גלי החום שצולים אותנו גרמו בשבועות האחרונים לסערה ברשתות החברתיות סביב דיווחים אודות קיצור טווח הנסיעה של כלי רכב חשמליים. זה טבעי, ברור מאליו, ולא ייחודי רק לרכב חשמלי: כפי שפרסמנו כאן – גל חום קיצוני מסוכן לכל סוגי הרכב, ולכל מי שנוהג ונמצא ברכב.

אלא שקיצור טווח הנסיעה של רכב חשמלי הוא רק אחת הבעיות שנגרמות בגלל חום קיצוני, ולאו דווקא החמורה ביותר. באמצעות תכנון נכון של הנסיעות ושל זמני הנסיעה, ועל ידי נהיגה שמתחשבת בתנאי האקלים, אפשר להתגבר על בעיית הטווח. בעיה הרבה יותר קריטית היא נזק ארוך טווח שגלי חום גורמים לסוללות, וזה קורה גם כאשר מכונית חשמלית בכלל לא נמצאת בתנועה. למעשה – דווקא כאשר מכונית חשמלית עומדת במקום חם מאד עלול להיגרם לסוללה שלה נזק בלתי הפיך.

ההסבר הטכני הפשטני ביותר לנזקי הטמפרטורה – גם קור קיצוני וגם חום קיצוני – קשור לתנועת היונים בסוללה. כאשר הטמפרטורה סביב סוללה קרובה לאפס או נמוכה יותר מואטת תנועת היונים וההספק המעשי של הסוללה פוחת, ולכן טווח הנסיעה מתקצר. במקרה כזה אין נזק ארוך טווח: כאשר הטמפרטורה עולה הכל חוזר לסדרו.

חום קיצוני מאיץ מאד את תנועת היונים בתוך הסוללה עד למצב שבו הם מתקשים לחבור לאנודה או לקתודה. לחץ שנוצר בתוך התאים עלול לגרום לסדקים קטנים במבנה החומר ולאורך זמן זה מאט את התגובות הכימיות ומקטין את היעילות ואת השמישות של הסוללה.

מעל לטמפרטורה של 40 מעלות, בחלק מן הסוללות, מתחילה להתפרק שכבת החומר שמצפה את האנודה, כפי שמסביר גרג לס, המנהל הטכני של מעבדת הסוללות באוניברסיטת מישיגן, ו"זה גורם לצריכה של אלקטרוליט נוזלי שמקצרת את חיי הסוללה".

בפועל מדובר בתהליך "הזדקנות" טבעי שמוכר לנו מכל סוללה נטענת שמשמשת אותנו בחיי היום יום, למשל במחשב נייד או בטלפון סלולרי, וגם מן הרכב החשמלי: כל מחזור טעינה ופריקה – במיוחד טעינה מהירה – יוצר רמה מסוימת של חום, ולאורך זמן מצמצם את תכולת האנרגיה שלה. אלא שככל שהחום רב יותר, ונמשך יותר זמן – כך מואץ תהליך ההזדקנות.

גם בסוללה של רכב חשמלי, ממש כמו בסוללה של הטלפון הנייד שלנו – חום הוא האויב הגדול ביותר של הכימיה, אבל בהבדל גדול אחד: לרוב הסוללות של רכב חשמלי יש מערכת בקרת טמפרטורה שאמורה לשמור על התאים בטמפרטורה שמותאמת לכימיה שלהם.

Recurrent היא חברת סטארט-אפ אמריקנית שמתמחה בניטור מצב הסוללות של רכב חשמלי ובהפקת "דוחות בריאות סוללה" שמבוססים על השוואה למאגר נתונים עצום שמתקבלים מכ-17,000 כלי רכב. החברה הזאת מפיקה דוחות שמסייעים בעיקר למי שרוצים לקנות רכב חשמלי משומש או למכור רכב כזה, מפני שהמרכיב הבודד היקר ביותר ברכב חשמלי הוא הסוללה. Recurrent מעסיקה צוות מומחים שכולל כימאים ו"אנשי סוללות", ואחד ממייסדי החברה, סקוט קייס, מסביר שהדבר הגרוע ביותר עבור סוללה של רכב חשמלי הוא דווקא להימצא בסביבה מאד חמה כאשר הרכב שבתוכה היא נמצאת בכלל לא מונע. "זה פשוט "מבשל" את הסוללה ממש מהר", מסביר קייס, "לעומת מצב שבו הרכב מונע או מחובר לעמדת טעינה ומערכת הקירור של הסוללה מקררת אותה… רכב חשמלי שעבר כמה קיצים חמים בטקסס, למשל, עלול לקבל ציון נמוך יותר מאותו דגם עם קילומטראז' זהה שנסע באקלים ממוזג. לעומת זאת, נהג בטקסס שנוקט בכל אמצעי הזהירות הנכונים עם הרכב החשמלי שלו יכול לקבל "ציון Recurrent" גבוה יותר מאשר מכונית מקבילה באקלים קריר יותר שלא דואג לסוללה שלו", הוא אומר.

Recurrent בדקה אלפי כלי רכב בתנאי מזג אוויר שונים והסיקה שגם להפרשים קטנים יחסית במידת החום החיצוני יש השפעה עצומה על טווח הנסיעה. כך, למשל, כאשר הטמפרטורה החיצונית היא 27 מעלות מתקצר טווח הנסיעה בממוצע ב-2.8% בלבד, ואם טמפרטורת הסביבה מתחממת ב-5 מעלות נוספות הטווח מתקצר בכ-5%. אלא שמכאן נרשמת קפיצה: כאשר הטמפרטורה מטפסת ב-6 מעלות נוספות, ל-38 מעלות, נרשמת צניחה מסחררת של כ-31% בממוצע בטווח הנסיעה, וזה המון. אצלנו, בישראל, טמפרטורות של יותר מ-40 מעלות אינן נדירות.

חשוב להדגיש שהממוצע מתאר משרעת רחבה מאד של התנהגויות שכן בקבוצת 17,000 כלי הרכב שנבדקו ישנם 65 דגמים שונים מאד – משברולט בולט וניסאן ליף ועד לפורד F-150 לייטנינג, וכמובן גם מערך ארבעת הדגמים של טסלה. אז נכון – לסוללות שונות יש כימיה שונה ומערכות ניהול שונות וכל סוג סוללה מגיב אחרת לטמפרטורות קיצוניות. אבל אותם כללי שימוש שעוזרים להאריך את טווח הנסיעה מסייעים גם לשמירה על בריאות הסוללות, לכן כדאי להיות מודעים אליהם וליישם אותם ככל שאפשר.

כך תשמרו על הסוללה

על פי מחקרים שפורסמו לאחרונה סוללות ברכב חשמלי יכולות לתפקד היטב עד 20 שנים, כלומר הרבה מעבר ל-8 שנות האחריות שיצרניות הרכב מעניקות. כדי להגיע לאריכות ימים כזאת עדיף להימצא בסביבת טמפרטורה שסוללות "אוהבות", כלומר סביב ה-20-25 מעלות, וזה לא צפוי לקרות בישראל גם אם וכאשר תתחלף ממשלה.

משמעות משבר האקלים העולמי היא שהרבה יותר סביר שיהיו כאן לא מעט ימים חמים ואפילו רותחים, עם 40 מעלות או יותר, ומערכות הקירור של סוללות יצטרכו לעבוד קשה. מערכת קירור של סוללה צורכת זרם, וככל שהיא מתאמצת יותר לקרר כך היא גוזלת מתכולת האנרגיה של הסוללה ומקצרת את טווח הנסיעה. זה נכון גם לגבי כל שאר הרכיבים צורכי האנרגיה: כולם גוזלים חשמל ומצמצמים את טווח הנסיעה.

מעגל האימה הוא שככל שישנם יותר צרכני אנרגיה, ונעשה שימוש ביותר חשמל, כך גם נגרמת התחממות רבה יותר של הסוללה שדורשת עוד קירור. כלל האצבע הראשון, לכן, הוא: לחסוך חשמל, ודאי בזמן נסיעה, אבל לא רק.
למשל, הגם שאין בעיה לטעון סוללה עד ל-100% לרוב אין בכך צורך (אלא אם מתכננים נסיעה ארוכה), ואין כל סיבה לטעון את 20% האחרונים של הסוללה. גם פריקה וטעינה "עמוקות" מחממות את הסוללה, לכן עדיף לא לרדת מתחת ל-40% ולהשתדל, ככל שאפשר, להשאיר את הסוללה על רמה של 50-60% עם טעינות רבות וקצרות יחסית (למשל, להתחבר לטעינה בכל פעם שמגיעים הביתה או לעבודה ולכוון את אפליקציית הטעינה או את העמדה לטעון רק עד 60%).

ככל שאפשר עדיף להימנע מטעינות מהירות, שמחממות את הסוללה – וגם כאן – למרות שחלק מן הספקיות גובות כסף על כל התחברות – אם כבר נאלצים לטעון בטעינה מהירה ביום חם במיוחד עדיף שלא לטעון עד ל-100%.
הדרך הטובה ביותר לחסוך אנרגיה ולשמור על הסוללה היא לתכנן נכון את הנסיעות ובמידת האפשר לא לבצע אותן בימים חמים במיוחד אלא לדחות או להקדים אותן, או לשנות את מועדי הנסיעה ולצאת מוקדם בבוקר או מאוחר בערב ולא בצוהרי היום.

אם כבר נוסעים – חשוב לנהוג רגוע: ככל שנוסעים מהר יותר מכונית צורכת יותר אנרגיה – ומבחינה זאת לא משנה מה סוג ההנעה שלה. במהירות גבוהה מוקדש חלק גדול מן האנרגיה לפינוי האוויר מקדמת הרכב, וכאשר נוהגים בגל חום עדיף להרגיע גם מבחינת מהירויות נסיעה וגם מבחינת תאוצות ובלימות כדי לצמצם את הלחץ על מערכת הקירור ואת תצרוכת החשמל. בעת נהיגה הפעילו את "מצב חיסכון" (ECO) כדי לחסוך באנרגיה והשתדלו לתכנן את הנסיעות באופן שיאפשר לכם להסתמך ככל שאפשר על טעינה ביתית ולא על טעינת DC מהירה.

צרכנית האנרגיה הגדולה ביותר חוץ מן המנוע היא מערכת בקרת האקלים, ואף אחד לא מצפה שניסע בלי מיזוג רק כדי לחסוך חשמל. מצד שני, אין סיבה להקפיא את תא הנוסעים, ואם כבר בוחרים לנסוע בעיצומו של גל חום עדיף לשמור על קרירות ולא להגיע לקיפאון.

אפשר לצנן את המכונית מראש כאשר היא מחוברת לעמדת טעינה, וזה יחסוך אנרגיה לאחר שמתחילים לנסוע, אבל כאשר מחנים את הרכב צריך להקפיד שלא להחנות אותו בשמש אלא לבחור מקום מוצל ומקורה. אם אין ברירה – צריך לכל הפחות להציב צלונית מחזירת קרינה מתחת לשמשה הקדמית כדי שתא הנוסעים יתחמם פחות. במכוניות שבהן יש מושבים מאווררים כדאי לנצל את האופציה הזאת ולהקל על בקרת האקלים. קירור מושבים מקרר את הנהג עצמו וצורך הרבה פחות אנרגיה.

אסטרטגיות הנהיגה שמיועדות לחיסכון בדלק במכונית עם מנועי בעירה מתאימות גם לחיסכון בחשמל ברכב חשמלי: עדיף לא לנסוע עם חלונות פתוחים במהירויות פרבריות ומעלה, לא להאיץ תאוצות מיותרות שמסתיימות בבלימה, ולהקפיד על לחץ אוויר נכון בצמיגים.

לקריאה נוספת:

גל חום מטורף: עשרה דברים שחייבים לדעת על נהיגה בתנאי שרב קיצוני

The post גלי חום הורסים סוללות של רכב חשמלי ומקצרים את טווח הנסיעה. כך תשמרו על הסוללות שלכם ותאריכו את חייהן appeared first on TheCar.

עונת הנסיעות בעיצומה ורבבות ישראלים מתכננים לשכור רכב ולנהוג בעצמם במדינות שונות ברחבי העולם. במדריך זה נכסה את הדברים שחשוב לדעת לגבי נהיגה בחו"ל, ועדיף להתחיל להשתמש בו כבר כעת – הרבה לפני הנסיעה עצמה – כדי להתארגן בהתאם לפני שיוצאים מהארץ. כבונוס יש גם כמה טיפים חשובים לגבי עצם הנהיגה.

תחומים עיקריים שחשוב להיות מוכנים לקראתם עוד לפני שמזמינים טיסות ומקומות לינה הם תוקף וקבילות רישיון הנהיגה הישראלי (כמו גם התאמתו לכלי רכב שונים), חוקי תנועה ייחודים למדינות שונות, ביטוח, הגנה מפני גניבות מהרכב ושל הרכב, זיהוי הונאות, וטיפול במצבי חרום.

דגש חשוב לשוכרי רכב בחו"ל: כדאי להכין את כל מה שקשור בהזמנת רכב ובנהיגה עצמה עוד לפני שמזמינים בתי מלון ושירותי תיירות אחרים וזאת משתי סיבות. ראשית, מפני שמדובר בהתעסקות קצרה ופשוטה יחסית, ושנית, מפני שאם משום מה לא תעברו את המשוכה הזאת תצטרכו לתכנן את התחבורה ואת החופשה כולה בדרך אחרת.

רישיון נהיגה

אחת הפדיחות האדירות של משרד התחבורה ומשרד החוץ בישראל היא שנים ארוכות של חוסר יכולת לקדם ולחתום על הסכמי הכרה הדדית ברישיונות נהיגה. המשמעות, מבחינתנו, היא שאחרי שלושה ניסיונות כושלים של משרד התחבורה לעצב לישראלים כרטיס פלסטיק שיכיל את כל המידע שחייב להימצא על רישיון אירופאי – הרישיון שלנו לא מוכר כמעט באף מדינה בעולם.

הסאגה הזאת נמשכת יותר מ-30 שנים, כבר בשנות ה-90 התחייבו פקידי משרד התחבורה לוועדות הכנסת להסדיר את הנושא, ומדובר בחלמאות יקרה מפני שמשרד התחבורה שלנו שרף לחינם עשרות מיליוני שקלים ואף השלים עיצוב שלישי של הרישיון רגע לפני שאירופה אימצה רישיון נהיגה אחיד חדש…

בשורה תחתונה, על אף שמשרד התחבורה פרסם בשעתו רשימה של 23 מדינות שבהן אפשר לנהוג עם רישיון ישראלי כמעט אף אחת מהן לא חתמה עם ישראל על הכרה הדדית. לאחרונה, בעקבות ביקור של שרת התחבורה מירי רגב ופמלייתה במרוקו, אמור היה להיחתם עם מרוקו הסכם כזה. אבל עד שתפורסם הודעה רשמית שמאשרת שזה בוצע אנחנו לא היינו לוקחים את הסיכון.

חשוב להיזהר: מבחינה מעשית, למרות שהרישיון הישראלי לא מעוצב כמו האירופאי אפשר לשכור איתו רכב כמעט בכל מקום בעולם. זה מפני שיש עליו כיתובים באנגלית וצוותים של חברות השכרה לא מכירים את ההסכמים שעליהם ישראל חתומה. אבל יש שתי בעיות. ראשית, תמיד עלולים ליפול על הפקיד שלא יקבל את הרישיון הישראלי וחבל לקחת סיכון. שנית, ללא רישיון בינלאומי בתוקף עלולות, במקרה של תאונה, להתפתח בעיות משפטיות מול חברות ביטוח. לזה בוודאי לא כדאי להיכנס ועדיף להיות פיקח ולא רק חכם.

אז במקום לבזבז זמן על צרות שאפשר להימנע מהן מלכתחילה עדיף להשקיע כמה דקות ושקלים בודדים, ולהנפיק רישיון נהיגה בינלאומי. רוב המדינות החשובות בעולם, כולל ישראל, חתומות על שתי אמנות בינלאומיות שנכתבו בשנים 1949 ו-1968. בשתי אלה נקבעה הכרה הדדית ב"רישיון נהיגה בינלאומי" (International driving permit) שבעבר הרחוק אפשר היה להנפיק רק ב'ממסי' והוא היה תקף לשנה בלבד.
כיום אפשר להנפיק רישיון בינלאומי במקומות נוספים ברחבי הארץ והוא תקף לשלוש שנים, כלומר שעדיין מדובר בניג'וס אבל הוא יותר נסבל. עלות ההנפקה זניחה כך שהטרדה היחידה היא להגיע לנקודת הנפקה ולהביא איתכם רישיון ישראלי בר תוקף, ולעמוד קצת בתור. אפשר גם לשלוח מישהו שיוטרד עבורכם וצריך לצייד אותו ברישיון הישראלי שלכם ובייפוי כוח. אי אפשר להנפיק רישיון בינלאומי לנהגים חדשים שטרם קיבלו רישיון קבוע.

PxHere

תכנון הנהיגה והנסיעה

נוסעים למדינה אחת? מתכננים לעבור בין מספר מדינות? שוכרים רכב במקום אחד וחוזרים לאותו מקום? אולי קרוואן?

כדאי לתכנן את הנסיעה ואת הנהיגה בהתאם ולזכור שגם כאשר מעברי הגבול בין מדינות פתוחים וזורמים עדיין מדובר במדינות ריבוניות עם כללים שונים. לדוגמא, כאשר עוברים את הגבול שבין גרמניה לצרפת, ולהיפך, רוב הסיכויים שהנסיעה תהיה חלקה על אף שקיימת אפשרות לבדיקה רנדומלית בכניסה למדינה. אבל כאשר עוברים בין גרמניה לאוסטריה ומתכננים לנהוג על כבישים מהירים צריך לשלם סכום צנוע ולרכוש מדבקת מס שאותה יש להדביק על השמשה הקדמית. הקנס למי שנתפס בלי מדבקה כזאת יכול להיות כ-150 אירו.

גם כאשר עוברים בין גרמניה לשוויץ צריך להצטייד במדבקה דומה, שוויצרית כמובן, אבל במקרה הזה גם יוצאים משטח האיחוד האירופאי לכן, למשל, רצוי לא להעביר כמויות מסחריות של סיגריות או אלכוהול.
כמובן שכל אלה הן רק דוגמאות שנועדו להדגיש את הצורך בתכנון מראש של המסלול, ויש לכך עוד שתי סיבות חשובות. ראשית, כמי שמגיעים מפרובינציה קטנה שאי אפשר לנהוג בה ברצף במשך יותר מיום אחד בין שתי הנקודות המרוחקות ביותר – לישראלים קצת קשה לפעמים להעריך מרחקי נסיעה במדינות זרות. מה שנראה כמו מרחק קטן על המפה עלול לדרוש שעות ארוכות של נהיגה על כבישים פריפריאליים, ואם החופשה קצרה זה עלול לחבל בה.
שנית, בין מדינות שונות באירופה ישנם הפרשים גדולים של מחירי הדלק, וזה עלול להצטבר לסכום גדול אם הקילומטראז' המתוכנן גדול בהתאם.

מסלול הנסיעה ומספר הנוסעים והמטען שלהם צריך להשפיע גם על בחירת הרכב המתאים. עלות השכירות של מכוניות קטנות וחסכוניות בדלק לא תמיד יותר נמוכה משכירת מכונית גדולה יותר, ומצד שני לא תמיד כדאי לבחור בזוללת דלק גדולה אם בסופו של דבר שורפים את כל הדלק בחיפוש מקום חניה בעיר.

נקודה אחרונה: במקרים רבים משתלם יותר לקחת ולהחזיר רכב שכור בנמל תעופה מפני שזה חוסך את עלות התחבורה למקום הלינה, אבל כדאי לשים לב אם יש גם מקום חניה סמוך ומה התוכנית לתחילת הפעילות. אם ממילא נשארים בעיר – אפשר לתאם שכירת רכב ליום או יומיים מאוחר יותר ולאסוף אותו בעיר או לחזור לשדה התעופה ולאסוף משם.

את שלב התכנון צריך לסכם כך: רישיון נהיגה בינלאומי יש? יש. מסלול נסיעה יש? יש. רעיון לגבי גודל הרכב והתאמתו לנסיעה יש? יש. ומה לגבי סוג המנוע ותיבת ההילוכים?

בשנים האחרונות גם האירופאים בוחרים יותר ויותר בתיבות אוטומטיות אבל רוב כלי הרכב הבסיסיים של חברות ההשכרה הם עם הילוכים ידניים, וזה נכון גם לגבי המזרח הרחוק ודרום אמריקה. בצפון אמריקה כבר שכחו מה זאת תיבה ידנית. מי שמעדיף תיבה אוטומטית ונוסע לאירופה יוגבל מעט על-ידי ההיצע ויצטרך לבחור ברכב יותר גדול ויקר. אם מתכננים נהיגה של כמה אלפי קילומטרים באירופה עדיף לבחור במכונית עם מנוע דיזל מפני שתצרוכת הדלק נמוכה בכ-20-30%.

ביטוח

עלות ביטוח הנסיעות האישי לחו"ל זניחה יחסית לשקט הנפשי שהיא מעניקה, וחלק מן החברות מציעות גם הרחבות שמכסות את ההשתתפות העצמית בהשכרת רכב. ברוב המקרים זה משתלם וכדאי לדעת על זה ולעשות חשבון נכון.

ישנם סוגים שונים של ביטוח רכב – גוף, צד שלישי וביטוח רכוש – חלקם, כאמור, כלולים בפוליסות ביטוח חו"ל וחלקם מונפקים על-ידי חברות השכרת רכב או על-ידי ספקי הזמנות של חברות כאלה. כדאי, כאמור, לבדוק את הביטוחים המשפחתיים ואת ביטוח הנסיעות כדי לוודא שלא מבצעים כפל ביטוח. זה חשוב מפני שתעריף יומי של ביטוח רכב עלול להיות יקר יותר מתעריף ההשכרה עצמו, וזה לא מקרי.

רוב השכרות הרכב של תיירים בעולם מוזמנות באינטרנט באמצעות מנועי חיפוש שעובדים על מאגרי הצעות של חברות השכרה או מוזנים מהם – וכולם נלחמים על המקום הראשון ב"חיפוש לפי מחיר". הרבה חברות, לכן, מציעות דמי השכרה נמוכים ודמי ביטוח גבוהים.

נקודה חשוב מאד: סכום ההשתתפות העצמית בפוליסת ביטוח רכב שכור עלול להיות גבוה ביותר ולכן יש מעין "ביטוח לביטוח" – עלות נוספת שמבטלת או מפחיתה את גובה ההשתתפות העצמית. ברוב המקרים אפשר לבטח ביטוח כזה בחברה חיצונית ולחסוך לא מעט כסף.

בלי קשר, לפעמים נדמה שסוגי ביטוח שמוצעים לשוכרים מנוסחים בדרך שנועדה לבלבל או לפתות לרכוש כיסויים כפולים ומכופלים וזה מחזק את הצורך לסגור דברים כאלה כמה שיותר זמן לפני הנסיעה, ולא ברגע האחרון או בלחץ בסניף שבו אוספים את הרכב. חשוב בעיקר לשים לב ל"אותיות הקטנות" בהסכמי ההשכרה והביטוח.

marc-kleen-unsplash

הזמנה מראש

כמו לגבי טיסות ומלונות – ככל שמזמינים זמן רב יותר מראש אפשר להשיג דילים טובים יותר. כדאי לבחור באפשרות להזמנה ללא דמי ביטול כך שאם תזדמן עסקה טובה יותר ברגע האחרון אפשר לבטל את הקודמת.

חברות השכרה לא מתחייבות לדגם ספציפי אלא לקטגוריות גודל, והן משתדלות למקסם את הניצולת של צי הרכב שלהן. הן מעדיפות להוריד תעריפים גם על כלי רכב גדולים ואטרקטיביים כי עדיף להן לקבל משהו מאשר להביט ברכב שעומד במגרש. בכל מקרה, ככל שאפשר להתגמש יותר בסוג הרכב (גודל, סוג מנוע, תיבת הילוכים) כך סביר שתמצאו דיל אטרקטיבי יותר.

מצד שני, המחיר הנמוך ביותר לא בהכרח מייצג את עסקת השכרת הרכב הטובה ביותר. חשוב לקחת בחשבון את הוצאות הדלק (בנזין, דיזל) ובעיקר לשים לב ל"מוקשים" כמו הגבלת קילומטראז', שעות איסוף והחזרה, תוספת עלות להחזרה בנקודה שונה מנקודת האיסוף, תנאי שימוש בדלק (למשל, יש הסכמים שמחייבים תשלום על מיכל דלק מלא גם אם לא מנצלים את כולו), ועוד.

חלק מן ההצעות כוללות אפשרות להוסיף נהג ובאחרות זה כרוך בתשלום נוסף, ברוב המקרים התעריף מזנק כאשר הנהג צעיר מתחת לגיל 25 או 21 (יש חברות שלא מציעות אפשרות כזאת בכלל), ולכל חברה יש מדיניות תמחור שלה בנוגע לתוספות שונות כמו מושבי בטיחות לפעוטות.

איסוף רכב שכור

לפני שמגיעים לנקודת איסוף הרכב יש להיות מצוידים בכרטיס אשראי בינלאומי, דרכון, רישיון נהיגה ישראלי ורישיון נהיגה בינלאומי. לא מזיק לשמור גם העתק של הזמנת הרכב ותנאי ההזמנה.

יש חברות שבמעמד האיסוף נוהגות להציע סוגים שונים של ביטוחים וזה עלול לבלבל, לכן טוב להגיע מוכנים – כאמור. מצד שני, לא כדאי לפסול מראש שירותים אחרים שמוצעים. למשל – ברוב מדינות אירופה ובצפון אמריקה יש כבישי אגרה ורבות מחברות ההשכרה מציעות, תמורת תשלום נוסף, מכשירי זיהוי אלקטרוניים למעבר מהיר בעמדות תשלום. כדאי לבחור באפשרות הזאת מפני שזה חוסך זמן בעמדות התשלום ולפעמים גם התעסקות עם כסף קטן.

במעמד קבלת הרכב חשוב לבדוק אותו, בעיקר לגבי פגיעות פח. יש חברות השכרה שמתפרנסות לא רע מנזקים שנגרמים לשוכרים במהלך ההשכרה, ואם אפשר "למכור" את אותו נזק יותר מפעם אחת – מה רע?

לכן, בעת איסוף הרכב חשוב לעבור ולתעד בצילום בטלפון כל שריטה ופגיעת פח בגודל של יותר ממטבע (או לשאול את המשכיר מה גודל הפגם המינימלי שנלקח אצלם בחשבון). חשוב שמוסר הרכב יכתוב בטופס שעליו תחתמו כיהן נמצאו פגיעות.

לפני החזרת רכב יש לזכור לתדלק אותו (אלא אם מחיר ההשכרה כולל מיכל מלא) אחרת תחויבו בחיוב מופקע, ומאד חשוב להחזיר רכב נקי, לאו דווקא שטוף אבל בוודאי נקי, אחרת תחויבו גם בהוצאות ניקוי.
לא מזיק להיות חשדן ולוודא שמי שמקבל מכם את הרכב הוא עובד של חברת ההשכרה ולא סתם מישהו שזקוק לרכב מתודלק. בכל מקרה בעת החזרת הרכב כדאי לתעד אותו בצילום עם הטלפון, ולעבור סביבו עם נציגי חברת ההשכרה. אם התיעוד לא יועיל הוא בטח לא יזיק.

זה מביא אותנו לנקודה האחרונה בהקשר זה: שמרו ניירת ומסמכים. כאשר אוספים ומחזירים רכב שכור מקבלים ניירת. כדאי לשמור אותה לפחות למשך כמה שבועות ולוודא שלא חויבתם על דבר מה שלא סוכם מראש. כדאי לבדוק את חיובי האשראי בימים ובשבועות שלאחר החופשה כדי לוודא שלא נגבו מכרטיס האשראי חיובי יתר.

alex-jumper-unsplash

כבישי אגרה וניווט

כחלק מתכנון הנסיעה כדאי להחליט אם להשתמש בדרכים מהירות או אזוריות, וזה תלוי באופי הנסיעה ומטרתה ובמרחקים. דרכים מהירות – בתשלום או ללא תשלום, מאפשרות לגמוא מרחקים גדולים במהירות ובביטחון, אבל הן מנותקות מן ההוויה האמיתית של הארץ, מן הטבע ומן האוכלוסיה המקומית. החוויות המהנות באמת נצברות בנהיגה על כבישים פריפריאליים, אבל כאשר צריך להגיע למקומות מרוחקים זה עלול להיות לא יעיל.

תדלוק בתחנות דלק לצד כבישים מהירים כמעט תמיד יהיה יקר יותר מאשר בסביבה כפרית או בשולי ערים. זה חסר משמעות בנסיעות קצרות אבל נצבר להפרש משמעותי ככל שהקילומטראז' רב יותר.

רובנו רגילים לנווט עם 'וויז', והאפליקציה הזאת פעילה ברוב מדינות העולם, אבל כדי להשתמש בה מבלי להיתקע צריך להיות מצוידים גם בחבילת גלישה סלולרית נדיבה. אפשר לקנות חבילת גלישה מן המפעילים המקומיים בארץ או בחו"ל, ולטלפונים שתומכים בסים וירטואלי אפשר לקנות חבילות גלישה הרבה פחות יקרות מחברות שמוכרות שירותי e-SIM.

רוב חברות ההשכרה מציעות לשכור מכשירי ניווט, וזאת אפשרות טובה, אלא שמעבר לצורך לדאוג, אול גם לבטח, מכשיר אלקטרוני נוסף – זה לא בא בחינם. מי שמעדיף לנווט ללא אינטרנט או עם תוכנות ניווט אחרות יכול למצא שפע של כאלה במרחבי הרשת, ואם מורידים אפליקציות עדיף לעשות את זה מראש, בארץ, או במקום שבו יש תקשורת WI-FI יציבה. על הדרך אפשר להוריד גם אפליקציות של מדריכים או המלצות.

כך נוהגים בחו"ל

הבריטים הצליחו לשגע לא מעט מדינות בעולם – מבריטניה הגדולה ועד יפן, מהודו ועד אוסטרליה, ואפילו את קפריסין – ולגרום להם לנסוע בצד הלא נכון של הכביש. לא מעט נהגים עשויים למצוא שזה מבלבל, אבל כמעט כולם מתרגלים מהר מאד להגה ימני ולכניסה לכיכר עם כיוון השעון.

חוץ מן ההבדל המשמעותי הזה ברוב המדינות כולם רוצים לחזור הביתה בשלום וזה אומר לא לשתות אלכוהול לפני או בזמן נהיגה, לא לדבר בטלפון סלולרי ולכל הפחות לא להחזיק אותו ביד, לא לעבור על המהירות המותרת וכיוצא באלה רעיונות הגיוניים למדי.

יחד עם זאת כדאי לבדוק מראש אם במדינת היעד שלכם יש גם דגשים ייחודיים כמו בצרפת ובספרד, שם – אם נתקעים בצד הדרך וממתינים לחילוץ חייבים להציב שני משולשים (!), אחד בקדמת הרכב ואחד מאחוריו. בצרפת נדרש שברכב יהיו מספיק אפודים זוהרים לכל נוסעי הרכב, ולעומת זאת בספרד אין חובה כזאת אבל מי שנמצא מחוץ לרכב חייב ללבוש אפוד זוהר. בצרפת חייבים לנהוג עם שתי ערכות חד-פעמיות לבדיקת שכרות: אחת כדי להדגים בפני שוטר שהנהג לא שיכור, והאחרת כדי שלא לנהוג בלי ערכה כזאת, כמתחייב בחוק.

באיטליה, לעומת זאת, ישנם אזורי תנועה מוגבלים מיוחדים (ZTL) במרכזי הערים, שבהם מותר רק לתושבים מקומיים לנהוג והכניסה אסורה על אחרים. ברוב מדינות אירופה, ודאי בסקנדינביה, חייבים לנהוג גם במשך היום עם אורות דרך דולקים, ובכמה מדינות באירופה אסור לחנות או לעמוד למשך מספר דקות עם מנוע מונע וחייבים לכבות אותו.

ברוב מדינות אירופה ובצפון אמריקה יש חוקי תנועה שונים מאלה שנהוגים אצלנו – למשל בעת פניה שמאלה ברמזור ירוק שבה חייבים לתת זכות קדימה לרכב שבא ממול, או פניה ימינה שמותרת במדינות שונות גם ברמזור אדום. מתכוונים לנהוג במדינה שאינכם מכירים? גוגל קצר עם שם המדינה ו"חוקי תנועה" יפרוש בפניכם את רוב הניואנסים שחשוב להכיר.

מנטליות נהיגה

כל מי שנהג בנאפולי, איטליה, יצליח להסתדר בכל מקום אחר באירופה, אבל מי שינהג בצפון גרמניה כמו איטלקי מנאפולי (או כמו ישראלי עצבני) צפוי במקרה הטוב למבטים זועפים ובמקרה פחות מוצלח לבירור עם המשטרה המקומית.

רוב מדינות אירופה התמכרו בשנים האחרונות לרווחים הקלים של מצלמות מהירות, בחלקן – למשל שוויץ ואוסטריה, אין אפילו "שולי ביטחון" והאכיפה היא כבר מחריגה של קמ"ש בודד מעל המותר, אבל מצד שני ברוב המדינות באירופה מוצבות המצלמות במקומות שבאמת חשוב להקפיד על מהירות הנסיעה – למשל בתוך אזורים מיושבים. מתקרבים לכפר או מקבץ בתים? תפחיתו מהירות גם אם אין שם מצלמה.

אל תלמדו את התושבים המקומיים איך לנהוג, תשתדלו להתאים את עצמכם לנהיגה שלהם ולמנהגים שלהם (למשל – בבריטניה נהגים אדיבים מאותתים זה לזה עם אורות גבוהים כדי לומר שהם נותנים זה לזה זכות קדימה. באיטליה, כמו בישראל, משמעות ההבהוב היא "דיר באלאק!").

מרחקי נסיעה

נגענו בנקודה הזאת אבל כדאי להוסיף כמה מילים למשפחות שנוסעות עם ילדים ופעוטות. גם מבוגרים, ובוודאי ילדים, מגיבים באופן מאד שונה לנסיעה ברכב בכלל, ובמיוחד לנסיעות ארוכות. עבור רבים נהיגה במדינה זרה היא כיף טהור ויש מי שזאת חוויה מלחיצה מבחינתו. בכל מקרה צריך לזכור שבנהיגה ארוכה חשוב לשמור על ערנות הנהגים וגם על תעסוקה ועניין לנוסעים.

תכננו מראש את נקודות העצירה להתרעננות ולאכילה ושימו לב שבמדינות רבות מקפידים על שעות עבודה ומנוחה – לכן צריך לתכנן עצירות אכילה בשעות הפעילות של מסעדות. נאלצים לעצור עצירה לא מתוכננת? עשו את זה במקום בטוח ותוודאו שכל הנהגים סביבכם מבינים מה אתם עושים.

חניה וגניבות

גניבות רכב וגניבות מרכב הן לא המצאה ישראלית וגם דרכי ההתגוננות מפניהן לא שונות בחו"ל מאשר בארץ. במידת האפשר עדיף לחנות במקומות מוארים ובחניונים ציבוריים, לא להשאיר חפצים ברכב, ובוודאי שלא להשאיר חפצי מערך ומסמכים. חשוב לשמור עותקים מצולמים של דרכון, רישיונות הנהיגה וכתובות חשובות.

במקרה שכל זה לא עזר ונפלתם קורבן לנבלות חייבים להגיש תלונה במשטרה המקומית ולשמור עותק של התלונה עבור חברת הביטוח. בנוסף לעותק פיזי, מצולם, כדאי לשמור גם העתקים דיגיטליים בדרייב, עם גישה מן הטלפון הסלולרי.

יש לכם תובנות וטיפים נוספים לחלוק עם הנוהגים בחו"ל? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com ונעדכן עבור כולם.

The post נהיגה בחו"ל: כל מה שצריך לדעת appeared first on TheCar.

זאת לכאורה שאלה פשוטה: האם לנהג או נהגת מותר או אסור לנהוג כשהם יחפים, ללא נעליים, סנדלים או כפכפים?
למעשה, התשובה החוקית והמעשית היא "כן ולא". החוק בישראל לא אוסר באופן מפורש לנהוג יחפים, יש תקנות שמהן משתמע שאסור לנהוג יחפים אולם אלה נתונות לפרשנות ומאד תלויות בסיטואציה, וההיגיון של חלק מאיתנו – לפיו נהיגה יחפה מסוכנת לעצמנו ולאחרים – מנוגד להיגיון של אחרים לפיו מדובר דווקא בנהיגה יותר בטוחה מאשר עם נעליים.

גם החקיקה בעולם בנושא זה אינה אחידה – יש מעט מדינות שאוסרות נהיגה יחפה אבל ברוב המדינות, כמו בישראל, אין התייחסות מפורשת לנושא זה.
גילוי נאות: לדעתי עדיף לנהוג עם נעלים או סנדלים, למרות שמבחינה חוקית מותר לנהוג יחפים, אבל מבין מי שתומכים בנהיגה יחפה יש מי שטוענים שרוב המאמרים שמתנגדים לכך נכתבים על-ידי מי שלא התנסו בעצמם בנהיגה יחפה ודעתם לא מבוססת על שום דבר יותר מאשר ניסיון ודעה אישית. זה טיעון נכון, ולכן המטרה של כתבה זאת היא להציג מספר זויות לנושא פשוט ומורכב כאחד.

אגב, כדוגמא למורכבות הנושא כדאי לציין שהוא עלה בקבוצת דיונים מקצועית של מורי נהיגה, ואפילו שם אין לגביו תמימות דעים. אגב נוסף: אחרי בדיקה וחקירה של הנושא מתבקשת המסקנה שעדיף לנהוג יחף מאשר עם כפכפים, ועוד נגיע לכך.

נהיגה יחפה – לנהוג או לא לנהוג?

נהיגה ללא נעליים עשויה להישמע לרבים כמו רעיון מוזר, אבל מסתבר שהיא הרבה יותר נפוצה בעולם מכפי שנדמה, ולא מעט נהגים שנוהגים יחפים מאמינים שזה יותר נוח ולדעתם גם יותר בטוח.

התחושה האינסטינקטיבית של מי שלא נוהגים יחפים היא שכדי לשלוט טוב יותר בדוושת התאוצה והבלימה, שלא לדבר על דוושת מצמד, נדרש בידוד בין כף הרגל לדוושות – כזה שיאפשר לחיצה חזקה בשעת חרום. די קל להפריך את התחושה הזאת. ראשית לכל, רוב הנהגים – ודאי בישראל – נוהגים בכלי רכב אוטומטיים עם שתי דוושות בלבד, ובוודאי שאין אף פעם צורך דחוף ללחוץ על דוושת התאוצה באופן שעלול להכאיב לכף הרגל.

בלימת חרום בהחלט עלולה לדרוש תגובה מהירה וחזקה. כמעט תמיד מומלץ לבלום בלימה ראשונית חזקה ולאחר מכן – בהתאם לסיטואציה – להרפות מעט כדי להימנע מנעילת גלגלים. אחת הטעויות הנפוצות של נהגים היא לבלום בלימה ראשונית חלשה מידי ולאחר מכן להגביר את עוצמת הבלימה – וזה מגדיל את הסיכון לנעילת גלגלים או להתערבות של מערכת בקרת היציבות. אבל בדיוק מפני שמדובר בטעות כל כך נפוצה – ברוב המכוניות שיוצרו ב-5-7 השנים האחרונות מותקנת מערכת הגברת בלימה אלקטרונית שמגבירה את עוצמת הבלימה גם אם הלחיצה על הדוושה לא מספיק חזקה. במילים פשטות – כמעט לעולם לא נדרשת עוצמת לחיצה שלא תתאפשר עם רגל יחפה.

ישנם אנשים, כמוני, שלא מרגישים נוח לנהוג יחפים. אחרים – במיוחד בחודשי הקיץ – מרגישים שדווקא יותר נוח להם שלא להזיע בתוך נעל, ויש גם מי שטוענים שנהיגה יחפה משפרת את תחושת החיבור שלהם עם הדוושות ואת השליטה במכונית. אסור להתעלם גם מזכותם לחופש של אנשים שלא רוצים להרגיש מוגבלים על ידי הציפיות של החברה מקוד לבוש – כל עוד שהפעולות שלהם לא מפריעות או פוגעות באחרים או בעצמם.

למה לא לנהוג יחפים?

חסרונות אובייקטיביים של נהיגה יחפה הם ראשית לכל סיכונים להיפגעות במהלך תאונה או לאחריה, או במצבי חרום שבהם יש לצאת במהירות מן הרכב. במצבים כאלה כפות הרגליים לא מוגנות וברור שהן פגיעות יותר לפציעה. בנוסף, במצב כזה האדם חשוף גם למעידה שעלולה לגרום לחבלות קשות עוד יותר, וזה נכון גם לגבי נהיגה עם כפכפים (להבדיל מסנדלים שמהודקים לרגל).

הסיכונים העצמיים: כוויות, שפשופים, חתכים, נפילות ועיכוב בתגובה למצבים שבהם צריך לפעול במהירות. הסיכון לאחרים: החלקת כף הרגל מהדוושות ואובדן שליטה ברכב – בעיקר בכל הקשור לבלימה.
סיבה נוספת: ישנם נהגים שנוהגים יחפים ומדווחים שהם לוחצים על דוושת הבלמים רק עם הבוהן של כף רגל ימין, והסיכוי שהבוהן תישמט מן הדוושה יותר גדול מן הסיכוי שכף רגל נעולה תפספס אותה. יחד עם זאת – מדובר בהרגלים ואין זה מופרך להניח שנהיגה עם נעלי עקב או עם סוליות חלקות תהיה הרבה יותר מסוכנת.

בכלל – כל עוד שלא תבוצע בחינה מדעית מקצועית של יכולת השליטה בדוושות באמצעים שונים, עם סוגי הנעלה שונים ואולי גם בסוגי רכב שונים, הדיון כולו יישאר במישור תיאורטי שבו אף צד לא יוכל לתמוך את טיעוניו בנתונים.
באופן מוזר, מבין כל הטיעונים המוכרים כנגד נהיגה יחפה – הטיעון החזק ביותר לא קשור לרגליים היחפות אלא לנעליים. מסתמן שהסכנה הגדולה ביותר בנהיגה יחפה היא לחלוץ נעליים ולהשאיר אותם למרגלות מושב הנהג. משם עלולה נעל להתגלגל ולהיתקע מתחת לדוושת הבלמים ולמנוע אפשרות של בלימה בטוחה. כל מי שזוכר את פרשת השטיחונים והתאונות של טויוטה ולקסוס יבין מיד את הסכנה.

ואם כבר הגענו לנעליים שנתקעות מתחת לדוושות צריך לזכור שיש סיכוי הרבה יותר גדול שבדיוק ברגע שבו מזיזים במהירות את כף רגל ימין לצורך בלימת חרום – כפכף, או אפילו סנדל, ייתקעו בפינה או בצד של דוושת הבלמים וימנעו מן הנהג ללחוץ לחיצה חזקה. זה בוודאי הרבה יותר מסוכן מאשר לחיצה על הבלמים עם רגל יחפה ומזכיר מדוע עדיף לנהוג עם נעליים ולא עם סנדלים או כפכפים.

מותר או אסור?

בהנחה שכל אחד יחליט מה טוב עבורו – השאלה הפשוטה ביותר היא אם נהיגה יחפה בישראל היא חוקית או לא, והתשובה, כאמור, פחות פשוטה מן השאלה.

ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים משיבים לשאלה הזאת כך:
"בתקנות התעבורה אין התייחסות לגבי נהיגה בלי נעליים, עם זאת קיימת תקנה כללית לנהג ברכב שאומרת כך: אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב:
(1) הוא שרוי במצב העלול לסכן עוברי דרך;
(2) הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים;
(3) הוא אינו מסוגל לנהוג ברכב בבטחון סביר מחמת מצב נפשו או מחמת חולשה או ליקוי גופני;
(4) הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה".

כמובן ששלושת הסעיפים הראשונים לא רלבנטיים, ובסעיף הרביעי צריך להתייחס רק לחלק הראשון – "מצב השולל ממנו את השליטה ברכב". נהיגה יחפה – שכאמור לא אסורה במפורש בחוק – לא שוללת באופן גורף את השליטה ברכב, ולכן גם אנשי הרלב"ד מסכמים וכותבים "לכן, כל עוד על הנהג לא מתקיים אחד מהנ"ל והוא מסוגל לנהוג בבטחה ללא נעליים, אין מניעה לנהוג יחפים".

בהנחיות של שוטרי התנועה ישנם שלושה סעיפים רלבנטיים שמאפשרים להם לרשום דו"ח לנהג שנוהג יחף והם כתובים תחת הכותרת "שליטה ברכב וזהירות". שוטר יכול, וכמובן לא חייב, לכתוב לנהג דו"ח על "חוסר שליטה ברכב" (סעיף 2494) והמשמעות של דוח כזה היא הזמנה לדין ובמקרה של הרשעה גם 6 נקודות, אולם השוטר צריך להיות סבור שמדובר ב"מצב ששולל את השליטה ברכב", ולהסביר כיצד בדיוק נשללה שליטה כזאת.
סעיף נוסף הוא "נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 ג'" – שזה סעיף הסל הכללי ביותר בספר שעליו אפשר להלביש כל דבר אפשרי (500 שקלים קנס) או "נהיגה בקלות ראש", וגם זה סעיף כללי שכולל הזמנה לדין.

כאמור – היות שנהיגה יחפה אינה בלתי חוקית – במרבית המקרים שוטרים ישתמשו בסעיפים כאלה רק אם הם רוצים לנצל לרעה את סמכותם כלפי נהג שלא בא להם טוב בעין. במקרים נדירים – אם באמת קיים קשר בין נהיגה יחפה לתוצאה שלילית – למשל חוסר יכולת לבלום – קיימת אפשרות לרשום לנהג דו"ח.

יחד עם זאת, בניגוד לפרסומים של מספר עורכי דין "באינטרנט" – לא מדובר בעבירת תנועה, וכל מה שלא אסור בחוק במפורש – מותר.

סקירה זריזה של הנעשה בעולם בנושא זה מגלה שבמדינות האיחוד האירופאי לא נקבעה קביעה אחידה בנושא נהיגה יחפה ולמעט ממספר מדינות בודדות שבהן היא אסורה – ברובן אין התייחסות לנושא. גם בארצות הברית יש מספר קטן של מדינות שאוסרות במפורש נהיגה יחפה וברובן אין לכך התייחסות, וגם בקנדה ובמקסיקו אין איסור על נהיגה יחפה.

שורה תחתונה

עצם הנושא – נהיגה יחפה (וגם: נהיגה ללא חולצה) – ממש לא חדש וקיימים לגביו דיונים עוד משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, אבל ככל הידוע הוא מעולם לא נחקר מדעית. יש מי שטוענים שזה מאפשר להם שליטה טובה יותר על הדוושות ויכולת להפעיל לחץ מדויק, ויש מי שטוענים שבנסיעות ארוכות הנעליים מטרידות, מגבילות ולא נוחות להם – ושדווקא זה פוגם בריכוז ובכושר הנהיגה שלהם.

החוק לא אוסר במפורש נהיגה יחפה אבל מאד ברור שאם פעולה כזאת פוגעת בשליטה ברכב היא אסורה, ושאם נהג יהיה מעורב בתאונה או ייעצר על-ידי שוטר הוא עלול להידרש להסברים – בין אם בפני השוטר ובין אם בערכאה שיפוטית.

התחושה האישית שלי לא השתנתה: נהיגה עם נעליים עדיפה ובטוחה יותר מאשר נהיגה יחפה. לעומת זאת, מאד סביר שנהיגה יחפה פחות מסוכנת ויותר בטוחה מאשר נהיגה עם כפכפים או עם נעלי עקב, וגם ביחס לנהיגה עם נעליים שהסוליות שלהן חלקות.

The post האם מותר לנהוג יחפים? השאלה פשוטה, התשובה מסובכת appeared first on TheCar.

למרות חוסר המעש של ממשלת ישראל בקידום השימוש ברכב חשמלי בכלל, ובפרט בפיתוח רשת הטעינה הציבורית – כחמישית ממכירות הרכב בישראל כעת הם של כלי רכב חשמליים, ונתון זה מזנק במהירות.
רבים מבין מי שעדיין מהססים, ולא מעט מבין מי שכבר רכשו ועושים שימוש ברכב חשמלי, חוששים חשש "קלאסי" שזכה זה מכבר לכינוי "חרדת טווח", מה שמתאר צל שמרחף לגבי טווח הנסיעה המעשי לאחר טעינה.

מי שכבר משתמשים ברכב חשמלי חוששים לעיתים חשש נוסף, שנקרא "חרדת טעינה", שמתאר מצב שבו מגיעים אל עמדת טעינה ציבורית רק כדי לגלות שהיא תפוסה או, חלילה, תקולה. המצב האידאלי, לכן, הוא להשתמש ככל שאפשר בעמדות טעינה ביתיות ולסמוך על הציבוריות רק בנסיעות ארוכות.

חשוב להכיר את כל הגורמים שמשפיעים על טווח הנסיעה המעשי של רכב חשמלי גם לפני בחירה של רכב כזה וגם במהלך השימוש בו. חלק מן הגורמים האלה תלויים בנהג ובאופי הנהיגה שלו, ואחרים נובעים מתכולת האנרגיה בסוללה, הכימיה שלה, מערכות הניהול של הסוללה ושל המכונית ועוד. הגורמים שקשורים לנהיגה דומים, אבל לא זהים, בכל המכוניות, ועל אלה שקשורים בטכנולוגיה וב"חומרה" חשוב כמובן לדעת לפני שבוחרים מכונית חשמלית.

אלה חמשת הגורמים המשפעים ביותר על טווח הנסיעה של רכב חשמלי:

קיבולת סוללה

תכולת האנרגיה בסוללה – "כמות החשמל" שהיא יכולה לאגור וכמה מתוכה היא יכולה "לשחרר" היא הגורם המשמעותי ביותר לטווח נסיעה של רכב חשמלי, אלא שהשוואה בין שני גדלי סוללה רלבנטית רק אם משווים את אותו דגם ואותה כימיה.

תכולת האנרגיה, הקיבולת, נמדדת בקילוואט שעה (קוט"ש, KWh), וסוללה בעלת קיבולת גבוהה יותר אוגרת יותר אנרגיה ומאפשרת טווח נסיעה ארוך יותר. העניין הוא ששתי סוללות זהות עם תכולת אנרגיה זהה יספקו טווחי נסיעה שונים כאשר יותקנו בשני דגמי רכב שונים – בגלל ארבעת הגורמים האחרים.

מחירי הקיבולת, כלומר העלות של כל קילוואט שעה בסוללה – צונחים באופן קבוע (אך לא לינארי) בשני העשורים האחרונים – ככל שהטכנולוגיה משתפרת ואמצעי הייצור מפותחים. אבל סוללה היא עדיין המרכיב הבודד היקר ביותר ברכב חשמלי ולכן הקיבולת היא גם המשתנה ה"יקר" ביותר ברכב חשמלי.

ככל שהפרש המחיר בין שתי גרסאות סוללה בדגם מסוים גדול יותר – כך כל מי ששוקל רכישת רכב חשמלי צריך להיות יותר ערני כלפי צרכי הטווח האמיתיים שלו. אם ההפרש לא גדול תמיד עדיף לבחור בגרסה עם תכולת האנרגיה הגדולה יותר (למרות תוספת המשקל למכונית), אבל אין טעם לשלם הפרש כספי גדול במיוחד כאשר לא קיים צורך אמיתי בטווחי נסיעה ארוכים.

משקל

המשקל הכולל של הרכב, כולל נוסעים ומטען, הוא המשתנה המשמעותי ביותר לצריכת אנרגיה של כל כלי רכב – ומבחינה זאת לא משנה סוג ההנעה. בין אם נוהגים ברכב חשמלי, מכונית עם מנוע בעירה או עגלה עם סוסה – הפיזיקה זהה: כדי להאיץ מסה גדולה יותר נדרשת יותר אנרגיה.

לרכב חשמלי והיברידי יש יתרון קטן בסעיף הזה בזכות מערכות בלימה רגנרטיביות שאוספות בזמן בלימה חלק מן האנרגיה שהושקעה בהאצה, אבל העיקרון פשוט: ככל שבוחרים ברכב קל יותר ומעמיסים עליו פחות משקל – כך משיגים טווח נסיעה ארוך יותר עם כמות נתונה של אנרגיה.

במציאות הנוכחית, בגלל המחירים הגבוהים – עדיין – של סוללות, תעשיית הרכב מעדיפה לייצר ולמכור כלי רכב גדולים ויקרים, אבל בשנים הקרובות צפוי גידול גם בהיצע של כלי רכב קטנים וקלים יותר. עם זאת – לעניין הספציפי של טווח נסיעה צריך לזכור שגודל הסוללה משפיע מאד על המשקל הכולל ומכוניות קטנות מגיעות בדרך כלל עם סוללות קטנות. בכל מקרה – כאשר השיקול הוא טווח נסיעה ארוך יותר עדיף לבחור מכונית פחות מוחצנת ובעיקר קלה יותר על פני קרוסאובר גדול, מנופח וכבד.

יעילות

החשמל שאגור בסוללות שונות הוא אותו חשמל, אבל כדי להמיר את הפוטנציאל שלו לסיבוב גלגלים נדרשות מערכות שונות וקיימים הבדלים גדולים ברמות היעילות שלהן.
מעבר לכימיה של הסוללה עצמה, מה שמשפיע מאד על תצרוכת האנרגיה ועל ניצול יעיל שלה הם מערכת הניהול של הסוללה (BMS), מערכות הניהול של המנוע או המנועים, סוג המנוע החשמלי ויעילות ניצול האנרגיה במנוע עצמו.

תצרוכת האנרגיה הממוצעת של רכב יכולה ללמד אותנו במידה מסוימת על התוצאות המעשיות של השילוב בין יעילות הרכב והמשקל שלו, אבל דווקא כאן נכנסים לתמונה "הגורם האנושי", כלומר סגנון הנהיגה, ותנאי השימוש ברכב. שתי מכוניות עם נתוני מעבדה דומים עשויות להשיג טווחי נסיעה שונים בעולם האמיתי מפני שהיעילות של מערכות הניהול של אחת מהן – ובמיוחד ממשקי המשתמש שלה – גבוהה יותר.

תנאי מזג אוויר

ככלל, ישראל היא מדינה אידאלית למכוניות חשמליות מפני שלסוללות יותר קשה לתפקד במזג אוויר קר במיוחד – וזה בא לידי ביטוי בקיצור טווח הנסיעה היעיל בין טעינות.

מצד שני, גם מזג אוויר חם במיוחד אינו אידאלי לסוללות מפני שמערכות הניהול משקיעות הרבה אנרגיה כדי לקרר אותן ולפעמים מגבילות את עוצמת הזרם שהן מספקות כדי להגן עליהן. בנוסף, בימים חמים אנחנו משתמשים הרבה במיזוג האוויר שהוא אחד מצרכני האנרגיה הגדולים ברכב – וזה גוזל אנרגיה ומקצר את טווח הנסיעה.

בדגמים רבים אפשר למזג את תא הנוסעים לפני שיוצאים לדרך ובשעה שהם עדיין מחוברים לעמדת הטעינה ואצלנו זה חשוב בעיקר בקיץ. ההבדל לא עצום אבל אם אפשר להשתמש בתכונה הזאת ולקרר את הרכב לא על חשבון האנרגיה שבסוללה אין סיבה שלא לעשות את זה.

צמיגים, בלמים וכל השאר

טווח הנסיעה היעיל של רכב חשמלי מושפע מגורמים רבים נוספים, שעל חלקם יש לנו שליטה מסוימת. למשל, התכנון האווירודינמי של רכב משפיע על התנגדות האוויר וככל שהאווירודינמיקה טובה יותר נדרשת פחות אנרגיה כדי לנוע. הוספת אלמנטים מיותרים על הרכב פוגעת באווירודינמיקה ומצמצמת את טווח הנסיעה.

יצרניות הרכב מציידות בדרך כלל כלי רכב חשמליים מודרניים בצמיגים בעלי רמת התנגדות נמוכה לגלגול, ואלה ממזערים ככל האפשר את צריכת האנרגיה ומסייעים להגדיל את טווח הנסיעה. צריך לשים לב לנתון הזה כאשר בוחרים צמיגים חדשים, אבל הרבה יותר חשוב להקפיד על לחצי ניפוח נכונים, בהתאם להגדרות היצרניות, ולבדוק אותם לכל הפחות אחת לשבועיים. לחץ אוויר נמוך מגדיל את ההתנגדות לגלגול וגם את הסיכון לפיצוץ צמיג.

הכי חשוב – סגנון הנהיגה

חמשת הגורמים שתוארו כאן חשובים וצריכים להשפיע על השיקולים שלנו בעיקר לפני בחירת רכב חשמלי. אבל מי שכבר בחר רכב חשמלי ומשתמש בו יכול לכל היותר להקפיד על לחצי ניפוח נכונים של הצמיגים או לא לסחוב ברכב משקל מיותר. לעומת זאת – לסגנון הנהיגה יש את ההשפעה המשמעותית ביותר על טווח הנסיעה של רכב חשמלי, ודאי מבין הגורמים שיש לנו שליטה עליהם.

לעניין זה חשוב לזכור שלושה כללים פשוטים: מהירות, תאוצה, וקריאת התנועה והדרך.
ברוב כלי הרכב החשמליים המהירות המרבית מוגבלת למרות שמבחינה טכנית הם מסוגלים להגיע למהירויות מאד גבוהות, והסיבה פשוטה: ככל שמהירות הנסיעה גבוהה יותר כך מתבזבזת יותר אנרגיה על דחיקת האוויר סביב הרכב. רוצים להשיג טווח נסיעה ארוך יותר? סעו לאט.

תאוצות חזקות רבות מקצרות את טווח הנסיעה מפני שהן צורכות אנרגיה באופן פחות יעיל, אבל בעיקר מפני שברוב המקרים הן מובילות לבלימות רבות, כלומר לבזבוז אנרגיה. רוצים להאריך את טווח הנסיעה? תאיצו במתינות.

הגורם המשמעותי ביותר לא רק להארכת טווח הנסיעה אלא גם להגברת הבטיחות הוא "אוויראות", כלומר הבנה נכונה של מה שמתרחש על הכביש ונהיגה שצופה את מה שעתיד לקרות במקום רק להגיב לאירועים והתרחשויות. מתקרבים לצומת ומישהו עלול להשתלב שם באופן אלים? צפו פגיעה והתאימו את מהירות הנסיעה. בהמשך הכביש מסתמן עומס תנועה? כנראה שזה לא הזמן המתאים להאיץ ואולי כדאי אפילו להאט. הנהג שלפניכם מזגזג מפני שמאד חשוב לו לשלוח הודעה בטלפון? תמצאו את הדרך הנכונה להימנע מקונפליקט.

ואיך יודעים שה"אוויראות" שלנו טובה? איך אפשר להעריך את רמת הנהיגה שלנו? די פשוט: צאו לדרך עם 100 נקודות ותורידו לעצמכם נקודה בכל פעם שנאלצתם ללחוץ על דוושת הבלמים.

ועוד שני טיפים חשובים לגבי נהיגת רכב חשמלי: כאמור – אחד היתרונות של רכב חשמלי הוא יכולת בלימה רגנרטיבית. לכן, אם כבר נאלצים לבלום – עדיף למקסם את האפשרות הזאת ולשלוט בעוצמת הבלימה הרגנרטיבית. בנוסף, לפני שיוצאים לנסיעה ארוכה אפשר – ברוב כלי הרכב החשמליים – לבחור בתוכנית שימוש חסכונית (לרוב מצוין כמצב 'ECO'), וזה יכול לסייע לנהג להרגיע קצת עם רגל ימין ולמתן את התאוצות ואת תפוקת המזגן.

טיפ בונוס: תכנון מסלול

כאשר יוצאים לנסיעה ארוכה ממילא חשוב לוודא היכן נמצאות עמדות טעינה ציבוריות שאפשר לטעון בהן, ולכן חשוב וכדאי לתכנן מראש מסלול שבמידת האפשר נמנע מאזורים עם הפרשי גובה גדולים, עומסי תנועה או עבודות בכביש.

בדרך כלל, בשימושים יום יומיים רגילים, אין צורך לטעון סוללה ל-100% ואף עדיף להימצא בטווח שבין 30-80% טעינה. אבל לפני נסיעה ארוכה חשוב לצאת לדרך עם טעינה מלאה ולהשאיר טווח ביטחון אל עמדה ציבורית פנויה.

חשוב לזכור שמחשב הדרך ברכב חשמלי מבסס את הערכת הטווח שלו בהתאם לאופי הנהיגה הקודם ברכב, כלומר שאם יצאתם לדרך אחרי יום אינטנסיבי של נהיגה מהירה וכעת נוהגים רגוע – הטווח הראשוני שיוצג לכם יהיה פסימי ביחס למצב הסוללה. כמובן שזה עובד גם הפוך: אם הנהיגה יותר אגרסיבית או שתנאי הדרך תובעניים יותר המחשב יתקן את עצמו תוך כדי תנועה והטווח המוצג יתקצר באופן שעלול להבהיל.

The post כל מה שצריך לדעת על הארכת טווח הנסיעה ברכב חשמלי appeared first on TheCar.

בכל המכוניות החשמליות החדשות ובכלי הרכב ההיברידים-נטענים יש מערכת 'בלימה רגנרטיבית', ובדגמים רבים יש למערכת הזאת מצב מיוחד, קיצוני אם תרצו, שנקרא "נהיגה בדוושה אחת".
שימוש נכון בתכונה הזאת יכול לחסוך בין 5% ל-26% מתצרוכת האנרגיה של מכונית חשמלית, וזה מאפשר הארכה ברורה מאליה של טווח הנסיעה.

'בלימה רגנרטיבית' מאיטה את הרכב החשמלי בלי להשתמש בבלמים שלו, כלומר שאנרגיה שהושקעה בהאצת הרכב לא מתבזבזת והופכת לחום על-ידי חיכוך רפידות הבלמים, אלא ממוחזרת לתוך הסוללה באמצעות מנועים חשמליים שפועלים במצב רגנרציה (למעשה כגנרטור). מערכת כזאת קיימת בכל רכב חשמלי או "מחושמל" בימינו, והיא מופעלת אוטומטית במקביל לפעולה הרגילה של הבלמים.

במכוניות חשמליות והיברידיות-נטענות מודרניות אפשר לשלוט בעוצמת הפעולה של המערכת הזאת, וככל שפוקדים על המנועים לעבוד יותר חזק הם מגבירים את עוצמת הבלימה ואת תאוטת הרכב, וממחזרים יותר אנרגיה אל הסוללה. ככלל אצבע – בלימה רגנרטיבית מקסימלית מגיעה לכ-20% מעוצמת הבלימה המרבית של מערכת הבלמים, לכן זאת לא מערכת תחליפית לבלמים אלא כזאת שמשלימה אותם. ככל שמשתמשים בה יותר אפשר למחזר יותר חשמל לסוללה ולחסוך בלאי של רפידות ודיסקים.

בדגמים שונים של מכוניות חשמליות והיברידיות-נטענות מבוצע כיוון העוצמה בדרכים שונות, וכדי למקסם את התועלת של הרגנרציה צריך לשנות מעט את הרגלי הנהיגה ולנצל נכון את השליטה הידנית בעוצמת הבלימה. ברוב הדגמים בוחרים את העוצמה באמצעות כפתור או מתג, או דרך מסך המגע של הרכב, ובדגמים שונים יש גם "משוטים" או מנופים מאחורי גלגל ההגה – שבאמצעותם אפשר לשוטט בין עוצמות הרגנרציה.

בכל מקרה שבו נהג לוחץ על דוושת התאוצה ("גז") – הרגנרציה מתבטלת מעצמה. אבל ברגע שבו מרפים מדוושת התאוצה המכונית חוזרת לעוצמה האחרונה שהוגדרה לה, בין אפס לעוצמה מרבית. במילים אחרות, אם נהג קובע עוצמה אפס לא תהיה בלימה רגנרטיבית בכלל, וכאשר עוזבים את דוושת התאוצה המכונית פשוט תמשיך לנסוע באופן רגיל ולהאט מעצמה בגלל התנגדות האוויר. מצב כזה טוב לשימוש במהירויות בינעירוניות כאשר לא נדרשת האטה.

אם נהג קבע עוצמת רגנרציה 1, שהיא המינימלית, ברגע שהוא יעזוב את דוושת התאוצה המכונית תתחיל לבלום בעוצמת רגנרציה מינימלית. מצב כזה טוב למצבי נהיגה שבהם אין הרבה שינויי מהירויות וכמעט לא נדרשת בלימה.
לעומת זאת, במצבים שבהם בולמים הרבה, למשל בתנועה עירונית או בעומסי תנועה, עדיף להשתמש בעוצמה גבוהה יותר, או אפילו בעוצמה המרבית, ובכל פעם שעוזבים את דוושת התאוצה המכונית תחזור אליה ותגיב בהאטה מקסימלית ובמחזור אנרגיה מרבי. האידאל, מבחינת מי שנוהג במכונית חשמלית, הוא להגיע למצב שבו לא צריך לגעת בדוושת הבלמים בכלל ולמרות זאת להימצא בקצב של התנועה מסביב, וצריך לזכור שהמטרה היא למחזר כל כמות חשמל שאפשר להחזיר לסוללה.

ישנם דגמים שבהם יש כפתור נפרד שמאפשר "קיצור דרך" אל עוצמת הבלימה הרגנרטיבית המרבית ובאחרים צריך לבחור את זה בתפריט על מסך המגע. לתכונת הנהיגה בדוושה אחת יש שמות מסחריים שונים כמו i-Pedal או e-Pedal שעשויים להופיע כחיווי על לוח המחוונים של הרכב כאשר מפעילים אותה. בדגמים אחרים בוחרים בעוצמה המרבית מבין כמה אפשרויות.

לפעמים צריך לכבות את התכונה הזאת כי ישנם מצבים שבהם היא סתם מעצבנת, וישנם מקרים שבהם ממש עדיף שלא להשתמש בה – למשל כאשר נוהגים על כבישים חלקלקים מקרח או לכלוך שומני (אם כי מערכת בקרת היציבות אמורה להגן עלינו), או כאשר נוהגים במכונית עמוסה במיוחד ועדיף להסתמך על הבלמים.

ישנם דגמים שבהם אפשר לתת למחשב הניהול של המערכת החשמלית לבחור בעצמו את עוצמת הרגנרציה לפי תנאי הדרך, אבל אף מערכת כזאת לא יכולה להתחרות בנהג מיומן שקורא היטב את תנאי הכביש. אגב, גם בחלק מן הדגמים שבהם מותקנת בקרת שיוט אקטיבית היא מתוכנתת להפעיל את הבלימה הרגנרטיבית כדי להאט, במקרה הצורך, את הרכב, אבל אפילו הדגמים היקרים והמתוחכמים ביותר עדיין לא יכולים להתחרות מבחינה זאת בנהג מיומן.

כך עושים את זה נכון

קל ללמוד לנצל ביעילות את יתרונות הבלימה הרגנרטיבית בכלל ובפרט את תכונת "דוושה אחת", ולצורך זה נדרשים שינויים קלים בהרגלי הנהיגה. בכלל – נהיגה נכונה ויעילה ברכב חשמלי דורשת מעט הסתגלות למי שרגיל לתחושת בלימת המנוע של רכב עם מנוע בעירה. כשנוהגים ברכב חשמלי שבו לא מופעלת בלימה רגנרטיבית זה מרגיש קצת כמו לנהוג במכונית עם תיבה ידנית כשההילוך לא משולב. אגב, למי שרגיל לנהוג עם תיבה ידנית יהיה הכי קל ומהנה להתרגל לשימוש בבלימה רגנרטיבית מפני שהפעלה שלה מרגישה לפעמים כמו הורדת הילוך.

הדבר הראשון שצריך להתרגל אליו זה לכוון את עוצמת הבלימה הרגנרטיבית שמתאימה למצב הנסיעה ולהאט את הרכב בלי לגעת בדוושת הבלמים – אלא במקרי חירום. החוכמה היא לזהות מבעוד מועד מצבים שבהם תידרש עצירה או האטה, ולהתאים את אופי הנהיגה ואת עוצמת הרגנרציה לתנאי הדרך.

למשל, כאשר הרכב נע במהירות של 80 קמ"ש ובמרחק של כמה מאות מטרים מלפנים מתחיל להתהוות עומס תנועה, אפשר לכוון לעוצמת רגנרציה מינימלית ולעזוב את דוושת התאוצה זמן רב מראש. המכונית תתחיל להאט בקצב איטי יחסית, ולכל אורך הזמן היא תמשיך לנסוע ולהאט בקצב דומה לקצב התנועה שמסביב.

אפשרות אחרת, כשהמכנית נמצאת במצב של "דוושה אחת", היא להמשיך ללחוץ על דוושת התאוצה למשך כמה מאות מטרים נוספים ולעזוב אותה במרחק קטן יותר אל עומס התנועה. כך מתקבלת תאוטה עוצמתית יותר והמכונית תבלום בתוך מרחק קצר יחסית. אז איך בוחרים כך או אחרת? זה כבר עניין של היכרות עם הרכב הספציפי, עוצמות הרגנרציה שהוא מציע ואופי הנהיגה של הנהג.

נהיגה בדוושה אחת יכולה להיות מאד יעילה במהירויות נמוכות, למשל בעיר, ובנהיגה בין הרבה צמתים מרומזרים או כיכרות. אפשר להגיע איתה עד לעצירה מוחלטת של הרכב ולא להידרש לגעת בכלל בבלמים, אבל תמיד חייבים להיות דרוכים ונכונים ללחוץ על הבלמים בעת הצורך. במהלך נהיגה בדוושה אחת, כאשר יש צורך בעצירת חירום – חייבים להשתמש בבלמים ההידראוליים, הרגילים, ובכלל – לא משנה מה הסיטואציה – נהג תמיד יכול להפעיל את הבלמים האלה ולהביא את הרכב לעצירה מהירה ומלאה.

תמיד, בכל מקרה שהרכב עוצר לחלוטין מופעלים גם הבלמים ההידראוליים הרגילים שלו וזאת כדי לשמור עליו בעצירה מלאה עד שהנהג לוחץ על דוושת התאוצה כדי לנוע. מיותר לומר שבמצב כזה רפידות הבלמים לא נשחקות. חשוב לזכור שכאשר משתמשים ב"דוושה אחת" אורות הבלימה נדלקים גם אם לא נגעתם בדוושת הבלמים, וזאת כדי שכל מי שנוסע מאחוריכם יבחין שאתם מאיטים או עוצרים.

יתרון בולט ומובן מאליו של נהיגה בדוושה אחת הוא הארכת טווח הנסיעה המרבי. בכמה? זה מאד תלוי בדגם, במערכת הבלימה הרגנרטיבית שלו, ובמיומנות של הנהג. שימוש מינימלי בתכונת 'דוושה אחת' משפר לכל הפחות ב-5% את תצרוכת האנרגיה ואת טווח הנסיעה, אבל בניסויים שונים הצליחו להגיע גם ל-26% חיסכון באנרגיה. נהגים מיומנים רבים מדווחים על תוספת טווח של סביב ה-20% כשהם משתמשים ב'דוושה אחת'. יתרון נוסף, כאמור, הוא צמצום בבלאי רפידות הבלמים ודיסקיות הבלימה.

קל מאד, כאמור, להתרגל לשימוש וליתרונות של בלימה רגנרטיבית בכלל ובפרט לנהיגה "בדוושה אחת", וזאת תכונה שברגע שמנסים אותה ומתרגלים להשתמש בה אין דרך חזרה. זאת בהחלט אחת החוויות הטובות שמציע רכב חשמלי.

לסיכום – נהיגה בדוושה אחת דורשת קצת תרגול ועדינות, ובעיקר יכולת שיפוט טובה של מרחקי עצירה ושל התזמון של עזיבת דוושת התאוצה ולחיצה על דוושת הבלמים אם בכלל יש בכך צורך.

The post נהיגה בדוושה אחת במכונית חשמלית: כך תעשו זאת נכון appeared first on TheCar.

כל מכונית זקוקה לתדלוק (או חישמול) אחת לכמה מאות קילומטרים, ולנהגים יש הרגלי תדלוק שונים, חלקם חכמים ואחרים מטופשים.
אז בואו נעשה סדר, ננפץ כמה מיתוסים, ובמקרה הצורך גם נשנה את הרגלי התדלוק שלנו.

לאחרונה פורסם בבריטניה סקר משעשע שמצא ש-42% מן הנהגים הבריטים ממתינים עד שנורית התרעת הדלק במכונית שלהם נדלקת לפני שהם נכנסים לתחנת תדלוק, ו-16% אחרים נוהגים "לחיות קרוב לקצה" ומושכים כמה שיותר קילומטרים עד שהם מתרצים ומגיעים לתחנה על אדי הדלק האחרונים.

עורכי הסקר מזהירים שבכל שנה עלולים 5 מיליון נהגים למצוא את עצמם תקועים בצד הכביש ולגרום למכוניות שלהם נזקים בהיקף של אלפי שקלים.

הסקר הזה משעשע מכמה סיבות, ומכיוון שכולנו מותקפים על-ידי סקרים על בסיס יומי כדאי תמיד לשים לב מי מזמין סקר ומפרסם אותו ומה המסקנה שאליה הוא מכוון. במקרים רבים מידי מתגלה שכדי להגיע לתוצאה רצויה נשאלות שאלות כאלה ולא אחרות או נדגמת אוכלוסיה כזאת ולא אחרת. מה שמשעשע בסקר הספציפי הזה הוא בעיקר חוסר הרלבנטיות שלו: יש שלוש אפשרויות לתדלק מכונית (לפני, מיד אחרי או הרבה אחרי שנדלקת נורית) ומאות, אם לא אלפי, דגמי רכב שלכל אחד יש "רמת היסטריה" שונה לגבי התראת התדלוק. לתעשיית הרכב אין סטנדרט מחייב שקובע מתי צריכה להידלק נורית התרעת תדלוק.

בסופו של יום כל נהג צריך להכיר את הרכב שבו הוא נוהג ולבחור מתי לתדלק אותו לפי אחת משתי גישות: גישה פשוטה או גישה "מדעית". בשני המקרים צריך להתעלם ממיתוסים לא נכונים ומאגדות אורבניות ולהימנע מסיכונים כלכליים ובטיחותיים.

מיתוס 1: כשהנורית נדלקת יש לי עוד 100 קילומטרים של נסיעה

זה, כמובן, לא נכון.

בבדיקת נתוני היצרן של 50 כלי הרכב הנמכרים ביותר בצפון אמריקה נמצא שנורית הדלק נדלקת כאשר במיכל נותרים 10 ליטרים, ותיאורטית זה יכול לאפשר טווח נסיעה של כ-120-140 קילומטרים. אבל גם הנתון הזה מטעה מפני שבכלי רכב רבים מתוצרת יפן וקוריאה נדלקת נורה כאשר נותרים במיכל רק 6-7 ליטרים.

בדיקה אחרת מצאה שנורת הדלק נדלקת כאשר במיכל נותרים בין 10-15% מן התכולה שלו, אבל מכיוון שמיכלי דלק יכולים להכיל בין 35 ל-70 ליטרים ואפילו יותר – גם זה נתון מבלבל ומטעה.

וזה לא הכל: גם לאחר שנדלקת נורית דלק טווח הנסיעה שנותר איננו אחיד אלא מושפע מתצרוכת הדלק של המכונית הספציפית, מן המשקל שמועמס עליה ומאופי הנהיגה – וזה יכול להשתנות בטווח של 30-40%.
במילים פשוטות: כאשר נדלקת נורית התרעת תדלוק (וכל המערכות ברכב תקינות) אפשר להמשיך לנסוע בין 50 ל-150 קילומטרים, בהתאם לדגם ולסיטואציה, ולכן מאד חשוב להכיר את הרכב שבו נוהגים.

מיתוס 2: אסור להגיע לנורית התרעת תדלוק דולקת

זה, כמובן, לא נכון.

בשונה מנוריות אזהרה אחרות, למשל התרעת בלמים או לחץ שמן (נוריות אדומות) – התרעת כמות הדלק נועדה להמחיש לנהג שעליו לכוון אל תחנת התדלוק הקרובה. עורכי הסקר שציטטנו בתחילת הדברים ממליצים אמנם לתדלק רכב כאשר מד הדלק מגיע לרבע מיכל ולא להמתין שהנורית תידלק, אלא שזאת המלצה נכונה רק במתאר מאד מסוים של שימוש ברכב.

מי שנוהג בסביבה שבה הוא לעולם לא מרוחק יותר מ-50 קילומטרים מתחנת תדלוק כלשהי יעשה טעות אם יתדלק את הרכב בשיטת "רבע מיכל". ראשית לכל, מדי דלק אף פעם לא מאד מדויקים ובנקודת "רבע מיכל" יש בדרך כלל טווח של לפחות 150 קילומטרים של נסיעה (אבל אולי 200 או 100). תדלוקים תכופים מידי גוזלים זמן, לפעמים גם מאריכים את הדרך (כלומר מבזבזים זמן ודלק), מוסיפים עסקאות אשראי מיותרות ואין בהם צורך או תועלת.

ברוב המכוניות בימינו לא צריך להסתמך רק על נורית הדלק: אפשר לקבל טווח נסיעה נותר משוער באמצעות מחשב הדרך של הרכב ולתכנן את הנסיעה בהתאם לכך (וכדאי לקחת מקדם סיכון מתאים).
כאשר מכירים את הרכב ויודעים אילו נסיעות מתוכננות בקרוב אפשר להחליט מתי נכון לתדלק, אבל אין סיבה להילחץ ולא נגרם נזק אם מתדלקים לאחר שהנורית נדלקה.

ומתי כן כדאי לתדלק לפני שהנורית נדלקת? כאשר מתכננים נסיעה ארוכה או נוהגים באזור שבו אין תחנות דלק רבות.

מיתוס 3: אם הנורית נדלקת נגרם למנוע נזק כי הוא "שותה" בוצה

זה, כמובן, לא נכון.

ראשית, יש אמנם משקעים בדלק אבל אין הרבה, והם נאספים בתחתית המיכל במקום שמשאבת הדלק לא יכולה לשאוב ממנו. לפני המשאבה ואחריה יש לפחות מסנן דלק אחד, או יותר, שתפקידם למנוע מן המשקעים להיכנס למערכת הדלק. צריך פשוט להקפיד להחליף מסנני דלק במועדים המומלצים. בכל מקרה, כאשר נורית התרעת תדלוק נדלקת יש בדרך כלל במיכל די והותר נוזל והמשאבה לא שואבת בוצה.

מיתוס 4: אם מיכל הדלק כמעט ריק נוצרת בתוכו חלודה

זה, כמובן, לא נכון.
רוב מיכלי הדלק בימינו עשויים מחומרים פלסטיים שאינם מחלידים.

מיתוס 5: בבנזין עם אוקטן 98 אין בוצה ואפשר לנסוע עד הטיפה האחרונה

זה, כמובן, לא נכון ואפילו מסוכן.

ראשית לכל אין כל קשר בין מספר האוקטן של בנזין לבין רמת ה"ניקיון" של הדלק. בנזין באוקטן נמוך לא יותר "מלוכלך" או "פחות מזוקק" מבנזין באוקטן גבוה. הזיקוק של בנזין זהה לכל מספרי האוקטן.

מספר אוקטן מתאר את רמת העמידות של הדלק מפני פיצוץ, וזאת נקבעת באמצעות שיעור החומרים הכימיים בתוך נוזל הדלק שתפקידם לעכב פיצוץ. ככל שנקודת הפיצוץ של בנזין גבוהה יותר כך אפשר להשתמש בו במנועים עם יחס דחיסה גבוה יותר, אבל – כאמור – אין קשר בין מספר האוקטן לרמת הזיקוק, או ל"ניקיון" של הדלק.

אז מדוע לא לנסוע עד לטיפת הדלק האחרונה?

כאשר כמות הדלק (בנזין או סולר) במיכל קטנה מידי עלול להיווצר תת-לחץ (כתוצאה מנשם פגום), ובכל מקרה המשאבה מתקשה להזרים דלק למערכת.

משאבות דלק נמצאות בתוך המיכל כשהן טבולות בתוך הנוזל (בנזין או סולר) – וכך נמנע חימום יתר שלהן. נוזל הדלק גם משמן את המשאבה ושומר עליה. המשמעות: אם המשאבה לא טבולה מספיק, או שהיא מתחממת, עלול להיגרם לה נזק. החלפת משאבת דלק עולה מאות רבות ואף אלפי שקלים. בנוסף, כאשר הדלק אוזל המשאבה מזרימה אוויר למערכת הדלק וזה גרוע מאד במנוע בנזין ומסובך (ויקר) יותר לטיפול ולניקוז במנוע דיזל.

כלל אצבע: כל מי שנתקע לצד הדרך בלי דלק גרם נזק ברמה כזאת או אחרת למערכת הדלק שלו, וזה עלול לעלות כסף באופן מיידי או בעתיד.

הסכנה הגדולה ביותר כאשר נתקעים בלי דלק היא לאו דווקא כלכלית אלא בטיחותית: אי אפשר לשלוט במיקום שבו נתקעים וזה עלול להיות מקום מסוכן ולגרום לתאונה קשה. אגב, נהג שנתקע לצד הדרך בגלל שנגמר לו הדלק עלול לחטוף דו"ח (מוצדק) בגין "נהיגה לא זהירה", היות שהוא באמת מסכן, ברשלנותו, את עצמו ואת משתמשי הדרך האחרים.

בקיצור: לא חכם, ואפילו מסוכן, לנהוג על טיפות הדלק האחרונות.

אז מה עושים?

כאמור, יש גישה פשוטה ויש גישה "מדעית", ובשיטה השנייה מחטטים בספר הרכב ובנתוני היצרן כדי לגלות שני נתונים חשובים: נפח מיכל הדלק (זה נתון שקל למצוא) וטווח הקילומטרים שבו אמורה להידלק נורית. הנתון השני פחות חשוב מפני שאפשר לגלות אותו לבד. בכל מקרה לא מזיק לדעת מה נפח מיכל הדלק ברכב ולזכור כמה ליטרים מתדלקים בכל תדלוק.

אם, לצורך הדוגמא, נפח מיכל הדלק הוא 60 ליטרים, וכאשר מתדלקים מיד לאחר שנדלקה נורית התרעה נכנסו 50 ליטרים עד למיכל מלא – ברור שההתרעה מופעלת במכונית זאת כאשר נותרים במיכל כ-10 ליטרים. בהתאם לתצרוכת הדלק הממוצעת של הרכב (שמופיעה גם על מחשב הדרך) אפשר לדעת מה טווח הנסיעה המרבי הצפוי עם נורית דולקת בנהיגה רגועה.

השיטה הפשוטה היא לשכוח מחישובים ולסמוך על מחשב הדרך ועל נורית ההתרעה, ובחיי היום יום לתדלק מיד אחרי שנדלקת נורית או בטווח של 20-30 קילומטרים לאחר מכן. אגב, מחשבי דרך דגמים רבים מציגים לנהג כמה קילומטרים חלפו מאז שהופעלה התרעה.

ההרגל החשוב ביותר שחייבים לסגל בהקשר הזה הוא הכנה לקראת נסיעות ארוכות. כאשר מתוכננת נסיעה ארוכה עדיף לתדלק את המיכל גם אם הוא עדיין חצי מלא (אלא אם בדרך, למשל באילת, יש בנזין פחות יקר…). לחילופין, בזמן נסיעה ארוכה באזורים שאין בהם תחנות רבות עדיף לתדלק הרבה לפני שהנורה נדלקת.

הרגל חשוב נוסף שכדאי לסגל הוא "להרגיע" כאשר נדלקת התרעת תדלוק, ולחסוך דלק. איך עושים את זה? מפחיתים את מהירות הנסיעה ונמנעים מנהיגה שמחייבת בלימות רבות.

The post קרוב לקצה: מה כבר יכול לקרות אם מתדלקים רק אחרי שנדלקת נורית דלק? appeared first on TheCar.

ה'יורה' מרטיב לראשונה את רוב כבישי הארץ, שוטף את האבק מן האספלט ומציף כמויות גדולות של לכלוך ושמן שנצברו עליו מאז הגשם האחרון. בחודשים הבאים, בגלל התחממות כדור הארץ, צפויים לנו אירועי גשם קצרים אך מאד אלימים, ובין לבין נקבל את הרע של שני העולמות: ימי יובש שבהם ייצברו אבק ובוץ על הכבישים ואירועי גשם שכל אחד מהם הוא "גשם ראשון".

החדשות הטובות הן שרוב המכוניות שמתגלגלות על כבישי הארץ, ובוודאי כל המכוניות שעלו עליהן בעשור האחרון, מצוידות במערכות בקרת יציבות, וזה אומר שאף מכונית לא צפויה לאבד שליטה ולהחליק בגלל המים והלכלוך על הכביש – ובתנאי שלא נאתגר אותה למצבי קיצון. החדשות הרעות הן שנהגים ישראלים לא מורגלים בנהיגה על כבישים רטובים, ופזיזות או חוסר ניסיון עלולים להביא אותם, ואותנו, אל מעבר למגבלות של בקרות היציבות.

כבישי ישראל ידועים לשמצה ברמת ניקוז גרועה, וזה אומר שמכוניות אחרות סביבנו משפריצות כמויות גדולות של מים ובוץ מן האספלט וזה מכסה לפרקי זמן את השמשה הקדמית שלנו ומאתגר את המגבים. התוצאה: כאשר אנחנו נוהגים בגשם מצטמצם מאוד שדה הראיה שלנו. בעיית הניקוז מחמירה במיוחד בגשם ראשון מכיוון שבעשרות מקומות לאורך רשת הכבישים לא בוצעה מבעוד מועד תחזוקה ראויה, ולא נוקו מעברי מים, לכן הם נסתמים והמים מציפים את הכביש.

כנהגים, ההכנה החשובה ביותר לתנאי הנהיגה המכבידים האלה היא מנטלית: עלינו לבצע "סוויטש בראש", להבין לאיזו סביבה אנחנו מכניסים את עצמנו ולנהוג בהתאם או להחליט לדחות נסיעות לא דחופות ליום יבש. אם החלטנו לנהוג צריך לקחת בחשבון שחלק מן הכבישים מוצפים וחלקים, במקומות שונים יהיו עומסי תנועה, וסביבנו ינהגו לא מעט נהגים חסרי ניסיון ולחוצים שעלולים לעשות שטויות.

בכתבה זאת נביא מספר טיפים למי שחייב לנהוג בגשם, והראשון בהם הוא להקדים לצאת, ולנסוע לאט יותר מכפי שאנחנו רגילים לנסוע. בעת נהיגה בגשם, וגם עד 12 שעות אחריו, חשוב להגדיל מאוד את המרחק אל כלי רכב שנוסעים לפניכם, ולהאט את מהירות הנסיעה כדי לשפר את יכולת התגובה ולהותיר בידיכם מרחק עצירה מספיק.

טיפ חשוב נוסף, שנכון לכל מצבי הנהיגה, הוא להביט הרחק קדימה ככל שאפשר. כאשר מביטים רחוק רואים לא רק גם את מה שקורה קרוב יותר אלינו אלא בעיקר "מרגישים" מראש מה צפוי לקרות. לכן, בנהיגה בכלל, ובחורף בפרט, חשוב להביט כמה שיותר רחוק קדימה – רצוי עד לאופק או לנקודה המרוחקת ביותר שאפשר להבחין בה. כך אפשר לזהות מבעוד מועד מצבים שאליהם ניקלע בתוך שניות אחדות ולא נצטרך להגיב בהפתעה.

היו דרוכים אבל לא לחוצים. דריכות, להבדיל מלחץ, מאפשרת לנו להבחין ברמזים למה שעומד לקרות על הכביש, והניסיון מלמד שלפני כמעט כל מצבי החירום על הכביש קיבלו נהגים לפחות התרעה אחת, אם לא יותר. שאננים ומי שאינם דרוכים עלולים לפספס את הרמז, וכדי להיות מרוכזים במשימה חשוב להרחיק מעצמכם טלפונים ניידים או כל מסיח דעת אחר. בעיקר מומלץ לשים לב לסגנון הנהיגה של נהגים מסביב שעלולים לסכן אותנו.

במצבי חירום, ובניגוד מוחלט לעצות אחיתופל שקיבלנו בעבר בתשדירי טלוויזה למיניהם – אסור "לפמפם" בבלמים בעת בלימה, ובמיוחד בעת בלימת חרום. בכל מכונית שעלתה על כבישי ישראל ב-20 השנים האחרונות יש ABS וגם בעת לחיצה חזקה על הבלמים אין מצב שנאבד היגוי. במצב חירום יש לבלום בעוצמה המרבית ולהביט אל נתיב ההתחמקות ההגיוני ביותר באותו רגע. אחד הכללים החשובים בנהיגה הוא "לאן שאנחנו מביטים לשם אנחנו מתקדמים", וזה אומר שבאופן פסיכולוגי תוביל אותנו תנועת ההיגוי לכיוון שאליו מכוון המבט שלנו.

בעת נהיגה בחושך ובגשם חשוב לשים לב במיוחד לסימונים ישנים על הכביש, אשר מחוקים באמצעות צבע שחור, ולהימנע מהם. במקרים רבים גורמים מי הגשם לצבע הזה לבהוק חזק יותר מאשר הסימון החדש, ואז נוצרת אשליה אופטית שעלולה לגרום לנהג לנסוע לפי הסימנים המחוקים אל תוך מכשול או לתוך רכב אחר.

אף פעם לא מומלץ לעצור בצד הדרך אלא במצב חרום, ודבר זה נכון שבעתיים במצבים של ראות מוגבלת ושל גשם. כאשר נאלצים לעצור יש לבחור בנקודה המרוחקת ביותר האפשרית מן הכביש, ולאחר מכן יש לסמן את המכונית באופן ברור כדי למנוע מנהגים אחרים להתנגש בה.

בשבחי הפחתת המהירות

ככל שמהירות הנסיעה שלנו גבוהה יותר כך מצטמצמת היכולת שלנו לראות לצדדים – ולהיפך, וככל שהמהירות גבוהה כך מתארך מרחק הבלימה. שילוב של שדה ראיה מצוצמם וכביש חלק מחייבים אותנו לנהוג לאט מכפי שאנחנו רגילים, וגם לשמור על רמת ריכוז גבוהה מכרגיל ומאמץ להביט כמה שיותר קדימה, כאמור.

אם הגעתם למצב שנדרשתם לבלימה חזקה כנראה שלא הבנתם את הסיטואציה שבה אתם נמצאים, או שנהגתם מהר מידי ביחס למצב הכביש. אם כבר נקלעתם להחלקה על כביש רטוב אין טעם לסובב את ההגה חזק יותר מכיוון שהמכונית לא תפנה אלא תמשיך ישר בכל מקרה. צריך להתאמץ להפחית את המהירות בתוך כדי הפניית ההגה לכיוון שממנו אפשר להיחלץ מן הבעיה ולהמתין לשוב האחיזה.

The post גשם ראשון: מדריך מקוצר לנהיגה נכונה על כביש רטוב appeared first on TheCar.

הידיעה שהאזנה למוסיקה רועשת וחזקה משפיעה לרעה על הנהיגה שלנו איננה חדשה, וניסויים רבים הוכיחו שהיא יוצרת הסחות דעת מסוכנות. כעת מסתבר שלא רק לעוצמת המוסיקה, אלא גם לקצב שלה, יש השפעה על איכות הנהיגה.

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי למחקר סביבתי ובריאות הציבור מגלה שמוסיקה במקצב מהיר גורמת לנהגים עם מבני אישיות שונים לנהוג פחות טוב. המחקר תוכנן ובוצע על-ידי ארבעה חוקרים סינים נחשבים אשר פרסמו יחד עשרות מאמרים ופועלים בחמישה מוסדות מחקר ידועים בסין ובהונג קונג. החוקרים בחרו 20 נבדקים בעלי מבני אישיות שונים, והטילו עליהם 60 מטלות נהיגה שונות בסימולטור נהיגה. במהלך הנהיגה הושמעו לנבדקים שני סוגי מוסיקה: בעלת מקצב מהיר, ומקצב איטי.

התוצאות, כפי שפורסמו על-ידם, חד משמעיות: נהגים שנהגו תחת השפעה של מוסיקה מהירה נסעו במהירות גבוהה ב-11-16 קמ"ש בממוצע וביצעו הרבה יותר מעברי נתיב: 140 לעומת 70 במהלך הבדיקה. החוקרים מצאו ששירים "מסוכנים במיוחד" הם כאלה שבהם הקצב גבוה מ-120 פעימות ('ביטים') לדקה. כל הנבדקים "נהגו" בסימולטור במשך כשעה שלמה על כביש עם שישה נתיבים, בתוך תנועה מתונה, בזמן ששמעו מוסיקת רוק, מוסיקה קלה או ללא מוסיקה בכלל. לכל ז'אנר נבחרו עשרה שירים פופולריים – כאשר המקצב של כל השירים מז'אנר אחד היה גבוה מ-120 ביטים לדקה ובז'אנר האחר היה נמוך מ-80 ביטים לדקה.

מבין כל אלה, השיר (הנהדר) של 'גרין דיי' "אמריקן אידיוט", שהקצב שלו הוא 189 ביטים לדקה, נמצא כשיר ה"מסוכן ביותר", ולעומתו השיר הקלאסי של 'לד זפלין', "מדרגות לגן עדן", נמצא כ"בטוח ביותר". בין השאר מדדו החוקרים את קצב הלב של הנבדקים במהלך ה"נהיגה", ומצאו שהוא היה גבוה יותר בעת האזנה למוסיקה מהירה בהשוואה להאזנה למוסיקה איטית יותר או כאשר נהגו ללא מוסיקה בכלל. פרופסור שיאנג זנג מן האוניברסיטה הטכנולוגית של דרום סין צוטט בכתב העת הבינלאומי לחקר הסביבה ובריאות הציבור ואמר: "לממצאים אלה יכולה להיות משמעות שימושית לפיתוח אסטרטגיות חינוך יעילות לנהגים".

במאמר שמסכם את הניסוי כותבים החוקרים שהמחקר שלהם "בחן את הקשר בין האזנה למוסיקה בעת נהיגה ברכב לבין תגובות פיזיולוגית ופסיכולוגית של נהגים וההשפעה שלהן על ביצועי נהיגה, תוך כדי בחינת סוגי אישיות שונים. המדדים שנבדקו הם סטיית תקן של המהירות, מספר מעברי נתיב, עומס העבודה המנטלי הנתפש, והממוצע בשינויי קצב הלב של הנבדקים – כפונקציה של השפעות המוסיקה. תוצאות ניתוח הממצאים הראו כי קיימות השפעות משמעותיות של ז'אנר המוסיקה, ושל מבנה האישיות של הנהג, על ביצועי הנהיגה".

החוקרים מצאו, כצפוי, שהשפעת קצב המוסיקה על נבדקים בעלי מבני אישיות שונים אינה אחידה – יש כאלה שמושפעים יותר ואחרים פחות. עם זאת, "התוצאות מצביעות על כך שנהיגה תחת השפעת מוסיקת רוק קשורה לרמות עוררות גבוהות יותר ולעומס עבודה מנטלי גבוה, ולעומת זאת מוסיקה קלה נמצאה כבעלת השפעה שולית על התפקוד".

לדברי החוקרים, לממצאים שלהם יש חשיבות בעת פיתוח תוכניות לימוד והכשרה לנהגים, כמו גם עבור מי שמפעיל נהגים וציי רכב ומי שמפתח דרכים להתמודדות עם הסחות דעת בנהיגה. החוקרים מכירים בכך שלמחקר שלהם יש מספר מגבלות, והראשונה בהן היא שנבדקו רק שני ז'אנרים מוסיקליים.

הם מדגישים גם שהממצאים שלהם מצביעים על כך שקצב המוסיקה משפיע על עומס העבודה המנטלי, הפיסיולוגי ועל ביצועי הנהיגה, ומציעים להמשיך את המחקר ולבחון את עוצמת אפקט ההבדלים בהשבעת הקצב ועוצמת הקול על ביצועים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים ועוד, וכן להגדיל את קבוצת המחקר ולבדוק גם השפעות דמוגרפיות וסוציו-אקונומיות, הרגלי נהיגה, מין הנהג, גיל וניסיון בנהיגה.

The post נהיגה תחת השפעת מוסיקה קצבית יותר מסוכנת appeared first on TheCar.

קפטן חורף סוף סוף מגיע לביקור בסוף השבוע ולמרות שאנו כבר בתחילת דצמבר, גשם כמעט לא ירד השנה. למעט כמה אפיזודות קצרצרות, למעשה מדובר בסופ"ש החורפי האמיתי הראשון.

כמו בכל שנה, המערכת החורפית הראשונה תופסת לא מעט אנשים לא מוכנים ולצערנו, במקביל לדיווחים משמחים על כמויות גשם מרשימות, מהדורות החדשות מתמלאות בעוד ועוד דיווחים על תאונות.

משום מה, למרבית הנהגים הסלוגן "הכן רכבך לחורף" נשמע כמו דבר ארכאי בערך כמו פינת העצות של ג'ו קריידן בתוכנית הרכב "על גלגלים" בערוץ הראשון, אבל מסתבר שגם במכוניות מודרנית ומתקדמות יש צורך להתכונן בכל שנה לעונה הגשומה ויש חשיבות עצומה לבדיקה של תקינות מערכות הרכב – מהמגבים, דרך מערכות הבטיחות האלקטרוניות ועד לצמיגים.
דווקא רמת האמינות הגבוהה יחסית של המכוניות המודרניות גורמת לרבים לא לתת באופן תדיר תשומת לב מספקת למכלולי הרכב השונים ולא פעם אותה שאננות עלולה לגבות מחיר כבד.

עוד ב-TheCar:
איך עושים מיאו ביפנית? ניסאן דואגת לחתולי הרחוב בחורף
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז

נערכים לקפטן חורף
צמיגים
צמיגים מהווים את הקשר היחידי של הרכב עם הכביש ובחורף יש משנה תוקף למצבם. אם אתם מאלו הטוענים כי ממילא אתם לא מגעים למגבלות האחיזה ו"לצמיג עוד יש בשר" הכרחי שתפנימו שבחורף אי אפשר לשחק משחקים כאלה.
על כן חשוב מאוד להימנע משימוש בצמיגים שחוקים בהם עומק החריצים גבולי ועומד על פחות מ-4 מילימטרים. צמיגים כאלה לא באמת מסוגלים לפנות את המים שעל הכביש וגורמים לאיבוד אחיזה מסוכן של הרכב מוקדם מהצפוי.
גם צמיגים בני יותר משלוש שנים או כאלה שעברו מעל ל-80 אלף קילומטרים, אפילו אם מבחינה ויזואלית הם נראים במצב טוב, עשו את שלהם ועלולים להתגלות כמסוכנים ברגע האמת.

מגבים
לאותו אביזר פשוט שעלותו לרוב לא עולה על כמה עשרות שקלים יש חשיבות עצומה לראות טובה ביום גשום.
לרוב, בשל תנאי הקיץ הישראלי, הגומי של המגבים נוטה להתייבש די במהירות וגם אם הוא נראה שלם לא פעם יכולת פינוי המים שלו יורדת בצורה משמעותית. לרוב גם מגבים בני שנתיים לא מצליחים לנקות כראוי את השמשות ורצוי להחליפם.
במידה ואתם רוצים לבדוק את מצב המגבים ניתן לשפוך כמות נכבדת של מים על השמשה – אם המגבים מצליחים לפנות את המים בפעולה אחת הם ככל הנראה תקינים, אך אם הם משאירים סימנים או מים על החלון יש להחליפם.

כיוון פרונט
אם אתם מרגשים שהרכב מושך לצד מסוים, במידה שזיהיתם שחיקה לא אחידה בצמיגים ובמיוחד אם חוויתם תחושה מפחידה של אובדן שליטה בהגה או חוסר היגוי במעבר על קטעים מוצפים בכביש, סביר להניח שיש בעיה בכיוון הפרונט של הרכב. התיקון אינו יקר ורצוי לבצעו בהקדם האפשרי במכון ייעודי.

בלמים ומערכות עזר
גם אם אתם לא מהאנשים שמקפידים על שגרת טיפולים שוטפת ומתקנים את הרכב רק כשמשהו מתקלקל, במערכת הבלמים של הרכב אסור לחסוך אף פעם ובשום עונה.

ניתן לזהות בעיה, שחיקה או תקלה במערכת הבלמים על פי רעשים וחריקות בעת בלימה ודוושת בלם שמרגישה "ספוגית". אל תתפשרו על תחליפים זולים ממקור עלום ואל תנסו לחסוך. אמנם ההבדל בין רפידות מקוריות לבין רפידות זולות עשוי להגיע למאות שקלים אבל חסכון כזה עלול להתגלות ברגע האמת כהבדל בין עצירה בבטחה לבין תאונה קשה.

בנוסף, אם בלוח המחוונים דולקת באופן קבוע נורת אזהרה עם סימון של בלמים או כיתוב ABS, סביר להניח שיש במערכת תקלה וברגע האמת היא לא תתפקד.

יש להדגיש שחשיבותה של מערכת ה-ABS בחורף עצומה ומאפשרת גם לנהג ממוצע לעצור בבטחה כשהכביש חלק ולכן רצוי מאוד לתקן את המערכת מצילת החיים הזאת. לעתים מדובר בתיקון יקר אך ברוב המקרים ניתן לפתור את הבעיה (הנובעת לרוב מחיישן לקוי באחד הגלגלים) במאות בודדות של שקלים.

לפני שמתחילים את הנסיעה

כלל ראשון – אולי נשמע טריוויאלי אבל יכול להציל חיים: הימנעו מנסיעות מיותרות. בבית הרבה יותר בטוח ואם אתם לא חייבים להגיע לאנשהו בהחלט אפשר ורצוי לוותר על עוד ביקור במרכז הקניות, על טיול רחוק או על סתם נסיעה לא הכרחית ואפשר גם לדחות כל מיני סידורים ומנהלות לימים פחות סוערים, פקוקים ומסוכנים.

אם בכל זאת אתם צריכים לעלות על הכביש חשוב שתגיעו לרכב עם תודעה והבנה ברורה שבניגוד להרבה נסיעות שגרתיות בהן לא פעם אתם רק מתפעלים את הרכב כבדרך אגב תוך ניצול השהות בו לאין סוף עיסוקים מסיחי דעת, הפעם עליכם להגיע לרכב מפוקסים עם החלטה ברורה להיות מרוכזים ב-100 אחוז במלאכת נהיגה.

רגע לפני שאתם נכנסים לרכב ויוצאים לדרך זכרו שמאחר וקר ורטוב בחוץ, יתכן שחיות שונות ובעיקר חתולי-חצר תופסים מחסה מתחת למכונית או אפילו בתוך תא המנוע של רכבם.מעבר לסכנה לפגוע בחיה המסכנה, במידה וחתול נתפס במנוע יכול להיגרם לחלקים במנוע נזק – אמנם לא בלתי הפיך אבל כזה שבהחלט עלול לתקוע אתכם באמצע הסערה. לכן, ובמיוחד אם בסביבת המקום בו חניתם יש חתולים או חיות אחרות, הקפידו לעורר את תשומת ליבם. מומלץ לתת מכה קלה על מכסה המנוע, להכנס לרכב, לתת צפצוף קצר לפני שמתניעים ולהמתין כמה שניות עד לסיבוב הסוויץ'. ברגע שמתרגלים לעניין זה הופך לחלק מהשגרה ויכול לחסוך מראות קשים ונזק למכונית.

גם אם ממש קר בחוץ, הקפידו לפני שאתם תופסים את עמדת הנהג להיפרד ממעילים או בגדים כבדים שיקשו על חופש התנועה של הידיים ועל תפעול ההגה ומערכות הרכב השונות.

יוצאים לדרך במזג אוויר חורפי

מעבר לעובדה שעל פי החוק מה-1 לנובמבר ועד סוף מרץ חובה לנסוע עם אורות דולקים בכבישים בין עירוניים, בימים חורפיים ובתנאי ראות לקויה גם בעיר מאוד כדאי לנסוע עם אורות דולקים שכן אלה מאוד מגדילים את הנראות שלכם.

הגוף האנושי שפולט חום בחלל קטן והנשימות שלכם גורמים במהירות להיווצרות אדים שפוגמים מאוד בראות. כדי להימנע מתופעה זו עליכם להשאיר תמיד את אחד החלונות מעט פתוח.אם גם עם חלון פתוח בכל זאת הצטברו אדים על השמשה, מומלץ להדליק את המאוורר על עוצמה גבוהה תוך כדי בחירה של הזרמת אוויר חיצוני ולכוון את הזרימה לשמשה. ניתן לזרז פעולת ההפשרה באופן משמעותי על ידי הפעלה במקביל של המזגן.
עם זאת, יש להיות מודעים לכך שבתנאי חורף בעת נסיעה עם חימום פועל, עלולה להיווצר אווירה מרדימה ועל כן חשוב מאוד בכל מצב להשאיר חלון מעט פתוח שיזרים חמצן טרי לרכב ורצוי גם להיעזר בגורמים כמו מוסיקה טובה, מלווה אנושי, משקה מרענן וכד' שיעזרו לכם לשמור על ערנות.

רוב הכבישים במדינת ישראל לא ממש ערוכים לחורף ואחרי שבר ענן קצר כל הכבישים הופכים לנהרות, בורות נפערים, כל השמן והלכלוך שנאגרו פשוט צפים למעלה וחווית הנהיגה שלנו הופכת לחלקלקה.

בעת נהיגה חורפית גם במהירויות לא גבוהות ואפילו במקומות שאתם רגילים לנסוע בהן מדי יום עלולות להיווצר סכנות ולכן כדאי תמיד, אפילו אם אתם ממהרים במיוחד, לנהוג במתינות ובזהירות רבה, לפחות 15-20 קמ"ש פחות מהמהירות בה אתם רגילים לנסוע.

שמרו מרחק! ממש כמו שיש להקפיד על מהירות נמוכה יותר, כך חשוב ביותר לשמור על מרחק גדול יותר מהרכב שלפניכם. במצב גשום מרחקי הבלימה מתארכים באופן משמעותי לעומת תנאים יבשים ויש לצפות ליותר הפתעות בדרך שיחייבו אתכם בבלימה פתאומית.

כך תתמודדו עם מצבי חירום
הרוב המוחלט של המכוניות הנעות על כבישי ישראל מצוידות במערכת ABS למניעת נעילת גלגלים. בעוד שבכביש יבש המערכת אינה מתערבת בדרך כלל, בתנאי חורף ובדרך עם אחיזה מוגבלת, בהחלט יתכן שתרגישו בפעולתה. אין צורך להבהל, רעשים ורעידות בדוושת הבלם הם חלק מהפעולה התקינה של המערכת וגם כשהם מופיעים עליכם להמשיך וללחוץ בנחישות וברציפות (ללא פמפומים בדוושה) עד להאטה או לעצירה של הרכב

בתנאים גשומים, הסיכוי להגיע למצב אובדן אחיזה של הרכב על הכביש עולה עד מאוד ולעיתים גם במהירות לא גבוהה הרכב מחליק בצורה מסוכנת. הדרך הטובה ביותר להיחלץ ממצב שכזה הוא פשוט לא להקלע אליו – מחשבה על פעילות הנהיגה והקפדה על הימנעות ככל האפשר מבלימות חדות, האצות חזקות, מעבר חד בין נתיבים, פניות מהירות והקפדה על האטה לפני פניות ועיקולים לרוב ימנעו החלקה בלתי רצויה.

כמו כן, לשמחתנו, החל משנת 2010 כל מכונית חדשה שנמכרת בארץ מצוידת במערכת בקרת אחיזה ESP המסוגלת להתמודד ולהיחלץ ממצבי איבוד אחיזה מבלי שתדרשו לעשות דבר אבל, כמו בכל מערכת, לא מדובר בפתרון קסם וגם לה יש מגבלות. לכן, במידה ואתם חשים באובדן אחיזה, רצוי שתדעו להגיב במהירות.

במידה ואתם מרגישים שהרכב שלכם "מיישר" את הפניה (הפנתם את ההגה לכיוון מסוים וחרטום הרכב פונה פחות ממה שהתכוונתם ולעתים אפילו יוצר תחושה שהרכב ממשיך ישר), הרפו בהדרגה מדוושת התאוצה וסובבו את ההגה עוד קצת לכיוון הפניה.
לעומת זאת במידה ואתם מרגישים שהחלק האחורי של הרכב בורח החוצה ומתחיל להחליק לכיוון מנוגד לכיוון הפניה, יש לסובב את ההגה לכיוון ההחלקה של החלק האחורי.
בכל מקרה של אובדן אחיזה, הזהרו מתגובות קיצוניות מדי שעלולות

בנהיגה חורפית אתם עלולים גם להתקל בשלוליות על הכביש או בכביש מוצף. אמנם בכל יום רצוי להחזיק שתי ידיים בצורה יציבה על ההגה, אבל בחורף יש לזה משנה חשיבות: כניסה מהירה לקטע מוצף בכביש עלולה לגרום לתחושה של חוסר היגוי. רצוי להאט לפני שלולית על הכביש ולאחוז בהגה היטב. אחרי מעבר מכשול מים משמעותי וכשהכביש פנוי, לחצו בעדינות כמה פעמים על הבלמים כדי לסלק שאריות מים שאולי הצטברו בבלמים ועלולים לפגום בטיב העצירה.

סעו בזהירות!

The post כך תשרדו את מזג האוויר הסוער בכבישים – מדריך לנהיגת חורף appeared first on TheCar.