עם זאת, בעוד שאין ספק שרוב מי שחונים כמו * הם באמת *, מסתבר שיש גם מי שלא עושים את זה מתוך כוונה רעה אלא סובלים מבעיות קוגנטיביות ואחרות שפוגעות ביכולת שלהם לחנות. זה כמובן מעלה שאלה הרבה יותר דרמטית: האם זה אחראי להפקיד הגה בידיים של מי שסובל ממחלת מוח ניוונית?

שינויים לרעה בביצועי החניה של נהגים עלולים להעיד על התפתחות מוקדמת של מחלות ניווניות של המוח כמו דמנציה ופרקינסון. כך טוען ד"ר קלינט סטיל, מומחה לבריאות המוח, שהעלה לאחרונה סרטון טיקטוק שבו הוא מדבר על התיאוריה הזאת. מדבריו עולה שאם אנחנו מבחינים בשינויים לרעה בביצועי חניה של נהגים שמוכרים לנו זה עלול להצביע על סימנים מוקדמים שמתפתחת אצלם מחלת מוח, מפני שאנשים שמתחילים לחנות רכב בזוויות לא רגילות, או מתקשים לחנות באופן ישר, מפגינים בכך ירידה בתפקוד הקוגניטיבי והמוטורי שלהם.

ד"ר סטיל מסביר שתמרוני חניה דורשים קואורדינציה בין המוח לגוף, וכאשר נהגים מתחילים להתקשות בפעולות כאלה זה עלול לנבוע מהפרעות או מבעיות נוירולוגיות. לדבריו, חניה לא ישרה, או קושי בהבנת המיקום של הרכב ביחס לסביבה, עלולים לנבוע מבעיות בתפיסה המרחבית. אם זה בא לידי ביטוי אצל אדם שבמשך שנים נהג לחנות בצורה מדויקת זה עלול להצביע על שינוי לרעה בתפקוד המוחי שלו.

ומה עם קצת מדע?

האם יש בסיס מדעי לתיאוריה של ד"ר סטיל? בעוד שהתיאוריה הזאת מעוררת עניין, חשוב להדגיש שהיא לא נסמכת על מחקרים מדעיים רחבי היקף.

ישנם בהחלט מחקרים שמצביעים על כך שירידה בתפקודים קוגניטיביים ומוטוריים משפיעה לרעה על פעולות יומיומיות, וזה כמובן כולל נהיגה וחניה. למשל, הוכח מחקרית שפגיעה בתפקוד המוחי מובילה לקשיים בתפיסה המרחבית ובקואורדינציה, וזה משפיע בוודאות על יכולת החניה. אלא שעד היום לא נערך מחקר ספציפי לבחינת הטענה שעליה מצביע ד"ר סטיל.

אז מה אפשר לעשות?

אם אתם או יקיריכם שמים לב לשינויים בהרגלי החניה שלכם או של אחרים חשוב להתייחס לכך ברצינות ולהתייעץ עם רופא המשפחה או עם נוירולוג כדי לבצע הערכה קוגניטיבית ומוטורית במטרה להאט או למנוע את התהליכים האלה.

בעיקר צריכים להיות דרוכים ולשים לב לשינויים נוספים בהתנהגות יומיומית, כמו קושי בזיכרון, שינויים במצב הרוח או קשיים בביצוע משימות פשוטות, ובמקרה כזה יש לערב את בני המשפחה ולהסביר את החששות. תמיכה משפחתית יכולה לסייע בזיהוי מוקדם ואפילו בהאטת המחלה באמצעות טיפול מתאים, למשל הגברת הפעילות הגופנית והמנטלית.

החשש הרלוונטי לנו הוא מפני נהיגה במצבים מסוכנים, למרות שאפילו בתמרוני חניה פשוטים קיים חשש לפגיעה בהולכי רגל, בדגש על ילדים. כמובן שהחשש מחמיר ככל שנהג שביצועיו הקוגניטיביים נפגעו חשוף למצבי נהיגה מורכבים יותר, למשל נהיגה על כבישים מהירים.

התיאוריה של ד"ר קלינט סטיל לא מבוססת, כאמור, על מחקר ספציפי אבל מציעה זווית חדשה ומעניינת לבחינת סימנים מוקדמים למחלות מוח ניווניות. הדגל שהיא מרימה, וסימן האזהרה, הם שחשוב להיות ערים לשינויים קוגניטיביים אצל בני המשפחה וחברים שלנו ולפנות לייעוץ רפואי במידת הצורך.

לקריאה נוספת:

תקן חדש ימנע שריפות בסוללות רכב חשמלי

מערכות בטיחות חדישות ברכב: עד כמה זה צריך להיות שיקול בעת רכישת רכב חדש או משומש?

חולמים להתנייד בכיסא גלגלים? שימו את הרגליים שלכם על הדאשבורד

The post חונים כמו זין? אולי זה בגלל דימנציה או פרקינסון appeared first on TheCar.

בשתי הבקשות נטען שמדובר בתופעה רחבה, ושעל אף שהנזקים נגרמים כתוצאה של טעות תכנונית או הנדסית של יצרניות הרכב – הן מתנערות מכתב האחריות. הנזק הכספי של תיקון רדיאטור מגיע עד ל-5,000 שקלים ונופל על בעלי הרכב.

טענה חשובה נוספת היא שההוכחה לכך שמדובר בתקלה ידועה ומוכרת ברחבי העולם היא שכדי לפתור אותה פותחו בשוק המשני, שוק האביזרים, אמצעי הגנה פיזיים שאפשר להתקין על פתחי כניסת האוויר לרכב. אמצעים אלה מונעים חדירת אבנים ומגנים על הרדיאטור מפני פגיעה.

במאמר מוסגר נאמר שבבדיקה קצרה באתר כמו 'עליאקספרס' אפשר למצוא ערכות הגנה כאלה תמורת פחות מ-150 שקלים כולל משלוח.

אלא שלטענת התובעים, בעוד שהיצרניות עצמן לא פיתחו פתרונות כאלה ולא מציעות אותם כדי להגן על הרדיאטורים – בעלי רכב שמתקינים בעצמם ועל חשבונם את אמצעי ההגנה עלולים לאבד את אחריות היצרן כתוצאה של "שינוי ברכב". כך נותרים בעלי הרכב קרחים מכאן ומכאן: הם לא יכולים להתקין אמצעי שיכול למנוע הרס של הרדיאטור, אבל אם וכאשר הרכב נפגע – עליהם לשאת בעלויות התיקון.

בהערת אגב נעיר שככל שהתקנים כאלה משנים את ספיקת האוויר שמגיע בסופו של דבר לתוך הרדיאטור הם בהחלט עלולים לגרום לנזקים שונים, אלא שזה לא מפחית מחומרת הבעיה שלשמה הם קיימים. בנוסף, כפי שנראה בהמשך, ייתכן שאמצעים כאלה לא באמת פוגמים בכושר הקירור של המערכת.

שתי הבקשות הוגשו על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ואל שתיהן מצורפות חוות דעת של מהנדס הרכב ערן דובדבני שבהן נטען ש"תכנון כונסי האוויר בדגמים המדוברים, גודלם, צורתם ומיקומם, כמו גם תכנון המקרן – לקויים מפני שהם לא לוקחים בחשבון את הסיכון של פגיעת אבנים. בנוסף, היות שמדובר בפגיעה חיצונית – יצרניות ויבואניות הרכב מתנערות מאחריותן (למרות שתוצאת הפגיעה ברדיאטור – אובדן נוזל הקירור והצורך בהחלפתו – נובעת באופן ישיר מהתכנון הלקוי שלו).

ערן דובדבני משער שלכשל יכולות להיות שלוש סיבות עיקריות: תכנון שבכה קדמית בעלת פתחים גדולים מדי שמאפשרים חדירת אבנים קטנות שמועפות דרך קבע מגלגלי מכוניות, תכנון וייצור של רדיאטורים פגיעים במיוחד בשל הרצון לחסוך במשקל ובכסף, ו/או מיקום נמוך מידי של הרדיאטור ושל פתחי השבכה.

גיאומטרי, דולפין ו-ATT0 3

בתביעה כנגד ג'ילי ישנם שישה תובעים ייצוגיים, כולם בעלי גיאומטרי C מן השנים 22-23, ואצל כולם נדרשה החלפת רדיאטור כתוצאה של פגיעת אבן. כל אחד מששת הנפגעים נאלץ לשלם בין 3,800 ל-5,000 שקלים תמורת התיקון. חלק מבעלי הרכב "הפעילו" את ביטוח הרכב ולכן שילמו בפועל רק את דמי ההשתתפות העצמית, אולם לאחר תביעת ביטוח מבוטלות לרוב חלק מן ההנחות בעת חידוש הביטוח בשנים הבאות כך שייתכן שכל עלות התיקון, אולי אף יותר, תשולם בסופו של דבר מכיסיהם.

בתביעה כנגד BYD ישנם ארבעה בעלי 'דולפין' 2024 שנדרשו לשלם כ-1,300-1,500 שקלים תמורת החלפת רדיאטורים כתוצאה מפגיעת אבנים, ושלושה בעלי ATTO 3 מן השנים 2022-2023 שנדרשו לשלם כ-2,000-2,500 שקלים להחלפת הרדיאטורים בכלי הרכב שלהם.

הטענה המרכזית בבקשות האישור היא שפגיעת אבנים בחזית רכב במהלך נסיעה היא תופעה צפויה ונפוצה שלא קשורה לאופן השימוש ברכב, כלומר שהיא לא נובעת מהתנהלות רשלנית של הנהג ולמעשה אין לו כל אפשרות לשלוט במצב או להימנע מפגיעה. לכן – חזית רכב חייבת להיות מתוכננת כך שתעמוד בפני פגיעות כאלה בלי להינזק. במבחן התוצאה – רכב שבו מתקיים נזק כזה לא תוכנן נכון.

המומחה דובדבני בחן לצורך ההשוואה את פתחי האוויר של דגמים חשמליים שונים מתוצרת טסלה, זיקר, יונדאי, אקספנג, אורה וסקייוול, ומצא שפתחי כניסת האוויר בדגמים אלה קטנים יותר מאשר בגיאומטרי, בדולפין וב-ATTO 3. דובדבני השווה את התוצאות גם לפתחי כניסת האוויר בדגמי מכוניות עם מנועי בעירה ואף למשאית, והניח שבכל הדגמים שנמדדו לצורך השוואה אין בעיה של התחממות. מכאן הוא מסיק שאפשר היה לקרר גם את הסוללות של כוכבי התביעה הזאת תוך שימוש בפתחי כניסת אוויר קטנים יותר – וכך למנוע את פגיעת האבנים המעופפות.

תובנה חשובה נוספת של דובדבני, למקרה שהיצרניות יטענו שלא הייתה להן ברירה אלא לתכנן פתחים גדולים כדי לקבל ספיקת אוויר מוגברת, היא שבכל מערכת קירור קיים מאוורר חשמלי שנועד להשיב אוויר דרך המקרן גם כאשר הרכב עומד ואין בכלל תנועת אוויר כתוצאה מתנועתו.

בבקשות האישור מתבקש בית המשפט לאשר את התובענות כייצוגיות, לקבוע שקיים כשל בתכנון ו/או בעיצוב של חזית הרכב ו/או של הרדיאטור – אשר גורם לכך שהוא מועד לנזק, לחייב את היצרניות ואת היבואניות לבצע קריאת תיקון ("ריקול") כדי לתקן את הבעיה, ולפצות בעלי רכב שנפגעו ונאלצו להוציא כספים מכיסיהם.

נאלצתם להחליף רדיאטור בגלל פגיעת אבן? נפגעתם מתקלה סדרתית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

יש לכם דאצ'יה עם תיבה רובוטית רועדת? קבלו שני תיקונים בחינם

כשל ההיגוי בסוזוקי בלנו 2016-2021: נרקמת פשרה בסודי סודות

נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך

The post רדיאטורים ברכב חשמלי נהרסים מפגיעת אבנים. האם היצרניות ייקחו אחריות? appeared first on TheCar.

מי אתה זיקר 7X?

מצד אחד, זיקר (Zeekr) הוא מותג מומצא וחדש בלי שום היסטוריה ומסורת, והאתגר הגדול ביותר שלו הוא להכריז על עצמו כמועמד ראוי להתמודד מול אאודי, מרצדס, ב.מ.וו, ואולי אפילו פורשה – ולשכנע מישהו לשלם את הפרימיום הנדרש.

מצד שני, למרות שזיקר נחתה בעולם רק לפני ארבע שנים, ובישראל לפני כשנתיים, 7X הוא לא תוצר קסם של בינה מלאכותית שנברא מאוויר ריק – אלא סיכום וזיקוק של שנות פעילות רבות וסך ידע של הרבה מוצרים אחרים.
הבעיה היא שהצד השני לא מקטין את האתגר של הצד הראשון: לשכנע מישהו שזיקר הוא שווה ערך לאאודי ושות'.

7X הוצג לראשונה בתערוכת הרכב בצ'נגדו באוגוסט שעבר, ואפשר להתייחס אליו כאל גרסת הקרוסאובר/ספורט-קופה של זיקר 007 שהושק בשנת 2023 ויעבור מתיחת פנים ממש בקרוב. מבין שבעת הדגמים שזיקר הספיקה להשיק מאז הקמתה הרשמית בשנת 2021 זה דגם "סטיישן" שני, וכמו כל דגמי החברה הוא בנוי על פלטפורמה משותפת של בעלת הבית, קבוצת ג'ילי – במקרה הזה על גרסת PMA2+ של פלטפורמת SEA.

בעולם של זיקר מדובר באחד מדגמי הפרימיום הגדולים יותר שנועד להתמודד מול אאודי Q6 e-tron מצד אחד ומנגד מול ניו ET5, וכדי להצליח במאבק הזה היא הביאה לשולחן הצעת ערך טובה – שזה כל מה שיש לה מבחינה טכנולוגית (ויש לה הרבה) במחיר שמתמודד מול טסלה 'מודל Y'.

אז נכון, זיקר הוא המצאה חדשה, ומי שמתעניינים בו הם רק מי שמשוחררים מכבלים ופתוחים לקבל חידושים. אבל חברו יחד את פרויקט 'לינק אנד קו' שהושק בשנת 2016 כניסיון הראשון של קבוצת ג'ילי לברוא מתוך וולוו עולם חדש ונטול מגבלות, את וולוו עצמה, שנרכשה על-ידי ג'ילי 6 שנים קודם לכן ומחזיקה היום בכמעט 100 שנות מסורת, את העוצמה הכלכלית והטכנולוגית של קבוצת ג'ילי, ואת הגב והסביבה העסקית שמעניקה ממשלת סין – ותקבלו נמר בעור של כבש.

בתוך המוצר הזה יש מסורת, טכנולוגיה, המון ידע רלוונטי, יכולות ייצור, ואינסוף מוטיבציה ואמביציה.

מה שאין לו זה סמל, ואין לו סיפור.

עיצוב, מיצוב

עבור לקוח פוטנציאלי הסעיף החשוב ביותר במבחן הזה הוא נושא העיצוב והמיצוב של 7X, ואם נודה על האמת (ונודה לזיקר על ההזמנה ועל הארוח) ספק אם היה צריך לנסוע את כל הדרך להשקה האירופאית לעיתונות הרכב הבינלאומית, שנערכה בפורטוגל, כדי להכריע בשאלה הזאת.

כן, כפי שנתאר בהמשך, נהיגה ב-7X היא חוויה מעניינת ומיוחדת. אבל צריך להכיר בעובדה שרוב הרוכשים של מכוניות פרימיום סטנדרטיות (להבדיל מספורטיביות) פחות מתעניינים באיכויות הנהיגה והרבה יותר חשוב להם המיצוב של הרכב שלהם בעיניי עצמם ובעיניי הסביבה שלהם.

מיצוב, ולענייננו – האופן שבו נתפש מותג כלשהו – יכול להיקבע על בסיס ערך היסטורי (ע"ע מרצדס, רולס-רויס, רולקס, פאטק פיליפ) ובשנים האחרונות גם על בסיס ערך טכנולוגי-פונקציונלי (ע"ע 'אפל', טסלה). אבל בכל מקרה הוא חייב לשלב תועלת וערך עם עיצוב מובחן שלא מותיר ספק לגבי זהותו.

לזיקר, כפי שנדגיש בהמשך, יש דווקא המון ידע, מסורת וערך בתחום הספציפי שבו היא מנסה לקנות לעצמה מעמד – אבל החיפזון להביא לעולם כל כך הרבה דגמים בבת אחת הכשיל אותה כנראה בגיבוש של זהות עיצובית – וזאת בעיה קשה.

בעידן שבו נפלו על העולם בבת אחת עשרות מותגים סינים חדשים שאת חלק משמותיהם קשה לבטא ובין רובם קשה להבחין מי הוא מה, עולם שבו גם מותגים ותיקים פוזלים לטעם הסיני בחנופה מוגזמת (שמתם לב מה קרה לעיצוב של ב.מ.וו ומרצדס בשנים האחרונות?) – לא פשוט למצוא נרטיב עיצובי מובחן ולדבוק בו כדי לבסס מסורת.

מבלי להיכנס לשאלת טעם וריח – האם העיצוב של זיקר 7X יפה או לא ואם הוא מספיק מרשים כדי לזעוק "פרימיום" – מישהו יכול להביט במראה האחורית ולומר שהמכונית שמנסה לעקוף אותו היא "זיקר"? כנראה שלא.
קשה לומר איך עבדה קבלת ההחלטות בזיקר בנושא העיצוב. המידע היחיד שהועמד לרשותנו הוא שהיא השתלטה, למעשה, על הפעילות של 'לינק אנד קו' בגטבורג שבשבדיה ועל סדנאות העיצוב השבדיות, והכליאה לתוך המוצרים את פרי אומנותם של מעצבים סינים שפועלים בסין (שם גם מיוצרות המכוניות). פה ושם נזרק אמנם שמו של סטפן סילף, מעצב לשעבר של אאודי ובנטלי, אבל אנשי זיקר דווקא לא נתלים יתר על המידה בכרטיס של "עיצוב אירופאי".

בתכל'ס, אותנו אף פעם לא עניינה "זריקת שמות" מפני שמה שקובע בסופו של דבר הוא מבחן התוצאה. ואם בוחנים את 7X בפני עצמו מתקבל קרוסאובר גדול, נוכח, חלק מאוד, ומרשים. אבל כזה שנראה כמו רכב שעוצב בידי ועדה.

כאשר הצבתי אותו בזוויות שונות במקומות שונים על הרקעים המרשימים של נוף פורטוגלי מהמם מצפון לליסבון – ראיתי הבזקים של כל מי שזיקר רוצה להיות (וגם של מי שלא). פעם אחת גיליתי קצת פולקסווגן ID. 7, רגע לאחר מכן ראיתי קצת בנטלי ואפילו אסטון מרטין, היה שם קצת מרצדס, אפילו פורשה, והדבר היחיד שהציק לי בעין הוא מעין קשת קטנה ובולטת, מיותרת לחלוטין, בצד הרכב, מעל הגלגל האחורי.

מה לא מצאתי שם?

זיקר.

כלומר, אני יכול להתחבר לחזית הנוכחת והחלקה שלטענת אנשי זיקר עוצבה בסגנון שמדמה צדפה כלשהי, וגם למראה ה"טכנולוגי" של הפנסים מלפנים ומאחור (שלתוכם משולבים חיישנים ומצלמות), או לחלקלקות הכוללת שמייצרת מראה מעודן, כמעט "קלאסי". אבל אם שמתי כמה מאות אלפי שקלים על רכב כזה, מי אמור לדעת שאני נוהג ב"זיקר"?

כמעט מכל זווית שבה מביטים בזיקר 001, להבדיל, מתקבלת מכונית מאוד נוכחת וייחודית ולכן לא נדרשת יותר מחצי שניה כדי לקבוע במי ובמה מדובר. כך גם כאשר מביטים בזיקר X, למרות שבאותו רגע עולה השאלה – "אבל מה היא קשורה ל-001?"

7X לוקחת אותנו למחוזות אחרים לגמרי, עד כדי כך שמתחשק להציב אותה באולם תצוגה נפרד מן האולם שבו מוצגת 001.

עיצוב פנים, שימושיות

כאשר אנשי זיקר אירופה (רובם ככולם אירופאים) סוקרים בפנינו את רשימות האבזור האינסופיות של שלוש הגרסאות שמוצעות מעכשיו במערב היבשת ניכר שהם עשו "העתק-הדבק" על כל פריט אבזור ותצורת גימור שמקובלים בשוק הפרימיום האירופאי, ואף הוסיפו כמה פיצ'רים משלהם.

התחושה, שמקבלת לאחר מכן אישור בתוך הרכב עצמו, היא של הינדוס (מוצלח) של מוצר שנבנה כדי לעמוד בציפיות של הלקוח באולם התצוגה, ולהמם אותו עם כל פיצ'ר שקיים בקטלוגים של תעשיית הרכב.

במילים אחרות, נדמה כאילו שלא מדובר ברכב שהביא אותנו לאולם מפני שחלמנו על הביצועים, היכולות או העיצוב שלו ואז אמרנו – "איזה יופי, יש לו גם את זה, ואת זה ואת זה", אלא ברכב שיש בו כל פריט אבזור ותוספת שמוכר לאדם ולאנושות, וזה מה שאמור לעשות את מלאכתו של איש המכירות באולם לקלה במיוחד.

כמובן שמפרט יבש לא מספר שום דבר על הביצוע, וכאשר נפתחת לקראתך דלת הנהג בפתיחה חשמלית, רגע לפני שמניחים ישבן על המושבים המאוד נוחים של X7, מתגלה איכות ביצוע מרשימה ביותר.

עיצוב הפנים נקי מאוד, כמקובל במכוניות חשמליות מודרניות, ואיכות החומרים גבוהה מספיק כדי לענות על הדרישות המתחייבות בקטגוריה הזאת. בורר ההילוכים הועבר (לראשונה) אל צידו הימני של מוט ההגה (טעות גדולה) ועל גבי גלגל ההגה ישנו מספר שקול היטב של מתגי הפעלה.

יש גם כמה מתגים פיזיים נוספים, אבל בשורה תחתונה הם לא מכסים על טעויות יסודיות בארגונומיה – שרובן ככולן נובעות מאותה מגמה מטופשת שמובילה טסלה וגורמת ליצרניות רכב רבות להפקיר את הבטיחות על מזבח ההכרזה ה"טכנולוגית".

עם כל הכבוד – פעולות בסיסיות כמו כיוון מראות או כיוון הגה אסור שיבוצעו באמצעות כפתורים חשמליים מסובכים על גלגל ההגה או דרך מסך המולטימדיה, ומאוד מומלץ לשפר את המשכורות של אנשי מחלקת הכפתורים של זיקר ולעודד אותם להחזיר לנו שליטה פיזית בפונקציות שנעשה בהן שימוש רב.

אגב, את תוספת השכר למשכורתם של אנשי הכפתורים חשוב לנקות ממשכורותיהם של אנשי מחלקת מיזוג האוויר. נכון, מדובר בגרסה אירופאית של 7X ולא בזו שתימכר בארץ (עם מיזוג משופר), אבל זה לא מצדיק את הפיאסקו של מיזוג אוויר שלא תפקד כלל במהלך השקה בינלאומית לעיתונות.

מה שכן תפקד, אבל הרגיש ממש מיותר, זאת הפתיחה החשמלית, כאמור, של כל הדלתות. רוצה לפתוח דלת? לחץ על כפתור והיא נפתחת או נסגרת לבד. הפיצ'ר הזה לא יגיע לארץ, וטוב שכך, ויש בו משהו שמדגים את המרדף אחרי גימיקים מיותרים.

רוצים את זה בעוד יותר מוזר? קבלו: מה קורה אם נסעתם עם רכב שיש לו פתיחת דלתות חשמלית ונפלתם לתוך אגם? (למי זה לא קרה?) או, אז אל תגידו שלא חשבנו על זה מראש: במקרה כזה תוכלו ללחוץ על כפתור שמנפץ אוטומטית את החלון שלכם. נהדר. כלומר, נו, פסדר.

רוצים לשחק? קבלו: ל-7X יש 'תא טייס דיגיטלי' (שמופעל, כך זיקר, על ידי מחשב שבליבתו שוכן מעבד 8295 Snapdragon מתוצרת קוואלקום), והוא מייצר עבורכם תצוגה עילית בדמות מציאות רבודה (חביבה ושימושית מאוד), מערכת סאונד איכותית ביותר שלטענת זיקר פותחה על-ידיהם ואת כל סט המכ"מים, הליידרים והמצלמות שנדרשים לנהיגה אוטונומית או לפחות למשהו בכיוון הזה.

אז מערכת השמע באמת מעולה (עם רמקולים מובנים במשענת הראש של הנהג), ומסך המולטימדיה בגודל 16 אינטש ברור ואיכותי ומנוהלים עליו כל הדברים שצריך, וגם הרבה דברים שלא ממש צריך.

יש גם שני משטחי טעינה אלחוטיים לסמארטפונים, עם מערכות קירור, תא חפצים שימושי וסגור בין המושבים ומרחב אחסנה נוסף, פתוח, בתחתית הקונסולה המרכזית. לא התעמקתי ב"חנות האפליקציות" של זיקר – יש שמספרים שהיא עשירה למדי – אבל די התאכזבתי ממערכת הניווט המובנית שלקחה אותי לאיבוד גם במקומות שבהם לא רציתי לסטות מדרך הישר.

כמובן שזה לא כל כך רלוונטי לארץ הוויז המובטחת, ומבחינתי הייתי מוותר גם על העוזרת הקולית של זיקר, נדמה לי שקוראים לה בינה (פונקציית AI שמבטיחה ללמוד את סגנון הנהיגה ואת הרגלי הנהיגה שלך לאורך זמן).

אפשר לשלוט על הכל גם באמצעות האפליקציה של זיקר אבל בגדול לא נראה לי שמכאן תגיע הישועה: בימינו כל היצרניות הסיניות מעמיסות את כל המוצרים שלהם ביותר מידי תכונות ואפליקציות שהופכות את הרכב למטרד במקום למקור הנאה.

נחזור למציאות: הממדים של 7X הם 479 סנטימטרים לאורך, 193 לרוחב, 165 לגובה, וכל זה על בסיס גלגלים באורך של 290 סנטימטרים. בזכות בסיס הגלגלים הנדיב והפלטפורמה החשמלית המודרנית מתקבל מרחב פנים מעולה גם מלפנים וגם במושבים האחוריים (שם, באופן מוזר, אין פתחי מיזוג בקונסולה המרכזית אלא רק בקורות הצד), והישיבה של ארבעה מבוגרים גבוהים ברכב הזה נוחה מאוד. מבוגר חמישי במרכז המושב האחורי לא יעכיר מאוד את האוויר אבל יהיה לו נוקשה בגב. משענת היד המרכזית האחורית מכילה מחזיקי כוסות כפולים ותא טלפון עם שקעי טעינה.

גם שדה הראיה טוב, יחסית לקרוסאוברים מודרניים, חוץ מאשר לאחור. לכל הפחות בתמרוני חניה אפשר להתנחם במערכת מצלמות 360 מעולה וזריזה שמספקת תמונה טובה על המתרחש סביב הרכב.

נפח תא המטען 539 ליטרים מאוד מכובדים והוא מחולק באופן שימושי.

קבלו עוד פיצ'ר נחמד: כל הנוסעים מאחור יכולים לכוון את זווית המסעד שלהם, ונוסע ימני אחורי יכול גם להסיע את המושב הקדמי ימני קדימה כדי לקבל עוד קצת מקום.

אגב, זיקר לא המציאו את רעיון החלונות-ללא-מסגרת, ולכן חבל מאוד שהם אימצו אותו. לא בטוח שבעוד שנה או שנתיים או שלוש נמשיך לקבל את אותה רמה של שיכוך רעשים…

התנהגות כביש, נוחות

7X מוצעת באירופה ובישראל בשלוש רמות אבזור ומחיר. לשתיים הראשונות יש מנוע אחורי והנעה אחורית והן מוצעות עם שני נפחי סוללה, ולגרסה הבכירה – שהייתה היחידה שהועמדה לטובת ההשקה לעיתונות – יש שני מנועים, הנעה כפולה, ורק את הסוללה הגדולה.

הגרסה כפולת ההנעה מאובזרת כדבעי, שוקלת יותר מ-2.5 טונות ובגרסה העוד יותר מאובזרת שלה יש מתלי אוויר מתכווננים שאפשר להגביה בכ-4.5 סנטימטרים לצורך נהיגת שבילים קלה, או להנמיך בכ-2 סנטימטרים כדי לשפר את היעילות האירו דינמית בנסיעה מהירה על כבישים מתאימים. אמרנו 2.5 טונות? נו, כן. מדובר בנתון כבד משקל שצריך למנוע מאיתנו מראש כל פנטזיה אודות התנהגות כביש מעוררת השראה.

לזכות זיקר צריך לומר שנדמה שהם אפילו לא ניסו לטעון למשהו אחר, אם כי לגנותם צריך לומר שהם בחרו ככל הנראה באתר ההשקה הכי פחות מתאים כדי להדגים בו את היכולות היותר טובות של הכלי שלהם.

על כבישים צרים ומפותלים, ברגעים הנדירים שבהם הצלחתי לאתגר את הצמיגים ואת המתלים, נצברו מספר מצבים שבהם נכנסה לפעולה היד הנעלמה של בקרת היציבות כדי למנוע מן החלק האחורי לעקוף את הקדמי וזאת בשעה שההיגוי לא חלק איתי את מצוקות הצמיגים הקדמיים.

בקרת היציבות התקשתה לרסן את הנטייה הטבעית של הרכב הזה לתת-היגוי שמגובה על-ידי משקל כבד ומצמצם את הרצון להשתובב. ההיגוי אמנם נוקשה ומשקלו טוב, אבל הוא לא מספק יותר מדי תחושה גם כאשר הכל מכוון למצב הספורטיבי ביותר. פורשה? אאודי? ב.מ.וו? אפשר להירגע (לפחות עד למקצה השיפורים הקרוב).

לזכות המתלים המתכווננים יש לומר שהם אחראים במידה רבה לרמת נוחות גבוהה מאוד, בדגש על כבישים סלולים כהלכה. מאידך, גם הם מתקשים להתמודד עם משקל כה כבד, וכאשר משחררים את השד על אספלט מחורץ ועל באמפים מתקבלת חוויה קופצנית מידי ולא מספיק נוחה. הבלימה חזקה, נחושה ולינארית יותר מן המקובל בז'אנר הזה, אבל רמת הרגנרציה במצב של "דוושה אחת" קצת חזקה מידי.

אנשי זיקר ניסו להדגים את יכולות "השטח" של 7X על שביל קק"ל קצר, בוצי, ולא מאוד מאתגר שלטובתו גרמנו למערכת המתלים לעלות לשיא הגובה. התוצאה היא פיצ'ר חביב, אחד מיני רבים ש"טוב שיהיה", אבל יש לקוות שהוא לא יהפוך אף בעל זיקר לחיית שטח. עם צמיגים שכל אחד מהם בטח יעלה יותר מ-2000 שקל שיהיה בהצלחה לכל מי שינסה את זה בבית.

אז מה הוא כן יודע לעשות?

מסלול ההשקה, הקצר מידי, כלל קטע כביש מהיר אחד שבו אפשר היה להתרשם מעוצמת המנועים וגם ממערכות האלקטרוניקה שאמורות לסייע לנהג לשמור נתיב ואפילו לעקוף ללא מגע יד אדם. שם, על אספלט משובח, אפשר היה לשחרר לחופשי את עדרי הסוסים, ליהנות מן התחושה המשכרת של מושב שדוחס את עמוד השדרה של הנהג, ומביצוע מוצלח מאוד של שיכוך רעשים.

לזכות 7X צריך לומר שלמרות ממדים גדולים הוא לא מרגיש מאיים ובעייתי לתמרון גם ברחובות צרים ובתמרוני חניה (יש גם חניה אוטומטית שלא ניסיתי), ודי קל לתמרון אותו במקומות צפופים.
נגיעה טכנית: המתלה הקדמי הוא מסוג עצמות עצה כפולות והאחורי רב חיבורי, מרווח גחון מרבי של 16.2 סנטימטרים יתמודד בהצלחה עם כל מדרכה בגוש דן, ואם יוצא לכם לדבר עם ג'יפאי ספרו לו על זווית גישה של 15.9° ועל זווית יציאה של 20°. מעניין מה תהיה התגובה שלו…

מנוע, ביצועים

דבר אחד שנתיב ההשקה התקשה לגלות לנו זה את מלוא הפוטנציאל של 630 סוסים וכ-71 קג"מ שמופקים על-ידי שני המנועים כאשר מצמידים את הדוושה לברזל. אנשי זיקר מבטיחים לנו תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 3.8 שניות וזה בוודאי מרגש, אבל רק לצורך התנצחויות עם אנשי טסלה.

גרסאות ההנעה האחורית מספקות 416 סוסים ו-44 קג"מ של מומנט ועליהן ננהג בע"ה בארץ.

טווח, טעינה

רוצים טכנולוגיה שבאמת שווה משהו? קבלו: אחת התכונות המועילות של הפלטפורמה של זיקר היא ארכיטקטורת 800 וולט שמאפשרת טעינה מאוד מהירה – אם רק תהיה לכם גישה למטען מספיק חזק.

מי שיבחר בגרסה הבסיסית יותר של הרכב יקבל סוללת ליתיום ברזל פוספט (LFP) עם תכולת אנרגיה של 75 קילוואט שעה שמאפשרת טווח נסיעה תיאורטי של 480 קילומטרים (WLTP). הסוללה הזאת מיוצרת על-ידי יצרנית סוללות ששייכת לקבוצת ג'ילי (VREMT), ועם טעינה חזקה מספיק אפשר לטעון אותה מ-10% ל-80% תוך 13 דקות.

גרסאות יקרות יותר מקבלות סוללת קובלט ניקל מנגן (NMC) מתוצרת CATL שממותגת כסוללת 'קילין' מתקדמת. תכולת האנרגיה שבה היא 100 קילוואט שעה והיא מספקת טווח נסיעה תיאורטי של 615 קילומטרים (WLTP) בגרסת ההנעה האחורית או 543 קילומטרים בגרסה הדו-מנועית שעליה נהגנו. עם מטען חזק מספיק אפשר לטעון את הסוללה הזאת מ-10% ל-80% תוך 16 דקות בלבד, אם כי רוב בעלי הרכב החשמלי ממילא טוענים במטענים ביתיים שמספקים כ-11 קילוואט (או 22 קילוואט בעבודה) ולכן אלה לא הנתונים שיקבעו את גורל העסקה הזאת.

במהלך נסיעת מבחן לא ארוכה מספיק עמדה תצרוכת האנרגיה הממוצעת – כפי שהוצגה על המסך המרכזי ברכב שלי – על 24.3 קוט"ש ל-100 קילומטרים. קולגות שלי דיווחו גם על כ-21 קילוואט שעה והנתון הרשמי הוא 19.9. עם זאת, לצורך דיווח מאומת כדאי להמתין לנתונים מארץ הקודש.

בטיחות, אבזור

מה יש לומר? לרכב הזה יש מערכת סיוע לנהג שכוללת את כל הפיצ'רים שתוכלו לחשוב עליהם, כולל חיישני לידאר, והיא אמורה לספק בקרת שיוט אדפטיבית שמנווטת אותך בתנועה בינעירונית ואפילו עוקפת בעצמה.
מי שמוכן להפקיר את גורלו בידי האלקטרוניקה מוזמן לנסות את זה, אני רק מקווה שלא ניפגש בכביש.

ברמה האובייקטיבית כנראה שאין אף מדד חיצוני – למשל ציוני Euro-NCAP – שבו זיקר נופלת מן המותגים שמולם היא מתחרה, הרי זה המדד שלפיו הינדסו מהנדסיה את כל מה שצריך, ולכן כל כך חשוב שאנשי NCAP מתחילים להתייחס כבר בשנה הבאה לממשקי נהג שמצמצמים את הסחות הדעת בנהיגה.

שורה תחתונה

לזיקר 7X יש את כל מה שצריך כדי להיאבק במותגי הפרימיום הגרמנים בתוספת דבר אחד חשוב ופחות דבר חשוב אחר.

יש לו את כל הטכנולוגיה, ואף יותר, יש לו את כל הביצועים, ואף יותר, יש לו רשימת אבזור מכאן ועד לשנחאי, יש לו תחושת איכות שלא נופלת מאף אחד אחר ואיכות הרכבה גבוהה במיוחד, יש לו רמת נוחות מאוד גבוהה, כולל שיכוך רעשים מצטיין, מרחב פנימי מצוין ורמת בטיחות גבוהה.

החלקים הפחות מוצלחים הם הנדסת אנוש שגויה בכמה תחומים, התנהגות כביש בינונית וייתכן גם שעלות התחזוקה והביטוח יהיו גבוהות בגלל מספרן הרב של מערכות אלקטרוניות וחיישנים שמוטמעים בכל חתיכת פלסטיק שעלולה להישבר בתאונה קלה.

המרכיב החיובי הנוסף – לפחות באירופה – הוא הצעת ערך טובה במיוחד: למרות ש-7X בנוי ומסוגל להתמודד מול רכבי פרימיום גדולים יחסית הוא מוצע במערב אירופה תמורת 53-70,000 אירו, כלומר שהוא ממוצב שם מול טסלה 'מודל Y' שבכלל לא מתקרבת אליו מבחינת תחושת האיכות, או מול אאודי Q4 e-tron, ב.מ.וו iX3 ומרצדס-בנץ EQE.

אצלנו בארץ יוצעו שלוש רמות אבזור אבל עם מפרט שונה מזה שמוצע באירופה ודומה יותר למה שישראלים אוהבים וצריכים, והמחירים יפורסמו בעוד כחודש, כאשר מכוניות ראשונות יוצעו כאן למכירה.

ומה חסר? המרכיב הסודי שחסר כרגע לזיקר בכלל ול-7X בפרט זה סיפור מותג, וזהות עיצובית. אנשים צריכים לזהות שאני נוהג בזיקר, ולהרגיש מה זה אומר.

לקריאה נוספת:

קיה קרניבל 2025 במבחן דרכים

BYD סיל U היברידי-נטען במבחן

פולקסווגן גולף 8.5 במבחן דרכים

The post זיקר 7X במבחן השקה appeared first on TheCar.

ההשלכות של המגמה שמתוארת בצרפת על השוק הישראלי עדיין לא ברורות מפני שארגוני הצרכנים בישראל לא מתפקדים בתחום הרכב ומפני שנתח משמעותי בסחר הממוסד ברכב משומש נשלט בארץ במישרין או בעקיפין על-ידי יבואניות הרכב וחברות הליסינג.

בכתבה שפורסמה באתר של Que Choisir ב-19 במרץ השנה תחת הכותרת "מכירת מכוניות 'פיורטק' משומשות: עונש כפול לבעלי הרכב" – נכתב בין השאר ש"בשעה שדגמי סטלנטיס שמצוידים במנוע פיורטק ממשיכים לגרום לתקלות ולהוצאות לבעליהם, מוסכים רבים (הכוונה לשירותי 'טרייד-אין' – ג.מ.) מסרבים לקנות בחזרה מכוניות שמצוידות במנוע המפורסם, למורת רוחם של הנהגים…
בעלים אומללים של רכבי סטלנטיס שמצוידים במנוע פיורטק לא ממש יודעים לאן לפנות בכל הנוגע לפרידה מהרכב שלהם. אספנו עשרות עדויות מחזקות: בעלי מוסכים כבר לא באמת רוצים לראות פיג'ו או סיטרואן (עם מנוע) פיורטק בחניונים שלהם, לכן הם מציעים סכומים מגוחכים לכל מי שרוצה למכור בחזרה מכונית שמצוידת במנוע בנזין פיורטק בנפח 1.2 ליטר.

לדוגמה, נהג שמתלונן שמכר פיג'ו 208 אקטיב 2022 תמורת 5,000 אירו עם 66,000 ק"מ (כלומר ב-26% מהשווי שלה כחדשה, שעמד על 19,200 אירו); או אחר שמרוצה מטרייד-אין של 10,000 אירו שהוענק לפיג'ו 308 סטיישן GT מודל 2020 (כלומר 32% מערכו כחדש), כי לפחות מישהו הסכים לקחת ממנו את הרכב בחזרה. לאנטואן היה קצת יותר מזל עם הפיג'ו 3008 שלו. הוא קנה אותה חדשה ב-2021 תמורת 34,000 אירו אבל בדצמבר האחרון, כשראה את הבעיות שמגיעות (רצועת הטיימינג החלה להידרדר בזמן שלרכב היו 25,000 ק"מ על מד המרחק), הוא לקח יוזמה והחליט למסור את הרכב לסוחר: "יש לי שני ילדים קטנים, יש לי דברים אחרים לעשות מלבד להיות מעורב בסיפורי מכוניות", מסביר האב הצעיר". בעל ה-3008 הצליח בסופו של דבר לקבל 18,686 אירו, או 54.9% מהערך של המכונית שלו כחדשה, וגם זה – לטענתו – מפני שהיא הייתה במצב טוב מאוד.

בהמשך הכתבה מובא מידע מטריד עוד יותר: "אם בעלי מוסכים שלא ששים לקנות (מכוניות עם) מנועי פיורטק הסתתרו בעבר מאחורי הצעות מחיר נמוכות מדי, זה כבר לא המקרה. (כעת) עמדתם הפכה להיות יותר ויוצר נחרצת: "אנחנו כבר לא לוקחים בחזרה רכבי פיורטק. למה? (כי) אם אתה קונה מכונית זה כדי למכור אותה מחדש. במקרה כזה נמצא את עצמנו מתמודדים עם בעיות של לקוחות מכיוון שיש פגם מובנה ברכבים הללו, פגם שעדיין לא נפתר", מצדיק פרדריק הוברט, מנהל Wynaps auto. לכן, מאז סוף 2024, המותג כבר לא קונה או מוכר אף מכונית סטלנטיס שמצוידת במנוע פיורטק, וזאת גישה שרחוקה מלהיות נקודתית".

היזהרו ממכוניות פיורטק משומשות

פחות משבוע לאחר מכן, ב-24 במרץ, פרסם אותו איגוד כתבה נוספת תחת הכותרת "מכוניות פיורטק – היזהרו ממכוניות משומשות". בפסקת המשנה שלה נכתב: "שוק היד השנייה מלא במכוניות מקבוצת סטלנטיס שמוצעות במחירים אטרקטיביים אך מצוידות בגרסה הישנה של מנוע פיורטק עם רצועת טיימינג שברירית. למרבה הצער, הסיכון להיתקל בבעיות מכניות גדול מכדי להשיג עסקה טובה. להלן הסברים".

בגוף הכתבה נכתב: "באתר Autosphere.fr, מתוך 501 המודעות שמסווגות כ"יד שנייה יוצאת דופן", 400 נוגעות למותגים סיטרואן, DS ופיג'ו. כמעט לכולן יש לוגו "מחיר נמוך" או "שכירות זולה".
כדי למשוך עוד יותר את הקונה, המוכר המקוון אפילו מציע "אחריות מנוע ל-10 שנים"… בתנאים מסוימים: "התיקונים חייבים להתבצע אך ורק ברשת המורשית של סטלנטיס. לצורך תחזוקה, הם יכולים להתבצע על ידי כל איש מקצוע בתחום הרכב, בתנאי שהמלצות היצרן יכובדו" …ב-20 במרץ, אתר הטרייד אין המקוון Leboncoin הציע 50,050 מודעות עם המונח "PureTech" במנוע החיפוש שלו ולרבים מהם היה "מחיר יורד" שצוין על ידי חץ ירוק המצביע כלפי מטה. חלקם אפילו לא מזכירים את השם PureTech בכותרת, כמו פיג'ו 5008 Allure 2021 שהמוכר שלו משמיט את ה"פרט" הזה במודעה שלו…

באתר Lacentrale.fr תוכלו למצוא פיג'ו 3008 פיורטק 130 משנת הדגם 2020 עם פחות מ-65,000 ק"מ במחיר של 13,480 אירו. לפי האתר, זה כמעט 2,400 אירו פחות מהמחיר האמיתי של המכונית. עסקה טובה? לא בהכרח.

יותר מדי סיכונים

קונה יכול להיכנע בקלות לפיתוי אבל הסיכון גדול מדי כי גם אם החלפת רצועת הטיימינג, החלפת שמן וכיוצ"ב בוצעו בזמן, ייתכן שמנוע פיורטק סבל מנזק בלתי נראה לעין בלתי מזוינת… לכן, למרות שהחגורה החדשה יכולה להחזיק מעמד, המנוע עצמו מסתכן בכישלון לאחר כמה אלפי קילומטרים. (ההדגשה – לא במקור) אלא אם אתה מומחה במכונאות, יש לך את ההיסטוריה המלאה של תחזוקת המכונית, אתה קשוב מאוד למכונית שלך, ומסכים לקבל את חרב דמוקלס הזאת מעל ראשך ולקחת סיכון כספי משמעותי – איננו יכולים לייעץ לך באופן סביר לקנות מכונית משומשת שמצוידת במנוע פיורטק עם חגורה.

יתרה מכך, אפילו אנשי מקצוע מסרבים כעת לקנות בחזרה את הרכבים הללו. האלטרנטיבה היחידה עבור קונה פוטנציאלי תהיה לקנות את המכונית יד שנייה שלו מאיש מקצוע שיציע אחריות ספציפית של מספר שנים על המנוע, וזאת פרקטיקה שלא נראית על הפרק – כפי שהצלחנו לראות כאשר התקשרנו אל כמה סוכנויות סיטרואן ופיג'ו באזור פריז שהציעו את הדגמים הנוגעים בדבר".

נדגיש שוב: כתבות אלה פורסמו על-ידי UFC – Que Choisir שהוא איגוד צרכנים שמוכר על ידי הרשויות הציבוריות בצרפת כמייצג ציבור, וככזה יש לו גם מעמד מיוחד בבתי משפט בצרפת כגוף שמגן על האינטרס הקולקטיבי של צרכנים. כאמור, כתבות עם מסקנות דומות פורסמו לאחרונה בצרפת גם באתר של Le Télégramme – שם נכתב ששווי המכירה של רכבים עם מנועי פיורטק צנח באופן חד בשנים האחרונות – עד 15.3% בין 2023 ל-2024, ושמדובר בירידה חדה יחסית לממוצע בשוק הרכב המשומש. בכתבה מצוין שמקורות בתעשייה קושרים את הירידה ישירות לבעיות האמינות במנועים הללו".

בכתבה שפורסמה בעיתון הצרפתי Le Parisien תחת הכותרת "בשוק המכוניות המשומשות, המחירים הצונחים של רכבי פיורטק: מנוע עם אמינות ירודה", נכתב בין השאר ש"קונים נמנעים ממנועי פיורטק בשוק המשומשות, או מנצלים את המצב כדי לשאת ולתת על הורדה חדה מאוד במחיר. למוכרים הנלהבים ביותר אין ברירה אלא להעניק הנחות גדולות".

אתר הרכב הצרפתי הפופולרי 'אוטו פלוס' פרסם בסוף חודש מרץ האחרון כתבה שכותרתה: "מנועי פיורטק: האם עכשיו הזמן הנכון להיפטר מהמכונית שלך, שמצוידת באחד?".
בכתבה זאת נכתב, בין השאר, ש"במשך מספר שנים מתמודדים מנועי פיורטק עם מחלוקת שקשורה לבעיית רצועת תזמון פגומה", וש"רכבים שמצוידים במנועי פיורטק קשים למכירה חוזרת, עם ירידת ערך של 6% עד 11% וקשיי מכירה חוזרת".
"ככל שנמשכים מבצעי הקריאות לתיקון", כותבים אנשי המגזין, "חלק מהבעלים עלולים להתפתות לשים קץ לנזק על ידי מכירת המכונית שלהם. כן, אבל למי? לאדם פרטי? לא בטוח שמישהו רוצה לצאת להרפתקה הסוערת הזאת, אלא אם כן הבעיה כבר תוקנה במכונית הספציפית. אז לאיש מקצוע? גם כאן, חלק מהסוחרים אינם ששים לקנות בחזרה דגמים שמצוידים במנועי פיורטק, במיוחד בגלל עלויות התיקון שעלולות לעלות במהירות".
אנשי המגזין מסכמים ואומרים ש"רכישת רכב משומש עם מנוע פיורטק יכולה להיות עסקה טובה, אך היזהרו מעלויות תיקון פוטנציאליות".

ומה בישראל?

בדיקה מדגמית שביצענו במחירוני הרכב בישראל מגלה עובדות משונות אבל לא מפתיעות בהתחשב במכלול הגורמים שמשפיעים על קביעת "מחירי המחירון" בארץ.

במבחן התוצאה המחירונים מושפעים הרבה יותר מגורמים "מערכתיים" כמו כללים להוספת או הפחתת מחיר בהתאם לזהות התאגיד שקונה או מוכר רכב משומש מאשר מתופעות שמשפיעות לא רק על עלויות התחזוקה של דגמים ספציפיים אלא על עצם הרצון (או ההימנעות) לקנות אותם. ייתכן שיש יד מכוונת מאחורי הדברים ואולי ההסבר לכך פשוט ותמים יותר: בפני הלקוח הישראלי לא מוצג מספיק מידע מהימן אשר לא מבוסס על שמועות.

לטענת גורם משפיע בענף הזה – "תופעת פיורטק לא השפיעה עד כה על מחירי המחירונים, ממש כמו תופעות ידועות קודמות כמו תיבות ההילוכים כפולות המצמדים הבעייתיות של קבוצת פולקסווגן ושל פורד, שלא השפיעו על מחירי דגמים ספציפיים".

בהתחשב בעלויות הגבוהות של תיקון תקלות יקרות (בין 15,000 ל-70,000 שקלים שנדרשו לתיקון מנוע) – ברור מאליו שקיים כשל שוק בתחום מחירוני המשומשות, אם כי לפחות כרגע זה בוודאי משחק לטובת בעלי הרכב.

עם זאת, מחסור במידע גורם לכך שלא מעט בעלי רכב קיימים, וגם לקוחות פוטנציאליים, לא מכירים את הכשלים הסדרתיים במנועי פיורטק וחשוב מכך: את האפשרויות שעומדות בפניהם לצמצם את הסיכון לתקלות יקרות.

נכון להיום, מאות רבות של תלונות של בעלי רכב שהתקבלו במערכת TheCar מצירות תמונה לפיה נציגי פיג'ו-סיטרואן בישראל מטפלים בחלק מן התקלות במנוע 'פיורטק' באופן סלקטיבי, ונמנעים מלהעניק תיקונים במסגרת אחריות יצרן מורחבת לחלק מן המכוניות שלא טופלו "לפי הספר".

לכן – למי שמעוניין למכור רכב עם מנוע כזה מומלץ להנגיש לקונה הפוטנציאלי את כל ההוכחות לביצוע תחזוקה מדויקת, ולמי שחושב לקנות רכב כזה מומלץ להתמקד אך ורק במכוניות שטופלו "לפי הספר" ולהוסיף לטפל בהן באותו אופן גם בעתיד.

תקלות רבותיי, תקלות

בעוד שאנחנו, ב-TheCar, התמקדנו עד היום בעיקר בתקלה הקשה ביותר של מנוע פיורטק – שהיא התפוררות רצועת התזמון שלה, עד היום הגיעו אלינו עשרות רבות של תלונות נוספות לגבי תקלות אחרות כמו צריכת שמן מוגברת וכן הצטברות פיח על השסתומים ובתא הבעירה.

ואכן, מפרסומים שונים באירופה עולה שמנועי פיורטק נוטים לצרוך כמויות גדולות של שמן, בדגש על גרסאות אירו 6.1 אשר יוצרו מאפריל 2014 עד יולי 2018. במנועים אלה נגרם ככל הנראה עיוות של טבעות הבוכנה ("רינגים") והן מאבדות את הגמישות שלהן או אפילו נתפסות. תופעות אלה מתרחשות בעיקר בתנאי שימוש עירוני, אבל עלולות להתפתח למצבים שמחייבים החלפת מנוע. לפי פרסומים בחו"ל, בגרסאות אירו 6.2 ו-6.3 שיוצרו מיולי 2018 עד פברואר 2023 הבעיה נפתרה באמצעות החלפת הרינגים.

משרד התחבורה הישראלי, ששכח שתפקידו לדאוג לאזרחי ישראל, לא מחייב את חברת לובינסקי (ואת שאר יבואניות הרכב) לפרסם באופן פומבי את הנחיות השירות שהיא מקבלת מן היצרנית, ולכן אין דרך אובייקטיבית לדעת אם בעיות כאלה קיימות או לא קיימות במכוניות ששווקו בארץ. כאמור – אל מערכת TheCar הגיעו עד כה תלונות רבות (גם) בנושא זה.

חברת דוד לובינסקי, יבואנית פיג'ו, סיטרואן ואופל לישראל, סרבה לומר לנו אם כשל כזה קיים גם במכוניות שנמכרו בישראל והאם היא קיבלה הנחיות לטיפול בבעיה. מכל מקום, הנחיית הטיפול של סטלנטיס באירופה (ואולי גם בישראל) היא החדרת חומר ניקוי ייעודי לתוך הצילינדרים במטרה לנקות את חריצי טבעת הבוכנה ולמנוע הידבקות שלהן לצילינדרים. הנחיות חדשות לטיפול כזה הופצו לרשת השירות של סטלנטיס באירופה בחודש מאי 2024.

ההליך שמקובל שם, ולא קיבל פרסום פומבי בישראל, הוא ניקוז של כל שמן המנוע ומילוי כמות מדויקת של 3.25 ליטרים. לאחר מכן נוסע בעל הרכב כ-1,000 קילומטרים ואז מבוצע ריקון שמן נוסף לצורך מדידת כמות השמן החסרה. אם מתגלה חוסר של עד 300 מיליליטר אין למנוע הנבדק בעיה, אולם אם נצרכו יותר מ-0.30 ליטר במהלך 1,000 הקילומטרים שהרכב נסע יש להסיר את המצתים ("פלאגים"), לוודא שהבוכנות לא נמצאות בשיא הגובה ("נמ"ע") ולהתיז 12 ריסוסים של 5 שניות כל אחד בשני שלבים עם הפסקה של חצי שעה באמצע כדי לאפשר לחומר הניקוי זמן לפעול. בתום פעולה זאת, שנמשכת יותר מ-3 שעות, מחליפים גם את המצתים.

כאמור – כל המידע כאן מבוסס על פרסומים מאירופה מפני שמשרד התחבורה הישראלי לא מחייב את לובינסקי לפרסם בישראל מידע אודות תקלות ופתרונות. אחת המשמעויות היא שמוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם מוסכי רשת לא בהכרח מקבלים מידע שיכול להועיל לבעלי הרכב. מכל מקום, לפחות באירופה – אם הטיפול שתואר כאן לא מועיל נאלצים המוסכים המורשים לתקן את המנוע בהתאם למצבו, ובמקרים שונים גם להחליף את בלוק המנוע.

כשל סדרתי חדש בשרשרת התזמון

מגזין הרכב הצרפתי החשוב L'Argus (נוסד בשנת 1927), שידוע בדיווחיו המהימנים וחסרי הפניות, השיג לאחרונה מסמכים פנימיים של סטלנטיס שחושפים תקלה סדרתית חדשה בדור השלישי של מנועי 'פיורטק' שיוצרו עד ל-17 בינואר 2024. חברת דוד לובינסקי, יבואנית פיג'ו, סיטרואן ואופל לישראל, סרבה לומר לנו אם כשל כזה קיים גם במכוניות שנמכרו בישראל והאם היא קיבלה הנחיות לטיפול בבעיה.

אנשי 'לארגוס' כותבים שבדור השלישי של מנוע 'פיורטק', שהושק בשנת 2023, "הוחלפה חגורת התזמון הבעייתית בשרשרת תזמון. עם זאת, לפי הערות טכניות (פנימיות) של 'סטלנטיס למנוע זה יש בעיות "פספוס" שיניים (הכוונה לגלגלי השיניים של שרשרת התזמון – ג.מ) עד לשנת 2024".

הכשל, כך אפשר להבין, נובע מתקלה הנדסית של מיקום לא נכון של ברגים שמקבעים את גלגלי השיניים של גל הזיזים, ותוצאה אפשרית שלו היא "פספוס שיניים" – כלומר ששרשרת התזמון מחליקה ויוצאת ממקומה או גורמת לתזמון שסתומים לקוי בדרך אחרת. במקרים חמורים עלול תזמון שסתומים לקוי לגרום למגע בין שסתום לבוכנה ולהרס יקר במנוע ובמקרים קלים יישמעו רעשי נקישה.

אנשי המגזין צרפו לכתבתם תמונות מתוך המסמכים הפנימיים של סטלנטיס שמתארות שתי תקלות שונות באותה תת-מערכת, ולטענתם: "החלפת רצועת התזמון הטבולה בשמן, ומעבר לשרשרת תזמון, הייתה אמורה תיאורטית לפתור את הבעיות שקיימות במנוע פיורטק 1.2 התלת צילינדרי"… "למרות תכנון מחדש כמעט מלא, למנוע הדור השלישי הזה יש כמה בעיות "פספוס" שיניים. 'ל'ארגוס' השיגה מסמכים טכניים פנימיים שחושפים חריגות בגל הזיזים. (מנוע זה) זמין בגרסאות בנזין (100 כ"ס) ומיקרו-היברידיות (136 כ"ס) ומותקן בכשלושים דגמי סיטרואן, DS, פיאט, ג'יפ, אופל ופיג'ו".

בהמשך מתארים אנשי המגזין את הכשל הסדרתי שנובע ככל הנראה ממיקום לא נכון של בורג במערכת תזמון השסתומים, ולדבריהם (שמבוססים מן הסתם על המסמכים הפנימיים שברשותם) הכשל הזה מפעיל נורית התרעה על לוח המחוונים ועלול לגרום לאובדן כוח מנוע.

"על פי ההערות הטכניות (האחרונה מתוארכת למרץ 2025), זה נובע ממיקום לקוי של ברגי גל הזיזים. ההשלכות עלולות להחמיר בהדרגה, החל מרעשים חריגים בתא המנוע ועד לכשל. עלול להתקיים גם חוסר יישור של שרשרת התזמון כתוצאה של שחיקה מוקדמת של גל הזיזים עקב תזמון לקוי. מקרה כזה דווח לנו לאחרונה על ידי שני מוסכים".

חשוב להדגיש שכל המכוניות שבהן התגלה הכשל החדש נמצאות עדיין במסגרת אחריות היצרנית, אבל אם קיימת תקלה שלא תתוקן במהלך תקופת האחריות היא עלולה לגרום לנזקים יקרים לבעלי הרכב לאחר תום האחריות.
עוד מוסיפים אנשי המגזין וכותבים שכאשר מופיעה תקלה כזאת היא מזוהה על ידי קודי התקלה P0012, P0015, P0016 ו- P0017, וכדי לפתור את הכשל יש להחליף ברגים וגלגלי שיניים של גל הזיזים.

ככל הידוע, אנשי סטלנטיס איתרו את התקלה הראשונה ופתרו אותה במנועים שיוצרו מאז 31 בינואר 2024, ואת הבעיה הנוספת (בורג גלגל השיניים של גל הזיזים) החל ב-18 בפברואר 2024. לדעתם – כל המכוניות עם מנועי פיורטק מן הדור השלישי שיוצרו משנת 2023 ועד ה-17 בפברואר 2024 עלולות להיות מושפעות מבעיה זאת.

גילוי נאות: חברת דוד לובינסקי, יבואנית פיג'ו, סיטרואן ואופל לישראל, הגישה כנגד הח"מ תביעת לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בנושא מנוע 'פיורטק'.

פנינו לחברת לובינסקי בבקשת תגובה בקשר לכשל החדש שהתגלה בדור השלישי של מנועי פיורטק, לטיפול בכשל טבעות הבוכנה ולאזהרה של Que Choisir מפני רכישת רכב משומש וזו תגובתם: "לובינסקי הגישה תביעה לבית המשפט בעקבות לשון הרע בכתבה של גיל מלמד שפורסמה ב-13 מרץ 2025 באתר והיא תתייחס לדברים במסגרת ההליך המשפטי. כמו כן לובינסקי שומרת לה את הזכות להשתמש בכל פרסום נוסף בנושא במסגרת התביעה המשפטית".

נתקלתם בבעיה עם מנוע פיורטק או בכל תקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

האם יבואנית פיג'ו סיטרואן חוגגת על חשבון הכשל הסדרתי במנועי פיורטק?

האם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל מתפגרים בהמוניהם ומה אפשר לעשות?

טויוטה נותנת שיעור באחריות ליונדאי, רנו, פיג'ו ופורד: תחליף 102,000 מנועים פגומים

The post איגוד צרכנים צרפתי מזהיר מפני רכישת מכוניות משומשות עם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל appeared first on TheCar.

הרעיון: להחליף מנוע חשמלי או מנוע בעירה פנימית ביחידה היברידית קומפקטית שכוללת מנוע בעירה כדי לספק פתרון מיידי לדרישה הלהטת ביותר בסין כיום: כלי רכב היברידים-נטענים.

הקונספט ההיברידי של 'הורס' עדיין לא נכנס לייצור סדרתי אבל אם יהיה לו ביקוש הוא יטשטש את הגבולות ההיסטוריים בין יצרניות רכב לבין ייצור מנועים ומערכות הנעה: השותפות החדשה בין רנו לבין ג'ילי תייצר מערכות הנעה לכל דכפין, בדגש על יצרניות רכב חדשות או קטנות שלא מייצרות מנועים.

קונספט "Future Hybrid" של 'הורס' אורז לתוך יחידה קומפקטית אחת מנוע בעירה פנימית, מנוע חשמלי, מערכת תמסורת, ואת כל האלקטרוניקה שנדרשת כדי "לתזמר" את הפעילות של כלל המערכות. מכיוון שלא מעט יצרניות רכב חשמלי רוכשות את המנועים החשמליים שלהן מספקים חיצוניים זה יכול להיות פתרון מושלם עבורן: במקום לקנות מנוע כזה או אחר – הן ירכשו מערכת הנעה היברידית-נטענת מושלמת.

בדחיפת ממשלת סין

כמו תחום הרכב החשמלי כולו, גם המגמה הלוהטת כרגע בעולם של הנעה היברידית-נטענת מונעת ביוזמת ממשלת סין שרוצה למנף את היתרונות היחסיים שלה בתחום הרכב החשמלי. לאחר ששוק הרכב הסיני מיצה את פוטנציאל הגידול של רכב חשמלי טהור באזורים המאוכלסים במדינה רוצה הממשלה להגיע גם לאזורים שבהם קשה ויקר יותר להקים תשתיות ציבוריות לטעינת רכב חשמלי. לצורך זה נדרשים כלי רכב היברידים-נטענים שמשלבים מנוע בעירה עם הנעה חשמלית – בין אם כהיברידים-נטענים ובין אם כמאריכי טווח (למעשה: גנרטורים שמייצרים חשמל).

בסין מכנים את כלל הקטגוריה של כלי רכב "מחושמלים", כלומר חשמליים ומשולבים, "רכבי אנרגיה חדשה", והפלח הצומח ביותר בתוכה הוא זה של היברידים-נטענים.

זה המקטע שאליו שואפים אנשי 'הורס', והקונספט החדש שלהם מציע "פתרון מדף" שיצרניות רכב יכולות להזמין ולקבל די מהר כדי לשלב בכלי רכב עתידיים שלהן.

העניין הוא שבשונה ממנועים חשמליים, שקל יחסית לייצר, הרבה יותר מסובך לייצר מנועי בעירה ומספר הספקים שלהם מוגבל בהרבה. יצרנית רכב שרוצה לייצר רכב היברידי חייבת להיות הבעלים של מפעל לייצור מנועים או להתקשר עם ספק של מנועים כאלה, והפתרון של 'הורס' הופך את כל העסק להרבה יותר קל וזמין עבורה: הוא כולל לא רק את מנוע הבעירה אלא גם את כל האינטגרציה שנדרשת בין שני המנועים, כולל מערכת הניהול האלקטרונית ומערכת התמסורת.

אנשי 'הורס' מסבירים שהקונספט שלהם יכול לפעול הן כהיברידית מקבילה מסורתית, כלומר להניע את הגלגלים הקדמיים, וגם כמאריך טווח – כלומר לייצר חשמל למנוע חשמלי, והוא מחובר ישירות לתוך תת-השלדה של המכונית – שם הוא יכול להחליף מנוע בעירה או מנוע חשמלי.

יצרנית רכב יכולה לבחור אם להציע רכב בתצורת הנעה קדמית או להוסיף מנוע או מנועים חשמליים לסרן האחורי ולקבל הנעה לכל הגלגלים. מנוע הבעירה מסוגל לשרוף סוגי דלק שונים, בהם בנזין רגיל או דלקים סינטטיים או תרכובות אתנול או מתנול.

אנשי 'הורס' מבטיחים שהמערכת שלהם משמעותית פחות מסובכת ומורכבת ממערכות הנעה היברידיות קיימות וגם יותר קומפקטית מהן, ושהם יספקו מערכות סדרתיות כאלה ללקוחות ראשונים כבר בשנת 2028.

כאמור, יחידת ההנעה הזאת מושלמת מבחינה זאת שהיא כוללת את כל הרכיבים הנחוצים, בהם גם כל האלקטרוניקה שנדרשת במערכת הנעה היברידית – למשל יחידת בקרה, מהפך זרם, ממיר DC/DC ומטען מובנה, והיא מאפשרת טעינה במתח של 800 וולט לטעינה מהירה.

כפי שכתבנו כאן לא פעם ולא פעמיים, חברת Horse Powertrain הוקמה במקור על-ידי רנו שהעבירה לידיה את כל הידע שהחברה צברה בכ-130 שנים בתחום מנועי בעירה, ולאחר מכן מכרה כמחצית מן הבעלות לג'ילי הסינית, הבעלים של וולוו, שאיחדה לתוכה את חטיבת מנועי הבעירה של היצרנית השבדית (Aurobay Technologies). לאחר מכן נמכרו 10% מן הבעלות בחברה המשותפת לחברת האנרגיה הסעודית ארמקו, כך שכיום רנו מחזיקה 45% מן הבעלות בחברה וג'ילי מחזיקה בנתח זהה.

לקריאה נוספת:

רנו, אחת מיצרניות הרכב הראשונות בעולם, נאלצת להיעזר בחברה איטלקית קטנה כדי לפתח מנוע דיזל חדש

ג'ילי הולכת על הראש של BYD עם מערכת היברידית נטענת

כמה שווה רכב סיני משומש שהיצרן שלו פשט רגל?

The post רנו וג'ילי הופכות רכב חשמלי להיברידי נטען appeared first on TheCar.

למעשה מדובר בתקן הראשון מסוגו בעולם מבחינה זאת שהוא מוודא שסוללות לא יישרפו או יתפוצצו גם לאחר אירוע של "בריחה תרמית" פנימית מאחד מתאי הסוללה, ולא יחדירו עשן קטלני אל תוך תא הנוסעים ברכב.

התקן הקיים כיום דורש שמארז סוללות יספק התראה של מינימום חמש דקות לפני שסוללה מתלקחת וגורמת לשריפה שקשה מאוד לכבות. זה מאפשר אמנם לנהגים ונוסעים להיחלץ מן הרכב (אלא במקרה של תאונה שבה הם נפגעו) אבל לא מותיר די זמן לפנות רכב שעומד להתלקח כדי שהשריפה שלו לא תסכן מבנים ואנשים בסביבתו.

התקן החדש נקרא "דרישות בטיחות לסוללות חשמליות שמשמשות בכלי רכב חשמליים", ויש בו חמישה עמודי תווך משמעותיים ביותר. הראשון בהם הוא שאסור שמארז סוללות יתלקח או יתפוצץ במשך 120 דקות לאחר שמתרחש אירוע של בריחה תרמית, וזאת כאמור לעומת דרישה ל-5 דקות בלבד כיום. בנוסף – אסור שהטמפרטורות הפנימיות בתוך מארז הסוללה יעלו על 60 מעלות צלזיוס. שינוי נוסף הוא דרישה שבמקרה שכן מתרחש אירוע בריחה תרמית אסור שיווצר עשן שיגיע לתוך תא הנוסעים.

שינוי חשוב שלישי הוא עמידה בבדיקות מעבדה שמדמות כשלים בעולם האמיתי. בין השאר, המארז "יופצץ" באמצעות כדור פלדה בקוטר של 30 מילימטרים שיפגע בו בעוצמה של 150 ג'אול של אנרגיה, ובדיקות אחרות כוללות הדמיות חימום פנימי שמדמות קצרים בתאי הסוללה. חלק לא נפרד מן התקן הוא שורת בדיקות מעבדה שבוחנות את כושר העמידות של מארז הסוללה במקרה של תאונה או פגיעה בחלק התחתון שלו.

שינוי רביעי הוא עמידה במבחני מאמץ בעקבות טעינה מהירה: כדי לעמוד בתקן חייבת הסוללה לעמוד במבחן שבו היא נטענת ונפרקת 300 פעמים בטעינה מהירה מ-20% ל-80% ולאחר מכן עומדת באימות בטיחות.
המבחן החמישי הוא חשיפה ממושכת לריסוס מלח ועמידה במבחן בעירה חיצונית.

כל המכוניות החשמליות יהיו יותר בטוחות

התקן הסיני החדש מחליף תקן קיים שנכנס לתוקף בשנת 2020 ויישום החובה שלו בכלי רכב חדשים מתחיל ב-1 ביולי 2026, כלומר בעוד כשנה בלבד. לכלי רכב קיימים יש ארכה של כשנה נוספת לעמוד בתקן וכולם ייאלצו להציג הוכחה שהם עומדים בו לא יאוחר מיום 1 ביולי 2027. במילים אחרות – לכל המכוניות החשמליות שנמכרות בסין יש תקופת מעבר של 12 חודשים כדי להסתגל לדרישות המעודכנות.

לדברי ד"ר קאי-פיליפ קייריס, מנכ"ל ACCURE Battery Intelligence, המרוויחות המיידיות מן התקן החדש הן ענקיות הסוללות הסיניות כמו CATL ו-BYD אשר הציגו כבר טכנולוגיות שעומדות בתקן החדש וגם חברות סטארטאפ שמפתחות סוללות 'מצב מוצק', בהן QingTao ו-WeLion. לדבריו, המפסידות הן יצרניות בינוניות וקטנות שאין להן טכנולוגיה מתאימה, וכן יצרניות של סוללות ניקל-מנגן-קובלט (NMC )עם כימיה מן הדור הקודם.
מרוויחות נוספות הן מעבדות בדיקה שיבצעו כעת אלפי בדיקות נוספות כדי לאשר כלי רכב קיימים וחדשים.

הציבור בכללותו מרוויח בטיחות אך יצטרך לשלם תמורתה: ההערכה היא שהתקן ייקר את הסוללות בשיעור של בין 10-20%, וזה כמובן לא כיף אבל כנראה נחוץ. מצד שני – בטווח הארוך כולנו נרוויח מפני שסוללות בטוחות יותר לא רק יצמצמו נזקים ונפגעים אלא גם יוזילו באופן משמעותי את עלויות הביטוח.

בעוד שלא ברור אילו פתרונות הנדסיים יאפשרו למארזי סוללות לעמוד בדרישות המחמירות של התקן החדש – אין מחלוקת לגבי התועלת שלו: שיפור דרמטי בבטיחות של נהגים, נוסעים, עוברי אורח ומבנים.

כמדינה, סין היא המרוויחה הגדולה ביותר מן התקן החדש מפני שהוא מסייע ליצרניות המקומיות ומעכב או מעמיס עלויות על יצרניות רכב וסוללות זרות.

מעבר לשיפור המובן מאליו בבטיחות, התקן הלאומי הסיני החדש צפוי להיות מאומץ על-ידי כל מובילות התעשייה ולכן גם להשפיע על כל תחום הרכב החשמלי ועל כל מכונית חשמלית חדשה שתיוצר מאמצע השנה הבאה והלאה. זה ישפר גם את האמון של צרכנים ולקוחות ברכב חשמלי והיברידי-נטען וכאמור – יוזיל מאוד את עלויות הביטוח והתחזוקה.

לקריאה נוספת:

האם האוטו-טק הישראלי ימנע שריפות של רכב חשמלי?

בקרוב במכונית החשמלית שלך: BYD כבר מייצרת סוללות מצב מוצק

פולקסווגן תפתח סוללות לרכב חשמלי עם CATL הסינית

The post תקן חדש ימנע שריפות בסוללות רכב חשמלי appeared first on TheCar.

כמו כל מכוניות 'ניו' ומותג הביניים שלה, 'אונבו', גם מכוניות פיירפליי מצוידות בסוללה נתיקה שאפשר להחליף, וזה מאפשר לניו להציע, החל ב-1 באוגוסט השנה – תוכנית "סוללה כשירות" (BaaS) אשר תאפשר ללקוחות לקנות את המכונית בלי סוללה ולחסוך עשרות אלפי יואן. מי שיבחר באופציה הזאת יוכל לשכור את הסוללה בשכירות חודשית, אולם ניו עדיין לא פרסמה מה יהיו תעריפי השכירות בשיטת BaaS.

הדגם הראשון של פיירפליי יהיה זמין בשתי גרסאות – "מהדורת החופש" ו"מהדורת הזוהר", והגרסה היקרה יותר תעלה בסין החל מ-125,800 יואן (17,200 דולר). שתי הגרסאות מכוונות ראש בראש מול מכוניות הפרימיום הגרמניות (או גרמניות-סיניות) 'מיני' ו'סמארט' – והן זולות מהן.

ההבדלים בין "מהדורת החופש" ל"מהדורת הזוהר" קשורים לרמת האבזור, כמובן וגם לעיצוב הפנים עם "בד ארוג ותערובת עור רכה למגע" על המושבים והדיפונים של ה"חופש" או "זמש פרימיום ותערובת עור רכה למגע" ב'זוהר'.
מהדורת ההשקה של המכונית כוללת חבילת הטבות ובהן גם שימוש בחינם למשך 10 שנים במערכת הנהיגה האוטונומית של ניו, קרדיט לטעינה ו"נקודות נאמנות" למותג.

המכונית מצוידת במנוע אחורי שמספק 140 כוחות סוס וכ-21 קג"מ של מומנט, והוא מוזן מסוללת ליתיום ברזל פוספט (LFP) עם תכולת אנרגיה של 42.1 קילוואט שעה. תצרוכת האנרגיה המוצהרת היא 10.9 קילוואט שעה לכל 100 קילומטרים, וזה מבטיח טווח נסיעה של 420 קילומטרים לפי תקן CLTC או כ-340 קילומטרים לפי תקן WLTP. הסוללה מיוצרת על-ידי יצרנית הסוללות הסינית Sunwoda וזו הפעם הראשונה שסוללה מתוצרתה משולבת במוצר מקבוצת ניו.

הממדים של הדגם הקומפקטי הראשון הם אורך של 4 מטרים, רוחב של 178 סנטימטרים, גובה של 156 סנטימטרים ואורך בסיס גלגלים של 261.5 סנטימטרים, כלומר שהיא קרובה מאוד בממדים שלה ל'דולפין' של BYD ול-ID.3 של פולקסווגן.

ניו תכננה במקור להשיק את פיירפליי באירופה לפני השקתה בסין אבל המכסים האירופאים שיבשו את התוכניות. למרות זאת, השקה אירופאית של המותג מתוכננת לחצי השני של השנה הנוכחית, "עוד לפני הסתיו".

לקריאה נוספת:

האם ניו זקוקה לחילוץ? CATL מושיטה לה חבל

תבחרו למי אתם רוצים להאמין: BYD לא רוכשת את NIO

בקרוב במכונית החשמלית שלך: BYD כבר מייצרת סוללות מצב מוצק

The post ניו השיקה את המותג המוזל פיירפליי בסין, המחיר: 16,400 דולר כולל סוללה appeared first on TheCar.

החדשות הרעות: זאת התוצאה המסתמנת בהסדר פשרה שהוגש לאחרונה לאישור בית המשפט בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד סוזוקי והיבואנית שלה לישראל.
החדשות הטובות: בעלי סוזוקי באלנו עדיין יכולים להתארגן ולשפר את הסדר הפשרה, וגם בית המשפט יכול לעשות את זה.

בתובענה הייצוגית שהוגשה כנגד סוזוקי נטען שבמכוניות מדגם באלנו שעלו על כבישי ישראל בין השנים 2016 עד 2021 קיים כשל מובנה במערכת ההיגוי שגורם ל"הגה דביק", כלומר שההיגוי קשה, מרעיש, וההגה לא מתמרכז בחזרה מעצמו, כמקובל ברוב כלי הרכב בעולם.

התובעים טענו שמדובר בתקלה סדרתית בעלת משמעויות בטיחותיות, ושלמרות שסוזוקי פרסמה קריאה לתיקון של תקלה כזאת בהודו היא לא מתקנת אותה על חשבונה בישראל.

לאחר שפרסמנו כתבה בנושא זה ב-TheCar התקבלו אצלנו כ-200 פניות של בעלי רכב שטוענים שהם סובלים מן הבעיה. חלק מבעלי הרכב טוענים שנאלצו לשלם כסף כדי לתקן את התקלה וחלקם טוענים שהבעיה לא נפתרה גם לאחר ניסיונות תיקון.

בהמשך כתבה זאת נתאר את ההתנהלות המשפטית עד כה ואת נקודות הכשל החמורות ביותר בהסדר שמסתמן, אבל נקדים ונדגיש את השורה התחתונה: אם הסדר זה יאושר על-ידי בית המשפט יוקצבו לכל מי ששילם כסף כדי לתקן את התקלה ברכב שלו רק שלושה חודשים כדי להגיש תביעת פיצוי כספית ליבואנית הרכב. אגב, זה אפילו לא הדבר הכי מוזר בהסדר הפשרה שהונח על שולחן בית המשפט.

לא פחות מוזר שכל מה שקשור בפרסום ההסדר לבעלי הרכב מופקד בידי יבואנית סוזוקי ואין בו אף מנגנון שמבטיח שכלל בעלי הרכב שנפגעו יקבלו אותו בזמן, יבינו מה מגיע להם, ויספיקו לפעול בחלון זמנים קצר עד כדי גיחוך.
מצד שני, נפגעים שיפספסו את ההטבה שמקנה להם ההסדר הזה לא יפסידו יותר מידי: גם מי שניזוק מן הפרשה הזאת במאות או באלפי שקלים ויספיק להגיש תביעה בחלון זמנים של שלושה חודשים בלבד, יקבל – תחזיקו חזק – "קופון" על סך 297 שקלים + מע"מ שבאמצעותו אפשר לשלם תמורת שירותי מוסך (במוסך מורשה יבואנית או מוסך מורשה משרד התחבורה) או לרכוש מן היבואנית מוצרים וחלפים במחיר מחירון.
אם מישהו מחפש דוגמה להגדרה "לעג לרש" הוא לא צריך ללכת לאף מקום אחר – יש לו כאן דוגמה נהדרת.

ההגה דביק, ההסדר מביך

כאמור, בספטמבר 2021 הוגשה לבית המשפט תובענה ייצוגית שבה נטען שבמכוניות סוזוקי באלנו שנמכרו בארץ בשנים 2016-2021 קיימת תופעה של "הגה דביק" ושהיבואנית מסרבת לקחת עליה אחריות למרות שהיצרנית קראה לתיקון בהודו למכוניות דומות עם תקלות זהות.

בתובענה התבקש בית המשפט להורות ליבואנית וליצרנית להכריז על קריאה לתיקון, לפצות את הנפגעים שנאלצו לשלם מכיסם לתיקון התקלות ולהאריך את תקופת האחריות לכלי הרכב למשך עשר שנים לפחות. אף אחת מכל הדרישות האלה לא באה לידי ביטוי בהסדר, למעט פיצוי הקופונים המביך והארכת אחריות קצרה וחלקית מאוד.

כאמור, בסמוך לאחר הגשת התביעה החלו להתקבל אצלנו תלונות של בעלי רכב שטענו שגם לאחר שההליך יצא לדרך היבואנית לא מתקנת את התקלה הזאת במכוניות שלהם, שהם נדרשו לשלם תמורת תיקונים ושחלקם אף נאלצו לעשות זאת. תלונות כאלה מוסיפות להגיע אלינו עד ימים אלה ממש.

אנשי סוזוקי ונציגיהם דחו את הטענות שנטענו בתביעה והשיבו, בין השאר, שלא מדובר בתקלה בעלת משמעויות בטיחותיות, ששכיחות הדיווחים בישראל אודות תחושת הגה דביק נמוכה משמעותית מזו שבהודו, וכן שסוזוקי מעולם לא הכריזה על קריאה לתיקון ("ריקול") בקשר לתופעה הזאת – לא בהודו ולא באף מדינה אחרת בעולם.

בנוסף, אנשי סוזוקי ונציגיהם התמקדו בעובדה שהתובעים לא תמכו את התביעה שלהם בחוות דעת מומחה אלא ביססו אותה אך ורק על פרסומים זרים, ולטענתם גם שגויים.

במאמר מוסגר חשוב להדגיש שמסעיף נסתר בהסדר הפשרה עולה שיבואני סוזוקי מודעים היטב לעובדה שישנם בעלי באלנו שנאלצו "לטפל או להחליף את מוט ההגה שמותקן ברכבם" – כלומר שמדובר בעלות כספית לא מבוטלת.
מכל מקום, בינואר 2024 הודיעו התובעים לבית המשפט שהם מוותרים על טענת הסיכון הבטיחותי שנובע מתופעת ההגה הדביק, וזמן קצר לפני חג הפסח הוגש לבית המשפט נוסח הסדר פשרה שנועד לסיים את ההליך.

קבוצת הנפגעים שמוגדרת בהסדר היא "כל מי שרשום במשרד הרישוי" כבעלים בעבר, בהווה או בעתיד של סוזוקי באלנו שיובאו לישראל באופן רשמי ושווקו בין שנת 2016 לשנת 2021 כולל. למרות זאת – אופן הפרסום של ההסדר לא יאפשר לו להגיע לידיעת כל חברי הקבוצה הזאת.

אם יאושר ההסדר יקבלו חברי הקבוצה הזאת הארכה של תקופת האחריות למשך שנה אחת וזאת אך ורק לשם בדיקה וטיפול בתופעת ההגה הדביק, ובנוסף ל"קופון" שתואר קודם.

חבר קבוצה שסבור שהתופעה קיימת ברכב שלו יוכל להגיע בתיאום מראש למוסך רשת של יבואנית סוזוקי "לשם בדיקה וטיפול בתופעה, במידת הנדרש וככל שהתופעה אכן נמצאה ואומתה ברכב", ועל אף שזאת הגדרה נחמדה היא לא מבטיחה פתרון מוחלט של הכשל מפני שהקריטריונים שלה לא מוגדרים. חמור מכך: אופן התיקון של התקלה לא מוגדר באופן ברור וגם לא מוגדרת תקופת אחריות לתיקון כזה.

האם ה"תיקון" שיבוצע על-ידי סוזוקי יהיה גירוז נוסף של מערכת ההגה – פתרון שהסתבר במקרים רבים כפתרון זמני ולא יעיל, או שתבוצע החלפה של מערכת ההגה? לסוזוקי פתרונים.

ההגדרה היחידה שמופיעה בהסדר היא ש"הטיפול בתופעה, ככל שיידרש, יבוצע ללא עלות, בהתאם להוראות ולהנחיות המקצועיות של יצרנית רכבי הקבוצה".

חגיגת קופונים

כאמור, ישנם בעלי רכב שנאלצו לשלם סכומים לא מבוטלים בניסיונות לתקן את התקלה ברכב שלהם, אבל הם יקבלו פיצוי כלשהו רק אם תיקון ההגה (או הניסיונות לתקן אותו) בוצעו בשנה הרביעית או החמישית ממועד העלייה של הרכב על הכביש בישראל.

במילים אחרות, מי שרכש סוזוקי באלנו שעלתה על הכביש בישראל בשנת 2016 ושילם אלפי שקלים כדי להחליף מוט הגה בשנת 2022 או לאחר מכן – לא יקבל אפילו את הקופון המשעשע הנ"ל. כאמור, הוא לא יפסיד הרבה מפני שמה שהזכאים יכולים לתבוע בתמורה (אם בכלל ייוודע להם שקיימת אפשרות לתביעה כזאת) הוא "זיכוי חד פעמי בסכום אחיד וקבוע בסך 350 ש"ח כולל מע"מ (כלומר 297 שקלים + מע"מ)", אלא שאת הקופון הזה אפשר יהיה לממש רק "באחד ממרכזי השירות המורשים של המשיבה או במוסך מורשה של משרד התחבורה".

בנוסף להשתתפות חלקית (מאוד) בעלות של טיפול תקופתי ברכב או של תיקון במוסך מאפשר קופון כזה לרכוש באמצעותו (300 שקלים + מע"מ, כאמור) "חלפים ואביזרים מקוריים של סוזוקי באחד ממרכזי השירות המורשים של היבואנית – והכל בהתאם לתעריפי מחירון לצרכן במרכז השירות המורשה וללא כפל הנחות או הטבות".

תוקף הקופון הוא שנה אחת בלבד, ומי שנאלצו לתקן את ההגה ברכב שלהם יותר מפעם אחת יוכלו לקבל לכל היותר שני קופונים כאלה – אבל זאת בתנאי ששני התיקונים האלה בוצעו במוסכי רשת של היבואנית.

עדיין דביק?

בנוסח המוצע של הסדר הפשרה מוסבר "הרציונל העומד בבסיס ההטבה", ונכתב שסוזוקי "האריכה בהודו את תקופת האחריות בגין תופעת ההגה הדביק… למשך 5 שנים ממועד מסירת הרכב לרוכש הראשון".

הטענה היא שהטבה כזאת כבר לא רלוונטית לכלי רכב שנמכרו בארץ החל משנת 2016 מפני שרובם כבר עברו גם את תקופת האחריות המורחבת וזה מזכיר לנו שצריך לגנות בכל פה גם את סוזוקי וגם את חברת מכשירי תנועה שמייצגת אותה בארץ.

כבר בספטמבר 2021, כאשר הוגשה התביעה הייצוגית, הדבר הראשון שהיה צריך לקרות לדעתנו הוא הצהרה של 'מכשירי תנועה' (בגיבוי של סוזוקי כמובן) על הארכת אחריות לעניין "ההגה הדביק" למשך 5 שנים.
מהלך כזה היה פותר באופן מיידי ומוחלט את כל הסבל והתלאות שבהם נתקלו חלק מבעלי באלנו בישראל בשלוש וחצי השנים האחרונות.

במבחן התוצאה – ומבלי להתייחס לסיבות – סוזוקי ויבואניה לישראל לא דאגו ללקוחות שלהם כפי שצריך לצפות מחברה אחראית שתעשה. מתן "אחריות" חלקית ומאוחרת שאיננה רלוונטית לחלק מבעלי הרכב מעיד כאלף עדים על היחס של היבואנית והיצרנית ללקוחותיהן, ולא מעודד לקיים איתן יחסי מסחר בעתיד.

חברה מסחרית יכולה לקנות את עולמה דווקא בעת משבר, וגם הכרה מאוחרת בטעות והדגמה של רוחב לב יכולה לתקן את הטעות הזאת: סוזוקי ומכשירי תנועה עדיין יכולות להוכיח שמה שנטען כלפיהן אינו נכון ולהאריך (אפילו חד צדדית) את האחריות לעניין הכשל הנטען ל-10 שנים. בדרך זאת תכסה האחריות את כלל כלי הרכב שנמכרו בישראל, וגם צדק מאוחר הוא צדק.

אחרי הכל – אם הטענה של סוזוקי נכונה ואין בכלל בעיה – הרי שפעולה כזאת לא תעלה לה שקל. לעומת זאת, אם סוזוקי ויבואניה בורחים מאחריות הרי שמי שייאלץ לשאת במחיר ההחלטה הזאת הם הלקוחות שלה – ואת זה צריך לדעת כל מי ששוקל לקנות סוזוקי בעתיד.

הסדר פשרה בעד ונגד

כל הרעיון מאחורי הסדרי פשרה הוא "להתפשר": בהליך כזה אף צד לא מקבל את כל מה שמגיע לו או את מה שהוא חושב שמגיע לו, אבל הוא "מגדר" את הסיכון של להפסיד את הכל.

במקרה זה הוגדר בהסכם הפשרה (מבלי שאף צד מודה בטענות של הצד האחר) שהכשל המוסכם הוא "תופעת הגה דביק המאופיינת ברעש חריג הנשמע בעת סיבוב גלגל ההגה או בקושי קל בסיבוב ההגה וחזרה איטית לנקודת המוצא שלו".

הפתרון המוסכם הוא שבעלי הרכב מקבלים אפשרות לבדיקה ואולי גם לתיקון של הכשל במכונית שלהם מבלי שייאלצו להמתין אי אילו שנים לפסק דין (שעלול היה לדחות את התביעה), ומי שנאלצו להוציא כסף מהכיס אולי יקבלו בחזרה כמה גרושים (שבקושי יכסו את עלות המונית מהמוסך הביתה ובחזרה).

הבעיה היא שגם ההסדר הזה, כמו יותר מידי הסדרי פשרה אחרים בתחום הרכב, משחק לידיים של יצרניות ויבואניות הרכב הרבה יותר מאשר לטובת הצרכנים. למשל, עצם הגשת התביעה חשפה כשל סדרתי שאין לגביו מחלוקת, אבל סוזוקי לא נענשת בשום אופן על העוול שגרמה לקוחותיה.

לא רק שהמוסכים שלה הרוויחו כסף מתיקוני תקלות מחוץ למסגרת האחריות ושה"פיצוי" שהיא אולי תחזיר לחלק מן הלקוחות מגוחך – היא גם קונה לעצמה בנזיד עדשים חסינות מפני תביעות נזיקין של לקוחות שנפגעו.
אבל מה שבולט לרעה בהסדר הספציפי הזה הוא האופן שבו טרחו הצדדים להסתיר, לצמצם, ואולי אפילו למנוע את האפשרות של נפגעים לקבל את המעט שהושג עבורם.

לצורך מימוש ההסדר תקים יבואנית סוזוקי עמוד אינטרנט ייעודי שבו יוכלו בעלי רכב שהוציאו כסף לתיקון התקלה למלא טופס ולהגיש בקשה לקבל את אותו "קופון". אלא שהעמוד הזה יהיה פעיל, תחזיקו חזק, למשל 90 ימים בלבד!

"בקשות לקבלת זיכוי תוגשנה עד 90 יום לאחר המועד בו אתר האינטרנט הייעודי עלה לאוויר… בקשות שתשלחנה לאחר המועד האחרון להגשת בקשות לזיכוי ו /או ללא כל האסמכתאות הנדרשות בהתאם לאמור בסעיף לעיל – תדחנה".

וזה לא הכל: גם אופן הפרסום של ההסדר המוצע יהיה "חשאי" למדי. יבואנית סוזוקי תבצע את הפרסום הרגיל בתובענות ייצוגיות – כלומר פרסום הודעה שאף אחד לא קורא בשני עיתונים יומיים שאף אחד לא קורא וגם באתר האינטרנט של סוזוקי שגם בו לא משוטטים יותר מידי בעלי רכב רלוונטיים. אגב, ההודעה באתר האינטרנט של סוזוקי תוצב שם למשך 90 ימים בלבד.

בנוסף, כחודשיים לאחר אישור הסדר הפשרה תשלח יבואנית סוזוקי דיוור ישיר לחברי הקבוצה "לפי פרטי ההתקשרות המצויים במאגרי המידע שלה", ובמקביל יישלחו גם "מסרונים לטלפונים הסלולריים של חברי הקבוצה" וגם זה "לפי פרטי ההתקשרות המצויים במאגרי המידע שלה". אבל מה לגבי מכוניות שנמכרו כבר ליד שניה או שלישית ופרטי הרוכשים לא נמצאים במאגרי המידע של יבואנית סוזוקי?

כמובן שקיים גם פתרון אחר, הרבה יותר אפקטיבי, שהוא משלוח הודעות דואר לכל אחד מן הבעלים הרשום של סוזוקי באלנו בישראל בהתאם למאגר הרישוי של משרד התחבורה. עורכי הדין שהגישו את התביעה מכירים את האפשרות הזאת וצריך להתפלא שהם לא התעקשו עליה.

מכיר סוזוקי? זה מה שאפשר לעשות

כאמור, הסדר הפשרה הונח זה עתה על שולחן בית המשפט וכל בעלי סוזוקי באלנו שחושבים שהוא פוגע בהם נדרשים לפעול באופן מהיר והחלטי אחרת לא יהיה מי שידאג להם.

ההטבה היחידה שמוענקת למי שלא נאלץ לשלם כסף לתיקון הכשל היא הארכת אחריות למשך שנה, ואת זה חשוב לנצל באופן מידי כדי לדעת איך מיושמת האחריות. הרכב שלכם סובל מן הבעיה? גשו באופן מיידי למוסך מורשה של סוזוקי ואפשרו לאנשי המוסך לפתור את התקלה.

מי שנאלצו לשלם כסף לתיקון התקלה חייבים לקבל החלטה מהירה: האם להסתפק בקופון בשווי 300 שקלים + מע"מ או לתבוע את מה שלדעתם מגיע להם. מי שלא יפעל כעת יאבד את זכותו לעשות את זה בעתיד.

מי שסבור שההסדר מקפח אותו יכול להגיש לבית המשפט התנגדות מנומקת ואף להציע פתרון אחר.

מי שמתכוון להגיש תביעה כספית כנגד היבואנית חייב לבקש מבית המשפט להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול הסדר הפשרה, וזאת באמצעות הודעה כתובה למזכירות בית המשפט (בהליך 39648-09-21).

חמש האגורות שלנו

ישנם מקרים שבהם הסדר פשרה עדיף על הסתלקות מן התביעה מפני שהתוצאה מועילה במידה כזאת או אחרת לנפגעים.
המקרה הזה די גבולי (להבדיל למשל מפרשת תיבות ההילוכים של יונדאי קיה שבה נגרם נזק אדיר לכלל בעלי הרכב), אבל עדיין אפשר לתקן בו מספר עיוותים שמטילים צל כבד על מוסד התביעות הייצוגיות, ראש וראשון בהם הוא חשאיות הפרסום.

רוב מי שרכשו סוזוקי באלנו משומשת לא אמורים להופיע במאגרי המידע של מכשירי תנועה, יבואנית סוזוקי, ולכן יש סיכוי קלוש ביותר שיגיע אליהם מידע לגבי התביעה והפשרה.

בית המשפט צריך להתעקש על כך שנוסח ההסדר יופץ אל כל בעלי הרכב שרשומים במאגר המידע של אגף הרישוי – ומי שיישא בעלות ההפצה הזאת יהיו מי שהתרשלו בהכללתו בהסדר הפשרה.

בנוסף – ראוי לקבוע מנגנון פשוט שיאפשר לכל מי שנאלץ לשלם כסף לתיקון התקלה לקבל החזר לכל הפחות בגובה עלות החלקים שהותקנו ברכבו כדי לצנן את אפקט "רצחת וגם ירשת": לא יעלה על הדעת שיצרנית ויבואנית רכב ירוויחו כסף ממכירת חלקים שאיתם מתוקן כשל סדרתי.

ראוי גם להאריך את האחריות לתיקון הכשל הזה לכל הפחות למשך 3 שנים וכאמור – אם אין בעיה זה לא יכלה כסף לאף אחד.

שילמתם כסף לתיקון כשל במערכת ההגה של סוזוקי באלנו? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

סוזוקי מודה בתקלה סדרתית בהגה. בתשובה החצופה לבית המשפט יש כמה גולים עצמיים

יש לכם דאצ'יה עם תיבה רובוטית רועדת? קבלו שני תיקונים בחינם

נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך

The post כשל ההיגוי בסוזוקי בלנו 2016-2021: נרקמת פשרה בסודי סודות appeared first on TheCar.

למרות שהתאגיד הבטיח למחוקקים האיטלקים להגדיל את היקף ייצור הרכב במדינת המגף הטענה היא שהמציאות הפוכה, וייצור כלי רכב ברבעון הראשון של 2025 צנח ב-35.5% בהשוואה לשנת 2024.

בשלושת החודשים האלה ייצרה סטלנטיס באיטליה רק 60,533 מכוניות נוסעים, צניחה של 42.5% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד ועוד 49,367 כלי רכב מסחריים, מספר שמייצג צניחה של 24.2% ביחס לרבעון הראשון של 2024. לשם השוואה, בסיכום שנת 2024 ייצרה יצרנית הרכב הסינית BYD כ-4.3 מיליון מכוניות, כלומר שבמהלך שבועיים של יצור היא ייצרה יותר מכל המכוניות שיוצרו באיטליה בשלושה חודשים.

המצב צפוי להיות גרוע יותר לפני שישתפר וזאת לנוכח המכסים שמטיל מימשל טראמפ על יבוא, אשר צפוי לגרום להפסקת הייצור של מספר דגמים שיוצאו עד כה מאיטליה לארה"ב.

סטלנטיס יישמה לאחרונה באיטליה תוכניות פיטורים זמניות במימון המדינה כדי להתגבר על הצניחה בהיקף הייצור. בחודש דצמבר האחרון הציגה סטלנטיס תוכנית להגברת הייצור בתוך כדי השקעה של 2.1 מיליארד דולר – אלא שמצב כזה יתקיים במקרה הטוב רק בשנה הבאה לנוכח ההשקה הצפויה של דגמים חדשים.

לפי נתוני האיגוד האיטלקי סטלנטיס ייצרה בסיכום כל שנת 2024 באיטליה רק 475,090 כלי רכב, ומדובר לא רק בהתכווצות של כ-46% בהיקף הייצור ביחס לשנת 2023 שבה ייצר התאגיד 751,384 כלי רכב – אלא גם בנתון הנמוך ביותר עבור קבוצת פיאט מאז שנת 1956. באיטליה מיוצרות מכוניות על ידי מספר יצרניות נוספות, בהן גם פרארי שלא שייכת לתאגיד סטלנטיס, אבל סך היקף הייצור של כל אלה בטל בשישים.

פרדיננדו אוליאנו, מזכ"ל איגוד העובדים האיטלקי FIM-CISL, שבו מאוגדים עובדי המתכת ותעשיית הרכב במדינה, מפנה את האש אל מועצת האיחוד האירופאי וטוען שהקשיים שבפניהם ניצבת תעשיית הרכב האירופאית נובעים במידה רבה מתקנות זיהום האוויר המחמירות. לדבריו, "חשוב לבחון את יעדי האיחוד האירופי להפחתת פליטות הפחמן של כלי רכב שצפויים להיכנס לתוקף החל מ-2025… זה קרב על אירופה ומדינות בודדות יכולות רק להפסיד בו".

סטלנטיס, אשר ירשה את כל הנכסים הפיזיים והרוחניים של קבוצת פיאט, מפעילה כיום באיטליה חמישה מפעלי ייצור רכב ואחד נוסף לייצור רכב מסחרי. מבין אלה, הייצור ב'מיראפיורי' – המפעל ההיסטורי של פיאט בטורינו – צנח בשנה שעברה ב-70% ואילו היקף הייצור במפעל של מזראטי בעיר מודנה צנח ב-79%. במפעל קאסינו שבמרכז איטליה, שבו מייצרת הקבוצה מספר דגמי אלפא רומיאו, צנחה התפוקה בכ-45.5%
"אנחנו מודאגים מאוד לגבי מזראטי", אמר אוליאנו. "אנו מצפים במהירות לפרויקט ברור ומפורט עבור מזראטי".

בינתיים, סטלנטיס הפסיקה לייצר את הדגם T03 של 'ליפמוטור' הסינית במפעל של פיאט, ועל אף שהמפעל הזה נמצא בעיר טיכי שבפולין, ולא באיטליה, מדובר בעוד דגם שהייצור האירופאי שלו מופסק. הפסקת הייצור מוכרזת חודשים ספורים לאחר ההחלטה לבטל את התוכנית לייצר באירופה דגם אחר של ליפמוטור – B10 – שתוכנן להיות דגם שני שמיוצר על-ידי פיאט בפולין.

The post קבוצת פיאט: ייצור רכב באיטליה בשפל של 70 שנים appeared first on TheCar.

התביעה הוגשה לפני כשש וחצי שנים כנגד דאצ'יה והנציגה שלה בישראל, קרסו מוטורס, על ידי עורך הדין נאור יאיר ממן בטענה לפיה קיים כשל סדרתי בתיבות ההילוכים הרובוטיות (חד מצמדיות) שמותקנות בדגמי דאצ'יה 'סנדרו' ו'לוגאן' משנות הדגם 2016 -2020.

התובעים דרשו להחליף את המצמד בכל כלי הרכב, להאריך את תקופת האחריות בחמש שנים נוספות, ולפצות את בעלי הרכב בעשרות אלפי שקלים בגין נזקיהם, ובכלל זה גם עבור ירידת ערך ועגמת נפש.

במקור נמכרו בישראל כ-4,070 כלי רכב כאלה אבל עד לאחרונה שרדו רק כ-3,600 מהם, וחלק מן הבעלים שלהם – בעבר ובהווה – התלוננו על שורת תקלות שהבולטת בהן היא תופעה של רעידות. היו בעלי רכב שנאלצו לתקן את תיבות ההילוכים על חשבונם, ואצל אחרים הן תוקנו על חשבון היצרנית או בהשתתפות חלקית שלה.

בדאצ'יה מכירים היטב את הבעיה ואולי גם חלק מן הפתרון, כפי שבא לידי ביטוי ב"עלון שירות טכני" שהיצרנית פרסמה זה מכבר לרשת השירות שלה. בעלון מתוארת דרך תיקון שכוללת עדכון תוכה של מחשב בקרת תיבת ההילוכים לגרסה העדכנית ביותר, והחלפת מכלול המצמד וגלגל התנופה.

למרות זאת, נציגי היצרנית והיבואנית טענו שמבין כלל הכשלים שלגביהם טענו התובעים הם מכירים רק אחד – רעידות מוגברות בתחילת נסיעה – וגם זאת, לטענתם, תופעה זניחה ושולית "שדווחה על ידי חלק קטן מהלקוחות ואינה משקפת סיכון בטיחותי כלשהי או גורמת לירידת ערך".

מנגד, כפי שעולה גם מהסדר הפשרה – היו בעלי רכב שנאלצו לשלם מכיסם תמורת התיקון, בהם בוודאי רוב מי שטיפלו ותחזקו את הרכב שלהם מחוץ לרשת השירות של היבואנית וכנראה גם כאלה שטיפלו במוסכי הרשת.

שני תיקונים ותחפשו את החברים

בשבועות האחרונים נשלחו אל בעלי הרכב מכתבים שמתארים את הסדר הפשרה שהושג בעניין הרכב שלהם, והחדשות הטובות הן שכל בעלי הרכב מקבלים אחריות מוגבלת למשך שנתיים שבמהלכה אפשר יהיה לתקן את התקלות על חשבון היצרנית (אבל "עם כוכבית").

מי שהרכב שלו סובל מרעידות או מפעולה לא תקינה של תיבת ההילוכים יכול להגיע למוסך מורשה של דאצ'יה ולאחר בדיקה יש סיכוי סביר שהוא יקבל תיקון בהתאם לעלון השירות הנ"ל ועל חשבון היצרנית.

החדשות הגרועות הן שאם תיקון כזה לא יצליח, או אם תתרחש תקלה נוספת לאחר ניסיון התיקון הראשון, יוכל בעל רכב לגשת רק עוד פעם אחת כדי לקבל ניסיון תיקון נוסף. אם גם זה לא יצליח יוכל בעל הרכב "לדבר ללמפה" או להחליף את תיבת ההילוכים על חשבונו, ולדברי אנשי דאצ'יה מדובר בתיקון שהעלות שלו עומדת על יותר מ-6,000 שקלים.

"חברי הקבוצה", כפי שהם מוגדרים בהסדר הפשרה, הם בעלי דאצ'יה סנדרו וד'אציה לוגן שיוצרו בין השנים 2016 ל-2020 ומותקנת בהם תיבת הילוכים רובוטית חד-מצמדית מדגם JS3 – ובכלל זה גם מי שמכרו את הרכב שלהם לאחר שנאלצו להוציא כספים כדי לתקן את תיבת ההילוכים הזאת.

אותם בעלי רכב שכבר הוציאו כסף על תיקונים או ניסיונות תיקון בעבר חייבים להזדרז ולהגיש במהלך חצי השנה הקרובה את חשבוניות התיקונים למפקח שממונה על ביצוע הסדר הפשרה. אם המפקח יאשר את החשבונות שלהם הם יקבלו 2,500 שקלים (בלי קשר לסכום שהם נאלצו להוציא מכיסם).

חמש האגורות שלנו

בשורה תחתונה, ההסדר לבעלי דאצ'יה סנדרו ולוגאן משיג עבורם בסך הכל רק חלק ממה שהגיע להם לקבל מלכתחילה וללא תביעה, אבל מדובר ב"צדק מאוחר".

יצרנית הרכב פרסמה עלון שירות ולכן ברור שקיימת תקלה סדרתית וגם קיים פתרון טכני לטיפול בה. לכן, כל בעל רכב שסבל מתקלה בשש וחצי השנים האחרונות ולא זכה לקבל את התיקון על חשבון היצרנית, שלא לומר ביוזמת היצרנית – צריך להרגיש נבגד על ידי היצרנית ועל ידי הנציגה שלה בישראל.

מותר להניח שאם דאצ'יה הייתה יוזמת טיפול הולם בלקוחותיה בישראל היא לא הייתה נתבעת וללקוחות שלה לא היו נגרמות הוצאות ועגמת נפש מיותרת. יתרה מכך: במסגרת ההליך הסתבר שכבר משנת 2022 קרסו מוטורס מתקנת את חלק מן התקלות בתוך כדי "השתתפות" של בין 40% ל-90% מעלות התיקון, כלומר שבעלי רכב נדרשו לשלם בין 10% ל-60% מעלות התיקון של כשל סדרתי שהיצרנית מודה בו.

ידיהם של דאצ'יה ונציגיה לא נקיות גם בכל מה שקשור בגרירת ההליך המשפטי לאורך תקופה ארוכה שבמהלכה חלק מן הלקוחות בחרו לנטוש את המותג ואת היבואנית ויותר מ-400 מכוניות נגרטו וירדו מן הכבישים.

בסיכומם של דברים דאצ'יה ונציגיה קנו לעצמם הגנה מסוימת מפני תביעות, עורכי הדין הרוויחו את לחמם (במקרה הזה ביושר – שכרם ישולם בחלקו כפונקציה של מספר התיקונים שיבוצעו), וה"נדפקים" היחידים הם בעלי הרכב שאצלם התגלו תקלות.

במקרה הספציפי הזה יש לשבח את בית המשפט על התערבותו בנוסח הסדר הפשרה ועמידתו על כך שההסדר יסגור את השער בפני תביעות עתידיות אך ורק בקשר לטענת הרעידות ולא לגבי תופעות אחרות. אמנם אי אפשר יהיה להגיש תביעות ייצוגיות נוספות, אבל נפגעים יוכלו להגיש תביעות נזיקין אישיות, וזאת בניגוד מוחלט להסדר השערורייתי שתלוי ועומד בקשר לתיבות ההילוכים הרובוטיות של יונדאי וקיה.

נאלצתם לשלם כדי לתקן תיבה רובוטית בדאצ'יה? נתקלתם בתקלה סדרתית בכל מותג שהוא? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך

הונדה הכריזה על ריקול למשאבת הדלק אבל הלקוח נדרש לשלם על התיקון

בסודי סודות: בעלי קיה סיד יכולים להחליף דשבורד סדוק תמורת 1,872 שקלים

The post יש לכם דאצ'יה עם תיבה רובוטית רועדת? קבלו שני תיקונים בחינם appeared first on TheCar.

היצרנית הסינית לא מסתירה את כוונותיה לחרוך את טבלאות המסירות בכל השווקים שבהם היא משווקת מכוניות, ולמכור בסיכום השנה הנוכחית לא פחות מ-5.5 מיליון כלי רכב חשמליים או "מחושמלים" ברחבי העולם. אבל כדי לעמוד ביעד הזה צריך לשכנע לקוחות להעדיף את הדגמים של BYD על פני המתחרים שלהם, ואת זה הם עושים עם מוצר ראוי ומחיר מעלף. למוצר החדש של BYD קוראים e7 – מכונית סדאן שנראית כמו גרסה מוקטנת של 'סיל', ואת המחיר שאיתו היא אמורה להימכר בקוריאה כבר אמרנו.

כותרות של כמה מעיתוני הרכב בחצי האי הקוריאני מתארות את "מכונית הסדאן עם יחס העלות-תועלת הטוב ביותר בהיסטוריה", והמפרט המשוער – שטרם נמסר באופן רשמי, הוא אורך של 478 סנטימטרים, רוחב מכובד מאוד של 190 ס"מ, גובה נמוך יחסית של 151.5 ס"מ ואורך בסיס גלגלים של 282 סנטימטרים. במילים אחרות אנחנו מדברים על מכונית משפחתית גדולה שיכולה להתחרות די בקלות ביונדאי איוניק 6 ובקיה EV4 החדשה – גם מבחינת ביצועים ובוודאי מבחינת מחיר.

עד כה BYD שחררה טיזר בלבד, ואנשיה מסרו שהמכונית הזאת היא חלק מסדרת e של BYD אשר נועד לחזק עוד יותר את מעמדה בקרב המכוניות החשמליות הטהורות.

ככל שאפשר ללמוד מן התמונות – העיצוב של e7 לקוח מן הקו של הדגמים המודרניים של החברה, בדגש על 'סיל', עם סגנון מלוטש ואווירודינמי. עם זאת, בהצצה ראשונה נראה כאילו שהמכונית הזאת מנסה לשדר משהו אחר שאולי אפשר לאבחן כ"חסכוניות": למשל – היא מתגלגלת על גלגלים בקוטר 16 אינטש בלבד, ויש לה ידיות דלתות "קלאסיות" – בשונה ממנגנוני הידיות הנשלפות, היקרים יותר, שאופייניים בימינו לרוב כלי הרכב החשמליים.

כעת מסתבר ש-BYD רשמה את הדגם הזה במשרד התעשייה וטכנולוגיית המידע של סין (MIIT) עוד בחודש ינואר השנה, והדעת נותנת שהיא תחשוף אותה באופן רשמי בעוד כשבועיים – בתערוכת המכוניות הבינלאומית של בייג'ינג. על-פי המפרט שהופקד אצל ממשלת סין, המכונית תוצע עם מנוע חשמלי יחיד שמספק 134 כוחות סוס (100 קילוואט) ומהירותה תוגבל ל-150 קמ"ש.

יוצעו שתי אפשרויות לגודל סוללה, ושתיהן כמובן סוללות BYD טיפוסיות מסוג "להב" עם כימיית ליתיום ברזל פוספט (LFP). לגרסת הבסיס תהיה סוללה עם תכולת אנרגיה של 48 קילוואט שעה שאמורה להספיק לטווח נסיעה של 450 קילומטרים לפי התקן הסיני CLTC (סדר גודל של 370 ק"מ לפי WLTP). לגרסה היקרה יותר תהיה סוללה עם תכולת אנרגיה של 57.6 קילוואט שעה שאמורה לספק טווח נסיעה (CLTC) של כ-520 ק"מ או כ-425 ק"מ לפי WLTP). אלה אמנם לא טווחים מרשימים מידי אבל מצד שני… 13,000 דולר…

הצד החיובי של סוללה קטנה יחסית הוא משקל נמוך יחסית שנע בין 1,499 קילוגרם ל-1,566 קילוגרם וזה מבטיח צריכת אנרגיה חסכונית ביחס למפלצות ששוקלות יותר משתי טונות.

בואו נדבר על 13,000 דולר

BYD עדיין לא חשפה את המכונית באופן רשמי, וגם לא פרסמה את המחיר שלה באופן רשמי, ולכן הכל עוד עשוי לקרות. אבל הקוריאנים מבססים את ההערכות שלהם על כך שהמכונית הזאת – שמצוידת בטכנולוגיה חדישה ומבוססת על פלטפורמה ייעודית – מחליפה בסין דגם שנקרא e2 (בגרסת Glory Edition). דגם זה עולה בסין 89,800 יואן ולנוכח מלחמת המחירים בשוק הסיני גם e7 צפויה להימכר שם בטווח מחירים דומה.

אסטרטגיית הצמיחה של BYD מבוססת על השקת מספר רב (שלא לומר "עצום") של דגמים חדשות לבקרים, חלקם מיועדים לשוק הסיני או לשווקים ספציפיים בדרום מזרח אסיה או בדרום אמריקה, ורובם מבוססים על דגמים גלובליים שמיוצאים לכל העולם (חוץ מאשר לארה"ב).

היתרון הבולט של BYD על פני כל מתחרותיה הוא שליטה בשרשרת הערך של רוב הרכיבים שמהם היא בונה כלי רכב, בדגש כמובן על הרכיב היקר ביותר בכל רכב חשמלי – הסוללה.

אבל BYD היא לא מלכ"ר, וכמו כל חברה מסחרית היא מתאמצת למקסם את הרווחים שלה בכל שוק. במילים אחרות, למרות שיש לה יכולת למכור מכונית בפחות מ-13,000 דולר וכנראה גם להרוויח עליה – היא מתייחסת לכל שוק בנפרד ובודקת מה אנשים מוכנים לשלם ומה הם משלמים בפועל תמורת דגמים מתחרים. בשוק ש"מוכן" לשלם יותר אין סיבה לגבות פחות, והציבור הישראלי הוכיח עד היום שהוא מוכן לשלם מחירים גבוהים מאוד. כל עוד שזה המצב נדרשת יצרנית מכוניות פראיירית במידה קיצונית כדי שלא לנצל את זה.

ובכל זאת אי אפשר שלא לסיים בנימה חיובית או עם תקווה בלב: ההערכות בקוריאה הן שבמקביל לפלישה של BYD אל פלחי השוק היקרים עם מותגי פרימיום כמו דנזה ו'יאנגוואנג' ועם דגמים מפוארים, הם רוצים לקחת ביס גדול גם מפלחי השוק הבסיסיים ביותר. לפי התיאוריה הזאת – סדרת "e" מייצגת סוג של מותג לואו-קוסט (תחשבו דאצ'יה) שמיועד דווקא לשווקי יצוא, אם כי בשלב ראשון לא לאירופה. זה בדיוק מה שמלחיץ את הקוריאנים, מפני שעלויות השילוח אליהם לא ממש מטרידות.

אם וכאשר BYD תשיק בעוד שבועיים מכונית חשמלית מודרנית ומרווחת שתעלה כ-13,000 דולר זה יוכיח ראשית לכל שהדבר הזה אפשרי, ושהנבואה לפיה מחירי המכוניות החשמליות יוסיפו לצנוח במקביל להוזלת הסוללות – מתגשמת בענק.

לקריאה נוספת:

המחליף של MG ZS הגיע לאולמות התצוגה בסין. המחיר: החל מ-16,300 דולר

יצרנית הרכב הסינית MG מעניקה אחריות לסוללה לכל חיי הרכב החשמלי

טסלה השיקה מתיחת פנים למודל Y: שמונה דברים שחשוב לדעת

The post תתכוננו לשלם פחות: BYD תציע את e7 כאלטרנטיבה זולה לסיל appeared first on TheCar.

עמדת הטעינה החזקה תוצג רשמית בתערוכת המכוניות הבינלאומית של בייג'ינג, שתיערך ב-23 באפריל, וכמובן שהיא מקוררת באמצעות נוזל ומתאימה לאף מכונית שמסוגלת להשתמש בה, לפחות כרגע.
למרות זאת, בזיקר מדגישים שלא מדובר בתצוגת תכלית טכנולוגית בלבד אלא בפרויקט רציני ומושקע שכבר במהלך הרבעון השני השנה יטעין מכוניות "ברחוב". מה שאמנם פחות ברור זה אם יש כרגע בכלל מכוניות שיכולות לנצל את היכולת הזאת, אם כי זה פותר מצב קלאסי של "ביצה ותרנגולת".

מי שחשף בשבוע שעבר באופן רשמי את התוכנית ואת הכוונות הוא ז'או יוהוי, סגן נשיא קבוצת ג'ילי, שנאם ב'פורום הרכב החשמלי 100' של סין. יוהוי הבטיח שתחנת הטעינה תספק חשמל לעשרה כבלים ותקעים נפרדים, וכל אחד מהם יוכל לטעון מכונית אחרת בקצב של 1200 קילוואט. "אנחנו נוביל את תעשיית הטעינה אל עידן הטעינה האולטרה-מהירה בקצב של 1 מגה-וואט", הבטיח יוהוי.

לשם השוואה, העמדות החזקות ביותר של טסלה מספקות כיום עד 500 קילוואט, העמדות החזקות ביותר של 'לי אוטו' מספקות 520 קילוואט, אלה של ניו מספקות 640 קילוואט, והעמדות החזקות ביותר של אקספנג מספקות עד 800 קילוואט. כמובן שכל הנתונים האלה מתארים תמונת מצב רגעית בלבד במרוץ לקצב הטעינה המהיר ביותר.

כמו חלק מיצרניות הפרימיום טק האחרות, שמשכללות את מודל ה'סופרצ'ארג'רים' של טסלה – גם זיקר משקיעה משאבים עצומים בטעינת רכב בכלל, ובפיתוח רשת ציבורית אך ייעודית ללקוחותיה. זיקר החלה לפני שלוש שנים לפרוש רשת מטענים מהירים בקצב של 360 קילוואט במסגרת "Zeekr power" שלה, והתקינה בהדרגה מטענים חזקים יותר ויותר – בתחילה בהספק של 600 קילוואט ולאחר מכן בהספק של 800 קילוואט. רשת הטעינה של זיקר ברחבי סין כוללת כיום 826 נקודות שבהן מוצבות יותר מ-4,000 עמדות טעינה.

נדגיש שוב: כדי שסוללות של כלי רכב יוכלו לקבל את כמות האנרגיה המרשימה הזאת הן חייבות להיות בנויות בהתאם, ומערכת החשמל של הרכב חייבת לפעול במתח גבוה כדי שיהיה אפשר להשתמש בכבלים בגודל סביר ומבלי להגיע לזרם שיחמם את כל המערכת לטמפרטורות התכה.

לצורך זה BYD חשפה כבר ארכיטקטורת 1,000 וולט למכוניות שלה, וגם זיקר וכל מי שתרצה לנצל את היכולות של עמדות טעינה אולטרה מהירות יידרשו לבנות מכוניות עם מתח עבודה גבוה.

תצוגת תכלית בביג'ינג

"מלחמת קצב הטעינה", שאותה מעודדת ממשלת סין עם תמיכות בכל האקו-סיסטם הרלוונטי, תבוא לביטוי מוחשי מאוד בתערוכת בייג'ינג הקרובה שבה יחשפו מספר יצרניות רכב וספקיות ציוד את המטענים המהירים שלהן.

שעות ספורות לאחר ההכרזה של זיקר ב'פורום הרכב החשמלי 100' הכריז באותו הפורום הו ג'ינלונג, נשיא האנרגיה הדיגיטלית של וואווי, על עמדת טעינה בהספק של 1500 קילוואט, והבטיח שהיא תטען 20 קילוואט שעה של חשמל בכל דקה.

עמדת הטעינה של וואווי לא מיועדת בשלב ראשון לשוק מכוניות הנוסעים אלא למשאיות כבדות, וכפי שאמר ג'ינלונג בנאומו: "כדי שמשאיות כבדות יהיו מחושמלות נדרש שמשך הטעינה שלהן יהיה קצר מחצי שעה". עם זאת, ברור ש"עם האוכל בא התיאבון": ברגע שיהיו עמדות טעינה חזקות מספיק יצרניות הסוללות לא יישארו מאחור ולכל הפחות ינסו להציע סוללות שמסוגלות לקבל קצב טעינה אדיר כזה מבלי להיהרס.

כזכור, מוקדם יותר החודש חשפה BYD את המטען המהיר שלה שמספק 1,000 קילוואט ותומך בארכיטקטורת ה-1,000 וולט שהחברה מטמיעה בדגמים החשמליים השונים שלה. אנשי BYD מוכרים את הרעיון הזה תחת הסיסמה "תוספת 400 קילומטרים טווח ב-5 דקות".

גם ספקית שירותי התחבורה הסינית 'דידי' חשפה עמדת טעינה מהירה בקצב של 1000 קילוואט, וזה ממקד את תשומת הלב אל שניים מן הכוחות החזקים ביותר שמניעים את המגמה הזאת מתוך הצורך שלהן: יצרניות רכב חשמלי שחייבות לשבור את מחסום "חרדת הטעינה" של לקוחותיהן, וספקיות שירותי ניידות שסובלות מאותה חרדה.

דידי, ה"אובר הסיני", היא פלטפורמת הנסיעות השיתופיות הגדולה ביותר בסין והיא מפעילה ברחבי המדינה יותר ממיליון (!) כלי רכב חשמליים. מאליו ברור שדידי היא גם אחד הלקוחות הגדולים ביותר בעולם לטעינה חשמלית.

כבר בשנת 2019 הקימה דידי מיזם משותף עם ענקית האנרגיה הבריטית BP להקמת רשת מרכזי טעינה לרכב חשמלי ברחבי סין. לאחרונה היא הכפילה את היקף רשת תחנות החלפת הסוללות שלה בפרויקט משותף עם יצרנית הסוללות הגדולה בעולם – CATL, וכעת היא מוסיפה לכך שכבה נוספת של מטענים אולטרה-מהירים.

חוץ מאשר קצב הטעינה עצמו אי אפשר שלא להתפעל מ"קצב הפרישה" של עמדות כאלה ברחבי סין: BYD הכריזה שהיא תתקין 4,000 עמדות טעינה בקצב של 1,000 קילוואט ומחציתן יוצבו בסין עוד במהלך החודש הנוכחי.

הטעינה מהירה, אספקת החשמל קצת פחות

מושג חדש מתחום החשמל שנכנס לחיים שלנו ככל שעמדות טעינה אולטרה-מהירות הופכות מחזון למציאות הוא קצב טעינה 5C ו-6C. מונחים אלה מציינים כמה מהר אפשר לטעון סוללה במלואה ביחס לקיבולת שלה. הפירוש של קצב של 1C הוא טעינת מלוא הקיבולת בשעה אחת, ולכן קצב 5C מייצג טעינה בחמישית שעה, או תוך 12 דקות, וקצב 6C מלמד על טעינה מלאה בתוך 10 דקות.

אבל בעוד שחזון הטעינה האולטרה-מהירה מפתה מאוד הוא גם מציב אתגרים משמעותיים, במיוחד בכל הנוגע לאספקת חשמל לעמדות הטעינה ולעלויות הקמת ותחזוקת התשתית הזאת.

מטענים בעלי כושר אספקה גבוה זקוקים לאספקת חשמל עוצמתית במיוחד כלומר לרשת אספקה חזקה ויציבה וככל הנראה גם למתקני אגירה מקומיים. כל החברות שפורשות כעת מטענים אולטרה מהירים בסין לא משתפות אותנו בעלויות שלהן וגם לא מספרות כמה כסף או תמיכה שוות ערך כספי הן מקבלות מממשלת סין שמעוניינת לדחוף את תחום הרכב החשמלי.

מן הנתונים שידועים במערב אפשר להעריך שהקמת כל עמדת טעינה אולטרה-מהירה קונבנציונלית יחסית עולה בסדרי גודל של 100,000 דולר, וזה לפני שדיברנו על העלויות המדינתיות של שדרוגים לתשתיות החשמל הארציות והמקומיות.

במקביל, בסין הולך ומושלם פאזל גדול הרבה יותר שמחבר ספקים וצרכנים אל יצרניות חשמל כמו חברות החשמל הממשלתיות הגדולות של המדינה, בהן 'תאגיד הרשת הממלכתי של סין (SGCC)' שמקדמת פרויקט "רכב לרשת" (V2G) שמבוסס על רכבים חשמליים חונים שמסייעים לייצב את הביקוש וההיצע של הרשת הארצית, או 'רשת החשמל הדרומית של סין' (CSG) שפורשת תשתיות טעינה מהירה במחוזות הדרומיים בתוך כדי שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת.

שחקניות אחרות הן, למשל, Star Charge, TELD ו-Sinopec שמקימות במקביל כמה מרשתות הטעינה הגדולות ביותר בסין. Star Charge פרשה כבר יותר מחמי מיליון עמדות טעינה ציבוריות שחלקן מהירות במיוחד, TELD מפתחת מערכות ניהול טעינה חכמות, מבוססות בינה מלאכותית, שאמורות לתאם בזמן אמת בין ביקוש להיצע.
Sinopec – אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם, יצרה מיזם משותף עם CATL להקמת 10,000 תחנות להחלפת סוללות בפריסה ארצית, וגם היא צפויה להיות שחקנית חשובה בתחום הטעינה המהירה.

חמישה האמפר שלנו

סין מניעה במהירות את העולם לכיוון הרכב החשמלי והיא ממנפת את העוצמה הממשלתית של ארגון רב עוצמה ואדיר משאבים שיכול "להתביית" על מטרות לאומיות ארוכות טווח בלי הפרעות ו"זיגזוגים", בתוך כדי איגום כל המשאבים הלאומיים. אף מדינה או ממשלה אחרת בעולם לא משקיעה משאבים כאלה ולכן לאף יצרנית רכב אין סיכוי לשרוד לבדה מול העוצמה הזאת.

ממשלת סין פותרת אחד לאחד את כל החסמים מפני חדירת רכב חשמלי וכך היא מאפשרת הבשלה מהירה של טכנולוגיית הנעה שמציבה אותה בעמדת הובלה עולמית. טעינה אולטרה-מהירה – אם וכאשר תקבל גם את המכוניות המתאימות שיכילו סוללות מתאימות – פותרת אחת ולתמיד את חרדת הטעינה מפני שאף מכונית לא "תיתקע" בעמדות כאלה למשך עשרות דקות, כמקובל כיום.

לקריאה נוספת:

מה זה חשמל? שמונה מונחים שכל בעל רכב חשמלי חייב להכיר

כל האמת על תקן טווח הנסיעה הסיני CLTC לרכב חשמלי

קונים רכב חדש? 10 דברים שחייבים לבדוק רק על-ידי נסיעת מבחן

The post מלחמת הטעינה: זיקר תציג עמדת טעינה בקצב של 1200 קילוואט appeared first on TheCar.

אנחנו, ב-TheCar, כמעט לעולם לא מפרסמים הודעות לעיתונות בכלל, ובפרט לא מתייחסים להודעות לעיתונות שעוסקות בקריאות לתיקון – מפני שזה פחות או יותר הדבר המטומטם ביותר שאפשר לפרסם. מבחינתנו – קריאות לתיקון שחשוב לפרסם הן הקריאות שלא מוכרזות בישראל ולא אלה שכן – כפי שיוסבר בהמשך. אלא שההודעה הספציפית של 'מאיר' מעידה על רמות כל כך גבוהות של טמטום מצד משרד התחבורה שפשוט קשה להישאר אדישים כלפיה.

אין עשן בלי אש

נתחיל בתיאור הכשל כפי שהוא מופיע בהודעה לעיתונות ובאתר של משרד התחבורה, וכפי שכנראה יופיע גם במכתבים שאמורים להישלח אל בעלי הרכב הרלוונטיים: האם הונדה באמת מבצעת קריאה לתיקון של רכב בגלל "ריח של אדי דלק"?

האם אנשי משרד התחבורה כל כך מטומטמים שאפשר לשחק במוח שלהם ולמכור להם שיצרנית מבצעת קריאה בטיחותית בגלל "ריח"?

הרי לא צריך להיות איינשטיין כדי להבין שאם מריחים ריח של דלק בתוך תא הנוסעים ברכב שלכם זה לא כמו מה שמריחים כשעוברים ליד רפת או לול עופות, אלא שבעוד רגע משהו עלול לצלות אתכם ואת כל מי שיושב אתכם ברכב.

ואכן, לפני כשבועיים פרסמה הונדה באירופה קריאה לתיקון של יותר מ-1.3 מיליון מכוניות בגלל ש"סדקים בתוך משאבת הדלק בלחץ גבוה עלולים להוביל לדליפת דלק". כותרת ההודעה באירופה היא ש"משאבת דלק פגומה יוצרת סכנת שריפה".

גם נוסח הודעת הריקול שנשלחה ליבואני הונדה לישראל, שאותו קיבלנו מהם לבקשתנו, לא ממוקד בריח אלא בסכנה של דליפת דלק. כך נכתב שם בתרגום חופשי מאנגלית: (הכותרת) "דליפת משאבת דלק בלחץ גבוה".
(גוף הטקסט): "מדובר בעניין דחוף. הונדה מודעת לבעיה עם משאבות דלק בלחץ גבוה מסוימות, והרכב שאתה הבעלים הרשום שלו מצויד בחלק כזה. קיים חשש שבכלי רכב שמושפעים (מתקלת הייצור) עלולה להיגרם דליפת דלק ממשאבת הדלק בלחץ גבוה שממוקמת בתא המנוע, (ויורגש) ריח דלק בתא המנוע.

כדי למנוע את הסיכוי לתסמינים שנובעים מפגם במשאבת הדלק בלחץ גבוה, אנא צור קשר עם (מוסך מורשה מועדף עליך) של הונדה כדי לתאם פגישה לביצוע הבדיקה ו/או ההחלפה ברכב שלך. אתה יכול להמשיך לנהוג ברכב שלך במצבו הנוכחי עד לפגישה שנקבעה לך".

השאלה הנשאלת היא מדוע מרשה לעצמה יבואנית הרכב לעוות את הנוסח המקורי (שהיא עצמה שלחה לנו) ולהציג במקומו נוסח "חלבי" ומעודן, והתשובה היא "הטמבלים של משרד התחבורה".

כשאין מוח משחקים בראש

לפני כשבועיים נקראו באירופה לתיקון בגלל אותה תקלה 1,384,932 כלי רכב ועוד נחזור לקריאה הזאת בהקשר יותר חשוב. מה שמעניין לא פחות זה שהנוסח שפורסם באירופה חמור אפילו ביחס לנוסח שאנשי 'מאיר' שלחו אלינו: "משאבת הדלק עלולה להיסדק ולגרום לדליפת דלק שעלולה להגביר את הסיכון לשריפה".

אפשר להבין מה האינטרס של יבואנית הונדה לישראל לפרסם נוסח לפיו "הנוהג ברכב עלול להבחין בריח של אדי דלק" במקום "משאבת הדלק עלולה להיסדק ולגרום לדליפת דלק שעלולה להגביר את הסיכון לשריפה".

אבל מה האינטרס של משרד התחבורה לקבל ולפרסם נוסח כזה, ומדוע ישנם יבואני רכב ('מאיר' ממש לא לבד בנושא זה) שמרשים לעצמם לזלזל באינטליגנציה של אנשי משרד התחבורה ושל הציבור בכלל?

כאשר משוטטים באתר המיושן, המקרטע והלא-שירותי-בעליל שבאמצעותו אמור היה משרד התחבורה שלנו להנגיש לציבור מידע אודות קריאות בטיחותיות לתיקון ניכר שלא מדובר במעידה מקרית או חד פעמית.

כך, למשל, מעל הקריאה האחרונה מופיעה אחת שעוסקת באופנוע הונדה 'גולדווינג' ותיאורה: "כשל אפשרי בבורג של מערכת ההינע", וזה כמובן לא משהו שנשמע מפחיד במיוחד. מעליה פורסמה אחת לגבי אופנוע אחר, 'אפריקה טווין CRF 1100' ונכתב: "בקרת מערכת הרמת גלגל אינה עובדת כמתואר במדריך למשתמש" – כאילו שהבעיה שמחייבת ריקול היא פער בין מה שכתוב במדריך שאף אחד לא קרא לבין ביצועים המערכת האלקטרונית.

נוסחים "חלביים" אחרים שהונדה פרסמה בארץ הם, למשל, "כתוצאה מטעות הרכבה בפס הייצור תיתכן תקלה ביחידת ה-ABS", או "תקשורת מחשבים לא יציבה עלולה לגרום לחלק ממערכות הבטיחות לא לתפקד כנדרש", או "יתכן כי פלטת תומך חיבור לבולם האחורי הותקנה בצורה שגויה כשהפנים והחוץ במצב הפוך", ואילו פרשת משאבות הדלק התקולות מתוצרת 'דנסו', הניבה פנינים כמו "ייתכן מצב בו תקלת ייצור תגרום למשאבת הדלק שלא לתפקד כנדרש", וגם "משאבת הדלק עלולה להפסיק לפעול".

נדמה שהבעיה מובנת: רוב תיאורי הריקולים שמפרסם משרד התחבורה שלנו הם "חלביים" במידה מעוררת השתאות, וניכר שיבואניות רכב שונות מרשות לעצמן "לשחק בראש" של אנשי משרד התחבורה, כנראה מפני שהן מבינות מי ומה עומד מולם.

אותם אנשים שמונו על-ידי הממשלה כדי לדאוג לבטיחות שלנו מתגלים פעם אחר פעם כחסרי מוח או חסרי אחריות, ומאוד מביך למצוא את התיאורים האלה בפרסומים רשמיים של מדינת ישראל.

טמטום עולה בדם

כאשר פקידי משרד התחבורה "יוצאים פיתות" ומקבלים כל נוסח שנמסר להם צריך לשאול את עצמנו מה עוד הם לא רואים, ובאילו "לוקשים" נוספים מאכילים אותם.

למשל, הקריאה לתיקון בישראל מתייחסת בשלב זה רק לסיוויק ההיברידית מדגמי 2023-2024. באירופה נקראו לתיקון 1,384,932 כלי רכב מדגמי סיוויק (לא היברידית) וסיוויק Type R, וגם דגמי ZR-V ו-CR-V שיוצרו בין 2021 ל-2024.

הריקול האירופאי פורסם כחמישה חודשים לאחר קריאה לתיקון דומה מאוד שפורסמה בצפון אמריקה, שבמסגרתה זומנו לתיקון כמעט 800,000 מכוניות בגלל סכנת שריפה כתוצאה של דליפה ממשאבות דלק.
נקראו לתיקון אקורד וסיוויק "רגילות" והיברידיות, וכן הגרסה ההיברידית של CR-V שיוצרו כולן בין שנות הדגם (האמריקניות) 2023 ל-2025, כלומר החל משנת 2022.

בהודעת הקריאה לתיקון של הונדה בצפון אמריקה נכתב בדיוק מה שנכתב לפני שבועיים בהודעה האירופאית: "משאבת הדלק עלולה להיסדק ולגרום לדליפת דלק שעלולה להגביר את הסיכון לשריפה".
באותו מעמד דיווחו אנשי הונדה בצפון אמריקה שמשאבות הדלק התקולות יוצרו על-ידי ספקית החלפים 'היטאצ'י', וזאת בשונה מקריאה לתיקון אדירת ממדים שבוצעה ברחבי העולם כשנה קודם לכן לאחר שהתגלה כשל סדרתי אחר במשאבות דלק מתוצרת ספקית החלקים היפנית 'דנסו'.

השאלה המתבקשת היא למה מוחזרים בישראל לתיקון רק גרסאות היברידיות של סיוויק ולא כלל הסיוויק וה-CR-V שנמכרו כאן?

גם כאן לא מדובר רק במקרה נקודתי אלא בבעיה גורפת שאנחנו נאבקים מולה מזה שנים. יצרניות הרכב מחליטות לבדן ועל דעת עצמן מתי לבצע או לא לבצע קריאות לתיקון בישראל, ופקידי משרד התחבורה לא נוקפים אצבע כדי לוודא שהיצרניות יבצעו בישראל את כל התיקונים שהן נדרשות לבצע ולא רק את אלה שמתחשק להן.

אגב, בתיאור הריקול האירופאי נמסר גם שבמכוניות שיגיעו למוסך מורשה של הונדה תבוצע בדיקה של דליפת דלק, ובמידת הצורך תוחלף המשאבה כולה. לעומת זאת, בדגמים ההיברידים-נטענים של CR-V תוחלף משאבל הדלק בלחץ גבוה בכל מקרה, מפני שהיא מופעלת חשמלית ואין אפשרות לבדוק אם היא דולפת או לא. בתיאור הריקול הישראלי נכתב שתיקון יבוצע לפי שיקול הדעת של המוסך.

הודעה מיותרת

לפני לא מעט שנים, במסגרת המאבק בהתנהלות הרשלנית של משרד התחבורה בקשר לקריאות לתיקון, הצלחתי לגרום למשרד לאמץ בישראל שיטה ייחודית לנו שמבטיחה שכל הקריאות לתיקון שכן מוכרזות אצלנו – יבוצעו.

רכב שכלול בקריאה שהוכרזה בישראל לא יכול לעבור את מבחן הרישוי השנתי אם יבואנית הרכב לא הזינה למערכת הרישוי אישור שהיא ביצעה את התיקון. התוצאה: כל ריקול מבוצע על כל כלי הרכב שזומנו לתיקון, ולכן מיותר לשלוח או לפרסם הודעה לעיתונות בנושא הזה מפני שזה לא משרת אף אחד.

לעומת זאת, כאשר אנחנו נתקלים בתקלות סדרתיות גלובליות כמו "פרשת כריות האוויר מתוצרת טקאטה", או זימון עשרות מיליוני כלי רכב עם משאבות דלק תקולות מתוצרת 'דנסו' – ומגלים שלא כל יצרניות הרכב ממהרות לבצע ריקולים כאלה בישראל – זה המקום לקרוא לבעלי הרכב בישראל כדי לוודא שהם לא ייפגעו מתקלות סדרתיות שאף אחד לא לוקח אליהן אחריות.

תגובת 'מאיר', יבואנית הונדה לישראל: "החומרים המקוריים של היצרן הועברו לידי משרד התחבורה – כחוק. החומרים כוללים את מהות התקלה ואת הסימפטומים אותם עלול לחוות הלקוח.
גם במסמך המתורגם לעברית שהועבר למשרד התחבורה כותרת הקריאה הינה: "(6YP) קריאת שרות בטיחותית : דליפה ממשאבת דלק בלחץ גבוה". נדגיש כי כל הרכבים המעורבים נקראו לריקול- מכאן שיש חובה להיכנס למרכז שירות (זה מספיק רציני ומחייב כשלעצמו).
לנהג, הדגשנו את הסימפטום שעלול להצביע על התופעה, שהנו חריג ומספק להנעה לפעולה".

נדגיש שאנשי 'מאיר' לא ענו לשאלתנו מדוע זומנו לתיקון בישראל רק חלק מן הדגמים שזומנו באירופה ובארה"ב, והם לא הסבירו מדוע הנוסח שפרסם משרד התחבורה לציבור באתר הרשמי של מדינת ישראל זהה לנוסח שהם עצמם שלחו בהודעה שלהם לעיתונות.

דגם הרכב שלכם זומן לתיקון בעולם אבל לא בישראל? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

5 דברים שחשוב לדעת על ריקול ברכב שלך ועל הרשלנות של משרד התחבורה

מה זאת "קריאה לתיקון"?

מיליוני מכוניות עם כריות אוויר מסוכנות נקראות לתיקון, ומה עם הרכב שלך?

The post הונדה מציגה: כשר אבל מסריח מדלק appeared first on TheCar.

ערוץ השידור הלאומי הסיני CCTV, שמדברר לעולם אל הלכי הרוח ואת תוכניות העבודה של הממשלה הסינית הפדרלית (למעשה – המפלגה הקומוניסטית), ענה השבוע על השאלה הזאת כאשר הביא את דבריו של גו פינג, סגן יו"ר הוועדה לפיקוח וניהול נכסים בבעלות המדינה, לגבי "התוכנית של ממשלת סין לשיפור התחרותיות של יצרניות הרכב שבבעלות המדינה".

ברמת הכותרת: ממשלת סין מוציאה בקרוב לפועל תוכנית שתגרום ל"ארגון מחדש" ולמיזוגים של יצרניות הרכב הממשלתיות בסין. על הפרק: מיזוג אפשרי בין שתי ענקיות הרכב דונגפנג וצ'אנגאן.

ברקע הדברים צריך להזכיר שסין נמצאת כעת בעיצומו של משבר כלכלי שנגרם בגלל התפוצצות בועת נדל"ן, ושוק הרכב הסיני – הגדול ביותר בעולם – סובל מאז אחרי הקורונה ממאבקי מכירות ומחירים, ולאחרונה גם מהכבדת המכסים של אירופה וטאבו מוחלט בארצות הברית.

בניסיון להיחלץ מן המשבר הכלכלי תומכת ממשלת סין בסובסידיות לרכישת רכב, ובה בעת מאשימה את חלק מיצרניות הרכב בהתנהלות אגרסיבית בתחום המכירות, שבאה על חשבון הכנסות ורווחים.

גו פינג נאם לאחרונה בפורום EV100 שנערך בעיר בייג'ינג ואמר שם בין השאר ש"יש צורך בארגון מחדש (של יצרניות הרכב) כדי לשפר את התעשייה, ושממשלת סין מתכוונת לשלב את יצרניות הרכב הממשלתיות ב"רשת החדשנות העולמית" של המדינה הפדרלית.

לדבריו, שוק הרכב עובר טרנספורמציה בתחומי האנרגיה ו"הרכב החכם", והלחץ על יצרניות הרכב המסורתיות גובר. "שילוב משאבים של יצרניות רכב בניהול מרכזי יכול לייעל את שרשראות האספקה התעשייתיות, להשיג יתרונות לגודל ולהפחית את עלויות המחקר והפיתוח ואת עלויות הייצור".

נכון להיום יש שלוש יצרניות רכב סיניות שנוצרו במקור על-ידי המדינה, והממשלה הפדרלית שולטת בהן באופן ישיר: דונגפנג, צ'אנגאן ו-FAW.

בנוסף, יצרנית הרכב SAIC נשלטת על-ידי ממשלת שנחאי, יצרנית הרכב BAIC נשלטת על-ידי ממשלת בייג'ינג, GAC נשלטת על-ידי ממשלת גוואנג'ו, צ'רי נשלטת על ידי ממשלת מחוז אנהוי ואילו JAC נשלטת על-ידי ממשלת מחוז חייפי.

מה שמשותף לכל שמונה היצרניות האלה הוא ראשית לכל הגודל והמורכבות המבנית, כמו גם הניהול הממשלתי שמקשה על קבלת החלטות יעילה ומהירה ועל היכולת להתחרות בתנאי שוק.

בתחילת השבוע, במה שעשוי להיות צעד מתואם (או צירוף מקרים קוסמי) – ביצעו גם דונגפנג אוטומוטיב וגם צ'אנגאן אוטומוטיב "ארגון מחדש" של מבני הבעלות בכל אחת משתי החברות.

באותו מעמד הצהירו קברניטי דונגפנג שבעלת השליטה בה (Dongfeng Motor Corp), תבצע "ארגון מחדש יחד עם חברות ממשלתיות מרכזיות אחרות", ושזה עשוי לשנות את מבנה הבעלות והשליטה בחברה אבל "לא ישפיע על השליטה בפועל". ממש באותו יום פרסמה צ'נגאן אוטומוביל הודעה דומה בנוגע לארגון מחדש של בעלת השליטה העקיפה שלה (China South Industries Group Corp).

אנליסטים בסין טוענים שפעולות השינוי ברישומי בעלי המניות מכינים את הקרקע למיזוג אפשרי בהנחיית המדינה, וזה מתכתב היטב עם דבריו של גו פינג לפיהם הממשלה מתכוונת לעודד ולתמוך בכך שחברות ממשלתיות יבצעו השקעות איכותיות כמו גם מיזוגים ורכישות במטרה "לחזק את השליטה במשאבי הליבה התעשייתיים ובטכנולוגיות מפתח".

את ההצלחה הפנומנלית של תעשיית הרכב הסינית צריך לייחס לפעולה ממשלתית מאורגנת, מתוכננת, יעילה וכזאת שמבוצעת בפועל בהתאמה לתוכניות ארוכות טווח שמאגדות משאבים לאומיים – אבל קל להבחין בכך שחברות פרטיות משגשגות באטמוספירה הזאת הרבה יותר מן החברות הממשלתיות.

ממשלת סין לא מעוניינת "לשפוך את המים עם התינוק" ולהפסיד את היתרונות לגודל של ענקיות הייצור התעשייתי שלה, אבל לקברניטיה ברור שאין היגיון וגם אין צורך לתמוך במאות מותגים שמייצרים מוצרים די דומים.

לקריאה נוספת:

סכנה ברורה ומיידית: המכונית הבאה שלך תהיה סינית

כל האמת על תקן טווח הנסיעה הסיני CLTC לרכב חשמלי

מחקר חדש: מנוע הבעירה יהרוג את תעשיית הרכב האירופאית

The post הנה זה מתחיל: יצרניות רכב סיניות מתאחדות בהוראת הממשלה appeared first on TheCar.

המחשבות באותה תקופה היו יותר בכיוון של ליהנות מנהיגה במכונית אירופאית קטנה ושובבה במעלה ובמורד 'דרך פרויד', או להגיע בבטחה לעבודה ולסידורים רגילים, בהם גם מועדון הספורט בו הוא מתאמן בעקבות התקף לב שעבר.

מכיוון שיוסף מקפיד לטפל ברכב "לפי הספר" זכתה ה-208 האפורה והמתוקה לביקור שנתי במוסך מורשה יבואן, ולטיפולים לא זולים לפי הוראות היצרן.
מאז שיוסף קילף את הניילונים מן המושבים ועד היום נסעה ה-208 שלו רק כ-6,000 קילומטרים בשנה, ובאף ביקור במוסך לא הוצע לו להחליף את חגורת התזמון – זאת שבמקור הייתה אמורה להחזיק 180,000 קילומטרים או 10 שנים.

לפני מספר חודשים החל המנוע של ה-208 לצרוך שמן, וכל מי שעקב אחרי השתלשלות "פרשת מנועי פיורטק" מכיר את התופעה הזאת כאחד המאפיינים הידועים שמבשרים רע.

כמו רבים מבעלי פיג'ו, סיטרואן ואופל בישראל גם יוסף לא ידע שקיימת תקלה סדרתית או כשל הנדסי במנועים כמו שלו, אבל כאשר הוא ביקר בינואר האחרון במוסך שבו טיפל הוסיפו לדבריו למנוע "כמות גדולה" של שמן מבלי לחייב אותו בתשלום. לדבריו, נאמר לו שהמנוע זקוק לשיפוץ שיעלה 15,000 שקלים – אבל זה היה רק החלק הראשון (והכואב יותר) של ההפתעה.

החלק המפתיע באמת הגיע כאשר יוסף פנה לשירות הלקוחות של היבואנית. לטענתו – בשיחת טלפון עם נציגת השירות היא הכחישה את העובדה שהוגשה בישראל תובענה ייצוגית בנוגע למנועים אלה והכחישה גם שקיימת בהם תקלה סדרתית ידועה ונרחבת.

כידוע – וכפי שפרסמנו כאן – תובענה ייצוגית בקשר למנועי פיורטק הוגשה גם הוגשה – ומדובר בתופעה ידועה ונרחבת בארץ ובמדינות נוספות.

בהמשך הוסיף יוסף להתכתב עם שירות הלקוחות אבל לטענתו באף שלב לא הוצע לו שיצרנית הרכב או היבואנית ייקחו אחריות על הכשל ויתקנו את המנוע על חשבונן.

כפי שפרסמנו כאן, בעלת הבית של פיג'ו – קבוצת סטלנטיס לקחה באירופה אחריות על כשל מנועי פיורטק, הגם שרק אחריות חלקית. החברה העלתה באירופה פלטפורמה אינטרנטית להגשת תביעות אחריות ועל אף שהדרך שהיא מציעה אל הפיצוי המובטח רצופה מהמורות – ודאי שהיא הרבה יותר טובה מן ה"אין טיפול" המהוסס לו זכו חלק מלקוחות החברה בחו"ל קודם לכן.

בפלטפורמה האירופאית אפשר להגיש תביעות אחריות לכלי רכב ממותגי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל שיוצרו בין השנים 2012 ל-2022 וצוידו במנועי 'פיורטק' 1.0 ו-1.2 בהחרגות מסוימות.
פיצוי מוענק שם לכלי רכב שתוקנו בין ה-1 ביוני 2022 עד ל-18 במרץ 2024, והוא חל בין השאר על מנועי פיורטק מוגדשי טורבו שיוצרו בין אפריל 2014 ועד יוני 2022 – כלומר שלכל הפחות מבחינת הרכב עצמו כלולה ה-208 של יוסף פנדריך, לכאורה, בקבוצת הזכאים לפיצוי.

אלא שעד שלקיחת אחריות רשמית דומה לזאת שהוצגה באירופה תיושם גם בישראל יש בעלי רכב שלא יכולים להמתין: "אני אזרח ותיק ונכה", כתב לנו יוסף, "ואין לי את הכוחות הנפשיים לנהל נגדם (נגד היבואנית) מאבקים משפטיים".

בסך הכל אי הבנה

פנינו ליבואנית פיג'ו-סיטרואן-אופל לישראל, חברת דוד לובינסקי, וזו תגובתם:
"הרכב האמור נרכש בשנת 2016 ואחריותו הסתיימה בשנת 2019. לאחרונה הגיע רכב זה למוסך הרשת עם תלונה על תצרוכת שמן.

לאחר בדיקה ראשונית הוסבר ללקוח כי יש לבצע בדיקה מעמיקה יותר כדי לוודא רלוונטיות להרחבת האחריות. עוד הוסבר ללקוח כי רוב הסיכויים שתיקון זה יאושר בהשתתפות ואפילו מלאה במסגרת הרחבת האחריות, וכי לובינסקי תעשה כל מאמץ מול היצרן בנושא זה, אך הוא סרב לכך, בדרישה להתחייבות שהתיקון יתבצע בכל מקרה במסגרת הרחבת האחריות.
את זה לא ניתן לעשות עד מציאת הגורם לצריכת השמן המוגברת.

עלות התיקון שנמסרה ללקוח הוגדרה כהערכה בלבד למקרה ויזדקק שיפוץ מנוע שלא במסגרת האחריות".

הבנתי אתכם טוב מאוד

העברנו ליוסף את תגובת החברה והוא השיב עליה כך: "לא נאמר לי שיש צורך בבדיקות. המכונאים ידעו היטב במה מדובר. הם מילאו כמויות עצומות של שמן וסירבו לחייב אותי בתשלום למרות שהצעתי.

הם הדליקו את המנוע ראו עשן כחול יוצא מהמפלט ואמרו שהמנוע אוכל שמן ועלות השיפוץ היא 15,000 ש"ח. שאלתי אם יש אפשרות שהחברה תממן את השיפוץ והם השיבו שאחרי השיפוץ הם מתקשרים לחברה ושואלים אם היא מסכימה. אם לא, אני מחויב בעלות. כמובן שלא הסכמתי.

אף אחד לא דיבר אתי על הרחבת האחריות וכלל לא ידעתי שקיימת תקלה סדרתית והארכת אחריות. על כך למדתי רק כאשר התקשרתי למוסך אחר כדי לקבל הצעת מחיר זולה יותר, ושם נאמר לי שקיימת תקלה סדרתית במנוע. לאחר מכן התחלתי לחפש בעצמי מידע באינטרנט.

חשוב להדגיש שבמוסך מילאו על חשבונם כמות שמן גדולה וזה מדבר בעד עצמו. בנוסף, לא קיים רישום של כניסת הרכב שלי למוסך בהיסטוריית הטיפולים של הרכב, אולי מפני שמישהו לא רוצה שיהיה תיעוד לתקלה הזאת. עוד יותר חשוב להדגיש שגם בהתכתבות שלי עם החברה לא הוזכרה "השיחה הדמיונית" (שלא הייתה) במוסך.

רק לאחר שאתם פניתם לקבל את תגובת החברה התקשר אלי מנהל עבודה מן המוסך והציע לבצע טיפולים שונים ברכב. הסכמתי, בתנאי שהחברה תישא בעלות הטיפול. הוא אמר שיברר ויודיע לי. הבוקר (יום א' 30 במרץ) קיבלתי הודעת SMS מאותו מנהל עבודה לפיה תואם לי טיפול לרכב לעוד חודש, ושהוא דואג שלא אשלם".

חמש האגורות שלנו

אנחנו לא מתיימרים לבחור בין הגרסאות הסותרות אבל יש מספר עובדות שלא דורשות הוכחה והן רלוונטיות לכלל בעלי הרכב.

קשה להניח שבעל רכב יסרב להצעה לתקן את הרכב שלו במסגרת אחריות או לאפשר למוסך לבצע בדיקה על חשבון היצרנית, אבל גם אם הייתה אי הבנה במוסך – סביר שבשירות הלקוחות היו חוזרים ומציעים ללקוח את אותה הצעה – וזה לא מתועד. אם אכן נמסר ללקוח ש"לא ידוע על תקלה או על תביעה", כדבריו, זאת בוודאי התנהלות לא ראויה (שלא זכתה להתייחסות בתגובת החברה לשאלות שהפננו).

מן הפרט אל הכלל: עד היום לא פורסמה בישראל באופן רשמי ופומבי ההודעה (וההודאה) שסטלנטיס פרסמה באירופה, לא פורסמו תנאי הארכת האחריות, וכלל בעלי הרכב לא קיבלו באופן יזום מידע אודות התקלה או אפילו לגבי דרכים שבאמצעותן הם יכולים לצמצם סיכון להרס מנועים.

הרכב שלכם נפגע מתקלה סדרתית והמקרה שלכם מעניין? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

הונדה הכריזה על ריקול למשאבת הדלק אבל הלקוח נדרש לשלם על התיקון

יש לכם יונדאי או קיה עם תיבת הילוכים רובוטית? אם לא תפעלו מיד זה עלול לעלות לכם ביוקר

כשל מסוכן בהיגוי של מיצובישי אאוטלנדר החדש: ומה לגבי ניסאן?

The post נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך appeared first on TheCar.

רבים עושים שימוש מוטעה במונחים כמו "קילוואט", "קילוואט שעה" או "וולט" ו"אמפר" – וזה יוצר אי הבנות לגבי ביצועי הרכב, קצב טעינה, יעילות שימוש ועלות הבעלות הכוללת.

כתבה זאת נועדה לעשות סדר בשמונה מושגים מתחום החשמל שרלוונטיים לבעלות על רכב חשמלי, ולהסביר את ההשלכות המעשיות שלהם על בעלי הרכב.

1. הספק

אחד משני המושגים החשובים ביותר לכל בעל רכב חשמלי הוא ההספק – גם של המנוע או כלל המנועים שמניעים את הרכב וגם של עמדות טעינה שטוענות את הסוללה.

מנוע חשמלי ממיר אנרגיה, כלומר שהוא יכול לקבל אנרגיה חשמלית ולהמיר אותה לאנרגיית תנועה או להיפך: לקבל תנועה ולייצר חשמל. בשני הכיוונים אפשר למדוד "הספק" – כלומר את כמות האנרגיה החשמלית שמומרת במנוע בכל יחידת זמן (למשל שניה או שעה) כדי לבצע עבודה או פעולה.

הספק חשמלי נמדד ביחידה שנקראת ואט (Watt), וזאת מכפלה של המתח החשמלי (שנמדד ביחידה שנקראת וולט) בזרם החשמלי (שנמדד ביחידה שנקראת אמפר). קילו, ביוונית, הוא "אלף", ויחידת המידה הנפוצה ביותר בשימוש יום יומי לתיאור הספק חשמלי היא קילוואט, שמסומנת ב-KW ומשמעותה אלף וואט.

אז למה זה קצת מבלבל?

אולי מפני שכשמדובר בהספקי מנועים יש יחידת מידה הרבה יותר מוכרת ונפוצה שמתארת בדיוק את אותו דבר: כוח סוס. גם כוח סוס היא יחידת מידה שמתארת הספק, וכדי להציג את אותו ערך בקילוואטים מבצעים המרה חשבונית פשוטה שלא ניכנס אליה כאן כדי שלא להעיק.

גם לעמדת טעינה יש הספק וגם הוא מוצג בקילוואטים, אלא שבמקרה הזה לא מתואר הספק מנוע במובן של ביצוע עבודה אלא במובן של קצב העברת אנרגיה בין מקור אנרגיה לבין סוללה חשמלית או להיפך.

עמדות טעינה ציבוריות, שטוענות את הרכב בזרם ישר (DC), יכולות לספק בישראל עד כ-350 קילוואט (ובחו"ל גם הרבה יותר), אבל הספק הטעינה בפועל נקבע על-ידי מערכת ניהול הסוללה ששולטת בהספק שהסוללה מסוגלת לקבל.

עמדות טעינה ביתיות טוענות בזרם חילופין (AC) ובהספקים נמוכים משמעותית, ומכיוון שהסוללה ומערכת ההנעה ברכב פועלת עם זרם ישר נדרש ממיר שהופך את הזרם הרגיל של רשת החשמל הארצית (AC) לזרם ישר.

חשוב לדעת שישנם כלי רכב שלא מסוגלים לנצל את מלוא ההספק אפילו של עמדות ביתיות ועוד יותר חשוב לדעת שהמשמעות המעשית היא שצריך להכיר את יכולות הטעינה של רכב שבו מתעניינים. ככל שעמדת הטעינה ומערכת ניהול הסוללה מאפשרות קצב טעינה גבוה יותר – כך מצטמצם משך הזמן שנדרש כדי לטעון סוללה, בין אם בעמדה הביתית ובין אם בעמדה ציבורית.

2. תכולת אנרגיה

המושג השני החשוב ביותר לבעלי רכב חשמלי הוא תכולת האנרגיה של הסוללה ברכב (או "קיבולת סוללה") שנמדדת בקילוואט-שעה, ואפשר להתייחס אליה כאל "כמות של אנרגיה חשמלית". מה שמבלבל במושג הזה זה ראשית לכל השימש החוזר במושג "קילוואט" וגם ההתייחסות למשך זמן של שעה.

מפני שאם רוצים לפשט דברים אפשר היה לחשוב על קילוואט-שעה כמו על הנפח של מיכל הדלק ברכב שלכם, למרות שנפח מחושב בליטרים ובכלל לא קשור לזמן…

בניסיון להמחיש את הדברים בדרך אחרת אפשר לחשוב על הדלק במיכל לא כמו על נוזל שממלא נפח אלא על האנרגיה הפוטנציאלית שהנוזל הזה מכיל (כמה עבודה הבנזין הזה יכול לעשות).

אז מה זה "קילוואט-שעה"?

קילוואט-שעה היא מידת כמות אנרגיה. זאת לעומת "קילוואט", שמייצג מידת כוח. ה"אנרגיה" מתארת את הפוטנציאל להספק או לייצור עבודה, ואילו הכוח הוא ההספק עצמו – קצב הייצור של עבודה או הקצב שבו מנוע או צרכן אנרגיה אחר משתמש באנרגיה.

כאשר סוללה של רכב חשמלי מספקת קילוואט אחד במהלך שעה שלמה מתרוקנת ממנה אנרגיה שוות ערך לקילוואט שעה, וגם להיפך: אם טוענים לתוך הסוללה הזאת במשך שעה אנרגיה בהספק של קילוואט אחד נוסף לה קילוואט-שעה אחד (וכמובן שלצורך הפשטות אנחנו מתעלמים מאובדני האנרגיה).

3. זרם חשמלי

זרם חשמלי הוא תנועה של אלקטרונים בתוך מוליך והוא נמדד ביחידה שנקראת 'אמפר'. היות שקשה לדמיין אלקטרונים מתרוצצים בתוך כבל מתכת אפשר לחשוב על צינור גומי שמשקים איתו את הגינה, ובמיוחד על הקוטר של הצינור.

ככל שהקוטר גדול יותר כך אפשר להעביר דרך הצינור יותר מים ביחידת זמן, וככל שה"אמפר" גבוה יותר גם קצב הזרימה של הזרם החשמלי או כמות המטען החשמלי שעובר בו בכל רגע גבוהים יותר.

ברשת החשמל הביתית ישנם מעגלים ("צינורות") שמספקים בדרך כלל עד 16 אמפר, ואם צריכת החשמל גבוהה יותר יש נתיך ("פיוז") שקופץ כדי שהמוליכים לא יתחממו יתר על המידה. ישנם גם מעגלי 25 אמפר אבל כאשר רוצים לצרוך כמויות גדולות יותר של חשמל עושים שימוש ברשת ביתית תלת-פאזית, אשר תומכת במעגלים שמספקים יחד 32 אמפר, כלומר זרם חזק יותר.

בהתאם לכך ישנם מטענים ועמדות טעינה ביתיות שמספקות בדרך כלל בין 16 ל-32 אמפר. ככל שמתאפשר זרם גבוה יותר כך אפשר לצרוך יותר אנרגיה ביחידת זמן. למשל, אם התשתית הביתית מאפשרת להגיע רק ל-16 אמפר – הספק הטעינה יהיה נמוך וכך גם קצב הטעינה.

4. זרם ישר וזרם חילופין

אמרנו – זרם חשמלי הוא תנועה של אלקטרונים בתוך מוליך, ובמעגלים הפשוטים ביותר זורם זרם ישר (Direct current) שהוא זרימה חד-כיוונית של מטען חשמלי, למשל דרך מוליך כמו חוט מתכת, וגם דרך מוליכים למחצה, מבודדים, או אפילו דרך ריק (ואקום).

שימוש ראשון בזרם חשמלי ישר (DC) בוצע כבר בשנת 1800 על-ידי הפיזיקאי האיטלקי אלסנדרו וולטה וכ-70 שנים לאחר מכן החלו להפיק זרם כזה בתחנות כוח. ברשתות חשמל ארציות נעשה כיום שימוש בלעדי בזרם ישר בכבלים תת-ימיים למרחקים ארוכים, ושימוש אלטרנטיבי נעשה בו לצורך העברת כמויות גדולות במיוחד של אנרגיה, להנעת חלק מן הרכבות החשמליות ועוד. סוללות ולוחות סולאריים פועלים אך ורק בזרם ישר.

זרם ישר משמש גם בכל כלי הרכב בעולם, כולל אלה עם מנועי בעירה: מערכת ה-12 וולט ברכב – החל מן המצבר והמתנע וכלה בבקרת האקלים – פועלות בזרם ישר למרות שהוא נוצר במקור באלטרנטור שמייצר זרם חילופין. מן האלטרנטור מוזרם החשמל למיישר זרם שהופך אותו לזרם ישר.

ברכב חשמלי יש בדרך כלל שתי מערכות זרם ישר: אחת, במתח של 12 וולט, מספקת חשמל לכל צרכני החשמל שקיימים בכל כלי רכב, והמערכת האחרת, שפועלת בדרך כלל במתח של כ-200-800 וולט, מספקת כוח למערכת ההנעה של הרכב.

בראשית עידן ייצור החשמל לא התאפשר להפחית בדרך יעילה את המתח של זרם ישר כך שיהיה אפשר להשתמש בו במכשירי קצה ביתיים, ולכן נעשה שימוש בזרם חילופין (Alternating Current), שהוא זרם חשמלי שמשנה כיוון וגודל ברציפות. זרם חילופין (AC) מאופיין במחזור שצורת הגל שלו היא סינוס שבמחצית התקופה החיובית שלו תואמת כיוון אחד ("חיובי") ולהיפך. בכל רחבי העולם מופצת אנרגיה חשמלית ברשתות החשמל הארציות כזרם חילופין מכיוון שזאת השיטה היעילה ביותר להעברת כוח דרך קווי חשמל מבחינת אובדני אנרגיה ומינימום יצירת חום כתוצאה מן ההתנגדת של המוליך (חוט החשמל).

הזרם שמספקת חברת החשמל לבית או לעסק שלכם הוא זרם חילופין (AC), וזה גם סוג הזרם שמספקת עמדת הטעינה הביתית לרכב החשמלי. היות שמערכת החשמל ברכב עושה שימוש בזרם ישר (DC) – נעשה שימוש ב"מיישר זרם" שמבוסס על רכיבים אלקטרוניים שמאפשרים לזרם לזרום רק בכיוון אחד.

5. מתח

כאמור, הספק חשמלי הוא המכפלה של המתח החשמלי שנמדד ביחידה שנקראת וולט בזרם החשמלי שנמדד ביחידה שנקראת אמפר. אם מגבירים את המתח החשמלי בלי לשנות את הזרם מקבלים יותר הספק, וכך גם אם מגדילים את הזרם בלי לשנות את המתח.

ההספק החשמלי – מכפלת המתח בזרם, נמדד ברגע ספציפי, וכאשר מכפילים את המידה הזאת ביחידת זמן מתקבלת כמות האנרגיה שנצרכת או נאגרת (שנמדדת בקילוואט-שעה).

נשים בצד את ההגדרה הפיזיקלית ונתייחס למתח חשמלי כאל "לחץ" שמניע מטען חשמלי דרך מוליך, ולשם הפשטות נחזור אל צינור ההשקיה ונחשוב על לחץ המים שבתוכו. ככל שהלחץ הזה עולה בלי לשנות את הזרם כך "זורמת" במוליך יותר אנרגיה.

המתח המקובל ברשת החשמל הישראלית הוא 220 וולט (לעומת 110 וולט בארה"ב וביפן), וזה גם מתח העבודה המקובל בעמדות טעינה ביתיות עם זרם חילופין (AC).

תחום נוסף שבו אנחנו פוגשים מתח חשמלי הוא הארכיטקטורה החשמלית של כלי הרכב. למשל, BYD הציגה לאחרונה ארכיטקטורה של 1,000 וולט, ואחד היתרונות שלה הוא שהיא מאפשרת להשיג הספקים גבוהים תוך שימוש בזרם נמוך יותר (מפני שהספק הוא מכפלת המתח בזרם), וכך גם לגבי טעינה של הסוללה.

זרם נמוך מאפשר להשתמש במנועים קטנים יותר פיזית ובכבלים דקים וקלים יותר וכך לייצר פחות חום ולחסוך במשקל הכולל.

6. סוג חיבור וקצב טעינה

בהתאם לסוג הזרם – ישר או חילופין – ישנם שני סוגי חיבורים בין רכב חשמלי לבין עמדת טעינה. משתמש טיפוסי ברכב חשמלי טוען את הרכב שלו רוב הזמן בעמדה ביתית שמחוברת לתשתית זרם חילופין (AC) והחיבור הנפוץ ביותר לעמדה כזאת נקרא TYPE 2 ונמצא משני הצדדים – גם בעמדת הטעינה (אלא אם החיבור אליה קבוע) וגם ברכב עצמו.

תיאורטית קיים גם חיבור TYPE 1 שהיה נפוץ יותר בארה"ב ובמספר מדינות וכדי להתאים בינו לבין עמדת טעינה ציבורית או ביתית נדרש מתאם או כבל עם מתאם. בטעינה כזאת, שהיא איטית מאוד אך מתאימה לכלים תפעוליים שונים, נעשה שימוש ב"מטען סבתא" (בהספק של כ-2.3 קילוואט) או במטען ביתי (בהספק של כ-3.6 קילוואט) ושניהם פועלים על תשתית חד פאזית עם זרם חילופין (AC). ההספק המרבי של טעינה ברמה 1 הוא 7 קילוואט.

טעינה ברמה 2 (TYPE 2) היא כאמור הנפוצה ביותר ומבוצעת באמצעות עמדות טעינה ביתיות או ציבוריות שמאפשרות קצב טעינה של בין 7 ל-22 קילוואט וגם הן פועלות עם זרם חילופין (AC).

בטעינה ברמה 3, שנקראת גם "טעינה מהירה", נעשה שימוש במטעני זרם ישר (DC) בעמדות ציבוריות. מטענים כאלה בישראל מספקים יותר מ-43 קילוואט, והעמדות החזקות ביותר שהותקנו עד היום אצלנו מספקות מקסימום 350 קילוואט.

תקן הטעינה הנפוץ ביותר בישראל הוא CCS2 אולם קדם לו תקן יפני שנקרא CHAdeMO, והוא עוד עשוי לעשות קאמבק בעתיד. ברבות מעמדות הטעינה הציבוריות בישראל יש תקעים לשני התקנים.

7. טווח נסיעה

זה כמובן לא מושג שלקוח מתחום החשמל אבל הוא מאוד רלוונטי ועושה שימוש במונחים שנזכרו כאן.

בקירוב, כאשר יודעים מהי תצרוכת האנרגיה הממוצעת של מכונית חשמלית – שנמדדת בקילוואט, ויודעים מה תכולת האנרגיה של הסוללה, שנמדדת בקילוואט-שעה – אפשר להעריך מה יהיה טווח הנסיעה המרבי של אותה מכונית עם סוללה טעונה, אם כי לעולם לא כדאי להגיע למצב שבו הסוללה התרוקנה לגמרי.

לדוגמה, למכונית שצורכת בממוצע 20 קילוואט-שעה ל-100 ק"מ ויש לה סוללה עם תכולת אנרגיה של 80 קילוואט-שעה – יש טווח נסיעה תיאורטי של 400 קילומטרים וטווח ריאלי של כ-360 קילומטרים בהנחה שלא רוצים להזיק לסוללה או להישאר עם הלשון בחוץ.

ההתייחסות אל כמות החשמל שנצרכת בכל קילומטר או 100 קילומטרים של נסיעה דומה מאוד למה שכולנו מכירים בעולמות מנועי הבעירה כ"תצרוכת דלק". במקום לחשוב על כמות הבנזין או הסולר שנשרפים בכל קילומטר או 100 קילומטרים אפשר לחשוב על "תצרוכת אנרגיה", ובמידה רבה היא מושפעת מאותם תנאי נסיעה: כאשר מאמצים את המנוע צורכים יותר אנרגיה.

טווח הנסיעה נקבע על ידי כמות האנרגיה הזמינה לשימוש שנמצאת בסוללה (ונמדדת בקילוואט-שעה) ובתצרוכת החשמל שנקבעת על-ידי רגל ימין של הנהג או הנהגת ונמדדת ב"וואט-שעה לקילומטר" או "קילוואט-שעה ל-100 קילומטר". שני ההבדלים הגדולים, אגב, הם ראשית לכל שברכב חשמלי יכולה אותה רגל ימין גם "לייצר" אנרגיה, לפחות במידה מסוימת: כאשר בולמים את הרכב – חלק מההאטה שלו מבוצעת על-ידי בלימה רגנרטיבית שמייצרת חשמל ומחזירה אותו לסוללה. בנוסף, כאשר עומדים בפקק "משלמים" בעיקר על מיזוג האוויר אבל לא על מנוע שפועל בסרק.

8. מצב הטעינה

מצב הטעינה (SOC) מתאר את "רמת הטעינה" הנוכחית בסוללה של הרכב החשמלי, או את כמות האנרגיה שנותרה בסוללה, והוא מבוטא בדרך כלל באחוזים ביחס לסוללה טעונה במלואה.
למען הנוחות אפשר להתייחס לנתון הזה כמו אל מד דלק בכל רכב עם מנוע בעירה, ולקבל תחושה של כמה הסוללה "מלאה" בכל רגע נתון.

מכירים מונחים חשובים נוספים שכל בעל רכב חשמלי חייב להכיר – או דרך הצגה נוחה יותר של אלה שהצגנו כאן? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

כל האמת על תקן טווח הנסיעה הסיני CLTC לרכב חשמלי

איך לא חשבו על זה קודם? טסלה פיתחה מערכת ניהול תור

סיבה למסיבה: עיריית ירושלים הקימה 4 עמדות טעינה חינמיות לרכב חשמלי

The post מה זה חשמל? שמונה מונחים שכל בעל רכב חשמלי חייב להכיר appeared first on TheCar.

הקביעה התקדימית הזאת חשובה מאוד לכל אחד מאזרחי ישראל ראשית לכל מפני שהוא חושף שוב את הסכנה שכרוכה בכך שמשרד התחבורה לא מבצע את תפקידו ומאפשר ליצרניות רכב לקבוע מתי מתחשק להן לתקן תקלות בישראל ומתי לא.

השופט נאוי מתבסס על עדים שהעידו בפניו ומוכיח – אם בכלל נדרשה הוכחה כזאת – שיצרניות רכב פועלות בהתאם לשיקולים הכלכליים והאופרטיביים שלהן ובמקרה שלפנינו לא נלקח בחשבון הסיכון לאזרחי ישראל. כפועל יוצא מקעקעת הקביעה החדשה את אחת ה"מוסכמות" הקשות והשגויות ביותר בתביעות ייצוגיות בתחום הרכב בישראל שלפיה תובעים לא יכולים להסתמך על תיקונים שיצרניות רכב מבצעות בחו"ל. זאת במקום שהיצרניות הן אלה שתידרשנה להסביר האם יש הבדלים בין כשל סדרתי בחו"ל לבין כשל דומה שמתגלה בישראל.

כדי להבין את החשיבות ההיסטורית של הקביעה הזאת צריך להזכיר שרובן המכריע של תובענות ייצוגיות בתחום הרכב בישראל לא מגיע לעולם לשלבי הוכחות. רק לעיתים נדירות מתאפשר לשופטים להתעמק בראיות ולגבש באמצעותן תובנות בעלות השפעה רוחבית.

במקרה זה נדרש השופט עוז ניר נאוי לקבל החלטה אם לאשר תובענה ייצוגית כנגד מרצדס בנושא כריות האוויר הקטלניות מתוצרת טקאטה, ולאחר ששמע עדויות שונות הוא החליט – בצעד חריג לכשעצמו – לאשר את התובענה.

למען ההקשר הכולל נזכיר שרוב יצרניות הרכב האירופאיות התעכבו מאוד בביצוע ריקול להחלפת כריות האוויר הקטלניות מתוצרת טקאטה במכוניות שיוצרו באירופה, וחלקן לא השלים את התהליך עד היום. על רקע זה הגיש עורך הדין דוד מזרחי בשנת 2019 בקשות אישור לתובענות ייצוגיות כנגד חמש יצרניות רכב וחמש היבואניות שמייצגות אותן בישראל. רוב היצרניות החלו לבצע החלפות של כריות אוויר והגיעו להסדרי פשרה בהליך המשפטי.

מרצדס, בשונה מרוב היצרניות האחרות, סרבה להכיר באחריותה או להגיע להסדר פשרה, ועל אף שבשלב מסוים גם היא החלה להחליף כריות מסוכנות כאלה בישראל – היא המשיכה בנתיב המשפטי בניסיון להביא למחיקת התביעה כנגדה.

מרצדס נשארה לבד

בהליך כנגד מרצדס השתתף לצד עו"ד מזרחי גם עורך הדין תומר אפלדורף ולנוכח המלחמה בישראל נאלצו השניים לבצע בבריטניה את חלק מחקירות העדים מטעם מרצדס.

נזכיר שהטענה המרכזית בתביעה היא שבמרצדס זלזלו בערך חי אדם בישראל ולמרות שלכל המאוחר כבר בשנת 2014 הם ידעו אודות הסכנה שנשקפת לנהגים ולנוסעים בגלל הכריות הקטלניות מתוצרת טקאטה – ובמיוחד בארצות לחות וחמות כמו ישראל – הן לא פעלו כדי לבצע ריקול ולהחליף את כריות האוויר.

יתרה מכך: בתביעה נטען שיצרניות הרכב האירופאיות הוסיפו לרכוש כריות אוויר פגומות מחברת טאקאטה ולהתקין אותן – והכל ממניעים כלכליים ותפעוליים, והן המשיכו למכור לציבור בישראל מכוניות כאלה בלי ליידע אודות קיום התקלה.

נציגי מרצדס טענו בתגובה שיש למחוק את התביעה בטענה שהיא לא מבוססת על "תשתית ראייתית מינימלית" ולא נתמכת על ידי חוות דעת של מומחה. בנוסף הם טענו גם שלא נגרם לבעלי הרכב כל נזק ולא ידוע על אף מקרה שכרית אוויר מתוצרת טקאטה פצעה או הרגה נוסע או נהג במרצדס. נציגי מרצדס גם טענו שבמהלך השנים הם ביקשו וקיבלו מטקאטה מידע לפיו הכריות שנמכרו להם לא כלולות בקבוצות הסיכון, ושמקרים ראשונים שבהם דווח על פגמים במנגנוני ניפוח מתוצרת טאקאטה היו בכריות שבהן היא לא עשתה שימוש.

כדי לפשט דברים נאמר גם שבדגמים שונים של מרצדס הותקנו מנגנוני ניפוח מדגמים שונים ושבשנת 2015 הכריח מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני את טקאטה לבצע ריקול לאחד הדגמים האלה שהותקן בכלי רכב מסחריים מסוג ספרינטר.

עם זאת, בתחילת שנת 2016 הכריח מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני את טקאטה ואת כל יצרניות הרכב שהשתמשו בכריות אוויר מתוצרתה לבצע ריקול גם לסוג השני של מנגנוני ניפוח, כזה שמותקן גם במכוניות נוסעים מתוצרת מרצדס. בעקבות זאת ביצעה מרצדס קריאה לתיקון של 840,000 מכוניות נוסעים בארצות הברית, אבל לא קראה לתיקון של מכוניות דומות בישראל. במקביל, מרצדס ביצעה קריאה דומה לתיקון גם באוסטרליה אבל לא בגרמניה, ורק בשנת 2019, לאחר הגשת התביעה בישראל, החלו אנשיה לבצע קריאה לתיקון כלל עולמית של כריות האוויר האלה.

בתגובה לתגובת מרצדס טענו עורכי הדין מזרחי ואפלדורף שמרצדס "נתפסה בתשובתה בשקר מהותי שיש בו בכדי לדחות את גרסתה", שהיא ביצעה ריקול חלקי בישראל בשנים 2017 ו-2018, ושלאחר הגשת הבקשה הייצוגית הם החלו לבצע ריקול כולל גם בישראל (באחור של כשלוש שנים לאחר ארה"ב).

באמצע השנה שעברה התקיימו ישיבות הוכחות באמצעות היוועדות חזותית, ומטעם מרצדס העידו בין השאר מומחה בשם מארק וורנר ומומחה נוסף, פרופסור רודולפו שונבורג.

בסיכומים לאחר מכן נטענו טענות שונות ואחת המעניינות בהן היא שהעדים שהעידו מטעם מרצדס לא רק שלא ביססו את טענותיה אלא להיפך, ושהוכח שמרצדס "נוקטת במדיניות של שקר והסתרה". עוד נטען שמרצדס לא העמידה את העדים הרלבנטיים בדגש על הגורם שאחראי על ביצוע ריקולים. מרצדס, מנגד, טענה שהיא השלימה את ביצוע הריקול בישראל ושלא נגרמה פגיעה בבעלי רכב בארץ.

פריצת דרך שיפוטית

לאחר שהשופט נאוי שמע את העדים וקרא את הטענות, התשובות והסיכומים, הוא החליט לאשר את התובענה כייצוגית. הוא אף קבע ששמיעת העדים ביססה וחיזקה את טענות התביעה בעוד שתשובת מרצדס מדגישה את השאלה מדוע היא לא ביצעה ריקול בשנים שלאחר הקריאה לתיקון בארצות הברית, ולפני הגשת התביעה בישראל.

כאן מגיע השופט נאוי למסקנה חשובה וקובע ש"אמנם, קיומם של הליכי ריקול במדינות אחרות אינם מלמדים בהכרח על קיומה של תקלה סדרתית המצדיקה קריאה חוזרת אף במדינתנו. עם זאת, התנהלותה של המשיבה עצמה, במסגרת הדיון בבקשת האישור, הביאה אותי למסקנה כי… יש מקום לאשר את הבקשה, ולהמשיך ולברר את התובענה כייצוגית… התמונה שעלתה מהחקירות הנגדיות חיזקה ביתר שאת את התשתית הראייתית, ולא נסתרה טענת המבקש בדבר קיומה של תקלה בכריות האוויר, תקלה אשר, למצער לכאורה, בשלב זה לא ניתן לשלול כי מדובר בתקלת בטיחות סדרתית המצדיקה ביצוע "ריקול".

חשוב מכך: השופט נאוי מצטט את נוסח "חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב" אשר אמור היה להסדיר את הליך הקריאה לתיקון רכב בישראל, אבל בפועל יוצר לקונה מסוכנת היות שהוא חל לכאורה רק על יבואניות הרכב ולא על יצרניות הרכב.

החלק שעוסק ב"תקלת בטיחות סדרתית" מגדיר תקלה כזאת כ"כתקלה סדרתית ברכב הקשורה לפעולת הרכב, שלדעת יצרן הרכב עלולה לגרום סיכון בטיחותי למשתמשים בו או לכלל הציבור ולפיכך הודיע עליה היצרן" – ובך טמונה בעיה קשה היות שהחוק מניח אך ורק בידי יצרניות הרכב את ההחלטה מתי לבצע או לא לבצע תיקוני תקלות מסוכנות.

השופט נאוי – לאחר ששמע את העדים וקרא את הטענות והתגובות – נכנס באופן ישיר בשתי הלקונות האלה וקובע שלפי מיטב השיפוט שלו הוכיחו התובעים שקיימת "אפשרות סבירה" לקיומה של תקלה סדרתית – ובכך למעשה הוא מעקר את התקלה שיצר חוק שאותו יזם משרד התחבורה.

"כאמור", כותב השופט נאוי, "אין די בקיומו של הליך ריקול במדינה אחרת כדי ללמד על תקלת בטיחות סדרתית בפרט שבענייננו הרגולטור בגרמניה לא סבר כי יש צורך בכך. אלא שצבר האירועים כמו גם מצגי המשיבה, בין היתר, בארה"ב, מלמדים כי גם היא סברה כי התקלה שקיימת היא תקלה משמעותית המחייבת התערבות, בדיקה והחלפה, וזאת הרבה קודם לשנת 2019. (מרצדס) לא הוכיחה את טענתה כי רכביה שונים מרכבים של יצרניות רכב אחרות, ובעיקר – לא הוכיחה את טענתה כי הרכבים בישראל שונים מן הרכבים בהם היא עצמה ביצעה קריאות חוזרות במדינות אחרות בעולם. כפי שהבהרתי לעיל, סבורני כי נטל ההוכחה בעניין זה צריך להיות מוטל על (מרצדס)".
בהמשך מתייחס השופט לתצהירים ולעדויות של אנשי מרצדס וקובע שהאירועים השונים בפרשת טקאטה "לכל הפחות היו צריכים להדליק נורות אדומות" במרצדס כבר משנת 2013 בדבר קיומה של תקלה שעלולה לגרום לסיכון בטיחותי.

עוד הוא קובע שיש להיאחז בקביעה של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני לפיה כריות אוויר מתוצרת טקאטה הופכות למסוכנות כתוצאה מחשיפה לחום וללחות וזאת בלי קשר למפעל שבו יוצרו מנגנוני הניפוח שלהן.

מותר להניח שלפחות חלק מן המשקל הראייתי ששכנע את השופט נאוי לבצע "אובר-רולינג" על הקביעה שנוחה למרצדס מגיע מן העדות של פרופסור שונבורג במהלך חקירתו, שבה התברר שהיצרנית ביצעה ריקולים במדינות נוספות בעולם מעבר לארה"ב ואוסטרליה, למשל ביפן ובקנדה. שונבורג לא ידע להסביר מדוע עובדה זאת לא פורטה על ידי מרצדס, ולא מיותר להזכיר שבמסגרת קריאות אלה הוחלפו כריות אויר בכשני מיליון מכוניות מרצדס ברחבי העולם.

אם היה ספק בעיני מישהו לגבי כך ש"אסור לתת לחתול לשמור על השמנת", ושגם בתי משפט לא צריכים לסמוך על הצהרות יצרניות הרכב בלי לבחון אותן, ומדוע אין להותיר בידי היצרניות את השיקול הבלעדי אם לבצע או לא לבצע ריקול בישראל – באה עדותו של איש מרצדס ומסלקת אותו.

העד שונבורג העיד שמנגנוני הניפוח בארה"ב זהים למנגנוני הניפוח שהותקנו בישראל, ועל כך תוהה השופט נאוי "מדוע המתינה (מרצדס) לביצוע הריקול בישראל כל כך הרבה שנים. שונבורג לא הצליח לספק תשובה לשאלה מדוע חברה שהבטיחות אצלה מעל לכל, אינה מבצעת ריקול בכל המדינות בהן מותקנות אותן מערכות, כאשר אלה מוחלפות במדינות אחרות. לא כל שכן, כאשר מדובר במדינה חמה ולחה כישראל, אשר על פניו, היא מדינה בעלת מאפיינים המגבירים את הסכנה שבכריות האוויר".

השופט נאוי "מפרק" גם את עדותו של עד ההגנה השני של מרצדס, מארק וורנר, וקובע שהיא דווקא מחזקת את התהיות מעבר לכך שהיא "התבררה כשטחית ולא ממצה". לדבריו, "ראשית, המדגם המייצג בבסיס חוות דעתו, אשר נטען לגביו כי כלל מנגנוני ניפוח רבים, התברר כמדגם של 30 יחידות בלבד. זאת, כאשר לטענתו קריעת כרית האוויר היא מקרה נדיר יותר מפגיעת ברק. וישאל השואל, כיצד ניתן באמת לבסס בחינה כלשהי על 30 יחידות בלבד?!

זאת, אגב, לא הייתה הבעיה היחידה שעולה מעדותו של עד זה (אך תקצר היריעה), ועל דבר אחד לא כדאי לוותר מפני שהוא יורד לשורש התפיסה הפרובנציאלית שנהוגה בישראל כאילו שיצרניות הרכב "יודעות יותר טוב מכולם".

"(העד) וורנר", כותב השופט נאוי, "ניסה להסביר מדוע ההחלטה לבצע ריקול בארה"ב היתה נכונה אך לא לישראל וטען לשלל שיקולים ובכללם להבדלים בין הרכבים, שיקולי מזג אוויר ועוד. כשנשאל האם הוא מודע לכך שבישראל יש רכבים זהים ותנאי מזג אויר גרועים יותר מאלה שבארה"ב, השיב שלא מדובר באותם רכבים. כשנשאל איך הוא יודע שלא מדובר באותם רכבים ובאותן כריות אוויר, השיב תשובה כללית שלא לימדה על בדיקה של ממש והפנה לידע הכללי והניסיון האישי שלו, מבלי להביא ולו בדל של ראיה. די באמור כדי לקבוע שלא ניתן לבסס את טענות (מרצדס) על חוות דעת זו. (התובעים) הביאו דוגמאות רבות בסיכומיהם לשטחיותה של חוות דעתו של וורנר, וטענותיהם בעניין זה מקובלות עלי".

תם ולא נשלם

ההחלטה של השופט עוז ניר נאוי נדירה מעצם העובדה שרק אחוז קטן מן התובענות הייצוגיות בתחום הרכב מתקדמות לשלב כזה בהליך, אבל היא מאוד חשובה מפני שהיא מבוססת על חקירת עדים מטעם יצרנית רכב שבעקבותיה הוסקה מסקנה תקדימית.

מכאן והלאה ייתכן שההליך הספציפי הזה יתגלגל לכיוונים שונים – אולי לערעור בבית המשפט העליון ואולי להסדר פשרה, לכן ייתכן שהוא לא יסתיים בפסק דין, ואם כך יהיה זה יהיה חבל.

עם זאת – ההחלטה הזאת מסירה מסכה מעל פני יצרניות הרכב ומציגה אותן כפי שהן – חברות מסחריות ששוקלות שיקולים כלכליים ובירוקרטיים.

לקריאה נוספת:

בעקבות חשיפת TheCar: יוחלפו כריות-אוויר ב-650 אלף מכוניות

כריות האוויר ממשיכות לקטול: אופל וב.מ.וו קוראות לתיקון של 12.5 מיליון מכוניות

מפחיד: תקלת בלמים בטויוטה קורולה ואובדן היגוי בפיז'ו 3008

The post קביעה תקדימית: ריקול ברכב שמבוצע בחו"ל יבוצע גם בישראל appeared first on TheCar.

החילוק של כמות האנרגיה שאפשר למלא ברכב בתצרוכת האנרגיה שלו אמור היה לתת לנו תשובה פשוטה לשאלת טווח הנסיעה המרבי של כלי רכב – ולא משנה אם הוא מונע במנוע בנזין, מנוע חשמלי או עם מערכת היברידית שמשלבת בין שניהם. אלא שהמציאות הרבה יותר מורכבת, וזה מתחיל בכך שכבר לפני שנים רבות היו הבדלים לא מבוטלים בין שיטות החישוב האירופאית, האמריקנית והיפנית לגבי צריכת דלק.

המצב לא נהיה פשוט יותר כאשר נדרש לחשב את צריכת האנרגיה של רכב חשמלי, במיוחד לאחר "פרשת דיזלגייט" שהתפוצצה בשנת 2015 וחשפה את הבלוף הגדול של מבחני המעבדה שנועדו למדוד תצרוכת דלק.

בשנים האחרונות עודכנו כל תקני המדידה מסביב לעולם אבל שני דברים חשובים לא השתנו: ראשית, הניסיון לקבוע תקן גלובלי אחיד ושיטת מדידה שמחייבת את כל יצרניות הרכב בעולם לא צלח. כבר בשנת 2009 ניסה האו"ם להטמיע תקן עולמי שנקרא "מחזור מבחני נהיגה עולמי" (WLTC) והתבסס על נתוני נהיגה אמיתיים בארה"ב, האיחוד האירופאי, הודו, יפן ודרום קוריאה. באופן אבסורדי, התקן הזה לא כלל נתונים מסין שכבר אז הייתה בדרכה להיות שוק הרכב הגדול ביותר בעולם.

שנית, אף תקן באף מקום בעולם לא מספק נתון ריאלי של תצרוכת האנרגיה של רכב וגם לא לטווח הנסיעה שלו – פשוט מפני שמה שקורה במעבדה לא דומה למה שקורה על הכביש.

לפני שיורדים על הסינים

כמעט בכל התייחסות לרכב חשמלי חדש שמושק בסין (ומה לעשות שרוב כלי הרכב החשמליים החדשים מושקים שם כיום…) מוצבת "כוכבית" לצד טווח הטעינה המוצהר של יצרנית הרכב ו"אזהרה" שמדובר בטווח נסיעה "אופטימי" ו"לא ריאלי".

האינטרנט גדוש בכל מיני מחשבונים שמנסים להמיר את הטווח "הסיני" לטווח "אירופאי" או "אמריקני", ויש גם מי שמשתמש ב"כללי אצבע" ופשוט חותך 20% או 30% או כל שיעור אחר כדי להציג טווח "ריאלי".

אבל לפני שיורדים על תקן המדידה הסיני, שנקרא China Light Duty Vehicle Test Cycle או בקיצור CLTC, כדאי להתעכב רגע על השיטות העיקריות שקיימות כיום בעולם להערכת הנתונים האלה ובעיקר להבין שאף אחד לא מנסה "לעבוד עלינו", ושיש משהו מאוד חשוב שהתקן הסיני יכול ללמד אותנו לגבי נהיגה חסכונית.

נכון להיום, בוודאי בישראל – תקן שנתפש בעינינו כ"ריאלי" הוא "מחזור הנהיגה האירופאי" – Worldwide Light Duty Vehicle Test שמוכר יותר כ-WLTP או, לחילופין, התקן האמריקני של הסוכנות להגנת הסביבה – EPA.

עד לפני שנים אחדות הסינים השתמשו בתקן NEDC ולמרות שמשמעות ראשי התיבות האלה היא "מחזור נהיגה אירופי חדש" – מדובר למעשה בתקן האירופאי הלא מוצלח שנחשף במערומיו בעקבות פרשת "דיזלגייט" והוחלף באירופה על-ידי WLTP.

בשנת 2015 התניע משרד התעשייה וטכנולוגיית המידע (MIIT) הסיני את עיצוב התקן המקומי (תחת הכותרת CATC) כדי לקדם שיטת מדידה מותאמת לתנאי הנהיגה האמיתיים בסין. CLTC אומץ לראשונה באוקטובר 2021 והוא לוקח בחשבון את רמות הגודש הגבוהות יותר במדינה ואת אופי הנסיעה שכולל עצירות תכופות יותר ומגבלות מהירות נמוכות יותר.

מה שמעניין זה שבעוד שהאירופאים והאמריקנים לא שינו את הקונספט של מבחני המעבדה שלהם אלא רק החמירו את הדרישות, הסינים נקטו בגישה חדשנית והטילו על המהנדסים שלהם לבחון כמעט 4,000 כלי רכב בתנאי נהיגה מציאותיים במהלך שלוש שנים בכ-40 ערים שונות ברחבי סין. תוצאות המעקב הזה שולבו במסד נתונים נרחב שהתקבל מציי רכב גדולים והתוצאה היא שתקן מחזור CLTC מבוסס על מידע שנאסף בפועל מעשרות מיליוני קילומטרים של נהיגה אמיתית – בסין כמובן.

התקן הסיני נועד לשקף התנהגויות נהיגה טיפוסיות בתנאי התנועה הצפופים בערים הסיניות שמאלצים שיעור גדול יותר של נהיגה במהירות נמוכה, עצירות תכופות וזמני עמידה ארוכים יותר בסרק. המהירות המרבית שמותרת בסין היא 120 קמ"ש והיא נאכפת בדרך כלל ברצינות.

באופן טבעי – תנאי נהיגה כאלה נחשבים אידאליים לרכב חשמלי והם פחות מועילים לכלי רכב עם מנועי בעירה, ואין פלא שהתוצאה של המבחנים "אופטימית" יותר. אלא שכל זה לא אומר שהכוונה היא "לייפות" או להציג נתונים לא נכונים. אלה נתוני אמת ממש כמו השיטות האחרות, אבל בשיטת מדידה שמתאימה לשוק ספציפי.

למעשה, אין סיבה להיות מופתעים מכך שכאשר סין נטשה את תקן NEDC והחלה להשתמש ב-CLTC לא התקבלו הבדלים משמעותיים לרעת התקן החדש (אגב, חלק מן היצרניות בסין עדיין מציגות את הנתונים לפי תקן NEDC לצד CLTC). ההפתעה האמיתית – ככל שאפשר לסמוך על פרסומים בסין – היא שנתוני CLTC קרובים מאוד לדיווחים של בעלי רכב סינים אודות ביצועי כלי הרכב שלהם בפועל.

WLTP, NEDC ,CLTC וכל השאר

ההבדלים החשובים בין תקן WLTP לקודמו, NEDC, הוא ש-WLTP כולל מגוון רחב יותר של תרחישי נהיגה בדגש על מהירויות נסיעה גבוהות יותר, תאוצות אגרסיביות יותר ושימוש בצרכני אנרגיה כמו מיזוג אוויר ומערכות נוחות ברכב.

בהערת אגב נזכיר שוב שהתקנים שבהם מדובר כאן לא מתייחסים רק לרכב חשמלי אלא גם לכלי רכב עם מנועי בעירה וכמובן שמדובר בסט מבחנים שונה לכל מערכת הנעה. למשל, במנועי בעירה נמדדת (גם) פליטת מזהמי אוויר ולעומת זאת אין התייחסות לטווח הנסיעה.

מחזור הבדיקה של WLTP מדמה נהיגה במהירויות נמוכות, ממוצעות וגבוהות וגם תאוצות, האטות ועצירות. תקן WLTP מתייחס גם למסת הרכב (משקל), אווירודינמיקה, התנגדות לגלגול ועוד – ואילו טווח הנסיעה מחושב באופן תיאורטי על בסיס מדידת צריכת האנרגיה בכל מחזורי המבחן.

אחת הטענות העיקריות כנגד שיטת הבדיקה של רכב חשמלי בתקן WLTP היא שהמבחן מבוצע בטמפרטורה מבוקרת ואין התייחסות לטמפרטורות קיצוניות, למרות שידוע שכלי רכב חשמליים מאבדים טווח במזג אוויר קר או חם באופן קיצוני.

התקן הסיני החדש, CLTC, תוכנן כאמור כדי להעריך את טווח הנסיעה הריאלי של כלי רכב חשמליים ובין השאר מתייחס גם לשימוש בעמדות טעינה ציבוריות עם טעינה מהירה במהלך נסיעות ארוכות. תקן CLTC כולל שלושה שלבי מבחן (נהיגה איטית, בינונית, מהירה), ותהליך הבדיקה, ממש כמו בתקן WLTP, נמשך 30 דקות שבמהלכן המכונית נוסעת בסך הכל 14.5 קילומטרים לעומת 23.21 קילומטרים של WLTP.

WLTP דורש להגיע למהירות מרבית של 131.3 קמ"ש ולמהירות ממוצעת של 46.42 קמ"ש ואילו CLTC דורש מהירות מרבית נמוכה יותר של 114 קמ"ש ומהירות ממוצעת של 28.96 קמ"ש.

בתקן CLTC מבוצעת סימולציה של 11 נסיעות קצרות (שבע בשלב המהירות הנמוכה, שלוש בשלב המהירות הבינונית ואחת בשלב המהירות הגבוהה) ובנוסף להן גם 12 קטעי עמידה בסרק. משך העמידה בסרק במבחן החדש כפול ביחס לתקן NEDC ואילו מספר העצירות שמבוצעות בו גדול יותר מאשר במחזור WLTP.

גם בתקן הסיני מחושב טווח הנסיעה של רכב חשמלי באופן תיאורטי, אבל תמהיל תנאי הנהיגה – עירוני, כביש מהיר ונהיגה משולבת – שונה ואמור לשקף טוב יותר את דפוסי הנהיגה האופייניים לסין.

קיימת טענה נפוצה לפיה דווקא הדירוג של התקינה האמריקנית, של ה-EPA – הוא המדויק ביותר אבל אולי נכון יותר לומר שזה הדירוג המחמיר ביותר. גם מבחן הטווח של ה-EPA לכלי רכב חשמליים – שנקרא Multi-Cycle City/Highway Test Procedure – מבוצע במעבדות, והוא מתחיל בטעינה מלאה של הסוללה והשארת המכונית חונה למשך לילה. למחרת בבוקר המכונית עולה על מתקני הבדיקה ומבוצע תהליך להערכת הטווח.

בשונה ממבחנים אחרים במקרה הזה הרכב החשמלי מבצע את כל סוגי הנסיעה שוב ושוב עד שהסוללה מרוקנת והמכונית כבר לא מסוגלת לנסוע, ולאחר מכן מוכפל הנתון שהתקבל ב-0.7 כדי לקבוע את הדירוג הסופי (כלומר שמופחתים 30% מנתוני המעבדה).

כ"כלל אצבע" – אומדני טווח הנסיעה לפי ה-EPA נמוכים בממוצע בכ-11% ביחס לנתוני WLTP כלומר שרכב שמקבל דירוג של 400 קילומטרים במבחן האירופאי יקבל רק 356 קילומטרים באמריקה. נתוני הטווח לפי CLTC נוטים להיות גבוהים ב-15 עד 25 אחוזים ביחס ל-WLTP.

כולם טועים וכולם צודקים

כל אחד יכול לקחת את שלושת התקנים העיקריים בעולם בבחינת "עשה לך רב" ולבחור מה מתאים לו, או לבחור בגישה השמרנית ולומר שטווח נסיעה ריאלי יהיה דווקא האמריקני מפני שהוא המחמיר ביותר.
אבל האם אפשר לומר שדווקא אלה תוצאות "מציאותיות" יותר? לא בדיוק.

ההבנה של ההבדלים בין התקנים השונים חשובה כדי לדעת מי בדק, איך בדק, ועד כמה קרובה שיטת המדידה לאופן הנהיגה של כל אחד ואחד מאיתנו ובמיוחד בתנאי הנהיגה שבהם הוא והיא נוהגים בחיי היום יום שלהם. למשל, אפשר לטעון שמי שגר בגוש דן או בכל אזור צפוף אחר ומבלה את רוב הקילומטראז' שלו בעומסי תנועה יקבל טווחי נסיעה קרובים מאוד לאלה שמתקבלים לפי התקן הסיני.

לעומתו, מי שנוהג הרבה על כבישים מהירים ובמהירויות גבוהות עשוי לקבל ביצועי טווח גרועים יותר אפילו מאלה של התקן האמריקני, שלא לדבר על הסיני.

תובנה מאוד טריוויאלית ועם זאת מאוד חשובה היא שתמיד צריך "להשוות תפוזים לתפוזים" – וכאשר בוחנים ומשווים בין שתי מכוניות חשוב להשתמש באותם מדדים.

צריך גם לזכור שאף בעל רכב חשמלי לא רוצה להגיע לסוללה פרוקה לגמרי גם בגלל חרדת טווח ובעיקר כדי להימנע מנזק לסוללה, לכן – ממש כמו נורת התרעת הדלק במכונית עם מנוע בעירה – כ-10% מטווח הנסיעה התיאורטי צריך להיות מוקדש לשמירה על בריאות הסוללה.

לקריאה נוספת:

קרינה במכוניות חשמליות והיברידיות: אמת או שקר?

סכנה ברורה ומיידית: המכונית הבאה שלך תהיה סינית

בלמים על חוט: האם אתם סומכים על ברקסים חשמליים?

The post כל האמת על תקן טווח הנסיעה הסיני CLTC לרכב חשמלי appeared first on TheCar.

קחו לכם רגע כדי לחשוב על זה.

כיום, כאשר אתם לוחצים על דוושת הבלמים ברכב שלכם או סוחטים את מנוף הבלם באופנוע – אתם שולטים בלחץ שמופעל על מגבר בלימה שדוחס נוזל הידראולי דרך צנרת. הנוזל הזה דוחף מערכת מכאנית שמצמידה דיסקיות חיכוך שמאטות או עוצרות את תנועת כלי הרכב שבו אתם נוהגים.

המבנה הבסיסי של מערכות בלימה עם קשר ישיר בין רגל ימין לקצב האטת הרכב לא השתנה כבר יותר מ-120 שנים מאז שאוגי ופרד דוזנברג ציידו את ה-Duesenberg Model A שלהם בבלמים הידראוליים לארבעת הגלגלים.
צריך לדייק: אלקטרוניקה כן מתערבת באופן הבלימה שלנו כבר כמה עשרות שנים, בתחילה באמצעות מערכות למניעת נעילת בלמים (ABS) ולאחר מכן עם מערכות בקרת יציבות (ESC) שנחשבות לאמצעי הבטיחות האפקטיבי ביותר אחרי חגורות הבטיחות.

אבל בעשור האחרון מתחולל מהפך דרמטי (אך שקט) סביב הקשר בין דוושת הבלמים אל גלגלי הרכב, וכשהוא יושלם לא יהיה יותר קשר פיזי בין רגל ימין שלנו לבין החיכוך שעוצר את הרכב. למעשה – ברכב עם בלמים חשמליים הנהג לא לוחץ יותר על משאבה אלא על כפתור.

מהלך ראשון במהפך הזה בוצע בזהירות: השליטה בבלימה הועברה למחשב, אבל ברקע נותר קו פיזי של מערכת הידראולית שסיפקה יתירות וגיבוי במקרה של תקלת מחשב. בשלב השני – שמתרחש כעת – מוחלפת ההידראוליקה במערכת חשמלית טהורה, ואם חושבים על תרחיש קיצון לא קשה לדמיין האקר שמחבל ברכב שלנו מרחוק ומנטרל את יכולת הבלימה שלנו.

אבל למה לחשוב על דברים רעים? בואו נתחיל דווקא בדברים הטובים.

במערכת בלימה קונבנציונלית מותקנת בדרך כלל משאבת הבלם על "קיר האש" שמפריד בין תא הנוסעים לתא המנוע, וזה מקשה על מהנדסי הבטיחות לתכנן את ההגנה על הנהג בעת תאונה. מתוך מגבר הבלם מסתעפת צנרת הידראולית שחייבת לעבור דרך מספר אזורים רגישים בדרכה אל ארבעת גלגלי הרכב וכל האלמנטים האלה תופסים מקום ומוסיפים למשקל הרכב. מעצבי רכב מוגבלים על-ידי הצנרת הזאת וזה מפריע במיוחד ברכב חשמלי שממילא מבצע 90% מן הבלימה שלו באמצעות מערכת רגנרטיבית שממחזרת אנרגיה במקום לבזבז אותה על חיכוך ויצירת חום.

למען האמת, ברכב חשמלי משמשת דוושת הבלמים בעיקר על תקן של כפתור ששולט בעיקר בפעולה חשמלית, וזאת לא הסיבה היחידה שבגללה מכוניות חשמליות הן המאמצות הראשונות של בלמים חשמליים.

בשורה תחתונה – בלמי "על חוט" (BBW) מייתרים את המורכבות של מערכת הידראולית, חוסכים משקל, ומאפשרים גמישות רבה יותר בתכנון ועיצוב הרכב.

יבש או רטוב?

מערכות בלימה "על חוט" (By wire) נחלקות למספר קטגוריות שונות, והחלוקה החשובה מבחינתנו היא בין מערכות "רטובות" – שכוללות רכיבים הידראוליים, למערכות "יבשות" שנקראות כך מפני שאין בהן נוזל הידראולי בכלל והן כוללות שליטה חשמלית בהוראת הבלימה, כלומר בצד של הנהג, וגם בהצמדה ובהפרדה של דיסקיות החיכוך.

חלוקה חשובה אחרת – אם כי פחות רלוונטית לנהגים – היא בין מערכות "שתי קופסאות" שבהן יש הפרדה בין מחשב הבלימה למחשב בקרת היציבות לבין מערכות "קופסה אחת" שבה כל האלקטרוניקה נשלטת על-ידי מחשב בודד. מערכות "שתי קופסאות" נחשבות כרגע לבטוחות יותר מבחינה זאת שהן כוללות שני ערוצים נפרדים שכל אחד מהם יכול להפעיל את הבלמים החשמליים בעת חרום.

במערכות בלימה על חוט "רטובות", שנכנסו לשימוש מסחרי לפני כעשור – ההידראוליקה כוללת משאבת בלם ראשית ("צילינדר ראשי") עם חיישנים אלקטרוניים שמודדים את עוצמת הלחיצה של רגל ימין על דוושת הבלם. בדור החדש, ה"יבש", שנכנס כיום לשימוש, הוחלפו ה"קאליפרים" ההידראוליים (החלק שלופת את דיסק הבלימה ומצמיד אליו דיסקיות חיכוך) בקאליפרים חשמליים שבהם מה שמצמיד את הדיסקיות הם מנועים חשמליים קטנים.

בשני המקרים מחוברת דוושת הבלם אל חיישנים שמשדרים מסר אלקטרוני למחשב שמשקלל באמצעות אלגוריתמיקה את מהירות הנסיעה, עוצמת הכוח שהנהג מפעיל על הדוושה, רמת האחיזה של כל אחד מארבעת הצמיגים על המשטח הספציפי שעליו נוסע הרכב, ועוצמת הבלימה שכל גלגל צריך ויכול לקבל כדי להאט או לבלום את הרכב בלי לגרום לו לאבד שליטה.

כאשר הכל עובד לפי התוכניות יכולה מערכת כזאת להשיג רמות דיוק גבוהות יותר מכל מערכת בקרת יציבות קונבנציונלית תוך שליטה מדויקת מאוד בכל אחד מארבעת הקאליפרים. מערכת כזאת "מעלימה" מן הנהג חלק מן המשוב שהוא מקבל כיום בעת בלימה, ובעיקר את הרעידות שאופייניות למצבים שבהם בקרת היציבות ומניעת נעילה נכנסת לפעולה. רעידות אלה מפחידות חלק מן הנהגים וגורמות להם להחליש שלא לצורך את הבלימה.

כמו לגבי כל טכנולוגיה חדשה שנכנסת לשימוש יש מי שחוששים מפניה פשוט מפני שאחת התכונות האנושיות הנפוצות היא התנגדות לשינויים או פחד משינוי, אחרים מתנגדים או חוששים בגלל רעיונות קונספירטיביים כאלה או אחרים, ויש מי שמתלהבים לכל שינוי ושיפור ומעדיפים להתעלם מן הסיכונים.

אז רק כדי לשפוך עוד קצת שמן למדורה נוסיף כאן פרט מידע מעניין לכשעצמו: החזון המוצהר של חלק מיצרניות המערכות האלה הוא להשתמש בעתיד בבינה מלאכותית ובאלגוריתמים "לומדים" או "משתפרים" כדי להגביר את הבטיחות באמצעות שיפור ביצועי בקרת היציבות וקיצור מרחקי העצירה.

אגב, האטרקטיביות של מערכות על-חוט מבחינת יצרניות הרכב נובעת במידה רבה מפני שקל יותר לשלב אותן במערכות נהיגה אוטונומיות ובבלימה רגנרטיבית של רכב חשמלי.

אגב נוסף: חלק מ"מנועי הצמיחה" של מערכות בלימה על חוט הם הספורט המוטורי והתעשייה הביטחונית. יצרנית מערכות הבלמים המתמחה אלקון (Alcon), למשל, השיקה את טכנולוגיית ה-BBW שלה כבר בשנת 2016, במקור עבור סדרת מרוצי הפורמולה החשמלית "E". בשנה שעברה הציגה אלקון על בסיס זה מערכות בלימה לשימושים צבאיים בכלי רכב שמופעלים באוטונומיה חלקית או מלאה.

בדרך למכונית שלנו

בלימה "על חוט" נפוצה כיום הרבה יותר מכפי שרובנו מתארים לעצמנו ומערכות כאלה מותקנות כבר במיליוני כלי רכב ברחבי העולם. גם מספר החברות שמפתחות ומייצרות מערכות כאלה הרבה יותר גדול מכפי שרובנו מדמיינים, בעיקר מפני שאנחנו חשופים יותר למה שקורה באירופה ובארה"ב ופחות למה שמתחולל בסין.

למעשה, אם מישהו זקוק להוכחה נוספת למלחמה הטכנולוגית שמתקיימת כיום בין תעשיית הרכב הסינית לשאר העולם כדאי לו לשים לב למה שקורה בחזית הטכנולוגית של "בלימה על חוט".

הגברת כוח בלימה חשמלית משולבת (IPB) בייצור המוני מתוצרת בוש הותקנה בייצור סדרתי כבר בשנת 2019 בקאדילק XT4 שנמכרה בסין, ובסמוך לאחר מכן נכנסו לייצור כלי רכב עם מערכות דומה מתוצרת קונטיננטל.
שנתיים לאחר מכן נכנסו לייצור סדרתי מערכות בלימת "על-חוט" מבוססי קופסה אחת אצל מספר לא מבוטל של יצרניות רכב בסין.

מן הצד ה"מערבי" פועלות בתחום הזה כמה מספקיות החלקים הגדולות והחשובות ביותר בעולם, החל ב-ZF – הספקית הגדולה בעולם לחלקי מתלים, דרך 'ברמבו' שהיא יצרנית הבלמים המפורסמת בעולם וכמובן גם 'בוש', שהיא ספקית החלקים הגדולה ביותר לתעשיית הרכב העולמית ו'קונטיננטל' – גם היא ספקית חלקים (וצמיגים) חשובה ביותר.

ZF הציגה את מערכת הבלימה ה'יבשה' שלה בנובמבר 2023 תוך הבטחה לבטיחות משופרת באמצעות יצירת שתי מערכות חשמליות מקבילות שכל אחת מהן כוללת את כל רכיבי החיישנים, העברת הנתונים, מחשוב ואספקת כוח למנועים. אנשי החברה טוענים לקיצור של עד 9 מטרים במרחק בלימת החרום ממהירות של 100 קמ"ש ובפוטנציאל לתוספת של עד 17% בטווח הנסיעה של כלי רכב חשמליים בזכות רגנרציה טובה יותר.

בשנה הבאה צפויה יצרנית הבלמים 'ברמבו' להכניס לייצור סדרתי מערכת בלמי "על חוט" שהוטבלה תחת השם המסחרי Sensify, ורוב הסיכויים שזה יקרה בדגם או דגמים של רכב חשמלי.

בין יצרניות הרכב הוותיקות שמובילות את התחום הזה בולטות ניסאן ויונדאי, וספקי חלקים "מערביים" בולטים נוספים באקו-סיסטם הזה הם דלפי, האלדקס, הלה, Schaeffler, KG, Microelectronics NV, Parker Hannifin Infineon Technologies ועוד.

מן הצד הסיני בולט קצב האימוץ המרשים של הטכנולוגיה הזאת ראשית לכל על-ידי כל יצרניות הפרימיום-טק הסיניות – ניו, אקספנג, לי אוטו וזיקר – כולן מציעות בלימה על חוט כסטנדרט בחלק או בכל הדגמים שלהן, אבל עוד יותר מעניין שמערכות כאלה מוצעות בסין אפילו בדגמים עממיים קטנים כמו 'דולפין' של BYD. בסך הכל נמכרו עד כה בסין מיליוני כלי רכב עם מערכות בלימה על-חוטיות.

אבל הדבר המעניין ביותר שמאפיין את השוק הסיני בהקשר הזה הוא שלצד הפעילות של חברות "מערביות" שהוזכרו כאן מקפידות יצרניות הרכב המקומיות להשתלט בעצמן על הטכנולוגיה – וזאת בשונה מן המודל המקובל ב"מערב" שבו יצרניות רכב נסמכות בעיקר על ספקיות המשנה שלהן.

למשל, יצרנית הרכב BYD פיתחה בעצמה מערכת בלמים על-חוט (קופסה בודדת) באמצעות חברת הבת שלה FinDreams, והיא כבר התקינה אותה גם בדגם 'קין פרו' היקר יחסית וכאמור גם ב'דולפין' הקטנה והזולה.

יצרנית הרכב 'גרייטוול' פיתחה מערכות קופסה בודדת ושתי קופסאות באמצעות חברת הבת שלה Figure Intelligent Technology, וכבר התקינה אותן במספר דגמים, ואילו יצרנית הרכב הממשלתית הגדולה ביותר – SAIC, משווקת כבר מן השנה שעברה מכוניות עם מערכות כאלה שפותחו באמצעות חברת הבת שלה – DIAS Automotive Electronic Systems.

באותו אופן פיתחה חברת Bethel מערכות עבור יצרנית הרכב צ'רי שתומכת בה ואילו חברת הסטרט-אפ LeeKr ייצרה ומכרה כבר מיליוני יחידות ליצרניות BAIC, FAW ו'נטע'.

כבר עד למחצית הראשונה של 2023 הותקנו בסין כ-2 מיליון יחידות של בלמים אלקטרו-הידראוליים (EHB, מערכת חשמלית "רטובה"), ובקרב מותגי הפרימיום טק נרשם באותו ציון זמן שיעור התקנה של יותר מ-60% מכלל המכוניות שיוצרו.

חשמליות תחילה

חברת ZF הגרמנית מפרסמת לאחרונה את מערכת EMB שלה, ודווקא מפני שזאת לא מערכת חשמלית "טהורה" היא מדגימה היטב מדוע מכוניות חשמליות הן המאמצות הראשונות של בלימה על חוט.

EMB משלבת בין בלמים קדמיים הידראוליים, ונזכיר שבכל רכב קונבנציונלי מספקים הבלמים הקדמיים את רוב כוח העצירה, עם בלמים אחוריים חשמליים. הסידור הזה הגיוני במובן זה שהוא חוסך את ההעברה של צנרת הידראולית לחלק האחורי של הרכב אבל עדיין מספק גיבוי פיזי למקרה של תקלה.

ב-ZF מסבירים שהמערכת שלהם מתאימה גם לכלי רכב עם מנועי בעירה שמצוידים במערכת חשמל פשוטה במתח של 12 וולט, ובכך חושפים גם את אחת מנקודות התורפה של הטכנולוגיה: כדי להפעיל קאליפרים חשמליים באופן עקבי ובטוח נדרשת כמות גדולה יחסית של אנרגיה חשמלית רגעית. כמות כזאת של אנרגיה יכולה לספק רק מערכת החשמל הראשית של רכב חשמלי.

ב-ZF מבהירים גם מה היתרון של מערכות כאלה על פני בלמים הידראוליים: לטענתם, גם במערכות הידראוליות חדישות יש מה שנקרא "זמן לנעילה" והכוונה לכ-150 אלפיות השנייה שנדרשות כדי להגיע לעוצמת בלימה מקסימלית (למעשה: נעילת גלגלים). מערכת אלקטרונית מגיעה לעוצמות כאלה הרבה יותר מהר.

גם בוש, לפחות במערב, ממוקדת בינתיים במערכות בלימה "רטובות" עם קאליפרים הידראוליים, ולאחרונה אף ביצעה נסיעת הדגמה רצופה במשך שישה ימים ולאורך 3,300 קילומטרים עם ניסאן אריה שבה הותקנה מערכת הבלמים החדשה. הצוות של בוש נהג במכונית הניסוי מדרום מערב גרמניה דרך דנמרק ושבדיה, בעיקר על כבישים ציבוריים.

משם, אולי כדי לספק כותרת להודעה לעיתונות, בוצע מעקף עד לחוג הארקטי והמסע המשיך משם אל מרכז ניסויי החורף של בוש בצפון שבדיה.

בוש, אגב, הצהירה שקיבלה כבר הזמנות מיצרניות רכב, ולהערכתה יותר מ-5.5 מיליון כלי רכב ברחבי העולם יהיו מצוידים בבלמי "על חוט" מתוצרתם עד לסוף העשור.
עמיתיהם ב-ZF מדווחים שכבר סיכמו עם לפחות יצרנית רכב אחת על אספקת כ-5 מיליון מערכות כאלה כבר בשנה הבאה, אם כי הם לא מספרים עדיין מי יצרנית הרכב ומה משך ההסכם.

עד לסוף העשור כולנו נדע האם מערכות כאלה מספקות את ההבטחות שנתלו בהן ואם הן חסינות מספיק מפני פריצות סייבר. בקצב הנוכחי נראה שהבלמים ההידראוליים עושים את דרכם החוצה ומפנים מקום לבלימה מבוססת מחשב.

לקריאה נוספת:

המדריך לרכישת והתקנת רפידות בלמים ודיסקים ברכב: תלויים בבלימה

האם לטפל ברכב במוסך יבואן או במוסך מורשה? ממש לא מה שחשבתם

נהיגה בדוושה אחת במכונית חשמלית: כך תעשו זאת נכון

The post בלמים על חוט: האם אתם סומכים על ברקסים חשמליים? appeared first on TheCar.

ככל שמותר ונכון להתייחס לתמונת מצב רגעית של שוק הרכב האמריקני נראה שהתשובה חיובית: אילון מאסק פוגע בחברת טסלה ובעיקר בבעלי הרכב שנאלצים לספוג נאצות והשפלות, לשלם תעריפי ביטוח גבוהים יותר, ולאבד מערך הרכוש שלהם.

כדור השלג החל להתגלגל עוד לפני קמפיין הבחירות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובא לידי ביטוי במעשי ונדליזם חמורים שמבוצעים בארה"ב ובאירופה כלפי מכוניות טסלה, אולמות תצוגה של החברה ועמדות טעינה שלה, ממשיך בצניחה חסרת תקדים בביקוש למכוניות חדשות מתוצרת טסלה, ובא כעת לידי ביטוי גם בצניחה במחירי מכוניות טסלה משומשות – בקצב מפחיד ובשיעור גדול פי שלושה מממוצע השוק.

כניסת אילון מאסק לפוליטיקה האמריקנית והפיכתו לאדם החזק ביותר בעולם, נראו אך לפני כחודשיים כמו אחד מתוך לא מעט הימורים מוצלחים מאוד של האדם יוצא הדופן הזה. ערך המניה של טסלה זינק בין לילה ונראה שאחד האנשים העשירים ביותר בעולם הפך גם לאיש החזק ביותר באמצעות השפעתו על נשיא ארה"ב.

אלא שכניסה לפוליטיקה מאלצת כל אדם להזדהות עם אידאלים או רעיונות שבהכרח מנוגדים לאידאלים של אחרים, ובמקרה הספציפי של מאסק נוספו לכך לפחות שלוש פעילויות אישיות מטרידות שהראשונה בהן היא התערבות חסרת תקדים וחסרת פשר בפוליטיקה האירופאית ותמיכה שלא משתמעת לשתי פנים במפלגות ימין קיצוני ובפעילים ניאו נאצים ואנטישמים.

בנוסף, החיבור בין הון לשלטון מעולם לא נעשה בדרך כל כך בוטה, ואחד השיאים המביכים ביותר – לפחות ברמה הנראית לעין – התרחש בשבוע שעבר על מדשאות הבית הלבן עם תצוגה מוזרה של מכוניות מתוצרת טסלה לצד הנשיא המכהן של ארה"ב בתפקיד איש מכירות של טסלה.

אם לא די בכך, מאסק התיישב על עמדת כוח חדשה כמוציא לפועל של מדיניות טיהורים קיצונית וחסרת תקדים לכשעצמה בממשל האמריקני, והוא עושה את זה בדרכו האקצנטרית וחסרת הרגישות.

כל אלה, ועוד, הובילו בשלב ראשון לצניחה בערך המניות של טסלה ולהתרסקות של יותר מ-90% (!) במכירות טסלה בגרמניה ובמדינות נוספות באירופה.
לאחר מכן החלה להחמיר תופעה של ונדליזם כלפי מכוניות מתוצרת טסלה וכלפי תשתיות של החברה, בדגש על עמדות טעינה, וזה כבר גורם לזינוק בתעריפי הביטוח של מכוניות טסלה בארה"ב.

מהתפך כמו סטייק

חשוב לזכור שרבים מן "המאמצים המוקדמים" של כלי רכב חשמליים בכלל ושל טסלה בפרט הם "ירוקים" שמאמינים בצורך הדחוף להגן על אקלים כדור הארץ בין השאר באמצעות צמצום פליטות פחמן מכלי רכב. העמדות הפוליטיות של רוב הלקוחות האלה לא יכולות להיות יותר רחוקות מאלה של נשיא ארה"ב ואנשיו, ומאלה של מאסק במהדורת 2.0 שלו.

אז אחרי צניחה בביקוש לדגמי טסלה השונים, סנטימנט ציבורי שלילי כלפי בעלי טסלה וגם סנטימנט שלילי מצד בעלי טסלה כלפי מעשיו של אילון מאסק – כעת מגיעה בשורה מטרידה נוספת לבעלי הרכב: ערך הרכוש שלהם מתרסק, כך לפי פלטפורמת הסחר האמריקנית ברכב משומש CarGurus.

פלטפורמה זאת, שנוסדה בשנת 2006 בבוסטון, מסצ'וסטס, פועלת כיום בעיקר ברחבי ארה"ב, קנדה ואירופה ומספקת בין השאר כלים להשוואת דגמים, ניתוח מחירים ויצירת קשר בין מוכרים לקונים. מה שמייחד את CarGurus הוא התמקדות בתובנות שמבוססות על נתונים באמצעות אלגוריתמים שמחשבים את "שווי השוק המיידי" (IMV) של כלי רכב.

לפי נתוני CarGurus, ממוצע ערך המשומשות של כלל דגמי טסלה ירד ב-3.7% בשלושת החודשים האחרונים וב -7.26% בשנה האחרונה – בערך פי שלושה משיעור הירידה בערך הממוצע של כלל שוק המשומשות.
הצניחה הדרמטית ביותר נרשמה בערך השוק של 'סייברטראק', אשר גררה מטה את הממוצע של כלל דגמי טסלה עם פיחות מטורף של 58% במחיר המחירון תוך שנה אחת בלבד. אבל למעט מודל X, שקצת משפר את התמונה – גם לבעלי מודל 3 יש מה לדאוג לאחר צניחה של 4.2% במחיר המחירון בשלושת החודשים האחרונים, ובעלי מודל Y ספגו ירידה של 2.9% ברבעון האחרון.

לא בטוח אם הפעולות – המוצדקות לכשעצמן – שמבצע הממשל האמריקני כדי לצמצם את הונדליזם המגונה כלפי טסלה מועילות או מזיקות "בתוך המחנה" של מתנגדי טראמפ ומאסק, מפני שהצהרות של אנשי אכיפת החוק כנגד המוחים רק מחזקות את התחושה שהממשל "נכבש" וכבר משרת את האינטרסים של בעלי ההון.

צריך להדגיש שכמה ממעשי התקיפה הבוטים ביותר בוצעו בערים הנוטות לשמאל בצפון מערב ארה"ב כמו פורטלנד, אורגון וסיאטל שבהם קיים סנטימנט שלילי חזק נגד טראמפ ונגד מאסק.

למשל, גבר מאורגון מואשם בכך שהשליך מספר בקבוקי תבערה על אולם תצוגה של טסלה בעיר סאלם ולמחרת חזר וירה על חלונות האולם. גם בעיר פורטלנד נורו יותר מתריסר קליעים לעבר אולם תצוגה של טסלה וגרמו נזק לכלי רכב ולחלונות, וזאת הייתה פעם שנייה בתוך שבוע שאותה סוכנות הותקפה.

בסיאטל הוצתו ארבעה "סייברטראקים" שחנו במגרש חניה של סוכנות טסלה ובתקרית נפרדת באותה עיר הוצתה מכונית ממודל S ועדי ראייה דיווחו על אדם ששפך עליה חומר דליק והצית אותה.
הרבה דרומה משם, בלאס וגאס, הוצתו מספר כלי רכב מתוצרת טסלה במגרש חניה של סוכנות רכב, ועל דלתות האולם רוססה באדום המילה "להתנגד". הרשויות המקומיות מסרו שלפחות אדם אחד השליך בקבוקי תבערה וירה מספר יריות אל עבר כלי הרכב.

זה רק לקט קטן מתוך מאות תקריות שהתרחשו כנגד טסלה מאז בחירתו של טראמפ לנשיאות.

אך לפני שנים בודדות נחשבה טסלה ל"יקירת השמאל", בוודאי לנוכח נאומי השינאה של דונלד טראמפ כלפי רכב חשמלי ופעולות שננקטו כנגד הסקטור הזה בקדנציה הראשונה שלו.

נזכיר גם שממשל אובמה הוא זה שהציל, למעשה, את טסלה באמצעות הלוואה פדרלית בהיקף של 465 מיליון דולר וטסלה, בעיקר בזכות מאסק, מינפה את הכסף הזה והוכיחה שכלי רכב חשמליים יכולים להיות סופר אטרקטיביים.
ה"התהפכות" של מאסק החלה עם רכישת הרשת החברתית טוויטר והפיכתה ל-X בתוך כדי הסרת המגבלות על שיח שנאה בכלל ועל פתיחה לא מוגבלת של האפשרויות להפצת תיאוריות קונספירציה מופרכות בפרט.

לא מעט בעלי טסלה מדביקים כיום מדבקות על כלי הרכב שלהם כדי להביע סלידה מן ההתנהלות של מאסק ולהרחיק את עצמם מהסטיגמה החדשה שדבקה ברכב שלהם, אולי גם כדי להרתיע ונדליסטים פוטנציאליים, אבל עצם העובדה שמותג רכב הפך למוקד שינאה פוליטית צריך להטריד אנשים בלי קשר לעמדות שלהם.

הדרך לגיהינום

מאסק השתלט על טסלה בשנת 2004 וארבע שנים לאחר מכן דחף החוצה את המייסדים שלה. עם כניסתו מכרה החברה הזאת פחות מ-150 מכוניות בשנה, ו-20 שנים לאחר מכן, בסיכום השנה שעברה, היא מכרה כמעט 1.8 מיליון מכוניות.

טסלה רשמה פרק מפואר בתולדות תעשיית הרכב העולמית והיא חתומה על השינוי התודעתי המשמעותי ביותר כלפי רכב חשמלי – מפני שהיא הציעה חוויית נהיגה וחוויית נסיעה ייחודיות, רמת שימושיות שטרם נראתה כמותה ומערכת יחסים פורצת גבולות בין הלקוח ליצרנית הרכב.

יש גם לא מעט ביקורת מוצדקת כלפי ההתנהלות של טסלה בכלל ושל אילון מאסק בפרט אבל אף אחד לא ייקח מטסלה את העובדה שהיא זאת שהאיצה את המהפכה החשמלית והפכה לסרגל שמולו נמדדים דגמים חדשים של רכב חשמלי עד היום.

כרגיל, אילון מאסק הולך על חבל דק בין גאונות לבין טירוף, אבל בימים אלה משפיעות ההתנהגות והתנהלות שלו יותר מאי פעם בעבר לא רק על הביצועים העתידיים של חברת טסלה אלא גם על מיליוני בעלי רכב בחיי היום יום שלהם.

לקריאה נוספת:

ההתנהלות המוזרה של אילון מאסק דופקת את בעלי טסלה ואת המכירות

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

ים של תביעות: הרשימה הארוכה של תביעות משפטיות כנגד טסלה וחברות אחרות של אילון מאסק

אילון מאסק יכול לחפור את כל עזה תוך 6 שבועות

The post אפקט אילון מאסק: צניחה היסטרית במחירי המשומשות של טסלה appeared first on TheCar.

עד כה ביצעה פוקסקון לא מעט מהלכים, והיא אף מייצרת סדרות קטנות של מכוניות אצל יצרניות רכב שונות. אבל פריצת הדרך המשמעותית שלה עשויה להתרחש בחודשיים הבאים בעזרת שתי יצרניות רכב יפניות.

על רקע קריסת שיחות המיזוג בין הונדה לניסאן בחודש שעבר, שגם במהלכן דובר על שילוב אפשרי של פוקסקון בעסקה, דיווחה אמש סוכנות הידיעות המרכזית של טאיוואן על כך שיאנג ליו, יו"ר פוקסקון, אמר שהחברה תבנה כלי רכב חשמליים בקבלנות אצל "לקוחותיה היפניות החדשות" בתוך כחודשיים. הדברים נאמרו על ידי ליו בעת פרסום התוצאות הכספיות של החברה לסיכום 2024, שהניבו לה רווחי שיא, והוא לא פירט לגבי זהות החברות שבהן מדובר. הדוברים של פוקסקון, ניסאן והונדה סירבו להגיב על הדיווח.

יומיים קודם לכן אמר ליו בריאיון עיתונאי שפוקסקון מעוניינת לשתף פעולה עם ניסאן אבל לא לרכוש אותה, ונזכיר שלפני כחודש – לאחר קריסת המשא ומתן בין ניסאן והונדה – פוקסקון הציעה להקים ברית שתכלול את שתי אלה יחד איתה ועם מיצובישי.

במהלך פרסום הנתונים הכספיים ציין ליו שפוקסקון רוצה להתחיל לייצר בארצות הברית עוד השנה את הקרוסאובר החשמלי שלה "מודל C", וכך לעקוף את המכסים שממשל טראמפ הטיל על כלי רכב מתוצרת סין, והדגיש גם שהחברה רוצה להרחיב את בסיס הייצור שלה בארה"ב.

בשנים האחרונות מגדילה פוקסקון בעקביות את המעורבות שלה בתחום הרכב בכלל והרכב החשמלי בפרט. בשנת 2021 היא הכריזה לראשונה באופן רשמי על כוונותיה בתחום הזה כאשר הקימה מיזם משותף עם סטלנטיס בתחום המוליכים למחצה, ושנה לאחר מכן רכשה את יצרנית הרכב החשמלי האמריקנית 'לורדסטאון מוטורס' בדגש על מפעל הייצור שלה במדינת אוהיו – שהוקם במקור על-ידי ג'נרל מוטורס.

לאחר מכן רכשה פוקסקון את מחצית הבעלות בחטיבת הסרנים של ספקית החלקים הגרמנית הענקית ZF, הקימה מיזם משותף עם יצרנית השבבים הגרמנית Infineon לפיתוח משותף של מוליכים למחצה עבור כלי רכב חשמליים, והקימה חטיבה לייצור כלי רכב חשמליים שכבר מציעה שלושה דגמים סדרתיים (מכונית האצ'בק ושני טנדרים).

חשוב רק להזכיר שאופן עשיית העסקים של פוקסקון נחשב עד היום שנוי במחלוקת במיוחד על רקע מאבק שהתפתח בינה לבין לורדסטאון מוטורס, שהגישה בקשה לפשיטת רגל בשנת 2023.

לקריאה נוספת:

מחקר חדש: מנוע הבעירה יהרוג את תעשיית הרכב האירופאית

סכנה ברורה ומיידית: המכונית הבאה שלך תהיה סינית

פולקסווגן מציגה את המכונית החשמלית הכי פחות יקרה שלה

The post פוקסקון לא מתייאשת: תייצר רכב חשמלי ביפן ובארצות הברית appeared first on TheCar.

אנשי BYD טוענים שטעינת כלי רכב חשמליים תתבצע בקצב דומה לזה של שאיבת דלק, וכדי לאפשר את הזרמת כמויות האנרגיה הגדולות שנדרשות לצורך זה תקים יצרנית הסוללות והרכב יותר מ-4,000 עמדות טעינה אולטרה-מהירות ברחבי סין. עמדות כאלה יספקו חשמל בקצב של 1,000 קילוואט – עוצמה גבוהה יותר מכל עמדות הטעינה שמוצבות כיום בעולם. עם זאת, BYD לא הודיעה כמה זמן יידרש להקמת התשתיות האלה וכמה כסף היא הקציבה לצורך זה.

במהלך אירוע ההשקה, ששודר בשידור חי מן המטה של BYD בעיר שנזן שבסין, אמר וואנג צ'ואנפו, מייסד BYD והעומד בראשה שכלי רכב עם ארכיטקטורת טעינה של 1,000 וולט יוסיפו לטווח שלהם 400 קילומטרים בתוך חמש דקות טעינה. צ'ואנפו הוסיף שהמערכת תיחשף לראשונה במכונית מדגם האן מסדרה L, עם סוללה שתאפשר טווח מרבי של 470 קילומטרים. "האפשרות לטעון מכונית באותו פרק זמן שלוקח לרכב עם מנוע בעירה להיכנס ולצאת מתחנת דלק יכולה לשכנע נהגים שלא מוכנים לבצע עצירות ארוכות לעבור לרכב חשמלי", הוא אמר.

נזכיר גם שאחד היתרונות החשובים של הגברת המתח נובע מן האפשרות לשלב מנועים חשמליים מהירים וקלים יותר במכוניות, וצ'ואנפו הבטיח שזה יתבטא (גם) במכוניות שיאיצו מעמידה ל-100 קמ"ש תוך שתי שניות בלבד.

ראש בראש מול טסלה

עקב אכילס של הארכיטקטורה החדשה של BYD בימיה הראשונים הוא היעדר תשתיות טעינה מתאימות. אבל בראיה קדימה כדאי לזכור שאחד ממנופי הצמיחה החשובים ביותר של טסלה היה רשת מטענים מהירים שטסלה מכנה "מטעני-על" (Superchargers).

טסלה כבר פרשה יותר מ-65,000 עמדות טעינה כאלה ברחבי העולם ובארה"ב היא טוענת גם כלי רכב מתוצרת מותגים אחרים, אבל מה שנחשב במשך שנים ארוכות לפריצת דרך נראה פתאום קצת מיושן: מטען מהיר של טסלה מאפשר תוספת טווח של 275 קילומטרים "בלבד" בפרק זמן של רבע שעה, כלומר פי שלושה ממשך הזמן שנדרש ל-BYD להוסיף 400 קילומטרים.

כל עוד שטסלה לא תשפר את ביצועי הטעינה שלה תוכל BYD לטעון ליתרון טכנולוגי חשוב על פניה, עם משמעויות מעשיות חשובות לכל מי שנוסע מרחקים גדולים, ונזכיר גם שהביצועים שהסינים מבטיחים טובים גם מאלה שמרצדס חשפה אך לאחרונה.

לקריאה נוספת:

לא תזכרו איך נראית עמדת טעינה: IM L6 החשמלית נוסעת 1002 ק"מ בין טעינות

טווח נסיעה של רכב חשמלי כבר לא מטריד אף אחד: תשכחו מחרדת הטווח

שיא חדש בטעינה אלחוטית של רכב חשמלי: 270 קילוואט

The post 400 קילומטרים בחמש דקות: BYD תציע טעינה במתח של 1000 וולט appeared first on TheCar.

זאת אמנם לא פעם ראשונה שאנשי פולקסווגן משחררים הצהרה כזאת – מי שהבטיח הבטחה דומה עוד באוקטובר 2022 הוא לא אחר מאשר מנכ"ל פולקסווגן, תומאס שפר – אבל המצהיר הפעם הוא מי שאחראי בעצמו על עיצוב הרכב וזה מבטיח שההוראות מיושמות במציאות.

"יהיו לנו כפתורים פיזיים לחמש הפונקציות החשובות ביותר: עוצמת הקול, חימום משני צדדי המכונית, מאווררים ומאותתי אזהרה ("האזארד") – מתחת למסך. הם יהיו בכל מכונית שנייצר מעתה והלאה…
לעולם לא נעשה את הטעות הזאת שוב. על ההגה יהיו לנו כפתורים פיזיים. כבר לא "משטחי ניחוש". יהיה משוב, זה יהיה אמיתי, ואנשים אוהבים את זה. (צריך לומר) בכנות: זה לא טלפון, זאת מכונית".

מה בעצם הבעיה?

בשנים האחרונות, במידה רבה בהשראת 'טסלה', כמעט כל יצרניות הרכב – ותיקות וצעירות כאחד – העלימו מסביבת הנהג בדגמים חדשים את כפתורי השליטה הפיזיים או את חלקם. שליטה בפונקציות שכיחות שונות כמו מערכת השמע, מיזוג האוויר, מערכת ניווט ובמקרים קיצוניים אפילו הפעלת אורות – מבוצעת באמצעות מגע במסכי המולטימדיה המרכזיים או במשטחי מגע ייעודיים אחרים אשר מותקנים במקומות שונים סביב הנהג.

צריך לומר ביושר שלא מעט לקוחות נפלו בפח הזה מפני שהרעיון עצמו – שליטה בפונקציות באמצעות תזוזת אצבע ומערכת תפריטים – מוכר לנו היטב מן השימוש האינטנסיבי בטלפונים "חכמים" שהחל סביב שנת 2010.

טסלה, ויצרניות אחרות, שיווקו את הרעיון כאילו שמדובר בפיתוח מתקדם שמעיד על חדשנות פורצת גבולות וכך זה גם נתפש בעיניי לא מעט לקוחות. אלא שלמעשה – מה שעומד מאחורי העלמת הכפתורים הפיזיים זאת לא טובת הנהג אלא דאגה למאזן הכספי של יצרנית הרכב.

כדי להתקין כפתורים פיזיים נדרשת התקנת צמת חשמל שלא רק מגדילה את רשימת הרכיבים ברכב ומייקרת אותו, אלא גם מסבכת את תהליך הייצור. לעומת זאת – "כפתור" וירטואלי על מסך המגע הוא תעלול תוכנה שחוסך חיווט ומפשט את הייצור.

הבעיה היא שכל בני האדם שנוהגים ברכב ואינם טייסים, אסטרונאוטים, או בעלי כישורי חלוקת קשב גבוהים במיוחד לא מסוגלים לנהוג באופן בטוח ובאותו הזמן גם לפשפש בתפריטי הפעלה מסובכים כדי להגביר או להנמיך את עוצמת מיזוג האוויר או להפעיל תאורת ערפל.

בעיה הרבה יותר גדולה היא שרוב הנהגים לא מבינים שאין להם חלוקת קשב מפותחת מספיק ובזמן נהיגה הם מבצעים הרבה פעולות מסיחות דעת שבסופו של דבר מובילות לתאונות.

נזכיר כאן גם דברים שפרסמנו לפני כשנתיים וחצי בעקבות מבחן שבו אנשי מגזין הרכב השוודי Vi Bilägare נטלו 11 מכוניות חדישות מתוצרת ניסאן, פולקסווגן, וולוו, סובארו, מרצדס, יונדאי, ב.מ.וו, דאצ'יה, MG, סיאט וטסלה והציבו לצידן וולוו V70 בת 17 שנים כדי לבחון את ממשקי המשתמש שלהן.

נהגי המבחן נהגו על מסלול סגור בכל המכוניות תוך ביצוע משימות שונות במהירות של 110 קמ"ש והבוחנים מדדו כמה זמן לוקח לנהגים לבצע את המשימות. בשורה תחתונה – מי שנהגו בוולוו V70 העתיקה השלימו את כל המשימות שלהם תוך 10 שניות שבמהלכן הם חלפו על פני 306 מטרים, ולעומת זאת מי שנהגו ב-MG 'מארוול R' נדרשו בממוצע ל-44.6 שניות כדי לבצע את אותן המשימות, זמן שבמהלכן עם חלפו על פני 1,372 מטרים.

מודה ועוזב ירוחם

מספר ארגוני בטיחות, ובראשם פרויקט הבטיחות החשוב ביותר בעולם – Euro-NCAP ומקבילו האוסטרלי ANCAP, החלו להתייחס לבעיה ברצינות ולהיאבק בה באמצעות הענקת או מניעת ניקוד בטיחות לכלי רכב בהתאם לממשקי המשתמש שלהם. כמקובל – הם פרסמו את הדרישות החדשות מספיק זמן מראש כדי לאפשר ליצרניות הרכב להיערך אליהן מבעוד מועד.

בפרוטוקולי המבחנים החדשים שייכנסו לתוקף בשנה הבאה נדרשות בקרות פיזיות לחמש פונקציות קריטיות: איתות, "האזארד" (הפעלת כל מאותתי הרכב), צופר, מגבי שמשות ומערכת קריאת חירום (eCall) – ובלי מתגים פיזיים אף רכב לא יוכל לקבל דירוג בטיחות מרבי של חמישה כוכבים. בהמשך צפויה הרשימה הזאת להתארך עם פונקציות נוספות.

מתיו אייברי, מנהל הפיתוח האסטרטגי של Euro NCAP הסביר בשעתו שהדרישות החדשות נוספו בעקבות מחקרים שהוכיחו שמסכי מגע מגבירים את הסחות הדעת של נהגים ומאלצים אותם להוריד את העיניים מהכביש לפרקי זמן ממושכים.

מבחינה זאת צריך אמנם להסיר את הכובע בפני פולקסווגן שהייתה יצרנית הרכב הראשונה להצהיר על "פניית הפרסה" שהיא מבצעת, אבל די ברור שזאת רק סנונית ראשונה שבעקבותיה נראה את התיקון המתבקש אצל כל יצרניות הרכב, כולל טסלה.

כאמור – בריאיון עם 'אוטוקאר' הבטיח מינדט "לעולם לא נעשה את הטעות הזאת שוב", ובתכל'ס הבשורה החשובה היא שכבר מאמצע השנה הבאה, בדור הבא של דגמי פולקסווגן – נקבל בחזרה כפתורים, מתגים ומנופים לשליטה בבקרת אקלים ולכוונון עוצמת השמע.

נדגיש: פולקסווגן לא תבטל את מסכי המגע שנחוצים לניווט, מצלמות סביב הרכב, בידור ועוד, וזאת בין השאר מפני שדרישות הבטיחות בארה"ב כוללות דרישה למסך עבור מצלמת נסיעה לאחור. עם זאת, בכל דגמי פולקסווגן העתידיים יהיו כפתורים ומתגים פיזיים ונזכיר שכל מה שמגיע ל"מחסן של קבוצת פולקסווגן" מותקן מהר מאוד גם באאודי, סקודה, קופרה, סיאט ולעיתים גם בפורשה.

לקריאה נוספת:

אלה המכוניות שנכשלו הכי הרבה בטסט השנתי

הצצה ראשונה למכונית החשמלית הזולה ביותר של פולקסווגן

פולקסווגן גולף 8.5 במבחן דרכים

The post פולקסווגן חוזרת לכפתורים פיזיים במכוניות: מודה ועוזב ירוחם? appeared first on TheCar.

קיה קרניבל 2025 מתומחרת כמכוניות יוקרה למרות שאיכות החומרים שלה לא תואמת את השאיפה הזאת. כמו תמיד, גם הדור המחודש מצטיין בנוחות ובשימושיות שחסרים ברכבי פנאי גדולים אחרים

מי אתה קיה קרניבל?

קיה היא בין יצרניות הרכב היחידות שמקפידות להציע לאורך השנים מיניוואן בגודל מלא, ו'קרניבל' שומר על שמו ועל מעמדו מזה ארבעה דורות ברצף, החל משנת 1998.

במהלך השנים למדו אנשי קיה כל טריק שקיים בספר המיניוואנים, והמוצר הזה לוטש ושופר כדי להתאים ככל שאפשר למטרה אחת: הסעת 8 נוסעים בנוחות מרבית.
לזכות קיה צריך לומר שהיא לא מצמצה ולא גם ממצמצת בעידן שבו הקרוסאוברים הכחידו זה מכבר את המיניוואנים הגדולים עם הבטחה חסרת כיסוי להסיע 7 עד 9 בני אדם.

מיניוואנים, לעומת קרוסאוברים דמויי "רכבי שטח", מתאפיינים בתצורה קופסתית שאמנם לא משדרת פנטזיות עמומות של נהיגת שבילים וחציית מדבריות אבל השימושיות היא חלק מובנה בה מעצם החלל הנדיב שלה.
קרניבל תמיד נראה גדול ומאסיבי ביחס לבני דורו, וכך גם כיום, אבל השיפור המתמיד באיכויות הייצור והעיצוב באות כעת לידי ביטוי בכלי המרשים והנאה ביותר מאז ומעולם.

האתגר הגדול ביותר שניצב כיום מול קרניבל לא נמצא בקטגוריות סמוכות כמו קרוסאוברים אלא בכלי רכב חשמליים כמו קיה EV9 או מקסוס 'מיפה 9' שנולדים עם יתרון מובנה: פלטפורמה חשמלית מאפשרת לייצר חלל נקי יותר ומרחב פנימי רב יותר.

עיצוב, מיצוב

קרניבל דור רביעי הוא אחד המיניוואנים המרשימים ביותר שמוצעים בישראל והעדכון שלו הצליח ללטש את היופי הזה עוד יותר.

אפשר להגדיר את העיצוב הזה כ"כמעט-יוקרתי" והוא מאופיין בקווים ישרים, ממדים גדולים, חזות מרשימה והמון נוכחות. מתיחת הפנים הפכה אותו למעט יותר קשוח. עיצוב החזית לקוח מעיצובם של קרוסאוברים דמויי רכבי שטח, ונדמה שגם בעיצוב הפרופיל והאחוריים ניסו מעצבי קיה לטשטש את הגבול שבין "קופסה" ל"ג'יפ".

טשטוש מסוג אחר משחק משחק ויזואלי על הגבול שבין כלי רכב עם מנוע בנזין או דיזל לבין כלי עם הנעה חשמלית, וזה בא לידי ביטוי בפסי תאורה דקיקים שמתכתבים עם קווי העיצוב של EV9.

חישוקי גלגלים מושחרים (בדגם ההיברידי הנבחן) מוסיפים נגיעה יוקרתית לרושם הכללי, אי אפשר להתעלם מ"לוע הגריל" הגדול שפעור מלפנים, הפרופיל ארוך וריבועי וקו החזית נחתך בחדות – וכל אלה יחד מחזקים, כאמור, את המראה הקשוח.

המיצוב של מיניוואנים גדולים בישראל – בוודאי אחרי עידן ה'מאזדה 5' הצנום של ציי הרכב – מחובר חיבור עמוק אל ציבור אמיד של משפחות ברוכות ילדים, שלא לומר מגזר דתי לאומי ומגזר חרדי. בכל מקרה מדובר בכלים יקרים, ובשנים האחרונות אפשר לומר אפילו "מאוד יקרים".

עיצוב פנים, שימושיות

עיצוב סביבת הנהג ותא הנוסעים של קרניבל מיישר קו עם תאי הנוסעים של קרוסאוברים בכלל וכלי רכב חשמלים בפרט, וזה בא לידי ביטוי – למשל – בריבוי צגים, החלפת מוט בורר ההילוכים בבורר שבנוי כגלגל מינימליסטי (בגרסה הנבחנת), שילוב מרשים של גוונים וחומרים, מושבים מרופדים בעור טבעוני (בגרסה הנבחנת), הרכבה איכותית ואלמנטים מושקעים בעיצובם. כל אלה מתגבשים לכדי תא נוסעים כמעט יוקרתי למראה.

צגי מערכת המולטימדיה והמחוונים גדולים במיוחד – 12.3 אינטש בגרסה הנבחנת, והם יצוקים יחד ליחידה רציפה שבה המסך המרכזי מוטה קלות לכיוון הנהג. הגרפיקה נאה והמידע מוצג בבירור.

קונסולת בקרת האקלים המיושנת הוחלפה בצג שליטה-מגע מתקדם עם שליטה כפולה על פונקציות חיוניות – כגון עוצמת שמע, מדיה, ניווט והגדרות כלליות. אפשר לדלג בקלות בין שתי התצוגות ואף לקבוע את תצוגת ברירת המחדל המועדפת, ועדיין מדובר בהתעסקות מסיחת דעת ביחס לכפתורים פיזיים. כאשר מתרגלים לתפעול הכפול אפשר לחיות איתו בשלום ובאופן כללי נאמר שעל אף עושר האבזור עקומת הלימוד של תפעול המערכות מהירה יחסית והנדסת האנוש טובה.

אחרי כל זה חשוב להדגיש שלמרות העיצוב המושקע ועושר האבזור לא מתקבלת תחושת נהיגה ברכב פרימיום, ולכן צריך "לכייל" את המדד שמולו בוחנים את קרניבל. בהשוואה לרכבי "מסה" עממיים מדובר בכלי מאוד מרשים עם איכות חומרים טובה, מושבים קדמיים רחבים, נוחים וכמובן גם "מחושמלים", אבל בהשוואה למותגי יוקרה ולדגמי פרימיום – "זה לא זה".

אבסולוטית – המושבים הקדמיים מעט נוקשים ואפשר לכוון אותם לתנוחת נהיגה גבוהה ומושלמת, תא הנוסעים מאוד מאוד שימושי והעובדה שהוא גדוש בתאי אחסון ובמתקני כוסות מאפשרת מקסימום נוחות בהסעת נוסעים בכלל ומשפחות בפרט – עם כל הציוד, העומס והבלגן. אפשר למצוא מקום לכל אביזר ופריט והגישה למושבים האחוריים נוחה בזכות דלתות צד רחבות שמתגלגלות לאחור בהפעלה חשמלית ופוערות פתח גדול ונגיש.

שורת המושבים האמצעית נוחה במיוחד בזכות שלושה מושבים נפרדים שאת האמצעי מביניהם אפשר להוציא מהרכב כדי לקבל מרחב פנימי עצום לשני נוסעים על "מושבי קפטן" מפנקים.
לטובת הנוסעים מאחור מותקנת קונסולה אישית לשליטה עצמאית על אזור אקלים נקודתי, עם פתחי אוורור אישיים שממוקמים על התקרה. "מחלקת ביזנס" זה כאן.

לשני המושבים בצדדים משענת יד צידית מתקפלת ואפשר גם לקפל את מסעד המושב המרכזי (במקום להוציא אותו) כדי לקבל משענת ומשטח מרכזי שעליו יש מתקני כוסות ושולחן.

על גב המושבים הקדמיים מותקנים שני שקעי מיני USB ושקע 12V, יש גם וילונות הצללה ואפשר לכוון בנפרד את זויות המסעד של כל אחד משלושת המושבים האחוריים או לגרור אותם קדימה או אחורה כדי לשלוט במרחב הרגליים של כל הנוסעים.

המרכזי מבין שלושת המושבים פחות מומלץ לנסיעות ארוכות מפני שהוא צנום ופחות נוח, יותר נוקשה וממוקם מעט יותר נמוך, ובאופן כללי הוא מתאים יותר להסעת ילד מאשר למבוגר.

קיפול ידני קל של כל אחד ממושבי השורה השנייה חושף גישה נוחה מאוד לשורת המושבים השלישית שבה נגזר המרחב הפנימי מן המיקום של שלושת המושבים שעליהם דיברנו עד כה: אם הם משוכים לאחור לא נותר הרבה מרחב רגליים, ולהיפך.

באופן כללי גם בשורה השלישית מתקבל מרחב ראש ורגליים טוב ושני המושבים שבצדדים נוחים מאוד גם עבור נוסעים מבוגרים. המושב המרכזי, לעומתם, הוא הפחות נוח מכל מושביו של קרניבל מפני שמרחב הכתפיים מוגבל והמושב מוגבה, נוקשה ולא מספק תמיכה לירכיים. גם מושב זה מתאים לילד וקצת פחות למבוגר.

גם בשורת המושבים השלישית מותקנים שני פתחי אוורור אישיים על התקרה, יש משענות יד בצדדים ולכל מושב משולבים תא איחסון ומתקני כוסות, שני שקעי מיני USB, משענות ראש מתכווננות וגם וילונות הצללה.

דלת תא המטען נפתחת חשמלית וחושפת אחת משלוש תצורות. כאשר כל שמונת המושבים בשימוש נותר תא מטען מכובד בנפח 627 ליטרים אם כי הוא בנוי כמו אמבטיה עמוקה שלא מאפשרת טעינת מטען נוחה – אלא כערימה לגובה.

כאשר שורת המושבים השלישית מקופלת אל תוך אותה "אמבטיה" נוצר משטח שטוח עם תא מטען עצום בנפח 1,665 ליטרים שמאפשר הטענת כל מה שרק אפשר לחשוב עליו בטיול משפחתי של חמישה, ואם מעוניינים לבצע הובלות אפשר לקפל גם את שורת המושבים האמצעית כדי לקבל נפח הטענה של 2,827 ליטרים. הגישה אל תא המטען נוחה, מותקן בו שקע 12V נוסף ויש גם תאורה ושני תאי אחסון נוספים.

נוחות נסיעה, התנהגות כביש

קרניבל תמיד היה כלי כבד ומגושם וזה נכון גם לגבי הדור הנוכחי ששוקל 2.2 טונות – מסה שנשמעת "נורמלית" בעידן הרכב החשמלי.

מערכת המתלים צריכה להתמודד גם עם המשקל הרב וגם עם ממדים גדולים, ומכיוון ששווקי היעד המקוריים של הכלי הזה הם השוק האמריקני ושווקים בדרום מזרח אסיה – המתלים מכוילים תוך העדפת נוחות ורכות על-פני התנהגות.

למרות זאת תחושת הנסיעה מרוסנת ולא מדובר ביאכטה מתנדנדת שגורמת למחלת ים. המתלים הרכים מועילים במיוחד בנסיעה עירונית ופרברית בזכות היכולת שלהם לבלוע את שיבושי האספלט ובאמפים עירוניים, והיא גובה מחיר כאשר לוקחים את הספינה הזאת לנהיגה אינטנסיבית על כביש מהיר, שלא לדבר על נהיגה על כבישי נהיגה.

באופן כללי מתקבלת מכונית נוחה, שקטה ונעימה, ובגלל הממדים היא לא אידאלית לתמרוני חניה ברחובות צרים. עם זאת – שטח החלונות נדיב ומאפשר שדה ראיה טוב לכל הכיוונים, יש לא מעט מערכות עזר ומשקל ההגה קל, ולכל אלה יש תרומה בתמרון עירוני.

בנהיגה בינעירונית מתקבלת רמת נוחות מרשימה עד שמגיעים אל רצף שיבושים שמוציא את המרכב משלוותו. במצבים כאלה נוצרות זוויות גלגול ניכרות וההיגוי הקל לא מועיל כדי להרגיע את הרוחות. בנהיגה על כבישים מפותלים עם רכב מיושב יידרש הנהג לגייס את מלוא העדינות שלו כדי שלא לערבל את נוסעיו ולסחוט מהם מחאות.

מנוע, ביצועים

למבחן זה נטלנו את הגרסה ההיברידית שמציעה חידוש לעומת הבחירה המסורתית שהציעו כל הדורות הקודמים בין מנוע בנזין לדיזל. את מנוע הדיזל מחליפה מערכת היברידית עם מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.6 ליטר שמספק 180 כוחות סוס ומומנט של 27 קג"מ והוא מחובר אל מנוע חשמלי שמספק 73 כוחות סוס. התפוקה המשולבת היא 245 כוחות סוס ו-37.4 קג"מ מרשימים של מומנט – לכל הפחות כל עוד שנותר חשמל בסוללה עם תכולת אנרגיה של 1.49 קילוואט שעה בלבד.

תיבת ההילוכים האוטומטית פשוטה, פלנטרית, עם שישה יחסי העברה, והתוצאה היא מערכת הנעה שמספקת ביצועים טובים ומספיק כוח כדי להאיץ את הכלי הכבד הזה בכל מצב.

כאשר הסוללה טעונה מתקבלת תגובה מיידית בתאוצה ראשונית ותיבת ההילוכים עושה עבודה טובה, וחשוב מכל: התשלום בתחנת הדלק על התענוג הזה לא מוגזם: במהלך המבחן קיבלנו צריכת דלק מרשימה של 13.2 קילומטרים לליטר.

בטיחות, אבזור, מחירים

קרניבל המחודש מוצע בישראל בשתי גרסאות הנעה: בנזין והיברידית, וגרסת הבנזין הבסיסית ביותר נקראת LX ומחירה מתחיל ב… תחזיקו חזק… 300,000 שקלים.

סביר שמי שמוציא סכום כזה על רכב לא יסתפק בבסיס ויוסיף עוד 20,000 שקלים כדי לקנות את גרסת EX המאובזרת יותר, או שישקיע 40,000 שקלים מעבר לבסיס וירכוש את גרסה ההיברידית שמוצעת רק ברמת האבזור הבכירה.

כל הגרסאות כוללות 8 כריות אוויר, שליטה אקטיבית בשמירת נתיב, בלימה אוטונומית קדימה ואחורה, אזהרה מפני רכב חולף בעת פתיחת דלת עם התרעה מפני מעבר לנתיב נסיעה חסום, התרעת עייפות ועוד.

בכל הגרסאות יש חימום במושבים הקדמיים, התנעה מן השלט, חימום למראות הצד ודלת תא מטען חשמלית. באופן מוזר – ודאי ביחס למחיר – אף גרסת אבזור לא כוללת חלון גג חשמלי (שהיה זמין עד כה) או תאורת אווירה.
השדרוג לרמת האבזור הגבוהה בא לידי ביטוי בסוג הריפודים ובתוספת בקרת אקלים, טעינה אלחוטית, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית, חימום לגלגל ההגה ומראות צד מתקפלות חשמלית.

שורה תחתונה

גם במחירי הרכב ההזויים הנוכחיים – מכונית מתוצרת קיה שמוצעת תמורת 300-340,000 שקלים מקרבת אותה אל קטגוריית היוקרה מבלי לגבות את המחיר בתחושה של יוקרה אמיתית.

קרניבל עומד בהבטחה שלו לספק כלי נוח ושימושי להסעת שמונה בני אדם על ציודם, והוא מוסיף כעת גם עיצוב נאה ומרשים מאוד. עם התכונות האלה – מחיר מחד ותועלות מאידך – קרניבל נדרש להתמודד מול פורד אקספלורר, שברולט טראברס ודומיהם.

הגרסה ההיברידית מציעה מערכת הנעה יעילה ושאלת ה-340 אלף שקלים היא באיזו מידה היא תצליח להתמודד מול כלי רכב חשמליים חדשים שגודשים את כבישינו.

לקריאה נוספת:

פולקסווגן גולף 8.5 במבחן דרכים

BYD סיל U היברידי-נטען במבחן

סקודה קודיאק 2024 במבחן דרכים

The post קיה קרניבל 2025 במבחן דרכים appeared first on TheCar.

בצי הרכב הגרמני יש נוכחות מובהקת למותגים אירופאים לעומת אחוז חדירה נמוך של מותגים קוריאנים, יפנים וסינים שהם הפופולריים ביותר אצלנו בישראל. עם זאת – כמעט כל הדגמים שנמכרו בגרמניה מיוצגים גם על כבישי ישראל – ותחושת הבטן היא שאפשר לסמוך על המהימנות של בדיקות ונתונים שמגיעים מגורמים גרמנים רשמיים יותר מאשר על נתונים שמופקים בישראל.

רוב מבחני הרישוי בגרמניה מבוצעים על-ידי מספר גופים גדולים ומקצועיים מאוד, ואחד מהם הוא TÜV – שלוחה של אחד ממכוני התקנים הגרמנים החשובים ביותר אשר פרסם לאחרונה את "דו"ח 2025" שמבוסס על יותר מ-10 מיליון מבחני רישוי שבוצעו על ידו בין יולי 2023 ליוני 2024.

אחד הדברים שבולטים בדוח, שכולל 228 דגמים, הוא שככל שמכוניות מתבגרות כך הן מתוחזקות פחות טוב או שהבלאי הטבעי מגיע אל יותר רכיבים ומערכות. התוצאה: שיעור הליקויים החמורים הממוצע בכל 10.2 מיליון כלי הרכב ו-228 הדגמים שנבדקו הוא 20.6%. לעומת זאת – שיעור הליקויים במכוניות בנות 12 עד 13 שנים עומד על 28.1% ורק ב-6.4% מכלי הרכב בני שנתיים-שלוש נמצאו ליקויים חמורים.

ממצאים מעניינים נוספים: כלי רכב חשמליים נכשלים יותר בגלל בעיות מתלים – כנראה בגלל המשקל שלהם, וככל שמרווחי הטיפולים ברכב ארוכים יותר כך גדל הסיכוי שלהם להיכשל במבחן הרישוי. אז בעוד שאין הרבה מה לעשות עם הנתון הראשון בהחלט יש מה לעשות עם השני: לקצר את מרווחי הטיפולים ולהקפיד על לכל הפחות ביקור שנתי אחד במוסך.

מזדקנות ומתפרקות

כדי "להשוות תפוזים לתפוזים" חולק הדו"ח לשש קטגוריות גיל, כשכל קטגוריה מתייחסת לשתי שנות ייצור. הקטגוריה ה"צעירה" ביותר היא של מכוניות בנות 2-3 שנים, וה"מבוגרת" ביותר היא של מכוניות בנות 10-11 שנים.

אם מייחסים מתאם בין הצלחה במבחן הרישוי לבין רמת האמינות המכאנית של מכונית, ומתעלמים מן האפשרות שבעלי רכב "פדנטים" נוטים לבחור בדגמים שונים מאלה שנבחרים על ידי בעלי רכב ש"מחפפים" – אז אפשר לומר שהמכוניות האמינות ביותר הן, למשל, הונדה ג'אז ופורשה 911.

בקצה השני של הסקאלה, של המכוניות הפחות אמינות, מדורגים כמה מדגמי דאצ'יה הישנים יותר, וטסלה 'מודל 3'.

רק ב-2.4% מכל המכוניות מדגם הונדה ג'אז בנות שנתיים-שלוש נמצאו ליקויים חמורים וזה הופך אותה לא רק למכונית שנכשלה הכי פחות במבחני הרישוי בקבוצת הגיל שלה, אלא גם זאת שמדורגת במיקום הטוב ביותר בדוח השנתי של TUV.

מכוניות חשמליות: שימו לב למתלים

אחד הממצאים המעניינים – גם אם לא מפתיעים, נוגע לכלי רכב חשמליים. בצי הרכב הגרמני אמנם אין עדיין הרבה מכוניות כאלה אבל ישנם כבר מספר דגמים ותיקים כמו רנו 'זואי', וגם לא מעט מכוניות מתוצרת טסלה, בעיקר מדגמי 'מודל 3' ו'מודל Y'. שיעור התקלות הגבוה ביותר ברכיבים שלא קשורים למערכת ההנעה החשמלית התגלה במערכת המתלים, ואנשי TUV מייחסים את זה בעיקר למשקל הגבוה של כלי הרכב – פועל יוצא של הסוללה החשמלית.

נקודה חשובה נוספת שכדאי לשים אליה לב: אנשי TUV מסבירים שגם למרווחי טיפולים ארוכים יש השפעה שלילית על הסיכויים לעבור את מבחן הרישוי. כדוגמה מובאים פנסי החזית שנחשבים לנקודת תורפה בכל כלי הרכב, וגם בכלי רכב חשמליים שכ-4.3% מהם נכשלו בגלל ליקויי תאורה במבחן הרישוי.

ככלל, בקטגוריית התאורה נכשלו כ-1.5% מן המכוניות בנות שנתיים-שלוש בגלל תקלות פנסים, ו-6.1% מכלי הרכב בני 11 שנים.

כמובן שלא בכל הדגמים נעשה אותו סוג של שימוש: מכוניות מיני משמשות בעיקר לנסיעות עירוניות ופרבריות וסך הנסועה שלהן נמוך מזה של מכוניות גדולות שמשמשות לנסיעות ארוכות. זאת הסיבה שלצד כל מכונית מופיע גם הקילומטראז' הממוצע של כל המכוניות מאותו דגם שנבחנו על-ידי TUV.

בטבלאות הבאות מוצגים אחוזי הכישלונות במבחן הרישוי השנתי, ואלה מסכמים גם "ליקויים משמעותיים" וגם "מסוכנים". נדגיש שוב: אף מכונית לא "חייבת" להיכשל במבחן רישוי שנתי ואם היו מתחזקים את המכוניות האלה כראוי לא הייתה סיבה לכישלון במבחן. זה עובד גם להיפך: מכוניות שנחשבות ל"אמינות" לא יזכו לחיים ארוכים ובטוחים עם "תחזוקת שבר".

המכוניות הטובות ביותר בנות 2-3 שנים

המכוניות הגרועות ביותר בנות 2-3 שנים

המכוניות הטובות ביותר בנות 4-5 שנים

המכוניות הגרועות ביותר בנות 4-5 שנים

המכוניות הטובות ביותר בנות 6-7 שנים

המכוניות הגרועות ביותר בנות 6-7 שנים

המכוניות הטובות ביותר בנות 8-9 שנים

המכוניות הגרועות ביותר בנות 8-9 שנים

המכוניות הטובות ביותר בנות 10-11 שנים

המכוניות הגרועות ביותר בנות 10-11 שנה

המכוניות הטובות ביותר בנות 12-13 שנה

המכוניות הגרועות ביותר בנות 12 – 13 שנה

לקריאה נוספת:

10 פעולות פשוטות יחסכו לכם אלפי שקלים באחזקת רכב

שאלות שנשאלות הרבה

תשאלי מוסכניק

The post אלה המכוניות שנכשלו הכי הרבה בטסט השנתי appeared first on TheCar.

בישראל הכל הפוך: שוק הרכב שלנו הוא החשוף ביותר להשתלטות סינית חסרת רסן, לאיסוף שיטתי של מידע אישי, לאומי וביטחוני שעלול להיות מנוצל לרעה על-ידי ממשלת סין, ולסכנות בטיחותיות חמורות.

כמו בהרבה תחומים אחרים ממשלת ישראל לא גיבשה מדיניות עקבית, ברורה, מבוססת מידע וארוכת טווח להתמודדות עם סכנות "עידן המכוניות המקושרות" בכלל, ולגבי היחסים עם סין בפרט.

וזה לא הכל: ממשלת ישראל לא מתפקדת באכיפת הטיפול של יצרניות הרכב בתקלות סדרתיות בטיחותיות (ריקולים), וכאשר מקור התקלה הוא מדינה שהסתרת מידע היא חלק מן הקוד הגנטי שלה – אף גורם לא מוריד פצצות מתקתקות מהכבישים שלנו.

בכתבה זאת נתאר את המהלכים שבאמצעותם סין משתלטת על שוק הרכב העולמי והישראלי, נסביר מדוע האזרח הישראלי ובעלי הרכב לא נהנים וגם לא ייהנו ממחירי ההיצף הסינים בשעה שיבואניות הרכב גורפות את כל השמנת, נדגיש שהסכנה לא קשורה דווקא לרכב חשמלי אלא לרכב סיני באופן כללי, ונציע פתרונות מעשיים לצמצום הסכנות והחששות.

יש רק שמש אחת בשמים

הפילוסוף הסיני קונפוציוס (551 לפנה"ס עד 479 לפנה"ס), שנחשב לאבי התרבות הסינית והשפיע עמוקות על ערכיה החברתיים, המוסריים והפוליטיים טבע את העקרון "יש רק שמש אחת בשמיים ולממלכה יש רק שליט אחד". קונפוציוס לא כתב את האמרה הזו אך מדובר בעיקרון מרכזי בפילוסופיה שלו, ומשמעותו שקיים רק מקור סמכות אחד בכל תחום. לא מעט סינולוגים בימינו סבורים שהעיקרון הזה מנחה את סין כולה בדרכה להשתלט על ההגמוניה העולמית.

סין כבר שולטת במספר תחומים ברמה עולמית, למשל בתחם הרכב החשמלי והרחפנים האזרחיים, ואם לא יהיה שום שינוי היא תשתלט בקרוב מאוד על תעשיית הרכב העולמית כולה.

בזכות מדיניות ממשלתית מתוכננת ומנוהלת היטב הצליחה ממשלת סין לברוא תוך פחות מ-30 שנים תעשיית רכב מקומית מושלמת. ממדינה שלא תכננה אף רכב בעצמה ולא היו לה ידע או כושר ייצור עצמאיים היא הפכה לשוק הרכב הגדול ביותר בעולם, ליצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם וליצואנית הרכב הגדולה בעולם. לצורך זה סין בנתה תשתיות לכל שרשרת הערך ומערכי האספקה של ייצור רכב – החל בחומרי גלם, דרך ייצור כל הרכיבים ומפעלי ההרכבה, וכלה בתכנות ופיתוח לתחבורה חכמה.

סין גם השתלטה באופן כמעט מוחלט על תחום הסוללות בכלל, ועל סוללות לרכב חשמלי בפרט.

לפני כשלוש שנים, בעקבות מגפת קורונה ומשבר כלכלי עמוק בשוק הסיני, ממשלת סין החלה לשים דגש על ייצוא רכב איכותי למדינות המערב, וזאת בנוסף לדומיננטיות החלקית שהייתה לה זה מכבר במדינות "הדרום הגלובלי" שבהן לא נדרשים מוצרים מתוחכמים.

בעידוד ותמרוץ ממשלתי התמקמו יצרניות הרכב הסיניות צעד גדול לפני שאר תעשיית הרכב העולמית לא רק בייצוא רכב אלא גם בהשתלטות על אמצעי ייצור מחוץ לסין ובהקמת מפעלים חדשים. בשעה שרוב היצרניות הוותיקות צמצמו את הפעילות שלהן מחוץ לארצות המוצא וסגרו מפעלים בכל רחבי העולם – היצרניות הסיניות עשו ועושות בדיוק להיפך: הן מקימות מפעלי ייצור חדשים, רוכשות מפעלים נטושים ונערכות מראש לכל אמצעי ההגנה המקובלים שממשלות זרות עלולות להציב כנגד הפעילות שלהן.

הסיבה שכל זה קורה ממש בימים אלה היא "שהן יכולות": ליצרניות הסיניות יש כעת את כל הידע הנחוץ, משאבים כלכליים כמעט אינסופיים, תמיכה מוחלטת והכוונה ממשלתית שמעניקה להן יתרונות תחרותיים, ושוק מקומי עצום וריכוזי.

לעומתן, ההיסוס של כל היצרניות הוותיקות בארה"ב, אירופה, יפן וקוריאה – והעלות הגדולה יותר של הסבת מפעלים ומחיקת ערך של נכסים קיימים, גרמה להן להיאנק תחת עלויות אדירות מבלי לזכות בתמיכה ממשלתית דומה לזו שהעניקה ממשלחת סין.

בשורה תחתונה, רוב יצרניות הרכב הוותיקות נמצאות בסכנה קיומית שתיאלץ חלק מהן להתמזג ותגרום לאחרות לפשוט רכב או להירכש על-ידי יצרניות סיניות. את האינדיקציות הראשונות למגמה הזאת כולנו נראה בקרוב על טבלת המכירות בשוק הרכב הישראלי.

אם ממשלות בעולם לא ינקטו בצעדים מעשיים אפשר להניח שתוך עשור מהיום, אולי פחות, יצרניות סיניות יחזיקו ב-16 מתוך 20 המקומות הראשונים בטבלה הזאת, וארבע השורות הנוספות יישמרו לטויוטה, יונדאי, קיה, ולמותג אחד של קבוצת פולקסווגן.

משתלטות על אירופה

במאמץ נואש להגן על תעשיית הרכב המקומית הטיל בשנה שעברה האיחוד האירופאי מכס על ייבוא מכוניות חשמליות מסין. המהלך הוסבר בכך שממשלת סין מסבסדת את התעשייה המקומית שלה באופן שפוגע בתחרות.
אז כרגע יש ליצרניות האירופאיות יתרון מסחרי קטן, אבל לא לעולם חוסן: בשלוש השנים הבאות יקימו היצרניות הסיניות מפעלי ייצור באירופה ובמקסיקו במטרה לעקוף את המכסים.

ל-BYD, שעל המכוניות החשמליות שלה מוטל כיום באירופה מכס בשיעור של 27%, יש מפעל ייצור ראשון בעיר סגד שבהונגריה, והוא צפוי להתחיל לייצר רכב כבר השנה. החברה הקימה מפעל ייצור נוסף באיזמיר שבטורקיה, והוא צפוי לשלוח מכוניות לאירופה כבר מאמצע השנה הבאה.

לשני המפעלים יהיה בשלב ראשון כושר ייצור שנתי של 150,000 כלי רכב ובשלב השני הוא יגיע ל-300,000 בשנה, אבל מנכ"לית BYD באירופה, סטלה לי, אמרה בסוף השבוע האחרון שייתכן ששניהם לא יספיקו כדי לעמוד בתוכניות הצמיחה השאפתניות של החברה – לכן הם בוחנים הקמת מפעל ייצור שלישי באירופה.

במקביל, עוד לפני הטלת המכסים של טראמפ הכריזה BYD על הקמת מפעל לייצור כלי רכב חשמליים במקסיקו, עם כושר ייצור שנתי של 150,000 כלי רכב, וכעת תופנה התפוקה שלו למדינות אחרות באמריקה אבל אולי גם לייצוא.

צ'רי השקיעה כ-400 מיליון דולר בהקמת מפעל לייצור רכב בארגנטינה, עם כושר ייצור מתוכנן של כ-100,000 כלי רכב בשנה, ואילו GAC, יצרנית שנשלטת על-ידי ממשלת העיר גוואנג'ו שבסין, בוחנת אפשרות להקמת מפעל או רכישת מפעל נטוש באחת מבין ארבע מדינות באיחוד האירופי.

SAIC, יצרנית הרכב הממשלתית הגדולה ביותר בסין, הכריזה כבר לפני כשנה וחצי על כוונתה להקים מפעל לייצור רכב חשמלי באירופה, ובסוף השנה שעברה היא ניהלה דיונים בנושא זה עם הרשויות הספרדיות ואף עם ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס. כחודש לפני כן הכריז MG Motor – מותג הייצוא העיקרי של SAIC, על הכוונה להקים מפעל ייצור וכן מרכז מחקר ופיתוח במקסיקו כ"מרכז לצמיחה של SAIC ו-MG באמריקה הלטינית ובקריביים".

'גרייט וול מוטורס' (GWM), הסינית – שהייתה אחת היצרניות הראשונות שייצאו רכב לארה"ב ולאירופה (עוד הרבה לפני שהיא ידעה לייצר רכב איכותי) – "הביעה עניין" בהקמת מפעלי ייצור באיחוד האירופי, אך זאת רק לאחר שהיקף המכירות שלה שם יחצו את רף ה-50,000 יחידות בשנה. אחת האפשרויות היא הקמת המפעל בעיר אלגסירס שבספרד. במקביל, החברה "שוקלת בחיוב" הקמת מרכז מחקר ופיתוח באירופה כדי לאסוף ידע רלוונטי ומועיל להמשך דרכה.

גם דונגפנג, אחת מיצרניות הרכב הממשלתיות הגדולות בסין, פוזלת לאירופה. באוגוסט שעבר דווח שהיא מקיימת "דיונים מתקדמים" עם ממשלת איטליה ובאופן חריג דווח שהממשלה האיטלקית תשקיע כספי ציבור ותחזיק באחזקת מיעוט במפעל. זה דבר שהיא נמנעה מלעשות מאז שהכריחה את פיאט לקנות ממנה את אלפא-רומיאו לפני ארבעה עשורים. דונגפנג גם מתכננת לקים מפעל ייצור קטן יחסי במקסיקו, עם תפוקה שנתית של כ-20,000 כלי רכב.

יצרנית הסוללות הגדולה ביותר בעולם, CATL, השקיעה יחד עם קבוצת סטלנטיס כ-4.1 מיליארד אירו בהקמת מפעל לייצור סוללות ליתיום ברזל פוספט בסרגוסה, ספרד. מפעל זה צפוי להתחיל לייצר סוללות כבר בשנה הבאה. בנוסף, CATL הכריזה על הקמת מפעל סוללות נוסף בעיר דברצן שבהונגריה.

חטיבת הסוללות של BYD מתכננת להקים מפעל ראשון לייצור סוללות באירופה ואף החלה לגייס מהנדסים לפרויקט הזה. על אף שטרם נחשפו פרטים ספציפיים כמו מיקום או היקפי ייצור – נראה שהתוכניות האלה מעשיות וקרובות לביצוע.

סופה במדבר

חשוב להפריך טעות יסודית בהתייחסות של ישראלים רבים אל "טבלת המכירות" בשוק הרכב שלנו: מספר המכוניות שכל יצרנית מוכרת כאן לא קשור למה שישראלים אוהבים או רוצים לקנות, וגם לא לעבודת השיווק המופלאה של היבואניות השונות, אלא בעיקר למה שיצרניות הרכב רוצות למכור אצלנו ולכמה שהן מוכנות להתאמץ כדי שזה יקרה.

בנוסף – צינור המכירות העיקרי של רכב חדש בשוק שלנו הוא השוק המוסדי באמצעות חברות הליסינג, והמערך הזה – שחלקו שייך לחלק מן היבואניות – משמר מחירי מחירון רשמיים גבוהים שמסתירים מן הצרכן את המחיר הממוצע האמיתי שבו נמכרות מכוניות.

למען הפשטות נאמר שאם יבואנית רכב מייבאת דגם אירופאי שעולה לה 100, דגם קוריאני שעולה לה 80 ודגם סיני שעולה לה 50 היא תמצב לשלושתם מחירי מחירון שנעים בין 180 ל-200, וברור שהיא תרוויח מלקוחות פרטיים כמעט פי שניים על דגם סיני מאשר על דגם אירופאי. מיותר גם להדגיש שהלקוח הפרטי לא נהנה ממחירי ההיצף הסינים שבאיחוד האירופאי כל כך מוטרדים מהם.

כדי "לדחוף" לשוק הרבה מכוניות סיניות ולבסס מערכת יחסים טובה עם ספק חדש כדאי ליבואנית לחלוק את הרווח העודף שלה עם חברת הליסינג, ואילו לחברת הליסינג כדאי "לדחוף" ללקוחות שלהן מכוניות סיניות שעליהן הן מרוויחות יותר, על חשבון מכוניות אחרות.

נזכיר שלחלק מן המותגים הסינים שגודשים את השוק שלנו יש עבר, ידע וניסיון, אבל רובם הגדול הם מותגים מומצאים שבכלל לא התקיימו לפני חמש שנים. ה"הצלחה" של מותגים לא מוכרים ולא ידועים בשוק הישראלי לא יכולה לנבוע מ"ביקוש" או ממלאכת שיווק גאונית – מפני שצרכנים לא יכולים לבקש משהו שהם לא מכירים. המספרים בטבלאות המכירות מייצגים בעיקר את הפעילות של היבואניות בשוק המוסדי ובמכירות "אפורות" דרך צינור ה"אפס קילומטרים".

הכיבוש הסיני של השוק הישראלי כבר בעיצומו, והוא יהיה הרבה יותר מהיר וקל מאשר כל שוק אחר בעולם.

המחסום הכלכלי היחיד שמוצב בפני יצרניות סיניות ומקנה יתרון לתוצרת אירופה, קוריאה וארה"ב, הוא מכס בשיעור 7% שמוטל על כל המדינות שאין להן הסכם סחר עם ישראל, ובכלל זה גם יפן.
אלא שמס בשיעור 7%, גם לאחר שמתווספים אליו מיסים נוספים כמו מע"מ שמוטל על המחיר הכולל, מתגמד לעומת שיעור מס "טבעי" של 85% מס קניה שמוטל על רכב שמיובא ארצה (לפני הטבות והנחות).
מאז הקורונה ותחילת ההסתערות הסינית על אירופה מספר המותגים שמיוצגים בשוק שלנו כמעט הכפיל את עצמו, ונכון להיום מיוצגים כאן 75 מותגי רכב. רוב המכירות מרוכזות בידי עשר מובילות הטבלה – אבל הרכב השחקנים בחוליית החוד משתנה במהירות וכולל עוד ועוד יצרניות סיניות.

השורה התחתונה היא שלסין יש תעשיית רכב מאוד מתקדמת – כמובן בתחום הרכב החשמלי אבל לא רק שם – קל לה להציע מחירים מאוד תחרותיים ביחס ליצרניות הרכב המסורתיות, ואפשר היה לצפות לבשורה צרכנית מהממת עבור הצרכן הישראלי ולמחירים שוברי שוק.

אלא שבדרך מנמלי סין אל כבישי ישראל עומדת מערכת החוקים שקבעה מדינת ישראל אשר יצרה כאן שוק סגור וחסום בפני תחרות. כמעט כל מותגי הרכב החדשים שהגיעו ארצה מיוצגים על-ידי אותן יבואניות רכב שמייבאות גם את כל שאר המותגים, ולחלקן יש גם חברות ליסינג בבעלותן או מערכת קשרים קרובה מאוד עם חברות כאלה.

רוב המכוניות החדשות בשוק המסה נמכרות על-ידי היבואניות לחברות בשליטתן הישירה או העקיפה, וכמעט כל הנחה שאפשר היה להעניק ללקוח הסופי מתגלגלת ליבואניות עצמן ולבנות בריתן.

להבין את סין

היתרונות המסחריים של תעשיית הרכב הסינית – ההוגנים וההוגנים פחות – מאפשרים לה להציף בקלות את השוק שלנו ולהטביע את כל המתחרות האחרות. בשעה שאירופה וארה"ב מטילות מכסי מגן על יבוא רכב מסין – השוק הישראלי פתוח ומזמין גם את מי שנהנים מתמיכה ממשלתית (לטענת האירופאים).

אם "ההצפה" הזאת הייתה מתגלגלת אל הלקוח הישראלי ומורידה באופן משמעותי את מחירי המכוניות בשוק, או אם היא הייתה מגבירה את התחרות בדרך אחרת – ייתכן שאפשר היה "להביט לכיוון האחר" ולהתעלם מן הסכנות שעליהן נצביע בהמשך.

אלא שהמבנה הריכוזי והמעוות של שוק הרכב הישראלי – כשל שוק שקיבל חותמת אחרונה ב"רפורמה" שיזם וקידם שר התחבורה לשעבר – ישראל כ"ץ – גורם לכך שההיצף הסיני מעשיר את יבואניות הרכב מבלי להוריד את מחירי המכוניות בישראל. למעשה, אם הממשלה הישראלית לא תבצע אף פעולה – ההיצף הסיני צפוי להעלים מן השוק שלנו את רוב מותגי המסה האמריקנים והאירופאים – שרובם ממילא נדחקו זה מכבר מן השוק שלנו – וגם את רוב היפנים, מפני שהיבואניות מרוויחות יותר כסף על מכירת מכוניות סיניות.

אפשר לטעון שלצרכן הישראלי לא צריך לשנות אם הוא קונה מותג סיני או קוריאני, במיוחד לאחר שאמרנו והדגשנו שסין יודעת לייצר רכב שלא נופל ברמתו מרכב קוריאני, יפני או אירופאי.

הבעיה הראשונה, שנחשפה במלוא כיעורה אחרי ה-7 באוקטובר 2023, היא שמדיניות החוץ של ממשלת סין מציבה אותה כמעט כמדינת אויב לישראל. הממשל הסיני לא פספס אף הזדמנות להצביע כנגד ישראל במוסדות הבינלאומיים ואפילו ליזום החלטות קשות כנגדנו, והוא תומך באופן מוצהר בחמאס כנציג העם הפלסטינאי וב"זכות השיבה". יש שטוענים גם שהממשל הסיני עומד – לצד האיראנים, הקטארים והרוסים – מאחורי "מבצעי השפעה" אנטי ישראליים ברשתות החברתיות בכלל וב'טיקטוק' בפרט.

ככלל, הממשל הסיני רואה בנו "פרוקסי" של ארצות הברית, ונראה שאחרי ה-7 באוקטובר – בין אם בתקופת ממשל ביידן או בממשל טראמפ – אסור שנטעה ונשכח מי עומד לצידנו ומי נגדנו.

עד ה-7 באוקטובר היו גורמים פוליטיים בישראל ששיחקו משחקים מול הממשל האמריקני ונופפו מולם בחיזוק הקשרים עם סין, אבל הגיע הזמן לפעול למען האינטרסים ארוכי הטווח של אזרחי ישראל – ואחד מהם הוא בחינה דקדקנית של המוטיבציות והאינטרסים של סין.

ארצות הברית, למשל, פועלת באופן אקטיבי להגבלת התפוצה של כל מכשיר שאוסף מידע על האזרחים שלה ומעביר אותם לסין, בעיקר מתוך הבנה שהגבולות בין פעילות אזרחית לממשלתית בסין כמעט ולא קיימים.

סכנות ברורות ומיידיות

נכון להיום כמעט כל מכונית חדשה, לא כל שכן מכוניות עם אפשרות לעדכוני תוכנה דרך האוויר, מחוברת למערך המחשוב של יצרנית הרכב ומעבירות אליו כמויות אדירות של מידע לא רק לגבי מצב הרכב אלא בעיקר לגבי המשתמשים ברכב והסביבה שבה הוא פועל. מדובר בהזרמת וידאו ממצלמות הרכב, כולל זיהוי פנים של המשתמשים, הזרמת שמע שיכולה לצוטט לנאמר בתוך הרכב, מיקומים גיאוגרפיים וצילום של הסביבה, וגם באזכורים של מידע סודי ומידע ציבורי ולאומי.

מערכות בינה מלאכותית יכולות כיום לדלות מתוך כמויות אינסופיות של מידע כזה הרבה תובנות ולחבר מן הקטעים השונים תובנות שעלולות לפגוע באינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל ואזרחיה.

במקביל ובלי קשר – משרד התחבורה הישראלי הפקיר במשך שנים ארוכות את הטיפול בתקלות סדרתיות בכלי רכב בידי יצרניות הרכב, והתוצאה המוחלטת היא שתקלות כאלה מתוקנות בישראל אך ורק אם היצרניות רוצות לעשות את זה (או אם מכריחים אותן באמצעות תביעות).

בארה"ב ובאירופה קיימים נהלים מסודרים לטיפול בריקולים ובאופן כללי אפשר להעניק לתעשיית הרכב המסורתית ציון 70 ולשער שהן מטפלות בכ-70% מן הכשלים הבטיחותיים שהן יודעות עליהם.
בסין אין לציבור אפשרות מעשית להתלונן על תקלות סדרתיות ואם יצרנית רכב סינית לא רוצה לתקן תקלה כזאת אף אחד לא יכריח אותה לעשות את זה. משמעות השילוב של מדיניות ההסתרה בסין לבין האימפוטנציה של משרד התחבורה הישראלי יכולה להיות קטלנית, והראיה לכך היא שעד היום כמעט שלא פורסמו בישראל ריקולים של יצרניות רכב סיניות.

יש גם סכנה שלישית, שקיבלה דוגמה מוחשית לפני כשנה כאשר רג'פ טאיפ ארדואן החליט ביום בהיר אחד לחסום את יחסי הסחר בין טורקיה לישראל והחליט עבור טויוטה, יונדאי ורנו שהן לא יכולות לשלוח אלינו מכוניות מן המפעלים שלהן בטורקיה.

אם ארדואן יכול לחסום יצוא מיצרניות זרות שפועלות בשטחו דמיינו מה יכול לעשות נשיא סין, שי ג'ינפינג, אם הוא קם על צד שמאל ומחליט לאסור מחברות סיניות לסחור איתנו. דמיינו מצב שבו 100,000 מכוניות סיניות שנמצאות על כבישי ישראל מנותקות ביום בהיר אחד מאספקת חלקים, שירות ועדכוני תוכנה, ואף אחד גם לא מוכן לקנות מכונית משומשת כזאת כי מה כבר יש לו לעשות עם פגר חסר תועלת? ככל שהמדיניות הבינלאומית נעשית יותר ויותר כאוטית, ומנהיגי מדינות מתנהלים כאחרוני הצייצנים – דברים שפעם נחשבו להזיות הופכים למציאות.

אין לנו על מי לסמוך

במצב אידאלי הפתרון לחששות שהועלו כאן אמור להגיע מוועדה מקצועית שתוקם על-ידי הממשלה ותטפל בהם אחד לאחד באמצעות חקיקה מתאימה. אפשר להסדיר את שוק הרכב הישראלי בדרכים יותר חכמות מאלה שהוצעו בשעתו על ידי 'ועדת זליכה' ויושמו ברשלנות על-ידי הממשלה, אפשר להסדיר את התחרות בשוק, למנוע העברת פרטים אישיים אל מחוץ לגבולות המדינה ולגרום לכך שתקלות סדרתיות יטופלו ביעילות ובמהירות.

אבל במצב הלא אידאלי שאנחנו נמצאים בו כרגע הפתרון המעשי היחיד הוא לא לקנות רכב מתוצרת סין עד שיבוצעו פעולות להבטחת שלום הציבור בכלל, ושלום בעלי הרכב בפרט.

לקריאה נוספת:

אילו מותגי רכב לא ישרדו עד לעשור הבא?
נגמרו המשחקים? פורד תשלם 165 מיליון דולר בגלל ביצוע כושל של ריקול בטיחותי
יצרניות רכב סיניות מסרו ביוני 11% מכלי הרכב החשמליים באירופה

The post סכנה ברורה ומיידית: המכונית הבאה שלך תהיה סינית appeared first on TheCar.

יתרה מכך: הנתבעות טענו שדווקא העובדה שהתובעים הביאו רק נפגעת אחת מוכיחה כביכול שלא מדובר בכשל סדרתי, שהרי לו היה מדובר בתקלה סדרתית "היא הייתה מופיעה בהיקפים גבוהים".

אמירה זאת – כפי שיוצג בהמשך – מדגימה לנו שכאשר אומרים שצריך "לומר את האמת, את כל האמת, ושום דבר מלבד האמת" יש משמעות לכל אחת משלוש ההתניות האלה.

מצד שני – כתב התביעה מדגים גם את אחד הכשלים המובנים במוסד התובענות הייצוגיות בישראל, כאשר עורכי דין ממהרים להגיש תביעה הרבה לפני שהם מצליחים לבסס אותה כראוי. במקרים רבים מידי בעבר זה הוביל להסדרי פשרה הזויים שגרמו לנזקים חמורים לכלל קבוצת הנפגעים, ובמקרה הזה בהחלט חסרה חוות דעת של מישהו שפירק ובדק מנוע פגום או אפילו מצבור תלונות הגון. בהערת אגב כדאי לציין שאל מערכת TheCar הגיעו עד כה 8 תלונות של בעלי סלטוס לגבי תקלות במנועים. לכאורה מדובר במספר קטן אבל מדובר בנזק משמעותי ובדגם לא הכי נמכר בישראל.

החדשות, מבחינת בעלי סלטוס בישראל, הן שיש מצב שקיה בעצמה פתרה לפחות חלק מן הבעיה וכעת צריך לקוות שהיא לא תפלה לרעה את אזרחי ישראל ביחס ללקוחותיה בארה"ב.

וכעת לעובדות.

בשנה שעברה, כאשר קיה הגישה תשובה מטעה לבית המשפט בישראל, סביר להניח שבחברת קיה בחו"ל היו אנשים שידעו שהתביעה מוצדקת מפני שבמנועי ה-2.0 ליטר מתוצרתה יש כשל סדרתי.

איך אפשר לומר את זה בביטחון?

בשבוע שעבר קיה הכריזה בארצות הברית על קריאה לתיקון של כמעט 140,000 כלי רכב מדגמי 'סלטוס' ו'סול' עם מנועי 2.0 ליטר, וזאת לאחר שהתגלה כשל סדרתי בטבעות הבוכנה במנועים שלהם. כשל זה גורם בין השאר לאובדן שמן מנוע – בדיוק כפי שקרה ברכב של התובעת בתובענה שהוגשה בישראל.

בארה"ב נקראו לתיקון קיה סלטוס שיוצרו בין 2 ביולי 2020 ל-1 ביולי 2022 וקיה סול שיוצרו בין 2 ביולי 2020 ל-19 באפריל 2022 (דגמי 2021-2023 בארה"ב), וזה קרה רק לאחר שהסתבר שבנוסף לנזק הכלכלי שנגרם בגלל הרס מנועים מדובר בסכנה בטיחותית בגלל הסיכוי להתלקחות מנועים ושריפת כלי רכב, שלא לדבר על תאונות שעלולות להיגרם בגלל עצירת מנוע בתוך כדי נסיעה.

קיה הודיעה למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני על החלטתה לבצע את הקריאה לתיקון בעקבות "יותר מ-400" תלונות (!) של לקוחות שהתקבלו אצלה בנושא הזה, ובארבעה מן המקרים האלה נגרמו שריפות כתוצאה מחורים שנפערו בבלוקים של המנועים.

קשה להניח שכל התלונות האלה, כמו גם תלונות אחרות שהתקבלו בישראל (וכנראה גם במדינות נוספות), לא היו ידועות לקיה כאשר עורכי הדין שייצגו אותה ניסחו את תשובתם לבית המשפט בלוד. במילים אחרות, יש אמת בכך שמנועים יכולים להיהרס בגלל תחזוקה לקויה, אבל זה לא "שום דבר מלבד האמת" ובטח שלא "כל האמת".

כל האמת היא שבקיה, לפחות בקוריאה, ידעו היטב שהם יצרו מוצר פגום ובהקשר הזה חשוב להדגיש שהריקול האמריקני הוא לכלי רכב ומנועים שיוצרו במפעל של קיה בעיר הוואסונג בדרום קוריאה, וגם כלי הרכב ששווקו בישראל מגיעים מדרום קוריאה.

ויש גם עלון שירות

עוד הרבה לפני פרסום הריקול האמריקני ידעו בקיה שלמנועים שלהם יש בעיות, ושלא מדובר רק במנועים שמותקנים בסלטוס.

כבר בשנת 2020 פרסמה היצרנית עלון שירות למנועים שונים (בהם גם מנועי 1.6 ו-2.0 ליטר מסדרות שונות) שמותקנים בדגמי פורטה (2014-2021), נירו (2017-2020), סול (2012-2021), ספורטאז' (2011-2020), אופטימה (2011-2020), סורנטו (2012-2020), ריו (20212-2021), סטינגר (2018-2021), אופטימה 2022 (K5 בארה"ב) וסלטוס 2021. עלון השירות הזה לא מתייחס ספציפית לכשל הנקודתי במנועי NU שמותקנים בסלטוס אלא לכל הסיבות והגורמים לצריכת שמן מופרזת – וכפי שכתבנו כאן לא מעט – ליונדאי וקיה יש היסטוריה לא נעימה של תקלות שונות בכמה וכמה סדרות מנועים מתוצרתן.

עלון השירות הזה מפרט את אופן הבדיקה והטיפול במנועים ששורפים כמויות גדולות של שמן ומפורטים בו גם הליכי ניקוי וביצוע "חצי אוברול", "אוברול שלם" או החלפת מנוע. עם זאת – צריך להדגיש שעלון זה מנחה את אנשי המוסך לא לטפל בכלי רכב שחרגו כבר מתקופת האחריות שלהם ובאלה שלא טופלו בהתאם להוראות היצרן. זאת נקודה חשובה גם לכל מי שנוהג להזניח את תחזוקת הרכב שלו או לדחות ביצוע של טיפולים שוטפים, וגם לכל מי שמתכנן לקנות רכב רלוונטי אחרי תקופת האחריות שלו.

ובחזרה למנועי ה-2.0 ליטר של סלטוס: בטלקאר, יבואנית קיה לישראל, בוצעו החלפות ותיקונים של מנועים כאלה במסגרת אחריות היצרנית, כפי שאפשר ללמוד מן הפוסטים של לא מעט בעלי רכב שפורסמו ברשתות חברתיות וגם ממספר תלונות שהגיעו אל מערכת TheCar. מותר להניח שמנועים אלה הוחלפו בהתאם להנחיות של עלון השירות הנ"ל, אבל זה לבד לא מגלה לנו את הכשל הספציפי שקיה מודה בו כעת, לראשונה באופן פומבי.

מה התחרבש שם?

בתיאור הכשל, כפי שפורסם על-ידי מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני, נכתב שהוא נגרם כתוצאה מ"סטיית איכות" של טבעות אטימת השמן של הבוכנות, וזאת בגלל "תקלה אצל ספק טבעות האטימה" האלה. בתיאור התקלה אין פירוט נוסף לגבי מהות הכשל אבל טבעות אטימת השמן שמותקנות על בוכנות במנועי בעירה נועדו למנוע משמן המנוע לחדור אל תוך הצילינדרים ולהישרף שם. כאשר טבעות האטימה פגומות הן עלולות לשרוט את קדח הצילינדר או לאפשר מעבר של שמן מנוע.

בהערת אגב נזכיר שוב שעורכי הדין שהגישו את התביעה כנגד קיה בישראל לא טרחו לצרף אליה חוות דעת הנדסית של מהנדס רכב או בדיקה פיזית של מנוע שכשל ובכך הם "הרימו להנחתה" לנתבעות וסיכנו את כל קבוצת הנפגעים. לעומתם – הנתבעות כן הגישו חוות דעת של מהנדס שבדק מנוע תקול שתוקן במסגרת אחריות היצרנית, ולמרבה האבסורד דווקא העדות שלו היא זאת שיכולה לבסס את הטענה שמדובר בתופעה…

המומחה מטעם הנתבעות מצא שריטות בקדח הבוכנה – ממש כפי שקורה במנועים שנקראו כעת לתיקון בארה"ב, אלא שהוא ייחס אותן להתחממות. ושוב – גם כאן מתוארת האמת בתוך כדי השמטת החלק ה"מעניין" של האמת. מומחה ההגנה לא מספר מה גרם להתחממות במנוע שנבדק (למשל כשל במערכת הקירור), ולא צריך ללכת רחוק כדי למצוא סיבה טובה גם להתחממות עצמה וגם לסיבה שהמומחה השמיט מחוות הדעת שלו את אותה סיבה.

"שמן מנוע אחראי לשימון, קירור ופעולה תקינה של רכיבים הידראוליים של המנוע… פעולת (מנוע) עם שמן באיכות נמוכה או עם מעט מידי שמן גורמת לשימון מופחת ולקירור מופחת, כמו גם לפעולה לקויה של רכיבים הידראוליים. זה מוביל לשחיקה חריגה של חלקי מנוע, הצטברות פחמן ומשקעים של בוצת שמן (ש)יכולים לגרום נזק לאזורים רבים של המנוע, ובסופו של דבר לדרוש תיקון יקר, ארוך וניתן למניעה". ציטוט זה לא לקוח מספר לימוד מכונאות רכב אלא מתוך עלון השירות של קיה שהוזכר כאן, וזה מתאר "אחד לאחד" את הממצאים של מומחה ההגנה אבל גם מקשר אותם באופן מושלם לכשל שקיה מודה בו כעת.

במילים פשוטות – מומחה ההגנה אמנם חתום על חוות דעת שנטען בה שאין כשל במנוע שנבדק אבל הוא עצמו מתאר ממצאים שמתאימים בול לכשל שקיה מודה בו בלי לספק להם הסבר אלטרנטיבי.

אגב, אם כבר מדברים על "כל האמת", קבלו בבקשה שתי אנקדוטות חשובות. ראשית, מומחה ההגנה מגלה את האמת כשהוא כותב בחוות דעתו שהוא בדק שני מנועים מן הדגם הרלוונטי. אבל הוא לא מספר את "כל האמת" מפני ששאר חוות הדעת מתייחסת רק לאחד משני המנועים ולא מספרת מה נמצא במנוע השני, או איך יש כל כך הרבה מנועים זמינים לבדיקה אם אין בעיה סדרתית?

חשוב יותר: מומחה ההגנה אומר אמת כשהוא מזכיר שהמנוע שנבדק על ידו הוחלף במסגרת אחריות היצרנית, אבל גם כאן הוא לא מספר את כל האמת: מדוע שיוחלף מנוע במסגרת אחריות אם המסקנה של המומחה היא שבכלל אין בו כשל?

כאמור – כשל של טבעות אטימת השמן, כמו זה שעליו דיווחה קיה במסגרת הריקול – מוביל למצב שבו דפנות הצילינדר יכולות להישרט ולהיפגם. כאשר שמן מנוע נשרף בצילינדרים ולא נותר בעוקה מספיק ממנו – מנועים מתחממים, נשחקים ונהרסים באופן סופני.

לגבי אופן הטיפול והתיקון – המכוניות שכלולות בריקול האמריקני יגיעו למוסכים מורשים של קיה, המנועים ייבדקו, וגם במקרה שבו לא יימצאו סימנים לנזק יבוצע בהם עדכון תוכנה שיכול לעזור לזהות "רעש טבעת בוכנה" אפשרי ולהפעיל התרעה לנהג. אם התרעה כזאת תופיע אפילו פעם אחת קיה תחליף את המנוע. במנועים שבהם יימצאו סימני נזק קיה תבצע החלפה של מנועים למנועים חדשים עם טבעות אטימה תקינות, וגם באלה יבוצע עדכון התוכנה הנדרש.

ומה לגבי מנועים בישראל – גם אלה שלא נפגעו ובעיקר אלה שכן נפגעו?

כרגיל, משרד התחבורה הישראל ישן על האף ולא דורש מיצרניות רכב לבצע בארץ את אותן קריאות לתיקון שהן מבצעות בחו"ל. למה? כי ישראלים רק חושבים שהם לא פראיירים.

מחברת טלקאר, יבואנית קיה לישראל, נמסר שהיצרנית עדיין לא הכריזה על קריאה לתיקון של מנועי סלטוס בישראל.

יש ברכב שלכם תקלה סדרתית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

הונדה מתקנת כשל בהיגוי, יונדאי-קיה ממשיכה לכבות שריפות

דואגים למנוע הרכב שלכם? האם מומלץ להשתמש בתוסף דלק ולמי זה באמת מועיל?

מאות אלפי כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה עלולים להישרף. מדוע לא פורסמו קריאות לתיקון בישראל?

The post קיה מחליפה מנועים פגומים של סלטוס בחו"ל אבל טוענת שאין בעיה בישראל appeared first on TheCar.

המשמעות המעשית, בהינתן תשתיות טעינה תומכות, היא שאפשר יהיה לטעון רכב חשמלי בקצב מאוד מהיר ולהוסיף טווח נסיעה של 300 קילומטרים תוך חמש דקות טעינה.

על פי דיווחים בתקשורת הסינית BYD מתכננת להשיק את פלטפורמת ה-1000V שלה תוך כעשרה ימים לכל היותר, ולאחר השקתה היא תתחיל להטמיע מערכות חשמל כאלה בדגמים נוספים שלה.

לזכותה של BYD צריך לומר שהיא לא תכננה את הפלטפורמה החדשה רק למותגי היוקרה שלה כמו 'דנזה' ומעלה אלא גם לדגמים עממיים יחסית, והיא תטמיע אותה כבר בשני הדגמים החדשים של סדרת 'דיינסטי' שיושקו במהלך החודש – 'טאנג' ו'האן' החדשות.

היתרון של פלטפורמת 1000 וולט על-פני פלטפורמת 800 וולט כמו זאת שפותחה – למשל – על-ידי יונדאי היא אפשרות לקצב טעינה מהיר בכ-25 קילוואט באותו זרם. בנוסף, ככל שהמתח גבוה יותר כך פוחת עומס העבודה של הסוללה ונוצר פחות חום, וזה גם משפר את תוחלת החיים של הסוללה. יתרון נוסף: אפשר להשיג מהירויות פעולה גבוהות יותר של מנועים חשמליים בלי להגדיל את המסה ואת הגודל הפיזי שלהם.

נקודה לא פחות חשובה לגבי התוכניות של BYD, ואולי אפילו יותר – החברה מתכוונת לפרוש רשת לאומית של עמדות טעינה אולטרה מהירות, שבלעדיהן כל ההשקעה הזאת לא תועיל. עד לסוף השנה הנוכחית מתכננת החברה להשלים את הקמתן של 2,000 עמדות טעינה ציבוריות אולטרה מהירות ברחבי סין.

נזכיר שהקרב הטכנולוגי בין BYD לבין כל יצרניות הסוללות האחרות, וגם בינה לבין יצרניות רכב שנכנסות לזירת הסוללות – לא מצטמצם להפרש של 200 וולט והוא דורש ריגושים ושיאים נוספים חדשות לבקרים.

לקראת סוף השנה שעברה דווח בסין ש-BYD מתכננת להפציץ עם "הסוללה המהירה ביותר בעולם" – סוללה ענקית עם תכולת אנרגיה של 2,500 קילוואט שעה שמיועדת לציוד מכאני הנדסי כבד. זאת תהיה סוללה עם מתח עבודה של 1,500 וולט וזרם של 400 אמפר, ויהיו לה יותר מ-7000 מחזורי חיים. הדרך מכאן אל מכוניות חשמליות סדרתיות לא ארוכה.

ומה איתנו?

כדי שטכנולוגיות טעינה מהירה ברכב יועילו לנו, בישראל, נדרש פיתוח של עמדות טעינה אולטרה מהירות וזה מוטל בארץ אך ורק על כתפי הסקטור הפרטי. זיקר כרגע היא יצרנית הרכב היחידה שמציעה ללקוחותיה "רשת פרטית", וכל האחרות נסמכות על התשתיות הציבוריות של ספקיות הטעינה – חברות שאין להן שום מוטיבציה להשקיע כסף שלא מחזיר את עצמו או מועיל להן מבחינה שיווקית או תדמיתית.

במילים אחרות, גם אם וכאשר יוצעו לשוק שלנו דגמים עם טכנולוגיות טעינה אולטרה מהירות – הם לא יציעו יתרון מסחרי או שיווקי אלא אם יוקמו לפחות כמה עשרות עמדות ציבוריות אולטרה מהירות בפרישה ארצית.

לקריאה נוספת:

יבואנית MG תשווק בארץ את מותג היוקרה החשמלי IM Motors

איך לא חשבו על זה קודם? טסלה פיתחה מערכת ניהול תור

סיבה למסיבה: עיריית ירושלים הקימה 4 עמדות טעינה חינמיות לרכב חשמלי

The post המתח בשיאו: BYD תשיק בשבוע הבא פלטפורמת 1000V appeared first on TheCar.

כדי להציל את התעשייה האירופאית תציג מוחרתיים הנציבות האירופאית תוכנית חדשה לתמיכה בייצור רכב חשמלי על-ידי יצרניות רכב אירופאיות.

המחקר החדש מצא שהמדיניות המוצהרת של מדינות האיחוד האירופאי לאסור על מכירת רכב עם מנועי בעירה החל משנת 2035 עודדה (או אילצה) את יצרניות הרכב האירופאיות להכין את עצמן לעידן הרכב החשמלי ולתכנן את כל הפעולות המורכבות שנדרשות כדי לעמוד ביעד.

המדיניות הזאת שיפרה את מצבן של יצרניות אירופאיות ביחס ליצרניות הסיניות בכך שהיא קבעה (אגב, עוד לפני סין) לוחות זמנים קשיחים שיצרו ודאות עבור מנהלי החברות וגם למשקיעים, ובעיקר לכל הסביבה התומכת שנדרשת כדי לחולל את השינוי – מספקי חלקים דרך מקימי תשתיות טעינה ועד ליצרניות סוללות לרכב חשמלי.

מאידך – בשנים האחרונות נשמעו גם קולות אחרים אשר הביעו חשש מפני המהפך וטענו שמדיניות זאת מייקרת את כלי הרכב, פוגעת בתעשייה, ושהיא תאלץ את היצרניות האירופאיות לסגור מפעלים ולפטר עובדים. אלא שהמחקר החדש מצביע על כך שביטול מדיניות הקידום של רכב חשמלי לא רק שלא יועיל אלא אף יזיק לתעשייה ולמדינות שבהן היא פועלת.

הממצאים העיקריים הם ראשית לכל שמדיניות הדרגתית, ובעיקר עקבית, מחזקת את התעשייה המקומית ומאפשרת לבצע השקעות אסטרטגיות בכלי רכב חשמליים. יתרה מכך: מדיניות יציבה שמצמצמת אי ודאות עוצרת את יצרניות הרכב מלבזבז כספים ומשאבים בטכנולוגיות מיושנות. מדיניות ממשלתית סדורה ועקבית (כמו זאת שהנהיגה ממשלת סין בשני העשורים האחרונים) מעודדת את תעשיית הרכב לפתח תשתית חזקה בעוד שהססנות או ביטול המדיניות ההדרגתית הזאת יפגעו ביכולת של היצרניות האירופאית להתמודד מול הכוח העולה בתעשייה: היצרניות הסיניות.

בשורה תחתונה, עורכי המחקר ממליצים לרגולטורים באיחוד האירופאי ובממשלות של מדינות המפתח באירופה לדבוק במדיניות שתעודד ביקוש לרכב חשמלי – למשל באמצעות רכש ציבורי, תמריצי מס וביטול הדרגתי של סובסידיות לכלי רכב שמשתמשים בבנזין ובדיזל. "מדיניות משלימה" נדרשת, לטענת החוקרים, היא השקעות ממשלתיות במחקר ופיתוח של טכנולוגיית סוללות, הקמת תשתיות טעינה וקידום יישומי "רכב לרשת" (V2G). בנוסף – החוקרים קוראים לשיתוף פעולה כלל אירופאי לשיפור תשתיות הטעינה ולרפורמה בשוק החשמל, ולתמיכה בהסבת כוח אדם לטכנולוגיות ולאמצעי הייצור המתאימים.

טראמפ לוקח את אמריקה לסיבוב מסוכן

בעוד שאירופה עדיין נמצאת במומנטום קדימה, תעשיית הרכב האמריקאית כבר החלה לכרות לעצמה קבר לנוכח הפעולות שנוקט הממשל של הנשיא דונלד טראמפ. היות שהחוקרים סיכמו את הדו"ח שלהם לאחר הבחירה בטראמפ אך לפני כניסתו לבית הלבן הם הציגו את המסקנות שלהם כאזהרות צפות פני עתיד. בינתיים טראמפ החל ליישם את הבטחות הבחירות שלו ולכן צריך לקרוא ולנתח את המחקר בלשון הווה במקום בלשון עתיד.

החוקרים מזהירים שביטול התמריצים לרכישת רכב חשמלי, צמצום ההגבלות על פליטת מזהמים והפסקת התמיכה בייצור מקומי של סוללות יגרמו להרס של יצרניות הרכב האמריקניות בעיקר בכל הקשור לכושר התחרות שלהן מול סין וגם מבחינת מעמדן בשוק הרכב העולמי.

תעשיית הרכב האמריקנית תמצא את עצמה מאחור גם מבחינה טכנולוגית ובמיוחד מבחינת שרשרת האספקה שלה, וכל זאת בשעה שיצרניות סיניות ואירופאיות ימשיכו לשכלל את טכנולוגיות הרכב החשמלי שלהן, לשפר את היעילות, להפחית עלויות ולהגדיל את נתח השוק העולמי.

סין השקיעה ב-20 השנים הכלל, ובעשור האחרון בפרט, השקעות אגרסיביות בתהליכי ייצור ובמפעלים לייצור סוללות ובעשותה כך הבטיחה לתעשייה שלה דומיננטיות בשרשראות האספקה של ליתיום-יון.

ממשל ביידן ניסה להתמודד מול סין באמצעות סובסידיות והשקעות בתעשיית סוללות אמריקנית אבל טראמפ הופך את הקערה על פיה ומבטל את התמיכה הממשלתית.

החוקרים קובעים גם שהמאבק על תעשיית הרכב העולמית חורג מן הזירה העסקית נטו. לדעתם זאת תחרות גיאופוליטית שבה מיצבה מדיניות הרכב החשמלי היציבה של ממשלת סין את יצרניות הרכב שלה כמובילות עולמיות. לעומת זאת, אם ארה"ב תשנה מידי קדנציה את מדיניות הרכב החשמלי שלה היא תאבד אמינות ולא תוכל להשפיע על עתיד שוק הרכב העולמי.

שתי השורות התחתונות החשובות של המחקר נוגעות לאירופה ולארה"ב. החוקרים מצאו שהססנות או החלשת המדיניות האירופאית לאסור מכירת מנועי בעירה לא תציל את תעשיית הרכב האירופית אלא תותיר אותה פגיעה לתחרות סינית. במקביל, ארה"ב נמצאת בסכנה ברורה ומיידית לנוכח הצעדים שנוקט ממשל טראמפ, והתעשייה האמריקנית תפסיד במאבק מול תעשיית הרכב החשמלי הסינית שזוכה לתמיכה ממשלתית חזקה.

באירופה לא נשארים אדישים

בשעה שטראמפ מוביל את תעשיית הרכב האמריקנית לאסון, קובעי המדיניות באירופה לא נשארים אדישים.

מוחרתיים (יום רביעי, ה-5 במרץ) צפויה הנציבות האירופאית להציג שורת צעדים להגברת הביקוש לרכב חשמלי ולייצור אירופאי של סוללות לרכב חשמלי, ואת אלה מוביל גוף מבצע אשר "קיים דיאלוג אסטרטגי עם יצרניות רכב, ספקים ובעלי עניין אחרים בתחום הרכב".

תוכנית הפעולה נועדה להבטיח שיצרניות רכב באיחוד האירופי יהיו תחרותיות מול יריבות סיניות ואמריקניות (ר"ל 'טסלה') ויוכלו לשמור על מקומות עבודה באירופה.

התוכנית כוללת קובץ הצעות שמוגש לממשלות של 27 חברות האיחוד האירופאי לגבי פעולות שיגדילו את המוטיבציה של ציי רכב, שרוכשים כ-60% מכלל המכוניות החדשות שנמכרות באיחוד האירופאי, לקלוט כלי רכב חשמליים.
הנציבות תגבש עם מדינות האיחוד דרכים לתמרוץ רכישת כלי רכב חשמליים ולשיפור אפשרויות המימון, ואחת ההצעות שמדגימה כלים כאלה היא מתן פטור מאגרות שימוש לכלי רכב "מאופסי פליטה".

מנתוני איגוד יצרניות הרכב האירופאי עולה שבסיכום שנת 2024 הצטמקו המכירות של רכב חשמלי חדש באירופה ב-5.9%, וזאת לטענתם במידה מסוימת בגלל הפיגור בפרישת תשתיות טעינה ציבוריות.

הנציבות האירופאית מכירה בכך שתעשיית הרכב האירופית עלולה לאבד ליצרניות הסיניות נתח שוק בתחום הרכב החשמלי בעיקר מפני שהיא לא מצליחה להוזיל מספיק מהר את מחירי הסוללות לרכב חשמלי. כדי לתקן את העיוות הזה ממליצה הנציבות לתמוך תמיכות כספיות בייצור סוללות לרכב חשמלי באירופה, והיא מוכנה לתמוך גם ביצרניות סוללות זרות, כולל גם סיניות.

לקריאה נוספת:

למה אנשים פוחדים ממכוניות חשמליות?

מנהל המכירות העולמי של פולקסווגן: רכבים חשמליים אמינים יותר ממכוניות בנזין

מחירי הסוללות לרכב חשמלי יצנחו ב-26% נוספים תוך כשנה

The post מחקר חדש: מנוע הבעירה יהרוג את תעשיית הרכב האירופאית appeared first on TheCar.

דגמים שנקראו לתיקון הם סיוויק סדאן, סיוויק טייפ R וסיוויק היברידית, וגם הגרסאות ההיברידיות של הונדה HR-V (נקראת ביפן ZR-V) ושל CR-V. כל המכוניות יוצרו ככל הנראה ביפן, אך מדובר בכלי רכב שנמכרו גם באיחוד האירופאי עם תקינה אירופאית – לכן קיים סיכוי סביר שזה נוגע גם לנו.
עד עכשיו משרד התחבורה הישראלי לא פרסם קריאה לתיקון בנושא הזה.

מכבות שריפות

יונדאי-קיה מנסות לנהל מזה מספר שנים סדרת כשלים בקנה מידה אדיר של תקלות שונות שגורמות לשריפות של כלי רכב. אחת מהן – כשל שגורם לדליפת נוזל בלמים במיליוני מכוניות שנמכרו ברחבי העולם – עלולה לגרום לקצר חשמלי במערכות מניעת נעילת גלגלים ויציבות (ABS/ESC). זה עלול לגרום להתחממות יתר בתיבת הנתיכים והבערת תא המנוע והמנוע עצמו.

מקור הכשל הוא ככל הנראה ריאקציה בין נוזל הבלמים לבין טבעות אטימה במערכת ההידראולית הסגורה. טבעות "O רינג" פגומות מאפשרות לנוזל הבלמים – שהוא מוליך חשמלי – לדלוף ולחדור אל לוח הבקרה של בקרת היציבות. כתוצאה מן הקצר שגורם הנוזל נגרמת התחממות שעלולה להצית חומרים דליקים ומכאן קצרה הדרך לשריפת רכב.

היצרניות החליטו לטפל בבעיה בקצב שלהן והן מרחיבות את התיקון הזה בכל פעם אל קבוצה נוספת של כלי רכב, והחדשות האחרונות בגזרה הזאת מגיעות מקיה, שהכריזה לאחרונה קריאת תיקון ב-5 מיליון (!) כלי רכב מדגמי ספורטאז', ריו, פורטה, אופטימה, סול וגם פיקנטו הפופולרית במקומותינו, אשר יוצרו בין 2009 ל-2011.

יונדאי משלימה כעת סדרה שלישית של כלי רכב שמקבלים את אותו תיקון, ומדובר ב-784,000 כלים שיוצרו משנת 2007 עד 2014, מדגמי אקסנט, טוסון, סנטה פה, וולוסטר,iX35, i40, H1 וגם iX55, אקווס, גרנדור, אזרה, ג'נסיס וגרנד סנטה פה שלא נמכרו בישראל.

מנועי 2.0 ליטר בסלטוס וסול

קריאה לתיקון לא פחות מסוכנת אבל הרבה יותר יקרה נוגעת להרס אפשרי של מנועי 2.0 ליטר שמותקנים בדגמי סול וסלטוס מדגמי 2021-2023, וזאת כתוצאה מפגם בחלק מטבעות הבוכנה שעלול לפגוע בבלוק המנוע ולגרום לסכנת שריפה.

בשלב הזה מוחזרים לתיקון 137,256 כלי רכב חדשים בארה"ב, ואנשי קיה מסרו ש"זוהתה בעיה ספציפית של חריגה מתקן האיכות אצל הספק של טבעות הבוכנה של המנוע. עם הזמן, טבעת בוכנה פגומה עלולה לפגוע בדפנות צילינדר המנוע, אירוע שעלול להוביל בסבירות גבוהה לצריכת שמן מוגברת". בתיאור הקריאה לתיקון נכתב שבעלי רכב עלולים לשמוע "רעש חריג מהמנוע" או לגלות צריכת שמן מוגברת, או שנורת לחץ השמן על הדשבורד תידלק. אם ממשיכים בתנועה זה עלול לגרום לנזק למנוע, למשל לפיצוץ חור בבלוק שדרכו עלול לצאת שמן מנוע חם ולהצית את הרכב.

במסגרת התיקון קיה תבדוק כל מנוע ותחליף מנועים שבהם דפנות הצילינדר פגומות. במוסכי השירות תותקן תוכנה שתחוש אם נוצר רעש מטבעות בוכנה, וזאת כאמצעי מניעה.

כריות רבותי, כריות

ב.מ.וו הכריזה על ריקול ל-364,275 כלי רכב מסדרות 1, 3, M3, X1 ו-X3 שיוצרו בין 2008 ל-2010 וזאת לצורך החלפת מנגנון הניפוח הקטלני של כרית האוויר של הנהג.

כפי שאנחנו מכירים היטב מפרשת טקאטה ומפרשת TRW – מנגנוני ניפוח תקולים עלולים להתפוצץ בעוצמה רבה ולירות רסיסי מתכת לוהטים ישר לגולגולות של הנהג והיושבים לצידו. התיקון: במוסכים המורשים של ב.מ.וו תוחלף כרית האוויר של הנהג.

אוריאה צרפתית

כשל סדרתי במערכת האוריאה של כ-70,000 מכוניות מדגמי פיג'ו, סיטרואן ואופל שיוצרו בין השנים 2022 ל-2023 אילץ את שלושת המותגים להכריז על ריקול של פיג'ו 2008 ו-508, סיטרואן סי-אליזה, C4 איירקרוס, C3 ואופל קוטרסה וקרוסלנד והכל בגלל תקלת תוכנת ביחידת בקרת המנוע שגורמת להערכה שגויה של כמות האוריאה שנותרה במיכל.

טעינה אש

אאודי מבצעת קריאה לתיקון של כ-44,000 כלי רכב מדגמי A6, A7 ו-Q5 TFSI-e היברידיות-נטענות שיוצרו בין השנים 2021-2023 וזאת בגלל שבמהלך הטעינה של סוללת הרכב היא עלולה להתחמם יתר על המידה בגלל פגם במודולים החשמליים בסוללה. זה עלול לגרום לשריפה ולפציעה של המשתמשים ברכב ושל עוברי אורח. במוסכים מורשים של אאודי תותקן תוכנת אבחון מובנית, ואם יתגלו מודולים פגומים בסוללה הם יוחלפו.

אש במרצדס-בנץ EQA ו-EQB

מרצדס בנץ מבצעת ריקול ל-33,705 כלי רכב מדגמי EQA ו-EQB שיוצרו בין 2021 ל-2024, וזאת בגלל שקצר חשמלי בסוללת המתח הגבוה עלול לגרום לשריפה. התיקון: עדכון תוכנת מערכת ניהול הסוללות במוסך מורשה של מרצדס. עד לתיקון התקלה הונחו לקוחות לטעון את הסוללה ברכב שלהם רק עד למקסימום של 80%.

סדרות קטנות

בדרך כלל אנחנו לא מתעכבים על קריאות לתיקון שנוגעות למספר קטן יחסית של מכוניות (עד כמה אלפים) מפני שזה עשוי להעיד על תקלה נקודתית, אבל לקראת סיכום השנה קיבצנו לכאן מבחר קריאות לתיקון מן השבועות האחרונים.

דאצ'יה קראה לתיקון של 5,659 כלי רכב מדגמי ג'וגר שיוצרו בשנת 2024 מפני שהג'וגר עלול לאבד גלגל אחורי במהלך נסיעה. הכשל נגרם בגלל הידוק שגוי של ברגי הסרן האחורי וזה עלול להוביל להיפרדות גלגל אחורי וכתוצאה מכך לאובדן שליטה ברכב ולתאונה. במוסכים מורשים של דאצ'יה מוחלפים ברגי הקיבוע של הגלגלים האחוריים.

אופל קראה לתיקון של 6,372 כלי רכב מדגמי גרנדלנד שיוצרו בשנת 2024 כדי להשלים חיבורי בורג חסרים בין תושבת המפרק הכדורי לזרוע הבקרה במערכת ההגה. במצב הנוכחי עלולה התקלה הזאת לא לאפשר יישור של הגה, להגביל את יכולת ההיגוי ואפילו לגרום לאיבוד מוחלט של השליטה בהיגוי. במוסכים המורשים מוחלפים סוגרי המפרקים הכדוריים בשני הצדדים.

אלפא-רומיאו מבצעת ריקול ל-6,355 כלי רכב מדגמי ג'וליה וסטלביו שיוצרו בין השנים 2019 ל-2020 בגלל התקנה לא תקינה של בית הבלם שעלולה לגרום לחיבור לקוי בין דוושת הבלם למשאבת הגברת הבלימה. כתוצאה מכך לא תהיה הגברת בלימה ואפשר יהיה לעצור את הרכב רק בלחיצה חזקה על הבלמים. במוסך מורשה של אלפא-רומיאו יבוצע חיבור נכון בין דוושת הבלם למשאבת ההגברה.

שברולט מבצעת ריקול ל-2,321 כלי רכב מדגמי סילברדו שיוצרו בין 2017 ל-2019 וזאת כדי להחליף את מנגנון הניפוח של כריות האוויר של הנהג ושל הנוסע לצידו.

פולקסווגן גילתה תקלה בלוח בקרה של 1,637 כלי רכב מדגמי טייגו החדשה שיוצרו בשנת 2025, וזה עלול לפגוע ברמת ההגנה של כרית האוויר של הנוסע הקדמי בתאונה שבה ייפתחו כריות. במוסכים מורשים של פולקסווגן ייבדק לוח הבקרה ויתוקן במידת הצורך.

השנה במספרים

בישראל נמכרות בעיקר מכוניות שיוצרו בתקינת רכב אירופאית וגם מכוניות שיוצרו בתקינה צפון אמריקנית, וכאשר מתגלה בעולם תקלה סדרתית – בעיקר בכלים שמיועדים למכירה באירופה (אבל לא רק) – צריך לחשוד שהיא רלוונטית גם אלינו בישראל.

חשוב לשים לב שקריאות לתיקון לא מבוצעות רק במכוניות חדשות אלא דווקא להיפך: כדי להבין את האופי הסדרתי של תקלה נדרשות לפעמים כמה שנים טובות, וחלק מן המכוניות שנקראות לתיקון הן בנות 10 או יותר.

בסיכום שנת 2024 הוכרזו באירופה 249 מבצעי קריאה לתיקון על-ידי 41 מותגי רכב, ובמסגרתם בוצעו תיקונים במיליוני מכוניות מ-256 דגמים שונים. במקביל, רשות התחבורה המוטורית הפדרלית הגרמנית (Kraftfahrt-Bundesamt) הכריזה על 387 מבצעי ריקול של 44 מותגים, ובאופן טבעי (בשני המקרים) – רוב הקריאות לתיקון באירופה מבוצעות על ידי יצרניות מקומיות.

אצל הגרמנים מדווחים ומבוצעים ריקולים גם לתקלות מעט פחות חמורות מאשר בשאר אירופה, אבל מכיוון שגרמניה היא השוק הגדול והעשיר מבין כל השווקים באירופה – אף יצרנית לא רוצה להסתבך עם רשות התחבורה שלה.

מרצדס בנץ מובילה את הטבלה האירופאית שאף יצרנית לא רוצה להימצא בה עם 24 ריקולים, וגם בתחום הזה ב.מ.וו נותנת לה פייט עם 23 קריאות. סיטרואן הכריזה על 15 ריקולים, פורד על 13, פולקסווגן, יונדאי, אופל ולקסוס הכריזו כל אחת על תריסר, ואחריהן "מדורגות" פיג'ו וטויוטה, כל אחת עם 11 קריאות.

סדר הפיינליסטיות מעט שונה בנתוני רשות התחבורה הגרמנית: מרצדס בנץ מוסיפה להוביל עם 43 ריקולים אבל פורד מדורגת שנייה עם 35, ב.מ.וו שלישית עם 24 ואחריה מדורגות פולקסווגן (22), פיאט (19), פורשה (18), אאודי (17), ג'יפ (16), פיג'ו (15) ויונדאי (12).

שלהבת בארזים

כדי להיכנס לפרופורציות, להתנחם בצרה של אחרים, ולהבין שכמעט לא אפשרי לייצר מכונית שלא תתקלקל קבלו לקינוח קצת "צרות של עשירים".

רולס רויס, זאת שמייצרת מכוניות ש"אם אתה שואל כמה הן עולות אתה כנראה לא יכול להרשות לעצמך אחת", קראה לפני שנים אחדות לתיקון של 'גוסט' – מכונית שמחיר הבסיס שלה מתחיל סביב 400,000 דולר לפני מיסים, וזאת בגלל תקלת הרכבה של צינור דלק.

מעבר לכביש קראה בנטלי לתיקון של כ-11,000 קרוסאוברים מגודלים מדגם 'בנטייגה' בגלל חשש לשריפה ולאסטון מרטין יש בעיה עם מכוניות ש"שופכות מנוע".

למבורגיני החזירה לתיקון את הקרוסאובר המוזר שלה, 'אורוס' (Urus) בגלל תקלת התקנה של צינור דלק בתא המנוע, ולא צריך להיות ידען גדול כדי לשער מה יעשה רסס בנזין על מנוע לוהט.

בסיכום נכון לסוף שנת 2024 מסתבר שישנם 19 קריאות לתיקון פתוחות של למבורגיני, 16 של רולס-רויס ו-55 של פרארי, אם כי כמה מהם נוגעים למכוניות שיוצרו באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת.

יש ברכב שלכם תקלה סדרתית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מפחיד: תקלת בלמים בטויוטה קורולה ואובדן היגוי בפיז'ו 3008
בסודי סודות: בעלי קיה סיד יכולים להחליף דשבורד סדוק תמורת 1,872 שקלים
האם יבואנית פיג'ו סיטרואן חוגגת על חשבון הכשל הסדרתי במנועי פיורטק?

The post הונדה מתקנת כשל בהיגוי, יונדאי-קיה ממשיכה לכבות שריפות appeared first on TheCar.

למרבה הצער והמבוכה, כמו מידע קודם נוסף מאותו מקור – גם הודעה זאת צוטטה לא רק במדיות קיקיוניות אלא גם על-ידי מספר עיתונאים קצת יותר רציניים, ואותן מדיות הפיצו כותרות שעלולות לעורר מורא בקרב מי שמשתמשים ברכב חשמלי והיברידי או שוקלים לרכוש רכב כזה.

בין השאר נטען בהודעה לעיתונות ש"כל אדם שלישי בישראל נמנע מרכישת רכב מחושמל בעקבות החשש מקרינה" – וזאת לכשעצמה הטעיה מעצם העובדה שלא כל אדם שלישי בישראל בכלל שוקל לרכוש רכב.

מאחורי כל הודעה לעיתונות מסתתר אינטרס מסחרי אבל בעוד שלעיתים נדירות זה אינטרס לגיטימי – כל מי שמחזיק מעצמו עיתונאי צריך לכל הפחות לבדוק אם מנסים להשתמש בו כדי לרמות באמצעותו את ציבור הקוראים שלו.
החשש שלנו הוא שחברת Safefields מנסה לקדם את האינטרס המסחרי הלגיטימי שלה באמצעות זריעת ספק ואף הפחדה, ובעשותה כך היא גורמת נזק אמיתי ומוחשי לציבור גדול של משתמשים ברכב חשמלי והיברידי.

אפשר רק לשער מה הסיבה ש- Safefields בחרה לפרסם סקר שבו הציבור נשאל לדעתו במקום לפרסם מחקר שמוכיח שבכלל קיימת בעיה: היות שאין בידיה מחקר כזה, ואנשי החברה רוצים להתעטף באצטלה "מדעית", הם משתמשים בכלי האולטימטיבי של מדע הכזבים.

צריך להדגיש: לא כל מי שמפרסם סקר הוא רמאי וגם Safefields כנראה לא זממו לרמות. אבל רמאים משתמשים בסקרים כדי לתאר מציאות שמתאימה לאינטרסים שלהם בזכות התדמית המדעית שלהם ובמיוחד מפני שקל לבצע באמצעותם מניפולציות מטעות, ממש כמו שנעשה בסקר הזה. לראיה: מי שעושים את השימוש הנפוץ ביותר בסקרים הם פוליטיקאים.

לכן, עם קבלת ההודעה פנינו לשולח וביקשנו לקבל את הסקר עצמו, ובכלל זה את תכני השאלות שנשאלו ואת איפיון הקבוצות שנסקרו. שאלנו גם אם מדובר בסקר המלא וכיצד הוא בוצע, וגם כיצד נבחרה קבוצת הנשאלים.
בנוסף, ביקשנו לקבל הפניה אל חומרים מדעיים לא תלויים או תוצאות של בדיקות שבוצעו בישראל באופן מדעי ואובייקטיבי שמהם אפשר להסיק שאכן קיימת בעיה של קרינה במכוניות עם הנעה חשמלית.
בתגובה נמסר לנו שמדובר בסקר אינטרנטי, כלומר שהוא לא נערך בקרב כלל הציבור, ולא נמסר כיצד – אם בכלל – נבחרו הנסקרים.

בתשובה לשאלות נוספות שלנו נטען שבישראל "בוצעו כמה וכמה בדיקות, מחקרים וניסויים על כלי רכב היברידיים, פלאג אין וחשמליים ובכולם הוכח שהרכבים מפיקים קרינה חזקה, בעיקר במושב האחורי". אלא שטענה זאת לא גובתה באף הוכחה, ותחת זאת הוצע לנו "להזמין בודק קרינה פרטי עם מד מיליגאוס שיבדוק את הרכבים אם הסרטונים וההדגמות לא מספיקות. חברות הרכב פה בארץ לא מבצעות בדיקות כאלה וגם לא משרד התחבורה. אין גוף מסודר שבודק את זה ולכן מדובר בסטארט-אפ ראשון בתחום".

עוד נאמר לנו ש"יש נהגים שרוצים לנסוע בראש שקט בלי חשש מקרינה, גם אם היא טרם הוכחה כמזיקה ומסוכנת וממשיכים לחקור את השפעותיה".
השיחה המרתקת עם היח"צ הסתיימה בעקבות הטענה שלנו לפיה מדובר בשקר ובהטעיית הציבור. לטענה זאת כבר לא קיבלנו כל תגובה.

אגב, שאלה אחרת שנותרת כרגע ללא מענה היא אם הפתרון של Safefields לבעיה (שעדיין לא הוכח שהיא קיימת באמת) אכן מחסל את הקרינה או אפילו את החשש מפני הלא נודע, והאם קיים מחקר אובייקטיבי שמוכיח שהפתרון עצמו בטוח ולא מזיק.

בכתבה זאת ננסה לענות על השאלה המורכבת של "האם רכב חשמלי והיברידי פולט קרינה מסוכנת?" ונעשה את זה בשלושה שלבים. השלב הראשון, הקצרצר, מסתכם בשורה אחת:
"אף מחקר מדעי שפורסם עד כה לא מצא בכלי רכב חשמליים או היברידים רמות קרינה שחורגות, או אפילו מתקרבות, לרמות שמוגדרות בתקנים בינלאומיים מקובלים".
בשלב השני נפרט מעט לגבי השלב הראשון, והשלב השלישי – למיטיבי קריאה – כולל פירוט נרחב יותר ורשימת מקורות.

לא לפחד מהפחד

ראוי להתחיל בנקודה שאין לגביה כל מחלוקת: מערכות החשמל בכלי רכב חשמליים והיברידים מייצרים שדות אלקטרומגנטיים (EMF), ממש כמו כל מכשיר חשמלי בעולם.

עם זאת, נכון להיום קיים קונצנזוס בקרב מומחים לפיו רמות ה-EMF שנמדדות בתוך כלי רכב כאלה נמוכות במידה משמעותית ממגבלות הבטיחות הקיימות, ולכן הן לא יוצרות סיכון בריאותי ידוע ומוכח לנוסעים.

כך, למשל, המכון למהנדסי חשמל ואלקטרוניקה (IEEE) ביצע מחקרים ומדד את רמות ה-EMF בסמוך לרצפת רכב חשמלי. הממצאים שפורסמו הם שנמצאו רמות קרינה בעוצמה של כ-20% מן המגבלה המרבית שמומלצת על ידי הוועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת.

באופן דומה, גם האגודה לפיסיקה רפואית קבעה שהשדות המגנטיים שנמדדו בכלי רכב חשמליים והיברידים לא יוצרים בעיה בריאותית מכיוון שהם נמוכים ממגבלות החשיפה הבינלאומיות.

צריך להגדיש את המובן מאליו: אסור לזלזל בחששות מפני השפעות בריאותיות אפשריות מחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, ובמיוחד לנוכח "עקרון הזהירות המונעת" והעובדה שמשך הזמן שחלף מאז שבני אדם החלו להשתמש בכלי רכב כאלה לא ארוך מספיק כדי לחקור את הנושא לעומקו.

מצד שני, בני אדם משתמשים בטלפונים סלולריים באופן אינטנסיבי, וגם באוזניות אלחוטיות, ובשני המקרים מקור הקרינה (גם אם היא נמוכה יותר) מוצמד לגולגולת או לאיברים רכים בגוף האדם.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מסווג שדות מגנטיים בתדרים נמוכים כ"מסרטנים אפשריים", אבל האזהרות שלו מבוססות על רמת חשיפה גבוהה בהרבה מזו שנתקלים בה בחיי היומיום, ובכלל זה בתוך כלי רכב חשמליים.

שאלה מעניינת בפני עצמה היא אם קיימות ראיות לכך שהפתרון של Safefields מפחית את רמות הקרינה שנמדדות בתוך הרכב?
החברה, שנוסדה בשנת 2021, טוענת שהטכנולוגיה שלה מבטלת באופן דינמי שדות מגנטיים, קצת בדומה לביטול רעשים אקטיבי של אוזניות. אבל כאשר סורקים היטב את חומרי העיתונות ואת אתר האינטרנט של החברה לא מוצאים שם אף מחקר עצמאי שעבר ביקורת עמיתים שמאמת את הטענות שלהם ומוכיח שהטכנולוגיה מונעת סכנה שכלל לא מוגדרת כסכנה: קרינה בתוך כלי רכב חשמליים. ונדגיש: הראיות המדעיות שידועות כעת מצביעות על כך שרמות ה-EMF בכלי רכב חשמליים והיברידים עומדות בתקנים הקיימים ולא מהוות סיכון בריאותי משמעותי לנוסעים.

חלק שלישי: האמת על קרינה מכלי רכב חשמליים והיברידים

אחד החששות המובנים מאליהם בנוגע לכלי רכב חשמליים ו"מחושמלים" נוגע לקרינה שנפלטת ממערכות המתח הגבוה והשאלה שנחקרת על-ידי הקהילה המדעית והמקצועית היא אם מדובר בקרינה שיוצרת סיכון בריאותי ליושבי הרכב.

קרינה אלקטרומגנטית נוצרת מרוב חלקי מערכת החשמל ברכב חשמלי והיברידי – החל ממארזי הסוללות, דרך מערכות כבלים, ממירי מתח ומנועים חשמליים. כל אלה יוצרים שדות אלקטרומגנטיים (EMF), וסוגי הקרינה נחלקים לקרינה בתדר נמוך במיוחד (ELF) ולקרינה בתדרי רדיו (RF).

קרינת ELF נוצרת על-ידי זרם החשמל בחוטים וברכיבים חשמליים ואילו קרינת RF נפלטת ממערכות כמו המולטימדיה ומערכות תקשורת אלחוטית כמו בלוטות' (Bluetooth) ו-Wi-Fi, ולכן היא לא ייחודית רק לרכב "מחושמל".
עוצמת הקרינה שנמדדה בכלי רכב חשמליים נמוכה בדרך כלל מרמות שנמדדו במכשירים אלקטרוניים ביתיים נפוצים כמו מיקרוגל או טלפונים סלולריים – אבל זה לא אומר שיש בידינו את כל המידע הרלוונטי ולכן הנושא נחקר עוד ועוד במטרה להעריך סיכונים בריאותיים פוטנציאליים ליושבי הרכב.

במחקר שפורסם ב-Bioelectromagnetics בשנת 2014 נותחה רמת ה-EMF בתוך כלי רכב חשמליים ונמצאו רמות קרינה נמוכות יותר בכלי רכב חשמליים מאשר בכלי רכב עם מנועי בעירה פנימית. החוקרים הדגישו שנתון זה עלול להשתנות בהתאם ליצרן ודגם הרכב, לסוג מערכת ההנעה החשמלית ולמרחק בין יושבי הרכב לרכיבים חשמליים כמו הסוללה והממירים.

בשנת 2017 פרסם מרכז המחקר המשותף של הנציבות האירופית (JRC) מחקר שהשווה בין רמות ה-EMF בכלי רכב חשמליים והיברידיים לעומת כלי רכב עם מנועי בעירה. גם מחקר זה מצא שרמות הקרינה ברכב היברידי וחשמלי היו נמוכות יותר, אבל הרמות שנמדדו בתוך תא הנוסעים גבוהות יותר.

מחקר דומה לשני אלה פורסם בשנת 2020 בכתב העת Environmental Research ונמצא בו שהחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בכלי רכב קונבנציונליים נמוכה מזו שבכלי רכב חשמליים, וגם מחקר זה אישר שהרמות בכלי רכב חשמליים והיברידים נמוכות בהרבה ממגבלות הבטיחות שהוגדרו על ידי ארגוני בריאות בינלאומיים.

מה שידוע כרגע זה שגם לאחר שנים ארוכות של בדיקות ומחקרים לא נמצאו ראיות להשפעות בריאותיות קצרות טווח כתוצאה מחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, ועדיין אין ראיות ברורות להשפעות ארוכות טווח אפשריות.

אגב, תופעות לוואי שקשורות לחשיפה ממושכת לתדרים גבוהים (להבדיל מתדרים נמוכים) נדונות מזה שנים – במיוחד על רקע האימוץ ההמוני של טלפונים סלולריים.

החששות הקיימים לגבי השפעות ארוכת טווח של שדות אלקטרומגנטיים נוגעים בעיקר להתפתחות סרטן, השפעות נוירולוגיות וסיכונים בריאותיים נוספים. הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) של ארגון הבריאות העולמי (WHO) סיווגה את קרינת ELF כ"מסרטן אפשרי בבני אדם", וזאת בהתבססה על ראיות מועטות של מחקרים אפידמיולוגיים. עם זאת, IARC ציינה גם שהמחקרים על הקשר בין קרינת ELF לסרטן אינם חד משמעיים, ויש צורך במחקר נוסף כדי לבסס קשר ברור.

האגודה לביו אלקטרומגנטיקה הביעה דאגה לגבי חשיפה פוטנציאלית לטווח ארוך לשדות אלקטרומגנטיים אבל המחקרים שלה מדגישים שרמות EMF בתוך כלי רכב נמצאות הרבה מתחת למגבלות הבטיחות שנקבעו ולכן לא זוהו סיכונים בריאותיים מיידיים.

הועלה חשש לגבי ההשפעות הנוירולוגיות של שדות אלקטרומגנטיים, במיוחד עבור ילדים ונשים בהריון, אבל המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב (NIH) טוענים שהמחקר הנוכחי בנושא לא מספיק כדי להסיק מסקנות.

כדי לשמור על בריאות הציבור נוסחו מספר תקנים בינלאומיים שמתמקדים בעיקר בהגבלת החשיפה לשדות אלקטרומגנטיים ובמניעת מצבים שבהם רמות הקרינה בתוך כלי רכב עוברות סף בטוח.

הנחיות הוועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת (ICNIRP) קובעות מגבלות חשיפה לקרינת ELF ו-RF, והן עומדות על 1,000 מיליגאוס (mG) לשדות ELF ולא יותר מ-100 מיקרו-וואט לסמ"ר (μW/cm²) לקרינת RF. תקן זה בודק רק חשיפה לטווח קצר של בני אדם לקרינה, ומבקריו טוענים שהוא לא מרגיע את החשש מפני השפעות בריאותיות בטווח הארוך.

"דירקטיבת התאימות האלקטרומגנטית" (EMC) של האיחוד האירופי דורשת מיצרניות הרכב שהפליטות האלקטרומגנטיות לא יעלו על גבולות בטוחים ולא יפריעו לציוד אחר, ואילו ועדת התקשורת הפדרלית של ארה"ב (FCC) קבעה רף עליון לפליטת RF מכלי רכב המצוידים בהתקני תקשורת.

תקנים אירופאים רלוונטיים נוספים הם IEC 62764 ו-IEC 62226 שכוללים הנחיות למדידת שדות מגנטיים במכוניות חשמליות והיברידיות. התקן הראשון מתייחס ספציפית לכלי רכב מחושמלים ומתאר את שיטות המדידה בדגש על אזורים שבהם יושבים הנהג והנוסעים, ואילו התקן השני נוגע למדידת שדות חשמליים ומגנטיים בסביבות בני אדם בתרחישים שונים, בהם גם בכלי רכב. תקן זה ממוקד בהתאמה של המדידות והממצאים לתקני בריאות ובטיחות.

אחת הבעיות הידועות של כל המדידות והתקנים היא שבני אדם שונים מגיבים באופן אינדיבידואלי לחשיפה לקרינה, ויש מי שגם רמת קרינה נמוכה משפיעה עליו לרעה. המחקר המדעי עדיין לא סיפק ראיות חותכות לסף הספציפי שבו עלול להתרחש נזק.

זהירות מונעת

כמו לגבי טלפונים סלולריים, אנשי מקצוע בתעשיית הרכב ובקהילה המדעית העלו חששות שונים וקריאה לנקוט ב"זהירות מונעת" מתוך הבנה שייתכן שעל חלק מהשפעות הקרינה נלמד בדרך הקשה רק כעבור שנים מהיום.

מועצת האלקטרוניקה לרכב (AEC) ואגודת מהנדסי הרכב (SAE) קראו שתיהן למחקר נוסף בנושא בטיחות החשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בתוך כלי רכב חשמליים.
לטענתם נדרשים נתונים מדויקים יותר אודות חשיפה ארוכת טווח בתנאי "העולם האמיתי" כדי שאפשר יהיה להנדס כלי רכב באופן יותר בטוח. עד אז הם ממליצים ליצרניות הרכב לכלול רכיבי הגנה מפני קרינה שכוללים חומרי מיגון אלקטרומגנטיים.

חלק מיצרניות הרכב כבר מיישמות מיגון קרינה סביב מערכות פולטות קרינה ברכב, ובין השאר נעשה שימוש בסיכוך, שימוש ברכיבים עם פליטת קרינה נמוכה ומיקום אופטימלי של סוללות ומערכות חשמל ברכב.

בשורה תחתונה, נכון לתחילת 2025 הראיות המדעיות היחידות שפורסמו מצביעות על כך שרמות קרינה בתוך כלי רכב חשמליים והיברידים גבוהות יותר מאשר בכלי רכב עם מנועי בעירה, אבל הן עמוק בתוך מגבלות הבטיחות שנקבעו בעולם. אי-ודאות לגבי ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של קרינה בתדרים נמוכים וגלי רדיו דורשת מחקר מתמשך, וגם ערנות והתעדכנות. אבל ככל הידוע – צרכנים יכולים להיות רגועים מפני שלא הוכחו סיכונים מקרינה של כלי רכב חשמליים, ורמת הזהירות המונעת מפניהם לא שונה מזו שצריך לנקוט כלפי טלפונים סלולריים.

מקורות:

Ishii, Y. et al. (2015) – Measurement of Electromagnetic Fields in Hybrid Electric Vehicles. IEEE Transactions on Electromagnetic Compatibility.

Lai, C. N. et al. (2018) – Electromagnetic Exposure in Electric Vehicles: A Comprehensive Assessment. Bioelectromagnetics.

Papachristou, M. et al. (2019) – Assessment of In-Cabin EMF Levels in Electric and Hybrid Cars. Environmental Research.

Zheltov, A. et al. (2017) – Comparison of EMF Exposure in Conventional and Electric Vehicles. Journal of Exposure Science & Environmental Epidemiology.

Kuster, D. F. et al. (2016) – EMF Safety Evaluation in Electric Vehicles. International Journal of Radiation Biology.

Bulova, E. I. et al. (2020) – Review on Electromagnetic Fields in Modern Transportation. Journal of Applied Physics.

Rizzo, F. A. et al. (2018) – In-Vehicle EMF Measurement and Health Implications. Environmental Health Perspectives.

Smith, L. F. et al. (2019) – Electromagnetic Field Exposure Assessment in Electric Cars. Electromagnetic Biology and Medicine.

Huber, R. J. et al. (2017) – Evaluation of EMF Exposure in Hybrid Electric Vehicles. Proceedings of the IEEE International Symposium on Electromagnetic Compatibility.

Klobucar, S. G. et al. (2021) – Safety Standards and EMF Exposure in Electric Transportation. Science of the Total Environment.

שורה תחתונה באמת:

כל המחקרים המדעיים שמצאנו מצביעים על כך שרמות הקרינה בכלי רכב חשמליים והיברידים עומדות בדרישות הבטיחות של גופים בינלאומיים.

מחקרים חדשים ומדידות נערכים חדשות לבקרים, ואם יתגלו ממצאים מובהקים אחרים אנחנו נפרסם אותם.

לקריאה נוספת:

סכנה בכלי רכב חשמליים: בלימה רגנרטיבית עלולה לגרום לתאונות חזית-אחור

שיא חדש בטעינה אלחוטית של רכב חשמלי: 270 קילוואט

האם הריח של מכונית חדשה יפגע בבריאות שלך?

The post קרינה במכוניות חשמליות והיברידיות: אמת או שקר? appeared first on TheCar.

וולבורג תדווח ישירות לתומאס שפר, מנכ"ל חטיבת פולקסווגן שהוא גם חבר במועצת המנהלים של קבוצת פולקסווגן, והיא תהיה אחראית לחיזוק המודעות למותג ולחוויית הלקוח "בכל נקודות המגע" – החל מן התפעול של כל כלי רכב וכלה בשפת המותג, הנראות של אולמות התצוגה (C.I.), שיטות מכירה ומסעות פרסום.

הרקע הנרחב של וולבורג במכירות, שיווק וניהול מותגים משחק תפקיד מרכזי במשימה הנכבדת שמוטלת על כתפיה: שיפור מעמדה של פולקסווגן בשוק הרכב העולמי. וולברג צברה ניסיון עם מותגים ידועים כמו מרצדס-בנץ ו Berliner Verkehrsbetriebe (BVG) – חברת התחבורה הציבורית הראשית של העיר ברלין אשר מנהלת את הרכבת הקלה והכבדה, אוטובוסים, מעבורות, שירותי תחבורה שיתופית ועוד.

לא פחות חשוב: המינוי שלה מהווה אבן דרך משמעותית נוספת לשילוב נשים בתעשיית הרכב.

לוקחות את ההגה לידיים

אישה אחת, ברטה בנץ, תיזכר לעד בדברי ימי תעשיית הרכב כמי שדחפה, תרתי משמע את קידום והמצאת המכונית הממונעת הראשונה בעולם, וזה היה כבר בשנת 1888. כעבור 126 שנים, בשנת 2014, נטלה אישה אחרת – מארי בארה, את ההגה של יצרנית הרכב הגדולה ביותר בארה"ב, ג'נרל מוטורס, והייתה לאישה הראשונה שממנכ"לת יצרנית רכב.

למרות זאת – במהלך כ-130 שנות תעשיית הרכב כפי שאנחנו מכירים אותה – היא נחשבת לתעשייה גברית לחלוטין כמעט בכל התחומים שבהם היא נוגעת.

מינויה של כריסטין וולבורג הוא חלק ממגמה חדשה ורחבה של מספר גדל והולך של נשים ששוברות מחסומים ולוקחות על עצמן תפקידים רבי השפעה בקרב יצרניות הרכב עצמן, כמו גם אצל ספקיות המשנה לתעשייה.

מארי בארה, מנכ"לית ג'נרל מוטורס, הוכיחה בעשור האחרון שהיא לא רק מחממת כיסא אלא מנווטת חברת ענק אשר שנים ספורות קודם למינויה יצאה מן המשבר הגדול בתולדותיה ונמצאת בתקופת שינויים דרמטית בתחומי הרכב והתחבורה. בארה הובילה את ג'נרל מוטורס ולקחה הימורים נועזים בתחומי פיתוח וייצור רכב חשמלי, בשיתופי פעולה עם יצרניות אחרות ובפיתוחים בתחומי התוכנה והקישוריות.

מנהלת חשובה נוספת בתעשיית הרכב היא לינדה ג'קסון, אשר התמנתה פחות או יותר במקביל למארי בארה וכיהנה כמנכ"לית סיטרואן בין השנים 2014 ל-2020 לפני שעברה בשנת 2021 לנהל את פיג'ו. ג'קסון סיימה את תפקידה כמנכ"לית פיג'ו בתחילת החודש הנוכחי, לאחר כ-20 שנות קריירה בפיג'ו-סיטרואן (שני המותגים האלה שייכים כיום לקבוצת סטלנטיס).

במהלך כהונתה בסיטרואן מילאה ג'קסון תפקיד מרכזי בשינוי הגלובלי של המותג תוך התמקדות בשינוי שפת המותג, שיפור הנגישות שלו ובניית מיתוג של חברה חדשנית וממוקדת לקוח.

ערב מינויה של ג'קסון נמצאה סיטרואן ב"ימי הביניים" שלה, לאחר שנגנזה תוכנית להפוך אותה למותג 'לואו קוסט' – והיא נדרשה לפלס לה דרך חדשה. בתקופתה של ג'קסון יישמה סיטרואן שינויים משמעותיים והדגמים השונים גדלו פיזית בתוך כדי הטמעת שפת עיצוב רעננה ומודרנית שהצעירה לא רק את המראה אלא בעיקר את קבוצת הגיל של קהל הלקוחות שאליו המותג פונה.

גם בפיג'ו ג'קסון הובילה שינוי עיצוב חשובים לדגמים החדשים, ובמקביל הובילה את אסטרטגיית ה"התחשמלות" של המותג כחלק מן האסטרטגיה הכוללת של קבוצת סטלנטיס.

מעבר לאטלנטי מונתה לאחרונה כריס פיואל כמנכ"לית המותג האמריקני החשוב ראם (RAM), וזאת בנוסף לתפקידה כמנכ"לית מותג קרייזלר. עם שני הכובעים האלה היא מובילה שם את המעבר של המותגים לעידן החשמל, ולכל הפחות היא עשתה את זה עד שטראמפ שיבש את הכל.

"מעבר לכביש", בעיר דירבורן, אלנה אן פורד היא מנהלת חווית הלקוח הראשית של חברת פורד, והיא גם האישה הראשונה בשושלת הארוכה של משפחת פורד שמחזיקה בתפקיד ניהולי בחברה.

בצד השני של העולם, בסין, נדמה ששילוב נשים בתפקידי מפתח הוא טבעי יותר, וזאת לנוכח המורשת הקומוניסטית. ואכן, ביצרנית הרכב BYD יש לא מעט נשים בעמדות השפעה, פועל יוצא מכך שוואנג צ'ואנפו, מייסד BYD ומנכ"ל החברה, הדגיש לאורך השנים את החשיבות שהוא מייחס לשוויון מגדרי. צ'ואנפו טיפח תרבות שאפשרה לנשים לשגשג בתפקידי מנהיגות במחלקות שונות, למשל בהנהגת צוותי הנדסה, מחקר ופיתוח ומכירות.

מנהלות נשים תופסות עוד ועוד עמדות השפעה גם בקרב ספקיות המשנה לתעשיית הרכב ואחת הדוגמאות הבולטות היא ד"ר הילדגרד וורטמן, שהייתה בעבר מנהלת בכירה באאודי ומונתה בשנת 2019 כאישה הראשונה במועצת המנהלים של ספקית החלקים העצומה ZF.

מה ההבדל?

מינוי נשים לתפקידי מפתח מתקבל בתעשיית הרכב בתערובת של התלהבות וספקנות, ועל אף שהכיוון הכללי הוא יותר חיובי מאשר שלילי – קל לראות שזאת תעשייה שבה יש יותר אנשים שקשה להם לבלוע את השינוי מאשר, למשל, בתעשיית ההי-טק.

תומכי הגיוון המגדרי מצביעים על כך שנשים מנהיגות מביאות נקודות מבט חדשות, בדגש על התמקדות רבה יותר בלקוחות ובמשתמשים. בתוך הארגונים נוטות נשים לקדם מנהגי עבודה בדגש על איזון בית-עבודה, רווחת העובדים והכלה – ואלה עולים בקנה אחד עם ערכים משתנים של כוח העבודה בימינו.

אנליסטים שונים טוענים שתעשיית הרכב, שעוברת שינוי משמעותי עם הכניסה לעידן הרכב החשמלי ותחת המתקפה האדירה של תעשיית הרכב הסינית – תהנה מן "הרוח הנשית" שנשים כמו כריסטין וולבורג יכולות להביא לשולחן. לדוגמה, הרקע של וולבורג הן בתעשיית הרכב והן בחוויית הלקוח מעלה תקוות גדולות בכל הקשור לחוויית המותג העתידית בדגש על הבנה עמוקה של הצרכים המשתנים והדרישות של לקוחות.

עם זאת, יש מי שטוענים שלתעשיית הרכב יש עדיין דרך ארוכה לעבור עד שנשים ייקחו חלק שווה, ולכל הפחות משמעותי, בכל הרמות של הארגונים השונים. נשים בתפקידים בכירים עדיין מייצגות אחוז קטן בלבד מכלל תפקידי ההנהגה, ועצם העובדה שאנחנו מקדישים לכך כתבה מעידה על כך.

"תקרת הזכוכית" בתעשיית הרכב בנויה בגובה נמוך מידי ביחס לתעשיות אחרות וזאת למרות שבכל המדינות המפותחות נשים נוהגות כמעט במחצית כלי הרכב (אבל מבצעות פחות מ-35% מן הקילומטראז' המצטבר) ומשפיעות על יותר מ-80% מהחלטות הרכישה.

קיים קונצנזוס לפיו מנהיגות נשית מביאה ערך מוסף לארגונים באופן כללי, וזה נכון לא פחות גם בתעשיית הרכב.

במבט קדימה אין ספק שתעשיית הרכב תראה עוד ועוד נשים שלוקחות על עצמן תפקידי מנהיגות בכירים, במיוחד בעולם שמשתנה במהירות ודורש רגישות ותשומת לב למגמות חברתיות ולדרישות של לקוחות. לאחר עשרות שנים שבהן נהגה תעשיית הרכב להתאים את הלקוחות למה שהיא רצתה לייצר היא נאלצת להתאים את עצמה בימינו למה שלקוחות רוצים לקנות – ובעידן כזה נדרשת יכולת הרבה יותר מדויקת להקשיב ולהפנים.

צריך לצפות לראות יותר נשים לא רק כנושאות תפקיד בראשות מותגים ויצרניות רכב אלא בעיקר בעמדות השפעה על החלטות בתחומי פיתוח מוצרים, קשרי לקוחות ושיווק, וגם בתחומים טכניים כמו הנדסה ועיצוב.

לקריאה נוספת:

פורצת דרך: נהגת המרוצים ברברה סקינר

נשים נפגעות באופן חמור יותר בתאונות דרכים מאשר גברים

גברים מפרארי ונשים מוולוו: על מגדר, כוחות סוס ומה שביניהם

The post אישה נוספת לוקחת את ההגה לידיים: כריסטין וולבורג תנהל את מותג פולקסווגן appeared first on TheCar.

ההכרזה החדשה, ואולי גם המפתיעה, פורסמה במהלך תערוכת "המימן ותאי הדלק הבינלאומית" שנערכה בשבוע שעבר בטוקיו, וההפתעה נובעת מכך שהיא מושמעת בתום כשנה בלבד לאחר תחילת השיווק הסדרתי של מערכות תאי דלק שמיוצרות בארה"ב במסגרת שיתוף פעולה בין הונדה לג'נרל מוטורס. עם זאת, להונדה וג'נרל מוטורס יש שותפות נוספת שבמסגרתה האמריקנים אמורים לספק ליפנים בסיס לשני דגמי רכב חשמליים חדשים, אשר יקבלו את סוללות 'אולטיום' החדשות של ג'נרל מוטורס.

מצד שני, ייתכן שהרקע להפרדה שמתהווה בין הצדדים הוא ההחלטה של ג'נרל מוטורס לקדם שיתוף פעולה עם יונדאי-קיה בתחום פיתוח הנעה מימנית ורכב חשמלי.

נכון להיום מיוצרים תאי הדלק של ג'נרל מוטורס והונדה בקצב של כ-2,000 יחידות בשנה במתקן ייצור משותף במישיגן, ארה"ב, והם משמשים ליישומים שונים. ג'נרל מוטורס מתקינה אותם במערכות חשמל נייחות ואילו הונדה מתקינה אותם בגרסה המימנית-חשמלית של CR-V, שנקראת e:FCEV. גרסה זאת מיוצרת בארה"ב במפעל ייחודי של הונדה בעיר מריסוויל, אוהיו.

חשוב להזכיר שג'נרל מוטורס והונדה – כל אחת לבדה ובפני עצמה – הן בין יצרניות הרכב הראשונות שהימרו על טכנולוגיית הנעה מימנית ושיתוף הפעולה ביניהן בתחום הזה נראה בשעתו מובן מאליו.

לא מיותר להזכיר גם שטויוטה – שהיא אולי היצרנית שהתקדמה הכי הרבה בתחום ההנעה המימנית – משתפת פעולה בתחום הזה עם ב.מ.וו, שהיא אחת היצרניות עם הוותק הארוך ביותר של התעסקות במימן. שתי היצרניות הכריזו על כוונתן להשיק רכב עם הנעה מימנית עד לשנת 2028 על בסיס אחד מדגמי ב.מ.וו.

טויוטה, שהיא גם הבעלים של יצרנית המשאיות 'הינו', משתפת פעולה בתחום הזה עם יצרנית המשאיות PACCAR והשתיים מפתחות דור חדש של משאיות שמונעות באמצעות תאי דלק מימניים.

יצרנית חשובה נוספת שמשקיעה בתחום ההנעה המימנית היא יונדאי-קיה. בספטמבר האחרון חתמה הקבוצה על מזכר הבנות עם סקודה "להקמת אקוסיסטם לתחבורה מונעת-מימן".

אלא שבאותו חודש יונדאי חתמה גם על הסכם נרחב יותר לשיתוף פעולה עם ג'נרל מוטורס, וטכנולוגיות מימן הן אחד מכמה תחומים טכנולוגיים שעומדים במרכז שיתוף הפעולה הזה.

כבר בתוך כחודש מהיום צפויות יונדאי וג'נרל מוטורס להכריז על שיתוף פעולה לייצור של רכב חשמלי על בסיס דגמי יונדאי ולפי פרסומים בקוריאה זה עשוי לאפשר לשתי החברות לחלוק מפעלים ברחבי הגלובוס. ג'נרל מוטורס, למשל, מחזיקה בקוריאה את שאריות הנכסים של דייהו מוטור זכרה לברכה, ואילו יונדאי תשמח לקבל מג'נרל מוטורס עוד קצת כושר ייצור בתוך ארה"ב כדי לעקוף את המכסים החדשים של טראמפ.

ליונדאי יש גם מפעל באירופה, שוק שג'נרל מוטורס ברחה ממנו עם מכירת אופל לפיג'ו-סיטרואן, וייצור משותף עם יונדאי יאפשר לג'נרל מוטורס לשוב לאירופה, כמו גם להודו.

הולכת לבד

בתערוכת "המימן ותאי הדלק הבינלאומית" שנערכה בשבוע שעבר בטוקיו הכריזו בכירי הונדה שהחברה תפתח בעצמה ולבדה את הדור הבא של מערכת תאי דלק מימני, ואלה ייוצרו בייצור מסחרי כבר בשנת 2028.

אנשי הונדה מסרו שהם יתחילו לייצר את מערכת תאי הדלק החדשה שלהם ביפן, במפעל חדש שנבנה מצפון לטוקיו על חורבות מפעל מנועים נטוש של החברה, והם מבטיחים גדולות ונצורות לגבי היכולות (והעלויות) של הדור החדש.

לטענתם, בדור השני תוכפל עמידות המערכות בשעה שההספק שלה וגם "צפיפות הכוח" יגדלו פי שלושה – וכל זה במחצית מן העלות של המערכת הקיימת שפותחה במסגרת שיתוף הפעולה עם ג'נרל מוטורס. "צפיפות כוח" הוא המדד לכמות האנרגיה שמיוצרת בתא הדלק לכל יחידת נפח, וככל שהצפיפות גבוהה יותר כך יכולה מערכת קומפקטית יותר לייצר יותר חשמל ולהתאים למגוון רחב יותר של יישומים. אנשי הונדה טוענים שהדור השני של תא הדלק שלהם יספק 150 קילוואט חשמל לעומת 78 קילוואט ביחידה שפותחה במסגרת שיתוף הפעולה.

לגבי שיתוף הפעולה הקיים עם ג'נרל מוטורס אמר דובר הונדה ש"לגביע השאלה אם נספק לג'נרל מוטורס את הטכנולוגיה לתא הדלק של הדור הבא – אין לנו תוכניות לעשות זאת בשלב זה". עם זאת, הדובר הדגיש גם שאין כוונה להפסיק את ייצור הדור הנוכחי של תאי הדלק: "תאי הדלק שמפותחים במשותף עם ג'נרל מוטורס לשימוש במקורות כוח נייחים ועבור ה-CR-V, ימשיכו להיות מיוצרים במיזם המשותף עם ג'נרל מוטורס".

מצד שני – מקור בג'נרל מוטורס אישר לעיתון הרכב החשוב 'אוטומוטיב ניוז' ששתי החברות לא ישתפו פעולה בפיתוח וייצור הדור הבא של מערכת הנעה מימניות, אבל הדגיש שהצדדים עדיין מדברים על שיתופי פעולה טכנולוגיים ובטווח הארוך עשויים בסופו של דבר לחזור גם אל תאי דלק. "ג'נרל מוטורס והונדה ממשיכות לעבוד יחד כדי לייצר תאי דלק… ואנחנו ממשיכים לדון בהזדמנויות לשיתוף פעולה", מסר דובר ג'נרל מוטורס לאוטומוטיב ניוז.

לקריאה נוספת:

המימן כבר כמעט כאן: טויוטה והונדה מציגות טכנולוגיות חדשות
רכבת המימן שברה את שיא גינס: 2,800 קילומטרים על מיכל אחד
סוללת מימן ראשונה מסוגה מספקת חשמל ביתי למשך יומיים

בהפוך על הפוך, אם הונדה נוטשת את ג'נרל מוטורס בגלל החיבור המתהדק בין האמריקנים לקוריאנים, ייתכן שלא תהיה ליפנים ברירה אלא להדק את שיתוף הפעולה בין הונדה לבין ניסאן ומיצובישי, שעליו הוכרז בתחילת השנה שעברה.

לקריאה נוספת:

טראמפ משמיד את הרכב החשמלי: סוגר אלפי עמדות טעינה במוסדות פדרליים

פולקסווגן תפתח סוללות לרכב חשמלי עם CATL הסינית

בקרוב במכונית החשמלית שלך: BYD כבר מייצרת סוללות מצב מוצק

The post הונדה זורקת גם את ג'נרל מוטורס: תפתח לבדה את טכנולוגיית המימן appeared first on TheCar.

אלפונסו סנצ'ה, סגן נשיא בכיר בקבוצת פולקסווגן סין, צוטט בהודעת החברות כאומר ש:"עם העמקת שיתוף הפעולה עם CATL ניצור סוללות חסכוניות ובעלות ביצועים גבוהים ונקים מערכת אספקה מקומית חזקה".
שתי החברות ישתפו פעולה גם בתחומי אספקת חומרי גלם ובפיתוח טכנולוגיית V2G (החזרת חשמל מן הרכב לרשת החשמל ולשימוש ביתי).

פולקסווגן, בעבר יצרנית הרכב המובילה בסין מבחינת היקף המסירות, סיימה את שנת 2024 בירידה של 10% בהיקפי המכירות – בעיקר מפני שהיא אחרה לשוק עם היצע מתאים של כלי רכב חשמליים והיברידים-נטענים.

אחת הבעיות המרכזיות שאיתן מתמודדת פולקסווגן בשוק הרכב הגדול ביותר בעולם היא שינוי טעמים בשוק הסיני: ככל שהיצרניות המקומיות מגדילות את היצע הדגמים שלהן ומפלחות טוב יותר את הלקוחות באמצעות יצירת מותגי משנה ייעודיים – כך גדלה העדפת הסינים למותגים מקומיים על חשבון מותגים זרים.

היות שנתח משמעותי מן ההכנסות של פולקסווגן מגיע מן השוק הסיני – הגרמנים לא מתכננים לוותר בקלות והם עובדים על פתרונות שונים, החל מרכישת נתח מיצרנית הרכב הסינית אקספנג לפני כשנה וחצי, ועד לבריאת תתי מותג מקומיים.

אאודי, למשל, השיקה בסין מותג מקומי שנקרא… אאודי, אבל לא מתהדר בסמל ארבע הטבעות של המותג הגרמני הבינלאומי. בנוסף, כדי להגדיל במהירות את היקף הייצור של רכב חשמלי אאודי תייצר באופן בלעדי לשוק הסיני כלי רכב חשמליים על בסיס פלטפורמה חשמלית ייעודית שפותחה על-ידי יצרנית הסוללות CATL.

במקביל, פולקסווגן תשיק שם שני דגמים חדשים על בסיס פלטפורמה ייעודית של אקספנג ומבטיחה להשיק 30 דגמים חשמליים חדשים (!) בשנים הקרובות.

אז האם וכיצד זה ישפיע עלינו?

כל פיתוח של טכנולוגיית סוללות תורם להגברת התחרות בשוק ולהורדת מחירים, וככל שעלויות הייצור של כלי רכב יצנחו כך ייטב לנו.

CATL היא אמנם יצרנית הסוללות הגדולה ביותר בעולם אבל כדי לשמור על היתרון שלה בשוק הזה היא נדרשת להשקעות עתק, והדרך היעילה ביותר עבורה להשיג את הכסף הזה בלי להיות חייבת לבנקים היא באמצעות שיתופי פעולה מן הסוג הזה.

פולקסווגן, מצידה, לחוצה להשיג כמה שיותר תאי סוללה ובכמה שפחות כסף, ומיזם משותף עם היצרנית הגדולה ביותר בתחום נשמע כמו דרך המלך אל הגביע הקדוש.

לקריאה נוספת:

קטאר, שמימנה את חמאס, רוכשת שליש מן החלום של אאודי בפורמולה 1

הצצה ראשונה למכונית החשמלית הזולה ביותר של פולקסווגן

פולקסווגן גולף 8.5 במבחן דרכים

The post פולקסווגן תפתח סוללות לרכב חשמלי עם CATL הסינית appeared first on TheCar.

לראשונה בהיסטוריה של הרכב החשמלי תבוצע פעולת חיסול של תשתיות טעינה לרכב חשמלי, וזו הופקדה בידי מינהל השירותים הכלליים (GSA) אשר מפקח על מבנים בבעלות ממשלתית בארה"ב ומנהל את השירותים שקשורים אליהם.

ההחלטה, שצפויה להיכנס לתוקף בשבוע הבא, באה בעקבות הנחיות הממשל הנוכחי אשר מגדירות את עמדות הטעינה כ"לא קריטיות למשימה". ה-GSA אמור למכור את צי כלי הרכב החשמליים בבעלות פדרלית, ואלה כלי רכב חדשים שנרכשו בתקופת ממשל ביידן. לוח זמנים מדויק ושיטת המכירה טרם פורסמו.

המהלך של ממשל טראמפ ישפיע באופן מיידי על עובדים פדרליים ועל כלי רכב חשמליים בבעלות ממשלתית, אלה ואם אלה מסתמכים כיום על עמדות הטעינה, שגם הן חדשות, לצורך פעילותם היומיומית.

גם כלי רכב בבעלות ממשלתית וגם כלי רכב חשמליים בבעלות פרטית של עובדים זקוקים לעמדות הטעינה האלה, אשר הותקנו בעלות לא מבוטלת במבנים פדרליים ברחבי ארה"ב – החל בבנייני ממשלה בוושינגטון הבירה ועד למשרדים אזוריים נידחים ברחבי המדינה. ככל הידוע ה-GSA כבר החלה בהכנות לביטול חוזים שקשורים לתחזוקה ותפעול של עמדות טעינה, ומעבר לעובדה שהשבתת עמדות הטעינה תשבש את הפעילות של עובדי הממשל הפדרלי שעברו לרכב חשמלי זה מאותת למגזר הציבורי הרחב יותר – במיוחד לרשויות מקומיות ולגופים ממשלתיים אחרים שנמצאים כעת במהלך התקנה של תשתיות טעינה – ועלול לגרום להם להקפיא כל פעילות כזאת.

בנוסף זה גם יעכב את תהליך האימוץ של כלי רכב חשמליים בציי רכב מדינתיים (להבדיל מפדרליים) לכל הפחות במדינות שנשלטות על-ידי כל מי שתומך במדיניות של טראמפ, בדגש על מושלים רפובליקנים ועל כל מי שירצו לשאת חן בעיני הממשל.

המרוויחה הגדולה: טסלה

סגירת עמדות הטעינה לרכב חשמלי עולה בקנה אחד עם עמדתו הרחבה יותר של ממשל טראמפ בנוגע ל"צמצום השקעות ממשלתיות ביוזמות טכנולוגיות ירוקות", וזאת בהמשך למגמה רחבה יותר לחנק כל השקעה ביוזמות שנועדו להתמודד עם שינויי אקלים ולהפחית את פליטות הפחמן.

בהודעה פנימית של ה-GSA תואר הרציונל של הממשל למהלך המוזר הזה כך: "כחלק מיישור קו עם סדרי העדיפויות של הממשל הנוכחי, עמדות הטעינה הוגדרו כ"לא קריטיות למשימה" וככאלה הן לא מהוות יותר חלק הכרחי מן הפעילות הפדרלית". ה-GSA לא פרסם הצהרה פומבית בנושא אבל מקורות אישרו שההחלטה התקבלה כדי "למקד מחדש את המשאבים ולנתק אותם (את המשאבים – ג.מ.) מתשתיות רכב חשמלי שנתמכות על ידי הממשלה".
השמדת הערך המטופשת הזאת צפויה להשפיע באופן ארוך טווח ומשמעותי על שוק הרכב החשמלי ועל הגישה הרחבה יותר של הממשל הפדרלי לקיימות וצמצום פליטות פחמן.

שוק הרכב החשמלי הכללי מקבל אמנם "רמז עבה" אודות שינוי המדיניות הפדרלית, אבל לנוכח ההתקדמות והגדלת שיעור החדירה של רכב חשמלי בשאר מדינות העולם לא ברור האם הציבור הפרטי בארה"ב יחליט להמשיך קדימה או לסגת לאחור. מה שכן ברור זה שיצרנית רכב חשובה אחת לא תיפגע מן המהלך, וככל הנראה אף תרוויח ממנו, וזאת כמובן טסלה.

אף אחד מן הדגמים של טסלה לא מככב בצי הרכב הממשלתי, ובכל מקרה טסלה מפעילה את רשת הטעינה הגדולה והיעילה ביותר בארה"ב ודרכה היא מוכרת חשמל גם לכלי רכב של מתחרים – בהם גם אלה שייפלטו כעת מצי הרכב הממשלתי.

יצרניות רכב שמתחרות בטסלה צפויות להיפגע מן המהלך גם בגלל אובדן פוטנציאל המכירות ובעיקר בגלל המסר שזה משדר לציבור, בעוד שטסלה רק תתחזק מפני שהיא לא תלויה בשום אופן בממשל הפדרלי או בתשתיות הטעינה שמחוסלות כעת.

למרות הפעולות של ממשל טראמפ, המומנטום העולמי בתחום הרכב החשמלי לא מוטל בספק. בשעה שצרכנים, יצרניות רכב וממשלות ברחבי העולם ממשיכים לדחוף לכיוון החשמלי – הוא צפוי לגדול ולשגשג עם או בלי תמיכה פדרלית. בסיכום שנת 2024 צמח שוק הרכב החשמלי בכל רחבי העולם וגם בארה"ב, שם היוו כלי רכב חשמליים כ-5%-6% מסך מכירות הרכב בכל המדינה. צמיחה חזקה במיוחד נרשמה במדינות כמו קליפורניה, שהייתה ועודה המובילה באימוץ רכב חשמלי.

בשוק הרכב החשמלי באירופה נרשמה צמיחה גדולה עוד יותר, כאשר במדינות כמו נורבגיה והולנד מהוות המכירות של רכב חשמלי כמחצית מכלל המכירות של רכב חדש.

סין שולטת כמובן בשוק הרכב החשמלי העולמי והיא יצרה יותר מ-50% מכלל כלי הרכב החשמליים שנמכרו בעולם בשנה שחלפה.

במבט קדימה לשנת 2025, התחזית העולמית בשוק הרכב החשמלי אופטימית, עם צפי לגידול משמעותי במכירות, וזאת גם בארה"ב – לנוכח ההשקעות האדירות של ג'נרל מוטורס ופורד בתחום הזה בשנים האחרונות.

אירופה תמשיך לחזק את מעמדה כמובילה באימוץ רכב חשמלי, בעוד שסין תוסיף להיות שוק הרכב החשמלי הגדול בעולם ולהעניק לאזרחיה תמיכה ממשלתית נרחבת בסובסידיות לרכב עצמו ובהרחבת היקף תשתיות הטעינה הציבוריות. בטווח הבינוני – המדינה היחידה שתידפק מן העיכוב שנכפה עליה באימוץ רכב חשמלי היא ארצות הברית.

לקריאה נוספת:

למה אנשים פוחדים ממכוניות חשמליות?

איך לא חשבו על זה קודם? טסלה פיתחה מערכת ניהול תור

סיבה למסיבה: עיריית ירושלים הקימה 4 עמדות טעינה חינמיות לרכב חשמלי

The post טראמפ משמיד את הרכב החשמלי: סוגר אלפי עמדות טעינה במוסדות פדרליים appeared first on TheCar.

אבל גם בטסלה לא חשבו מוקדם מספיק על כך ש"חרדת הטווח" של רכב חשמלי התחלפה זה מכבר עם "חרדת טעינה" – כלומר חשש להגיע עד לעמדת טעינה רק כדי לגלות שהיא תפוסה או מקולקלת.

בשבועות האחרונים מתרוצץ ברשתות החברתיות סרטון ויראלי שצולם על ידי אישה, בעלים של טסלה, שהמתינה להשתמש בעמדת טעינה ציבורית בשעה שבעל טסלה אחר המתין לאותה עמדה אבל אף אחד מן השניים לא יכול היה להבחין (כנראה) באחר. זה הוביל לעימות אלים על כבל הטעינה, וזה גם מה שהפך את הסרטון לנצפה כל כך ודרבן את טסלה לעשות את מה שעשו כבר מפעילות אחרות של רשתות טעינה – להוסיף לאפליקציה שלה תכונת "ניהול תור טעינה".

השבוע הודיעה טסלה שהחל מן הרבעון השני מושק פיצ'ר כזה במספר אתרי טעינה נבחרים ברחבי המדינה, וזאת "במטרה לשפר את חוויית הלקוח במעט המקרים של זמן המתנה ממושך". במקביל, טסלה מרחיבה את פרישת הרשת שלה בארה"ב ב-20% מידי שנה.

אנשי טסלה לא פרסמו עד כה כיצד בדיוק יפעל הפיצ'ר החדש, ובכל מקרה זה מעלה תמיהה לגבי העיתוי המאוחר, ובעיקר מדוע הם לא חשבו להציג אותו עד היום. זה המקום להזכיר שבחודש מאי 2023 הסתיים מאבק דומה על תור לטעינה בדנבר, קולורדו, בתוצאה הרבה יותר קשה: אחד מבעלי טסלה ירה למוות בבעלים אחר של טסלה.

אף מילה רעה על טסלה

לטובת מי שפספס או לא מכיר את הסצינה, אפשר לומר שטסלה כיום היא ה"כת" הגדולה ביותר בעולם של בעלי רכב "מכורים למותג", וכמו בכל כת יש לזה צדדים חביבים ומוארים אך גם צדדים אפלים.

בשונה מיצרניות רכב אחרות, שבוודאי עובדות על מיתוג ומשקיעות במועדוני לקוחות אבל לא מטפחות תחושת נרדפות, לטסלה יש את הגורו מספר אחד בעולם, אילון מאסק, שהנחיל לה "יחס מיוחד" כלפי עיתונות וסיקור תקשורתי.

אם בעבר אפשר היה לטעון שטסלה ובעלי טסלה נאלצים להתמודד מול הלובי של תעשיית הנפט שמממנת (כך לטענת הצד הנפגע) חלק מן הפרסומים נגדה, אז כעת אפשר לראות שהגלגל התהפך: מי שמככבת בצד של הנבל היא מי שבעבר טענה שהיא הקורבן.

על פי פרסומים שונים מסתבר שטסלה, לפחות בסין, מיישמת מדיניות שממנפת תביעות השתקה כנגד כתבים וכלי תקשורת כדי להשתיק פרסומים שליליים כנגדה. עד כה, כך לטענת אותם פרסומים, השיגה האסטרטגיה המשפטית האגרסיבית שלה שורת ניצחונות בבית המשפט, אולי מפני שחוקי סתימת הפיות בסין קלים יותר ליישום מאשר במדינות אחרות.

אחת הפרשות האחרונות בהקשר הזה בסין היא תביעת לשון הרע שטסלה הגישה שם כנגד ז'אנג יאג'ואו שפרסמה ברשתות החברתיות פוסט ובו טענה שכשל בבלמי ה'מודל 3' שלה גרם לתאונה שבה נפצעו ההורים שלה. טסלה הכחישה את הטענות ותבעה את ג'אנג. בית המשפט בסין קיבל את עמדתה וחייב את ז'אנג לשלם לטסלה יותר מ-23 אלף דולר וכן לפרסם התנצלות פומבית.

ז'אנג ערערה על פסק הדין וסוכנות הידיעות AP פרסמה את מחאתה, ואת הטענה שלה לפיה היא בסך הכל תיארה את החוויה שלה כצרכנית. AP מתארת את השיטה של טסלה, לפחות בסין, שנתמכת על-ידי הגב הפוליטי החזק שהיא מקבלת שם – גב שסייע לה באופן תקדמי מיום הקמת השלוחה הסינית. אחת ההשלכות היא שטסלה הגישה בסין לפחות שש תביעות לשון הרע נגד לקוחות שהעזו לפרסם דיווחים אודות בעיות בכלי הרכב שלהם, כמו גם תביעות נוספות נגד עיתונאים ובלוגרים שכתבו מאמרים ביקורתיים כלפי החברה. בכל מקרה שבו הסתיים הליך משפטי בפסק דין – טסלה ניצחה.

מעבר לתביעות לשון הרע, טסלה גם ניצחה בבתי משפט לקוחות שתבעו אותה בגין פגמים ברכב או במקרים של סכסוכים חוזיים: מתוך 81 תביעות של בעלי רכב כנגד טסלה רק תשע הסתיימו בניצחונות של תובעים וזה שיעור הצלחה נמוך להפליא עבור צרכנים בתביעות שקשורות במוצרים.

עיתונאים בסין מדווחים שסיקור שלילי של טסלה נחסם בתוך גופי תקשורת ממוסדים אשר נמנעים באופן גורף מכל סוג של ביקורת כלפיה, לנוכח הקשרים ההדוקים עם הממשלה. טסלה כבר תבעה שני כלי תקשורת סינים, את PingWest ואת ifeng.com, ופינגווסט נאלצה לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים.

להגנתה של טסלה צריך לומר ש"ברומא התנהג כרומאי": דפוס ההפחדה המשפטית בסין לא הומצא על ידה והוא משמש גם את המתחרות שלה. BYD, Nio ו-Li Auto, וככל הנראה גם יצרניות נוספות, הגישו גם הן תביעות לשון הרע נגד לקוחות, עיתונאים ובלוגרים, הגם שככל הנראה במינון נמוך יותר.

לקריאה נוספת: ים של תביעות: הרשימה הארוכה של תביעות משפטיות כנגד טסלה וחברות אחרות של אילון מאסק

דבר אחד ברור: עצמאות של המערכת המשפטית וניתוק הקשר בינה לבין המערכת הפוליטית הם אבני יסוד של דמוקרטיה, וכאשר פוליטיקאים ממנים שופטים או טוענים ששופטים צריכים להיות נבחרי ציבור במקום שייבחרו בהתאם לכישורים מקצועיים – מהר מאוד זה משרת את האינטרסים של בעלי ההון והשילטון ורומס את האזרחים ואת הצרכנים.

לקריאה נוספת:

סיבה למסיבה: עיריית ירושלים הקימה 4 עמדות טעינה חינמיות לרכב חשמלי

המלחמה על טעינת רכב חשמלי: האם הסטנדרט של טסלה ישתלט על התקע והשקע?

סוף עונה: קנו לעצמכם טסלה מיד ראשונה בפחות מ-20,000 דולר

טסלה השיקה מתיחת פנים למודל Y: שמונה דברים שחשוב לדעת

The post איך לא חשבו על זה קודם? טסלה פיתחה מערכת ניהול תור appeared first on TheCar.

נכון, כבר שמענו הצהרות דומות ממספר יצרניות רכב וכמה מהן אף התחייבו שזה יקרה מוקדם יותר, אבל אף אחת מהן היא לא יצרנית הסוללות השנייה בגודלה בעולם ולא שולטת גם בכימיה של הסוללות וגם בייצור הסדרתי שלהן.

לכן, כאשר סאן הואג'ון הכריז שלשום (יום שבת האחרון) ב'פורום הפסגה השני של סין לחדשנות ופיתוח של סוללות מצב מוצק', ש-BYD כבר הורידה בשנה שעברה מקו ייצור ניסיוני תאי סוללות מצב מוצק עם תכולת אנרגיה של 60 אמפר שעה  – מובן שמדובר בפריצת דרך שחשוב לשים אליה לב.

החברה, כך הוא הבטיח, תתחיל בהדגמה בקנה מידה נרחב ובהתקנת סוללות מצב מוצק במכוניות מייצור סדרתי בשנת 2027, ותגיע לשיעור התקנה בקנה מידה גדול לאחר 2030.

אם לא די בכך – סאן צופה כי בטווח הארוך – כאשר קווי הייצור יעבדו בתפוקה מסחרית מלאה – סוללות מצב מוצק יעלו כמו סוללות עם אלקטרוליט נוזלי, וזה יהיה מחיר נמוך ממחירי הסוללות של ימינו אלה.

סאן מאמין שתקופת "הוכחת היכולת" של סוללות מצב מוצק במכוניות תהיה בין השנים 2027 עד 2029 – אז הן יותקנו בכלי רכב חשמליים ברמת מחיר בינונית עד גבוהה, ובין השנים 2030 ל-2032 יהפכו הסוללות האלה לסטנדרט גם בכלי רכב חשמליים פחות יקרים.

למרות התחזית הזאת, אנשי BYD טוענים שבגלל גורמים כמו עלות ייצור ואספקת חומרי גלם סוללות ליתיום ברזל פוספט מן הסוג ש-BYD מתמחה בו כיום לא ייעלמו מן העולם ב-15 עד 20 השנים הבאות.

עבור המשתמשים, משמעות המעבר לסוללות מצב מוצק בכלי רכב תהיה הגדלת טווח הנסיעה בזכות צפיפות אנרגיה גבוהה יותר בסוללה, ושיפור משמעותי בבטיחות הסוללה.

צפיפות האנרגיה של סוללת מצב מוצק מהדור הראשון עולה כיום על 280 Wh/kg ואילו לסוללות דור שני, כמו אלה ש-BYD מייצרת כעת, יש צפיפות אנרגיה של מעל 400 וואט-שעה לק"ג. דור שלישי של סוללות מצב מוצק צפוי להיות מושק בשנת 2027 עם צפיפות אנרגיה של 500 Wh/kg.

הדובדבן שבסוללה

חשוב להזכיר שכבר בסוף השנה שעברה הכריזו קברניטי יצרנית הרכב הסינית צ'רי שהם מפעילים בהצלחה קו ראשון מסוגו בעולם לייצור סוללות מצב מוצק בהספק שנתי של גיגה-וואט שעה. קו זה הוקם בעיר ווהו שבמחוז אנהוי במסגרת פרויקט בתמיכה ממשלתית שנקרא Anhui Anwa New Energy Co וחברת האם של צ'רי היא בעלת המניות העיקרית בו.

ההכרזה – בנובמבר אשתקד – התמקדה ביכולת הייצור של הסוללות האלה ובהקמת פארק תעשייתי ייעודי לסוללות מצב מוצק, אבל לא הגדירה תאריך יעד להתקנת סוללות כאלה בכלי רכב מייצור סדרתי.

כמעט מיותר להזכיר שסוללות מצב מוצק הן כיום "הגביע הקדוש" של תעשיית הרכב החשמלי ובמקביל ליצרניות הסוללות – ובראשן CATL, BYD וסאמסונג, גם יצרניות הרכב משקיעות סכומי עתק במחקר ופיתוח שלהן. בין היצרניות שהבטיחו לנו הבטחות בתחום הזה בולטות טויוטה, יונדאי, פולקסווגן ומרצדס, שלא לדבר על יצרניות הרכב הטכנולוגיות" בסין כמו 'ניו' ו'אקספנג'.

לקריאה נוספת:

לא תזכרו איך נראית עמדת טעינה: IM L6 החשמלית נוסעת 1002 ק"מ בין טעינות

מחירי הסוללות לרכב חשמלי יצנחו ב-26% נוספים תוך כשנה

סוללת מיליון המייל מתגלגלת בדרך למכונית החשמלית שלך

The post בקרוב במכונית החשמלית שלך: BYD כבר מייצרת סוללות מצב מוצק appeared first on TheCar.

עלות הבעלות והשימוש ברכב נגזרת מן המחיר ועלות המימון שלו, ירידת הערך, עלות הדלק או האנרגיה, אחזקה, תיקונים וחלפים, וגם מן הביטוח ועלויות שימוש שונות.

יש הוצאות שקשה לשלוט בהן – למשל אגרות ומיסים, יש כאלה שאפשר להימנע מהן לגמרי – כמו תיקון תקלות שאפשר למנוע מראש – ויש גם רגע מתעתע אחד שמכשיל בעלי רכב חדש: זה שבו מסתיימת אחריות היצרן. רבים חושבים בטעות שעם תום האחריות עוברת עלות התיקון של תקלות מן הכתפיים של יצרנית הרכב לכתפיים שלהם, אך זאת דוגמה אחת מיני רבות לקונספציה שגויה שעולה לנו ביוקר.

אפשר לחסוך אלפי שקלים בשנה בסעיף הוצאות הרכב וזה ממש לא "מדע טילים" וגם לא מתסכל כמו דיאטה. אז שימו לב לעשרה דברים שאתם ממילא עושים, ופשוט תתחילו לחסוך.

1. אל תחליפו רכב, תמשכו איתו עוד כמה שנים

עלות הבעלות הגדולה ביותר על רכב היא המימון וירידת הערך שלו, וזאת בצמוד להוצאות נוספות שקשורות למחיר הגבוה יותר כמו עלות הביטוח ואגרות רישוי.

נטל מס כבד במיוחד ושוק סגור לתחרות גורמים למחירי המכוניות בישראל להיות בין הגבוהים ביותר בעולם, אך למרות זאת – באופן מופלא אך לא מפתיע – הגיל הממוצע של מכוניות נוסעים אצלנו הוא רק 7.5 שנים.
לשם השוואה, הגיל הממוצע של מכוניות נוסעים בגרמניה ובריטניה גבוה מ-10 שנים, בצרפת הוא גבוה מ-11 שנים, בספרד יותר מ-14 שנים, וביוון הוא עומד על 17.5 שנים. הגיל הממוצע של מכוניות נוסעים בארה"ב הוא 12.6 שנים.

מה מאפשר ליוונים להחזיק מכוניות עשר שנים יותר (!) מאשר לישראלים, למרות שהמכוניות אצלם פחות יקרות מאשר אצלנו? בעיקר השכל הישר.

יש הרבה כיף בשדרוג של רכב לאחד חדש יותר, אבל יש לזה מחיר שכולל בין השאר את ירידת הערך הגדולה יותר – אבסולוטית – ככל שהרכב חדש וכן עלויות שקשורות בעסקה עצמה (למשל עלות טרייד-אין, רקורד ביטוח חדש ועוד) ועלויות שלעולם לא יכסו את עצמן כמו התקנות שונות ברכב החדש (מצלמות, מערכות שמע וכו'). אגב, לא מזיק לזכור שבאופן כללי כלי רכב חדשים פחות אמינים מכלי רכב שקדמו להם, ושהוצאות הטיפולים גבוהות יותר בשנים הראשונות.

לכאורה, עקומת עלויות התחזוקה מתהפכת במורד הדרך אם וכאשר נדרשים לתיקונים יקרים – אבל זה לא כורח מציאות ואפשר להימנע מכך.

בשורה תחתונה: אפשר, וצריך, "למשוך" את משך הבעלות על רכב ובמקום להחליף אותו כל 3-5 שנים לעשות את זה כל 5-7 שנים או יותר. כדי לעמוד בכך צריך להקפיד על תשעת הכללים הבאים, שמסתכמים בתחזוקת רכב טובה וחסכונית.

1.1. ליסינג זה לחלשים

א-פרופו החלפת או רכישת רכב, יש בארץ יותר מ-300,000 משתמשים שמרגישים שהכתבה הזאת לא רלוונטית אליהם מפני שהם "ניצחו את השיטה" ויש להם רכב צמוד ממקום העבודה או שהם שכרו רכב במסלול של "ליסינג לפרטיים". מבין אלה – היחידים שבאמת ניצחו את השיטה הם מי שנוהגים עשרות אלפי קילומטרים בשנה והדלק לרכב משולם על חשבון העבודה (וגם מי שרוכשים מכוניות מאוד יקרות על חשבון העסק).

לעומתם, יש בוודאי כמה מאות אלפים אחרים שפשוט לא שמו לב ש"השיטה ניצחה אותם" ובסופו של יום הם משלמים יותר כסף מכפי שהיו משלמים על רכב בבעלותם.

2. לפני בחירת רכב תלמדו את שגרת הטיפולים

הסוד למערכת יחסים מוצלחת עם כל רכב הוא תחזוקה טובה ויעילה, וכל יצרנית רכב קובעת שגרת טיפולים שחשוב להכיר היטב ולהקפיד עליה.

לפני רכישת רכב – חדש או משומש – צריך לקחת בחשבון כמה קילומטרים הוא צפוי לבצע במהלך הבעלות, ואז להוסיף לשיקולי הרכישה גם את עלות התחזוקה ואת שגרת הטיפולים הספציפית לו.

מי שנוסע הרבה צריך לשים לב לעלויות הכבדות יותר כמו למשל החלפת סט תזמון, ואפילו למחירי הטיפולים השוטפים, וגם מי שהרכב שלו לא מדגדג את הקילומטראז' של שגרת הטיפולים צריך להקפיד על ביצוע טיפולים שוטפים אחת לשנה.

"מתיחת" מרווחי טיפולים או התעלמות מפעולות נדרשות כמו החלפת נוזלים או סט תזמון מזמינה תקלות יקרות וחמור מכך: היא פוגעת באחריות היצרן ומקלה על היבואניות להתנער ממנה.

בשורה תחתונה: תכירו את שגרת הטיפולים ובצעו אותה בקפדנות.

3. אחריות מורחבת לטוב ולרע

יש יצרניות רכב שמעניקות משך אחריות ארוך מן הנדרש בחוק ויש כאלה שמציעות לקנות הארכת אחריות תמורת תוספת תשלום. חשוב לזכור שאחריות לא באה במקום עלויות תחזוקה של טיפולים וחלקי בלאי אלא מהווה ביטוח תקלות לכיסוי הפתעות לא צפויות ויקרות. יש מקרים שבהם כדאי לשלם תמורת הארכת אחריות אבל צריך לבחון את הדברים לגופם כי לפעמים זאת הוצאה מיותרת.

בתלות "באותיות הקטנות" של הארכת אחריות זאת יכולה להיות הצעה משתלמת בדגמים שרגישים לתקלות בתיבות הילוכים או בסוללות חשמליות במכוניות היברידיות.

מה שתקף לכולם – רוכשי מכוניות חדשות ומשומשות כאחד – זה שלפני או אחרי שקונים רכב חשוב לחקור וללמוד אודות תקלות אופייניות לדגם הספציפי. אפשר לחטט באינטרנט, לתחקר בעלי רכב דומה או לשאול מוסכניק שסומכים עליו, ולאחר שמבינים מה גורם לאותן נקודות תורפה אפשר למצוא דרכים לצמצם את הסיכון שהן יתרחשו. לדוגמה, אפשר לבצע תחזוקה מונעת או להקדים פעולות כמו החלפת סט תזמון או שמן מנוע.

אבל הדבר הכי חשוב שצריך לדעת לגבי אחריות לרכב זה שהיא לא מסתיימת לגמרי עם תום התקופה החוזית שלה. חלק מן התקלות היקרות ביותר ברכב נגרמות בגלל טעויות ותקלות בתהליכי התכנון והייצור, ובמקרים כאלה יש יצרניות רכב אחראיות שמתקנות אותן גם כעבור שנים, ויש יצרניות שנאלצות לקחת אחריות אחרי שמכריכים אותן. בכל מקרה – אם מתרחשת ברכב שלך תקלה – גם אחרי תקופת האחריות – כדאי לבדוק אם זאת רק בעיה שלך או צרת רבים ומישהו כבר קיבל עליה אחריות.

4. בוחרים חלקים לפני שנכנסים למוסך

חלק משמעותי מן הרווח של מוסך מגיע מן העמלה שהוא מקבל כמעט על כל חלק שמותקן ברכב. החוק בישראל מאפשר להגיע למוסך "עם חלקים ביד" ואם הם עומדים בדרישות האיכות המוסכניק חייב להתקין אותם, אבל מובן מאליו שהם פחות מתלהבים מזה.

חשוב לזכור שאדם פרטי שרוכש חלקי רכב בישראל לא יקבל את אותה הנחה שמקבל המוסך וברוב המקרים לא יושג חיסכון גדול בשיטה הזאת, אבל זאת לא סיבה שלא לבדוק מבעוד מועד כמה יעלו חלקים שונים.

במיוחד לקראת טיפול או תיקון יקר כדאי לשלוח כמה הודעות ולקבל הצעות מחיר ממספר ספקי חלקים, וחשוב לזכור שאחרי שמכניסים רכב למוסך כולם כבר מאוד לחוצים: בעל הרכב רוצה לסיים את האירוע ולהמשיך בחייו, ולמוסכניק יש עוד כלי רכב שעומדים בתור. זאת לא דרך טובה לבצע סקר שוק ולהשיג את החלקים והמחירים המשתלמים ביותר.

ההמלצה פשוטה: לפני טיפול או תיקון יקר תעסיקו את 'גוגל' לכמה רגעים ותבדקו כמה עולה חלק מקורי של היצרן, כמה עולה חלק תחליפי באיכות דומה, והאם החיסכון משתלם.

במקרים רבים – לדוגמה כאשר מחליפים דיסקים ורפידות בלם – אפשר להשיג חלקים יותר איכותיים וטובים מן המקוריים במחירים נמוכים, וכך גם לגבי בולמי זעזועים ורכיבי אלקטרוניקה. לעומת זאת – אל תחסכו על מסננים או איכות של שמן מנוע כי זה יעלה ביוקר.

5. תעשו סדר ברשימת התיקונים

מוסך הוא עסק שצריך להתפרנס, וגם המוסך האמין ביותר מעוניין למקסם את ההכנסה מכל רכב שנכנס בשעריו.

יש פעולות תחזוקה שאסור לדחות או לחפף בהן – למשל החלפת שמנים ומסננים, ויש פריטים שבמקרים רבים נותרו בהם עוד מספיק חיים עד לטיפול הבא או עד לאמצע השנה.

אחרי שהמוסכניק פרש בפניכם את כל הדברים שהוא היה רוצה לתקן או להחליף ברכב דרגו אותם בהתאם להשפעה על הבטיחות ועל הסיכוי לתקלה. אם למדתם היטב את סעיף 2 אתם כבר מכירים את פעולות התחזוקה הנדרשות וכדאי שתבקשו לבצע אותן גם המוסכניק שכח אותן.

מצד שני – יש מצב שאם, כדוגמה, תדחו את החלפת תושבת המנוע (בתנאי שהיא לא גמורה ממש) – תוכלו לבצע סקר שוק ולהשיג תושבת טובה יותר ופחות יקרה לקראת כניסה נוספת בעוד חודש או חודשיים. החיסכון יכול להיות משמעותי.

6. תחליפו נוזל הידראולי בתיבת ההילוכים

זוכרים את סעיף 2? בתוך שגרת הטיפולים מתחבאות פעולות תחזוקה שרוב בעלי הרכב שוכחים לבצע או דוחים, או שהבעלים הקודמים של הרכב לא ביצע.

דוגמה טובה היא החלפת נוזל הידראולי בתיבת ההילוכים, שאותה כדאי לבצע כל כמה שנים או כמה עשרות אלפי קילומטרים גם אם היא לא מוגדרת בטבלת התחזוקה.

עלות החלפת הנוזל ההידראולי תהיה מאות שקלים בודדות אבל תיקון או החלפת תיבת הילוכים מתחיל בכמה אלפים טובים.

7. קנו מכונית מתוחזקת

כאשר רוכשים מכונית משומשת אפשר לחסוך הרבה כסף אם מתמקדים במכוניות עם היסטוריית טיפולים ותחזוקה טובה – גם אם הקילומטראז' שלהן רב יותר.

מוכר רכב שתיעד היטב את הטיפולים יחסוך לכם הרבה עוגמת נפש מול יבואנית הרכב אם יתגלה בעתיד שבדגם כמו שלכם קיימת תקלה סדרתית שיצרנית הרכב לקחה עליה אחריות והיא מתקנת אותה על חשבונה.

גם אם המוכר לא שמר תיעוד אבל טיפל ברכב שלו באדיקות תוכלו להשיג את היסטוריית הטיפולים במוסך שבו הרכב טופל: מוסך חייב לשמור תיעוד טיפולים למשך 7 שנים ולמסור אותו לבעל הרכב הרשום לפי דרישה. זאת פעולה פשוטה שיכולה לחסוך הרבה כסף בעתיד. קצת מחקר, קצת לשאול את השאלות הנכונות לפני שניגשים לבדוק רכב וכך תכווצו בעתיד את עלות האחזקה של הרכב.

8. לא להתבייש לבקש הצעת מחיר

לפני שמכניסים רכב למוסך לצורך טיפול שגרתי או תיקון פשוט מרימים טלפון לשלושה מוסכים בסביבה כדי לברר מחירים.

לפי החוק אי אפשר להתנות את האחריות לרכב בביצוע טיפולים ותיקונים במוסכי הרשת של היבואנים, ומוסכים מורשי משרד התחבורה כמעט תמיד מציעים מחירים נמוכים יותר מפני שהם לא צריכים לשאת בעלויות שמושתות עליהם "מלמעלה" או לקנות חלקים רק דרך יבואן הרכב. אבל לפעמים מתגלה שטיפול שוטף במוסך מורשה יבואן יהיה משתלם יותר ולפעמים להיפך. אם לא תשאלו – לא תדעו.

9. לפחות טיפול אחד במורשה יבואן

א-פרופו הסעיף הקודם, כמעט לכל מותג יש לפחות מוסך לא מורשה אחד, או יותר, עם רמת מומחיות והוגנות שלא נופלות מזו של מוסכי הרשת ולפעמים אפילו עולה עליה. כדי למצוא את "האחד" צריך להתייעץ עם בעלי רכב מאותו סוג.

למרות זאת – למוסכים מורשי יבואן יש יתרון חשוב על פני מוסכים שלא קשורים לרשת – וזה החיבור אל המחשב של יצרנית הרכב. יצרניות רכב מבצעות על חשבונן הרבה מאוד תיקונים "מתחת לרדאר", באמצעות פרסום "עלוני שירות" (TSB). כאשר רכב מוכנס למוסך מורשה יבואן תופיע במחשב התראה במקרה שבו החליטה יצרנית הרכב שצריך לבדוק או להחליף רכיב מסוים. במקרים כאלה יבוצע תיקון על חשבון היצרנית.

גם מוסך אחר ישמח לתקן לכם את אותה תקלה כאשר החלק הפגום יתקלקל – אבל הוא לא יעשה את זה בחינם או על חשבון היצרנית, אלא על חשבונכם.

שורה תחתונה: אחת לכמה שנים כדאי להיכנס לבדיקה או טיפול שוטף במוסך מורשה יבואן.

10. צמיגים, רבותי, צמיגים

את פעולת התחזוקה החשובה ביותר – זאת שצריך לבצע בפרקי הזמן הקצרים ביותר – תבצעו בעצמכם ולא במוסך. אחת לשבועיים, או בכל תדלוק שני, בדקו את לחץ האוויר בצמיגים ונפחו אותו ללחץ המומלץ.

בתוך כדי מילוי אוויר אפשר להבחין אם לאחד הצמיגים יש נטייה לאבד יותר לחץ מן האחרים – וזה סימן שצריך לבדוק אם חדר לתוכו גוף זר, וצריך לשים לב גם לסימני שחיקה לא אחידים שמעידים על צורך דחוף ב"כיוון פרונט".
אחת לשנה, או בהתאם למרחקי הנסיעה, כדאי לבצע רוטציה של הצמיגים בהתאם להנחיות היצרן. זה עולה כסף אבל חוסך בלאי ומשפר את הבטיחות.

מכירים שיטות וטיפים נוספים לתחזוקת רכב חכמה ויעילה? כתבו לנו אל: Editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

כמה זמן כדאי להחזיק מכונית משומשת? רמז: הרבה יותר ממה שחשבתם

קילומטראז' של מכונית משומשת: כמה זה יותר מידי?

עצה מאחד שיודע: כך המכונית שלכם תשרוד לנצח

מגלים את הסוד: קבלו שליטה מלאה על המכונית שלכם באמצעות סורק תקלות OBD

The post 10 פעולות פשוטות יחסכו לכם אלפי שקלים באחזקת רכב appeared first on TheCar.

המהלך האחרון של סטלנטיס מבוצע לאחר – ואולי בגלל – התארגנות של אלפי בעלי רכב באירופה לפעולות משפטיות ופעולות מחאה כנגד פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל, והוא נוסף אל תוכנית הארכת האחריות שסטלנטיס השיקה באירופה כבר בחודש מרץ 2024.

בעלי רכב אירופאים יכולים להגיש דרישות לפיצויים באתר של סטלנטיס, ובשלב זה הפיצוי מכסה את עלות התיקונים שבוצעו בין 1 ביוני 2022 ל-18 במרץ 2024. זכאים לפיצוי בעלי רכב עם מנועי 1.0 ליטר אטמוספריים שיוצרו בין יוני 2012 ליוני 2022, מנועי 1.2 ליטר אטמוספריים שיוצרו בין יוני 2012 ליוני 2022, ומנועים מוגדשי טורבו בנפח 1.0 ו-1.2 ליטר שיוצרו בין אפריל 2014 ליוני 2022. על בעלי הרכב להוכיח ששילמו עבור תיקונים שקשורים לצריכת שמן מופרזת ו/או הידרדרות מוקדמת של חגורת התזמון של המנוע, ובתנאי שהאבחון והתיקון בוצעו על ידי איש מקצוע של "רשת מאושרת".

בינתיים, אצלנו בישראל יש מי שמנצלים את כוחם ואת חוסר הידיעה של חלק מבעלי פיג'ו וסיטרואן כדי "לעשות קופה" על חשבון התקלה הידועה, ומתלונות רבות שהגיעו אלינו עולה תמונה לפיה יבואנית הרכב 'דוד לובינסקי', או רשת השירות שלה, משחקת משחק לא הגון ולא הוגן עם חלק מלקוחותיה.

על כמה מן העובדות אין מחלוקת. מהנדסי פיג'ו-סיטרואן הינדסו מנוע שמבוסס על רעיון הנדסי לא מוצלח בלשון המעטה, שבו מבוצע תזמון השסתומים באמצעות רצועת תזמון שטבולה בתוך שמן המנוע. האינטראקציה בין שאריות דלק שמגיעות אל תוך שמן המנוע לבין רצועת התזמון גורמת להתפוררות שלה, וחלקיקי רצועה מוסעים אל מקומות בתוך המנוע שמהם הם גורמים לנזק בלתי הפיך. שיטת התזמון במנוע הזה מסבכת גם את התחזוקה שלו, ואף אחד לא טרח להזהיר מראש את הלקוחות שרכשו רכב חדש שהם צפויים לשלם תמורת החלפת קיט תזמון בין 3,000 ל-7,000 שקלים – וזה מחיר יקר משמעותית מעלות ההחלפה של קיט תזמון במנועים של מכוניות מקבילות.

פיז'ו-סיטרואן נאלצה לבצע קריאה לתיקון של חלק מן המכוניות, להחליף את רצועת התזמון באחת שמתפוררת פחות, להכריח את לקוחותיה להשתמש אך ורק בשמן מנוע עם תקן ספציפי, ובסופו של דבר להחליף את מערכת התזמון של המנוע מרצועה לשרשרת (שגם לה יש את הבעיות שלה).

אבל גם אם תסרקו במסרקות את אתרי האינטרנט הישראלים של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל – לא תמצאו שם מילה או חצי מילה על הבעיה הסדרתית במנועי פיורטק, על תוכנית הארכת האחריות של סטלנטיס לחלק מן המכוניות ל-10 שנים או 175,000 קילומטרים, על הרגישות המיוחדת של המערכת הזאת או על פעולות המניעה שיכולות לחסוך ללקוחות הרבה מאוד כסף וסבל מיותר.

לדוגמה, רבים מבעלי הרכב לא יודעים שהם חייבים לבדוק סימני בלאי והתפוררות של חגורת התזמון, שעליהם להשתמש בשמן עם תקן ספציפי, ושצריכת שמן של יותר מ-300 מיליליטר (שליש ליטר) ל-1,000 קילומטרים עשויה להעיד על תקלה במנוע.

גם אם יבואני פיג'ו-סיטרואן לא מוכנים לצאת בריש גלי ולהודות בבעיה – אולי בגלל תביעה ייצוגית שמונפת מעל ראשם בישראל – מותר היה לצפות למינימום הוגנות כלפי בעלי רכב שסובלים מנזקים יקרים להחריד. אפשר לנקוט אמצעים כדי לצמצם את הסיכון להרס מוחלט של מנועים, ואפשר להתייחס ללקוחות כאל נכס ולא כמו אל משאב מתכלה.

הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים

במסיבת עיתונאים שערכה לפני חודשים אחדים יבואנית פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל לרגל השקת דגם חדש בישראל נשאל גורם בכיר בחברה אודות הכשל במנועי פיורטק 1.2. באותו מעמד הוא הבטיח שהנושא מטופל, ושכל הלקוחות זוכים לטיפול הולם. זה הזכיר לנו שגם אנחנו קיבלנו הבטחה דומה, ובעקבותיה אף העברנו ליבואנית את הפרטים של בעלי רכב רבים שנפגעו מן הפרשה. חלק לא מבוטל מן הפונים אלינו השיבו לאחר מכן שהם נדחו על-ידי החברה בטענות שונות, ותקצר היריעה מלהביא לכאן אף מקצת מן התלונות (קמצוץ מהן הבאנו בעבר).

אז מה זה "טיפול הולם בלקוחות"? בואו נעזוב לרגע את המספר המבהיל של מנועים שנהרסו באופן שדורש שיפוץ יקר או החלפה ונתמקד בשורש הבעיה: רצועת התזמון הטבולה.

כאשר המכוניות האלה עלו במקור על הכביש הבטיחה היצרנית שהחלפת סט תזמון תידרש רק כעבור 180,000 קילומטרים, אבל כבר לפני יותר מחמש שנים התברר שהרבה מידי רצועות מתפוררות לאחר פחות משליש הקילומטראז' הזה. כך – בין השאר – הונעה קריאה לתיקון שהכריזה היצרנית להחלפת רצועות בחלק מן המכוניות, ומרווח הטיפולים קוצר באופן שמטיל על בעלי הרכב עלות תחזוקה נוספת.

עבודת החלפה של קיט תזמון במנועי פיורטק הרבה יותר מסובכת וצורכת זמן ביחס למנועים אחרים, ומכונאים לא ששים לבצע אותה. כאמור – לקוחות בישראל נדרשו לשלם בין 3,000 ל-7,000 שקלים תמורת החלפה של רצועת תזמון מתפוררת, וזאת במקום שהיצרנית תיקח על עצמה את פעולת המנע המתבקשת ותציל מנועים עוד לפני שהם נהרסים.

אפילו בחודשים האחרונים, הרבה אחרי הקריאה לתיקון, אחרי שהוגשה תביעה ייצוגית ואחרי שסטלנטיס האריכה בצרפת את האחריות לחלק מן המכוניות ל-10 שנים ו-175,000 קילומטרים – רשת השירות של היבואנית בישראל מתנהלת כאילו שחלק מבעלי הרכב הם אלה שאחראים לכישלון ההנדסי של פיג'ו-סיטרואן.

כך, למשל, בחודש אוגוסט האחרון הגיע ר.א, הבעלים של פיג'ו 2008 משנת הדגם 2019 לטיפול שגרתי באחד ממוסכי הרשת של היבואנית. המכונית שלו, שהחלה את דרכה בחברת השכרה מובילה ועברה טיפולים "לפי הספר", גמאה עד לטיפול הזה 82 אלף קילומטרים ובמהלך הטיפול הודיעו אנשי המוסך לר.א. שחגורת התזמון שלו סדוקה ומתפוררת.

לבקשת המוסך העביר להם ר.א. את היסטוריית הטיפולים ולאחר שהבטיחו לבדוק עבורו אם הרכב זכאי להחלפת רצועה על-חשבון היצרנית הם גררו אותו כחודשיים – לדבריו – בטענה של עומס עבודה. חשוב להדגיש: רצועה מתפוררת גורמת לנזק שהולך ומחמיר בכל קילומטר שהרכב נוסע מפני שהיא מפזרת חלקיקים לתוך שמן המנוע, כלומר שמדובר בטיפול חירום שחייב להיות מבוצע באופן מיידי. בסופו של דבר, לאחר שקיבל מאיתנו פרטים על הפרשה ומצב התביעה, החליט ר.א. שלא לקחת סיכונים ולא להמתין לחסדי היבואן, והוא ביצע את החלפת קיט התזמון על חשבונו במוסך מורשה אחר של היבואנית.

בסמוך לאחר מכן פנה ר.א. בכתב לשירות הלקוחות של לובינסקי בבקשה לקבל החזר כספי וצירף את חשבונית התיקון תוך הדגשת העובדה ש"הרצועה הוחלפה טרם הזמן הנדרש לפי הוראות יצרן".

בתגובה השיבו לר.א. משירות הלקוחות הרשמי והמרכזי של היבואנית ש"ריקול אין לרכבך… ממה שאני יודעת קיימת תביעה ייצוגית בנושא זה… ברגע שיצא הפסק דין אנחנו כמובן נעדכן ותוכל להתעדכן דרך אתר הבית של לובינסקי על ידי הזנת מספר הרכב. כרגע יש להמתין עד הפסיקה הסופית בבית המשפט".

ר.א. השיב: "לא פניתי במסגרת ריקול ולא טענתי לריקול. אין את המילה ריקול בפנייה שלי. המציאות היא מאוד פשוטה: הרצועה כשלה והתפוררה טרם הזמן הנדרש להחלפתה כחלק משגרת הטיפולים של היצרן, לא ניתן היה להמשיך לנסוע ברכב במצב הזה כפי שנאמר לי במרכז השירות, כל המערכת הייתה עם שבבים של הרצועה המתפוררת שהגיעו עד למשאבת שמן (אני לא נכנס כרגע לנזקים עתידיים אם ויהיו ושומר לעצמי את הזכויות במקרה כזה). לכן, אין שום סיבה שאני אשלם מכיסי על החלפה מוקדמת טרם הזמן (שנקבע לפי היצרן/יבואן – לא אני קבעתי). פה צריך להיכנס היצרן/יבואן ולתת פתרון. אני קשוב לשמוע פתרון הולם".
התשובה: "בכל אופן, תעביר לי היסטוריית רכב ותצרף לחשבונית מהו סיבת הכשל להתפוררות הרצועה. אני אוכל לעביר זאת למחלקת אחריות לבדיקה מול היצרן האם מגיע לך החזר על כך".

במילים אחרות – בעל הרכב אמור להסביר ליבואנית פיג'ו-סיטרואן מדוע מתפוררת רצועת התזמון ברכב שלו…

מספר חודשים חלפו ובתחילת דצמבר פנה ר.א. שוב אל שירות הלקוחות של לובינסקי. "טרם שמעתי מכם", הוא כתב, "ולא ניסו ליצור עימי קשר עד כה. מתזכר שמדובר בהחלפה טרם הזמן (שנקבע על ידכם בתיאום עם היצרן) של חגורת טיימינג שהתפוררה, לכן אין שום סיבה שההחלפה תהיה על חשבוני. צירפתי לבקשתכם את כל המסמכים והתיעוד שביקשתם, ראו תכתובות קודמות מטה".

נחסוך מכם את המשך ההתכתבות שבה התבקש ר.א. לשלוח שוב את כל הפרטים ואת תיעוד הטיפולים ונקצר אל השורה התחתונה שמייצגת תלונות דומות שקיבלנו גם מלקוחות אחרים לגבי "הטיפול ההולם" שהם מקבלים: "היי א", כותבת אשת שירות הלקוחות – "לגבי פנייתך, ביררתי לך את הנושא מול מנהל איזור. מאחר ואין לך היסטוריית טיפולים מסודרת שילמת את העלות. לנו כיבואן אין דרך לסייע".

בנקודה זאת צריך להדגיש שעשרות לקוחות שפנו אלינו בתלונות בנושא זה בחודשים האחרונים מתארים התנהלות לפיה נציגי היבואנית מטיחים בפניהם (לטענתם) שהחברה לא מכירה באחריות מכיוון שהם ביצעו את טיפולי התחזוקה במוסכים מורשי משרד התחבורה ולא במוסכי הרשת.

לכאורה מדובר בעבירה על 'חוק שירותי רכב' אשר אוסר על יבואנית רכב להתנות מתן אחריות יצרן בביצוע טיפולים ברשת המוסכים של היבואנית.

הלך מנוע? תביא 1,100 שקל ונבדוק לך

צריך להניח שרוב בעלי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל עם מנועי 'פיורטק' לא מודעים לבעיה ולכן גם לא יודעים שהם יכולים וצריכים לנקוט בצעדי מניעה.

במבחן התוצאה – כמאמר אליהו הנביא אל אחאב מלך ישראל – לובינסקי ורשת השירות שלה לא רק שלא מסייעת ללקוחותיה להימנע מליפול בפח שפיג'ו-סיטרואן הציבה להם אלא אף מתעשרות על חשבונם – בבחינת "רצחת וגם ירשת".

קשה להאמין שיש בימינו מנהל מוסך שמטפל בדגמי פיג'ו-סיטרואן ולא מכיר את המגיפה שהורגת את מנועי פיורטק. למרות זאת, כאשר נדלקה נורת "בדוק מנוע" בפיג'ו 208 של י.מ. – מכונית מדגם 2016 שגמאה רק 135,000 קילומטרים – אנשי מוסך הרשת של לובינסקי לא עשו את מה שכל מי שקרא את הכתבות שלנו היה עושה – שזה לפתוח את פתח מילוי השמן ולהציץ על חגורת התזמון.

במקום זאת הם אילצו אותו לשלם כ-1,100 שקלים תמורת בדיקה והחלפת שלושה מצתים ("פלאגים") – ורק לאחר מכן סיפרו לו שהמנוע שלו הרוס ושהם מוכנים לשפץ אותו תמורת 25,000 שקלים.

מבלי לבדוק בכלל את השאלה אם הרכב טופל בהתאם להוראות היצרן או לא, והאם טיפולים בוצעו במוסכים מורשי משרד התחבורה או מורשי יבואן – קשה לטעון שלנציגי היצרנית אין לכל הפחות רשלנות תורמת בכך שלא הזהירו את י.מ ואת אלפי לקוחותיהם האחרים מפני המשמעות של הכשל הסדרתי בכלי הרכב שלהם.

במצב כזה, הדרישה מבעל רכב לשלם 1,100 שקלים תמורת בדיקה והחלפת מצתים ברכב שנמצא ב"קבוצת סיכון" נמצאת לכל הפחות על גבול הונאת הלקוחות אם לא מעבר אליו.

תגובת לובינסקי: "הלקוח יזומן לבדיקה חוזרת במוסך הרשת ובמידה וימצא כי הליקוי נובע כתוצאה מרצועת התזמון רכבו יטופל במסגרת האחריות וכללי היצרן, אשר כידוע הורחבה ל-10 שנים.
לובינסקי מתנהלת בשקיפות מלאה כלפי לקוחותיה ובהתאם להנחיות היצרן. לקוחות שברכבם מתגלה ליקוי הקשור להתפוררות רצועת התזמון, מטופלים במסגרת האחריות המורחבת והוראות היצרן".

ביקשנו לקבל מלובינסקי את הוראות היצרן הרלוונטיות אך עד לפרסום הכתבה הן לא נמסרו לנו.

נדרשתם לשלם לתיקון תקלה במנוע 'פיורטק' או כל תקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי 'פיורטק 1.2' של פיג'ו סיטרואן DS ואופל: היבואנית מבטיחה טיפול מיידי בכל תקלה
האם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל מתפגרים בהמוניהם ומה אפשר לעשות?
שומר כספו ירחק: אל תמהרו לקנות רכב משומש עם רצועת תזמון רטובה

The post האם יבואנית פיג'ו סיטרואן חוגגת על חשבון הכשל הסדרתי במנועי פיורטק? appeared first on TheCar.

בעלי רכב רלוונטיים, אשר יגלו במקרה שהם זכאים לפיצוי (והדרך היחידה שבה הם יגלו את זה תהיה "במקרה") – יוכלו לקבל החלפה של הדשבורד הסדוק ברכב שלהם תמורת תשלום של 1,872 שקלים, אך זאת רק בתנאי שהם ידווחו ליבואנית על התקלה במהלך השנתיים הקרובות. בהסדר הפשרה עצמו נחשפת עובדה מדהימה, לפיה רק 411 בעלי קיה ספורטאז' עם דשבורדים סדוקים מימשו עד היום הסדר פשרה דומה שנחתם בעניינם לפני יותר משנתיים.

התביעה עצמה הוגשה באפריל 2023 ונטען בה שבגלל כשל בתכנון או בייצור או בגלל שימוש בחומר לא מתאים נגרמים סדקים מכוערים בדשבורדים, בדגש על אזור כרית האוויר של הנוסע לצד הנהג. חשוב לומר שמדובר בתופעה שמוכרת גם מדגמים אחרים של יונדאי וקיה, כפי שנחשף בפרשות קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון.

התובעים טענו שהסדקים שנוצרים גורמים לפגם אסטטי אשר בין השאר פוגע בערך הרכב, והם תבעו פיצוי בהיקף של 12,000 שקלים לכל בעל רכב וזאת בנוסף להחלפה יזומה של דשבורדים על חשבון קיה.

נציגי קיה טענו בתגובה שמדובר בכלי רכב שיוצרו בשנים 2013-2018 ולכן "חלה בעניינם התיישנות מהותית", ובהקשר הזה חשוב להזכיר שהתביעה הוגשה רק 5 שנים לאחר שאחרונות המכוניות האלה עלו לכביש, בעוד שיש מדינות שבהן קיה מעניקה לכלי הרכב שלה 7 שנות אחריות כסטנדרט.

בנוסף טענו נציגי קיה שהדשבורד "תוכנן, עוצב, יוצר והורכב בהתאם לסטנדרטים מקובלים תוך בקרת איכות מתמדת ושהחומר ממנו מיוצר הדשבורד הוא חומר עמיד ואיכותי שנעשה בו שימוש במגוון תעשיות בארץ ובעולם, לרבות בתעשיית הרכב". לעניין זה צריך לומר שיש מעט מאוד תופעות דומות כאלה בדגמים של יצרניות רכב אחרות ולכן זאת טענה תמוהה.

הטענה המרכזית של קיה, כמו בפרשת הדשבורדים הסדוקים של ספורטאז' וכפי שטענה גם יונדאי בתביעה ייצוגית דומה שמתנהלת מולה, היא שהסיבה לסדקים היא שימוש בחומרי ניקוי שמכילים "כימיקלים אסורים" – וזאת בניגוד להנחיות היצרן שפורסמו בספר הרכב.

מבין כל טענות ההגנה, הטענה החזקה והחשובה ביותר היא שהתובעים לא בדקו את החומר באמצעות מומחה מתאים – ובמילים אחרות התביעה לא מבוססת על חוות דעת מקצועית שמוכיחה שמקור הכשל הסדרתי הוא תקלת הנדסה או ביצוע.

נציגי קיה טענו גם שלא מדובר ב"תופעה" אלא במספר קטן של כלי רכב שלגביהם התקבלו תלונות וממילא "המשיבות הידועות בתודעת השירות הגבוהה שלהן מטפלות בכל תלונה במלוא תשומת הלב הנדרשת, ואף מסכימות להחליף את הדשבורד תוך מתן הנחה משמעותית".

מה מגיע לכם?

הסדר הפשרה שאושר קובע שאם אנשי מוסך מורשה של קיה מחליטים שבמכונית מדגם סיד משנות הדגם 2013-2018 יש חתכים בדשבורד באזור כרית האוויר של הנוסע יכול בעל הרכב להחליף את הדשבורד תמורת 1,872 ש"ח במקום המחיר הרשמי שעומד על 5,600 ₪.

בנוסף, כל נפגע שמטפל ברכב שלו במוסכי השירות המורשים על-ידי היבואנית יכול לקבל הנחה חד פעמית בשיעור 25% "ממחיר של חלפים מקוריים שיותקנו ברכב במסגרת טיפול 15,000 ק"מ", או 13% ממחיר המחירון של חלפים בטיפול 30,000 ק"מ.

שני דברים משעשעים בהטבה הזאת הם ראשית לכל שמדובר בהנחה צנועה ממחיר החלקים בלבד, כלומר לא ממחיר הטיפול כולו, ויתרה מכך: היות שחלק מכלי הרכב הם כבר בני 12 – סביר שהבעלים שלהם מטפלים בהם במוסכים מורשי משרד התחבורה שגובים סכומים נמוכים מעלות הטיפול במוסכים מורשי יבואן.

חשוב להדגיש שההסדר הזה לא רק סוגר ואוטם באופן מוחלט את כל האפשרויות האחרות לתבוע את נציגי קיה בעניין הזה (למעט אם בעלי רכב יודיעו לבית המשפט שהם לא מעוניינים להיות חלק ממנו) – הוא גם מוגבל לשנתיים בלבד ולאחר מכן בעלי הרכב יוכלו רק "לדבר ללמפה".

ה"הישג" של ההסדר הזה, לעומת הסדר לא מוצלח דומה שנחתם בין אותם עורכי דין לנציגי קיה בקשר לדשבורדים של קיה ספורטז' – הוא שבעלי סיד עם דשבורדים סדוקים ייאלצו לשלם 1,872 שקלים לעומת 2,600 שקלים שנדרשים כעת מבעלי ספורטאג'.

סדקים באפילה

הנתון המעניין ביותר שנחבא בתוך הסדר הפשרה ומעיד גם על החולשה העיקרית שלו נוגע לפרשה-האחות של סדקים בדשבורדים של קיה ספורטאז'. מ"דוח ביניים" שהוגש באותו נושא עולה שעד היום בוצעו רק 411 החלפות של דשבורדים סדוקים וזאת למרות שחלפו כבר יותר משנתיים מאז אישור ההסדר. המשמעות היא שההסדר ההוא, שהוגבל ל-6 שנים מתאריך הייצור של הרכב ולכן כבר לא מועיל לנתח הארי של בעלי רכב שסובלים מן התופעה, עזר למעט מאוד בעלי רכב.

אלינו, למערכת TheCar, מגיעים כמעט מידי חודש תלונות חדשות של בעלי ספורטאז' שטוענים שהדשבורדים שלהם סדוקים אבל הם מעולם לא שמעו על ההסדר הקודם. למרבה הצער – חלקם לא רק שלא יכולים ליהנות ממנו מפני שכבר חלפו יותר משנתיים מאז אישור ההסדר – הוא גם מונע מהם אפשרות לתבוע את קיה ואת נציגיה.

אותה טעות (ואולי זאת לא טעות אלא כוונת מכוון) שנעשתה בהסדר הקודם קיימת גם בהסדר הנוכחי: רוב הנפגעים בכלל לא מודעים לכך שהוגשה בשמם תביעה, והם גם לא יוכלו לדעת שהושג הסדר ומה משמעות ההסדר הזה עבורם. השאלה הנשאלת היא לאן נעלמה הדרישה המקורית לחייב את נציגי קיה לזמן את בעלי הרכב לתיקון יזום, ולכל הפחות לשלוח אליהם מכתבים כדי ליידע אותם על ההסדר שהושג?

בית המשפט רוחץ בניקיון כפיו כשהוא מאשר בימינו פרסום הסדר פשרה בשני עיתונים יומיים ובנבכי האתר השיווקי של המותג וזאת גם מפני שרוב בני האדם כבר מזמן לא קוראים עיתונים מודפסים ובעיקר מפני שאפילו מעט האנשים שעדיין קוראים עיתונים לא טורחים לקרוא מודעות משפטיות. במילים פשוטות: לרוב בעלי קיה אין סיכוי להיחשף להסדרי הפשרה שכביכול הושגו עבורם, ולא מיותר לשאול את עצמנו מי מרוויח מהסתרת ההסדר?

צריך לומר את זה בקול רם: במורד פסק דינה מציינת השופטת הדס עובדיה שפרשת הדשבורדים הסדוקים של קיה ספורטאז' "מהווה מעין ניסוי אמפירי המאפשר לנבא במידת וודאות הקרובה לוודאי את צפי המימוש בהליך זה. בעלי רכבי קיאה ספורטאז' וקיאה סיד הנכללים בקבוצה נחזים להיראות כדומים בהלך רוחם והתנהגותם הצפויה".

צא ולמד שאם כעבור שנתיים מאישור ההסדר הקודם בוצעו רק 411 החלפות דשבורדים באחד הדגמים הפופולריים ביותר של קיה בישראל – כמה בעלי קיה סיד צפויים "ליהנות" מן ההסדר החדש (וכאמור – איך הם בכלל אמורים לדעת עליו)?

החלטה שיפוטית שגויה נוספת, שגם היא, למרבה הצער, הפכה לשגורה מאוד בהליכים כאלה, היא הסכמת בית המשפט לבקשת הצדדים לפטור ממינוי בודק. כפי שמסבירה היטב השופטת הדס עובדיה בעצמה – "מטרת מינוי הבודק היא לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה כדי לשמור על האינטרסים של הקבוצה ולהבטיח שההסדר הוא סביר והוגן מבחינתם וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת".

נדמה שאפילו בכתבה הקצרה שזה עתה קראתם הועלו די והותר תהיות שראוי היה שייבחנו על-ידי בודק, מה גם שבמקום אחר בפסק דינה מציינת השופטת הדס עובדיה ש"לא ידוע בוודאות כמה מחברי הקבוצה יבחרו לממש את ההטבה". בנסיבות אלה ראוי היה שמישהו אובייקטיבי יפקח על ביצוע אופטימלי ואפקטיבי של ההסדר.

הדשבורד שלכם סדוק? נתקלתם בתקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

יש לכם יונדאי או קיה עם תיבת הילוכים רובוטית? אם לא תפעלו מיד זה עלול לעלות לכם ביוקר

קרסו מוטורס, פריסבי, מציגים: איבדנו את הבושה

ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה

The post בסודי סודות: בעלי קיה סיד יכולים להחליף דשבורד סדוק תמורת 1,872 שקלים appeared first on TheCar.

ההסדר הזה מסוכן במיוחד לנוכח העובדה שיונדאי וקיה הכירו בכשל סדרתי אחר בתיבות הילוכים רובוטיות מאותו סוג, אשר מותקנות בדגמים אחרים מתוצרתן. יונדאי וקיה אף ביצעו קריאה לתיקון בתיבות הרובוטיות בגלל חשש מסכנה בטיחותית, אבל חלק מן הלקוחות בארה"ב מתלוננים שהתיקון שבוצע לא הועיל.

וזה לא הכל: כאילו כדי לזרות מלח על הפצעים, ולמרות שבמבחן התוצאה עורכי הדין שהגישו את התובענה עלולים לגרום לבעלי הרכב נזק במקום להביא להם תועלת – הם רוצים לקבל שכר טרחה בגובה 300,000 שקלים בתוספת 85,000 שקלים לכיסוי הוצאותיהם.

שני מהלכים שיכולים להציל את בעלי הרכב הם התנגדות של אנשי היועצת המשפטית לממשלה להסדר ההזוי או התארגנות של בעלי רכב שיבקשו שיוציאו אותם מן ההסדר המביך הזה.
בכל מקרה – כל בעל רכב רלוונטי יכול וצריך לפעול בעצמו כדי להיחלץ מן המלכודת המשפטית.

התביעה נכשלה אבל עורכי הדין רוצים כסף

תחילת הפרשה לפני חמש שנים וחצי כאשר הוגשה בישראל תביעה ייצוגית כנגד יונדאי וקיה שבה נטען שקיים פגם סדרתי בתיבת ההילוכים כפולת מצמדים (DCT) שמותקנת בחלק מדגמי יונדאי טוסון, קונה, אקסנט (I25), I30 ו-I20 ובחלק מדגמי קיה ספורטג', סיד, סטוניק, פורטה, אופטימה, קארנס, סול וריו. (למען הסר ספק: רשימת הדגמים נגזרת מהסדר הפשרה, בתביעה הוגדרה הקבוצה כ"כל כלי הרכב של יונדאי וקיה בישראל עם תיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת 7 הילוכים").

לטענת התובעים, הכשל גורם להשהיה בעת תחילת נסיעה ולהתחממות של התיבה בנסיעה איטית – ונזכיר שזה מצב אופייני לנהיגה בעומס תנועה שגרתי.

בקשת האישור נתמכה בחוות דעת מקצועית של המהנדס ערן דובדבני שטען שהתופעה יוצרת סכנה בטיחותית. בנוסף צורף נוסח של קריאה חוזרת שיונדאי פרסמה בארה"ב בשנת 2016 כדי לטפל בתקלה דומה בכלי רכב מסוימים מדגם טוסון.

עוד נטען שיונדאי וקיה התרשלו בכך שלא ביצעו גם בישראל קריאה חוזרת לרכבים בעלי אותה בעיה בתיבת ההילוכים, ובנוסף לכך נטענו טענות משפטיות שונות. אגב, בהמשך הסתבר גם שהוגשה בארה"ב תביעה ייצוגית באותו נושא, וזו הסתיימה בפיצוי כספי והחזר הוצאות לנפגעים.

כשנה לאחר הגשת הבקשה בישראל הגישו נציגי יונדאי וקיה תגובה שבה הם דחו את כל הטענות והצהירו שאין בכלל שום תקלה. נציגי יונדאי וקיה הסבירו שבספר הרכב שמקבל כל רוכש נכתב שהתחלת נסיעה עלולה להיות מעט איטית ביחס לרכבים עם תיבות הילוכים אוטומטיות, אך בפועל – מבדיקת מהנדס מומחה מטעמן עולה ש"הרכבים בעלי התיבה הרובוטית מאיצים אף מהר יותר מרכבים בעלי תיבת הילוכים אוטומטית סטנדרטית".

נציגי היצרניות טענו גם שהקריאה לתיקון בארה"ב לא רלוונטית לישראל מפני ששם נגרמה התקלה בגלל "מאפיינים בתוכנת מערכת הפיקוד של תיבת ההילוכים והמנוע שהינם שונים מאלו שברכבים שנמכרים בשוק הישראלי".

לגבי טענת ההתחממות – נציגי היצרניות טענו שלא מדובר בתקלה אלא ש"ההתחממות נובעת מנהיגה לא נכונה בתנאים מסוימים שמנוגדת להוראות היצרן, ובעיקר תוך מה שמכונה "זחילה" ("התקדמות פסיבית") בעליה על חשבון המצמד מבלי להשתמש בדוושת הבלימה או ללחוץ לחיצה רציפה על דוושת ההאצה". עוד נטען שאם נהג מתפעל את הרכב בצורה לא נכונה – הרכב יתריע בפניו לשנות את אופן הנהיגה באמצעות לוח המחוונים ורק אם הנהג יתעלם מכך תופיע אזהרה אודות התחממות המצמדים.

חלפו 10 חודשים נוספים והתובעים הגישו חוות דעת מקצועית נוספת שבה נטען, שוב, שקיים פגם ייצור בכלי הרכב, ובנוסף לכן נטען גם שאם נהג נוהג באופן שונה מהנחיות היצרן הוא לא מקבל התראה לשנות את אופן הנהיגה שלו אלא נדלקת התרעה מפני התחממות של המצמדים.

בדיון קדם משפט הורתה השופטת לצדדים לאתר את המכוניות של התובעים כדי שהמומחה מטעם נציגי היצרניות יבדוק אותן. זה נעשה, והמומחה הגיש חוות דעת משלימה, אבל עורכי הדין התובעים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט להגיש גם חוות דעת משלימה מטעמם. במקום זאת הציעה השופטת לצדדים למנות מומחה שלישי, מוסכם.

בשלב זה, מסיבה לא ברורה, הסכימו עורכי הדין התובעים לבחור כ"מומחה מוסכם" מהנדס רכב ידוע ומכובד אבל אחד שחתום על לא מעט חוות דעת מקצועיות שהוגשו בהליכים משפטיים רבים על-ידי יבואניות ויצרניות רכב. לא ברור מדוע לא נבחר מומחה אחר, וקשה לומר אם מומחה אחר היה מגיע למסקנות אחרות – אבל באופן מפתיע יותר או פחות חוות הדעת "המוסכמת" חיזקה את טיעוני הנתבעות.

מעניין לציין שבמקביל להגשת חוות הדעת "המוסכמת" הכריזו יונדאי וקיה בארצות הברית על קריאה לתיקון בטיחותית של תיבות הילוכים רובוטיות מתוצרתן, וזאת לאחר שהתגלה בהן כשל של משאבת שמן חשמלית. כתוצאה מן הכשל הזה היו נהגים שחוו בעיות בהעברת הילוכים או אובדן כוח, וזה הגדיל את הסיכוי לתאונה.

הכשל התגלה בדגמים אחרים, אבל לא רק שהוא קיים בתיבות הילוכים מאותו סוג – כלומר רובוטיות כפולות מצמדים – זה גם מעלה חשש מפני כשל דומה (או אחר) שעלול להתקיים גם בתיבות שעומדות במרכז התובענה בישראל.

לאחר דיון נוסף בבית המשפט קיימו עורכי הדין התובעים התדיינות עם נציגי היצרניות בניסיון לגבש הסדר פשרה. במצב כזה יש שלוש אפשרויות מקובלות: לסגת מן התביעה אם הראיות או נוסח התביעה לא מספיק מגובשים, לנסח הסדר שמציג ערך אמיתי לקבוצת הנפגעים, או להמשיך את ההליך לשלב ההוכחות ולאפשר לבית המשפט לפסוק בהתאם לעובדות שמוצגות בפניו.

פיצוי פירוס

היות שקשה לדעת כיצד התנהל המשא ומתן אפשר לבחון אותו אך ורק במבחן התוצאה, והתוצאה שמנוסחת בהסדר הפשרה היא ניצחון אדיר ליצרניות הרכב, הישג כלכלי לעורכי הדין שהגישו את התביעה, והפסד מוחלט ומסוכן לבעלי הרכב. הסדר הפשרה כאילו הוזמן על-ידי הנתבעות ונתפר לפי מידותיהן, מפני שמשמעות אפשרית שלו – אם הוא יאושר על-ידי בית המשפט, היא שתמורת כמה מאות אלפי שקלים בודדים יונדאי וקיה קונות לעצמן חסינות מלאה מפני תביעות שעלולות לעלות להן מיליונים רבים.

קבוצת כלי הרכב שמוגדרת בהסדר הזה מטורפת לא פחות מפני שהיא אפילו לא מוגבלת לשנות דגם ספציפיות והיא עלולה לחול על כל כלי הרכב שמוזכרים בהסדר – כולל אפילו דגמים חדשים.

מעבר לאיוולת העצומה בהסדר – מה שבאמת מדהים זה שלפי הנוסח המוסכם מודות יצרניות הרכב שקיימת בעיה בתיבות ההילוכים הרובוטיות שלהן.

למרות זאת, הפיצוי "בעין" היחיד שיקבלו בעלי הרכב הרלוונטיים הוא מכתב מודפס שיישלח בדואר לכתובת העדכנית של כל אחד מהם. כל בעל רכב יקבל מכתב שכותרתו "הודעה חשובה לבעלי הרכבים המצוידים בתיבת הילוכים כפולת מצמד", והנוסח שלו מתחיל בדברי שבח והלל ל"תיבת הילוכים כפולת מצמד הבנויה בדומה לתיבת הילוכים ידנית אך בעלת נוחות שימוש גבוהה ותפעול כשל תיבת הילוכים אוטומטית. שילוב ייחודי זה מאפשר לרכבך לחסוך בצריכת דלק ופליטת מזהמים".

בהמשך נכתב ש"על מנת להמשיך ולהקל על הסתגלותך לנהיגה ברכב, אנו מזכירים לך שיש לפעול בהתאם להוראות יצרן הרכב בעת תפעולו", וכאן מגיע קטע טקסט עוצר נשימה: "בעת נסיעה איטית (מתחת ל-10 קמ"ש) אין להתקדם באופן פסיבי ("לזחול") מבלי להשתמש בדוושת הבלימה או ההאצה, אחרת המצמדים של תיבת ההילוכים עלולים להתחמם וייגרם נזק"… מחשב הרכב מזהה התחממות של המצמדים ובמידה והינך נוהג בניגוד להוראות היצרן, יופיעו על גבי לוח המחוונים התראות שונות, שנועדו לעזור לך. למידע המלא אנא עיין בספר הרכב, בפרק "נהיגת הרכב" "תיבת הילוכים כפולת מצמדים" ובאתר האינטרנט של היבואן"…

לבסוף, ברצוננו להודות לך שבחרת HYUNDAI / KIA. אנו מאמינים כי בחרת נכון ומקווים ללוותך עוד שנים רבות".

עד כאן נוסח המכתב שאמור להישלח אל בעלי הרכב ואם קוראים אותו כפשוטו רואים שאנשי יונדאי וקיה מודים שכאשר מכוניות מתוצרתן "זוחלות" בעומס תנועה טיפוסי מבלי שהנהג נוגע בדוושת התאוצה או בבלמים – עלול להיגרם נזק לתיבת ההילוכים.

מה שעוד יותר מדהים בנוסח הזה זה לא מה שיש בו אלא מה שאין בו. ראשית לכל – למרות שבעלי הרכב עלולים לקבל רושם שגוי כאילו שהם מקבלים מן היבואניות מכתב במסגרת מאמץ לשפר את השירות ולחזק את הקשר לבעלי הרכב – הם לא מקבלים גילוי נאות על כך שהוגשה בשמם תובענה ייצוגית, ושהמכתב שנחת ביום בהיר אחד בתיבת הדואר שלהם הוא למעשה הפיצוי היחיד שהם מקבלים במסגרת הסדר פשרה באותה תביעה.

חמור מכך: הנוסח לא מזהיר את בעלי הרכב מכך שבתוך ימים ספורים הם יאבדו את הזכות שלהם לתבוע בעתיד את היצרניות והיבואניות אם תתגלה בתיבת ההילוכים ברכב שלהם תקלה מכל סוג שהוא. עובדה זאת מסתתרת בהמשך הסדר הפשרה ומוסתרת מבעלי הרכב: "אישור הסדר פשרה זה על ידי בית המשפט הנכבד" – כך נכתב שם – "יהווה מעשה בית דין ביחס למבקשים ולכל חברי הקבוצה, בין היתר, ביחס לטענות הרשלנות, הטעיה והפרת חובת גילוי, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב, הפרת חובות חקוקות… בכל הנוגע לכל פגם ייצור / תכנון ב- DCT או בקשר לגילוי מאפייני הנהיגה הנדרשים".

בתרגום לעברית של בני אדם מן הישוב – משמעות הדברים היא שאם מחר תתגלה תקלה אחרת בתיבות ההילוכים האלה – ומי מבעלי הרכב יבקש לתבוע את יונדאי או את קיה או את נציגותיהן – בית המשפט עלול לדחות את התביעה שלו על הסף!

האם יש כשל במשאבת השמן?

כאמור, בשנת 2022 ביצעו יונדאי וקיה קריאה לתיקון של תיבות הילוכים רובוטיות בארצות הברית, ובדו"ח של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני נכתב שמשאבת השמן החשמלית בלחץ גבוה של תיבת ההילוכים עלולה להתקלקל ולגרום לרכב לעבור למצב "בטיחות כשל".

מצב זה מגביל את האפשרות לנהוג ברכב למשך כמה עשרות שניות לפני שהוא מנתק לגמרי את המצמדים והרכב מאבד את יכולתו לנוע. בתוך כדי כך נדלקת נורית התרעת מנוע ומוצגת לנהג ההודעה "עצור בבטחה באופן מיידי".

לכאורה מדובר בפרשה שונה מפני שהדגמים שנקראו לתיקון בארה"ב הם יונדאי סנטה פה, סנטה קרוז, סונטה, ולוסטר N ואלנטרה N, ודגמי קיה סורנטו ואופטימה – כולם משנות הדגם 2021-2022 וחלקם גם מדגם 2023. הדגם היחיד שמשותף לשתי הפרשות הוא קונה, אם כי במקרה השני מדובר בגרסת הביצועים, N, ובשנת הדגם 2022.

אלא שמסתבר שגם לאחר ביצוע התיקון ישנם בארה"ב נהגים שטוענים שזה לא פתר את הבעיה הבסיסית של כשל משאבות השמן, אלא רק ניסה לפתור חלק מן התקלות על-ידי עדכון תוכנה.

בעיה חמורה יותר, שרלוונטית להסדר הפשרה הישראלי, היא שגם במכוניות של חברי הקבוצה עלול להתגלות בעתיד כשל דומה (או אחר) בתיבת ההילוכים, ואם זה יקרה – בעלי הרכב עלולים להידרש לתיקונים מאוד יקרים אבל יונדאי וקיה יוכלו להתנער מהם.

קחו את הכסף וברחו

כחלק מהסדר הפשרה לוקחות על עצמן יבואניות הרכב לפרסם באתרי האינטרנט שלהן (שככל הנראה לא באמת משמשים את בעלי הרכב הרלוונטיים), את "הוראות השימוש ברכב עם תיבת הילוכים כפולת מצמד, כפי שאלו מופיעות בספר הרכב".

מיותר לציין שלקוח סביר שקונה "רכב אוטומטי" לא מצפה שיהיה עליו לסגל סגנון נהיגה חדש רק בגלל שנעשה שימוש בתיבת הילוכים מסוג מסוים, ובטח שאי אפשר לראות בו אחראי לנזק שייגרם לתיבה כזאת או אחרת בגלל "אופי נהיגה".

בשורה תחתונה, מתווה הפשרה קובע שעורכי דין שהגישו תביעה בשם ציבור אבל הביאו לציבור הזה הסדר שלא רק לא משפר את מצבו אלא אולי אפילו מזיק לו – יקבלו שכר טרחה בסך 300,000 שקלים בתוספת מע"מ, ובנוסף לכך יקבלו החזר הוצאות תמורת האגרה ששילמו ותמורת שכר המומחים, בסך כולל של 85,000 שקלים נוספים.

במבחן התוצאה עדיף לבעלי הרכב אם עורכי הדין יגישו בקשת הסתלקות והתביעה תימחק, ואם יונדאי וקיה יחליטו לצמצם את החשיפה שלהם לתביעה נוספת הן יכולות לבצע מהלך שירותי אמיתי ואפקטיבי יותר מול בעלי הרכב.
מה שברור זה שאם אנשי היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט יאשרו את ההסדר כפי שהוא זאת תהיה תעודת עניות למוסד התובענות הייצוגיות בישראל.

אז מה לעשות? איך להיחלץ מן המלכודת?

כמו בכל תובענה ייצוגית – כל אדם שנמנה על חברי קבוצת נפגעים רשאי להגיש לבית המשפט בתוך 45 ימים לאחר פרסום פומבי של ההסדר התנגדות מנומקת בכתב, או בקשה לפרוש מן הקבוצה כדי שההסדר לא יחול עליו.

במקרה הזה, שבו ההסדר לא מעניק תועלת ממשית לבעלי הרכב (את האמור במכתב אפשר לקרוא בכתבה הזאת או בספר הרכב, או באתר האינטרנט של היבואניות) – כל בעל רכב רלוונטי צריך לשלוח לבית המשפט התנגדות להסדר או לכל הפחות בקשה לפרוש ממנו.

משלוח הודעה כזאת לבית המשפט מבוצע בדרך מאוד פשוטה, באמצעות משלוח מכתב רשום או באמצעות פקסימיליה (כן, יש עדיין דבר כזה…).

ייתכן שאם יוגשו לבית המשפט מספיק התנגדויות או בקשות פרישה זה יפתח את העיניים של השופטת או של אנשי היועץ המשפטי לממשלה, ולכל הפחות הם ידרשו לכלול בנוסח שיישלח לבעלי הרכב הסבר מפורט ומפורש אודות ההליך המשפטי והזכויות של חברי הקבוצה.

במקביל, אסור שההסדר יכלול נוסח שיצרניות הרכב יוכלו להיתלות בו כדי להגן על עצמן מפני תביעות שקשורות לתיבות ההילוכים הרובוטיות, ונדגיש את הברור מאליו: אם בתיבות האלה אין כשל אזי היצרניות לא צריכות לחשוש.

כל בעל רכב שלא ימלט את עצמו מן ההסדר הגרוע הזה – שמשרת כמעט אך ורק את יצרניות הרכב ואת עורכי הדין והתובעים, יוכל לבוא בטענות רק אל עצמו אם בעתיד ימצא את עצמו מול שוקת שבורה (או, במקרה הזה, תיבת הילוכים שבורה).

נתקלתם בתקלה של תיבת הילוכים רובוטית מתוצרת יונדאי או קיה או בכל תקלה סדרתית בכלי רכב מתוצרת אחרת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

טויוטה ולקסוס יחליפו דאשבורדים באלפי מכוניות בנות 17 בישראל

קרסו מוטורס, פריסבי, מציגים: איבדנו את הבושה

תביעה ייצוגית: הונדה מייצרת וריאטור פגום ולא לוקחת אחריות

The post יש לכם יונדאי או קיה עם תיבת הילוכים רובוטית? אם לא תפעלו מיד זה עלול לעלות לכם ביוקר appeared first on TheCar.

בטקס ההשבעה של הנשיא דונלד טראמפ, בשבוע שעבר, הצליח מאסק לשבור אפילו את שיאי המוזרות של עצמו כאשר ביצע תנועה שנחזית להיראות כהצדעה נאצית במועל יד, וכל צד יפרש את המחווה הזאת ואת ההסברים של מאסק כראות עיניו.

החל מאתמול יהיה קשה יותר לאחד הצדדים לסנגר על האיש החזק ביותר בעולם לאחר שנאם במפגש של מפלגת הימין הקיצוני הגרמנית (אגב, מה לו ולהם?) ואמר לגרמנים משהו שהוא פחות או יותר כמו "תפסיקו להרגיש אשמה על שואת יהודי אירופה".

מכל מקום, די ברור לאיזה מן המחנות שייכים "קבוצת האקטיביסטים הבריטית Led By Donkeys והמרכז הגרמני ליופי פוליטי" אשר הקרינו בלילה שבין רביעי לחמישי על קיר מפעל הייצור של טסלה בגרונהיידה שליד ברלין תמונה של אילון מאסק מצדיע במועל יד בסגנון נאצי, לצד המילה "הייל".

לטענת המוחים, שמגובה בלא מעט עדויות וציוצים שמאסק עצמו פרסם, האיש תומך בתיאוריות פשיסטיות קיצוניות ומקדם שינאה באמצעות התמיכה שלו באנשים ומפלגות שמזוהים עם הימין הקיצוני ביותר באירופה.

המחאה כנגד מאסק וטסלה, שמפורסמת ברשתות החברתיות (כולל גם ב-X, טוויטר) תחת התיוג של #LedByDonkeys, מצטרפת אל שורת מחאות ומאבקים גם כנגד המפעל של טסלה ובעיקר כנגד אילון מאסק עצמו.

אז מה הם בעצם רוצים?

פשוט: שתפסיקו לקנות מכוניות מתוצרת טסלה.

לדעתם, כל מי שקונה טסלה תומך באדם מסוכן שמסכן את הדמוקרטיה האירופאית ואת זכויות האדם.

אגב, למרבה האירוניה, משרד התובע הציבורי בפרנקפורט החל לחקור את פעולת המחאה הזאת מפני שבגרמניה נחשבת הצדעה במועל יד לבלתי חוקתית, ולכן חל איסור מוחלט לבצע הצדעה נאצית באופן פומבי או להשתמש בצלבי קרס או בסיסמאות מן התקופה הנאצית. העונש על עבירה כזאת יכול לנוע בין קנס לבין שלוש שנות מאסר.

לקריאה נוספת:

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

טסלה מודל Y תגיע לישראל עוד לפני שתספיקו לומר "אילון מאסק"

אילון מאסק יכול לחפור את כל עזה תוך 6 שבועות

כך ישפיע הניצחון של דונלד טראמפ על תעשיית הרכב האמריקנית והעולמית

The post האם תקנו מכונית חשמלית מניאו נאצי? appeared first on TheCar.

כך, למשל, אם אתם הבעלים של אחד מדגמי מאזדה משנות הדגם 2013-2021 וציפוי העור על גלגל ההגה, ידית ההילוכים או ידית בלם היד ברכב שלכם מתפוררים – יש מצב שלא רק שלא תקבלו שום פיצוי – התביעה הייצוגית שהוגשה כביכול בשמכם תמנע מכם כל אפשרות לתבוע את מאזדה ואת נציגיה.

מוקדם יותר השבוע פורסם פסק דינה של השופטת יעל טויסטר ישראלי מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתביעה ייצוגית שבה נטען קיים פגם אסתטי חמור וסדרתי בכמה מדגמי מאזדה שגורם לדהייה או קילוף של העור שמכסה את גלגל ההגה, ידית בלם היד וידית ההילוכים בחלק מרמות הגימור.

השופטת טויסטר אישרה הסכם פשרה שנחתם בין עורכי הדין שהגישו את ההליך לבין מאזדה ונציגיה, אלא שהתוצאה המצערת היא שרוב הנפגעים כנראה נותרו בלי שום פיצוי. חמור מכך: סביר שרוב הנפגעים כלל לא יודעים שהוגשה בשמם תביעה, שההסדר הזה פוגע בהם כלכלית, ושעורכי הדין שפעלו בשמם הולכים הביתה עם שכר טרחה בגובה 1.2 מיליון שקלים.

אחד הנעלמים בפרשה הזאת הוא מספר כלי הרכב שיזכו לפיצוי בפועל. עורכי הדין מדברים אמנם על פוטנציאל ל-100,000 מכוניות שנפגעו אבל את מלוא שכר הטרחה שלהם הם יקבלו גם אם יתוקנו רק 881 כלי רכב. מדובר בהפרש של יותר משני סדרי גודל, וזה לא עניין של מה בכך.

התפוררות

התביעה הייצוגית כנגד מאזדה ונציגיה הוגשה בספטמבר 2021 ונטען בה לכשל ייצור שמדבר בעד עצמו. ברור שדיפון עור על גלגל ההגה, ידית ההילוכים וידית בלם היד לא אמור להתפורר, וברור גם שאופן תחזוקת הרכב או היקף הנסועה שלו לא רלוונטיים לתופעה הזאת. כתב התביעה כלל את חוות דעתו של השמאי דני גורביץ אשר, בין השאר, הפנה אל עלון שירות טכני שבו מתארים אנשי מאזדה את התקלה ומנחים את מוסכי השירות כיצד לטפל בה.

בעלוני השירות נכתב במפורש שהכשל אותר בדגמי מאזדה 3 שיוצרו בשנים 2014-2016, מאזדה 6 שיוצרה בין 2014 ל-2017, מאזדה CX-5 שיוצרו בין 2013-2016, ו-CX-3 שיוצרו בין 2016-2021 (עלונים אחרים מתייחסים גם לשנות ייצור אחרות).

מאזדה ודלק מוטורס דחו כמובן את הטענות וטענו מצידן שלא מדובר בפגם סדרתי אלא לכל היותר בתופעה שעלולה להיגרם "בחלוף שנות השימוש כתוצאה ממגע ידני באביזרי סביבת הנהג".

לאחר תגובת התובעים יצאו הצדדים להליך גישור שבסיכומו נחתמה פשרה מבלי שנציגי מאזדה הודו בעובדות.

תיאור הסדר הפשרה בפסק הדין נגוע כנראה בטעות מפני שנכתב בו שקבוצת הנפגעים מוגדרת כמי שגיל הרכב שלהם במועד פסק הדין עולה על 8 שנים (כלומר משנות הדגם 2017 ומטה), אלא שמתווה הפיצוי שמתואר בהמשך, מציג סיפור אחר. לפי פסק הדין, מאזדה ונציגיה יחליפו על חשבונם את גלגל ההגה, ידית מוט ההילוכים וידית בלם היד שבהם קיימת תופעה של קילוף/דהייה בכל רכבי מאזדה שגילם נמוך מ-6 שנים ממועד מסירת הרכב (כלומר משנת הדגם 2019 ואילך), וזאת למרות שלגבי כל הדגמים, למעט מאזדה CX-3 – מדובר בכלל בשנות ייצור מוקדמות יותר. תנאי הזוי נוסף הוא שכלי הרכב האלה גמאו פחות מ-160,000 קילומטרים.

במילים פשוטות, התועלת של ההסדר הזה היא רק לבעלי רכב משנות הדגם 2019-2021 מפני שכלי רכב אחרים ממילא מכוסים במסגרת אחריות היצרנית או שהתופעה לא רלוונטית אליהם.

בנוסף, במהלך תשעה חודשים בלבד – כלומר עד לספטמבר 2024 – מורחבת אותה אחריות גם לכלי רכב שגילם נמוך מ-8 שנים, וגם זה רק בתנאי שהם נסעו פחות מ-160,000 קילומטרים.

מה הקשר בין כמות הנסועה לבין קילופים של ציפוי העור? כנראה שאין קשר אבל זאת דרך טובה להיפטר מנפגעים.

ומה לגבי בעלי מאזדה 3 ומאזדה 6 שיוצרו בין 2013-2016? בעיה שלהם. ובעלי CX-5 משנות הייצור 2013-2016? בעיה שלהם. ובעלי CX-3 שיוצרו עד לשנת 2017? נו, מה לא מובן כאן? אמרנו לכם: זאת בעיה שלהם!

אגב – איך אמורים בעלי מאזדה עם קילופי עור לדעת שהם כלולים בכלל בהסדר הזה? טוב ששאלתם: דלק מוטורס תפרסם איפה שהוא בנבכי אתר האינטרנט השיווקי שלה הודעה מתאימה (תחת הלשונית "שירות"), אך בעלי רכב נדרשים להקליד את מספר הרישוי של הרכב שלהם כדי לבדוק אם הוא כלול בהסדר.

תחייכו. אכלתם אותה

כרגיל במצבים כאלה, פסק הדין מהווה מה שנקרא בשפה משפטית "מעשה בית דין", ובשפה של בני אדם זה אומר שברגע שמאזדה ודלק מוטורס עומדות בהתחייבויות המאוד מצומצמות שהן לקחו על עצמן – אף אחד לא יוכל לתבוע אותן באף הליך משפטי אחר בישראל.

אז מה יעשה מי שהרכב שלו נסע עד כה 170,000 קילומטרים או שהרכב שלו כבר בן 8 שנים ויום אחד?

יחפשו את החברים שלהם.

ומה עם עורכי הדין?

בהסדר הפשרה המקורי נקבע שהם הולכים הביתה עם שכר טרחה בהיקף של 1,199,956 שקלים בתוספת מע"מ, וש-75% ממנו ישולמו להם באופן מיידי, וזה אפילו אם אף נפגע לא יגיע למוסך של מאזדה עם גלגל הגה מתקלף.

אנשי היועצת המשפטית לממשלה ניסו לתקן מעט את העיוות הזה והזהירו שייתכן שבמציאות יממשו רק מספר מצומצם מאד של חברי קבוצה את ההטבה. לנוכח זאת הם הציעו ששיעור שכר טרחת עורכי הדין ייגזר מהפיצוי בפועל שישולם לחברי הקבוצה ולא משווי תיאורטי. בנוסף הם הציעו ליידע את חברי הקבוצה לגבי הסכם הפשרה לא רק באמצעות אתר האינטרנט של מאזדה ומודעות בעיתונים יומיים אלא גם באמצעות דיוור אישי.

השופטת טויסטר לא קיבלה את שתי הדרישות ההגיוניות האלה, אבל דווקא בהסדר הפשרה עצמו מצוי סדק צר שדרכו יכולים מי שנפגעים מן ההסדר להציל את עצמם – אם הם רק יבינו מבעוד מועד את חומרת מצבם.

תנאי לאישור ההסדר הוא שאם 50 נפגעים או יותר יודיעו לבית המשפט שהם לא מעוניינים להיכלל בקבוצת התובעים הייצוגיים, ובית המשפט יתיר להם לפרוש מהקבוצה, דלק מוטורס ומאזדה יוכלו לבטל מצידן את ההסדר.

התובעים והנתבעים טוענים שהשווי של החלפת כל ה"סט" של גלגל הגה, ידית הילוכים וידית בלם יד הוא 3,405 שקלים ושהגודל התיאורטי של כל קבוצת הנפגעים הוא 100,000 מכוניות. במקרה כזה, אם מאזדה תחליף את כל האביזרים לכל הנפגעים אין ספק שהתביעה תניב לבעלי הרכב ערך מכובד של 340 מיליון שקלים.

אבל מה יקרה אם רק 100 נפגעים יקבלו פיצוי בפועל ואחרים בכלל לא צריכים תיקון או שהם כן צריכים תיקון ולא יקבלו אותו?

העובדה היא שעורכי הדין, וגם השופטת, צופים אפשרות כזאת (אחרת היו מסכימים ששכר הטרחה שלהם ייגזר באחוזים מן הערך האמיתי), ולכן נקבע שמחצית שכר הטרחה (כ-600,000 שקלים) תשולם באופן מיידי, והמחצית האחרת תשולם רק לאחר שימומשו הטבות בהיקף של שלושה מיליון שקלים (ולא 340 מיליון או 34 מיליון).

מימוש הטבות בסך שלושה מיליון שקלים – לפי המפתח שהציגו התובעים והנתבעים לבית המשפט, מייצג תיקון של 881 מכוניות בלבד מתוך צי פוטנציאלי של 100,000 כלי רכב, וזה עלול להוביל לשתי מסקנות שכל אחת מהן גרועה מן האחרת. האפשרות הראשונה היא שכל המהומה הזאת היא על לא מאומה – ואין בכלל בעיה אמיתית שדרשה את כל ההתעסקות המשפטית הזאת. במקרה כזה "הקורבן" האמיתי הם מאזדה ודלק מוטורס שנאלצו לשלם כמה מיליוני שקלים רק כדי להוריד מטרד מן הגב שלהן.

אפשרות אחרת, גרועה עוד יותר, היא שהמספר האמיתי של כלי רכב שניזוקו גדול הרבה יותר אבל הסדר הפשרה "תפור" באופן שמקפח את רוב הנפגעים. אם אפשרות זאת תתברר כנכונה התוצאה היא שימוש בכלי של תביעות ייצוגיות באופן שמשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה מזו שלשמה הוא נועד.

יש גם אפשרות שלישית, והלוואי שהיא הנכונה: קיימים אלפי נפגעים, רובם יקבלו פיצוי הולם, ושכר הטרחה של עורכי הדין מתגמד לעומת התועלת הציבורית. הבעיה היא שבית המשפט לא טרח להציב אף מבחן לתוצאה, ולא דרש מן הצדדים לפרסם באופן פומבי את מספר הנפגעים הסופי שייהנו מהסדר הפשרה. בהיעדר פרסום פומבי שכזה מוטל צל כבד על מוסד התובענות הייצוגיות כולו.

אז מה לעשות?

אם במאזדה שלכם יש קילוף של העור שמצפה את גלגל ההגה, ידית בלם היד או ידית ההילוכים, והרכב שלכם בן 6-8 שנים – יש לכם רק 9 חודשים כדי לדרוש פיצוי. לאחר מכן תוכלו לחפש את החברים שלכם.

אם הרכב שלכם נסע כבר יותר מ-160,000 קילומטרים או שהוא בן 8 שנים ויום (או יותר) אתם יכולים לחפש את החברים שלכם כבר היום, אבל לכל הפחות תוכלו להימלט מן המלכודת המשפטית אם תודיעו לבית המשפט שאתם מבקשים להיות מוחרגים מן ההסדר הזה. הודעות החרגה יש לשלוח בכתב למזכירות בית המשפט (בדואר או בפקס) עם העתק רשום לעורכי הדין שהגישו את התביעה – אבל חשוב להזדרז מפני שלצורך זה יש לכם 60 ימים בלבד.

הסדר הפשרה דופק אתכם? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה

האם דגמי יונדאי וקיה משמיעים רעשי פיצוץ בגלל הצטברות אדי דלק?

כשל מסוכן בהיגוי של מיצובישי אאוטלנדר החדש: ומה לגבי ניסאן?

The post ההגה וידית ההילוכים במאזדה שלך מתקלפים? זאת בעיה שלך appeared first on TheCar.

בתקופת ממשל ביידן, שהסתיימה השבוע, הושקו מספר תוכניות לאומיות לשחרור מהבערת נפט ולקידום אנרגיות ירוקות, ומאות מיליארדי דולרים הוקצו לסבסוד וקידום טכנולוגיות כאלה – ובכלל זה גם תשתיות טעינה והחזרת הסובסידיות לכלי רכב חשמליים.

ביומו הראשון של הנשיא החדש-ישן דונלנד טראמפ הוא חתם על מאות צווים נשיאותיים, ולזכותו צריך לומר שרבים מהם מממשים הלכה למעשה את הבטחות הבחירות שלו – מה שלא תמיד אופייני לפוליטיקאים ברחבי העולם.

חלק מן הצווים החדשים מבטלים, בפעם השנייה יש לומר, את המאמצים של ממשלת ארצות הברית להשתחרר מהבערת נפט – אבל באופן פרדוכסלי הם עלולים גם לחרוץ את גורל תעשיית הרכב האמריקנית.

כבר באופן מידי בוטלו הסובסידיות שהעניק הממשל הפדרלי האמריקני לרוכשי רכב חשמלי, מענקים פדרליים להקמת תשתיות טעינה וסובסידיות והלוואות להסבת מפעלי ייצור רכב וסוללות לרכב חשמלי.
הצווים החדשים – שנחתמו באופן שעוקף את הקונגרס ולכן צפויים להיבחן על-ידי המערכת המשפטית – פוגעים באופן מיידי ביצרניות הרכב האמריקניות שעשו בדיוק את מה שהממשל היוצא ביקש מהם לעשות והשקיעו מיליארדי דולרים בפיתוח כלי רכב חשמליים ובהסבת מפעלי ייצור.

התוצאה היא שרוב היצרניות האמריקניות יוצאות קרחות משני הצדדים: יהיה להן קשה מאוד למכור כלי רכב חשמליים בלי סבסוד למוצרים עצמם, וקשה לא פחות להשקיע מחדש בפיתוח כלי רכב עם מנועי בעירה ובמפעלי ייצור של כלי רכב כאלה.

יצרנית רכב אחת שמרוויחה בענק ובאופן מידי מן ה"פליק-פלאק" של טראמפ היא טסלה. לא רק שטסלה לא צריכה לשנות שם דבר במודל העסקי שלה או במפעלי הייצור – היא גם לא זקוקה לסובסידיות שבנויות (גם) סביב גובה ההכנסה של התא המשפחתי מפני שרוב הלקוחות שלה ממילא לא נהנו מהן.

צו נשיאותי אחר שטראמפ מיהר לחתום עליו מטיל מכס על תוצרת קנדה ומקסיקו, מדינות שבהן פועלים מפעלי ייצור רכב שחלקם בבעלות יצרניות הרכב האמריקניות (אבל לא טסלה). המשמעות היא שמכוניות "אמריקניות" שמיוצרות בקנדה ובמקסיקו יהיו פחות תחרותיות אם ייובאו לארה"ב אבל את חלקן אי אפשר לייצא לאף מדינה אחרת מפני שהן הונדסו ועוצבו לפי דרישות השוק האמריקני.

גם זה, כמובן, דופק את יצרניות הרכב "האמריקניות" שהן לא רק ג'נרל מוטורס ופורד אלא גם החטיבות האמריקניות סטלנטיס, טויוטה, הונדה, ניסאן, יונדאי, מאזדה ואחרות.

סין תאכל אותם בלי מלח

אחד המוטיבים המרכזיים של הנשיא טראמפ הוא התרכזות באמריקה, שלא לומר התכווצות והתבדלות, אבל ככל שהדברים אמורים בתעשיית הרכב האמריקנית נראה שלא רק שזה לא "יעשה אותן אדירות שוב" אלא מסכן מאוד את עתידן.

כבר כיום, בזכות (או בגלל) מדיניות ממשלתית סינית נחושה – כ-42% מן המכירות של רכב חדש בסין, שם נמצא שוק הרכב הגדול ביותר בעולם – הן של רכב חשמלי או היברידי נטען ("רכבי אנרגיה חדשה").

במקביל לחתימת הצווים הנשיאותיים פורסם בסין שמכוניות חשמליות והיברידיות-נטענות מהוות כבר כמעט 9% מכלל צי הרכב של סין: בסיכום השנה שעברה התגלגלו על כבישי סין 353 מיליון מכוניות, מהן 31.4 מיליון רכבי אנרגיה חדשה. יותר מ-70% מרכבי האנרגיה החדשה – 22.09 מיליון ליתר דיוק – הם כלי רכב חשמליים טהורים.

כדי להבין את המגמה בסין צריך להזכיר שבשנת 2019 נמכרו שם רק 1.2 מיליון רכבי אנרגיה חדשה ותוך פחות משש שנים  – בסיכום השנה שעברה – נמכרו שם 11.25 מיליון כאלה – זינוק של כמעט פי עשרה.

בחודשים האחרונים של 2024 הגיעו המכירות של רכבי אנרגיה חדשה לכמעט 50% מהיקף המכירות וצריך להניח שבמהלך השנה הנוכחית נראה מספרים עוד יותר גבוהים ואת שבירת מחסום ה-50%.

מגמה חשובה נוספת בשוק הרכב הסיני הוא דחיקה עקבית של יצרניות הרכב הזרות והעדפת מותגים סינים. ראשונים להיפגע מן המגמה הזאת היו יצרניות הרכב האמריקניות – במיוחד ג'נרל מוטורס שהפעילה את האופרציה הגדולה ביותר, וכן היצרניות הקוריאניות והיפניות.

הממשלה הסינית, כחלק מן הניסיון לצאת ממשבר כלכלי שנגרם כתוצאה ממגפת קורונה, דוחקת ביצרניות המקומיות לייצא לכל רחבי העולם וכבר בשנת 2023 סין עקפה את יפן והייתה ליצואנית הרכב הגדולה ביותר בעולם.

השוק האמריקני אמנם חסום בפני הסיניות, וכעת הפכה החסימה הזאת לעוד יותר הרמטית, אבל היצרניות הסיניות השתלטו על שוק הרכב ברוסיה ובשטחי ברית המועצות לשעבר, הפכו לכוח דומיננטי מאוד במדינות דרום מזרח אסיה בתוך כדי דחיקת היצרניות היפניות, והן מחזקות במהירות את מעמדן בדרום אמריקה, באפריקה וגם באירופה.

אימפריות נופלות לאט

במהלך השנה הקרובה, לנוכח הצניחה בעלויות הייצור של סוללות לרכב חשמלי, צפויה עלות הייצור הכוללת של רכב חשמלי להשתוות לזו של רכב עם מנועי בעירה ואף להיות נמוכה ממנה.
זה כמובן מקנה יתרון כלכלי חד משמעי ליצרניות רכב ששולטות ברזי הייצור ובמתקני הייצור של רכב חשמלי על-פני יצרניות שיוסיפו לייצר רכב עם מנועי בעירה.

זה לא קרה במקרה או בהפתעה: ממשלת סין פעלה באופן עקבי ונחוש כדי להשיג עבור תעשיית הרכב המקומית שלה יתרון כלכלי, ובשנים הקרובות היא עומדת לקטוף את פירות ההצלחה. ברוב מדינות העולם, ולכל הפחות באלה שלא מפיקות נפט, יהיה יתרון כלכלי מובהק לרכב חשמלי והוא לא יהיה זקוק לסובסידיות.

תעשיית הרכב האמריקנית לא נמצאת בסכנה קיומית מיידית מפני ששוק הרכב האמריקני הוא השני בגודלו בעולם והיא תמצא בו מספיק לקוחות לעצמה, אבל היא תאבד את היכולת שלה להתמודד מול התעשייה הסינית בעולמות הרכב החשמלי.

יצרניות רכב אמריקניות לא יוכלו לייצא מכוניות לשאר העולם – מה גם שהן ייאלצו להתמודד מול מכסי מגן שיוטלו עליהן בכל מדינה שארצות הברית מטילה מכס על יבוא ממנה, וכל המהות שלהן תצטמצם לארצות הברית של אמריקה בשעה שיצרניות הרכב הסיניות יקיפו את העולם כולו.

תעשיית הנפט כנראה מרוויחה בטווח המיידי, אבל תעשיית הרכב האמריקנית לא תוכל לשרוד בטווח הבינוני.

לקריאה נוספת:

מכוניות סיניות? לא בבית ספרנו

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

סוף עידן מנוע הבעירה הפנימית: כך מניע הרכב החשמלי את יוזמת השלום הסעודית

The post נפט וחשמל: האם טראמפ חיסל ברגע אחד את עתיד תעשיית הרכב האמריקנית? appeared first on TheCar.

תביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה בקליפורניה כנגד יונדאי וקיה חושפת אפשרות לגורם סיכון אחר: הצטברות אדי בנזין שנגרמת בגלל כשל הנדסי בתכנון מערכת הדלק.

בתביעה נטען שיונדאי וקיה הוסיפו למכור מכוניות מדגמי סונטה ואופטימה (K5 בארה"ב) משנות הדגם 2020-2024 למרות שהיה ידוע להן על כשל זה בדגמים שמצוידים במנועי גאמה 2 בנפח 1.6 ליטר.

יודגש שבישראל נמכרו דגמים אלה בעיקר עם מנועי 2.0 ליטר, אולם מנועי ה-1.6 ליטר מניעים דגמים אחרים, ובכל מקרה לא ברור אם הכשל שמתואר בתביעה קיים רק במערכת הדלק של מנועים ספציפיים אלה או שהיא אופיינית גם למנועים אחרים של הדגמים השונים של שתי היצרניות.

לטענת התובעים, כשלים במערכת בקרת פליטת האידוי ובמודול בקרת המנוע מונעים מאדי בנזין ואוויר להיות מכוונים כראוי אל תוך סעפת היניקה, משם הם אמורים להישרף בתוך המנוע. במקום זאת נצברים אדי הבנזין בתוך מיכל הדלק ובחלקים אחרים של מערכת הדלק, ובמקרים קיצוניים נגרם עיוות של מיכל הדלק, מה שעלול לגרום לרעשי פיצוץ חזקים ולפגוע בחלקים אחרים ברכב – למשל תזוזת המושב האחורי ואף כיפוף של שלדת הרכב.

במקרים פחות קיצוניים עלולים יושבי הרכב לנשום אדי בנזין רעילים, והנהגים עלולים לחוות צניחה של כוח המנוע עד כדי עצירה ממש, חוסר סדירות בפעולת המנוע במצב סרק, ביצועי מנוע ירודים ותקלות במנוע וכן הגדלה משמעותית של כמות פליטת המזהמים מן הרכב. בנוסף, נהגים עלולים לחוש קושי לפתוח את מכסה מיכל הדלק כאשר הם מנסים לתדלק את הרכב.

התובעים טוענים שכל התופעות האלה גורמות לא רק לחוסר נוחות לבעלי הרכב, אלא גם להגדלה משמעותית של הסיכון לתאונות.

בתביעה נטען שיונדאי וקיה מודעות לפגמים האלה ולמרות זאת נמנעו מלגלות אותם לצרכנים. על אף שאחריות היצרן אמורה לכסות את עלויות התיקון של הכשל הזה – בעלי רכב רבים נדרשו – כך נטען – לשלם תמורת התיקונים מכיסם, ומכאן הטענה להפרת האחריות, הונאה, עשיית עושר ולא במשפט והפרות של חוקי הגנת הצרכן של קליפורניה ואילינוי.

לא משחקים באש

בתביעה ייצוגית אחרת שהוגשה בשעתו בארה"ב בקשר לאחת מסדרות המנועים נטען שמאז שנת 2010 עלו באש בארה"ב יותר מ-3,100 כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה, מה שגרם לפציעתם של 103 בני אדם ומותו של אדם אחד. אותה תביעה הסתיימה שם בהארכת והרחבת אחריות למנועים ל-15 שנים ו-240 אלף קילומטרים.

תביעה ייצוגית דומה שהוגשה בישראל הסתיימה למרבה המבוכה בעדכון תוכנה ובלי פיצוי לנפגעים, ושתי תביעות נוספות – לגבי סדרות מנועים אחרות – עדיין מתנהלות. בכל המקרים האלה עלולה היתפסות מנועים לגרום לתאונות ולשריפות.

אם לקיה אין מספיק צרות אז בשבועות שלפני הגשת התביעה לגבי מערכת הדלק הפגומה לכאורה היא נאלצה לבצע שלוש קריאות לתיקון של קרוב ל-550 אלף כלי רכב מדגמים שונים.
כמעט 23,000 כלי רכב חשמליים מדגמי EV9 משנות הדגם 2024-2025 זומנו לבדיקה ותיקון בגלל תקלה בהתקנת ברגים במושבי השורה השנייה והשלישית. ברגים שלא הותקנו מסכנים את יושבי המושבים האלה – בדגש על מצבים תאונתיים.

כ-463,000 כלי רכב מדגמי טלורייד (Telluride), הגרסה של קיה ליונדאי פלסייד, נקראו לתיקון בגלל סכנת התחממות יתר של המנועים החשמליים של המושבים הקדמיים עד כדי סכנת שריפה אפשרית. קיה ממליצה לבעלי הרכב לחנות מחוץ למבנים והרחק מהם עד להשלמת התיקונים.
קרוב ל-63,000 כלי רכב חשמליים מדגמי EV6 משנות הדגם 2022-2024 נקראו לתיקון בגלל טרנזיסטור פגום ביחידת בקרת הטעינה – וזה עלול לגרום לאובדן כוח הנעה ולהגדיל את הסיכון לתאונה.

יש לך רכב מתוצרת יונדאי או קיה ונתקלת בריח של בנזין, קושי בפתיחת מכסה התדלוק, או תופעה אחרת שמתוארת כאן? סובלים מתקלה סדרתית אחרת ברכב מכל סוג? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

היונדאי סונטה ההיברידית עלתה באש, הרופא ניצל בנס ובתושיה, אבל ביונדאי מתעקשים שאין בעיה בטיחותית

גם ספורטאז' עולה באש: קיה תקרא ל-750,000 מכוניות נוספות לתיקון

יונדאי וקיה שיחקו באש וחטפו סטירה

The post האם דגמי יונדאי וקיה משמיעים רעשי פיצוץ בגלל הצטברות אדי דלק? appeared first on TheCar.

מי את פולקסווגן גולף?

אחרי 50 שנות ייצור ו-37 מיליון מכוניות שיוצרו אין צורך להגדיר, להסביר או להצהיר מי זאת ומה זאת "פולקסווגן גולף". לא מיותר לומר שאחרי ה'חיפושית' – זאת היא המכונית שקבוצת פולקסווגן חייבת לה את חייה.
באותה נשימה צריך לומר גם שעל שם המכונית הזאת נקראת קטגוריית רכב מאוד מוגדרת: "קטגוריית גולף".

גולף היא מכונית נוסעים קומפקטית בתצורת האצ'בק, ובמשך שנים על גבי שנים היא הובילה את המכירות בקטגוריה מול דגמים כמו סדרה 300 של פיג'ו, פורד פוקוס, אופל אסטרה, אלפא ג'ולייטה וניסיונות הידחפות שונים של יצרניות יפניות ולבסוף גם קוריאניות.

מה שמעניין זה שכל הדגמים האלה – ולא מעט נוספים שקצרה היריעה מלהזכיר, עשו שמיניות באוויר ושינו את העיצוב והמיצוב שלהם פעם אחר פעם ואילו גולף נותרה יצוקה בסלע לאורך יותר מ-8 דורות תוך שהיא מצליחה לתת עוד ועוד מאותו הדבר. מי מבין כל האחרות שרדה כדי לספר? אפשר להתווכח לגבי פורד פוקוס אבל הייצור שלה מופסק כך שהתשובה הנכונה היא "אף אחת".

עיצוב, מיצוב

גולף הולך וגולף בא ונגיעות העיצוב לאורך הדורות לא פרמו את המארג המקורי ולמרות זאת הצליחו לחדש. ההוכחה הטובה ביותר לניצחון הסולידיות היא שבשונה מכמה דגמים מתחרים – לא תמצאו אף דור של גולף שנראה כיום מוזר או חלילה וחס מכוער.

מצד שני, קשה לדמיין שישנם אנשים בעולמנו אשר תלו כילדים פוסטר של גולף סטנדרטית מעל המיטה שלהם, להבדיל מגרסאות הקצה שלה.

מצד שלישי, העולם עבר ועובר לקרוסאוברים במגוון עיצובים והשוק הרלוונטי למכונית הזאת מצטמצם בקצב מבהיל, שלא לדבר על כך שאפילו בימי הזוהר שלה – בישראל – רוב רוכשי המכוניות העדיפו מכוניות קומפקטיות במבנה סדאן (4 דלתות עם תא מטען נפרד).

התכנסנו כאן לרגל מתיחת הפנים של אמצע חיי הדור השמיני של גולף, ומכיוון שאף אחד לא מצפה לשינויים דרמטיים בעיצוב החיצוני אף אחד גם לא יתאכזב לגלות שאין כאלה.

העדכון מינורי, אבל מספיק בולט כדי להוכיח שאנשי פולקסווגן לא מנותקים מן העולם, ורובו נסוב סביב שימוש באלמנטים של תאורה – כפי שנוהגים לעשות בימינו כל מעצבי הרכב.

חתימת התאורה של גולף 8.5 עודכנה ואת החזית שלה חוצה כעת פס לד ברור ובמרכזו סמל הלוגו של פולקסווגן שגם הוא מאויר באמצעות תאורת לד בוהקת. גם מאחור בוצעה עבודת תאורה וכאשר המכונית חשה שהנהג.ת (או המחזיק במפתח הרכב) מתקרב אליה היא מגיבה באנימציה שמקדימה את הדלקת התאורה. הפגוש הקדמי עודכן ונוכחותו הודגשה כדבעי, הפנסים הקדמיים צרים מבעבר ומשדרים מבט מודרני ועדכני, ואילו חישוקי הגלגלים מעוצבים בעיצוב פשוט וקוטרם 17 אינטש.

סך העדכון החיצוני שולי, ועל אף נפלאות התאורה – בסיכומו של סעיף מדובר באותה הגברת ובאותה אדרת.

עיצוב פנים, שימושיות

תא הנוסעים המעודכן נראה בעיקר טכנולוגי יותר. הוא מיישר קו עם הדגמים החדשים של המותג, אם זה הטיגואן או הפאסאט החדשים. זה אומר קודם כל, איך לא, צגים גדולים יותר והמרת כפתורים פיזיים לתפעול באמצעות מסך המגע. הצג המרכזי גדל משמעותית ל-12.9 אינץ' (8 אינץ' לפני העדכון). תחתיו נצמדות 3 סקאלות מגע – אחת אמצעית לשליטה בעוצמת קול המדיה והשתיים בצדדים (עם תאורה אחורית הפעם) עבור השליטה על הטמפרטורה באזורי האקלים מלפנים. קומה מתחת מספר כפתורי מגע לקיצורים תפעוליים מרכזיים. לכל פקודה יש ביטוי במסך כך שהוא לא רק נוכח אלא גם משמעותי יותר מבעבר.

מגמת המעבר הגורף לתפעול באמצעות כפתורי מגע וירטואלים לא חביבה עלינו כלל וכלל, אם כי הביצוע כאן סביר וכך גם חווית המשתמש.

תחושת ההידור והיוקרה יוצאת נשכרת מתאורת אווירה אלגנטית וממשטחי הפלסטיקה האיכותית בסגנון 'פיאנו' שמקיפה את בורר ההילוכים.

גם גלגל ההגה עוצב מחדש והוחזרו אליו מספר כפתורים פיזיים, וזה כמובן טוב. מעליו ניצב לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 10.2 אינטש עם גרפיקה מרשימה ולמעלה משם – על השמשה הקדמית – משתקפת תצוגה עילית יעילה, אם כי זאת לא מוצעת בגרסת האבזור הבסיסית.

בגרסת האבזור הרלוונטית עודכנה גם מערכת השמע וכעת היא מתוצרת הרמן קרדון, מושב הנהג מתכוונן חשמלית ומאפשר לבחור בתנוחת נהיגה נוחה, אבל המיקום של פתחי המיזוג לא מוצלח.

המושב – קשיח ותומך כראוי – מרופד בבד מלטף ויוקרתי אם כי כרית הגב התחתון – שגם היא מתכווננת חשמלית – לא מספקת די תמיכה לגב התחתון. את אורך התמיכה לירכיים אפשר לכוון. מושב הנוסע פשוט יותר ולא כולל כוונון חשמלי. איכות החומרים טובה מאוד. באזורים מוצנעים יש מינון סביר של פלסטיקה קשיחה ופשוטה יותר אך איכות ההרכבה מרשימה מאוד.

מרחב המחייה מלפנים טוב ובשורת המושבים האחוריים קצת פחות. שני היושבים בצדדים מקבלים מרחב ברכיים סביר ומרחב ראש מצוין. המושב המרכזי לא מתאים לישיבה ממושכת מפני שהוא מוגבה מעט, משען הגב נוקשה מידי ואת הרצפה חוצה תעלת הינע מוגבהת.

לנוסעים מאחור יש אזור אקלים משלהם עם שליטה עצמאית ושני פתחי אוורור.
נפח תא המטען 381 ליטרים, המבנה שלו יעיל והגישה אליו נוחה. בצדדים שלו ישנם שני תאי אחסון, ואיכות הדיפון שלו מרשימה.

נוחות נסיעה, התנהגות כביש

פולקסווגן גולף הייתה ונותרה מכונית נוחה. ההתנהלות לא קשיחה ונוקשה מידי אבל מאוד מדויקת ומשרת ביטחון. גולף מציעה איזון מוצלח בין רכות לריסון תנועות המרכב, וזה בא לידי ביטוי מיטבי בנסיעה עירונית.
המתלים סופגים בנונשלנטיות את פגעי מע"צ ואת הבורות והחריצים באספלט, והנסיעה נעימה.

גם בנהיגה בינעירונית נשמרת רמת נוחות גבוהה, ועל אף שכביש גבה-גלי יוצר מעט תחושת חוסר ריסון – זה ממש לא מהותי. במהירויות גבוהות חודרים מעט רעשי כביש ורוח וזה פוגם בתחושת איכות הנסיעה.

למרות שמדובר בגרסה משפחתית רגועה גולף מתגלה כמכונית מרוסנת היטב והיא מספקת חוויית נהיגה טובה. על אף רמת הספיגה הטובה של המתלים, שמועילה לנוחות הנסיעה, ריסון המרכב טוב ומתקבלת שליטה מצוינת ותחושת ביטחון גם כאשר הכביש מאתגר.

גולף מציעה שותפות נהדרת על כבישי נהיגה הרריים וזאת למרות שההיגוי – מדויק ככל שהוא – חסר תחושת משוב באופן די מביך.

מנוע וביצועים

מתיחת הפנים שתלה בגולף 8.5 מערכת הנעה היברידית משופרת שלא מצאה את דרכה לארץ הקודש. במחוזותינו נותרה מערכת ההנעה כפי שהיא למעט עדכון קל (TSI evo2): מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר שמחוזק בהנעה היברידית מתונה במתח של 48 וולט ומספק 150 כוח סוס ו-25.5 קג"מ של מומנט.

על שידוך הכוח לגלגלים אחראית, כרגיל, תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים עם 7 יחסי העברה, ואפשר גם לבחור באותה מערכת הנעה בגרסה פחות חזקה שמספקת 116 כוח סוס בלבד. גרסה זאת החליפה את מנוע ה-1 ליטר.

אין לנו תלונות מיוחדות לגרסת ההנעה החזקה יותר שבה נהגנו אבל גם לא נפלנו מן הכסא (או נצמדנו אליו) בהפתעה. זאת מערכת הנעה יעילה, זריזה וחזקה והיא גם חסכונית: 16.5 ק"מ לליטר בתנאי מבחן לא נינוח מציגים נתון מרשים מאוד.

אבזור, בטיחות ומחירים

גרסת הבסיס החדשה של משפחת גולף מתוחת הפנים נקראת LIFE, עולה 170,000 שקלים ומציעה רמת אבזור סבירה לכל היותר. אנחנו נהגנו בגרסת STYLE שמפנקת עם אבזור נוסף כמו הפעלה חשמלית למושב הנהג (כולל זכרונות), מצלמות חניה היקפיות עם הדמיית מבט-על, מערכת חניה אוטומטית, מקרן תצוגה עילית ומערכת שמע משודרגת. תמורת כל אלה צריך להוסיף 8,000 שקלים וזאת תוספת סבירה מאוד.

בגרסה היקרה בהיצע, STYLE PLUS – יש גם חלון גג חשמלי, חלונות אחוריים כהים וחישוקים גדולים יותר, בגודל 18 אינטש וכדי לטפס אליה נדרשים 20,000 שקלים מעל גרסת הבסיס או 12,000 יותר מן ה'סטייל'.

שלוש הגרסאות זהות לחלוטין מבחינת מערכות בטיחות ומציעות בין השאר הפעלה אוטומטית של אורות גבוהים, זיהוי רכב דו-גלגלי ותשע כריות אוויר במקום שש.

שורה תחתונה

גולף, גם אחרי חמישה עשורים, מרגישה עדכנית אפילו בתוך עולם שמשתנה במהירות לכיוון הגאדג'טי. למרות זאת התחושה היא שמדובר באקורד סיום של "העולם הישן" ובמכונית שנאחזת בצמיגיה בניסיון להצדיק את קיומה.

לקוח פוטנציאלי שביקר לפני כן באולם תצוגה של מכוניות חשמליות יפלוט אנחת רווחה כאשר יגלה את הצגים המרשימים ואת תא הנוסעים המחניף, אבל נדמה שהמכונית הזאת בכלל לא בעניין של לקוחות חדשים אלה יותר בכיוון של לשכנע את המשוכנעים.

עבורם יש לה תכונות של מכונית משפחתית מצוינת, שימושית מאוד, נוחה לנסיעה, כזאת שמספקת ביצועים טובים בלי להתפשר על חיסכון בדלק.

המחירים – כרגיל בפולקסווגן – גבוהים ולכן יקשה עליה להתמודד מול רכבי פנאי, כלי רכב חשמליים או כלים היברידים, אבל הי, מי אמר שהיא צריכה לפנות אל כולם?

לקריאה נוספת:

BYD סיל U היברידי-נטען במבחן

מיני קאנטרימן 2024 במבחן דרכים

אלפא רומיאו ג'וליה 2024 במבחן דרכים

The post פולקסווגן גולף 8.5 במבחן דרכים appeared first on TheCar.

לכאורה מדובר בתקלה "שמדברת בעד עצמה" – בהנחה שכל אחד מאיתנו מסכים שפנסי רכב לא אמורים להפוך לאקווריום לאחר כל שטיפת מכונה או בימי גשם.

אלא שמצד אחד – מסמכים פנימיים של יונדאי יוצרים רושם שמבחינתה – חדירת מים לפנסים היא לא סיפור גדול, ואולי מדובר בכלל בעניין טבעי.

מצד שני – חוות הדעת המקצועית שמצורפת לתביעה לא רק שלא מוכיחה שקיים בכלל כשל שגורם לחדירת מים ומה המקור שלו, נדמה גם שהיא אפילו לא מוכיחה שבכלל קיימת בעיה.

מצד שלישי – ודווקא כאן ייתכן שקיימת עוולה צרכנית מקוממת הרבה יותר מן התקלה עצמה – יש מצב שמוסכים שונים, ואולי גם יבואנית יונדאי בעצמה, "עושים סיבוב" על בעלי רכב ומוצצים מהם סכומי כסף מופרכים שלא לצורך.

מים בששון

בתביעה נטען שבפנסים קדמיים ואחוריים בדגמי יונדאי שונים שיוצרו משנת 2014 ואילך קיים "פגם מובנה באטימה", אבל למרות המסמכים המצורפים – התובעים לא מתייחסים אל כל דגמי יונדאי אלא רק לדגמי 'טוסון' ו'אלנטרה'. אגב, לא ברור מדוע נבחרה שנת 2014 כקו פרשת מים במקרה זה.

הטענה הנטענת היא ש"שבחלוף תקופה קצרה יחסית של מספר שנים נוצרת הצטברות חוזרת משמעותית של מים/אדים/לחות בתוך חלל בית פנסי הרכבים", ושבמקרים רבים זה מחייב החלפת פנסים. עוד נטען שאנשי יונדאי והיבואנית שלהם לישראל, חברת כלמוביל, "מודעים היטב לקיומו של הפגם מזה מספר שנים" ושהיצרנית אפילו פרסמה מספר עלוני שירות שמתארים כיצד לטפל בכשל (הנטען).

למרות זאת – כך טוענים התובעים, יונדאי וכלמוביל לא מגלות לצרכנים שלכלי הרכב שהם רוכשים יש פנסים חדירים למים, הן לא מאריכות את האחריות למכלולים הכושלים, וגם לא מתקנות או מחליפות פנסים על חשבונן.

זה, אגב, בדיוק מה שהתובעים מבקשים מבית המשפט: להורות ליצרנית וליבואנית להשיב כספים למי שכבר החליף פנסים על חשבונו ולפצות אותו על הוצאות נלוות, לתקן או להחליף פנסים פגומים, ולהאריך את האחריות לפנסים למשך 10 שנים לאחר תום תקופת האחריות לרכב.

למרות שהתובעים טוענים שמדובר בתופעה נרחבת אשר לטענתם קיבלה הד נרחב במדיות חברתיות, הם לא הצליחו לכלול בתביעה מספר נפגעים שנאלצו לשלם מכיסם לתיקון התקלה והם מסתפקים בתובע ייצוגי אחד.
לטענת התובע הוא רכש יונדאי טוסון משנת הדגם 2020 והחנה אותו רוב הזמן בחניה מקורה. בשלב מסוים הוא מכר את הרכב לחבר שלו, וכשבועיים לאחר המכירה, לאחר יום גשום, החבר זיהה ש"חדרה כמות נכבדה של מים לבית הפנס השמאלי הקדמי של הרכב, ומיד יצר עימו קשר ודיווח לו על כך".

שני החברים פנו למוסך מורשה של יונדאי שלטענת התובע הציג להם הצעת מחיר על סך, תחזיקו חזק, 3,400 שקלים להחלפת פנס חזית בודד. עם זאת, מכיוון שאחריות היצרן לרכב הסתיימה אך זמן קצר קודם לכן – הוצעה להם הנחה ובסופו של יום נגבו מהם "רק" 1,800 שקלים להחלפת הפנס.

מה שחסר בסיפור הזה ומאוד חשוב לכל בעלי יונדאי באשר הם – זה תיעוד של הפנס שהוחלף בדגש על "כמות המים הנכבדה" שחדרה אליו. ייתכן שאנשי המוסך אכן זיהו חדירת מים לפנס ובמקרה כזה כנראה שהיצרנית הייתה אמורה לקבל אחריות ולשאת בעלויות התיקון, אבל לא מן הנמנע שאנשי המוסך זיהו לקוח היסטרי ובחרו "לעשות עליו סיבוב".

בשורה תחתונה: בהיעדר גופה נראה שפיענוח הרצח הזה לא יהיה קל.

כשל או מצב טבעי?

לכתב התביעה מצורפת חוות דעת מקצועית שאפשר להגדיר אותה בעדינות כ"חלשה", במיוחד מפני שהפנס שהופיע במערכה הראשונה נעלם משאר ההצגה. בכל חוות הדעת אין אף "גופה" של פנס תקול עם סימנים פורנזיים.

התובעים לא צרפו לתביעה בדיקת מעבדה או בדיקה טכנית אחרת שמצביעה על הכשל עצמו ומסבירה כיצד חודרים מים לפנסי החזית של יונדאי טוסון. הדוח המקצועי נסמך על שתי רגליים בלבד: היגיון מצוי ושלושה עלוני שירות שיונדאי פרסמה.

ה"היגיון" מחייב שפנס רכב לא אמור להיות חדיר למים, ובמקרה הזה כלולה גם טענה (שלא הוכחה) שהלחות והמים בתוך הפנס פוגעים בעוצמת התאורה וגם "עלולים" לגרום לשלל צרות נוספות. אלא שהתובעים לא צרפו נתונים אובייקטיביים כמו אחוז כישלונות של כלי רכב במבחן רישוי שנתי בישראל או תוצאות של בדיקת פנס רטוב במכשיר מדידה רלוונטי שמוכיחה שהרטיבות פוגעת בביצועי התאורה.

במילים פשוטות – בעוד שאין ויכוח על כך שמדובר בפגם אסטטי שגורם ליונדאי להיראות כמו יצרנית עלובה למדי, לא בטוח שבאמת מדובר בכשל ובפגם בטיחותי. ייתכן, למשל, שמבחינת יונדאי אדי מים בתוך פנס הם קישוט, יצירת אומנות, מיצג שמעניק ערך מוסף ללקוחות, או שסתם סבבה להם שפנסי הרכב שלהם נראים כמו אקווריום מוזנח בלי דגים.

התחושה הזאת מתחזקת כאשר קוראים את שלושת עלוני השירות שיונדאי פרסמה, אלה שלטענת התובעים מוכיחים שביונדאי מודעים לפגם ואף מתקנים אותו על חשבונם.

עלון השירות (TSB) הראשון פורסם לפני 4.5 שנים, ביולי 2020, והוא מתייחס לכל דגמי יונדאי באשר הם. מנוסח ההנחיה למוסכים עולה שהיא "מספקת מידע בנוגע לעיבוי הקשור ללחות שמצטברת בפנס הקדמי, בפנס המשולב האחורי, בתאורת יום (DRL) או בפנס הערפל".

העלון "ממחיש את הגורמים השונים לעיבוי בתוך מכלול הפנס", וקובע ש"החלפת מכלול פנס לא הכרחית ברוב המקרים" – וזאת מפני שאפשר לנטרל את הלחות שנצברת בתוך הפנס באמצעות הדלקת התאורה כאשר המנוע פועל במשך מספר דקות, או במהלך פעולת נהיגה רגילה. זה, לטענת יונדאי, אמור לסלק את אדי המים מתוך הפנס (ממש כפי שמפשיר אדים מסלק אדי מים מן השמשה הקדמית בעת נסיעה ברכב ביום קר).

בעלון מוסבר ש"עיבוי רגיל" של אדי מים בתוך הפנסים נוצר במהלך או אחרי מחזור שטיפת מכוניות, וזאת – לטענת היצרנית – "התרחשות טבעית".

לעומת זאת, העלון מתאר גם מצב שבו כן קיימת חדירת מים ואלה נצברים בתחתית מכלול הפנס, או מצב שבו נותר עיבוי של אדי מים בתוך הפנס גם אחרי שהנורות דולקות 30 דקות או יותר. במקרים כאלה – כך נכתב – "ייתכן שקיימת דליפת מים שעלולה להיגרם כתוצאה מאיטום לקוי בין בית הפנס לעדשה, סדקים בפנס או בגלל הרכבה, או התאמה לקויה".

בהמשך מתוארת סדרת פעולות בדיקה שכוללות הסרת מכסי אבק והשארת הפנס פועל יחד עם מנוע פועל למשך 30 דקות, וגם החלפת פנס תקול במקרה הצורך.

פחות משנתיים לאחר מכן, בחודש מרץ 2022, יונדאי פרסמה עלון שירות אחר שמתייחס באופן ספציפי לפנסים האחוריים של דגמי טוסון משנת הדגם 2022 שיוצרו בין פברואר 2021 לבין מרץ 2022. נכתב בו שבפנסים (אחוריים) מסוימים עלולה להצטבר כמות לחות "מוגזמת". גם בעלון זה מתוארת הפרוצדורה לבדיקת התקלה, לפתיחת תביעת אחריות ולתיקון או החלפה של פנסים – אבל הפלא ופלא – במקרה הזה מדובר על דגם מסוים מסדרת ייצור ספציפית ובפנסים אחוריים ולא פנסים קדמיים – לכן זה לא באמת קשור לתביעה שבה מדובר כאן.

יונדאי פרסמה עלון שירות שלישי בינואר 2023 וגם הוא נוגע לכל דגמי החברה. בעלון זה טוענים אנשי יונדאי שהתעבות של אדי מים על חלקו הפנימי של פנס רכב היא "התרחשות טבעית" דומה לעיבוי אדי מים על השמשה הקדמית של רכב – שמוכרת לכל אחד ואחת מאיתנו.

עיבוי כזה נוצר כאשר אוויר חם ולח פוגש משטח קר ולמעשה מרטיב אותו בטל. "נקודת הטל", כך נטען שם, "היא הטמפרטורה שבה אוויר לא מסוגל "להחזיק" עוד אדי מים (ואז) יתחילו אדי המים שבאוויר להתעבות לטיפות נוזליות".

להבדיל, וזאת חזרה על מה שנכתב בעלון שיונדאי פרסמה שלוש שנים קודם לכן – "אם נאספים מים בתחתית מכלול הפנס… או שהעיבוי נשאר אחרי שהנורות דולקות 30 דקות או יותר – ייתכן שקיימת דליפה שנגרמת בגלל אטימה לקויה… (בעיית) הרכבה או התאמה לקויה".

סיכום ביניים

בעלוני השירות של יונדאי נטען שהתעבות של אדי מים בתוך פנסים מתוצרת יונדאי היא עניין טבעי, ורק אם נצברת כמות מים בתחתית מכלול הפנס או שהאדים לא מסתלקים לאחר שהנורות פועלות במשך חצי שעה – יש להניח שקיימת בעיית אטימה ואז יש להחליף פנס על חשבון היצרנית.

מנגד – התובעים טוענים אבל לא מוכיחים שפנסי רכב בכלל לא אמורים לכלול מים, ושהתעבות אדי מים בתוך פנס קדמי או אחורי גורמת לבעיית בטיחות (שגם אותה הם אפילו לא מתחילים להוכיח).

מה שחסר בכתב התביעה ובחוות הדעת המקצועית זה ראשית לכל הוכחה שקיים כשל סדרתי של חדירת מים לפנסים ובעיקר הסבר למנגנון הכשל הזה – כיצד חודרים מים לתוך פנסים מתוצרת יונדאי? עורך חוות הדעת ניסה לעקוף את המכשול הזה והעלה השערות מהשערות שונות – אבל אף אחת מהן לא קשורה ישירות לפנסים האלה.

חשוב להדגיש שעורך חוות הדעת מסתמך רק על ניירת ושהוא אפילו לא טוען שהוא בדק פיזית פנס של יונדאי עם חדירת מים, ובטח שלא שלח פנס כזה למעבדה.

למרבה המבוכה הוא כותב ש"ברכב המבקש, על פי התיאורים המפורטים שתיאר בפניי, פנסי החזית הראו סימני עיבוי מים וסימני רטיבות בתוך בית הפנס ועל חזית הפנס, דבר שהצביע בבירור על בעיית איטום, וכך גם טופלה התקלה על ידי המוסך", אלא שזאת טענה בעלמא. עורך חוות הדעת לא טוען, ובוודאי לא מוכיח, שבפנס שהוחלף נצברו מים באופן שמחייב החלפה לפי הוראות היצרן.

אין מחלוקת שהמוסך החליף פנס – אבל האם הוחלף פנס פגום או שמא מדובר במוסך פגום?

צריך לצאת מנקודת הנחה שמים בתוך מכלול פנס הם דבר לא רצוי. זה בטח לא משפר את האסתטיקה של הרכב או מאריך את חיי הרפלקטור, העדשה או הנורות. אבל אם הרטיבות נעלמת לאחר שמפעילים תאורה – האם עדיין אפשר לטעון שקיימת בעיה?

לפני שמשלמים – בודקים

יכול להיות שהתובעים יצליחו להוכיח את הטענות שלהם ויכול להיות שהתביעה הזאת לא תצלח, אבל כל בעלי יונדאי באשר הם צריכים לדעת שיונדאי פרסמה עלוני שירות עם התייחסות לבעיה אפשרית כזאת בכל דגמי יונדאי.

לכן – מצד אחד כל בעל יונדאי צריך לשים לב אם גם ברכב שלו קיימת בעיה כזאת, והאם עיבוי אדי המים נעלם לאחר נסיעה קצרה עם אורות דולקים. מצד שני – לא פחות חשוב להישמר מפזיזות ולא לרוץ להחליף פנסים תקינים במחירים מופקעים.

יכול להיות שאנשי הכספים של יונדאי או של כלמוביל מאמינים שהחלפת פנסים צריכה להיות חלק ממודל הרווח שלהם וממש כמו שבעלי רכב צריכים להחליף שמן, או רצועת תזמון או צמיגים הם צריכים גם לשלם אלפי שקלים על החלפת פנסים.

בכל מקרה – אם בפנסי הרכב שלכם נצברת לחות או שישנם סימני מים זה בטח לא מוסיף כבוד ליונדאי – תחשבו על זה בפעם הבאה לפני שתקנו מהם רכב – אבל ייתכן שהפתרון פשוט: תפעילו תאורה כאשר המנוע פועל וסעו עם הרכב שלכם במשך כחצי שעה.

אם זה לא עובד, וניכר שבתחתית מכלול הפנס – קדמי או אחורי – נצברים מים – צלמו את זה ושלחו לנו תמונות או סרטונים אל editor.thecar@gmail.com.

לקריאה נוספת:

מה יהיה עם הפנסים הדפוקים של יונדאי וקיה? לקוחות ניזוקים באלפי שקלים ובישראל הוגשה תביעה ייצוגית שלישית
נכשלת בטסט בגלל פנסים שלא מאירים? כנראה יש לך יונדאי I30
כשל הפנסים של יונדאי: כך תוזילו את המחיר המופקע של כלמוביל

The post יונדאי טוסון ואלנטרה: האם כשל סדרתי גורם לחדירת מים לפנסים? appeared first on TheCar.

עד היום נהגה BYD להשיק דגמים חדשים בישראל לפני ההשקה במערב אירופה ולכל הפחות בצמוד אליה, אבל במקרה הזה יעלה הדגם החדש על כבישי אירופה כבר בחודש הבא ואילו אנחנו נקבל את Atto 2 רק אחרי אמצע השנה. יש לנו ניחוש מושכל שכנראה מסביר את הסיבה לכך.

אז הנה שישה דברים שחשוב לדעת על Atto 2 החדש לפני שהוא מגיע לישראל:

1. הגודל, המתחרות

אטו 2 (או Atto 2) הוא 'קרוסאובר' אופנתי שמוגדר כ-B-SUV כלומר שבעולם הנעת הבעירה הוא מתמודד מול כוכבים אופנתיים כמו טויוטה C-HR או פולקסווגן T-Roc, ובעולם החשמלי הוא ממוקם מתחת ל-Atto 3 – הדגם הנמכר ביותר בישראל – לבין הסופר-מיני החשמלית 'דולפין'. Atto 2 גם חולק עם שני אלה (ועם דגמים נוספים) את אותה פלטפורמה חשמלית ומארז "סוללת להב" עם כימיית ליתיום-ברזל-פוספט (LFP).

אפשר להתייחס ל-Atto 2 בפשטות כמו לגרסת הקרוסאובר של 'דולפין' – ממש כמו טויוטה יאריס קרוס ביחס ליאריס האצ'בק (או קורולה קרוס ביחס לקורולה).

אורכו של Atto 2 הוא 431 סנטימטרים רוחבו 183 סנטימטרים, גובהו 167.5 סנטימטרים ואורך בסיס הגלגלים שלו 262, כלומר שהוא ארוך מהדולפין ב-3 סנטימטרים, רחב ממנה ב-6 סנטימטרים וגבוה ממנה ב-9.5 סנטימטרים, אבל אורך בסיס הגלגלים שלו קצר ב-8 סנטימטרים מאוד משמעותיים. ביחס לאח הגדול Atto 2 קצר ב-14.5 סנטימטרים וצר ממנו ב-4.5 סנטימטרים, אבל הוא גבוה ממנו בשישה סנטימטרים ובסיס הגלגלים שלו קצר משמעותית (ב-10 ס"מ).

מבחינה שימושית מדובר בכלי רכב עם חמישה מושבים אמיתיים, ועל אף בסיס גלגלים קצר ביחס ל'דולפין' נראה שליושבים מאחור יש מרחב רגליים נדיב לא פחות מזה של ניסאן קשקאי, למשל. בנוסף יש לו גם תא מטען מכובד, בנפח 400 ליטרים או 1,430 ליטרים עם מסעדי מושבים אחוריים מקופלים.

בין החשמליות מתמודד Atto 2 בעיקר מול MG ES5 שמחליף את MG ZS המוכר והנמכר אצלנו, וגם מול קיה EV3 החדש שינחת אצלנו בקרוב, ו"במורד הדרך" הוא ייפגש באירופה עם רנו 4 החשמלית העתידית ועם פולקסווגן ID.2 וקופרה רבאל.

2. סוללה, טווח נסיעה, נחיתה בישראל

Atto 2 משווק כרגע באירופה עם סוללה בעלת תכולת אנרגיה של 45.1 קילוואט שעה שמספקת טווח נסיעה תיאורטי של כ-300 קילומטרים בין טעינות (WLTP), וזה – אם נודה על האמת – קצת גבולי אפילו שמרחקי הנסיעה בישראל לא גדולים.

יצרנית הרכב טרם פרסמה נתון רשמי של מהירות הטעינה המרבית לסוללה הזאת אבל אין סיבה שהיא תהיה שונה ממהירות הטעינה של דולפין, כלומר 88 קילוואט בטעינת DC מהירה ו-11 קילוואט במטען ביתי.

בסין יש ל-BYD גם מארז סוללה עם תכולת אנרגיה של 60 קילוואט שעה, כמו זה של 'דולפין', ואנשי BYD מבטיחים להשיק אותה באירופה בהמשך השנה. עם 60 קילוואט אמור להתקבל טווח נסיעה תיאורטי של 400 קילומטרים בין טעינות, שזה כבר פחות גבולי.

הניחוש שלנו הוא שיבואני BYD מעדיפים להמתין למארז הגדול יותר שאולי יוצע בישראל כאופציה יחידה או רק בגרסה יקרה יותר. עבורם, אולי גם עבורנו, זאת סיבה מספיק טובה להמתין רגע עם ההשקה בארץ.
אפשרות נוספת, שלא סותרת את הראשונה, היא ש-BYD משגרת כל כך הרבה דגמים חדשים שאין אפשרות או צורך למהר ולהשיק אותם בישראל כאילו אין מחר.

3. המחיר

Atto 2 מוצעת באירופה תמורת כ-25,000 אירו פלוס מינוס, וזה קצת יותר ממה שקיווינו לו אבל די הגיוני לנוכח המכס שמוטל כעת באירופה צעל רכב חשמלי מתוצרת סין.

יבואני BYD לישראל, חברת שלמה מוטורס, נוהגים למצב את המוצרים שהם מוכרים ברמת מחיר גבוהה ביחס למתחרים סינים אחרים, לכאורה כדי לייצג ערך פרימיום ביחס אליהם ולמעשה כדי להשאיר מרווח הנחה שיספק את ציי הרכב.

מחירי המחירון הנוכחיים של Atto 3 בישראל מתחילים בכ-175,000 שקלים והמחירון של 'דולפין' מתחיל ב-145,000 שקלים. המשמעות היא שאם לא מצפים להפתעות צריך לחשוב על גזרת ה-150,000 שקלים לגרסת הבסיס.

אבל אם מתעקשים להפגין אופטימיות ולדמיין עשר אוניות ממתינות לפריקה בנמל אפשר לחשוב גם על 130,000 לגרסת הסוללה הקטנה ולהזכיר ש'דונגפנג' השיקה את בוקס (הבסיסית והקטנה) ב-110,000 שקלים.

4. מנוע, ביצועים

Atto 2 משווק באירופה עם מנוע קדמי שמספק 177 כוחות סוס לגלגלים הקדמיים וזה פחות או יותר כמו ZS אבל פחות ממה שיש לקיה EV3.

שריפת צמיגים? לא משהו: נתון "אירופאי" רשמי טרם נמסר אבל ההערכה היא שהוא יאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך קצת פחות משמונה שניות.

5. עיצוב וסגנון

מצד אחד יש לא מעט דמיון בין Atto 2 לבין אחיו הגדול והפופולרי בישראל ובוודאי שהוא מיישר קו עם העיצוב האופייני של BYD (למשל פס שחור אופקי לרוחב החזית, פס תאורת LED אחורי ואיך לא – מסך מרכזי מסתובב), אבל לזכותו צריך לומר שגם מבחוץ ובעיקר מבפנים הוא יותר סולידי ולכן גם נעים לעין.

גג זכוכית פנורמי הוא כנראה לא הפתרון האופטימלי לאקלים ישראלי אבל באולם התצוגה זה עושה את העבודה, במיוחד כשהוא מונח על מה שנראה כמו "גג צף", ואלמנטים אטרקטיביים אחרים כוללים פנסי LED קדמיים כסטנדרט ותאורת יום דקיקה, "כונסי אוויר" קדמיים מודגשים, ספוילר גג אחורי, פנסים אחוריים שמעוצבים בצורת 'קשרים סיניים' (אינפיניטי), שפע חיפויי פלסטיק שחורים שאמורים ליצור תחושה קרבית.

תא הנוסעים מינימליסטי ופשוט, בוודאי ביחס לאח הגדול ולדגמים אחרים של BYD, ויש בו כאמור מסך מגע מרכזי גדול ומסתובב על צירו (12.8 אינטש), לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 8.8 אינטש מאחורי ההגה, וקונסולה מרכזית שעליה משובצים מספר כפתורים פיזיים כמו בורר הילוכים בתצורת "קריסטל", בורר מצבי נהיגה, בקרת עוצמת שמע וכפתורי תפעול חלונות צד קדמיים.

6. מסין או מהונגריה?

כל המכוניות של BYD מגיעות אלינו כיום מסין, וכך יהיה גם לגבי Atto 2 – אם כי כנראה לא לאורך זמן. BYD כבר נמצאת בשלבים מתקדמים של הקמת מפעל יצור חדש בהונגריה, והיא מתכוונת להפעיל אותו עוד בסוף השנה הנוכחית. ככל הידוע, מכוניות ראשונות שירדו מקווי הייצור בהונגריה יהיו דגמי Atto 3 ודולפין, ומיד לאחר מכן – ככל הנראה במהלך 2026 – תיוצר שם גם Atto 2.

סביר להניח של-BYD לא תהיה סיבה לייצר כלי רכב עם תקינה אירופאית גם בסין וגם באירופה, למרות שטסלה עושה את זה כל הזמן, אבל כל האופציות על השולחן.

לקריאה נוספת:

BYD סיל U היברידי-נטען במבחן
תבחרו למי אתם רוצים להאמין: BYD לא רוכשת את NIO
ריקול משמעותי ל-BYD אטו 3 ודולפין, וזה אירוע חשוב וחיובי

The post 6 דברים שחשוב לדעת על הקרוסאובר החשמלי החדש ש-BYD שולחת לישראל appeared first on TheCar.

זהו השדרוג המשמעותי ביותר ב'מודל Y' מאז השקתו לפני כחמש שנים, אבל מתחת לעיצוב החיצוני המחודש יש מעט מאוד שינויים מהותיים, מכאניים – מה שמסתדר היטב עם ההצהרה של טסלה לפיה היא מיישמת רק עדכונים פונקציונליים נחוצים. עם זאת – לכמה מן השינויים שכן יושמו יש חשיבות לא מועטה.

טסלה עדיין לא שחררה באופן פומבי מידע רשמי לכן מוקדם לדעת מה ההבדלים בין הגרסה הסינית שהושקה כעת לבין גרסאות שייוצרו לפי תקינה אירופאית ואמריקנית, אבל צריך לזכור עובדה אחת חשובה: טסלה היא עדיין אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר בתעשיית הרכב החשמלי, ו'מודל Y' הוא הדגם הנמכר ביותר שלה ואחת המכוניות החשמליות החשובות ביותר בעולם – עם מכירות מצטברות של יותר מ-1.2 מיליון יחידות.

בשנת 2023 זאת הייתה המכונית הנמכרת ביותר בעולם וב-11 החודשים הראשונים של 2024 היא התמקמה במקום השני לאחר ש'קין פלוס' של BYD נטלה את ההובלה. גם כך – טסלה מסרה בתקופה הזאת בסין 418,428 יחידות של מודל Y היוצאת.

1: עיצוב סייברטראקי מעודן

אף אחד לא צריך להיות מופתע מן ההשראה של 'סייבטראק' על העיצוב של 'מודל Y' המתוחה, אבל לזכות מעצבי טסלה ואנשי השיווק שלה צריך לומר שלמרות שהם יכלו לקחת את העיצוב לכיוון של 'מודל 3' 'היילנד' המחודשת הם בחרו להתכתב עם עולם צרכנים אגרסיבי שברוח התקופה דורש עיצוב יותר נוכח על הכביש.

לפחות מבחינה אחת זה יצא טוב: כעת יהיה קל יותר להבחין מרחוק בהבדלים בין 'מודל 3' ל'מודל Y' גם כאשר לא רואים אותן מן הפרופיל…

הדגם המתוח ארוך מן היוצא ב-4.7 סנטימטרים וצר ממנו במילימטר אחד, והמידות שלו הן אורך של כמעט 480 סנטימטרים, רוחב של 192 סנטימטרים וגובה של 162.4 סנטימטרים. אורך בסיס הגלגלים: 289 סנטימטרים.

העיצוב מחדש כולל פסי תאורת LED מלוטשים מלפנים ומאחור אבל בסך הכל שומר על צללית הליפבק המוגבהת שמשום מה יש מי שמזהים אותה עם 'קרוסאובר'. במבט מן הפרופיל קשה להבחין בשינוי דרמטי ביחס לדגם היוצא, וה"סייברטאקיות" באה לידי ביטוי בעיקר בדיפיוזר אחורי בולט יותר ובספוילר הזנב שמשום מה מזכיר לרבים זנב ברווז.

הפנסים הקדמיים מפוצלים בין תאורת יום לתאורה ראשית עם פס תאורה רציף שמתוח מלפנים בדומה לסייברטראק ולאב הטיפוס של 'סייברקאב'. פנסי היום ממוקמים למעלה, ואלומות ה-LED הראשיות למטה באופן שמתכתב היטב עם פגוש יותר ספורטיבי למראה – בהשראת 'מודל 3' "פרפורמנס", ועם "מכסה מנוע" נמוך ושטוח יותר. כל אלה מפחיתים, ולו במעט, את הגרר (התנגדות האוויר) ל-0.22 Cd לעומת 0.23 Cd בדגם היוצא, וזה כמובן טוב.

את הפנסים האחוריים ה"קלאסיים" מחליפה כעת תצורה של פנסים דקים שמתוחים לרוחב הרכב עם פס תאורת LED שעליו הכיתוב 'TESLA' כשהוא מואר. בטסלה אומרים ש"פנס חוצה מכוניות" זה הוא "הפנס האחורי הראשון מסוגו שמחזיר אור עקיף".

העיצוב החדש שיפר את האווירודינמיות בזכות הקצוות הקדמיים והאחוריים, ובאתר שלה מתארת טסלה את התוצאה וטוענת שהדגם "עוצב מחדש כדי למקסם את היעילות, תוך שימוש יעיל יותר בכל קילוואט שעה, והמתלים, הגלגלים והצמיגים המעודכנים מאפשרים נסיעה חלקה ושקטה יותר". יש גם דלת תא מטען חדשה ופגוש אחורי ספורטיבי יותר למראה שכולל כעת גם את לוחית הרישוי, ויש גם עיצובים חדשים לחישוקי הגלגלים.

2. מחירים

אחרי לא מעט הורדות מחירים הפעם מגיעה העלאה מסוימת אבל כרגיל המחירים בסין אטרקטיביים בכל קנה מידה.

הקונפיגורטור הסיני מאפשר כרגע בחירה בין שתי גרסאות של המכונית המחודשת: גרסת ההנעה האחורית מוצעת תמורת קצת פחות מ-36,000 דולר (263,500 יואן סיני) והגרסה הדו-מנועית, ארוכת טווח עם הנעה כפולה, ב"מהדורת השקה", עולה 41,400 דולר (303,500 יואן סיני). מדובר בהעלאה של כ-5.44% במחיר של גרסת הכניסה וכ-4.33% במחיר הגרסה היקרה יותר.

3. השקה מדורגת

שוק הרכב החשמלי החשוב ביותר בעולם נמצא בסין, וכרגיל טסלה מתחילה לגלגל את מתיחת הפנים משם, ומכוניות ראשונות צפויות להימסר ללקוחות במהלך חודש מרץ.
מיד לאחר מכן תושק מתיחת הפנים באוסטרליה, תאילנד, פיליפינים והונג קונג, ולאחר מכן יתחיל הייצור של הדגם באירופה ובארה"ב. השוק הישראלי יוכל לקבל מכוניות מסין – כלומר די בתחילת התור, או מאירופה – לאחר שיתחיל הייצור בגרמניה.

4. ביצועים, טווח נסיעה, סוללות וטעינה

הקונפיגורטור הסיני מתאר זמן תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 5.9 שניות לגרסת ההנעה האחורית ו-4.3 שניות לתצורת שני המנועים וההנעה הכפולה, וזה קצת יותר מהיר מן הדגם היוצא: הראשונה מהירה ב-1.0 שניות מבעבר והשנייה ב-0.7 שניות, אם כי מה שיכול להסביר את זה זה ששתי הגרסאות מוצעות במהלך ההשקה עם שדרוג תוכנת Acceleration Boost שמוצע בהן כסטנדרט. סביר להניח שתכונת Acceleration Boost תשוב לרשימת התוספות בתשלום לאחר ההשקה.

שתי הגרסאות מגיעות למהירות מרבית שמוגבלת ל-201 קמ"ש, כמו ב'מודל 3' המחודשת. גרסת 'פרפורמנס' חדשה וחזקה תגיע במועד מאוחר יותר למרות שטסלה עדיין לא אישרה את זה רשמית.

לגרסה הבסיסית יש מנוע חשמלי בודד שמניע את הגלגלים האחוריים ומספק 220 קילוואט (295 כ"ס), ולגרסה היקרה יש מנוע חשמלי אחורי שמספק 194 קילוואט (260 כ"ס) ומנוע קדמי שמספק 137 קילוואט (184 כ"ס). ההספק המשולב של גרסה זאת הוא 331 קילוואט (444 כ"ס).

בעבר נפוצו שמועות לפיהן סטלה תעבור להשתמש בארכיטקטורת 800 וולט כמו בדגמים המתקדמים של כמה ממתחרותיה הסיניות אבל אלה התבררו כעת כמוקדמות מידי: מודל Y החדשה עושה שימוש בארכיטקטורת ה-400 וולט המוכרת שלה.

מארז סוללות ליתיום-פוספט-ברזל (LFP) מתוצרת CATL, עם תכולת אנרגיה של 62.5 קילוואט שעה (60 קילוואט שעה נטו) מספק את החשמל לגרסה הבסיסית, ואפשר לטעון אותו בטעינה מהירה ממטעני ה'סופרצ'ארג'ר של טסלה בהספק של 250 קילוואט.

לפי התקן הסיני – CLTC – טווח הנסיעה של גרסת הכניסה שופר ב-11 קילומטרים ועומד כעת על 593 קילומטרים בין טעינות, ובטסלה טוענים שזה מושג לא רק בזכות שיפור היעילות האווירודינמית אלא גם בעזרת שיפור יעילות המנוע ומערכת החשמל, עם צריכת אנרגיה של 11.9 קילוואט ל-100 ק"מ.

לגרסה היקרה יש סוללת NMC טרינרית (ניקל-מנגן-קובלט) עם תכולת אנרגיה של 78.4 קילוואט שעה מתוצרת LG, והודות לצריכת אנרגיה של 13.4 קילוואט ל-100 ק"מ היא מבטיחה טווח נסיעה (סיני) של 719 ק"מ, כלומר שיפור של כ-39 קילומטרים.

למי שמעדיף את נתוני WLTP הריאליים יותר – טווח הנסיעה של גרסת הבסיס הוגדל מ-455 ק"מ ל-466 ק"מ ובגרסה הדו מנועית מ-533 ק"מ ל-551 ק"מ.

5. שיפורים בעיצוב הפנים המינימליסטי

מתיחת הפנים לא שינתה הרבה בכל הקשור לעיצוב הנקי עם מספר מצומצם מידי של פקדים פיזיים למעט החלפת חיפוי לוח המחוונים מעץ מלאכותי לדיפון בד ועיצוב חדש לגלגל ההגה. אבל בשונה ממתיחת הפנים של 'מודל 3' – הפעם השאירו מעצבי הפנים את ידית האיתות הסטנדרטית במקומה לצד ההגה.

מה שהועלם, ונטמע גם הוא בתוך מסך השליטה המרכזי (בגודל 15.4 אינטש) – זה בורר ההילוכים, ומה שעדיין חסר במסך המרכזי, כמו בכל רכבי טסלה, זה Apple CarPlay ו-Android Auto. דבר מקובל נוסף שחסר: תצוגה עילית על השמשה הקדמית מול עיני הנהג.

כמיטב מסורת העיצוב הסינית העכשווית נוספו פס תאורת אווירה שנמתח בהיקף תא הנוסעים, ומערכת השמע שודרגה ל-16 רמקולים. לטענת טסלה בוצע שיפור משמעותי של איכות הריפוד והדיפון בתא הנוסעים, בעיקר בכל הקשור לעמידות החומרים לאורך זמן. אופציית הריפוד הסטנדרטית היא עור מלאכותי בצבע שחור, ותמורת תוספת תשלום אפשר לשדרג אותו לשחור-לבן.

בשלב ההשקה מוצעת בסין רק תצורת חמישה מושבים, ואילו תצורת 7 מושבים תתווסף בהמשך.

השדרוג החשוב ביותר שעליו מצהירים אנשי טסלה הוא שיפור הנוחות באמצעות בידוד רעשים טוב יותר: בחברה טוענים להפחתה של 22% ברעש הכביש, הפחתה של 20% ברעשי המתלים והפחתה דומה ברעשי הרוח. בנוסף הם טוענים שציפוי גג השמש והשמשות בחומר חדיש מחזירים פי שבעה יותר אנרגיה סולארית ומחדירים פחות ממנה אל תא הנוסעים.

שיפור נוחות נוסף במתיחת הפנים הוא עיצוב מחדש של המושבים הקדמיים עם פונקציות אוורור וחימום, ואילו המושב האחורי מאפשר כעת להזיז אותו קדימה ואחורה כאשר נדרש נפח אחסון נוסף בתא המטען. כאשר מקפלים את המושבים האחוריים מתקבל תא מטען עם נפח של 2,130 ליטר, שיפור של כמעט 100 ליטרים ביחס לדגם היוצא. אפשר לקפל את מסעדי המושב האחורי בלחיצת כפתור.

המושבים האחוריים מציעים כריות ארוכות יותר ומשענות ראש מעוצבות מחדש: המושב עצמו הוארך ב-15 מ"מ ומשענות הראש הורחבו ב-17 מ"מ.

הנוסעים מאחור נהנים מעתה ממסך מגע בגודל 8 אינטש שבאמצעותו הם יכולים לשלוט בבקרת האקלים וגם לשחק עליו משחקים. אנשי טסלה טוענים גם שהם הצליחו להגדיל את הטווח האפקטיבי של פתיחת ונעית הדלתות באמצעות טלפון סלולרי, לשפר את איכות השמע של שיחות ולהשיג מהירויות קישוריות סלולרית ו-Wi-Fi גבוהות יותר.

6. נהיגה עצמונית: אין

אחד החידושים המעניינים במתיחת הפנים הוא הוספת מצלמה קדמית חדשה ששוכנת בגומחה משל עצמה בתוך הפגוש הקדמי, וככל הנראה משפרת גם את תכונות הסיוע לנהג (ADAS) וגם את תמונת הסביבה שמסייעת לתמרוני חניה.

מערכת ההפעלה של המכונית כוללת מעתה את מחשב הסיוע לנהיגה AI4 החדש ביותר ולא נשכח שטסלה הבטיחה ליישם השנה בסין את מערכת ה-FSD שלה.

נזכיר ונזכור שאילון מאסק וטסלה מתנגדים כמעט באופן אלים להוספת חיישני לידאר או רדאר לדגמי טסלה, ואלה נסמכים הסתמכות מוחלטת על מצלמות. התוצאה: טסלה "מככבת" שלא בטובתה במספר חקירות של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני בגלל מעורבות בתאונות שונות (וחלקן אף משונות). טסלה לא מציעה, וכנראה גם לא תציע בקרוב "נהיגה אוטונומית" אמיתית, אפילו לא ב"רמה 3".

7. שדרוג של המתלים

יש לא מעט ביקורת לגבי עודף קשיחות של מערכת המתלים של מודל Y היוצאת ולטענת טסלה בוצעה עבודה לשיפור הסעיף הזה. לפי האתר של טסלה בסין הבעיה נפתרה באמצעות ריכוך הקפיצים והחלפת הצמיגים והגלגלים באופן שמשפר גם את הנוחות וגם את האחיזה. בטסלה טוענים ש"היכולת של מודל Y לספוג מהמורות על כבישים משובשים השתפרה ב-51%". נחיה ונראה.

מעבר לכך כנראה שלא בוצעו שינויים במבנה הבסיסי של המתלים אבל לא מיותר להזכיר שהבעלים של 'מודל 3' לאחר מתיחת הפנים מדווחים על שיפור ברמת הנוחות, וזאת כמובן אינדיקציה חיובית.

8. תראו מה שצבע יכול לעשות

בשוק הסיני מוצעות חמש אפשרויות צביעה של המכוניות אבל כמאמר המפורסם של הנרי פורד – תוכלו לקבל אותה בלי תוספת תשלום רק בצבע אחד, שחור. אם תחשקו בלבן פנינה, כחול קרחון, אדום להבה או 'קוויק סילבר' תצטרכו להוסיף בקופה עוד 1,000 עד 1,600 דולר.

יש גם אופציות שונות לעיצוב החישוקים, וגם אלה עולות כ-1,000 דולר. קוטר החישוקים הסטנדרטיים הוא 19 אינטש והאופציונליים בקוטר 20 אינטש.

לקריאה נוספת:

סוף עונה: קנו לעצמכם טסלה מיד ראשונה בפחות מ-20,000 דולר
הייתם משלמים 10,000 דולר בשביל הגרסה הדו גלגלית של טסלה סייברטראק?
הכי משתלם: לייבא מכונית חשמלית משומשת בת שנה

The post טסלה השיקה מתיחת פנים למודל Y: שמונה דברים שחשוב לדעת appeared first on TheCar.

על עצם הפיתוח של מכוניות חשמליות חדשות מתוצרת הונדה שנקראות לפי שעה "סדרה 0", אנחנו יודעים כבר מזה יותר משנתיים מפני שהיצרנית היפנית הציגה דגמי קונספט וטיזרים בשתי תערוכות CES הקודמות. גם יצרנית האלקטרוניקה 'סוני' – השותפה שלה למיזם הרכב החשמלי המתקדם –– מציגה שם במקביל את החידושים שלה.

אבל ככל שאנחנו מתקרבים אל רגע האמת כך נחשפים פרטים מעניינים וחשובים נוספים, כמו גם ההיקף של הפרויקט המעניין הזה.

ככל שאפשר לסכם כרגע, הונדה חשפה השנה שני דגמי קונספט חדשים – אחד בתצורת קרוסאובר והאחר בדמות מכונית סלון, והבטיחה שהיא תתחיל לייצר אותם במדינת אוהיו בשנת 2026.

במקביל, הונדה תתחיל לייצר עבור סוני, או יחד עם סוני, את Afeela 1 היקרה והיוקרתית שתוצע בקליפורניה כבר במהלך השנה הבאה.

הרבה מאוד אי ודאות צפויה להתפזר עד שהמכוניות האלה ירדו מקווי הייצור בדרך לאולמות התצוגה, מפני שכבר בעוד שבועיים יתיישב דונלד טראמפ בבית הלבן ובחודשים שלאחר מכן נדע אם יש לו מדיניות חדשה (או מדיניות בכלל) לגבי רכב חשמלי. אבל בין אם טראמפ יתמוך או יכשיל את הסקטור הזה דבר אחד ברור: הונדה היפנית תייצר מכוניות בארצות הברית עם חומרי גלם אמריקנים, פועלי ייצור אמריקנים ועבור לקוחות אמריקנים – לכן היא לא תושפע ממכסים או מגבלות שעשויים להיות מוטלים על כלי רכב מיובאים.

אנשי הונדה מספרים שהעיצוב החיצוני של דגמי הקונספט החדשים קרוב מאוד לעיצוב הסופי של מכוניות הייצור הסדרתי, ואם זה כך אז אנחנו מדברים על מכוניות ייחודיות ושונות בעלות עיצוב הולם מאוד לא רק לטכנולוגיה החשמלית אלא גם לרמת תחכום גבוהה במיוחד של מערכות הסיוע לנהיגה ושל ממשקי המשתמש ברכב.

בין השאר מדובר על יכולות נהיגה אוטונומית ברמה 3 כלומר יכולת נהיגה עצמונית על כבישים מהירים, ולדברי סטיבן פריי, סגן נשיא לפיתוח בהונדה אמריקה – "הטכנולוגיה המתקדמת יכולה להעריך את סביבתה בדיוק כמו נהג אנושי" ולקבל החלטות קשות במצבים מסובכים.

אנשי הונדה מבטיחים שלמכונית יש מערכת הפעלה ייחודית שפותחה על ידם "בתוך הבית" – ולכן זכתה לשם 'אסימו' על שם סדרת הרובוטים דמויי אדם שהונדה הציגה כבר בסוף שנות ה-80 ופיתחה במהלך השנים. המשמעות – כך לדבריהם, היא שהמכוניות יהיו גדושות במצלמות, חיישנים ו"טכנולוגיות מתקדמות" אחרות שיאפשרו להן "ללמוד ללא הרף על הסביבה ועל הנהג ונוסעיו".

בהונדה מציגים את הקשר בין הנהג למערכת ההפעלה כ"מערכת יחסים" שבה למכונית יהיה "אופי רגשי" שיאפשר לה לזהות מצבים רגשיים שונים אצל הנוסעים והנהג, ואם, למשל, הנהג ייראה מודאג המכונית עשויה "לפתוח איתו בשיחה" כדי להפיג מתח.

אפשר לדבר על הקשר או על ה"השראה" של טסלה אבל זה קצת מיותר. מה שיותר עצוב זה שמכונית הופכת באופן רשמי לחדר משחקים על גלגלים.

תצוגת הטכנולוגיה של הונדה כוללת מערכות היגוי "על-ידי חוט" (כלומר ללא קשר פיזי, אלא רק אלקטרוני, בין ההגה לגלגלים), מערכת בלמים "על-חוטית", ומתלים אדפטיביים.

סדרה 0, אשר כל אחד מדגמיה יקבל שם משלו לקראת ההשקה, מבוססת כולה על אותה פלטפורמה חשמלית והיא תמנה שבעה דגמים, בהם גם רכב גדול עם 7 מושבים שיושק בשנת 2027. שני הדגמים הראשונים, ואולי גם האחרים, יהיו זמינים באירופה בסמוך לאחר ההשקה שלהם בארה"ב.

מבין שני הדגמים הראשונים של סדרה 0 צפוי הקרוסאובר להיות מושק ראשון, והוא כנראה גם יהיה הפחות יקר, ואילו מכונית הסלון תהיה "ספינת הדגל" של הסדרה.

בשני הדגמים תוצע סוללת ניקל-מנגן-קובלט עם תכולת אנרגיה של בין 80-90 קילוואט שעה שתאפשר טווח נסיעה חשמלי של יותר מ-460 קילומטרים בין טעינות, והדגמים הגדולים יותר יקבלו סוללה עם תכולת אנרגיה של 100 קילוואט שעה.

מערכת ההנעה של הגרסה הבסיסית תניע את הגלגלים האחוריים עם כ-240 כוחות סוס והגרסאות היקרות יקבלו הנעה לכל הגלגלים עם הספק כפול. מערכת המתלים האדפטיבית הנ"ל תכלול בקרת יציבות עם "חיישני ג'יירו תלת-ממדיים" שמגיעים איכשהו מן הרובוטים ממשפחת אסימו.

הונדה מזכירה את שיתוף הפעולה שלה עם רשת הטעינה של טסלה ואת העובדה שלמכוניות יהיו (גם) שקעי טעינה בתקן NACS, ומאידך את רשת הטעינה שהיא עצמה מפתחת – Ionna, במסגרת שת"פ עם שבע יצרניות רכב אחרות, ובשורה התחתונה זה אומר שכבר הלקוחות הראשונים של סדרת 0 בארה"ב יוכלו לטעון את כלי הרכב שלהם ב-100,000 עמדות טעינה ציבוריות בשנת 2026.

לקריאה נוספת:

הונדה מתחשמלת ומציגה שלוש טכנולוגיות ייצור חדשות

טסלה ממציאה מחדש את פס הייצור

The post המכוניות החשמליות של הונדה ישברו את כללי המשחק. נכנסות לייצור בשנה הבאה appeared first on TheCar.

המחקר, שכותרתו "נהיגה דינמית משפרת את אורך חיי הסוללה" (Dynamic cycling enhances battery lifetime), התמקד בעובדה שבשונה מאשר בתנאי מעבדה – בחיים האמיתיים רכב חשמלי נוסע נסיעות עירוניות קצרות או בתנועה כבדה, ולחילופין בנסיעות ארוכות על כבישים מהירים.

השורה התחתונה של המחקר היא בשורה טובה מאוד לבעלי רכב חשמלי: אם חשבנו שצריך להתחיל לדאוג לביצועי הסוללה עם תום תקופת האחריות במכוניות בנות 8 או יותר – אפשר להתחיל להירגע גם לגבי מכוניות בנות 10.5-11 שנים, ולמעשה גם הרבה יותר.

החישוב התיאורטי שממנו גוזרות יצרניות הסוללות ויצרניות הרכב את תקופת האחריות שהן מעניקות לסוללות ואת תנאי האחריות מבוסס על בדיקות מעבדה שבהן סוללות נטענות ונפרקות במתח וזרם קבועים במשך מאות ואלפי מחזורי טעינה-פריקה. בדיקות כאלה מבוצעות במהירות רבה, ויצרניות הסוללות משתדלות לנצל אותן כדי ללמוד כיצד לשפר את תוחלת החיים של התאים ותכונות חשובות נוספות.

אלא שהמחקר החדש – שפורסם בתחילת דצמבר במגזין המדעי Nature Energy, מצא שהשיטה הקיימת לא מתאימה לצורך חיזוי תוחלת החיים של סוללות ברכב חשמלי, ובמיוחד בכלי רכב שנעשה בהם שימוש יומיומי.

החוקרים מזכירים שהסוללה היא (עדיין) נקודת התורפה המשמעותית ביותר ברכב חשמלי, וזאת על-אף שהמחיר של סוללות צנח ב-15 השנים האחרונות ביותר מ-90%. גם כיום מהווה מחיר הסוללה כשליש ממחירו הכולל של הרכב, והחשש של משתמשים רבים הוא שהצורך להחליף סוללה ברכב משומש בן 10 עלול לשלוח אותו אל מגרש הגרוטאות.

ברשת נפוצים לא מעט "סיפורי אימה" על בעלי רכב שנדרשו להחליף סוללות במכוניות שעברו את תקופת האחריות בעלות של בין 5,000 ל-16,000 דולר בארה"ב – וזה סכום שאפשר לשלש כאשר מדובר במחירים המופקעים בישראל.

חברת Recurrent האמריקנית, שמנטרת את השימוש ברכב חשמלי של עשרות אלפי המנויים שלה, פרסמה נתונים לפיהם "חרדת החלפת סוללה" ברכב חשמלי מהווה את אחד החסמים מפני אימוץ רכב חשמלי, וזאת למרות שסוללות מחזיקות מעמד לפחות 12 שנים, בממוצע, בתלות באקלים ובאופי השימוש ברכב.

איך זה נבדק?

המחקר החדש נערך במכון מחקר הסוללות SLAC-Stanford, שהוא פרויקט משותף בין מכון Precourt לאנרגיה באוניברסיטת סטנפורד לבין מעבדת המאיץ הלאומית SLAC, ובמהלכו עקבו החוקרים בין השאר אחרי מדדי בריאות סוללה כמו כמות הליתיום בתאים ומצב ההתפרקות של אלקטרודות.

סימונה אונורי, חוקרת בכירה ופרופסור למדעי האנרגיה והנדסה בבית הספר לקיימות של סטנפורד, מסבירה את הגישה החדשה של המחקר הזה: "עד היום לא בדקנו סוללות לרכב חשמלי בדרך הנכונה. להפתעתנו, נהיגה אמיתית, שכוללת האצות תכופות, בלימה רגנרטיבית שטוענת חשמל בסוללה, עצירות בדרך לצרכים שונים שמאפשרות לסוללות "לנוח" – לפעמים למשך שעות בין שימוש לשימוש – מאפשרות לסוללות להחזיק מעמד זמן רב יותר ממה שנמצא עד כה בבדיקות מעבדה סטנדרטיות של התעשייה".

המחקר, שארך שנתיים, בוצע עם ארבעה פרופילי פריקה של סוללה, החל מפריקה קבועה סטנדרטית ועד לפריקה דינמית שמדמה נהיגה בתנאים אמיתיים. צוות המחקר בחן 92 סוללות ליתיום-יון מסחריות ומצא שככל שהפרופילים שיקפו באופן מציאותי יותר את תנאי הנהיגה בפועל – כך עלתה תוחלת החיים של הסוללות.

לתוספת החיים הלא צפויה הזאת תרמו, כך מתארים החוקרים, מספר גורמים. למשל – המחקר מצא מתאם בין תאוצות קצרות וחזקות לבין התדרדרות איטית יותר, והחוקרים טוענים שזה הפתיע אפילו אותם מפני שזאת תוצאה הפוכה להנחות ותיקות של חוקרי סוללות ("כולל צוות המחקר הזה") לפיהן תאוצות חזקות מזיקות לסוללות.

אלכסיס גסלין, אחד משלושת מחברי המחקר ודוקטורנט במדע והנדסה של חומרים ובמדעי המחשב בבית הספר להנדסה של סטנפורד אומר: "תאוצה נמרצת לא מאיצה את הזדקנות הסוללה – אם כבר, זה מאט אותה".

החוקרים בחנו הבדלים בהזדקנות הסוללה כתוצאה של מחזורי פריקה רבים וכאשר הם יצרו לדרך הם הניחו, כמו כל מהנדסי הסוללות, שהזדקנות כתוצאה ממחזורי טעינה ופריקה משמעותית יותר מאשר הזדקנות שנגרמת כתוצאה ממשך הזמן. "ההנחה הזאת נמצאה כנכונה כאשר מדובר בכלי רכב חשמליים מסחריים גדולים כמו ואנים מסחריים ואוטובוסים אשר נמצאים בשימוש אינטנסיבי או בטעינה", אומר גסלין, "אבל אצל בעלי רכב שמשתמשים בו כדי להגיע לעבודה, לאסוף את ילדיהם, ללכת למכולת – מחזורי הטעינה הרבה פחות משמעותיים לבריאות הסוללה מאשר הגיל שלה".

למחקר הזה, כך מסתבר, יש גם משמעויות מעשיות שיכולות להאריך את אורך החיים של רוב הסוללות בכלי רכב חשמליים קיימים. "יצרניות הרכב", אומרים עורכי המחקר, "יכולות לעדכן את תוכנת ניהול הסוללות כדי לנצל את הממצאים החדשים ולמקסם את תוחלת החיים של הסוללה בתנאי נהיגה של העולם האמיתי".

יתרה מכך, מסתבר שהשלכות המחקר חורגות מעבר לתחום הסוללות החשמליות ועשויות להשפיע לא רק על התקני אנרגיה אחרים אלא גם על חומרים והתקנים אחרים שבהם להזדקנות החומר יש משמעויות קריטיות כמו פלסטיק, תאים סולריים וביו-חומרים שונים.

לקריאה נוספת:

יצרנית הרכב הסינית MG מעניקה אחריות לסוללה לכל חיי הרכב החשמלי
זיקר השיקה סוללה לרכב חשמלי עם קצב הטעינה המהיר בעולם
מחירי הסוללות לרכב חשמלי יצנחו ב-26% נוספים תוך כשנה
טווח נסיעה של רכב חשמלי כבר לא מטריד אף אחד: תשכחו מחרדת הטווח

The post סוללות ברכב חשמלי יחזיקו מעמד עד 40% יותר מכפי שהוערך בעבר appeared first on TheCar.

עדכון (31/12): המכוניות נקראו לתיקון גם בישראל.

במסגרת התיקון – שיבוצע על חשבון היצרנית במוסכים מורשים – ייבדק מפעיל המצמד ההידראולי (HCA) ובמידת הצורך גם יוחלף. בנוסף, בכל המכוניות יותקן נתיך ("פיוז") חדש שאמור לצמצם את האפשרות לתקלת התחממות ושריפה.

קיה החלה לבצע את אותה קריאה לתיקון בארה"ב כבר ברבעון האחרון של 2023, וזאת לאחר שלמינהל הבטיחות בדרכים האמריקני נודע על הכשל באמצעות תלונות של בעלי רכב.

אירועי שריפה בדגמי קיה ויונדאי הפכו למגפה שגרמה כבר להחזרה ותיקון של עשרות מיליוני מכוניות, עשרות אלפים מהן גם בישראל. התקלה הנפוצה ביותר בדגמי יונדאי וקיה היא של קצר ביחידת הבקרה האלקטרונית ההידראולית (HECU) שאחראית על מערכת ה-ABS (מניעת נעילת גלגלים בעת בלימה), מערכת בקרת היציבות האלקטרונית ומערכת בקרת המשיכה. יחידת הבקרה האלקטרונית הזאת לא נכבית גם כאשר הרכב כבוי ואם לחות חודרת לתוכה עלול להיווצר קצר חשמלי שכבר גרם למספר שריפות.

גם במקרה הנוכחי נגרמת התקלה בגלל חלודה ("קורוזיה") שנוצרת על אחד המעגלים המודפסים של מחשב בקרת המערכת. בתיאור התקלה שקיה שלחה ללקוחות שלה בצפון אמריקה נכתב שהבעיה נגרמה בגלל ש"המעגל המודפס (PCB) במפעיל המצמד ההידראולי (HCA) עלול להיות מזוהם בנוזל. PCB מזוהם בנוזל עלול להוביל לקצר חשמלי, ובכך להגדיל את הסיכון לשריפה בתא המנוע בזמן נהיגה. שריפה מגבירה את הסיכון לפציעה".

על אף שלקיה לא היה ידוע בשעתו על שריפות (אלא רק על מקרי התכה של מחשבי ניהול כאלה) היא החלה לבצע כבר לפני יותר משנה קריאה לתיקון של כל דגמי קיה נירו ההיברידיות משנות הדגם 2017-2022, ושל כל דגמי קיה נירו ההיברידיות-נטענות משנות הדגם 2018-2022 בצפון אמריקה.

מוקדם יותר השנה החלה קיה לבצע את אותה קריאה גם במדינות נוספות. לא מיותר להזכיר שרק לאחרונה החל אצלנו ביצוע של קריאה לתיקון אחרת – של רכיבים אלקטרוניים של מערכת בקרת היציבות – שאילצה את קיה ויונדאי לזמן מיליוני מכוניות ברחבי העולם.

אם נתקלתם בכשל חשמלי באחד מדגמי יונדאי או קיה – או בכל כשל סדרתי אחר אצל כל יצרן רכב – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

נגמרו המשחקים? פורד תשלם 165 מיליון דולר בגלל ביצוע כושל של ריקול בטיחותי

ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה

תיבות הילוכים פגומות בשברולט, קאדילק ו-GMC עלולות לגרום לתאונות

The post באחור של שנה: קיה מתקנת 600,000 מכוניות באירופה appeared first on TheCar.

בשנת 1978, כאשר אוסאמו סוזוקי מונה לראשונה כנשיא החברה שמרכזה בעיר המאמאצו (כיום גם בשיזואוקה), זאת הייתה חברה קטנה שהפעילה שני מפעלי הרכבה למכוניות ואופנועים, העסיקה פחות מ-4,000 עובדים וייצרה רק כ-248,000 כלי רכב בשנה. קצת יותר משני עשורים לאחר מכן הפכה סוזוקי ליצרנית גלובלית מובילה בתחום המכוניות הקטנות והחסכוניות, עם 15 מפעלי הרכבה בדרום מזרח אסיה, בתת היבשת ההודית ובאירופה וייצור שנתי של כ-3 מיליון מכוניות אשר הבטיח לה (בעבר) מיקום בחמישיה הראשונה של יצרניות רכב מבחינת היקף ייצור.

בסיכום השנה שעברה סוזוקי ייצרה קרוב ל-3.2 מיליון מכוניות שאותן מכרה ביותר מ-200 מדינות – אם כי בימינו נדרשת יצרנית רכב לייצר יותר מ-5 מיליון מכוניות כדי להיות רווחית (אלא אם היא יצרנית פרימיום).

אוסאמו סוזוקי נישא לאחת הבנות של נכדו של מייסד החברה ואומץ על-ידי המשפחה. כמקובל במקרים כאלה ביפן הוא קיבל את שם משפחת אשתו, ולימים הסתבר שזאת הייתה כנראה אחת ה"עסקאות" הטובות ביותר שהמשפחה הזאת ביצעה. לחברת סוזוקי לא היה שמור מקום בהיסטוריה, וככל הנראה שגם לא הייתה לה זכות קיום, לולא הנתיב המיוחד שבו בחר אוסאמו סוזוקי ושיטת הניהול החריגה שלו. אוסאמו סוזוקי הצטרף ליצרנית הרכב בסוף שנות ה-50 וביצע מגוון תפקידי ניהול זוטרים עד שמונה בשנת 1963 לדירקטור ובשנת 1972 למנהל בכיר. כמנכ"ל החברה הוא מונה בשנת 1978 ומאז חוותה סוזוקי מוטור צמיחה עצומה.

סוזוקי שילב שלוש אסטרטגיות שהקדימו את זמנן ואומצו כ-40 שנים מאוחר יותר על-ידי קומץ יצרניות רכב סיניות שמאיימות כעת להפוך מחדש את תעשיית הרכב: ייצור סופר-יעיל, התמקדות בשווקים מתפתחים ובניית כלי רכב קטנים ושימושיים. סגנון הניהול שלו מכונה "מיקרו-ניהול" – כלומר מעורבות אישית של הנהלת החברה בכל תהליכי קבלת ההחלטות, ולו הקטנים ביותר.

נדבך ראשון באסטרטגיה של אוסאמו סוזוקי הוא תכנון ויישום של תהליכי ייצור יעילים מאוד וחסכוניים, שאותם כפתה גם על כל ספקיות המשנה שלה.

נדבך שני הוא תכנון ופיתוח דגמים קטנים וקטנטנים בדגש על חיסכון בחלקים שמהם הם מיוצרים ובעלויות התפעול שלהם. מכוניות סוזוקי נודעות בניצול מיטבי של מרחב הפנים שלהן, משקל קל שמאפשר חיסכון בדלק, מחיר נמוך ורמת אמינות גבוהה. סוזוקי שולטת מזה ארבעה עשורים בפלח השוק של "מכוניות קיי" קטנטנות שאופייניות ליפן ולמספר מדינות בדרום מזרח אסיה, והיא מייצרת מכוניות קטנות גם עבור יצרניות יפניות אחרות.

נדבך שלישי, שמחבר את שני הראשונים, הוא איתור הקהל שזקוק לכלי רכב פשוטים, יעילים וזולים לשימוש. בשעה שכל יצרניות הרכב היפניות האחרות – טויוטה, ניסאן, הונדה, מיצובישי, מאזדה, וסובארו – פנו לשוק האמריקני העשיר וחלקן גם לאירופה – אוסאמו סוזוקי פנה אל תת היבשת ההודית ולכל מדינות דרום מזרח אסיה, וכאשר סין החלה להיפתח בתחילת שנות ה-80 היה בין הראשונים לחבור אל יצרניות מקומיות שם.
ההסכם האסטרטגי החשוב ביותר שאוסאמו סוזוקי הביא היה רכישת נתח בעלות ביצרנית הרכב ההודית 'מארוטי', והפיכת השותפות בין החברות ליצרנית הרכב ששולטת במכירות במדינה עם האוכלוסייה השנייה בהיקפה (כיום הראשונה) בעולם.

על מים סוערים

שיטת הניהול של אוסאמו סוזוקי אפשרה קבלת החלטות מהירה מאוד והייתה חריגה מאוד ביחס לממסדים המורכבים והאיטיים של רוב יצרניות הרכב האחרות. במקרים רבים זה יצר קונפליקטים עם שותפים אסטרטגיים כמו ג'נרל מוטורס ופולקסווגן, ובמקרה השני אף הוביל את שתי החברות לגירושין מכוערים בחסות בית המשפט.

בראיון מפורסם של אוסאמו סוזוקי ל'אוטומוטיב ניוז' הוא אמר בשעתו "ממשלת הודו עדינה מאוד… הם לא מקבלים החלטות, רק מקיימים פגישות… בדיוק כמו ג'נרל מוטורס".

ג'נרל מוטורס נזקקה לסוזוקי כדי ללמוד איך לייצר מכוניות קטנות וזולות ולכן רכשה בכמה שלבים 20% בעלות בחברה היפנית. לשתי החברות היו מספר פרויקטים משותפים ובהם גם מפעל שייצר כלי רכב בארצות הברית, אבל מכוניות בגודל בינוני ומעלה לא היו ה"פורטה" של סוזוקי והיא נטשה את התחום הזה לאחר שאיבדה בו לא מעט משאבים.

בסופו של דבר ג'נרל מוטורס נאלצה למכור את מניותיה בסוזוקי בעקבות המשבר הכלכלי של 2008-2009 שהביא אותה לפשיטת רגל, וכעבור כשנתיים אנשי סוזוקי כרתו תחת זאת ברית לא מוצלחת עם פולקסווגן. ברית זאת שרדה בקושי שנתיים והתפרקה במידה רבה בגלל מאבקי אגו ופער דרמטי במנטליות הניהול של שני הצדדים.

באחרית ימיו כרתה סוזוקי ברית עם טויוטה – שהיא גם הבעלים של דייהטסו – הארכי-יריבה שלה מבית. טויוטה זקוקה לסוזוקי בדיוק מאותה סיבה שהיא הייתה חשובה לג'נרל מוטורס ומאותה סיבה שפולקסווגן חשקה בה: מומחיות בייצור יעיל של מכוניות קטנות וזולות. סוזוקי זקוקה לטויוטה כדי לשרוד תחת מתקפה חסרת תקדים של תעשיית הרכב הסינית.

לקריאה נוספת:

כצפוי: הונדה משתלטת על ניסאן

לא עמד בלחץ: מנכ"ל סטלנטיס, קרלוס טבארס, התפטר

ברח מיפן, מסתתר בלבנון יישפט בצרפת

The post בזכותו: האיש שהמציא מחדש את סוזוקי הלך לעולמו appeared first on TheCar.

מי אתה Seal U DM-i?

יצרנית הרכב הסינית הראשונה שמחוללת זעזוע רציני בשוק הרכב הישראלי בכלל, ובתחום הרכב החשמלי בפרט, היא BYD.

אמת, קדמו לה MG וג'ילי שסדקו במקצת את החששות מפני תוצרת סין בעידן החשמלי – ואף העלו מספר מכובד של כלי רכב על הכבישים שלנו. אבל BYD הסתערה בכל הכוח, והקרוסאובר החשמלי הקומפקטי ATTO 3 שלה הוא הדגם הבודד הנמכר ביותר בישראל. בנוסף, באולמות התצוגה המצטופפים והולכים של BYD נמצאים גם שני קרוסאוברים חשמליים יותר גדולים – 'טאנג' ו-סיל U', ובדרך אלינו נמצאים דגמים חדשים רבים נוספים.

BYD מובילה את המכירות בקטגוריית הרכב החשמלי הטהור בעולם כולו, אבל שורשי חטיבת הרכב שלה קשורים לנקודת ציון היסטורית שאף יצרנית רכב אחרת לא יכולה לקחת ממנה: היא הייתה הראשונה בעולם שייצרה רכב היברידי-נטען בייצור סדרתי, הלא היא F3DM. בנוסף, במקביל לפיתוח ולמכירת דגמים חשמליים טהורים – רוב המכירות של BYD הן של כלי רכב עם מנועי בעירה ומערכות היברידיות אשר הלכו והשתכללו מדור לדור.

ויש גם עניין הרבה יותר חשוב: לאחר שסין השיגה דומיננטיות עולמית בתחום הרכב החשמלי הורתה הממשלה הסינית לתעשיית הרכב שלה לקדם טכנולוגיה היברידית-נטענת – במקביל ועל חשבון ייצור כלי רכב חשמליים טהורים.

יש לכך שתי סיבות והראשונה היא שסין היא מדינה ענקית, ואפילו ביחס לקצב הפיתוח המוטרף שלה בכל תחומי התשתיות והטכנולוגיה – לא קל ולא כלכלי עבורה לפרוש תשתיות טעינה בכל המחוזות המרוחקים שלה.
האזורים המיושבים בסין, בעיקר במזרח ודרום המדינה – כוסו זה מכבר בתשתיות טעינה יעילות, ואחוז החדירה של רכב חשמלי טהור משביע רצון. אבל באזורים פחות מיושבים קשה עד בלתי אפשרי להשתמש ברכב חשמלי, מכאן הצורך בטכנולוגיה היברידית-נטענת.

שנית, על אף צניחה במחירי הסוללות ושיפור עצום בטווחי הנסיעה – לגל השלישי של מאמצים פוטנציאליים של רכב חשמלי קשה עדיין להתגבר על חרדת הטווח.

כבר למדנו שכאשר ממשלת סין מחליטה על תוכנית היא מבצעת אותה ב-100% והמיקוד המחודש של האסטרטגיה הממשלתית מתבטא כעת בזינוק עצום בייצור ובמכירת כלי רכב היברידים-נטענים. כעת – אחרי שלב קצר של בדיקה בשוק המקומי, סין החלה לייצא כמויות של כלי רכב היברידים-נטענים לכל העולם. השאלה היא אם מה שמתאים לסין נחוץ גם במדינה המצומקת שלנו. התשובה שלילית.

מה זה בכלל היברידי-נטען?

מכוניות היברידיות מלוות אותנו מזה כרבע מאה וכבר מיומן הראשון לא היה ברור אם יש היגיון לשאת שתי מערכות הנעה כבדות בתוך מכונית אחת. קיימות מספר טכנולוגיות היברידיות אבל בכל המקרים הרעיון שלהן זהה: להמיר חלק מן האנרגיה שאובדת בעת בלימה לחשמל, לאגור אותו בסוללה קטנה ולהפעיל איתו מנוע חשמלי שמסייע לתאוצות או מניע את הרכב במהירויות נמוכות. החיסרון: תוספת משקל ומורכבות. היתרון: ניצול טוב יותר של האנרגיה שמופקת מהבערת דלק במנוע בעירה מאפשר צריכת דלק נמוכה יותר.

יודגש: מכונית היברידית היא לא מכונית חשמלית מפני שכל האנרגיה שלה מגיעה רק מהבערת בנזין או סולר.

טכנולוגיה היברידית-נטענת מוסיפה להיברידית "הרגילות" את האפשרות לטעון את הסוללה ממקור מתח חיצוני. גודל הסוללה מכתיב את הטווח ה"חשמלי" המקסימלי שבו הרכב מונע רק עם מנוע חשמלי בלי להפעיל את מנוע הבעירה. עד לאחרונה עמד טווח זה על כ-20-70 קילומטרים בלבד.

לטכנולוגיה היברידית-נטענת יש כמה גרסאות – החל משיטה שבה מנוע הבעירה מניע את הגלגלים והמנוע החשמלי רק מסיע לו, ועד למצב שרק המנוע החשמלי מניע את הגלגלים ואילו מנוע הבעירה מתפקד כגנרטור שמייצר חשמל (ע"ע שברולט וולט). בין לבין קיימות שיטות הנעה יותר או פחות מורכבות כמו זאת של מיצובישי עם אאוטלנדר PHEV ועד למספר שיטות שונות ש-BYD פיתחה במהלך השנים.

החיסרון בכל המקרים הוא תוספת משקל ומורכבות אפילו ביחס להיברידיות לא נטענות. היתרון הוא אפשרות להשתמש ברכב לטווחים קצרים יחסית בלי לשרוף בנזין. בשורה תחתונה, למשתמש ברכב לא חשוב איך העסק הזה עובד – אבל מאוד חשוב לו אם הוא מרוויח משהו מזה או לא.

טעינת חשמל באמצעות כבלים היא אירוע מנג'ס, ומחקרים מהעולם הוכיחו שרוב בעלי ההיברידיות הנטענות פשוט לא טורחים להתחבר לעמדות טעינה רק כדי לקבל טווח של 30-40 קילומטרים ולחסוך 2-4 ליטרים של דלק.

בשנתיים האחרונות, לנוכח הדחיפה של ממשלת סין, יצרניות סיניות מציידות מכוניות היברידיות-נטענות בסוללות גדולות יותר שמאפשרות טווח נסיעה "חשמלי" ריאלי של 100-150 קילומטרים, וטווח כולל של 1,300 ואפילו עד קרוב ל-2,000 קילומטרים בין תדלוקים.

אבל יש בעיה, והיא חמורה במיוחד בישראל: מכונית היברידית-נטענת דורשת כפל טיפולים. לא רק שצריך לתחזק את המערכת החשמלית, ואולי גם להחליף או לתקן את הסוללה כעבור כמה שנים (כפי שמדגימה תביעה ייצוגית כנגד מיצובישי), צריך גם לתחזק את מנוע הבעירה ולטפל בו כמו בכל מנוע בעירה.

התוצאה עלולה להיות שהחיסכון – אם בכלל מושג כזה במכונית שכל החיים שלה מגלגלת על הכביש משקל של שתי טונות – תתקזז לאורך השנים עם עלויות טיפולים יקרות.

מנוע, ביצועים

בגרסה ההיברידית-נטענת של Seal U DM-i מבוצעת רוב ההנעה על-ידי מנוע חשמלי שמניע את המנועים הקדמיים בגרסת האבזור הבסיסית, ובגרסה היקרה על-ידי שני מנועים חשמליים שמניעים את ארבעת הגלגלים.
בשני המקרים מוזן המנוע (או המנועים) מסוללה קטנה יחסית עם תכולת אנרגיה של 18.3 קילוואט שעה שמספקת טווח נסיעה מוצהר של בין 60-80 קילומטרים אם יצאתם לדרך עם סוללה טעונה ל-100%.

כאשר הסוללה הקטנה מתחילה להתרוקן, ולפני שהיא מגיעה לרף של כ-30%, מותנע מנוע בנזין ארבעה צילינדרי שמניע גנרטור חשמלי וזה טוען את הסוללה תוך כדי תנועה. לגרסה הבסיסית יש מנוע אטמוספירי ולגרסה היקרה יש מנוע מוגדש טורבו, וכאשר המכונית מגיעה למהירויות שיוט – מעל 70 קמ"ש – מחברת תיבת הילוכים פשוטה את מנוע הבעירה לגלגלים הקדמיים כדי להוסיף להם כוח.

אפשר, אבל נדמה שלא צריך, להעמיס עליכם את נתוני ההספק של המנועים החשמליים ושל מנועי הבעירה. במקרה הזה זה פשוט מבלבל ומטעה: ההשוואה בין המספרים האלה למה שמוכר לנו מכלי רכב חשמלים ולכאלה עם מנועי בעירה פשוט מתעתעת.

מה שיותר חשוב לספר בעקבות ההתרשמות מנהיגה בפועל במכונית הזאת (בגרסת ההנעה הקדמית) זה שכמו בכל פשרה גם כאן מתקבלת תחושה של "לא לכאן ולא לשם": לרכב הזה אין את תחושת המומנט המשכרת של רכב חשמלי, למשל כמו זאת של 'סיל U' החשמלית – ואין לו את תחושת הקשר בין דוושת המצערת למנוע ולגלגלים כמו ברכב עם מנוע בעירה. כאשר רוצים לעקוף, למשל, או לאמץ את המנוע בעליות, לחיצה על המצערת מייצרת הרבה יותר רעש מאשר תאוצה. זה קצת מזכיר נהיגה עם תיבת הילוכים רציפה מלפני 40 שנים.

ננסח את זה גם בדרך אחרת.

את המכונית הזאת בחנו מנקודת המבט של לקוח פוטנציאלי: מי שצריך לכסות מרחקי נסיעה ארוכים ויש לו "חרדת טווח" (אחרת הוא היה קונה רכב חשמלי), אבל מצד שני הוא רוצה לחסוך בהוצאות דלק (אחרת הוא היה קונה רכב עם מנוע בנזין או רכב היברידי רגיל).

באף שלב לא הרגשנו אמנם מחסור אקוטי בכוח אבל בשום שלב לא התקבלה תחושה של רכב חזק במיוחד, גם לא כאשר מנוע הבנזין מחובר לגלגלים ורגל ימין מהדקת את המצערת לריצפה.

טווח, טעינה

יצאנו לדרך עם רכב טעון ומתודלק, במצב ECO כדי לחסוך אנרגיה, ונהגנו בו כמו ברכב היברידי – כלומר במהירויות הנסיעה של כל כלי הרכב מסביב, בלי נוסעים או מטען ברכב, ובמתינות – בלי תאוצות ובלימות מיותרות.

לוח המחוונים איתגר אותנו עם הבטחה לטווח של 1,000 קילומטרים על מד הדלק (בנזין) וזה הסתדר לא רע עם "סובב ישראל" שכלל ביקור בקריית שמונה, מזרח רמת הגולן, וסיבוב הופעות בערד ולאורך ים המלח.
בנסיעה רגועה, כאמור, צנחה תכולת החשמל בסוללה תוך קצת יותר מ-60 קילומטרים ומנוע הבעירה נכנס לפעולה – שקטה למדי יש לציין. מכאן והלאה ממשיכים בכוחה של תחנת הכוח הפרטית שלנו שמפיקה חשמל בתוך הרכב ומספקת אותו למנוע החשמלי.

כמו בחלק מן המכוניות החשמליות – מד רמת האנרגיה הפוטנציאלית (בנזין במקרה הזה) לא מתקשר איתך בליטרים או בקילוואטים אלא ב"קילומטראז' נותר", והסכום הארבע ספרתי העגול הלך וקטן ככל שחלפו הקילומטרים.
נחסוך לכם סיפור ארוך: 768 קילומטרים לאחר שיצאנו לדרך הורה לנו מד הדלק שנותרו לנו כ-70 קילומטרים של נסיעה ואילו מד הסוללה הבטיח כ-23% סוללה. כעבור כ-30 קילומטרים של תנועה זורמת באיטיות נעלם לפתע הטווח הנותר המשוער ומד הסוללה סיפר על 28% – ואז החלה לנקר בנו לראשונה חרדת טווח.

פחות מ-800 קילומטרים לאחר שיצאנו לדרך האירה נורית "תדלק בבקשה" את כל לוח המכשירים, וכאשר משאבת הדלק הרוותה את המיכל היבש במרחק של 810 קילומטרים מנקודת המוצא הסתבר שהרכב סיפק כ-14.5 קילומטרים של נסיעה רגועה לכל ליטר בנזין.

אז נכון, 14.5 קילומטרים לליטר יכול להיחשב לנתון מכובד לרכב ששוקל שתי טונות ומסוגל להסיע משפחה בנוחות – אבל האם זה מצדיק את כל הרעש והצלצולים? המשך ההתרשמות שלנו מוכיח שלא.

עיצוב, מיצוב

אנחנו מכירים היטב את BYD סיל U בגרסתו החשמלית ואף חלקנו לו שבחים כקרוסאובר מרווח ונעים לנסיעה. אין טעם להתעכב כאן על סעיפי העיצוב החיצוני או הפנימי ומי שרוצה את חוות דעתנו יכול לקרוא אותה במבחן לרכב החשמלי. עם זאת – בכל מה שקשור לסעיף המיצוב ממש לא מדובר באותו רכב.

'סיל U' – ולא משנה באיזו גרסה – מתמודד מול קרוסאוברים גדולים יחסית כמוהו, למשל מיצובישי אאוטלנדר או סקודה קודיאק בגרסאות החמישה מושבים שלהם – ככל שאלה משווקות.

בגרסה החשמלית יבחרו מי שבוחרים ברכב חשמלי – ובדרך כלל יש להם עמדת טעינה בחניה הפרטית שלהם או אפשרות להתקין שם אחת כזאת.

הגרסה ההיברידית-נטענת מתמודדת על קהל ונתח שוק ש-BYD לא כל כך נמצאה בו עד היום – חברות וארגונים שמספקים למנהלים שלהם כלי רכב שגומאים קילומטראז' רציני. אחד המתחרים האלה, למשל, יכול להיות טויוטה ראב 4 ההיברידי. במילים אחרות, ל'סיל U' ההיברידי יש מקום תחת השמש מול כלי רכב היברידים ולאו דווקא היברידים-נטענים.

עיצוב פנים, שימושיות

אמרנו, לא נתעכב יותר מידי על דברים שנכונים גם לגבי הגרסה החשמלית אבל חשוב להזכיר ששדה הראיה לאחור מאוד מוגבל בגלל מבנה הדלת האחורית, ושבהיעדר כפתורים פיזיים נגרמת הסחת דעת רבה בעת נהיגה גם כאשר מנסים לבצע פעולות פשוטות.

התפריט לא מספיק אינטואיטיבי או פשוט להפעלה, וההתעסקות בו לא בטוחה.

לטובת מי שמתעצל לקרוא את המבחן על סיל החשמלית נספר שהרכב הזה מרווח מאוד, איכות החומרים והביצוע טובה, המושבים איכותיים ונוחים גם ליושבים מלפנים וגם ליושבים מאחור, ותא המטען סביר מאוד מבחינת הנפח.

התנהגות כביש, נוחות

אם צריך סיבה אחת בולטת שלא לבחור בגרסה ההיברידית-נטענת ולהעדיף את הגרסה החשמלית היא נמצאת כאן, בסעיף התנהגות הכביש.

לרכב הזה יש אמנם סוללה קטנה שחוסכת משקל ביחס לגרסה החשמלית אבל יש לו מנוע בנזין כבד, מיכל דלק וכל המערכות המכאניות והחשמליות האחרות שנדרשות לטובת מנוע הבעירה. התוצאה היא לא רק משקל כבד ותחושה של נהיגה ברכב כבד, אלא גם חלוקת משקל פחות אידאלית שמעמיסה עומס רב על המתלים ודורשת מלאכת הנדסה מורכבת מאוד.

מהנדסי המתלים של BYD לא כיכבו בסעיף הזה ויצרו פשרה לא טובה בין נוחות להתנהגות כביש. בנסיעה עירונית רגועה המתלים מצליחים להתמודד באופן סביר עם מהמורות, בורות ופסי האטה, אבל במהירות קצת יותר גבוהה ניכר שהרכב מתחיל "להתפזר". בשונה מדגמים אחרים – המצב הזה לא משתפר מאוד ככל שהמהירות עולה ונדמה שאפשר לסמוך בעיקר על האחיזה הטובה של הצמיגים – כל עוד שהם חדשים.

ההיגוי קל, מלאכותי וחסר תחושה, וזה עוד לפני שמדברים על מה שמעוללת לו מערכת שמירת הנתיב האקטיבית העצבנית (שעדיף לנתק). שילוב של היגוי קצת נוירוטי עם מתלים חולמניים ומפוזרים לא מספק לנהג את רמת האמון שנדרשת בינו לבין הרכב.

שיכוך ההחזרה של הבולמים לא להיט וזוויות הגלגול של הרכב מודגשות מאוד בגלל מחסור בריסון, ולמרות שאין כמובן בעיה בנהיגה ישרה ואופקית על כבישים מהירים – ברגע שנכנסים לסדרת פניות נדרשת הורדה מודעת של מהירויות נסיעה כדי להימנע ממצבים מביכים, ואפילו מסוכנים. הבלמים מספקים יכולת עצירה טובה אבל הם דביקים ולא לינאריים.

ניחא לו היינו מקבלים תמורה הולמת בסעיף הנוחות – עם מתלי חלום שמגהצים את התלונות שלנו כלפי מע"צ, אבל גם זה לא קורה: התוצאה די קופצנית ורכה מידי, וההיגוי, כאמור, לא עוזר. נדגיש: לא מדובר על "הנאה מנהיגה" או על ניסיונות לעורר את הרכב לחיים, אלא על שמירה על המסלול בלי דרמות מיותרות.

שיכוך רעשים הוא חלק לא נפרד מתחושת הנוחות וכאן נעשתה עבודה טובה, וצודקים אנשי BYD שהמנוע שלהם שקט. בדרך כלל. אלא שכאשר המנוע נדרש לשנס מותניים ולשמור על מהירות לא מופרכת של 120 קמ"ש – מתקבל צליל צורמני שחודר בדרך לא נעימה לתא הנוסעים.

בטיחות, אבזור ומחיר

כבר בגרסת הבסיס של סיל U ההיברידי, שעולה 210,000 שקלים, מתקבלת רמת בטיחות גבוהה כמו בשאר הגרסאות, עם כל מערכות הבטיחות הידועות והמוכרות.
תאורת האווירה ברכב המבחן ריצדה באופן חשוד שמעיד על תקלה, ולא היינו מזכירים את זה (כי זה יכול להיות מאוד נקודתי) אם זה לא היה מזכיר לנו שלכל האלקטרוניקה והאבזור יכול להיות מחיר ברגע שבו מסתיימת אחריות היצרן. ככלל, רשימת האבזור מוצלחת ביחס למחיר.

שורה תחתונה

לא מצאנו שום הצדקה להעדיף את הגרסה ההיברידית-נטענת של סיל U על הגרסה החשמלית, שתיהן שקטות, נוחות, מרווחות ומתפקדות טוב כרכב משפחתי נעים, אבל במקום הכוח הסוחף והנעים לשימוש של הגרסה החשמלית מתקבלת פה חוויית נהיגה כבדה ומנותקת.

לו לכל הפחות הייתה מותקנת כאן סוללה גדולה יותר מסוללת ה-18.3 קילוואט שעה, שהייתה מספקת טווח נסיעה שמאפשר לנער את הכבלים פעם או פעמיים בשבוע – ניחא. אבל אם הדבר היחיד שאפשר לומר לזכות הרכב הזה זה שהוא פותר את "חרדת הטווח" – למה לא לקנות סקודה קודיאק ולסגור עניין?

בסין נדרשים מרחקי נסיעה גדולים. בישראל לא. הרעיון ההיברידי-נטען צריך להיות הרבה יותר מגובש כדי שיצדיק את עצמו כאן.

The post BYD סיל U היברידי-נטען במבחן appeared first on TheCar.

כדי להתאים למשפחת הדגמים האירופאים של BYD ייקרא 'יואן אפ' באירופה BYD Atto 2, והוא יוצג בפעם הראשונה באופן רשמי בפני קהל בתערוכת המכוניות של בריסל שתיפתח ב-10 בינואר.

מכירות של המכונית החדשה יחלו בשווקים האירופיים ברבעון הראשון של 2025 ועל הכוונת שלו נמצא בין השאר גם היורש החשמלי של MG ZS שהיה הדגם החשמלי הפופולרי הראשון בארץ.

מבחינת מיקום בתוך המשפחה מתברג Atto 2 בין Atto 3 לבין 'דולפין', ובשוק שלנו זה עלול לסנדל אותו מאוד מבחינת המחיר. במקרה כזה מה שיישבר אצלנו לא יהיה השוק אלא החסכונות של מי שירצה לקנות אותו.

נדגיש שההגדרה הרשמית של BYD ערב הנחיתה באירופה היא ש"הדגם הקומפקטי החדש מתוכנן להיות הקרוסאובר החשמלי הנגיש ביותר של BYD באירופה", תפרשו את זה איך שאתם מבינים, ונראה שהתקווה היחידה למחיר מפתיע גם אצלנו היא אם BYD ויבואניה יחליטו להפתיע אותנו ולהשיט לכאן אוניות על גבי אוניות של הדגם הזה. לצורך כזה הם יצטרכו לשייף מאוד את המחיר.

להיט מכירות או עוד דגם באולם?

האורך של Atto 2 הוא 431 סנטימטרים, רוחבו 183 סנטימטרים וגובהו 167.5 סנטימטרים, ואורך בסיס הגלגלים שלו 262 סנטימטרים כלומר שהוא קצר ב-14.5 ס"מ, צר ב-4.5 ס"מ וגבוה ב-6 ס"מ מ'אטו 3' ובסיס הגלגלים שלו קצר בעשרה סנטימטרים.

כמו כל המשפחה, גם Atto 2 מבוסס על פלטפורמת 3.0 של החברה ולסולת הלהב שלו יש תכולת אנרגיה של 42.4 קילוואט שעה שאמורה לספק לו טווח יעיל של עד 488-502 קילומטרים בין טעינות (WLTP) בנסיעה עירונית.
היתרון העיקרי של סוללה קטנה – מעבר למחיר כמובן, זה משקל "נמוך" של פחות מ-1.6 טונות, ומי שאחראי להאיץ את המסה הזאת מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 7.9 שניות זה מנוע חשמלי בודד שמספק 174 כוחות סוס ומומנט של כ-30.5 קג"מ לגלגלים הקדמיים.

העיצוב החיצוני מזכיר את האח הגדול והמוכר, במיוחד בגזרת המבט שמשתקף מבעד לפנסי החזית, אבל החלק האחורי מזכיר יותר את 'דולפין'. הוא מתגלגל על חישוקי 17 אינטש שנעולים בצמיגי 215/60.

סביבת הנהג של Atto 2 נשלטת על ידי מסך מרכזי בגודל 12.8 אינטש שכמובן נע על צירו, ומאחורי ההגה מותקן לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 8.8 אינטש.

על הקונסולה המרכזית מוצב בורר הילוכים בדמות גביש קריסטל ליד משטח טעינה אלחוטי, ובשונה מן האח הגדול הפעם הקפידו המעצבים על עיצוב נקי ופשוט, וטוב שכך.

פרויקט Green NCAP בחן את הדגם בתנאי נהיגה מחמירים באירופה ומנתוני המבחן עולה שהטווח הריאלי שלו נע בין 463 קילומטרים בנהיגה עירונית לבין 312 קילומטרים בנהיגה משולבת – בינעירונית ועירונית. הממוצע שהם השיגו היה כ-392 קילומטרים בין טעינות, ולעומת זאת טווח הנסיעה "המעבדתי" של הדגם הזה – לפי תקן WLTP – הוא 502 קילומטרים. אגב, BYD כבר צברה ניסיון מסוים ביצוא של הדגם הזה לדרום אמריקה, שם הוא נקרא YUAN PRO ומצהיר על טווח נסיעה של 380 קילומטרים בין טעינות.

בהמשך השנה הקרובה צפויה להגיע לאירופה, ולישראל, מכונית המיני החשמלית המבטיחה של BYD – "שחף", או "סיגאל", או סיגל, או Seagull, או איך שיבוחאני BYD יחליטו לקרוא לדגם שנועד להתמודד באירופה מול דאצ'יה ספרינג.

לקריאה נוספת:

תבחרו למי אתם רוצים להאמין: BYD לא רוכשת את NIO
יצרנית הרכב BYD עקפה את SAIC והיא מובילה את השוק הסיני
רכב חשמלי: כשאירופה נלחמת בסבסוד הסיני אלה בשורות נהדרות לשוק הישראלי

The post המכונית החשמלית הקטנה של BYD בדרך לאירופה עם מחיר שובר שוק. בארץ היא תשבור חסכונות appeared first on TheCar.

מיצובישי מוטורס, שנמצאת עדיין בבעלות חלקית של ניסאן, תודיע עד לסוף ינואר אם גם היא קופצת על העגלה, וזה לא שיש לה יותר מידי ברירות.

מנכ"לי הונדה, ניסאן ומיצובישי ערכו היום מסיבת עיתונאים משותפת שבה הוכרז המתווה החדש שעליו כתבנו כאן כבר בעבר, וגם ההבטחות שלהם – לגבי זה שיש להן "פוטנציאל להיות חברה מובילה ברמה עולמית בתחום הניידות החדשה", היו צפויות למרות שלא בטוח שהחברות יעמדו בהן.

במשך עשרות שנים הייתה ניסאן יצרנית הרכב השנייה בגודלה ביפן אבל בשנים האחרונות היא מדשדשת לנוכח כשלי ניהול ויחסים מעורערים בתוך הברית שלה עם רנו ומיצובישי. זה אפשר להונדה לעקוף אותה ולהיות יצרנית הרכב היפנית השנייה בגודלה לא רק במכירות אלא גם ברווחים. מנהלי ניסאן מבינים שלנוכח התחרות הגוברת מסין והפיגור של החברה בתחום הרכב החשמלי אין לה יותר מידי ברירות, וגם בהונדה מבינים שמה שהיה לא יהיה: תעשיית הרכב משתנה במהירות ומי שלא יתאים את עצמו למציאות החדשה יישאר רק כהערה על דפי ההיסטוריה.

שתי החברות מתכננות להדק ולסכם ביניהן את פרטי המתווה עד לחודש יוני הקרוב ולהקים את חברת הרכב המשותפת עד לאוגוסט 2026. בטווחי זמנים כאלה שתיהן יגלו עוד הרבה מאוד הפתעות מן הכיוון הסיני, שכן חברות סיניות פועלות בקצב אחר לחלוטין והרבה יותר מהיר.

כפי שהערכנו כאן בעבר, הונדה צפויה למנות את רוב הדירקטורים ואת נשיא החברה החדשה בעוד שהיחס הסופי של אחוזי הבעלות בחברה ייקבע בעתיד לפי ערך המניות של החברות שנמחקות. עדיין לא הוחלט מה יהיה השם של החברה החדשה והיכן ימוקם המטה שלה, אבל השם 'סטלנטיס' כבר תפוס.

צחוק בצד, הונדה וניסאן חייבות לתת גז על פיתוח מהיר של רכב חשמלי, פלטפורמות מתקדמות, אלקטרוניקה ובעיקר הרבה מאוד תוכנה, ואם הן יתחילו לזוז רק בשנת 2026 הן יגלו שיצרניות אחרות כבר עשו שני סיבובים סביב כדור הארץ בתחומים האלה.

הנקודה הישראלית

למיזוג הצפוי בין הונדה לניסאן לא צפויה השפעה גדולה בשוק הישראלי גם מפני שהוא צפוי להתקיים באופן מעשי רק בשלהי שנת 2026 – ועד אז יקרו הרבה דברים – ובעיקר מפני שהונדה מזמן איבדה עניין בשוק שלנו וניסאן מאכילה חלק מן הלקוחות שלה בהרבה קש.

בסיכום 11 החודשים הראשונים של השנה הנוכחית העלתה ניסאן על כבישי ישראל פחות מ-3,600 מכוניות והיא מדורגת במקום ה-20 בטבלת המסירות. הונדה מסרה אצלנו רק 384 מכוניות ב-11 חודשים והיא מדורגת במקום ה-47 בטבלה. בשוק רכב עם 75 מותגים כיום, ומותגים נוספים עד לשנת 2026 – לניסאן והונדה לא יהיה קל להתמודד.

ככל שעסקת המיזוג תצא לפועל לא סביר שיהיו שינויים בייצוג של המותגים השונים בארץ למרות שאי אפשר לפסול לגמרי אפשרות כזאת. לשתי החברות יש עניין לשמר את המותגים עצמם והם יוסיפו לקיים מערכות הפצה ושיווק נפרדות. הקשרים של חברת מאיר במסדרונות הונדה – ככל שהם עדיין טובים – יכולים לסייע לה אם אנשי ניסאן יחליטו לבצע שינוי במערך ההפצה הישראלי אבל בהיסטוריה הישראלית לא קרה שמותג יפני החליף ידיים בניגוד לרצון של הנציג הישראלי. זאת פשוט לא דרכם של יפנים. היו מצבים שבהם זיכיונות של מותגים יפנים החליפו ידיים – למשל דייהטסו עוד בשנות ה-90 וסובארו לאחר שחברת היבוא עברה מהפכים, אבל אף זיכיון לא נלקח בכוח.

איך אומרים הונדה בצרפתית?

בתוך כדי החיבוקים והקידות בין השחקניות היפניות אסור לשכוח שאחת מבעלות המניות הגדולות ביותר בניסאן היא רנו, אשר אמנם נאלצה למכור לא מעט מניות ניסאן אבל עדיין נותרה בעלת דעה בכל העניין. במקור רנו החזיקה ב-43% בניסאן וניסאן החזיקה 15% ברנו אבל רנו העבירה 28% ממניות ניסאן לנאמנות לצורך מכירה כך שהיא מחזיקה בפועל רק ב-15% מניסאן.

ניסאן, לעומת זאת, מחזיקה בגרעין השליטה במיצובישי וב-34% מן הבעלות בה, אולם היא תמכור את כל האחזקות האלה ולא רק שליש מהן, כפי שתוכנן תחילה.

אנשי רנו, שמן הסתם עודכנו מבעוד מועד במגעים בין הונדה לניסאן, פרסמה הצהרה לפיה "כבעלת המניות העיקרית של ניסאן קבוצת רנו תשקול את כל האפשרויות בהתבסס על טובת הקבוצה ובעלי העניין שלה. קבוצת רנו ממשיכה להוציא לפועל את האסטרטגיה שלה ולבצע פרויקטים שיוצרים ערך לקבוצה, בהם גם פרויקטים שכבר הושקו במסגרת הברית" (והכוונה כמובן לברית רנו-ניסאן-מיצובישי).
בהקשר הזה אמר מנכ"ל הונדה במסיבת העיתונאים שגם לאחר פרסום מתווה ההתקשרות בין החברות כל אחת מהן תוכל להמשיך את ההתקשרויות הקיימות שלה – הונדה עם ג'נרל מוטורס וניסאן עם רנו.

שלושה יהלומים

סימן השאלה היחיד במסיבת העיתונאים שנערכה היום הוא מדוע החליטו אנשי מיצובישי לשחק אותה כאילו שכל העניין הזה לא לגמרי נוגע להם. מנכ"ל מיצובישי, טקאו קאטו, אמר שהחברה "תבחן את חברת האחזקות ואולי תצטרף", אבל ברקע בטח נשמעו כחכוחי גרון או הבלעת צחוק מפני שמיצובישי כבר מזמן לא מצליחה להתגלגל בעצמה על הגלגלים שלה.

"אנחנו רואים בזה מהלך חיובי", סיכם קאטו הזקן, "קשה מאוד להרשות לעצמנו את כל ההשקעה והמשאבים ההנדסיים לבד".

לקריאה נוספת:

הנה זה בא: ההשתלטות של הונדה על ניסאן מעלה הילוך

האם ברית ניסאן-הונדה מסמנת את תחילת עידן האיחודים והרכישות בתעשיית הרכב היפנית?

The post כצפוי: הונדה משתלטת על ניסאן appeared first on TheCar.

בהודעה שפרסמה הנציבות בסוף השבוע נכתב ש"בעקבות דיאלוג עם הנציבות האירופית ורשות שיתוף הפעולה להגנת הצרכן (CPC) התחייבה יצרנית הרכב סטלנטיס להרחיב אל כל שטח האיחוד האירופאי את הפיצוי לקורבנות בעיות שקשורות למיכלי AdBlue ברכבי דיזל שיוצרו על ידי סטלנטיס בין ינואר 2014 לאוגוסט 2020. בעיה זאת הובילה לתיקונים יקרים עבור מאות אלפי בעלי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל".

חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים שמדינת ישראל עדיין לא חברה באיחוד האירופאי וכנראה שגם לא תהיה שם בעתיד הנראה לעין, ולמרות זאת מדובר בבשורה חשובה גם עבור אלפי נפגעים בישראל. זאת מפני שקבלת האחריות משפרת את סיכויי ההצלחה של תביעה ייצוגית שמתנהלת כנגד היצרניות בארץ בימים אלה.

מי שהניע את התהליך באירופה, עוד בחודש יולי 2023, היו איגודי צרכנים באיטליה ובספרד שפנו אל ארגון הצרכנים האירופי (BEUC). האיגוד האירופאי דרש מרשות התחרות בנציבות האירופאית לפתוח בחקירה בנושא.

סדק ראשון בחומה של סטלנטיס נבקע באיטליה בספטמבר 2023 כאשר ארגוני הצרכנים האיטלקים אספו פרטים של כ-5,000 נפגעים ואימו עליה בתביעה ייצוגית. במקביל הם שלחו התראה כלל אירופאית לשאר ארגוני הצרכנים.

זה הוביל את רשות התחרות האיטלקית (AGCM) לפתוח בחקירת הנושא, ובסופו של דבר השיגה הרשות הזאת מסטלנטיס שורת צעדי פיצוי לטובת הצרכנים באיטליה. אלא שלמרבה הצער והמבוכה – מנהלי סטלנטיס לא לקחו אחריות על אותם כשלים סדרתיים בשאר מדינות אירופה או בישראל, וזה גרם לארגוני צרכנים אחרים, למשל בבלגיה, לפנות אל רשויות הצרכנות בנציבות האירופאית בדרישה לפעול כנגדה.

כאמור, בעקבות החקירה של ה-CPC, ומשא ומתן שהתנהל מול סטלנטיס, הודיעה ביום שישי האחרון יצרנית הרכב שהיא לוקחת סוף סוף אחריות לכשלים. אנשי הנציבות הודיעו שרשות הגנת הצרכן שלהם "תעקוב כעת באופן פעיל אחר האופן שבו סטלנטיס מיישמת את התחייבויותיה. אם סטלנטיס לא תעשה זאת במסגרת הזמן המוסכמת עשויות רשויות הגנת הצרכן הלאומיות לנקוט בצעדים שיבטיחו ציות".

מייקל מקגראת' (נא לשבת טוב כשתשמעו את התואר שלו), נציב הדמוקרטיה, הצדק, שלטון החוק והגנת הצרכן בנציבות האירופאית – מצוטט בהודעת הנציבות כאומר ש"לצרכנים מגיע פיצוי הולם על הנזק שנגרם להם, בכל מקום שבו הם נמצאים באיחוד האירופי. אני מברך על הסיום החיובי של הדיאלוג שלנו עם סטלנטיס, אשר יסייע לנפגעים לקבל תיקון הולם. זאת דוגמה נוספת ליתרונות הקונקרטיים של שיתוף הפעולה שלנו בתחום המדיניות הצרכנית ומעבר לו. על ידי עבודה משותפת אנחנו יכולים להשיג תוצאות טובות יותר עבור… 450 מיליון הצרכנים שלנו באיחוד האירופי".

החזר כספי והארכת אחריות

ההסדר החדש חל מעתה על כל מדינות האיחוד האירופאי, ובמסגרתו התחייבה סטלנטיס להשיב כסף לכל הלקוחות שנאלצו לשלם מכיסם לתיקון התקלות, ובכלל זה עבור החלפת מכלי אוריאה.

סטלנטיס תפצה את כל בעלי הרכב שמכוניותיהם יוצרו בין ינואר 2014 לאוגוסט 2020 ובנוסף לכך גם תאריך את האחריות לכל המכוניות ל-8 שנים ממועד הייצור שלהן – כלומר עד ל-31 באוגוסט 2028 למכוניות שיוצרו בשנת 2020.

סטלנטיס עדיין לא פרסמה באופן רשמי את תוכנית הפיצויים ואת אופן הגשת הדרישות, אבל כחלק מן ההסדר היא התחיבה להקים עד לאמצע חודש ינואר פלטפורמה אינטרנטית שבה יוכלו כל בעלי הרכב לבדוק מה מגיע להם בהתאם להסדר וכיצד לממש את זכויותיהם.

בינתיים פרסמה הנציבות את עיקרי הסיכום בין הצדדים ועולה מכך שתינתן "הרחבת אחריות למותגי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל ובמסגרתה תשלם היצרנית תמורת עלות החלקים, בהתאם לגיל ולקילומטראז' של הרכב, למשך 8 שנים ממועד הייצור של כל רכב רלוונטי".

עוד נכתב שבמכוניות בנות עד 5 שנים עם פחות מ-150,000 קילומטרים סטלנטיס תכסה 100% מעלויות החלקים. במכוניות בנות 5 עד 8 שנים היצרניות יכסו בין 30% ל 90% ממחירי החלקים בהתאם לקילומטראז' וכן כ-30 אירו תמורת עלויות העבודה. סכום זה אמור לייצג כ-20% מעלות העבודה הממוצעת.

בכלי רכב שמתמודדים עם מקרים חוזרים, כלומר שאותה מערכת כבר תוקנה בהם בעבר, סטלנטיס תשלם 100% מעלויות החלקים וגם 100% מעלות העבודה, אך זאת בתנאי שלקוחות פנו למוסך מורשה להחלפה שנייה של מיכל אוריאה במהלך 50,000 קילומטרים או 24 חודשים ממועד ההחלפה הקודמת שבוצעה במוסך מורשה.

בנוסף, היצרנית תפצה בסכום חד פעמי "צרכנים שקיבלו החזרים פחות נוחים מאז 1 בינואר 2021" וגם תארגן הדרכות לעובדי רשת ההפצה והשירות של החברה, "כדי להבטיח שהצרכנים יקבלו מידע הולם לגבי הכיסויים שזמינים להם". סטלנטיס התחייבה גם להשיק "פלטפורמה ייעודית לפיצוי רטרואקטיבי של צרכנים מושפעים שכבר קיבלו החזרים בעבר, לצורך חישוב זכויות הפיצוי הנוספות שלהם".

ארגוני צרכנים באירופה פרסמו הודעות מהן עולה ש"יצרניות הרכב הכירו באופן ברור בקיומן של בעיות ייצור מהותיות וחתמו על התחייבויות רשמיות בפני רשות ההגבלים העסקיים כדי להימנע מן הסיכון של סנקציות בגין שיטות מסחריות לא הוגנות", אבל עדיין לא ברור אם ההסדר החדש יהיה סוף פסוק מבחינת הנפגעים עצמם.

הערכה לא רשמית של ארגוני הצרכנים היא שבמכונית בת שש שנים שעברה 45,000 קילומטרים ביום שבו הוחלף מיכל האוריאה יקבל בעל הרכב החזר של 80% מעלות חלקי החילוף ועוד 30 אירו כהחזר עבור עבודת מוסך – אם זאת בוצעה החל ב-13 בפברואר 2023 והלאה (עד 31 באוגוסט 2028). בכלי רכב שהחלפת המיכל בוצעה בהם בין ה-1 בינואר 2021 ועד ל-12 בפברואר 2023 צפוי ההחזר להגיע לעד 230 אירו. יודגש שאלה נתונים לא רשמיים שלא בהכרח רלוונטיים לישראל.

לא מיותר להזכיר שבשעה שבאירופה לקוחות נדרשו לשלם כ-1,000 אירו בממוצע לתיקון הכשל והחלפת מיכל אוריאה – בישראל, כמו בישראל, ההתעללות הכספית בחלק מן הלקוחות עלתה להם הרבה יותר כסף.

המשמעות המעשית של ההסדר באירופה היא שחלק מבעלי הרכב אכן יקבלו פיצוי סביר שישיב להם נתח נכבד מן ההוצאות שנגרמו להם – וזה בוודאי הישג מאוד חשוב, אבל בעלי רכב ותיק יותר או כאלה שנאלצו לתקן את המערכת הפגומה במוסכים שאינם מורשי יצרן – יקבלו פיצוי חלקי בלבד, אם בכלל.

בשורה תחתונה – למרות שסטלנטיס לקחה אחריות על תקלת הנדסה או ייצור שלא קשורה לאופי הנהיגה או תחזוקת הרכב – אלפי לקוחות שלה זוכים רק לפיצוי חלקי או אפילו זעום. צריך לקוות שההסדר שיושג עבור הנפגעים בישראל יהיה נדיב יותר, אחרת זה מייתר את כל ההליך המשפטי.

תזכורת: מה השתבש?

AdBlue הוא השם המסחרי של תמיסת אוריאה שמאפשרת את התפקוד של מערכת SCR (מערכת הפחתה קטליטית סלקטיבית) במנועי דיזל במטרה לצמצם את פליטות תחמוצות החנקן, כדי לעמוד בתקני זיהן האוויר 'אירו 6'.

במערכות האוריאה שהונדסו, יוצרו והורכבו על-ידי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל יש מספר תקלות. השתיים העיקריות נוגעות למערכת האלקטרונית שמנתבת אוריאה ממיכל האגירה אל הממיר הקטליטי וכן לתקלה במזרקי האוריאה. התקלות מוכרות במכוניות שיוצרו מינואר 2014 ועד אוגוסט 2020.

כאשר מתרחשת תקלה מודיע מחשב הרכב לנהג שנותרו לו עוד כ-1,500 קילומטרים של נסיעה עד להשבתת המנוע, או שמופיעה התראה כללית ל"תקלת מנוע: תיקון רכב". בסופו של דבר משבית מחשב הרכב את המנוע ולא מאפשר המשך נסיעה.

פתרון הבעיה כרוך במקרים רבים בהחלפת מיכל האוריאה כולו, ובמערכת TheCar התקבלו לא מעט תלונות של בעלי רכב שטוענים שהם נאלצו להחליף יותר מאשר מיכל אחד – בעלות כספית ניכרת.

תקדים חשוב מאוד

להסכם עם סטלנטיס יש משמעויות חשובות שחורגות הרבה מעבר לתקלה הספציפית הזאת. במבחן התוצאה, פעולתם הנמרצת של ארגוני צרכנים ושל רשויות תחרות מדינתיות באירופה גרמה לתאגיד ענק "לעשות את הדבר הנכון", לקחת אחריות ולפצות את הלקוחות שלו, שנפגעו. שאלת מיליון האירו כעת היא אם אותם ארגונים יצליחו לשחזר את ההישג הזה גם בקשר לתקלות רחבות היקף אחרות בתחום הרכב.

שתי התקלות הראשונות שראויות לטיפול דומה ולפתרון הוגן עבור הצרכנים הן פרשת מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים מתוצרת רנו וניסאן, ופרשת מנועי "פיורטק" המתפגרים של פיג'ו, סיטרואן ואופל. בשני המקרים האלה נגרמו לצרכנים נזקים כלכליים גדולים עוד יותר מאשר לנפגעי כשל האוריאה.

אז מה לעשות כעת?

לא מיותר להזכיר שכבר בחודש ספטמבר 2022 הבטיחו לנו אנשי דוד לובינסקי, יבואני פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל לישראל, שהחברה לקחה אחריות על הכשל ושהיא מטפלת בלקוחות שנפגעו. הבטחות לחוד, אל מערכת TheCar מוסיפות לזרום פניות רבות בכל חודש של נפגעים ותיקים וחדשים שלא זוכים למענה מן היבואנית, וזאת בתואנות מתואנות שונות.

במקביל מוסיפה להתנהל התביעה הייצוגית שהוגשה בישראל וככל הידוע לנו סרבו נציגי סטלנטיס להגיע לפשרה עם עורכי הדין שהגישו אותה.

הדיון הבא בהליך הזה נקבע ל-26 בפברואר בשעה 09:00, אבל עם ובלי קשר אליו יכולים נציגי סטלנטיס לחסוך לעצמם מבוכה אם יפעילו אצלנו את התוכנית האירופאית עוד לפני המועד הזה. סביר להניח שההסדר האירופאי יהיה המינימום שבמינימום שיבוצע בישראל, וזאת בתקווה שהיועצת המשפטית לממשלה לא תאשר הסדר פשרה פחות מועיל לבעלי הרכב.

לכן, ההמלצה שלנו לכל ישראל בעל פיג'ו, סיטרואן DS או אופל – בהווה או בעבר – שנפגע כלכלית מכשל במערכת האוריאה היא להשיג את העתקי החשבוניות לתיקונים שהוא ביצע, ולשלוח אותם בצרוף מכתב דרישה קצר ומנומס למחלקת השירות של דוד לובינסקי, יבואני פיג'ו-סיטרואן לישראל.

במקביל אפשר לשלוח את העתק המכתב גם אלינו, אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

פיג'ו וסיטרואן: אלפים נפגעו מכשל סדרתי במערכת האוריאה
פיג'ו-סיטרואן לקחה אחריות על כשל האוריאה אבל שכחה לספר על זה ללקוחות
הכשל במערכת האוריאה של פיג'ו וסיטרואן מתפשט באירופה וזה עשוי לקדם פתרון למחלה של המכוניות האלה בישראל

כשל האוריאה: פיג'ו-סיטרואן-אופל פיצתה באיטליה ונתבעת בבלגיה. ישראלים משלמים כמו גדולים

The post ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה appeared first on TheCar.

בקשת האישור הוגשה על-ידי עו"ד גולן נפתלי ונטען בה ש'יוניון מוטורס' מטעה צרכנים וגורמת להם לנזקים. אלא שבאופן תמוה למדי מוגדרת קבוצת הנפגעים כ"כל מי שהוטעה (על ידי היבואנית) בעניין מעמדו של רכב מתוצרת טויוטה שיובא ונמכר בישראל שלא באמצעותה" – וזאת בלי לפרט מי שייך לקבוצה הזאת או אפילו להציג מספר מבוסס של נפגעים לכאורה.

לדברי התובעים, בהתאם לסעיף 49 ב'חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב' חייבת היבואנית הרשמית "לממש את האחריות שנותן יצרן הרכב לכל רכב מהתוצרת שאותה הוא מייבא".

כבר בפתח הדברים מזכיר עו"ד נפתלי את ההליך המשפטי שניהלו מספר יבואנים ישירים (בהם גם יוניון מוטורס) כנגד משרד התחבורה בבית המשפט לעניינים מנהליים החל משנת 1999. היבואנים ניסו לתקוף את החובה החוקית הזאת אך הפסידו גם באותה ערכאה וגם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. הפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון, כך נטען בבקשת האישור, קובעת שהמחוקק התכוון "לאפשר לרכבים שמגיעים לארץ שלא באמצעות היבואן הישיר את מימוש האחריות שניתנה להם בארץ שבה נרכשו", וזאת לטובת "קידום התחרות בענף ייבוא הרכב ונטרול היתרון התחרותי המוקנה ליבואנים ישירים".

הבולמים מזועזעים

כאמור, מגיש התובענה רכש טויוטה יאריס קרוס מיבואן מקביל. על-פי הנטען בבקשת האישור כעבור קצת פחות משנה (חלק מן התאריכים בבקשה ככל הנראה שגוים) הוא חש שקיים כשל בבולמי הזעזועים האחוריים של הרכב. לדבריו, כאשר פנה אל סוכנות משנה של טויוטה כדי לממש את אחריות היצרן נטען בפניו שמכיוון שהרכב לא יובא על-ידי יוניון מוטורס הוא לא יקבל תיקון על-חשבון היצרנית.

בשונה מלא מעט בקשות אישור שמובאות על-ידינו כאן – נדמה שבבקשה הספציפית הזאת יש הרבה "חורים" שעשויים או עלולים (תלוי בעיני מי) להפיל אותה כבר בשלבים מוקדמים.

עם זאת, לא מן הנמנע שעצם פתיחת ההליך תציף עדויות למקרים אחרים שעשויים לבסס את הטענות שנטענות – לכן חשוב להעלות אותן כאן ולבחון – באמצעות תגובות שנקבל מבעלי רכב מיבוא מקביל – האם יש בה ממש.
"חור" ראשון הוא שהבקשה כולה נסמכת על מקרה בודד אשר התרחש ככל הנראה בסוכנות משנה של טויוטה, וכל התיעוד שצורף לבקשה נשען על שלוש הקלטות קצרות של שיחות טלפוניות עם נציגים אשר לא בהכרח מבינים או מכירים את נהלי החברה.

אם לא די בכך – בעוד שבתביעה עצמה נטען שהתקלה שכביכול צריכה להיות מכוסה על-ידי האחריות היא ב"בולמי הזעזועים", בהקלטת השיחה עם נציגת המוסך מדבר איתה התובע על תקלה של מיסב, "לאגר".

החולשה העיקרית היא שאין עדות לכך שהתובע עשה מאמץ סביר לפנות אל גורמים בעלי סמכות בחברה, למשל באמצעות פניה בכתב אל יוניון מוטורס עצמה, או לפתור בעיה אמיתית ברכב שלו בדרכים מקובלות. לא נרחיק לכת עד כדי טענה כאילו שמדובר בהקלטת מכוונות של שיחות עם עובדים זוטרים שנועדו לביים מהומה על לא מאומה, אבל גם לא נכחיש שהתחושה הזאת מרחפת ברקע.

העובדה היא שבסופו של דבר התובע בחר שלא לתקן את התקלה הנטענת. יתרה מכך: הוא אף לא צרף לתביעה הוכחה שברכב קיימת תקלה שחייבת להיות מכוסה במסגרת אחריות היצרן.

בהיעדר חוות דעת אובייקטיבית תיתכן למשל אפשרות שהתקלה המתוארת נגרמה בגלל בלאי, ובמקרה כזה התיקון לא מכוסה על-ידי אחריות היצרן גם לו היה מדובר במכונית של מנכ"ל יוניון מוטורס בכבודו ובעצמו.
"חור" נוסף (ולא אחרון) הוא צירוף של תמלול של שיחה אחרת שביצע לכאורה היבואן המקביל שייבא את המכונית עבור התובע. גם מן השיחה האחרת עולה לכאורה תמונה של סירוב של סוכנות משנה (וגם כאן השיחה היא עם עובדת זוטרה) לתקן רכב מיבוא מקביל במסגרת אחריות היצרן.

ומדוע הקלטה כזאת היא יותר "חור" מאשר "הוכחה למגמה"? מפני שההקלטה האחרת בוצעה לכאורה בשנת 2019 וצריך להניח שהיבואן המקביל ייבא מכוניות מתוצרת טויוטה בין 2019 ל-2024. אם במשך יותר מ-4 שנים לא תועדו מקרים נוספים על-ידי מי שיש לו לכאורה עניין לגרום ליוניון מוטורס לממש את אחריות היצרנית – זה מחליש במידה רבה את הטענות.

בעלי רכב מיבוא מקביל – השמיעו קול

החלק המשעשע בבקשת האישור הוא הניסיון להגדיר את היקף קבוצת הנפגעים באמצעות קביעה משונה לפיה כ-4% מכלי הרכב מתוצרת טויוטה שנמכרו בישראל יובאו ביבוא מקביל. מדוע 4% ולא 6% מדוע לא 10% או 2%? למנסח הבקשה פתרונים.

מגיש הבקשה היה אמור לבסס נתון כזה על חוות דעת מקצועית כלשהי, וזה לא ניכר מנוסח הבקשה. הוא גם יכול היה לעשות פעולה הרבה יותר פשוטה ואפקטיבית: לפנות אל משרד התחבורה ולקבל נתונים מדויקים אודות מספר המכוניות מתוצרת טויוטה שיובאו ארצה שלא על-ידי יוניון מוטורס. לו היה טורח לעשות כך הוא היה מקבל גם מספר מדויק וגם אסמכתא רשמית.

מה שעוד יותר מגוחך זה שבין אם מדובר ב-1,000 כלי רכב שיובאו ביבוא מקביל או 300 או 10,000 או ב-10% – אין לכך שום משמעות. כל עוד שאף אחד מבעלי הרכב האלה לא התלונן על כך שפנה לקבל תיקונים במסגרת אחריות היצרן וסורב – אין בכלל על מה להתלונן. לעומת זאת – אם ישנם 100 או 1,000 נפגעים כאלה זה כבר יכול להגדיר בעיה וגם את קבוצת הנפגעים ממנה.

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט לאשר את הבקשה כתובענה ייצוגית ולהורות ליבואנית טויוטה להשיב לכל בעלי הרכב הרלוונטיים כל סכום כסף ששולם תמורת תיקון שהם ביצעו על חשבונם למרות שהוא היה אמור להיות מכוסה באחריות יצרן.

זאת יכולה להיות דרישה הגיונית וסבירה אם באמת יש נפגעים ואם יש דרך לאפיין אותם, אלא שמיד לאחר הבקשה הזאת מעלה בא כוח התובע את ההערכה ש"יהא זה קשה עד בלתי אפשרי לאתר את כל חברי הקבוצה".

התוספת המתבקשת שלנו היא שגם אם אפשר לאתר בעלים של כלי רכב שיובאו ביבוא אישי ונאלצו לשלם מכיסם על תיקונים שלדעתם היו צריכים להיות מבוצעים במסגרת אחריות היצרן – לא קל לקבוע מנגנון שיבחין בין תקלות שבאמת מכוסות על-ידי האחריות לבין כאלה שלא.

שורה תחתונה

ההימור שלנו הוא שהתובענה הייצוגית הזאת לא תעלה לשלב הבתים ובטח שלא לשלב הגמר, אבל זה לא אומר שהיא לא מרימה דגל.
לכן – אם רכשתם רכב שיובא ביבוא מקביל או אישי ולא קיבלתם מן היבואנית הרשמית תיקון במסגרת אחריות היצרן (כל יצרן, לאו דווקא טויוטה) – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

תגובת יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה לישראל: "יוניון מוטורס עומדת בכל דרישות החוק ועד היום תיקנה תחת אחריות יצרן אלפי רכבים בייבוא מקביל וכך נמשיך לעשות".

לקריאה נוספת:

מקבלת אחריות: יבואנית בלעדית חייבת לטפל ברכב מייבוא מקביל ואישי

עשר שנים למהפכת יבוא הרכב הכושלת של ישראל כץ

האם יבואנית טויוטה גבתה תשלום כפול על אחריות לסוללות לרכב היברידי?

The post האם יבואנית טויוטה פוגעת ביבוא מקביל על-ידי אי-כיבוד אחריות יצרן? appeared first on TheCar.

אם גם לכם נדמה שכל המכוניות בעולם מתחילות להיראות אותו דבר, ולכל הפחות "משונות באותה מידה" ובוודאי חסרות אישיות – כנראה שאתם לא לבד. כאשר עשרות יצרניות רכב סיניות חדשות מחפשות מקום תחת השמש ויצרניות ותיקות מנפחות את כל הדגמים שלהן כדי שיתאימו לאופנת "רכרבי השטח" העכשווית – די קשה לבדל מותג רכב וליצור אליו חיבור רגשי.

בשש השנים שחלפו מאז ש'קופרה' נולדה מתוך סיאט היא הביאה לעולם בעיקר דגמים שהיו מבוססים על העיצוב של דגמי סיאט כמו 'ליאון' ו'אטקה', וגם כמה דגמים ייחודיים כמו 'פורמנטור', 'טבסקאן' ולאחרונה גם 'טרהמאר'.

אלא שלדברי גריפיתס, – "הדור הבא של דגמי קופרה יכלול "דגמים אייקוניים" שלא נופלים לתוך הקטגוריות המוכרות לנו כעת. גריפיתס מודה אמנם שקופרה "עברה בכוונה לרכבי שטח וקרוסאוברים כי שם נמצא השוק וזה מה שהלקוחות מחפשים", אבל מסביר גם שהמותג חייב להגדיל את נפח המכירות "ולהרוויח כסף כדי לממן את כל ההשקעות שאנחנו צריכים לעשות".

לא בטוח אם זאת הסחת דעת או דווקא רעיון מבוסס אהל גריפיתס אמר ל'אוטוקאר' שהוא "מאתגר את הצוות" שלו ואפילו "מסתכל על מכונית באגי בסגנון שטח" שתהיה, לדבריו, "דגם חשמלי וכייפי שיהיה "משנה משחק" אמיתי, מאוד אמוציונלי, שיכול לעבוד גם בעיר. אני לא מדבר על מכונית לחופים. יש לנו המון רעיונות, הרבה רעיונות משוגעים, אבל אנחנו צריכים להישאר ממוקדים".

מכוניות חשמליות עתידיות של קופרה ייבנו על פלטפורמת SSP שהיא פלטפורמת הדור הבא של קבוצת פולקסווגן, פלטפורמה ייעודית שמפותחת בשיתוף פעולה עם הסטרטאפ האמריקני 'ריביאן'.

עם זאת, לטובת כל מי שחושש מהתחשמלות טוטאלית גריפיתס מבטיח שקופרה תשיק גרסה חמה של טרהמאר עם יותר מ-300 כוחות סוס. החדשות הטובות הן שדגם כזה יונע ככל הנראה באמצעות מנוע ה-2.5 ליטר בן חמשת הצילינדרים שמניע דגמי אאודי RS שונים. החדשות הפושרות: תהיה לו מערכת היברידית-נטענת וכניעה לתקנות אירו 7.

בשורה תחתונה, כמו כל פוליטיקאי גם גריפיתס מבטיח הבטחות אבל לא מבטיח לקיים אותן, לכן כל מה שנותר לנו זה לקוות שהוא יודע על מה הוא מדבר – אחרת כולנו נמות משיעמום.

לקריאה נוספת:

קופרה טווסקאן במבחן דרכים ראשון
קופרה ו-MG מככבות במבחני הריסוק של Euro NCAP ופורד מפשלת בגדול
פורד קאפרי חוזרת לחיים כמכונית חשמלית על פלטפורמת פולקסווגן

The post גם לכם נמאס כבר מקרוסאוברים? קופרה תעצב "סגנון פרובוקטיבי" appeared first on TheCar.

יצרנית הרכב הסינית ג'י-יואה (ji-yue) נמצאת ככל הנראה על סף פשיטת רגל או אולי אף מעבר לכך, וגם אם מעולם לא שמעתם את השם שלה – תאמינו לנו שזה האירוע המטלטל ביותר בתעשיית הרכב החשמלי בסין השנה – אפילו על רקע פשיטת הרגל המתוקשרת של המותג המוכר HiPhi.

מאחורי HiPhi עמדה Human Horizons שגייסה (ושרפה) מאות מיליוני דולרים אבל בגדול זאת הייתה חברת סטארט-אפ וכמו כל חברה כזאת זה מייצג רמת סיכון גבוהה יחסית. ג'י-יואה, לעומת זאת, הוא מיזם משותף של שתי ענקיות: יצרנית הרכב הסינית ג'ילי ומעצמת האינטרנט הסינית באידו (Baidu) – שידועה כ"גוגל הסינית". אם מיזם שנתמך על-ידי שתי מעצמות כאלה קורס – מה יגידו אזובי הקיר?

נפגעים מיידיים מקריסה של יצרנית רכב סינית צעירה הם כמובן בעלי רכב ששילמו וקיבלו מכוניות. זה בא לידי ביטוי מוחשי ביותר בתיאור ירידת הערך של הבלוגר האן לי: יותר מ-90% תוך שבועיים. אחרי הכל – מי רוצה לקחת סיכון ולקנות מכונית שאין מאחוריה אבא ואמא, ואין מי שיספק לה חלקי חילוף או שירותי תחזוקה?

סכנה ברורה ומיידית

פשיטות רגל וקשיים כלכליים מלווים את תעשיית הרכב מאז ימיה הראשונים, וגם הדור שלנו עבר כמה וכמה כאלה. סאאב – יצרנית שבדית אהובה שנשחקה עד דק בידיה הרשלניות של ג'נרל מוטורס – לא רק נכחדה אלא אף נגררה בבוץ למשך כ-13 שנים בתוך כדי ניסיונות החייאה שונים ומשונים.

ג'נרל מוטורס עצמה – זאת שמוכרת לנו בישראל ממותגי שברולט, קאדילק, ומותגי עבר והווה שכבר לא מיוצגים רשמית בישראל – היא לא אותה חברה שפשטה רגל בשנת 2009 ונבנתה מחדש בסיוע של ממשל אובמה.
בסין פועלות כיום מאות יצרניות רכב שרבות מהן לא ישרדו עד לסוף העשור הנוכחי, ורק בתחום הרכב החשמלי "המתוחכם" והיקר – שבו מתמודדת ג'י-יואה – פועלים כ-50 מותגים.

כאשר האן לו רכש את ה-07 החדשה והמתוחכמת שלו הוא לא רק קנה חלום נוצץ אלא גם את מה שנראה בשעתו כמו רמה גבוהה של ביטחון: ג'י-יואה נוסדה במקור כ-Jidu Auto כאשר באיידו החזיקה ב-55% מן הבעלות וג'ילי ב-45% הנותרים. לאחר מכן – במטרה לקבל רישיונות ייצור מן הממשלה הסינית – שינו בעלי הבית את מבנה הבעלות ואת שם החברה ל-Jiyue Auto, שבה ג'ילי החזיקה ב-65% ובאידו ב-35% הנותרים.

דגם ראשון של החברה – קרוסאובר שנקרא Jiyue 01, נכנס לאולמות המכירה בשנת 2023 אבל המכירות שלו היו פושרות מאוד, והדגם השני, מכונית סדאן בשם 07 – הושקה בספטמבר השנה.

מה שמייחד את ג'י-יואה זה הניסיון של שתי בעלות הבית של החברה לפתח טכנולוגיות מתקדמות בתחומי נהיגה עצמונית וקישוריות. ואכן – כאשר הושקה 07 בסין ב-28 באוגוסט השנה טענו קברניטי החברה שמדובר – לא פחות – ב"מכונית החכמה והחזקה ביותר על פני כדור הארץ". למרות זאת – המחיר שלה בסין היה כמעט שווה לכל נפש: קצת יותר מ-30,000 דולר. מעצבי ג'י-יואה הדגישו באותו מעמד שלמכונית יש עיצוב סיני מקורי והוא באמת יפה ומיוחד: לראיה, המכונית זכתה בפרסי העיצוב של Red Dot ושל iF.

רוכש פוטנציאלי של 07 שאל את עצמו בדצמבר השנה את אותה שאלה ששואל את עצמו כל ישראלי שנתקל כרגע במותג סיני חדש וגדוש באבזור מפנק: "מה יש כאן שלא לאהוב"?
התשובה, שקל להמחיש אותה בתוך כדי השוואה לפשיטת הרגל של סאאב, היא: "את הסיכון".

לך תמצא מי שיקנה ממך

כאשר ג'נרל מוטורס נפטרה מסאאב נותרה בעולם רשת סוכנים שהחזיקה בידע, מכשור וחלקים, והיו לא מעט יצרניות משנה שייצרו חלקים ייחודיים למכוניות שיוצרו בשעתו. עיקר העיקרים: למעט חלקי פח, פלסטיק וזכוכית – רוב החלקים היו זהים לאלה שנמצאים במכוניות אחרות של אופל בפרט וג'נרל מוטורס בכלל מאותה תקופה.

ברור שהקמילה של סאאב ריסקה את ערך השוק של המכוניות המשומשות אבל כל מי שבחר לקנות מכונית כזאת יכול לפחות להחזיק בה ולתפעל אותה למשך כמה שנים, אולי אפילו עד לסוף מחזור החיים הנורמלי שלה.

כ-70% מן החלקים של ג'י-יואה נלקחים ממחסן החלקים של ג'ילי, והיא גם ייצרה את המכוניות, אבל אם החברה הזאת נמחקת ונעלמת אין שום סיכוי ש-01 או 07 יזכו לסיים את חייהן בשיבה טובה.

כמעט כל מכונית חדשה שנמכרת בימינו בשווקים מפותחים ובסין תלויה במידה רבה בקישוריות שלה אל יצרנית הרכב – על אחת כמה וכמה כשמדובר "במכונית הכי חכמה בעולם". בימינו – אם למכונית אין עם מי להיות בקשר – אין גם מי שיספק לה את התשתית שעליה היא נסמכת.

בשלב ראשון לאחר שהמכונית תהיה מנותקת קשר היא תאבד את רוב יכולות הנהיגה החצי-אוטונומית שלה (למשל עדכוני מפות ודיווחי תנועה). במקביל יאבדו גם עדכוני התוכנה דרך האוויר (OTA). חמור מכך: היות שמדובר במוצר חדש מאוד וכנראה גם לא "אפוי" ב-100% לא יהיה מי שיעקוב, יאתר ויתקן באגים שבוודאי קיימים בתוכנות השונות שלה. תוך זמן קצר צפויה קריסה של האפליקציה הייחודית של הדגם לטלפונים חכמים ואפילו פונקציות פשוטות כמו פתיחת ונעילת דלתות, חימום וקירור או טעינה מרחוק לא יפעלו.

בתוך זמן קצר – אם אף אחד לא ייקח את המושכות לידיים – תהיה המכונית הכי חכמה בעולם נחשקת בדיוק כמו מכשיר הטלפון החכם הלפני-קודם שלכם שזרוק חסר תועלת באיזו מגירה בבית.

החששות שמוצגים כאן לגבי ג'י-יואה 07 רלוונטיים בימינו לכל מכונית חדשה ומתוחכמת שמיוצרת על-ידי יצרנית רכב צעירה שטרם ביססה לעצמה מערך תמיכה מאסיבי, וכל זה עוד לפני שדיברנו על הצרות ה"רגילות" שחווה כל מותג שמת טרם זמנו – למשל – מה קורה במקרה הלא בלתי סביר של תאונה קלה שבה נשברים פנסי החזית? מאיפה משיגים כאלה?

האם לקנות או לא לקנות רכב סיני מפתה?

נכון לרגע זה – אחרי שכבר חווינו מספר פשיטות רגל או הקפאות ייצור (ובכלל זה של יצרנית הרכב אייוויז שמכרה מכוניות בישראל) – המותג שמוגדר ברמת הסיכון הגבוהה ביותר הוא נטע (NETA) מבית Hozon New Energy Automobile שמכוניות ראשונות מתוצרתה היו אמורות להימכר בארץ כבר בימים אלה.

נטע הקפיאה את הייצור בסין ובשעה שקברניטיה מתאמצים להשאיר את הראש של החברה מעל המים צונחות המכירות שלה בתוך כדי היזון-חוזר מרושע: לקוחות חוששים לקנות רכב מיצרנית שנמצאת במצב רעוע, וצניחה במכירות פוגעת בסיכויי השיקום שלה.

אבל עזבו את נטע: כאשר יצרנית רכב שנתמכת על-ידי ג'ילי ובאיידו פושטת רגל – מה זה אומר לגבי מותגים בעלי פרופיל הרבה יותר גבוה כמו 'ניו' או 'אקספנג'?

שוק הרכב הסיני נחלק, באופן גס, לשלושה עולמות מקבילים: חברות ממשלתיות גדולות וכבדות, חברות סטארט-אפ צעירות וזריזות, ויצרניות רכב בבעלות פרטית שמנסות להיות זריזות מן החברות הממשלתיות ויציבות יותר מחברות הסטארט-אפ.

באופן תיאורטי – רמת הסיכון יורדת ככל שהמוצרים פחות מתוחכמים, כלומר שהחברות הממשלתיות אמורות לייצג סיכון נמוך ומוצרים פשוטים וחברות הסטרט-אפ מייצגות מוצרים מסעירים וסיכון גבוה. באופן מעשי – במיוחד לנוכח מלחמת המחירים והמיתון בשוק הסיני – רמת הסיכון גבוהה בשלושת הסקטורים.

ניתוח שלאחר המוות

ביום רביעי שעבר עוד ניסו מנהלי ג'י-יואה לספר לעובדים שלהם שהם אמנם לא יקבלו משכורות וגם לא שולם הביטוח הלאומי שלהם, אבל אחרי שיפטרו כמה מאות או אלפים מהם החברה עוד תשוב לפעילות.

בתוך זמן קצר החלו לצוף בתקשורת הסינית דיווחים אודות אי סדרים כספיים בהתנהלות של סמנכ"ל הכספים של החברה, שנעלם מסין יחד עם משפחתו, וגם של מנכ"ל החברה. בין השאר מדובר על חובות של מאות מיליוני דולרים לספקים השונים וגם לג'ילי, ועל כך שבאיידו עמדה להעביר לחברה חבל הצלה בהיקף של כ-400 מיליון דולר אבל עצרה ברגע האחרון כאשר נחשף "בור" מוסתר היטב בדמות חוב נוסף של 900 מיליון דולר.

נורת האזהרה הבוהקת ביותר שכל ישראלי שחושב על רכב סיני צריך לשים לב אליה קשורה להסתערות המטורפת של עשרות מותגים סינים על השוק הישראלי.

בעקבות מגפת קורונה סין חווה בשנים האחרונות מיתון כלכלי ולמרות המאמצים האדירים של הממשלה לתמוך בתעשיית הרכב החשמלי – רבות מן היצרניות המקומיות מפסידות כסף בשוק הביתי שלהן. זאת אחת הסיבות שהיצרניות – בעידוד הממשלה – מתאמצות למהר ולייצא אל מחוץ לסין וזאת גם הסיבה למשבר בין סין לאירופה.

גם ג'י-יואה פנתה לערוץ הזה ועוד לפני שביססה את המכירות שלה בסין היא החלה להכשיר את הקרקע לייצוא אל מדינות הנפט העשירות של המזרח התיכון ואל השוק הרוסי שננטש על-ידי היצרניות המערביות. סביר להניח שאם ג'י-יואה לא הייתה נחנקת כרגע – כולנו היינו שומעים את שמה ומתפעלים מיופיה של 07 בתוך מספר חודשים.

לקריאה נוספת:

פשיטת הרגל של WM הסינית מדגימה את ההימור המסוכן על מותגים קטנים וחדשים של רכב חשמלי
אילו מותגי רכב לא ישרדו עד לעשור הבא?

תבחרו למי אתם רוצים להאמין: BYD לא רוכשת את NIO
לראשונה בישראל: שלוש יבואניות רכב מתקוטטות על מותג סיני
מותג הפרימיום החשמלי IM Motors מבית MG בדרך לאירופה. יתחרה בזיקר, אקספנג, וניו, וכמובן גם בטסלה

The post כמה שווה רכב סיני משומש שהיצרן שלו פשט רגל? appeared first on TheCar.

ככל הידוע מדובר בסקר הראשון אי פעם שנערך בתפוצה בינלאומית רחבה וסקר את חוויות השימוש של בעלי רכב חשמלי, והממצא הבולט ביותר בו הוא ש-97% מבעלי רכב חשמלי "מרוצים" או "מרוצים מאוד" מן הרכב והשימוש בו. חשוב יותר: 92% מן הנסקרים השיבו שבאופן ודאי הם ירכשו רכב חשמלי בעת רכישת המכונית הבאה שלהם.

רק 1% מבין הנסקרים השיבו שהם יחזרו לרכב בנזין או דיזל, ו-4% יבחרו ברכב היברידי-נטען (PHEV) אם יצטרכו להחליף את מכוניתם מחר.

ארגון Global EV Alliance הוא אגודה ללא מטרות רווח של 64 איגודי נהגי רכב חשמלי לאומיים של 38 מדינות שונות ברחבי העולם. כלל הארגונים האלה, אשר מייצגים 336,000 נהגי רכב חשמלי, ביצעו באופן מעשי את הסקרים בקרב החברים שלהם.

הסקר נערך בין התאריכים 27 באוגוסט עד 20 בנובמבר 2024 והשתתפו בו למעלה מ-23,000 משיבים, אולם בסופו של דבר הוא מייצג רק 18 מדינות מפני שלא נכללו בו ארגונים ומדינות שבהם התקבלו תוצאות של פחות מ-100 משיבים.

חשוב מאוד להדגיש שהארגון לא ביצע את הסקר באמצעות גוף מחקר חיצוני אובייקטיבי, ושהוא מפורסם על-ידי אגודה של גופים בעלי אינטרס מובהק להצגת תמונה מאוד ספציפית. יחד עם זאת – התוצאות מובהקות ואף מגלות מספר נקודות תורפה של התחום.

"תוצאות הסקר מאשרות באופן חד משמעי שנהגים אוהבים את חוויית הרכב החשמלי ושכלי הרכב החשמליים הם כאן כדי להישאר", אומר ג'ואל לוין, יו"ר GEVA והמנהל של ארגון Plug In America.
אלן היפ, חבר מועצת המנהלים של איגוד נהגי הרכב החשמלי ההולנדי, אומר ש"התוצאות מראות שעלויות תפעול נמוכות יותר הן המוטיבציה החשובה ביותר לרכישת רכב חשמלי. זה צריך לפקוח את עיניהם של קובעי מדיניות ברחבי העולם…
שוק רכב חשמלי תוסס הוא חיוני להפחתת פליטות האקלים מתחבורה בכבישים, אבל השגת היעד הזה תלויה בהפיכת כלי רכב חשמליים לאופציה זולה עוד יותר לכולם, בין השאר מפני שיתרונות סביבתיים של כלי רכב חשמליים הם גורם שני בחשיבותו".

המוטיבציה הראשונה בחשיבותה כיום לרכישת ושימוש ברכב חשמלי היא עלויות בעלות כוללת נמוכות יותר, והגורמים הבאים בחשיבותם הם ידידותיות לאקלים (40%), "טובות יותר לסביבה המקומית" (32%), בעלות דינמיקת נהיגה טובה (21%) ועלויות תחזוקה נמוכות יותר (18%).

דרושה: תשתית טעינה ציבורית אמינה

ממצא חשוב אחר בסקר מגלה שחלק מנהגי הרכב החשמלי עדיין מוצאים שהטעינה שלו היא טרחה. כאשר נשאלו על חסרונות של נהיגה ברכב חשמלי נמצא שהתלונה הבולטת ביותר היא כלפי זמינות מוגבלת של עמדות טעינה ציבוריות מהירות, ולאחר מכן – בסדר יורד – בזבוז זמן על טעינה וזמני השבתה ארוכים ותכופים של עמדות טעינה ציבוריות.

כריסטיאן פיטר, מנהל EMC ElektroMobilitätsClub האוסטרי, מצוטט בהודעת הארגון לעיתונות כאומר ש"זה מוכיח שנהגי רכב חשמלי דומים לצרכנים באופן כללי – הם רוצים נוחות וחוויה נטולת טרחה. למרות שרוב נהגי הרכב החשמלי טוענים את הרכב רוב הזמן בעמדות ביתיות – פיתוח פתרונות טעינה ידידותיים לצרכן הוא חיוני לצמיחת השוק הזה באופן המוני".

בעלי הרכב החשמלי נשאלו האם הם חווים חסרונות בבעלות על רכב חשמלי ו-40% מהם השיבו שאין כאלה. 15% מבין הנשאלים ציינו את טווח הנסיעה כחסרון, 12% ציינו קשיים בהתחברות לטעינה ציבורית או בקשיי תשלום, 9% טוענים שאי אפשר להסתמך אך ורק על רכב חשמלי כרכב יחיד במשק הבית, ול-6% מפריע שהשימוש ברכב חשמלי דורש – לדעתם – "יותר מידי תכנון מראש".

רק 1% מבין בעלי הרכב שהתבקשו לציין את החסרונות של רכב חשמלי טענו ש"קשה להתרגל לטכנולוגיה חדשה".

18 המדינות שמיוצגות בסקר הן בריטניה, ארה"ב, נורבגיה, גרמניה, הולנד, צרפת, שוויץ, פורטוגל, פולין, אוסטריה, שבדיה, הונגריה, סלובניה, אירלנד, קנדה, הודו, ברזיל וקוסטה ריקה.

לקריאה נוספת:

עתיד הטעינה של רכב חשמלי: רובוטית, אלחוטית, בהחלפה או בתנועה?
שיא חדש בטעינה אלחוטית של רכב חשמלי: 270 קילוואט
שר האוצר: המיסוי על רכב חשמלי יועלה ל-45% בלבד
פולקסווגן גולף החשמלית החדשה תכיל ריביאן בפנים

The post לא חוזרים אחורה מרכב חשמלי: 92% מן המשתמשים לא יקנו רכב בנזין או דיזל appeared first on TheCar.

מה שלא נטען בבקשת האישור – אך יוסבר כאן בהמשך – זה שאותו פגם עלול להתגלות גם בדגמים אחרים מתוצרת ניסאן, מיצובישי ורנו.

לטענת התובע, בדיקה שבוצעה בקהילת בעלי מיצובישי אאוטלנדר בישראל, העלתה שקיימים עשרות ואולי אפילו מאות תלונות של בעלי רכב באותו נושא. אלא שלטענת התובעים היבואנית והיצרנית לא פותרות את התקלה ובכך מסכנות את חיי הנהגים, הנוסעים ומשתמשי כביש אחרים.

בחוות דעת טכנית שצורפה לתביעה, ונכתבה על-ידי הנהנדס שלמה נצר, מתוארת הנחיית התיקון של מיצובישי בארה"ב לתקלה זהה, וכן ההודעה שלה למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA).

המהנדס נצר קבע שמקור הפגם הוא כשל הנדסי במבנה של תותב ביחס לתושבת שלו בתיבת ההגה, וזה גורם למגע לא נכון ולחיכוך בין התותב לבין גב מסרק ההגה וכתוצאה מכך להרחקה של משחת שימון ("גריז") שאמורה להימצא שם.

כאשר הכשל מתקיים נחשפים נהגים לרעש נקישה שנשמע בעת סיבוב ההגה לאחר שהרכב חנה במשך כ-15 דקות או יותר.

נטען שהרחקת משחת הסיכוך בנקודות המגע שבין התותב למסרק ההגה יוצרת חיכוך והצמדה לא מספקת של גלגל השיניים למסרק. במקרה הקל עלולה אבקה שנוצרת מן השחיקה של התותב לגרום לקושי בתנועת המסרק וכתוצאה מכך נהג עלול לאבד את השליטה בהיגוי. במקרים חמורים עלול חלק מן התותב להישבר ולהיתקע בין המסרק לבין תיבת ההגה באופן שיתקע לגמרי את פעולת ההיגוי – והסכנה שנוצרת ברורה מאליה.

מיצובישי מורחת את הלקוחות

לטענת התובעים – אנשי מיצובישי והיבואנית שלה לישראל – חברת כלמוביל – מכירות היטב את הכשל אבל ממשיכות לשווק את כלי הרכב האלה בלי ליידע לקוחות על קיום הפגם. טענה זאת – לפחות לגבי כלי רכב חדשים – נסתרת על-ידי התובעים עצמם שטוענים שמיצובישי מצאה פתרון הנדסי לכשל בדמות החלפת תיבת ההגה בתיבה חדשה, עם מספר קטלוגי שונה. קשה להניח שמיצובישי החליפה את התיבה בתיבה תקינה אבל לא מתקינה את המכלול המשופר בכלי רכב חדשים.

כאמור, מיצובישי פרסמה בחודש מרץ 2024 עלון טכני שמתאר כיצד יש לזהות את הכשל ובו מונחה עובד המוסך להחליף את מכלול תיבת ההגה בכל רכב שבו הנהג מתלונן על רעש ורעידות.

עם זאת, מיצובישי ונציגיה, כן נטען, לא מספרות על הכשל לבעלי הרכב הקיימים שבהם מותקנת התיבה הפגומה (עם מספר קטלוגי "ישן"), וזאת גם לאחר שמיצובישי שלחה לרשת השירות שלה במדינות רבות עלון טכני מפורט שמתאר כיצד לתקן את התקלה.

כך, בניגוד מוחלט לכתוב בעלון הטכני, מיצובישי ויבואניה לישראל לא מחליפות את תיבות ההגה בכלי רכב שהבעלים שלהם מתלוננים על רעשים ורעידות מן ההגה – וזאת למרות שמדובר בכלי רכב חדשים למדי שרובם עדיים נמצאים בתוך תקופת אחריות היצרנית.

התובע, כך נטען, פנה למוסך מורשה יבואן לאחר שהרכב שלו גמא בסך הכל 6,614 קילומטרים, והתלונן על רעשים ורעידות מן ההגה. לדבריו, במסגרת אחריות היצרן בוצעו במרכז השירות פרוק, גירוז והרכבה מחדש של המנוע החשמלי של מערכת הגברת ההיגוי וכן בוצע "גירוז פניון" בצד המנוע החשמלי של ההגה. הטיפול הזה לא פתר את הבעיה והרעידות והרעש חזרו על עצמם כעבור זמן קצר.

לטענת התובעים – מיצובישי וכלמוביל מסתירות את הכשל הסדרתי מפני שהן "שואפות לשמור על מחיר השוק של הרכבים ועל מנת לחסוך לעצמן בהוצאות, ובשאיפתן כי כאשר התקלה תחמיר עם השנים ובעלי הרבים יפנו לטיפול בתקלה  הרכבים כבר לא יהיה תחת אחריות וכך בעלי הרכבים יישאו במלוא עלות החלפת תיבת ההגה הפגומה".

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט לקבל את התביעה ככזאת שמייצגת את כלל בעלי הרכב, להורות למיצובישי ולכלמוביל "לנקוט באופן מיידי בכל הצעדים הדרושים על מנת לוודא שרכביהם של חברי הקבוצה תקינים ובטיחותיים",  להחליף את תיבות ההגה הפגומות בכל הרכבים של חברי הקבוצה ולהתקין במקומה תיבת הגה חדשה ומשופרת, להזהיר את חברי הקבוצה מפני הפגם ופוטנציאל הכשל ויידע לגביו את משרד התחבורה, וכן להאריך את תקופת האחריות על מערכת ההיגוי ל-10 שנים נוספות לכל הפחות.

ומה לגבי ניסאן?

מיצובישי אאוטלנדר שמשווק בישראל מיוצר ביפן על-גבי פלטפורמת רנו-ניסאן CMF-C/D, וזאת במסגרת הברית רנו-ניסאן-מיצובישי. במקביל אליו ניסאן מייצרת ומשווקת בישראל את 'אקסטרייל' ומגוון דגמים נוספים וגם רנו בונה מגוון רחב של דגמים על אותה פלטפורמה.

היתרון שנובע ליצרנית מברית עם יצרניות אחרות קשור פעם אחת לחיסכון הכספי כתוצאה מהנדסה משותפת של מכלולים עיקריים כמו מנוע ומכלולי פלטפורמה, וגם מן ההוזלה של רכיבים באמצעות רכש משותף ויתרון לגודל.

בהנחה שאכן קיים כשל סדרתי, כפי שנטען – לא סביר שהוא יתרחש רק במיצובישי אאוטלנדר אלא בכל דגם שבו מותקנת תיבת הגה זהה, כש"החשוד המיידי" הוא ניסאן אקסטרייל. ייתכן שהכשל קיים רק בסדרת ייצור מסוימת או בתיבות שיוצרו על-ידי ספק מסוים, אבל אם מדובר בטעות הנדסית אפשר לצפות שהוא יתקיים בכל תיבות ההגה מאותו סוג בלי קשר למקום או מועד הייצור שלהן.

תגובת מיצובישי וכלמוביל לבקשת האישור תוגש בוודאי תוך מספר חודשים ואם נקבל אותה נפרסם את המידע הרלוונטי לציבור.

יש לכם רכב מתוצרת מיצובישי, ניסאן או רנו ונתקלתם בתקלה דומה? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post כשל מסוכן בהיגוי של מיצובישי אאוטלנדר החדש: ומה לגבי ניסאן? appeared first on TheCar.

משרד התעשייה וטכנולוגיית המידע הסיני בחן ופרסם בסוף השבוע שגרסת 'שנת אור' (Light Year) של IM L6 משיגה טווח של 1,002 קילומטרים בין טעינות לפי שיטת המדידה הסינית CLTC, שהם כ-822 קילומטרים לפי תקינת WLTP.

IM Motors היא חטיבת ה'פרימיום טק' החשמלי של יצרנית הרכב הממשלתית הסינית SAIC, וגרסת 'שנת אור' של מכונית הדגל L6, שהיא הגרסה היקרה ביותר שלה, מוצעת בסין תמורת 47,600 דולר.
גרסת 'שנת אור' מצוידת באחד החידושים החשובים ביותר של היצרנית הסינית הצעירה: סוללת "מצב חצי מוצק" במארז עם תכולת אנרגיה של 123.7 קילוואט.

עבור SAIC – שמוכרת לנו בישראל בזכות המותגים MG ו'מקסוס' – לא מדובר רק בנתון תיאורטי או בגרסת קצה איזוטרית שלא קשורה לאף פעילות אחרת של הקבוצה, אלא בתצוגת תכלית חשובה של השקעה אסטרטגית שתשפיע גם על מכוניות שיוצעו בעתיד בישראל.

SAIC היא אחת המשקיעות האסטרטגיות ביצרנית הסוללות הסינית Qingtao Energy שמתמקדת בפיתוח אלקטרוליט מוצק לסוללות חשמליות, והכימיה של תאי הסוללה במארז של 'שנת אור' היא כימיית "חצי מצב מוצק" אשר בין השאר מאפשרת שליטה טובה יותר בניהול החום של הסוללה.

עד לסוף השנה שעברה השקיעה SAIC בצ'ינגטאו אנרג'י יותר מ-400 מיליון דולר והחזיקה ביותר מ-15% מן המניות שלה, וזה עושה אותה לבעלת המניות הבודדת הגדולה ביותר.

לכל הגרסאות של L6 יש מערכת חשמל במתח 800 וולט שמאפשרת טעינה מאוד מהירה, אבל למארז של 'שנת אור' יש מערכת חשמל במתח של 900 וולט. בהינתן עמדת טעינה חזקה מספיק – עם הספק של 400 קילוואט – אפשר להוסיף למארז הזה אנרגיה שמספיקה ל-400 קילומטרים נסיעה תוך 12 דקות. זה כבר מטשטש את ההבדלים בין "תדלוק" ל"חישמול".
בכל מקרה, עם טווח ריאלי של יותר מ-800 קילומטרים בין טעינות בכלל לא בטוח שהמכונית הזאת תזדקק לעמוד בתור לטעינה ציבורית.

המחיר העיקרי של מארז סוללות עם תכולת אנרגיה כל כך גדולה הוא המשקל – לטענת הסינים המארז הזה שוקל 621 קילוגרם, וזה מציב את L6 על כפות המאזניים עם 2.33 טונות שצריך לסחוב ממקום למקום. על ההנעה, אגב, אחראים שני מנועים שמספקים יחד 469 כוחות סוס.

חטיבת IM Motors היא יצרנית רכב צעירה מאוד, אבל כבר בצעדים הראשונים שלה היא מכוונת לאירופה וכבר הספיקה לעשות מספר הופעות בתערוכות אירופאיות במהלך השנה האחרונה. עם זאת, מבחינת מערך הייצור והמכירות יש לה עוד דרך לעשות: כיום היא מייצרת ומוכרת כ-10,000 מכוניות בחודש, וזה קצב ייצור דומה להיקף הייצור שלה בשנת 2023.

הגביע המוצק

לסוללות מצב חצי מוצק יש אלקטרוליט שמאפשר להפחית את נפח התא בכ-40% ואת המשקל שלו בכ-25%. בנוסף, אורך החיים של סוללות כאלה ארוך יותר עם הבטחה ל-45,000 מחזורי טעינה. האלקטרוליט המוצק למחצה לא דליק (ולכל הפחות פחות דליק), לא מתחמצן ולא נדיף, וכל זה הופך את הסוללה להרבה יותר בטוחה לשימוש ברכב.

ההשקעה האסטרטגית של SAIC בפיתוח סוללות מצב מוצק אפשרה לה להקדים את טסלה ויצרניות רכב וסוללות אחרות, אבל לא לעולם חוסן. בעוד כשנה SAIC מקווה להציג את הדור השני של סוללות מצב מוצק אבל עד אז היא תתמודד כבר מול סוללות דומות שיניעו מכוניות מתוצרת BYD, גרייטוול, צ'רי ו-GAC, וכמובן שגם CATL – יצרנית הסוללות הגדולה בעולם – תספק טכנולוגיה כזאת למגוון מיצרניות מתחרות.

לקריאה נוספת:

ההבטחה של סמסונג לסוללות רכב חשמלי: 1000 ק"מ ב-9 דקות טעינה ו-20 שנות אחריות
סוללת מיליון המייל מתגלגלת בדרך למכונית החשמלית שלך
המירוץ אל סוללת מצב מוצק, טעינה מהירה וטווח נסיעה של 1000 קילומטרים: סין מול יפן מול קוריאה, ותעשיית הרכב מול תעשיית הסוללות
טויוטה מבטיחה: אלה הטכנולוגיות שישנו את עתיד המכוניות

The post לא תזכרו איך נראית עמדת טעינה: IM L6 החשמלית נוסעת 1002 ק"מ בין טעינות appeared first on TheCar.

החדשות המפתיעות ביותר הן התוצאה המרשימה והראויה לכל שבח של 'דיפאל S07' מבית צ'נגאן, מכונית חשמלית שמיוצרת על-ידי מותג סיני עלום וחדש שהשאירה את כל שאר המכוניות באבק.

מעבר לחמשת הכוכבים המתבקשים קיבלה S07 ציון של 95% בהגנה על מבוגרים במושבים הקדמיים, 87% בהגנה על ילדים במושבי בטיחות, 74% בהגנה על הולכי רגל ומערכות הסיוע לנהג שלה קיבלו 77%.

גם הקרוסאובר הגדול והחדש של מאזדה – CX-80, ראוי לשבח עם ציון מרשים של 92% בהגנה על מבוגרים – ולו מפני שהוא מדורג מעל פורשה מקאן שקיבל ציון של 90% בהגנה על מבוגרים מלפנים. עם זאת – מקאן מציע את רמת ההגנה הטובה ביותר לילדים במושבי בטיחות.

ההפתעה הנוספת של סדרת המבחנים הזאת מגיעה מבית 'מקסוס' (ששייכת לתאגיד SAIC הסיני), עם eTERRON 9 שקיבל חמישה כוכבים, 91% בהגנה על היושבים מלפנים, 85% בהגנה על ילדים, 84% בהגנה על הולכי רגל ו-83% למערכות הסיוע לנהג. אם הציונים האלה לא מספיק מרשימים מישהו אז מותר לו להסיר את הכובע מפני שמדובר בטנדר חשמלי גדול ששוקל יותר משתי טונות!

חיזוק חיובי מגיע גם לליפמוטור C10 שקיבלה 5 כוכבים וציונים מרשימים, ולו בזכות העובדה שהציונים שלה גבוהים יותר מאלה שקיבלו וולוו, אאודי, יונדאי, סובארו, מיני ועוד.

פינת הקלון

יונדאי סנטה פה, קרוסאובר גדול ויקר, קיבל ציונים טובים בסך הכל, עם חמישה כוכבים, 84% בהגנה על היושבים מלפנים, 88% בהגנה על ילדים וכו'. אלא שיונדאי מוכרת באירופה גם גרסה מופחתת מערכות בטיחות, וזו קיבלה 4 כוכבים מאכזבים.
אכזבו גם סובארו פורסטר, מיני קאנטרימן היקרה וגם הגרסה המהודרת של טויוטה יאריס קרוס – לקסוס LBX.

אבל מי שהכי מאכזבת זאת רנו, במיוחד מפני שמדובר ביצרנית שזכתה לתועלת הרבה ביותר בזכות השקעה בבטיחות, על כנפי פרויקט Euro-NCAP.
הצמד אלפין A290 ורנו 5 קיבלו רק 4 כוכבים וציונים פושרים למערכות הסיוע לנהג ובהגנה על הולכי רגל.

כאילו כדי לבאס לסינים בכלל ול-SAIC בפרט את ההישגים המרשימים קיבלה MG את הציונים הגרועים ביותר בסדרה הזאת עם 4 כוכבים בלבד, 75% מאכזבים בהגנה על מבוגרים במושבים הקדמיים ו-73% בהגנה על הולכי רגל.

אנשי פרויקט Euro NCAP שיבחו כמונו את הטנדר החשמלי הסיני הראשון בשוק האירופאי, מקסוס eTERRON 9 והדגישו שהוא "הרבה פחות אגרסיבי ממה שניתן היה לצפות בגלל גודלו ומשקלו".
גם הם הביעו את אכזבתם מן הביצועים של רנו 5 החשמלית החדשה ושל אלפיין A290, והם דווקא הדגישו את ביצועי ההגנה החלשים על נוסעים מבוגרים.

The post הסיניות חוגגות ורנו מתרסקת בסדרת מבחני Euro-NCAP האחרונה לשנת 2024 appeared first on TheCar.

לשם השוואה, בתחילת "העידן החשמלי המודרני", אי שם בשנת 2015, אחוז שירותי הדרך והחילוצים של כלי רכב חשמליים שנתקעו בלי טעינה עמד על 8.26% מתוך כלל התקלות שדרשו התערבות שלהם. זאת על אף שרוב משתמשי הרכב החשמלי באותן שנים היו ה"חדשנים" וה"טכנולוגיים" – מי שהסתערו ראשונים על כלי רכב חשמליים והקדימו את "המאמצים המוקדמים" של רכב חשמלי.

AA הוא אחד משני מועדוני הנהגים הגדולים של בריטניה ולדבריהם הם מפעילים את מערך שירותי הדרך והחילוץ הגדול ביותר בממלכה המאוחדת. מדוח שהציגו השבוע אנשי AA בכנס תחבורה עולה שבמהלך השנים חלה ירידה כמעט קבועה בנפח של קריאות חילוץ של נהגי רכב חשמלי עם סוללה מרוקנת מתוך כלל התקלות של רכב חשמלי. לדוגמה, בשנת 2019 הן עמדו על קצת פחות מ-7% ובשנת 2022 על פחות מ-4%.

מבדיקות שערכו אנשי AA עם עמיתיהם בנורבגיה, אנשי NAF, עולה תמונה דומה של ירידה קבועה ועקבית במספר המקרים שבהם מכוניות חשמליות נתקעות בצד הדרך בגלל בעיית טווח וטעינה.

אנשי AA מסבירים את הנתונים האלה בהגדלת שיעור החדירה של רכב חשמלי ובזמינות הגדולה יותר של רשת טעינה ציבורית, שיפור בהרגלי השימוש ככל שנהגים מכירים את התחום טוב יותר, טכנולוגיית סוללה חדשות שמאפשרות כיום טווח נסיעה ארוך יותר, ביצועי טעינה ואמינות משופרים וגם שיפור בהדרכה שנהגים מקבלים מרשת השירות של יצרניות הרכב.

אנשי AA צופים שממש בקרוב יצנח שיעור החילוצים של כלי רכב חשמליים נטולי אנרגיה ל-1%, ומסבירים שזה אחוז דומה לזה של מכוניות עם מנועי בעירה שנתקעות לצד הדרך בלי דלק.

הצוותים של AA מטפלים בכל יום בכ-8,000 פניות של נהגים ברחבי הממלכה המאוחדת וזה מכסה את כל סוגי התקלות. מבין אלה, בכל יום הם מטפלים בממוצע ב-5 או 6 מקרים של כלי רכב ללא טעינה – וגם מבין אלה חלק מן התקלות הן לא באמת סוללה מרוקנת לחלוטין אלא גם תקלות טכניות שמונעות את האפשרות לטעון ולכן מדאיגות את הנהגים.

לעומת זאת – כ-30% מן התקלות השכיחות ביותר בכלי רכב חשמליים זהות לחלוטין לתקלות השכיחות בכלי רכב עם מנועי בעירה – למשל תקרים והחלפת צמיגים או החלפת מצברים (סוללות 12V).

אדמונד קינג, נשיא AA, מצוטט בהודעת הארגון כאומר ש: "הנתונים האחרונים מראים שפחות מ-2% מהתקלות ברכב חשמלי הן בגלל סוללה מרוקנת, וזה מעיד על כך שחרדת טווח צריכה להיות נחלת העבר… למעשה, בשמונה השנים האחרונות ירד ב-80% (!) שיעור כלי הרכב החשמליים שנתקעים בלי חשמל…
אנחנו מבינים מדוע נהגים רבים היססו לעבור לרכב חשמלי ושעבורם מדובר בשינוי משמעותי. אבל חשוב שההחלטות שלהם יתבססו על מידע מדויק. לאחר שנהגים ביצעו את המעבר – רובם המכריע נהנה מהנסיעה ולא יחזור לאחור".

לקריאה נוספת:

עתיד הטעינה של רכב חשמלי: רובוטית, אלחוטית, בהחלפה או בתנועה?
שיא חדש בטעינה אלחוטית של רכב חשמלי: 270 קילוואט
סוף סוף: לפנדה החשמלית יש כבל טעינה מובנה וזה פשוט חכם

The post טווח נסיעה של רכב חשמלי כבר לא מטריד אף אחד: תשכחו מחרדת הטווח appeared first on TheCar.

מכל מקום, בחודש שבו נוחתים בישראל חמישה מותגים סינים חדשים (דונגפנג, ליפמוטור, דיפאל מקסוס – מכוניות נוסעים, ודאיון), מותגים "נוספים" יש לומר, אפשר להתחיל לפנטז על מכוניות סיניות חשמליות במחיר שווה לכל נפש. יש מצב שאת המגמה הזאת תוביל אחת הסיניות היותר ותיקות בישראל – סקייוול, אשר נחתה כאן בסוף שנת 2021.

לכשעצמה, סקייוול היא יצרנית ינוקא עם מעטו מאוד ניסיון בייצור רכב אבל זה לא קשור למוטיבציות ולזריזות שלה, ובמבחן התוצאה היא הקדימה לכאן הרבה יצרניות גדולות וחזקות ממנה עם תקינה אירופאית ורשת סוכנים ברחבי העולם הישן.

כעת, אם נהיה אופטימים מספיק כדי להניח שמנהלי החברה יבצעו (גם) בישראל את המדיניות שעליה הם מצהירים באירופה – יש סיכוי שנראה על הכבישים שלנו מכונית האצ'בק קומפקטית חדשה במחיר שובר שוויון.

סקייוול משווקת בחלק מן השווקים תחת השם היותר מוכר של מותג האם שלה – 'סקייוורת" (Skyworth) – מותג שביום יום שלו עוסק במוצרי אלקטרוניקה כמו טלוויזיות. עם זאת, לצורך העניין אפשר להתייחס אל השם שכבר התרגלנו אליו בישראל. מכל מקום, הדגם הקומפקטי הראשון שעושה כעת את דרכו לאירופה הוא Q, קרוסאובר חשמלי קומפקטי שיוצע באירופה תמורת החל מ-22,500 אירו.

סקייוול חשפה את Q בתערוכת המכוניות של בפריז באוקטובר עם מנוע חשמלי קדמי שמספק 203 כוחות סוס ושתי אפשרויות לסוללות שמספקות טווחים מוצהרים של 400 או 490 קילומטרים. ל-Q יש ארכיטקטורה חשמלית במתח 800 וולט שתאפשר טעינה סופר-מהירה. הבעיה: הדגם הזה צפוי באירופה רק ברבעון הרביעי של השנה הבאה – ועד אז עוד יקרו כל כך הרבה דברים.

דגם שלישי של סקייוול (נוסף ל-ET5 שנמכר אצלנו) יהיה מכונית סדאן גדולה שנקראת Y ומתוכננת להגיע לאירופה בסוף 2025 או בתחילת 2026.

בנוסף – נתח שוק חדש ומעניין שנכבש במהירות על ידי יצרניות סיניות הוא כלי רכב מסחריים חשמליים. זה אמנם פחות מעניין את הלקוחות הפרטיים אבל חשוב לחוסן הכלכלי של המותגים הסינים ולעניין שלהם בשוק שלנו.
בתערוכת פריז חשפה סקייוול את Hongtu – ואן מסחרי בגודל של פורד טרנזיט ופיאט דוקאטו שיוכל להתחרות במותגים כמו 'מקסוס' ואחרים.

יבואני סקייוול לישראל טוענים השכם והערב שהיצרנית מגדירה את ישראל כ"שוק מועדף" שזוכה להיות אחד השווקים הראשונים לקבל דגמים חדשים, ושאלת 100,000 השקלים היא אם היצרנית הזאת מוכנה גם לגבות את המיצוב של המותג הזה בישראל מול 40 מותגים חדשים אחרים.

אז לקבל דגמים מוקדם זה נחמד, אבל השאלה היא מה תהיה אסטרטגיית המחיר והמיצוב, ובמילים הכי פשוטות: למה לקנות סקייוול?

עקב אכילס?

נקודה חשובה אחת שחייבת להיות מסולקת מן השולחן לפני שבכלל נסכים לדבר על סקייוול כמועמד מומלץ לרכישה היא ביצועי הבטיחות שלו.

הדגם הראשון שנמכר בישראל – ET5 – קיבל ציון מחפיר של כוכב אחד מתוך חמישה במבחני הריסוק של פרויקט C-NCAP הסיני, עם ציון כולל של 39.9%, ציון מפחיד של 38.45% בהגנה על הנוסעים ו-61.46% בהגנה על הולכי רגל ומשתמשי דרך פגיעים אחרים.

אנשי סקייוול בישראל טוענים שהגרסה הסינית שונה מזו שמיוצאת לאירופה אבל נכון לסוף נובמבר 2024 אף דגם "אירופאי" של סקייוול עדיין לא נבחן באירופה על-ידי פרויקט Euro-NCAP ועד שזה יקרה אין סיבה להיחפז.

The post האם סקייוול תביא לישראל את בשורת הרכב החשמלי שמתאים לכל כיס? appeared first on TheCar.

קבוצת קדילאק תופעל תחת המסגרת של TWG Global, מה שמתחיל מהלך אחד ומסיים בפשרה מהלך אחר. במקור, נהג המרוצים מייקל אנדרטי – בן לשושלת אמריקנית מפוארת בספורט המוטורי, ניסה להוסיף קבוצת מרוצים תחת הנהלתו לסבב, אבל נדחה בטענות שונות, בין השאר סביב היקף הכספים שגייס והסכומים שאמורים היו להתחלק בין הקבוצות הקיימות.

אחד מנושאי המחלוקת קשור לתקנה של פורמולה 1 לפיה קבוצה שאין לה מנוע משל עצמה זכאית לרכוש מנועים מיצרנית מנועים במחיר שמוגבל על-ידי הנהלת האליפות. אנדרטי אמנם הבטיח ש-GM תפתח מנוע חדש אבל רק כעבור תקופה של כשנתיים שבמהלכה יסופקו מנועים על-ידי יצרנית אחרת.

הסרוב הזה הניע חקירה, יש שיאמרו פוליטית-מדינית, של משרד המשפטים האמריקני שבדק מדוע פורמולה 1 חוסמת את כניסת ג'נרל מוטורס לפורמולה 1 ואם יש בכך הפרה של חוקי המסחר והתחרות הבינלאומיים. ליברטי מדיה, החברה שמחזיקה בכל הזכויות המסחריות לאליפות ולמעשה מנהלת את הליגה – מצאה את עצמה במצב קשה, במיוחד מפני שזאת חברה אמריקנית שחשופה גם לסנקציות בארה"ב.

הפשרה שהושגה תסגור את התיק במשרד המשפטים, והשוני ביחס לתוכנית המקורית הוא שג'נרל מוטורס היא בעלת מניות עיקרית בקבוצת TWG Global, והיא גם מעלה את סכומי ההשקעה בקבוצה.

ההערכה בענף היא שקאדילק / TWG תשלם 450 מיליון דולר רק תמורת הזכות להצטרף כקבוצה ה-11, והסכום הזה יחולק בין 10 הקבוצות הקיימות כדי לפצות אותן על כך שכספי הפרסים העתידיים יחולקו עם קבוצה נוספת. אחת הסיבות שהקבוצות התנגדו לכניסה של אנדרטי היא שהוא הסכים לשלם תמורת הסעיף הזה רק 200 מיליון דולר. בתקופת הביניים, עד ש-GM תציג מנוע מפיתוח עצמי – הקבוצה תרכוש ככל הנראה מנועים מפרארי, והסכם כזה עשוי להימשך לפחות שנתיים.

מייקל אנדרטי, שהוביל את המהלך המקורי, "מוסתר" בתוך האופרציה כ"יועץ", אביו, נהג המרוצים המעוטר מריו אנדרטי, ישמש כחבר דירקטוריון וכ"שגריר", ואילו דן טאוריס, מנכ"ל TWG Global, מוגדר כמנהל הקבוצה והמיזם.

אגב, האנשים של אנדרטי לא המתינו להכרזה של ליברטי מדיה. הם כבר הקימו באנגליה בסיס לקבוצת המרוצים החדשה והעבירו לצד השני של הבריכה כמה אנשי מפתח. ניק צ'סטר מונה למנהל טכני, פט סימונדס משמש כיועץ, ורוב וייט מכהן כמנהל התפעול. שלושת אלה עבדו בעבר יחד בקבוצת אלפין (לשעבר רנו), ובחודשים האחרונים הם שוקדים על הפיתוח האווירודינמי של המכונית במנהרת רוח של טויוטה בגרמניה. במקביל הם עובדים גם על הנדסת השלדה ומבחני ריסוק.