקטי התחבורה הציבורית אל פרויקטי הכבישים".

ומתברר שבאוצר מצאו פתרון לעיכובים בהקמת פרויקטי תחבורה ציבורית: "הפתרון הבסיסי לקשיים אלה הינו שינוי מבני, שעיקרו מעבר לניהול ענף התחבורה הציבורית באמצעות רשויות תחבורה ציבורית מטרופוליניות, תוך העברת הסמכות והאחריות ממשרדי הממשלה לרשויות מטרופוליניות.. שינוהלו על-ידי השלטון המקומי, כמקובל במטרופולינים המתקדמים בעולם".

אין ספק שהפתרון שמצאו פקידי האוצר ראוי, אך יש עמו בעיה אחת: מאז שנות ה-70 ממליצים מומחי תחבורה, ועדות ציבוריות, כלכלני בנק ישראל ואפילו בכירי משרד התחבורה על הקמת רשויות מטרופוליניות לניהול התחבורה הציבורית. אלא שעד היום, לא הצליחה אף ממשלה בישראל להקים רשות שכזו.

ולמה מתקשה מדינת ישראל ביישום פתרון שהוכח במדינות מפותחות? בסקירה של מרכז המחקר של הכנסת מ-2009 מוצגת הסיבה העיקרית, שהייתה תקפה אז – והיא תקפה גם כיום: "רוב הקשיים מתרכזים בטיב חלוקת הסמכויות בין הרשויות המקומיות לבין עצמן, ובין הרשויות המקומיות לבין הממשלה. עיקר הקושי הוא של הגופים השונים לוותר על חלק מסמכויותיהם לטובת גוף חדש, אשר אין להם שליטה מלאה עליו".

The post תקציב התחבורה: משקיעים בכבישים ובגברים, ולא בנשים ואוטובוסים appeared first on TheCar.

לפני שבוע בדיוק, ביום שני (24.8) בשעות הערב המוקדמות, נסגר מחלף ענבה בכביש מספר 1 לכיוון מזרח למשך כ-50 דקות. הסיבה: אוטובוס שעלה באש עצר את התנועה במקום, והביא להסטת התנועה לדרכים חלופיות. על-פי משרד התחבורה, סגירת הכביש גרמה לפקקי ענק ולנזק כלכלי גדול למשק כולו.

ומתברר ששוב, כמו בכל אחת מהשנים האחרונות, שריפת אוטובוס אינה אירוע חריג או נדיר. לפי משרד התחבורה, גם בשנת 2015 "אנו עדים לריבוי מקרי שריפה באוטובוסים". וממש כמו בשנים קודמות, גם כעת פונה משרד התחבורה לקציני בטיחות בבקשה "לוודא כי במסגרת הביקורת החודשית יינתן דגש על בדיקת המערכות אשר עלולות לגרום לשריפה". פנייה דומה נשלחה ב-2013, וגם באפריל האחרון.

לפי נתונים של נציבות כבאות והצלה, בין 2012 ו-2014 אמנם נרשמה ירידה במספר האוטובוסים שנשרפים ומטופלים על-ידי כבאי הנציבות, אך גם לאחר הירידה מתברר שאירועי שריפה אינה נדירים. לפי נתונים שפרסם אגף המבצעים בנציבות, בשנת 2014 נשרף אוטובוס בכל שלושה ימים בממוצע (128 שריפות בסך הכל). יש לציין כי במשרד התחבורה הסבירו בעבר כי מקורם של מרבית מקרי השריפה הוא באזור המנוע של האוטובוסים.

ומה הפתרון שהגה משרד התחבורה לבעיה? באפריל 2015 הודיע המשרד כי אוטובוסים יחויבו בהתקנת מערכת כיבוי אש אוטומטית. על-פי החלטת משרד התחבורה, החל מ-1 באוקטובר 2015 יחויב כל אוטובוס חדש בהתקנת מערכת כיבוי אש, והחל מ-1 בינואר 2016 יחויבו כל האוטובוסים שגילם עד שבע שנים בהתקנת המערכת.

אלא שבישראל נוסעים אלפי אוטובוסים בני יותר משבע שנים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מתוך כ-17,800 אוטובוסים שנעו בכבישים ב-2014, כ-6,500 היו בני יותר משבע שנים – מהם כ-3,400 שגילם יותר מ-11 שנים. על-פי נתוני הלמ"ס, מתוך כ-15 אלף אוטובוסים ציבוריים, כשליש הם בני יותר משבע שנים וכחמישית הם בני יותר מ-10 שנים.

מלבד חוסר הנוחות והנזק הכלכלי שגורמות שריפות אוטובוסים, הבעיה העיקרית היא כמובן בטיחותית: שריפה באוטובוס עלולה לגרום לפגיעה בנפש בהיקף גדול. "שריפות אוטובוסים (הן) פצצת זמן מתקתקת", אמר ב-2013 ראש אגף בטיחות אש וחקירות בנציבות כבאות והצלה, טפסר בכיר חיים תמם.

"המזל הגדול הוא שעד כה איש לא נפגע בעקבות אירועים אלו", הבהיר תמם בעקבות שמונה שריפות שאירעו במהלך שבוע אחד בפברואר 2013. השאלה היחידה כעת היא עד מתי ימשיך המזל לשחק לטובת הנוסעים באוטובוסים.

The post שוב: אוטובוסים נשרפים, אך מערכות כיבוי יותקנו רק ב-2016 appeared first on TheCar.

שר התחבורה נגד משטרת ישראל נגד הרוכבים. עם הרחבת העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן, קיבלו לאחרונה רוכבי אופנועים וקטנועים בשורה: בעקבות שיבושי התנועה יבוטל האיסור על רכיבה בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים), ורוכבים יוכלו לנסוע בנת"צים באופן חופשי.

ראש לתומכים בהחלטה היה שר התחבורה, ישראל כץ, שהבהיר כי "ההחלטה לאפשר לרוכבי הדו-גלגלי לנוע בחופשיות בנתיבי התחבורה הציבורית היא נכונה בטיחותית ותחבורתית. אחרי תקופת מבחן קצרה, ואני מקווה (שתהיה) מוצלחת, בכוונתי לעגן את ההחלטה באופן קבוע בתקנות".

ראוי לציין כי לאורך כהונתו הארוכה כשר התחבורה, כץ תמך באופן עקבי בשילוב רוכבי דו-גלגלי בנתיבי תחבורה ציבורית. למשל, בדיון שנערך במליאת הכנסת בינואר 2011 התייחס השר כץ להצעת חוק שביקשה לאפשר לרוכבים להשתמש בנת"צים ואמר כי "בהחלט אפשר לבדוק (אם לאפשר לרוכבים לנסוע בנת"צים, ש.ה), ואולי נקבע איזה נוהל של בהדרגה ובאופן ניסיוני".

אלא שלמרות תמיכתו העקבית, השר כץ נותר חסר אונים מול גורמי המקצוע במשרדו ומול אגף התנועה במשטרת ישראל. בזמן שהשר מביע פומבית את תמיכתו, במשטרה הבהירו כי החוק אוסר על רכיבה בנת"צים וההשלכות הבטיחותיות של ההסדר המוצע עוד לא נבחנו. לכן, כך הצהירו במשטרה, תבוצע האכיפה בנת"צים גם כלפי רוכבי דו-גלגלי, וזאת למרות הצהרות קודמות ולמרות תמיכתו של השר כץ בהסדר שמאפשר רכיבה חופשית בנתיבי האוטובוסים.

אך לא רק במשטרה מביעים עמדה הפוכה מזו של השר כץ: גורמי המקצוע במשרד התחבורה מתנגדים כבר שנים ארוכות להסדרים שנועדו לאפשר לרוכבים לנסוע בנת"צים. למעשה, השר עצמו מודע לכך היטב, ואף הבהיר זאת כמה פעמים בעבר. "אנשי המקצוע אומרים שלא ניתן לאפשר כרגע לבצע (הסדר שמאפשר רכיבה בנת"צים, ש.ה)", הסביר השר במליאת הכנסת ב-2011.

התנגדות הגורמים המקצועיים במשרד התחבורה הביאה לדחיית הצעות חוק פרטיות שביקשו להתיר רכיבה בנת"צים: בכנסת ה-15 הוגשה הצעת חוק שכזו על-ידי ח"כ איתן כבל (כיום, יו"ר ועדת הכלכלה), בכנסת ה-16 הגיש הצעה דומה ח"כ גלעד ארדן (כיום, השר לביטחון פנים והאחראי על משטרת ישראל), ובכנסת ה-17 הוגשה הצעה זהה על-ידי ח"כ חמד עמאר (יו"ר השדולה למאבק בתאונות).

אמנם השר כץ אומר כעת כי ישקול את עיגון ההסדר בתקנות, אך עד שיצליח לעשות זאת – ואין כל ערובה לכך שיצליח, בגלל התנגדות גורמי המקצוע במשרדו ובמשטרת ישראל – מומלץ לרוכבי דו-גלגלי להישמר מפני רכיבה בנת"צים. גם בגלל הקנס שהם צפויים לקבל אם ייתפסו, אך בעיקר בגלל הסכנה הבטיחותית שכרוכה בחוסר הוודאות שנוצרה באשר למצב החוקי.

אגב, בזמן שבמשטרת ישראל טוענים שההשלכות הבטיחותיות של ההסדר עוד לא נבחנו, יש לזכור כי הסדרים דומים נהוגים בעולם כבר לא מעט שנים. למשל, בלונדון הוחלט בתחילת העשור להתיר לרוכבים לעשות שימוש במרבית נתיבי האוטובוסים במטרופולין, וזאת לאחר שניסוי רחב-היקף העלה כי לא חל שינוי לרעה בבטיחות.

The post רוכבים, כדאי שתתרחקו מנתיבי התחבורה הציבורית appeared first on TheCar.

גרים או עובדים בתל-אביב? כדאי שתתכוננו: עיריית תל-אביב מעוניינת לבחון הטלת אגרות גודש, ובינתיים עשויה לייקר משמעותית את תעריפי החנייה. בתכנית לצמצום זיהום האוויר מתחבורה בתחומי העיר תל-אביב, שפורסמה להערות הציבור, מבהירים בעירייה כי אגרות גודש – מס שמשלמים נהגים בכניסה לכבישים או אזורים קבועים מראש – הם אמצעי יעיל במיוחד לצמצום זיהום האוויר ועומסי התנועה.

בעיריית תל-אביב מציינים כי אגרות גודש דיפרנציאליות, שמשתנות בהתאם למיקום וזמן הנסיעה, הן פתרון אופטימלי לבעיות הגודש בערים. "יש עניין רב בבחינת אגרות הגודש כאמצעי מדיניות בעל פוטנציאל לצמצום ההשפעות הסביבתיות בכלל (של גודש תנועה, ש.ה) והפחתת זיהום האוויר בפרט", מסבירים בעירייה. "אגרות גודש, שתואמות את תנאי הגודש ואי לכך משתנות בזמן ובמרחב, מהוות פתרון מיטבי… (לבקרת) עוצמת הגודש בערים".

בתכנית שפרסמה העירייה אפשר גם למצוא התייחסות ליתרונות הגלומים בהטלת אגרות גודש על נהגים: "יתרונן של אגרות גודש הוא שהן משרתות את איכות הסביבה ובעיית התחבורה כאחד על-ידי הקטנת הביקוש ויעילות השימוש בתשתית הקיימת", מסבירים בעיריית תל-אביב. "אגרות גודש מעודדות פיזור טוב יותר של הנסיעות למרכזי הערים, ומשפיעות על עלות השימוש ברכב פרטי".

ומה אומרים על כך במשרד התחבורה? למרות ששר התחבורה, ישראל כץ, הבהיר כמה פעמים בעבר כי הוא מתנגד להטלת אגרות גודש, בכיר במשרדו הבהיר כי התייחסותה של עיריית תל-אביב לנושא אגרות הגודש הוא "בהחלט במקום". ראוי לזכור כי השר כץ התבטא בעניין בחריפות בשנים האחרונות. למשל, בפברואר 2013 אמר השר כי "למשרד התחבורה אין כל כוונה להטיל אגרות גודש על כלי רכב בכניסות לערים הגדולות, או בכל מקום אחר בארץ".

אלא שגם בעיריית תל-אביב יודעים היטב שהטלת אגרות גודש היא צעד בעייתי: למרות שפתרונות טכנולוגיים ניתנים ליישום מהיר יחסית, גביית מס נוסף מנהגים תעורר ביקורת ציבורית חריפה ועלולה לפגוע פוליטית בכל נבחר ציבור שיהיה מעורב בתכנית שכזו. ואכן, בתכנית לצמצום זיהום האוויר שפרסמה העירייה, אפשר למצוא התייחסות זהירה מאוד לנושא אגרות הגודש.

"נושא האגרות צריך להיבחן באופן מעמיק", מרגיעים בעיריית תל-אביב, "כדי שמדיניות זו תפעל בכיוון הנכון, ולא תביא להשפעות שליליות, כמו למשל האצת הפירבור". כמובן שתוצאה נוספת של הטלת אגרות גודש היא נהירת עסקים מתל-אביב לערים שכנות בגוש-דן, שתביא לפגיעה חמורה בהכנסות העירייה ולכן עלולה לערער את מעמדה כמרכז העסקי של ישראל.

אז נייקר את תעריפי החניה
אז מה אפשר לעשות עד שניתן יהיה להטיל אגרות גודש על נהגים? "תעריפי החניה הם התחליף הקרוב ביותר לאגרות גודש ויש לעודד את השימוש בהם כל עוד אין יכולת ליישם אגרות אלה", מצהירים בעיריית תל-אביב, ומציינים כי "ניתן לקבוע אגרות חניה דיפרנציאליות רגרסיביות (מחיר יורד) ופרוגרסיביות (מחיר עולה) לטובת יוממים, קונים ומבקרים… כמו כן, ניתן להתקין מדחנים או לעשות שימוש בכרטיסי חניה, על-מנת לווסת את משך החניה ולצמצם חניה ארוכה".

אלא שכמו במקרה של אגרות הגודש, גם ייקור תעריפי החניה עלול להביא לתוצאות בלתי רצויות מנקודת מבטה של העירייה, כמו למשל פגיעה בעסקים ובתושבים. בעירייה אומרים כי "בקביעת היצע החניה קיים קונפליקט בין האינטרס לשמור על חיוניות מסחרית וחברתית של אזורים במרחב העירוני, לבין השאיפה להקטין את תנועת כלי הרכב הפרטיים באזורים בהם הגודש רב".

ושוב, כמו במקרה של אגרות הגודש, גם תעריפי חניה הם נושא שמעורר מחלוקת בין העירייה ומשרדי הממשלה. "משרד התחבורה גורס שיש ליישם תקן חניה מצומצם, בהנחה שהדבר יביא לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית", מציינים בעירייה. "המשרד תומך ביצירת מנגנון מדורג, כך שבאזורים הקרובים למרכזי תחבורה ציבורית, כמו תחנת רכבת, יאושר מספר מקומות חניה מצומצם".

ומה רוצים בעיריית תל-אביב? "מנקודת מבטה של העירייה, יישום מידי של מדיניות זו (צמצום תקני החניה בעיר, ש.ה) הוא בעייתי, כל עוד מערכת התחבורה הציבורית הקיימת מתקשה להתחרות עם הרכב הפרטי, באין מערכת הסעת המונים מפותחת במטרופולין ובהיעדר יישום מדיניות להעדפת תחבורה ציבורית בכל חלקיו (של המטרופולין)".

למעשה, בעירייה סבורים שצמצום תקני חניה במצב הנוכחי של התחבורה הציבורית הוא הרה-אסון: "העירייה חוששת כי מדיניות החניה המוצעת תגרום לבריחה של עסקים ושירותים לאזורים פריפריאליים שבהם לא תוטל כל הגבלה על רכבים פרטיים". זו הסיבה לכך שהעירייה מנסה לדחות את היישום של תקני חניה מופחתים עד הפעלת הקו הראשון של הרכבת הקלה ב-2021, ובמקביל עלתה דרישה מצדה להחיל תקנים מצומצמים באזורי תעסוקה בכל אזור המרכז.

The post זה מתקרב: אגרות גודש בתל-אביב ותעריפי חנייה יקרים appeared first on TheCar.

בעקבות העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן, רכבת ישראל נערכת לקראת גידול משמעותי במספר הנוסעים שעושים שימוש בקווי החברה. כחלק מהיערכותה לגידול הצפוי במספר הנוסעים, החברה עומדת לרכוש מאות מתקנים ייעודיים לאופניים, שנועדו לאפשר לנוסעים לשלב בין נסיעה בינעירונית ברכבת ובין רכיבה באופניים בתוך הערים.

לדברי מנהל אגף לוגיסטיקה ברכבת, "בעקבות התחלת עבודות החפירה של הקו האדום (הקו הראשון של הרכבת הקלה, ש.ה), והגידול הצפוי בכמויות הנוסעים כמו-גם מגבלת שטחי חניות אופניים סמוכות לתחנות הנוסעים, (מבוקש) אישור לרכוש מתקני אופניים דו-קומתיים, שיוצבו בסמוך לתחנות הרכבת כשירות לנוסעים".

ברכבת ישראל מתכננים לרכוש לכל הפחות כ-200 מתקני אופניים דו-קומתיים. ברכבת מציינים כי מתקן האופניים שנבחר על-ידי אגף הלוגיסטיקה של החברה "מכפיל את יכולות אחסנת האופניים בשטח נתון… (ו)מנגנון הרמת האופניים לקומת האחסון הגבוהה (הוא) פשוט וקל למשתמש".

למרות שרכישת 200 מתקני אופניים אינה צפויה להגדיל משמעותית את מספר הנוסעים שעושים שימוש משולב ברכבת ואופניים, יצירת שילוביות בין אמצעי תחבורה שונים נחשבת לאחד הפתרונות העיקריים לבעיית גודש התנועה בערים גדולות. למעשה, אחת הבעיות העיקריות בישראל היא היעדר שילוביות בין אמצעי תחבורה שונים, ובעיקר בין אמצעי תחבורה ציבורית כמו רכבות, אוטובוסים ומוניות שירות.

יש לזכור כי על-פי נהלי הרכבת, העלאת אופניים לקרונות הנוסעים נתונה למגבלות שונות. כך למשל, העלאת אופניים רגילים אפשרית בכל הקווים אך רק בקרונות ייעודיים, וזאת בין השעות 09:00 ו-15:00, וכן בין 19:00 ו-06:00 למחרת. עם זאת, במוצאי שבת וחג לא ניתן להעלות אופניים שאינם מתקפלים.

כללי רכבת ישראל גם קובעים כי העלאת אופניים מתקפלים לקרונות נוסעים אפשרית בכל שעות הפעילות, אך רק לקרונות המיועדים לכך. כללים דומים חלים על העלאת אופניים חשמליים: ברכבת ישראל מבהירים כי העלאת אופניים חשמליים אפשרית "כל עוד מדובר באופניים שאינם מחייבים רישוי על פי דין, בהתאם להיותם מתקפלים או שאינם מתקפלים".

אמנם הכללים החלים על העלאת אופניים לרכבת מייצגים שיפור לעומת המצב שהיה נהוג עד לפני שנים אחדות, עדיין חלות מגבלות שונות שמרתיעות לא מעט רוכבי אופניים מפני נסיעה ברכבת ישראל. בין השאר, ברכבת ישראל אוסרים על העלאה של יותר מחמישה זוגות אופניים לרכבת, וכאשר אין מקום בקרון הייעודי נדרשים רוכבים להמתין לרכבת הבאה. גם כאשר הקרון עמוס, נדרשים הנוסעים להמתין לרכבת הבאה.

ראוי לציין כי רק לאחרונה הכריז משרד התחבורה על כוונתו להנהיג רפורמת תעריפים בתחבורה הציבורית, שתוזיל בין השאר את עלות הנסיעה המשולבת באוטובוסים ורכבות בנסיעות במטרופולינים. לרפורמת התעריפים, כמו-גם לעבודות להקמת הרכבת הקלה, צפויה להיות השפעה על מספר הנוסעים ברכבת ישראל.

The post נמאס לכם מעומסי התנועה בגוש-דן? סעו ברכבת ואופניים appeared first on TheCar.

חמישה כלי רכב נגישים ביום. זה כל מה שמשרד התחבורה וחברת נת"ע מציעים לנכים שמתניידים באמצעות כיסא גלגלים ומבקשים לעשות שימוש בשירותי הסעות מחניוני "חנה וסע" שהחלו לפעול במסגרת העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן.

השירות לנוסעים שמשתמשים בכיסאות גלגלים מוצע בשעות קבועות מראש: כלי רכב נגיש יוצא משלושה חניונים (גני יהושע ותל ברוך בתל-אביב, ואצטדיון המושבה בפתח-תקווה) בכל שעה עגולה בלבד, בין השעות 07:00 ו-11:00 בבוקר. בכל שעה אחרת, נכה בעל כיסא גלגלים שמעוניין לעשות שימוש בשירותי ההסעות מהחניונים נדרש לתאם את הגעתו שעתיים מראש.

חשוב לזכור כי הדרישה לתאם את הנסיעה מראש עלולה להרתיע בעלי מוגבלויות מפני שימוש בשירותי ההסעות שמוצעים בחניוני "חנה וסע". כמו כל נהג ונוסע אחרים, בעלי מוגבלויות מעוניינים בגמישות רבה ככל האפשר, וקביעת מועדי נסיעות "קשיחים" ולא תכופים עלולה להרחיק את בעלי המוגבלויות ממעגל המשתמשים בתחבורה הציבורית בכלל ובשירותי ההסעות בפרט.

בהתייחסו לבעיית נגישות דומה ברכבת ישראל, הסביר בעבר פעיל בארגון הפעולה של הנכים כי "בן אדם נורמלי שחי חיים נורמליים, שזו השאיפה שלנו, פשוט אין לו אפשרות לדעת מראש מתי הוא בדיוק יחזור, מתי הוא בדיוק יסיים את הסידורים שלו ומתי הוא ירצה לחזור הביתה. בן אדם יכול לנסוע לעיר מסוימת, הוא יודע מתי הוא רוצה לצאת. אין לו דרך לדעת בדיוק מתי הוא ירצה לחזור".

דברים דומים אמר ח"כ אילן גילאון, שהתייחס גם הוא לבעיית הנגישות ברכבת ישראל בדיון שנערך במליאת הכנסת בשנת 2013: "הדבר האחרון שאדם מוגבל רוצה זה את הצרמוניה מסביב בהגעתו לתחנה… זה הדבר האנטי-נגישותי ביותר שיש".

ראוי לזכור כי בעיית הנגישות של שירותי ההסעות מחניוני "חנה וסע" היא רק חלק אחד מבעיה כוללת של נגישות לקויה בתחבורה הציבורית בישראל. אזרחים בעלי מוגבלויות מתלוננים כבר שנים ארוכות על ליקויים בהתנהלותם של משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית. בין השאר, נטען כי השימוש באוטובוסים ורכבות כרוך לעתים קרובות בסרבול ביורוקרטי מיותר ופוגעני. עוד נטען כי היקף שירותי התחבורה הציבורית שמותאמים לבעלי מוגבלויות רחוק מלהיות מספק.

"למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות?", שאל פעיל באחת מעמותות הנכים בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת בשנה שעברה. "למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת… אנחנו לא רואים את זה בשטח".

The post חניוני "חנה וסע" של הרכבת הקלה: מגבילים את בעלי המוגבלויות appeared first on TheCar.

אמש (א') החלו משרד התחבורה ומשטרת ישראל להציב מצלמות אכיפה בנתיב תחבורה ציבורית בנתיבי איילון, בקטע שבין מחלף חולות ומחלף חולון. בקטע הכביש, שאורכו כ-10 ק"מ, יוצבו 10 מצלמות, וזאת כחלק מתכניתו של משרד התחבורה לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית באמצעות הגברת האכיפה נגד נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים).

במשרד התחבורה הבטיחו אתמול כי המצלמות שיוצבו בנתיבי איילון ישמשו באופן בלעדי לאכיפה של עבירת נסיעה אסורה בנת"צים. על-פי הודעה שפרסם המשרד, "מצלמות האכיפה האוטומטיות שיוצבו בנתיבי התחבורה הציבורית, ישמשו לאכיפת נסיעת כלי רכב שאינם מורשים לנסיעה בנתיב זה בלבד, ולא ישמשו כלל לאכיפת מהירות".

אלא שהמצלמות שבהן תעשה המשטרה שימוש הן מצלמות זהות לאלה המשמשות לאכיפת עבירות מהירות, ובמשרד לביטחון פנים אף הבהירו בעבר כי המצלמות שיוצבו בנת"צים הן חלק אינטגרלי מפרויקט האכיפה האלקטרונית שיישומו החל ב-2012 ("פרויקט א3"). יתרה מזאת: למרות הצהרת משרד התחבורה, מסמך של המשרד לביטחון פנים מסוף 2014 חשף כי המצלמות שיוצבו בנת"צים ישמשו גם לאכיפה של עבירות מהירות.

למעשה, הפעלת המצלמות בנת"צים מחייבת מדידת מהירות של כלי הרכב. לפי בכיר במשרד לביטחון פנים, ההבדל העיקרי בהפעלת המצלמות המיועדות לאכיפת מהירות והמצלמות המיועדות לאכיפת נסיעה אסורה בנת"צים היא "סף המהירות" – המהירות שבה מתחילה המצלמה לתעד כלי רכב. לפי הבכיר, במצלמות שיוצבו בנת"צים יוגדר סף מהירות נמוך במיוחד, כך שבפועל כל כלי רכב שיעבור בנתיב התחבורה יצולם וייבדק. לפיכך, המצלמות שיוצבו בנת"צים ימדדו את המהירות של כל כלי הרכב, ולכן תתקיים היכולת להפיק דו"חות גם לעבירות מהירות.

חשוב גם לזכור כי פקודת התעבורה קובעת כי צילום שמפיקה מצלמת אכיפה ישמש ראיה קבילה בבית משפט לגבי שורה של נתונים, ובהם מיקום כלי הרכב, שעת הנסיעה, מספר לוחית הזיהוי – וכן מהירות הנסיעה. התוצאה היא שלמרות הבטחת משרד התחבורה, אכיפת עבירות מהירות באמצעות המצלמות שיוצבו בנת"צים היא רק עניין של החלטה, ותו לא. ומאחר שאכיפה נמצאת בסמכות המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, נראה שהבטחת משרד התחבורה מאתמול היא בעיקר ניסיון לסכל מראש ביקורת ציבורית, אך ספק אם יש בה משום קביעת מדיניות ארוכת-טווח.

תקן, תקנות ומה שביניהם
למרות שהצבת המצלמות תוכננה להתחיל אמש, הפעלתן המבצעית עדיין אינה נראית באופק. כמו במקרה של המצלמות האלקטרוניות שאוכפות עבירות מהירות ועבירות חציית צומת באור אדום, גם המצלמות שיוצבו בנת"צים אמורות לעמוד בתו תקן של מכון התקנים הישראלי. אלא שתו התקן הישראלי כולל כיום שתי עבירות בלבד (מהירות ואור אדום), ולכן האכיפה של נסיעה אסורה בנת"צים דורשת שינוי של תו התקן הקיים.

שינוי של תו תקן הוא אמנם תהליך קצר מכתיבת תו תקן חדש, אך הוועדה הרלוונטית במכון התקנים עוד לא התכנסה. לכן, עוד לא ידוע מתי יפורסם תו התקן המעודכן. יש לציין כי ללא תקן ישראלי, הפעלה מבצעית של המצלמות בנת"צים תהיה בלתי אפשרית, או שלכל הפחות תהיה בה משום חריגה בלתי סבירה (ובלתי מוסברת) ממדיניות מוצהרת של המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל.

בעניין זה יש לזכור כי הפעלת המצלמות בנת"צים בינעירוניים, אם וכאשר יאושר תו תקן מקומי, פותרת רק חלק מבעיית האכיפה. זאת, מאחר שמרבית הנת"צים ממוקמים בתוך שטחיהן של רשויות מקומיות. אמנם מליאת הכנסת אישרה בסוף יולי חוק שקבע כי רשויות מקומיות יוסמכו לאכוף עבירות נסיעה אסורה בנת"צים, אך יישום החוק מותנה בהתקנת תקנות על-ידי משרדי הממשלה.

אלא שמלאכת ההכנה של התקנות עוד לא הסתיימה, ולא ברור אם משרד המשפטים – שמוביל את הכנת התקנות – יצליח לעמוד במועד שנקבע (חודשיים מיום אישור החוק). ומה התוצאה? אכיפה דלילה בלבד, שספק רב אם יהיה בכוחה להשפיע על הרגלי הנסיעה של הישראלים – ומכאן שלא צפויה גם השפעה ממשית על רמת השירות באוטובוסים, שימשיכו לחלוק את הנת"צים עם נהגים שמפרים את החוק.

ואגב, במשרד התחבורה הצהירו אתמול על כוונתם להכפיל פי שלושה את גובה הקנס שקבוע בצידה של עבירת נסיעה אסורה בנת"צים: מ-250 שקלים כיום ל-750 שקלים. מה שהודעת המשרד לא כללה היא את ההיסטוריה הארוכה והמגוחכת של הגדלת הקנס: כבר ב-2007 קבעה החלטת ממשלה (שמספרה 2228) כי משרד התחבורה יתקן את צו התעבורה כך ש"שיעור הקנס הניתן על נסיעה במסלול המיועד לתחבורה ציבורית יעמוד על 500 שקלים". עד היום, שמונה שנים לאחר החלטת הממשלה, לא הצליח המשרד להגדיל את הקנס בשקל אחד.

The post מצלמות הנת"צים לא יאכפו מהירות? אל תמהרו להאמין appeared first on TheCar.

ראש עיריית תל-אביב על ההכנות להקמת הרכבת הקלה: אין מספיק נתיבי תחבורה ציבורית, אין מספיק אכיפה, אין מספיק חניוני "חנה וסע" ואין תיאום בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. ימים ספורים לפני שהחלה הרחבת העבודות להקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה בגוש-דן, תקף בחריפות ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, את ההכנות שנערכו בשטח. לדבריו, "יש פיגורים גדולים בהקמת תשתיות וביצוע נושאים שהיו אמורים להיות מוכנים לפני תחילת העבודות, ואשר אמורים להפחית את המטרדים ולעודד מעבר לשימוש בתחבורה ציבורית".

חולדאי מנה רשימה ארוכה של ליקויים בהכנות שנערכו להקמת הרכבת הקלה: "עד היום לא הוכנו נתיבי תחבורה ציבורית ראויים בדרכים הבינעירוניות, המגיעות ויוצאות ממרכז העיר. (ו)עד כה לא הוכנו הכוחות והאמצעים הטכנולוגיים לאכיפה (של נסיעה בניגוד לחוק, ש.ה) בנתיבים האלה… הקמת חניוני חנה וסע עם הסעות ייעודיות, שאמורים היו להיות במרחב מסביב לעיר, חלקם הגדול, כתוצאה מחוסר הכנה, (הוקמו) בתוך העיר – כמו חוף תל-ברוך, גני יהושע, (ו)קריית שאול".

על ההיערכות לקראת הרחבת העבודות בשבוע שעבר אחראים משרד התחבורה וחברת נת"ע, חברה ממשלתית שאחראית על פרויקט הרכבת הקלה. חולדאי ושר התחבורה, ישראל כץ, מנהלים מערכת יחסים עכורה כבר שנים ארוכה, ובעבר הביעו בגלוי את המחלוקות החריפות שנוגעות לרכבת הקלה. "אין זה סוד שלאורך השנים הייתה – ויש לנו – הרבה מאוד ביקורת על ההתנהלות, התכנון ולוחות הזמנים של הפרויקט", הבהיר חולדאי.

לפי חולדאי, התוצאה של הליקויים הרבים בהיערכות לקראת הרחבת העבודות היא חוסר ודאות בקרב הציבור: "בעיות אלה ורבות אחרות, יחד עם חוסר התיאום בין המשרדים, הרשויות והגורמים העוסקים בנושא, מייצרים אי ודאות רבה, שחלקה מובעת בציבור". אלא שלמרות ביקורתו החריפה, חולדאי גם הביע תקווה שהפרויקט יצליח להגיע לכדי סיום ובכך ישפר את חיי התושבים במטרופולין תל-אביב. "אני מאוד מקווה שלמרות כל הקשיים והבעיות, הפרויקט הלאומי החשוב הזה יקרום עור וגידים ובסופו של דבר יביא לשינוי אמיתי במטרופולין כולו", דברי חולדאי.

תוקם קרן לפיצוי בעלי עסקים?
בזמן שראש עיריית תל-אביב מביע את ביקורתו, חברי ועדת הכלכלה של הכנסת הצהירו היום (ד') על כוונתם להקים קרן פיצויים לבעלי עסקים שייפגעו מהעבודות להקמת הרכבת הקלה. "לא יתכן שבפרויקט שעולה מיליארדי שקלים, לא יימצא סכום שיפצה את בעלי העסקים, אשר יהיו הראשונים לשלם את המחיר הכבד של הרכבת הקלה", אמר יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל. ליוזמה הצטרפו רבים מחברי הוועדה, ובהם דב חנין, יצחק וקנין, יוסי יונה, אורי מקלב, עיסאוי פריג' ויעקב פרי.

בוועדה אומרים כי בכוונתם להכין את הצעת החוק לקראת חזרת הכנסת מפגרת הקיץ, באמצע אוקטובר. "מחיר איבוד הפרנסה הוא לא פחות מטראומה, וחשוב שנזכור שמאחורי כל עסק יש אנשים ועומדת משפחה", הבהיר ח"כ כבל. "כיוון שמדינת ישראל לא הצטיינה עד היום, בלשון המעטה, בפיצויי תושביה – עיין ערך הרכבת הקלה בירושלים, מפוני גוש קטיף, מלחמת לבנון השנייה – אינני מוכן שהמצב הזה יימשך ועלינו לתת מענה לאותם אנשים שסובלים".

ראוי להזהיר כי שר התחבורה קרא לעיריית תל-אביב לפצות את בעלי העסקים בתוואי הרכבת באמצעות מתן הנחה בארנונה. "יש להקל ככל שניתן על חיי התושבים והסוחרים, במהלך העבודות שימשכו מספר שנים", אמר השר כץ בסוף יוני האחרון. בהתייחסו להצעת השר, אמר היום ח"כ כבל כי "הנחת ארנונה לא תפתור את הבעיה, (ו)חייבים לפעול למען פיצוי ולא הנחה – פיצוי משמעותי שימתיק ולו במעט את הסיוט שעובר על אותם בעלי עסקים ומשפחותיהם".

The post חולדאי: "יש לנו הרבה מאוד ביקורת על פרויקט הרכבת הקלה" appeared first on TheCar.

בשורה טובה או אופטימיות יתרה? בלשכת שר התחבורה מקווים שהקמת הרכבת הקלה בגוש-דן תימשך פחות זמן מהמתוכנן. "כדי לקצר את לוחות הזמנים, חילקנו את העבודות למספר מכרזים, שישתתפו בהם מספר חברות בינלאומיות בשיתוף חברות ישראליות", אמרו היום (א') בלשכת שר התחבורה, בתגובה לשאלה שהפנה אזרח באמצעות דף הפייסבוק של השר כץ. "אנו מקווים ואף מצפים שלוחות הזמנים אכן יתקצרו".

לפי לוח הזמנים הרשמי של הפרויקט, הקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה ("הקו האדום") צפויה להסתיים רק בעוד כשש שנים – לקראת הרבעון האחרון של שנת 2021. ההפעלה המסחרית של הקו האדום, שיחבר את הערים בת-ים, תל-אביב, רמת-גן, בני-ברק ופתח-תקווה, צפויה להתחיל באוקטובר 2021. לפי החשב הכללי במשרד האוצר, האומדן העדכני של עלות הקמת הקו האדום הוא כ-16.1 מיליארד שקלים.

אלא שגם בלשכת השר מודעים לכך שהקמת הרכבת הקלה כרוכה באתגרים רבים, חלקם טבעיים וחלקם מעשה ידי אדם. בהתייחסם לבעיות טבעיות, מציינים היום בלשכת השר כץ כי "(ה)עבודות מורכבות ביותר, בעיקר בגלל שהן מתבצעות מתחת לעיר פועלת… יש צורך בחפירות עמוקות מאוד, כולל בחלק גדול מהמקרים – חפירות במי תהום וביצוע יציקות בטון תת-מימיות. בנוסף, יש קשיים (רבים) במעבר של כלים כבדים במבנים קיימים".

בנוסף, הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן כרוכה בתיאום בין עשרות גורמים בעלי אינטרסים שונים ולעתים מנוגדים: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות וחברות פרטיות. ומתברר שעוד לפני שהורחבו העבודות בתחילת השבוע שעבר, שיתוף הפעולה הזה כבר הצליח לעורר מחלוקות ובעיות. כך למשל, במשטרת ישראל טענו שמשרד התחבורה וחברת נת"ע, האחראית על הפרויקט, החלו בתיאום העבודות פחות מחצי שנה לפני הרחבתן בשבוע שעבר. למעשה, במשטרה טענו שחלק מהאישורים הנחוצים התקבלו כשבועיים בלבד לפני תחילת העבודות.

גם חלוקת העבודות למכרזים נפרדים, שנועדו לבחור חברות שונות שיבצעו חלקים שונים של הפרויקט, עלולה להתברר כבעייתית. מלבד בעיית שיתוף הפעולה, שהתעוררה עוד לפני שהעבודות הורחבו בשבוע שעבר, קיימת בעיה נוספת: ניהול מכרזים בישראל נוטה להיות תהליך ארוך ולעתים קרובות לקוי מיסודו, ועל כך יעידו דו"חות מבקר המדינה שעסקו בשנים האחרונות בפרויקטי תשתית גדולים – ובהם, בין השאר, הרכבת הקלה בירושלים, הרכבת הקלה בגוש-דן, קו הרכבת המהירה בין תל-אביב וירושלים ופרויקט החשמול של הרכבת.

ואם לא די בבעיות שילוו את הפרויקט במהלך הקמתו, ראוי לזכור כי יש מי שסבורים שכבר עם הפעלת הרכבת הקלה בגוש-דן ב-2021 יתברר כי היא אינה מספקת את צרכי התחבורה במטרופולין הצפוף בישראל. "הבעיה היא שהעבודות יימשכו שנים", אמר בשבוע שעבר ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, "ועד שיסתיימו (העבודות) הקו האדום יהיה כבר מתחילתו במלוא הקיבולת… 850 אלף איש נכנסים לעיר (תל-אביב) מדי יום, ואי אפשר לגרום להם לעזוב את הרכב הפרטי מבלי לייעל את מערכת התחבורה הציבורית, לא רק בתוך תל-אביב אלא במטרופולין תל-אביב".

אגב, לכל מי שגילה אופטימיות בשבוע שעבר לנוכח עומסי התנועה הקלים יחסית שליוו את הרחבת העבודות, יש לזכור כי היקפן היה מצומצם. כל זה צפוי להשתנות ביום חמישי הקרוב, עם תחילת העבודות להקמת תחנת קרליבך ולקראת הריסת גשר "מעריב": דרך מנחם בגין, מצירי התנועה הראשיים בתל-אביב, צפוי להיסגר בחלקו, והתנועה בצומת "מעריב" תוגבל משמעותית. הסדרי תנועה חדשים יונהגו גם ברחובות סמוכים, ובהם קרליבך ולינקולן.

The post הרכבת הקלה בגוש-דן תוקם לפני 2021? appeared first on TheCar.

רפורמת התעריפים עליה הודיעו השבוע משרדי התחבורה והאוצר היא בשורה טובה וחשובה לכל מי שנוסע בתחבורה ציבורית. הרפורמה, שתיושם בחודשים הקרובים במטרופולינים ובהמשך תורחב לקווים בינעירוניים, תאפשר למשפחות לחסוך במצטבר אלפי שקלים בשנה, וזאת כתוצאה מהוזלה של עשרות אחוזים במחירי הנסיעה בחלק מקווי האוטובוס והרכבת.

כך למשל, על-פי הודעה שפרסם משרד התחבורה, כרטיס חופשי-חודשי משולב לאוטובוס ורכבת בין תל-אביב וראשון-לציון יעלה 252 שקלים, לעומת 400 שקלים כיום (הוזלה של 37%). כרטיס חופשי-חודשי בין תל-אביב ורחובות יעלה 286 שקלים במקום 491 שקלים כיום (הוזלה של 42%), ובין תל-אביב ואשדוד יוזל כרטיס חופשי-חודשי מ-574 שקלים ל-351 (הוזלה של 39%). עבור אוכלוסיות מוחלשות, החיסכון שמציעה הרפורמה מבשר על הקלה משמעותית ביוקר המחיה.

אלא שלצד התועלת הברורה, הרפורמה של משרדי התחבורה והאוצר אינה מטפלת בבעיה העיקרית של התחבורה הציבורית בישראל: הוזלת הנסיעות לא תתרום להעלאת רמת השירות – המתבטאת בין השאר בדיוק, אמינות, זמן נסיעה ונוחות – ולכן לא תעודד ישראלים לעבור מכלי הרכב הפרטיים לאוטובוסים ורכבות.

למעשה, מחירי הנסיעה אינם הבעיה העיקרית של התחבורה הציבורית בישראל. "מחירי שירותי התחבורה הציבורית באוטובוסים נמוכים מהמחירים במדינות שנבחנו", הבהיר מסמך שפרסם מרכז המחקר של הכנסת בשנה שעברה, תוך התייחסות למחירי הנסיעה בערים כמו לונדון, מדריד, הלסינקי, אוסלו, ברלין ופראג. "המחיר נמוך יותר הן באופן מוחלט, והן בהשוואה לכוח הקנייה… עם זאת, בהשוואת מחירי התחבורה הציבורית יש מקום לבחון גם את איכות השירות… יש הלימה בין איכותם הנמוכה יחסית של שירותי הציבורית בישראל ובין מחירם הנמוך".

וכל עוד רמת השירות בתחבורה הציבורית נשארת נמוכה, מי שמשתמשים בה הם "נוסעים שבויים" – ישראלים שאינם יכולים להרשות לעצמם לנסוע בכלי רכב פרטיים או אמצעי תחבורה חלופיים. "התחבורה הציבורית היא לא טובה, לא יעילה, לא זולה מספיק, לא מדויקת מספיק, (ו)לא אמינה מספיק", אמר בשבוע שעבר יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לתחבורה ציבורית, ח"כ דב חנין, "(התחבורה הציבורית היא) עדיין במקרים רבים מקום של קהל שבוי – מי שאין לו ברירה נוסע באוטובוס, מי שיש לו ברירה נוסע בדרך אחרת".

איפה יש 1,500 אזורי תעריף?
יש לזכור כי רפורמת התעריפים נועדה לתקן מצב שמשרדי הממשלה עצמם יצרו בתחילת העשור הקודם. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "הצורך ברפורמה בתעריפים נוצר לאחר פתיחת שוק התחבורה הציבורית לתחרות (בתחילת העשור הקודם, ש.ה)… עם זכייתם של מפעילים חדשים במכרזים כחלק מהוצאת קווים שונים למכרזים, נוצר לכל מפעיל סולם תעריפים משלו… לעתים יש שני תעריפים שונים לנסיעה בין יעדים זהים".

בכל הנוגע למבנה התעריפים בתחבורה הציבורית, התוצאה של אותה רפורמה מתחילת העשור הקודם הייתה אבסורדית. "יש כיום יותר מ-1,500 אזורי תעריף שונים בכל הארץ", כתב ד"ר יניב רונן ממרכז המחקר של הכנסת. "במערכת הנוכחית אין היררכיה ברורה, מבנה התעריפים מורכב ולא ברור, אין שילוביות בין מפעילים, והתוצאה היא שאין עידוד של נסיעות פנים-אזוריות, שהן רוב הנסיעות שמתבצעות".

גם במשרדי התחבורה והאוצר הכירו בכך שרפורמת התחרות בענף האוטובוסים, שיישומה החל לפני קרוב ל-15 שנים, גרמה לעיוותים רבים במבנה התעריפים בתחבורה הציבורית. "התחרות יצרה דיפרנציאציה (שוני) בתעריפים, אשר בחלק מהמקומות יצרה עיוותי תעריף", כתבו בכירים בשני המשרדים בתכנית לפיתוח התחבורה הציבורית, שפורסמה לפני יותר משנתיים וחצי. "יש לקבוע מדיניות תעריף כוללת ולהמשיך בהליך התחרותי תוך התייחסות למדיניות התעריפים".

לכן, אין זה מפתיע לגלות שהניסיונות לתקן את העיוותים בתעריפי הנסיעה החלו עוד בעשור הקודם. "מאז שנת 2008 החל משרד התחבורה ברפורמה בתעריפים", הסביר ד"ר רונן ממרכז המחקר של הכנסת. "מטרת השינוי היא ליצור מבנה פשוט של תעריפים… שיהיה ברור ונוח לשימוש". בתחילה שינו משרדי הממשלה את מבנה התעריפים במטרופולין חיפה, ובהמשך יושמו רפורמות במטרופולין ירושלים ותל-אביב (כבר ביולי 2011 יושם חלק ראשון של רפורמת התעריפים במטרופולין תל-אביב, במסגרת ארגון מחדש של קווי האוטובוס).

למעשה, רפורמת התעריפים במטרופולינים ובקווים בינעירוניים אמורה היה להסתיים כבר לפני זמן רב, אך מחלוקות בין משרדי הממשלה – וכן מחלוקות בין משרדי הממשלה ומפעילי התחבורה הציבורית – הערימו קשיים ועיכבו את יישומה. גם כעת לא נפתרו כל המחלוקות, ובחברות אוטובוסים פרטיות כבר מזהירים מפני כך שרפורמת התעריפים עלולה לגרום לבעיות קשות, ובכלל זאת ירידה ברמת השירות לנוסעים.

The post רפורמת התעריפים בתחבורה הציבורית: רק בשורות טובות? appeared first on TheCar.

לאחר עיכובים רבים, רכבת ישראל נערכת לפרסום מכרז בינלאומי לרכישת מערכת שליטה וניהול חדשה, שתשפר את בטיחות הרכבות ותגדיל את הקיבולת של רשת המסילות. הטמעת המערכת צפויה להגדיל את מספר הרכבות שעוברות בשעות השיא ב"צווארי בקבוק": להערכת בכירים ברכבת, הטמעת המערכת תאפשר להוסיף שלוש רכבות בשעת שיא בפרוזדור איילון, שנחשב לקטע המסילתי העמוס ביותר כיום ברשת.

אחת התוצאות החשובות של הטמעת המערכת החדשה תהיה החלפת מערכת העצירה האוטומטית המיושנת שמפעילה כיום רכבת ישראל – ה"אינדוזי" (Indusi). החלפת המערכת המיושנת תאפשר להגביר משמעותית את הבטיחות של הרכבות. בנוסף, הטעמת המערכת נחשבת לצעד חשוב לקראת העלאת מהירות הנסיעה של הרכבות, בעיקר בקווים הראשיים של החברה.

לקראת פרסום המכרז, ועדת המכרזים של הרכבת אישרה לפני כשבוע התקשרות עם חברת ייעוץ פרטית, שתהיה אחראית על הליווי הפיננסי של המכרז הבינלאומי. על-פי התכנון, עד שנת 2019 תסיים רכבת ישראל את הטמעת המערכת בקטע המסילה שבין הרצליה, תל-אביב, לוד וירושלים. הטמעת המערכת בכל רשת המסילות צפויה להסתיים עד 2022, כאשר סך ההשקעה בפרויקט מוערך בכ-2.5 מיליארד שקלים.

מערכת השליטה תוטמע במסגרת פרויקט ERTMS (ר"ת: European Railway Traffic Management System), שכולל הטמעה של מערכת שליטה (ETCS, ר"ת: European Train Control System), שתומכת בתדר ייעודי שמשמש לקשר בין רכבות ומכשירי ניטור שמותקנים על-גבי רשת המסילות (GSM-R).

"מערכת העצירה האוטומטית המופעלת כיום על רשת המסילות הינה מערכת מיושנת ומוגבלת בפרמטרים רבים ("Indusi")", מציינים בכירים ברכבת ישראל. "החלפת המערכת תבוצע על-ידי החלפת ה-Indusi למערכת ETSC Level 2 (ר"ת: European Train Control System) וכן התקנה של מערכת GSMR. יתרון משמעותי שיושג עם החלפת המערכת ל-ERTMS הינו הגדלת הקיבולת של רשת המסילות".

ראוי לציין כי ברכבת ישראל מנסים לקדם את פרויקט ERTMS כבר שנים רבות. למשל, עוד ב-2012 פרסמה החברה קול קורא לקבלת מידע (RFI), אך מאז לא חלה התקדמות משמעותית. חלק ניכר מהבעיות שבהן נתקלה הרכבת נבעו מהצורך לפנות תדרי רדיו ייעודיים להפעלת המערכת. משימת פינוי התדרים הנחוצים הייתה מורכבת ואיטית במיוחד, וזאת בגלל הצורך לתאם בין גורמים רבים – ובהם, בין השאר, הצבא.

The post רכבת ישראל עושה צעד (קטן) בדרך לשיפור הבטיחות appeared first on TheCar.

לאחר אינספור עיכובים, דחיות וליקויים, העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן הורחבו אמש (א') משמעותית. בשש השנים הקרובות ייחסמו כבישים ורחובות בכל ערי המרכז, והשפעת העבודות תורגש על-ידי מאות אלפי ישראלים. במשרד התחבורה ובחברת נת"ע, החברה הממשלתית שאחראית על הפרויקט, נערכו זמן רב לקראת הרחבת העבודות, ואתמול כבר היו מי שאמרו שההיערכות הייתה ללא דופי.

אלא שהמציאות שונה, ולא במעט. ליקויים בהיערכות של משרד התחבורה וחברת נת"ע עלולים להחמיר את ההשפעות החמורות ממילא של העבודות: מספר קטן מדי של חניוני "חנה וסע" עלול להרתיע נהגים מפני שימוש בחלופות לכלי הרכב הפרטיים, אכיפה דלילה בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים) תפגע ברמת השירות של האוטובוסים, ושיתוף פעולה בעייתי בין משרדי הממשלה עלול להקשות על מציאת פתרונות לעומסי התנועה הצפויים.

יש על מי לסמוך, בערך
במטרה לשפר את רמת השירות בתחבורה הציבורית, ובעיקר בקווי אוטובוס ציבוריים, אישרה מליאת הכנסת להעביר סמכות אכיפה ממשטרת ישראל לפקחים עירוניים: פקחי הרשויות המקומיות יוכלו לקנוס נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים). בנוסף, רשויות מקומיות (ובעיקר עיריות עשירות) יוכלו להקים מערכי אכיפה אלקטרונית לאכיפה בנת"צים, וכך צפוי שיפור ברמת השירות של האוטובוסים (עם "בונוס" לרשויות המקומיות, שייהנו מכך שהקנסות שיוטלו על נהגים ישולמו לקופותיהן).

אלא שהעברת הסמכות לרשויות המקומיות אושרה רק בשבוע שעבר, ויישומה בפועל דורש הכנת תקנות על-ידי משרדי הממשלה והיערכות מתאימה מצד הרשויות המקומיות. לכל המוקדם, האכיפה על-ידי פקחי הרשויות תחל בעוד כחודשיים, כאשר אכיפה באמצעות מערכי מצלמות אלקטרוניות עשויה לדרוש זמן היערכות ארוך משמעותית.

למה העברת הסמכויות לא נעשתה לפני שהחלו העבודות אמש? אין לכך הסבר ראוי. הצעת חוק ממשלתית בעניין הוכנה כבר לפני יותר משנתיים, ולמשרדי הממשלה היה די והותר זמן להיערך לקראת העברת סמכות האכיפה לרשויות המקומיות. אלא שכרגיל בישראל, כאשר נדרש שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, מצליחים כל הצדדים המעורבים לנצל כל מחלוקת אפשרית כדי לעכב, לדחות ולסכל פתרונות.

וזה לא הכל. למרות שבמשרד התחבורה ובנת"ע נערכו לקראת העבודות זמן רב מראש, בעיות שנוגעות לאכיפת החוק בנת"צים נותרו ללא מענה. כך למשל, לפני פחות משבועיים אמרו במשטרת ישראל כי "גם בנת"צים הקיימים כיום, אין מפרצי אכיפה, דבר שיקשה על האכיפה ללא הפרעה לתנועה".

חנה וסע, יש לך עוד
ארבעה חניוני "חנה וסע" הופעלו לטובת מי שרוצים להשאיר את כלי הרכב הפרטי בשולי המטרופולין ולנסוע למרכזי הערים, ובעיקר למרכז תל-אביב. ארבעת החניונים – בגני יהושע, חוף תל ברוך, אצטדיון קריית אריה ומבוא מודיעין – מציעים עד כ-3,500 מקומות חניה ושירותי הסעה במסלולים קבועים מראש.

אלא שעבור מאות אלפי הישראלים שמגיעים מדי יום למטרופולין תל-אביב, ארבעה חניונים מספקים פתרון דל ומוגבל מאוד. כך למשל, עבור מי שמגיע מדרום לתל-אביב – מראשון לציון, רחובות או אשדוד – אין פתרון בדמות חניון "חנה וסע", וכך למעשה נאלצים אותם נהגים להמשיך להשתמש בכלי רכב פרטיים או לעבור לתחבורה ציבורית שאינה יעילה, נוחה או מדויקת מספיק.

אמנם במשרד התחבורה מבטיחים שיוכשרו חניונים נוספים בשולי המטרופולין, אך לא ברור למה הכשרתם לא התבצעה לפני שהחלו העבודות אמש. אגב, במשטרת ישראל אמרו רק לאחרונה כי "מתוך איתור של 36 מקומות פוטנציאליים לחניונים, קיימים כיום רק ארבעה".

איך מחייגים למשטרת ישראל?
בגלל השפעת העבודות להקמת הרכבת הקלה על מרקם החיים במטרופולין תל-אביב, אחת השותפות העיקריות של משרד התחבורה וחברת נת"ע אמורה להיות משטרת ישראל – אותה משטרה שנדרשת לאשר ולנהל הסדרי תנועה חדשים, וכן להיערך בכוחות מתאימים לקראת תחילת העבודות והרחבתן בעתיד הלא-רחוק.

אלא שמתברר ששיתוף הפעולה רחוק מלהשביע את רצון הצדדים. במשטרת ישראל טענו לפני כשבוע כי "עבודת המטה (מול המשטרה, ש.ה) על-ידי חברת נת"ע החלה רק ב-1 במרץ 2015, ורק היום (26.7) חתם משרד התחבורה על סיכום שאמור לאפשר את תחילת העבודות ומקצה למשטרת ישראל בעתיד תקני שוטרים הנדרשים להסטת התנועה והסדרתה".

שלא במפתיע, במשרד התחבורה וחברת נת"ע לא ממש הבינו למה משטרת ישראל מותחת ביקורת על התנהלותם, כשבוע בלבד לפני תחילת העבודות. אבל עבור הציבור הרחב, המחלוקות בין משרדי הממשלה הן בשורות רעות מאוד: אם שני משרדי ממשלה – משרד התחבורה והמשרד לביטחון פנים (האחראי על המשטרה) – מתקשים למצוא שפה משותפת, מה יעלה בגורל פרויקט הרכבת הקלה, שדורש שיתוף פעולה של משרדי ממשלה, עשרות רשויות מקומיות ועוד ערב-רב של חברות ממשלתיות ופרטיות?

רכב כבד נוסע לאט, ממש לאט
והנה הודעה שפרסם משרד התחבורה: "השר כץ הנחה להקים צוות מקצועי משותף למשרד התחבורה, עיריית תל-אביב ומשטרת ישראל, שייבחן המלצות לצמצום דרסטי של כניסת משאיות וכלי רכב כבדים לתוך תל-אביב, באזור העבודות של הרכבת הקלה, למעט משאיות אספקה המובילות את תוצרת הבוקר לרשתות השיווק".

צמצום כניסת משאיות לצירי תנועה עמוסים במיוחד, כמו שכבר נעשה בכביש מספר 1 בשעות הבוקר, עשוי להקטין את עומסי התנועה ולהקל על חיי הנהגים שנדרשים להיכנס לתל-אביב מדי יום. ולכן, נראה שהחלטת השר כץ ופקידי משרדו היא החלטה ראויה וחשובה, שעשויה לתרום לצמצום הסבל שייגרם לציבור הרחב כתוצאה מעבודות ההקמה של הרכבת הקלה.

אלא שהודעת המשרד התפרסמה רק אתמול (א'), שעות ספורות לפני תחילת העבודות בתל-אביב – והרבה אחרי שראוי היה לבחון את הרעיון. למעשה, בחינת הרעיון אמורה הייתה להסתיים לפני זמן רב, שכן יישומו אמור היה להתבצע במקביל לתחילת העבודות אמש. אלא שמתברר כי במשרד התחבורה, ממש כמו כלי הרכב הכבדים שנכנסים למטרופולין תל-אביב, מתנהלים לאט, ממש לאט.

מאיפה מגיעים כל האזרחים האלה?
בפרויקט שצפוי להשפיע במשך שנים ארוכות על חייהם של מיליוני אזרחים – תושבי הערים במטרופולין תל-אביב וכל מי שמבקר בהן – מן הראוי לשתף את הציבור הרחב בנוגע להשפעות הצפויות. לכל הפחות, ראוי להביא לידיעת הציבור את ההשפעה הישירה של עבודות ההקמה, ובכלל זאת את רשימת הרחובות והכבישים שהתנועה בהן תיחסם או תוגבל בתקופת העבודות.

אלא שגם הפנייה לציבור נעשתה בצורה לקויה ובאיחור בלתי ראוי. למשל, בעלי עסקים בתל-אביב התלוננו על כך שפנייה מחברת נת"ע הגיעה באיחור, וכך למעשה מנעה מהם מלהיערך כראוי לקראת העבודות. בקשה שהגיעו בעלי עסקים לקבלת צו מניעה אמנם נדחתה, וכך עלה גם בגורל ערעור שהוגש לבית המשפט העליון, אך השופטת אסתר חיות הבהירה בסוף השבוע האחרון כי "ניתן לצפות שיוזמי הפרויקט יהיו מודעים וקשובים לנזקים הפוטנציאלים העומדים להיגרם לבעלי העסקים… הצעת בית המשפט (המחוזי) למתווה המיועד לנטר ולצמצם נזקים… היא הצעה במקומה".

אך לא רק בעלי עסקים שצפויים להיפגע מהעבודות מתלוננים על הפנייה המאוחרת לציבור. גם גורמים בכירים שהיו מעורבים בהכנות לקראת הרחבת העבודות העידו על כך. במשטרת ישראל הצהירו לפני לשבוע בלבד כי "לא התבצע עד כה על ידי נת"ע פרסום לציבור בנוגע לכבישים ולרחובות שיחסמו והפניית הציבור לחלופות הגעה".

The post הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן: קשה עכשיו, קשה אחר-כך appeared first on TheCar.

היום (א'), החל מהשעה תשע בערב, יורחבו משמעותית העבודות להקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה בגוש-דן: "הקו האדום", שצפוי להתחיל לפעול בסוף 2021 בין הערים בת-ים, תל-אביב, רמת-גן, בני-ברק ופתח-תקווה. העבודות צפויות לשבש את החיים בערי המרכז: לפי חברת נת"ע, החברה הממשלתית שאחראית על הפרויקט, בתקופת העבודות צפוי לתושבי הערים ולמבקרים סיוט של ממש – "צמצום נתיבי נסיעה, עבודה לצד בתי מגורים ו(בתי) עסק, חסימות נתיבים זמניות, הפניית תנועה לנתיבים חלופיים, העתקת קווי מתח גבוה, חפירות, סגירה ופתיחת קווי מים ועבודות נוספות".

משרדי הממשלה והרשויות המקומיות מקדמים כמה פתרונות תחבורה לתקופת העבודות. בין השאר, מספר חניוני "חנה וסע" יאפשרו לנהגים להשאיר את מכוניותיהם בשולי המטרופולין, ולנסוע במסלולים קבועים מראש באמצעות "שאטלים" אל מרכזי הערים ומוקדי תעסוקה ומסחר. בנוסף, סמכות האכיפה נגד נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים) תועבר לפקחי רשויות מקומיות, מתוך כוונה להגביר משמעותית את היקף האכיפה ולאפשר לאוטובוסים לשפר את רמת השירות לנוסעים.

אלא שפתרונות אלה מוגבלים ביעילותם: על-פי הערכות, רבים מהנהגים שמגיעים מדי יום לתל-אביב והערים השכנות יאלצו להמשיך להשתמש בכלי רכב פרטיים, שכן התחבורה הציבורית אינה יעילה או נוחה מספיק. רק בשבוע שעבר התייחס ח"כ דב חנין, יו"ר ועדת המשנה של הכנסת לתחבורה ציבורית, לאיכות התחבורה הציבורית בישראל ואמר כי "התחבורה הציבורית היא לא טובה, לא יעילה, לא זולה מספיק, לא מדויקת מספיק, לא אמינה מספיק, (והיא) עדיין במקרים רבים מקום של קהל שבוי – מי שאין לו ברירה נוסע באוטובוס, מי שיש לו ברירה נוסע בדרך אחרת".

מה אם כן יכולים לעשות נהגים כדי לצמצם את הפגיעה איכות החיים שלהם? כמו במקרים רבים בעת האחרונה, אחד הפתרונות שמציעה המדינה לבעיות תחבורה הוא פנייה לשוק הפרטי: חברת נת"ע התקשרה עם אפליקציית Waze, במטרה לספק מידע בזמן אמת לנהגים שמתקרבים לאתרים שבהם מתבצעות העבודות להקמת הרכבת הקלה. בשבוע שעבר אישר אגף הרכש בחברת נת"ע התקשרות למשך תקופה של שלוש שנים עם Waze.

"לקראת תחילת ביצוע העבודות בתוואי הקו האדום של הרכבת הקלה, צפויים עומסי תנועה בגין סגירה והצרה של נתיבי נסיעה", נכתב בבקשת אישור ההתקשרות עם Waze, "לנת"ע נדרש אמצעי טכנולוגי המאפשר משלוח התראות והכוונות בתחום ההסברה בזמן אמת לציבור הנהגים המגיעים לקראת אזורי העבודות… Waze היא אפליקציית הניווט ודיווחי התנועה הגדולה בעולם, המתבססת על קהילת משתמשים תוך שיתוף מידע בזמן אמת על עומסי תנועה ודיווחים מהדרך. לא מוכר לנו אמצעי אחר אשר יכול לספק שירות מסוג זה, המבוסס על מיקום הנהגים".

The post waze תציל אתכם מהסיוט של הקמת הרכבת הקלה? appeared first on TheCar.

תומכים ובוכים: המדינה משקיעה מיליארדי שקלים בתחבורה ציבורית, אבל רק מי שאין לו ברירה אחרת בוחר לנסוע באוטובוסים ורכבות. ועדת המשנה של הכנסת לתחבורה ציבורית קיימה היום (ג') דיון בנושא השקעת הממשלה בפיתוח התחבורה הציבורית במסגרת תקציב המדינה לשנים 2015 ו-2016. כל המשתתפים בדיון – חברי כנסת, בכירים במשרדי הממשלה ונציגי רשויות מקומיות – הביעו תמיכה בלתי מסויגת בקידומה של התחבורה הציבורית.

נציגים של משרדי התחבורה והאוצר הבהירו במהלך הדיון כי מדי שנה משקיעה הממשלה מיליארדי שקלים בהקמת פרויקטים חדשים, הרחבת פרויקטים קיימים, שיפור רמת השירות וסבסוד מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית.

"אנחנו נמצאים במקום לא טוב", אמר בפתח הדיון יו"ר ועדת המשנה, ח"כ דב חנין. "אנחנו נמצאים בחברה שתלויה באופן מוחלט ברכב פרטי. (זו) תלות בעייתית (מבחינה) חברתית וכלכלית… התחבורה הציבורית היא לא טובה, לא יעילה, לא זולה מספיק, לא מדויק מספיק, לא אמינה מספיק, (והיא) עדיין במקרים רבים מקום של קהל שבוי – מי שאין לו ברירה נוסע באוטובוס, מי שיש לו ברירה נוסע בדרך אחרת".

כיצד אם כן מוסבר הפער העצום בין השקעות העתק של הממשלה ובין מצבה העגום של התחבורה הציבורית? נציגי משרד האוצר בדיון בוועדת המשנה הלינו בעיקר על גורמים חיצוניים: ועדות תכנון שעבודתן נמשכת זמן רב, רשויות מקומיות שאינן משתפות פעולה עם משרדי התחבורה והאוצר, ואפילו ועדות כנסת שאינן ממהרות לאשר תקנות שמגישה הממשלה.

"מבחינת תקציב וסדרי עדיפויות, גם משרד האוצר וגם משרד התחבורה שמים את הנושא בראש סדר העדיפויות", הבטיח אודי אדירי, סגן הממונה על התקציבים באוצר. "(אבל) הביצוע מאוד, מאוד קשה. בעיני, הסיוע הציבורי והלחץ הציבורי הוא קריטי. אנחנו צריכים שראשי ערים יסכימו שיהיו מסלולי תחבורה ציבורית בשטח שלהם, אנחנו צריכים שפרויקטים של רכבות קלות 'ירוצו' במוסדות התכנון, (ו)כן – אנחנו צריכים שלא יעשו לנו את המוות בלהעביר תקנות של רב-קו בגלל חובות ושאלות של זכויות".

אלא שמנגד, נציגי השלטון המקומי רואים דווקא בממשלה את הסיבה העיקרית לליקויים בתחבורה הציבורית. מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב ומחזיקת תיק התחבורה, דחתה את הביקורת של משרדי הממשלה. לדבריה, ברשויות המקומיות "אין שביעות רצון מהדיאלוג (עם משרדי הממשלה, ש.ה)".

כמה חברי הכנסת הצביעו על פער גדול בין היקף ההשקעה בתחבורה בכלל ובין ההשקעה בתחבורה הציבורית. לדברי ח"כ ישראל אייכלר, עיקר התקציבים שמשקיעה הממשלה מופנים להקמה או שיפור של כבישים, וכן הקמת תשתית לרכבת ישראל – שעיקר המשתמשים בה הם מי שנמנים עם שכבות חזקות יחסית באוכלוסיה. לדבריו, השקעות העתק של הממשלה אינן תורמות לשיפור רמת השירות של הנוסעים באוטובוסים, שבהם מתרכזות עיקר הנסיעות בתחבורה הציבורית בישראל.

מנקודת מבטם של הנוסעים באוטובוסים ורכבות, חילופי האשמות בין הממשלה והשלטון המקומי אינם תורמים דבר לקידומה של התחבורה הציבורית. על החיכוכים בין רשויות מקומיות ומשרדי הממשלה הצביעו בעבר כל הצדדים, והדיון בוועדת המשנה היום מלמד שלמרות ההיכרות הארוכה עם הבעיה – עד עתה לא נמצא לה פתרון משביע רצון. התוצאה, כפי שתיאר ח"כ חנין בתחילת הדיון, היא תחבורה ציבורית שאינה יעילה, נוחה או מדויקת מספיק – וזאת למרות השקעות של מיליארדי שקלים בשנה.

The post תחבורה ציבורית 2015: "לא נוחה, לא יעילה, לא זולה" appeared first on TheCar.

ועדת הכלכלה אישרה היום (ב') הצעת חוק ממשלתית, שמעבירה סמכויות אכיפה ממשטרת ישראל לפקחים של רשויות מקומיות. בתחילה תועבר סמכות לאכיפת עבירת נהיגה בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים), וזאת לקראת הרחבה משמעותית של העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן. הרחבת העבודות מתוכננת להתחיל בשבוע הבא (2.8).

על-פי נוסח הצעת החוק, שצפויה לעבור לאישור מליאת הכנסת ביום רביעי (29.7), בעתיד יוכלו שרי המשפטים, הפנים וביטחון הפנים להסמיך את הרשויות המקומיות לאכוף עבירות תנועה נוספות. כל ההכנסות שיתקבלו מאכיפת עבירות התנועה יועברו לקרנות ייעודיות שיוקמו ברשויות המקומיות, ואשר אמורות לשמש לשיפור התחבורה בכלל והתחבורה הציבורית בפרט.

במשרדי הממשלה ניסו לסכל את הקמתן של הקרנות הייעודיות. נציג משרד האוצר, מורן מזור, אמר כי סך ההכנסות מקנסות בחלק מהרשויות המקומיות יהיה קטן מההוצאות הכרוכות באכיפה, ולכן לא ראוי להתערב בדרך שבה יחליטו הרשויות להשתמש בכסף שיתקבל. נציגים של משרדי התחבורה, הפנים והאוצר ביקשו לשמור לשרים את זכות ההסתייגות לסעיף הרלוונטי, וזאת לקראת הדיון במליאת הכנסת ביום רביעי.

עכשיו באים?
הצעת החוק אושרה בדיון ארוך במיוחד, שנמשך כשלוש שעות ואשר נועד לאפשר לקדם במהירות רבה את העברת סמכות האכיפה לפקחי הרשויות. ראוי לציין כי הצעת החוק שאושרה היום מבוססת על הצעת חוק משנת 2013, ובה נכללה העברת סמכות האכיפה ממשטרת ישראל לרשויות המקומיות במסגרת הצעת חוק רחבת-היקף שעסקה בתחבורה ציבורית.

העברת סמכות האכיפה לפקחי הרשויות מגיעה בצל עימות חריף בין שרי התחבורה וביטחון הפנים. השר גלעד ארדן תקף בשבוע שעבר את היערכות משרד התחבורה וחברת נת"ע (האחראית על פרויקט הרכבת הקלה) לקראת הרחבת העבודות בגוש-דן. בין השאר, נטען כי משרד התחבורה נערך באופן לקוי לקראת שיבושי התנועה הצפויים כתוצאה מהרחבת העבודות.

מנגד, שר התחבורה ישראל כץ ומנכ"ל משרדו דחו בתוקף את טענות המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל, והזהירו מפני ניסיונות לדחות את ביצוע העבודות להקמת הרכבת הקלה או לצמצם את היקפן. במכתב ששלח למנכ"ל המשרד לביטחון פנים, כתב מנכ"ל משרד התחבורה כי דחיית העבודות תגרום לנזק למשק כולו.

לאחר שיאושר במליאת הכנסת, יישום החוק מותנה בהכנת תקנות במשרד המשפטים ובסיוע משרדי התחבורה וביטחון הפנים. ועדת הכלכלה קבעה תקופה של 60 יום להכנת התקנות, וזאת למרות שנציגי משרד המשפטים הביעו ספקות באשר ליכולתם לעמוד במסגרת הזמן. ח"כ דב חנין, שניהל חלק מהדיון בוועדה, הזהיר כי ללא תקנות לא ייושם החוק – ולכן לא תתאפשר העברת סמכות האכיפה.

מפרצים ופרטיות
האכיפה בנת"צים נחשבת למהלך הכרחי לשיפור רמת השירות של התחבורה הציבורית בכלל ורמת השירות באוטובוסים בפרט. "פינוי" כלי רכב פרטיים מהנתיבים הייעודיים תאפשר להגביר את מהירותם של האוטובוסים, וכך יתקצרו גם זמני הנסיעה בתחבורה הציבורית. האכיפה תיעשה בתחילה על-ידי פקחים ומצלמות, ובעתיד צפוי כי רשויות עירוניות יקימו מערכי אכיפה אלקטרונית שיתעדו נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנת"צים.

בחלק מהערים, למשל בתל אביב, קיימות מערכות אכיפה אלקטרוניות שמבוססות על מצלמות וידאו שמתעדות כיום בעיקר עבירות חניה. מערכות אלה, לפחות בחלק מהמקומות שבהן הותקנו, יכולות לשמש גם לאכיפה של נסיעה אסורה בנת"צים. יש לזכור כי במשטרה תכננו עד לאחרונה גם להשתמש במצלמות מהירות לאכיפת נסיעת אסורה נת"צים.

למרות שאכיפה בנת"צים זוכה לתמיכה מצד מומחי תחבורה רבים, יישומה מעורר בעיות שונות. ראשית, אכיפה "ידנית" דורשת תשתית מתאימה – למשל, "מפרצים" שמאפשרים לשוטרים או פקחים לעצור נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנת"צים. אלא שרק בחלק קטן מהנת"צים העירוניים יש מפרצים שכאלה, ובמשטרה כבר הזהירו מפני השפעה שלילית של אכיפה ללא תשתית ייעודית.

בעיה נוספת, שעלתה במהלך הדיון היום בוועדת הכלכלה, נוגעת לפרטיות הנהגים שמתועדים על-ידי מצלמות אכיפה אלקטרוניות. חברי הוועדה ונציגי הממשלה שינו את נוסחה המקורי של הצעת החוק, באופן שאמור למנוע זיהוי של נהגים באמצעות צילומים שיפיקו מצלמות אכיפה, אך לא ברור אם הנוסח המעודכן אכן יסכל פגיעה בפרטיותם של אזרחים.

במהלך הדיון בוועדה הוחלט גם לבטל את ההרשאה לכלי רכב שבהם ארבעה נוסעים לנסוע בנת"צים. הסיבה להחלטה, עליה התריעו מומחי תחבורה כבר לפני זמן רב, היא חוסר יכולתן של מצלמות אכיפה לזהות כלי רכב שבהם מספר נוסעים. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן, אמר כי אמנם טוב היה אם כלי רכב שכאלה יורשו לנסוע בנת"צים, אך מוטב שלא לעכב את אישור הצעת החוק.

The post העיריות יתעדו עבירות תנועה בנת"צים, וירוויחו מיליונים appeared first on TheCar.

שר התחבורה מבטיח: פקחים של רשויות מקומיות יוסמכו לאכוף עבירת נהיגה בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית.
לקראת הרחבת העבודות להקמת הרכבת הקלה בגוש-דן בעוד כשבוע, מבטיח השר ישראל כץ כי יקדם חקיקת-בזק שתעביר את סמכות האכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים) משוטרי משטרת ישראל לפקחים של הרשויות המקומיות.

"כדי לוודא אכיפה אפקטיבית בנתיבי התחבורה הציבורית, הוריתי לקדם חקיקת בזק בכנסת במהלך השבוע", כתב השר כץ בדף הפייסבוק שלו, "שתעביר את סמכות הפיקוח מהמשטרה לעיריות. העיריות יוכלו לבצע אכיפה אלקטרונית, באמצעות הפיקוח העירוני, שתפנה את הרכב הפרטי מצירי תנועת האוטובוסים".

לדברי השר כץ, בהמשך תפעל הממשלה להעביר סמכויות אכיפה מהמשטרה לרשויות המקומיות בגם בנוגע לעבירות שמבצעים רוכבי אופניים חשמליים. "בהמשך תועבר גם סמכות הפיקוח על נושא האופניים החשמליים וכלים נוספים", הצהיר השר, "שנעים היום בחופשיות על המדרכות, ללא פיקוח אפקטיבי".

חקיקת בזק, אבל בהמשכים
העברת הסמכויות ממשטרת ישראל לפקחי הרשויות המקומיות אינה יכולה להתהדר בתואר "חקיקת בזק". חקיקה בנושא נמצאת בשלבים שונים של קידום ודיונים כבר יותר משלוש שנים, והצעת חוק ממשלתית שמעבירה את סמכות האכיפה לפקחים העירוניים הוכנה לפני יותר משנתיים.

למעשה, השאלה היחידה שצריכה להישאל היא מדוע נזכר משרד התחבורה לקדם "חקיקת בזק" שבוע בלבד לפני שעבודות ההקמה של הרכבת הקלה ישבשו באופן חמור וחסר תקדים את חיי התושבים בערי גוש-דן.

תשובה אפשרית היא סכסוך שפרץ בשבוע שעבר בין השר כץ והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן. בהודעה שפרסם בשבוע שעבר המשרד לביטחון פנים, במשותף עם המשטרה, נאמר כי התיאום בין משרד התחבורה, חברת נת"ע (האחראית על העבודות) ומשטרת ישראל החל רק במרץ האחרון, ולמעשה רק לפני כשבוע ננקטו צעדים נחוצים למתן אישור לקיום העבודות.

"רק היום (ג', 21.7) חתם משרד התחבורה על סיכום שאמור לאפשר את תחילת העבודות, ומקצה למשטרת ישראל בעתיד תקני שוטרים הנדרשים להסטת התנועה והסדרתה", הטיחו במשרד לביטחון פנים ובמשטרה. עוד טענו שם כי האכיפה בנת"צים נגד נהגים שנוסעים בניגוד לחוק תהיה בעייתית, שכן בנתיבי האוטובוסים אין "מפרצים" שמאפשרים אכיפה.

במשרד התחבורה לא נשארו חייבים, ודחו בתוקף את טענות המשרד לביטחון פנים, תוך שהם מסבירים שהשר ארדן חרג מסמכותו בהתערבותו בעניין הרכבת הקלה. במכתב ששלח למנכ"ל המשרד לביטחון פנים, כתב מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, כי דחיית העבודות להקמת הרכבת הקלה תגרום נזק כבד למשק ולכן מתכוון המשרד להמשיך בקידום העבודות ללא כל שינוי.

אם בארזים נפלה שלהבת?
כאשר שני משרדי ממשלה מתקוטטים, קשה להלין על כך שבין הממשלה והשלטון המקומי מתגלעים לעתים קרובות סכסוכים ומחלוקות. כך היה בעבר בעניין האכיפה נגד נהגים שנוסעים בניגוד לחוק בנתיבי התחבורה הציבורית.

"אין זה סוד שיש מחלוקות מסוימות, שחלקן (הן) מחלוקות של תפיסה לגבי התפקיד של הרשויות המקומיות וסמכויות (אכיפה) שלגיטימי לתת להן", הסבירה בכירה במשרד התחבורה בדיון שנערך בנושא האכיפה בנת"צים לפני כשנה וחצי.

למעשה, בנושא האכיפה בנת"צים יש מחלוקות חריפות גם בין משרדי הממשלה עצמם וגם בין הממשלה והשלטון המקומי. האם "חקיקת הבזק" שמבטיח כעת שר התחבורה תצליח לפתור את המחלוקות, ותביא ליישום פתרון מהיר ויעיל שיאפשר את פינוי נתיבי התחבורה הציבורית מכלי רכב פרטיים לטובת שיפור רמת השירות באוטובוסים?

ניסיון העבר מלמד שהאכיפה בנת"צים היא קצרת מועד, ונמשכת רק ככל שיש לכך תקציב או ככל שקיים עניין ציבורי מספיק. לכן, הפתרון שהוצע בעבר, ועולה גם כעת, הוא התקנת מצלמות אכיפה אלקטרוניות. אלא שיישום פתרון שכזה דורש היערכות מוקדמת, שכוללת בין השאר העברת סמכויות אכיפה לרשויות המקומיות וכן הכנה ופרסום של מכרזים לרכישת הציוד הנחוץ.

כדי לקצר את משך ההיערכות הנחוצה, המשרד לביטחון פנים הציע בעבר לעשות שימוש במצלמות מהירות לאכיפה של עבירות נהיגה אסורה בנת"צים. הפתרון מעורר בעיות משפטיות סבוכות, אלא שגם יישומו אינו צפוי להסתיים בזמן לקראת העבודות להקמת הרכבת הקלה.

וכך, כאשר יורחבו העבודות להקמת הרכבת הקלה בשבוע הבא, יימצאו עצמם התושבים והמבקרים בגוש-דן בפני מצב מוכר: כאוס בלתי נסבל, שהיה ידוע ומתוכנן מראש, אך במשרדי הממשלה נזכרו באיחור ליישם פתרונות שיאפשרו להקל במעט על חיי הנהגים והנוסעים בתחבורה הציבורית.

The post חקיקת בזק? פקחים עירוניים יקבלו סמכות אכיפה בנת"צים appeared first on TheCar.

שיתוף פעולה ראשון בין שתי אפליקציות תחבורה פופולריות, Moovit ו-Gett, מציע למשתמשים להשוות בין זמני נסיעה במונית ובין זמני נסיעה בתחבורה ציבורית, וכך לבחור באמצעי התחבורה המהיר והנוח ביותר. בנוסף, שיתוף הפעולה בין שתי האפליקציות מאפשר למשתמשים לתכנן מסלול שמשלב בין נסיעה במונית ובין שימוש באמצעי תחבורה ציבורית כמו אוטובוס ורכבת.

שילוב בין אמצעי תחבורה שונים הוא אחת הבעיות העיקריות של התחבורה הציבורית בישראל, ובכך מודים גם במשרד התחבורה. אמנם בשנים האחרונות מנסים במשרד לשפר את "השילוביות" של התחבורה הציבורית, ובעיקר את השילוב בין אוטובוסים ורכבות, אך המענה המוצע לנוסעים רחוק מלהציע חלופה זמינה ונוחה לנסיעה בכלי רכב פרטיים.

שיתוף הפעולה בין Moovit, אפליקציית ניווט בתחבורה ציבורית, ובין Gett, אפליקציית הזמנת מוניות (לשעבר – גט טקסי), מאפשר למשתמשים להתגבר – לפחות חלקית – על בעיית השילוביות של התחבורה הציבורית. כך למשל, בהודעה משותפת שפרסמו היום (ג') שתי החברות מוסבר כי "במקרים (ש)בהם שילוב בין מונית לתחבורה ציבורית הוא האופציה היעילה ביותר, המערכת תמליץ על מסלול הכולל מקטע של נסיעת מונית ומקטע של נסיעה בתחבורה ציבורית".

למעשה, בשתי החברות סבורים ששיתוף הפעולה בין האפליקציות מציע חלופה לשימוש בכלי רכב פרטיים. לדברי ניר ארז, מנכ"ל Moovit, "שיתוף הפעולה בין החברות מניב פתרון לצורך אמיתי. כעת, לאלו שאין ברשותם רכב פרטי וגם (למי) שבוחרים להשאיר אותו בבית, יש ממשק אחד, שמאפשר להם לבחור את הדרך הטובה ביותר להגיע אל היעד, בתחבורה הציבורית, במונית או בשילוב של שניהם".

על-פי ההודעה שפרסמו שתי החברות, הזמנת מונית של Gett תיעשה מתוך אפליקציית Moovit באמצעות ממשק משותף. אפשרות הזמנת מונית של Gett מתוך אפליקציית Moovit זמינה כבר עתה למשתמשים במכשירי אנדרואיד, ובתחילת השבוע הבא יתאפשר ביצוע הזמנות גם למשתמשי iOS של אפל.

מוביט, ווייז, אובר ומשרד התחבורה?
נראה שעיתוי פרסום ההודעה של Moovit ו-Gett אינו מקרי: רק אתמול הודיעה חברת ווייז (Waze), שנמצאת בבעלות ענקית האינטרנט גוגל, על השקת אפליקציה חדשה: RideWith. האפליקציה החדשה נועדה לחבר בין נהגים ונוסעים לטובת ביצוע נסיעות משותפות (car-pool), כאשר הנוסעים משתתפים בעלות הנסיעה (ובעיקר, דלק ובלאי).

השימוש באפליקציה החדשה של ווייז, שבשלב הראשון מוצעת במסגרת ניסוי ("פיילוט") בשלוש ערים, עשוי בעתיד להוות תחרות לענף המוניות ולתחבורה הציבורית. זאת, מאחר שעבור נוסעים מזדמנים – שזקוקים להסעה במסלול קבוע – נסיעה שיתופית תהיה לרוב זולה משימוש במונית ונוחה משמעותית מאשר שימוש באוטובוס ציבורי.

בנוסף, יש לזכור שענף המוניות נמצא תחת איום של אפליקציית אובר (Uber): אפליקציה סלולרית שמאפשרת למשתמשים להסיע נוסעים, גם אם הם אינם נהגים מקצועיים. אמנם בשלב זה שומר משרד התחבורה על האינטרסים של נהגי המוניות, ומונע מ-אובר מלהפוך לאיום מיידי בכך שהוא אינו מתיר ביצוע נסיעות על-ידי נהגים מזדמנים, אך לא ברור עד מתי יוכל המשרד לטמון את ראשו בחול ולעצור פיתוחים טכנולוגיים שמאפשרים לנוסעים לבחור את דרכי הנסיעה הנוחות והזולות ביותר.

אמנם שיתוף הפעולה בין Moovit ו-Gett אינו מהווה חלופה לתחבורה ציבורית, אך הוא משמש עדות נוספת לכך שחברות פרטיות מצליחות לשפר את רמת השירות לנוסעים באופן מהיר וטוב מזה שמציע משרד התחבורה, שכבול ברגולציה ארכאית ומסורבלת.

The post מסלול חדש: גט ומוביט משלבות בין אוטובוסים, רכבות ומוניות appeared first on TheCar.

ציון 100 שנים ליצור המשאית הראשונה של חברת מאן, נראה לנו סיבה מספיק טובה כדי לסקר את ההיסטוריה של חברת המשאיות והאוטובוסים הגרמנית.

מכשירי תנועה, יבואנית מאן, מציינת 50 שנה לקשריה של היצרנית

שורשיה של מאן מתחילים בשנת 1758 עם הקמתה של חברה בשם 'סנט אנטוני' בעיר אוברהאוזן, שהיתה הראשונה לייצור ברזל במחוזה שמערב גרמניה. במרוצת השנים, וכדי לשמור על תחרותיות, התאחדו כמה מחברות הברזל באזור ליצירת חברות מאוחדות שונות. עם כל איחוד שם החברה החולף עד שבשנת 1841 חברו שלוש חברות לחברה אחת בשם MAN המורכבת מראשי התיבות של החברות המקוריות: Maschinenfabrik Augsburg Nürnberg.

החברה עדיין עסקה בייצור ברזל, אבל המשיכה לפזול לתחומים אחרים ובהם, בניית רכבות, גשרים ומנועים. בין היתר היא הקימה את בית הדפוס הראשון לעיתונים בגרמניה, ועסקה בבניית ציוד מכאני כמו מקררים, אבל המצאת מנוע הבערה הפנימי, הוביל אותה להתמקדות בתחום התחבורה.

בסמוך למועד המצאת מנוע הדיזל הראשון על ידי רודולף דיזל ב-1892 חברו מהנדסי מאן לממציא מנוע הדיזל. הם עבדו יחד מ-1893 – השנה בה נרשם הפטנט על שמו – עד שב-1897 בנו מנוע משלהם על בסיס הפטנט של רודולף והחלו בייצור מנועי דיזל.

ב-21 ביוני 1915 הקימה מאן מיזם משותף עם חברת 'Saurer' – יצרנית מרכבים שוויצרית – לייצור משאיות תחת מותג מאן. זמן קצר אח"כ יוצרה המשאית הראשונה והאוטובוס הראשון של מאן שבתחילת דרכו שימש גם את שירות הדואר יחד עם הובלת נוסעים.

1916 – שנה לאחר היצור הראשוני של אוטובוסים ומשאיות עבר היצור משוויץ לנורנברג, גרמניה.

1924 – מאן מציגה את מנוע הדיזל הזרקה ישירה שפתחה. מבנה שנמצא בשימוש עד היום. באותה שנה גם מאן הציגה את האוטובוס בעל רצפה נמוכה (יחסית). מ-1915 ועד אותה תקופה אוטובוסים יוצרו על שלדות של משאיות.

1928 – מאן מציגה את המשאית הראשונה שלה עם שלושה סרנים.

1932 – מאן מציגה את דגם S1H6 – המשאית החזקה בעולם לאותה תקופה עם הספק של 140 כ"ס. שנה מאוחר יותר מציגה היצרנית גרסת עם 150 כ"ס.

1937 – מאן מציגה את המשאית הראשונה שלה עם הנעה כפולה. אבזר שבעתיד יקנה לטרקטורי החברה יתרון. בנוסף הוצג מנוע חסכוני משמעותית מבעבר.

1948 – אחרי מלחמת העולם השניה מאן חוזרת לייצר טרקטורים לחקלאות עם ה-AS325  – שגם נקרא 'Ackerdiesel" ובתרגום חופשי: דיזל-שדה. באותה תקופה הוא היה הטרקטור היחידי שהציעה הנעה כפולה. הדגם גם שווק בגרסת הנעה אחורית בלבד.

1951 – דגם F8 עם מנוע V8 שהפיק 180 כ"ס הפך לסמל ההתחדשות הכלכלית של גרמניה לאחר המלחמה.

1951 – מאן הופכת היצרנית הראשונה להציג מנוע טורבו-דיזל. זהו מנוע מדגם 1546 GT בנפח 8.72 ליטר שהפיק 175 כ"ס ותצרוכת דלק נמוכה ב-35% ביחס לגרסתו האטמוספרית (130 כ"ס).

1955 – ייצור משאיות, אוטובוסים וטרקטורים עובר למינכן והמפעל בנורנברג מתרכז ביצור מנועים.

1961 – מאן מציגה את דגם 750 HO – אוטובוס ראשון בעל שילדה מספיק מודולרית שעל בסיסה ניתן לייצר אוטובוסים שונים: עירוני, בינעירוני ותיירותי.

1963 – דרישה הולכת וגוברת למשאיות לאורך מספר שנים, הובילה את מאן להפסיק בשנה זו את ייצור הטרקטורים (שיועדו אך ורק לחקלאות).

1971 – מאן משתלטת על זרוע המשאיות והאוטובוסים של חברת Büssing ובכך זוכה לטכנולוגיית חדשה (הרכבת מנוע מתחת לרצפה). בנוסף היא מאמצת את לוגו האריה של Büssing, שמאז מפאר את חרטומו של כל דגם של מאן. בנוסף היא גם רוכשת את חברת ÖAF – יצרנית משאיות אוסטרית.

1977 – מאן ופולקסווגן מפתחים ומייצרים במשותף את סדרה G – משאיות קלות במשקל 6-10 טון. סדרה זו תיוצר עד 1993.

1978 – מאן זוכה לראשונה בתחרות "משאית השנה" עם דגם 19.280.

1982 – מאן מתחילה לסבול מהמבנה הארגוני המסורבל וצוללת להאטה.

1986 – מושק דגם F90 בעל הקבינה הגדולה במיוחד.

1990 – מאן מציגה אוטובוס מפרקי עם ריצפה נמוכה.

1992 – מוצג אוטובוס התיירות 'לאיון סטאר' שגם זוכה בתואר 'אוטובוס השנה'.

2000 – מאן מציגה את מערכת טיפ-מאטיק (TipMatic) – תיבת הילוכים אוטומטית רובוטית עם מצמד בודד.

2001 – מאן רוכשת את יצרנית האוטובוסים הגרמנית ניאופלאן, מותג המשאיות הבריטי ERF (מידי וסטרן סטאר), ומותג המשאיות Star.

2005 – דגם 'לאיונס סיטי' זוכה בתחרות אוטובוס השנה.

2006 – מאן מנסה להשתלט על סקניה השוודית. המהלך לא מצליח ומאן נותרת עם שליטה חלקית בלבד של 17.4%. פולקסווגן אוחזת ב-71% ממניות סקניה והיתר גופים פיננסים.

באותה שנה גם מוקם בהודו מיזם משותף למאן ובחברת 'בג'אג' טמפו' ההודית, לייצור משאיות עבור השוק המקומי. עם הזמן השם מוחלף ל- Force Motors וב-2011 מאן משתלטת על השותפה ההודית ורוכשת את כולה במהלך 2012.

2007 – דגמי TGS ו-TGX זוכים בתואר משאית השנה במקביל. עבור מאן זו הזכייה השביעית בתחרות, אבל היסטורית זו הפעם הראשונה בתולדות התחרות בה התואר מוענק לשני דגמים במקביל.

2009 – מאן רוכשת מידי פולקסוואגן את מפעלה בברזיל ליצור משאיות ואוטובוסים ומשנה את שם החברה למאן אמריקה הלטינית.

2009 – חטיבת דיזל וחטיבת טורבו מואחדות לחטיבה אחת. לחטיבה החדשה הסכם אסטרטגי עם יצרנית משאיות סינית בשם Sinotruk.

2010 – האוטובוס ההיברידי של מאן נכנס לייצור.

2011 – פולקסוואגן רוכשת 56% ממניות השליטה במאן. מאז בכמה רכישות פולקסוואגן הגדילה את שליטתה וכיום היא אוחזת ב-75% ממניות מאן.

2011 – אוטובוס הקומותיים של ניאופלאן ('סקייליינר') חוזר ליצור.

2015 – אוטובוס רב קיבולת (BRT) 'לאיונס סיטי GL' מונע גז טבעי (CNG) זוכה בתחרות אוטובוס השנה.

The post ההיסטוריה של מאן לכבוד 100 שנים ליצור המשאית הראשונה שלה appeared first on TheCar.

ארבעים שנים לאחר שראש ממשלת ישראל גולדה מאיר הבטיחה רכבת תחתית, יותר משני עשורים לאחר שרוני מילוא, ראש עיריית תל אביב לשעבר, הניח אבן פינה לאותה רכבת והבטיח שאוטוטו יחלו דחפורים בחפירות ולאחר עוד שלל עיכובים, דחיות, מכרזים כושלים ועשרות מיליוני שקלים שנזרקו לפח – בעוד מעט יותר מחודש זה צפוי להתחיל לקרות באמת: החפירות של הרכבת הקלה של גוש דן יוצאות לדרך שבסופה, כך מבטיחים, יהיה כאן טוב יותר.

בינתיים, כדאי להתענג על הימים האחרונים של עומסי תנועה "נסבלים" מן הסוג אליו כבר התרגלנו לחוות בדרך לעבודה וממנה, כי ב-2 באוגוסט הכאוס הגדול מתחיל וצפוי להמשך – אנחנו מקווים שאתם יושבים – בין שלוש לשש שנים וחצי.

העבודות על 'הקו האדום' של הרכבת הקלה, אשר יחבר בין בת ים, תל אביב, רמת גן ופתח תקווה, יחלו בכמה מוקדים מרכזיים במקביל, וביניהם צומת מעריב, רח' יהודה הלוי, שדרות יהודית וקריית ראש הממשלה בתל אביב, כמו גם באזור הבורסה ורחוב ז'בוטינסקי ברמת גן.

אורכו של הקו האדום הוא 23 קילומטרים, מהם 11 קילומטרים – מרחוב הרצל בדרום תל אביב ועד צומת גהה בפתח תקווה – תת קרקעיים.
המנהרות יחפרו באמצעות שמונה מכונות TBM – המילה האחרונה בעולם בתחום כריית המנהרות – וזו אותה טכנולוגיה שמשמשת גם לחפירת מנהרות קו הרכבת הכבדה מירושלים לתל אביב.

מכונת ה-TBM היא מפלצת הנדסית באורך 150 מטרים ובקוטר של כ-10 מטרים, והיא מונעת בכוח החשמל. חלקה הקדמי גורס את הסלע וכורה את המנהרה ללא צורך בפיצוצים ובעבודת דחפורים, והחומר שנכרה נשלח אוטומטית באמצעות מסוע שמפנה אותו מן המנהרה הנחפרת, תוך כדי שרובוט שממוקם באחורי המכונה בונה את דפנות המנהרה עם לוחות בטון מזויין.

שימוש בטכנולוגיה זאת מפשט ומקצר את כריית המנהרות, אבל הקמת התחנות התת קרקעיות לאורך הקו דורשת עבודת חפירות ותשתיות מסורתיות יותר. עבודות אלה צפויות לגרום לחסימת אזורי החפירות וצירים סמוכים להם במשך מספר שנים, ומדובר בכמה מן האזורים הסואנים ביותר בתל אביב וברמת גן.

תכנון הפרויקט נמשך אמנם כבר שנים אבל בחברת נת"ע, שאחראית עליו, דוגלים כנראה במידור. זאת אולי הסיבה שעד היום הם העדיפו לשתף כמה שפחות את הציבור בכל הנוגע לתוכניות, לוחות הזמנים ולרשימת הרחובות שייחסמו, ומרבית הפרטים שפורסמו עד כה היו לא רשמיים.

בחודשים האחרונים ניסו תושבים מתל אביב, ובעלי עסקים, לקבל פרטים, ולצורך זה פנו בין השאר אל עיריית תל אביב אשר הבהירה להם שפרויקט הרכבת הקלה לא באחריותה ולכן היא מנועה מלספק לוחות זמנים או מידע אודות שיבושים צפויים או דרכים לפתרון הבעיות. העירייה, כך לדברי נציגיה, גם לא יכולה לדון בפיצויים לנפגעי החסימות.

גם מנהלת הפרויקט, חברת נת"ע, נמנעה עד עתה מלהתייחס לפתרונות התחבורתיים שיוצעו ל- 3.3 מיליון בני אדם שמתגוררים במטרופולין תל-אביב, ולמאות אלפי כלי רכב שנכנסים לעיר מדי יום.

רק היום (שני, 22.6) יציגו אנשי נת"ע במסיבת עיתונאים את הדרכים להתמודד עם הכאוס התחבורתי שצפוי. לפי הערכות צפויה להיחשף תוכנית להקמת שבעה חניוני "חנה וסע" בפאתי המטרופולין, שמהם יופעלו שאטלים בתדירות גבוהה (בדומה לאלה המופעלים מחניון הנתיב המהיר) אל מרכז העיר.
במקביל, צפוי משרד התחבורה לתגבר את תדירות התחבורה הציבורית, להקצות נתיבים ייחודיים לאוטובוסים ולאסור על כניסת רכבים פרטיים לאזורים מסוימים.

עבודות ההקמה של הקו האדום אמורות, לפי התוכנית הנוכחית, להסתיים ב-2021, אך לאור שלל הדחיות עד כה ובהתאם לניסיון העבר שנצבר בישראל עם התארכות משך הבניה של פרויקטים לבניית תשתיות, לא נותר לנו אלא להציע  לקחת נשימה עמוקה:  הדרך אל לב הכרך הגדול לא צפויה להיות פשוטה בשנים הבאות.

אגב, הקו האדום הוא רק אחד משבעה קווי רכבת קלה שמתוכננים לאורכו ולרחובו של גוש דן, ובאמת נראה שזה אולי הזמן להצטייד במסוק…

The post תתעוררו לסיוט: חפירות הרכבת הקלה יחלו באוגוסט appeared first on TheCar.

חברת נת"ע, החברה הממשלתית שאחראית על הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן, תפנה למשרד התחבורה במטרה לבחון אפשרות להפעיל קווי אוטובוס ללא תשלום בתקופת ההקמה של קו הרכבת הראשון ("הקו האדום"). בקיץ הקרוב צפויות העבודות להקמת הרכבת להתרחב משמעותית, ובנת"ע מעריכים כי בשנים הקרובות יוחמר משמעותית מצב התחבורה בגוש-דן ובעיקר בתל-אביב.

פניית נת"ע למשרד התחבורה מגיעה בעקבות הצעה שהעלו לאחרונה בכירים בעיריית תל-אביב, שמביעים בפומבי חשש מפני פגיעת העבודות להקמת הרכבת הקלה במרקם החיים בעיר. בכירים בעירייה גם מותחים ביקורת על משרד התחבורה, ולדבריהם המשרד אינו מספק פתרונות תחבורתיים ראויים לתקופת העבודות להקמת הרכבת הקלה. בכירים בעירייה אומרים כי בגלל הפגיעה הצפויה בתקופת העבודות, יש בכוונתם לדרוש ממשרד התחבורה לעשות מאמצים חריגים להפחית את הסבל והנזק שייגרמו לתושבים ובעלי עסקים בעיר.

אלא שלא ברור כיצד יועילו פניות העירייה להקלת סבל התושבים. בשש השנים הקרובות, ועד ההפעלה הצפויה של הקו האדום ב-2021, היקף העבודות יתרחב משמעותית, כאשר החל מהקיץ הקרוב תבצע נת"ע עבודות להקמת חמש תחנות תת-קרקעיות בתל-אביב לבדה.

יש לזכור כי על-פי נת"ע, בתקופת ההקמה צפויה פגיעה רחבת היקף באיכות החיים בתל-אביב ובחלק מערי גוש-דן, ובכלל זאת "צמצום נתיבי נסיעה, עבודה לצד בתי מגורים ו(בתי) עסק, חסימות נתיבים זמניות, הפניית תנועה לנתיבים חלופיים, העתקת קווי מתח גבוה, חפירות, (ו)סגירה ופתיחת קווי מים".

אחד הפתרונות להרעה הצפויה במצב התחבורה בגוש-דן הוא הקמת חניוני "חנה וסע", שיציעו לנהגים שירות הסעות מהחניונים למרכז המטרופולין. נת"ע כבר אישרה כי בשלב הראשון יופעלו שני חניונים – האחד בתל-ברוך והאחר בקריית-אריה בפתח-תקווה.

בנוסף, במשרד התחבורה מסיימים לגבש תכנית לעיבוי מערך התחבורה הציבורית, שנועדה להתמודד עם האתגרים שמציב פרויקט הרכבת הקלה. כבר בזמן הקרוב צפוי המשרד לתגבר את תנועת האוטובוסים בחלק מהקווים, תוך הרחבת שעות הפעילות של שירותי האוטובוסים. עם זאת, במשרד צופים כי הצעדים שיינקטו לא יצליחו למנוע האטה של ממש בזמני הנסיעה ברחבי המטרופולין, ובעיקר בכניסות לתל-אביב ובגישה למרכז העיר.

The post הנסיעה באוטובוס תהיה בחינם בזמן הקמת הרכבת הקלה? appeared first on TheCar.

חדשות רכב – משרד התחבורה מודה: תכנית להנגשת תחנות עירוניות של קווי אוטובוס תסתיים באיחור של שנתיים לפחות. בתכנית רב-שנתית שפרסם משרד התחבורה ב-2010 נקבע כי הנגשת התחנות העירוניות תסתיים לכל המאוחר בסוף 2014, אך כעת מתברר כי המשרד רחוק מלעמוד ביעד. ומי שמעיד על האיחור הוא לא אחר מאשר שר התחבורה, ישראל כץ, שאמר אתמול (ד') במליאת הכנסת כי עד כה הסתיימה הנגשת כ-85% מהתחנות העירוניות, ורק בעוד כשנתיים צפויה השלמת ההנגשה של כל התחנות.

וזה היה אותו שר שהבהיר בתכנית הרב-שנתית מ-2010 כי "עד סוף שנת 2014, כל תחנות האוטובוס תהיינה נגישות ומשולטות בשילוט נגיש על-פי חוק". למעשה, משרד התחבורה לא הפר רק את הבטחת השר. תקנות שנכנסו לתוקף בשנת 2003 קבעו במפורש כי "בסוף 2014 אמורים כל האוטובוסים הנוסעים בערים להיות נגישים, וכן צריכות להסתיים כל פעולות ההנגשה, כולל השילוט, של כל תחנות האוטובוסים בערים".

כמו במקרים רבים אחרים, נראה שהבעיה העיקרית ביישום תכנית ההנגשה היא שיתוף הפעולה הלקוי בין משרדי ממשלה ורשויות מקומיות. "הבעיה האקוטית ביותר (היא) הביצוע של הרשויות", טען אתמול במליאה ח"כ יצחק וקנין, "ברוב הרשויות זה לא מתבצע. (ב)חלק מהרשויות זה מתבצע, אבל במרבית הרשויות צריך מישהו שידחוף את הנושא הזה, כי לצערי הרב, אנשים עם מוגבלויות נופלים בין הכיסאות בטיפול הזה".

פתרון אפשרי לבעיה הוא אכיפה נגד ראשי רשויות מקומיות שלא מקיימות את חובתן להנגיש תחנות אוטובוס בתחומן. לדברי שר התחבורה, החל מ-1 בינואר מבצע משרד המשפטים – באמצעות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – אכיפה נגד רשויות שלא מבצעות הנגשה, כאשר ראשי הרשויות עצמם חשופים לצווים אישיים. אלא שהפניית האשמה באופן בלעדי לרשויות המקומיות אינה מוצדקת. למשרדי הממשלה, ובעיקר למשרד התחבורה, יש חלק בליקויים שגורמים לעיכוב בהנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות.

למשל, משרד התחבורה אמור לקדם תקנות שיחייבו הנגשה חושית באוטובוסים עירוניים. אלא שלפי דו"ח של משרד המשפטים מאוקטובר 2014, התקנות לא קודמו כראוי: "אמנם, שר התחבורה העביר את התקנות לאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום 19.2.2012, (ו)משרד התחבורה העביר לוועדה נוסח מתוקן בחודש ספטמבר 2012. (אולם) עם כינון הכנסת ה-19, ביום 5 בפברואר 2013, היה על שר התחבורה להגיש את התקנות מחדש לאישור הכנסת, כדי לאפשר המשך דיון בהן, אך טרם (עד אוקטובר 2014, ש.ה) עשה כן".

יתרה מכך, הנגשת תחבורה ציבורית עירונית תפתור חלק אחד בלבד מבעיית הנגישות. ראשית, רק חלק קטן מהרשויות המקומיות נכללו בתכנית ההנגשה של משרד התחבורה (כשליש), כאשר יש ישובים רבים שכלל אינם נגישים לתחבורה ציבורית. לכך מתווספת בעיית נגישות בקווים בינעירוניים, ובעניין זה ראוי להזכיר את הערת הצוות שכתב את תכנית ההנגשה של משרד התחבורה: "הגיעה העת לטיפול בהנגשתם גם של הקווים הבינעירוניים – זכותם של אנשים עם מוגבלות לנוע מעיר לעיר בתחבורה ציבורית נוחה ובטוחה, אינה נופלת מזכותו של כל אזרח אחר".

The post הנגשת תחנות אוטובוס תסתיים באיחור של יותר משנתיים appeared first on TheCar.

חברת נת"ע, החברה הממשלתית שאחראית על הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן, מתכננת להביא לאישור הממשלה עד שנת 2018 ארבעה קווי רכבת שיתווספו לקו האדום, שהקמתו כבר החלה. אישור הממשלה אמור להתקבל לאחר שיסתיים הליך התכנון הסופי של כל הארבעת הקווים, ולאחר קיום הליכים של פרסום תכנית הקווים להשגות הציבור.

על-פי התכנון, נת"ע תביא לאישור הממשלה עד אוגוסט 2016 את "הקו הסגול" – קו שמתוכנן לקשר את מזרח מטרופולין תל-אביב עם מרכז העיר תל-אביב. תוואי הקו הסגול עובר במפלס הקרקע בלבד, והוא מקודם בשני מקטעים נפרדים (מזרחי ומערבי). האורך הכולל של הקו הוא 28 ק"מ, ומתוכננות בו 44 תחנות.

הקו השני שיובא לאישור הממשלה הוא הקו הירוק, שמתוכנן בשלושה מקטעים נפרדים ואורכו 39 ק"מ. הקו, שאישורו בממשלה צפוי להתבצע בשלושה שלבים (מאי, אוגוסט וספטמבר 2016), מחבר את העיר תל-אביב עם החלקים הדרומיים של המטרופולין (חולון וראשון-לציון) והחלקים הצפוניים (הרצליה). הקו הירוק כולל חלק תת-קרקעי, ולאורכו יוקמו 61 תחנות – מהן חמש מתחת לפני הקרקע.

ביוני 2017 מתכננת להביא לאישור הממשלה את החלק הראשון בקו החום, שישרת את הערים בחלק הדרומי של המטרופולין: לוד, רמלה, באר-יעקב וראשון לציון. הקו, שאורכו 32 ק"מ, אינו כולל תחנות תת-קרקעיות והחלק השני שלו יובא לאישור הממשלה עד פברואר 2018.

הקו הרביעי, שיובא לאישור הממשלה עד ינואר 2018. הוא הקו הצהוב, שמתוכנן לשרת את החלק הצפון-מזרחי של המטרופולין: הקו יחבר את הרצליה, רמת השרון והשכונות הצפוניות של העיר תל-אביב עם הערים רמת-גן, בני-ברק, גבעתיים והשכונות הדרומיות והמזרחיות של העיר תל-אביב. אורכו של הקו כ-34 ק"מ והוא מתכונן לכלול 50 תחנות במפלס הקרקע בלבד.

עם אישור ארבעת הקווים תושלם למעשה מלאכת התכנון של הרכבת הקלה בגוש-דן: אמנם בסך הכל מתוכננים שמונה קווים במערך הסעת ההמונים במטרופולין, אך שלושה מהם (הוורוד, הכחול והכתום) הם קווי אוטובוס מהיר ורב-קיבולת (BRT). כאמור, מלבד ארבעת קווי הרכבת כולל המערך קו אחד נוסף – הקו האדום, שבשנה הקרובה יואצו העבודות להקמתו.

משרדי הממשלה משקיעים זמן רב ותקציבי-עתק בתכנון הרכבת הקלה בגוש דן. על-פי הערכות, עלות התכנון של ארבעת הקווים הנוספים של הרכבת תגיע לכרבע מיליארד שקלים בתקופה של כשלוש שנים וחצי. עלות התכנון של הקו הירוק לבדו נאמדת בכ-108 מיליון שקלים בתקופה של שלוש שנים.

עם קידום ארבעת הקווים הנוספים של הרכבת הקלה, יש לקוות שחברת נת"ע ומשרד התחבורה הפיקו לקחים מהמחדלים שליוו את תכנון הקו האדום ואת ההכנות להקמתו, שחלקם נחשפו בדו"ח חמור שפרסם מבקר המדינה באוקטובר 2013. יש לזכור כי המבקר חתם את הערותיו בעניין מחדלי נת"ע כך: "מן הראוי שמשרדי התחבורה והאוצר יבחנו את יכולתה של נת"ע להקים את יתר קווי (הרכבת הקלה, ש.ה)".

האם לוח הזמנים שמציגה נת"ע בנוגע לאישור הקווים בממשלה צפוי להתגשם כמתוכנן? בעניין זה ראוי לציין כי מרבית פרויקטי התשתית בתחום התחבורה חורגים מלוחות הזמנים והתקציבים המתוכננים. בדו"ח שפרסם בנק ישראל בשנת 2010 נבדקו 196 פרויקטי תשתית בתחום התחבורה, והמסקנות היו עגומות במיוחד: שישה מכל עשרה פרויקטים חרגו משמעותית מהתקציב המתוכנן, ושמונה מכל עשרה פרויקטים חרג מלוח הזמנים המתוכנן.

The post ארבעה קווי רכבת קלה נוספים בגוש-דן יאושרו עד 2018 appeared first on TheCar.

חדשות רכב- ציינה מוטורס, יבואנית אוטובוסי יוטונג הסינית החלה ביבוא דגמי המותג עם מנועי אירו 6 ובתיוג שמות חדש. במקום שילוב של אותיות ומספרים, שמות של חתולים גדולים: צ'יטה, פומה ולאיון (lion אריה).

פומה הינו מידיבוס עם מנוע קמניס בנפח 6.7 ליטר (280 כ"ס) ותיבה אוטומטית בעלת שישה הילוכים של ZF. הוא יוצע במפרט תיירותי או בינעירוני עם 35 או 39 מושבים בכל אחת מהמפרטים. 'טייגר' ו'לאיון' אלה דגמים לאוטובוס תיירותי או בינעירוניים עם מנוע דאף בנפח 10.8 ליטר (400 כ"ס) ותיבה אוטומטית בעלת שישה הילוכים של ZF. וצ'יטה הוא אוטובוס עירוני שאיתו תנסנה היבואנית להיכנס לתחום חדש עבורה.

כל האוטובוסים מצוידים במערכת כיבוי אש אוטומטית (הנדרשת על פי התקינה החדשה), וניתנים לאבזור על פי דרישה כמו שקעי USB לכל נוסע, מנורות LED אישיות, מושבים מתכווננים, שמשות כפולות, מושב מדריך ועוד.

בניגוד לביצועיהם המדשדשים של שני מותגי רכב פרטי מסין (גרייטוול, ו-MG) בעיקר בגלל סוגיות תקינה, מחיר ושמרנות של השוק המקומי, יוטונג הצליחה ובגדול.

יוטונג הוקמה ב-1963 והיא כיום יצרנית האוטובוסים הגדולה בעולם עם ייצור של למעלה מ-60,000 אוטובוסים בשנה. לישראל היא נכנסה בשנת 2011, ועל אף גודלה רבים הטילו ספק ביכולתה להצליח לנוכח המותגים האירופאים המבוססים. אבל שילוב של מפרט אבזור אטרקטיבי ומחירי ריצפה הכריע את השוק. בסיכום 2014 התמקמה יוטונג במקום השלישי בטבלת האוטובוסים הכבדים (מעל 10 טון) עם 227 מסירות, מקדימה את מרצדס עם 212 מסירות ואחרי וולבו ומאן (עם 356 ו-392 מסירות בהתאמה). סך-הכל מאז עלייתה ארצה מכרה יוטונג מעל 400 אוטובוסים – נתון מאוד מכובד ומפתיע לכשעצמו.

המתחרות לא יושבות בחיבוק ידיים ולאחר שלא הצליחו להפחית עוד את מחירי דגמיהם, החליטו לנסות להיאבק ביוטונג במגרש שלה: יבוא מותגים נוספים מסין שיספקו מענה לדרישת השוק לאוטובוסים זולים יותר. בסוף שנה שעבר הצטרף מותג 'גולדן דרגון', שמיובא על ידי קבוצת אוטו חן שבשליטת משפחת בליליוס הירושלמית (לשעבר יבואנית מכוניות ואוטובוסי מרצדס וכיום בעלת בעלות חלקית בחברת התחבורה הציבורית 'סופרבוס'). משלוח ראשון של חמישה אוטובוסים מתוך 77 כבר הגיע ארצה. כלמוביל יבואנית מותג מרצדס תחל בקרוב ביבוא מותג 'קינג לונג' הסיני, ו'מאיר' יבואנית וולבו ביבוא מותג סיני נוסף.

צ'ינה מוטורס, יבואנית יוטונג, לא מתכוונת לנוח על זרי הדפנה. בתחילת שנה זו היא כבר החלה ביבוא ציוד מכני הנדסי של מותג (LONKING) הסיני ועל הפרק גם יבוא משאיות כבדות תוצרת חברת 'שאנקסי' (SHAANXI) הסינית.

The post צ'ינה מוטורס מציגה שמות חדשים לאוטובוסים appeared first on TheCar.

חדשות רכב- נתחיל בחדשות הטובות: בעקבות רפורמה שיושמה ב-2011 בקווי האוטובוס בגוש-דן חל שיפור בנגישות התחבורה הציבורית במטרופולין הגדול והצפוף בישראל. לפי מחקר שנערך עבור משרד התחבורה, הרפורמה שיפרה את יכולתם של הנוסעים באוטובוסים להגיע למקומות עבודה ובילוי.

המחקר גם העלה שהרפורמה בקווי האוטובוס צמצמה את תופעת "העוני התחבורתי" – תופעה שהיא תוצאת ליקויים מערכתיים בתחבורה הציבורית, שפוגעים בציבור וגורמים בין השאר לאבטלה, בידוד חברתי ואף בריאות ירודה.

אלא שחלק ממסקנות המחקר מעיבות על החדשות הטובות. "(אמנם) חל שיפור כולל של הנגישות בכל רחבי תל-אביב יפו, אך שיפור זה לא היה שוויוני, ולא בהכרח התמקד באותם אזורים שיש להם תלות גבוהה יותר בתחבורה ציבורית", מבהירים עורכי המחקר.

המחקר גם העלה כי השפעת הרפורמה "לא הייתה אחידה, (ו)בכמה אזורים נרשמה ירידה בנגישות… בתל-אביב חוסר השוויון בנגישות בין האזורים גדל". וכך, למרות שחל שיפור בעקבות הרפורמה מ-2011, אחת ממסקנות המחקר עגומה אך מוכרת היטב לכל מי שנוסע באוטובוסים: דווקא מי שזקוק לשירותי תחבורה ציבורית אינו זוכה למענה ראוי.

"מערכת התחבורה הציבורית בעיר תל-אביב איננה נותנת מענה מיוחד לאותם אזורים שבהם התלות בנגישות לתחבורה ציבורית גבוהה יותר", מציינים עורכי המחקר. עוד עולה מהמחקר כי התלות בתחבורה ציבורית גבוהה בעיקר בערי הפריפריה של המטרופולין, וכן בשכונות הדרומיות בתל-אביב ויפו.

"אותם אנשים התלויים בתחבורה הציבורית סובלים מאבדן של הזדמנויות – עבודה, שירותים או קשרים חברתיים – יחסית לנוסעים ברכב פרטי", מסבירים עורכי המחקר, שגם מסייגים בהמשך המחקר את התוצאה החיובית שנוגעת לצמצום העוני התחבורתי: "השינויים הם יחסיים, ובאזורים מסוימים חלה הרעה במצב העוני התחבורתי לאחר הרפורמה".

רפורמה בזיג-זג
הרפורמה בקווי האוטובוס בגוש-דן יושמה בשתי פעימות ב-2010 ו-2011, לאחר עיכובים שנמשכו שנים ארוכות. ליקויים חמורים בתכנון ובתיאום בין הגורמים השונים גרמו לכך שהפעימה הראשונה יושמה כמעט 12 שנים לאחר שהממשלה קיבלה החלטה לפיה משרד התחבורה נדרש לבצע רפורמה בקווי האוטובוס.

דו"ח שפרסם מבקר המדינה באוקטובר 2013 חשף שורה ארוכה של כשלים בהתנהלות משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון, שהובילה את תכנון הרפורמה. יש לזכור כי בתוך שמונה חודשים ממועד ביצוע הפעימה השנייה נערכו לא פחות מ-48 שינויים ב-59 קווים: חלק מהקווים הוחזרו למסלוליהם הקודמים, בקווים אחרים נקבע מסלול חדש וכמה קווים שבוטלו חזרו לפעול.

"הסטייה הניכרת מן המודל המתוכנן (של הרפורמה, ש.ה), יש בה כדי להעיד על פגם בהליך התכנון", הבהירו במשרד המבקר, בהתייחסות לשינויים הרבים והמהירים שערך משרד התחבורה לאחר יישום הפעימה השנייה, שהייתה הפעימה העיקרית של הרפורמה (בפעימה הראשונה יושמו שינויים בשישה קווים בלבד).

יש לציין כי המחקר של משרד התחבורה, שנערך על-ידי חוקרים מאוניברסיטאות בן-גוריון ותל-אביב, מבוסס ברובו על כלים חישוביים, ויתכן שאינו רגיש מספיק לבחינת ההשפעה שמורגשת על-ידי הנוסעים עצמם.

כך למשל, בבדיקה שערך משרד המבקר התברר כי חלה ירידה ברמת השירות בין מרכזי ערים ושכונות ברחבי גוש-דן, וכן ברמת השירות למוסדות שונים – כמו למשל בתי חולים. "ניתוק הקשר הישיר של שכונות ממרכזי הערים, וההרעה בשירות למוסדות השונים, נבע בחלקו מן העובדה שהציבור לא היה שותף לתכנון (הרפורמה)", ציינו במשרד המבקר.

השפעה נוספת שקשה למדידה בכלים חישוביים היא הפגיעה באוכלוסיות בעלי צרכים ייחודיים. למשל, נוסעים מבוגרים התלוננו על הצורך לבצע מעברים רבים יחסית בין קווי אוטובוס שונים בעקבות יישום הרפורמה. לכן, אמנם יתכן שבחלק מהקווים חל שיפור בזמן הנסיעה הכולל, אך הנוחות – לכל הפחות עבור נוסעים מבוגרים – נפגעה.

The post רפורמת קווי האוטובוס בגוש-דן: יותר נגישות, פחות שוויון appeared first on TheCar.

חדשות רכב תחבורה ציבורית – מנתונים שמפרסם המשרד להגנת הסביבה עולה כי אגד ודן, חברות האוטובוסים הגדולות בישראל, מפעילות ציי רכב שפולטים בממוצע את הכמות הגדולה ביותר של זיהום אוויר. על-פי הנתונים, ציי הרכב שמפעילות אגד ודן פלטו בממוצע כ-0.08 גרם חלקיקים (PM) לק"מ נסיעה בשנת 2014. לשם השוואה, צי הרכב של חברת קווים פולט בממוצע כ-0.04 גרם חלקיקים לק"מ, וחברת מטרופולין רשמה בשנת 2014 ממוצע של 0.02 גרם חלקיקים לק"מ.

לפי הוראות המשרד להגנת הסביבה, ציי רכב שמפעילים יותר מ-100 כלי רכב כבדים מחויבים לצמצם את זיהום האוויר: עד ינואר 2018 נדרשים כל ציי הרכב להגיע לממוצע פליטת זיהום של 0.03 חלקיקים לק"מ נסיעה. "כבר היום, ציי רכב שברשותם כלי רכב חדשים עומדים ביעד הפליטה", אומרים במשרד, "לעומתם, ציי רכב מיושנים – ביניהם חברות התחבורה הציבורית הגדולות, יידרשו לפעול להפחתת הזיהום כדי לעמוד בערך היעד לפליטה ממוצעת".

שיעור פליטת המזהמים הגבוה שרשמו ציי הרכב של אגד ודן אינו מפתיע. שתי החברות מפעילות את מספר האוטובוסים הגדול ביותר בישראל, ובפער ניכר מחברות אחרות: אגד מפעילה 2,722 כלי רכב, וצי הרכב של דן כולל 1,296 כלי רכב. לשם השוואה, חברת קווים – שלפי נתוני המשרד להגנת הסביבה מחזיקה בצי הרכב השלישי בגודלו – מפעילה 1,065 כלי רכב. חלק גדול מהאוטובוסים שמפעילות אגד ודן הם מיושנים, ואינם עומדים בתקני זיהום מתקדמים.

כך למשל, יותר ממחצית מכלי הרכב שמפעילה חברת אגד עומדים בתקני יורו 2 או 3 בלבד (1,532 כלי רכב), וכ-950 כלי רכב עומדים בתקני יורו 5 ו-6. גם חברת דן מפעילה צי רכב שברובו מבוסס על תקני זיהום מיושנים יחסית: כמחצית מהאוטובוסים של החברה (649 מתוך 1,296) עומדים בתקני יורו 2 ו-3 בלבד. מנגד, מרבית האוטובוסים של חברת קווים (כ-730) עומדים בתקן יורו 5.

אפשר לייחס חלק מהפערים המשמעותיים לכך שאגד ודן הן חברות ותיקות משמעותית מחברות תחבורה ציבורית אחרות, וציי הרכב שלהן כוללים אוטובוסים שנרכשו עוד לפני פתיחת הענף לתחרות. למעשה, פתיחת הענף לתחרות גם הביאה לכך שחברות אוטובוסים חדשות נדרשו מלכתחילה לעמוד בתקנים שבעבר לא הוחלו על אגד ודן. לזכותן של שתי החברות יש גם לציין שבציי הרכב שלהן כבר פועלים אוטובוסים שעומדים בתקן יורו 6 המחמיר.

אולם, למרות שקיימות נסיבות מקלות, ראוי לזכור שאגד ודן מקבלות מהמדינה מאות מיליוני שקלים מהקופה הציבורית לרכישת אוטובוסים, ולכן ראוי להעמיד אותן במבחנים מחמירים. דו"חות שפרסם מבקר המדינה ב-2011 ו-2013 מצאו ליקויים חמורים בהליכי הרכש של שתי החברות, שאמנם אינם משליכים ישירות על עמידה בתקני זיהום אך מצביעים על כשלים ברורים בהתנהלותן של החברות בכל הנוגע לשימוש בכספי הציבור.

אגב, בנתונים שמפרסם המשרד להגנת הסביבה בולטים בהיעדרם אוטובוסים שמונעים בשיטות הנעה חלופיות – למשל גז טבעי או חשמל. למרות שמשרדי הממשלה מדברים על עידוד השימוש בתחבורה ציבורית שמבוססת על שיטות הנעה חלופיות שפולטות כמות מופחתת של זיהום, בפועל לא משתנה דבר וחברות האוטובוסים מפעילות ציי רכב שמצוידים במנועי דיזל בלבד. החריגה היחידה היא חברת דן, שמפעילה אוטובוס אחד בלבד שמצויד בהנעה חשמלית.

The post אגד ודן מפעילות את האוטובוסים המזהמים ביותר appeared first on TheCar.

רכבת ישראל רשמה רווח נקי של כ-215 מיליון שקלים ברבעון הראשון של שנת 2015, לעומת הפסד של כ-113 מיליון שקלים בתקופה המקבילה אשתקד. הרווח שרשמה החברה בשלושת החודשים הראשונים של השנה ממשיך מגמה שהחלה ב-2014: מעבר מהפסדי עתק בסך מאות מיליוני שקלים בשנה, שנצברו לאורך כל שנות פעילות החברה, לרווחיות מרשימה.

אולם, מתברר שהרווחיות של רכבת ישראל עולה לציבור הישראלי הרבה מאוד כסף, ולמעשה היא אינה מלמדת על מצבה האמיתי של החברה הממשלתית. לרווח ברבעון הראשון של 2015 תרמו בעיקר שלושה מרכיבים: הכפלת הסובסידיה מ-145 מיליון שקלים בתקופה המקבילה אשתקד ל-302 מיליון ב-2015, ביטול חלקי של הפרשה לירידת ערך נכסים בסך של כ-160 מיליון שקלים, ורישום הכנסה של כ-30 מיליון שקלים שמקורה במשיכה מקרן מיוחדת.

השינוי במצבה הפיננסי של רכבת ישראל החל בשנה שעברה והוא מיוחס, רובו ככולו (ובניכוי שינויים חשבונאיים), להסכם סובסידיה חדש שנחתם ב-2014 והגדיל משמעותית את תקציב התמיכה שמקבלת החברה. עיתוי החתימה על הסכם הסובסידיה והשפעתו על הרווחיות של הרכבת היו מוצלחים במיוחד, שכן בתחילת 2015 הנפיקה החברה אגרות חוב בהיקף של כמיליארד שקלים – הנפקה שבבסיסה עמדו תוצאות הפעילות ב-2014, שבה כאמור עברה החברה לרווח לראשונה מאז הקמתה.

מהדו"ח הרבעוני שפרסמה הרכבת אתמול (ד') עולה כי מלבד הזינוק בהכנסות מסובסידיה והשינויים החשבונאיים (ביטול חלקי של הפרשה לירידת ערך נכסים ורישום הכנסה שמקורה במשיכה מקרן), קשה להצביע על שיפור משמעותי בפעילותה של החברה הממשלתית. אמנם ההכנסות מנוסעים צמחו, אך רק בשיעור מתון (כ-7%), ובהכנסות מהובלת מטענים לא חל כל שינוי לעומת התקופה המקבילה אשתקד. במקביל נרשמה עלייה משמעותית בעלות ההכנסות: כ-487 מיליון שקלים לעומת כ-445 מיליון שקלים בתקופה המקבילה אשתקד (עלייה של כ-10%).

בזמן שהשיפור שמציגה הרכבת בשנים האחרונות – גם בהיבט הפיננסי וגם ברמת השירות לנוסעים – אינו מוטל בספק, המעבר המפתיע והחד מהפסדי עתק לרווחיות רחוק מלהצביע על שינוי תואם ביכולתה של החברה לייצר רווחים לאורך זמן ובאופן שאינו תלוי בהיקף הסובסידיה. למעשה, מהדו"חות הכספיים של החברה עולה כי מי שמשלם על הרווחיות של החברה הם אזרחי ישראל, שמממנים את פעילות הרכבת גם כנוסעים וגם כמשלמי מסים שמכיסם יוצאת הסובסידיה השנתית.

תחבורה ציבורית היא אמנם ענף שזוכה לסבסוד משמעותי במדינות רבות, אך נראה כי לאור הצמיחה בהיקף התמיכה שמעניקה המדינה לרכבת ישראל הגיעה העת שיחול שיפור תואם ברמת השירות הכוללת שמקבלים הנוסעים: הפחתת הצפיפות בקרונות היא מטרה חשובה, אך במקביל יש לוודא שנוסעי הרכבת ימצאו אמצעי תחבורה משלימים, שיביאו אותם ליעדם הסופי במהירות וברמת שירות ראויה. ובנוסף, ואולי חשוב מכל, הגיעה העת שהרכבת תהפוך מאמצעי תחבורה יקר, שעיקר המשתמשים בו הם בעלי הכנסה גבוהה יחסית, לאמצעי תחבורה שוויוני, שהנסיעה בו זמינה לכל נוסע.

The post הרווח של רכבת ישראל עולה לציבור מאות מיליוני שקלים appeared first on TheCar.

באירוע מרשים שהתקיים אמש בתל אביב, יצרנית המשאיות והאוטובוסים מאן חגגה 50 שנות פעילות בארץ וציינה את הגעתו לצורכי בחינה של האוטובוס הראשון בישראל המונע על ידי גז טבעי.
באירוע, שהתקיים בגני התערוכה במועד סמוך לחגיגות 100 שנים להשקת המשאית הראשונה מתוצרת החברה ביוני 1915, קבוצת "מכשירי תנועה" בראשות צבי נטע וראש מחלקת המשאיות והאוטובוסים דני ורדי אירחו כמה בעלי תפקידים בכירים של היצרנית מגרמניה ובהם סגן נשיא מאן וראש חטיבת המשאיות בחברה.

את דרכה בישראל החלה מאן באמצע שנות השישים, אך דריסת הרגל המשמעותית הראשונה שלה על כבישי ארץ הקודש הגיעה בעקבות מלחמת ששת הימים וכחלק מהסיוע הגרמני למדינה החברה שלחה לצה"ל כ-600 משאיות צבאיות במתנה.
בשנת 1974, בעקבות הצורך של הצבא להתחדש לאחר מלחמת יום הכיפורים הקשה, צה"ל רכש ממאן 1200 משאיות שחלק גדול מהן עדיין נמצא בשירות או בימ"חים עד היום.

עשור מאוחר יותר, כחלק מלקחי מלחמת לבנון, צה"ל רכש ממאן מובילי טנקים מתקדמים שמסוגלים להוביל משקלים של עד 110 טון, ולפני מספר שנים זכו משאיות מאן במכרז משרד הביטחון לפרויקט כיפת ברזל בזכות יכולת לשנע משקלים כבדים גם בתנאי שטח קשים.

במקביל למכירת משאיות גם בשוק האזרחי, החל בשנות ה-70 חטיבת האוטובוסים של מאן משתפת פעולה עם אגד ולאחר מכן דן שהפכה לאחד הלקוחות הגדולים שלה ובין היתר החברה השיקה בארץ בבכורה עולמית את האוטובוס העירוני נמוך הרצפה שלה בשנת 1999 ולקחה חלק בפרויקט תכנון ויצור המטרונית הפועלת בחיפה ולאחרונה גם בגוש דן.

בשנת 2012 קבוצת "מכשירי תנועה" רכשה את הזיכיון לפעילות מאן בישראל. ב-2014 כבר מכרה החברה כ-800 משאיות ואוטובוסים בארץ ונתח השוק של המותג בישראל עומד כיום על 11 אחוזים בשוק המשאיות הבינוניות והכבדות וכ-30 אחוזים בשוק האוטובוסים.

באירוע "מכשירי תנועה" הייתה אמורה להציג בפני עיתונאים את האוטובוס הראשון בישראל המונע על ידי גז טבעי CNG, אך זה התעכב בעת השחרור מהנמל ויגיע רק לימים הבאים של האירוע.
כפי שכבר סיפרנו בעבר, מדובר באוטובוס עירוני נמוך רצפה שהגיע לארץ לצורכי בדיקות, התאמות ובחינת כדאיות וישמש בחודשים הבאים את דן, אגד ומטרופולין בתקווה לעבור מאות קילומטרים מדי יום.

למאן יש ניסיון רב באוטובוסים מונעי גז וברחובות ערים שונות ברחבי העולם נעים כ-8,000 אוטובוסים מונעי CNG של החברה.
השנה דגם מונע בגז של מאן זכה בתואר המכובד 'אוטובוס השנה לשנת 2015'.

מעבר לבחינת הכדאיות הכלכלית התלויה בגובה הבלו על גז לתחבורה ומידת הפחתת זיהום האוויר כתוצאה ממעבר לגז במקום דיזל, בישראל עדיין נותרה באוויר הבעיה הביטחונית והחשש מפיגוע באוטובוס מונע בגז, חלילה, שיהפוך אותו למלכודת מוות מסוכנת במיוחד ובמקרה של פיצוץ מיכלי הגז עלולים להגרם נזקים קשים ברדיוס גדול.

שני ניסויי פיצוץ שנערכו בארץ לאוטובוסים שהוסבו לשימוש בגז לא הניבו תוצאות מעודדות במיוחד, אך סגן נשיא מאן שביקר לכבוד חגיגות היובל של המותג בארץ, הבטיח שאם הבחינה של אוטובוס ה-CNG על ידי חברות האוטובוסים הישראליות תעלה תוצאות חיוביות בפרמטרים האחרים מאן מצידה תתאים בתוך מספר חודשים את האוטובוס ואת מכלי הגז שלו כדי שאלה יתאימו לדרישות המחמירות ביותר של גורמי הביטחון הישראלים ולא יתפוצצו גם במקרה של פיגוע חבלני.

בשם הביטחון, שוב: למה לא מקדמים אוטובוסים מונעים בגז

The post מאן חוגגת 50 שנות פעילות בישראל ומשיקה אוטובוס ראשון המונע על ידי גז טבעי appeared first on TheCar.

שר התחבורה, ישראל כץ, נוקב בתאריך יעד חדש להפעלת קו הרכבת המהירה בין ירושלים ותל-אביב: סוכות 2017. תאריך היעד שבו נוקב השר כץ מוקדם בכחצי שנה מהמועד שקבעה רכבת ישראל, ולפיו קו הרכבת המהירה יחל לפעול רק בחודש מרץ 2018.

בדו"ח שפרסמה הרכבת לפני כחודשיים בלבד, נקבע כי "הצפי הנוכחי להשלמת הקו והפעלתו לשימוש נוסעים הינו סוף הרבעון הראשון של שנת 2018". מועד דומה נמסר לחברי הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, שביקרו בפרויקט ההקמה של הקו לפני כשנה: מנהל הפרויקט מטעם הרכבת הבהיר כי "מבחינת צפי, העבודות יסתיימו בסוף שנת 2017 והפתיחה המסחרית (מתוכננת) ב-2018".

מה אם כן המועד שבו תחל לפעול הרכבת המהירה בין ירושלים ותל-אביב? נראה שגם השר כץ וגם בכירי רכבת ישראל לוקים באופטימיות-יתרה. תאריך היעד שבו נקב שר התחבורה נראה בלתי סביר, וגם המועד הרשמי שמציגה רכבת ישראל עלול להתברר כבלתי אפשרי, וזאת על רקע עיכובים וליקויים בקידום פרויקט החשמול של הרכבת, אשר במסגרתו צפויה הפעלת הרכבת המהירה לירושלים.

אגב, זו כמובן אינה הפעם הראשונה שבה נוקבים שרי תחבורה בלוחות זמנים בלתי סבירים בעניינו של קו הרכבת המהירה. כך למשל, בדיון שנערך בשנת 2001 אצל ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הבטיח שר התחבורה אפרים סנה כי הקמת הקו לירושלים תסתיים בשנת 2008. גם שבע שנים לאחר אותו מועד, הרכבת המהירה עוד רחוקה מהפעלה מסחרית.

הפסד של מאות מיליוני שקלים בשנה
קו הרכבת המהירה לירושלים אמור להיות אחד מהקווים העיקריים של החברה בעתיד: זמן הנסיעה בין ירושלים ותל-אביב יעמוד על כ-28 דקות, ובשעות השיא יופעלו בקו ארבע רכבות בשעה שיסיעו כ-1,000 נוסעים כל-אחת. אולם, לאורך השנים הארוכות שבהן מקודם הפרויקט, נתגלו בו ליקויים רבים שהביאו לחריגות חוזרות ונשנות מלוח הזמנים המתוכנן ומהתקציב המיועד.

רק לפני פחות מחודש הפסיקה רכבת ישראל את התקשרותה עם חברת ברן, שניהלה את פרויקט החשמול של הרכבת – פרויקט התשתיות העיקרי של החברה, אשר במסגרתו, כאמור, מתוכננת הפעלת הרכבת המהירה לירושלים. הפסקת ההתקשרות צפויה להביא לעיכובים בפרויקט החשמול, וכתוצאה מכך תיתכן דחיית ההפעלה של הרכבת המהירה לירושלים. למעשה, עוד לפני שהופסקה ההתקשרות בין הרכבת וחברת ברן כבר העריכו בכירים בתחום התחבורה כי קו הרכבת המהירה יופעל באיחור של חודשים רבים לעומת המועד שבו נקבה רכבת ישראל.

בסוף אוקטובר 2014 – כחצי שנה לפני הפסקת ההתקשרות עם חברת הניהול של פרויקט החשמול – פרסם מבקר המדינה דו"ח שעסק בפרויקט, ובו נקבע בין השאר כי "הפיגור הגדול בהתקדמות תכנית החשמול מעלה את החשש כי הנחת המסילה לקו המהיר לירושלים תסתיים, אך לא ניתן יהיה להפעילו עקב אי-השלמתו של תהליך חשמול מערך המסילות והיעדר ציוד נייד חשמלי. הדחייה בהפעלת הפרויקט טומנת בחובה הפסד של מאות מיליוני שקלים בשנה למשק".

ברכבת ישראל ניסו אז להפיג את החשש שהעלה מבקר המדינה. "שני הקטרים הראשונים הנדרשים להרצות צפויים להגיע לארץ במהלך הרבעון הראשון של שנת 2017", הסבירו למבקר. "תחילת ההרצה של (הציוד) הנייד החשמלי מתוכננת לחודש ספטמבר 2017 לתקופה של כארבעה חודשים… (ו)מכאן, כי על-פי לוח הזמנים המתוכנן של הפרויקט יהיה ניתן להפעיל את הקו המהיר לירושלים עם סיום הקמתו כמתוכנן, בסוף חודש מרץ 2018".

גם אם תצליח הרכבת לעמוד בלוח הזמנים העדכני, שקובע כי ההפעלה המסחרית של הקו לירושלים תחל בסוף מרץ 2018, יש לזכור שעיכובים וליקויים מלווים את הפרויקט מאז ראשיתו. בדו"ח חמור שפרסם מבקר המדינה בשנת 2009 נקבע כי "בהקמתו של פרויקט זה נמצאו ליקויים רבים… בייחוד בתכנון, באומדני העלויות ובלוח הזמנים לביצועו". לפי הדו"ח, הסיבה העיקרית לליקויים בפרויקט הייתה חוסר ניסיון ניהולי ברכבת ישראל.

The post הפתעה: השר כץ מקדים את פתיחת הקו המהיר לירושלים appeared first on TheCar.

הצעת חוק שהגישו אתמול (ב') שלושה חברי כנסת מסיעת יש עתיד מבקשת לאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת ברשויות מקומיות שמעוניינות בכך. הצעת החוק החדשה שונה מהצעות חוק קודמות שהוגשו בכנסת הנוכחית ואשר עסקו בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת: השוני העיקרי נוגע להעברת הסמכות ושיקול הדעת מהשלטון המרכזי (משרדי הממשלה) לשלטון המקומי (עיריות ורשויות מקומיות).

לפי יוזמי ההצעה, חברי הכנסת יעל גרמן, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב, "מטרתו של חוק זה (היא) לקבוע את העקרונות להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי בתחומי הרשויות המקומיות אשר יחליטו על כך, בהתחשב באופייה השונה של כל רשות מקומית ובמגוון האוכלוסייה המתגוררת בשטחה". לדברי השלושה, מאחורי הצעת החוק עומדים שיקולים חברתיים: "מטרת הצעת החוק היא להגשים צדק חברתי ולאפשר לאוכלוסיות שאין להן אמצעי תחבורה פרטיים ליהנות מיום המנוחה השבועי ולאפשר להן נגישות למקומות בילוי".

בדברי ההסבר של הצעת החוק מובהר כי שיקול הדעת המוצע יידרש לאזן בין אינטרסים נוגדים: האינטרס הציבורי לאפשר חופש תנועה למי שאינם מחזיקים במכונית פרטית, והאינטרס הציבורי לשמור על השקט והמנוחה ביום המנוחה השבועי. על-פי חברי הכנסת גרמן, אלהרר ורזבוזוב, "החלטת הרשות צריכה לאזן בין הצורך המוצדק של תושבים שאין ברשותם כלי רכב ואי לכך, מוצאים עצמם ספונים בביתם ביום המנוחה השבועי, לבין הצורך לשמור על השקט והמנוחה של כלל התושבים ולמנוע מטרדי רעש וזיהום אוויר".

הצעת החוק משנה את האיזון הנהוג בין השלטון המרכזי והרשויות המקומיות: החלטות בעניין הפעלת תחבורה ציבורית שיקבלו הרשויות יחייבו את שר התחבורה. "החלטת הרשות המקומית תחייב את שר התחבורה והבטיחות בדרכים", מבהירים גרמן, אלהרר ורזבוזוב. עם זאת, לכלל יהיה חריג: "לשר התחבורה והבטיחות בדרכים תהיה סמכות לקבוע שקו כלשהו של תחבורה ציבורית יפעל ביום המנוחה השבועית בתדירות נמוכה יותר מאשר בימי העבודה, מסיבות של כדאיות כלכלית".

סיכוי קלוש, מינוס
להצעת החוק החדשה של יש עתיד – שעל קידומה החלו לשקוד כבר בכנסת הקודמת – אין סיכוי של ממש להפוך לחוק ולשנות את הסטטוס-קוו בתחום התחבורה הציבורית, ולפיו אסורה הפעלת אוטובוסים ורכבות בימי בשבת. ראשית, ההרכב של ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שרת המשפטים איילת שקד מהבית היהודי, אינו מאפשר לחוקים שנתפסים כ"אנטי-דתיים" לזכות באישור הממשלה. לכן, הוועדה צפויה להתנגד להצעת החוק, ולמעשה כלל לא ברור אם תזכה לעלות על שולחנה.

התוצאה ברורה מאליה ככל שהדבר נוגע להצעת החוק של יש עתיד: מלבד עיסוק בנושא טעון פוליטית, יש לזכור שקיימת עלות כלכלית משמעותית לאישור ההצעה. לכן, מלבד התנגדות חריפה על-רקע דתי, צפויה גם התנגדות של גורמי מקצוע במשרדי האוצר והתחבורה. אמנם חברי כנסת יכולים להביא להצבעה טרומית במליאת הכנסת הצעות חוק למרות התנגדות הממשלה, אך גורלן של הצעות שכאלה ידוע מראש: דחייה ברוב גדול.

אלא שלמרות סיכוייה הקלושים להפוך לחוק, ראוי לזכור שדווקא שר האוצר החדש, משה כחלון, הביע תמיכה פומבית ומפורשת בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. "אני חושב שזה נכון, (ו)אני חושב שזה נושא חברתי", אמר כחלון בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. "מי שצריך תחבורה ציבורית בשבת זה אדם שאין לו כסף לרכוש רכב, ואני לא רוצה שייסע במונית או שהיא תיסע במונית לראות את הנכד שלה. אני אדם מסורתי, אבל זה לא הגון שאני יודע להניע את האוטו ולבקר את הבת שלי ולהגיד לאותו אדם שאין לו כסף – תיקח מונית ב-200 שקלים".

ליש עתיד יש עבר בעייתי
לכאורה, הגשת הצעת החוק מסמנת את מחויבותה של יש עתיד לשינוי הסטטוס-קוו. "יש עתיד תפעל בכל כוחה לקדם תחבורה ציבורית בשבת", הבטיח יו"ר המפלגה, יאיר לפיד, במפגש שנערך בינואר האחרון. "זה צעד חברתי ולא אנטי דתי… תחבורה ציבורית בשבת היא צעד סוציאלי שיטיב עם השכבות החלשות". למעשה, לפיד התחייב באותו מפגש לקדם את שינוי הסטטוס-קוו: "בכנסת הקרובה (הכנסת ה-20, ש.ה) נשאר לנו עוד להעביר את ברית הזוגיות ותחבורה ציבורית בשבת, ואנחנו נעשה את זה".

אל מול הדברים המפורשים וההבטחות המרשימות של לפיד, ראוי לזכור שיש עתיד לא פעלה לשינוי הסטטוס-קוו בימי ממשלת נתניהו הקודמת, ונמנעה מלהפעיל את כוחה בקואליציה שבה הייתה שותפה בכירה. לפיד, שכיהן כשר האוצר, אמנם תמך בהצעת חוק פרטית שהגישה סיעת מרצ ואשר ביקשה לאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אך מעבר לכך לא הרשימה יש עתיד בפעילותה לשינוי הסטטוס-קוו.

על-פי הערכות, אחת הסיבות העיקריות להימנעותה של יש עתיד מעיסוק בסטטוס-קוו הייתה הברית עם סיעת הבית היהודי, בראשות נפתלי בנט. אלא שאותה ברית הסתיימה בגירושין מכוערים וכעת, כאשר לבית היהודי יש השפעה מכרעת על הליכי החקיקה, וזאת מתוקף תפקידה של איילת שקד כשרת המשפטים ויו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה, סביר להניח שכל יוזמת חקיקה שתגיע מכיוונה של יש עתיד תזכה לקבלת פנים צוננת: התנגדות נמרצת בוועדת השרים, וקבורה מהירה במליאת הכנסת.

The post רשויות מקומיות יחליטו על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת? appeared first on TheCar.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת נתונים שמצביעים על כך שרוב הציבור בישראל אינו מרוצה משירותי התחבורה הציבורית. ומי סובל מכך? לפי נתוני של הלשכה, בעלי הכנסה גבוהה יכולים פשוט לנהוג במכונית הפרטית, בעוד שחלק ניכר מבעלי ההכנסות הנמוכות כלל אינם מחזיקים ברישיון נהיגה

לפי נתוני סקר חברתי שפרסמה אתמול (ג') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), רוב הציבור בישראל אינו מרוצה משירותי התחבורה הציבורית באזור המגורים. לפי הסקר, רק כ-40% מהישראלים מרוצים מהתחבורה הציבורית, וכשליש מדווחים שהם כלל אינם משתמשים בשירותי אוטובוסים ורכבות.

את נתוני שביעות הרצון יש לקרוא ביחד עם נתונים סוציו-אקונומיים שמפרסמת הלמ"ס, ולפיהם יש פער עצום בתדירות הנהיגה של בעלי הכנסה גבוהה ותדירות הנהיגה של בעלי הכנסה ממוצעת ונמוכה. למשל, כ-97% מבעלי הכנסה של 21 אלף שקלים ויותר נוהגים לעתים קרובות, בזמן שרק כ-71% מבעלי הכנסה של 6,000 עד 7,500 שקלים נוהגים לעתים קרובות.

שלא במפתיע, תכיפות הנהיגה יורדת עם הירידה בהכנסה. לפי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס, רק כ-61% ממי שמשתכרים בין 5,000 ו-6,000 שקלים בחודש נוהגים לעתים קרובות, ופחות ממחצית מבעלי הכנסה של עד 3,000 שקלים נוהגים לעתים קרובות. למעשה, חלק גדול מבעלי ההכנסות הנמוכות – בין כשליש ועד כ-40% – כלל אינם מחזיקים ברישיון נהיגה.

ומה עושים כל אותם בעלי שכר נמוך כאשר הם צריכים להגיע ממקום למקום? נאלצים להשתמש בתחבורה ציבורית, ששירותיה – כך עולה מסקר הלמ"ס – אינם מסבים קורת רוח לישראלים. וכך מונצח המצב החברתי המוכר בישראל: רמת השירות בתחבורה הציבורית נמוכה, ומי שסובל מכך הם מי שנמנים עם השכבות החלשות ונזקקים יותר מכל שכבה אחרת באוכלוסיה לשירותי התחבורה הציבורית

במשרד התחבורה מודעים היטב למצב האומלל. לפי מסמך רשמי של המשרד, השכר הממוצע של נוסעים באוטובוסים ומוניות שירות נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע במשק. מנגד, שיאני השכר הממוצע הם מי שנוסעים בכלי רכב פרטיים, ומיד אחריהם ניצבים נוסעי הרכבת, עם שכר ממוצע שגבוה מהשכר הממוצע במשק ונמוך בכ-10% משכרם של בעלי הרכב הפרטי.

אבל למרות שבמשרד התחבורה מכירים את הנתונים ואת המציאות העגומה, השיפור אינו נראה באופק. אלא שהמשרד דווקא יודע ויכול לשפר את רמת השירות בתחבורה הציבורית כאשר הוא נדרש לכך על-ידי הדרש הפוליטי.

קחו למשל את שירותי התחבורה שניתנים למגזר החרדי. "האוכלוסיה החרדית נהנית משירותי תחבורה ציבורית ברמה גבוהה בהשוואה לרמה ממנה נהנית האוכלוסיה הכללית", הבהירו במשרד התחבורה לפני כשנה, "(ו)בשנים האחרונות מושקע מאמץ גדול לשפר את רמת שירותי התחבורה הציבורית הניתנת לאוכלוסיה החרדית".

למה המשרד משקיע מאמצים גדולים לשיפור השירות לנוסעים החרדים? כי יש להם כוח צרכני וכוח פוליטי, ואלה שני כוחות שמשרד התחבורה מכבד. "השאיפה שלנו ושל כל מי שעוסק בנושא, (היא) ש(החרדים) ייסעו בתחבורה ציבורית. אז הם נוסעים, ונוסעים הרבה, ואנחנו רוצים לעודד את זה", אמר שר התחבורה, ישראל כץ, זמן לא רב לאחר שהחל את כהונתו הראשונה.

האם כעת, כאשר כץ צפוי להתחיל בקדנציה שלישית כשר התחבורה, יחול שינוי שיביא לשיפור רמת השירות התחבורה הציבורית? כץ וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הם תומכים נלהבים בהמשך הקצאת המשאבים לפרויקטי תשתית עתירי-תקציב, בזמן ששיפור שירותי האוטובוסים – שהם אמצעי התחבורה העיקרי של הנוסעים בתחבורה הציבורית – זוכים לשיעור קטן בלבד מעוגת תקציבי הפיתוח. למעשה, עיקר תקציבי משרד התחבורה מוזרמים לפרויקטי תשתית שמשרתים בעיקר את בעלי ההכנסות הגבוהות במשק: תשתית הכבישים ותשתית מסילות לרכבת ישראל.

The post בלי כסף, בלי מכונית ועם תחבורה ציבורית גרועה appeared first on TheCar.

זיהום אוויר הוא מהרעות החולות של העולם מאז המהפכה התעשייתית שהחלה במאה ה-18. מדי שנה הוא הולך ומתגבר, ובמאה האחרונה נרשמו הנתונים הקשים ביותר, בין היתר בגלל התיעוש המאסיבי במדינות העולם השלישי, ולא רק בגללן.

כדרך קבע, התואר המפוקפק של "העיר בעלת זיהום האוויר הגרוע בעולם" שייך לבייג'ין, אבל באמצע מרץ 2015, זיהום האוויר שנמדד דווקא בפריז היה גרוע יותר. למעשה זאת הייתה רמת הזיהום הגבוהה ביותר שנמדדה אי-פעם, והמצב שם היה גרוע משמעותית מכל עיר מרכזית אחרת באירופה. ענן ערפילי של זיהום אוויר התפשט באותה עת על פני מאות קילומטרים – מחופה המערבי של צרפת, דרך בלגיה ועד גרמניה, ולהערכת מומחים הוא נגרם בגלל כמות גדולה של פחמן חד חמצני וחלקיקים רעילים אחרים שנפלטו מכלי רכב מונעי דיזל. החמירו את הצרה התנאים המטאורולוגיים ששררו במערב אירופה ומנעו את פיזור הזיהום.

אופס, חשמול הרכבת התייקר ב-5 מיליארד שקלים
רכבת ישראל תתאים 294 קרונות דו-קומתיים לנסיעה חשמלית

ראש העיר פריז, אן אידלגו, שכוחה רב אבל עדיין רחוק מלהשפיע על גרמי השמיים, החליטה לנקוט בצעדים תחבורתיים מרחיק לכת בהם גם נקטה בעבר, ולמנוע ממחצית מהמכוניות לנסוע בבירה הצרפתית על-ידי הפרדה שרירותית המבוססת על לוחית הרישוי – כלי רכב עם לוחית רישוי זוגית יורשה להיכנס לעיר בימים זוגיים וכלי רכב עם לוחית רישוי אי-זוגית בימים אי-זוגיים. ההגבלות אגב, לא חלו על מכוניות חשמליות או כלאיים, ולא על מי שמסיע לפחות שלושה אנשים (נקודה אשר תוסבר בהמשך). כדי לאכוף את האיסור הוצבו 750 שוטרים בעשרות נקודות שונות ונהג שנתפס עובר על האיסור נאלץ לשלם קנס שנע בין 22 ל-35 אירו. במקביל וכדי לא לשתק את עיר האורות, ראש העיר אפשרה נסיעה בחינם בתחבורה הציבורית אשר כוללת את המטרו, האוטובוסים, האופניים העירוניים ואפילו שעה ראשונה בחברות להשכרת מכוניות חשמליות. למשך יומיים פריז הפכה לעיר פחות פקוקה.

עדיין לא על הפסים

זיהום האוויר בישראל אולי עדיין לא מתקרב לזה שהיה בפריז באמצע מרץ, למזלנו, אבל גם לו היה כזה לא יכלו ראשי הערים שלנו לאמץ פתרון תחבורתי מבוסס תחבורה ציבורית באף אחת מהערים המרכזיות בארץ. הסיבה לכך, כידוע, היא שהתחבורה הציבורית בישראל נמצאת במצב נחות משמעותית מזה שקיים בפריז וגם ביחס למרבית הערים הגדולות והבינוניות בעולם המערבי. בנוסף לנקודת ההתחלה הרעועה בכל הקשור לתחבורה ציבורית ביחס לעולם המערבי, נראה שגם התוכניות לשיפור התשתית והשירות עדיין לא נמצאות על הפסים הנכונים.

רק לפני כשבועיים התבשרנו על אבן נגף משמעותית בתוכנית חשמול תשתית הרכבות בישראל. רכבת ישראל הפסיקה את התקשרותה עם חברת 'ברן' שניהלה את פרויקט התשתיות בתוכנית החשמול השאפתנית והמשמעות היא עריכת מכרז בינלאומי חדש לבחירת חברת ניהול חדשה, הליך שצפוי להימשך חודשים ארוכים ועלול לעכב משמעותית את הפרויקט כולו.

בנוסף נראה שמכרזים השונים לתשתית, איתות, קטרים וקרונות אינם תואמים ומתחשבים אחד בשני ויוצרים אופן פעולה בלתי מסודר ובעיות פרקטיות בדרך.

ניקח לדוגמה את מכרז הקטרים שכבר יצא ביוני 2014 וכולל הצטיידות של 94 קטרים חשמליים (62 עם אופציה לעוד 32 קטרים) על פני שבע שנים. למכרז ניגשו ארבע חברות: בומברדייה הקנדית, אלסטום הצרפתית ושתי חברות סיניות, CNR ו-CSR שבסוף אפריל השנה התמזגו סופית והפכו את החברה הממוזגת (CRRC) לחברת הרכבות הגדולה בעולם, על חשבון בומברדייה. לא ברור עד כמה המיזוג הסיני היה ידוע בעת פרסום המכרז, אבל מחודש ינואר השנה הוא מעורר הדים בישראל בעיקר בגלל שהוא נוגד את אחד מתנאי המכרז ובכך יוצר סוג של פלונטר: אם רכבת ישראל תפתח את המעטפות במכרז היא עלולה לפסול את הצעת שתי החברות הסיניות. במידה ותימנע מפתיחת המעטפות לצורך המשך הבירור מול הסינים, צפוי המכרז כולו להתעכב עד להכרעה.

בעיה גדולה יותר היא מועד הגעת הקטרים. אם הכל ילך כשורה משלוח ראשון של 27 קטרים חשמליים צפוי להגיע לישראל בסוף 2017 – לפני שלקטרים יהיה את מי למשוך לאור העיכוב בתשתית החשמול. כך שיתכן שעל אף הפלונטר הנוגע למכרז הקטרים, הם יגיעו לפני שתושלם התשתית ויאלצו להשתזף בשמש הישראלית בחוסר מעש מופגן עם טכנולוגיה שכבר לא בטוח שתהיה בחוד החנית.

ייצור בתפירה אישית
לרגל כניסת מכרז הקטרים לישורת האחרונה הוזמנו על ידי חברת בומברדייה לראות את הקטר החשמלי מקרוב ולבקר במפעל שמייצר אותו בעיר קאסל סמוך לפרנקפורט. זו העיר שבין השנים 1798-1830 גרו בה האחים יאקוב ווילהלם המוכרים לכולנו כ'האחים גרים' אשר אספו וערכו מעשיות ואגדות רבות כמו שלגיה, סינדרלה, עמי ותמי, כיפה אדומה עוץ-לי-גוץ-לי ועוד כ-200 אחרים.

היסטורית הרכבות של בומברדייה מעט פחות וותיקה מזו של האחים גרים וגם פחות מוכרת. בומברדייה עוסקת בבניית רכבות כבר 200 שנה, ובין תחומי פעילותה, רכבי פנאי כמו טרקטורונים ואופנועי ים ואף ייצור מטוסי מנהלים, מסחריים ואמפיביים.

המפעל בקאסל הוא לא המפעל הגדול ביותר של בומברדייה, אבל הוא בעל וותק דומה של 200 שנה, והוא בעל התפוקה הגבוה ביותר באירופה. סה"כ לאורך השנים נבנו בשטחו 34,500 קטרי קיטור, דיזל וחשמל ובשיא הצליחו ליצור 200 קטרים בשנה. הקרונות מיוצרים במפעלים אחרים כאשר בשיאה יצרה החברה 20,000 קרונות בחודש.

ממוחיות המפעל היא בתכנון רכבות על פלטפורמת TRAXX העדכנית, ועיקר העבודה היא בייצור קטרים וביצוע תיקונים והתאמות. נכון להיום 80% מהייצור הם קטרים חשמליים כאשר מבחינת רכבת ישראל הקטר מיועד לעבוד 30 שנים.

המפעל בקאסל הוא מפעל הרכבה סופי, יש בו 600 עובדים והוא מעסיק כ-400 ספקי משנה כאשר מרבית חלקי הקטר, כמו שלדה ומנועים מגיעים אליו להרכבה ממפעלי בומברדייה אחרים בשינוע יבשתי (רכבות ומשאיות). ההרכבה עצמה מתבצעת בשלוש תחנות מרכזיות כאשר מעבר ביניהם מבוצע על ידי הרמה של הקטר כולו. לא עניין של מה בכך כאשר קטר מוגמר מהדור האחרון של קטרים חשמליים (AC3) שוקל 82 טון. אגב כל סרן יכול לשאת משקל של 22.5 טון ועם ארבע סרנים ניתן להגיע עד 90 טון.

הביקור בקאסל סיפק לנו הצצה לקו היצור ממנו ניתן להתרשם שרוב עבודת ההרכבה מבוצעת באופן ידני על-ידי פועלים ולא על-ידי מכונות. זה לא מפתיע שכן לרוב קטרים הם סוג של תפירה אישית ללקוח בהתאם לתקנים במדינת היעד. לישראל למשל דואגים למערכת מיזוג שונה שמתאימה לאקלים חם, באירופה למערכות חימום.

ייצור קטר חשמלי אורך כחודש שמתוכם 12 ימים מיועדים להרכבה, 3 ימים לצביעה ועוד 12 ימים לבדיקת תקינות לפני מסירה. כל קטר עובר סדרה של 7,000 עד 10,000 בדיקות כאשר כבר ברחבת החניון מתחבר הקטר לרשת המסילות הארצית כמו גם לרשת החשמל.

עלות קטר משתנה ממדינה למדינה בגלל דרישות החברות המפעילות את הרכבות וגם בגלל תקנים שונים בין המדינות. למשל רכבת שתיסע באיטליה דורשת מערכות בטיחות מסוימות, במידה והיא תעבור בשטחה של גרמניה היא תזדקק, על פי תקני גרמניה, לשתי מערכות בטיחות אחרות ואם תעבור בשטחה של הולנד יתווספו שתיים אחרות. כל מערכת בטיחות עולה כ-150,000 אירו ומכאן שעלות קטר יכולה לנוע בין 3.5-4 מילון אירו.

7,500 כ"ס ו-0 ל-160 קמ"ש ב-2 דקות
הקטרים החשמליים וגם קטרי הדיזל המוכרים לנו מיוצרים במפעל שבקאסל, ומבוססים על פלטפורמת TRAXX שהחלה את דרכה ב-1996. סה"כ ייצרה החברה כ-1,800 קטרים על בסיס פלטפורמה זו כאשר המכרז הגדול ביותר שייך לחברת הרכבות הגרמנית, 'דויטשה באן' (DB), לאספקת 450 קטרים חדשים. אם בומברדייה תזכה במכרז הקטרים הישראלי, אלינו יגיע הדור האחרון בסדרת הקטרים החשמליים בדגם שנקרא TRAXX AC3 שהושק ב-2013.

אנשי החברה מצביעים על מספר יתרונות שיש לקטר שלהם כשבראש ובראשונה הוא אופציית 'Last Mile'. מדובר למעשה בקטר כלאיים המשלב לצד המנוע החשמלי הראשי, מנוע דיזל נוסף קטן שתפקידו לאפשר תנועה מוגבלת (עד 40 קמ"ש) במידה וקיימת תקלת מנוע החשמלי הראשי, או תקלה ברשת החשמל.

ביחס לקטרי הדיזל המוכרים לנו, הקטרים החשמליים כמובן ששקטים ונקיים יותר, אבל גם חזקים בהרבה. המשמעות המידית היא נשיאת יותר משקל (אנשים וסחורות), במהירות גבוה יותר ובאופן שקט ונינוח בהרבה.

לקטרים החשמליים 7,500 כ"ס לעומת 3,000 כ"ס וסדרה זו מציעה מהירות מרבית של 160 קמ"ש לעומת 140 בקטרי הדיזל. המנוע החשמלי כמובן מסוגל לפתח מהירות גבוה הרבה יותר, בתיאוריה עד 380 קמ"ש, אבל מבחינה זו, עולם הרכבות נחלק לכמה קטגוריות מהירות שמטרתה העיקרית היא תאום בין הרכבת לתשתית. כשמדובר ברכבות "כבדות" (להבדיל ממטרו, או רכבת קלה), עד מהירות של 180 קמ"ש שייכת הרכבת לקטגוריה הבסיסית.

למהירות המרבית של 160 קמ"ש יגיע קטר החשמלי עם שבעה קרונות דו-קומתיים בתוך 2 דקות ולאחר שעבר 3.3 ק"מ. תוספת של שלושה קרונות דו-קומתיים יאריכו את פרק הזמן לכמעט 3 דקות ואת המרחק ל-4.8 ק"מ. לשם השוואה, קטרי הדיזל מציעים מהירות מרבית נמוכה יותר של 140 קמ"ש, וכשהם רותמים שבעה קרונות דו-קומתיים יגיעו למהירות זו ב-5.6 דקות ובמרחק של כמעט 9.5 ק"מ. כמעט פי שלוש מבחינת זמן ומרחק.

בישראל גוררים קטרי הדיזל שישה קרונות שמציעים קיבולת של כ-750 נוסעים, והמטרה היא שהקטרים החשמליים העתידיים יגררו שמונה קרונות עם קיבולת של מעט יותר מ-1,000 נוסעים. לעת עתה המכשלה בישראל היא תשתית התחנות שרובם הגדול אינו מאפשר רציף ארוך מספיק כדי להכיל שמונה קרונות.

יתרון נוסף של הקטרים החשמליים הוא בעלות צריכת האנרגיה. לטענת בומברדייה עלות צריכת האנרגיה של קטר דיזל טיפוסי ישראלי הגורר שישה קרונות הוא 950,000 אירו בשנה (4,085,000 שקל), קטר חשמלי יצריך פחות ממחצית – 390,000 אירו בשנה (1,677,000 שקל). בנוסף כל קרון שמתווסף לרכבת עם קטר חשמלי משפיע פחות על צריכת האנרגיה הכללית ביחס לקטר דיזל. באופן כללי מדגישים בחברה שעלות התפעול של קטר חשמלי זולה משמעותית ביחס לקטר דיזל.

מבחינת המשק הישראלי, מעבר לרכבת חשמלית יחסוך כ-4,000 נסיעות של מיכליות בשנה, שמובילות כ-60 מיליון ליטרים דיזל כאשר בנוסף מספר החלקיקים המזהמים המסוכנים לבריאות יפחת בלמעלה מ-90%. זהו נתון קריטי כאשר מדובר בנוסעים הממתינים בתחנות הרכבת.

רכבת ירוקה ממכונית? לא בטוח
אין ספק רכבת היא כלי תחבורה יעיל לשינוע המונים, אך בוודאי תופתעו לדעת שזה לא בטוח הפתרון הירוק ביותר. ממחקר שפרסם בעבר ד"ר משה גבעוני, ראש היחידה למחקר תחבורה בחוג לגיאוגרפיה וסביבת אדם באוניברסיטת תל אביב, ביחד עם כריסטיאן ברנד ופול ווטקיס, עולה כי נסיעה של שלושה אנשים במכונית שקולה לנסיעה ברכבת מבחינת פליטת CO2. אם נוסעים יותר משלושה עדיף שכבר ייסעו במכונית ולא ברכבת.

היקף הפליטות תלוי כמובן בסוג האנרגיה ממנו מיוצר החשמל וגם כאן תהליך המעבר בישראל לאנרגיה מתחדשת ארוך ואיטי. נכון להיום חברת החשמל הישראלית מייצרת כ-53.5% מהחשמל מגז טבעי, 36.5% בפחם, וכ-10% מסולר, אבל גם התחזית האופטימית ביותר מניחה שבשנת 2030 לפחות 15% מהחשמל עדיין ייוצר מפחם המזהם.

רכבת היא לא הפתרון לחילוץ פקקי התנועה שכל אחד מאיתנו חווה מדי בוקר, אלא חלק אינטגרלי מפתרון שכולל, אוטובוסים, רכבות תחתיות ועליות, מוניות אופניים וכן גם המכונית הפרטית.

כל שנותר כרגע הוא להמתין בסבלנות שכל המכרזים השונים לבניית התשתית ולרכש הקטרים והקרונות יבוצעו כראוי וללא עיכובים מיותרים וש-6 שנות החפירות לקריית תוואי הרכבת התחתית בגוש דן יחלוף כהרף עין. אחרת אנחנו עלולים להפוך לעוד מעשייה, מבדרת פחות, של האחים גרים.

The post האם רכבת היא הפתרון הנכון לחילוץ ישראל מהפקק? appeared first on TheCar.

חדשות רכב- מרצדס O404 היה ספינת הדגל של היצרנית אשר יוצר בין השנים 1991 ל-1999. פיתוחו נמשך כחמש שנים וכשיצא היה מהאוטובוסים המתקדמים בעולם. הוא החליף את O303 שגם הוא היה סמן דרך בתקופתו.

אגד החליטה להצטייד באוטובוס החדש במהלך 1994-95 אבל הסכמי הסחר השונים שיש לישראל, אלה שנועדו להגן על התעשייה המקומית, חייבו את החברה להרכיב את האוטובוס בארץ. בידי שתי החברות היחידות שיכלו להרכיב את האוטובוס בישראל, 'הארגז' ו'מרכבים', לא היה הידע, הניסיון או הכלים להרכבת אוטובוס עם שמשה קדמית שלמה במקום מפוצלת כפי שהיה נהוג עד אז. נציגי אגד וחברות ההרכבה הארגז ומרכבים, יצאו למפעל בגרמניה ללמוד את מלאכת ההרכבה, אבל עיכובים שונים בהעברת הטכנולוגיה גרמו לכך שמשלוח ראשון של 52 שלדות צוידו בחלון קדמי נמוך ומחולק עם כיפה מעליו –  דגם מיוחד שכדוגמתו היה רק בישראל. ראשוני הדגמים בישראל יצאו בתחילת 1995 ממפעלי הארגז ולאחר מכן גם ממרכבים.

לכבוד תחילת פעילות הדגם בישראל החליטה אגד לשנות את סכמת הצביעה שהיתה נחלתה בשלושת העשורים שקדמו לכך, ומשילוב של לבן-אדום הוחלט לשנות את הצבע ללבן-סגול. צביעה שכעבור זמן קצר תוחלף פעם נוספת לירוק בלבד בכדי להתאים יותר לרוח הזמנים והרצון להיתפס כ"נקי ובלתי מזהם".

O303 לעומת O404
כפי ש-O303 היה פורץ דרך לזמנו, כך גם מחליפו O404. מנוע ה-V8 דיזל האטמוספרי בנפח 12 ליטר של O303 שהפיק תחילה 256 כ"ס ובהמשך 290 כ"ס, הוחלף במנוע טורבו-דיזל חדש וקומפקטי בתצורת V6 עם מצנן-ביניים שהפיק 340 כ"ס. תיבת ההילוכים האוטומטית בעלת ארבע הילוכים עם ריטרדר אינטגרלי, פרי פיתוח של מרצדס שאפיינה את O303 במרבית שנותיו (פרט לשנה האחרונה בשירות אגד), הוחלפה בתיבה אוטומטית בעלת חמישה הילוכים עם ריטרדר אינטגרלי של ZF ('אקו-מט'). למעשה התיבה הופיעה קודם, בשנתו האחרונה של O303. מעבר לעוצמה ולחיסכון התפעולי, המשמעות גם היתה עמידה בתקני זיהום אוויר שלמען האמת כלל לא היו לפני כן. התקן נקבע בתקופת כהונת O303 ועל כן הדגם עמד בתקן זיהום אוויר אירו 0 ואילו O404 כבר עמד בתקן אירו 1 ובהמשך גם בתקן אירו 2.

גם מהפן הדינמי והנוחות בוצעו שינויים גדולים. המתלה הקדמי הקשיח הוחלף במתלה רב-חיבורי (חמש נקודות) עם כרית אוויר לכל גלגל ומוט מיצב (המבנה הבסיסי של המתלה האחורי נותר כשהיה, שתי כריות אוויר לכל גלגל ומוט מייצב). בנוסף למתלי O404 היתה אפשרות להרמה והורדה של המרכב ב-8 ס"מ לכל כיוון ממצב "נורמל".

זווית צידוד ההגה גדלה מ-52 מעלות של ה-O303 ל-56 מעלות ב-O404. בנוסף ההגה היה בעל יחס העברה משתנה תלוי סיבוב, כלומר ככל שגלגל ההגה הסתובב יותר, התפעול נעשה קל יותר.

מבחינה בטיחותית ארבעת בלמי התוף של O303, שלפני 1985 גם היו ללא ABS, הוחלפו ב-O404 בארבע בלמי דיסק ו-ABS.

השינוי התכנוני במרכב לא רק שהפך את תא הנוסעים למרווח ואווררי יותר אלא גם התגלה כחשוב מבחינה דינמית ובטיחותית עם ערך מוסף מבחינת שלוות הנוסעים. עד אותה תקופה חלונות הצד הונחו במסגרות מתכת וגומי, אבל ב-O404 החלונות הודבקו – שיטה בה עובדים גם כיום. התוצאה היא שהדפנות כולן, יחד עם החלונות, הפכו להיות חלק מהמרכב. דבר שיצר קשיחות מבנית שמחד טובה לנהיגה ואידך אטומה יותר לפגעי החוץ, כך תא הנוסעים הפך שקט יותר. העובדה שלא היו מסגרות מתכת סביב החלונות גם מנעה בעיות חלודה. בנוסף שינוי המרכב גם אפשר להגדיל משמעותית את תאי המטען ומנפח כולל של 7 קוב ב-O303, עלה הנפח ל-9 קוב ב-O404.

כנראה המקום היחיד בעולם בו הדגם שירת בתחבורה ציבורית
אוטובוס מטבעו הוא כלי רכב שנבנה בהתאמה אישית לצורכי הלקוח, זה לא משהו חריג (כיום) בעסקי האוטובוסים, אבל צריך לזכור שבמקור מרצדס פיתחה ותכננה את דגם O404 עבור הסעת תיירים, ואגד – כנראה החברה היחידה בעולם – השתמשה בדגם גם עבור הסעת נוסעים בתחבורה ציבורית. לשם כך אגד הרכיבה ופתחה חלק מהמאפיינים. בראש ובראשונה היא דרשה מערכת מיזוג חזקה מבעבר המותאמת לעבודה מאומצת באקלים חם. עבור הנהג אגד פתחה מושב מיוחד שונה עיצובית ואורגנומית, כשבנוסף שונו חלק מרכיבי תא הנוסעים כולל המושבים. הנהג מצדו זכה לראשונה גם למערכת בקרת שיוט.

הרעיון המקורי של אגד היה להחליף בהדרגה את כל דגמי O303 ב-O404 החדש יותר, אבל בסופו של דבר זה לא קרה גם בגלל מחירו הגבוה יחסית למתחריו וגם בגלל שערורייה שפורסמה קודם לכן שנגעה לאי-סדרים ברכש הקואופרטיב מול מרצדס. כיום חלקה של מרצדס בתחום האוטובוסים הבינעירוניים באגד עומד על כ-50% וזה עם לוקחים בחשבון את דגמי OC500 החדשים שהחליפו את O404.

סה"כ נרכשו 454 אוטובוסים מדגם O404 שסופקו לאגד בין השנים 1994-2000. רובם הופעלו בקווי השרות הסדירים וחלקם בחברות הבת: 'אגד תיור' ו'אגד טללים' שבהמשך תהפוך להיות 'אגד תיור ונופש'.

2 מילון ק"מ במהלך התקופה

מדיניות הרכש של אגד הנובעת מתוך רצון לשיפור השירות לנוסעים והקטנת עליות אחזקה ותפעול קובעת מחזור שירות של 15 שנה לאוטובוס. במהלך תקופה זו עובר אוטובוס בשירות בינעירוני כ-2 מיליון ק"מ (ממוצע של 120,000-150,000 ק"מ בשנה), כך שאט-אט החלו דגמי O404 לצאת משירות כאשר בשנה שחלפה נותרו 30 אוטובוסים פעילים בלבד. דגמי O404 שפעלו בתיירות נמכרו למדינות שונות באירופה ובהן רוסיה בולגריה ופולין להמשך שירות פעיל לעוד שנים ארוכות. בפולין אגב הם עדיין פעילים כיום. שאר הדגמים שפעלו בתחום התחבורה הציבורית נגרטו.

בסוף השבוע שחלף, במסגרת טקס שערכה 'אגד' להכנסת חמישה דגמים חדשים לשירות, הודיע הקואופרטיב על הוצאה לגמלאות של מרצדס O404 אשר שירת אותה בכמעט 25 השנים האחרונות. במסגרת הטקס הוצג דגם O404 הראשון עם שמשה קדמית מלאה שנכנס לשירות (בתמונה: בשילוב צבעים לבן-סגול) וגם האוטובוס האחרון שנותר פעיל (בתמונה: בצבע ירוק).

The post נפרדים ממרצדס O404 appeared first on TheCar.

בטקס שנערך בסוף השבוע שחלף, 'אגד' הכניסה לשירות חמישה דגמים חדשים, שלושה לתחום העירוני ושניים לבינעירוני. סה"כ מדובר על כ-200 אוטובוסים חדשים עם מנועי אירו 6, שיכנסו לשירות במהלך 2015 לאחר שנבחנו באגד בשנה שחלפה. במקביל אגד הוציאה לגמלאות את מרצדס O404 אשר שירת אותה בכמעט 25 השנים האחרונות.

למערך העירוני רכשה אגד שלושה דגמים חדשים: סקניה N280UB, מאן לאיונס סיטי (Lion's City) ואוטובוס מאן לאיונס סיטי רב קיבולת (BRT), שדגם הגז שלו הוכתר כ'אוטובוס השנה 2015' בתערוכת הנובר האחרונה. זהו אוטובוס נמוך רצפה באורך 18.75 מטר עם חמש דלתות שכמותו נמצא בשירות המטרונית בחיפה ולאחרונה גם בשירות חברת 'דן' בתוואי הקו האדום של הרכבת הקלה.
באגד גם מציינים שהם בוחנים אוטובוסים עם מכלולי הנעה אלטרנטיביים כמו גז וחשמל אשר יכנסו לניסוי בשורות החברה בחצי השנה הקרובה.

בקרוב בישראל: אוטובוס מאן מונע CNG

אבי פרידמן, יו"ר אגד התלונן על כך שבינתיים לא ניתן להשתמש בשאר הדלתות לשם עלייה ושמערך הטעינה של כרטיסי הרב-קו שונה מאזור לאזור כך שלמשל לא ניתן לטעון כרטיס רב-קו של תל-אביב במכונה שנמצאת בירושלים.
עוזי יצחקי, מנכ"ל משרד התחבורה, ענה בתגובה שבעיות אלה יפתרו בחודשים הקרובים. נושא העלייה מדלתות נוספות יחל ממחר כפיילוט שיערך באזור כפר סבא ורעננה (בשני קווים של חברת 'מטרופולין') ועד אוגוסט יותקנו מכשירי תיקוף כרטיסים (ולידטורים) בסמוך לכל אחת מהדלתות בכל הקווים המרכזיים ועתירי הנוסעים בשלושת המטרופולינים הגדולים: חיפה, ירושלים ותל אביב.

לתחום הבינעירוני יכנסו מרצדס, OC500 ודגם של דאף. מרצדס OC500 הוא הדור החדש ומחליפו של ה-O404 שנכנס לשירות באגד בשנת 1991. במסגרת הטקס הוצג דגם O404 הראשון שנכנס לשירות (בשילוב צבעים לבן-סגול) והאחרון שהיה פעיל (בצבע ירוק). סה"כ רכשה אגד 250 אוטובוסים מדגם O404 ואלה סופקו בין השנים 1994-2000. עם השנים והקילומטרז' שצברו החלו האוטובוסים יוצאים משירות כאשר בשנה האחרונה נותרו 30 אוטובוסים פעילים מדגם זה. רובם ככולם אגב נמכרו למדינות באירופה להמשך שירות פעיל לעוד שנים ארוכות.

סה"כ מונה כיום צי האוטובוסים של אגד כ-2,900 אוטובוסים ועוד כ-1,000 אוטובוסים בשתי חברות הבת: 'אגד-תעבורה' ו'אגד תיור ונופש'. כחלק מהסכמי הסחר, רוב אוטובוסים בישראל נרכשים כשלדות עם מכלולי ההינע, ובניית המרכב וההרכבה נעשית בארץ על ידי אחת משתי החברות הפועלות בישראל, 'ארגז' ו'מרכבים'. עלות אוטובוס חדש נעה בין 1 מיליון ל-1.1 מיליון שקלים ומשך זמן השירות של אוטובוס באגד הוא כ-15 שנה. במהלך התקופה יגמא אוטובוס עירוני כ-900,000 ק"מ (כ-60,000 ק"מ בשנה) כאשר אוטובוס בשירות בינעירוני יעבור כ-2 מיליון ק"מ (ממוצע של 120,000-150,000 ק"מ בשנה).

The post אגד מחדשת את הצי appeared first on TheCar.

אגודה שיתופית החלה להפעיל בירושלים שירות הסעות בין מרכזי הבילוי בעיר. "רק בעלי אמצעים יכולים ליהנות מניידות חופשית בסוף השבוע", אומרים באגודה. שר התחבורה, שמתנגד להפעלת אוטובוסים בשבת, דווקא אמר בעבר כי אם לא תהיה ברירה, משרדו יאפשר הפעלת תחבורה ציבורית פרטית. באיזה הקשר נאמרו הדברים ואיך שר האוצר המיועד מתייחס לסטטוס-קוו? התשובות לפניכם

ביום שישי האחרון (1.5) החל לפעול בירושלים שירות הסעות חדש בשם "שבוס" – שירות תחבורה שיתופית שפועל בין מוקדי בילוי בעיר בערב שבת. את השירות מפעילה "האגודה לתחבורה ציבורית בירושלים", ובשלב זה ההסעות נועדו לשימוש חברי האגודה בלבד. באגודה מסבירים שהם "רוצים לשנות את המצב הנוכחי, שבו רק בעלי אמצעים יכולים ליהנות מניידות חופשית בסוף השבוע".

באגודה עושים מאמצים ניכרים להגדיר את שירות ההסעות החדש כ"שיתופי" או "פרטי", ויש לכך סיבות ברורות: הפעלת אוטובוסים ציבוריים דורשת רישיון של משרד התחבורה, ומי שמפעיל שירותי תחבורה ציבורית ללא רישיון עובר על החוק. הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא בגדר חטא כפול, שכן לפי הסדר הסטטוס-קוו ההיסטורי אין להפעיל שירותי אוטובוסים ציבוריים בימי שבת וחג, וזאת למעט כמה חריגים – כמו קווים שמשרתים בתי חולים וכן מספר מצומצם של קווים בחיפה, אילת ויישובים במגזר הערבי.

"האלטרנטיבה – תחבורה ציבורית פרטית"
הפעלת השירות החדש בירושלים מנוגדת לקו הרשמי של משרד התחבורה. רק לפני כחודש הבהיר שר התחבורה, ישראל כץ, כי "ממשלת ישראל תומכת בשימור הסטטוס-קוו בעניין תחבורה ציבורית בשבת ובחג… ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וככזו עליה לשמר כללים ייחודיים הקשורים לזהותה". אלא שדווקא השר כץ הבהיר בעבר שאם המדינה לא תספק מענה לציבור שמבקש לנסוע לפי אמונתו, יידרש משרד התחבורה להתיר לאותו ציבור להפעיל שירותי תחבורה ציבורית-פרטית – בדיוק כפי שעושה כעת האגודה בירושלים.

"אני רוצה להבהיר שהאלטרנטיבה לדבר הזה היא לתת רישיון לתחבורה ציבורית פרטית", אמר השר כץ במליאת הכנסת בתחילת 2010, "במידה שלא יהיה סידור וולונטרי שיאפשר להם לנסוע לפי אמונתם, משרד התחבורה, ואני בראשו, ניאלץ לתת להם רישיונות לתחבורה ציבורית פרטית. ואז, אם החינוך הופרט, ודאי שהתחבורה תופרט".

דברי השר כץ התייחסו להסדר "קווי מהדרין" – קווי אוטובוס שמשרתים בעיקר ריכוזי אוכלוסיה חרדית ונהוגה בהם הפרדה "רצונית" בגין גברים ונשים. אולם, הדברים מתאימים גם לציבור חילוני שאינו מקבל מענה תחבורתי לצרכיו. יש לזכור כי מי שנזקקים לשירותי תחבורה ציבורית – בכל ימי השבוע, אך בעיקר כאשר כל שירותי התחבורה מושבתים בשבתות וחגים – הם מי שאינם מחזיקים בכלי רכב פרטי ולרוב נמנים עם השכבות החלשות באוכלוסיה.

"אני חושב שזה נושא חברתי"
אותן שכבות חלשות מצאו אתמול (שבת) קול חזק וברור. בראיון בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, הצהיר שר האוצר המיועד משה כחלון כי הוא תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. "אני חושב שזה נכון, (ו)אני חושב שזה נושא חברתי", אמר כחלון, "מי שצריך תחבורה ציבורית בשבת זה אדם שאין לו כסף לרכוש רכב, ואני לא רוצה שייסע במונית או שהיא תיסע במונית לראות את הנכד שלה. אני אדם מסורתי, אבל זה לא הגון שאני יודע להניע את האוטו ולבקר את הבת שלי ולהגיד לאותו אדם שאין לו כסף – תיקח מונית ב-200 שקלים".

האם הצהרת כחלון מבשרת על שינוי אפשרי? נראה שאין סיבה לתומכי הפעלת התחבורה הציבורית בשבת לפתח אופטימיות. שר האוצר המיועד הבהיר בתחילת דבריו כי "ההסכם הקואליציוני מדבר על סטטוס-קוו בנושאים האלה (תחבורה ציבורית בשבת, ש.ה)". השמירה על הסטטוס-קוו במסגרת הסכמים קואליציוניים, שנהוגה מאז שנות ה-50, מסכלת מראש כל ניסיון לשנות את ההסדרים הנהוגים בענייני דת ומדינה בכלל והפעלת תחבורה ציבורית בשבת בפרט.

אגב, תמיכת כחלון בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת מנוגדת לדברים שאמר רק לפני שנים מעטות. בדיון שנערך במליאת הכנסת ביוני 2011 ועסק בהצעת חוק שביקשה להתיר הפעלת אוטובוסים בשבת, הבהיר כחלון – אז שר התקשורת – כי "מובן שיש הרבה נימוקים – סטטוס קוו, פגיעה ברגשות – ולכן הממשלה מתנגדת. אין שום צורך לשנות את הסטטוס-קוו".

The post השבוס בירושלים מממש את החזון של השר כץ, אבל הפוך appeared first on TheCar.

רכבת ישראל הפסיקה את התקשרותה עם חברת ניהול התשתיות בפרויקט החשמול השאפתני. כעת תצא הרכבת למכרז בינלאומי, ותבחר חברת ניהול חדשה בהליך שעלול להימשך חודשים ארוכים ולהביא לדחיית הפרויקט כולו. ברכבת מבטיחים: "נעשה כל שנדרש כדי לעמוד בזמן המתוכנן לחשמול הקווים"

האם חשמול הרכבת עומד להידחות שוב? חברת רכבת ישראל הפסיקה את התקשרותה עם חברת ברן, שניהלה את פרויקט התשתיות בתוכנית החשמול. כעת צפויה הרכבת לצאת במכרז בינלאומי, שצפוי להימשך חודשים ארוכים ועלול להביא לדחיית פרויקט החשמול.

לפי התוכנית התפעולית של רכבת ישראל, הרכבת החשמלית הראשונה אמורה להתחיל לפעול במרץ 2018 בקו המהיר לירושלים. עם זאת, עוד לפני שהופסקה ההתקשרות עם חברת ברן התעורר חשש שהפעלת הקו המהיר תידחה בחודשים ארוכים.

ניהול מכרז בינלאומי ובחירת חברת ניהול חדשה עלולים לעכב את הקמת התשתיות הנחוצות, ולכן מועד הפעלת הרכבות החשמליות עלול להידחות. אולם, ברכבת גילו היום (ה') אופטימיות והבטיחו כי הם עושים "כל שנדרש כדי לעמוד בזמן המתכונן לחשמול הקווים".

עוד אמרו ברכבת כי הם "מבקשים לחזק את ניהול פרויקט חשמול הרכבות, שהוא מהגדולים במדינה, בכוחות בעלי ניסיון בינלאומי. (כוחות) שכבר תכננו, ניהול וביצעו פרויקטים ייחודיים כאלה בעבר".

"לא נעשתה עבודת מטה"
פרויקט החשמול הוא פרויקט התשתיות החשוב ביותר של הרכבת, ועלותו נאמדת בסכום שעשוי להגיע ליותר מ-13 מיליארד שקלים, כאשר ההשקעה בתשתיות החשמול לבדה נאמדת בכ-4.5 מיליארד שקלים. התוכנית כוללת הסבה לחשמל של כ-420 קילומטרים של מסילות קיימות או מתוכננות, וכן הקמת תחנות השנאה ומערכות שליטה ובקרה.

ביטול ההתקשרות עם חברת הניהול אינו המהמורה הראשונה שבה נתקל פרויקט החשמול. רכבת ישראל ומשרד התחבורה החלו לקדם את הפרויקט בתחילת העשור הקודם, אך מאז ההתקדמות הייתה איטית ולקויה.

בדו"ח שפרסם מבקר המדינה באוקטובר האחרון נמצאו ליקויים חמורים בהיערכותה של הרכבת להקמת פרויקט החשמול. "חרף חשיבותו האסטרטגית ועל אך שהיה ידוע שמדובר בפרויקט מורכב, לא נעשתה עבודת מטה ועבודת תכנון אפקטיבית", הבהירו במשרד המבקר. התוצאה, לפי המבקר, הייתה עיכובים רבים ואומדני עלות שהיו נמוכים במיליארדי שקלים מהעלות הצפויה.

ובקרוב, כאוס על הפסים
ברכבת ישראל אומרים שהסבת מסילות קיימות לשימוש בחשמל תתרום להעלאת רמת השירות שמקבלים הנוסעים. עם זאת, במהלך תקופת הקמת הפרויקט צפויים שיבושים לא מעטים בתנועת הרכבות, ואף ביטולי קווים ורכבות.

ברכבת מעריכים כי בשלבי ההקמה של הפרויקט יושפע השירות לנוסעים בכמה היבטים: צמצום תדירות הנסיעות וצמצום כמות רכבות יומית, הארכת משך זמן הנסיעה בחלק מהקווים, קיצור חלק מהקווים (כלומר, הפסקת השירות שלא בסוף הקו), ביטול עצירות בתחנות וצמצום של שעות הפעילות.

למרות המרכזיות של הפרויקט וההשלכות הצפויות על השירות לנוסעים, עד עתה לא פורסמה תוכנית תפעולית חדשה לשנים 2016 עד 2020, ולכן לא הסתיימה גם ההיערכות לכלל ההשלכות של הקמת פרויקט החשמול על השירות לנוסעים וכן על הכנסות הרכבת.

The post חשמול הרכבת נתקל בעוד מהמורה appeared first on TheCar.

בעוד כשבוע יחל מבצע תחבורתי רחב-היקף: הסעת מאות אלפי מתפללים לחגיגות בהר מירון בל"ג בעומר. מאות אוטובוסים מיוחדים יסיעו ללא תשלום מתפללים מחניונים ייעודיים לקבר הרשב"י, וחברות האוטובוסים צפויות לבצע אלפי נסיעות בשלושה ימים. ההתגייסות של משרד התחבורה מרשימה, אבל למה לא משקיעים שם אותה מידה של מחשבה ומחויבות לשכבות החלשות?

משרד התחבורה נערך למבצע ההיסעים הגדול של השנה: הסעת מאות אלפי מתפללים להר מירון בל"ג בעומר. לפי הודעת המשרד, יותר מ-1,500 אוטובוסים גויסו למבצע שיימשך שלושה ימים, ובסך הכל צפויות חברות האוטובוסים להפעיל כ-4,000 נסיעות. בנוסף, משרד התחבורה יפעיל כ-220 אוטובוסים מיוחדים, שיסיעו ללא תשלום מתפללים משלושה חניונים אל קבר הרשב"י בהר מירון.

במשרד התחבורה, שגם יקים חדר מצב מיוחד לניהול מבצע ההיסעים, מבהירים שלא נחסכו מאמצים במטרה להבטיח לנוסעים להר מירון רמת שירות גבוהה. מנהל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, מאיר חן, הסביר אתמול (ד') שבחודשים האחרונים ערך משרד התחבורה ישיבות רבות לקראת למבצע ויושמו שינויים רבים במערך ההיסעים במטרה לשפר את השירות לציבור הנוסעים להר מירון. לפי חן, "מדובר באירוע תחבורתי משמעותי ומורכב ביותר".

אינטרס כלכלי, אינטרס פוליטי
ההתגייסות המרשימה לקראת מבצע ההיסעים בל"ג בעומר מיישמת את המדיניות הרשמית של המשרד, שדוגל במתן פתרונות ייעודיים לציבור הנוסעים הדתי. את הקו המנחה של המשרד התווה שר התחבורה, ישראל כץ, כבר בחודשים הראשונים של כהונתו הראשונה. בהתייחסו להסדר שמאפשר הפרדה "מרצון" בין גברים ונשים בקווים ציבוריים, אמר השר בינואר 2010 כי "יש ציבור שיש לו ערכים, ציבור חשוב, שמשתמש בצורה מאוד משמעותית בתחבורה ציבורית. זכותו להשתמש ולקבל את התנאים".

והציבור החרדי אכן מקבל את התנאים, וברמה גבוהה מזו שמקבלים נוסעים אחרים בתחבורה הציבורית בישראל. על כך מעידים אנשי משרד התחבורה עצמם, שהבהירו במסמך שפורסם לפני כשנה כי "האוכלוסיה החרדית נהנית משירותי תחבורה ציבורית ברמה גבוהה בהשוואה לרמה ממנה נהנית האוכלוסיה הכללית… (ו)בשנים האחרונות מושקע מאמץ גדול לשפר את רמת שירותי התחבורה הציבורית הניתנת לאוכלוסיה החרדית".

שני שיקולים כבדי-משקל פועלים ברקע מדיניות זו של משרד התחבורה: שיקול כלכלי ושיקול פוליטי. בהיבט הכלכלי, הציבור החרדי מהווה קהל נוסעים חשוב עבור חברות האוטובוסים, והן אינן מעוניינות לוותר על ההכנסה שמתקבלת ממתן שירותי תחבורה ציבורית לקהל זה. הנה דוגמה אחת לכוחו הצרכני של הציבור הדתי, הלקוחה מדברי השר כץ במליאת הכנסת לפני כמה שנים: "בעיר מודיעין-עילית, שגרים בה 50,000 נפש, כן ירבו, יש בשנה 6 מיליוני נוסעים… כל יום שישי יוצאים שם, בטווח של כשעתיים, למעלה מ-150 אוטובוסים".

במקביל לאינטרס הכלכלי המובהק פועל אינטרס פוליטי: המפלגות החרדיות, מלבד בימי ממשלת נתניהו הקודמת, נהנו מכוח רב במסדרונות הממשלה והכנסת ודאגו היטב לאינטרסים של ציבור המצביעים שלהן. התוצאה היא פעילות אינטנסיבית של משרד התחבורה למען שיפור השירות של הציבור החרדי. את מטרת המשרד סיכם היטב השר כץ: "השאיפה שלנו ושל כל מי שעוסק בנושא, (היא) ש(החרדים) ייסעו בתחבורה ציבורית. אז הם נוסעים, ונוסעים הרבה, ואנחנו רוצים לעודד את זה".

ומה עם אוכלוסיות חלשות?
עידוד תחבורה ציבורית מתיישב היטב עם מדיניות התחבורה הכללית של מדינת ישראל, אך נראה שמי שנהנה מהעידוד הזה הוא בעיקר מי שנהנה מכוח – צרכני או פוליטי. מנגד, אוכלוסיות חלשות וחסרות אמצעים אינן נהנות מכוח צרכני או פוליטי, וצורכיהן לרוב אינם זוכים למענה. התוצאה היא הזנחה ארוכת שנים של התחבורה הציבורית, ובעיקר קווי האוטובוס הציבוריים, שבהם עיקר הנוסעים מוגדרים כ"משתמשים שבויים" שאינם בעלי רכב פרטי ולכן אינם יכולים לבחור באמצעי תחבורה חלופי.

ומי הם אותם נוסעים שבויים? לפי משרד התחבורה, נשים וקשישים נוסעים באוטובוסים בשיעור גבוה מחלקם באוכלוסיה. במסמך רשמי של המשרד גם נקבע כי השכר הממוצע של הנוסעים באוטובוסים ומוניות שירות נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע במשק. שיאני השכר הממוצע הם מי שנוסעים בכלי רכב פרטיים, ומיד אחריהם ניצבים הנוסעים ברכבת ישראל, ששכרם הממוצע גבוה מהשכר הממוצע במשק ונמוך בכ-10% בלבד מזה של בעלי הרכב הפרטי.

וכך, בזמן שהשר כץ מתפאר בקירוב הפריפריה ועידוד השכבות החלשות, מדיניות הפיתוח של משרד התחבורה בשנים האחרונות העדיפה באופן מובהק שני אמצעי תחבורה שעיקר המשתמשים בהם הם דווקא מי שמשתייכים לשכבות מבוססות יחסית: רכבת מסילתית וכלי רכב פרטיים. אוכלוסיות חלשות, שגרות לרוב בפריפריה ונזקקות יותר מכל שכבה אחרת באוכלוסיה לשירותי תחבורה ציבורית, נאלצות להסתפק ברמת שירות אשר מוגדרת על-ידי בכירים במשרד התחבורה כנמוכה בלבד.

גם היעדר תחבורה ציבורית בשבת הוא תוצאה של החולשה הכלכלית והפוליטית של הנוסעים באוטובוסים. מי שאינם מחזיקים בכלי רכב פרטי אינם נהנים מחופש תנועה במשך יותר מ-24 שעות מדי שבוע, אך קולם אינו נשמע והאינטרסים שלהם מוקרבים על מזבח ה"סטטוס-קוו" ההיסטורי. ומה עם הצורך החברתי של אותם אנשים חסרי אמצעים להגיע ממקום למקום ביום שבת? כמו שהבהיר רק לאחרונה השר כץ, שימור הסטטוס-קוו חשוב הרבה יותר מצרכים חברתיים של שכבות חסרות-קול.

The post מתגייסים למען החרדים, ושוכחים את השכבות החלשות appeared first on TheCar.

רכבת ישראל התקשרה עם חברת ייעוץ שתספק עדות-מומחה וחוות דעת בשתי תביעות ייצוגיות, שהוגשו בגין זיהום אוויר בתחנות נוסעים. התביעות נאמדות בסכום של כ-230 מיליון שקלים, ובשלב זה לא יודעים ברכבת מה סיכוייהן

רכבת ישראל נערכת למאבק משפטי בשתי תביעות ייצוגיות שהוגשו נגדה בגין זיהום אוויר חריג בתחנות נוסעים. לפני כשבוע אישרה ועדת המכרזים של הרכבת התקשרות עם חברה שמתמחה בייעוץ ותכנון מערכות אנרגיה ומיזוג, במטרה שיועצי החברה יכינו חוות דעת ויעידו בתביעות ייצוגיות שהוגשו נגד הרכבת בגין זיהום אוויר שחורג מתקני המשרד להגנת הסביבה. תביעה אחת הוגשה בגין זיהום בתחנת השלום בתל-אביב, ותביעה נוספת הוגשה בגין זיהום בתחנת מודיעין-מרכז. בגין שירותים אלה תקבל חברת הייעוץ סכום של יותר מרבע מיליון שקלים.

התביעה שהוגשה בגין הזיהום בתחנת השלום נאמדת בסכום של כ-200 מיליון שקלים. לפי הבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, העותרים טוענים כי במשך כשבע שנים נחשפו כ-800 אלף נוסעים לזיהום אוויר בתחנה העמוסה. בשלב זה היועצים המשפטיים של רכבת ישראל אינם יכולים להעריך מה סיכויי הבקשה, אך שכירת שירותיה של חברת הייעוץ – על-מנת שעובדיה ישמשו כעדים – מלמדת שברכבת נערכים לפתיחת הליכים מהותיים.

גם הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין הזיהום בתחנת מודיעין-מרכז עוסקת בתקופה של כשבע שנים, אך סכום התביעה – שנגזר מהיקף הנוסעים שעוברים בתחנה ונחשפים לזיהום האוויר – נאמד בסכום נמוך משמעותית: כ-30 מיליון שקלים. מאחר שגם ההליך בעניינה של התחנה במודיעין נמצא בראשיתו, יועציה המשפטיים של הרכבת אינם יכולים להעריך מה סיכוייה של התביעה.

החברה ששירותיה נשכרו על-ידי הרכבת עוסקת בזיהום האוויר בתחנת השלום כבר תקופה ארוכה. יועצי החברה סייעו לרכבת להכין מכרז להתקנת אמצעים לצמצום זיהום האוויר התחנה. המכרז, שפורסם בסוף 2014, הסתיים רק השבוע לאחר כמה עיכובים ודחיות. לאחר בחירת זוכה במכרז, התקנת האמצעים לצמצום הזיהום אינה צפויה להסתיים לפני סוף 2015.

כבר ב-2007 היה רע
התמשכות הטיפול בבעיית הזיהום עלולה לעמוד בעוכריה של הרכבת, לכל הפחות בנוגע לתביעה הייצוגית שהוגשה בעניינה של תחנת השלום בתל-אביב, שבה עוברים מדי יום כ-30 אלף נוסעים. כבר ב-2007 התריע המשרד להגנת הסביבה מפני זיהום אוויר חריג בתחנה, אך הרכבת לא נקטה צעדים לצמצום הזיהום. ב-2013 נערכו שתי בדיקות שאישרו כי הזיהום בתחנת השלום חורג מתקני זיהום האוויר: בדיקה אחת נערכה על-ידי המשרד להגנת הסביבה, והבדיקה האחרת בוצעה על-ידי חברה שנשכרה על-ידי הרכבת, במטרה לאמת את נתוני הבדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה.

עם זאת, ראוי לציין שבעיית הזיהום בתחנת השלום נחשבת לבעיה ייחודית ומורכבת במיוחד: לזיהום האוויר שפולטות יותר מ-25 רכבות שחולפות בתחנה בשעות שיא, מתווסף זיהום רב שנפלט מכ-600 אלף כלי רכב שחולפים בנתיבי איילון מדי יום. לפי דו"ח שהגישה חברת הייעוץ לרכבת בתחילת השנה, "יצירת איכות אוויר נקי בתחנה פתוחה הנמצאת בסביבה מזוהמת הינו ראשון מסוגו בעולם ואין לו אח ורע".

אלא שלמרות הייחודיות של הבעיה, אי אפשר להתעלם מכך שברכבת ישראל יודעים כבר שנים רבות על זיהום האוויר החריג בתחנת השלום. כאמור, ברכבת ידעו כבר ב-2007 על החריגות שנמדדו מתקני הזיהום, וגם בעיית התכנון הייחודית של התחנה אינה בגדר חדשות.

בעניין זה יש לזכור כי בבדיקות שנערכו בתחנת השלום בשנת 2013 נמצאו ריכוזים חריגים של חלקיקים נשימים (PM) ותחמוצות חנקן (NOx) – מזהמים שנחשבים מסוכנים לבריאות. לפי פרסומי המשרד להגנת הסביבה, חשיפה לחלקיקים נשימים משפיעה על מערכות הלב והריאה, וגם על המערכת החיסונית. החשיפה לתחמוצות חנקן, ובעיקר לחנקן דו-חמצני (NO2), עלולה לגרום לתגובות דלקתיות במערכת הנשימה ועלייה ברגישות למחלות נגיפיות, כאשר נשים בהריון וחולי אסתמה נמצאים בסיכון מוגבר.

The post כמה תשלם הרכבת על זיהום האוויר בתחנות הנוסעים? appeared first on TheCar.

שלשום במרכז פרס לשלום שביפו, נערך הכנס השנתי והשלישי במספר של קהילת אקומושן (EcoMotion) – קהילת היזמות לתחבורה חכמה. בכנס השתתפות עשרות חברות מישראל ומהעולם והוצגו מספר רב של פיתוחים טכנולוגיים ואפליקציות שהרעיון הבסיסי שמאחוריהם הוא ייעול התחבורה בערים, הגברת החיסכון באנרגיה וצמצום הזיהום. חלק מהפיתוחים שהחלו כרעיונות עם השקת פעילות הקהילה, הוצגו בכנס כמוצרים בשלבי פיתוח מתקדמים.

בין ההרצאות והדגמות המוצרים והאפליקציות השונות גם נודע על מספר שיתופי פעולה חדשים כמו זה שנחתם עם ענקית הרכבות הצרפתית SNCF. חברת הרכבות חתמה על שיתוף פעולה אסטרטגי עם האקסלרטור לתחבורה חכמה שבמכון לחדשנות תחבורתית באוניברסיטת ת"א. האקסלרטור הינו שת"פ בין מנהלת תחליפי דלקים במשרד רוה"מ, לביה"ס ללימודי הסביבה ע"ש פורטר והפקולטה להנדסה, ובמסגרתו SNCF תספק, בין היתר, מנטורים ויועצים שינחו את הצוותים במיזם, שופטים מקצועיים לשלבים השונים ותאפשר גישה לשוק האירופי והגלובלי.

SNCF היא מפעילת קווי רכבת תחתית וקלה בצרפת ובאירופה ומנהלת קשרי מסחר בכ-120 מדינות. החברה נחשבת למפעילת התחבורה הציבורית השניה בגודלה בעולם, עם הכנסות שנתיות של 32 מיליארד אירו (על-פי נתוני 2013) ומסיעה כארבעה מיליון נוסעים ביום. בשנה האחרונה, במסגרת החלטה אסטרטגית להשקיע בישראל, החברה החלה לגלות עניין בשוק התחבורה החכמה בארץ, כאשר בכירים בקבוצה הגיעו במטרה לפגוש בחדשנות ישראלית.

במהלך הכנס גם נבחנו מיזמים חדשניים על ידי Startupbootcamp Berlin, במטרה לבדוק את השתתפותם באקסלרטור הגרמני אשר מספק למיזמים אפשרויות חשיפה בכל מדינות האיחוד האירופאי. מיזם Startupbootcamp Berlin יציע עשרה מקומות פנויים למיזמים חדשניים בתחום התחבורה.

ב.מ.וו הציגה בכנס את פרויקט ב.מ.וו גראז'. זהו פרויקט חדש שהחל לפעול בפברואר השנה ונועד לגייס סטארטאפים מהעולם, במטרה לחפש רעיונות עתידיים לתחבורה חכמה. מספר המקומות בפרויקט מוגבל ועומד על 10-20 פרויקטים שונים ובשלב זה ב.מ.וו מחפשת ופונה לחברות או יזמים עם אבטיפוס פועל. במידה והמוצר יעבור את הקריטריונים של היצרנית, יעמיק שיתוף הפעולה עד לרמת עבודה משותפת בגרמניה במשרדי הפיתוח של ב.מ.וו וליצירת מוצר דור א'. בסופו של דבר ב.מ.וו מתכננת לרכוש את המוצר מידי החברה או היזם.

מה עוד הוצג בכנס?
Local Motors – הציגה כלי רכב שהודפס במדפסת תלת-מימד. הרעיון הוא של חברת 'לוקאל מוטורס' (Local Motors) האמריקנית, שחושבת שאין צורך להרכיב מכונית במפעל מסוים ואז לשנע אותה, ומציעה במקום זאת להדפיס את המכונית במדפסת תלת-מימד. לצורך כך היא חברה ל'אוטודסק' (Autodesk) ול'מאסיבית' (Massivit) ותוך 44 שעות הדפיסה מכונית בישראל.

חברת אוטודסק הישראלית היא חברה גלובאלית בתחום העיצוב בתלת-מימד ובעלת מעבדת הדפסת התלת-מימד הגדולה באירופה ובמזה"ת. החברה מציעה את ה-Spark, פלטפורמה בה מעצבי מוצר, יצרני מדפסות, מפתחי תוכנה ויצרניות של חומרי הדפסה יכולים לעבוד יחדיו על פרויקטים משותפים. ההדפסה עצמה נעשתה על ידי חברת מאסיבית הישראלית בעזרת מדפסת בגודל ארבעה מטרים כאשר הדגם הודפס מסוג של פלסטיק ולכן אין אפשרות לשבת ולנהוג בו. בארה"ב הדפיסה לוקאל מוטרס דגם עם חומרים מורכבים ובהם סיבי פחמן שכן ניתן לשבת בו ובימים אלה היא מנסה שם להעביר את הדגם תקינה. לטענת החברה היות והיא נתמכת על ידי קהילה שיתופית של עשרות אלפי מתכננים ומעצבים, ניתן לפתח ולהדפיס בכל שוק מכונית שונה בהתאם להעדפה אישית ולצורכי השוק המקומי.

Algolion – חברה ישראלית המאפשרת התראה בת מספר ימים על סכנת התלקחות סוללות ליתיום-יון פגומות. לטענת החברה האלגוריתמים שפותח בודק תאים חשמליים ומאפשר חיזוי מוקדם לכשל בזכות אינדיקציות שונות שרגישותם גבוהה פי 100, מכל בדיקת בטיחות אחרת הקיימת כיום בתחום. לדברי דר' ניילס פליישר ודר' אלכס נימברגר, מקמי החברה ומומחים עולמיים לסוללות נטענות, ב-2015 צפויים להימכר כ-2 מליארד מכשירים שיכילו סוללות ליתיום-יון, ושווי השוק של סוללות אלו בלבד נמדד בכ-12 מליארד דולר. בכנס הוצגה הטכנולוגיה לראשונה.

City Transformer –  קוואדרוסייקל שיודע לצמצם משמעותית את נפח המקום אותו הוא תופס ולהפוך בזמן חניה למעין אופנוע. בכנס הוצגה לראשונה הפלטפורמה הממחישה את הפיתוח בשלביו המתקדמים יותר.

Hi Park – אפליקציה למציאת חניה ב'כחול-לבן'. המפתחים בצוות הגיעו למסקנה שחלק גדול מהאנשים שמים את הסמארטפון במתקן צמוד לשמשה במכונית ומכאן לקחו את הרעיון שמצלמת הנייד תשמש כעין שלישית לסריקת החניות. האפליקציה רצה במכשיר מבלי להפריע לפעולה השוטפת של הנייד ועינית המצלמה סורקת סביב ומחפשת חניה. כל משתמש באפליקציה הוא למעשה משמש גם כתורם מידע משום שמשתמש אחד סורק את העיר וכל האחרים מקבלים את המפות עם החניות הפנויות. ברגע שאדם נוסע הוא חושף הרבה חניות לאורך הדרך ומשתף אותם עם האנשים האחרים, לכן מספיק מעט אנשים שתורמים מידע. האפליקציה קיימת כבר בשלב מתקדם והיא כבר רצה בצורה ניסיונית.

Greenon – אפליקציה המעודדת שימוש באמצעי תחבורה "ירוקים" יותר כמו הליכה ברגל, שימוש באופניים או תחבורה ציבורית. השימוש באמצעים אלטרנטיביים לנהיגה במכונית, מתגמלת את המשתמשים בהטבות שונות.

BNC – המכונית המקושרת הראשונה המאפשרת חיבור של הסמארטפון למחשב המכונית שדרכו ניתן יהיה לשלוט באפליקציות. חברת BNC Systems מציעה לוקליזציה של מערכת המולטימדיה והפרדתה ממחשב המכונית כך שהיא מאפשרת הרצת אפליקציות ללא סיכון מחשב הרכב. מחשב החומרה שלהם מאפשר כבר היום לנהגים להריץ אינספור אפליקציות 'חכמות' במהלך הנסיעה ובעתיד יאפשר אפליקציות נוספות כמו: ניהול צריכת דלק, עידוד תחבורת המונים (דוגמת טרמפים, Car Sharing) נהיגה זהירה וחסכונית (במיוחד לציי רכב) וכו'. המטרה המרכזית היא יצירת קונסולות מולטימדיה חכמות יותר למכוניות חשמליות עתידיות.
לאירוע המרכזי בכנס הגיעו כ-700 משתתפים ובהם: יזמים, אנשי תעשיה, ממשלה ואקדמיה, מישראל ומחו"ל. הוא גם כלל כ-130 סטארטאפים בתחומי התחבורה החכמה בשלבי פיתוח שונים, נערכו בו כ-60 הרצאות, תחרות אתגר אקומושן 2015, גמר אקסלרטור התחבורה החכמה והצגת המיזמים שסיימו את המחזור הראשון של אקסלרטור התחבורה החכמה.

The post כנס אקומושן 2015: פירות השקעה ראשוניים של מיזמי תחבורה חכמה כחול-לבן appeared first on TheCar.

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירה של תושבים מבית-אל, והם ייאלצו ללכת 300 מטרים ברגל אל התחנה המרכזית בירושלים

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה לאחרונה עתירה של קבוצה מתושבי בית-אל כנגד משרד התחבורה, שבה דרשו להשיב את תחנות המוצא של קווי האוטובוס לישובם אל תוך מתחם התחנה המרכזית בירושלים.

תחילת הפרשה בעתירה מנהלית אחרת שהוגשה כנגד המשרד, בעקבות גרירת רגליים בטיפול בזיהום האוויר החריג שהתגלה בתחנה המרכזית בעיר, ואשר מסכן את בריאותם של העוברים ושבים ושל העובדים במתחם. בעקבות עתירה זו הועברו חלק מתחנות המוצא של קווים אוטובוס שונים אל הרחובות הסמוכים, ובהן גם תחנת המוצא לקו לבית-אל.

קבוצת תושבים מן הישוב עתרה לבית המשפט לעניינים מנהלים בטענה שהוצאת הקווים ממתחם התחנה המרכזית פוגעת בנגישות הנוסעים לתחנה המרכזית, וכן שהתחנות החדשות מרוחקות ולא מגנות על הנוסעים מפני רוחות וגשם.

עוד טענו העותרים שבתחנות אין שרותים זמינים, ושהעתקתן פוגעת במוגבלי ניידות ובחיילים ומקשה עליהם לעבור אל קווי נסיעה אחרים שממוקמים בתחנה המרכזית עם מטענם. לחלופין ביקשו העותרים שלפחות חלק מן הקווים יעברו בתחנה המרכזית בחלק משעות היום.

משרד התחבורה והמפקח על התעבורה טענו מנגד שההחלטה להוציא את הקווים ממתחם התחנה נעשתה משיקולי עומס וזיהום אויר אשר התגלה שם. התחנות, לטענתם, הועתקו לרחובות הסמוכים ותדירות הקו הוגדלה ב-33%, ובנוסף לקו אחד אל הישוב החלה הפעלת שני קווים חדשים.

נציגי משרד התחבורה טענו שבהליך של עתירה אחרת שהוגשה כנגד המשרד בעניין זיהום האוויר בתחנה המרכזית חייב בית משפט השלום את המשרד לבצע שינויים אשר ימזערו את זיהום האויר בתחנה ולצורך זה בוצעו שינויים מבניים במבנה התחנה. היות שהשיפוצים פותרים באופן חלקי בלבד את בעיית זיהום האוויר הוחלט להעביר כמה מתחנות הקצה של קווים מטרופוליניים מתוך התחנה אל תחנות קצה סמוכות.

לטענת נציגי משרד התחבורה כקריטריון להעברת קווים מהתחנה המרכזית נשקל אופי השימוש בהם, וניתנה עדיפות להעברת קווים שבהם הנוסעים הם "נוסעים יומיים" לירושלים, כלומר מי שלא זקוקים לתחנה המרכזית לצורך נסיעות המשך בין-עירוניות. לדבריהם, השינויים נעשו בכל אשכול הקווים באותו ציר בכדי להבטיח אחידות ובהירות לנוסעים ולשמור על תדירות נסיעה גבוהה.

השופט ד"ר יגאל מרזל דחה את העתירה בנימוק של "היעדר עילת התערבות של בית משפט זה בשיקול הדעת שהופעל". לדברי השופט, ההחלטה שהתקבלה הינה סבירה ומידתית, ומטרתה להגן על משתמשי התחנה המרכזית מפני זיהום האויר במקום. "עמדת הרשות המינהלית שלפיה נדרשת בעקבות כך הקטנה של נפח תנועת האוטובוסים במקום ולעת הזו", כתב השופט, "היא עמדה מקצועית סבירה. לא נטען, ובוודאי שלא בוסס, טיעון שלפיו השמירה על בטיחות הנוסעים וציבור המשתמשים בתחנה המרכזית על דרך של הפחתת זיהום האוויר במקום, היא שיקול זר לעניין רישיון זה או אחר לקו תחבורה ציבורית".

לדבריו, קווי בית אל הועתקו למרחק סביר של 300 – 350 מטר מהתחנה המרכזית כאשר לא נסתרה טענת משרד התחבורה שלפיה הדרך מהתחנה המרכזית לתחנה זו נגישה למעבר של אנשים עם מוגבלויות, ולא רק קווי בית-אל הועתקו אלא גם קווים מטרופוליניים נוספים אשר משרתים ישובים גדולים בהרבה ואף מרוחקים יותר מירושלים, ולפי אותם רציונלים ותכליות. "בכך יש ביטוי לא רק לשוויון, אלא גם לענייניות ההחלטה", כותב השופט.

"הדגש בעתירה של הפונים היה על שיקולי נוחות ורווחה. אלו שיקולים חשובים. על הרשות המינהלית לקחת אותם בחשבון במסגרת החלטתה ולתת להם את המשקל הראוי. אך הרשות המינהלית שקלה שיקול זה בנסיבות העניין וההחלטה שקיבלה היתה מידתית".

עת"מ 25611-11-14

The post התחנה מזוהמת, הנוסעים יואילו בטובם ללכת ברגל appeared first on TheCar.

כבר תקופה ארוכה מדברים על המהפכה הירוקה, זו שתעזור לכולנו לנשום אוויר נקי יותר ולחיות לנצח. בינתיים המהפכה מתעכבת מסיבות טכנולוגיות (כמו יעילות מוגבלת של מצברים למנועים חשמליים) ומסיבות כלכלית (למשל עלות ההשקעה בהחלפת ציי הרכב למשהו נקי יותר), אבל צעד אחד בעניין כנראה שיעשה כבר השנה. מכשירי תנועה, יבואנית מאן, נערכת להבאת אוטובוס עירוני מונע גז טבעי דחוס (CNG).

אוטובוס השנה: מאן לאיינס סיטי GL מונע גז טבעי

טכנולוגיית גז טבעי דחוס לא חדשה, היא כבר קיימת משנות ה-30 של המאה הקודמת ואפילו ההסבה מסולר לא כרוכה בהתאמות מסובכות או יקרות מדי. שימוש בגז טבעי דחוס נחשב ירוק על אף שהוא לא ירוק במיוחד – הוא פולט רק 15% פחות מזהמים ממנוע דיזל. ועדיין, על-פי בדיקה שערכה חברת הייעוץ 'פארטו' עבור משרד האנרגיה בשנת 2012, חלופת הגז הטבעי היא בעלת השפעה סביבת נמוכה ביותר ומהווה את השיפור המשמעותי ביותר ביחס לשימוש בדיזל ובנזין.

בנוסף גז טבעי דחוס זול יותר לרכישה באופן משמעותי, מוזיל מאופן ניכר את עלות התפעול עבור חברות האוטובוסים ומפחית את התלות בנפט. בשיחה שנערכה בעבר עם אייל רוזנר, ראש המנהלת להפחתת התלות בנפט לתחבורה במשרד ראש הממשלה, נאמר שעלות הדלק שצורך בשנה אוטובוס דיזל מגיעה בממוצע ל-160,000 שקלים, כאשר עלות של אוטובוס CNG מקביל תגיע ל-90,000 שקלים בלבד. לדבריו אם נסב את כל 18,000 האוטובוסים במדינה מדיזל ל-CNG נוכל לחסוך רק על הדלק מיליארד ורבע שקלים בשנה.

כבר לפני למעלה משנתיים ועדה בין-משרדית שהתוותה את מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל, קבעה: "מבחינה כלכלית, שימוש בגז טבעי לתחבורה הוא כדאי ביותר עבור כלי רכב הצורכים כמויות גדולות של דלק." אבל לבירוקרטיה הישראלית קצב משלה.

חשש מסיכונים ביטחוניים ובטיחותיים
משרד ראש הממשלה ומשרד התחבורה עובדים כבר שנים על קביעת תקנים עבור צי אוטובוסים מונע גז טבעי דחוס. אחד המשוחות הגדולות ביותר לקביעת התקן היא ביטחונית. לפני כשנתיים נערך ניסוי עם אוטובוס ישן שהוסב לגז במטרה לבדוק כיצד יעמוד אוטובוס שכזה בפיגוע תופת. התוצאות היו איומות: מיכלי הגז על גג האוטובוס ניתקו ממקומן והגז שהתלקח התפזר ושרף כל דבר שעמד בדרך.

לפני כחצי שנה ולאחר תהליך הפקת לקחים (בעיקר ברתום המיכלים וקביעת כמות הגז בתוכן) בוצע ניסוי נוסף מוצלח הרבה יותר שסלל את הדרך לקראת יצירת תקן סופי.

במקביל המדינה כבר קבעה תקנה לפיה עד סוף 2016 אחוז אחד מצי הרכב בכל חברת תחבורה יחויב להיות ירוק. גז טבעי דחוס עונה על הדרישות, השאלה עכשיו היא מי יהיה הראשון לייבא אוטובוס שכזה?

כיום נעים בעולם כ-10,000 אוטובוסים מונעי CNG. חלקם במדינות קרות כמו שוודיה, גרמניה ואנגליה, חלקן במדינות חמות כמו דובאי, חלקן במדינות מתקדמות כמו קוריאה הדרומית וחלקן במדינות עולם שלישי כמו טורקיה, איראן ובוליביה. ליצרניות רבות יש ניסיון אבל במאן מעריכים שהם יהיו הראשונים להכניס את ישראל לרשימה ונחושים לעשות זאת עד סוף השנה הזו. הם רק מקווים שהמדינה תעמוד בהבטחותיה להקלה בבלו על גז בשמונה השנים הקרובות שכן אחרת כל התהליך כולו לא יהיה כדאי כלכלית וייתר את המטרה כולה.

ומה עם החשמל?
כמובן שבערוץ מקביל גם נמצא האוטובוס החשמלי שניסוי של חברת דן עם אוטובוס של BYD החל באוגוסט 2013. האוטובוס החשמלי אולי נרכש במחיר כפול ממקבילו מונע הדיזל אבל כדאי לזכור שתקציב ההצטיידות של מפעילי התחבורה הציבורית בישראל מסובסד בדרך כלל על-ידי המדינה, להבדיל מתקציב התפעול שלהם. בנוסף יצרניות האוטובוסים טוענות שעלות התחזוקה של אוטובוסים חשמליים נמוכה בשליש ממקבילו מונע הדיזל בשל היעדרות מכלולי תחזוקה עיקריים – מנוע ותיבת הילוכים – ועלות האנרגיה הנמוכה יותר של חשמל ביחס לנפט.

אבל בחברות האוטובוסים הגדולות מנסים לצנן את הציפיות בנוגע לחשמול קרוב של ציי האוטובוסים העירוניים בעיקר בשל חוסר ידע וניסיון עם תחזוקת מערך גדול של אוטובוסים חשמליים.

The post בקרוב בישראל: אוטובוס מאן מונע CNG appeared first on TheCar.