תאגיד התעשייה הצבאית הגדול ביותר ברוסיה – אלמז-אנטיי (Almaz-Antey), ששייך למדינה, הודיע לאחרונה שפיתח רחפן שמסוגל לירות ברחפנים אחרים כדי להפיל אותם. הרחפן, כך פרסמו הרוסים, מצויד ברובה מדגם Vepr-12 עם מחסנית שבה עשרה כדורים. הרחפן ממריא אנכית, כמו מסוק, ומשייט באוויר בשעה שהוא מנסה לצוד רחפנים "אויבים".

לפי הדיווחים, מהנדסי החברה בחרו להתקין רובה צייד ("שוטגאן") על הכלי המעופף, וזאת בגלל תבנית הפיזור הרחבה של הקליעים, אשר מגדילה את סיכויי הפגיעה של הכדורים במטרה מעופפת, בעיקר אם זאת מטרה קטנה כמו רחפן. האלטרנטיבה, כדור רובה רגיל, יותר מדויקת אבל פחות יעילה במרחב תלת ממדי. הרחפן הרוסי, כך הפ פרסמו, מוטס על ידי מפעיל כטב"ם (כלי טיס בשליטה מרחוק) שחובש לראשו קסדה עם צג וידאו שמקרין לו את מה שהרחפן "רואה" במצלמות שלו. בדרך זאת גם מפעיל מי ששולט בכטב"ם את הרחפן ואת הנשק שהוא נושא.

הרחפן הרוסי הוא לא הרחפן הראשון בעולם שמצויד בכלי נשק. צבאות שונים, בהם גם צה"ל, עושים בשנים האחרונות שימוש ברחפנים ובכלי טייס מופעלים מרחוק כדי לירות סוגי חימוש שונים על מטרות שונות. הצבא האמריקני, למשל, מפעיל מתוך ארה"ב פלטפורמות נשלטות מרחוק שמרחפות בצידו האחר של העולם – למשל בעירק ובאפגניסטן. החידוש הרוסי עונה על צורך שנוצר כאשר רחפנים הפכו לכלים זולים, נפוצים מאד ולכן גם מאיימים, ו"הרחפן הרוצח" שלהם מסוגל – כך לטענתם – להגן על שטחים ועל מתקנים מפני כלים מרחפים שנמצאים במשימות תקיפה, טרור, או איסוף מודיעין.

פתרון רוסי אחר לאותו צורך הוא רחפן בשם Karnivora אשר נושא איתו רשת שאותה הוא אמור להטיל על רחפנים חשודים כדי לתפוס אותם. מוצר אחר הוא DroneGun אשר משבש את תדרי השליטה ברחפן וכך מפקיע את השליטה בו מידי המפעיל שלו. DroneGun הוא אקדח שמסוגל, לטענת מפתחיו, לשבש פעילות רחפנים בטווח של עד 800 מטרים.

דוגמה נאיבית יותר למלחמה ברחפנים היא יחידה שנפתחה בשנת 2016 במשטרת הולנד. ההולנדים אימנו מספר עיטים לעוף ולתפוס רחפנים. המשטרה ההולנדית אפילו שחררה בשעתו לציבור סרטון מרשים שבו נראה עיט במהלך תקיפת רחפן, אלא שבמציאות יצאו הציפורים הנהדרות האלה לפנסיה מוקדמת היות שהמאמנים שלהן לא הצליחו להביא אותן לתוצאות סדירות.

כלי מעניין נוסף בשימושם של גופי ביטחון בעולם הוא SkyFence, אשר בדומה ל-DroneGun פותח כדי להגן על שטחים או מבנים באמצעות שיבוש תדרי רדיו. מערכת זאת נמצאת כבר בשימוש בית כלא בבריטניה, שם היא נועדה  למנוע הברחת סמים מהאוויר, אבל היא לא ממש עזרה לבריטים לפני מספר חודשים כאשר הם נאלצו להשבית את כל הפעילות האווירית של שדה התעופה גייטוויק בגלל הטסת רחפן בשטח האווירי של השדה.

The post צפו: הרחפן הרוסי שמסוגל לירות ברחפן אויב appeared first on TheCar.

״תוך חמש שנים נתחיל לראות מכוניות מעופפות בשמיים״, טען במהלך סוף השבוע מנהל קבוצת הרחפנים בחברת  אינטל אניל נאנדורי בראיון לאתר האינטרנט הטכנולוגי cent. אנדורי סייג מעט את הדברים בראיון ואמר ש״בעוד חמש שנים זה לא יהיה ככל הנראה בסדר גודל משמעותי אבל בתוך עשור נראה מוניות מעופפות. זאת העבודה שלנו לגרום לזה לקרות״.

המחלקה של אנדורי עוסקת בעיקר באוטומטיזציה של רחפנים לפעולות מסחריות, למשל בבדיקת עמידות מבנית של גשרים ובמופעי חוצות מרהיבים כמו זה שפתח את אולימפיידת בייג'ין או בסופרבול האחרון. את החזון שלו לשמיים מלאים במכוניות הוא מסביר בצורך כלכלי שיגרום לאנשים להתחיל לבטוח בתעופה יומית.

״אנשי עסקים יכולים להתחיל לבדוק איך המודל הכלכלי הזה פועל בתנאי שטח מציאותיים״, הוא מסביר. ״כשמנתחים את זה, מבינים שזה עומד לקרות בגלל מספר סיבות, והראשונה בהן היא הגודש בכבישים שנעשים צפופים יותר ויותר. סיבה נוספת היא העובדה שאנשים בתקופתנו מחפשים סיפוקים מידיים והם ידרשו שמוצרים שהוזמנו על-ידם באינטרנט יישלחו אליהם במהירות. ברגע שאנשים וממשלות יפנימו שהרעיון הזה הינו אפשרי אנחנו נתחיל לראות את הרגולציה משתנה״.

כשנאדורי נשאל מה יקרה מבחינה ציבורית לאחר התאונה הראשונה של המכוניות המעופפות, הוא השיב באופן נחרץ ש״מדובר בסוגיה שהתעשייה צריכה לקחת בחשבון. אנחנו חייבים להכיר בכך. מצד שני עלינו להבין שהטכנולוגיה מסוגלת לפתור את זה. סיטואציה כזאת עלולה אמנם להאט את הפיתוח אבל היות שקיימת כדאיות כלכלית, והגודש בכבישים מהווה בעיה – הרי שזה מחסום שבסופו של דבר ייחצה״.

״אנשים מקבלים את העובדה שעשרות אלפי אנשים נהרגים בתאונות דרכים ולמרות זאת הם עדיין עולים על ההגה. ברגע שאנשים יפנימו כמה זמן נחסך להם הם ירגישו שגם הם "חייבים" לקבל מכוניות מעופפות ומיד. תמיד יהיו "מאמצים מוקדמים" (early adopters) שיהיו מוכנים לקחת סיכונים גדולים יותר, אבל ככל שיחלוף זמן יותר ויותר אנשים ירגישו עם זה בנוח״.

עתיד התחבורה, על כך מסכימים רוב העוסקים בנושא, יהיה הרבה יותר מורכב ממה שמוכר לנו כיום ומספר חברות מסחריות כמו Ehang ו'אובר' כבר מפתחות מוניות אוויריות ומבטיחות שהן ירחפו מעלינו כבר בשנת 2023. במקביל יאומצו גם פתרונות תחבורה חדשים נוספים – החל מן ההיפרלופ וכלה בנסיעה בתוך מנהרות תת קרקעיות כמו בחזון שמקדם אלון מאסק.

The post בכיר באינטל: "מכוניות מעופפות" בתוך חמש שנים appeared first on TheCar.

בתוך שלל עצום ורב של חידושים והפתעות שמושקים השבוע בתערוכת האלקטרוניקה החשובה בעולם, CES שנערכת בלאס וגאס, אחת ההבטחות המרתקות ביותר היא "המונית האווירית" שעליה שוקדת חברת המסוקים האמריקנית 'בל' בשיתוף פעולה עם חברת התחבורה המשתפת 'אובר'.

חברת 'בל' (Bell Helicopter) היא בין יצרניות המסוקים הידועות והחשובות בעולם והיא מוכרת בישראל בעיקר בזכות מסוקי העבר של חיל האוויר הישראלי – "סייפן" (212), "אנפה" (206) ו"צפע" (קוברה). בל נוסדה לפני 80 שנים ובין השאר ייצרה את המטוס הראשון ששבר את מחסום הקול, ובעשור האחרון היא מתמחה בעיקר במטוסים שממריאים ונוחתים אנכית (VTOL).

בשנת 2017 בל מיצבה את עצמה מחדש כחברת הי-טק שמפתחת מוצרי טכנולוגיה מתקדמים, והיא אחת מתוך מספר חברות שמתמודדות על המיזם של חברת התחבורה המשתפת 'אובר' לפיתוח והפעלת מונית אווירית שיתופית. לצורך זה בל מפתחת דגם שאותו היא מכנה "נקסוס", ובשנה שעברה היא הציגה את תא הנוסעים של הקונספט שלה, בין השאר כדי לעורר מודעות לרעיון ולפרויקט.

ב-CES בל מציגה דגם תצוגה בקנה מידה מלא של נקסוס, ועל אף שלא מדובר באב-טיפוס טס, אלא רק בדגם להדגמת הקונספט, קברניטיה מבטיחים שהכלי שלהם יגיע לייצור מסחרי בהיקף מלא כבר "באמצע העשור הבא". נקסוס הוא כלי טייס היברידי חשמלי שממריא ונוחת אנכית (eVTOL) והוא מתוכנן מראש כדי לשמש כ"מונית אוויר" לטייס וארבעה נוסעים ולמשקל מרבי של כ-272 קילוגרם. לנקסוס יש שישה מדחפים שמסוגלים לשנות את הזוויות שלהם, וכדי שלא לפגוע באף אחד, ובמקביל גם כדי להגביר את תחושת הביטחון של הנוסעים – המדחפים האלה מוקפים בטבעות-מגן גדולות.

הי, הביטו למעלה!

מייקל ת'אקר, סמנכ"ל הטכנולוגיה והחדשנות של בל, אמר השבוע ש"כלי טיס עירוניים קטנים יכולים למלא תפקיד במקום שבו הפתרונות הנוכחיים לא מספקים את הצרכים שלנו". ואכן, תחום הרחפנים להטסת בני אדם וסחורות מעולם לא נראה קרוב יותר למימוש, וזה לא רק בזכות מאות היצרנים של רחפנים קטנים לשימושים אזרחיים וצבאיים אלא מכיוון שכיום פועלים בו, ברחבי העולם, כ-20 מיזמים שונים – חלקם חברות הזנק קטנות וחלקם יצרניות ותיקות ומבוססות כמו בואינג, אייבאס ועוד. כל אלה ייאלצו להתגבר יחד על לא מעט חסמים, חלקם רגולטוריים, ולשכנע לקוחות פוטנציאליים להתנתק מן הקרקע כדי לצמצם באופן משמעותי את משך התנועה שלהם ממקום למקום.

בל מביאה לשולחן לא רק 80 שנות ניסיון תעופתי אלא גם את "המהפך המחשבתי" שהיא עברה אשר מאפשר לה לפעול כאינטגרטור של טכנולוגיות. בפרויקט שלהם שותפות בין השאר חברות Safran, EPS, Thales, Moog ו- Garmin, כאשר חברת בל מובילה את העיצוב, הפיתוח והייצור של מערכות VTOL, ספרן הצרפתית תספק את מערכות ההנעה ההיברידיות, EPS את "מערכות האחסון האנרגטי" (מותר לקרוא לזה פשוט "סוללות"…), Thales – גם היא חברה צרפתית – תספק חומרה ותוכנה לבקרת הטיסה, ואילו חברת גארמין את האינטגרציה של אוויוניקה עם ניהול ממוחשב של כלי הטיס (VMC).

הכלי עצמו יהיה בנוי מחומרים מורכבים, ואנשי החברה מבטיחים שלא מדובר בצעצוע אלא בכלי שהקוד הגנטי שלו עוצב מלכתחילה כדי להתאים לייעוד שלו, כלומר לגרום לנוסעים שמוטסים באמצעותו להרגיש תחושת ביטחון ונוחות.
אחד האתגרים המשמעותיים בפרויקט של אובר, בהנחה ששאר המכשולים ייפתרו, הוא ייצור המוני של רחפנים להטסת נוסעים, וזאת מכיוון שתעשיית התעופה ערוכה כיום לייצר מספרים קטנים – בין מספר יחידות בודדות ועד כמה עשרות בשנה – מכל דגם, ואילו כאן מדובר בשוק של אלפי כלים ואולי אף יותר.

בשלב ראשון מדובר בכלים אשר יסתמכו אמנם על רמה גבוהה מאד של אוטונומיה אבל למרות זאת יוטסו על-ידי טייסים אנושיים, וגם כאן קיים אתגר לא פשוט היות שמדובר בכח אדם במחסור, ודאי בארה"ב. הפתרון של בל הוא ליצור ממשק משתמש קל ככל שאפשר לתפעול, במטרה להנגיש אותו לאנשים עם רמת מיומנות נמוכה יחסית, ולצורך זה החברה כבר מבצעת הדגמות לקהל הרחב באמצעות סימולטורים, ובהן היא אוספת מידע אודות ההתנהלות של מי שלא הוכשרו עד כה כטייסים.

בכל מקרה, הכוונה היא שלאחר שאפשר יהיה להתגבר על הדרישות הרגולטוריות יהפכו כלי הטיס האלה לאוטונומיים לחלוטין. אגב, במקביל לפרויקט המשותף עם אובר בל שוקדת גם על שירות משלוחים אוטונומי, בין השאר עם כלי טייס שיישלחו למשימות חילוץ, הצלה ופינוי רפואי ביבשה ובים, הובלת מטענים כללית, וגם לצרכי שיטור.
בחברת בל מאמינים ש'נקסוס' שלהם ימריא לטיסת הניסוי הראשונה שלו כבר בתחילת השנה הבאה.

The post בל ואובר ישיקו שירות מוניות מעופפות בתוך כשבע שנים appeared first on TheCar.

חברת טרהפוגיה (Terrafugia) האמריקנית, אשר נרכשה בשנה שעברה על-ידי יצרנית הרכב הסינית ג'ילי, "פתחה את ספר ההזמנות" ומבטיחה לספק מכונית-מטוס ראשונה מייצור סדרתי כבר במהלך השנה הבאה.

תמורת סכום צנוע של 279,000 דולר יכול כל מי שמחזיק ברישיון טייס תקף לרכוש את הגלגול המודרני של אחת הפנטזיות שהלהיבו את הדמיון האנושי כבר מאז המצאת המכונית והמטוס, לפני יותר ממאה שנים.

הרעיון הנהדר הזה, שהומחש בדרך הספרותית הנפלאה ביותר עם המכונית החושבת והגיבורה 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' – פרי עטו של איאן פלמינג (שכתב גם את סדרת ספרי ג'יימס בונד), העסיק מאות ממציאים ומהנדסים לאורך המאה האחרונה, אלא שאף אחד מהם לא ממש הצליח לפתור את הקונפליקטים שבין משקל, עילוי, כח, חוזק מבני ובטיחות.

Terrafugia הוקמה לפני 12 שנים במדינת מסצ'וסטס שבארה"ב במטרה לממש את החזון, הציגה אב טיפוס ראשון כבר כעבור שנתיים, אבל גם המוצר שלה לא הצליח להמריא, תרתי משמע, עד שהסינים נכנסו לתמונה לפני שנה עם כסף חדש. כעת, כאמור, הם הכריזו על קבלת הזמנות ראשונות למכונית המעופפת הראשונה שלהם, אשר יכולה לעבור ממצב נסיעה למצב טיסה בתוך פחות מדקה באמצעות מספר לחיצות כפתור.

יש להודות שהמוצר המוגמר עדיין נראה מעט מוזר, אבל החבר'ה מבטיחים שהוא יכול לנסוע על כביש ציבורי במהירות של כ-161 קמ"ש, לשאת נהג/טייס שמחזיק ברישיון נהיגה וברישיון לתעופה ספורטיבית וכן נוסע נוסף, ולאחר המראה אפשר לנחות איתו כעבור לא הרבה זמן במרחק של כ-644 ק"מ מנקודת ההמראה – וכל זה עם מנוע בעירה פנימית שמוזן בבנזין סטנדרטי.
המנוע, מתוצרת חברת רוטקס שמתמחה, בין השאר, בייצור מנועי אופנועים ומנועים לכלי טייס, הוא מנוע ארבעה צילינדרי (רוטקס 912iS) שמספק 100 כ"ס. נהיגה "יבשתית" מונעת באמצעות מנועים חשמליים שניזונים ממנוע הבנזין, ותצרוכת הדלק המוצהרת היא 19 ליטר דלק לשעה.

מי שיצליח לשים יד על המכונית המעופפת של טרהפוגיה אולי לא ימצא אותה שימושית במיוחד, אבל בלי ספק יחזיק פיסת היסטוריה, מפני שהניחוש שלנו הוא שמדובר ב"חוליה החסרה" בדרך אל עולם שבו התווך האווירי מנוצל הרבה יותר מכפי שנעשה בו שימוש בימינו (לטוב ולרע).

מעבר לאתגר הטכנולוגי, אחד החסמים המשמעותיים מפני התעופפות של חפצים ואנשים מעל לראשים שלנו הוא תקנות תעופה שחייבות להבטיח לא רק את שלום המעופפים אלא בעיקר את שלומם של מי שנשארים עם רגליים על הקרקע. הממשל האמריקני, באמצעות מינהל התעופה שלו וסוכנות החלל, מנסים להתמודד עם האתגר הזה מזה כשני עשורים וכבר פיתחו פרוטוקול לטיסות בין אלפי שדות תעופה קטנים ומאות אלפי מנחתים מאולתרים שפזורים ברחבי ארה"ב. אבל נראה שמוצר מסחרי אמיתי וטס כמו זה של טרהפוגיה יאלץ אותם לשבת על המדוכה באופן יותר ממוקד ולהביא את פרויקט השליטה בתנועה האווירית לידי מימוש.

אגב, אנשי טרהפוגיה מבטיחים שעד עתה השלימו כבר מאות שעות טיסה עם אבות הטיפוס השונים שלה, ובסרטונים שאנשיה העלו נראה שמדובר בחוויה מרגשת ומסקרנת.

העתיד: רחפנים

בטרהפוגיה קוראים לדגם המסחרי הראשון שלהם Transition (מעבר, שינוי), ונראה שהם עצמם עוברים בעת האחרונה שינוי משמעותי בדרך החשיבה שלהם, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות בעולם.

עתיד התעופה האישית מתקדם כעת במהירות בזכות התפתחויות רבות בטכנולוגיה (מערכות ניווט, תקשורת סלולרית, רובוטיקה, בינה מלאכותית, חיישנים, הגנת סייבר, אגירת אנרגיה חשמלית, כח מיחשוב), בתחבורה (חברות תחבורה משתפת כמו אובר), במסחר (אמזוןן), ובמידה רבה גם בזכות שבירת מחסומים מחשבתיים אצל בני אדם לאחר שהם נתקלים במוצרים מוחשיים – במקרה הזה רחפנים. התוצאה המתבקשת היא שהרבה יותר סביר ש"מכונית מעופפת" אמיתית ונפוצה לא תיראה בעתיד כמו הכלאה בין טרקטורון לפייפר, אלא כמו רחפן גדול, ואוטונומי.

גם בטרהפוגיה מבינים את זה ולכן בחודשים האחרונים הם מקדמים הדמיות ראשוניות של משפחת דגמים נוספת, TF-2, שהיא המקבילה המעופפת למיניוואן. הרעיון כאן, בשונה מכלי רכב שהופך לכלי טייס, מבוסס על הפרדה בין התחומים, כאשר מה שמקשר ביניהם הוא למעשה תרמיל (POD) שנבנה מראש כדי לשאת בני אדם או מטענים.
כלי הטייס הוא למעשה רחפן גדול, אשר במהדורה המאוירת הראשונה שלו הופיע כאשר הוא מוטס בידי אדם ובמהדורות האחרונות הפך לכטב"מ (כלי טייס בלתי מאויש) או כתמ"מ (כלי טייס מאויש מרחוק), והוא קולט את התרמילים שמובלים קרקעית על-גבי כלי רכב שמעוצב כמשאית.

רעיון התרמילים מתכתב באופן מושלם עם רעיון ה'היפרלופ', וזה אומר שכאשר אנחנו מפנטזים על תחבורה עתידית יכול להיות שכדאי להתמקד בקפסולות ולזכור שכל מי שלא רוכב על כלי דו-גלגלי או כלי רכב לניידות אישית (גם כעת), ארוז למעשה בתוך תרמיל מהיר יותר או פחות.

The post הנה זה בא: מכונית מעופפת ראשונה כבר בשנה הבאה appeared first on TheCar.

כניסתם של רחפנים לחיינו בשנים האחרונות הייתה מהירה ומלהיבה, ובין אם מדובר במשלוח מהיר של חבילות או בצייד של עפיפוני תבערה, או בנשיאת ציוד צבאי או פינוי רפואי משדה הקרב – נראה שכולנו כבר עברנו את שלב הפקפוק ביכולות או בפוטנציאל שלהם.

קוראי TheCar גם מכירים מספר יוזמות של חברות מבוססות כמו אירבוס ושל חברות סטארט אפ שונות לפיתוח רחפנים להטסת בני אדם, והמשמעות היא שרעיון "המכונית המעופפת" עובר, במידת ודאות רבה מאד, מעולם המדע בדיוני אל המציאות.

בסוף השבוע פרסמה אאודי הצהרת כוונות אשר מקדמת את היום שבו רחפנים יטיסו אותנו מנקודה לנקודה כשירות מסחרי. מדובר במכתב כוונות שנחתם לאחרונה בין חטיבת היוקרה של קבוצת פולקסווגן לבין יצרנית המטוסים איירבוס ואחד הגופים של ממשלת גרמניה, לביצוע ניסוי, במסגרת פרויקט משותף עם האיחוד האירופי, אשר ינתח ויבחן את ההיתכנות והפוטנציאל של שימוש במוניות אוויר באזור אינגולשטאט.

אינגולשטאט היא "עיר הבירה" של אאודי, ובמסגרת הניסוי רחפנים גדולים יטיסו נוסעים במתכונת של "מונית אווירית", במטרה להתגבר על עומסי התנועה בעיר ובפרבריה.

"מוניות מעופפות כבר אינן עוד חזון; הן יכולות לקחת אותנו לממד חדש של ניידות", צוטט בהודעה לעיתונות אנדריאס שייר, שר התחבורה הגרמני. "אלה מהווים הזדמנות אדירה לחברות ולסטארט-אפים צעירים שכבר פיתחו טכנולוגיה מוחשית ומוצלחת".

המנכ"ל הזמני של אאודי, וחבר מועצת המנהלים של החברה, בראם שוט אמר: "ניידות אנכית חוסכת זמן ללקוחות ומשפרת את איכות האוויר. (בעתיד) יהפכו מכוניות מחוברות, חשמליות ואוטונומיות את התנועה העירונית לנוחה ונקייה יותר, ויחסכו מקום, כלומר שזה ישפר את איכות החיים בערים. ניידות ב"ממד שלישי" יכולה לתרום תרומה חשובה בעתיד", הדגיש שוט. "אנחנו מברכים על המעורבות של העיר אינגולשטאט ונתמוך בפיתוח האזור כשדה ניסויים למוניות אוויר".

בתערוכת ז'נבה האחרונה הציגו אאודי וחברת בת שלה, איטדסיגין, יחד עם יצרנית המטוסים איירבוס את רכב התצוגה היבשתי-אווירי Pop.Up Next. למעשה מדובר בקפסולה דו-מושבית, או "תרמיל" אוטונומיים לחלוטין אשר יכולים להתחבר לרחפן גדול או לפלטפורמה יבשתית-גלגלית כדי לספר ניידות אופקית ואנכית.

פרויקט "ניידות עירונית" הוא חלק מיוזמה של האיחוד האירופי יחד עם רשות החדשנות האירופית (EIP) בנושא 'ערים חכמות וקהילות חכמות' (SCC).

לא מיותר להזכיר שאאודי היא לא יצרנית המכוניות היחידה שמעורבת בפיתוח "תחבורה אנכית", ושבנוסף ליצרניות רכב יש גם לא מעט חברות סטארט אפ אחרות שמתאמצות לפתח טכנולוגיה רלבנטית.

חברת הסטארט אפ הגרמנית 'וולקופטר', אשר נתמכת על-ידי דיימלר-בנץ ואינטל, בנתה כבר אב טיפוס של רחפן חשמלי שמיועד להטסת נוסעים בטווחים עירוניים, והיא השלימה כבר את טיסות המבחן שלו. אנשי החברה הצהירו שהם יהיו מוכנים לפעילות מסחרית בתוך שלוש עד חמש שנים.

חברת ג'ילי הסינית, שכבר הוכיחה את השאפתנות שלה לאחר שרכשה את וולוו השבדית וכן נתח מן הבעלות במרצדס (דיימלר-בנץ), רכשה לא מכבר את חברת Terrafugia שעוסקת גם היא בפיתוח "מכונית מעופפת".

The post המונית האווירית של אאודי ואיירבוס מתכוננת להמראה appeared first on TheCar.

אובר, בין החברות המובילות בתחום ההסעה השיתופית, עורכת השבוע בדאלאס, טקסס, כנס חדשנות שבו היא חשפה שיתוף פעולה עם חמש יצרניות מטוסים שמטרתו פיתוח של שירות מוניות מעופפות שימריאו לאוויר כבר בשנת 2020.

עצם הרעיון לא חדש: אובר כבר הכריזה באוקטובר שעבר על כך שהיא "חוקרת את האפשרויות שגלומות בתעופה עירונית על פי דרישה", כלומר את הכדאיות הכלכלית של הפעלת צי של כלי טייס למרחקים קצרים – מוניות מעופפות למעשה – שאותן יהיה אפשר לזמן באמצעות אפליקציית הטלפנים החכמים של החברה. כבר באותה עת הבהירו אנשי אובר שאין בכוונתם לפתח לבד את הטכנולוגיה או את הכלים, וכעת נראה שהם כבר מוכנים להסיר את הלוט ולחשוף את עיקר הרעיון שלהם.

חשוב להדגיש, כפי שגם יוצג כאן, שהשמיים לא נפתחים באופן בלעדי עבור אובר: כמה עשרות מיזמים שונים ברחבי העולם עובדים במקביל על תוכניות משלהם לבניית כלי טייס אישיים, כך שהמירוץ אל המכונית המעופפת כבר נמצא בעיצומו.

בכנס של אובר משתתפים נציגיהן של חמש חברות מתחום התעופה, ובהם גם בכירים של יצרנית המסוקים המובילה 'בל' (אשר בין השאר ייצרה את דגמי ה-205 וה-206 אשר שימשו את חיל האוויר הישראלי), ושל יצרנית המטוסים הברזילאית 'אמברר' (Embraer), שהיא יצרנית המטוסים השלישית בגודלה בעולם (אחרי בואינג ואיירבוס) והמובילה בתחום המטוסים בגודל בינוני.

'אובר' הטילה את אתגר הפיתוח של מונית מעופפת גם לפתחן של שלוש חברות נוספות: Aurora Flight Sciences, Pipistrel Aircraft ו-Mooney, והגדרת המשימה היא "כלי טייס חשמלי חסכוני לארבעה נוסעים אשר מסוגל לטוס עצמאית מנקודת נחיתה/המראה אחת לאחרת".

בכנס בן שלושה ימים שנקרא Elevate, שאותו עורכת אובר בדאלאס, טקסס, היא הכריזה גם על סדרת שיתופי פעולה עם חברת נדל"ן גדולה באותה עיר, שעליה הוטלה המשימה לאתר שטחי נדל"ן מתאימים לבניית נקודות ההמראה, וגם עם חברת אנרגיה שאמורה לפתח את עמדות הטעינה המהירה לכלי הטייס החדשים.

בנוסף, וזה מאד מעניין, אובר הכריזה על שיתוף פעולה לא רק עם רשויות העיר דאלאס, אלא גם עם רשויות דובאי, שבאיחוד האמירויות – אחת מערי-המדינה שעומדת כיום בחזית הטכנולוגיה בתחום הפיתוח של תחבורה חדישה (למשל עם פרויקט ה'היפרלופ' שהולך וקורם עור וגידים בשטחה).

אנשי אובר מצהירים שהם רציניים לחלוטין בנוגע לפרויקט המטוסים הקלים שממריאים ונוחתים אנכית (VTOL) האוטונומיים שלה ושתאריך היעד שהם הציבו לתחילת הניסויים המעשיים הוא שנת 2020.

על פניו זה נשמע מעט יומרני בהתחשב בכך שהטכנולוגיה עדיין לא זמינה במלואה ושהרגולציה של כלי כאלה – שנושאים בני אדם מעל למקומות מיושבים – לא צפויה להיות פשוטה במיוחד.

חשוב להעיר שאובר היא אמנם חברה פורצת דרך אשר כבר גייסה מיליארדי דולרים לפעילותה, אבל סדרת תקריות שבהן היא מעורבת בשנה האחרונה עלולה להעיד על מנטליות של "חיתוך פינות" אשר שגורה אולי בתעשיית ההי-טק אבל לחלוטין לא מתקבלת על הדעת בתעשיית התעופה.

גוגל, למשל, תבעה את אובר בטענה שזו גנבה ממנה טכנולוגיה בתחום המכוניות האוטונומיות, מכונית ניסוי של אובר הייתה מעורבת לא מכבר בתאונה, לאחרונה עלו האשמות בנוגע למנטליות של הטרדות בעבודה בחברה, ובכלל נראה שעל הפעילות האינטנסיבית מאד של החברה הצעירה הזאת מעיב ערפל של חדשות רעות (שלא לדבר על עלויות התפעול האדירות וההפסדים שהחברה צברה עד עתה) – וכל אלה מעלים סימני שאלה לא קלים אודות היכולת של אובר לשרוד ולהגשים את הרעיונות המהפכניים שלה.

מצד שני, עצם ההתעסקות של אובר בפרויקט הזה – בין אם הוא יתגשם באמצעותה או לא – מקדמת באופן חד משמעי את רעיון "המונית המעופפת", גם מפני שזו פותחת חסמים מחשבתיים, וגם מכיוון שהיא מאיצה פיתוח בפועל של טכנולוגיה.

היעד: 2020

בהודעה שפרסמה אובר היא מכריזה על כוונתה "לאפשר בעתיד ללקוחות ללחוץ על כפתור ולקבל טיסה במהירות גבוהה בתוך ומסביב לערים", ומשפט כזה לבדו מצית את הדמיון היות שקל להבין את הערך שגלום באפשרות להתעופף מעל לכבישים פקוקים ולקצר את זמן המסע מצד אחד של אזור עירוני צפוף לצד אחר שלו. לדברי אנשי אובר, נסיעה בין סן חוזה לבין סן פרנסיסקו שבקליפורניה – אשר כיום אורכת כשעה וחצי, בעיקר בגלל עומסי התנועה, תארך רבע שעה בלבד בדרך האוויר.

תאריך היעד שהחברה קבעה להשקת שירות UberAIR שלה הוא תערוכת 2020 World Expo אשר תיערך בדובאי, והוא מצהירה ששירות של מוניות אוויריות יהפוך את התחבורה האווירית לחלק מחיי היומיום שלנו בעתיד.

בכל מקרה, אובר היא לא הגורם היחיד שמקדם את התעופה באמצעות כלי טייס קטנים, ולכן סביר שאנחנו צפויים לראות כל מיני דברים מתעופפים מעלינו בעוד מספר שנים.

לארי פייג', אחד משני המייסדים של ענקית האינטרנט 'גוגל', השקיע לא מכבר מיליוני דולרים בחברת Kitty Hawk אשר מפתחת, בין השאר, "רחפנים מאויישים".

קיטי הוק חשפה לאחרונה מעין "אופנוע מעופף" לו היא קוראת Flyer, וזהו למעשה רחפן חשמלי גדול, מופעל ידנית, שמסוגל להמריא, לטוס ולנחות כשהוא נושא נוסע בודד.

מה שחשוב ביוזמה הזאת, בשונה מכמה עשרות יוזמות דומות לה, הוא שקיטי הוק מצהירה שה"מעופף" שלה יהיה זמין למכירה עוד השנה ושהוא יציע טווח ריחוף של מספר קילומטרים. החברה אפילו מציעה את הכלי במכירה מוקדמת: מי שיזמין כעת את הכלי, וישלם מקדמה של 100 דולר, יחסוך 2,000 דולר ממחירו של הכלי המוגמר, כאשר זה יתחיל להיות משווק.

אנשי קיטי הוק מבטיחים שהפעלת הכלי לא תדרוש רישיון טייס, אולם בשלב זה אסור יהיה להשתמש ולטוס בו מעל לאזורים מאוכלסים.

היוזמה שבה מעורב פייג' לוקחת כמובן תשומת לב בזכות האיש עצמו, והמשאבים הרבים שעומדים לרשותו, אבל זאת רק אחת מיני רבות בתחום כלי הטייס האישיים.

בין השאר צריך לזקוף את ההתעוררות בתחום הזה לפיתוחים טכנולוגיים משמעותיים שקשורים לרחפנים חשמליים מצד אחד (למשל בתחום מערכות השליטה והבקרה), אבל גם לטכנולוגיית הסוללות החשמליות, אשר משתפרת מאד ומאפשרת להקטין את המשקל שלהן תוך כדי הגדלת תכולת האנרגיה.

אולי גרמניה מנצחת?

בין חברות הסטארט-אפ שרודפות אחרי חלום המכוניות המעופפות אפשר למנות למשל את EHang הסינית, Aeromobil הסלובקית ואת Terrafugia האמריקנית.

גם חברות גדולות ומבוססות, כמו איירבוס, מפתחות כלי טייס וטכנולוגיה בתחום, וגופים ממסדיים חשובים כמו NASA ומינהל הטייס הפדרלי האמריקני עוסקים בו באופן אינטנסיבי.

אבל אחת היוזמות הכי מעניינות בתחום התעופה האישית, אשר נחשפה בשבוע שעבר, היא של חברה גרמנית בשם 'ליליום' אשר הציגה ניסוי מתועד עם "רכב חשמלי מעופף". במקרה זה, למרות שמדובר בכלי טיס שממריא ונוחת אנכית, אנחנו כבר לא מדברים על "רחפן" אלא על מטוס של ממש.
כלי הטייס של ליליום מונע באמצעות 36 מנועי סילון חשמליים נפרדים שחלקם מותקנים לאורך כנפיו הקבועות. בעת ההמראה מכוונים המדפים והמנועים כלפי מטה כדי לספק יכולת ריחוף והמראה, ובעת טיסה הם מופנים אחורה בהדרגה, למצב אופקי, כדי לספק דחף שיאפשר לכנפיים לייצר עילוי.

אנשי ליליום טוענים שהם השלימו סדרת ניסויים עם אב-טיפוס של כלי טייס דו מושבי, שאותו הציגו, ושהם עובדים באינטנסיביות על בניית אב-טיפוס לדגם גדול יותר, בעל חמישה מקומות ישיבה.

הייחוד של ליליום נובע משיטת ההנעה שלה – כמו כל היצרניות האחרות גם היא משתמשת במנועים חשמליים אולם אלה לא מסובבים מדחף אלא מפעילים סילון אוויר, ככל הנראה בדומה לטכנולוגיה שבה משתמשים אופנועי ים. זה מאפשר גמישות גבוהה יותר בשלב הקריטי של הפיכת הטיסה האנכית (שלבי ההמראה והנחיתה) לאופקית.

אנשי החברה מכריזים על טווח טיסה פנטסטי של 300 ק"מ במהירות עוד יותר מרתקת של 300 קמ"ש, ומדובר בנתונים מהממים הרבה יותר מכל מה שראינו עד היום בכל הרחפנים הגדולים שהוצגו.

כמו אנשי אובר, גם בליליום מנסים לרתק את הדימיון שלנו כשהם מבטיחים שנסיעה של שעה מתוך מנהטן אל שדה התעופה קנדי (JFK) שבניו-יורק, אשר עולה כיום כ-55 דולר במונית, תארך חמש דקות בלבד באמצעות הכלי שלהם ותעלה 6 דולרים בלב.

ניסוי הטיסה המתועד של החברה, שמוצג כאן, הודגם בשבוע שעבר בשדה תעופה קטן לא הרחק מן העיר מינכן, גרמניה, כאשר בכלי לא הותקנו מושבים והוא נשלט אלחוטית מן הקרקע.

The post השמיים נפתחים: מונית מעופפת של אובר בדרך אליך appeared first on TheCar.

משבר התחבורה של ישראל, אשר יש מי שמכנים אותו "יום הדין של הפקק המוחלט" (שבו אף מכונית לא תוכל יותר לנוע על הכבישים הפקוקים שלנו) עשוי לזכות בקרוב לסיוע מהשמיים.

חברת A³, שהיא חברת בת של קונצרן התעופה האירופאי 'איירבס', מפתחת אב-טיפוס לכלי טייס אוטונומי לנוסע בודד, והיא מבטיחה שהוא ירחף בשמי ארצות הברית עוד לפני סוף השנה הבאה.

פרויקט 'Vahana' – על שם "מרכבת האלים" במיתולוגיה ההודית, הוא פרויקט ראשון של חברת A³ אשר הוקמה במאי 2015 ומקום מושבה בסן חוזה שב'עמק הסיליקון' בקליפורניה, ארה"ב.

הפרויקט יצא לדרך בתחילת השנה הנוכחית, והיעדים שלו הם, כאמור, השקת אב-טיפוס בסוף השנה הבאה ותחילת ייצור סדרתי של אלפי כלים החל משנת 2020.

"המטוס שאנחנו בונים", כותב רודין ליאסוף, מנכ"ל A³, במאמר שפרסם בסוף השבוע שעבר באתר של החברה, לא זקוק למסלול, טס עצמאית, ויכול לזהות ולהימנע ממכשולים ומכלי טיס אחרים".

הרחפן האוטונומי של A³ מונע באמצעות שמונה מדחפים שמסובבים באמצעות מנועים חשמליים, וכולל טכנולוגיה לא פשוטה של הטיית המדחפים ממצב מאונך – שמאפשר המראה אנכית – למצב מאוזן שמאפשר טיסה אופקית יעילה.

הרחפן האוטונומי יכיל הרבה טכנולוגיות שמפותחות במקביל גם בתעשיית הרכב לטובת מכוניות אוטונומיות ובכלל – החל ממערכות שליטה ובקרה, דרך טכנולוגיית הנעה חשמלית וכלה בייצור תעשייתי רחב היקף של חומרים מורכבים.

מבחינה זאת מהווה פרויקט 'ואהאנה' חלק ממגמה כלל עולמית: כלי טייס אישיים – אשר עד לפני כמה שנים נדמו לפנטזיה בדיונית שלקוחה מסרטים מצוירים – הופכים עוד בעידן שלנו מחזון למציאות בזכות הבשלתן של מספר טכנולוגיות בתחומים רחוקים זה מזה, וגם בזכות הכוונה ממשלתית-מדעית – למשל על-ידי פרויקט ממוקד של NASA בתחום התעופה האישית.

נוסף לשתי חברות סטארט-אפ בתחום זה שבהן השקיע לאחרונה לארי פייג' – אחד ממייסדי גוגל, מבוצעים כיום בעולם כמה עשרות פרויקטים שונים בתחום כלי הטייס האוטונומיים-אישיים, ועל אחד המעניינים שבהם, של חברת איהאנג הסינית (שהיא יצרנית רחפנים) דיווחנו כאן לא מכבר.

כמו פרויקטים שונים של היזם הבלתי נלאה אלון מאסק (למשל 'היפרלופ'), אחד הדברים המעניינים במיוחד בפרויקט 'ואהאנה' הוא התבססות החברה על 'קוד פתוח' – כלומר על גילוי "סודות" מסחריים תוך כדי שיתוף תהליך המו"פ עם כמה שיותר מתעניינים עצמאיים שיכולים לתרום לו. בנוסף, החברה פועלת, לטענת ליאסף, עם מספר חברות וגורמים ידועים שעוסקים בתחומי הפיתוח השונים, אם כי בשלב זה היא עדיין לא חושפת במי מדובר.

"ההתפתחויות האחרונות בייצור חומרים מורכבים וכלי רכב אוטונומיים", כותב ליאסף בבלוג של החברה, "מראות שניתן לייצר כלי טייס קטנים וקלי משקל בכמויות משמעותיות ובעלויות נמוכות יותר מכפי שאפשרו (טכנולוגיות קונבנציונליות) בתחום התעופה בעבר… מגמות אלה, יחד עם האתגרים הגדלים של תחבורה עירונית, עשויים (לייצר את ההזדמנות) לדור חדש של כלי טיס אישיים".

לדברי ליאסף, A³ כבר הספיק ה לגייס "צוות מומחים נלהבים וחסרי מנוחה" מתחומי העיצוב והייצור של מטוסים, הנעה חשמלית, אוטונומיה של רכב, ורישוי (הומולוגציה) של מטוסים.

עד כה הצליח הצוות, לטענת ליאסף, להשלים את העיצוב של כלי הטיס ולהיקשר עם שותפים חיצוניים שיעזרו לבנות את אב הטיפוס.
לדבריו, מדובר בכלי טיס אוטונומי, בטוח לטיסה, שנועד לשנע נוסעים ומטענים במרחבים עירוניים באמצעות אוטומציה מלאה שתמנע טעויות אנוש.

המטוסים יטוסו בנתיבי טיסה שנקבעו מראש ומהם הם יסטו רק על מנת להימנע ממכשולים ומכלי טיס אחרים, ולתוך התכנון מובנית רמת בטיחות גבוהה היות שכלי הטייס יכול לנחות גם במקרה של תקלה במנוע או שניים.
"במקרה הלא הסביר של תקלה חמורה", כותב ליאסף, "כלי הטייס כולל גם מצנח בליסטי שעובד גם בגובה נמוך".

ליאסף מבטיח לשתף את כלל הציבור, ובפרט מפתחים פוטנציאליים, בהתקדמות הפרויקט וזאת בין השאר בפוסטים נוספים באתר החברה, וזאת מתוך אמונה שפיתוח פרויקט כזה בשיטת הקוד הפתוח תדחף את התעשייה כולה ותגרום לחברות וארגונים אחרים ללכת בעקבות A³.

A³ לא לבד

לפני פחות משנה הכריזו מהנדסי נאס"א על פרויקט מחקר בתחום התעופה החשמלית הבלתי מאוישת לטווחים של פחות מ-300 ק"מ, עם כלי טייס חשמליים שמסוגלים להמריא ולנחות אנכית.

נוסף להקצאת כספים למימון פעילויות "הנבטה" של יוזמות חדשות בתחום זה פועלת NASA בשיתוף פעולה עם רשות התעופה הפדרלית האמריקנית אשר בעצמה מעודדת מזה זמן פרויקט לניהול התעופה האזרחית של כלי טייס זעירים.

ב-NASA מציינים את העובדה שפיתוחים טכנולוגיים בתחום ייצור חומרים, ובעיקר הייצור התעשייתי של חומרים מורכבים, מאפשרים כיום לבנות חלקים קלים וחזקים שדרושים לתעופה בעלויות שהן כעשירית ממחירם של אותם חלקים שבנויים בשיטות הקונבנציונליות, כלומר ממתכות כמו אלומיניום.

להערכתם, ייצור סדרתי של כמה אלפי כלי טייס קטנים, לא מאויישים, בכל שנה צפוי להתחיל כבר בתוך חמש עד שבע שנים מהיום, ובמחירים נמוכים מ-50 אלף דולר ליחידה.

גם לישראל, מדינה שבה פותחו כמה מכלי הטייס הבלתי מאויישים (כטב"מים) המובילים בעולם, יש מה לתרום בחזית הזאת, והשאלה היא אם מוסדות המדינה יתנו לכך יד או שגם בתחום הזה תיאלץ התעשייה הישראלית לרעות בשדות זרים.

The post מרכבות האלים: רחפן אישי לכל נוסע appeared first on TheCar.

המכון של מדינת נבאדה לכלי רכב אוטונומיים (IAS) העניק לאחרונה אישור לחברת איהאנג (EHang) הסינית לביצוע ניסויים מעשיים בטיסות של רחפן ענק להטסת נוסעים.

המכון אישר לאיהאנג לטוס במגבלות שונות מעל שטחים ספציפיים במדינה, בין השאר כדי לנסח במקביל לניסוי הזה את ההמלצות שהמכון יעביר למינהל התעופה האמריקני הפדרלי בנוגע לניסויים כאלה, וכן לגבי חוקי טייס עתידיים של כלי טייס אוטונומיים.

איהאנג נוסדה בסין בשנת 2011 ומאז שנת 2013 היא מייצרת רחפנים. בשנת 2014 החלה החברה לפתח רחפן אוטונומי שמסוגל להטיס נוסע, ואב הטיפוס שלו נחשף בינואר השנה בתערוכת האלקטרוניקה הגדולה של לאס וגאס, CES.

רחפן הענק של איהאנג נקרא 184 היות שהוא מיועד לנוסע בודד, יש לו 8 מנועים ומדחפים וארבע זרועות שבקצה של כל אחת מהן מותקן צמד מנועים.

איהאנג היא רק אחת מתוך 6 חברות שונות שהציגו עד היום אבות טיפוס של רחפנים שמסוגלים להטיס נוסע, אולם ה-184 שלה נראה טוב מכולם מבחינה ויזואלית, בין השאר מפני שיש לו מעט מדחפים, יחסית לאחרים, ומפני שתא הנוסע שלו מעוצב טוב ויפה מכל האחרים.

כל רחפני הענק שהוצגו עד היום מונעים חשמלית, וכך גם ה-184 שמסוגל – כך מצהירים הסינים – לשאת נוסע במשקל של עד 100 קילוגרם למשך 23 דקות טיסה במהירות מרבית של כ-100 קילומטרים לשעה ובגובה מרבי של 11 אלף רגל.

טווח הטיסה המדויק תלוי בתנאי מזג האוויר אך מוערך בכ-16 ק"מ בין טעינות, וכדרכם של רחפנים יכול גם הכלי הגדול הזה (בערך בגודלה של מכונית קומפקטית) להמריא ולנחות אנכית מכל שטח פתוח. משך הטעינה של הסוללה הוא כשתי שעות.

בסרטון התדמית של החברה נראה אדם נכנס – לא בדרך מאד נוחה – אל תוך תא הנוסע מבעד לדלת שבנויה בסגנון "כנף שחף" ונפתחת כלפי מעלה, אולם עדיין לא שוחרר סרטון שבו אפשר לזהות בוודאות אדם שבאמת טס בכלי הזה. תא הנוסע עצמו נראה איכותי למדי, עם מושב ספורט נאה ומסך מגע גדול שגם עליו מותקנת אפליקציית ההפעלה והניווט. אפשרויות השליטה של הנוסע מוגבלות לקביעת הטמפרטורה באמצעות מערכת מיזוג אוויר, ולהפסקת הטיסה – פונקציה שלאחר השימוש בה יחפש הרחפן את הנקודה הקרובה ביותר שבה הוא יכול לנחות ויכוון את עצמו אליה.

הרעיון הכלכלי מאחורי כלי תעופה אוטונומיים – מעבר ליתרונות הרגילים של כלי רכב אוטונומיים – הוא שכלי תעופה דורשים תהליך הכשרה והסמכה ארוך, מורכב ויקר, או – לחילופין – הטסה בידי טייס מקצועי שעובד בהטסתם, וכל אלה נחסכים אם הם מוטסים בידי מערכת ממוחשבת.

עם איהאנג 184 – לפחות באופן תיאורטי – יכול נוסע לקבוע את יעד הטיסה שלו באמצעות אפליקציה סלולרית די דומה לזו שבה נעשה כיום שימוש לצורך הטסת רחפנים קטנים – וכל שנותר לו מכאן ואילך הוא לשבת בתוך הכלי ולעסוק בענייניו (או להתפלל).

בחזית התחבורה האוטונומית

מדינת נבאדה שבארה"ב אישרה זה מכבר לבצע ניסויים מעשיים במכוניות אוטונומיות וגם במשאיות אוטונומיות, וכעת היא ממצבת את עצמה כמדינה הראשונה בעולם שמאשרת ניסויים מעשיים בכלי תעופה אוטונומיים.

מארק בארקר, מנהל המכון של נבאדה לכלי רכב אוטונומיים, אמר לאחר מתן האישור לניסויים שהוא "מצפה ליום שבו "מוניות מזל"ט" יהיו חלק לא נפרד מחיי היום-יום של מערכת התחבורה במדינה".

חלק לא מבוטל מן הכלכלה של נבאדה נסמך על תיירות הימורים בלאס וגאס וערים אחרות, ולמרות שלא בטוח שקיים צורך תחבורתי אקוטי בכלי תעופה אוטונומיים קל מאד להתחבר להיגיון בהפעלתם של כלי כאלה כאטרקטציה תיירותית.

עם זאת, סרטון התדמית של איהאנג לא מאד מגביר את החשק להמר על אחת מן הטיסות הראשונות של רחפן כזה, היות שהוא מסביר שהרעיון שהניע את הפרויקט נולד לאחר שחבר טוב של הו הואזי (Huazhi) מייסד החברה והמנכ"ל שלה, נהרג בתאונת אולטראלייט ולאחר מכן נהרג גם מדריך הטיסה שלו בתאונת מסוק…

טיסה נעימה

אנשי איהאנג טוענים שהמוטו שלהם הוא "בטיחות באמצעות עיצוב/הנדסה" ושהם בנו לתוך הפלטפורמה המעופפת שלהם מגוון אמצעי הגנה שנועדו לענות על מצבי כשל שונים – גם כשלים טכניים וגם כאלה שעלולים להיגרם בגלל פגיעת ציפור או בעיות מזג אוויר.

מעבר למערכת הממוחשבת שמטיסה את הרחפן ללא כל התערבות או צורך בידע מקדים של המטען האנושי שלו – החברה תפעיל גם מרכז שליטה קרקעי אשר ינטר בכל עת את פעולם של כל הרחפנים, ובמקרה הצורך יוכל להשתלט מרחוק על ההטסה שלהם.
לטענת איהאנג, 184 שלהם יכול לטוס גם במהלך סופות רעמים ותנאי מזג אוויר קיצוניים אחרים אולם מרכז השליטה של החברה יכול למנוע מכל רחפן כזה להמריא בתנאים כאלה, כאמצעי זהירות.

184 שוקל כ-200 קילוגרם ובנוי על גבי פלטפורמה שיכולה לשאת גם תצורות מרכב אחרות, לשימושים שונים. לאחר שחברת הענק אמזון הציגה את חזון משלוח החבילות באמצעות רחפנים נראה שהצגתם של רחפני ענק פותחת נישה חדשה ומרתקת בתחום התחבורה בכלל והתעופה האוטונומית בפרט, עם עולם עצום של שימושים אפשריים – החל מהובלת מטענים, דרך שימושים חקלאיים, הצלת בני אדם במצבי מצוקה שונים ועוד ועוד.

מחיר רשמי של 184 טרם פורסם אולם מי ששוקל לרכוש לעצמו אחד צריך להכין סכום של בין 180 ל-260 אלף דולר.

The post הרכב האוטונומי ממריא: אושר ניסוי טיסה ברחפן ענק appeared first on TheCar.

על רקע שנים של התחדשות מטורפת במאה ה-20 שבראשיתה מכוניות ומטוסים החלו להופיע בסביבה ולשנות את פני הכדור בו אנו חיים, לכולם היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שההמצאה שתחבר בין המטוס למכונית תופיע ותשנה שוב את עולם התחבורה.

עם זאת, השנים עברו ולבד מבחוברות קומיקס ובסרטי מדע בדיוני אף מכונית מעופפת לא נראתה באופק ובוודאי שלא בשמיים מעל, וגם בואו של המילניום השלישי לא הביא עימו שום בשורות בתחום.
לפני כמה שנים הדבר השתנה כשחברה קטנה ממסצ'וסטס שבארצות הברית בשם טרפוג'יה הציגה את ה"טרנזישן" – המכונית המעופפת הראשונה שבאמת עבדה ואף עמדה בכל התקנות והדרישות של הרשויות השונות לשמש ככלי תעופה בשמיים וכרכב על פני הקרקע.

לכאורה, כבר שלוש שנים כל מי ברשותו סכום של 250 אלף דולרים יכול לרכוש את כלי הכלאיים המיוחד הזה ולעשות בו שימוש על הכבישים הציבוריים באמריקה.

העניין הוא שמבחינה טכנית אכן מדובר בכלי המשלב בין מכונית למטוס, אולם בפועל הטרנזישן היה יותר מטוס קל עם כנפיים מתקפלות מאשר מכונית מעופפת אמיתית ומעל לכל הוא עדיין דרש מסלול פנוי באורך של לפחות 500 מטרים להמראה ולנחיתה.

מאחר שקצב ההזמנות לטרנזישן לא בדיוק שבר שיאים, בטרפוג'יה הבינו שיש עוד כמה דברים לשפר ולפני כשנתיים החברה חשפה פרטים ראשונים והדמיות מחשב של ה-TF-X, הדור הבא של המכונית-מטוס.

כעת, במקביל להודעה על דחיה של שנה-שנתיים בלוחות הזמנים שהוצגו תחילה ודיברו על תחילת שיווק לפני סוף העשור, אנשי טרפוג'יה משחררים כמה איורי מחשב מעודכנים של ה-TF-X וסרטון אנימציה תלת מימדית ריאליסטי במיוחד של החיים הנפלאים עם המכונית-מטוס.

מעל לכל ניכר כי בשנתיים שחלפו, המהנדסים והמתכננים התאמצו להעניק לאב הטיפוס מראה ומימדים הגיוניים יותר שיקלו את התנועה על הכביש.

ה-TF-X ישלב בין מנועים חשמליים שיפעילו רוטרים מתקפלים לתוך חצאיות בחלקו התחתון של המרכב ואשר יאפשרו המראה ונחיתה אנכיות כמו במסוק. מנוע בעירה פנימית ישמש לתנועה באוויר ועל הקרקע ומערכת טייס אוטומטי למעשה תבצע בעצמה את מרבית הפעולות בזמן השהייה באוויר בדרך אל היעד שיוזן במערכת הניווט המתוחכמת. כמו כן תהיה גם אופציה של שליטה ידנית. הטווח באוויר או ביבשה יעמוד על כ-800 קילומטרים.

בטרפוג'יה מסבירים שה-TF-X יאפשר גם למי שאינו טייס מיומן ליהנות משלל היתרונות של שילוב בין מטוס למכונית ולטענתם נהג ממוצע לא יצטרך הדרכה של יותר מ-5 שעות כדי לדעת איך להפעיל את המכשירים ולהשתמש ב–TF-X.

בטרפוג'יה עוד לא מדברים על המחיר, אך טוענים שמכיוון שלכלי הזה יש פוטנציאל מספרי גדול בהרבה מלטרנזישן ניתן להעריך שהמחיר לצרכן יוכל להיות נמוך יותר.

בהנהלה במסצ'וסטס מאמינים שה-TF-X יגיע לשווקים בשנת 2021 – אותה שנה בה הרחק הרחק, אי שם בלבנט, עוד מיזם תחבורה גרנדיוזי בדמות הרכבת התחתית בגוש דן אמור להתממש.

האם החזון העתידני של מכונית מעופפת יתגשם לפני הגעת הרכבת הקלה הראשונה לתחנה בתל אביב? ימים יגידו.

עוד ב-TheCar: 

המכונית המעופפת של בואינג נמכרה
מחפשים מכונית לא שגרתית? מצאנו משהו בדיוק בשבילכם

The post הדור הבא של המכונית המעופפת מתקרב appeared first on TheCar.

מאז המצאת הרכב והמטוס פחות או יותר באותו הזמן בראשית המאה ה-20, עשרות אם לא מאות מהנדסים, הוגים, ממציאים או סתם חולמים עשו מאמצים לפתח כלי תחבורה אישי שיכול לנוע על הכבישים וגם לעופף בשמיים.

על רקע מאה של התחדשות גדולה ואין סוף פריצות דרך טכנולוגיות חסרות תקדים, זה נראה טבעי ורק עניין של זמן עד שההמצאה שתחבר בין מטוס למכונית תופיע ותשנה את עולם התחבורה האישית.

"שילוב בין מטוס למכונית זה השלב הבא. אתם יכולים לחייך, אבל בקרוב זה יגיע", הצהיר בביטחון בשנת 1940 הנרי פורד, מי שהמציא את כלי הרכב הראשון בייצור סדרתי והפך את המכונית מצעצוע לעשירים לכלי תחבורה ששינה את פני העולם.
שנות ה-40 עברו חלפו להן ובשנות ה-50 חלמו על מכוניות מעופפות לכל דורש בסרטי מדע בדיוני רבים, אך חזון עתיד עולם הרכב לא הגיע לכדי מימוש וכך היה גם בשנות ה-60, ה-70 וחלק ניכר משנות ה-80.
רבים כבר החלו להתייאש ולהבין שהחזון כנראה רחוק מלהתממש, אבל אז, ב-3 ביולי 1985 -השבוע לפני 30 שנים, יצא לאקרנים הסרט הראשון בטרילוגיה הבלתי נשכחת "בחזרה לעתיד".

בסופו של הסרט יש סצינה קצרה שאף אחד שגדל באייטיז לא ישכח במהלכה מצהיר ד"ר אמט בראון, שהזמין את מרטי מק'פלי וחברתו לנסיעה בדלוריאן שהסב למכונת זמן: "כבישים? מהמקום שאני בא ממנו (שנת 2015, בה מתרחש החלק העתידני של הטרילוגיה) לא צריכים כבישים!"

יתכן שאותו תאריך יעד ברור שניתן בשובר הקופות הביא כמה מהנדסים של בואינג, חברה שידועה כאחת שמבינה דבר או שניים בבניית כלים מעופפים, להשקיע במחצית השניה של שנות ה-80 כמה מיליוני דולרים טובים בפרויקט בשם Sky Commuter לפיתוח מכונית מעופפת אישית.

על פי התכנון, ה- Sky Commuter היה אמור להתרומם אל על בעזרת כוח עילוי מ-3 מדחפי פרופלור אנכיים בקדמת הכלי ואחוריו ולנוע על הכביש בעזרת כוח דחף ממנוע טורבינת הגז שבמצב טיסה גם מסובב את המדחפים.
על פי התכנון הכלי היה אמור לנוע במהירות של עד כ-140 קמ"ש (האם רק אנחנו מזהים קשר למהירות זהה של 88 מייל לשעה אליה הדלוריאן מ"בחזרה לעתיד" הייתה צריכה להגיע כדי לנוע בזמן?) ולטווח של כ-360 קמ"ש.

הפרויקט עבר את שלב שולחן השרטוט ו-3 אבות טיפוס בגודל מלא נבנו והציגו חזון מרהיב ומלא תקווה.

גורמים שונים שהיו מקורבים לפרויקט טענו בזמנו שהמיזם הגיע גם לשלב הניסויים המעשיים ושה-Sky Commuter הצליח להתרומם ולרחף באוויר.

עם זאת, משום מה, אין שום הוכחה – תיעוד, צילום או סרטון של ניסוי מעשי מוצלח שכזה וניתן להעריך שהדיווחים על אבות טיפוס שאיבדו יציבות וכושר עילוי בגובה של לא יותר מ-3 מטרים והתרסקו היו יותר קרובים למציאות.

בכל מקרה, אחרי ש-6 מיליון דולרים – לא מעט כסף במונחים של שנות ה-80 – התאדו לאוויר מבלי שהושגה פריצת דרך של ממש, הפרויקט נגנז וכל מה שנותר ממנו הוא אב-טיפוס בודד ששרד.

בשנת 2008 מישהו בבואינג החליט לעשות ניקוי במחסנים ולהפטר מהזיכרון לאותו כישלון ואב הטיפוס מצא את דרכו ל-eBay והחליף ידיים, ללא מנוע ושאר מערכות האחראיות על תנועה באוויר וביבשה, בעבור כ-110 אלף דולרים.

לאחרונה ה- Sky Commuterהחליף שוב ידיים לאחר שהוצע למרבה במחיר באירוע של בית המכירות בארט ג'קסון. המחיר אגב, ממש לא המריא והזוכה שילם בעבורו 71,500 דולרים.

מצד אחד ללא ספק מדובר בסכום לא ממש גבוה לפריט אספנים נדיר, אך מאידך יש לזכור של-Sky Commuter אין שום יכולת תזוזה ובוודאי לא טיסה וכיום בעבור סכום של כ- 250 אלף דולר אפשר לרכוש את ה"טרנזישן" שפותח על ידי חברה קטנה בשם טרפוג'יה ממסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר על אף שהוא נראה הרבה פחות עתידני ופורץ דרך מה-Sky Commuter מהאייטיז באמת מציע יכולת לנוע על הכביש וגם לעופף בשמיים.

עוד חידושים והמצאות ב-TheCar:
פיתוח חדש: הרכב לא יניע אם אתם שיכורים
פיזיקה בשירות הבטיחות: המפוח שיציל אתכם מתאונה

The post המכונית המעופפת של בואינג נמכרה appeared first on TheCar.