"יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם –
איך שיופי יכול לרפא!"

כך כתב דוד גרוסמן במילים שכל כך מתאימות לימים אלה וגם לתקופת הפריחה הקצרה של כליל החורש, פריחה צבעונית ועזה שצובעת כרגע עשרות מקומות ואתרים ברחבי הארץ.

לרוע מזלו של כליל החורש, עץ שיכול להתנשא לגובה של בין 6 ל-8 מטרים, קליפת הגזע שלו נחשבת למשובחת ומבוקשת מפני שהיא מתאימה לרהיטים וליצירות אמנות. לכן העץ הזה נכרת בהמוניו במהלך הדורות.

זה חבל בכל מובן, ובפרט כשמדובר באחד העצים שבולטים למרחוק בזכות פריחה צבעונית מרהיבה כל כך. רוב עצי כליל החורש ששרדו את הכורת נראים כיום יותר כמו שיחים מגודלים מאשר כפי שהם צריכים להיות – עצים מפוארים. זה מה שנותר לאחר שהגזעים הגדולים נגדעו ונגזלו מן הטבע.

כליל החורש הוא עץ ארץ ישראלי טיפוסי שהיה נפוץ מאוד בעבר בסביבתו הטבעית לצד אלונים חסונים (שנכרתו אף הם) ואלה ארץ ישראלית. עצים כאלה צמחו ושגשגו בין השאר בגליל, בשומרון ובהרי יהודה.

כליל החורש מתעורר מן השלכת ומתחיל להנץ ניצנים סביב סוף חודש פברואר, ואלה נפתחים ומלבלבים בהמוניהם עד שהגזע וענפיו מכוסים בפריחה ורודה עזה – אשכולות קטנים של פרחים שבולטים בצבעם העז והחריג בין צבעי האביב הירוקים.

חרקים רבים ממהרים אל הפרחים ועוזבים אותם כשהם מכוסים באבקה וספוגים בצוף. אבל המלבוש המהודר והבולט הזה נעלם בבת אחת כעבור שבועות בודדים, וסביב הגזע נותר על האדמה מרבד דק של עלים.

לאחר נשירת הפרחים מתחילים לצמוח עלים שצורתם פרפרנית ועגולה, דמוית לב, ראשם מפורץ במפרץ עמוק. בהמשך מופיעים זרעי העץ, שאורכם כשלושה סנטימטרים, כשהם ארוזים בתרמילים.

כליל החורש נפוץ בארץ ובאגן הים התיכון ולרוב הוא צומח כעץ בודד בסביבתו, כשהוא בולט במיוחד לא רק בזכות צבעו המיוחד אלא גם מפני שהוא מאחר לפרוח – הרבה אחרי שפרחי עצי השקד קמלו זה מכבר.

"נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות –
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב".

ערביי הארץ מכנים את כליל החורש 'ערוס אל-גאבה' שפירושו "כלת השממה". כתר הפרחים נקרא בערבית 'אכליל' ואיתו מעטרים הערבים הנוצרים את ראשי הכלות בטקסי כלולות שנערכים בכנסיות. אחת הסיבות לבחירה בפרח הזה היא האופן שבו שלובים העלים. זה מייצג את דרכם העתידית של בני הזוג, כשהם כרוכים זה בזו.

כליל החורש נהנה משיטה מרתקת של הדברה ביולוגית בזכות מין ייחודי של פשפש אשר מתנחל בקליפת הגזע שלו ומרחיק מינים אחרים של חרקים מזיקים.

יש מי שאוהבים לאכול את פרחי הכליל שטעמם חמוץ מתוק (כך לפי 'ילקוט הצמחים' של נסים קיספיל), ונוצרים נוהגים לאסוף את הפרחים כדי לקשט איתם את מאפי הפסחא. ביוון ובתורכיה אוספים את תרמילי הזרעים של העץ כירק למרק.

כליל החורש מככב גם ברפואה העממית כתרופה לבעיות כבד, טחול, נזלת כרונית, צהבת, אבנים בכליות, עצירות בדרכי השתן ואפילו לנפיחות ברגליהן של נשים בהיריון. עדיף כמובן להתייעץ ברופא או במי שמבין ברפואה עממית לפני שעושים שימוש במרשם הזה.

מן הפריחה המהממת של כליל החורש אפשר ליהנות כעת במרחבי רמות מנשה כאשר הגבעות היפות ממילא מתכסות בפריחה הצהובה של צמח החרדל הלבן ומנוקדות פה ושם בזעקתו הצבעונית של אחד העצים.

גם ביער שצמוד לקיבוץ משמר העמק יש מספר מופעים מרהיבים של כליל חורש שנטוע בתוך הנוף הירוק של היער.

בישוב יסוד המעלה שבעמק החולה, פריחה נפלאה של כליל החורש בשדרה ברחוב הראשי. יש לשים לב להנחיות פיקוד העורף וכוחות הביטחון בימים אלה.

לאורך דרך הנוף בשפלת יהודה של 'דרך בורמה' בולטים מספר עצים בתוך נופי האביב המושלמים.

"נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים

טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב

The post טיול לסופ"ש: בעקבות כליל החורש appeared first on TheCar.

אביב הגיע והירוק הנפלא של החורף דוהה ומצהיב. בעוד רגע יתכווצו עשרות שלוליות החורף בכל רחבי הארץ ורובן ייעלמו, וזאת הזדמנות אחרונה לבקר באלה שנותרו.

'בריכת חורף' או 'שלולית חורף' היא בריכה עונתית או שטח הצפה שנוצר כתוצאה של זרימת מי גשם אל שקע בקרקע שממנו אין להם מוצא וקצב החלחול לתוך האדמה איטי. כמעט כל בריכות החורף נמצאות באזורים מישוריים בדגש על קרקעות סלעיות או אטומות, וחלקן נותרו כשרידים אחרונים לשטחי ביצה נרחבים שהיוו בעבר חלק מן הנוף הארץ ישראלי. בריכות חורף אחרות נוצרו כתוצאה של עלית מפלס מי התהום בעונת הגשמים.

בתוך וסביב בריכות החורף מתקיימת מערכת אקולוגית עונתית ייחודית ששותפים לה מינים רבים של צמחים ובעלי חיים, חלקם ייחודיים ואף כאלה שבסכנת הכחדה. קצב הפיתוח והבינוי בכל רחבי הארץ מעלימים במהירות שלוליות חורף רבות ויחד איתן אובדים מינים שונים של צמחים ובעלי חיים, וכדי להציל אותם מוקמים במקומות שונים אתרים שיוצרים שלוליות חורף מעשי ידי אדם. למרבה הצער, אף פרויקט כזה לא הצליח עד היום לשחזר את העושר הטבעי של בריכות חורף טבעיות, וזאת לכשעצמה סיבה טובה למהר ולבקר בשלוליות הקיימות.

רוב שלוליות החורף מאופיינות בעומק רדוד למדי – עד חצי מטר במקרים רבים – וכתוצאה מכך נוצרים בתוכם תנאי חיים עם שינויים קיצוניים של טמפרטורות ושל הרכב המים. במהלך הלילה צונחות הטמפרטורות ויכולות להגיע בחורף כמעט עד לנקודת קיפאון, ואילו בצהרי יום חם הן מגיעות גם ל-20 מעלות ויותר.

קיימת שונות רבה בריכוזי הגזים בתוך המים – חמצן מחד ודו-תחמוצת הפחמן מאידך – וזאת כתוצאה של דיפוזיה של חמצן מן האוויר החיצוני ופוטוסינתזה של אצות וצמחי מים. גזים אחרים נוצרים כתוצאה של פירוק החומר האורגני, וא-פרופו חומרים אורגניים – אל השלוליות נמשכים בין השאר יונקים שמותירים בהן מזכרות של מלחי זרחן וחנקן. כתוצאה מכל אלה – בשלוליות החורף שורדים רק יצורים עם כושר סבילות רב.

מינים שונים של בעלי חיים מתקיימים אך ורק בשלוליות חורף מפני שהם לא יכולים לשגשג בסביבות אחרות, אך מחזור החיים שלהם מותאם לארעיות של שלולית שמתייבשת בחלק מחודשי השנה.

בריכות חורף רבות קיימות בארץ מרמת הגולן, דרך הרי ירושלים וכלה בשרון ובמישור החורף, וחלקן כלולות כיום בשטחי שמורות טבע. אחת הבריכות הגדולות, בעצמה שריד לביצה הענקית שהייתה בעבר בשטח שעליו בנויה כיום העיר חדרה, נקראת 'בריכת עטא', על שמה של משפחה ערבית שהייתה בעלת הקרקע בעבר.

כיום מהווה בריכת עטא חלק מ'יער חדרה', שהוא לכשעצמו דוגמא ל'ניסוי וטעיה' וחוסר הבנה בסיסית באקולוגיה. מתיישבים יהודים ראשונים הגיעו לשטחי הביצה הגדולה של חדרה בשנות העשרים של המאה הקודמת ורבים מהם נפלו חלל על-ידי מחלת המלריה. בניסיון להדביר את יתושי האנופלס שהפיצו את המחלה הוחלט לייבש את הביצה, אולם האמצעי שננקט לצורך זה היה שגוי.

במימון הברון רוטשילד ניטעו בשטח הביצה אלפי שתילים של עצי אקליפטוס, עצים שבמקרים רבים צומחים באוסטרליה בסמוך למקווי מים, והתחושה של החקלאים הלא מנוסים הייתה שהעצים האלה פשוט "ישתו" את כל המים כדי לצמוח.

כל מי שביקר אי פעם באוסטרליה יודע שרוב היבשת הזאת צחיחה למדי, ועץ האקליפטוס מותאם דווקא לאזורים שבהם אין כמעט מים, כלומר שהוא ממש לא "שתיין" גדול ולא זקוק להרבה מים.

מפה לשם, ביצת חדרה יובשה בסופו של דבר בדרך היחידה שבה אפשר לייבש ביצות: באמצעות ניקוז המים. ניסיונות הייבוש הותירו לנו שתי מזכרות: את היער הגדול ביותר בארץ של עצי אקליפטוס ואת בריכת עטא – שלולית החורף האחרונה שנותרה בשטח ביצת חדרה ונמצאת כיום בגן הלאומי פארק השרון.

אגב, במהלך השנים נעשה ניסיון להסב את השלולית הזאת לבריכות דגים אבל זה לא ממש צלח, אבל מה שיותר חשוב זה שבשיא החורף היא מתרחבת ומכסה שטח נרחב של כ-400 דונמים.

בימים אלה פוקדים את המקווה הזה עופות מים רבים ובהם ברווזים בצבעים מרהיבים, סיקסקים שממלאים את האוויר בקריאות אזהרה, אנפות לבנות וציפורים קטנות שמוצאות מחסה בצמחייה הצפופה. בחודשים הקרובים ינחתו כאן ציפורים נודדות רבות בדרכן מאפריקה לאירופה.

הכניסה לסביבת בריכת החורף חופשית אך אסור לטבול בבריכה עצמה וכמובן שאסור להשאיר בה מזכרות מזיקות. רצוי להגיע ברגל למרות שישנם שבילים שמאפשרים נסיעה עם כלי רכב. אלה מסתיימים בבריכת המים ולא מאפשרים המשך תנועה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 מחדרה לכיוון דרום ונכנסים אל תחנת הדלק דור אלון (לפי השילוט "גן אירועים ערוגות הבושם"). אפשר לחנות במגרש גדול מאחורי התחנה ולהמשיך משם ברגל, מרחק של כ-400 מטרים, עד לבריכת החורף.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל בריכת החורף של יער חדרה appeared first on TheCar.

נחל צאלים, שאורכו כ-32 קילומטרים, הוא נחל אכזב אבל בין היפים בנחלי מדבר יהודה. ערוץ הנחל מתהווה בתחילתו ממזרח-דרום-מזרח להר חברון ומשם הוא חותר במתינות מזרחה אל תוך מדבר יהודה בכיוון הכללי של ים המלח.

במורד הדרך מתחיל נחל צאלים להתחתר וליצור קניונים ומפלים, ובין השאר גם את ברכת צפירה שהיא אחד המקומות היחידים לאורכו שמחזיקים מים לאורך רוב ימות השנה. בהמשך הערוץ נוצר מפל עם הפרש גבהים של כ-80 מטרים, ואת מסלולו הוא מסיים אל תוך ים המוות בנקודה שנמצאת כארבעה קילומטרים מצפון למצדה.

שמו הערבי של נחל צאלים הוא 'ואדי א-סיאל' – נחל השיטפונות – ולא במקרה. בימי גשם ניגרות כמויות גדולות של מים דרך הערוץ החרב ואלה זורמים בשצף קצף על גבי עשרות מפלים גדולים וקטנים וממלאים גבי מים לרוב.

באחת הנקודות היפות במיוחד, קצת אחרי בריכת צפירה, פורץ סילון המים מבעד ל"חלון" שפעור במצוק ונשפכים בעוצמה על גבי המפל האדיר שתואר לעיל, מגובה של כ-80 מטרים.

חורף 2024 היה דל בגשם בדרום הארץ אבל בימים אלה, אחרי מספר ימי גשם ושיטפונות בדרום הארץ, מלאו גבי המים של נחל צאלים והאזור כולו מהמם ביופיו.

ישנם מספר מסלולי טיול מומלצים סביב נחל צאלים ובריכת צפירה, ומספר רמות קושי שמתאימות לרמות מאמץ שונות. יש מי שמעדיפים מסלול קשוח ואתגרי בערוץ הנחל ואחרים יעדיפו להגיע ישירות אל השיא – בבריכת צפירה.
במסלול המומלץ הראשון, המאתגר ביותר, משאירים את הרכב בחניה שצמודה ל'חוות הנוקדים' שבבקעת קנאים. מגיעים לשם על כביש 3199 שיורד צפונה מן העיר ערד. מ'חוות הנוקדים' הולכים צפונה לאורך קטע קצר של 'שביל ישראל', וכעבור כ-200 מטרים פונים מערבה עם סימון שביל אדום.

מתעצלים שמצוידים בכלי רכב מתאים יכולים להתקדם לאורך חלק מן הדרך במקביל לסימון האדום, ומי שמעדיף אוויר מדבר יצעד כקילומטר וקצת עד ל'בור עטין' (ביר אום אל אתין): שלוש 'מאגורות מים' – תעלות ארוכות שמתמלאות במי הגשמים. עם מים אלה משקים את הצאן של אנשי שבט אבו רביע, והם משמשים אותם גם למעט גידולים בשטח.

אחרי בור עטין פונה השביל צפונה בחדות וממשיכים לאורכו למשך כקילומטר נוסף עד למפגש שבילים עם שביל שמסומן בסימון שביל כחול. ממשיכים עם השביל הזה אל מספר גבים ואל מפל יפה בגובה של כשלושה מטרים.
מכאן ממשיך השביל מזרחה בתוך ערוץ הנחל והופך למסלול אתגרי שכולל ירידה על גבי סולמות שנקראים 'דורגיות', חציית גבים שחלקם עמוקים למדי, שבילים שעוקפים אותם, ורגע לפני השיא מגיעים אל "גב טרום צפירה". בהמשך מגיעים אל מפגש עם שביל שמסומן בסימון שחור ואז אל 'דובדבן הטיול': בריכת צפירה, שאליה מגיעים דרך ירידה מאתגרת.

המסלול השני, גם מבחינת רמת הקושי, מתחיל בחוות הנוקדים ומשם נוסעים או הולכים צפונה, לצד בקעת קנאים, למשך כשלושה קילומטרים לאורך שביל ישראל. מגיעים למפגש עם שביל שמסומן בסימון שביל שחור וממשיכים איתו מערבה. מכאן ועד לבריכת צפירה הדרך קצרה יחסית, והיא הופכת קשה רק בקטע האחרון לקראת 'בריכת צפירה'. כאמור, אפשר לנסוע חלק מהדרך עם רכב מתאים.

המסלול השלישי מיועד למי שפחות אוהב או יכול להתאמץ. בין שביל ישראל לבין השביל שמסומן בסימון שחור מתפצל שביל הליכה קצר עם סימון שביל כחול, וכעבור כחצי קילומטר מגיעים אל תצפית על 'בריכת צפירה'.

אזהרת גניבות מכלי רכב

כאשר מדברים על אובדן משילות במדינת ישראל מתכוונים, למשל, למכת הפריצות והגניבות מכלי רכב של מטיילים בשטח. לא מדובר במקרים בודדים אלא ב"מכת מדינה" עד כדי כך שממש בלתי אפשרי להשאיר רכב במדבר יהודה או בנגב מבלי שהוא ייפרץ או ייגנב. מחדל קטן יחסית זה מתווסף למחדלים רבים נוספים של ממשלות ישראל ולכן אין מנוס וחייבים להשאיר שומר, רצוי חמוש, ליד כלי הרכב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים appeared first on TheCar.

פעם היה כאן שמח, לפני שנולדנו. בעצם, בערך 2,000 שנים לפני שנולדנו: הרומאים ידעו לפנק את עצמם עם מרחצאות מפוארים ושאר מתקנים לתרבות, בידור ופנאי, אפילו אם ההגדרה של "בידור" כוללת גם אכילת אנשים בידי חיות וסתם הרג של חיות בר לקול תשואות הקהל.

אחד המתקנים שנותרו לנו כעדות לימי הפאר האדריכלי הרומי הוא "בית הקשתות" – מבנה אבן צנוע יחסית שממוקם בשוליים הצפון מזרחיים של 'פארק קנדה' או 'פארק איילון' – לא הרחק מן הישוב מבוא חורון בעמק איילון.

לא מצאתי פרסומים ארכיאולוגים מעמיקים לגביו אבל כנראה שהמבנה נבנה אי שם במאה השלישית לספירה כבית מרחץ ובית מרפא. כמעט 1,800 שנים לאחר מכן נותרו במקום שתי בריכות מים, אחת חיצונית ואחת פנימית ומקורה, וזו מעוטרת בארבע קשתות אבן מרהיבות שמקנות למקום את שמו.

לא מיותר להעיר ש"בית הקשתות" הוא לא השם הכי מקורי בישראל: אנחנו יכולים לחשוב לפחות על חמישה מקומות אחרים ברחבי הארץ שנקראים "בית הקשתות", ואתם מוזמנים לחוד לעצמם חידת טריוויה ולמלא את הרשימה הזאת, אולי תיזכרו ביותר מקומות מאלה שעלו בדעתנו.

עומק הבריכה אידאלי לטבילה: כ-170 סנטימטרים, אם כי בתקופה הזאת של השנה צריך אומץ ועמידות בפני קור כדי לטבול בה, בעוד שבתקופת הקיץ אין במה לטבול… שתי הבריכות מתמלאות רק במי גשם, וזה קורה כאשר מפלס מי התהום עולה ומים זורמים בתוך אמה אל תוך מבנה האבן.

כאשר טובלים במים הקרים אפשר להרהר בקצת פרופורציות על החיים. גם בלי לדעת מי בדיוק סיתת והניח כאן את האבנים האלה אפשר לזנק בזמן ולזכור שזה קרה קרוב מאוד לסופה של האימפריה הרומית המפוארת, אולי אפילו באותן שנים שבהן נבנו ברומא 'מרחצאות קרקלה' המפורסמים, לרווחת הציבור.

הרומאים, חוץ מאשר בלהרוג אחד את השני עם הפוליטיקות הפנימיות שלהם, היו עסוקים באותה עת במאבק עם הפרסים (שלפחות באותה תקופה גבה דם אבל לא שינה שום דבר), הקיסר הרומי ולריאנוס נלקח בשבי על ידי שאפור הראשון מלך פרס והוצא להורג, ובזמן שיהודים או רומאים טבלו ממש כאן בבריכה הזאת – רבי יהודה הנשיא ערך את המשנה והחלה "תקופת האמוראים".

אז אם כבר הגענו עד לאמוראים כנראה שהגיע הזמן לצאת מהמים ולהתנגב, לעקוף את הבריכה החיצונית הרדודה, ולגשת אל משטח הבטון הגדול שנמצא לא הרחק משם, בין עצים, לפרוש עליו את ערכת הפיקניק, ולהתחרדן בשמש עם ערכת הקפה שזכרתם להביא מהבית.

בשנת 2019 ביצעה הקרן הקיימת לישראל עבודות שיקום ושימור במקום והכניסה אליו חופשית וללא תשלום. כמובן שאין כאן שירותי הצלה ולכן חשוב לשים עין ולהשגיח על ילדים קטנים, אבל איתם אפשר לטבול בבריכה החיצונית, הרדודה. למרבה הצער המקום גם לא מונגש לבעלי מוגבלויות, וחבל שכך.

בימי אביב אלה פורח הטבע מסביב ביופי עוצר נשימה: עשרות עצי שקד מלבלבים ומושכים אליהם המוני דבורים שמזמזמות סביבם ומזמינות את המבקרים לטיול אביב רגלי בשבילי הפארק.

כך מגיעים: עם כלי רכב רגילים מקלידים ב'ווייז' "מעיין בית הקשתות מבוא חורון".

עם כלי רכב בעלי הנעה כפולה אפשר להגיע דרך משעולי פארק איילון וחשוב כמובן להקפיד לנהוג רק על השבילים המוסדרים. אגב, במרחק של כמה מאות מטרים מבית הקשתות, מימין לדרך העפר שיוצאת מכביש 3 לכיוון האתר, יש מאגר מים גדול של 'מקורות'. זהו 'מאגר מסילת ציון' שנאגרים בו כ-800,000 מטר קוב של מי ביוב מטוהרים אשר מיועדים להשקיה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

אגב, אם יש לכם מידע מעניין על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של המקום או שחשבתם על יותר מחמישה מקומות בישראל שנקראים "בית הקשתות" – מוזמנים לכתוב אלי לכתובת הדוא"ל: editor.thecar@gmail.com ונעדכן את הכתבה בהתאם.

The post טיול לסופ"ש: אל בריכת הקשתות במבוא חורון appeared first on TheCar.

כביש 352 פולח לעצמו נתיב צדדי ולא מאוד מוכר בנקודה גיאוגרפית מעניינת: כמעט אמצע הדרך בין תל-אביב לבאר שבע, ואמצע הדרך בין קריית גת לאשקלון, ואלה לא שני ה"ממוצעים" היחידים שנמצא כאן. הכביש קצר, פחות מ-13 קילומטרים אורכו, ובימים אלה הוא טובל בירוק של השטחים החקלאיים שסביבו ובפריחת שקדיות ונשירים.

מקטע קטן זה של צפון הנגב יושב על-ידי הנהגת המדינה מיד לאחר הקמתה במטרה לבנות קו ישובים שני בגב ישובי מערב הנגב, והוא שובץ באופן מכוון בקהילות הומוגניות של עולים שהגיעו מכל רחבי העולם בדגש על צפון אפריקה, מרכז אסיה והודו. השאיפה הייתה למסד קהילות שעיקר החוזק שלהן נובע ממבנה משפחתי מורחב וערכים משותפים.

בשנות החמישים סבלו הישובים הוותיקים יותר, כמו כל ישובי מערב הנגב, מהתקפות של פאדאיונים מצרים מכיוון עזה, ובשני העשורים האחרונים הם נמצאים תחת מתקפות קסאמים וגראדים כמו שאר ישובי עוטף ישראל.
בשונה מן החלק המזרחי של המועצה האזורית לכיש, שמשתרע עד למורדות הרי חברון ומאופיין בישובים עם שטחים חקלאיים עצומים, בחלק שממערב לקריית גת אשר תחום על-ידי "כביש עוטף עזה", הלא הוא כביש 232, שובצו ישובים קטנים על שטחים מצומצמים, ולכן רוב תושביהם לא עוסקים כיום בחקלאות.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל בנסיעה איטית לאורך כביש 352 – שיוצא דרומה מכביש 35 כ-3.5 קילומטרים מערבית למפגש של 35 עם כביש 232 או כ-6.5 קילומטרים מערבית לצומת פלוגות (המפגש של כביש 35 עם כביש 40).
מעטים מכירים את הכביש הזה מפני שהוא לא מוליך בין יעדים ששגורים על מטיילים אלא מחבר את תשעת הישובים שנטועים מצדדיו: עוצם, נוגה, נהורה, שחר, ניר ח"ן, זוהר, שדה דוד, תלמים, ולבסוף – הישוב עם השם המפורסם בסדרת הישובים הזאת: חלץ.

הכביש פולח נופים יפים של שדות חיטה, מטעים, חורשות ושטחים פתוחים וירוקים שמרחיבים את הלב, וקשה להיפרד מן המחשבה שהמשבצת המיוחדת הזאת בנוף החברתי הישראלי ראויה למיתוג מחמיא וייחודי, ולו בזכות ההשתרשות של תושביו בנוף ובארץ.

ממש באמצע הדרך, ממערב לכביש, נמצא 'מאגר זוהר' או 'אגם זוהר' אשר הוקם על-ידי חברת מקורות ונקרא על שם הכפר השיתופי הסמוך לו. חברת מקורות הייתה גם אחד הגופים שסייעו בהקמת המושב זוהר.
אגם זוהר – ששטחו 1,200 דונמים, הוא חלק ממערכת הולכת המים ירקון-נגב – אחד ממפעלי המים הראשונים של מדינת ישראל, והוא משתרע על שטח של כ-1,200 דונמים ונחשב לאחד ממאגרי המים הגדולים בארץ. הקמת האגם, שמסוגל להכיל כ-7 מיליון קוב, החלה כבר בשנת 1949.

מאגר זוהר מגודר ונחשב לשטח פרטי של מקורות, הכניסה אליו אסורה, וגם זה פספוס גדול של המועצה המקומית מפני שאפשר היה לפתח בו אזור תיירות מהמם. מי שנהנים בינתיים מן הנוף וכמויות המים הגדולות הן בעיקר ציפורים מסוגים ומינים שונים, וגם צפרים שנהנים להגיע ולצפות בהן. בין השאר נצפו במאגר זוהר עפרוני, נחליאלי לבן, פפיון אדום גרון, מירומית לבנת כנף, דיה שחורה, ברכיה, טבלן מצויץ, ברווז משויש, אנפה משורטטת, עלווית חורף, זרעית השדה, שקנאים ועוד.

אפשר לטייל סביב האגם מחוץ לגדר ולמרות שאפשר להיכנס לתוך השטח המגודר צריך להימנע מכך – בין השאר בגלל סכנת טביעה.

ממשיכים עם כביש 325 דרומה וממש לפני המפגש שלו עם כביש 232 מגיעים אל אזור המושב חלץ – שם מעורבים יחד התמימות והגאווה של ימי הקמת המדינה עם הסיאוב השלטוני של העשורים האחרונים. המושב חלץ הוקם על אדמות הכפר הערבי חוליקאת שנכבש ערב מלחמת העצמאות. באזור הזה טיילנו בעבר ואף מומלץ לטייל כעת.

כבר בשנת 1933, בעקבות סקר גיאולוגי שנערך באזור, התגלו בו "סימני נפט" ובתקופת המנדט הבריטי אף בוצעו בו קידוחים ראשונים שהופסקו בעקבות פרוץ "המרד הערבי". לאחר הקמת מדינת ישראל נעשו ניסיונות להשיג מימון מחו"ל לצורך חידוש הקידוחים, ולאחר שזה צלח בוצע קידוח מוצלח ראשון בשנת 1955.

זה היה הגילוי הראשון של נפט בשטח מדינת ישראל והוא הסב כמובן הרבה מאוד שמחה וגאווה, ובעיקר תקווה לגילויים נוספים של "הזהב השחור". למרבה הצער, משדה חלץ הופקו במהלך 50 שנים רק כ-17 מיליון חביות נפט בלבד, וזאת למרות כ-80 (!) קידוחים שבוצעו בשטח.

חמור מכך: במהלך השנים הופרטו זיכיונות הפקת הנפט ועל השטח השתלטו חברות פרטיות, וחלקן – כך לפי החשד – פעלו שלא לפי תנאי הזיכיון אף הפכו חלק מן הקידוחים לאתרי הטמנה לא חוקיים אשר גורמים לסכנת זיהום של מי התהום. כך הפכו שדות הנפט של חלץ מהבטחה למקור הכנסות ועצמאות אנרגטית למפגע סביבתי ש"קושט" בערימות של ציוד קידוח מחליד.

את הנסיעה הנעימה לאורך כביש 325 אפשר לקנח בקצת אופטימיות: כמעט לכל כיוון שממנו ממשיכים מן המפגש שלו עם כביש 232 או בחזרה צפונה אפשר למצוא מרבדים מרהיבים של כלניות, צבעונים ופרגים ואינספור מקומות לפיקניק מרגיע.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

הצעה נוספת לטיול בסביבה:

טיול לסופ"ש: מחוליקאת אל שדות החיטה של צפון הנגב

The post טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב appeared first on TheCar.

הרגעים האחרונים של חורף ישראלי הם בין הקסומים ביותר, ואחרי שהתענגנו על הכלניות, הרקפות ושלל פרחי האביב כדאי לבקר ברכס הנמוך ששוכן מעל חוף הים בסמוך לקיבוץ מעגן מיכאל.

כמו שטחים רבים אחרים במישור החוף גם כאן היו בעבר שטחי ביצה נרחבים וכאן נשמר רמז לאותם בתי גידול בדמות בריכות הדגים של הקיבוץ, ושמורת הטבע הייחודית שצמודה אליהן.

טיול הסופ"ש מתחיל בהליכה אל גבעה שכמעט נושקת לכביש החוף (כביש מס' 2), גבעה שבימים אלה משתוללת עליה פריחה מהממת. לצד הכלניות האחרונות של העונה פורחים עדיין מקבצים גדולים של רקפות וסביבן פזורות חרציות יפיפיות שצובעות בצהוב בוהק את הירוק הדהוי, בין המוני צבעונים שזוהרים בגוון אדום אש.

הגבעה נמצאת בסמוך לבית הקברות של קיבוץ מעגן מיכאל ואפשר ללכת ממנה לאיבוד בין השבילים המפותלים שמקיפים את בריכות הדגים. בין השבילים אפשר למצוא נתיבים אל חוף הים הסמוך ושם, באופק הקרוב, מבצבצת מתוך כחול-הים אסדת גז. שום דבר אחר לא מפריע את השלווה התכולה שבין תחנת הכוח של חדרה – הרחק בדרום, לבין כתף הכרמל בצפון.

נחל דליה, שנשפך לים מבעד ל'דלתא' בוצית שבין מושב דור לקיבוץ מעגן מיכאל, מסיים כאן מסע מפותל שמתחיל בנביעת מעיינות בין הקיבוצים עין השופט לדליה. משם ממשיך מסלולו – בתוך שמורת טבע – במקביל לתוואי של כביש 67 ולאחר מכן מצטרפים אליו יובלי נחל שלף, נחל מנשה, נחל אלקנה ונחל טלימון.

קיבוץ מעגן מיכאל הוקם על אדמות 'ביצת כבארה' שהייתה שטח הביצה הגדולה ביותר במישור החוף. במשך כ-1,000 שנים התקיים כאן אגם גדול שהיה חלק ממפעל המים הרומי שהזין את העיר קיסריה, אבל ההזנחה של הסכר ותעלות המים הפכה אותו לשטח ביצה ממאיר.

אדמת ביצת כבארה נרכשה בשנת 1922 בכספי הברון רוטשילד ולאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה יובשה הביצה – בתחילה על-ידי פועלים מצריים וסודנים שהובאו ארצה כמהגרי עבודה ובהמשך – לאחר מאבק על עבודה עברית – גם על-ידי פועלים יהודים.

כיום, כאמור, אפשר רק לדמיין את השטח מוצף המים, ולצורך זה אפשר להיעזר באפיק הבוצי שמתוח לאורך כמה מאות מטרים במרחק של כ-100 מטרים מזרחית לקו החוף, שמשני צדדיו צומחים צמחי קנה. אפשר לפסוע לאורך האפיק עד שמוצאים את שבילי הגישה אל החוף.

כך מגיעים: ב'וויז' – בית העלמין קיבוץ מעגן מיכאל. עוברים בשולי הקיבוץ ומחנים את הרכב בסמוך לאחד השבילים. אפשר לעלות רגלית על הגבעה הסמוכה או להמשיך בטיול רגלי לכיוון החוף.

בסביבה:

אל הגשר המחודש שעל הנחל הכחול
אל שמורת נחל תנינים
על החוף מנחל דליה לנחל תנינים

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מעגן מיכאל ושמורת נחל דליה appeared first on TheCar.

גם במקומות הנידחים ביותר בארץ ישראל קשה למצוא רגב אחד שלא טובל בהיסטוריה רחוקה או קרובה שכמעט תמיד מתכתבת, לטוב או לרע, עם ההווה שלנו, ולכל הפחות עם הטבע האנושי.

כביש 3415, אחד היפים בדרום השפלה וצפון מערב הנגב, מפלח את הגבעות הקשוחות של חבל לכיש כשהוא יוצא מכיוון שרידי העיר לכיש ומתפתל במקביל לקו שמשרטט כביש 35 בין אשקלון לחברון. פחות או יותר בשני שליש הדרך מגיעים אל הישוב השיתופי אמציה אשר הוקם בשנת 1955 כהיאחזות נח"ל על מוצב צה"לי שנבנה בתום מלחמת העצמאות במרחק של כ-2.5 קילומטרים מערבית לגבול – קו שביתת הנשק עם ירדן.

ישוב אנושי התקיים על הגבעות האלה עוד מתקופת האבן דרך תקופות הברונזה והברזל ועד לתקופה הביזנטית, ובתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל שכן כמה מאות מטרים צפונית לכאן הכפר הערבי אל-דווימה, אשר נכבש במלחמת העצמאות על ידי גדוד 89 של חטיבה 8. במהלך כיבוש הכפר נהרגו עשרות מתושביו, רובם במהלך הקרבות ומקצתם אזרחים שככל הנראה לא היו מעורבים. חקירת האו"ם לגבי המקרה לא העלתה ראיות לטבח (מלבד להרוגי הקרבות), אבל שמועות אודות אי כיבוד טוהר הנשק הגיעו אל מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, והוא הורה לחקור את הנושא ולהעמיד לדין את האחראים.

חקירת האירוע טויחה וגוועה לנוכח חנינה כללית שניתנה בפברואר 1949, אבל עוד קודם לכן הגיעו השמועות גם אל המשורר נתן אלתרמן אשר פרסם בעיתון 'דבר' את שירו 'על זאת' אשר עוסק בפשעי מלחמה ובמוסר שנדרש מצה"ל. השיר פורסם בתוך כדי קרבות מלחמת העצמאות וראש הממשלה דוד בן גוריון הורה להפיץ אותו אל כל חיילי צה"ל.

כשנה לאחר הקמת היאחזות הנח"ל באמציה נהרגו בסמוך אליה שישה חיילי צה"ל בקרב עם הלגיון הירדני, ו-11 שנים לאחר מכן, במלחמת ששת הימים, הוסט קו הפסקת האש הרחק מערבה, עד לאמצע ים המלח.

כחמישה קילומטרים מצפון לאמציה מתנהלת התנועה על כביש 35 שמוליך מאשקלון אל קרית גת וממנה אל בית גוברין, ומשם מזרחה, דרך הרי יהודה מצפון לחברון עד שהוא פוגש את כביש 60. בתקופת המנדט הבריטי חיבר כביש נידח זה את מישור החוף עם חברון, ומאז הקמת ישראל ועד למלחמת ששת הימים היו שני חלקיו – גם המערבי שבשטח ישראל וגם המזרחי שבשטח ירדן – רעועים ולרוב גם נטושים.

בסוף שנות ה-70 החלה סלילה מודרנית של ציר זה, שקיבל לימים את השם "חוצה יהודה", וכשני עשורים לאחר מכן הוא נכלל ב"הסכמי אוסלו" כחלק ממערך "המעבר הבטוח" בין עזה ליהודה. המעבר הבטוח פעל למשך שנה אחת בלבד, עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000.

בשנת 2006 הוקמה בצמוד למושב אמציה שכונת קרווילות למפוני הישוב קטיף אשר שכן במרכז רצועת עזה ממערב לדיר אל בלח. כעבור יותר מ-10 שנים נבנה עבור קהילה זאת הישוב 'כרמי קטיף' ששוכן מאות מטרים צפונית לאמציה, בדיוק במיקום שבו שכן הכפר אל-דווימה.

בימים אלה של חורף 2024, בעיצומה של מלחמה נוספת, אפשר להרהר במצבנו במרחב – איש איש לפי השקפתו. הכי טוב לעשות את זה לצד הכלניות הרבות שפורחות כעת במרומי גבעת אמציה, לאחר טיפוס תלול על הגבעה הירוקה שעליה, כך נטען, שכן בתקופת בר כוכבא הישוב 'מגדל גד'.

מראש הגבעה, שעליה נמצאו שרידי ישוב עתיק ולצידו מערכת מערות מסתור, יש תצפית נהדרת לארבע רוחות השמים: הרחק במערב אפשר להבחין באשקלון ודרומה ממנה בעיר עזה, והרבה יותר קרוב, מזרחה, בישובים שקף ואליאב שנטועים ממערב ל'קו הירוק' לא הרחק מגדר ההפרדה.

רגע לפני שנצא לטיול ונטבול בנופים המרהיבים אפשר להרהר גם בדבר מה נוסף, אולי אירוני ובוודאי רלוונטי לימינו: המושב 'אמציה' נקרא על שם המלך היהודי אמציהו אשר הוצא להורג באזור לכיש לפני קרוב ל-2,800 שנים. אפילו ההיסטוריה התנ"כית, שנכתבה על-ידי אנשי יהודה, לא שוכחת לאמציה שהוא יזם מלחמה נגד ישראל והפסיד בה.

על גבעת גד, ממערב למושב אמציה נמצאים בין השאר חורבת גינתה, חורבת גבר וחורבת חלק, וסביבה – בשטח של כ-15 קילומטרים רבועים, נמצאת שמורת הטבע 'מגדל גד'. מורדות הגבעות מכוסים בחורש של עצי חרוב צפופים, אלת המסטיק ועצי אורן ואקליפטוס ותיקים. חורש אקליפטוסים נוסף צומח למרגלות הגבעות, ועם קצת מזל נוכל להבחין בקבוצות קטנות של צבי ארץ ישראלי שמדלגות בין השדות.

מכאן אפשר לצאת למבחר גדול של טיולים רגליים או רכובים, בהתאם למזג האוויר ולרמות האנרגיה. אפשר לטייל על השבילים והגבעות בשטח השמורה ולהמשיך אל יער אמציה ואל בריכות המים שממערב לישובים בני דקלים ושקף, או אל הסכר שעל נחל אדורים.

לחילופין אפשר לבחור בין נסיעה מערבה אל תל לכיש לבין נסיעה לא פחות מרתקת מזרחה, אל כביש 358 שגם הוא אחד הכבישים היפים בישראל. 358 נסלל למורת רוחם של ארגוני הגנת הסביבה משנת 2003 במטרה לחבר את יישובי האזור אל באר שבע בדרום ואל כביש 35 בצפון. כביש זה סלול ברובו לאורך גדר ההפרדה שבנייתה החלה במקביל לסלילת הכביש, והוא עובר בנוף מהמם לצד הישובים שקף, נטע, כרם עמי, שומריה ובקעת יבל עד שהוא פוגש את כביש 6 בחלקו הדרומי החדש יחסית.

כך מגיעים: ב'וויז': אמציה. בכיכר הכניסה למושב פונים ימינה לכיוון שמורת גבעת גד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אמציה וכביש 3415 appeared first on TheCar.

מדינת ישראל לעולם לא תשוב להיות מה שהייתה ב-6 באוקטובר 2023, והמהלומה שספגנו, עם המלחמה שמתחוללת בגבולותינו, תעצב בשבועות ובחודשים הבאים את דמותן העתידית של המדינה והחברה. בינתיים נמקים בימים אלה יותר ממאה חטופים ישראלים במרתפי החמאס בעזה, עשרות אלפי ישראלים מן הדרום ומן הצפון עקורים מבתיהם, וחבלי ארץ נרחבים נמצאים תחת איום כך שאי אפשר לטייל בהם.

אף דבר מכל אלה לא עוצר את הטבע הארץ ישראלי שכרגיל בתקופה הקצרה והמיוחדת הזאת של השנה נהנה מהתפרצות אדירה של אופטימיות ירוקה ולחה, ואנחנו בחרנו לשאוב השראה גם מן הטבע וגם מן ההיסטוריה הציונית בארץ שלנו ולצאת לטיול אל "פרוזדור ירושלים".

טיול סוף השבוע הזה מוקדש ל"פרוזדור ירושלים" ול'שער הגיא' – האזור שמחבר בין השפלה לבין ירושלים ונמצא בתוך גבולות "הקו הירוק". "פרוזדור ירושלים" לא מוגדר מבחינה גיאוגרפית אלא כהגדרה גיאו-פוליטית או צבאית-מדינית: הוא נכבש על-ידי כוחות הפלמ"ח במלחמת העצמאות כדי לפרוץ דרך לירושלים, ועד למלחמת ששת הימים, בשנת 1967, היה מוקף בשטח שהיה חלק מממלכת ירדן.

מעניין לציין שההתייחסות ל"פרוזדור ירושלים" כחבל ארץ או דרך שמקשרת את עיר הקודש עם שפלת החוף החלה ככל הנראה עוד בתקופה הצלבנית, כאשר נוצרים אבטחו את עולי הרגל הצליינים. שימוש מודרני במושג הזה נובע מן הדיונים של "ועדת פיל" – ועדת חקירה שהוקמה על-ידי ממשלת בריטניה באוגוסט 1936 לאחר פרוץ "המרד הערבי הגדול", כדי לחקור מדוע פרץ המרד, כיצד אפשר לפתור את הסכסוך בין הערבים ליהודים וכיצד מתפקד ממשל המנדט בהקשרים האלה.

פרט היסטורי מעניין ודי נשכח הוא שוועדת פיל, זו שניסחה לראשונה את "תוכנית החלוקה" של חלקה המערבי של ארץ ישראל בין יהודים לערבים, הציעה שפרוזדור ירושלים והדרך שמקשרת את הבירה אל יפו, יישארו תחת מנדט בריטי קבוע.

עם פרוץ מלחמת העצמאות השתלטו ערביי הכפרים בסביבה על הדרך לירושלים והטילו מצור על העיר, ונקודת התורפה המשמעותית ביותר הייתה ב'שער הגיא' שבו מתפתלת הדרך לאורך תוואי נחל עלי, אחד מיובליו המזרחיים של נחל איילון, אשר נשלט במקום זה על-ידי ההרים שסביבו.

במהלך המלחמה, באמצעות מספר מבצעים עקובים מדם, הצליח צה"ל לכבוש את כל רכסי ההרים השולטים על הדרך, אם כי – כאמור – הפרוזדור נותר מוקף בשטח שנמצא בשליטה ירדנית עד למלחמת ששת הימים.

בנוסף לדרך שמחברת כיום בין ירושלים לתל-אביב, כביש מספר 1 שמוכר לכולנו, נסלל במהלך מלחמת העצמאות הכביש שממוספר כיום כ-395 ומחבר את עין כרם לשפלה דרך רמת רזיאל ובית שמש. דרך זאת נפרצה במטרה לבנות נתיב עוקף ונסתר מתותחי הלגיון הירדני כדי שהתנועה לירושלים לא תיחסם על ידם בשער הגיא. הכביש נותר כדרך עוקפת ונעשה בו שימוש בדרך לירושלים החל משנות החמישים.

דרך עוקפת נוספת לאותה מטרה ידועה כיום ככביש 386 או "דרך נס הרים" שמוליכה מבר גיורא וצור הדסה אל כביש 375 ואל עמק האלה ובית שמש. כביש זה נסלל מעין כרם מערבה בתחילת שנות ה-50 כדי לחבר את יישובי פרוזדור ירושלים הדרומיים אל ירושלים ולהבטיח נתיב תנועה נוסף לעיר הבירה.

עם זאת, הדרך הכי מפורסמת בהקשר של פריצת המצור על ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות היא 'דרך בורמה' שנותרה עד היום כמסלול נהדר לרכבי שטח ורוכבי אופניים, ושם גם מתחיל מסלול סוף השבוע שלנו: מצפה הראל בכניסה למקטע של 'דרך בורמה'.

לפני היציאה לדרך כדאי להקדיש כמה רגעים לאתר התצפית ולקרוא את התיאורים המפורטים על השילוט המסודר, ולאחר מכן אפשר להמשיך מזרחה על הדרך הנהדרת שחוצה יערות קק"ל ושטחים חקלאיים.

רגע לפני שהמסלול שלנו פוגש את כביש 38 (אשתאול- מחלף שער הגיא) ואת 'שביל ישראל' נגיע אל אתר הנצחה מרשים שצופה על 'שער הגיא', ובו מונצחים סיפורי הקרבות של גדוד 'הראל', הגדוד החמישי של הפלמ"ח שהוקם במקור על-ידי בני תל אביב.

השבילים ברובם נוחים, אמנם מעט בוציים אבל חלקם סלולים, ואפשר לעצור במגוון רחב של נקודות תצפית כדי לחוש את הנוף ולהרגיש את הטבע שמתפרץ בפריחה משגעת. בנקודת הסיום, אתר ההנצחה שצופה על 'שער הגיא', ישנם שולחנות פיקניק ואפשר "לפתוח שולחן" לארוחה, או להפעיל את פק"ל הקפה.

אתר ההנצחה הוא חלק מ'פארק יצחק רבין' והוא ממוקם על "גבעת חתול" שמשקיפה על הנוף מסביב מגובה של 369 מטרים מעל פני הים. באתר עצמו ישנה רחבה גדולה שתחומה בגדר אבן, יש מרפסת נוף שממנה נשקפת תצפית מרשימה על הסביבה ומוגדר מסלול הליכה מפותל ולצידו שלטי זיכרון והסבר על קרבות שניהלו חיילי הגדוד.

אתר ההנצחה הוקם בשנת 1999 על ידי קק"ל ביוזמת עמותת דור פלמ"ח.

כך מגיעים:

אל הכניסה לדרך בורמה: נוסעים על כביש 44 בין צומת נחשון למחלף שמשון ופונים צפונה אל תוך 'מצפה הראל'. עוקבים אחר השילוט. ב"וויז": 'דרך בורמה'.

אל אתר הנצחה לגדוד החמישי של פלמ"ח-הראל: נוסעים על כביש 38 (בית שמש – שער הגיא) ומאתרים את השילוט שניצב כ-500 מטרים מדרום למחלף שער הגיא. ממשיכים על דרך צרה לאורך כקילומטר ממערב לכביש.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: כל הדרכים מובילות לירושלים appeared first on TheCar.

הרי ירושלים ויהודה מאופיינים בשלוחות ארוכות, כעין אצבעות שנשלחות למרחקים ומופרדות על ידי ערוצי נחלים עמוקים. אחד הערוצים הגדולים ביותר בהרי יהודה הוא נחל כסלון שמסלולו מתחיל באזור הר אדר ומתחתר משם דרומה בתלילות, חוצה את כביש מספר 1 שמוליך ממישור החוף אל ירושלים, ומשם הוא מתפתל מערבה בפיתולים רבים עד למפגש שלו עם ערוץ נחל שורק.

כסלון הוא נחל אכזב, אולם באחד הקטעים שלו מפכים ארבעה 'מעיינות שכבה' שבוקעים מתוך סלע היסוד ויוצרים את אחד הקטעים היפים בערוץ, אם לא היפה מכולם – גיא ירוק שנראה כאילו הוא כלוא בתוואי באורך של כ-600 מטרים.

הנביעות ופינת החמד משכו ככל הנראה התיישבות אנושית מקדמת דנא, אבל האזור סביבו הוא אחד מתוך מאות נקודות חן בארץ ישראל שטרם זכו למחקר ארכיאולוגי מעמיק, ולכן אין עדיין מידע פומבי לגביו.

מפעל אנושי יחיד שמשך את עיני חוקרי העבר הם שרידי מצודה או בית חווה דו-קומתי שנבנו על הגדה הצפונית של ערוץ הנחל – וכיום נותרו מהם שרידי מבנה בגודל של כ-30 על 40 מטרים ובגובה מרבי של כ-12 מטרים. למבנה, שבנוי מאבנים מסותתות, ישנם מספר שערים שמוליכים אל צמד אולמות מרווחים עם תקרה מקומרת. בסוף שנות השישים הוכרז השטח שסביב הנביעות והאתר הצלבני כשמורת טבע וגן לאומי אשר זכה לשם 'עין חמד'.

באופן טבעי נמשכות עיני המבקרים אל המבנה הצלבני העתיק והמרשים שנקרא 'איקבלה' בפי תושבי הכפרים הערבים הסמוכים – עין נקובה ועין ראפא – וזה שיבוש של השם הלטיני 'אקווה בלה', או "מים יפים".

ככל הידוע האתר הזה לא נקשר לסיפור תנ"כי מרתק או לקרב גבורה אלא נבנה כבית חווה מבוצר, אחד מתוך מספר אתרי חניה ומחסה על "דרך אמאוס" – הדרך שאיתה טיפסו עולי הרגל הנוצרים אל ירושלים בסוף האלף הראשון לספירה.

בשנת 1986 ביצע חוקר בריטי בשם דניס פרינגל, שמתמחה בחקר התקופה הצלבנית בארץ ישראל, סקר שבחן את האדריכלות המקומית. פרינגל מעריך שהמבנה של עין חמד נבנה אי שם סביב שנת 1150 במטרה להגן על חווה חקלאית שנסמכה על מקורות המים הסמוכים. החווה והמבנה הוקמו במקביל למערכים מבוצרים דומים שהתגלו בצובה ובאמאוס, אבל מעולם לא נתפש כמקום בעל חשיבות אסטרטגית או דתית.

כמעט שני עשורים לפני אותו סקר הוקם בסמוך הגן הלאומי עין חמד, וכמקובל באותה תקופה לא הושם דגש רב על שמירת הטבע והנוף המקוריים אלא על נוחות המבקרים באתר. לצורך זה "עוצב מחדש" ערוץ הנחל בתוך תעלת אבן מעשה ידי אדם, ובתוכה מספר טראסות שמהן נשפכים המים באופן שמזכיר נביעת מעיינות.

בתחילת המאה הנוכחית ייבשו מפעלות הבניה ושאיבות מים את המעיינות שמזינים את עין חמד, ורשות שמורות הטבע נאלצה לבצע "טריק": כיום נאספים מי הנחל במורד הערוץ ומוזרמים כלפי מעלה באמצעות משאבה כדי לחדש את הזרימה ולאושש את הצומח והחי באפיק הנחל. סביב הערוץ ניטעו עצי רימון, זית ותאנה וכן שיחי גפן ונוצרו פינות בוסתן נאות, ומסביב נשתלו מדשאות רחבות והוצבו שולחנות פיקניק לרווחת המבקרים.

בזכות בית קברות מוסלמי אשר משמש עד היום את תושבי הכפרים עין נקובה ועין ראפא נשמרו בשטח הגן עשרות עצי אלון מצוי עתיקים וגבוהים, ואלה עצי האלון העתיקים והגבוהים ביותר בהרי ירושלים. בנוסף צומחים באתר גם עצי אלה ארץ ישראלית שמזכירים את החורש הארץ ישראלי העבות שכיסה בעבר את כל הרי יהודה, עצי אשחר ארצישראלי שעליהם כרוכים מטפסי חורש שמעניקים להם נופך מסתורין ואי אילו עצי זית קשישים עם גזעים מפותלים.

למרבה ההפתעה צומחים בשטח הגן גם מספר עצי דולב שאופייניים הרבה יותר לצפון הארץ, וזה אחד מאזורי התפוצה הדרומיים ביותר שלהם. עם זאת, גודל ההפתעה מצטמק במידה ניכרת כאשר מגלים שעצים אלה, כמו לא מעט עצים אחרים בגן הלאומי, ניטעו כאן בידי אדם.

זאת רק דוגמא אחת מיני רבות לטשטוש בין הטבע המקורי והפראי לבין ההתערבות האנושית אשר אמנם נעשתה ממניעים טובים אבל שינתה לעד את הנוף, אם כי לזכות אנשי הרשות צריך לומר גם שאל שטח הגן הלאומי הועתקו צמחים ועצים שניצלו כאן לאחר שניצבו בדרכם של בוני הארץ וסוללי הכבישים. בין אלה בולטים רקפות, חצבים ואירוסים.

הגן הלאומי עין חמד הוא באמת פינת חמד שנמצאת על אם הדרך כמטחווי קשת מירושלים ורק כ-40 דקות נסיעה מתל-אביב. הכניסה כרוכה אמנם בתשלום אבל פינת המרגוע הזאת מאפשרת נופש מהנה בחיק הטבע ומקום לפעילות נעימה ואף הרפתקנית עם ילדים.

אפשר להיכנס לחצר בית החווה הצלבני מבעד לשער עם דלתות עץ כבדות אל תוך צמד חדרים גדולים ולמצוא שרידים של אבני ריחיים, ואפשר להמשיך את הטיול בטיפוס אל ערוץ הנחל בשביל שמתפתל בין טרסאות חקלאיות.
שטח הגן הלאומי מצומצם אמנם אבל הוא מתוחזק היטב עם שבילים סלולים שמותאמים לבעלי מוגבלויות ושבילים נוספים שמתפתלים בין ברכות מים, ואפשר להתענג על צמחי ארץ ישראל מוכרים יותר כמו קנה מצוי ופטל קדוש ומוכרים פחות כמו ערבה מחודדת.

השביל הסלול מוליך ממגרש החניה אל בריכה טבעית שנסכרה בקיר אבן מלאכותי, שם פוגשים נביעה ראשונה שפורצת מסדק בסלע, ובהמשך – על מצוק בגדה השמאלית – נובע מעיין 'עין חמד' ומימיו נאספים לבריכה קטנה. אגדות ירושלמיות עתיקות מספרות שמי המעיינות האלה מעניקים און גברי וגם מסייעים לנשים ללדת בנים, ועד ימינו אלה יש מי שאוספים ממי המעיין לצורך אפיית מצות.

הגן הלאומי פתוח החל בשעה 08:00 בכל ימות השבוע ועד ל-15:00-17:00 בחלק מן הימים ובהתאם לעונות השנה. אפשר להתעדכן באתר של רשות שמורות הטבע.

כך מגיעים: ב'וויז': גן לאומי עין חמד

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל עין חמד appeared first on TheCar.

הישוב הר אדר, שהוקם בשנת 1986 בין הרי ירושלים על פסגה בגובה 880 מטרים מעל פני הים, משמר את השם "הרדאר" – כפי שנקראה אותה פסגה עוד מימי המנדט הבריטי בגלל שתי צלחות גדולות שהותקנו שם על-ידם ונחשבו בטעות על-ידי הציבור היהודי והערבי כמתקן מכ"ם גדול.

הבריטים, שכבשו את הנקודה האסטרטגית הזאת מן הטורקים במלחמת העולם הראשונה, הקימו כעבור שנים את שתי הצלחות האלה כדי להתגבר על חבלות שביצעו גם ערבים וגם יהודים בכבלי הטלפון שלהם בתקופת המנדט, ואלה היו אנטנות לשידורי רדיו לטווח רחוק.

מפסגה זאת יש תצפית מעולה למרחקים, וביום בהיר אפשר לראות ממנה כמעט מחצית משטחה של ארץ ישראל – מהרי ירושלים הסמוכים, דרך הרי שומרון, מודיעין, השפלה, מישור החוף, שפלת יהודה, בית שמש והרי חברון. הפסגה שולטת על כביש מספר 1, וקרוב יותר גם על הדרך בין השפלה לירושלים ולרמאללה ועל הציר שמחבר בין מעלה החמישה לנבי סמואל – ששוכן על הפסגה הגבוהה ביותר בצפון הרי ירושלים.

ב-11 במאי 1948, ארבעה ימים לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, פירקו הבריטים את הציוד שלהם ונטשו את המקום, ויומיים לאחר מכן נתפסה הפסגה בידי כוחות הפלמ"ח שמסרו את המקום לחטיבת עציוני של ההגנה. כעבור כשבועיים, ב-26 במאי 1948, נכבש "הרדאר" על ידי הצבא הירדני ומספר ניסיונות לכבוש אותו מחדש לא צלחו.

ב'הסכמי רודוס', שסיימו את מלחמת העצמאות, הוסכם להותיר את ההר בידי הירדנים ששלטו בשטחי יהודה ושומרון עד למלחמת ששת הימים, והם בנו בה את מתחם הביצורים המושקע והמבוצר ביותר בגדה המערבית, עם שלושה מוצבים שחיפו זה על זה.

ב-5 ביוני 1967, ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, נכבשה "גבעת הרדאר" כמעט ללא התנגדות אבל בתוך כדי קרב שריון בשריון שבו השתתפו שישה טנקים ישראלים מול יחידת שריון ירדנית. בלשון המעטה אפשר לומר שאף אחד מן הצדדים לא חיבר שירים על תפקוד השריון בקרב הזה: רק טנק ישראלי אחד נותר מבצעי בסיום – למרות שאף אחד מהם לא נפגע בקרב, ואילו השריונרים הירדנים – עם טנקי פטון חדשים-דנדשים, התקינו על הטנקים שלהם מכלי דלק חיצוניים ואלה נפגעו מאש מקלעים ישראלים שהבעירו את כולם.

לאחר המלחמה הרס צה"ל את רוב הביצורים של שלושת המוצבים ובשנת 1975 נחנכה על הפסגה אנדרטה מרשימה לזכר הרוגי קרבות מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. למרגלותיה הוצבה תצוגת טנקים ומשוריינים שמהווה עד היום אטרקציה לילדים ומבוגרים כאחד.

עשור לאחר מכן, כאמור, הוקם במקום הישוב הר אדר וכיום הוא עוטף ומקיף את אנדרטת הבטון, שגובהה כ-16 מטרים ואת אתר ההנצחה כולו.

אנדרטת הראל תוכננה על-ידי האדריכל אריה שרון ובנו אלדר שרון, והיא מדמה שתי צלחות רדאר גדולות שנראות כמו שער שפונה לכיוון ירושלים. האנדרטה היא חלק מאתר ההנצחה של חטיבת הפלמ"ח 'הראל' שלחמה במלחמת השחרור ושל חטיבת השריון הראל שלחמה במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ועל הקיר המזרחי של האתר מונצחים החללים שנפלו בכיבוש המקום, בהם גם חללי גדוד בית חורון והרוגי ישובי האזור במלחמת השחרור.

בדרך כלל, כאשר המדרגות הלולייניות שמשני צידי המגדל לא חסומות, אפשר לטפס למרומיו ומשם יש תצפית מרשימה לכל רוחות השמים. ברחבה הגדולה שלמרגלות האתר ניצבים כאמור משוריינים וטנקים שהשתתפו בכיבוש המקום, לצד שרידי אחד המוצבים הירדנים עם חרכי ירי, קטע מן החומה ותעלות קשר.

לאחרונה נסלל שביל חדש ומפותל שמוליך מנקודת החניה דרך הנופים הירוקים מסביב אל רחבת המשוריינים ומשם אל האנדרטה. את ההתרגשות בעליה הלוליינית לקראת הצפייה בנוף שייחשף בבת אחת מקלקלת מעט ההזנחה של מרפסת התצפית, וחבל.

כך מגיעים: ב'ויז': גבעת הרדאר בהר אדר, או 'אנדרטת חטיבת הראל'

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ההר שנקרא בטעות על שם הרדאר appeared first on TheCar.

ברגעים אלה מוחזקים 136 ישראלים בשבי ארגוני הטרור בעזה, ובהם ילדים וקשישים, חיילות וחיילים, נשים וגברים שכל רגע חולף מסכן את חייהם ואת בריאותם. במלאת 100 ימים לחטיפתם מוקדש להם טיול סוף השבוע שלנו בתפילה לחזרתם המהירה.

בנוסף ל'ככר החטופים' בתל אביב, ולגבול עזה, המקום הנכון לשאת בו תפילה כזאת הוא חורש צפוף של עצי אורן שנטוע בשולי יער בן שמן ממערב לעיר מודיעין ומדרום למושב גמזו, כמטחווי קשת מכביש ירושלים תל אביב ומכביש 6.

לפני כ-17 שנים נטעה הקרן הקיימת לישראל כ-3,000 עצים בחלקת יער שנקראת יער השבויים והנעדרים, ויש כיום מי שמכנים את היער הזה 'ערים בלילה' על שמה של העמותה שדואגת לרווחת פדויי השבי ומשפחות השבויים והנעדרים.

החורש הצפוף יוצר אצל המבקרים תחושת מסתורין מיוחדת ליער הזה אשר מתאימה מאוד לנרטיב ויכולה אולי להזכיר לנו, ולו לרגע, את תחושת המחנק וחוסר האונים שחווים כרגע הישראלים החטופים, תחושה שאיתה יכולים להזדהות רק מי שהיו במצבים דומים.

במהלך כל מלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד לשומרי חומות, נפלו בשבי כ-500 ישראלים ורובם שוחררו, ואילו ביום ה-7 באוקטובר לבדו נחטפו כ-260 ישראלים בנוסף לכ-1,300 שנרצחו או נהרגו בקרב.

עמותת 'ערים בלילה' הוקמה בשנת 1998 לנוכח התעלמות ארוכת שנים של כל ממשלות ישראל מפדויי השבי וההפקרה שלהם לאחר חזרתם. בעמותה חברים כיום כ-300 פדויי שבי ובני משפחות אשר החליטו לא להמתין לסיוע מן המדינה ולעזור לעצמם, ובין השאר הם עוסקים בעזרה הדדית, קיום קבוצות תמיכה, ייצוג מול משרד הביטחון ופיתוח דרכי טיפול חדשניות שנועדו להקל על סבלם.

אנדרטת השבויים והנעדרים, שהוקמה בקרחת יער שטובלת כעת בירוק של חורף בלב יער 'ערים בלילה', מנציחה את האנשים שחוו את התופת והיא בנויה מסלעי גרניט, אבן גיר ואבן ירושלמית אשר הובאו לכאן ממקומות שונים בארץ וחוברו זה לזה בשבכת ברזל שמסמלת את סורגי הכלא.

בנקודה אחת, בצד האנדרטה, בנויה מעין דלת ברזל קטנה ופתוחה שמסמלת את הדרך החוצה, דרך שכולנו תפילה שבקרוב יצעדו עליה כל החטופים בעזה, ויפים דבריו של רבי יוסף קארו לעניין זה: "כל רגע שמאחר לפדות השבויים, היכא דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים".

חלקת יער השבויים והנעדרים נחנכה בשנת 2007 ומאז התקיימו בה עשרות טקסים ואירועים של עמותת 'ערים בלילה' בנושאי השבי, וגם שם – כמו בכל מקום שבו היו מי שהיטו אוזן קשבת, נשמעו עדויות קשות של מי שחזרו מן השבי ובהן עדויות לעינויים, השפלות, פגיעות פיזיות ונפשיות. חשוב לזכור שכל הישראלים ששבויים היום בעזה חווים ממש ברגע זה את אותן חוויות נוראות.

כך מגיעים: הדרך אל יער 'ערים בלילה' מתאימה לכל סוגי הרכב אבל לאחר הגשמים האחרונים עלולה להיות בוצית בנקודות שונות. נכנסים אל יער בן שמן בכניסה הראשית מכביש 443, כניסת מצפה מודיעין, ונוסעים דרומה בדרך הנוף הראשית שחוצה את הפארק לאורך סימון שביל ירוק. כעבור כשישה קילומטרים מגיעים אל מעבר נחל ומיד לאחר שחוצים אותו רואים שביל צדדי שמוביל לכיוון האנדרטה.
ב'וויז': יער השבויים והנעדרים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: בשביל השבויים והנעדרים appeared first on TheCar.

בחודש אפריל 1265, לפני כמעט 759 שנים, התחולל ממערב להרצליה של ימינו קרב עקוב מדם ורלוונטי לימינו באופן מצמרר. במצודה צלבנית אדירת ממדים ובנויה לתלפיות מעל לקו החוף התבצרו לוחמים הוספיטלרים, ואת כל סביבתה הקיפו לוחמי הצבא המצרי בראשות הסולטן הממלוכי ביברס.

במהלך 40 ימי מצור פרצו הממלוכים את החומה החיצונית והחדירו כמויות גדולות של קורות עץ ועפר אל החפיר שהפריד בינה לבין החומה הפנימית. לאחר מכן הם העבירו מטולי בליסטראות ומכונות מלחמה אחרות אל שטח החפיר והמטירו אש, חיצים ואבני ענק על המצודה, ובמקביל החלו לחפור מנהרה בעומק הקרקע מתחת לחומה הפנימית.

הלוחמים הצלבנים, שזיהו את פעולות החפירה, חפרו מנהרה משלהם מתחת למנהרה של הממלוכים ומוטטו אותה, ירו חיצי אש ששרפו את קורות העץ ואת חלק ממכונות המלחמה ושפכו שמן רותח על הממלוכים. זה לא עזר: הממלוכים חפרו מנהרה נוספת, הצליחו להרוג כשליש מן הלוחמים הצלבנים, ולאחר שהלוחמים הנותרים חתמו על הסכם כניעה בפני ביברס נכנסו הממלוכים למצודה והכריחו אותם להרוס את החומה שלה.

לאחר מכן השמידו הממלוכים את הנמל הקטן שלמרגלות המצוק, הפרו את הסכם הכניעה שעליו חתמו וחטפו את הצלבנים למצרים, ושם הם מכרו אותם לעבדות בשווקים של קהיר.

העיר ארסוף, יחד עם המבצר שהגן עליה והנמל הקטן ששימש אותה, הוחרבו על-ידי הממלוכים עד היסוד כפי שהושמדו על-ידם כל ערי החוף ונמלי הים של הצלבנים, וזאת במטרה למנוע כל אפשרות שצלבנים נוספים ישובו מאירופה. כך הסתיימו כ-1,800 שנות התיישבות באחת הנקודות האסטרטגיות החשובות שבין יפו לקיסריה, והמקום נותר שומם כמעט לגמרי עד לאחר הקמת מדינת ישראל.

לא הרחק משרידי המצודה הצלבנית הקימו הממלוכים מבנה עץ ששימוש כמסגד, וכעבור כ-200 שנים הוא שודרג למבנה אבן גדול ומרשים ששרד במקומו במשך כ-500 שנים ומשך אליו מאמינים מוסלמים מכפרים קטנים בסביבה. בשלהי תקופת השלטון העות'מני התקיים לא הרחק מן המסגד כפר דייגים, ובסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת הוכרז שם הגן הלאומי סידנא עלי, שבו ביקרנו בעבר.

בחורף הקר והסוער של שנת 2001, אותה שנה שבה הכריזה מדינת ישראל על אפולוניה וסביבתה כגן לאומי ושנה אחת בלבד לאחר שנעשה ניסיון לבצר את חוף הים באמצעו סלעי ענק, היכו גלי הים במצוק ומוטטו חלקים ממנו. בהתמוטטות זאת, שנגרמה בחלקה בגלל גריעת החול שנוצרה כתוצאה מהקמת המרינה של הרצליה, צנח חלקה המערבי של חומת המבצר כ-720 שנים לאחר שנבנתה.

טיול סוף השבוע שלנו הוא אל הגן הלאומי אפולוניה שמשתרע בין השאר גם על שטח ששימש מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לשנת 2000 את התעשייה הצבאית כמפעל לייצור חומרי נפץ. למרבה האבסורד, דווקא הזיהום שתע"ש הותירה באדמת האתר מנע, ועדיין מונע, את הפיכת נקודת החן המהממת הזאת לפיסה נוספת של נדל"ן יוקרתי.

עדויות ארכיאולוגיות ברורות להתיישבות אנושית מוקדמת באפולוניה מתארות ישוב פיניקי חזק שהתקיים כבר במאה הרביעית לפני הספירה בתחילת תקופת הכיבוש הפרסי, ונקרא ארשף, על שם האל רשף, אל הסער והמלחמה הפיניקי. ארשף הייתה עיר חסות של העיר הפיניקית צידון, ותושביה עסקו בין השאר בייצור צבע הארגמן מחלזונות ימיים וסחרו עם ערי הים התיכון, הים האגאי וערי יוון.

הפיניקים, כמו כל מי שבא אחריהם, נהנו בוודאי מרצועת החוף שלמרגלות מצוק הכורכר ומעל שכבות הכורכר, החמרה והחול הם זכו בתצפית נהדרת על מרחבי הים הכחול.

כשלוש מאות שנים לפני הולדת ישו נכבש האזור בידי היוונים והעיר נשלטה על-ידי הממלכה הסלאוקית. היוונים הותירו את הקדשת שם העיר לאל רשף אך תרגמו אותו לשמו היווני של אותו אל – אפולו, ומאז היא נקראה אפולוניה.

בתקופות הרומית והביזנטית התרחב מאוד שטחה של אפולוניה שהייתה לעיר חקלאית גדולה ונטולת חומה. בתקופה הרומית נבנתה על קו המצוק "הוילה הראשונה של הרצליה פיתוח": בית בנוי כהלכה ומהונדס להפליא שרובו חרב ברעידת אדמה בשנת 127 לספירה ושרידיו נותרו עד ימינו.

בתקופה הביזנטית נקראה העיר הזאת סוזוסה, הגיעה לשיא פריחתה והשתרעה על פני כ-280 דונמים, והיא נחשבה למרכז העירוני של דרום השרון. זאת הייתה עיר חקלאית מצליחה עם תעשיית זכוכית מפותחת ומעגנת סירות גדולה.

בתקופת הכיבוש המוסלמי, משנת 640 לספירה, סבלה העיר מהתקפות חוזרות ונשנות של ביזנטים, ולכן נאלצו המוסלמים לבצר אותה לראשונה, אך גם לצמצם מאוד את שטחה אל פחות מרבע השטח המרבי שלה. מאותה עת שבה העיר ונקראה ארסוף. לאחר מכן העיר החליפה ידיים בין הערבים לצלבנים, ובקרב המפורסם ביותר בין הצדדים, שידוע כ"קרב ארסוף", הביסו הצלבנים בהנהגת ריצ'רד לב הארי את המוסלמים בהנהגת צלאח א-דין. בשנת 1101 החלו הצלבנים לבנות את המבצר הגדול והמתוחכם שהושמד על-ידי בייברוס 164 שנים לאחר מכן.

ההיסטוריה המרתקת והאינטנסיבית של אפולוניה, ארסוף, נחקרת מזה יותר ממאה שנים על-ידי ארכיאולוגים וביתר שאת מאז סוף שנות ה-70, ומידי עונה נחשפים בה ממצאים מרתקים. בין השאר, בשנת 2012 התגלה באתר מטמון גדול של מטבעות זהב מן התקופה הממלוכית, חלקם מן התקופה הפאטימית וחלקם מן התקופה האיובית. בנוסף התגלה במקום אחר באתר מטמון מטבעות ברונזה מן המאות הרביעית והחמישית לספירה.

הכניסה לגן הלאומי אפולוניה כרוכה בתשלום אבל הביקור בו מרתק וכולל נגיעות מוחשיות מאוד בהיסטוריה המפוארת של העיר. בין השאר אפשר לראות עדויות לקרב האחרון בין הממלוכים לצלבנים, שרידים של כבשן זכוכית ששימש את תעשיית הזכוכית בעיר, ושבילים מוסדרים שטובלים בנוף נאה וצופים לכיוון הים.

רשות הטבע והגנים ביצעה עבודות פיתוח ושיקום באתר, שנמתח צפונה לכל אורך המצוק, והכשירה בו שלושה שבילי הליכה – שניים מהם בחלק הפנימי ואחד שמהלך ממש על שפת המצוק בין נקודות תצפית מהמות לבין שרידים היסטוריים.

במהלך הביקור מהלכים על שרידי המבצר הצלבני שצופה אל הים, מעל החפיר ולצד שרידי הווילה הרומית, ומשם על גבי שביל הים שבהמשכו פוגשים בריכות מים, בורות מים, כבשן סיד וגשר עתיק. לצד הכניסה למבצר מונחות אבני הקלע הגדולות והעגולות כזכר לחורבן המקום.

אפשר להתפנק על פינות ישיבה נסתרות ממש מול הים, ולהביט מעל על שרידי הנמל העתיק ואל שרידי החומה שצנחה על החוף ואל הים. החפיר הארוך עטוף בשכבה עבה של צמחיית חורף שכוללת בין השאר מלוח קיפח, עדעד רותמי, מדול דוקרני, ולקראת האביב גם את נר הלילה החופי. בסמוך לכניסה נטוע חורש מוצל ובו ספסלי ישיבה לפיקניק, ומותר להיכנס לאתר עם כלבים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף (כביש 2) ופונים מערבה בצומת כפר שמריהו. ממשיכים ישר ברחוב קרן היסוד עד לככר השנייה ופונים צפונה, ימינה, לרחוב וינגייט שאיתו ממשיכים עד לכניסה לגן הלאומי.
ב'וויז': גן לאומי אפולוניה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אפולוניה שעל קצה המצוק שמשקיף אל הים appeared first on TheCar.

במשך עשרות שנים הזניחו רוב ראשי הערים ששוכנות לחופי הים התיכון את המשאב היקר ביותר שלהם – קו החוף – ולמעט חופי הרחצה הם לא דאגו מספיק להנגשת גבעות הכורכר לרווחת התושבים והמבקרים.
במקרה הטוב נותרו במקומות רבים גבעות חול חשופות שחלקן הפכו למגרשי חניה לעת מצוא, ובמקרים הגרועים הפכו שטחים רבים – במיוחד באזורי התפר שבין רשויות, למזבלות ומטמנות פיראטיות.

בעשור האחרון, ככל שמחירי הנדל"ן ממריאים לשחקים ועיריות מפשירות עתודות קרקע לבנייה, נבנים פרויקטים יקרים במיוחד מול הנוף היפה ביותר של ערי החוף, העיריות מתעשרות ממיסי ארנונה, ולעיתים הן "נזכרות" שראוי לטפח גם את השטחים הציבוריים שצמודים לחופים ואסור לבנות עליהם מתוקף חוק.

אחד החופים החביבים עלינו, שזכה כאן לסיקור לא אחת, הוא קטע החוף שבין העיר ראשון לציון לבין בת ים, וזה קטע ארוך, רחב וחולי שמאפשר טיול נינוח עם רגל אחת במים ואחת על החול.
פרנסי בת ים הקימו טיילת נאה ממש למרגלות גבעות הכורכר והיא מחוברת לטיילת של חוף ראשון לציון, וכעת יכולים חובבי הליכה ורכיבה לנוע בנוחות מראשון לציון ועד להרצליה.

עם זאת, השטח שמעל לטיילת, על ראש גבעות הכורכר שבין ראשון לציון לבין בת ים, נותר מוזנח עם צמחייה פרועה ולא מעט אתרי פסולת מכוערים שגדושים בפסולת בניין, צמיגי טרקטורים ענקיים וכיוצא באלה מטרדים מכוערים.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, או שמא בזכות תנופת הבניה האדירה על קו מצוק הכורכר של ראשון לציון, השקיעה לאחרונה עיר הפרדסים בהקמת טיילת נוספת, עליונה, ובה בין השאר פארק חבלים ומתקני משחקים לילדים ומקבצי מתקני כושר לחובבי הספורט.

לאחרונה, בעת שיצאתי לנשום אוויר ולהירגע מול הים, גיליתי שגם פרנסי העיר בת ים הרימו את הכפפה (או שמא גם הם נזכרו בבחירות לרשויות המקומיות…) וגם בשטח שלהם הולכת ונרקמת טיילת עליונה מקבילה. על ראש מצוק הכורכר של בת ים, שעודו מוזנח, הולכת ונבנית בימים אלה טיילת יפיפייה שתכלול סככות צל שנשלחות אל נופי הים ולצידן ספסלי ישיבה מול הרוחות.

הטיילת מתפתלת לאורך המצוק ומטפסת במסלול מעגלי אל גבעת כורכר, שם ישנה תצפית נוף נהדרת שמסתיימת במספר עמדות הצללה. מכאן תמשיך הטיילת ותגלוש מטה מן הגבעה עד למפגש עם טיילת החוף התחתונה.

לאחר השלמת הבנייה יוכלו חובבי ההליכה והרכיבה לבחור בין שתי אפשרויות המסע מצפון לדרום ולהיפך: לאורך הטיילת התחתונה שעל קו הים, למרגלות מצוק הכורכר, או על הטיילת העליונה שעל ראש המצוק. בתוך כדי כך מסולקת סוף סוף הפסולת המעיקה שנצברה בשטח במשך שנים רבות.

עוד לפני השלמת הפרויקט, בימים כאלה של חורף-לא-חורף, אפשר לרדת מראש הצוק של ראשון לציון ולצעוד צפונה לאורך טיילת הבטון התחתונה של בת-ים, שעליה פזורים ספסלי ישיבה ופינות מוצלות מול הים. מומלץ.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל הטיילת בחוף ימה של בת ים appeared first on TheCar.

ארץ ישראל משופעת באתרים בעלי חשיבות היסטורית אדירה שכולנו חולפים לצידם מעשה שבשגרה כמעט בלי לשים אליהם לב. אחד מהם – תל אפק – לא אפשר לאף אחד להתעלם ממנו במשך אלפי שנים, אבל הדור שלנו כבר לא יכול היה לזכות אותו בתשומת הלב לה הוא ראוי.

תל אפק שוכן מעל מעיינות הירקון, בין פתח תקווה לראש העין, כשני קילומטרים ממערב להרי שומרון וכ-12 קילומטרים ממזרח לחוף הים התיכון. עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת זרמו מכאן מי הנביעות מערבה בתוך אפיק נחל הירקון שהחל מכאן את מסלולו המפותל. הנחל יצר מחסום בלתי עביר שניתק את חלקו הדרומי של מישור החוף מחלקו הצפוני, וכל מי שרצה לעבור לאחר הכיוונים אולץ להגיע עד למרגלות התל ולעקוף את הנחל.

ספיקת מעיינות הירקון היא השנייה בעוצמתה מבין כל הנביעות בארץ ישראל והבריטים שינו את מהלך העניינים כאשר החלו לשאוב את המים האלה ולהעלות אותם לירושלים. לימים, עם הקמת מפעל המים ירקון-נגב, הוזרמה דרומה כמעט כל יתרת ספיקת המעיינות והירקון הפך לנחל חרב וחסר חשיבות.

כיום ניכר תל אפק למרחוק בעיקר בדמות מצודה שנבנתה עליו בתקופה העות'מנית והוא מוכר לרבים מאיתנו דווקא בשם 'מבצר אנטיפטריס' שניתן לו על-ידי הורדוס בתקופה הרומית, אבל זה וגם זה לא עושים חסד עם תפארת העבר האמיתית שלו שהתקיימה כ-1,800 שנים לפני הספירה, בתקופת השלטון המצרי.

כך או אחרת, כמו כל כך הרבה אתרים חשובים אחרים בארץ ישראל – תל אפק ראה עליו ובסביבתו את כל העמים, התרבויות, הכובשים והנכבשים במשך יותר מ-5,000 שנים.

כדי להעריך את העיר אפק בשיאה צריך לדמיין את כמויות המים הרבות שנבעו ממקורות הירקון במשך אלפי שנים ויצרו מקווה מים נרחב שהשתרע ממערב למורדות התל ובעונות גשומות גם מדרום אליו. בסמוך לאחר הקמת העיר ששכנה במרומי התל כרו תושביה אפיק מלאכותי שהזרים את מי המעיינות צפונה, והשילוב של כמויות מים לא מוגבלות, טופוגרפיה שקל להגן עליה ומיקום אסטרטגי על אם הדרך החשובה ביותר במערב הארץ – הפכו את הנקודה הזאת לחשובה ביותר במרחב.

ההתיישבות על התל החלה לכל המאוחר בתקופת האבן, והשם 'אפק' נזכר לראשונה בתעודות הקדומות ביותר שקשורות לארץ ישראל – כתבי המארות המצריים מן המאה ה-18 לפני הספירה, לאחר שמלכי מצרים כבשו את ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. באותה עת נבנה ארמון אדיר ממדים על ראש הגבעה שמתנשאת לגובה של כ-50 מטרים מעל פני הים, ושרידיו שרדו את התקופה הכנענית, את הישוב הפלישתי שסימן את גבולה הצפוני של פלשת, את מסע הכיבושים של מלך אשור אל מצרים בשנת 671 לפני הספירה ואפילו את מסעו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהגיע עד אפק.

הישראלים הקדומים חגו סביב התל ועליו, היוונים הותירו כאן חותם ששרידיו נתגלגלו לשם הכפר הערבי הסמוך – פג'ה, החשמונאים בנו עליו ביצורים וגם הורדוס, כאמור, בנה מבצר גדול על התל והקדיש אותו לאביו, אנטיפטרוס.
הישוב שמעל למקורות הירקון חי שקק ופעל עד לרעידת האדמה העוצמתית שהתרחשה בשנת 363 לספירה: ממדי ההרס של אנטיפטריס היו כה עצומים שהעיר לעולם לא התאוששה ממנו עוד, ובתקופה הביזנטית היא נותרה חרבה למחצה.

בתקופה העות'מאנית נבנה על התל מבצר חדש, שנקרא בפי הערבים 'בינאר באשי' ובפי הטורקים 'פינאר באשה', או "ראש העין", וסביב התל הזה התבצר במלחמת העולם הראשונה הצבא הטורקי באחד הקרבות המשמעותיים האחרונים שלו כאשר ניגף מפני הצבא הבריטי.

הבריטים, כאמור, שינו את הטופוגרפיה של מישור החוף ללא הכר אבל לא רק אותה. לאחר שהבטיחו את ארץ ישראל גם ליהודים וגם לערבים ונטשו את הארץ לעתיד מדמם – השתלטו כוחות הצבא העירקי על תל אפק. בתחילת מלחמת העצמאות נכבש התל, בתחילה על-ידי כוחות אצ"ל ולאחר שאלה נאלצו לסגת הוא נכבש בשנית על-ידי חטיבת אלכסנדרוני. כך נסוגו העירקים גם מראש העין.

ראוי היה שכל ההיסטוריה המרגשת הזאת תישמר בתוך קפסולת זמן כשהיא עטופה בתוך גן לאומי ומדינת ישראל הצעירה אכן יזמה תוכנת כזאת כבר כשהייתה בת 3. למרבה הצער היו למדינה נושאים קיומיים ארים לעסוק בהם ועד לשנת 1972, כאשר החלה הכשרת התל כגן לאומי, הוא ספג לא מעט הרס.

למרות זאת, מאז ועד היום נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות בתל אפק ונמצאו ממצאים מרגשים, למשל מילון חקלאי מהתקופה המצרית ובו תרגום לשלוש שפות: אכדית, שומרית וכנענית.

הביקור בגן הלאומי תל אפק כרוך בדמי כניסה אך "שווה כל שקל": אבני האתר והגן זועקות 5,000 שנות היסטוריה ומאפשרות לנו להתנתק לרגע מן המציאות הנוכחית ולחוש כחלק משרשרת ארוכה של מי שזכו להשקיף מכאן על ארץ ישראל.

כדאי להגיע עם מספיק אנרגיה לטיול רגלי באורך של כשעה סביב חלק מן הגן הלאומי, לטפס אל המבצר שבראש התל ולצפות ממנו על מישור החוף ואל בריכות החורף שמנקדות את מרגלות התל, ללכת בשבילים שמוליכים אל האגם המלאכותי שבמרכז הגן ולהביט בדגי השפמנון הענקיים ששוחים שם להנאתם, חווים את הרגע ומנותקים מן ההקשר.

אפשר לבחור בין מסלול מעגלי קצר אל תל אפק ולמבצר, לבין מסלול מעגלי ארוך יותר אשר כולל גם בריכת נופרים, בריכות חורף ואת מפעל המים המנדטורי ואת ה'קארדו'. חובבי הליכה יעדיפו לבחור במסלול הארוך מכולם שאורך כארבע שעות ומוליך מתל אפק אל הירקון. זה גם אחד מקטעי 'שביל ישראל'.

האתר מוסדר ומשולט ויש בו שפע של חניה. הכניסה, כאמור, בתשלום.

כך מגיעים: ב'וויז': תל אפק.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל תל אפק appeared first on TheCar.

נרקיסוס, בנם של הנימפה לירופה ושל קפיסוס, אל הנהר, מתואר במיתולוגיה היוונית כיצור יפה באופן יוצא דופן אשר משך אליו נערות ונערים כאחד. אלא שנרקיסוס דחה את החיזורים של כולם מפני שהיה מאוהב בעצמו, ועל כך הענישה אותו אלת הנקם נמסיס והטילה עליו קללה שגרמה לו להתאהב בבבואה שלו.

כאשר נרקיסוס טייל ליד אגם והתכופף כדי לשתות הוא ראה את דמותו נשקפת אליו מן המים ולא הצליח לנתק את מבטו מדמותו שלו או לעשות כל פעולה אחרת. לבסוף מת נרקיסוס מצמא, ובמקום שבו צנח ומת צמח לראשונה פרח הנרקיס.

נרקיס הוא באמת אחד הפרחים היפים בטבע וכעת, אחרי הגשמים הראשונים, שלחו פקעות הצמח עלים ירוקים וישרים שגיששו את דרכם מבעד לאדמה. על הגבעולים, שמיהרו לצמוח אחריהם, הנצו ניצנים שמהם בקעו פרחים בעלי כתר של שישה עלים צחורים ומבהיקים שיוצרים יחד מבנה דמוי כוסית צהובה ומלאת צוף.

בישראל נפוצים שני מינים עיקריים של נרקיס, האחד נחבא בחורשים ובין סלעים והשני משגשג בסמוך לשלוליות חורף ומקווי מים. נרקיסים פורחים כעת בכל רחבי הארץ ומכסים שטחים גדולים, ובימים הטעונים האלה אפשר לנצל כל הפוגה ולו לגיחה קצרה כדי לנשום אוויר צח וליהנות מפריחתם.

כך, למשל, מנת יופי כזאת מרוכזת במרומי 'יער אשתאול' שסמוך לצומת שמשון, ממש בסמוך לחניוני קק"ל שפזורים לאורך שביל שעולה עד לראש היער.

במרכז הארץ, לא הרחק מן העיר שוהם, משגשגים נרקיסים סביב בריכת החורף 'צ'רטה', לא הרחק מכביש 444 במקטע שנמצא צפונה מבית נחמיה. נכנסים אל כביש גישה צר שמוליך למחצבה ויוצא מכביש 444 לכיוון מזרח, ולפני שמגיעים למחצבה עצמה מזהים שביל צר עוד יותר שפונה צפונה. ממשיכים בזהירות בכביש מפותל עד השילוט: 'בריכת צרטה'.

עוד במרכז – והפעם ממש בלב גוש דן בצמוד לכביש נתיבי איילון (כביש 20), פורח ריכוז גדול של נרקיסים לא הרחק משתי מערות קטנות שאליהן אפשר להגיע מכיוון בריכת המים הגדולה בצומת הקאונטרי קלאב.
מזרחה משם, בעיבורי יער הקדושים, מתפתל כביש 395 ועולה מצומת אשתאול אל הכניסה ליער. ממש בעיקול שנכנס ליער, במורד השביל מצד שמאל, פורח צריכוז נרקיסים גדול על הסלעים.

ליד המושב כרמי יוסף שבשפלה נכנסים מכביש 44 אל כבישי הנסיעה הצרים של יער המגינים וחותרים להגיע אל הכביש המרכזי שבחלקו העליון. גם שם פורחים כעת נרקיסים, וגם ביער קנדה שבפארק איילון. שם – ליד קבר שמיוחס לאיבן ג'בל, מבנה עם כיפה גדולה, פורח ריכוז נרקיסים וגם בחלק המזרחי של פארק איילון.

בדרום, בקצה המזרחי של העיר דימונה מתחתר בקרקע נחל נחל דימונה היפה. מסלול מסומן אך לא קצר מוליך למרחק של כחצי שעת הליכה אל ריכוז נרקיסים פורח, ובתוך כדי הליכה לשם נוטשים את נוף הגבעות המדברי אל תוך ערוץ הנחל.

בצפון, בשמורת נוב שברמת הגולן, פורח מקבץ עצום של נרקיסים ממש בסמוך למושב נוב, ויש גם פריחות מרהיבות נוספות ברמה, אבל כרגע אין ככל הנראה גישה אליהן בגלל המצב הבטחוני.

עדכון יומי לפריחות נרקיסים ולשאר מיני הצמחים אפשר למצוא באתר האינטרנט 'צמח השדה' – wildflowers.co.il.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פריחות הנרקיסים appeared first on TheCar.

"שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו".

כך נפתח אחד משירי הזיכרון העצובים, ובה בעת גם מלאי התקווה ביותר, אשר נכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים שהייתה המלחמה המפתיעה והקשה בתולדות מדינת ישראל עד לשבת השחורה של טבח שמחת תורה.

דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, כתבה את השיר 'החיטה צומחת שוב' בחורף 1974 לזכרם של 11 מבני הקיבוץ שנהרגו בקרבות ונטמנו בבית העלמין של המשק.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב".

במשך 50 שנים נחשב קיבוץ בית השיטה לסמל כישוב שהקריב את מספר החילים הגדול ביותר ביחס לאוכלוסייה. למרבה האסון, ב-7 באוקטובר השנה ספג קיבוץ בארי מכה אנושה הרבה יותר, יחד עם רבים מקיבוצי ומושבי עוטף עזה ועם שדרות ואופקים.

"מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו"

90 מחברי קיבוץ בארי נרצחו בשבת השחורה ו-16 מחבריו מוחזקים עדיין בשבי חמאס ברצועת עזה, אבל גם המכה והכאב האלה לא מכריעים את חקלאי הקיבוץ והעוטף. בסוף חודש נובמבר שבו החקלאים לזרוע חיטה בשדות שמסמלים את המאבק בין האור לחושך, בין בניה להרס, בין הגידול של המזון הבסיסי ביותר לבין מאמצים לפגוע ולשרוף.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב.

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה".

חקלאי בארי זרעו עד כה יותר מ-3,000 דונמים של חיטה, בין השאר מפני שעל שאר השדות פרושים כרגע כוחות צה"ל, ואת מילותיו האחרונות של השיר שכתבה דורית צמרת –

"הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב".
– החליפו חברי להקת הגבעטרון – שכל כך מזוהים איתו – במילים: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

טיול סוף השבוע הזה מוקדש לכל תושבי הדרום והארץ שעברו את התופת, לחיילי צה"ל שנלחמים בדרום, במרכז ובצפון, למאות אלפי המפונים מיישובי הדרום והצפון שנעקרו מבתיהם – ומעל הכל לאזרחים ולחיילים החטופים שלנו שכולנו מייחלים לשובם המהיר.

"אסם החיטה של ישראל" ושטחי הגידול הנרחבים ביותר נמצאים אמנם בנגב – חלקם באזורים שכרגע עדיף שלא להגיע אליהם או שאסור לנוע בהם, אבל זריעת חיטה, שמבוצעת כרגיל אחרי הגשם הראשון, מתקיימת בימים האלה בכל רחבי הארץ – מצפון ועד דרום.

בעת הזריעה נטמנים גרעיני החיטה בעומק של 2-8 סנטימטרים באדמה, והגשמים הבאים יתפיחו אותם ויפיחו בהם חיים: קליפת הגרעין תתבקע, מקצהו התחתון של הגרעין ישלח שורש זעיר ומתוך קצהו העליון יפלס ניצן ירוק את דרכו אל האור.

"טיול חיטה" מסמל עבורי ועבור רבים את מחזור החיים בטבע ותמיד מהנה אותי לשוב בחודשי החורף והאביב אל אותם מקומות כדי מלהרגיש את השינויים והצמיחה – החל מן הימים הראשונים שבהם שדה חום מתכסה במהירות בפלומה ירוקה ורכה דרך הצמיחה המהירה של השיבולים הירוקות, שינוי הגוון מירוק עז לירקרק דהוי ומאובק ואז לצהוב יבש ובשל, ועד לימי קציר חיטים. קל לטייל בשדות החיטה אך חשוב להקפיד שלא לרדת משבילי העאפר המסומנים ולא להיכנס לשטח הזרוע כדי שלא לפגוע בו ובעמל החקלאים. מאוד מומלץ לבחור את אחד המיקומים או את אחד המסלולים ולחזור אליו ועליו במשך מספר פעמים במהלך העונה עד לקיץ הבא.

אחד המסלולים שחביבים עלי במיוחד הוא 'דרך החיטה' שמתחילה ביער חרובית בין הישובים גפן וכפר מנחם, על כביש 383, ומתפתלת למרגלות תל צפית. אורך המסלול הזה 14 קילומטרים והוא מסתיים בשדות החיטה של קיבוץ בית ניר.

טיול נעים אחר באותה מתכונת אפשר לערוך על גבעות גורל שסמוכות לצומת להבים לצד כביש 40 בדרך לבאר שבע. גם מצידו המזרחי של כביש 40 וגם מצידו המערבי פרושים שדות חיטה נרחבים, ואפשרות נוספת היא לבקר את שדות החיטה של עמק איילון באזור שעלבים ונוף איילון. מכאן אפשר לתפוס תצפית נפלאה מן הכביש המפותל של יער המגינים, ליד היישוב כרמי יוסף, לכיוון מערב.

מי שמעדיף לטייל בצפון יכול לנסוע מצומת אליקים לכיוון רמת השופט, ולהמשיך משם לכיוון מגידו ואל דרכי העפר של שדות עמק יזרעאל. צפונה משם, דרך כתף שאול בגלבוע ממשיכים מן הקצה של עמק יזרעאל אל עמק חרוד – הנוף שנשקף מבעד לחלונותיהם של בני בית השיטה – ואפשר לנסוע משם על אחת הדרכים היפות בארץ, שמהלכת לאורך כמעט 18 קילומטרים אל ראש הגלבוע. שדות חיטה נרחבים פרושים משני צידי הכביש.

צפון מזרחה משם נמצאת אחת מדרכי העפר היפות – 'דרך נוף יששכר' שמחברת את רמת צבאים עם רמות יששכר ואל רמת כוכב, ואפשר לבחור בנסיעה ברמת פוריה וברמת יבנאל.
עונות השנה לא מתחשבות או מושפעות מאיתנו והטבע ממשיך בשלו. השדות ממתינים לחקלאים הזורעים, רקפות כבר מכינות את צרור העלים הירוקים והמצוירים שלהן וגם הכלניות יאדימו בקרוב את מרחבי הנגב המערבי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: החיטה צומחת שוב appeared first on TheCar.

החורף מתקרב אבל מצב המלחמה עדיין לא מאפשר לצאת לטיולי סתיו מרעננים, ודאי לטיולים עם ילדים, לכן הפעם אנחנו מציעים פעילות בטבע שאפשר לבצע הכי קרוב לבית, ובלית ברירה אפילו מן המרפסת או הגינה שליד הבית.

מקור ההשראה הוא קטע מתוך טורים שפרסמתי ב'ידיעות אחרונות' וקובצו לספרי 'שבת עם הילדה':

"שבת חורפית, נחמד, הפינוק במיטה בשבת ארוך יותר, השמים הקצת מעוננים משרים אווירה קרירה בבית, ריח הג'חנון ממלא את הבית.
מה אומרת הילדה: אתה יודע שבחוץ העננים זזים נורא מהר?
מה אומר אבא: עוד לא פקחתי עין ואפילו לא שתתי קפה.
מה אומרת הילדה: אתה יודע שיש המון צורות לעננים בשמים, חיות, אנשים, כלב חמוד.
אז מה עושים: נוסעים למקום קרוב לבית שאפשר לשכב שם על הגב, לראות שמים נקיים (חוף ים, פיסת דשא בפארק במקום נטול עצים, או סתם עולים לגג הבית אם אפשר) ומביטים לשמיים. בודקים עם הילדה איזה דמות היא מזהה בענן, מנסים לראות אם גם אתם רואים את אותו דבר. הורים יצירתיים מוזמנים להוסיף סיפור על עננים כיד הדמיון הטובה. הורים יותר מעשיים מוזמנים להסביר לילד על העננים, השמים, רוחות, כיוונים וכו' (רוצו לאנציקלופדיה). הורים עם רקע ספרותי מוזמנים לקחת את ספרה של לאה גולדברג 'בואו עננים' עם הציורים המקסימים של אורה איתן ולשלב שתי הנאות.
כמה זמן: עד שנמאס לילדה, או עד שנגמר הדמיון, או מתבהרים השמיים, או נגמרים הסיפורים".

דמיון ומציאות

בהתאם לגיל של הילדים (וההורים) אפשר לדבר על תחושות שלהם כלפי העננים ולשחק משחקי אסוציאציות, או להתעמק בפיזיקה ולדבר על מחזור המים בטבע, התחממות כדור הארץ, גזי חממה, התפקוד של שכבות האטמוספירה השונות וההשפעה של האדם על הטבע.

אפשר "לתת בהם סימנים" ולדבר על גבהים שונים שבהם מתעבים עננים ועל הצורות השונות שמאפיינות אותם. למשל, עננים עם פוטנציאל להורדת גשם מכונים "נימבוס", ואת סוגי העננים מחלקים בדרך כלל לשלוש רמות בהתאם לגובה הבסיס שלהם מעל פני הקרקע וגובה הענן עצמו.

עננות נמוכה משתרעת מפני הקרקע (ואז אנחנו בתוך ערפל) ועד לגובה של כ-2,500 מטרים, עננות בגובה בינוני נקראת 'אלטו' ומשתרעת בטווח הגובה שבין 2,500 ל-5,000 מטר, ועננים גבוהים יותר מכונים 'צירוס'.
האופן שבו נוצרים העננים משמש לסיווג שלהם בין שתי קבוצות: "ענני ערימה" שמכונים 'קומולוס', ובדרך כלל משתרעים על טווח גבהים גדול, מעידים על "אי יציבות אטמוספירית", ואילו עננים שכבתיים, שמכונים 'סטרטוס' מתאפיינים בתצורה של שכבה שטוחה יחסית. אלה, בדרך כלל, מעידים על יציבות אטמוספירית.

'אלטוקומולוס' הוא ענן ערימה בגודל בינוני, 'אלטוסטרטוס' הוא ענן שכבתי בגודל בינוני, 'צירוקומולוס' הוא ענן ערימה גבוה ו'צירוסטרטוס' הוא ענן גבוה שכבתי.

כל העננים הנמוכים הם ענני ערימה ולכן כולם נקראים 'קומולוס', ואם יש לענן כזה פוטנציאל להוריד גשם הוא נקרא 'קומולונימבוס' וכשרואים אחד כזה כדאי להצטייד במטריה.

עם הילדים הגדולים יותר אפשר לדבר על 'סטרטוקומולוס' – ענן ערימה נמוך שראשו מוגבל על-ידי זרימת אוויר חזקה או אינוורסיה, ואם זה מגרה את הסקרנות שלהם אפשר לשלוח אותם לחפש עוד מידע מטאורולוגי, למשל באתר של סוכנות החלל או בזה של השירות המטאורולוגי.

רגוע. סתם רגוע

לא חייבים להיות שוחרי מדע כדי ליהנות מתנועת העננים בשמיים ומן התצורות המרהיבות שלהם בסתיו, רק צריך להרים את הראש. פשוט להשתרע על הדשא או על חול, לשכב על הגב ולהביט.
את ה'קומולוסים', ענני הכבשה, אפשר לפגוש כבר משעות הבוקר, ולרוב הם גדלים ומתעבים, תרתי משמע, במהלך היום והגובה שלהם יכול להיות כמה מאות מטרים או כמה קילומטרים. לקראת הערב הם מתחילים לרוב להתפוגג.

מעליהם, בגובה הבינוני, נראים עננים יותר "מבולגנים" שנראים כמו לוחות, שכבות או גלילים ואלה האלטוקומולוס, אבל סערה וגשם יתרחשו רק כאשר יופיעו ענני נימבוסטרטוס גדולים ואפורים שיחסמו את אור השמש
העננים נוצרים מהתעבות של אדי מים, כלומר שלחות גבוהה, מים שמתאדים, עולה כלפי מעלה לשכבות אוויר קרות יותר והופכת לטיפות מים או, אם האדים עולים מספיק גבוה, לגבישי קרח. קרני השמש מחממות את האדמה או את הים ומאדות מים, ובמקביל גם מחממות את האוויר שהופך דליל ומטפס מעלה תוך שהוא נושא איתו את אדי המים.

ככל שהלחות עולה בגובה האוויר מתפשט מפני שלחץ האוויר פוחת, זה מוריד את הטמפרטורה ומקרר את אדי המים שמתעבים לטיפות או לגבישי קרח קטנים.

עננים מפותחים יותר נוצרים כאשר באוויר ישנם "גרעיני התעבות" – בדרך כלל חלקיקי אבק או פיח שסביבם הם מתעבים. ככל שהטיפות מתגבשות וגדלות הן הופכות כבדות יותר עד שכוח המשיכה מתגבר על העילוי של האוויר והטיפות צונחות למטה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post במקום טיול לסופ"ש: סופרים עננים appeared first on TheCar.

חודש חלף מאז השבת השחורה אשר שינתה את כולנו לעד ורוב אזרחי ישראל רחוקים עדיין מלעכל במלואם את העצב, הכאב והזעם. כל אחד מאיתנו זקוק לדרך הריפוי שמתאימה לו, למשך הזמן שמתאים לו, ובעיקר לתקווה ולשאיפה שאחרי שנצלח את השבר הזה נצא ממנו מחוזקים כעם אחד.

רבים מבין מי שאינם מגויסים בימים אלה מנתבים את האנרגיות שלהם להתנדבות בארגונים אזרחיים שונים – חיבוק וסיוע למשפחות החטופים, עזרה למשפחות המפונים, פינוק החיילים, תמיכה בפצועים והושטת יד לחקלאים, ומוקדם עדיין ולא מספיק בטוח כדי לצאת לטיולי משפחות משמעותיים.

הדבר שעובד בשבילי בימים אלה הוא האזנה למוסיקה, ולא סתם מוסיקה אלא קונצרט חרישי ומאד מיוחד של רוח מנגנת על סירות המפרשים שעוגנות במרינה, ניגון שאני קורא לו 'שירת המרינה'.

לשירת המקהלה בקונצרט הזה אחראים ה"פנדרים" – מצופי פלסטיק גדולים – מוארכים או כדורים – שנתלים לצד דפנות הסירות כדי למנוע חיכוך ופגיעה בין שתי סירות או בין סירה למזח. כאשר ה'פנדר' נלחץ מעומס הסירה שנדחקת כלפיו על-ידי הגלים הוא משמיע קול חריקה משונה שמזכיר לי את קריאתו ההיסטרית והצרודה של טווס זכר.

הרוח מלווה את המקהלה כשהיא מרפרפת, ולעיתים מכה בעוז, בחבלי התרנים ומקישה אותם על עמודי התרנים שלצידם הם מתוחים. צליל זה מזכיר לי לפרקים את צליליהם של פעמוני כנסייה רחוקים ולפרקים הם נשמעים כדינדון פעמוני כבשים במרעה.

חלק מן היאכטות משמיעות מה שנשמע כמו צווחה של שחף, ובשעות שבהן הים גבוה נשמעים צלים חזקים כאלה בתדירות גבוהה יותר. בראשי התרנים האחוריים מתנפנפים בדרך כלל שני דגלים משולשים וככל שמתחזקת הרוח הם מקבלים מרץ ותנופה וניגונם נשמע כמו טוסטוס מתאמץ בעליה. חלק מבעלי היאכטות מפארים את הסירות שלהם בדגלי ישראל גדולים וגם אלה מוסיפים לשאון כאשר הם מתנפנפים עם צליל שנשמע כמו מחיאות כף.

לצד היאכטות תורמים גם המזחים התלויים את חלקם בקונצרט המרינה עם מעין צווחה שנשמעת מן הגומי העבה שמולבש על העמודים שאליהם הם מחוברים.צליל זה מזכיר לי נהמת כלב שמגרגר באיום ולפתע נובח.

על המים מחוץ למרינה נחות בדרך כלל להקות שחפים כשהם עולים ויורדים עם הגלים. כאשר נמצאים במרינה בשעה שלנמל נכנסת ספינת דייגים שחוזרים מדייג מזנקת כל להקת השחפים לאוויר ואלה צוללים כמטוסי קרב על הסירה תוך שהם קוראים קריאות שמשתלב עם הקונצרט הנפלא של המרינה.

את כל הפסטורליה הזאת משלים אחד הצלילים המופלאים בטבע: צליל גלים שמסתערים על המזח בעת סערה ומכים בזעף בחומת המגן. הצליל נשמע כמו חבטה או סטירה ומיד אחריו מגיע רחש נעים של רגיעה כאשר מים גולשים ברחש ושבים אל הים.

צלילם אלה מזכירים לי את רחש הגלים שמסתערים על צדפים שמונחים על חוף הים והופכים בהם, והכל מסתכם בקונצרט חד פעמי ונדיר ביופיו.
זאת רשימת המעגנות שמוכרות לי ובכל אחת מהן אפשר לחוות את חוויית 'שירת המרינה'. הכניסה למרינות לא כרוכה בתשלום.

מרינה עכו

בקצה של העיר העתיקה נמצא הנמל העתיק של עכו ובמרינה עוגן רק קומץ יאכטות לצד הרבה סירות דייגים.
בין החומות יש מרחב מוגן ועל הדרך אפשר לבקר גם בחאן העמודים, השעון העומד ומנהרת הטמפלרים.

מרינת נמל הקישון

מעגן נאה ליאכטות בגדלים שונים כמו גם לספינות דייגים גדולות. בסמוך נמצא אגם גדול לחובבי דייג, ובסמוך לשער הכניסה יש מרחב מוגן במבנה בטון.

נמל ג'יסר א-זרקא

מעגנה קטנה לסירות דייג. ממקום ציורי ומיוחד, אבל אין מרחב מוגן.

מרינה הרצליה

אחת המעגנות הגדולות בישראל עם יאכטות רבות ומרכז מסחרי גדול. לאורך כ-1.8 קילומטרים במקביל לקו המים יש טיילת, מול הרציפים יש מספר מסעדות שחלקן אף פועל הימים כאלה, ואת מעגן הענק מקשטים מגדלי פאר.
בתוך הקניון יש מרחב מוגן.

מרינה תל אביב

אחת המעגנות הוותיקות בישראל נחשבת כיום לקטנה אבל מיוחדת. אפשר לעבור לאורך מספר מזחים, להגיע עד למגדלור ולתצפת על המרינה מכיוון הים.
בחניון מתחת ל'כיכר אתרים' יש מרחב מוגן.

נמל יפו

אחת המרינות הציוריות והיפות בארץ עם קוקטייל של יאכטות קטנות, בינוניות וסירות דייגים. המקום כולו יפה, רומנטי וציורי, בין השאר מפני שהוא ממוקם למרגלות יפו העתיקה.
ממש מתחת לחומות, בין חניות ומחסנים שעל קו המים, יש מרחב מוגן.

מרינה אשדוד

מעגנה חדשה יחסית, יפה ומטופחת, ועוגנות בה יאכטות רבות. בצמוד למרינה יש מסעדות ושביל הליכה חביב.
במסעדות שבמרינה יש מרחבים מוגנים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול התרעננות לסופ"ש: קונצרט טבעי במרינה appeared first on TheCar.

כמעט חודש חלף מאז השבת הארורה של ה-7 באוקטובר ומדינת ישראל נמצאת במצב שטרם הכרנו כמותו בעבר. צה"ל מרכז מאמץ ברצועת עזה ונערך לפעולה גם בחזיתות אחרות, אלפי מפונים מיישובי עוטף עזה וגבול הצפון עקורים בארצם ושוכנים במלונות ובדירות במרכז הארץ, ואילו אלפי עובדים זרים – בעיקר בחקלאות – עזבו את הארץ בהתאם לבקשות של הממשלות והמשפחות שלהם.

במצב כזה קשה לחשוב על טיולים ברחבי הארץ, מה גם שזה עלול להיות מסוכן, אבל זה לא אומר שצריך לשבת צמודים לטלוויזיות בבית ולצבור תסכול. עשרות אלפי ישראלים הצטרפו בשבועות האחרונים לפעילויות התנדבותיות שונות – מאיסוף ושינוע מזון וציוד לחיילים, דרך איסוף ביגוד וציוד למשפחות המפונים וסיוע בלוגיסטיקות שלהן, וכלה בליווי ותמיכה במשפחות החטופים.

התגייסות העורף האזרחי למאמצים לאומיים החלה הרבה לפני הקמת המדינה ובאה לידי ביטוי בכל אחת ממלחמות ישראל. בין השאר תמיד השתתפו בה בני נוער, ואף ילדים, שתרמו לשגרת החיים ולמאמץ המלחמתי בכל תחום אפשרי. בימי המנדט הבריטי פעלו בני נוער במסגרת המחתרות – בעיקר בהדבקת כרוזים והעברת ידיעות, ובתקופת מלחמת העצמאות סייעו בני נוער במשקים החקלאיים ובהקפדה על משטר ההאפלה של בתים ופנסי מכוניות בערים ובישובים. חניכי תנועות נוער כמו 'השומר הצעיר', 'מחנות העולים' ו'התנועה המאוחדת', יחד עם רבים מתלמידי התיכון, יצאו לסייע בקטיף, בעבודה בלולים וברפתות, ובלוגיסטיקה, למשל בשירותי הדואר.

ערב 'מבצע קדש', בשנת 1956, גויסו חניכי תנועות הנוער וילדי התיכונים למילוי שקי חול וסיוע בהאפלת הבתים, ופעילויות אלה הועצמו ביתר שאת 11 שנים לאחר מכן, בתקופת ההמתנה הארוכה שלפני מלחמת ששת הימים. אזרחים ובני נוער עזרו בחפירת שוחות והקמת ביצורים, ובהצבת שקי חול בכניסות לבתים בכל הישובים בישראל.

בימי "תקופת ההמתנה", כמו היום, צה"ל גייס את רוב כוחות המילואים שלנו ובמשק חסרו אלפי עובדים חיוניים בתחומים רבים. בני הכיתות העליונות יצאו באופן מאורגן והתנדבו בעבודות חקלאיות שונות ברחבי הארץ, ובמקביל גם סייעו להעסיק את הילדים בקיבוצים ובמושבים.

השיתוף הדרמטי ביותר של העורף בכלל, ובני נוער בפרט, במאמץ המלחמתי התקיים במלחמת יום הכיפורים ובתקופת ההתשה שהתקיימה אחריה מול סוריה. אז, כמו היום, תפסה המלחמה את המדינה בהפתעה ואלפי עובדים עזבו בחיפזון את מקומות העבודה וחלקם הוחלפו על-ידי נערים ונערות שניהלו משקים חקלאיים, טיפלו בפצועים מהחזית וסייעו לצוותי בתי החולים.

אז, כמו היום, הורגש צורך דחוף במיוחד בתחומי החקלאות מפני שגידולים חקלאיים ובעלי חיים חייבים טיפול קבוע. לעבודות החקלאיות הדחופות באותם ימים התנדבו אפילו ילדים בני 13, ואלפים אחרים סייעו במחסנים ובמתקנים עורפיים של צה"ל.

אחים אנחנו

במהלך החודש האחרון קמו בישראל מאות יוזמות התנדבותיות למטרות מגוונות, וחלקן ממוקדות במשבר הנוכחי בחקלאות. כיום אפשר אמנם לייבא סחורה חקלאית ממדינות שכנות, למשל טורקיה או ירדן, אבל מדוע לתמוך כלכלית במי שעוינים אותנו ובתוך כדי כך גם לחבל בחקלאות הישראלית?

חלק מן היוזמות שפעילות כעת מפעילות מאות מתנדבים, בהם תלמידי תיכון, אזרחים מן השורה ואזרחים ותיקים, במיון ומשלוח של ירקות ופירות אל חמ"לים שפועלים בדרום, במרכז ובצפון, בשעה שיוזמות אחרות "משדכות" בין מתנדבים לבין חקלאים שזקוקים בדחיפות לידיים עובדות.

בימים שבהם ממילא נראה שתלמידי תיכון יתקשו ללמוד אפשר היה לצפות ממשרד החינוך שיפעיל יוזמות נרחבות יותר ויגייס לכל הפחות את תלמידי השביעית והשמינית לפעילויות מועילות ומגבשות, אבל אם זה לא קורה במסגרות ממלכתיות אפשר לכל הפחות לבצע את זה במסגרות משפחתיות ועם חברים.

בקשות למתנדבים מגיעות כיום מכל הארץ, גם מישובי העוטף – שם גדל נתח גדול מתפוחי האדמה בישראל ומתקיים משק החלב הגדול ביותר, גם בישובי הצפון וקו העימות – שם נדרשים זהירות ותיאום עם כוחות הביטחון, אבל גם ברוב אזורי הארץ האחרים – החל במסיק זיתים בצפון הנגב ועד לטיפול בעיזים בגליל התחתון, דרך קטיף הדרים בישובי השרון.

אלה יוזמות ההתנדבות שמוכרות לנו ותוכלו להצטרף אליהן כרגע. אם ידוע לכם על יוזמות נוספות אנא כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com ונוסיף אותן לרשימה.

• אחים למשק
'אחים לנשק' מפעילים מגוון רחב של יוזמות התנדבותיות ואלה שמוקדשות לחקלאות פעילות תחת הכותרת "אחים למשק". בין השאר מופעלת יוזמת "אחים לרפת" לסיוע לרפתנים, התנדבות לסיוע לחקלאי הדרום, המרכז והצפון, "מוקד חקלאי", רכישת תוצרת חקלאית ישראלית ועוד.

• רוח טובה
מנוע החיפוש "רוח טובה" מרכז יוזמות התנדבותיות שונות בכל ימות השנה וכמובן גם בתקופה הזאת. חלק מן האפשרויות הן במסגרות חקלאיות.

• השומר החדש
ארגון השומר החדש מסייע לחקלאים בכל ימות השנה וכרגע מפעיל לפחות שתי יוזמות ספציפיות ליחידים ולקבוצות.

• צו 8 לחקלאות
עמוד הפייסבוק 'צו 8 לחקלאות' גיבש קהילה שמונה כבר יותר מ-20,000 חברים ומוצעות בו יוזמות, בקשות והצעות מגוונות להתנדבות בתחומי החקלאות.

• ויזיט טו יזראל

חברת התיירות הדיגיטלית visit2israel מפעילה יוזמות התנדבות חקלאית בהתאם לצרכים משתנים.

The post במקום טיול לשבת: יוצאים לעזור לחקלאים appeared first on TheCar.

מפלצות ענק ירוקות נעות ממש בימים אלה בתוך סבך לבן וצפוף שצומח על האדמה הכהה והכבדה שלמרגלות הר מגידו. צמחים רכים, עטויים בפקעות צמר גפן, נעלמים לתוך לוע עצום שמתוכו מבצבצות שיני סכינים צהובות ומחלקה האחורי של כל מפלצת ירוקה נפלטות באלות דחוסות ואדירות ממדים. הר אחרית הימים, ארמגדון, משקיף על המתרחש וראשו עוטה סוד, ואבק הקיץ הדליל מרחף מעל הכותנה אל עבר שמי סתיו מכוסי עננים.

רגע אחרי שקטפת הכותנה החדישה מיישרת את השדה ומגהצת ממנו את הסבך אפשר להפליג לרגע בדמיון ולמחוק מכאן 9,000 שנות היסטוריה ופרה היסטוריה ולדמיין את האזור כולו מיושר כמעט לחלוטין, בלי ה"הר" הזה.

בתקופת האבן, 7,000 שנים לפני הספירה, התיישבו באזור בני אדם שהותירו אחריהם שרידים במערה שנמצאת למרגלות המדרון המזרחי של הר מגידו, לא הרחק מ'עין אל קובי'. כאשר אותם בני אדם הביטו סביבם הם יכלו לכל היותר להרגיש שהם נמצאים על שטח מעט יותר גבוה מסביבתו, אבל בטח שלא על הר. ההר הזה, מגידו, פשוט לא היה מעולם.

מאז, במשך כמעט 9,000 שנים של התיישבות אנושית, הובאו למקום הזה עוד ועוד אבנים, עפר וחומרי בניה, ונבנו עליו ישובים וערים שעל רובם, ועל בני האדם שבנו אותם, כנראה שלעולם לא נדע. במהלך ההיסטוריה משכה אליה מגידו עשרות תרבויות אנושיות שונות אשר הרסו את מה שבנו קודמותיהן ובנו לעצמם ישובים וערים חדשות.

איתרע מזלה של מגידו והיא נמצאת על אחד מצומתי הדרכים החשובים ביותר בארץ ישראל ובעולם העתיק כולו, ומי ששלט בה שלט בנתיבי הסחר והכלכלה בשטח נרחב מאד. כ-30 ערים שידועות לארכיאולוגים הוחרבו ונבנו על אותה נקודה, ובמהלך אלפי שנים היא צמחה והזדקפה עוד ועוד מעל כל סביבתה עד שהגיעה לגובה של כ-40-60 מטרים מעל פני עמק יזרעאל שבו היא נמצאת. "הר" מגידו הוא למעשה תל. שכבות על גבי שכבות של התיישבות אנושית.

מגידו ממוקמת בין שני מקורות מים בכניסה הצפונית לוואדי עארה, כקילומטר וחצי מצפון למעבר בינו לבין עמק יזרעאל, וכבר לפני כ-5,000 שנים, בתקופת הברונזה הקדומה, היא בוצרה בחומה אדירה, השתרעה על-פני כ-20 דונמים ונבנה בשטחה המקדש הגדול והמפואר מסוגו במזרח הקדום.

באלף השני לפני הספירה מגידו הייתה מרכז שלטוני מצרי חשובים בארץ ישראל, לאחר מכן נכבשה בידי הכנענים, אחר כך על-ידי הממלכה הישראלית שנכבשה לימים על-ידי האשורים. הפרסים כבשו את מגידו אחריהם ואז שוב המצרים, לזמן קצר, וכך הלאה והלאה, יוונים, רומאים, ביזנטים. מגידו חרבה וככל הידוע לא הייתה מיושבת במשך כמה מאות שנים, אבל לימים הפכה לאחד מאתרי הארכיאולוגיה הראשונים שנחקרו בארץ ישראל, ובשנת 2006 אף הוכרזה על-ידי האומות המאוחדות כ'אתר מורשת עולמי'. כיום היא חוסה תחת הגנת הגן הלאומי שמנוהל על-ידי רשות הטבע והגנים, והעבודה הארכיאולוגית בה וסביבה חושפת עוד ועוד ממצאים מסעירים.

בתקופה היוונית נהגה שמו של 'הר מגידו' כ'ארמגדון', ולאחר התפשטות הנצרות טבע 'חזון יוחנן', מפרק ט"ז בברית החדשה, על מגידו את הכתם, הנטל, הסמל, או המשמעות של המקום שבו יוצת תרחיש סוף העולם: "לְכִּי רוּחוֹת הַשֵּׁדִים הֵנָּה וְהֵן עֹשׂוֹת אוֹתוֹת וְיֹצְאוֹת אֶל־מַלְכֵי אֶרֶץ וְתֵבֵל כֻּלָּהּ לְאָסְפָם לְמִלְחֶמֶת הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל יוֹם אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃ הִנְנִי בָא כְּגַּנָּב אַשְׁרֵי הַשֹּׁקֵד וְשֹׁמֵר אֶת־בְּגָדָיו פֶּן־יֵלֵךְ עָרֹם וְרָאוּ אֶת־עֶרְוָתוֹ׃ וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן׃"

גם בתאולוגיה האסלאמית מוזכרת מגידו כ"ארמגדון הגדול ביותר" או אל-מלחמה אל-קוברה (הקרב הגדול), ושני התרחישים האלה יונקים מ'מלחמת גוג ומגוג' היהודית.

חלק מן הנוצרים מאמינים שארמגדון מסמל מלחמה כלל עולמית שתחריב את האנושות, לאו דווקא את העולם עצמו, שמגידו תהיה המקום שבו תתקיים תחייתו השנייה של ישו, ושהשורדים היחידים אחרי המלחמה יהיו רק המאמינים האמיתיים. לבני כתות שונות של הנצרות יש אמונות שונות לגבי מלחמת יום הדין ותפקידם של היהודים במלחמה הזאת, אבל בכל מקרה מדובר בעוד שכבה של הרס על התל המיוחד הזה.

עד לארמגדון בחרנו ליהנות בסוף השבוע הזה ממסלול מיוחד בין שדות הכותנה, והוא מתחיל מכביש 66 שמחבר בין צומת מגידו לצומת התשבי למרגלות תל חשוב אחר, יקנעם.

ניסע אל צומת היוגב ונפנה שם צפון מזרחה, כאשר גבנו לכיוון תל מגידו. נחצה את מושב היוגב ובקצה המושב נפנה מזרחה, ימינה, אל דרך עפר ברמת סלילה בינונית שתוביל אותנו עד מעיין נהדר שנקרא 'עין עדעד'.

בצמוד למעיין הוקמה בריכה גדולה ולצידה פינת ישיבה מקסימה לצד מים זורמים. לאחר מנוחה במקום נמשיך באותו שביל לכיוון דרום מזרח ומהר מאד ייחשף בפנינו קצה המסלול של שדה התעופה מגידו שצמוד לערוץ נחל הקיני.
מכאן נמשיך בשבילים השונים אל שדות הכותנה הנרחבים ואולי גם נזכה לראות את קטפות הענק אשר החליפו – אך לפני קצת יותר מעשור – את הקטפות הקטנות שבהן נעשה שימוש במשך עשרות שנים.

המפלצות המודרניות הן למעשה "מפעל על גלגלים" שלא זקוק לליווי של עגלה שאליה נפלטים פרחי הכותנה. כעת מבוצע הקטיף, ההפרדה מן הצמח, וגלגול "צמר הגפן" אל באלות ענקיות בתוך מכונה ניידת אחת, וזו מותירה מאחוריה את הכותנה כשהיא עטופה ומוגנת מפגעי הטבע.

ראוי להזכיר שגם לנו, בישראל, יש יד קטנה בדבר: עטיפות ה"באלות" הענקיות מייצרת על ידי חברת 'תמה' בקיבוץ 'משמר העמק' הסמוך.

כתבה זאת מוקדשת לרן גולן אשר נפטר השבוע והוא בן 88. רן, טייס חיל האוויר לשעבר, עבד וריכז במשך שנים רבות את הפלחה בקיבוץ משמר העמק, והיה איש אשכולות, סופר, משורר ומתרגם, אמן קרמיקה וצייר שאהב בכל ליבו את מרחבי העמק. יהי זכרו ברוך.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל שדות הכותנה למרגלות הר אחרית הימים appeared first on TheCar.

יש שטוענים שאין עתיד לעם ששוכח את עברו ומוחק בכוח ובאבחת חרב את המורשת ואת ההיסטוריה שלו. יש מי שאומרים שבמדינה לוהטת כמו שלנו, בעיצומו של משבר אקלים עולמי, צריך לנטוע כמה שיותר עצים צעירים ובטח שלא לכרות אלפי עצים בוגרים, בני עשרות שנים.

בסוף השבוע שלפני ערב יום הכיפורים, ובכל סוף שבוע אחר כל עוד שנותר זמן, אנחנו מזמינים את אלה וגם את אלה לטיול פרידה, במקרה הרע, או לטיול התגייסות והצלה במקרה הטוב, מארץ ישראל הישנה והטובה אשר מלבלבת עדיין ב"יער סירקין". למעשה זאת קריאת גיוס אחרונה רגע לפני שעולה הכורת על כמעט 3,000 עצים בני יותר מ-80 שנים.
במלחמת העולם הראשונה הקימו העות'מנים לא הרחק מ'ראש העין' של ימינו את מתחם הצבא הגדול ביותר של הכוח המערבי שלהם בארץ ישראל, ולאחר שהבריטים כבשו אותו הם מיקמו בו את אחד ממתחמי הלוגיסטיקה הגדולים שלהם.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוגדל מאד שטח המתחם שמוכר לנו כיום כ"מתחם סירקין", ובין השאר נבנה בו בסיס תעופה גדול כאלטרנטיבה לשדה לוד שנחנך 7 שנים קודם לכן. בין לבין נטעו הבריטים במתחמי הצבא שלהם אלפי עצים, רובם אקליפטוסים שצמיחתם מהירה יחסית, כדי למזג את האוויר הלוהט ולהסוות את הפעילות הצבאית.

שדה התעופה הבריטי, שנקרא בשעתו 'RAF פתח תקווה', שימש את הבריטים במשך 7 שנים בלבד עד תום המנדט ועזיבתם את הארץ בחודש מאי 1948, ומיד לאחר מכן כבשו אותו לוחמי האצ"ל במקביל לכיבוש הכפר הערבי פג'ה שהיה סמוך אליו.

ל"נכס" הצבאי הזה – שכלל מבנים רבים, האנגרים ומתקנים לוגיסטיים – הייתה במלחמת העצמאות חשיבות צבאית רבה עבור צבא ההגנה לישראל שאך זה הוקם, ובחודשיה הראשונים של מדינת ישראל הוקמה בשדה התעופה של פתח תקווה טייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר, ה-101. לימים נקרא שדה התעופה הזה "כנף 12" על שם מודי אלון – מראשוני טייסי חיל האוויר, ולאורך השנים פעלו בו בית הספר לטיסה וכמה יחידות מיוחדות של צה"ל, המפורסמת מכולן היא 'סיירת מטכ"ל' המהוללת.

לא לעצור את הפיתוח

מדינת ישראל גדלה ומצטופפת, 'אם המושבות' – פתח תקווה, הפכה זה מכבר לעיר ואם בישראל, וסביב "שמורת הטבע" הצה"לית התפתחו וגדלו שכונות 'יוספטל' וקריית אלון ממערב ועמישב-הדר גנים מדרום, וגם כפר סירקין וקיבוץ גבעת השלושה מדרום ומצפון.

מדינת ישראל החליטה, בצדק רב, לפנות את בסיסי צה"ל ממרכז הארץ כדי להכשיר אזורי מגורים חדשים ולהקל על מצוקת הדיור, וכך פונה רוב מתחם 'הקריה' בתל-אביב לטובת גורדי שחקים יוקרתיים, מחנה 'סרפנד' (צריפין) לטובת הרחבת באר יעקב והישובים הסמוכים לה, וכך גם עוד עשרות בסיסים נוספים – מפורסמים יותר או פחות.

גם למתחם הענק של סירקין אין עוד מקום על המפה של ארץ ישראל בשנות האלפיים, ובמקומו ראוי שיוקמו שכונות מודרניות עם אלפי יחידות דיור חדשות, אבל השאלה היא מה דינם של 2,782 עצים בני 80-100 שנים שנטועים במה שנקרא "יער סירקין".

בתחילת השנה הנוכחית פורסמו תוצאות המכרזים להקמת מאות יחידות דיור בשטח מחנה סירקין כחלק מתוכנית מתאר ארצית ידועה להקמת אלפי יחידות דיור ושטחי מסחר ותעסוקה. כרגיל במקרים כאלה, מסתבר שלמרות אינספור פרסומים – רבים בציבור לא מודעים לפרטי הפרטים של כל תוכנית. אלה סבורים, בטעות, שגופים שאמונים על תכנון עתיד התשתיות בישראל לוקחים בחשבון את כלל ההשפעות של תוכניות חדשות על הנוף ועל הטבע.
קומץ פעילי הגנת הטבע והסביבה ניסה אמנם להציל את המצב לאורך העשור האחרון אבל לא הצליח להגדיל את המודעות הציבורית ולעמוד בפרץ מול האינטרסים הנדל"ניים העצומים.

רק בסמוך לאחר פרסום המכרזים, בתחילת השנה, החלה להתעורר בפתח תקווה התנגדות לאופן שבו מבוצע המהלך הזה, ובפרט למשמעויות ההרסניות שלו על פיסת הטבע הנדירה שצמחה בו במאה האחרונה: אלפי תושבים הצטרפו אל הפעילים הסביבתיים בניסיון למזער את הנזק ככל שאפשר, ולהציל כמה שיותר עצים.

לדברי הפעילים, ב'יער סירקין' נטועים כיום יותר מ-6,300 עצים בני יותר מ-70 מינים שונים, רובם כאלה שנשתלו בידי אדם כמו אקליפטוסים, פיקוסים ודקלים, חלקם עצי ארץ ישראל, וחלקם מינים פולשים כמו שיטה, צחר ופרקינסוניה.

מתוך אלה, התוכנית הנוכחית מבקשת להעלות את הכורת על יותר מ-44% מן היער ולהפיל 2,782 עצים בוגרים. לאחר שצה"ל יפנה סופית את הבסיסים הפעילים במקום ייתכן שמספר הנידונים לכליה עוד יגדל.
פעילי הגנת הטבע דורשים כעת מרשויות התכנון והבניה לא למהר לבנות על כל שטח התוכנית המאושרת וממש כפי שאך לפני פחות משנתיים הטילו על מרכז העיר פתח תקווה תוכנית שימור מחמירה מאד – לשמר כמה שיותר ריאות ירוקות לטובת הדורות הבאים.

פעילי הגנת הטבע מזהירים מפני ההשלכות האקולוגיות החמורות של כריתת אלפי עצים בוגרים, יצרני חמצן וצל, ומזהירים מפני הפגיעה הבלתי הפיכה באקלים ובבעלי החיים, ובמיוחד לנוכח העובדה שמדינת ישראל חתומה על 'הסכם גלזגו' שקורא לצמצום כריתת יערות. לדבריהם – לא צריך "רמז" עבה יותר מאשר הקיץ האחרון שעבר עלינו, שהיה החם ביותר בהיסטוריה – כדי להבין את חומרת המצב שבו אנחנו נמצאים.

לצורך המאבק הציבורי הוקמו בחודשים האחרונים מספר דרכי תקשורת שכבר מרכזות אלפי תומכים בשינוי התוכניות והקמת פארק אקולוגי על חלק מן השטח שלה. אגב, גם בכירי עיריית פתח תקוה תומכים בשינוי התוכנית ובצמצום הכריתה אך טוענים שהיא גובשה "מעל לראשיהם" בוועדת התכנון הלאומית (ותמ"ל) בקידום רשות מקרקעי ישראל.

מטיילים בשטח

בין שנת 1955 לשנת 1968 פעל בית הספר לקצינים של צה"ל, בה"ד 1, בשטח מחנה סירקין, ומשנת 1957 הוא שימש כבסיס האם של סיירת מטכ"ל. גם היחידה לסילוק פצצות ויחידת העילית יהלו"ם של חייל ההנדסה פעלו מסירקין, כמו גם יחידת יעל למשימות הנדסה מיוחדות ו'המכון הלאומי לחקר ופירוק תחמושת'.

הפינוי של יחידות צה"ל ממחנה סירקין החל כבר לפני כ-20 שנים, ולפני כשנתיים התפנתה ממנו סיירת מטכ"ל והבסיס שלה נותר נטוש ושדוד. התוכנית להקמת כ-12,000 יחידות דיור על שטח הבסיס אושרה כבר בשנת 2017 ורוב ההתנגדויות אליה עד כה נגעו להשלכות התחבורתיות הקשות שלה על עורקי התנועה. לפני כמעט שנה, בנובמבר הקודם, נהרסו רוב מבני המחנה למעט מספר מבנים שהוכרזו לשימור.

כיום עדיין מקיפה את השטח גדר תיל חלודה שעולה ויורדת בהתאם למתאר הטופוגרפי של הנחלים מזור, עזר ונחל שילה, והיא נושקת גם למקטע 20 של 'שביל ישראל'.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל בסמוך לישוב מזור, לא הרחק מגשר רכבת טורקי עתיק. נלך או ניסע לאורך שביל מסומן שנושק לגדר הבסיס ההיסטורי עד לקטע הדרום מזרחי של כפר סירקין, שם נטוע יער ובו פינת מרגוע להולכים על 'שביל ישראל' אשר נושק לכביש 6. בהמשך נגיע לבוסתן קהילתי שגם בו מוצאים ההולכים על השביל מרגוע, ובהמשך הדרך צפונה נגיע אל שדות ענק מעובדים שבימים אלה נאספים מהם בוטנים וצומחת עליהם כותנה.

בתוך כדי הליכה נוכל לשלוף את המכשירים הסלולריים ולהצטרף אל מחאת התושבים באמצעות הרשתות החברתיות וחתימה על עצומה דיגיטלית, ומי שיכול ורוצה יצטרף ב-4 באוקטובר לאירוע גדול שמתוכנן במקום למען הצלת היער מכריתה.

כך מגיעים: ב'וויז' – המושב 'מזור'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לעמוד הפייסבוק 'מצילים את יער סירקין'

The post טיול לסופ"ש: להציל את יער סירקין ואת מחנה סיירת מטכ"ל appeared first on TheCar.

רבים ינצלו את התקופה הנעימה של ראש השנה וחגי תשרי לטיולים ברחבי הארץ, ובהיעדר תחבורה ציבורית הם ימצאו את עצמם מבלים שעות ארוכות בעומסי תנועה רק כדי להגיע אל אתרים גדושים בהמוני מבקרים.
רבים אחרים מכירים בימים אלה רק דרך אחת – החוצה, והם ימלאו מטוסים בדרך אל כל מקום שהוא לא כאן.

אז בין ארוחת ראש השנה אצל הדודה לבין ארוח חברים ומשפחה בסוכה – קבלו הפעם כמה רעיונות פשוטים שנסמכים על העובדה שרוב עמישראל מתרחק מן הבית וגודש מקומות רחוקים. הציוד היחיד שתזדקקו לו הוא כובע, מים, אולי גם מגבת, וחצי שעה של תכנון מוקדם.

אגב, השנה – 2023 – מתקיים בישראל אירוע של פעם בחמש שנים שבזכותו מצוחצחים הרחובות בערים רבות, נשתלות גינות חדשות, נחנכות מדשאות וכיכרות ומקומות רבים לובשים חג. האירוע הזה הוא כמובן הבחירות לרשויות המקומיות, ובמהלכו יכולים תושבי הערים לראות בעין כיצד מנוצלים מיסי הארנונה שלהם וליהנות שבעתיים מן ההצעות שגיבשנו כאן עבורכם.

בלי קשר, כנראה, פרסמה השבוע העיר אשקלון את דבר חנוכתו הקרובה מה שלטענתם הוא "האגם המלאכותי הגדול בישראל" (פתיחה רשמית בסוכות) בלב מתחם בגודל 655 דונם שמשובץ בבתי קפה, מתחמי פילאטיס ויוגה ואמפי ובו 880 מקומות ישיבה. העיר תל אביב חוגגת את השלמת קטע הטיילת החדש מכיוון תל-ברוך עד לחוף הצוק – מה שישלים רצף של מסלול הליכה חופי מבת-ים ועד להרצליה, בפתח תקוה נשלמו ההתקנות ב"פארק יצחק אוחיון" (בעבר "הפארק הגדול"), וערים נוספות מתעקשות להתמודד על שיאים כאלה ואחרים שנוגעים לפארקים שלהן.

אל תתבלבלו: אנחנו ממש בעד שערי ישראל ישקיעו בתושבים שלהן ובאורחים שלהן, ושמחים במיוחד על המגמה החדשה של הקמת "פארקים אקולוגיים" שבמרכזיהם אגמונים מלאכותיים של מים מתמחזרים. זה רק מחזק וממחיש את הנקודה שלנו: חבשו כובע, קחו מים, וצאו לטייל בסביבה קרובה אליכם.

טיול עירוני מודרך

ברוב הערים הגדולות בישראל, וגם במקומות ישוב פחות גדולים, טרחו הפרנסים ושרטטו מסלולי טיולים שמאפשרים לתושבים ולמבקרים לעבור לצד ובתוך נקודות ציון היסטוריות חשובות. בכל המקומות האלה יש מסלולים מומלצים עם ציוני דרך שלאורכם אפשר לטייל עצמאית. בחלק מן המקומות מופעלים גם סיורים מודרכים מטעם חברות פרטיות או ציבוריות, אם כי לרוב הם לא מתקיימים בשבתות ובחגים.

באתרי האינטרנט של ירושלים, תל אביב, חיפה, אשדוד, ראשון לציון, באר שבע וערים נוספות אפשר למצוא מפות ו/או מסלולי טיול מומלצים. בתל אביב, למשל, ישנם שלושה כאלה: לאורך נחל הירקון, לאורך הים, וברחובות "העיר הלבנה". בחלק מן הערים ובמועצות מקומיות פועלות לשכות תיירות ועמותת תיירות שמספקות תעסוקה למנגנון לא קטן שאמור לקדם פעילויות בסביבתן. כאלה יש למשל ברמת הגולן, הגליל העליון והתחתון, ישובי הערבה, רמת נגב ועוד.

אל תתנו להם להשתעמם: פנו אליהם ותקבלו שפע של מידע אודות אתרים שנמצאים ממש מתחת לחלון שלכם ואולי לא הכרתם, והצעות לפעילויות שעליהן אולי לא חשבתם.

בעיר הקודש ירושלים, למשל, יש עשרות, אם לא מאות, מקומות ראויים לביקור ואין גבול לרעיונות ולנושאים שסביבם בונים סיורים וטיולים: בעקבות דתות, בעקבות מנהגים, עדות, מאכלים, סיורי כנסיות, מוסיקה, וברוח הימים הנוראים האלה גם סיורי סליחות ליליים.

וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם

יש לנו הצעה מיוחדת למי שבכל זאת מתעקש להזיע קצת ולמצוא נקודות עניין מאתגרות ומעניינות קרוב לבית. הורידו את אפליקציית 'עמוד ענן' וגלו אתרים מעניינים על גבי מפות 1:50,000: אתרים ארכיאולוגיים, מסלולי טיול ונקודות עניין שנמצאו שם ממש מתחת לאף, אבל מתפספסות לנו בחיי היום יום שלנו.

לעומת זאת, מי שגר במישור החוף ומעדיף להזיע קצת אחרת, בלי להתאמץ, יגלה שהתקופה הזאת של השנה ממש מושלמת לבילוי נינוח על חוף הים.

המוני המתרחצים שגדשו את החופים במהלך הקיץ המהביל שלנו נמצאים כעת בפקקי התנועה או בחו"ל, רצועות החוף ריקות ומזמינות, הים שקט מאין כמותו ועננים משייטים לאיטם ומספקים צל נעים.

אפשר להתאמץ מעט ולנסוע אל אחד החופים היפים ביותר בישראל, או – אם אתם "צפונים" לבחור בין 'מפרץ בנימין' שנמצא במרחק נגיעה משכונת גבעת אולגה ליד חדרה, או חוף הבונים שכפוף לרשות הטבע והגנים, לבין חוף שבי ציון שמדרום לנהריה.

במרכז אפשר להשתרע על החול בחוף תל ברוך בתל-אביב או באחד מחופי ראשון לציון, ולתושבי דרום מישור החוף לא צריך לספר על החופים הנעימים של אשדוד ואשקלון אלא רק להזכיר להם שמרחבי החולות האלה פרושים בימי החג כשהם שוממים כמעט לגמרי, שקטים, פנויים ומזמינים.

הצעות נוספות לפעילויות בחגי תשרי באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לחג: קרוב לבית appeared first on TheCar.

על קיר של אחד המבנים בכנסיית 'מריה הקדושה של התחייה', שנטועה במרכז הכפר אבו גוש בואכה הרי ירושלים, מקובעת אבן ועליה הכתובת הרומית VEXILLAT(I)O LEG(IONIS) X FRE(TENSIS), כלומר "חיל המשלוח של הלגיון העשירי פרטנסיס". לגיון זה הוא אחד הלגיונות הרומים שדיכאו, החל משנת 66 לספירה, את 'המרד הגדול' שהסתיים בשנת 70 בחורבן בית המקדש, ובכיבוש מצדה וגירוש רוב היהודים מארץ ישראל שלוש שנים לאחר מכן.

ככל הידוע, לאבן ולכתובת הזאת אין קשר ישיר לכנסייה עצמה, אבל באופן מעניין היא מקשרת בין משהו שמתרחש עמוק מתחתיה ומתחת לכפר לבין אתר אחר שממוקם כעשרה קילומטרים צפון-מערבה מכאן, לא הרחק מלטרון, אתר שמזוהה עם העיר הרומית אמאוס ניקופוליס. ניקופוליס הוקמה על-ידי הקיסר הרומי אספסינוס כדי לציין את ניצחון הרומאים על היהודים והיא אחד משלושה אתרים, יחד עם אבו גוש, שמזוהים עם הישוב שבו נראה ישו לראשונה לאחר שקם לתחיה.

בשטח הכפר אבו גוש, שבו נטועה הכנסיה העתיקה, התקיים ככל הידוע ישוב אנושי כבר לפני כ-8,000 שנים, וזאת בזכות מיקום טופוגרפי ששולט על דרך שעולה משפלת החוף אל גב ההר, ובזכות מעינות שופעי מים. על דרך זאת פסעו עולי הרגל לירושלים במשך מאות שנים לפני החורבן, ובמידה מסוימת גם אחריו.

אזור הכפר אבו גוש מזוהה כעיר המקראית קריית יערים, שאליה שלחו הפלישתים את ארון הברית לאחר שחולל אצלם אסונות גדולים, ושם הוא הוצב למשך 20 שנים עד שדוד המלך השיבו אותו ברוב טקס אל בית המקדש בירושלים. כ-1,300 שנים לאחר מכן, בתקופה הביזנטית, זוהתה העיר אמאוס ניקופוליס עם הישוב 'אמאוס', אשר לפי האמונה הנוצרית היה המקום שאליו הגיע ישו מיד לאחר צליבתו ותחייתו. באותה תקופה הוקמה בקרית יערים, אבו גוש של ימינו, כנסיה גדולה ראשונה אשר הוחרבה בתקופת הכיבוש הפרסי ונבנתה מחדש במאה ה-7. כנסיה זאת שרדה, בגלגולים שונים, עד למאה ה-11.

בתקופה הצלבנית ניסו הנוצרים לגשר על פער בין המרחק הגדול מידי בין ניקופוליס לבין ירושלים ביחס לתיאור של הכפר אמאוס בברית החדשה. לכן הם פשוט "קירבו" את הזיהוי של אמאוס מניקופוליס אל קריית יערים, ובנו כנסיה חדשה במרחק של כ-400 מטרים ממזרח לכנסיה העתיקה. זה המקור העתיק ביותר לכנסייה שידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש.

"חגיגת" הזיהוי מחדש של אמאוס נתנה בשעתו את האות לפרץ יצירה אשר כלל לא רק את הקמת המבנה אלא גם ציור פרסקאות (ציורי קיר) מרהיבים בידי אומנים קפריסאים. באותה עת צוינה תקופה נדירה של איחוי בין פלגים שונים בכנסיה הנוצרית, וזה ניכר בציורי הקיר שבהם משולבים מוטיבים יוונים ולטינים. שרידי הפרסקאות אמנם מרהיבים אבל תור הזהב הנוצרי הסתיים מהר מאד עם הגעתו של צלאח א-דין בשנת 1187, ולאחריו הממלוכים.

מה שנבנה במקור כמרכז לאירוח עולי רגל נוצרים לירושלים שינה כמה וכמה פעמים את ייעודו בהתאם למציאות הגיאו פוליטית ולזהות שליטי הארץ, בתקופות שונות פעלה בו כנסיה, בתקופות אחרות מחסנים או אורוות סוסים, ובתקופות שונות הוא שימש למגורים ולאירוח. בתקופות הכיבוש המוסלמי לא הוחרב המקום עד דק או הוסב לשמש כמסגד, ולימים נבנה לצידו מסגד גדול יותר.

הכנסייה הנוכחית נבנתה בתחילת המאה ה-19 על שרידי הכנסייה הצלבנית, ובקריפטה שבקומה התחתונה שלה נשתמרו חלק מן הפרסקאות שחודשו במספר מבצעי שימור והצלה.

כיום מתקיים במקום מנזר ובו כ-20 נזירים ונזירות שמנהלים משק אוטרקי, כלומר שהם חיים בעיקר על מה שהם מצלילחים לגדל בעצמם לעצמם, ובכנסייה מתקיימים קונצרטים ואירועי תרבות.
סביב הכנסייה שוקקים וסואנים חיי הכפר אבל בין החומות, בחצר המנזר, נדמה למבקרים שהם נמצאים באזור שבו הזמן עצר מלכת. שקט, צמחייה עשירה, מבנים עתיקים וגן קסום שבו הנפש מתאחדת עם השלווה והנזירים והנזירות מתייחדים בשקט עם הבורא. נדמה שאפילו ציפורים שמבקשות לעצמן מעט שלווה מכירות את המקום ומגיעות אליו כדי לנוח.

בגינה המטופחת צומחים דקלים ותיקים, עצי פיקוס, עצי זית ועצי פרי לרוב. מתוך כדי חמר ענקיים צונחים צמחי גרניום עם פרחים אדומים ונדמה שהמנזר הבנדיקטני כולו כלוא בתוך אי של שלווה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 ופונים לכיוון הכפר אבו גוש. ב'וייז': המנזר הבנדיקטיני.
שעות הפתיחה הרגילות: 8:30-11:00. 14:30- 17:00, סגור ביום א' ובחגים. יש לצלצל בפעמון ולהמתין שאחד מאנשי המקום יפתח. מומלץ לתאם מראש בטלפון 02-5343622.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל אמאוס ניקופוליס

The post טיול לסופ"ש: אל המנזר הבנדיקטיני באבו גוש appeared first on TheCar.

היום (18 באוגוסט), לפני 22 שנים, הוצגה בתערוכת מכוניות בקליפורניה לימוזינה מפוארת ונוצצת, אחת משלוש מכוניות כמותה ששרדו בעולם ומתוך 17 שאי פעם יוצרו. המכונית, לימוזינה ייחודית על בסיס לינקולן קוסמופוליטן, עברה במהלך שנה שלמה לפני כן שיפוץ יסודי באחת מסדנאות שיפוץ-הרכב הידועות ביותר בעולם, כיאה וכראוי למכונית הנשיאותית הראשונה של מדינת ישראל.

את המכונית המאד נדירה הזאת נבקר השבוע ובעיקר את הבית המיוחד שלצידו היא ניצבת בשטח 'מכון ויצמן' ברחובות – וילה מהממת וייחודית בעיצובה שהייתה למשך תקופה קצרה מידי ביתו האחרון של אבי 'אומת הסטארט-אפ' הישראלית, הדוקטור חיים ויצמן.

"היהודים", כתב חיים ויצמן באחרית ימיו באחד מתוך אינספור כתבי הגות מרגשים ומרשימים שלו, "הם עם קטן מאוד מבחינה כמותית, אבל גם עם גדול מבחינה איכותית. עם מכוער, אך גם עם יפה, עם שבונה והורס. עם בעל גאונים, ועם זאת גם עם של טיפשות עצומה…".

כ-35 שנים קודם לכן, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ויצמן פיתח מספר פטנטים שאפשרו לתעשייה הבריטית לייצר ביעילות בוטיל ואצטון שהיו נחוצים לצורך הפקת חומרי נפץ עבור המאמץ המלחמתי. תרומתו לבריטניה אפשרה למנהיג הציוני לחלץ בשנת 1917 משר החוץ הבריטי הלורד ארתור בלפור את "הצהרת בלפור" שעיקרה הבטחה בריטית להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

ויצמן, שעוד בתחילת המאה שעברה היה כימאי בעל שם ופרופסור מפורסם, הכיר את בלפור שנים קודם לכן. בפגישה ביניהם בשנת 1906, שלוש שנים לאחר שהוא עצמו הצביע נגד "תוכנית אוגנדה" בקונגרס הציוני השישי בבאזל (בטענה שהאומה הבריטית תציע ליהודים הצעה יותר טובה) – שאל אותו בלפור מדוע הוא מתנגד לתוכנית אוגנדה. "מיסטר בלפור", השיב לו ויצמן, "נניח שאני מציע לאדוני את פריס במקום את לונדון, היקבל את הצעתי?" הלורד בלפור השיב: "ד"ר ויצמן, לונדון היא שלנו" ועל כך ענה לו ויצמן: "נכון הדבר. אבל ירושלים הייתה שלנו בזמן שלונדון עוד הייתה אדמת ביצה".

שנה לאחר מכן, בשנת 1907, ויצמן ביקר לראשונה בארץ ישראל, אז עדיין תחת שליטה עות'מנית, והילך על אדמות המושבה רחובות. לימים הוא יזם את הקמתו של מכון המחקר 'זיו', שידוע כיום כ'מכון ויצמן' והיה אחד ממכוני המחקר הראשונים במזרח התיכון ואחד הנבטים שמהם צמחה העשייה המדעית ותעשיית ההי-טק הישראלית.

בתקופת המנדט הבריטי ויצמן פעל רבות לכינון מדינת ישראל ושילובה במרחב. כבר לאחר כיבוש הארץ על-ידי הבריטים יזם ויצמן יחסים עם האמיר פייסל, בנו של חוסיין מלך חג'אז, והשניים חתמו בשנת 1919 על ההסכם שידוע כ"הסכם ויצמן-פייסל" בין התנועה הציונית לבין הממלכה החג'אזית. הסכם זה אמור היה לקבע את היחסים מול הממלכה הערבית המאוחדת בהתאם לקווי הצהרת בלפור, ובין השאר לעודד הגירה יהודית לפלשתינה במהירות ובהיקף נרחב וליצור התיישבות צפופה, תוך שמירת מעמדם של החקלאים והאריסים הערבים.

ויצמן התגורר באנגליה במשך כשלושים שנים ובמשך כמחצית מן התקופה הזאת כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. "בשנות העשרים היה ויצמן אדם אמיד שעתידו הכלכלי ועצמאותו מובטחים", כותב נורמן רוז הביוגרף של ויצמן. "התגמולים שקיבל מהפטנטים שרשם על שמו, בייחוד באירופה ובארצות הברית, אך גם ביפן, אוסטרליה, הודו, מרוקו ודרום אפריקה, הביאו לו הכנסה קבועה, גדלה והולכת… קשה לאמוד במדויק את הונו אך ידוע שבשלהי שנות העשרים הגיע מחזור עסקיו למאות אלפי דולרים… הוא הסכין בקלות עם עושרו, היה לו בית מפואר באדיסון קרסנט בלונדון, שבו עמדו לרשותו משרת ראשי, נהג, אומנת, טבח ומשרתות. הוא נסע רק במחלקה הראשונה והתגורר במלונות המפוארים ביותר; הוא נסע במכונית הרולס-רויס שלו, עישן את הסיגרים היקרים ביותר ואת ענייניו הפוליטיים העדיף לנהל במסעדת מלון סבוי".

בשנת 1934, מיד לאחר ההקמה הפיזית של 'מכון זיו', ויצמן עלה לישראל יחד עם אשתו ורה שבעצמה הייתה רופאת ילדים ודמות מעורה מאד בפוליטיקה הבריטית והאירופאית. במשך כשלוש שנים הם התגוררו בצריף צנוע בצמוד למכון, ובמהלכן רכשו פרדס נטוש בשטח של כ-40 דונמים על ראש גבעה בסמוך למכון.

על שטח זה הקימו בני הזוג את אחד המבנים הייחודיים ביותר בארץ ישראל של אותן שנים: וילה שתוכננה על-ידי האדריכל היהודי גרמני אריך מנדלסון, מגדולי האדריכלים באותה תקופה. המשא ומתן בין מנדלסון לויצמן נגע בעיקר לצד הכספי (ויצמן הצליח לכווץ את הצעת המחיר באופן משמעותי) אבל גם לצד המעשי והמוסרי: "גם אם יכולתי להרשות לעצמי להוציא כל כך הרבה כסף", כתב ויצמן למנדלסון באחת ההזדמנויות, "לא הייתי עושה זאת מסיבות מוסריות. אסור לעשות זאת בפלשתינה. אני רוצה בית הגון, אבל לא מבנה לוקסוס".

הבית בנוי בצורת האות ח שמקיפה חצר פנימית ובה בריכה, וקומת הקרקע נועדה לעבודה ולאירוח. החצר הפנימית מקורה בגג שנתמך על-ידי שורת עמודים ומרוב חדרי קומת הקרקע נפתחות דלתות אל החצר והבריכה.
מדרגות מפוארות מוליכות אל חדרי השינה שבקומה העליונה שבמרכזה ממוקם חדר השינה של ד"ר ויצמן עם מרפסת שמשקיפה לעבר ירושלים. סביב הבית ניטע גן על טהרת צמחי ארץ-ישראל עם זיתים, תאנים ואלונים וגם עצי הדרים שהיוו בסיס כלכלי לחקלאי המושבות.

בני הזוג ויצמן נכנסו לביתם החדש בשנת 1937, ובשנת 1949 נבחר ד"ר ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל, במידה רבה במטרה להרחיק אותו מן הפוליטיקה הישראלית. באותו יום הפך ביתם הפרטי של הויצמנים למעון הנשיא הרשמי, ובו הם ארחו אישים ומנהיגים מכל רחבי העולם. הבית הייחודי, ובעיקר יופיו שלא מנקר עיניים, זכה לתשבחות של המבקרים הרבים. אחדים מתושבי רחובות נהגו להתייחס אל בית הנשיא הראשון כאל "אוניה", בין השאר מפני שבחלקו העליון בנוי מה שנראה כמו גשר פיקוד עם חלונות קטנים ועגולים על ראש מגדל עגול שצופה למרחוק.

ד"ר חיים ויצמן השתתף במסעות רבים לגיוס כסף למדינת ישראל, בין השאר גם עם פרופסור אלברט איינשטיין, ובעצמו תרם מהונו האישי כספים רבים למדינה. לאחר מותו, בשנת 1953, ומות רעייתו ורה, נתרמו האחוזה, הבית וכל תכולתו לציבור הישראלי באמצעות מכון 'יד חיים ויצמן'. לימים, לאחר אי אילו "תהפוכות אופייניות" לישראל, הוכרז המקום כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים, וכיום הוא פתוח לביקורי הציבור (הכניסה בתשלום סמלי של 15-20 שקלים, 70 שקלים למשפחה).

איש העולם

לצד בית ויצמן בנוי פביליון זכוכית צנוע ובתוכו שמורה ה'לינקולן קוסמופוליטן' ששופצה בשנת 2000 לאחר כ-40 שנות הזנחה והתפוררות. הסיפור של המכונית הזאת מעניין בפני עצמו גם בזכות הערך המוטורי שלה, וגם בגלל הרקע ה"מסחרי" שלה.

ד"ר חיים ויצמן היה, כאמור, איש עשיר שלא הזדקק למתנות אלא דווקא תרם מהונו. אבל אחרי הקמת מדינת ישראל, בשנת 1950, פנה איש מכירות אמריקני מבריק, לי אייקוקה שמו, אל הנרי פורד השני, נכדו של חלוץ תעשיית הרכב ואחד הבעלים של פורד מוטור קומפני – והציע לו לתרום מכונית שרד נשיאותית לנשיא המדינה היהודית הצעירה שקמה בארץ ישראל.

כל חובב רכב מכיר את אייקוקה (מי שבין השאר "המציא" את פורד מוסטאנג), אבל לא כולם יודעים שהנרי פורד הראשון, אחד מגאוני תעשיית הרכב ואחד התעשיינים החשובים באמריקה, היה אנטישמי ידוע שהעריץ את היטלר, הפיץ בחינם אלפי עותקים של 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ולא חסך בהתבטאויות אנטישמיות במהלך חייו. יהודי ארצות הברית, באופן טבעי, החרימו את המותגים של חברת פורד, כולל מרקורי ולינקולן.

הנרי פורד נפטר בשנת 1947 ואייקוקה החליט לשבור את החרם באמצעות גימיק שלטובתו נעזר בידידו – יהודי בשם ויקטור פוטמקין שהיה אחד הדילרים הגדולים והמצליחים של פורד בפילדלפיה. פוטומקין "שידך" את הצד הישראלי של הסיפור ואייקוקה ארגן את התרומה מצידה של פורד, ובשנת 1949 הוענקה ה'קוסמופוליטן' המהודרת והנהדרת לד"ר ויצמן למרגלות מלון וולדורף אסטוריה בניו יורק.

המתנה שהוענקה לנשיא מדינת ישראל הייתה מהממת. לינקולן, מותג הפאר של פורד, ייצרה בשנת 1950 בסך הכל 12,525 מכוניות מדגם 'קוסמופוליטן' ורק 18 מתוכן, עם מנועי V8 "עוצמתיים" שסיפקו 152 כוחות סוס, נשלחו אל סדנאות מתמחות במטרה להפוך אותן ללימוזינות, כלומר מכוניות מוארכות.

אחת מאלה נשלחה לסדנה שהסבה אותה ל'קונברטיבל' (מכונית פתוחה), וה-17 הנותרות נשלחו אל חברת הני מוטור קומפני (Henney Motor Company) באילינוי, שם פורק המרכב שלה מן השלדה וזו נוסרה והוארכה ב-50.8 סנטימטרים. מרכב המכונית הורחב והוארך ונבנה בתוכו סלון מפואר ומאובזר לשבעה נוסעים.

רק שלוש מ-17 המכוניות נבנו ברמת הפאר הגבוהה ביותר ואלה שימשו את נשיא ארצות הברית הארי טרומן ובני ביתו, ומכונית רביעית, כמעט זהה למכונית 'מספר אחת' של נשיא ארצות הברית, היא המכונית שניצבת כעת בישראל, ברחובות, בצמוד לוילה של חיים ויצמן. שמונה מבין 18 המכוניות המוארכות שאי פעם יוצרו לא שרדו ואחת מהן – דווקא 'מספר אחת' של הנשיא טרומן, אבדה כליל בשריפה. מכאן נובע שמכוניתו של ויצמן היא אחת מתוך שלוש יחידות מסוגן המדויק ששרדו בעולם עד ימינו.

מותו של פורד האב והמחווה לנשיא מדינת ישראל הפשירו את הקרח, וכפי שכתב על כך אייקוקה בזכרונותיו: "כמה רוכשי מכוניות יהודים מסביב למדינה החלו להרגיש נוח עם פורד… לעולם אל תזלזל בכוחו של גימיק. גימיק אולי לא יכול להזיז הרים, אבל הוא יכול להזיז מכוניות, הרבה מהן". ויצמן, אגב, הצליח "לשנורר" מנכדו של פורד הרבה יותר: ערכה של ה'קוסמופוליטן' היה כ-6,000 דולרים, כערכם באותן שנים, ואילו ד"ר ויצמן השיג מפורד תרומה כספית בסך 50,000 דולר עבור מדינת ישראל.

אגב, מקורבים לד"ר ויצמן העידו בשעתו שהוא דווקא לא ממש אהב את המכונית עצמה, וזאת משתי סיבות. ראשית, היא צרכה ליטר דלק לכל שלושה קילומטרים וחצי של נסיעה. ויצמן, על פי עדותו, "לא אוהב מתנות שאוכלות", ודאי לא בנזין שהיה יקר מציאות בישראל באותן שנים. שנית, ויצמן התנשא לגובה 1.82 מ' והיה בעל מבנה גוף מוצק, והוא לא אהב את מרחב הראש של המכונית. על כך אמר הנשיא: "המכונית טובה לישבן, אבל לא לראש".

סיור בבית הנשיא הראשון מתחיל בכניסה למכון ויצמן המטופח. כאשר נכנסים בשער המכון יש לומר לשומר שהיעד שלכם הא מוזיאון יד ויצמן, ומשם מגיעים אל מגרש חניה מוצל על-ידי עצי פיקוס ענקיים שמסתירים את הבית.

עולים באמצעות מספר מדרגות לכיוון הכניסה ובבת אחת מתגלה בראש הגבעה מבנה גדול ומרשים שמשקיף על העיר רחובות. המקום עטוף בצמחייה עשירה שפורחת בירוק גם בתוך השרב הגדול. הקוסמופוליטן, כאמור, מוצגת בפביליון לצד הבית והסיור בבית מלווה בהסברים באמצעות קוד חיבור לטלפון הנייד, ובכל נקודה בשטח הבית מקבלים הסבר, רקע היסטורי ומידע אודות משפחת ויצמן.

סיורים בבית ויצמן מתקיימים, בתיאום מראש, בימים א'-ה' 9:00 – 16:00, והביקור מרתק גם עם ילדים. לרישום מוקדם: 08-9343230.

שנותיו האחרונות של ד"ר חיים ויצמן בביתו ברחובות היו שנות סבל גופני ונפשי. הוא היה תשוש מבחינה בריאותית, שבע מאבקים מול ראשי הציונות, ויותר מכל חש נבגד על כך שלא היה אחד מחותמי מגילת העצמאות ויותר מכך – שתפקיד הנשיא נתפר באופן ייצוגי ונטול כל השפעה מעשית. באותן שנים הוא כינה את עצמו "האסיר מרחובות".

"במשך דור שלם", כותב נורמן רוז בהקדמה לביוגרפיה של הנשיא הראשון, משנת 1917, השנה שבה ניתנה הצהרת בלפור, ועד לשנת 1946, עמד ויצמן בראש התנועה הציונית; בין אם היה בתפקיד רשמי ובין אם לאו, תמיד הנהיג אותה, שלט בוועידותיה ובאסיפותיה וטיפח אותה מינקותה הפוליטית ועד לבגרותה כמדינה ריבונית… בניצוחו הייתה התנועה הציונית, חרף מגבלות ואכזבות לרוב, אחד מסיפורי ההצלחה הפוליטיים הבולטים ביותר במאה ה-20. מעטים המנהיגים בעולם הדמוקרטי שיכולים לזקוף לעצמם הישג שכזה, ומעטים שבמעטים איתרע מזלם ודימויים הציבורי סותר בצורה כה מחפירה את פועלם האמיתי".

ד"ר חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, הלך לעולמו ב-9 בנובמבר 1952 כשהוא כמעט בן 78.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל הבית המהמם של האיש שהקים את אומת הסטארט אפ הישראלית appeared first on TheCar.

באוקטובר 2008 הוכרזה למרגלות 'תל שקמונה' השמורה הימית הראשונה בישראל, שמורת 'ים שקמונה', ולא במקרה נבחר לצורך ההכרזה ההיסטורית הזאת שטח צנוע יחסית באורך 1.68 קילומטרים שמשתרע בין המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה, מצפון, ועד מעט יותר דרומה מהשפך של נחל לוטם לים.

המקטע הזעיר הזה של חוף הים התיכון כולל כמה תופעות טבע ייחודיות שאי אפשר למצוא באף מקום אחר, למשל חדירה של סלעי דולומיט וגיר ממש אל תוך הים, שם עברו עליהם אלפי שנות בליה של מים, רוח ומלח. לא רחוק משם, בתוך המים, בנו חלזונות צינוריים מעין בריכה טבעית שמכונה בפי תושבי האזור "ג'קוזי". מזרחה משם, בשטח הגן הלאומי תל שקמונה, מצויים שרידי ישובים שהתקיימו במקום כבר החל מלפני כ-3,500 שנים והגיעו לשיא גודלם ותפארתם בתקופה הביזנטית.

תושבי הישובים האלה, בני עמים ותרבויות שונות שחיו כאן באלפי השנים האחרונות, כלכלו את עצמם בעיקר מלקט וציד, דיג, חקלאות, הפקת ארגמן מחלזונות ימיים ומסחר ימי.

הים בשטח השמורה אסור לרחצה, והשונית שבמרכזה – שנוצרה במשך מאות שנים על-ידי חלזונות ממשפחת הצינוריריים שבנו בית גידול בצורת כרכוב על סלע גיר – מרתקת ומופלאה. למרבה הצער, הפעם האחרונה שבה נצפתה כאן פעילות של חלזונות חיים הייתה לפני 22 שנים, ומאז היא דעכה במקביל להרס של לא מעט פעילות נוספת של בעלי חיים בים התיכון.

השמורה מוגנת במובן זה שאסור לכלי שייט מכל הסוגים להתקרב עד למרחק של 300 מטרים ממנה והדייג בשטחה אסור אף הוא, למעט באמצעות חכה מן החוף, וכך היא מעניקה מחסה לחסרי חוליות ולשפע של דגים.

אגב, לשמורת ים שקמונה נושקת מצפון שמורת ים ראש כרמל, שם גולש רכס הכרמל אל תוך הים, ומי שזקוק להיאחז בקצת אופטימיות בתקופה חמה זאת יכול להתנחם במבצע ההצלה האדיר שבוצע כאן לפני כשני עשורים על-ידי עיריית חיפה, רשות הטבע והגנים וחברת החשמל.

שטח הגן הלאומי שממזרח לשמורת הים, שם השתרע הישוב שקמונה (או כל שם אחר שבו הוא נקרא במהלך הדורות) הוזנח והפך לאתר השלכה של פסולת בניין שכיסתה את כל העושר הארכיאולוגי הנדיר. וזה לא שמישהו לא ידע על קיומו של הישוב ההיסטורי החשוב שהתקיים במקום: כבר בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות, וחפירות נוספות בוצעו גם בשנות ה-60 וגם בשנות ה-70, לפני שהחלה ההשלכה המופקרת של פסולת בניין במקום.

החדשות המעודדות הן שלאחר מהלך מורכב של פינוי הפסולת נסללו על התל שבילים להולכי רגל, בוצעו עבודות גינון בהיקף נרחב והוקמה טיילת למבקרים. כעת אפשר, ואפילו מומלץ, לבקר על התל ולצפות ממנו אל הים, משם אפשר להבחין בבריכה חצובה בקוטר של כשני מטרים שנמצאת בתוך המים. לא לגמרי ברור למה שימשה הבריכה הזאת – יתכן שלצורך חקלאות ימית או לתעשיה, אבל מה שידוע זה שכרגע היא נקראת בפי המקומיים "הג'קוזי", ובתוכה יותרים גלי הים מערבולות וזרמים.

אנחנו – בעיקר בגלל החום, מתמקדים בסופ"ש הזה דווקא בים, ובעיקר בחוף הסלעי ובמה שמכונה "טבלאות גידוד": שוניות סלעיות שטוחות שנוצרו על קו המים ומהוות בתי גידול חשובים לחי ולצומח הימיים.

בין השוניות נוצרו בריכות, מפרצונים ולגונות שבהם חיים חסרי חוליות ימיים ובהם שושנות ים, סרטנים וצדפות, דגים שונים וצבי ים, והם גם יוצרים מקום מפלט ומנוחה לעופות ים. כאשר ביקרתי במקום התענגתי על מראות הגלים שהתרוממו בלחישה רכה וגלשו על השוניות, עם מי ים צלולים שמילאו כל נקיק ויצרו אגמונים זעירים. קרני שמש אחרונות הכתימו את הים בגווני שקיעה והים נראה רך וכנוע. אפילו הגלים נראו כאילו הם מסתערים על הסלעים בעצלות מתפנקת כשהם שולחים לשונות מים שמעטרות את הסלעים בכרבולות קצף לבנות.

חלק לא מבוטל מעוצמת החוויה נובע מכך ששמורת ים שקמונה נותרה פיסת טבע פראית בעיבורה של העיר הגדולה וההומה חיפה, והחוף נמתח מכאן ועד לטיילת של חוף 'דדו'.
בגבולה הצפוני של השמורה, על שן סלע, ניצב המבנה הגדול והמעוצב בקפידה של המכון לחקר ימים ואגמים, שהוא גם נקודת הכניסה שלנו לשמורה. מכאן אפשר להמשיך על הטיילת המושקעת שמתוחה על קו החוף והופכת את המקום לנגיש יחסית וקל להגעה.

כך מגיעים: נוסעים דרומה מן היציאה הדרומית של חיפה וחונים באזור תחנת הדלק או בחניון סמוך, והולכים רגלית אל המכון לחקר ימים ואגמים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: קפיצה קטנה לג'קוזי appeared first on TheCar.

מה אנחנו רוצים ביום קיץ חם? צל, משב רוח שמניס את החום, וזרימת מים שתצנן את כפות רגלינו ואולי גם תאפשר שכשוך וטבילה. במציאות הישראלית רוב המעיינות שכחו מה זה להרוות נחלים, מפני שרוב שפיעתם נתפסת אל מערכת המים. משום כך אנחנו מעריכים ומוקירים כל מקום – נידח ככל שיהיה – שבו אפשר לממש פנטזיה רטובה.

אם וכאשר מגיעים אל פינת חמד נדירה כזאת אפשר לבלות יום שלם לצד זרזיף המים, ובמיוחד כאשר נביעה או זרימה מוצלות בצל עצים גבוהים ורוח קרירה מנשבת ממעל.

מספר מעיינות נובעים לאורך כל ימות השנה על רמת מנשה, והם מפכים בלחש קסום מן האדמה ומפרנסים פלגים קטנים של מים מתוקים וצלולים, ואנחנו מוצאים את עצמנו צועדים לכיוון שמורת הטבע שעוטפת את יובלי נחל דליה. צמחיה ירוקה, עצים גבוהי צמרת, פינות מוצלות לישיבה ואי אילו אפשרויות שכשוך במים צוננים.

נחל שלף זורם, ככל שאפשר לכנות את זה "זרימה", גם בשיא הקיץ, ולאורכו אפשר לפסוע בשני מסלולים שאורכם המרבי כחמישה קילומטרים. הנחל נובע ברמת השופט שעל רמת מנשה וזורם בתוך עמק רחב וירוק. לאורך כשלושה קילומטרים של טבע ירוק נמצאים פלגי מים חיים שאליהם נוספים מי מעיין 'עין מחוללים'.

עצי אקליפטוס וצפצפה ותיקים מגוננים ומצלים חלקים נרחבים מן המסלול, וההולכים יכולים לשכשך רגליים במים הזורמים ובמספק מקומות אפילו לרבוץ בתוך המים.

העונג הרטוב מקושט בצמחייה נחלים עשירה בצל עצי אולמוס שעיר נדירים שמשגשגים רק באזור זה, עצי ערבה בוכיה ומספר מיני עצי צפצפה שמנשאים לגובה מרשים מאד.

ערוץ נחל שלף מחבר ונבלע לתוך האפיק הזורם של נחל דליה, ואפשר לבחור בין שני מסלולי הליכה: ארבעה קילומטרים בהליכה רגלית, או מסלול נסיעת שטח שמתאים לכלי רכב מוגבהים.

אל מסלול ההליכה, לאורך סימון שבילים כחול, מגיעים בנסיעה של כקילומטר דרומה ממעגל התנועה (כיכר) שליד קיבוץ רמת השופט, על כביש 672. מצד ימין מבחינים בסימון הכחול לא הרחק מן הכניסה לשביל, וחלקו הראשון לא מוצל לכן חייבים להגיע חבושים בכובעים ומוגנים מן השמש.

החלק המהנה מתחיל כאשר מגיעים למעיין 'עין שלף', ואת המעיין הבא – 'עין דמומית', צריך למצוא כשהוא חבוי בין צמחי פטל דוקרניים. מכאן ממשיך מסלול הליכה מוצל, חלקו בתוך המים וחלקו על שביל שממשיך לאורך הנחל. לצד המסלול נפגוש בשיחי צבר, שרידי טחנות קמח עתיקות ושפע שיחי פטל מאובקים וקוצניים. המסלול מסתיים ב'עין מחוללים'.

אם ממש חם, או שמוותרים על הליכה, אפשר להגיע עם כלי רכב מתאימים ובנהיגה רגועה דרך כביש 6954 (כביש הגישה לקיבוץ רמות מנשה) שאליו נכנסים ממעגל התנועה של צומת רמת שופט. כ-500 מטרים לפני שער הכניסה הצהוב של הקיבוץ מאתרים מצד שמאל של הכביש שביל הליכה עם סימון שביל שחור. שביל זה מוליך ישירות לסוף המסלול, אל 'עין מחוללים', ושם אפשר ליהנות מצל העצים הענקיים, לשכשך במים, לטייל בסביבה הקרובה או להמשיך את המסלול שתיארנו קודם – לכיוון ההפוך ובחזרה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: מסלול מים ברמת השופט בשיא הקיץ appeared first on TheCar.

הקיץ הישראלי ממילא קשוח עבור מטיילים, אבל גלי חום כמו זה שפוקד אותנו כעת עלולים להפוך כל שהות בחוץ למסוכנת, במיוחד עם ילדים. אפילו בריחה אל חוף ים או טיול למקור מים בחום הזה עלולים להסתיים רע או, במקרה הטוב, להשאיר טעם רע. מצד שני, כמה זמן אפשר להיתקע במזגן אחרי שמוצו כבר כל הרעיונות לתעסוקה עם הילדים?

"טיול סוף שבוע לגל חום" צד שתי ציפורים (וירטואליות) בקלע אחד: מנצלים את שעות הערב והלילה הנעימות ומספקים לעצמנו ולילדים חוויות מיוחדות ולא נשכחות. אגב, בלילות כתיקונם אפשר לשדרג את טיולי הלילה ולמצוא שדה פתוח כדי להתארגן על קומזיץ מפנק עם הילדים. אבל כעת – בימי שרב וגלי חום – אסור באיסור מוחלט להדליק אש. לא מדורה ולא מנגל. את התאווה הזאת יש לשמור לימים אחרים, קרירים יותר.

מתארגנים

הציוד המומלץ: פנסי LED חזקים, נעלי הליכה סגורות וחומר דוחה יתושים.

לא לשכוח: אוסף צ'יזבטים או סיפורי אגדות לספר לילדים, בין אם מתוך הזיכרון ובין אם בספר או במדיה דיגיטלית.

חברים ואורחים לחוויה: תנים סקרנים, ינשופים (כשם קוד כללי לכוס, אוח וציפורי לילה אחרות), דורבנים ושאר פעילי לילה.

פירוטכניקה: השקט הנהדר של הלילה מקושט בצלילי חיות בר ובאוושת הרוח בעלים.

חשוב לדעת: כניסה לרוב שמורות הטבע בישראל בלילה אסורה. הרציונל הוא לאפשר לבעלי החיים להתאושש מן העומס האנושי של שעות היום. ישנם גנים לאומיים שבהם מתאפשרת שהיית לילה ואף לינת לילה. אין גם בעיה לטייל בלילות ביערות קק"ל, וזאת חוויה שונה מאד מזאת שמוכרת לרובנו. בלילה היער משנה את פניו והמבקרים נחשפים לקולות וצלילים לא מוכרים.

בסוף השבוע הקרוב הירח לא ישתף איתנו פעולה לכן כדאי להצטייד בפנסים, בין אם בוחרים לטייל ביער קק"ל או בשטח פתוח, עדיף להביא איתנו את האור.

יערות קק"ל

כמעט בכל היערות והחורשות שמוכרים לנו ברחבי הארץ מוצגת הצגה שונה לגמרי בלילות, תמיד מרחפת מעלינו עננה שמזכירה את סיפורי הילדות מסמרי השיער או סדרות טלוויזיה, וכל מי שזה לא מעיק עליו יתר על המידה מוזמן ליהנות מן הגבול שבין פחד טבעי שמחדד את החושים לבין יצר הסקרנות כאשר העיניים מנסות לקרוע את מעטה החשיכה והאוזניים נזקפות למשמע כל רחש.

קל יחסית להתמצא ברוב יערות קק"ל מפני שרוב שבילי היער בישראל הם שבילי כורכר כבוש שבוהקים גם לאורו הדל של הירח. וממילא הבאנו איתנו פנסים ואפשר לזהות שלטים וסימוני שבילים.

דרום

ישנם מספר מסלולים נהדרים לטיולי לילה בדרום, למשל במדבר יהודה בין מצוקי החווארים שזועקים בלבן בוהק. מסלול יפה במיוחד מתפתל למרגלות מצדה בנחל 'חווארי מצדה'.
בין מדרשת בן גוריון בנגב לבין עין עבדת מתחתר נחל חווארים המרהיב ביופיו בלילה.

במכתש רמון, וגם ממצפה רמון, אפשר לצפות בכוכבים, ובחמוקי ניצנה, לא הרחק מן הישוב ניצנה, קשה לעמוד בפני יופיים הבוהק של "החמוקים" בקצה כביש 211. לא הרחק משם, ליד הישוב עזוז, אפשר להתמקם עם משקפות לתצפית כוכבים.

קצת פחות רחוק ופחות מאתגר: יער בן גוריון המטופח של דימונה: אפשר לטפס למעלה עד לבריכת המים הגדולה שממנה אפשר לתצפית על העיר דימונה ועל מרחבי הפארק. האזור כולו, ובמיוחד האגם, נעימים מאד לטיולי בין ערביים.

חוויית נהיגת לילה מהנה למי שמתעצל לצעוד: אחד הכבישים היפים שמתפתלים וצונחים לתוך לב המדבר הוא כביש 3199 מן העיר ערד מזרחה אל מרגלות מצדה. אפשר לעצור את הרכב במקום בטוח ומרוחק מן הכביש, לכבות הכל ולחוש את המדבר.

מרכז

לא חייבים להרחיק נדוד או לשוטט ביערות אפלים. מטיילת שרובר ומטיילת האס בירושלים הבירה נשקפים מראות מופלאים של ירושלים כשהיא מוארת וזוהרת. בחלק מן הלילות, צריך לוודא מראש, אפשר לתצפת בלילה מעל מגדל דוד לכיוון העיר העתיקה.

ליד הכניסה לישוב כסלון נמצא יער הקדושים, וטיול לילה נעים אפשרי גם בשבילים של יער הנשיא, במיוחד ב"מסלול הפסלים". אפשר לצעוד רגלית מ'יד קנדי' שסמוך למושב אורה במסלול על כביש סלול עד לחורבת סעדים.
במצפה צרעה נבנתה נקודת תצפית על מרפסת עץ גדולה דמוית חרטום של סירה, ולאור יום נשקפים ממנה נופיו היפים של עמק נחל שורק, בית שמש והרי ירושלים. גם בלילה אפשר להבחין בתל צרעה, שמתנשא ממערב במרחק של כ-300 מטרים מן המצפה.

אפשר גם לצאת מן הבית לחוויה אור קולית מסוג אחר: לילה של נחיתות והמראות מטוסים ליד נמל התעופה בן גוריון. מתמקמים במקום בטוח, הרחק מן הכביש, בין מושב חמד לעיר אור יהודה ומביטים כלפי מעלה אל מטוסים במסלול נחיתתם.

צפון

את הצוקים הלבנים של ראש הנקרה אפשר לראות מדרך נוף יפה שנמתחת מאכזיב ועד לצוקים עצמם, וזה מסלול הליכה רגוע באורך של כחמישה קילומטרים.

על כביש הצפון (כביש 899), בין שמורת נחל בצת בצפון לשמורת כזיב בדרום, נמצא פארק גורן ובו כ-2,000 דונמים של חניונים, שבילים, פינות ישיבה, אתרים ארכיאולוגיים ותצפיות נוף, למשל תצפית לכיוון שרידי מבצר 'מונפור'. עם קצת מזל תפגשו חיות לילה בדרכן למעיינות ומקורות מים בלב הפארק.

מסלולים נהדרים אחרים באזור: דרך נוף רמת נפתלי עם מראה עוצר נשימה של קריית שמונה ובתי מטולה.

מרמת הגולן, במצפה אופיר, נגלה הנוף הלילי המרהיב של הכנרת וסביבתה, האורות של טבריה וצפת וכל ישובי הסביבה, וגם הטיילת של כפר חרוב מציעה מסלול הליכה מדהים עם מראה משכר של הכנרת וסביבתה.

את חורש האורנים הגדול של יער ביריה חוצה כביש מפותל, שחור. לא הרחק מן העיר חצור אפשר לשמוע בחלק מן הלילות את המולת החסידים על קברים משוערים של גיבורי מורשת יהודית.

דרום מערבה משם, על רכס הכרמל, נטועה "חורשת הארבעים" וממנה תצפיות נפלאות על העיר חיפה. בעיר עצמה אפשר לפסוע בטיילת הנפלאה של רח' יפה נוף, בסמוך לכניסה העליונה של הגנים הבאהיים, ומשם יש תצפית על כל מפרץ חיפה.

דרומה משם, בשמורת חוף הבונים, מתאפשרת לינת משפחות קרוב לחוף הים. בסיומו של ליל הרפתקאות אפשר להירדם לקול רחש הגלים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: כאשר חם ומסוכן לטייל ביום עוברים לטיול לילה חוויתי appeared first on TheCar.

בשנת 1935 הקימו הבריטים מגדלור בגובה 17 מטרים על הגדה הצפונית של שפך הירקון לים, וזאת במטרה לסמן את שרטונות החול בנקודת המפגש בין הים לבין מה שהיה אז נהר שופע מים, השני מבחינה זאת בארץ ישראל אחרי נהר הירדן. זאת נקודת המוצא והמרכז לטיול סוף השבוע שלנו, שהפעם מתאפיין ברוגע, נוסטלגיה, היסטוריה ומסע על כנפי הדמיון.

צריך לומר שהעיר תל-אביב זנחה ובעיקר הזניחה את ההיסטוריה שלה במשך עשרות שנים. ממש עד לתחילת שנות ה-2000 היא גרמה להתבלות והתפוררות של השטחים האדירים שהמגדלור נמצא בעיבורם: החל מדרום נמל תל-אביב בואכה "חוף מציצים" וגן העצמאות, דרך שפך הירקון, שטח "יריד המזרח" (שממזרח למגדלור), ועד לשטח שסביב תחנת הכוח רדינג.
בשני העשורים האחרונים בוצעו פעולות שיקום בקנה מידה עצום ושטחי נמל תל אביב ויריד המזרח, שניצלו ברגע האחרון מציפורני יזמי הנדל"ן, הפכו לאחד ממרכזי הבילוי והפנאי הנעימים ביותר בישראל.

גם המגדלור, שהאיר בפעם האחרונה בשנת 1966, הוכרז כאתר מורשת לאומית ושופץ, ולפני כשנתיים הוא הוסב לבית קפה שמשתלב באופן מושלם בטיילת הנהדרת שהוכשרה סביבו.

הטיול שלנו מתאים בעיקר לשעות בוקר מוקדמות ולשעות בין ערביים, והוא מתחיל במגרש החניה שמול תחנת הכוח רדינג. משם הולכים מערבה לאורך כ-500 מטרים על הכביש שמשיק לתחנת הכוח מצד אחד ולמגרשים, שעודם מוזנחים, של חברת החשמל, עד לטיילת הרחבה והמושקעת שסביב המגדלור.

אפשר להגיע מצוידים בסל פיקניק או לרכוש קפה במקום ולבחור בין ישיבה על אחד מספסלי האבן מול הים, או על אחת המחצלות שנמצאות במקום, או על הדשא, ואז להביט עמוק לתוך הים, אל שפך הנחל, ואל הנמל שנמצא מעבר לגדה. עכשיו אפשר להתחיל מסע בזמן, טיול היסטורי בדמיון מודרך.

במנהרת הזמן

נסו לרגע לנקות מן הנוף שממזרח ומדרום לכם את גוש הבטון וגורדי השחקים שכולנו מכירים כ"תל-אביב", ודמיינו את העיר כשהיא רק בת 8. חזרנו בזמן לבוקר ה-20 בנובמבר 1917, ואתם ניצבים על גבעת חול שנישאת מעל הים ומצפון לנחל, ואפילו לא יודעים שתחת רגליכם נמצאים שרידי מצודת חוף מן המאה השמינית לפני הספירה. מסביבכם רק חול וחול ואתם נמצאים באחד מאותם רגעים קסומים של בוקר יום חורפי – בין סערה אחת לאחרת – כשהאור רך והאוויר שקוף ונקי.

מדרום לכם, במרחק של כ-5.5 קילומטרים, תוכלו להבחין בברור בעיר יפו גולשת מעל המדרון אל הנמל העתיק שלה, ואם תסיטו את המבט מעט דרום מזרחה תבחינו במספר נקודות ישוב קטנות בתוך ים של חולות ושטחי פרדסים: מושבת הטמפלרים שרונה, הכפרים הערבים 'סומייל' ו'ג'מוסין' (אבן-גבירול/ארלוזרוב, ודרךנמיר/פנקס של ימינו), ומספר חוות חקלאיות.

'תל-אביב', באותה עת היא עיר עם סדר גודל של 150 בתים קטנים בשלוש שכונות: במרכז, על אדמות 'כרם גיבלי', שוכנת 'אחוזת בית' – מקבץ בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות סביב הרחוב המרכזי שנקרא על שם הרצל שאותו חוצה שדרת רוטשילד. מצפון נטועים כ-40 בתיה של שכונת נחלת בנימין, וממערב שכונה פיצפונת, רק 15 בתים לאורך רחוב דרך הים אשר לימים ייקרא רחוב אלנבי.

מלחמת העולם הראשונה נמתחת וסופה לא נראה בעין. העיר העברית הראשונה מתקשה להתאושש מן האסונות הפרטיים שלה: מכת ארבה, שהגיע בתחילת השנה ממצריים וחיסל את כל הצומח, נראית כעת כמו זיכרון רחוק לנוכח ההתעללות חסרת הרחמים של מושל יפו, חסן בק, בתושבים היהודים. השלטונות העות'מנים ניצלו את מצב המלחמה כדי לגרש צפונה את יהודי העיר ובמהלך הגירוש מתו מאות מרעב ומחלות.

כעת הפנו את מבטכם אל נחל 'עוג'ה' ששוצף למרגלותיכם, כך נקרא אז נחל הירקון. נסו לעקוב אחר מהלכו: לא הרחק מכם, על הגדה הצפונית, נטוע כפר דייגים קטנטן עם מעגן סירות. הנחל מעט מעוקל בנקודה זאת וזורם מדרום לצפון, אבל כעבור כמה מאות מטרים הוא ממשיך מזרחה כשהוא חותר באפיק שעליו בנוי כיום הכביש הרב נתיבי של שדרות רוקח (האפיק של ימינו הוסט דרומה כדי לאפשר את סלילת הכביש).

מה שימשוך את מבטכם יותר מכל נמצא מצפון לנחל: רכס כורכר שמגיע בשיאו לגובה של עשרות מטרים מעל האפיק ונמתח ממערב למזרח. מבט מזרחה יחשוף את הכפר הקטן שיח מוניס (אוניברסיטת תל-אביב של ימינו) ולאחריו את "גבעת נפוליאון" (רמת גן). עוד יותר מזרחה, מרחק של כ-9-10 קילומטרים מכאן, תוכלו להבחין בתל אפק ובמושבה פתח תקוה שחוגגה אך בקיץ האחרון את יום הולדתה ה-39.

לא צריך להיות מצביא או אסטרטג גדול כדי להבין את מעמדו של הנחל הרחב הזה כמכשול צבאי. זה הנחל השופע ביותר מכל נחלי החוף, מצפון לו רכס כורכר אימתני ולמרגלותיו שטחי ביצה רבים. מזה מאות שנים ששיירות מסחר נאלצות להקיף את האפיק שלו ממזרח, אל מעבר למקורותיו בתל אפק, ואך לפני 14 שנים הקימו מעליו העות'מנים גשר ראשון, בסמוך לפתח תקוה.

מבט נוסף על כל מה שראינו קודם יגלה הערכות צבאית נרחבת: מצפון לנחל, על כל הגבעות השולטות, מבוצרות יחידות רגלים וארטילריה של הדיוויזיה השמינית הטורקית כשהיא נשלטת ממפקדת המרחב שנמצאת בכפר טירה.

מדרום לנחל, בפרברי יפו ובפרדסי שרונה, חונים חילות משלוח מבריטניה, אוסטרליה וניו זילנד (אונז"ק) תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון היל, כשהם מלקקים את פצעיהם מן הניסיון הקודם שלהם, לפני כשלושה שבועות, לפרוץ את קו ההגנה הטורקי.

המפקדה המשותפת לתורכים ולגרמנים, ששכונת בנצרת, קבעה קו הגנה בין הנקודה שבה אנחנו נמצאים לבין העיר יריחו שבמזרח, אבל למפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, הגנרל אלנבי, בכלל לא לחוץ לכבוש את אזור החוף. הוא שקוע כל כולו בעניין של לכבוש את ירושלים עד לחג המולד הממשמש ובא. מצד שני, אלנבי מעדיף להעסיק כאן את הדיוויזיה הטורקית כדי לרתק אותה למקומה ולמנוע ממנה לתגבר את חזית ירושלים.

לפני כשלושה שבועות, ב-24 בנובמבר, צלחה בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדית את הירקון בחסות ארטילריה בריטית כבדה לכל רוחב הגזרה. מבין מספר מצומצם מאד של נקודות שבהן אפשר לצלוח את הנהר הגועש  בחרו הבריטים בשלוש נקודות, אחת מהן נמצאת ממש קרוב לכאן. המתקפה אמנם הצליחה והבריטים השתלטו על העמדות הטורקיות שמצפון, אלא שהם לא היו מספיק זריזים בשינוע שאר הכוחות שלהם. כבר למחרת בבוקר התאוששו הטורקים והדפו אותם בחזרה דרומה.

מאז ניצלו שני הצדדים את הזמן להתארגנות. הטורקים שיפרו את הביצורים, בעיקר במתחם המזרחי בחירבת הדרה (רמת חייל של ימינו), ובמתחם המערבי בסמוך לכפר שייח מוניס, שם נמצאים כיום אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון הארץ ותחנת הכוח הסודית של תל-אביב – 'רדינג ג'.

הרבה קודם לכן פוצצו הטורקים את סכר האבן 'אל-הדאר' שבמתחם "עשר טחנות", ואת גשר הברזל החדש יחסית שמצפון לפתח תקווה, ומעל רכסי הכורכר יש להם קו ראיה נקי עד למפקדת הגיס הבריטי שמוצבת בפרברי יפו, לאורך קו הרכבת ההיסטורי מיפו לירושלים, ועד לצפון עמק איילון. הארטילריה שלהם שולטת בכל השטח הזה, כולל גם נמל יפו, מה שמונע מן הבריטים להשתמש בכוח הימי שלהם.

בשלושת השבועות האחרונים תכננו הבריטים תוכנית צליחה חדשה שהפיקה את הלקח העיקרי מן הכישלון הקודם: נדרשת העברת כוחות מסיבית ומהירה. לצורך זה הם בונים עשרות רפסודות ומסתירים אותן בפרדסי המושבה הגרמנית שרונה. הלילה, בין ה-20 ל-21 בדצמבר, הם ינצלו את הגשם הכבד ואת האפלה כדי לממש את תוכניתם.

במקום להפעיל ארטילריה כבדה ולחשוף את עצמם ואת המתקפה הם יפעילו את מה שהיום היינו מכנים "כוחות קומנדו" שיצלחו את הנחל וישתלטו על מספר מוצבים טורקים שחולשים על שלוש נקודות הצליחה, ובעיקר על שפך הירקון לים. כך, בקרב כידונים פנים אל פנים ומבלי שתיירה יריה אחת – יפתיעו הבריטים את הטורקים וישתלטו על העמדות הראשונות.

ההפתעה בצד הטורקי אכן מוחלטת: המוצבים ייכבשו ומחר בבוקר הם יתעוררו ויחזו בכוחות ההנדסה הבריטים מקימים גשרים זמניים מעל האפיק כדי לאפשר גם לכוחות הארטילריה שלהם לחצות את העוג'ה. בשבוע הבא יימצאו הבריטים בחולות שפיים ממערב, וינהלו עם הטורקים קרבות סביב תל אפק וטירה בדרכם לכיבוש צפון הארץ, סוריה ולבנון. העות'מנים גורשו מתל-אביב.

17 שנים לאחר מכן

בשנת 1934 החלו הבריטים לבנות מגדלור מצפון לשפך הירקון. בתוך כדי חפירת היסודות הסתבר שהבחירה בגבעת הכורכר בנקודה השולטת הזאת לא הייתה מקורית. שרידים ארכיאולוגים שהחלו להיחשף גילו שבמקום ניצבו בעבר שתי מצודות הגנה שנבנו במאה השמינית לפני הספירה, בתקופת הכיבוש האשורי. המצודות, שנקראות 'תל כודאדי', הגנו על נמל ששכן סמוך לתל קסילה הסמוך ועל שפך הירקון, ושימשו גם כתחנת סחר. אם תרצו – זה היה "נמל תל-אביב" של לפני 2,800 שנים, וגם חלק מרצף של מצודות חוף אשוריות. מצודת כודאדי הוחרבה וננטשה בשנת 732 לפני הספירה.

בניית המגדלור הושלמה בשנת 1935 ושנה לאחר מכן פרץ 'המרד הערבי הגדול', אשר בדיעבד הפך למאיץ הכלכלי והנדל"ני המשמעותי ביותר עבור הישוב העברי בתקופת המנדט. ההשתלטות הערבית על נמל יפו אילצה את הישוב להקים את נמל תל-אביב, ואילו החבלות בקווי החשמל שהגיעו לתל-אביב מצפון יצרו צורך להקים תחנת כוח גדולה ראשונה לתל-אביב, היא תחנת רדינג.

בשנים 1936–1938, בתוך כדי המרד הערבי והקמת רדינג, נערכו במקום חפירות הצלה ארכיאולוגיות שחשפו חלקים נרחבים ומשמעותיים של מצודות תל כדאדי, אבל רוב השרידים והממצאים נהרסו ונעלמו כתוצאה מעבודות הבניה. עם זאת, במקום התגלו שרידי ישוב שהתקיים החל מהתקופה הפרסית וחרב בסוף התקופה הביזנטית.

תחנת רדינג המקורית החלה להיבנות בסוף שנת 1937 והושלמה פחות משנה לאחר מכן, והיא סיפקה בשעתו 24 מגה ואט שהיוו כשליש מכושר הייצור הארצי באותם ימים. אם תרצו לדמיין אותה הביטו על המבנה הקטן ביותר ותתעלמו מן הארובה הגבוהה ששולטת כיום בנוף.

בינתיים החלו העבודות להקמת נמל תל-אביב והמגדלור הפך לעזר ניווט חשוב שסייע לסירות הקטנות שעגנו בתוכו. נמל תל אביב היה "נמל אין ברירה": הוא לא נבנה במקום טבעי לנמל אלא פשוט היכן שאפשר היה להקים אותו, ולא היה עמוק או גדול מספיק לעגינת אוניות. שיטת הפריקה וההעמסה, לכן, הייתה עגינה של אוניות גדולות בים הפתוח והשטת המטענים אליהן ומהן על-גבי ספינות קטנות.

בשנת 1937, במהלך עבודות ההקמה של תחנת הכוח, הוקם גשר קבוע ראשון מעל נחל הירקון בתחומי תל-אביב, הוא גשר ווֹקוֹפּ שנקרא כך (בטעות, אגב) על שם הנציב העליון בתקופה זאת של המנדט, סר ארתור ווקופ.
הגשר הוקם על-ידי חברת החשמל כדי לאפשר שינוע של חומרים וציוד להקמת תחנת הכוח מפני שהגשר היחיד האחר מעל הירקון, נמתח באותה עת במקום שבו עוברת כיום דרך נמיר – ונקודה זאת נשלטה אז על-ידי הכפרים הערבים שיח מוניס וג'אמוסין.

מיד לאחר הקמת המדינה הורחבה רדינג והוקמה בה יחידת יצור נוספת, קטנה יותר, ויחידה שלישית הוקמה באמצע שנות ה-50. פחות או יותר באותו זמן, ערב מבצע סיני, עלה חשש שהמצרים יפגעו בתחנה ולכן הוקמה 'רדינג ג' – תחנת כוח סודית שהוטמנה בתוך רכס הכורכר שמעל מוזיאון ארץ ישראל. תחנה זאת פעלה ויצרה חשמל עד לשנות ה-80.

בשנת 1966 הושלמה בניית נמל אשדוד והופסקה הפעילות בנמל תל-אביב. גם המגדלור כבה והחל להתפורר מרוחות הים והמלח. באותו זמן עישנו תחנות הכוח של רדינג את עשן המזוט ששרפו מבעד לארובות קטנות יחסית.
הארובה של רדינג, שגובהה כ-150 מטרים והיא אחד המאפיינים של קו הרקיע של צפון תל-אביב, החלה להיבנות רק בשנת 1968. שנתיים לאחר מכן נחנכה תחנת הכוח רדינג ד' – שפעילה עד היום ופולטת עשן דרך הארובה המוכרת. כיום, אגב, תחנת הכוח הזאת מייצרת רק כ-5% בלבד מתפוקת החשמל בישראל, ולמרות שהיא הייתה אמורה להפסיק לפעול כבר בשנת 2021 – עוד חזון למועד, זה כנראה לא יקרה לפני שנת 2036.

בעשור האחרון, ביוזמת משרד הפנים והמועצה הארצית לתכנון ובנייה, צומצם במידה ניכרת השטח שמוחזק על-ידי חברת החשמל והשטח העודף מחזר בהדרגה לרשות הציבור.

גשר ווקופ (שנקרא גם גשר רדינג) הפך למשני בחשיבותו לנוכח הקמת גשרים אחרים מעל הירקון ולמרות זאת שימש כנתיב עוקף וכרגיל גם כסלע מחלוקת בין עיריית תל-אביב לחברת החשמל. לאורך השנים התרחשו עליו מספר תאונות כתוצאה מהזנחתו ולכן הוא נסגר ונפתח לסירוגין. בשנת 2001 נבנה גשר ווקופ מחדש להולכי רגל בלבד, ובשנת 2010 נבנה לא רחוק ממנו גשר נוסף להולכי רגל.

במקביל, עירית תל אביב פינתה את המתנחלים שהתנחלו על שרידי כפר הדייגים שבצפון שפך הירקון והקימו על שטחו פארק ציבורי נעים. כך, בנקודה שמצפון לשפך הירקון וממערב לתחנת הכוח של תל-אביב, מושלם בימים האלה החיבור לאחד החלקים הנאים ביותר בעיר העברית הראשונה.

אחרי שישבנו מול גלי הים ניגש אל אנדרטה שהוצבה – לא רחוק מן המגדלור – כדי לציין את הקרבות לכיבוש האזור מידי העות'מנים, ומכאן נלך מערבה וצפונה על שביל הטיילת, לצד המעגן של חברת החשמל והלאה, צפונה, ממערב למה שעד לפני שנים אחדות היה שדה התעופה דב. בחלקו הדרומי של המתחם הזה אפשר להבחין בעבודות פיתוח בקנה מידה גדול לקראת הקמת שכונה חדשה, והחלק הצפוני יותר ייבנה לאחר מכן. כעת, במבט מזרחה, אפשר עדיין להבחין בשכונת 'למד', אבל תחזרו לכאן בעוד כחמש שנים מהיום וקו האופק הזה יהיה חסום על-ידי בניינים בגובה של עשרות קומות.

מכאן אפשר להמשיך צפונה לאורך טיילת נינוחה ורחבה עד להרצליה, או לפנות דרומה ולהמשיך לסיור מרתק בנמל תל-אביב.

אגב, למגיעים בשעות הערב מומלץ להתעדכן באתר האינטרנט של עיריית תל אביב: בחלק מן הערבים בימי הקיץ נערכים מופעים שפתוחים לקהל, חלקם במתחם יריד המזרח ואחרים בשטח שצמוד למגדלור.

כך מגיעים: וויז: תחנת הכח רדינג

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר האינטרנט של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל המגדלור העברי הראשון ומסע בזמן ל-1917 appeared first on TheCar.

רבבות ישראלים ייצאו בשבועות הקרובים לחופשת קיץ בחו"ל, וחלקם בוחרים בחופים המרגיעים והמהנים של מדינות מזרח הים התיכון – טורקיה, יוון וקפריסין.

לנו, בישראל, יש רצועת חוף מהממת באורך מאות קילומטרים מראש הנקרה ועד לגבול עזה, אלא שרוב רובה תפוס על-ידי שטחי ערים או מתקנים צבאיים ואזרחיים.

ישנם אמנם כמה מועמדים טובים לתחרות "החוף היפה ביותר בישראל" אבל הבחירה החד משמעית שלי היא בחופים של דור ונחשולים, ובמיוחד בחוף נחשולים שממוקם, למרבה הבלבול, צפונית לחוף דור שמפריד הינו לבין קיבוץ נחשולים.

המפרץ שאליו אני מכוון נמצא צפונית לקיבוץ וצפונית לחוף שמכונה "חוף נחשולים", הוא ממוקם מעט אחרי אחת הירידות מתל דור, וזה אחד מתוך מערך של מפרצים, איים ולגונות שיצרו את אחד ממקומות הישוב הוותיקים ביותר של יורדי ים בארץ ישראל. "מפרץ האהבה" – כך מכונה באופן לא רשמי חוף ים חולי ונעים שמימיו הצלולים והתכולים מוגנים מסערות הים ומכסים בשלווה חול לבן ונקי.

מפרץ זה, כמו כל החופים סביבו, הוא החלק הפתוח לציבור של שמורת טבע שבחלקה מושקעים מאמצים גדולים להגן על החי והצומח. מתוך לב המפרץ, למשל, מבצבץ אי קטן שעליו מקננים עופות ים, ועל ריף הסלע הטבעי שמגן על המפרץ מפני סער הגלים צומחים וחיים יצורי ים מגוונים.

הפעם באנו לנוח ולנפוש, ואולי גם לדמיין לעצמנו את הלחץ והמהומה שחסכנו לעצמנו בנתב"ג בדרך לאי יווני, אבל המקום כולו, מעט צפונה ובעיקר דרומה משם עד לדרום קיבוץ נחשולים – הוא אחד מן המרתקים ביותר בארץ ישראל מבחינה היסטורית. בהזדמנות קודמת כתבנו כאן על ההיסטוריה של העיר דור, וגם הצענו טיול יותר אקטיבי בחופי דור והבונים, כך שמי שלא רגוע – או מי שזמנו בידו – יכול למצוא כאן שפע של אטרקציות ופעילויות – בגן הלאומי, בקיבוץ נחשולים או במושב דור.

במשפט אחד נזכיר רק שהתיישבות אנושית על רצועת החוף הזאת החלה לכל הפחות בתקופת הברזל, וסביר שעוד לפני כן, וממצאים ארכיאולוגים רבים – על היבשה ובתוך מי הים – נחשפים כאן מידי שנה.
אפשר להגיע לכאן מן החניה בתשלום בכניסה לשמורת חוף הבונים, או מן החניה החינמית בכניסה לחוף דור. אנחנו הצטיידנו מבעוד מועד בציוד לשהיית יום, כולל צליה, כסאות והרבה מים, הכנו את עצמנו להליכה של רבע שעה ושהיה של יום מלא על החוף, והשתמשנו גם בטיילת המושקעת שמגיעה די קרוב אל החופים.

חשוב לדעת – בעיקר למי שמגיע עם ילדים – שאין שירותי הצלה בחוף כלומר שהוא אסור לרחצה, אבל אפשר לשכשך במים בקרבת החוף ולטייל לאורכו. דווקא העובדה שזה חוף מבודד יחסית, שלא מיועד לרחצה, היא זאת שמאפשרת ניתוק ושקט שלא קיימים בחופים רבים אחרים.

כך מגיעים: ב'וויז': מגרש החניה של דור והבונים. ממש לפני הכניסה למגרש פונים ימינה לכביש גישה משובש שמוביל למגרשי חניה מאולתר אחר, ומשם סוחבים את הציוד ואת עצמנו דרומה, לכיוון דור, מרחק של כרגע שעת הליכה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל חוף הים היפה ביותר בישראל appeared first on TheCar.

מקטע מספר 16 של שביל ישראל מהלך על קו המים בחוף קיסריה, ואנחנו מלווים אותו השבוע בין מבנה מצודת הנמל שנבנה בתקופה הצלבנית, דרך הנמל העתיק של קיסריה וצפונה עד לשרידי אמת המים.

לקיסריה יש היסטוריה ארוכה, בין השאר בזכות נביעות מים לא מעטות בסביבתה, אבל מי שבאמת שם אותה על המפה העולמית, תרתי משמע, היה "המלך הבנאי", הורדוס, יהודי מגוייר שבנה את ארץ ישראל יותר מכל מלך אחר בתולדותיה אך נודה על-ידי המסורת היהודית.

קיסריה, בזכות ובעיקר אחרי הורדוס, הייתה אחת הערים המודרניות ומרכז כלכלי חשוב של ארץ ישראל, תל אביב של אותה תקופה אם תרצו, והכל התחיל בגלל כסף. בין כל מפעלות הבניה של הורדוס, שחלקן נועדו להאדיר את האימפריה ואחרות את עצמו, הנמל של קיסריה היה מפעל כלכלי מתקדם מפני שכל ספינה שעגנה בו וכל סחורה שעברה דרכו שילמו מס לבעליו.

קיסריה שרדה כעיר תוססת עד לכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה ולאחר מכן התקיימה במתכונת מצומצמת יותר, חקלאית בחלקה, עד לשלהי המאה ה-12 ולאורך התקופה הצלבנית. במאה ה-13 הוחרבה העיר עד היסוד על ידי הממלוכים, יחד עם שאר ערי החוף בישראל, כדי שלא יתאפשר לצלבנים לשוב לארץ הקודש דרך הים.

מאז הקמת מדינת ישראל נחפרת העיר על-ידי ארכיאולוגים באופן קבוע ובכל שנה נחשפים ומשוקמים בה חלקים נוספים. בעשורים האחרונים קיסריה היא אתר התיירות שמושך אליו את מספר המבקרים הגדול ביותר מחוץ לירושלים, והאתר עצמו מתופעל על-ידי רשות הטבע והגנים. הכניסה לעיר העתיקה של קיסריה כרוכה בתשלום, ואפשר לשלם תשלום מופחת (14 שקלים) תמורת כניסה לנמל בלבד.

רוב חלקי העיר העתיקה שנראים כיום מחוץ לאתר נבנו בתקופה הצלבנית, כלומר שאלה לא החלקים של העיר ההרודיאנית. הנקודות שמעניינות לצורך טיול סוף השבוע שלנו הן מגדל שרשן, השונית, העמודים השקועים ושרידי אמת המים, אבל למי שבוחר לסייר בעיר העתיקה כולה מומלץ לפנות לפחות חצי יום היום שיש בה מספר אדיר של אטרקציות.

מגדל שרשן

המגדל העגול ובסיס השער הם קטע מחומת קיסריה הצפונית מן התקופה ההרודיאנית. לצד המגדל העגול יש מעבר אל אמת המים ולפי המסורת המוסלמית זאת הדרך אשר שמשה את הכובשים המוסלמים לצורך חדירה לעיר, בעורמה, בשנת 640 לספירה. בסמוך לבסיס המגדל אפשר להבחין בשרידי שני צינורות חרס ששקועים בחומה. צינורות אלה היו חלק ממערכת המים של קיסריה העתיקה.

השונית
על לשון יבשה שנשלחת לתוך הים נבנה במקור מגדלור ולאחר מכן נבנתה מצודה. בימינו משמש חלק מן המצודה הזאת כמרכז המבקרים של קיסריה וחלקו האחר כמסעדה.

העמודים השקועים
בסמוך לחלקו הגלוי של שובר הגלים של הנמל העתיק נמצאים מספר עמודים ששקעו לתוך הים יחד עם כל מבני הנמל המקורי. צוללים מסיירים שם על בסיס קבוע אך אפשר להבחין בהם גם במבט מלמעלה, מקו החוף שעליו נמצאות המסעדות. אפשר גם להבחין בארמון ובריכה גדולה, ובשרידי גרם מדרגות שטיפסו מן הריף של הנמל הפנימי אל גבעת המקדשים.

שרידי אמת המים
לקיסריה, כאמור, היו די מקורות מים משל עצמה כדי לספק את צרכי השתיה של התושבים ואפילו את רוב צורכי החקלאות בסביבתה. אלא שהעיר המודרנית הזאת, לתקופתה, התברכה במתקני תענוגות ומרחצאות לרוב, ואלה נזקקו לכמויות גדולות של מים. לצורך זה נבנה אחד ממפעלי המים המתוחכמים והגדולים בישראל באותה תקופה – אמות מים שהזרימו מי מעיינות מאזור אלונה של ימינו עד קיסריה והכל בכוח הכבידה.

שרידי אמת המים נראים עד לחוף הרחצה שנמצא מצפון לעיר העתיקה. חלק הראשון של אמה זאת נבנה בתקופה הרומית זמן קצר לאחר מות הורדוס, ולאחר מכן נבנתה אמה נוספת. אפשר ללכת על האמה במסלול באורך כשני קילומטרים. ממשיכים אל חוף הרחצה של אור עקיבא ומשם אפשר להמשיך כשני קילומטרים נוספים עד לישוב ג'יסר א-זרקא ושפך נחל תנינים.

כך מגיעים: כניסה לגן הלאומי קיסריה (בתשלום). ממשיכים אל החלק הצפוני שנקרא "השער הצלבני המזרחי". הכניסה הצפונית לגן פתוחה להולכי רגל, משם אפשר להמשיך צפונה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חוף הים של הורדוס appeared first on TheCar.

ים המלח, כפי שהכרנו מן המפות של שיעורי הגיאוגרפיה בילדותנו או ממפת ארץ ישראל הסכמטית שנהגנו לצייר – כבר מזמן לא קיים במציאות. שאיבת מים ממקורות הירדן מחד, ומאידך מפעלי המלח של ישראל ושל ירדן, ייבשו את הים הנמוך ביותר בעולם וצימקו אותו אל כשליש משטחו המקורי.

בין גוף המים שנותר בקצה הצפוני של הים, לבין החלק הדרומי שהוא, למעשה, רק בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, מפרידה כיום אדמה יבשה והצחיחות שלה היא אלגוריה מושלמת להתייבשות של כל תוכנית ההצלה, בהן "תעלת הימים" מים סוף או תעלה דומה מכיוון הים התיכון.

אפשר לבכות את מר גורלו של אוצר הטבע הייחודי הזה אבל עדיף דווקא לטייל בו ולהרגיש באופן לא אמצעי את מצב הדברים, ועל הדרך גם ליהנות מחוויות שבאמת אי אפשר לחוות באף מקום אחר בעולם.

טיול סוף השבוע שלנו הוא אל ים הולך ונעלם, אך זה מחייב אותנו לזהירות רבה. ראשית לכל – למרות העובדה שריכוז המלח העצום במי ים המלח מאפשר לנו לצוף עליהם בקלילות – זה לא אומר שאין בים הזה סכנת טביעה. ההיפך הוא הנכון: בכל שנה מתים בממוצע כעשרה מתרחצים מטביעה בים המלח, וזאת מפני שכניסת מים עם ריכוז מלח כה גבוה לריאות גורמת לטביעה מהירה יותר מאשר במים מתוקים.

שנית, התייבשות ים המלח והצטמקות מאגר מי התהום שסביבו יוצרת את תופעת ה"בולענים" – כאשר גושי אדמה עצומים נבלעים לפתע פתאום, בלי התראה מוקדמת, לתוך חללי אוויר גדולים שבעבר היו מלאים במים וסלעים.

אחרי האזהרות הגיע זמן ההנאות. ההמלצה שלנו היא להגיע לטיול הזה ערב קודם כדי להקים אוהל במקום בטוח על המצוק שמשקיף מעל צפון ים המלח. כדאי להגיע כמה שעות לפני שקיעה וליהנות מרגעי החסד המדבריים הכל כך יפים של דמדומים ועלטה מוקדמת, מנצנוץ אורות ראשונים על מדרונות ולמרגלות הרי מואב, ומן הזריחה שמלטפת את אותם הרים עם עלות השחר.

מוקדם בבוקר מתכנסים בחוף קליה ובוחרים אם לשוטט לאורכו ברגל או להצטרף אל שייט מאורגן בקיאקים לאורך החופים (בתשלום). בשני המקרים קל להבחין בשרידי חופי הרחצה הרחוקים והקרובים יותר אל המים: מפלס הים יורד בממוצע במטר אחד בכל שנה, והמים נסוגים ומתרחקים מן החופים באופן קבוע.

הנופים והמראות שנחשפים עם נסיגת המים מדהימים ומהווים רקע נהדר לצלמים חובבים ומקצוענים כאחד. מראות נוף קדומים מלוטפים על-ידי השמש העולה, מעיינות קטנים מפכים וזורם מהם זרם של מים צלולים שנבלע במי הים, פה ושם נולדת בריכה קטנה וצלולה, ובערוצי פלגים שחורצים את שטח האדמה שפעם היה מכוסה במי ים המוות צומחים כעת חורשות של עצי אשל ירוקים ובריאי מראה ולהקות ציפורים מפזזות בצמרותיהם.

בהמשך החוף מבחינים בגושי אדמה חומה, משובצת בפסי מלח כשהם נשלפים מן האדמה ונראים כמו גוש של חלבה שמזמין ביס.
עם מעט מזל אפשר למצוא בתוך גושי האדמה את "יהלומי ים המלח": גבישי מלח שהתגבשו לכלל ריבועים שקופים ויפי מראה שהסתדרו בצורת ריבוע מדויק. אם שוטפים את ה"יהלומים" במעט מים אפשר להתבונן בפליאה בריבוע השקוף, ולצד הריבועים נמצאים גם גבישים שהתגבשו לתצורת כדורים קטנים שנראים כמו פנינים.

התחושה שונה מכל מקום אחר בארץ ולפעמים נדמה כאילו בכלל לא נמצאים בארץ או אפילו על פני כדור הארץ אלא בכוכב אחר או בסצינה מסרט מדע בדיוני.

גזע עץ מאובן ממלח מונח במים ושורשיו בולטים החוצה. צבעו כהה והוא עטוף בשכבת מלח לבן שמטיפה ממנו נטיפים כבדים ועל החוף נראית מושבת גושים לבנים דמויי פטריות. ככל שמביטים למרחק, לעומק הים, מתגלה צבע כחול-טורקיז כשהוא נמהל במשטחים לבנים.

בשעות הצוהריים והערב משתנה משטר הרוחות והשחיה עלולה להיות מסוכנת מחשש להיסחפות לעומק הים. זאת סיבה נוספת שלא לקחת סיכונים מיותרים ובמידת האפשר עדיף לסייר עם מדריך מן האזור.

כך מגיעים: בוויז: 'חוף קליה, ים המלח'. מגיעים אל חלקו הדרומי של החוף המוכרז והולכים דרומה לאורך החוף. אפשר, כאמור, גם להצטרף לשייט קייקים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל הנוף הפראי של ים המלח appeared first on TheCar.

רגעים קסומים בחיים, כאלה שלעולם נשארים איתנו, זקוקים לרקע ולאווירה מתאימים אבל במקרים רבים נוצרים בזכות המקום והעיתוי. חכם כלשהו – סיני אם תרצו – אמר פעם שאירועים עצובים מגיעים אלינו בלי שנתאמץ, אך את האירועים המשמחים עלינו ליזום וליצור בעצמנו.

ארץ ישראל גדושה באלפי מקומות נהדרים שיכולים לשמש כרקע לאירוע משמח שממנו ננצור לעד רגעים קסומים, וכאן בחרנו עבורכם קומץ קטן שיהיה זמין בכל פעם שתרצו לשמח מישהו או מישהי קרובים לליבכם.
בין אם זאת הצעת חברות או נישואין, פגישה רומנטית לתחילת קשר חדש או חיזוק של קשר קיים – אלה מקומות שתוכלו לשלוף ברגע, בהתאם למיקומכם, כדי להגיע אליהם עם מי שהלב בחר.

אנחנו ממליצים על מקומות, אבל התוכן והציוד עליכם: בקבוק יין (לא לשכוח כוסות ופותחן…), שמיכה, תרמוס קפה או מעיל, אולי אפילו פרטים של מסעדה או קפה מומלצים בסביבה – זאת כבר חלק מן היוזמה שלכם.
אגב, יש לכם רעיונות והצעות לאתרים רומנטיים אחרים שהקסימו אתכם? כתבו לנו אל דובי זכאי בדוא"ל editor.thecar@gmail.com.

צוק מנרה: שביל המצוק

התזמון המושלם: אחרי הצוהריים וערב

צינה קלה נושבת על המצוק האדיר של הרי נפתלי. המראה מלמעלה מרהיב. הרחק במזרח מתרוממים הרי גולן מעל עמק החולה ושדות העמק מסודרים למרגלותיהם כשטיח. כתם כחול, אגמון החולה, מקשט את הנוף.
בין מבנה הרכבל של צוק מנרה אל מספר תצפיות נוף מעל המצוק נסלל לאחרונה שביל חדש ואפשר לפסוע עליו, ללגום בשקיקה את כל היופי הזה ולמצוא נקודה אחת נעימה במיוחד.

נחל מחניים: עץ המשאלות

התזמון המושלם: במהלך כל היום

עץ אלה ענק שצומח בנחל מחניים הפך ברבות השנים לישות שאליה פונים רבים ומבקשים משאלות. קק"ל טיפחה מסלול הליכה בצמוד לערוץ הנחל ובנתה מדרגות עץ גדולות שמוליכות אל האלה. מי נחל מחנים זורמים כאן מ'עין ירדה' שנובע ליד קיבוץ משמר הירדן ועד למרגלות העץ, וקשה לחשוב על מקומות יותר נעימים ורומנטיים מזה, במיוחד לנוכח המחשבה שאתם לא הראשונים שחוזים בנוף. לא רחוק מכאן, בשפך של נחל מחניים לירדן, נמצא אתר ארכיאולוגי פרהיסטורי שבו התגלו ממצאים שמעידים על תרבות של ציידים-לקטים שהתקיימה כאן לפני כ-65,000 שנים.

אפשר להגיע אל עץ האלה בהליכה רגלית או בנסיעה זהירה עם כל רכב. ההמלצה שלנו היא להגיע עם רכב עד ל'עין ירדה' ומשם ללכת ברגל כקילומטר אחד עד לפינת הישיבה שבנויה למרגלות האלה וצופה על עמק הירדן והרי גולן.

חוף אכזיב: רסיסי מלח וצינת בוקר

התזמון המושלם: מוקדם בבוקר או בשעת שקיעה

על חוף אכזיב בנויה אנדרטה לזכר המעפילים ולהנצחת מפעל ההעפלה. מעט צפונה משם, על המצוק הסלעי, ישנם מספר מקומות נסתרים, על מדרון אחורי ביחס לים, שבהם אפשר למצוא שלווה ומעט פרטיות.
הסלעים סחופי הרוחות מעניקים רקע מושלם מעל המים והים שנראה אינסופי, ואפשר ללכת ולטבול במים צלולים ולחוש, ממש לטעום, את רסיסי המלח שמתעופפים עם הרוח הקלילה.

חשוב להצטייד בסנדלים או כפכפים כדי לפסוע על הסלעים, מאד נעים לשוטט בשעות הבוקר המוקדמות ולחוש את הצינה, ואפשר גם להגיע לקראת שקיעה כדי לחוות רגע קסום.

חיפה: על גג מלון קולני

התזמון המושלם: בערב או אחרי השקיעה

מלון קולוני שוכן במבנה מרשים שהוקם במושבה הגרמנית בחיפה בשנת 1905 על ידי משפחת אפינגר שהשתייכה לקהילת הנוצרים הטמפלרים. מאז הקמתו פעל במבנה הזה מלון, ובשנת 1936 נערכו בו חלק מדיוני 'ועדת פיל' אשר מונתה על ידי ממשלת בריטניה בניסיון למצוא פתרון לתקלה ההיסטורית והטראגית שהבריטים עצמם גרמו לה: הבטחת ארץ ישראל ליהודים במסגרת 'הצהרת בלפור', וגם לערבים.

המבנה שופץ באופן נאמן להיסטוריה שלו וכיום פועל במקום אחד ממלונות הבוטיק היפים בישראל. צריך לבקש את רשות אנשי המלון ולעלות אל הגג שלו, ואז תמצאו את עצמכם לנוכח מראה משכר: ממעל מתנשא רכס הכרמל, ממול נפרשים הגנים הבאהיים על צלע ההר, והכל צבוע ונוצץ בזכות אינספור אורות שפזורים על הכרמל.
מלון קולוני, 04-8513344.

תל אביב: מראה מעל הגשר

התזמון המושלם: לקראת שקיעה או דקה אחרי חצות

"יש לי סימפטיה", כתב המשורר פרופסור מאיר ויזלטיר שהלך לא מכבר לעולמו, "לאמנות קונספטואלית בתל אביב.
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב".

בתוך הכאוס האורבני שמושך אליו רבבות מבקרים מן הארץ ומחו"ל ישנם אינספור מקומות בילוי וגם לא מעט פינות רומנטיות לחלוטין – במיוחד אם מגיעים אליהן בתזמן מתאים.

אחד מאלה, מקום עוצר נשימה למרות הבנאליות שלו, הוא אחד הגשרים שתלוים מעל אפיק נחל הירקון. הגשר המדובר מחבר בין מגרש החניה המזרחי שמחוץ לשטח נמל תל-אביב לבין אזור הנמל ההומה, ועל אף שכמעט לעולם הוא לא שומם מאדם נשקפים ממנו מראות מיוחדים ורגועים. ארובת רידניג, אורות הטיילת שמשתקפים במי הירקון, פיתוליו האחרונים של הנחל לפני שהוא נשפך אל הים, ורחבה מטופחת שעליה אפשר לשבת ולפרוש שמיכה.

ירושלים: האוניברסיטה העברית על הר הצופים

התזמון המושלם: במהלך כל היום

ב-1 באפריל 1925 נערך טקס חנוכת האוניברסיטה העברית הראשונה בישראל על הר הצופים בירושלים. רעיון הקמת האוניברסיטה התגלגל החל מ'ועידת קטוביץ' בשנת 1884, ודרך הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897, ועלה על פסים מעשיים כאשר ההסתדרות הציונית רכשה בשנת 1914 את האחוזה של סר ג'ון גריי היל על פסגת הר הצופים במטרה להקים שם את "בית מדרש התורה והעבודה".
ארבע שנים לאחר מכן נערך טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה בהשתתפות הגנרל אלנבי, זאב ז'בוטינסקי וד"ר חיים ויצמן, ובשנת 1925, לקראת טקס הפתיחה, הכריזו ערביי ארץ ישראל שביתה כללית והניפו על הבתים והחנויות דגלים שחורים במחאה.

כמעט 100 שנים לאחר מכן ישראל היא מובילה עולמית במחקר אקדמי, ודאי ביחס לגודל האוכלוסייה שלה, לאוניברסיטה העברית יש שישה קמפוסים ברחבי העיר והארץ, ובקמפוס שעל הר הצופים ישנם מספר מקומות רומנטיים להפליא. בשטח הקמפוס נטוע גן בוטני של צמחיית ארץ ישראל ובמרכזו מערות קבורה יהודיות שנחצבו בסלע בתקופת בית שני. נעים לטייל בגן הזה, ולאחר מכן אפשר להתיישב באמפיתיאטרון שבו נערך טקס החנוכה של האוניברסיטה ובו מתקיים בימינו אירועים שונים, בהם גם טקסי הסיום לבוגרי האוניברסיטה. מכאן נשקפים נופיה המרהיבים של העיר המסוכסכת, ובהמשך, סביב הפאה הדרום מזרחית של האוניברסיטה, מוליך כביש אל תצפית מרהיבה על מדבר יהודה, יריחו וים המלח.

נאות סמדר: בית האומנויות

התזמון המושלם: מוקדם בבוקר או לעת ערב

חברי קיבוץ נאות סמדר הקימו מבנה מרשים שכולל עבודות פיסול בחומרים טבעיים בצבעי פסטל רכים. מתוך המבנה מזדקרת ארובה ענקית שמכונה 'ארובת הרוח' ובצמוד לה, ולמבנה, בנויה מרפסת ארוכה שממנה נשקף נוף מדבר משכר.

נשמח להוסיף לכאן המלצות שלכם למקומות רומנטיים, כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל המקומות הרומנטיים ביותר בישראל appeared first on TheCar.

ב-25 במאי השנה חל חג השבועות, 'חג קציר חיטים', וזו התקופה בשנה שבה החיטה נמצאת בשיאה. אלה גם הימים האחרונים שבהם אפשר לנסוע על שבילים שצמודים לשדות הזהובים וליהנות מן הנוף – רגע לפני שהוא דוהה תחת השמש הישראלית הקופחת.

יש משהו מאד מחבר, מאד ציוני אם תרצו, ב"טיולי חיטה", ואחד המסלולים החביבים עלי נמתח ממזרח לאשקלון ובמיוחד סביב שש הגבעות שקיבלו לפני 75 שנים את הכינוי 'משלטי חוליקאת'.

את סיפור קרבות מלחמת השחרור באזור זה, במיוחד כנגד הצבא המצרי וחילות המשלוח הסודנים והסעודים שהתבצרו בנקודה האסטרטגית במטרה לנתק את הנגב ולזנק משם לכיבוש ישראל סיפרנו במדור זה בעבר והוא מרתק ומעניין גם כעת. ובכל זאת – דווקא בימים אלה, שבהם רבים מתנהגים באופן שאולי לוקח בקלות דעת וכמובן מאליו את מה שנבנה במדינת ישראל בדם, יזע ודמעות – ראוי לטפס אל האנדרטאות שמוצבות על הגבעות השונות ולהתעמק בסיפורי המתיישבים והמגינים.

ההמשך הטבעי הוא להתרחק מן המקלדות והשיח ברשתות החברתיות ולנסוע על שבילי העפר של הארץ הזאת, סביב שדות מעובדים ופוריים, ולהגות בעתיד שלנו כאן.

טיול סוף השבוע שלנו הוא סיור מעגלי שאותו אפשר להתחיל בדרך העפר הקצרה שיוצאת לכיוון מערב מכביש 232 אל עבר "גבעה 138.5", היא "גבעת חוליקאת". על ראש הגבעה בנוי מגדל הגנת אש שהקימה קק"ל, ולמרגלותיו חניון מוצל ונעים. מראש הגבעה, שעליה נטועים ברושים ואורנים, אפשר להביט סביב ולהתמקד ראשית לכל במבט דרומה, דרום-מזרחה, אל שדה הנפט 'חלץ' אשר מסמל במידה רבה את ההבטחה שלא התממשה למשאבי טבע בארץ הקודש.

בכיוון דרום מערב נמצא קיבוץ גברעם אשר ספג הפגזות ואש צלפים מן הגבעה הזאת במלחמת השחרור, בכיוון מערב משתרעת העיר אשקלון, שהייתה ישוב ערבי קטן בשם מ'גדל באותן שנים, ומצפון נמצא קיבוץ נגבה שנחרב עד היסוד בידי המצרים אבל לא נכנע. אגב, את סיפורם המרתק של מגיני קיבוץ גברעם אפשר לקרוא בדרך לא אמצעית, מרתקת ומעוררת השראה, בזיכרונותיו של חבר הקיבוץ בנימין רדצ'בסקי, וכך אפשר ללמוד על אותה תקופה.

עוד נשוב לגבעה הזאת בסוף הסיור ובינתיים נרד מן הגבעה לסיבוב אליפטי בכיוון כללי מערבה. נרד בשביל ורגע לפני סוף הירידה נפנה שמאלה, ומיד לאחר מכן ימינה אל תוך שביל שפולח שדה חיטה ממש באמצעו. הכיוון, כאמור, מערבה ואפשר להיעזר בארובות של תחנת הכח של אשקלון כסימן לניווט. ממשיכים בנסיעה עד שמגיעים אל צומת שבילים ופונים שמאלה (מערבה), אל דרך כבושה שמוליכה עד לישוב גיאה.

מקיפים את גיאה וממשיכים עד לישוב תלמי יפה, נכנסים דרך שביל הכניסה ומיד פונים ימינה אל כביש היקפי שעוקף את המושב עד למגרש הכדורסל (השער פתוח לכיוון מזרח). משם ממשיכים עם שביל שלצידו סימון שבילים כחול עד למפגש עם שביל שמסומן בסימון שבילים אדום, ושם פונים ימינה, שוב אל גבעה 138.5. אפשר לעלות בחזרה אל הגבעה ולנצל את הטופוגרפיה והרוח הקלילה להפסקת קפה או סנדוויץ', ואפשר להמשיך בשיטוט על הגבעות הסמוכות ולהרהר בסכנה הקיומית שבה נמצא הישוב העברי בארץ ישראל באותם חודשים מרים בין תחילת חודש יולי 1948 ועד ל'מבצע יואב' באמצע חודש אוקטובר.

כך מגיעים:

מכביש 4 פונים מזרחה אל כביש 35 וממשיכים עליו מצומת ברכיה – קריית גת עד לצומת גבעתי ושם פונים ימינה, דרומה, אל כביש 232. כעבור כ-8 קילומטרים מגלים מצד ימין שלט שמציין את השביל לחולקיאת ושם פונים ימינה אל דרך עפר מסודרת שמוליכה עד לגבעה 138.5.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: מחוליקאת אל שדות החיטה של צפון הנגב appeared first on TheCar.

נחל הירקון מתפתל לאורך כ-27 קילומטרים ממרגלות הרי יהודה, בראש העין, ועד לשפך המלאכותי שלו לים התיכון, בשטח העיר תל-אביב. עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת הייתה בירקון ספיקת המים הגבוהה ביותר מבין כל נחלי החוף בארץ והוא היה שני רק לנהר הירדן, והזרם החזק שלו נוצל היטב (אגב, כבר מן התקופה הרומית) להנעת טחנות רבות לטחינת חיטה לקמח.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר מהנדסי המים של שלטונות המנדט הבריטי נדרשו לספק מים לירושלים, הם בחרו להעלות אותם ממעיינות ראש העין. כך החלה פגיעת האדם בנחל. אבל ההשמדה המשמעותית של הנחל הקצר והשוצף הזה, רק 15 קילומטרים אורכו בקו אווירי, החלה עם חנוכת מפעל המים 'קו ירקון-נגב' ששאב את רוב מי המעיינות כדי להשקות בהם את הישובים החדשים ואת שדות הנגב.

השמדת הטבע והחי לא נבעה רק מייבוש הנחל אלא גם מהפיכתו לשילוב אומלל של מזבלה וביב שופכין: אל התוואי הוזרמו מי ביוב של ישובים רבים מצפון ומדרום לירקון כמו גם שפכים תעשייתיים, ולתוכו הושלכו פסולת בניין, שרידי מכוניות וכל דבר שאנשים רצו שיאבד ולא יימצא לעולם.

כך, בשנותה-60, הכרתי אני את הירקון כילד תל-אביבי: ערוץ מסתורי, אפוף לאורך חלקים שלו בצמחיה סבוכה שבתוכה שוטטו חיות בר, ומדיף בושם דוחה.

תורה שנלמדת בדם

בסוף שנות ה-80, הרבה לאחר שרוב החי והצומח המקוריים של הנחל נכחדו, הוקמה רשות נחל הירקון והחלה לפנות את הפסולת ולשקם את הנחל במקביל להזרמת כמויות לא גדולות של מים לאפיק. אלא שהרשות לא הצליחה להתגבר על הזרמת השפכים והחומרים הרעילים.

כמקובל למרבה הצער במקומותינו – "תורות נכתבות בדם" לפני שמבוצע שינוי של ממש. קריאת ההשכמה הציבורית אשר הצילה את נחל הירקון התקבלה בשנת 1997 באסון המכביה. גשר שנבנה ברשלנות מעל המים המזוהמים והרעילים לא עמד בעומס, חברי המשלחת האוסטרלית למשחקי המכביה נפלו למים, ארבעה מהם נהרגו, עשרות נפצעו וחלקם נפגע מן הזיהום.

כעבר מספר שנים החל שיקום יסודי של נחל הירקון, והוא נמשך עד היום. העבודות החלו בחלקו המזרחי, מנחל קנה ועד לאזור שבע טחנות, ובהמשך נבנו אגני טיהור ניסיוניים שבהם נעשה שימוש באמצעים טבעיים לפינוי הרעלים.

'מקורות' הגדילה את כמויות המים שמוזרמים לירקון ומספר מיני דגים הושבו אליו כדי לקיים מערכת אקולוגית טבעית, וגופי הגנת הסביבה – בהם ארגונים אזרחיים – פועלים כנגד רשויות וחברות שמתרשלות ומזרימות מידי פעם שפכים כתוצאה מתקלות. נחל הירקון נחשב כיום לנקי והוא שוקק חיים, אבל עדיין הוא לא מספיק נקי ובטוח לשחייה.

טיול הסופ"ש שלנו קצר, רגוע ומרגיע: בין רחוב בני דן שבצפון מזרח תל-אביב ועד ל'שבע טחנות', לאורך פארק עירוני מושקע ונעים שנבנה בצמוד לנחל הירקון. הטיול מתחיל במשימה התל-אביבית הקלאסית של למצוא מקום חניה…

עיריית תל-אביב הכשירה רשת שבילים מסודרת לאורך הערוץ החל בחלקו המערבי של הנחל ועד לפאתי העיר בני ברק. לאורך האפיק כולו נמתחו שבילי הליכה נוחים ומונגשים לכל, שבילי אופניים, ויש עשרות מקומות לעצירה, מנוחה ופיקניק.

אגב, אם כבר הזכרנו את החלק המערבי ביותר של הנחל לא מיותר לציין שאפיקו המקורי של הירקון נמצא דרומה למיקום השפך הנוכחי שלו והיה פחות או יותר בהמשך לשדרות רוקח. האפיק הוטה צפונה כאשר נבנתה תחנת הכוח 'רידינג', וזו מזרימה לתוכו את מי הקירור שלה. כך, ארבעת הקילומטרים המערביים ביותר של הירקון מלאים למעשה במי ים מלוחים.

כעבור מהלך הליכה קצר מזרחה מרחוב בני דן מגיעים אל נקודת המפגש שבה נשפך נחל איילון אל תוך הירקון. מקום זה נקרא 'ראש ציפור' והוא מכוסה במכלול גשרים לכבישים ומסילות ברזל. על קירות אחד הגשרים תלויים צילומים גדולים של 'נאמיני הפארק' – גברים ונשים אשר פוקדים את הפארק לפעילויות פנאי ונופש ועיריית תל אביב מצאה לנכון לתת להם מקום של כבוד.

לאורך המסלול הוקמו מתקני ספורט ומתקני שעשועים לילדים כך שאפשר לשלב פעילויות פנאי עם הילדים, רכיבת אופניים, ספורט או פיקניק משפחתי, ויש גם אפשרות לשכור אופניים חשמליים או כלי רכב חשמליים קטנים.

בהמשך מגיעים אל אתר 'שבע טחנות' שגם הוא שוקם בשנים האחרונות במקביל לחפירות הצלה ארכיאולוגיות שבוצעו בו. כעת ניצב מבנה חדש עם שילוט והסברים על ההיסטוריה החקלאית / תעשייתית של האתר, והוא מונגש למוגבלי תנועה.

מכאן אפשר לחזור מערבה ואף להמשיך – ככל שיש זמן וכוח – עד לשפך הירקון שגם הוא חודש בשנים האחרונות והפך למקום בילוי נעים. אפשר, כמאמר השיר, לשכור סירה ולשוט בירקון, ליהנות מטיול עם הילדים ועם הכלב, לרכוב על אופניים, לרוץ, או סתם "לפתוח שולחן" וליהנות מן השלווה כמעט מבלי לשים לב לכאוס העירוני.

כך מגיעים: ב'וויז': פארק הירקון. אפשר להתחיל מתחנת הדלק 'פז' שעל דרך נמיר ולצאת מזרחה, או דווקא לכיוון מערב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ”ש: אל הירקון המערבי appeared first on TheCar.

בראשית המנדט הבריטי בארץ ישראל, לפני כמאה שנים, השתרשה בכמה מישובי הארץ מסורת חביבה: זוגות צעירים שנישאו, וקבעו לעצמם נחלות חדשות, נהגו לשתול ליד בתיהם צמד דקלים כדי לסמל באמצעותם את ברית הזוגיות שלהם.

אורך החיים של כמה ממיני הדקלים הוא מאות שנים, שבמהלכם הם צומחים לגובה של עשרות מטרים. כך נשתמרו מספר צמדים כאלה ברחבי הארץ, בעיקר בישובים שטרם הפכו לערים סואנות, ובמקומות שלא הולבשו עדיין ב"שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט" כמאמר המשורר – ואלה ניצבים כיום כאנדרטה תמירה לדור המייסדים.

למרבה האירוניה, ועל אף יופיים המרשים של דקלים אלה, הם מסמלים גם טעויות ושגיאות שנעשו בתוך כדי הניסוי הציוני ביחס שבין האדם לטבע ולנוף.

טיול החג השני שלנו הוא "טיול קונספט" שמיועד למשפחות עירוניות עם הורים לילדי "דור ה-Z", מי שנולדו אחרי שנכרתו הפרדסים האדירים שצמחו בארץ עד לשנות ה-80 וה-90, ובמקומם נבנו שכונות ואזורי מסחר ותעשייה.
נציע כאן מקום אחד מסוים שעונה להגדרת הקונספט, אבל חשוב מכך: נציע לכם לחפש אתרים נוספים שבהם נטועים דקלים בני מאה ויותר, וגם חלקות חקלאיות שנחמד לתייר בהן.

ארץ התמר

ישראל נזכרת לא אחת כ"ארץ התמר", וזאת למרות שעצי תמר, דקלים, לא מוזכרים במפורש אלא רק במשתמע כאחד משבעת המינים שבהם התברכה הארץ. בספר דברים נכתב 'ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש', ופרשנים סבורים שמכיוון שהפסוק עוסק בגידולי האדמה נראה שה'דבש' שבו אינו דבש דבורים כי אם תוצר של תמרים.

דקלי תמרים טופחו בשטח ארץ ישראל הרבה לפני הולדת עם ישראל, כבר בתקופת האבן, ובימי בית ראשון הם גודלו כאן כגידולים חקלאיים, אם כי ככל הנראה בהיקף מוגבל. מימי הבית השני ואילך נחשב עץ התמר כאחד מסמלי עם ישראל בארצו – כפי שאפשר ללמוד, למשל, ממטבעות שהוטבעו על-ידי מלכים ושליטים יהודים וזרים. מסריקת מקורות כתובים שונים מסיקים חוקרים שבארץ ישראל, מתקופת בית שני ועד לשלהי התקופה הצלבנית, גודלו כ-15 זנים של תמרים, רובם מובחרים, וזאת לעומת כ-11 זנים בלבד בשטחי עיראק, 8 זנים באפריקה ושלושה בלבד ביוון. אלא שחקלאות התמרים, שדורשת השקיה מרובה, נכחדה כמעט לחלוטין מארץ ישראל החל בתקופת הכיבוש הממלוכי ואילך.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יובאו לארץ ישראל מיני דקלים שאין כל קשר בינם לבין המרחב שבו אנחנו חיים. היו אלה ככל הנראה הטמפלרים שהחשיבו, ובצדק, את הגינון ואת הנוף כחלק מאיכות החיים, אבל במקום לשתול דקלים מניבי פרי כפי שצמחו כאן בעבר, או עצים מקומיים או לכל הפחות ממרכז אסיה או מאפריקה – הם ייבאו לכאן אקליפטוסים מאוסטרליה ושני מינים של דקל שנקרא 'וושינגטוניה': האחד – 'חסונה', שמוצאו ממדבריות צפון מקסיקו, והאחר 'חוטית', שמוצאו מדרום-מערב ארצות הברית. שני המינים נקראים על שם נשיאה הראשון של ארצות הברית והם מינים קרובים ודומים שיוצרים בני כלאיים. בזכות התנאים הקשים בארצות המוצא שלהם אלה מינים חסונים ועמידים ליובש, למלח ולקור, שיכולים לסבול חום רב וגם טמפרטורות של מינם 10 מעלות.

דקלי וושינגטוניה נשתלו, למשל, במושבה הגרמנית בחיפה שנוסדה ב-1870, במושבות הטמפלרים בשרונה (תל-אביב), ביפו, ובבית לחם הגלילית ואף בעמק בית-שאן. לימים נתפרסם האגרונום אהרון אהרונסון, מי שעמד בראש מחתרת ניל"י וגם גילה את 'אם החיטה' (לא בסדר הזה…) כמי ששתל לא מעט דקלי וושינגטוניה – בין השאר בשנת 1912 בחוות אהרונסון ליד עתלית.

אחת משדרות דקלי הוושינגטוניה המפורסמות בישראל ניטעה בשנת 1921 בצידי כביש הכניסה הישן לבית הספר 'מקווה ישראל' – בין 'שער ירושלים' אל רחבת בית הכנסת (שער זה פתוח להולכי רגל). בימים אלה חוגגים העצים האלה יום הולדת 121. ארבעה עצים נוספים ניטעו מאוחר יותר בשולי רחבת בית הכנסת. שדרות דומות של דקלי וושינגטוניה נטועות בשדרות יפו בירושלים, שדרות יהודית בתל-אביב, גן המייסדים בחדרה, שדרות ארלוזורוב בעפולה, בשטח הטכניון הישן בחיפה, ומקבצי דקלים ותיקים צומחים כמעט בכל ישוב שהוקם בארץ משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד לשנות ה-60.

בימים אלה, ימי תחילת האביב, פורחים עצי ה"וושינגטוניה החוטית" (אגב, במשפחת הדקלים יש עצים זכרים עצים נקבות) בפריחה חוטית לבנה ומתוך האבקנים נישאת האבקה – באוויר ועל ידי חרקים – ומאביקה פרחים אחרים. במהלך הקיץ יבשילו פירות עגולים שחורים-מבריקים בגודל של כחצי סנטימטר, הם ייאכלו על ידי ציפורים ועטלפי פירות שיפיצו אותם למרחקים וחלקם ינבוט בקלות, בעיקר באזורים מושקים. התוצאה: יותר מ-100 שנים לאחר שיובא לארץ מאמריקה הדקל הזה מפיץ את עצמו במהירות, וזה מין פולט שהפך למטרד באזורים טבעיים.

בין התמר לדקל

בשונה מדקלי הנוי, ישראל ידועה גם כ"מעצמת תמרים". כבר משנות ה-50 ואילך יובאו ארצה, או שמא "הושבו" או "הוחזרו" מיני דקלים לצורכי חקלאות, וזאת על-ידי יבוא חוטרים של זנים מובחרים ממצרים, עיראק ואירן. מטעי תמרים נשתלו בעיקר לאורך השבר הסורי אפריקני ולימים גם בפתחת רפיח, ולזינוק החשוב בחקלאות התמרים הישראלית אחראים הפיתוחים במערכות ההשקיה – ויותר מכל זן 'מג'הול' שנשתל בארץ החל משנות ה-70 של המאה ה-20. ישראל כיום היא היצואנית הגדולה בעולם של תמרים מזן זה.

אצלנו, במשפחת זכאי, שמורה חיבה מיוחדת לצמד דקלי 'וושינגטוניה' ותיקים שצומחים בפאתי העיר ראשון לציון. לפני שנים, כאשר היינו משפחה צעירה ונטולת אמצעים, נהגנו לטייל עם בנותינו הצעירות בפרדסים שהקיפו את העיר, במטעי הפקאנים ובשדות הבור. מפעם לפעם שיחקנו מחבואים בין העצים ותמיד קינחנו בתחרות התמצאות וניווט אל שני עצי הדקל שבלב הפרדסים.

השנים חלפו, הפרדסים והמטעים נעקרו זה מכבר, ועל חלק מן השטח נבנו שכונות חדשות. אבל זוג הדקלים עדיין מתנשא במלוא יופיים בלב השדות כשהם משקיפים ממרום כרבולתם השובבה על הנוף המשתנה. השדות סביב צמד הדקלים "שלנו" עדיין מעובדים, וגם כעת, רגע לפני הקיץ, כיף לטייל בסביבה, הפעם עם הנכדים.

הקונספט שלנו מתאים לכל "העירונים" ולא דורש נסיעה למרחקים: קחו את הילדים אל שטח חקלאי קרוב לעיר והקפידו להגיע לשם בזמנים שונים במהלך השנה. כך תוכלו לעקוב יחד עם הילדים אחר שלבי הגידול החקלאי ואולי גם לשכנע אותם שירקות לא גדלים בסופרמרקט.

אפשר ומומלץ להתמקד ברגבי העפר השונים ובסוגי הגידולים החקלאיים, לטייל סביב השדה (מבלי לעלות עליו) ולחפש נברנים וזוחלים שמגיחים מעומק האדמה, חרקים מעופפים, ציפורים ומיני צמחי בר סביב השבילים.
הבונוס, במיוחד עבור מי שקשור לישוב או מקום מסוים בארץ, יכול להיות נקודת ייחוס היסטורית כמו בית האריזה הישן והנטוש ששוכן לא הרחק מן הדקלים "שלנו", משהו שאתם זוכרים כילדים ובוודאי נראה לכם אחר לגמרי בשעתו. אם נתקלתם בצמד דקלי וושינגטוניה שצומחים זה לצד זה – סביר מאד שהם מעידים על ברית הזוגיות של משפחה שהייתה צעירה לפני 50 או 100 שנים, ואולי תצליחו להתחקות אחר הסיפור שלה.

כך מגיעים: ב'וויז' – רחוב מנחם גינדי ראשון לציון. חונים במפרץ חניה אחרי הרמזור הראשון והולכים צפונה אל צמד דקלי הוושינגטוניה. לפניכם השדה החרוש, אחריהם שדה חקלאי. מכאן אפשר לטייל טיול רגלי עד לצומת כפר חב"ד, ובדרך לשם נמצאת חוות סוסים חדשה יחסית לרכיבה טיפולית.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע ובחג – באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג השני: אל צמד עצי הדקל וברית הזוגיות appeared first on TheCar.

השבוע, לקראת חג הפסח, נפתחה עונת הרחצה בישראל והיא תימשך עד ל-14 באוקטובר 2023. אפשר להניח שחופי הים יהיו עמוסים בחול המועד ובערבי חג הפסח, אבל נראה גם שפחות אנשים יפקדו את החופים בסוף השבוע הנוכחי, וזאת הזדמנות מצוינת לטיולי חוף מצפון ועד דרום. קבלו 13 חופים מומלצים לאורך הים התיכון.

חוף אכזיב

אחד החופים היותר יפים בארץ ישראל. קהל רב מגיע לגן לאומי אכזיב, חוף הרחצה צר, שתי לגונות בצבעי טורקיז, הגלים נשברים הרחק מן החוף בזכות ריף טבעי שמגן על המתרחצים. במקום שירותי חוף והכניסה בתשלום, וחובבי הליכה יכולים להתמקם בקצה הצפוני מול שרידי נמל עתיק, לצד בריכה חביבה שאליה נכנסים מי ים.

בהמשך, צפונה לאורך החוף, יש חוף פראי עם מפרצונים נפלאים ובריכות טבעיות. הסלעים חדים כסכין ולכן חייבים לנעול סנדלים עד למים, ואין שם שירותי הצלה. מכאן אפשר ללכת הליכה די ארוכה עד למצוק ראש הנקרה. (מומלץ להשאיר קודם לכן רכב בראש הנקרה כדי לחזור איתו).

חוף שבי ציון

מול הישוב הקטן שמדרום לנהריה יש חוף פראי ובדרך כלל פנוי למדי. אפשר לטייל במסלול טיול נהדר ולשכשך מעט במים. בצמוד לחוף ישנם שרידים של כנסייה עתיקה ובהם שרידי פסיפס, ובהמשך ניצבת אנדרטה לזכר לוחמי השייטת.

חוף עכו

עכו העתיקה מוקפת ים משלושה כיוונים, והדרך המהממת ביותר לחוות את הטיול בה היא להביט בים מעל חומות העיר. מן הטיילת רואים את גלי הים מסתערים על החומות העתיקות, ובהמשך, מדרום לעיר העתיקה, ישנם חופים חוליים ובהם חוף ארגמן שהוא חוף רחצה מוסדר עם שירותים. חובבי דייג ימצאו לא מעט אתרים להשלכת חכה.

חופי הכרמל

הר הכרמל גולש בחדות לים כשהוא מותיר פיסת חוף נאה בין חוף שקמונה כמעט עד לעתלית. חובבי הליכה וים יכולים לפסוע לאורך קילומטרים ארוכים של חוף חולי ולטבול מידי פעם רגליים במים. בצפון ישנם מספר חופים מוכרזים עם שירותי הצלה, וכשמדרימים החוף כמעט נטוש ומאד רומנטי. עבור חובבי ריצה על החוף זה אחד האתרים המושלמים.

חוף נווה ים

מפרצונים חמודים ואפילו "גייזר" אחד שנוצר כאשר גלי הים נדחסים מתחת לסלע ומרימים סילון אל עבר השחקים. מקסים.

מחוף הבונים לדור

לדעתי זה חוף הים היפה ביותר בישראל. יש מסלול הליכה בין מפרצים קטנים על גבי סלעי כורכר חדים (סנדלים חובה), ובאחד הקטעים יש מפרץ גדול ונהדר בצבעי טורקיז. מול חוף דור ישנם שלושה איים קטנים ועל החוף עצמו ישנם שני מפרצים גדולים, אחד מהם רדוד למדי. הכניסה לחוף בתשלום.

אפשר לתכנן הליכה נינוחה למשך לפחות שעה וחצי, ומאד מומלץ להגיע עד לחולות הזהב שבמפרץ הגדול. ממרכז המפרץ בולט אי יפה שממנו נמתח ריף כמחסום לגלים, וסביבו מלחשים ורוחשים זרמי מים.
בצפון המפרץ יש מעין קשת שסביבה משתרע חוף מצולק, סלעי, מוכה גלים. החוף נמתח עד לשמורה היפה שבחוף הבונים. בין הסלעים בבריכות קטנות נגלים יצורים ימיים זעירים, והצפייה בהם היא חוויה חביבה מאד עם ילדים.

ג'יסר א-זרקא

חוף הים מול ג'יסר הוא אחד היפים בארץ. הטבע פיסל כאן פסלי כורכר יפים והסלע גולש אל תוך ים צלול ויוצר בריכות טבעית. מעט דרומה משם, מתוך מפרץ קטן ומוגן, בולט מגדלור זעיר מעל סלע, ועל קו החוף עוגנות סירות דייגים.

פירוש השם ג'יסר א-זרקא – 'גשר על הנהר כחול' מרפרר לימים עברו שבהם זרמו מימיו הצלולים של נחל תנינים מתחת לגשר סמוך. החוף נמתח דרומה לאורך כארבעה קילומטרים לכיוון קיסריה עד לחוף אמת המים (חוף האקודוקט). הדרך לשם רצופה חול עמוק ונעים שממנו מבצבצים מידי פעם סלעים שגולשים אל תוך הים ויוצרים מפרצונים קטנים. החול מרוצף בכמויות גדולות של צדפים והוא לבן וזך.

חוף בנימין

מתחת למבנה מכוער בשם 'כוכב הים' שבנוי בגבעת אולגה, השכונה המערבית של העיר חדרה, נמצא מפרץ חמוד בשם 'מפרץ בנימין'. המים תכולים, החול נקי ונעים, ועל מצוק הכורכר נטוע (עדיין) בית שבנה יהושוע חנקין עבור אשתו אולגה. מצוק הכורכר נמצא בסכנת קריסה והרשויות מתאמצות למנוע את זה.

חופי נתניה

לנתניה יש חופים נפלאים ואפשר ללכת לאורכם או דווקא מעליהם – לאורך הטיילת הנוחה של העיר. לא הרחק משם, ליד המושב חבצלת השרון, יש חוף מקסים – ללא שירותי הצלה, שנקרא (באופן לא רשמי) ה'מפרץ הסיני'.

חוף סידנא עלי

תושבי שכונת נוף ים נהנים מן היופי הזה בכל ימות השנה אבל כולם מוזמנים למסלול הליכה הרפתקני לכיוון צפון, בצמוד למצוק הכורכר. החוף יפה ומסודר ויש בו שירותי הצלה, אבל צריך להיזהר שלא להתקרב יותר מידי למצוק עצמו.

חופי בת ים

גם העיר בת ים זכתה בחופים נפלאים, החל בסי פאלאס בצפון, שם יש ריף טבעי שיוצר בריכות רדודות (אין שירותי הצלה), דרך "הפנינה" של חופי בת ים – 'חוף הסלע' שבו יש בריכה טבעית ענקית שמוגנת על ידי ריף טבעי. מומלץ לפסוע במסלול הליכה דרומה, מרחק של כארבעה קילומטרים לכל כיוון, עד לחופים הצפוניים של העיר ראשון לציון.

חוף ניצנים

חוף פראי ויפה עם חול רך ונעים ומרחבים נקיים ופנויים לכל כיוון. יש שירותי הצלה, ואפשר לפסוע במסלול הליכה נפלא, מרחק של כ-7 קילומטרים לכל כיוון, עד לאשקלון. זאת הליכה למטיבי לכת, ומותר לבצע אותה רק בסופי שבוע ובחגים מפני שחלק מן המסלול סגור במהלך השבוע לצורכי הצבא.

חוף זיקים

מבין כל חופי ישראל זה החוף שמזכיר לי יותר מכל את חופי סיני. הוא פראי, יפה, בתולי ונקי, החול רך והדמיון רץ.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: חופי הים המומלצים עם פתיחת עונת הרחצה appeared first on TheCar.

ההתחממות הגלובלית מסכנת את רוב החי והצומח על-פני כדור הארץ ובדרך לשם יוצרת לא מעט מחלוקות בין בעלי אינטרסים שונים אודות הרקע המדעי והסיבות לתופעות אקלימיות, ובעיקר לגבי דרכי ההתמודדות האפקטיביות עם הבעיה. בינתיים, חדשות לבקרים כולנו נחשפים לקטעי וידאו של פגעי אקלים מכל רחבי העולם – מפולות בוץ, שיטפונות, סופות אדירות, רכוש רב שמושמד תוך רגעים ספורים והמוני נפגעים.

מטאורולוגים מזהירים אותנו ומדגישים שהחורף הישראלי שונה מבעבר, עם פרקי גשם קצרים יותר אבל הרבה יותר אינטנסיביים, ונדמה שכולנו כבר יכולים להעיד על כך גם מן הניסין האישי. במציאות כזאת חייבים פרנסי הציבור להכין את הקרקע, תרתי משמע, למציאות – ולהיערך לקליטת שיטפונות בקנה מידה גדול כדי לצמצם את נזקיהם.

סיפור מעניין וכמעט לא מוכר בהקשר של הצורך לכבד את הטבע כדי להימנע מאסונות מתאר את ההתמודדות של משרתי הציבור עם נזקי טבע בארץ ישראל, ובאותה הזדמנות גם מעניק לנו מיקום מושלם לטיול סוף שבוע. הוא מחזיר אותנו 89 שנים לאחור, לאביב 1934, כאשר "המנדט" שהבריטים העניקו לעצמם על הארץ נכנס כבר לשלב שבו הוא התבוסס בבוץ, תרתי משמע. הבריטים, שהבטיחו את ארץ ישראל במקביל גם ליהודים וגם לערבים, נאלצו להתמודד עם הלאומנות הערבית הגוברת (שנתיים לאחר מכן יפרוץ "המרד הערבי הגדול"), אבל שום דבר לא הכין אותם, או את הישוב העברי, לגשם העז שניתך החל ב-11 במאי, שלהי האביב של אותה שנה, על מערב הכינרת.

סופות גשמים התחוללו בכל ארץ ישראל ובפרט באזורי ההרים, וביום הגשום ביותר, ה-14 במאי, החלה מפולת בוץ אדירה מן המדרונות המזרחיים של הר מנורים, מלווה בכמויות מים עצומות שזרמו בערוצי נחל מנורים ונחל חמת לכיוון הכינרת, שוטפות בדרכן את העיר הקטנה טבריה אשר בקושי התאוששה מרעידת אדמה הרסנית שפקדה אותה 7 שנים קודם לכן.

סלעים במשקל טונות התדרדרו במדרון אל תוך העיר, תשתית הניקוז הלקויה גרמה להצפה אדירה, ותחת הבוץ והשיטפון הפתאומי נקברו חיים 35 תושבים, רבים מהם ילדים. מאות תושבים נפצעו ונגרם נזק כבד לרכוש: כ-400 משפחות ניזוקו, מחציתן יהודיות ומחציתן ערביות, כ-100 מבנים נהרסו וכ-5,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג. האסון היכה בתדהמה את תושבי הארץ, ונוסף לחיילי הצבא הבריטי התנדבו אלפי תושבים לסייע לנפגעים.

כל קו החוף של העיר טבריה השתנה ללא היכר, וכדי לאפשר זרימת מים חופשית אל האגם, ולהימנע מאסון נוסף, נבנו לאחר פינוי ההריסות מספר רחובות בהתאם למתאר המדרון ולכיוון הזרימה. בנוסף, במקום חלק משטח העיר העתיקה, על קו המים, נבנתה טיילת ריקה ממבנים ובתי מגורים.

מצד אחד, האסון הזה היה ידוע מראש. כבר לאחר רעידת האדמה של 1927 הבינו הבריטים את פוטנציאל הסכנה והחלו לנטוע עצים במעלה ההר כדי לחזק את האדמה. אלא שהנטיעות היו דלילות מידי, וחלקן נהרס בגלל רעיית יתר. מצד שני, בעקבות האסון מינו הבריטים ועדת בדיקה ומסקנותיה יושמו במהרה: הם הכריזו על השטח כעל "איזור מיוחד לפי פקודת הסחף" והחלו בהקמת טרסות ושתילה מאסיבית של עצים על המדרון התלול של הר מנורים. העבודות האלה הוכיחו את עצמן בשלהי אותה שנה כאשר סופה חזקה נוספת המטירה גשמי זעף, אולם לא גרמה לנזקים בעיר.

בשנות ה-60 של המאה שעברה החלה הקרן הקיימת לישראל בנטיעות משמעותיות שנועדו לאותה מטרה, ובמקביל יצרה מערכת ניקוז לקליטת השיטפונות והטייתם באמצעות תעלות. הפעם נבחרו זני עצים מתאימים למשימה, בהם 'טטרקליניס מפריק' שהוא עץ מחטני, ים תיכוני, ממשפחת הברושיים שמקורו במערב המזרח התיכון, באזור הרי האטלס. עץ זה יובא לישראל וניטע לראשונה בחוות אהרונסון לפני כמאה שנים. בנוסף נשתלו גם אקליפטוסים שונים ועצי שיטה מכחילה, ואלה הצליחו למנוע סחף אדמה עד ימינו אלה.

כיום, כאשר מטיילים על השביל בחלקו העליון של ההר, בגובה של כ-400 מטרים מעל הכנרת, קשה לדמיין את האסון שהתרחש כאן לפני כמעט 90 שנים, אבל אפשר ליהנות מן הנטיעות והעצים השונים. הנוף מרהיב, וחוץ מאשר האגם עוצר הנשימה אפשר גם להציץ על בתי העיר – הוותיקים ואלה שבשכונות החדשות, ולהתמקד בחופי דרום הכנרת, הר בריניקי, והרי גולן שנישאים ממול.

כביש צר שנסלל על-ידי קק"ל חורץ את חלקו העליון של היער וההולכים או הנוסעים עליו נחשפים למראות נוף נפלאים. לאחרונה הוקמו מספר נקודות תצפית לאורך הכביש, והדרך עצמה שופצה והפכה לאחת מדרכי הנוף היפות בארץ.

כך מגיעים: כדאי להתחיל את הטיול מכביש 7677 שיורד בתלילות מפוריה עילית לכיוון הכנרת. זה כביש צר ומפותל וממנו מתפצלת דרך אל אכסניית הנוער 'פוריה' ואל 'דרך נוף יער שוויץ'. בדרך יש נקודת תצפית לזכרו של אורון שאול הי"ד, לוחם גולני שנפל במבצע 'צוק איתן' וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה. זאת נקודת תצפית ומנוחה מומלצת מעל נוף עוצר נשימה.

בהמשך נוסעים על כביש צר ומפותל למשך כ-6 קילומטרים ולאורכו מספר נקודות תצפית מרהיבות אל הכנרת והגולן. בתקופה זאת של השנה הכל מאד ירוק ופורח, כלניות עדיין מנקדות באדום את הנוף לצד עיריות ושלל סביונים אביביים. בהמשך הכביש מתרחב ומגיעים למצפה החדש אשר בנוי כמו סיפון צף שנשלח אל נופי הכנרת. מבנה זה בנוי מאבן מקומיות והמרפסת שלו מקורה ומספקת הצללה אבל לא מונעת מן האוויר שעולה מן הכנרת לצנן את החום.

מעל התצפית נבנה חניון נופש פעיל לילדים, ובהמשך יש מצפור דו מפלסי שמתאים למי שמחפש פינת התבודדות נעימה מול הנוף, ולאחר מכן מצפור נוסף שמשקיף לשלוש רוחות שמים.
חובבי הליכה יכולים להתחבר לסימון שביל ישראל שנמצא ממערב ובמקביל לכביש, מסלול זה מתאים גם לרוכבי אופניים, והוא ממשיך עד לבתי העיר טבריה עילית.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל המיזם האקולוגי של ממשלת המנדט להצלת העיר טבריה appeared first on TheCar.

מדינת ישראל קטנה, ומחלוקות אודות גבולותיה מלווים אותה בכל יום עוד מלפני הקמתה. זאת מדינה מהממת ביופיה, בעלת היסטוריה מרתקת, השגשוג הכלכלי וההצלחות החברתיות שלנו לא מובנים מאליהם, ובימים סוערים אלה נזכור שגם במשמרת שלנו, כמו באלה של הורינו וסבינו, מוטלת עלינו חובה לשמור עליה.

טיול סוף השבוע שלנו נועד להזכיר לנו איפה אנחנו חיים, תרתי משמע, ולצורך זה נקיף את ישראל כולה. אפשר – אך כמובן שלא מומלץ – לבצע הקפה כזאת בתוך יום אחד, וכדאי לחלק טיול כזה למקטעים ולהתענג בנפרד על כל אחד מהם. נופים שנשקפים לצד ומעבר לכל אחד ממקטעי הגבול שונים מאד זה מזה ומגוונים באופן מעורר השתאות, אבל המשותף לכולם הוא כבישים נהדרים ומהנים לנהיגה שטובלים בטבע, והמון שקט ושלווה שמסתירים דריכות רבה מן הצד שלנו ולא מעט מזימות מעבר לגדרות.

גבול לבנון

קשה להכתיר את "הכביש היפה ביותר בישראל" אבל 'כביש הצפון' ללא ספק הוא אחד המועמדים המובילים לתואר הזה. כביש 899 יוצא מזרחה מכביש 4, קילומטרים ספורים צפונית לאכזיב, וכבר כעבור מספר קילומטרים נוספים חוצה את העיר שלומי. אם זמנכם בידכם מומלץ לנסוע על כביש 8990 צפונה לכיוון קיבוץ חניתה, ולצפות משם אל עבר דרום מערב לבנון ואזור ראש הנקרה.

ממשיכים מזרחה על כביש 899 ומעט לפני הישוב יערה פונים צפונה אל כביש 8993 ואל מערת קשת, אדמית וערב אל-ערמשה. ממשיכים דרך הכפר על גבי דרך תלולה ומהממת ביופיה עד לכפר קטן יותר, ג'ורדיח, אל נקודת תצפית על הכפר הלבנוני א-דהריה עם בתיו המטופחים, בריכות ובוסתנים. הנוף, שנשקף מתצפית נוף בקצה הכפר, פשוט משכר.

חוזרים אל כביש 8990 וממשיכים מזרחה לכיוון זרעית, ומכאן אפשר להמשיך לכיוון שתולה או להתחבר בחזרה לכביש 899 באזור אבן מנחם. אין הרבה כבישים בישראל שנהיגה עליהם, בתוך נוף כזה, מרגישה כמו באירופה, ולאורכו ישנם עשרות מקומות שכדאי לעצור בהם, בזהירות כמובן, ולתצפת על הנוף.

הכביש לוקח אותנו מעט דרומה, מזרחה, וכאשר הפנים שלנו לכיוון צפון אנחנו כבר בתוך "אצבע הגליל" והיעד הבא שלנו הוא צוק מנרה שעל מצוק רמים. מכאן יש תצפית מרהיבה לא רק לתוך לבנון אלא גם פנימה – אל עמק החולה והרי הגולן. על שפת מצוק רמים סלול שביל שמוליך אל תצפיות מקסימות על המצוק, ויש גם רכבל מגלשות ואטרקציות תיירותיות למשפחה כולה. יש גם לא מעט שבילי קק"ל סלולים ועליהם מסלולים לכל רמות המאמץ.

בהמשך הכביש, אחת מנקודות התצפית היפות באזור הצפון היא מרפסת הנוף שבקצה קיבוץ משגב עם. המרפסת, שהוקמה על-ידי קק"ל, צופה לכיוון נהר ליטני והכפר הלבנוני אל עדיסה. מכאן חוזרים מעט דרומה ואם יש זמן אפשר לעשות את הכביש המקסים בין מרגליות למטולה, או לחתוך עם כביש 9977 לכיוון כפר גלעדי וממנו אל כביש 90 שמרחיק אותנו מגבול לבנון ומוליך אל כביש 99 שחוצה את צפון עמק החולה אל מורדות צפון רמת הגולן.

גבול סוריה

רמת הגולן מהממת ומרהיבה ביופיה בתקופה זאת של השנה, ובהתאם ללוח הזמנים אפשר לבחור לטפס צפונה לכיוון החרמון עם כביש 98 או לוותר על היופי הזה ולפנות דרומה בצומת מסעדה עד לצומת עין זיוון. מכאן פונים מזרחה ודרומה לכיוון אלוני הבשן וממשיכים לאורך הגבול אל תצפית מתל סאקי, רמת מגשימים והנוף המרהיב של סוריה ממזרח והכנרת ממערב.

ממזרח חותר ערוץ הירמוך באדמת הבזלת הקשוחה והכהה, ואנחנו ממשיכים דרומה לכיוון חמת גדר ומפגש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן, שם מסתיר סבך הצמחייה את ערוץ הירמוך ואת האי הקטן שבתוכו. דרך יורדת אל מפגש הגבול עם ירדן ואת מראות הנוף האלה אפשר לראות ממרפסת תצפית שאליה עולים במדרגות מאתר חמת גדר. אפשר גם לעצור במקום בטוח לצד כביש 98 פשוט כדי לחפש ולהתפעל מן הירמוך ומן השדות המעובדים, והמטעים של החקלאים הירדנים.

גבול ירדן

מחמת גדר חותכים צפון מערבה עם כביש 98 עד לדרום הכנרת ולאחר קטע קצר לכיוון צמח פונים דרומה עם כביש 90. ממשיכים לאורך מקטע קצר של 'רכבת העמק' לצד הקיבוצים בית זרע, אפיקים, שער הגולן ואשדות יעקב ומחפשים מקום בטוח לעצור, לנשום מעט אוויר יבש ונעים של עמק הירדן ולהביט סביב – אל הרי גולן מצפון והרי מואב ממזרח. ממשיכים דרומה לכיוון גשר ההיסטורית, אם יש זמן אפשרא לקפוץ לסיור בשרידי מפעל תחנת החשמל של רוטנברג בארם נהרים, ומכאן דרומה אל עמק המעיינות ובית שאן.

הנסיעה דרומה לאורך כביש 90 מהממת ביופיה, נופי ירדן ממזרח והרי שומרון ממערב, ולמרות שאפשר להתעכב בעשרות נקודות בדרך אנחנו מכוונים אל אתר 'קאסר אל יהוד' ("ארמון היהודים"), אתר קדוש ליהודים ונוצרים כאחד מפני שלפי המסוראות שם חצו בני ישראל אל הירדן בדרכם לארץ ישראל ושם גם הוטבל ישו.

אנשי רשות הטבע והגנים שיפצו לא מכבר את במקום באופן יסודי ומושקע והוא נאה ומזמין. על שפת הירדן הותקנה מרפסת גדולה שנשלחת אל המים וצופה אל מרפסת דומה שהוקמה מצידו האחר של הנהר על ידי הירדנים.

בהמשך כביש 90 דרומה כדאי לעצור בנאות הכיכר, ישוב שממוקם בצפון הערבה בכיכר סדום התנ"כית. הישוב הוקם במקור בשנת 1959 על ידי מספר חילים משוחררים והוקם מחדש כישוב חקלאי בשנת 1970. זאת שמורת טבע גדולה עם מי תהום מעט מליחים ומעיינות שבוקעים מן האדמה, צמחיה עבותה וגם -בקצה הישוב – סכר אדמה גדול שנועד להטות את מי השיטפונות כדי שלא יחרבו את השדות החקלאיים.

אפשר לנסוע על גבי הסכר ולגלות מראה מופלא של שדות ירוקים בלב מדבר. חקלאי המקום מגדלים מלונים, אבטיחים וגידולים נוספים שמבשילים מוקדם יותר מאשר באזורים אחרים בארץ. על גבעות אדמת החוואר מעברו הירדני של הגבול בולטות עמדות שמירה של הצבא הירדני.

מכאן ממשיכים דרומה, ועוד דרומה, עד אילת, ולא נתעכב על מספר טיולים חביבים מאד סביב העיר הדרומית (אפשר למצוא אותם כאן באתר) אלא על תצפית אחת, קטנה ומיוחדת, למרגלות מלון הנסיכה (הנטוש) ליד מעבר הגבול טאבה. על קו החוף, בשני מזחים שחודרים לים, אפשר לראות את החוף הירדני והסעודי, את נמל עקבה מצפון ואת הנמל סעודי המאובק שמדרום לו. מרחבי ים סוף מהממים תמיד ביופיים ומכאן אפשר לטייל רגלית אל נקודת ההתחלה, או הסיום, של שביל ישראל ולטפס, מהלך של כחצי שעה, אל פסגת הר צפחות.

במועדי ישראל נוהגים אנשי צה"ל לפתוח לתנועה את כביש 12, וזאת ההזדמנות להגיע אל תצפית נוף מרהיבה ומיוחדת מעל הר חזקיהו, בגובה 838 מטרים מעל המדבר. מכאן אפשר לתצפת לכיוון מצרים במערב, ירדן במזרח, סעודיה מדרום אליה, ואל ישראל שלנו. הנסיעה לאורך כביש 12 וכביש 10, עד לפתחת ניצנה וגבול רצועת עזה, מגלה נופי מדבר מהממים ביופיים ושונים כל כך מכל נופי הגבול האחרים של ישראל. הכביש שומם ופנוי, לרוב, והשקט נוגד כל כך את החש והבחש היום יומיים שלנו בארץ הזאת.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל גבולות ההסכמה של ישראל appeared first on TheCar.

בימים האלה כל כך חשוב לזכור מה המכנה המשותף לכולנו בארץ הזאת, וכאשר נוסעים, הולכים או רוכבים בשבילי אצבע הגליל אי אפשר שלא להתפעם מן הנוף הנהדר ולהתאהב בארץ בכל רגע מחדש.

הימים, ימי האביב ורגע לפני חג הפסח – זמן חרותנו, מזג האוויר מושלם והאוויר הקר מתגרה עם משבים צוננים אחרונים בתחושת שרב שמתגנבת אלינו מדרום וממזרח. זה הזמן שבו מטעי הנשירים בצפון פורחים במלוא הדרם, וזאת אולי התקופה הדומה ביותר לתקופת "פריחת הדובדבן" היפנית המפורסמת.

במשך עשרות שנים, ועד לפני לא הרבה זמן, נמתח שביל עפר קשוח בין המושב מרגליות שעל גבול הצפון דרך קיבוץ משגב עם ועד למושבה מטולה שב"ציפורן" של 'אצבע הגליל'. ג'יפאים קשוחים ויודעי ח"ן הכירו אותו, נהגו עליו, והשתדלו לא לספר עליו למי שלא צריך לדעת. אבל כעת, לאחר שנכבש ונסלל, "הופקע" השביל הזה מידי אותם "פריבילגים מוטורים" וכל אזרחי ישראל יכולים ליהנות ממנו.

את תקופת פריחת הנקטרינות והאגס לצידי הכביש הזה אני אוהב לכנות "התקופה הורודה", ובין ערביים, כאשר צינה מזדחלת אל מתחת למעיל והשמש מתגנבת מערבה, נשלחת קרן אור זהובה שצובעת את הנוף בתאורה מוזהבת ואלוהית. פרחי הנקטרינה הוורדים ופריחת האגס הלבנה זוכים לליטוף אחרון מאותה שלהבת אדמונית שמקשטת את ראשי ההרים. אפילו החרמון האדיר נראה כאילו ראשו הלבן שח בפני השמש ועל בלוריתו מנצנצת טיפת זהב רגע לפני שהוא מאדים בורוד סמוק לפני חשיכה.

כל יום וכל שעה יפים לטיול על השביל הזה, שבעה קילומטרים אורכו, אך עלי חביבות במיוחד שעות הזריחה המוקדמות ושעות בין ערביים. המראות משני עברי היממה עוצרי נשימה, ואני לא יכול להימנע מעצירה בצד השביל בכל כמה עשרות מטרים כדי לצאת ולהכיל אותם.

מפה ומשם יש תצפיות מהממות לכיוון החרמון, השדות החקלאיים המעובדים, עמק עיון שבשטח לבנון, ומאות הדונמים של מטעי נשירים שמקיפים את העיירה מטולה. במהלך המסלול מתפתל הכביש כנחש רעב שהקיץ משנת חורף מרום פסגות של כ-750 מטרים מעל פני הים אל מורדותיו התלולים של הר זקיף, אל מתחת לקיבוץ משגב עם כשהוא נושק – בעיקול שלצידו צומח דקל ענק – למעיין 'עין משגב' ואז הוא חוצה את שמורת 'נחל משגב'. מכאן ממשיכה הדרך ונוגעת בהר נוטר, עוברת מתחת לחווילות הענקיות שנבנו בצידו הלבנוני של הגבול ומסתיים בירידה לכיוון מטולה למרגלות הר צפייה.

את פריחתה הוורודה של הנקטרינה ופריחות האגס והדובדבן מקשטות מלמטה הפריחות הצבעוניות של כלניות, עיריות ענקיות וצבעונים, וגם כליל החורש מוסיף את פריחתו העדינה לחגיגת היופי הוורוד.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 886 בין צומת ישע למשגב עם ופונים מזרחה אל כביש 9977 לכיוון המושב מרגליות. חולפים לצד הכניסה למושב ומחפשים משמאל את השילוט לכיוון מחנה עדי. ממשיכים כמאה מטרים עם השביל הזה ופוגשים מימין כניסה לדרך שזה מקרוב נסללה. כאמור – דרך זאת מתאימה לנסיעת כל כלי הרכב.

אפשרות אחרת: נוסעים מצומת תל חי על כביש 9977 לכיוון מערב לכיוון מושב מרגליות ופונים לפני המושב לכיוון מחנה עדי. עוקפים את המחנה מימין ונכנסים לשביל. כאשר מתקרבים למטולה יש שילוט לכיוון המושבה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פריחת הדובדבן הישראלית appeared first on TheCar.

האביב בפתח וזה אומר שכבר לא צפויים לנו גשמים משמעותיים. חורף 2022-23 היה שחון והסתכם בכ-60% מכמות המשקעים השנתית הממוצעת, וקיץ 2023 יהיה חם ויקושט בצמחיה דלה ומיובשת.

זאת לא נבואת זעם אלא קריאת השכמה: קחו את עצמכם ואת הילדים וצאו בסוף השבוע ליהנות מן הפריחה ומן הירוק בעיניים לפני שיתחיל הגעגוע אליהם. מי שיכול ורוצה לנסוע ליעדים מרתקים יכול לדפדף בין מאות הטיולים שהעלנו לכאן בשנים האחרונות, ועבור מי שיכול לתפוס רק חלון זמנים קצר, ליד הבית, הקרן הקיימת לישראל הקימה בסמוך לחלק מערי ישראל את פרויקט 'יער קהילתי' אשר מאפשר ליהנות מפיסת טבע במרחק רכיבת אופניים מן השכונה.

אחד ה'יערות הקהילתיים' משתרע על פני כאלף דונמים לא הרחק מן העיר ראש העין, וזאת רצועה ירוקה של טבע משוחרר וירוק ובתוכה מסלולי טיול קצרים שמתאימים לכל אחד, מקומות ישיבה לארוחת הבוקר או צהרים (אסור להבעיר אש) ושפע אוויר נקי.

היער נושק לצפונה של ראש העין, אזור שבו נבנו בשנים האחרונות שכונות מגורים חדשות ובהן בניינים גבוהים, והנטיעות בו החלו עשרות שנים קודם לכן, כבר בשנת 1976. במהלך כמעט 50 השנים האלה צמח יער מפואר של עצי אורן, ברוש ואקליפטוס, ולפני כמעט 20 שנים, בשנת 2006, נחתמה אמנה בין קק"ל, עיריית ראש העין ו'נאמני היער הקהלתי' אשר מסייעים לשמירת ושימור יערות תוך עידוד של תושבים לקחת אחריות ולטפח את איי הטבע האלה. באותה שנה ניטעו ביער עצי חרוב, שקד מצוי, אלה אטלנטית, שיזף מצוי, כליל החורש ומינים נוספים.

היער נטוע על הגבול המזרחי של מישור החוף ונושק לשיפולי הרי שומרון, וברום שיאו נמצאת גבעה שעליה התקיים בתקופה הביזנטית ישוב ששמו התגלגל מאוחר יותר ל'חירבת א-דויר'. בסיור באתר, לאורך שביל הליכה שחלקו חצוב כמדרגות סלע, מתגלה בור מים מטויח והוא מקושט בימים אלה באלפי כלניות ורקפות שפורחות במשטחי צבע ויופי אדירים.

ביער עצמו סלולים שבילי הליכה לרוב ושבילים לרוכבי אופניים ולפעילויות ספורטיביות כמו ריצה וניווט. כל השבילים חוצים חורש, חלקם מסומנים ומטפסים אל נקודות תצפית, ויש גם שבילים למטיבי לכת שמקיפים את היער ועליהם אפשר לנדוד במשך לפחות שעתיים.

בכניסות ממתינות לכם מפות הדרכה והסברים על המקום והסביבה, ונאמני היער דואגים לשמירה ולטיפוח של העצים. מידי שנה נערכות ביער חגיגות ט"ו בשבט ולאחר מכן גם אירועי מסיק וזיתים, ובחורף ובאביב היער 'מתפוצץ' מפריחה מרהיבה ורבת יופי.

הכניסה כמובן חופשית וישנם שני מוקדים מרכזיים ביער שבהם אפשר לשבת למנוחה לאחר הליכה. בלב היער עובר ערוצו האכזב של נחל 'רבה' לצד שרידי הישוב הקדום 'גבעת אבן העזר', ובצפון היער סלול מסלול מעגלי באורך של כקילומטר אחד שנקרא 'שביל הפריחה'. שביל זה מטפס אל ראש הגבעה, שם יש שלושה אזורי ישיבה לתצפית על הרי שומרון, כפר קאסם וכביש 5.

כך מגיעים: בוויז: "יער ראש העין" (שלט גדול בכניסה ועליו הכיתוב 'יער קהילתי'). משם מוליך שביל כורכר לחניה בלב היער.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל היער הקהילתי בראש העין appeared first on TheCar.

ארץ ישראל גדושה בעדויות פיזיות להיסטוריה שעיצבה באופן ישיר ועקיף את התרבות המודרנית ואת רוב האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה, ואלה נחשפות, לרוב במקרה, גם בימים אלה ממש.

בשנת 2012 אמור היה להיחנך על שפת הכינרת מרכז רוחני ומלון על אדמה שנרכשה בידי הכנסיה המקסיקנית באזור שנחשב לערש הנצרות, מקום שבו פעל ישו ובו – על פי האמונה הנוצרית – חולל ניסים ודג מאמינים לעצמו ולמשנתו. באתר, שמשתרע בחוף הצפון-מערבי של הכנרת (בסמוך לחוף הוואי) לרגלי המדרון המזרחי של הר ארבל, בוצעו בשנת 2009 חפירות בדיקה ארכיאולוגיות כפי שמבוצעות ברוב המקומות בארץ שבהם עתיד להיבנות פרויקט בניה.

הארכיאולוגים נותרו פעורי פה. הם ידעו אמנם שהם חופרים בשטח המשוער של העיר מגדלא, אשר לפני אלפיים שנים הייתה העיר הגדולה ביותר על חופה המערבי של הכנרת, שהרי שרידים ארכיאולוגים של עיר זאת נחשפו כבר מתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. אלא שבחפירות, שבוצעו בהמשך במימון הכנסיה המקסיקנית ובמקביל להקמת המרכז והמלון, התגלה בין השאר בית כנסת ייחודי מאין כמותו: זה בית הכנסת הקדום ביותר שהתגלה עד כה בגליל, ואחד ממעטים מתקופה זו שהתגלו בכל רחבי הארץ. חוקרים מאמינים שמדובר באחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בעולם, אם לא העתיק שבהם, ובין הבודדים שפעלו בארץ עוד לפני חורבן בין המקדש השני.

החפירות, שהתארכו בסופו של דבר עד לשנת 2013, נוהלו בראשות ד"ר דינה אבשלום-גורני, ובין הממצאים המאלפים שהתגלו בולטת אבן מלבנית עם ארבע רגלים אשר עוטרה בתבליט בכל חמש פאותיה הגלויות. באחת הפאות סותת תבליט של מנורת שבעה קנים על בסיס משולש שניצבת על מבנה רבוע ומשני צדדיה מסותתים אמפורות ועמודים. נראה שהאבן מייצגת את בניין בית המקדש והיא תפקדה כשולחן תפילה. מנורת שבעת הקנים שמסותתת על האבן (שמכונה "אבן מגדלא") נחשבת לקדומה ביותר מימי הבית השני אשר התגלתה מחוץ לירושלים. זאת גם המנורה הקדומה ביותר שהתגלתה במבנה דתי ובקונטקסט יהודי, להבדיל מן המנורה המפורסמת שמפוסלת על 'שער טיטוס' ברומא.

"אבן מגדלא" היא אבן גיר ובכך היא שונה מכל שאר חלקי המבנה, שנחצבו באבן בזלת, ובמקור היא ניצבה במרכז האולם העיקרי של בית הכנסת וייצגה, למעשה, דגם של בית המקדש. ארכיאולוגים מעריכים שמי שסיתת את התבליט הזה ביקר בעצמו בבית המקדש ולכל הפחות העתיק את העיצוב המדויק ביותר של מנורת שבעת הקנים שניצבה במשכן.

בית הכנסת ננטש ככל הנראה בימי 'המרד הגדול', שהחל בשנת 66 לספירה והסתיים 7 שנים לאחר מכן בחורבן רוב הישוב היהודי, וזאת ממש בשעה שבוצעו בו עבודות להצבת רצפת פסיפס חדשה ומפוארת. מגדלא, באותם ימים ממש, הייתה הבסיס המרכזי של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), מנהיג מורדי בגליל במלחמה ברומאים ומי שביצר רבות מערי הגליל באותה עת. כאשר בן מתתיהו ביצר את מגדלא הוא הותיר את בית הכנסת מחוץ למתאר החומה וכך, מצד אחד, גרם לנטישתו אך מצד שני הציל את שרידיו, שנחשפו לאחרונה.

היזמים שבנו את המלון הגיעו להסכמה עם רשות העתיקות לפיה הם שינו את התוכניות המקוריות ושילבו את השרידים שנחשפו בפארק ארכיאולוגי קטן וייחודי עם מרכז מבקרים לרווחת הכלל. "אבן מגדלא" הוצגה למשך כמעט עשור במוזיאון בקיבוץ גינוסר, ובשנה שעברה, לאחר שעברה תהליך שימור, היא הושבה למקומה המקורי. אגב, לפני פחות משנתיים נערכו לא הרחק משם חפירות הצלה נוספות ובהן התגלה בית כנסת נוסף מאותה תקופה.
בית הכנסת של מגדלא ייחודי גם מסיבה נוספת: בסבירות רבה מאד פקד אותו אחד היהודים המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובתרבות העולמית: ישו, אשר מן הסתם הטיף גם שם ולא רק מעל סירה על הכינרת.

הניסים של ישו

מגדלא הוקמה במקור ככפר דייגים שהתפתח וגדל בתקופה ההלניסטית בזכות תעשיית עיבוד הדגים, והוא נקרא בשעתו 'מגדל נוניה' (מארמית: מגדל הדגים), או 'טריכיי' – מילה יוונית שמשמעותה "המקום שבו ממליחים דגים". עד להקמת העיר טבריה, בשנת 19 לספירה, זה היה המרכז העירוני היחיד על החוף המערבי של הכנרת.

השם 'מגדל', או 'מגדלא', מפורסם וחשוב בעולם הנוצרי בזכותה של ילידת המקום והתושבת במפורסמת ביותר שלו – מרים המגדלית – אשר לפי המסורת הנוצרית הייתה "שליחת השליחים" ובין התומכות המרכזיות בישו. בזכותה ועל שמה פעלה במקום קהילה נוצרית לאורך מאות שנים בתקופה הביזנטית והצלבנית. בחפירות התגלה שההתיישבות המקורית במגדלא החלה בתקופה ההלניסטית והגיע לשיאה, ולחורבנה, בתקופה הרומית הקדומה. גם לאחר מכן התקיים במקום, בתקופות שונות, ישוב מצומצם שהיווה מוקד משיכה לצליינים נוצרים, וזאת עד לימי הביניים.

בחפירות במקום נחשפו ארבע שכבות ישוב שמתוארכות לתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת והביזנטית. בין השאר נחשפו רחבה מרוצפת אבן אשר בסבירות רבה שימשה כחלק מרחוב, ממערב אליה נחשפו חדרים אחדים וממזרח לה נחשף חלק מקומת מרתף של מבנה גדול אשר ככל הנראה שימש כמחסן סמוך לנמל, ובתוכו התגלו כלי חרס שלמים רבים וכלי זכוכית. בסמוך נחשפו מזח, שובר גלים ואבן קשירה שמחזקים את ההערכה שבמקום היה בנוי מעגן לסירות.

כחצי קילומטר מערבה משם נחשף צדו הצפון-מערבי של הישוב עם שרידי רחוב ומבנים שנבנו מאבני בזלת, ובחלקם התגלו רצפות עשויות אבן או גיר, וכן נחשף רובע תעשייתי ובו ארבעה מבנים אחידים וארבע בריכות קטנות שבחלקן השתמר טיח. ההנחה היא שמבעד לפיר מלבני שנחשף בסמוך הוזרמו לבריכות האלה מי תהום, ואחת ההשערות היא שהמבנים האלה שימשו לתעשיית מוצרי דגים.

במקביל להקמת הפארק הארכיאולוגי נבנה קומפלקס של מלון ומרכז רוחני, ואנחנו מטילים במרכז המבקרים ובפארק הארכיאולוגי שפתוחים ומזמינים מבקרים בכל יום מ-08:00 ועד 18:00.

המרכז הרוחני שם לו למטרה לקרב בין הדתות ובין הלבבות בדגש על מעמד האישה ותפקיד הנשים בהיסטוריה, וזאת משימה טבעית לנוכח העובדה שהוא מוקדש לדמות הנשית החשובה ביותר בנצרות. המרכז נקרא 'דוק אין אלתום' (DUC IN ALTUM) ויש בו חמש קפלות. המרשימה בהן היא "קפלת הסירה" ובה חלון גדול שדרכו נשקף נופה המהמם של הכינרת, ובמרכזה ניצב העתק של סירה מימי ישו שהתגלתה בשנת 1982 בתוך מי הכינרת (הסירה המקורית שוחזרה, שומרה ומוצגת במוזיאון בקיבות גינוסר). מן הקפלה המרכזית יוצאות ארבע קפלות קטנות שמקושטות בציורי פסיפס מרשימים. הראשונה היא הקפלה של מריה מגדלנה, השניה היא קפלה של 'ההליכה על המים', ויש גם את קפלת 'בתו של יאיר' ו'קפלת הדייגים'. בכל אחת מן הקפלות יש מקום קטן לכינוס מול יצירת הפסיפס היפה, עם מבנה עץ קטן לוידוי. הקפלה המרכזית מנציחה את ישו כשהוא מטיף מהסירה.

מתחת למבנה המודרני, המרשים, נמצא שחזור בית הכנסת של מגדלא ואליו מגיעים עם מדרגות מעוגלות שמוליכות מן הקומה העליונה למטה. מבנה בית הכנסת אפלולי, מסביב לו ניצבים ספסלי אבן. על הקירות מצויר ציור ענק ומרשים שמתאר את המפגש של מרים המגדלית המדממת כשהיא שולחת יד אל קצה גלימתו של ישו.

במרתף הכנסייה נמצאת 'קפלת המפגש' שמוקדשת למפגש המאמינים עם ישו, וסביבה שורת מושבי אבן כפי שנבנו במקור בבתי הכנסת הראשונים. רצפת הקפלה היא הרצפה המקורית של שוק הנמל של מגדלא העתיקה, והקירות צבועים בפיגמנטים דומים לאלה שבהם נצבעו בתי כנסת אחרים בגליל.

אל הכנסיה מוליך שביל רחב שתחום בשורת עצי זית ומן הקצה שלו נשקפת הכינרת אשר יודעת בימים אלה עדנה גם מפני שהיא מלאה וגם מכיוון שסביר שבשנים הקרובות גם לא תתרוקן עוד: לאחר עשרות שנים שבהן נשאבו מים מן הכינרת ומפלס המים שלה נחשב כמעט לברומטר של מצב הרוח הלאומי נחנך לאחרונה מפעל מים חדש שמזרים מים מותפלים מן הים התיכון לכינרת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 צפונה מטבריה או דרומה מקיבוץ גינוסר. בוויז: 'מלון מגדלה'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מגדלא העתיקה appeared first on TheCar.

גשמי הזלעפות של השבוע החולף מתארים היטב את התופעות שמומחי האקלים מתריעים מפניהן: ככל שהאטמוספירה מתחממת כך הופכים אירועי הגשם במקומותינו לנדירים אך אינטנסיביים, וגם הצמחים ובעלי החיים ייאלצו להסתגל לכך או להיכחד. הוסיפו לכך את הבינוי ברחבי הארץ, אשר הולך וסוגר על הנוף ומצמצם את היקף השטחים הפתוחים, הטבעיים, והמסקנה שלי היא הצורך להיאבק על כל פיסת יופי וכל שטח גידול למען הדורות הבאים.

הביצוע מתחיל דרך הרגליים: להגיע אל האתרים והמקומות ברחבי הארץ, ליהנות מן הנופים וכמובן גם לשמור עליהם מעצמנו, להנחיל אותם לילדים, להיות מודעים לאיומים כלפיהם ולהגביר את המודעות הציבורית כאשר יש צורך לשקם ולהציל.

מישור החוף ברובו הוא השטח המאוכלס ביותר בארץ והשבוע נטייל אל חמש גבעות חול וכורכר שנישאות מעל הנוף ברדיוס של כחמישה קילומטרים זו מזו, וכולן מהוות חלק מרכס הכורכר וזכר לנוף הבראשיתי. אפשר לטייל בתוך שעות אחדות בכל חמש הגבעות או רק אל מקצתן, כל אחת מהן מציגה מופע פריחה שונה ותצורת חול אחרת, ואפשר להגיע אל כל אחת מהן עם שמיכה או מחצלת וסל פיקניק כדי לתפוס פוזיציה מול הנוף.

כוכבי האירוע בימים אלה הם האירוסים והרתמים, ופריחת הכלניות ממסגרת אותם באדום עז. הגשמים החזקים ניקו את האוויר ואת האבק והותירו משבי רוח נקיים ונעימים, אך פה ושם גם שלוליות שיוצרו מגרש משחקים מרגש עבור ילדים קטנים במגפיים.

שמורת אירוס הארגמן ליד בית חנן

שתי הגבעות הראשונות נמצאות בסמוך למושב בית חנן בשטח של שמורת טבע יפיפייה. מעל שתי הגבעות נשקף נוף של שדות חקלאיים, מטעי פקאנים ואפילו אגמון קטן שנולד אחרי הגשם, ושתיהן מזכירות לנו את הנוף הקדמוני בסביבה ובחלקים נוספים של מישור החוף.

השמורה מהווה מקלט לצמחים רבים, חלקם נדירים ובסכנת הכחדה כמו אירוס הארגמן שהוא, ללא ספק, "מלך היופי של הגבעות". כלניות אדומות ולבנות פורחות בצידי השבילים הצרים, ופה ושם מתפרצת לתמונה רקפת. כל זה לצד צמיחה פרועה ומרהיבה של רותם שפורח כעת בפרחים לבנים קטנים אשר מעניקים לגבעות מראה לבן ורך כענן.

כדאי להגיע עם מגפיים או נעלי עבודה היות שעל חלק מן השבילים נותרו שלוליות ובוץ, ואם מגיעים עם שמיכה וסל פיקניק אפשר לפרוש מחוץ לשמורה אך להקפיד לא לפגוע בשטחים חקלאיים וכמובן לא להותיר אחריכם פסולת.

מסלול ההליכה קל ומתאים לילדים קטנים אבל לא לעגלות, אפשר להגיע עם רכב עד הכניסה לשמורה וכדאי מאד לטייל רגלית מפני שהכל נראה ממש מהמם מסביב.

כך מגיעים: ב'וויז' – שמורת אירוס הארגמן, בית חנן. אפשרות אחרת לאוהבי הליכה: נוסעים על הכביש שמוליך לפלמחים (4311), ומאתרים שני עמודים לבנים שמוצבים משמאל ובסמוך לסיבוב הגדול והמעבר מתחת לגשר. בין העמודים מתחיל שביל שמוליך מזרחה, דרך פרדס, אל הגבעות.

גבעה חומרה

הגבעה השלישית, גבעת חומרה, קיבלה ככל הנראה את שמה מד'הרת אל חומרייה שנמצאת כמה מאות מטרים מדרום אליה, וזאת גבעת כורכר נעימה מאד לטיפוס והליכה שממוקמת ממש בסמוך לכביש שמוליך אל פלמחים.

לאחר טיפוס קליל אפשר להשקיף ממנה מערבה אל פיסת כחול ים על קו החוף, מצפון נחים בתי הישוב נטעים וגן שורק וממזרח מתנשאים הבתים הגבוהים של העיר ראשון לציון. אבן הכורכר מהווה מצע נוח לקבוצות גדולות של אירוס הארגמן, צבעונים, כלניות, סביונים, ושיחי רותם, כמו גם לתחילת הפריחה הצהובה של שיחי האחי רותם.

רוב ההליכה היא על משטחי חול אבל הוא עדיין ספוג במים ולכן עדיף לנעול נעליים מתאימות, אם כי אין צורך במגפיים.
אורך המסלול הוא כקילומטר אחד, אפשר להחנות רכב בעליה לשמורה, והטיפוס אל מרומי הגבעה די קליל.

כך מגיעים: בוויז' – גבעת חומרה

גבעת האירוסים ראשון לציון

שמורת גבעת האירוסים של ראשון לציון מדגימה היטב את האיום של בינוי הערים על פיסות הטבע, והיא מהווה שטח מפלט זעיר של כורכר שבו יש חורי קינון לציפורים ומשטחי צמיחה. בעיקר מרשימה הצמיחה של רתמים שכאילו מגנים בגופם על מקבצי אירוסים.

בשונה מארבע הגבעות האחרות שבסביבה הקרובה – גבעת האירוסים היא גבעת כורכר, ולכן אין עליה בוץ או חול. הטיפוס למרומי הגבעה קל אם כי הנוף מסביב הוא "נוף חנק עירוני" ברובו.

כך מגיעים: ביציאה מכיוון ראשון לציון לכיוון נס ציונה נמצאת תחנת תדלוק של חברת פז, וממנה מוליך שביל אל השמורה הקטנה. אפשר להמשיך עם רכב מכל סוג על השביל לכיוון השמורה, להחנות אותו בסמוך לגן האירועים ולהמשיך ברגל.

הגן הלאומי גבעות הכורכר נס ציונה

אם זמנכם בידכם תוכלו לבלות שעות בגן הלאומי נס ציונה וליהנות מפריחה מרהיבה של כמויות גדולות של אירוסים לצד לא פחות מ-300 מיני פרחים אחרים.

בחלק המערבי צומחות קבוצות גדולות של אירוסים והשטח המוגן של השמורה גדול יחסית.

אין צורך להצטייד בציוד מיוחד למעט נעלי הליכה, וכדאי לחפש כמה "זולות" נחמדות שנמצאות במקום ואפשר לשבת בהן לפיקניק חביב. אפשר גם להגיע עם כלבים לטיול בטבע.

כך מגיעים: ב'וויז': גבעות הכורכר נס ציונה

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ”ש: אל גבעות הכורכר של מישור החוף appeared first on TheCar.

אפשר להתווכח מכאן ועד לסוף העשור אם יש או אין התחממות גלובלית וכמה אשמים בה בני האדם, אבל צריך להיות עקשן או אטום במיוחד כדי לא לשים לב להקצנה הדרמטית באירועי מזג האוויר בשנים האחרונות. חורף 2022-2023, למשל, הוא השחון ביותר בשני העשורים האחרונים, ומיעוט ימי הגשם עושה שמות גם בטבע הארצישראלי.

נכון, מספר סופי השבוע הנעימים שחווינו בחודשיים האחרונים היה רב במיוחד, וזה העניק לנו שפע של הזדמנויות לטיול. אבל חשבו לרגע על הצמחים ובעלי החיים שצריכים להתמודד עם שיטפונות מחד ועם יובש קיצוני מאידך.
עצירת הגשמים והחום היחסי מקדימים השנה את הפריחה ומכתיבים שהיא תהיה מהירה, עזה, ולמרבה הצער גם מאד קצרה. הקמילה של הירוק הנהדר והצבעים המרהיבים של הפרחים תהיה השנה מאד מוקדמת, וזה אומר שעלינו להזדרז ולנצל כל הזדמנות אפשרית ליהנות מן היופי לפני שגלי החום של האביב יצהיבו ויבשו אותו.

השבוע, באופן חריג, במקום להתרכז ולהתעמק במקום אחד אנחנו רק רוצים להוציא אתכם מן הבית, לא משנה לאן, ולכן נציב כאן 46 אפשרויות לאתרים ומקומות אהובים עלינו בכל רחבי הארץ. חלק מן המקומות הוזכרו בטיולים קודמים שהצענו ואפשר פשוט לעשות חיפוש באתר עם שם המקום.

האמת היא שכמעט כל גבעה מוריקה, גיא או עמק, וכל שטח בר שאינו שטח חקלאי או שטח אימונים מזמין כעת את כולם לחוות פריחה מרהיבה. היות שברוב הדרכים והשבילים כמעט ולא נותר אפילו בוץ – טיולי האביב המוקדם הזה מתאימים מאד לילדים בכל הגילאים ואחת הפעילויות המשפחתיות המהנות היא לאתר צמחים חדשים ומעניינים עבורנו ועבורם, להגדיר אותם באמצעות מגדיר צמחים ולהכיר אותם.

כדאי להצטייד בארוחה קלה, וכפי שהילדים בטח יספרו לכם – צריך להשתדל שלא לקחת איתכם כלים חד-פעמיים (אבל כן לקחת שקיות לאיסוף אשפה). מאידך, מאד מומלץ לקחת מגדיר צמחים, זכוכית מגדלת, ובמידת האפשר גם משקפת. מי שמעדיף לא להיסחב עם ספר יכול למצוא כיום שפע אפליקציות ואתרים להגדרת צמחים, ובחלקה האחרון של כתבה זאת ישנם מספר קישורים שימושיים לצורך זה.

רוב הפרחים מתהדרים ומצוידים במגוון שיטות שנועדו למשוך אליהם חרקים מאביקים, ואם מתמזל המזל אפשר לעקוב אחר מעוף החרקים ולצפות בתהליך ההאבקה.
כמעט כל המקומות שנציע כאן מוכרים ל'וויז' והניווט אליהם פשוט, ומכיוון שאין נקודה אחת ספציפית בכל אחד מהם שאליה חייבים להגיע – אפשר לחנות בכל מקום בסביבה, ובתנאי שהוא מספיק בטוח ומרוחק מן הכביש, ופשוט לצאת לטייל.

אזור הצפון

• פריחת רקפות יוונית (הן קטנות מן הרקפת המצויה וצבע הפרחים שלהן עז יותר): יער אודם ברמת הגולן, סמוך למושב אודם, בחורש שסביב ה'ג'ובה הגדולה', בשמורת רכס בשנית, ובהר חזקה.

• חצור הגלילית ותל חצור: כלניות, רקפות ושלל פרחי חורף.

• דרך נוף הרי נפתלי: המדרונות מכוסים ברקפות, ושלל כלניות, נוריות וצבעונים.

• ביריה: כל אזור צפת פורח ומוריק, ולצידי כביש 8900 ניצב "מסדר שקדיות" שפורחות גם על כל הגבעות מסביב.

• דרך נוף קדיתא ועין זיתים: שקדיות, רקפות וכלניות.

• כורזים: 'כרמלית נאה' – פרח יפיפה ומיוחד מכסה את הסלעים מסביב לישוב.

• מכמנים: פריחת שקדיות, כלניות ורקפות על ההר.

• יער אחיהוד: רקפות וכלניות בין עצי היער.

• הר גילון, יער גילון: שקדיות רבות, רקפות וכלניות.

• יער 'הסוללים': פריחת כלניות בשלל צבעים בין עצי היער ולצידי השבילים.

• מנחת מגידו: שלל כלניות סגולות, כחולות, אדומות ולבנות.

• רכס גבעת המורה: אירוסים וצבעונים בשבילים שעולים אל המצפה.

• נצרת עילית: אירוס נצרתי, אולי האירוס היפה ביותר מבין האירוסים, פורח לצד בית הקברות

• נאעורה: פריחת התורמוסים מתחילה כעת והמדרונות מכוסים במשטחי תורמוס ההרים

• רמות מנשה-גלעד: האזור כולו מוריק ופורח, וכמובן פריחת הרקפות המפורסמת של גבעת הרקפות בדרך לקיבוץ גלעד.

• חורבת חרמש: שביל יער עם פריחת רקפות.

• דרומית לקיבוץ דליה: כלניות צבעוניות, בעיקר אדומות.

אזור המרכז:

• גבעת אולגה: פריחת דבורניות וכלניות.

• שמורת חוף הבונים: צבעונים, אירוס ארצישראלי, רקפות וכלניות.

• שמורת נחל תנינים: רקפות, כלניות, ואירוס ארצישראלי.

• חורבת סמארה: כלניות, אירוס ארצישראלי ושקדיות.

• בתרונות בקעת הירדן: כלניות, נוריות ושלל פרחי חורף.

• מחולה: שדה נוריות בגבעת סלעית.

• יער חורשים : משטחי רקפות.

• יער ראש העין: כלניות, רקפות וצבעונים.

• שמורת האירוסים, נתניה: אירוס הארגמן ורתמים

• מאוזיליאום מזור: כלניות ואירוס ארצישראלי.

• גבעות הכורכר של נס ציונה: אירוס הארגמן, רתמים, שקדיות, לוטם מרווני.

• בית חנן: רותם המדבר ואירוס ארגמן.

• גבעת תיתורה (מודיעין): שקדיות, כלניות, רקפות.

• יער קולה (סמוך לעיר אלעד): כלניות ורקפות.

• יער בן שמן: משטחי רקפות, כלניות, ושדות חיטה.

אזור הדרום

• יער המגינים (סמוך לישוב כרמי יוסף): רקפות.

• חורבת סעדים (ליד אבן ספיר): רקפות וצהרונים.

• יער צלפון: רקפות.

• טל שחר (ליד מסילת הרכבת): רקפות

• יער המלאכים: רקפות, כלניות.

• צומת האלה: כלניות, תורמוסים.

• בתרונות רוחמה: כלניות.

• סביב אדרת: שקדיות, כלניות, רקפות.

• יער בארי, נחל סחף: כלניות.

• יער רוחמה: כלניות.

• יער כיסופים: כלניות, שקדיות.

• יער שוקדה: כלניות, שקדיות

• חורבת בית לויה: תורמוסים כלניות, רקפות, חרציות.

• גבעת אמציה: כלניות.

אתרים ואפליקציות מומלצים להגדרת צמחים:

צמחיית ישראל וסביבתה
צמח השדה (של קק"ל)
מגדיר צמחים לפי תמונה (אפליקציה)
Google Lens (אפליקציה)
צמח ישראלי
Picture This (אפליקציה)

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: 46 אתרים מומלצים לפריחה הקצרצרה בכל רחבי הארץ appeared first on TheCar.

בימים אלה לפני כשנה נחנך – גם אם לא בפעם הראשונה – 'שביל האור' שהוא מסלול טיול מושקע ומהנה בין חוף זיקים לחוף ניצנים. מעבר לנוף הנהדר ולטיולים הרגועים והנעימים שמומלץ לבצע עליו, המסלול הזה מדגים כמה רבדים משעשעים של "ישראליות מודל שנות האלפיים" עם כמה מן הדברים הטובים והפחות טובים שבה.

נפתח כמובן בדברים הטובים שמתחילים במשימה החשובה של שמירת הטבע, הנוף והשטחים הפתוחים, ובאיחוד המתבקש של מספר רשויות ישראליות למען מטרה כל כך ראויה. בשלב האחרון בפרויקט "דרך האור" – דרך נוף שסלולה בשטחים פתוחים של מישור החוף והנגב הצפון מערבי באופן שמאפשר טיולים ממונעים, רגליים או עם אופניים, בוצעו שיקום וסימון של המסלול והצבת פינות ישיבה ופיקניק לפנאי ובילוי בחיק הטבע.

מתנה זאת למטיילים וחובבי הטבע מאפשרת ליהנות מכמה רמות קושי של טיול – החל מנסיעה ברכב עם חלונות סגורים, דרך הליכות קצרות עם תינוקות ופעוטות לאורך קטעים ספציפיים מן המסלול, וכלה בריצה או רכיבת אופניים, והכל בתוך הטבע המהמם עם רוחות נעימות מכיוון הים. חורף 2022-2023 אמנם שחון וחם יחסית, אבל הצמחיה מסביב ירוקה, החיטה הצעירה כבר מזדקפת מתוך השדות, ואפילו בימי הגשם המעטים יש שעות הפוגה ארוכות שבהן נעים להסתובב בחוץ.

אורך 'שביל האור' כ-50 קילומטרים וטיול הסופ"ש שלנו צנוע בהרבה: אנחנו בחרנו בפחות משליש שלו, המסלול הדרומי שהוא קטע ארוך ומפותל שמתחיל בחוף הרחצה של זיקים ועד לקיבוץ גברעם. זה מסלול יומי רגוע שמיועד למשפחות עם ילדים ומאפשר עצירות פיקניק נינוחות לאורך הדרך. המסלול המחודש והיפה הזה עדיין לא מוכר כמו שבילים אחרים בארץ ולא מופיע באופן מסודר על מפות סימון שבילים, אבל בזכות העבודה שבוצעה לפני כשנה הוא מסומן "בשטח" באמצעות בטונדות ושלטי סימון ייעודיים.

לאורך המסלול, בתקופה זאת של השנה, צומחים עצי אקליפטוס ותיקים ועבי גזע ומשוכות צבר, וכל הוואדיות הקטנים לאורך הדרך מעוטרים כעת בצמחי קנה גבוהים שקצות ה'מברשת' הענקית שלהן מתנודדים ברוח הקרירה. רוב הדרך מקושטת בשדות חיטה מוריקים ובצמחיית נחלים, מנוקדת פה ושם בשלוליות מן הגשם האחרון, ואפשר כבר להבחין בראשונות הכלניות ומסביב בחגיגה גדולה של ציפורים, טבע וחי.

יוצאים, כאמור, מן השטח החולי של חוף זיקים שממנו אפשר להבחין בנמל הפחם של תחנת הכוח רוטנברג ובשלוש הארובות הגבוהות שלה, חולפים על פני 'בית הקשתות' (המוזנח והמט ליפול) של זיקים, ומגיעים אל מאגר שקמה שהחל להתמלא במי הגשמים המעטים. מן המאגר חוזרים לצומת עם כביש 3411 ונוסעים מזרחה לאורך כ-500 מטרים. מצד ימין תבחינו בכניסה לשמורת כרמיה (סימון שביל כחול) ומכאן מתחיל קטע דרך לאורך הסימון המסודר של 'שביל האור'. נוסעים לצד הערוץ הפורח של נחל שקמה, חוצים את נחל עובד ולאחר מכן את כביש 4 ואת מסילת הברזל וממשיכים מזרחה. ממשיכים אל קיבוץ ארז, יער ארז, ועד לקיבוץ גברעם.

בדרך חולפים על פני מספר אתרים ונקודות ציון שאפשר לעצור בהם – שמורת כרמיה, אזור השחזור של קרבות יד מרדכי, גשרי הרכבת, שביל השקמה, אנדרטת ההנצחה לעובדי הכפייה המצרים ומערת הכורכר שליד קיבוץ גברעם. מאד מומלץ להצטייד בערכת קפה מינימלית או ציוד פיקניק לא כבד מידי מפני שלאורך הדרך יש עשרות נקודות שממש קוראות למטיילים לעצור, לנוח, ופשוט ליהנות מן הטבע והשקט.

בשביל האור הוכשרו שלושה מסלולי טיול שונים: באזור ניצנים השביל יורד אל החולות, שם משגשגים שיחי רותם ועצי שקמים, בהמשך, באזור 'חוליקאת' מוליך השביל מראש גבעה אל בוסתן, ואפשר לטייל בו במסלול מעגלי מנוקד בכלניות, ובאזור זיקים יש מסלול חביב לכיוון הים. 'שביל האור' משמש, בין השאר, לפעילויות חברתיות וחינוכיות לתושבי הסביבה ובמיוחד לתנועות הנוער, והוא נועד לחזק את המודעות להגנת הטבע ולשמירת השטחים הפתוחים, כמו גם לשיקום ושימור האקולוגיות הייחודיות של האזור למען הדורות הבאים.

כמובן שבישראל, כמו בישראל, עודף הרשויות והביורוקרטיה מותיר נושאים שנופלים בין הכיסאות, ובמקרה הזה אפשר להתחיל ב"קרב על הקרדיט": פרויקט 'שביל האור' המקורי – מסלול באורך של כ-43 קילומטרים, נהגה והוקם כבר בסוף העשור הראשון של המאה בסיוע חברת החשמל והוא אף נחנך רשמית בשנת 2011. מאז, ועד ל"פוש" האחרון לפני כשנה, בוצעו בו ולאורכו לא מעט פעילויות לעידוד התיירות והנופש. בהקשר הזה מגיעה מילה טובה ליאיר פרג'ון, מי שעמד בראשות המועצה האזורית חוף אשקלון בין השנים 2007-2018, ובתפקידו זה היה בין הכוחות המובילים והדוחפים להקמת השביל.

מה שמטריד מעט זאת התמקדות במקטעים ספציפיים שכנראה קל יותר "לגזור סרט" עליהם, תוך התעלמות מן "התמונה הגדולה" שמסביב. למשל, כבר ביציאה לטיול שלנו, במקטע הדרומי, חולפים ליד 'בית הקשתות' המוזנח והמט ליפול וקשה להבין מדוע הטיפול בשטחים פתוחים לא כולל את כל מה שנמצא עליהם (ובמיוחד כשמדברים על פרויקט שהתיימר לבצע "פינוי מפגעים"). נכון, מבנים היסטוריים מסוג זה אמורים להיות מטופלים על-ידי המועצה לשימור אתרים ואליה מופנית האצבע, אבל צריך להזכיר גם את אחת ה"מחותנות" והיוזמות של פרויקט 'שביל האור' – רשות מקרקעי ישראל, אשר גבתה בשנים האחרונות מאות מיליארדי שקלים כמיסי נדל"ן. הקרן שלה לשמירה על שטחים פתוחים – אשר מצהירה על עצמה כמי ש"פועלת במסגרת חוק רשות מקרקעי ישראל אל מול משרדי ממשלה, רשויות סטטוטוריות, גופים מוניציפליים, חברות ממשלתיות וגופים נוספים", בוודאי יכולה לשתף פעולה עם המועצה לשימור אתרים ואולי גם לתקצב אותה כדי להפוך (גם) את האתר הזה לאבן חן בנוף.

עד אז לא פחות מטרידה העובדה שפקחי המועצה באזור עסוקים בעיקר בהטלת קנסות והצמדת דוחות אל קומץ כלי הרכב שחונים במגרש החניה של חוף זיקים (מדוע לא לאפשר חניה חינם?), וזה מעודד את רוב בעלי הרכב לחנות במגרש כורכר סמוך (וזאת גם ההמלצה שלנו).

כך מגיעים: היציאה למסלול מחוף זיקים, וכך גם לכתוב ל'וויז'.

The post טיול לסופ"ש: אל הדרום הירוק appeared first on TheCar.

בסמוך לפסגת 'הר האושר', מעל 'כנסיית האושר' שסמוכה ל'כורזים', נחנך בשנת 2000 מבנה בעיצוב ארכיטקטוני מיוחד בשם "דומוס גלילֵאה" ('בית הגליל'). המתחם, ובפרט הכנסיה, עוצבו על-ידי הצייר הספרדי קיקו ארגואיו, ממייסדי "הדרך הניאו-קאטקומנאלית", וקבוצת אדריכלים בעלי שיעור קומה שחברו לתכנון מבנה מודרני שמשולב בהרמוניה עם הנוף והסביבה ונועד להשרות על המבקרים והמשתכנים במקום "חוויה בעוצמה שלא תתואר ותסייע למתבונן לשוב אל האלוהים".

המיזם נרקם לאורך כ-40 שנים ותוכנן במקור להיבנות בירושלים ובסופו של דבר נבנה בנקודה הזאת בקצב מסחרר. הוא נועד להיות מרכז שבו יוכלו נוצרים בכלל, ובפרט פרחי כמורה וכוהני-דת, להיות בקשר בלתי אמצעי עם מסורת ישראל ולחקור את שורשיה היהודיים של הנצרות. מזווית הראיה הנוצרית יש בכך הליכה בדרכם של קדושים נוצרים ואבות-כנסיה שהתחקו אחר השורשים היהודים כדי להבין ולהרגיש את משמעות התפילה, החגים והליטורגיה היהודית.

זהו מרכזם ומשכנם של נוצרים קתולים מזרם הניאו-קאטקומנאלית – קבוצה ש"חוזרת לשורשיה היהודיים במטרה להבין את משמעות התפילה, החגים והליטורגיה היהודית שהיו לחם חוקו של ישו". דומוס גלילאה משמש עבורם, בין השאר, "כדרך תקשורת להעמקת שורשי אמונתם ומקום לבנות בו שלום ולראות את אלוהים". במובן הפרקטי יותר "דומוס גלילאה" הוא בית ספר לכמרים, מרכז מפגש ולמידה, ומרכז התבודדות שממוקם מעל כנסיית האושר על צלע הר שמשקיפה על צפון הכנרת.

הבחירה באתר הספציפי הזה לא מקרית: מעבר לנוף מרהיב הוא משקיף על מה שפרנסי המקום מכנים "מרחב חייו ונסיו של ישו בגליל". באזור הפרוש למטה ובצדדים התרחשו, לפי האמונה הנוצרית, אירועים משמעותיים כמו 'נס הלחם והדגים' והענקת הבכורה לפטרוס, והוא סמוך לכפר נחום שבו היה מרכז פעילותו של ישו, לכורסי שבה הוא ביצע את 'נס החזירים', וכמובן משקיף על הכנרת. כנסיית האושר, מתחת, בנויה במקום שבו, לפי האמונה הנוצרית, נבחרו 12 השליחים.

היוזמה המקורית למיזם זה, עוד במחצית שנות ה-70 של המאה הקודמת, הייתה של האפיפיור דאז – פאולוס השישי אם כי הוא דווקא יזם לצורך הזה רכישת שטח בירושלים. אבן הפינה הונחה בסופו של דבר בינואר 1999 וטקס החנוכה נערך בנוכחות האפיפיור יוחנן פאולוס השני שביקר בארץ ישראל בשנת 2000. שלוש שנים לאחר מכן החלה פעילות מעשית במקום.

למבנה יש שלושה מפלסים. במפלס העליון בנויים אודיטוריום, כנסייה, בית כנסת, וספרייה תאולוגית שבה ניצבים סביב ספר תורה 12 כיסאות – כמספר שבטי ישראל. במפלסים האחרים בנויים מאה חדרי מגורים ובהם 200 מקומות לינה. הכניסה והמבואה לא דומות למבנה המוכר של כנסיות. יש חלל גדול ובו תאורה מודרנית וספות עור מפנקות, ויש פאטיו פנימי שבו שתול עץ זית מוקף בפרחים צבעוניים. הקפלה המרהיבה מקושטת בפסלי ברזל קטנים שמתארים אפיזודות מחיי ישו כפי שאלה מתוארות בברית החדשה, והחלל מואר מבעד לויטראז'ים נהדרים.

בקומה העליונה יש חצר פנימית וסביבה מסדרון עם עמודים, רצפת שיש מבהיקה, וצמחיית ארץ ישראל במרכז. מבעד לחלונות הגדולים של הספרייה הגדולה נשקף מראה הכינרת הכחולה ועל מדפי עץ מסודרים ספרי קודש בשורות. במרכז האולם הגדול יש מקום ישיבה להתייחדות ולקריאה והספרייה גדושה בספרים יקרי ערך שיובאו מרחבי העולם הנוצרי. לצד סימול של לוחות הברית כתובים פסוקים מהתנ"ך ומן הברית החדשה בעברית, אנגלית ולטינית.

עד כמה מדובר במבנה מרהיב ומדוע הוא חייב להיות כזה?

נסתפק בעובדה שאחת ממטרות המיזם היא "אסתטיקה חדשה" שנובעת מן האמונה ש"העולם יינצל על ידי היופי, והיופי הוא ישוע", והאזכור של תיאולוגיית היופי אצל אפלטון ("התפעמות מיופי מעירה באדם את זיכרון מקורו האלוהי ועוזרת לו לשוב אל האלוהים"). ואם כבר עוסקים ביופי, אחת הכנסיות היפות בעולם, שאסור להחמיץ את הביקור בה כאשר מגיעים לדומוס גלילאה, היא כנסיית האושר הסמוכה שבנויה בגובה של כ-60 מטרים מעל הכינרת ומוליך אליה כביש 8177 הצר. אגב, "הר האושר" מצוין במפות בעברית כ'הר נחום'. אתר סמוך ומרתק נוסף שנמצא כמטחווי קשת הוא הגן הלאומי כורזים שמשמר את העיר כורזים הקדומה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 לאורך מערב הכנרת ומטפסים איתו מצומת כפר נחום לצומת כורזים. פונים מזרחה אל כביש 8277 עד לפניה ימינה אל מגרש החניה של 'דומוס גלילאה'. הכניסה למקום לא כרוכה בתשלום ומבוצעת בליווי מדריך מאנשי המקום. שעות הפתיחה: בכל יום למעט יום ראשון בין השעות 9:00 – 12:30 ו-15:00 – .16:30 . טלפון לתיאומים: 04-6809100.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל דומוס גלילאה appeared first on TheCar.

ירושלים לובשת חג בימי חג החנוכה וכריסטמס והיא מקושטת, מוארת, יפה, זוהרת, וגם… גדושה ועמוסה במבקרים רבים. אבל כעת, עם תום החופשות והחגיגות, חלק מן הקישוטים נותרו, וגם התאורה, אבל הרבה יותר קליל, נעים ורגוע לשוטט ברחובות עיר הבירה.

דצמבר 2022 היה חמים יחסית, ובעיקר יבש, וסוף השבוע האחרון של השנה מזמן לנו אפשרות נהדרת ליהנות מן הטוב בכל העולמות: העיר יפה ולבושה בלבוש חגיגי, מזג האוויר נהדר לטיולים, ולמרות שחייבים להתעטף במעיל חם ורצוי גם לקחת כובע גרב – נעים לצעוד ברחובות העיר ולנשום מלוא ריאות של אוויר הרים צלול כיין.

אפשר להצטרף לאחד מעשרות סוגי טיולים מאורגנים שחלקם מופק על-ידי חברות פרטיות ואחרים על-ידי ארגונים ומוסדות שונים – מעיריית ירושלים, דרך החברה להגנת הטבע ועד לעמותות כאלה ואחרות, או שאפשר לבחור שכונה או אזור בעיר ופשוט ללכת לאיבוד: מסיפורי אהבה ברחוב הנביאים – על בתיו המיוחדים, דרך 'סימטת החבשים' והכנסייה האתיופית, אל סיור על גגות העיר או סתם כך לעמוד מול החומה העתיקה של העיר ולבהות במגדל דוד.

אפשר לבקר ברובע היהודי, ברובע הארמני וברובע הנוצרי – בכולם נותרו עדיין קישוטי החגים ובחלקם גם דוכנים שקידמו זה עתה את המבקרים הרבים. מכאן אפשר להמשיך אל 'עיר דוד' – הגרעין הקדום של ירושלים – שם מוצע שפע פעילויות לבודדים, קבוצות ומשפחות עם ילדים, ואפשר סתם כך לעמוד על מרפסת תצפית גדולה בלב המתחם ולהביט אל המדרון ממול שם מצטופפים בדוחק בתי הכפר סילוואן והגיבוב שלהם רומז אולי על המראה האפשרי של עיר דוד הקדומה.

בפינה הדרום מזרחית של חומת הר הבית, שנקראת גם 'קרן העופל', מתנשאת החומה ההרודיאנית לשיא גובהה – כ-20 מטרים, והיא נושקת ומתחברת לחומה חשמונאית קדומה ממנה. באזור זה של העופל נערכו חפירות ארכאולוגיות נרחבות ונמצאו, בין השאר, 'מדרגות חולדה' וסדרת מבנים מהתקופה האומיית, וגם מערכת ביצורים מימי הבית הראשון שככל הנראה נבנו בהוראת המלך שלמה.

צפונה מן הכפר סילוואן נחים אורות רכים על בית הקברות שעל הר הזיתים. אור רך שוטף את המדרון ואם מביטים מעט יותר גבוה רואים את מלון 'שבע הקשתות' ואת הכנסיות שמוארות בימים אלה באור נוגה ובסמוך לכניסות שלהן ניצבים עצי אשוח מקושטים ומוארים. הכנסייה הרוסית היא אחת המרשימות, זוהרת בזהב כיפתה עם 'בצלי' הזהב שלה.

ירושלים של זהב מוארת כולה באורות רבים, למשל אלה שצובעים בצהוב רך את החומות שתוחמות את הרובע היהודי ומעליהם נראים בתי המדרש, רחבת הכותל מוארת גם היא באור יקרות ולרוב הומה אדם גם בשעות לא סבירות של הלילה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ירושלים בלילה appeared first on TheCar.

נדידת החורף בעיצומה ומאות אלפי ציפורים חולפות אותנו כמידי שנה בדרכן מאירופה לאפריקה. אחד המזנונים ואזורי המנוחה החביבים עליהן – אגמון החולה – שינה בחודשים האחרונים את פניו לרווחת המבקרים ונבנו בו מספר מבנים ואזורים חדשים שמשנים במידה רבה את חוויית הביקור.

לציפורים זה לא משנה. מופע מהמם של להקות ציפורים אדירות, בראשן להקות העגורים הענקים, מלכותיים ורבי הוד, מספק כמו תמיד תירוץ נהדר לקום מוקדם בבוקר ולהצטרף לסיור שחר או לדחות את מועד השינה כדי ליהנות מסיורי שקיעה ולילה. גם השטח עצמו – בעבר חלק מביצת החולה הענקית שהייבוש שלה נחשב בשעתו למפעל חלוצי מגבש – לא השתנה ואפשר לטייל בו שעות מבלי לשבוע.

דבר אחד שהשתנה על הקרקע, ולאו דווקא לטובה, עלול לצמצם את זרם המבקרים, ובמיוחד של מי שיתקשו לעמוד בנטל הכלכלי: הכניסה כרוכה בתשלום של 35 שקלים למבוגר, 21 שקלים לילד מעל גיל 5 ולחיילים, 18 שקלים לאזרחים ותיקים ובעלי מוגבלויות.

בכניסה לשטח האגמון הוקם מבנה חדש ובו מרכז מבקרים משוכלל, והוא מעוצב כמו גוף שפורץ מן הקרקע לכיוון השחקים. באופן צפוי מנגיש המרכז למבקרים את תחום הצפרות, מתאר את נתיבי הנדידה של כחצי מיליארד ציפורים בכל שנה מעל שמי ארצנו, ולא שוכח להדגיש את ההיסטוריה הפרטית של הקרן הקיימת לישראל שנוסדה על-ידי ההסתדרות הציונית בשנת 1901 ככלי למימון גאולת אדמות והתיישבות יהודים בארץ ישראל.
בשנת 1954 הפכה קק"ל לחברה ישראלית בבעלות המדינה מבלי לשנות את הייעוד שלה: רכישת וחכירת קרקעות ליישוב יהודים וגוף שממונה על פיתוח אדמות הארץ והייעור שלהן, כמו גם על הסברה חינוכית-ציונית.

למרכז המבקרים יש שני מפלסים, ובין השאר מוצג בו חלקה של קק"ל בייבוש ביצת החולה בשנות ה-50 ופעילותה במקום עד ימינו. "קיר הציפורים", במפלס התחתון, מציג באמצעות מצלמות ובזמן אמת את גיבורות האגמון, הציפורים עצמן, עת שהן נוחתות וממריאות, וכן את תנועתן ברחבי אירופה ואפריקה. משקפות מציאות מדומה מאפשרות למבקרים "להתחבר לדמויות" ולדמות את עצמם כציפורים: אפשר לראות את העולם ממעוף הציפור כאשר מצטרפים וירטואלית אל להקת עגורים שמעופפת מעל עמק הירדן ונהר הירדן ששוצף מתחת, ואפשר לשלוט, וירטואלית, בגובה המעוף מבלי לאבד את שאר חברי הלהקה, הווירטואליים, שמעופפים ומצווחים מסביב.

במפלס התחתון בנוי גם אודיטוריום גדול שבו מוקרנים סרטי טבע וסרטון שמתאר ביקור באתר לאורך מסלול מיוחד לצלמים חובבים. הסרט מתחיל מחדש בכל שעה עגולה.
נקודת עניין נוספת היא מודל תלת ממדי שמציג את ביצת החולה כפי שכנראה נראתה בתחילת שנות החמישים ואת המבנה הנוכחי שלה, עם תעלות שמנקזות את מי הגשמים וההשקיה ועם שטחי החקלאות האדירים, כמו גם את מיקומה על השבר הסורי-אפריקני שלאורכו נודדות הציפורים. מוצגים גם יחסי האדם-ציפורים בסביבה שבה מתאמצים להשיג דו-קיום ואיזון בין החובה להגן על ערכי הטבע והחי לבין הצורך לקיים חקלאות מודרנית.

במפלס העליון פועלת גלריה שבה מוצגים צילומי ציפורים, יש מרכז כנסים שמשמש בעיקר צפרים מן הארץ ומחו"ל, וכמובן שיש גם בית קפה. גג המבנה משמש את הצפרים הרבים שמגיעים לכאן מידי שנה כשהם נרגשים לא פחות, ואולי אפילו יותר, מן הציפורים עצמן.

כרגיל – אפשר לבקר בשטח האגמון בטיול רגלי, או שאפשר לשכור אופניים או רכב חשמלי קטן. בכל מקרה אסור לפספס את האטרקציה החדשה: 'גן בוטני לצמחי מים וביצה באגמון החולה'. זהו שטח מגודר של כ-30 דונמים שהכניסה אליו חופשית, וסלול בתוכו מסלול כורכר שלאורכו אפשר לחוות את "בתי הגידול הלחים". מצידי השביל והגשרים שמתוחים מעל תעלות מים יש בריכות רדודות שבהן גדלים יותר ממאה מיני צמחי מים וביצה. שלטי הסבר נטועים לאורך השביל ועליהם הסברים מפורטים אודות הצמחים, ובנוסף להם נמצאים בשטח מדריכים של קק"ל שמסבירים למבקרים אודות עולמם המלהיב והמורכב של צמחי מים וביצה ושל הציפורים.

הגן הבוטני משמר את הצמחייה הייחודית שהתקיימה בביצת החולה ובמיוחד את המינים שנמצאים בסכנת הכחדה. יופיו של המקום בתקופה זאת של השנה מועצם על-ידי המראה החורפי של עצים בשלכת, וכל שיח או עץ זוכה לשלט הסבר מכבד.

מה שלא השתנה, אבל משמח אותנו בכל פעם מחדש, הוא המראה של אלפי זוגות עגורים, ציפורי פלמינגו שניצבות בתוך המים כשמקוריהן טמונים עמוק בתוכם, צבי מים, נוטריות ומאות מינים של בעלי חיים נוספים.
מומלץ להצטייד בסלי פיקניק, שכוללים כמובן גם שקיות לפינוי אשפה, וליהנות מסעודה משפחתית קלילה בשטח או לצד אחד משולחנות הפיקניק שמוצבים בשטח האגמון.

כך מגיעים: 'אגמון החולה' ב"וויז".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל אגמון החולה המחודש appeared first on TheCar.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו". בפסוק כב בפרק לז של ספר בראשית מגיעה לשיאה אחת הדרמות האנושיות המרגשות בסיפור המקראי: במשפט אחד מציל ראובן את כל אחיו. הוא מציל פיזית את יוסף, במהלך שמגלגל את חולם החלומות עד לתפקיד המשנה לפרעה ולגואל ישראל, ואת אחיו הוא מציל מידי עצמם ומן הקנאה הבוערת באחיהם יוסף.

לא פלא שסיפור יוסף בכלל, ובפרט הדרמה שכרוכה בהשלכתו את בור במדבר ומכירתו כעבד למדיינים, שבתה לאורך הדורות את לב היהודים, הנוצרים והמוסלמים, וכל דת ניכסה לעצמה נתח ממנו. אנשים ניכסו גם את אותו בור מיתולוגי והצמידו אותו אל מקומות שונים ומשונים ברחבי הארץ, ואחד המעניינים מכולם נמצא בסמוך לאחת מצומתי הדרכים החשובות ביותר בעידן הקדום: קצה דרך הים בואכה מורדות הגולן.

כשישה קילומטרים מצפון למזרח הכינרת, וכשני קילומטרים צפונית לצומת 'עמיעד', על כביש 90, נטוע על רמת כורזים קיבוץ שעל שמו קרויה הצומת. מתוך השטחים החקלאיים של הקיבוץ מבצבץ תל קטן ועליו חורבה, ובמרחק עשרות מטרים מן המבנה הבלתי מרשים בעליל (שסגור כרגע לצורך שימור ושיקום) נמצא בור. לא סתם בור, כמובן, אלא כזה שהסיפור שלו מתחיל הרבה לפני שההיסטוריה נכתבה ומצטלב עם ארבע דרכים ועם הסיפור של יוסף.

כאשר מביטים סביב במבט ראשון קשה להבין על מה המהומה. הנוף מהמם, והאזור נחמד אך לא מרשים באופן מיוחד ובוודאי לא מרמז על ייחודו. לו היינו מביטים בו ממעוף הציפור יכולנו לחוש את חשיבותו הגיאוגרפית: נקודה זאת, בגובה 246 מטרים מעל פני הים, לוכדת לנקודה אחת דרכים שמגיעות וממשיכות מצפון, דרום, מערב ומזרח, למשל ממצרים אל אשור, מקהיר אל דמשק, מן הים אל החורן, מצידון אל ירושלים, מן הירדן לים ומרמת הגולן לטבריה או לצפת ועכו. הוסיפו לנקודה כזאת מקור מים על גבעה שולטת ותקבלו אתר שחווה לאורך אלפי שנים את פסיעות רגליהם של בני אדם ובהמות משא, צבאות, כובשים, סוחרים, עולי רגל ותיירים.

אחד הדברים היחידים אשר למרבה הפליאה לא התקיים כאן, לפחות לא באופן מפותח, הוא ישוב, וזאת למעט תקופה קצרה – בין המאה ה-13 למאה ה-17. שרידי המבנה צעירים מאד ביחס לאחד המקומות שמתיימר להוות תפאורה לסיפור יוסף ואחיו, וגם בו נקשרת תעלומה. אין ספק שמדובר בחאן שנבנה כדי לארח שיירות, ככל הנראה כבר עם תחילת הכיבוש הממלוכי. אלא שהחאן עצמו הוא בין הקטנים ביותר שנבנו בארץ באותה תקופה והמרחק הקרוב מידי אל נקודות ישוב ומנוחה אחרות, למשל חאנים אחרים שנבנו במרחק קבוע של יום הליכה זה מזה – הפך אותו למקום לא אטרקטיבי לחניית לילה. ההערכה, לכן, שבמקום הזה התקיימה פעילות אחרת, אולי, למשל, גביית מיסי מעבר או מילוי צורך שלטוני או פוליטי אחר.

שרידי הח'אן נמצאים על שיפוליה המערביים של גבעה טרשית מבודדת, וממנה מוליך שביל באורך כ-80 מטרים שחלקו חצוב בסלע עד ל"בור יוסף", 'ג’וּב יוּסֻף' בפי הערבים. הבור חפור, מעשה ידי אדם, בקצה המערבי של הגבעה, וממדיו קטנים בהרבה על הסיפור: כ-3 מטרים עומק, וקוטר של מטר בודד. מעליו בנוי מבנה שמקורה בכיפה, וסביבו ציוני קברים אחדים. נדרשת מידה גדולה של גמישות כדי לייחס דווקא את המקום הזה – שלא נמצא על הדרך ממדיין למצריים – לסיפור יוסף, ואכן יש גם מקומות אחרים ברחבי הארץ שזכו לאותו ייחוס.

כך או אחרת, המסורת הערבית שקושרת את המקום לסיפור יוסף ואחיו קיימת ככל הידוע כבר מן המאה העשירית לספירה, היא שרדה את התקופה הצלבנית וזכתה לחיזוק משמעותי בתקופה הממלוכית עם הקמת החאן והפיכת המקום למקודש. הבור עצמו עבר מהפכים פיזיים: בסיפור המקראי מדובר בבור יבש ולא בבור מים, אבל לא נהרוס פה סיפור יפה, ולאורך ההיסטוריה דווקא הייתה כאן נביעה כך שהבור סיפק שפע מים לאדם ולבהמות. מניחים שרעש האדמה של שנת 1837 מוטט את הבור ואת שכבות הקרקע והנביעה הוטתה אל כיוון אחר.

כאמור, חאן 'בור יוסף' היה קרוב מידי לאתרים בטבריה או בכפר נחום, והשיירות עברו דרך כאן, הרוו את צמאון הבהמות והמשיכו מרחק של כ-12 קילומטרים צפון-מזרחה אל חאן 'גשר בנות יעקב' שהיה גדול יותר ומוקם בסמוך לגשר שמעל נהר הירדן. מי שעשה את הדרך ההפוכה שם פעמיו דרומה אל טבריה או מזרחה, מרחק כ-6 קילומטרים אל בירת המחוז, צפת. תיירים שביקרו באזור רשמו ברישומיהם את הסיפור השגור באזור אודות אינסוף האבנים השחורות שמפוזרות מעל פני השטח הגירי, לפיו הסלעים נצבעו שחור מדמעותיו של יעקב בעת שחיפש את יוסף בנו, ומכאן שמם: "דמעות יעקב".

ממרומי הגבעה יש תצפית נפלאה על הכנרת, הרי צפת והשטחים החקלאיים שמסביב, וכאמור – כרגע אין גישה אל שרידי החאן מפני שהאתר גודר ונאטם על-ידי רשות שמורות הטבע מחשש לקריסה ובכוונה לשקם אותו בעתיד.
מדרום לגוב יוסף משתרעת שמורת טבע גדולה שנועדה בעיקר כדי לשמר את הצמחייה ולהבטיח מגוון גנטי במורדות הרי צפת. שמורה זאת גולשת אל אפיק נחל עמיעד ונושאת ציון היסטורי ובוטני חשוב: בשנת 1906 גילה כאן אהרן אהרנסון, אחיהם של שרה אהרונסון ואלכסנדר אהרונסון וראש מחתרת ניל"י, את התגלית החשובה בחייו. אהרונסון, שהיה בוטנאי, אגרונום וגאולוג ומתוקף זה הסתובב בחופשיות בתחומי ארץ ישראל בשלהי בתקופה העות'מנית, חקר את מוצא החיטה התרבותית שמהווה את בסיס שרשרת המזון האנושית. כאן, על רמת כורזים, הוא גילה את "אם החיטה".

כך מגיעים: "גוב יוסף" ב'וויז', כביש 90 אל קיבוץ עמיעד, ומתוך תחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ ממשיכים מרחק של כעשר דקות על שביל כורכר כבוש היטב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל בור יוסף appeared first on TheCar.

הטבע בישראל, כמו תחומים רבים אחרים, נשלט באופן משונה וייחודי לנו בין עודף רגולציה וחקיקה לבין חוסר מחשבה וחזון, והיעדר מוחלט של תכנון ואחריות. קחו למשל את הישוב 'נווה שלום' שבשפלה, אשר ממוקם באמצע הדרך בין ירושלים לתל-אביב, מוקף בישובים מסילת ציון, תעוז, הראל, נחשון, שעלבים ומבוא חורון.

עד למלחמת ששת הימים הייתה הנקודה הזאת, שאדמותיה שייכות למנזר לטרון, שטח הפקר בין ישראל לירדן. אבל גם 35 שנים לאחר מכן לא טרחה ממשלת ישראל לספח את השטח למדינת ישראל, וכך חיו תושביו היהודים והערבים, כולם אזרחי ישראל, בשטח לא מוגדר בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

נווה שלום הוא "כפר שיתופי" אשר הוקם כשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים בידי הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר שנולד במצרים כיהודי, התנצר, והקדיש את חייו לקירוב לבבות בין בני כל הדתות. הוסאר לא זכה ליהנות מפרי עמלו היות שנפטר זמן קצר לאחר הקמת הכפר, אך לו היה מביט כעת בפרי החזון שלו הוא היה מוצא שם ישוב עם כ-70 משפחות שאנשיו מגדירים את עצמם כ"פלסטינים ויהודים שמסורים לעשיית צדק, שלום ושוויון בארץ ובאזור". במניפסט שלהם טוענים חברי הקהילה שהם מקדמים "מודל של שוויון, כבוד הדדי ושותפות אשר קוראת תיגר על דפוסי הגזענות והאפליה הקיימים וכן על המשך הסכסוך".

האג'נדה המכבדת והמחברת הזאת מועברת, כך טוענים פרנסי הכפר, במסגרות החינוכיות השונות כמו גם ב'מרכז הרוחני הפלורליסטי ע"ש הנזיר ברונו הוסאר', שפועל במקום בשני אולמות רחבי ידיים שעיצובם משלב סממנים יהודים, נוצרים, מוסלמים ובודהיסטים מתחת לכיפות וחלונות שעיצובם לקוח ממבני התפילה של הדתות השונות.

במקום מתקיימים מפגשים, חוגי מדיטציה ודיונים של תושבי המקום ואורחיהם, אבל ההצלחה בנטיעת המסרים המקומיים אצל האורחים לא תמיד מובטחת. כך, למשל, סולן ה'פינק פלויד' לשעבר, רוג'ר ווטרס, ערך בשנת 2006 קונצרט על מורדות גבעת נווה שלום, וזאת "כמחווה לדו קיום". אלא שמאז ועד היום הפך ווטרס למטיף לשנאת ישראל והוא מפספס מעט מאד הזדמנויות להתנגח בצד היהודי-ישראלי.

מבחינה קהילתית מאוגד נווה שלום כ"כפר שיתופי", כלומר שתושביו מחזיקים ברכוש פרטי אך גם מקיימים רמה מסוימת, לא מאד עמוקה, של שיתוף בשירותים שונים. הם מאוגדים כאגודה שיתופית שתפקידיה מתמקדים (ומצטמצמים) באחזקת מבני הציבור ובאספקת שירותים שונים.

'נווה שלום' (בערבית וואחת א- סאלאם), צופה על סביבתו ממרומי גבעה שנישאת מעל עמק איילון, והטיול שלנו לשם מתחיל על כביש מספר 3 בצומת נחשון-לטרון. משם ממשיכים מזרחה על כביש צר שפולח בקעה ארוכה ולאורכו צומחות גפנים שנמצאות כעת בשלכת. בהמשך מטפס הכביש ומתפתל במעלה גבעה בין שדות שכבר נחרשו וממתינים לגשם, ועל חלקם כבר נובטים איבי החיטה. פה ושם נראים איי חורש אורנים, וממרומי הגבעה נחשף יופיו של עמק איילון אשר נחרץ על-ידי הכביש שמוליך למנזר לטרון.

אנחנו מחנים את הרכב במגרש החניה הגדול שבכניסה לישוב ונכנסים אל כפר שמשופע בצמחייה עבותה ובעצים תמירים שמקשטים עשרות בתים שבנויים בגדלים ובסגנונות שונים.
בהמשך הדרך נגלה לעינינו מבנה קטן שבנוי כמו כיפה גדולה והוא מכונה על-ידי תושבי המקום "כיפת התבודדות", או – בערבית – 'סכינה'. המבנה נועד להתרגעות, שקט, ולהתבוננות פנימית. בישוב פועל גם בית מלון מטופח ולצידו בית קפה נחמד.

ממזרח ולא הרחק מנווה שלום נחשפו שתי רצפות פסיפס בגודל 3 על 3 מטרים והן מעוטרת בצלבים, ולא הרחק משם התגלתה מערה ששימשה ככל הנראה כמאגר מים למנזר שפעל במקום. להבדיל אלף הבדלות, בסמוך הוכשר גם 'סינגל' מאד מאתגר באורך של כקילומטר וחצי עבור רוכבי אופני שטח, והוא יורד מכאן עד לנחל נחשון. מי שחפץ לבלות לילה במקום, ולא בבית המלון, יכול לישון בחניון הלילה בחורשה סמוכה, שמנציחה את אייבי נתן.

תצפית מרהיבה על האזור כולו נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בישוב, בגובה 310 מטרים, לצד עץ חרוב ענק אשר בימים אלה נותן את פריו. זאת גם הנקודה הגבוהה ביותר בקטע זה של 'דרך בורמה' אשר נפרצה במהלך מלחמת השחרור כדי לתספק את ירושלים הנצורה. כיום עוברת דרך הישוב הזה דרך אחרת: שביל ישראל, ואפשר לצאת מכאן לטיול רגלי נינוח יחסית בין היערות, מרחק כמחצית השעה, אל מנזר לטרון. מנקודה זאת יוצאים גם שבילים לרכיבת אופנים ורכבי שטח.

נווה שלום מפעיל גם תוכניות אירוח והרצאות שונות, ואפשר להתעדכן על כך באתר האינטרנט של הישוב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל נווה שלום appeared first on TheCar.

הוויכוח אודות מיקומו הנכון של הכפר המקודש לנוצרים 'אמאוס' מתנהל כבר מן המאה הרביעית לספירה ובוודאי שלא נכריע בו כאן בתוך כדי שאנחנו מזמינים אתכם לטייל באתר היסטורי ומעניין בפני עצמו. נסתפק, לכן, באמירה לפיה 'אמאוס ניקופוליס' – על שרידי הכנסיות והשרידים הארכיאולוגיים המרשימים האחרים שבו, שוכן לא הרחק ממחלף לטרון ומהווה מוקד משיכה לקבוצות גדולות של צליינים.

הטיול באתר, במיוחד בתקופה זאת של מזג אוויר מושלם, אורך כשעה לאורך מסלול מעגלי, נוח וקל, של כקילומטר אחד. הכניסה לאתר אמנם כרוכה בתשלום, אבל הוא סמלי, והכספים משמשים לתחזוקת ושיקום המקום.
אמאוס ניקופוליס הייתה עיר רומית ביזנטית שנוסדה במאה השלישית לספירה על חורבות הישוב היהודי חמת, כאשר הקיסר אספסיאנוס יישב כ-800 משפחות של חיילי לגיון משוחררים במקום שבו התקיים לפני כן כפר קטן. כל זה קרה מיד לאחר שחיילי הלגיון החמישי ממקדוניה השתתפו בדיכוי "המרד הגדול" והקיסר חגג את ניצחונו בין השאר בכך שייסד את 'אמאוס ניקופוליס', או "עיר הניצחון" (על שם אלת הניצחון 'ניקה').

יותר מ-240 שנים קודם לכן, בתקופת הכיבוש היווני, הסתערו בסביבת אמאוס אנשי יהודה המכבי על חיילי הצבא היווני בדרכו לכבוש את ירושלים והביסו אותם, וניצחון היסטורי זה פתח דרך לירושלים והיה שלב חשוב לקראת חנוכתו מחדש של בית המקדש, שאותה נחגוג בהשך החודש.

בין לבין התחולל, כנראה (אבל לא בטוח) במקום הזה אירוע פסאודו-היסטורי הרבה יותר חשוב עבור הרבה יותר בני אדם בעולם. לפי המסורת הנוצרית ישו נצלב וקם לתחיה, והמקום הראשון שאליו הגיע לאחר מכן, ובו פגש שניים מתלמידיו כשלושה ימים לאחר חזרתו לעולם החיים, היה הכפר אמאוס שבו טבל במעיין מים חמים. יחד עם שני מקומות נוספים שבהם אולי התרחש החלק הזה במיתולוגיה הנוצרית הפכה העיר שתוקם יותר ממאה שנים מאוחר יותר באותו מקום לאתר מקודש לנוצרים ולמקום עלייה לרגל לצליינים. לאורך ההיסטוריה ניצלו הצליינים את הביקור במקום לטבילה במעיינות החמים שנחשבת לסגולה למרפא.

במאה השישית לספירה, במהלך הכיבוש המוסלמי, הוחרבה העיר ופרצה בה מגפה שהרגה כ-25,000 תושבים. העיר ננטשה ותושביה נדדו וייסדו את העיר רמלה, שהפכה למרכז השלטון המוסלמי, ולאחר מכן העות'מני, בארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה. אמאוס זכתה לעדנה קצרה ולשיקום בתקופה הצלבנית, במאה ה-11, אבל צלאח א-דין חירב אותה סופית והיא ננטשה. רעידות אדמה שהתחוללו במקום סכרו ככל הנראה את מעיינות המים החמים.

בשלהי השלטון העות'מני התקיים במקום הכפר הערבי עמאוס, וחלק מאדמותיו נרכשו על-ידי המסדר הכרמליתי שהקים שם, בתקופת המנדט הבריטי, מנזר שידוע כיום כ"בית השלום". במלחמת ששת הימים נכבש הכפר ונהרס על ידי צה"ל ותושביו גורשו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום התגלתה כנסייה גדולה מן התקופה הביזנטית ובה רצפות פסיפס מפוארות, מקווה טבילה, אגן טבילה בצורת צלב ופסיפס עם כתובת יוונית. כמו כן התגלתה כנסייה צלבנית שנבנתה על שרידי כנסייה ביזנטית, בית מרחץ גדול עם תקרות מקומרות וכן שרידים של מנהרות, תעלות ואמות ששימשו להולכת מים ממעין 'אל עקד' ומבאר 'א- טינה' שנמצאים כיום בתחום 'מנזר השתקנים'. בנוסף נחשף בית הקברות של העיר אמאוס עם קברים חצובים בסלע ומערות קבורה עם סממנים יהודים.

מאז שנת 1993 מושכר "בית השלום" לקהילת "בני האושר" שמפעילה בו מנזר ומתחזקת את האתר הארכאולוגי. קהילה זאת שייכת לזרם הפרוטסטנטי בנצרות ואנשיה חרטו על דגלם את קבלת האחר ופעילות למען השלום בין יהודים, נוצרים ומוסלמים ולדו-קיום בין העמים. על חלונות בית התפילה של המנזר הלבן שזורים סמלי מגן דוד, צלב וסהר.

בעת ביקור במקום כיום אפשר להבחין בשרידי חומת העיר ובממצאים ארכיאולוגיים נוספים שמרוכזים במוזיאון ששוכן במעלה הגבעה בתוך מבנה משוחזר. כניסה לאתר כרוכה כאמור בתשלום סמלי של שבעה שקלים, ובעת הביקור אפשר לפסוע על מספר שבילים שמתפצלים ומקיפים את הגבעה, לקרוא הסברים במספר שפות ולחזות בשרידי הכנסיות ובכוכי קבורה. יש גם פינות לישיבה ולהתייחדות. במבנה המוזיאון מוקרן סרט אודות ההיסטוריה של המקום ומוצגים בו חלק מן הפסיפס שנחשף.

לאחר היציאה מן המוזיאון מטפסים לכיוון הכנסיה (שאליה אי אפשר להיכנס) ומגיעים אל בריכה קטנה בחזית המבנה שבה שוחים דגי זהב. מכאן אפשר לטפס במעלה גרם מדרגות שמראשו יש תצפית מרהיבה על עמק איילון ואל הכנסייה. מזרחית למנזר שופעים מעיינות אמאוס ובדרך לשם אפשר להבחין בשרידי אמות המים שהוליכו אל בית המרחץ. כדי להגיע לשם עדיף לנסוע עם הרכב ממגרש החניה לכיוון 'פארק קנדה', ואז, בצומת הכניסה לפארק, לפנות שמאלה לכיוון חלקו המערבי של הפארק. יורדים עם כביש צר דרך מטעי זיתים ופונים שמאלה בקצה הפארק אל מעבר לערוץ הנחל עד לכיכר שלצידה צומח עץ ברוש ענק. על השילוט במקום מתוארת ההיסטוריה של מעיינות אמאוס.

כך מגיעים:

נוסעים על כביש מספר 1 ופונים צפון מזרחה במחלף לטרון, לכיוון כביש מספר 3. ממשיכים לאורך כ-500 מטרים ופונים ימינה, מיד לאחר הצומת המרומזר.
אפשר גם להגיע ממערב, עם כביש מספר 3 מכיוון צומת מסמיה. נוסעים עד למחלף לטרון ובצומת המרומזר ממשיכים לאורך כ-50 מטרים עד שמוצאים מימין את שער הכניסה לאמאוס.

אגב, לאחר הביקור במקום אפשר לבקר בלפחות 10 יקבים קטנים ובינוניים שפועלים במושבים ובקיבוצים בסביבה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל אמאוס ניקופוליס appeared first on TheCar.

החורף כבר כאן וצבעי הטבע משתנים בבת אחת. איים של שלכת בגווני כתום וצהוב, או בצבעי חלודה מקשטים את הנוף, גפנים ועצי פרי נשירים מקדימים את הצמחים האחרים ומכריזים על העונה הקרה שבפתח, וזה הזמן לנשום אוויר צלול וקריר במקום שבו הכל מתחיל – ברמת הגולן.

צפון רמת הגולן

בין מסעדה למג'דל שמס נטועים אלפי דונמים של מטעי נשירים, ואלה משנים כעת את צבעי הנוף לצד הכבישים הצרים שגולשים אל עמק יעפורי. ההמלצה שלנו היא לנסוע או להלך בחלק הצפוני של 'שביל הגולן' בין גדרות האבן שעוטפות את מטעי התפוחים. העצים – חלקם בשיא השלכת וחלקם קצת לפניה, ועליהם נאספים סביבם ככתם צבעוני. הכביש הצר והמפותל שבין המטעים מסומן בסימון ובשילוט מסודר של 'שביל הגולן', ולאורכו אפשר להגיע אל לא מעט נקודות תצפית נהדרות שמהן נשקף הנוף המרהיב של צפון הגולן ושל הגליל העליון.

נחל חזור (חזורי) הוא אחד הערוצים היפים בצפון הגולן, ומסלול הטיול לאורכו מתחיל ליד קבר נבי חזורי. המסורת הדרוזית גורסת ששיח' עות'מאן אלחזורי היה אוהב שלום שחי בתקופה קדומה ונהג לצייד עוברים ושבים בגוש מלח עם סגולות רפואיות. לצד ציון הקבר נטועים כשבעים עצי אלון מצוי שמצויים כעת בשלכת, ומסלול הטיול (לאורך סימון שבילים אדום) מתחיל בכביש 989 שמוליך מנווה אטי"ב אל מבצר נמרוד, ליד אנדרטת הנצחה לסיירת אגוז.
מיד בתחילת הירידה יש תצפית נפלאה על החרמון ולעבר מבצר נמרוד. זה מסלול רגלי שהופך מעט מאתגר בסיומו, עם עליה תלולה לכיוון מבצר נמרוד.

יער אודם, היער הגדול ביותר בצפון, גובל בכביש 978 שמוליך בין מסעדה לצומת האמיר ("צומת ווסט"). השלכת מעטרת את היער ומלווה את הנוסעים על הכביש לכל אורכו. טיול שלכת מושלם ומומלץ הוא סביב "הג'ובה הגדולה" (ג'ובעת אל כבירה), ואליו יוצאים ממגרש חניה קרוב לג'ובה.

מרום גולן. כביש צר מקשר בין כביש 959 לבין קיבוץ מרום גולם ונמתח מזרחה עד כביש 98. הכביש עובר על הלוע של הר געש לא פעיל למרגלות הר בנטל, ובתוך השקע הגעשי נטועים עצי פרי נשירים, שכמובן נמצאים כעת בנשירה.

הגליל העליון

מטולה. סביב העיירה הצפונית מטולה יש גן עדן לחובבי שלכת. רוב כבישי המושבה צופים על עבר ערוץ נחל עיון ועמק עיון, וממרום הר צפייה יש תצפית מרהיבה אל השלכת של שכנינו הלבנונים מעבר לגבול. אפשר לפסוע על המסלול הרגלי לכיוון תל אבל ובית מעכה שכל סביבתו צבועה בימים אלה בצבעי שלכת.

בקעת קדש. גם הגפנים של רמות נפתלי צבועות כבר בגווני אדום יין ואלה מכסות את כל בקעת קדש. תצפית מומלצת על הבקעה ונופי הסביבה נמצאת ברמות נפתלי, ואפשר גם לנסוע על הכביש שמקיף את הישוב, דרך הבטחון המערבית, שלמרגלותיו פרוש הנוף של בקעת קדש.

מלכיה. כביש הצפון (899) המפותל מעוטר בימים אלה בצבעי שלכת מרהיבים, למשל בשמורת נחל דישון וסביב הישוב דישון, ומשם אפשר לרדת אל כביש 866 לכיוון עין זיתים ואל הכפר ריחניה והמושב עלמה, בדרך אל כביש 89.

The post טיול לסופ"ש: אל השלכת בגולן ובגליל העליון appeared first on TheCar.

במרחק נגיעה ממזרח למושבה הוותיקה מזכרת בתיה, על הגדה הצפונית של נחל עקרון, מתנשא 'תל מלוט' אשר צופה על כל סביבתו מגובה של כ-90 מטרים מעל גובה פני הים, ומזוהה עם הישוב המקראי גבתון. למרגלות התל, מדרום לנחל, נובעים מספר מעיינות, וקל להבין מדוע מדובר בנקודה אסטרטגית שמשכה אליה מתיישבים כבר בתקופת האבן הקדומה.

מאז, ולאורך רוב ההיסטוריה, הותירו כאן מתיישבים שרידים שונים שחלקם נחשף בחפירות ארכיאולוגיות שונות. לפני כ-3,000 שנים התקיימה על תל מלוט עיר פלישתית, לאחר שהפלישתים מתחו עד לכאן את ממלכתם, על חשבון נחלת שבט דן, כדי לקבוע מאחז על דרך רוחב שהוליכה מיישובי החוף אל העיר גזר ואל ירושלים. שבט דן נאלץ לנדוד צפונה, ועל אף מספר ניסיונות לא הצליחו מלכי ישראל להשיב לממלכתם את השטח, שהפך לאזור התפר שבין הפלישתים לישראלים. זה, כמובן, לא היה מוקד סכסוך הגבולות היחיד של ממלכות ישראל ויהודה, אבל הוא מיוחד בכך שבימים שבהם בוצעו שני ניסיונות כיבוש שלו, בהפרש של 26 שנים זה מזה, נרצחו שני מלכים ישראלים בידי ישראלים אחרים שנטלו מהם את השילטון.

בתקופה הביזנטית, כאלף שנים לאחר שהמלך נבוכדנצר השני הגלה את הפלישתים לבבל וכך סיים את הפרק שלהם בארץ ישראל (18 שנים לפני שהחריב את בית המקדש והגלה לבבל גם את האליטה היהודית), התקיים על תל מלוט ישוב אחר. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו על התל נמצא מטמון המטבעות הגדול ביותר שהתגלה אי פעם בארץ ישראל, ובו 26,000 מטבעות – רובם מהמאות הרביעית והחמישית לספירה וחלקם קדומים יותר, מן התקופה ההלניסטית.

ממש בימים אלה (אוקטובר 2022), כ-1,500 שנים לאחר שאותם מטבעות הוטבעו, הוכרז כשמורת טבע שטח של כ-133 דונמים שכולא את 'תל מלוט' יחד עם שמורת 'עינות גיבתון' בתוך ההצטלבות שבין שתי מסילות ברזל. מדובר למעשה בהרחבת שמורת הטבע המקורית 'עינות גבתון' שהוכרזה כבר בשנת 1969. מסילת ברזל אחת ש"עוטפת" את השטח מוליכה מרמלה ולוד – המרכז החשוב ביותר של מערך הרכבות המנדטורי – אל העיר באר שבע, ואת קו הגבול שמנגד משרטטת מסילת הברזל הישנה שחיברה את לוד עם בית שמש וירושלים.

הייחוד הגיאולוגי של השטח נובע, תרתי משמע, מכך שהוא נמצא במקום שבו מפלס מי התהום גבוה, ולכן נובעים בו מספר מעיינות ונוצרת ביצה. בימי קדם נוקזו מי הנביעות באמצעות אמת מים, אולם במאות השנים שבהן האזור כמעט ננטש נהרסה מערכת הניקוז והביצה שבה והשתלטה על הנוף. בשלהי התקופה העות'מנית, בשנת 1883, נרכשו אדמות באזור במימון הברון רוטשילד אשר סייע להקמת 'מזכרת בתיה' – הלא היא "מושבת הברון" הראשונה שייסד.

ביצת גיבתון, לעומת זאת, יובשה רק שנים לאחר מכן, בתקופת המנדט הבריטי, באמצעות תעלת בטון שניקזו את המים אל ערוץ נחל עקרון. עם זאת, שרידי הביצה מרימים כאן ראש מידי חורף בסיוע גשמים שהופכים את האדמה לבוצית. במהלך הקיץ מתייבש שטח השמורה וכל שנותר מן הביצה הם מקבצי קנה וסוף, ובימים אלה, כאשר צמחי החצב כבר הגיעו לשיא גובהם והיורה החל להרוות מעט את האדמה – מזג האוויר והשטח פשוט מושלמים לטיול סתווי.

כבר בשנות ה-60 זיהו אוהבי הטבע את הערך הייחודי של המקום מבחינת החי והצומח, ובשנת 1969 הוא הוכרז כשמורת טבע על שטח של כ-80 דונמים. בתחילת שנות ה-2000 נחפרו בשטח השמורה שתי בריכות מלאכותיות כדי לשקם את בית הגידול הטבעי, ובמהלך השנים נמצאו כאן מספר מיני צמחים ובעלי חיים נדירים, בהם 'טריטון הפסים' – דו-חיים שנמצא בסכנת הכחדה, הברווז 'צולל ביצות' שנמצא בסכנת הכחדה בארץ, שרך מים בשם 'מרסיליה זוחלת' שנחשב לנכחד מהארץ, 'גילדן מוארך' – דגן נדיר שכאן נמצאת האוכלוסיה הגדולה ביותר שלו ועוד. לעומת זאת, אנשי רשות שמורות הטבע ביארו מינים פולשים כמו עצי 'שיטה כחלחלה' שאיימו להשתלט על בית הגידול המקורי.

כאמור, ממש החודש הורחבה שמורת עינות גבתון והשטח שלה כמעט והוכפל כדי לכלול גם את תל מלוט, ובזכות מיקומה המיוחד, כמעט נסתר, נותרה השמורה הביצתית הזאת פינת חמד שכוחה שמוכרת בעיקר ליודעי ח"ן (או יודעי חן, במקרה שלנו). השמורה אמנם תיחנך באופן רשמי רק בחג חנוכה הקרוב, אבל למעט מגדל התצפית שבליבה היא פתוחה למבקרים.

יופיה של שמורת גבתון ניכר במבט על, כאשר משקיפים עליה ממרומי תל מלוט לאחר טיפוס שאורך כעשר דקות. ראשונים ניכרים הצמחים שצומחים סביב המעיינות – קני הסוף וה'סמר' ובטבעת השנייה גם עצי האקליפטוס. מכאן נמשך המבט מזרחה, אל הרי יהודה ובנימין ואל הרי ירושלים והעיר ירושלים, מערבה אל גוש דן הצפוף והמיוזע, ודרום מערבה אל רצועת עזה.

למגלות התל, ממערב, נטועה מושבת הברון הראשונה כשהיא נושאת איתה את אחד הפרקים המרתקים של ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. 102 שנים לאחר הקמת המושבה הזאת, בשנת 1985, נולד בה רפנאל מוסקל שגדל והתחנך במקום. בשנת 2004 הוא התגייס לסיירת 'אגוז', במסגרתה נשלח במלחמת לבנון השנייה לקרב ב'מרון א-ראס' שממנו לא שב. לזכרו של רפנאל ז"ל הוקם על תל מלוט מצפור ובו מוצב הסבר אודות התל העתיק.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 3 מצומת נחשון אל צומת חולדה ופונים ימינה אל כביש 411 המתפתל שאיתו חולפים על פני הכניסות לקיבוץ משמר דוד וקיבוץ חולדה. ממשיכים וחולפים על גשר שנמתח מעל לכביש 6, ומיד לאחר מכן פונים ימינה אל דרך עפר שבתקופה זאת של השנה מתאימה למעבר כל סוגי הרכב. במקרה שיורד גשם משמעותי דרך זאת עלולה להיות בוצית ואז היא מתאימה רק לכלי רכב עם הנעה כפולה.
השביל מוליך מיד מערבה לאורך כשני קילומטרים (סימון שבילים שחור) מן הצד המזרחי של מסילת הברזל. ממשיכים עד למחסום שהציבה רשות שמורות הטבע כדי למנוע כניסת כלי רכב, ומשם מטפסים ברגל אל התל.

The post טיול לסופ"ש: אל עינות גבתון appeared first on TheCar.

עיריית אשקלון השלימה לאחרונה את השיפוץ וההקמה של חלקה הצפוני של טיילת שמתוחה על גבי מצוק הכורכר שמשקיף אל הים התיכון, וכעת עומד לרשותנו מסלול רצוף באורך שמונה קילומטרים ובגובה שנע בין 20 ל-40 מטרים מעל קו החוף.

ביקור בטיילת, בקטע החדש ובחלקים הוותיקים שלה, הוא תירוץ טוב לבחור באחת מערי הנופש הנעימות בישראל כיעד לטיול השבועי שלנו, עם מסלולי טיול עירוניים, אתרי עתיקות, גני שעשועים לילדים ואפילו עמדה לתיקון בחינם של תקרים בגלגלי אופניים, מה שמזכיר לנו שזה יכול להיות טיול מושלם גם ברכיבה.

חלקה הצפוני של טיילת החוף של אשקלון בנוי בסטנדרטים מודרניים עם שביל ייעודי להליכה וריצה שלאורכו מסומנים סימוני מרחק עבור רצים, תחנות עם מתקני כושר, פינות ישיבה ואף טריבונת לישיבה מול הים הפתוח, מרפסות תצפית, שטחים לפעילות יוגה וספורט קבוצתי ועוד. לאורך כל הטיילת נטועים עצי דקל, ולמרגלותיה נעשתה עבודת גינון עם מדשאות נרחבות שמגיעות כמעט עד לקו המים. לאורך הטיילת שזורים אלמנטים פיסוליים שמסמלים את הקשר בין אשקלון לים ולהיסטוריה, כשהבולט מכולם הוא פסל של לוויתן שנטוע מצפון למרינה של העיר. מנקודה זאת וצפונה סלול החלק החדש של הטיילת, ובו מתרכזים מטיילים ותושבים רבים. בקצה הצפוני ביותר של הטיילת ממוקם פסל גדול נוסף, בדמות תמנון ענק.

הקונספט שפרנסי אשקלון מתאמצים לקדם, בין השאר בעזרת ההשקעה בטיילת, הוא המיצוב של אשקלון לא רק כעיר תיירות ישראלית ידועה אלא כמוקד משיכה לתיירות בינלאומית, ובמקביל גם כעיר שמעודדת את תושביה לאורח חיים בריא ופעיל. בעתיד, כך מקווים מנהיגי העיר, יוקמו לאורך החוף מלונות שימשכו אל העיר תיירים מן הארץ ומחו"ל.

כאשר משקיפים צפונה מן הטיילת מבחינים בעיר אשדוד ובאוניות הסוחר שממתינות לתורן מחוץ לנמל הגדול של העיר, ולעת ערב התמונה הזאת מוארת ומנוקדת באינספור אורות מן הנמל ומן האוניות. כאשר מביטים דרומה מבחינים בארובות של תחנת הכוח של אשקלון, ומולה נראה נמל הפחם ומספר אוניות שנושאות במטענן פחם ודלק לתחנה.

עיר ימים

למי שמתכנן רק גיחה קטנה לעיר, ואולי גם ארוחת ערב במסעה, מומלץ לתזמן את הטיול לצוהרי היום כדי לבלות על הטיילת בשתי שעות האור האחרונות וליהנות משקיעה ים תיכונית וממזג האוויר הסתווי. לעומת זאת, מי שזמנו בידו, ויכול להקדיש מספר שעות לעיר המיוחדת הזאת, יגלה שיש בה הרבה יותר מן החשיפה הרגילה שהיא מקבלת, לצערנו, רק בימי קסאמים וגראדים.

הטיילת עצמה חובקת משני עבריה את מעגן הסירות המודרני של העיר, המרינה, אשר מוכרת לכל יורדי הים בחלקו המזרחי של הים התיכון מאז שנחנכה בשנת 1995. מרינה זאת נחשבת לאחת הגדולות והיפות בישראל, יש בה 650 מקומות לעגינת כלי שיט, ומצפון ומדרום לה נבנו שוברי גלים והוכשרו חופי רחצה גדולים. בעורף המרינה מוקם קומפלקס תיירותי גדול עם דירות נופש, בתי מלון, מרכז מסחר ותיירות ועוד, וקברניטי העיר רואים בה עוגן מרכזי ומוקד משיכה לשייטים ונופשים מכל נמלי הים התיכון.

לא הרחק מן הטיילת, מצפון למרינה, בנוי מבנה קבר שיח' עואד. המבנה הוקם במאה ה-13, בתקופת הכיבוש הממלוכי, והארכיטקטורה הטיפוסית שלו בולטת עם כיפה שמונחת על ארבעה חצאי כיפות שקבועים בפינות האולם, וארבע קשתות שבנויות מעל קירות המבנה.

אתר התיירות הגדול ביותר, פיזית, של העיר אשקלון הוא הגן הלאומי אשקלון שמשתרע על פני כ-2,000 דונמים בשטח שבו התקיימה אשקלון הקדומה. רוב הפארק מוגדר כשמורת טבע אך יש בו כרי דשא ענקיים שמשובצים בהם שולחנות לפיקניקים ופינות ישיבה, ויש בו גם מתחם ללינת לילה שמיועד לתרמילאים ומטיילים. בגן הלאומי נמצאים שרידי בארות מים ושטחים חקלאיים, והוא מוקף בסוללת עפר בגובה כ-15 מטרים ובאורך של 2.2 קילומטרים. ארכיאולוגים חשפו שער קדום בסוללה הזאת והוא מתוארך לתקופה של שנת 2,000 לפני הספירה. מדובר באתר בעל משמעות אוניברסלית היות שזה מבנה הקשת הקדום ביותר שהתגלה מאז ומעולם.

אתר מרגש אחר, מסיבות אחרות, נמצא בשטח שבו התקיימה אשקלון הפלישתית ונקרא לימים תל חצ'רה. זאת גבעה קטנה וסמוכה לחוף שבה נחשף בית קברות מן המאה החמישית או השישית לפני הספירה, ובו קבורים יותר מ-1,500 כלבים. עד היום טרם נפתרה תעלומת קבורת הכלבים.

במרכז הגן הלאומי נמצאים שרידי מבנה הבסיליקה של העיר אשקלון, שנבנתה בתקופה הרומית. במקור זה היה המרכז המסחרי והחברתי של העיר, בחצר מוקפת טור עמודים שאורכו כ-110 מטרים, שכל רכיביה נחצבו משיש. חלק מן הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו מונחים בשקע מדרום לשרידי הבזיליקה.

העיר אשקלון הגיעה לשיא גודלה ותפארתה בתקופה הרומית, וסביבה פרחו עשרות ישובים חקלאיים, אבל את חומות העיר, כפי שהן ניכרות כיום, בנו במאה ה-12 השליטים הפטימיים המוסלמים. כדי ליהנות ממסע מודרך אל ההיסטוריה של אשקלון מומלץ להגיע אל שכונת מגדל, אל 'מוזיאון החאן' שממוקם במבנה המסגד הגדול של העיירה מג'דל. במוזיאון מוקרן מיצג אור קולי שמתאר את תולדות אשקלון ומוצגים בו תצלומים, מפות ותעודות אודות העיר מאז הקמת המדינה, כמו גם העתק של עגל ברונזה מן התקופה הכנענית שהתגלה בחפירות בתל אשקלון. חדרי החאן משמשים כבתי מלאכה של אמנים, ובחצר נערכות פעילויות תרבות שונות.

אוהבי שווקים ישמחו לשוטט בשוק העירוני, אך רק אם הם מגיעים לעיר בימי שני או חמישי. בשוק אשקלון פועלים 350 דוכנים ונמכרות בהם הסחורות המקובלות בשווקי ישראל.

בשכונת ברנע, בצפון מזרח העיר, נמצא אתר ארכיאולוגי מרתק שמשתרע על כמה עשרות דונמים ונקרא 'אתר ברנע'. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה ומהתקופה הביזנטית שחלקם היו קבורים במשך אלפי שנים. הממצאים ה"צעירים ביותר" הם של "עיר יין" שהתקיימה במאה השלישית לספירה, ובה אתרי ייצור תעשייתיים ליינות אשקלון שהיו מפורסמים בשעתו במרחב כולו. בין השאר התגלו שרידי יקב, גתות ומחסנים, ואפילו מרכז ליצור כדים וקנקני יין.

אתר ארכיאולוגי נוסף נחשף במקום שבו נמצאת כיום שכונת 'אפרידר', ובו התגלו ממצאים מן התקופה הרומית ובהם ארונות הקבורה המפוארים ביותר שנמצאו אי פעם בארץ. אלה חצובים בשיש בהיר ומעוטרים בתבליטים מרהיבים, אם כי ייתכן שמעולם לא נעשה בהם שימוש. ארכיאולוגים מעריכים שארונות הקבורה האלה נחצבו וסותתו באסיה הקטנה ויובאו לאשקלון. בעיר ישנם אתרים מעניינים נוספים, ביניהם שרידי כנסיות ורצפת פסיפס, ואלה ידרשו סיור ארוך יותר. מי שמגיע לעיר עם ילדים יוכל, בין לבין, לפקוד את גני השעשועים שבנויים כמעט בכל שכונה בעיר.

The post טיול לסופ"ש: אל אשקלון החדשה והעתיקה appeared first on TheCar.

אחד הכבישים היפים והשוממים בישראל, כביש 10, פתוח לתנועת מטיילים רק בחלק ממועדי ישראל וכעת, בסוף השבוע האחרון של חול המועד ובחג השני של סוכות יש הזדמנות נהדרת לנסוע עליו.

טיול סוף השבוע והחג לוקח אותנו הפעם אל 'בורות לוץ', וכדי לעשות את זה בדרך הטובה ביותר אנחנו ממליצים להגיע ערב קודם ולנטוע אוהל בחניון הלילה הסמוך. מי שיעשה כך יוכל ליהנות מאחד האתרים עם הכי פחות "זיהום אור" בישראל, מקום נהדר לאסטרונומים חובבים ולכל מי שאוהב לצפות בכוכבים.

בנוסף, עם שחר, דקות ספורות לפני שהשמש שולפת את עצמה מאחורי הר רמון, אפשר להבחין איך גוש ההרים המסיבי הופך לכמעט שחור. אד לבן וקל מרחף לאיטו מעל הקרקע וצללים מסתוריים נמתחים עוד ועוד לכיוון מערב ככל שהשמש מזקדפת אל כיפת השמים.

רוח הבוקר הצוננת של הר הנגב חודרת דרך רוכסן שק השינה ובתוך רגעים נעלמים המראות הנפלאים של רקיע לילה זוהר מאינספור כוכבים. מהר מאד מאירה השמש את ראשי ההרים ונדמית לכובע זוהר, חיות הלילה נעלמות חיש קל למחילותיהן ובשקי השינה שמסביב מתחילה תנועה אנושית.

קירות אבן עוטפים את החניון במעין חצי סהר ומגינים על הלנים באופן חלקי מפני צינת הר הנגב, וזה הרגע המושלם לטפס אל מקום גבוה כדי להשקיף ממנו על יפי המדבר המתעורר. בהמשך, אחרי קפה של בוקר וקיפול המחנה, יוצאים למסלול רגלי קצר יחסית לאורך כחמישה קילומטרים בין 24 'בורות לוץ'.

חלק מן החוקרים משערים שהבורות נחצבו בתקופת עוזיהו מלך יהודה (ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים …ובמדבר בורות רבים) ואחרים סבורים שהם קדומים עוד יותר ונחצבו בתקופה הכנענית או בימי מלכות שלמה. כך או אחרת, גם כ-2,800-3,300 שנים לאחר מכן שמונה מן הבורות עדיין מתמלאים במי גשם במהלך החורף. מעניין לציין שעל אף שהבורות עצמם התגלו ונחקרו לראשונה כבר בשנות ה-50 של המאה שעברה, רק לאחר החזרת סיני במסגרת הסכמי השלום עם מצרים נסלל לאזור הזה כביש והתקיימו במקום חפירות ארכאולוגיות.

שמם הערבי של הבורות, שחלקם ככל הנראה שימש כמאגרות, הוא 'חירבת אום רתמייה', אולי בגלל שיחי הרותם שצומחים בסביבה. מבין 24 בורות לוץ, שחפורים בסלע הקירטון, 17 שימשו כבורות מים ומחלקם מציצים צמחי אשל המדבר. בורות אחרים שימשו ככל הנראה כדי לשמר מזון בתנאי קירור טבעיים והם היו מקורים.

לאחר ביקור באתר הבורות נמשיך אל כביש 10 וניסע עליו צפונה לכיוון ניצנה. רגע לפני הישוב נפנה ימינה אל דרך עפר שמוליכה למצפה ברלב וחמוקי ניצנה. המילה 'חמוקיים' מוגדרת כך במילון אבן שושן: "חמוק – כפיפה, התעגלות. "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, חמוקי ירכיך כמו חלאים" (שיר השירים ז' ב')".

חמוקי ניצנה הם שטח של סלעים לבנים וחלקים שמהווה מגרש משחקים נהדר לילדים. הצבע הלבן של האבן מסנוור בשמש, אבל אם הגעתם לכאן עם ילדים אל תבנו על זה שהם יאפשרו לכם לעזוב כל כך מהר…

אזור ניצנה מוגדר כ"קער גיאולוגי רדוד" שבתוכו יש גבעות שטוחות שהוחלקו במשך אלפי שנים על-ידי מי השיטפונות. כך נגרפה מהם שכבת הגיר הקירטונית ונותרו גבעות זועקות בלובן צח, בוהקות ומעוגלות. מכאן נחזור אל כביש 10 וניסע איתו אל צומת מעבר גבול ניצנה ומשם אל כביש 211 שאיתו נחזור צפונה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 40 מבאר שבע דרומה אל מצפה רמון ולפני הכניסה לעיר פונים ימינה ב'צומת הרוחות' אל כביש 171. ממשיכים עד לדרך עפר שפונה ימינה ומחפשים את השילוט לבורות לוץ.

The post טיול לסופ"ש: אל בורות לוץ וחמוקי ניצנה appeared first on TheCar.

רבים מן המנזרים בארץ ישראל בנויים במבנים עתיקים, כרגיל במקומות נידחים ומבודדים, והביקור בהם דורש להרחיק נדוד. גם שמו של מנזר "יוחנן במדבר" מרמז על טיול מאומץ ומאובק אל חורבה עתיקה – אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם.

יוחנן המטביל, לפי האמונה הנוצרית, היה נצר למשפחת כוהנים וקרוב משפחתו של ישו, ולפני שהחל לנבא נבואות אפוקליפטיות וירד אל מדבר יהודה הוא התגורר והתבודד בסמוך לכפר עין כרם הסמוך לירושלים. על מערה שלפי האמונה שימשה לו כמקום להתבוננות, על מצוק דרום מזרחי מעל נחל שורק, נבנה במאה השישית מנזר שחרב אך שוקם והורחב בתקופה הצלבנית. כיבוש עכו על ידי המוסלמים ב-18 במאי 1291 סימן את סוף הממלכה הלטינית בארץ הקודש, והנזירים הפרנציסקנים גורשו ומצאו מקלט בקפריסין.

בתחילת המאה הקודמת החליטה הכנסיה הפרנציסקנית להקים מחדש את המנזר וזה בוצע בשנת 1922 עם הקמת מנזר חדש שנקרא 'דיר אל -חביס', כלומר "מנזר ההתבודדות". לימים נסלל למרגלותיו הכביש שממוספר בימינו כ-386, על הדרך שמוליכה אל הישוב בר גיורא, לא הרחק ממנו הוקם הישוב היהודי אבן ספיר, ושמו העברי של המנזר התקבע כ"מנזר יוחנן במדבר".

לאחר מספר גלגולים, כולל תקופה שבה המנזר החדש היה נטוש והחל להתפורר, הוא שוקם וכיום בנויה בו כנסיה – מבנה קטן עם כיפת אבן שנטוע מעל מעיין 'אל ח'ביס'. נוף נחל שורק שנשקף כיום מחלונות המנזר כולל את מראה ערוץ הנחל וסביבותיו, כביש 386 שמתפתל מלמטה ומגרש החניה הגדול והמדרגות שמוליכות אל ה'סטף'.

כאשר תפסעו פנימה, לאחר שאחד מתריסר הנזירים שחיים במקום יפתח למענכם את דלת הברזל החומה של המתחם, תחושו כאילו עברתם אל עולם אחר.

המקום נקי עד כאב ומטופח, כל צמח כאן זוכה ליד אוהבת, שבילי האבן נקיים ומסודרים, מדרגות אבן מוליכות מטה אל הכנסייה ואל המעיין, ומשם ממשיכים למדרגות חצובות אל רחבה ובה ספסל ישיבה ארוך ובריכה פסטורלית שבנויה בתצורה של שמונה צלעות ומלאה במי המעיין. דגי זהב ענקיים משטיים בנינוחות בתוך המים הצלולים.

הנוף שנשקף ממפלס הבריכה, והמרפסת שכאילו תלויה על המדרון, מדהים, ולא פלא, לכן, שזה מקום משיכה לזוגות שמבקשים לעצמם מקום מפגש רומנטי ושקט עם צליל פכפוך המים בבריכה. מן הרחבה הזאת מוליכות מספר מדרגות חצובות באבן אל המערה שעל פי המסורת התבודד בה יוחנן המטביל.

מעיין אל חביס נובע מתוך סלע המצוק ומימיו מוזרמים דרך נקבה קצרה שמעליה בנויה הכנסייה. מתוך בריכת הנוי מוזרמים המים אל חלקות הירק שמעובדות על ידי הנזירים, ומעליה חצובה מערה קטנה אחרת שבתוכה – כך לפי המסורת – אימו של יוחנן המטביל, אלישבע, הסתירה אותו בעת שהיה תינוק מפני חיילי הורדוס. אלישבע, עוד בהיותה בהיריון, נסה להרים לאחר שהורדוס פקד להמית את כל הבנים היהודים לנוכח נבואה שניבאה לו שביהודה ייוולד מושיע ליהודים.

כך מגיעים: כותבים בוויז "מנזר יוחנן במדבר אבן ספיר", ומגיעים אל דרך עפר משובשת בקצה מושב אבן ספיר. הנסיעה על דרך העפר מתאימה לכל סוגי הרכב, ובסופה מגיעים למגרש חניה קטן. אם מגיעים בין השעות 0900 ל-1200 בכל אחד מימות השבוע אפשר להתקשר למספר טלפון נייד שכתוב בכניסה.

The post טיול לסופ"ש: אל מנזר יוחנן במדבר appeared first on TheCar.

בשנת 1934 עוברת שמו של ואדי 'חוארת', שמשתרע בצפון השרון במקביל וממזרח למישור החוף, ומאז הוא נקרא עמק חפר. שבע שנים קודם לכן, בחודש יולי 1927, התחייבה הועידה הארצית של ההסתדרות הציונית בקנדה "לגאול את אדמת עמק חפר", ושנתיים לאחר מכן, באמצעות הקרן הקיימת לישראל, יצאה לפועל עסקת רכישת אדמות העמק.

כמעט 150 שנים לפני כן התרחשה בצפון ארץ ישראל דרמה מדינית-שלטונית אדירה כאשר העות'מנים החליטו לשים קץ להפכפכות ולחוסר הנאמנות של השליט העצמאי, השייח' הבדואי דאהר אל-עומר, אשר שלט ב"מחוז עכו" הנרחב בין השנים 1740 עד 1775. לאורך כל שנות שלטונו "תמרן" דאהר בין נאמנות לאימפריה העות'מאנית לבין תמיכה ביריבותיה, ובסוף התקופה הוא הימר לא טוב כאשר נלחם כנגד העות'מנים במלחמתם ברוסים. לאחר סיום מלחמה זאת איבד דאהר את הגנת בעלי בריתו הרוסים, והצבא העות'מני נשלח כדי להפריד ממנו את ראשו.

בראש הצבא עמד קצין ממוצא בוסני, שליט צידון, שנקרא באותה עת אהמט פאשה ולימים שינה את שמו לאל-ג'זאר.
עצם הגעתו של מי שהוכיח את עצמו כמצביא מצליח במלחמות באסיה הקטנה גרמה לאנשיו של דאהר לעשות עבור פאשה את העבודה. הם עצמם רצחו אותו וכך היה אל-ג'זאר לשליט הגליל והפך את העיר עכו לבירתו.
בני משפחתו של אל-עומר שלטו עדיין בחלקים נרחבים מן הגליל וזכו לתמיכת השיעים, תושבי דרום לבנון, אבל אל ג'זאר הביס גם אותם, ואת שבטי הבדואים, ושלט למעשה בכל שטחי ארץ ישראל. לעות'מנים באותה תקופה לא היו כוחות ויכולות לשלוט בכל קצוות האימפריה שלהם ושליטים כמו אל-ג'זאר פעלו באופן עצמאי לחלוטין תוך שהם מבססים את שליטתם בעזרת חיילים זרים ש"יובאו" מכל קצות האימפריה.

כדי להביס את הבדואים, ששלטו במרחב כולו, אל ג'זאר "ייבא" שבטים אחרים וביצר את הערים עכו, חיפה, שפרעם, טבריה ודיר חנא. אחד השבטים שהובא ממצרים בשנת 1779 נקרא 'עינאוויה', אנשיו התיישבו בשטח שנקרא בימינו עמק חפר, ועל שמם נקרא האזור כולו 'ואדי חווארת'.

עד למאה ה-19 השתלטו על הקרקעות האלה בעלי זרוע אחרים שמכרו אותן לבעלי ממון ושבטים מקומיים הורשו לחיות עליהן כאריסים. בשלהי המאה ה-19 היו האדמות בבעלות משפחת בישארה, משפחה נוצרית-מארונית עשירה מלבנון. קק"ל, במימון יהדות קנדה, רכשה את הקרקע מאנטואן בישארה טאיאן והצליחה לפנות את התושבים המקומיים רק לאחר מאבק משפטי ומתן פיצויים. בשנת 1930 התיישבה קבוצה ראשונה של חלוצים יהודים, חברי הארגונים 'ויתקין' ו'העמק' בנקודה סמוכה למקום שבו נטוע בימינו המושב ביתן אהרון, ושנה מאוחר יותר עלה על הקרקע קיבוץ ראשון של השומר הצעיר שנקרא עין החורש.

העמק האדום

עמק חפר מתוח, כאמור, במקביל וממזרח למישור החוף ובנוי משלושה רכסים. העמק מתאפיין באדמת "חול אדום", "חמרה", וככל שמתקרבים מזרחה אל רגלי הרי שומרון הופכת אדמה זאת לאדמה חומה כבדה ומצוינת לחקלאות שנקראת 'טרה רוסה'. רכס הכורכר המערבי קרוב לים, על הרכס המרכזי שוכן כפר ויתקין, ובינו לבין הרכס המזרחי, שם נטוע למשל המושב כפר מונש, נמצא מישור השרון על אדמת החמרה שלו.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל במחלף 'ניצני עוז' שעל כביש 6, ממנו ניסע מערבה על כביש 57. הדרך הפשוטה ביותר להגיע ממקום למקום היא להקליד ב'וייז' את צמד המילים 'מצפור ווקר', ותוכנת הניווט תנחה אותנו מערבה על כביש 57 ומשם ימינה אל כביש 5714 שעליו ניסע צפונה, נעבור מעגל תנועה ונמשיך דרומה למרחק של כ-100 מטרים אל מעבר בגדר הביטחון שבו נפנה ימינה בפניה חדה אל דרך עפר שעליה נמשיך לכיוון צפון מערב.
מכאן והלאה אנחנו נוסעים על שבילי עפר מאובקים אך מתאימים לכל כלי רכב, כשאנחנו מוקפים מכל עבר בשדות עד לקצות האופק. מימין לשביל שעליו אנחנו נוסעים זורם נחל שכם אשר מנקז את מי הביוב של העיר הפלסטינית, ובהמשך הם עוברים דרך מכון טיהור גדול ונאגרים במאגר מי הקולחין הגדול ביותר בישראל.

ממרום השביל נראה נחל שכם כמו צריבה מפותלת וירוקה שמפלחת את דרכה במרחבי השדות ועל שתי גדותיה ישובים או מרפרפים בעלי כנף לרוב. בתקופה זאת של השנה עמוסים חלק מן השדות במספר בלתי נתפש של אבטיחים מצהיבים, אלה לא אבטיחי מאכל אלא כאלה שמגודלים עבור תעשיית הגרעינים, אבל לא מיותר לדעת שעמק חפר היה עד לשנות ה-40 של המאה שעברה אחד מאתרי גידול האבטיחים המשמעותיים ביותר בחלק זה של המזרח התיכון. מכאן, דרך נמל מכמורת, הם יוצאו בעיקר למצרים.

במורד הדרך נוכל להבחין בכל שלבי הכנת השדות לזריעת החורף, ובכלל זה לפינוי כותנה שגדלה בו עד כה, חריש ראשון שבו הופכים את האדמה לרגבים גדולים, טיחוח שבו מפוררים את הרגבים הגדולים, חריש תלמים וזריעה.
השביל חוצה את ערוץ נחל שכם על מעבר מים עשוי בטון, ומכאן לכיוון מערב מקבל הנחל הזה שם חדש: נחל אלכסנדר. על גדות הנחל אפשר להבחין בצבי מים מתחממים להנאתם בשמש, ואין טעם לנסות ולהתקרב אליהם מפני שזה רק יבריח אותם לתוך הנחל. לכל אורך הדרך מלווים אותנו מאות, אולי אלפי, עופות שונים, חלקם עופות מים כמו שלדג ואחרים שסתם נהנים מהמולת השדות, כמו עורבני, פרפור ולהקות זרזירים במפגני תעופה מרהיבים.

כאשר 'וויז' תדווח שהגענו ליעד נמצא את עצמנו ב'מצפור ווקר' – מרפסת תצפית נהדרת שממנה נשקף נוף מהמם ולמרגלותיה נמצא מאגר המים הענק של משמר השרון. האתר מטופח וירוק ולצידו יש חניה מסודרת עם שביל נגיש עד למצפור. המאגר מהווה מקור משיכה למאות ציפורי מים ממינים שונים. וכמעט בצמוד למצפור ישנה חורשה יפה, מוצלת ומטופחת לזכר טל קופרמן זכרו לברכה, ממושב עולש, שנהרג בתאונת דרכים. בחורשה יש שולחנות פיקניק, מגלשות ומשחקים לילדים.

היעד הבא שלנו, וצמד המילים הבא שנקליד ל'וויז', הוא צומת בית ליד שאליו נגיע על שביל עפר מאובק שמתפתל בין פרדסי תפוזים ולימונים אל הישוב חניאל. מן השביל נעלה אל כביש 5711 שאיתו נחזור לכביש 57 באזור כפר יונה ונמשיך מערבה, וכאשר נגיע לצומת בית ליד נבצע בצומת המרומזר פניית פרסה ונחזור מעט מזרחה כדי להיכנס אל אתר ההנצחה המרשים לזכר נרצחי הפיגוע בבית ליד. בפיגוע זה, ב-22 בינואר 1995, נרצחו 22 חיילים ואזרחים.

מכאן נוכל להיעזר שוב ב'וויז' כדי להגיע אל מספר אתרים שנחמד לבקר בהם באזור, למשל בית הראשונים בביתן אהרון. האתר שנקרא כיום "בית הראשונים" הוא בית אבן שנבנה במאה ה-19 על-ידי משפחת בישארה ונקנה ממנה יחד עם אדמות האזור. בבית זה התיישבה קבוצת החלוצים הראשונה שהקימה את מה שהפך להיות כפר ויתקין, וכיום פועל במקום מרכז הדרכה.

מזרחית למושב ביתן אהרן, צפונית ל'בית הראשונים', משתרעת שמורת טבע על שטח של כ-50 דונם, ומזרחית לכפר ויתקין ו'חופית' נטוי "גשר הצבים" מעל נחל אלכסנדר. על הגדה המערבית של הנחל, ממש לצד הגשר, בנויה מרפסת תצפית נוחה עם שולחנות פיקניק ומתקני מנוחה, ומשם אפשר לצפות ב'צב הרך' – אוכלוסיית צבי מים שנחשבת ליהלום בכתר פרויקט השיקום של נחל אלכסנדר.

דרומית למכמורת, ליד חוף בית ינאי, נמצא הגן הלאומי 'נחל אלכסנדר' שבו מסתיים מסלול הנחל שהחל את דרכו 32 קילומטרים מזרחה משם כנחל שכם ומנקז את מי הגשמים מהרי מרכז השומרון. אתר אחרון לסקירה זאת הוא 'ח'ירבת סמארה' שממוקמת מצפון לנחל אלכסנדר על גבעת כורכר גבוהה מול המושב חופית. מבנה זה, שנבנה בתקופת סחר האבטיחים, בנוי מאבני כורכר מסותתות ולצידו נטועה חורשת אקליפטוס שמשמשת כמרכז נופש ומחנאות.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל עמק חפר appeared first on TheCar.

יש מי שאוהבים לתכנן טיול מאלף ועד תו, להתארגן על ציוד, לקרוא ולהתעמק בהיסטוריה או בבוטניקה של היעד, ולדעת מה בדיוק הם עומדים לראות או לעשות עם עצמם או עם הילדים במקום עצמו או בדרך לשם ובחזרה.
ויש גם מי שמגלים פתאום שהתפנו להם כמה שעות או שהם מחפשים סיבה אחרת לצאת מן הבית בלי להתארגן על שום דבר ואפילו בלי לדעת בדיוק לאן מועדות פניהם. תמיד אפשר לעשות חיפוש אקראי במדור טיול לסופ"ש ולשלוף יעד נחמד לטייל בו, אבל אפשר גם לאלתר וזה בדיוק מה שנעשה הפעם.

אז קבלו בבקשה תריסר הצעות זריזות ליעדים שאני אוהב במיוחד ואין צורך להכנות מיוחדות כדי לבקר בהם. פשוט להיכנס למכונית, להקליד יעד במערכת הניווט, ולצאת לדרך.
התקופה, בכל מקרה, מושלמת: החום המעיק של יולי-אוגוסט כבר מאחורינו, הרוח נעימה ועדיין לא קרירה מידי, האדמה מצפה לגשם ראשון והחצבים פורחים בכל פינה בארץ.

צפון

דרך נוף הרי נפתלי

אחת מדרכי הנוף היפות בארץ, כזאת שמתאימה לכל רכב, סלולה ברובה (וכבושה בחלקיה האחרים) ונפרשת על פני 17 קילומטרים. לאורך הדרך יש מספר נקודות תצפית מרהיבות לכיוון עמק החולה, קריית שמונה, הרי הגולן והחרמון, ועוד. כניסה נוחה ויפה במיוחד מתוך כביש 886, מיד אחרי קיבוץ יפתח מצד ימין, ויציאה אל כביש 9977 שעולה מתל חי לכיוון כפר גלעדי.

מתחת לראש הנקרה

היעד: כביש צר שסלול בצמוד לחוף הים בין אכזיב לראש הנקרה. הכביש מתחיל במעבר נחל כזיב ולאורכו לא מעט מקומות שבהם אפשר לעצור לטבילה מרעננת בלגונות שעל קו החוף. המסלול מסתיים למרגלות המצוק הלבן של ראש הנקרה. בימי החגים נפתחת המנהרה שנחצבה בימי המנדט הבריטי עבור הרכבת ללבנון, ואפשר לשכור כלי רכב חשמליים או אופניים.
כניסה ליד אכזיב מכביש 4 בחלק הצפוני של מגרש החניה.

דרך הבטחון מרגליות-מטולה

אחת הדרכים היפות ביותר בצפון, עם מספר נקודות תצפית מרהיבות. הכביש צר כמעט לכל אורכו, ובנקודות שונות גם תלול, אבל מתאים לנסיעת כל סוגי הרכב. מן הכביש, שעובר בחלקו דרך מטעי עצים נשירים, יש תצפיות מרהיבות אל עמק עיון שבתוך לבנון, על מטולה, שמורת התנור, תל אבל ובית מעכה.
נקודת הכניסה מכביש 9977 מול מרגליות (לפי השילוט "מחנה עדי", בשער המחנה פונים ימינה) ונקודת הסיום על כביש שמתפתל בין מטעי המושבה מטולה.

ממבוא חמה אל דרום רמת הגולן

כל הדרכים שמטפסות לגולן יפות הן, אבל הדרך הדרומית מכולן, ליד משולש הגבולות ישראל-ירדן-סוריה היא כנראה היפה מכולן. הכביש מטפס בסדרה ארוכה של פיתולים אל הרמה ולצידו יש שתי נקודות שבהן אפשר לעצור בבטחה ולהתפעם מנופי המדינות השכנות. ממזרח מוריקים מדרונות הרי ממלכת ירדן ויש תצפית נהדרת על נהר הירמוך, ואפשר לחתוך מאחד העיקולים שמאלה, בדרך עפר, אל מוצב צה"לי נטוש שממנו יש תצפית 360 מעלות מרהיבה. ממרומי הרמה יש תצפית נהדרת על הכנרת ועמק הירדן.

מרכז

תל גדור לקראת שקיעה

מדרום לגבעת אולגה, על גבעת כורכר שמתנשאת לגובה של כ-50 מטרים מעל פני הים נמצאת שמורת טבע שנקראת 'ים גדור'. זה אחד המקומות היפים לאורך החוף, עם תצפית נהדרת לעומק הים וגם לארבע רוחות שמים, והרגע ביום שבו הכל נראה מהמם ורך הוא לקראת שקיעה. אפשר להגיע מכיוון מכמורת על דרך עפר שמתאימה לכלי רכב עם הנעה כפולה, ואפשר להגיע רגלית מתוך גבעת אולגה – השכונה הדרום-מערבית של העיר חדרה.

הטיילת של נתניה
מעל חוף הים של נתניה סלולה אחת הטיילות היפות והמטופחות בישראל. היא משתרעת לאורך צוק הכורכר שתוחם את העיר ממערב, ובנויות עליה פינות ישיבה נסתרות, חלקן לצד פסלים שמזכירים את פסליו של האומן הקטלוני המפורסם אנטוני גאודי.

הקצה הצפוני של חוף ימה של ראשון לציון
גם ראשון לציון שוכנת לאורך החוף וגם לה יש חופי רחצה מוכרזים, ואנחנו שמים את פעמינו אל הקצה הצפון-מערבי של העיר, אל מצוק כורכר שעליו בנויה מרפסת נוף נהדרת עם נוף לים. גם לכאן כדאי מאד להגיע לקראת שקיעה.

יער המגינים
את יער המגינים, מדרום לכרמי יוסף שבשפלה, חורצת לכל אורכו דרך יער ארוכה ויפה. ככל שמתקדמים מזרחה כך נחשף נוף עמק איילון ולאורך הדרך בנויים מקומות תצפית ופינות פיקניק נוחות ושימושיות.
הדרך מסתיימת בתוך מגרש חניה גדול שבו צומח עץ זית מתוך שלשה סלעי ענק. הכניסה מכביש 44 מדרום לישוב כרמי יוסף.

דרך נוף אבן ספיר

מושב אבן ספיר שוכן בהרי ירושלים לצד כביש צר שמתפתל בסמוך לבית החולים 'הדסה עין כרם'. רגע לפני שמגיעים לישוב פוגשים שילוט שמפנה אל דרך נוף, וכאשר נוסעים עליה, לאורך צלע ההר, מגיעים עד לשמורת 'עין סעדים'. כאן חוצים כביש צר, ממשיכים ישר, ופונים שמאלה בצומת שבילים אל דרך שמתאימה לכל כלי הרכב.

ממשיכים לאורך הציר, לפי סימון שבילים "סובבי ירושלים לאופניים" בדמות אריה שדוהר על אופניים, וכעבור כקילומטר מגיעים לחניון 'הסלע' – חניון גדול שסביבו יערות. ממשיכים מעט עד לשילוט מצד ימין ל'תצפית עמינדב', ולפיו ממשיכים על שביל אבנים. נקודת התצפית חולשת על הנוף עוצר הנשימה של שלוחת קובי ומסילת הברזל הישנה לירושלים. אפשר להמשיך במסלול רגלי עד ל'יד קנדי'. הכניסה מכביש 396.

דרום

תל יונה
במערב אשדוד, מעל לנמל הגדול, מתנשא 'תל יונה' שמיוחס לקבר הנביא יונה וזה מקום קדוש למוסלמים. התל חולש על אפיק נחל לכיש, וממרפסת התצפית נפרש המראה של נמל אשדוד. כביש מתפתל מטפס עד לחניה שלצידה מרפסת מרוצפת גדולה אשר מוליכה לנקודת התצפית. חוצים את הגשר מעל נחל לכיש וממשיכים לפי השילוט 'תל יונה'.
בוויז': תל יונה.

גבעת גורני
ברמת מדבר יהודה נעוצים מספר "כפתורי סלע" ואחד מהם נקרא 'גבעת גורני'. ממרום הגבעה נשקף נופו של נחל צאלים, ובמקום הוקם מצפה לזכר לוחם השייטת איתמר איליה, תושב ערד, שנהרג באנצריה שבלבנון במבצע שהפך להיות "אסון השייטת". מכאן ממשיכה דרך נוף שמתאימה לכל רכב וחודרת עמוק אל לב המדבר. יורדים מן העיר ערד מזרחה (כביש 3199) לכיוון שביל הסוללה שמטפס למצדה. מצד שמאל יש שביל מסומן כחול שמטפס אל גבעת גורני.
בוויז': מצפה איתמר איליה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: תריסר רעיונות לטיולים קצרים appeared first on TheCar.

אלפי משפחות נשמו היום לרווחה עם תחילת שנת הלימודים וחזרתם של הילדים למסגרות, אבל דווקא כעת, עוד לפני חגי תשרי, מזמן לנו הטבע תפאורה נהדרת שמשלימה היטב את חומרי הלימוד של תלמידי הכיתות הנמוכות. מפני שאם יש דבר שאפשר לסמוך עליו בארץ ישראל הרי זאת פריחת החצבים. בין אם בשנה גשומה או שחונה, אחרי קיץ לוהט או רגוע – כאשר החום בשיאו, הימים מתחילים להתקצר ובערבים מתחילה לנשב רוח קרירה – אלפי חצבים בוקעים מן האדמה כמעט בכל אתר, מקום ופינה ברחבי הארץ.

החצב, ששמו ככל הנראה נובע מן העובדה שהוא מסוגל לחצוב את דרכו גם בקרקע סלעית וקשה – מככב בימים אלה אצל התלמידים הצעירים בבתי הספר, אשר לומדים בין השאר על "מבשרי הסתיו". אז לכל מי שעבר במערכת החינוך ב-60 השנים האחרונות יש לנו תובנה קטנה לשיתוף: האמת היא שחצב פורח דווקא בשיא החום של שלהי אוגוסט, עוד לפני שבאמת אפשר להרגיש את הסתיו…

מה שיותר מעניין, ובוודאי יכול להשלים את חומרי הלימוד, זה שהחצב אמנם מאד נפוץ בארצנו אבל הוא צמח מיוחד במינו ודי מרתק. חצבים בוקעים מתוך פקעות שנותרות טמונות בקרקע לאורך השנה ובחודשי החורף הן אוגרות מים גם בפקעת עצמה וגם בשורשיה העבים. בשלהי הקיץ, כאשר הצמחיה כולה צהובה וחרבה, והרבה לפני שרוב הצמחים האחרים מתעוררים למגע טיפות גשם ראשונות, שולח החצב גבעול צר לגובה של עד שני מטרים וממנו מבצבצים בין 100 ל-300 פרחים קטנים, יפים, ודי מסריחים.

בתקופה זאת של השנה אין אמנם הרבה חרקים מעופפים אבל לא סתם החצב מקדים לפרוח. בהיותו בין הפרחים היחידים שבנמצא אין לו כמעט כל תחרות, ולחרקים שכן נמצאים אין יותר מידי אפשרויות בחירה אחרות. פרחי החצב מסודרים על גבעול הצמח בקבוצות, ונפתחים מלמטה כלפי מעלה. צבעם הלבן בוהק על רקע היובש הדהוי של הסביבה בשלהי הקיץ.

מכל מקום, עד שיגיעו טיפות ראשונות של גשם החצב כבר יסיים את מחזור ההאבקה שלו (ואם לא זה לא נורא מפני שגם הפקעות שלו מתפצלות ומתרבות). עד שיגיע הסתיו ינבלו פרחי החצב, זרעיו יופצו ברוח, ורק אז הוא יפנה את כוחותיו להצמחת עלים ארוכים ובשרניים.

זה לא הטריק היחיד בשרוול של החצב. תרגיל נוסף הם חומרי רעל שנמצאים בפקעות ובעלים והופכים אותו לצמח שבעלי חיים פשוט לא מתעסקים איתו. החצב הוא פרח מוגן שנפוץ בישראל כמעט בכל מקום – משיפולי החרמון, דרך הגולן והגליל, השפלה, מישור החוף, גב ההר ועד לנגב. המשפחה הרחבה יותר שאליה הוא שייך, משפחת היקינטונים, לא כוללת הרבה מינים אך נפוצה באפריקה, באגן הים התיכון, באסיה התיכונה ועד להודו.

רבים מן החצבים שצומחים בארץ ישראל הם במידה מסוימת מבויתים-למחצה. כבר מימי קדם זיהו חקלאים את היתרונות של צמח רב שנתי שלא זקוק למים רבים ולא מתפרש על פני שטח רב, ועיקר העיקרים – הוא צומח באופן מסודר לגובה של עד שני מטרים. חקלאים שתלו את פקעות החצב כדי לסמן באמצעותו את גבולות החלקות שלהם, וזו הסיבה שאפשר למצוא חצבים בסמוך כמעט לכל מקום ישוב בארץ, ואף בתוך שטח ערים כמו ירושלים וערד. בימינו, אגב, החל להתפתח גידול חקלאי של חצבים לצורכי גינון ואף למכירת פרחי חצב (ונזכיר: החצב הוא פרח מוגן ואסור לקטוף או לעקור אותו).

למרות (ואולי בזכות) רעילותו שימש החצב ברפואה עממית עוד בימי קדם, החל מהכנת רעל נגד עכברים וכלה ברקיחת מיני תרופות לשלל פגעים ומכאובים – מהקלת הסימפטומים של קוצר נשימה, שיעול או אף דלקת ריאות, דרך טיפול בבעיות בדרכי השתן והקלת מחלות לב ועד לטיפול בפצעים ומחלות עור וסיוע באיחוי שברים. הידע העממי הזה, ולכל הפחות התיעוד ההיסטורי שלו, משמשים בימינו כרקע למחקרים אחדים שבוחנים שימושים אפשריים בצמח הפלא הזה.

יכולנו לפרסם כאן רשימת אתרים ומקומות מומלצים לטיולי פריחת חצבים, אבל אחרי שהתחלנו לרכז אותה גילינו עובדה מדהימה: היא מתחילה להיראות כמו רשימת מכולת אינסופית. למעשה, כמעט בכל מקום שאליו כדאי לטייל בתקופה זאת של השנה יש כעת פריחת חצבים, וזה עובד גם לכיוון ההפוך: קחו את הילדים לטיול בכל מקום שתרצו ברחבי הארץ, סכמו איתם את הימים הראשונים של החזרה ללימודים, ובתוך כדי טיול אין כמעט סיכוי שתפספסו את פריחת החצבים. זאת הזדמנות להציג בפניהם את היתרונות של צמח שלא "הולך עם העדר" ונהנה מכך שהוא שונה ומיוחד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל סוף הקיץ ותחילת שנת הלימודים appeared first on TheCar.

יש מי שמאמינים שכאשר רואים "כוכב נופל" אפשר לבקש משאלה והיא תתגשם, ויש מי שסתם נהנים לראות את הפלא הקוסמי של מטר כוכבים נופלים. אלה וגם אלה עלולים להתאכזב אם יידעו מה באמת הם רואים, ושנראה כמו כוכבים שנופלים ממסילותיהם.

"כוכבים נופלים" הם בעצם גושי סלע, לרוב לא גדולים במיוחד, או אף גרגרי אבק, אשר נלכדים בכוח המשיכה של כדור הארץ וחודרים אליה במהירות אדירה. כתוצאה מן החדירה לאטמוספירה הם מתחככים באוויר ומתחממים לטמפרטורה עצומה אשר מאדה את המים ושורפת את רוב החומר המוצק. התוצאה הוויזואלית, גם אם מדובר באבק, היא אור בוהק יותר או פחות שמתעופף במסלול בליסטי עד שהוא נעלם.

ומהיכן מגיעים אותם חלקיקים קוסמיים? רובם נותרים כשובלים מאחורי כוכבי שביט, שהם גושים עצומים של אבן וקרח, ורבים מהם נעים בחלל במסלולים קבועים וידועים. אחת לתקופה כלשהי חוצה כדור הארץ את מסלולו של שביט זה או אחר, ואחד האורחים הקבועים שלנו הוא השביט סוויפט-טאטל שאת השובל שהוא מותיר אחריו אנחנו חוצים אחת לשנה.

תופעת חלקי הסלע והקרח שחודרים לאטמוספרת כדור הארץ מכונה "מטר פרסאידים", ובמפגש השנתי עם השובל של סוויפט-טאטל אפשר לחזות בגובה השמיים לכיוון צפון. אז חבל לנו להרוס סיפור טוב למבקשי המשאלות אבל מה זה משנה? איש באמונתו יחיה וכולנו יכולים ליהנות מקצה קצהו האחרון של מראה מרהיב ומיוחד.

כדי להגדיל משמעותית את הסיכוי ליהנות מפלא הבריאה הזה יש להרחיק אל מקומות שבהם אין זיהום אור, כלומר כמה שיותר רחוק ממקומות ישוב ומתאורה מלאכותית באשר היא, והשבוע נציע מספר נקודות חן בדרום הארץ שמהן אפשר לחזות במטר השמימי.

אישית, החוויה שזכורה לי טוב יותר מכל חוויות הכוכבים שלי התרחשה במצפה רמון וזאת במידה רבה בזכות ההנחיה שקיבלתי ואני מעביר אותה בזאת גם אליכם. בראשית צריך להגיע למקום חשוך, ולהשתדל להגניב כמה שפחות מבטים כלפי מעלה. להתעלם, במידת האפשר, משמי הליל.

או אז צריך למצוא משטח מתאים שאפשר לפרוש עליו מחצלת או סדין, לשכב עליו עם עיניים עצומות למשך אי אילו שניות, ואז לפתוח עיניים ולנעוץ מבט בכוכבים. המראה, ברגע הראשון, הוא של אלפי, עשרות אלפי, אולי אפילו מיליוני כוכבים שבוהקים בתוך החשיכה המרוחקת. התחושה היא שאנחנו חוסים תחת גג שנמצא רחוק מאד מאיתנו, והוא מנוקד בנקודות של אור חד וברור.

כעבור דקות אחדות של התפעלות, אחרי שמתחילים לזהות קבוצות כוכבים מוכרות יותר או פחות ורואים בברור את שביל החלב – מתחיל להתחולל נס: גשם של כוכבים חורץ לעצמו נתיב או מסלול בשמיים, בתחילה זה נראה כמו תזוזה אקראית של נקודת אור בודדת ומהר מאד נראה שנקודות נוספות נעות בדיוק באותו כיוון. נתיב הטיסה הזה מסומן בגוונים של לבן ואדום, ולפעמים נדמה שבשמים פעור חריץ שדרכו נופלים כוכבים.

מכתש רמון הוא האתר החביב עלי לעצירת ליל כוכבים שכזאת, וכמעט כל נקודה ספציפית בתוך המכתש טובה לצורך זה – ובלבד שהיא רחוקה מספיק מכל תאורה. מי שבוחר רק לעבור בדרך ולהמשיך הלאה יכול להסתפק בעצירה בכניסה הצפונית לעיר מצפה רמון ולפנות שם בכיכר לדרך עפר שמוליכה מזרחה. הדרך מתאימה לכל רכב עד נקודת תצפית על המכתש במישור הרוחות, וחשוב להמשיך בשביל עד שמתרחקים מספיק מאורות העיר.

המקום השני החביב עלי הוא פארק תמנע, בין הנקיקים והסלעים השחורים. בכל מקרה צריך לקחת בחשבון שהלילות חשוכים, כאמור, לכן עדיף לבחור נקודה ולהתמקם בה לפני אור אחרון, בעיקר אם זה מקום שמותר להעביר בו (או קרוב אליו) את הלילה.

מקום מתאים נוסף הוא חלקו של כביש 40 בדרך אל כביש הערבה (כביש 90), מצומת שיזפון אל צומת קטורה. מיד בתחילת הירידות צריך למצוא מקום בטוח להשאיר בו את הרכב ולמצוא נקודת תצפית לכיוון הערבה והרי ירדן. כאמור, חשוב להגיע לפני אור אחרון ולהחנות את הרכב במקום בטוח.

שלוש אפשרויות מומלצות נוספות:

'חורבת מואה', על כביש הערבה, בין צופר לצוקים. פונים מערבה אל דרך הבשמים ומחפשים נקודת תצפית גבוהה.

הר רמון, על כביש 171 (ליד בית הספר לקצינים). נוסעים עד הר רמון בקצה המערבי של מכתש רמון, וממשיכים בשביל שעולה אל ראש ההר. אגב, לא חייבים לטפס, אפשר להסתפק גם במרגלות ההר מפני שהחושך שם מוחלט.

אפשרות נוספת: התצפית של מעלה עקרבים.

לבעלי רכבי שטח יש אינספור אפשרויות נוספות, והנה רשימה קצרה. האהובה עלי במיוחד: מרומי הר חכליל ( פירוש השם הוא צבע אדמדמם שנגזר מהצבע האדום שהאזור עשיר בו. ממרומי ההר יש תצפית מרהיבה על הסביבה ועל פארק תמנע.

הר כיפה: הכניסה מכביש 40 בקצה הדרומי של "המיישר", פונים מזרחה בדרך עפר עד להר כיפה.

הר ארדון בקצה המזרחי של בקעת ארדון. הטיפוס בשביל לא קל, אבל שווה את ההשקעה.

מיותר להזכיר שכל היופי הזה הוא בחינם.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: רואים כוכבים appeared first on TheCar.

בשבוע שעבר, ביום האהבה – ט"ו באב, חגגה העיר ראשון לציון את יום הולדתה ה-140, ואין הזדמנות מושלמת יותר מאשר לבקר אותה, ובפרט את אחד הרחובות היותר מרגשים בעיר בפרט ובארץ ישראל בכלל. טיול סוף השבוע שלנו יוצא אל אחת הערים הגדולות והמוכרות במרכז הארץ, אשר הוקמה בט"ו באב תרמ"ב (31 ביולי 1882) כמושבה השלישית בארץ ישראל לאחר פתח תקווה וראש פינה. ראשון לציון היא המושבה הראשונה שהוקמה על ידי אנשי העלייה הראשונה, והיחידה שתושביה לא נאלצו לנטוש אותה מעולם, גם לא באופן זמני.

אני אמנם הצטרפתי אל העיר הזאת במהלך חיי אבל אני מחשיב את עצמי כ"רשל"צי", ולפעמים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר אני מסיים את הצעידה היומית שלי, אני מוצא את עצמי מטפס אל גבעת בית הקברות הישן של העיר כדי לחזות משם במראה שובה הלב של הזריחה.

קרעי העננים וערפילי הבוקר מעניקים הילה מסתורית לשמש שמטפסת אל הרקיע, וזהב קרניה נושק ראשית לכל לקברו של בן משפחת רוטשילד שטמון בראש הגבעה. מיד לאחר מכן נחה אבקת זהב על שמות ותיקי העיר וכאילו מפארת את תהילתם, מזכירה את ה-31 ביולי 1882, היום בו הגיעו לכאן, אל אזור פתוח ושומם.
17 משפחות המייסדים עלו אל גבעת עיון, ואחד מהם, תחת עץ שקמה יפה נוף, כתב את הדברים הבאים: "… ברגשות קודש ותודה עמדו כולם כשהשמש נוטה לערוב, משתאים למראה ההוד הנפלא הנסוך על הארץ, וכבנים החוזרים לחיק אימם מולדתם עמדו להתפלל מנחה". באותו מעמד חגיגי הם נתנו תוקף להחלטתם לקרוא למושבה החדשה 'ראשון לציון', ככתוב בספר ישעיהו: "ראשון לציון הנה הם". עץ השקמה היפה לא שרד עד ימינו אך על רצפת הבטון במרום בית הקברות, במקום שבו הכל התחיל, נותרו סימני הגזע המצוירים שלו.

מתיישביה הראשונים של המושבה אולי לא ידעו בזמן אמת שהם מחוללים פרק חשוב בהיסטוריה הציונית ומסייעים לחזרת העם היהודי למולדתו. אבל אחד המעשים שלהם, שעלול להיראות בטעות כמובן מאליו, השפיע על כל אחד מאיתנו באופן שניכר עד היום. אגב, וכרגיל במקומותינו, גם המחלוקת סביבו מאפיינת מחלוקות שלא הוכרעו עד ימינו: כאן, ברחוב קטן שנקרא על שם הסופר היהודי החשוב אשר צבי הירש גרינברג (שמוכר יותר בשמו הספרותי "אחד העם"), נטמן הנבט שממנו צמחה ושגשגה שפתנו – השפה העברית המודרנית.

רחוב אחד העם נמתח מעט דרום-מערבית לבית הקברות, ובו החלו לימוד העברית. במקביל, בלי קשר, כאן גם נשמעו לראשונה המילים והמנגינה של ההמנון הלאומי שלנו, 'התקווה'.

קצת יותר מחצי שנה לאחר הולדת המושבה, בפברואר 1883, עלתה הצעקה "מצאנו מים" מתוך חפירה בעומק של 48 מטרים. הזועק היה חיים חיסין, וצמד המילים האלה חקוק עד היום בסמל העיר. צבי לבונטין, זקן המתיישבים, הציע לרכוש את כוס המים הראשונה במחיר מופקע של ארבעים פרנק. אבל מי שמימן את חפירת הבאר, וגם את עלות המשאבה ששאבה את מימיה, היה כמובן הברון אדמונד דה-רוטשילד. עד לאותו יום שבו נשאבו מי תהום בשטח המושבה קיבלו המתיישבים את המים הנחוצים להם באמצעות עגלה רתומה לשני גמלים אשר נשאה מיכל מים מבית דגן או ממקווה ישראל.

דגל ראשון

כאשר ראשון לציון חגגה שלוש שנים להיווסדה ביקשו מורי ה"חדר" ודרדקיו לחגוג בתהלוכה ברחוב הראשי של המושבה. ישראל בלקינד, ממייסדי העיר, כתב כך: "אני ופאני אברמוביץ היינו טרודים בעשיית הדגל… זו הייתה דמות הדגל שעשינו: יריעת אריג לבנה, שתיים רצועות תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע. מקוצר זמן לא יכולנו להוסיף שום מילים באמצע…". תושבי המושבה ביקשו שבראש התהלוכה תצעד דמות משמעותית ובחרו ברוב קולות את יהושע אוסוביצקי, פקיד הברון אשר הניף בגאווה את הדגל החדש בעת שרכב על אתון בראש החבורה.

מסלול הטיול שלנו ממשיך דרך רחוב אחד העם, רחוב באורך כ-500 מטרים שיוצא מבית הכנסת הגדול שבכיכר המייסדים ונמתח עד לבית 'יד לבנים', מבנה ששימוש במקור את נציגי הברון רוטשילד שניהלו את המושבה. כאשר ניצבים לצד בית הכנסת רואים היטב את בית יד לבנים המשופץ, ואפשר לדמיין גם את שלושת בתי האבן שנבנו במושבה הקטנה ואת הציה והשממה שסביבם.

בית הכנסת נבנה על הגבעה הגבוהה בשטח, ועיצובו כולל שנים עשר חלונות, כמניין שבטי ישראל. הברון רוטשילד סייע גם במימון הקמת בית הכנסת, וכשנתיים לאחר הקמתו הוקם בחלקו גן הילדים העברי הראשון בעולם, פרי עמלה של הגננת אסתר שפירא. זה היה גן הילדים הראשון בעולם שבו דיברו רק עברית מודרנית. בינתיים, מעל הבאר הראשונה, הושלמה בניית מגדל המים, והמושבה הצעירה זכתה לביקור של ד"ר בנימין זאב הרצל אשר השקיף עליה ממרפסת בית הפקידות וזכה ללגום כוס יין כשר מן היקב הראשון.

בית הספר העברי הראשון

בשנת תרמ"ו (1886) הקימו תושבי ראשון לציון את בית הספר העברי הראשון בעולם, המוסד החינוכי הראשון שבו לא רק דיברו עברית ארץ ישראלית חדשה אלא גם למדו בשפה הזאת. חזונו של אליעזר בן יהודה, מחדש השפה, התגשם, בית ספר ראשון בעברית בראשון לציון. אגב, כבר אז התלבטו המייסדים אם בנים ובנות ילמדו יחד באותה כיתה, והחלטה חיובית בנושא זה התקבלה בשנת 1901 על-ידי ישראל בלקינד, מנהל המוסד.

לראשון לציון היו גם לא מעט פספוסים. אחד הבולטים בהם היה הסירוב לקבל את חזונו של אחד המורים הראשונים, ד"ר מטמן – כהן, שביקש להקים גימנסיה עברית שבה ילמדו וידברו בעברית. איכרי המושבה לא אהבו את הרעיון והד"ר עזב והקים גימנסיה עברית ביפו. בית הספר הראשון של ראשון לציון, שממוקם ברחוב אחד העם מול המוזיאון העירוני, נקרא ע"ש דב חביב לובמן שהיה איש חינוך וסופר עברי ומפעילי המושבה בתחילת דרכה. בית הספר פעיל גם כיום ואחת הכיתות שבו הוכשרה כמוזיאון להנצחת הכתה הראשונה של המושבה.

בכיכר המייסדים פינת רחוב אחד העם שכן המוסד הרפואי הראשון של המושבה, שנקרא בשעתו 'בית רפואות, קלינקה ופוסטה'. שם גם הייתה הדירה של הרוקח, ובאופן לא מפתיע גם בית זה הוקם על-ידי ובמימון הברון רוטשילד. את המוסד ניהל בשעתו צבי פוסיצ'לסקי, רוקח מדופלם, וכיום משמש המבנה ההיסטורי הזה כמוזיאון העירוני של ראשון לציון. בין השאר מוצגים בו בית המרקחת הראשון של העיר, וכמובן גם תצוגה עשירה שמתארת את תולדות המושבה והעיר.

בשנת 1891 נבנה מלון בצמוד ל'בית הרפואות', 'בית גורדון' שמו, ובו התגוררו בין השאר מורים שהגיעו כדי ללמד בבית הספר העברי שממול. בקומה התחתונה שכנו בין השאר ישראל פיינברג, אשתו פאני (לבית בלקינד וילדיהם, ביניהם אבשלום איש ניל"י), אליהו איתן ואשתו – הוריו של הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן, ז"ל, חברי השומר ו"ידוענים" אחרים. בעלי מלון לונדון, אהרן ורוזה, ייסדו גם את קו הדיליז'אנס לתל אביב. מבנה 'מלון לונדון' משמש כיום כחלק לא נפרד מן המוזיאון העירוני.

עוד לא אבדה תקוותנו

שרגא פייבל הייסמן בנה את הבית הראשון במושבה, שממוקם בכיכר המייסדים 8, ולמרות שבתכנון המקורי יועד המרתף שלו לאכסון תבואה וכמסתור לבהמות – מה שלא נלקח בחשבון הוא החום הים תיכוני שלא אפשר לבהמות לשרוד בתוכו. מהר מאד הוסב המרתף למקום לינה לפועלים ולעוברי אורח, ואחד מהם היה נפתלי הרץ אימבר. כאן, במרתף הלוהט של הייסמן, נהגו לראשונה בעולם מילות שני בתים לשיר "תקוותינו" שהפך לימים להמנון הלאומי שלנו.

אימבר הגיע למושבה כדי לנשום אוויר ים בתקווה להחלים ממחלת השחפת, ובשירו כתב "לשוב לארץ אבותינו, עיר בה חנה דוד". שני מורי המושבה, מטמן-כהן וישראל בלקינד, שינו שתי שורות ותיקנו אותן ל"להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים". המנגינה נתרמה על-ידי שמואל כהן ששמע בילדותו לחן של איכרי מולדובה והתאים אותו למילים של אימבר. מילות ההמנון הלאומי חקוקות כיום על מעקות המרפסת של בית שבנוי במקום שבו נמצא בשעתו ביתו של כהן.

כך מגיעים: ההמלצה שלי היא להתחיל את הביקור בשעת בוקר מוקדמת בבית הקברות הראשון של המושבה, בקצה רחוב צבי פרנק. אפשר לשוטט בין המצבות של ראשוני ההתיישבות, אנשי העלייה הראשונה, לקרוא ציטוטים מרגשים שחקוקים עליהן, ולאחר מכן להמשיך בסיור קצר לאורך רחוב אחד העם ולבקר במוזיאון העירוני.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ערש השפה העברית appeared first on TheCar.

בשבוע שעבר פרשנו כאן מספר הצעות טיול למי שטורחים ומתכננים מראש את טיולי סוף השבוע שלהם, אבל לנוכח תגובות שקיבלנו נראה שלא הצענו מספיק אפשרויות. לכן הרמנו את הכפפה, הפעם עבור מטיילים מעט יותר ספונטניים, ובחרנו מספר פינות חמד שבהן נחשף כל יופיו של הטבע בלילות שבהם הירח במלואו.

צפון: תצפית הר אדיר

תצפית חדשה על ישובי גבול הצפון ועל כפרי לבנון הוקמה על הר אדיר, ובליל ירח מלא מתעצם כל היופי. נוסעים על "כביש הצפון" (899) וממזרח לישוב מתת מטפסים בעליה תלולה אל ההר. הדרך מתאימה לכל סוגי הרכב ולכל אורכה יש נוף מהמם.

מן המצפור החדש יש תצפית נהדרת צפונה, אל תוך לבנון, ושם נראה שלל דל של אורות מן הכפרים השונים. כאשר מביטים דרומה, לתוך ישראל, נראים אלפי אורות שמנקדים את החושך.

הנוף שפרוש למטה פשוט מענג: ממרומי כ-1,000 המטרים של הר אדיר נראים כל ההרים מסביב כננסים שמצדיקים את שמו, ועליהם בנויים הישובים מתת ובירנית. תצפית מהממת גם לכיוון הר גורדים והר דובב. אל תשכחו גזיה וקפה – מובטח לכם שמול נוף כזה, בליל ירח, תקבלו "קפה נדיר על הר אדיר".

מרכז: תצפית על נחל רפאים

נחל רפאים, במקומות אחדים, נראה כמו פאזל שמישהו התייאש באמצע הניסיון להרכיב אותו. בשלוחת קובי, למשל, מתפתלת מסילת הרכבת המנדטורית הישנה – זו שנבנתה מחדש בנתיב שסללו במקור העות'מנים, בין שני חלקים שנראים כמו גושים קפואים. היא מתפתלת כמו נחש מסתורי, נחבאת בצללים, ונתיבה ממשיך עד לתחנת גן החיות התנ"כי.

כאשר מתיישבים על ספסל בודד שניצב מעל הנוף ב'מיצפור עמינדב' הנשימה ממש נעתקת לנוכח מראה יער האורנים שגולש בתלילות במורד ערוץ הנחל, עם עצים זקופים שנראים כאילו הם נאחזים במדרון. מתצפית זאת נגלית בליל ירח מלא תאורה רכה שמכסה בעדינות את ה"מצרף" של שלוחת קובי, פסי הרכבת כאילו נשלפים מתוך צילו הכבד של יער אפלולי וזומם, וברקע זוהרות כגחליליות נקודות אור שמרצדות מכיוון הישוב הערבי וואלג'ה.

כך מגיעים: נוסעים מכיוון בית חולים הדסה עין כרם ומטפסים בכביש 396 עד פניה אל הישוב אבן ספיר. ממשיכים כ-500 מטרים בדרך נוף יפה אל חניון "קק"ל – יער עמינדב" ושם פונים ימינה אל דרך כורכר שמסומנת בסימון אדום וזוהרת באור הירח (הדרך מתאימה לכל סוגי הרכב). כעבור כ-700 מטרים מגיעים אל חניון מקסיקו שממנו יש תצפית מרהיבה על הישוב אבן ספיר. בהמשך השביל מגיעים לכביש שאותו חוצים וממשיכים ישר עד לצומת שבילים שבו פונים שמאלה אל חניון הסלע. ממשיכים עד למדרגות אבן. מצפור עמינדב נמצא בהמשך, מימין, וממנו פוסעים על שביל אבן קצר עד לספסל המדובר.

דרום: תצפיות על ים המלח

אור הירח המלא שמשתקף מים המלח הוא אחד המראות הקסומים ביותר. על תמונה אחת מתכנסים שני ירחים: זה שתלוי מלמעלה וזה שמשתקף מן הים. נקודת תצפית מצוינת נמצאת בירידה מן העיר ערד בכביש 31, מעל מיצד זוהר. במורד הכביש יש תצפית נוספת על הבריכות של מה שפעם היה חלקו הדרומי של ים המלח.

אחת הדרכים היפות בצפון ים המלח היא דרך מפותלת במיוחד אשר מטפסת עד למצוקי דרגות. הכביש צר ומאד מפותל, וכמעט מכל נקודה אפשר להתבונן מזרחה לכיוון הים. כמעט בסוף הכביש, רגע לפני שמגיעים אל מצוקי דרגות, פונים שמאלה אל שביל עפר קטן שמוביל לכיוון מאגר מים גדול. בהמשך השביל ישנם שני מפלסים של מנחת מסוקים. מן המפלס העליון יש תצפית נהדרת מערבה, לכיוון המדבר ואל הנקיק האפלולי של הדרג'ה (נחל דרגות): אור הירח מתאמץ אך לא מצליח לחדור לעומק הקניון.

מן המפלס הנמוך, המזרחי, יש תצפית אדירה על כל חלקו הצפוני של ים המלח והרי אדום ומואב מנגד, והירח מקשט אותם בפס אור רך.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: ט"ו באב למתקדמים appeared first on TheCar.

בלילה של יום חמישי ה-11 באוגוסט 2022 חל ט"ו באב, הוא יום האהבה במסורת היהודית, ובשעה 19:29 יזרח ירח כמעט מלא ויאיר את הלילה עד לחמש בבוקר של יום שישי. למוחרת, בלילה של יום שישי (ערב שבת), הירח יזרח בשעה 20:10, יהיה מלא לגמרי, וישקע בשעה שש בבוקר של יום שבת. גם הלילה בין מוצאי שבת לבוקר יום ראשון יואר באור של ירח כמעט מלא, לאחר שהוא יזרח בשעה 20:47 וישקע ב-07:20 למוחרת.

במילים אחרות, לילות סוף השבוע של ט"ו באב – ככל שלא יהיו עננים שיעיבו על החגיגה, יהיו מוארים ואור הירח ידחק את שחור הלילה ומכל נקודת תצפית ברחבי הארץ ייראו נופים מהממים, ענוגים ורכים, עטופים בווילון אור ומעליו ירח גדול ועגול.

צל מסתורי יוטל לתוך ערוצי נחלים וקניונים עמוקים, ערבות ושטחים פתוחים יחזירו אור לבנבן-אפרפר, הים ייראה כאילו הוא מואר ומאיר בעצמו, ואפילו הנוף העירוני ייראה רומנטי ונעים.
למען האוהבים המסודרים, שמעדיפים לארגן דברים מראש, וגם לטובת המפוזרים, שעלולים להיזכר ברגע האחרון ששכחו את המועד, אספנו לכתבה זאת מספר מקומות אהובים עלינו במיוחד שאליהם אפשר להגיע בזוג, או בקבוצה, לפרוש מחצלת ושק פיקניק, לנגן או להשמיע מוזיקה נעימה וחרישית, וליהנות ממופע התאורה היפה ביותר בתבל.

ראש הנקרה – החניה בירידה לרכבל

מראש הנקרה נפרש הנוף הימי המהמם מגבול לבנון ונהריה ועד למפרץ חיפה. המראה משכר ומקושט בפס זוהר של אור הירח על הים, ושל ראשי הגלים שזוהרים בלבן. צוקי ראש הנקרה, הלבנים, זוהרים אף הם ובוהקים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 מנהריה צפונה עד למגרש החניה של ראש הנקרה.

טיפ רומנטי: כביש קטן יוצא מן החלק הדרומי של חניון אכזיב ונמתח דרומה ממש על קו המים. מכביש זה אפשר לראות את הים ולאורכו יש מספר נקודות נוחות לעצירה לפיקניק.

משגב עם – תצפית על חו"ל

ליד הישוב משגב עם יש מרפסת נוף מדהימה שנבנתה על-ידי קק"ל וחולשת על שטח דרום לבנון. מכאן אפשר להשקיף לכיוון הכפר 'אל עדיסה' וצפונה ממנו אל הכפר 'קלא'. הנוף הלבנוני פחות מואר מזה הישראלי וניכר בהרים גבוהים, ואילו אורו של ירח שתלוי מלמעלה מרכך את המראות ויוצר אווירה קיצית נעימה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 886, "כביש הצפון" מכיוון צומת מרגליות אל קיבוץ משגב עם.

טיפ רומנטי: לפני שער הקיבוץ בצד ימין יש עליה מתונה לכיוון מצפור נאה לזכר רס"ן בניה ריין שנפל במלחמת לבנון השנייה. משם יש תצפית מזרחה לכיוון עמק החולה, כפר גלעדי, הר צפייה ומטולה.

כפר חרוב – הטיילת הרומנטית

מ'כפר חרוב' לכיוון דרום, אל מבוא חמה ומעל מצוק האון נמתחת טיילת יפיפייה ולכל אורכה יש תצפית מרהיבה על הכנרת. אפשר לראות מכאן את אורות העיר טבריה שנראים כאילו הם גולשים אל מי הימה, את אורות הקיבוצים 'האון' ו'עין גב' ממש למרגלות הרכס. אפשר ללכת ולחזור לאורך הטיילת או לשבת באחת מפינות הישיבה ופשוט להתענג על הנוף המשכר.
היעד הרומנטי שלנו הוא 'מצפה לשלום' שנמצא בשמורת טבע מרשימה על שפת המצוק. מגיעים לשם במורד מדרגות ברזל, וברוב המקרים זה מקום נהדר להתבודד בו.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 98 ומטפסים איתו אל רמת הגולן. בהמשך, בצומת 'אפיק', ממשיכים דרומה עד הכניסה למצפה לשלום. לפני שמגיעים לחניה, מצד שמאל, מוליך שביל עד לחניון קטן שנמצא במרחק של צעדים ספורים מן הטיילת.

פוריה עילית – הירידה מפוריה לכנרת

בימים כתיקונם זה כביש נהיגה קצר אך מהנה בזכות פיתוליו, אבל לאור ירח הוא הופך לזירה שמתאימה לסרטים בז'אנרים שונים. חשוב לנהוג בזהירות וליהנות מן המראה שנגלה לפתע כאשר נחשפים אל הכנרת כשהיא מקושטת בשלל אורות מן הישובים שסביבה ומעליה. אורות העיר טבריה נראים בבירור וברקע נראים ישובי רמת הגולן בעוד שהירח מצייר פס זוהר על מי הכנרת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 768 מפוריה לכיוון אלומות ופונים מזרחה אל פוריה עילית. נוסעים לכיוון הישוב וחולפים על פני הכניסה, לאחר מכן פונים שמאלה אל כביש קטן לכיוון הכנרת.

טיפ רומנטי: באמצע הדרך אפשר לפנות לכיוון 'עין פוריה' – שהוא מעין קטן מוקף דקלים. שם אפשר לשבת בתוך נוף מרהיב ולחגוג את הטבע.

"המכשפה" בכפר יהושע

בכל לילה הופך עץ הפיקוס הענק בכפר יהושע למסתורי ומיוחד, והחוויה מתעצמת פי כמה בלילות ירח מלא. המושב כפר יהושע הוקם בעמק יזרעאל בשנת 1927, ובלב הכפר נטוע עץ פיקוס בנגאלי ענק שממנו משתלשל סבך של שורשי אוויר. ילדי הכפר מכנים אותו "המכשפה", ואפשר להבין מדוע, והם ואורחיהם נוהגים להסתופף בתוך סבך הצמחיה באפלולית שורשי העץ.

כך מגיעים: כשמגיעים מדרום מערב נוסעים על כביש 70 ומתמזגים לתוך הקטע החדש של כביש 6. לאחר שחולפים על פני הכניסה ליקנעם פונים ימינה לכביש 77 ומשם לכיוון הכפר. לאותה פניה ימינה מגיעים גם מי שנוסעים מדרום מזרח על כביש 66. מצפון מערב מגיע כביש 75 ומצפון מזרח כביש 77, והכי פשוט: כפר יהושע ב'וויז'.

מעלה החמישה – בין מחלף חמד לקריית ענבים

כביש מפותל מתחיל בכיכר לפני הכניסה לישוב 'אבו גוש' ומטפס לכיוון הישוב 'מעלה החמישה' דרך קריית ענבים. ככל שחולפים בפיתולים השונים הולך הנוף ונגלה, וכולל תצפית אל הישוב אבו גוש ואל כרמים ושדות חקלאיים. ברקע נראית בבירור הילת האור של ירושלים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 ויורדים במחלף חמד לכיוון אבו גוש. בכיכר פונים צפונה לבית נקופה וקריית ענבים.

טיפ רומנטי: בצומת מעלה החמישה אפשר לפנות שמאלה ולרדת לכיוון אבו גוש. מצד שמאל ישנה תצפית על כל הסביבה ובה נטוע עץ אורן נטוי. המראה לאור הירח פשוט מהפנט.

כביש אלון – צומת מעלה אדומים 458 עד מעלה מכמש

לאוהבי המדבר יש לנו מסלול מומלץ שבו אור הירח מלטף את ראשי הגבעות הצחיחות של מדבר יהודה. אנחנו נוהגים על כביש מפותל וצר וכמעט בכל עיקול נחשפים בפנינו פלאות ומראות חדשים: אורות של ישובים, קטעי נוף וצורות סלע או צבעי מדבר שונים.

כך מגיעים: נוסעים מזרחה מירושלים על כביש מספר 1 לכיוון ים המלח, ולאחר שחולפים את היציאה למעלה אדומים פונים צפונה אל 458 שמוכר גם כדרך אלון.

טיפ רומנטי: מול הישוב אלון ישנה פינת ישיבה קסומה שנקראת 'מצפה אורית' לזכר תושבת אלון שנפטרה ממחלה. מכאן יש תצפית נהדרת לכיוון ירושלים, ובליל ירח נראים אורות העיר לנוכח שממת המדבר בחגיגת אורות וצללים.

תצפית לערבה

המדבר יוצר את האווירה המושלמת ללילות ירח מלא, שבהם נשכחים החום והקושי, וגבעות המדבר החשופות והקשוחות נראות רכות ומזמינות. אנחנו נוסעים לאורך הכביש שיורד מן הישוב נאות סמדר לכיוון כביש הערבה דרך הר עיט, צוקי שיירות ורמת גרופית. בנקודה מסוימת נחשפים לנוף עוצר הנשימה של הערבה כשהוא מנוקד, הרחק באופק, בנקודות אור זערוריות.

כך מגיעים: נוסעים מזרחה מצומת על כביש 40 עד לצומת קטורה. קטע הדרך האחרון מרשים במיוחד, והכי מרתק להימצא שם לקראת זריחה.

טיפ רומנטי: מצאו חניה בטוחה ומרוחקת מן הכביש לצד אחד העיקולים שמהם יש תצפית נוחה לכיוון הערבה. קחו מחצלת או כסאות וטפסו לנקודה גבוהה, והמתינו לזריחה.

כביש 12 – נגיעה באילת

בין אם בחרתם להתארח באילת בלי אף תוכנית רומנטית, ובין אם תחליטו להגיע לסביבה באופן יזום – נסיעה מרתקת ומומלצת היא על הדרך שבין אילת למחסום נטפים ובחזרה, שאותה אפשר לעשות גם אם מגיעים מכיוון כביש 12 בדרך לאילת. המראות מרהיבים, ובמיוחד ברגש שבו נגלים בבת אחת מראות מפרץ אילת, אורות העיר, וברקע שלה האורות המרוחקים יותר של העיר עקבה שבירדן.

כך מגיעים: יוצאים מאילת לכיוון מחסום נטפים ומסתובבים שם בחזרה לכיוון העיר, או שמגיעים מכיוון צומת שיזפון, דרך בקעת סיירים, לאורך כביש 12.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פינות החמד של ט"ו באב appeared first on TheCar.

שעת בוקר מוקדמת בצומת 'בית רימון'. ערפל נח על בקעת טורען, אדיש לניסיונות מן השנים האחרונות להסב את שמה, ואת שם הרכס שנמתח מעליה ממזרח למערב, לשם "תירען".

אד לבן ורך גולש מן ההר הגבוה שמשתפל במערב אל תוך עמק בית נטופה ובקעת טורען, ומקשט את הענק שנראה כמו אי כלוא בין שני עמקים. נחל יפתחאל חורץ לעצמו מסלול מפותל לאורך בקעת טורען בתוך שהוא מצייר קו תחתון לרכס, וזולג גם הוא אל בקעת בית נטופה. על קו הרקיע, ברום ההר, נטוע הקיבוץ בית רימון.

זאת שעת בוקר עמוסה. מאות כלי רכב גולשים אל הצומת מנצרת, כפר כנא ומשהד בדרכם צפונה או דרומה, ומולם סואנת תנועה שעושה את דרכה לכיוון העיר נצרת. הצומת בנוי לא הרחק מכפר כנא העתיק, אשר לפי המסורת הנוצרית שימש כרקע לנס הראשון שחולל ישו עוד בעודו נער. הברית החדשה מתארת שישו הגיע עם אימו לחגיגת חתונה של משפחת יהודית ענייה בכפר, שבה, במקום יין, הוגשו לאורחים כדי מים גדולים. ישו הפך את המים ליין והעצים את שמחת החוגגים.

אלפיים שנים לאחר מכן אנחנו יכולים לבקר בכנסיות כפר כנא אשר מנציחות את סיפור הנס ומהוות מוקד משיכה חשוב לצליינים. כפר כנא, ובקעת טורען בכלל, ידועים בזכות פירות הרימון שגודלו וגדלים באזור ושמעם יצא למרחקים, וזה גם מה שמקנה לבקעה את שמה העברי: בקעת בית רימון.

אדי הערפל מתפוגגים והר טורען זוהר כלפי המתבוננים בו עם מראה שכבות סלע שנדחסו ונראות כמו נחשי אבן שמתפתלים על המדרונות. נוף מרכז הגליל התחתון מתאפיין ברכסים גבוהים – מעין גושים מורמים מסביבתם ותחומים בהעתקים שסביבם בקעות. לרכסים מדרונות תלולים, והר טורען, ששיא גובהו כמעט 550 מטרים מעל פני הים, מתנשא לגובה של כ-350 מטרים מעל סביבתו הקרובה ולאורך כעשה קילומטרים.
הרכס מעוטר בחורש ים תיכוני צפוף של אלון מצוי, אשחר ארצישראלי ולוטם שעיר, ועל המדרונות הנמוכים צומחים עצי חרוב מצוי. בתקופת המנדט הבריטי הוכרז האזור כשמורת טבע כדי להציל את שרידי היערות שהלכו ונכרתו בידי תושבי הסביבה והרועים, אבל היער הלך ונכרת. לימים נטעה במקומו הקרן הקיימת לישראל יערות של עצי אורן.

מסלול הטיול שלנו מתחיל בשדות הירקות, ה'בלאדי', שמגודלים למרגלות הר טורען ולאורך הכביש שעוקב אחר גידולי הבעל ואז מתחיל לטפס אל מרומי הרכס. כעבר כדקה אחת של נסיעה מצמת בית רימון, על הכביש הקטן והצר שמטפס צפונה לכיוון הישוב בית רימון, יש שדה רחב בלב הבקעה. בשדה גדלים כעת גידולי בעל, ובפאתיו בנויה 'זולה' קטנה ממספר עצים שעליהם הונחה יריעה ובתוכה פוזרו מספר כיסאות.
אם בעל החלקה נמצא במקום אפשר לרכוש ממנו ירקות נפלאים, הישר מן השדה. המבוגרים מבינינו זוכרים את הטעם הנפלא של "ירקות של פעם", וכהרגלם של מבוגרים לא מפסיקים להזכיר את זה. עגבניה עסיסית, אבטיח עם גרעינים, חסה מקומטת וגסה, משמישים חמצמצים וכן הלאה.

בשדות הבקעה גדלים ירקות ופירות נהדרים שעושים את דרכם אל שווקי הסביבה ואל המסעדות של נצרת וכפר כנא. שם מוגש "סלט ערבי" אותנטי של ירקות טריים, ובדרך לשם אנחנו חולפים לצד המצוק האדיר ועל פני אלפי דונמים של שדות חקלאיים מאופק לאופק. כאן אין ניסים מדעים וכל צמח צומח בעונת השנה הטבעית שלו. עגבניות, מלונים, מלפפונים, אבטיחים, פלפלים, צמחי תבלין – כולם מניבים פרי לפי הסדר הטבעי.
חקלאי מקומי העניק לי עגבנייה "אמיתית", ישירות מן השיח, ולפתע נזכרתי איך הפרי הזה נראה: אדומה, מחורצת עם קווי אופי, כזאת שלא דומה לפירות המהונדסים והמיופייפים שברשתות השיווק. את מה שחסר ביופי מעניקה העגבנייה הזאת בטעם עשיר שמדגדג את החך.

הפלאח סיפר לי שחקלאי האזור מפיקים זרעים מן הפירות והירקות, ומעבירים אותם אל חקלאים אחרים ששומרים אותם למשך מספר שנים. בכל עונה נזרעים זרעים שנשמרו אצל חקלאי אחר והם שבים אל החלקות שבהן גדלו. כך – לדבריו – מתקיים סבב אמון בין הפלאחים. לדבריו, הצמחים שגדלים כיום הם צאצאי צמחים בני מאות שנים, ובין אם הסיפור הזה מהימן או שמא נועד לשרת אתוס כזה או אחר – בכל מקרה יש בו ערך מרגש.
החלקה שלמרגלות הרכס תחומה בכרם גדול של עצי זית ובמקשת אבטיחים שעליה גדלים כעת אחרוני פירות הקיץ, וגם אלה עשירים בטעמים שכבר לא זכורים לרוב עכברי העיר.

מסלול הטיול שלנו ממשיך וחוצה את המחלף החדש בצומת בית רימון אל תוך כפר כנא, לסיור קצר במרכז העתיק של הכפר. במסעדות השונות מגישים מן הירקות שזה עתה חלפנו ליד מקומות הגידול שלהם, ומכיוון שגם הכפר הזה, כמו כל כמעט מקום בארץ בימינו, סובל מעומסי תנועה – יש די זמן כדי להתבונן סביב על הבתים והחנויות שבנויים לצד הכביש הראשי.

כנסיות, תיירים שמצלמים את עצמם ואת האתרים העתיקים, שורת אוטובוסים אינסופית, ואז מגיעים אל האטרקציה של היום: השוק העתיק של כפר כנא, ומבנה טחנת הקמח שבנו כאן הטמפלרים לפני כ-120 שנים. דלתות הענק של הטחנה נועדו לאפשר לפלאחים להיכנס פנימה עם גמלים כדי לפרוק את שקי החיטה ולהעמיס את שקי הקמח, אבל כעת בנויה במקום חנות שבה נמכרים תבלינים נפלאים.

מכפר כנא ממשיכים על הכביש שמטפס אל העיר נצרת, וזה הזמן להקליד ב'וויז' את היעד הבא: 'כנסיית הבשורה'. בדרך לשם עוצרים בשוק נצרת, ובו אפשר לקנות את הירקות שנקטפו בשדות האזור ולהיפגש עם הסוחרים השונים. טוחן הקפה, סוחר הירקות, ומוכר הממתקים בחנות 'אלמוכתר' הוותיקה שמציעה כנאפה נוטפת מי סוכר עם כוס קפה חזק. ממשיכים בהליכה בסמטאות, בין הרוכלים, ולא שוכחים לעצור לכוס קפה מר וטעים.

אם זמננו בידינו, ומתאים לנו לנסוע לטיול בנופים המהממים של מרכז הגליל התחתון, אפשר להמשיך מנצרת אל דרך נוף טורען (או תורען, או תירען, כל אחד לפי טעמיו) – שהיא בין דרכי הנוף היפות ביותר בישראל.

כך מגיעים: מצומת בית רימון נוסעים על הכביש שעולה לכיוון הישוב בית רימון, אבל לא ממשיכים את כל הדרך אלא עוצרים בשדות שלצד הכביש. לאחר מכן ממשיכים דרך מחלף בית רימון אל כפר כנא, ומשם מטפס הכביש בתוך נוף נהדר עד לעיר נצרת. לא קל למצוא חניה בעיר, אבל צריך לכוון את ה'וויז' אל כנסיית הבשורה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל בקעת טורען כפר כנא ונצרת appeared first on TheCar.

בארץ ישראל טופחו כרמים ויוצר יין עוד בימי קדם, אבל בשני העשורים האחרונים "עלינו על המפה" העולמית של אוהבי היין בזכות תעשייה מקומית שלא מביישת מעצמות יין כמו צרפת, ארה"ב, איטליה, ספרד, דרום אפריקה ואוסטרליה.

בימים אלה של שיא הקיץ יש הרבה היגיון בטיול אל מקומות צוננים ומזמיני אורחים, ובין עשרות היקבים שפורחים כיום ברחבי הארץ יש לא מעט שנבנו לפי קונספט שמקובל בימינו בעולם לפיו היקב הוא רק תירוץ למרכז מבקרים מפואר ומזמין אורחים.

כאשר מגיעים אל אחד היקבים הישראלים בערב קיץ חמים ממש קשה לעזוב, אבל צריך לקחת בחשבון שני דברים. ראשית – "אם שותים לא נוהגים" לכן חשוב להצטייד בנהג תורן מבעוד מועד. שנית – רוב היקבים כשרים ולכן סגורים בשבתות וחגי ישראל. טיול סוף השבוע שלנו מורחב, לכן, לשעות הפתיחה במלך השבוע כולו, ואני מזמין אתכם לטיול שמשלב כרמים, יקבים ואהבה עזה ליין: הצינה הנעימה במרתפי החביות, נופים מרהיבים, ייננים מוכשרים וטעימות צוננות.

עמק קדש – רמות נפתלי

ליד בריכת המים של רמות נפתלי יש נקודת תצפית מרהיבה על בקעת קדש שקיבלה את שמה מתל קדש שגובל בה. הבקעה, שאורכה כ-4 קילומטרים ורחבה 2 קילומטרים, נמצאת על רכס בהרי רמים שבגליל העליון וחלקה נושק לגבול עם לבנון. חקלאי הסביבה נשבעים שהבקעה הזאת פורה מאד ומתאימה מאד לגידול גפנים.

בקעת קדש משובצת באינספור חלקות כרמים עם גפנים ותיקות וחדשות, ומאותה נקודת תצפית ליד הבריכה של מושב רמות נפתלי רואים בקעה שקועה בין הרים ומכוסה כרמים מלוא העין. גם בימים חמים די צונן באזור הזה, ולפי ממצאים ארכיאולוגיים לא מדובר בתופעה חדשה: תנאי האקלים וטיב האדמה ("טרואר" – Terroir) משכו לכאן חקלאים ומגדלי ענבים עוד בימי קדם.

הכרם של יצחק כהן יושב ב"אדמה הטובה", טרה רוסה של עמק קדש. יצחק בנה בחצר האחורית שלו מבנה ליקב ומרכז מקסים למבקרים, והוא מבקבק מידי שנה כ-50,000 בקבוקים. עבור כהן הייתה הקמת היקב הגשמת חלום של חובב יין ואוטודידקט, והחזון שלו הוא לרכז סביבו, ברמות נפתלי, מספר יקבים שכולם ייהנו מן הציוד שלו. כהן מגדל גפנים מסוג קברנה סובניין, מרלו, שיראז, מלבק, פטיט ורדו, ברברה וקברנה פרנק. יש לתאם איתו סיור וטעימות במקום בטלפון מספר 04-6940371.

יקב נעמן, רמות נפתלי

הנוף שנגלה מפתח היקב של משפחת נעמן משכר עוד לפני טעימת היין: עמק החולה נפרס במלוא יופיו ומרחוק מתרוממים הרי הגולן כאשר סבא חרמון משקיף עליהם ועלינו מלמעלה. רמי נעמן, ורעייתו הצרפתיה בטינה, עזבו את רמת השרון ועברו אל בית אבן גלילי שצופה אל הר יחמור ואל שמורת טבע שצמודים לחלקת הכרם שלהם.

הנעמנים מארגנים סיור שכולל בניה עם אבן גלילית, אמנות, ביקור בכרם שבו אפשר לחוש את הטרואר הייחודי שלמרגלות הר יחמור, וטעימות יין ביקב המקורר. זני הגפנים שגדלות בכרם הם קברנה, בורדו ופטיט בורדו. לתיאום: יקב נעמן, 04-6944463.

כך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש 90 ופונים מערבה בצומת כ"ח אל כביש 899 וממנו דרומה אל כביש 866 לכיוון רמות נפתלי. לחילופין אפשר להגיע גם מכביש 4, מכיוון נהריה, מערבה על כביש 89 לכיוון מעלות וסאסא, ומשם צפונה וצפון-מערבה אל כביש 899.

אבל עבור מי שמגיע ממערב, וזמנו בידיו, הדרך המהנה ביותר להגיע אל רמות נפתלי היא על "כביש הצפון" (899) שעליו אפשר לעלות מכביש 4 מעט דרומית לראש הנקרה, או להתחיל על כביש 89 ולעלות ממנו צפונה ליד הישוב כברי.

כרמי השומרון

במרחק כחצי שעת נסיעה מגוש דן (ביום נטול פקקים) נטועים יקבי אזור שומרון בתוך נוף קדומים, על הרים שנישאים לגובה של 850 מטרים. תנאי האקלים די קיצוניים: חום מתיש ביום וקור צונן ורטוב בלילה, וגם זה – כך אומרים המומחים – יוצר יחד עם אדמת שומרון טרואר ייחודי. מה שבטוח זה שהנוף מרהיב, וכדי לקבוע את זה לא נדרשת מומחיות מיוחדת.

יקב טורה – רחלים

יקב טורה נמצא בישוב רחלים, לא רחוק מן העיר אריאל. טיפוח הכרמים, שחלקם נטועים על הר ברכה, מופקד בידי ארז ורעייתו, והוא מגדל ענבים גם עבור ייננים אחרים. הכרם אורגני ומטופח, וגדלים בו גפני קברה ומרלו.
כך מגיעים: נוסעים מזרחה על כביש 5 עד לצומת תפוח וממשיכים לכביש 60 ומממנו שמאלה לישוב רחלים. יקב טורה, רחלים 052-3705105,

יקב גבעות – גבעת הראל

בגובה של כמעט 800 מטרים מעל פני הים, בלב השומרון, נטוע הישוב הקטן 'גבעת הראל'. שיבי דרורי, יינן, מייצר ביקב שלו יין מענבים שמבשילים על גבעת הראל שנישאת מתוך גדותיו התלולות של נחל שילה, כמו גם מכרם הר ברכה הסמוך. מבנה היקב משקיף על נוף הקדומים של תל שילה ושל הישוב שילה.

כך מגיעים: ממשיכים מרחלים דרומה על כביש 60 ופונים ימינה בצומת שילה אל גבעת הראל. תאום ביקור וסיור: שיבי, 050-8753515.

יקב שילה – שילה

יקב שילה הוא הגדול בין יקבי האזור ובו מבוקבקים מידח שנה כ-70,000 בקבוקים. היקב ממוקם בשולי הישוב שילה, לא רחוק מהתל העתיק 'שילה', בקצה עמק פורה בדרום השומרון. שילה המקראית נמצאה על דרך שהוליכה מבאר שבע עד לגלבוע, וכאן, לפי התורה, יהושע הקים את המשכן שנדד עם עם ישראל. בשילה קיימים שרידי מבנה של כנסיה ביזנטית שנבנתה במאה החמישית לספירה, ונותרה ממנה רצפת פסיפס מעוטרת. יקב שילה ממוקם באזור התעשייה הסמוך ונערכים בו מפגשי טעימות ושיחות עם היינן עמיחי לוריא.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 60 לכיוון שילה. היקב נמצא בכניסה לישוב, מצד ימין. יקב שילה 02-9400736.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל דרכי יין בישראל appeared first on TheCar.

חודש יולי בעיצומו, השמש קופחת, הים התיכון סוער לפרקים, ונחילי מדוזות מבאסים את המים הכחולים לכל מי שחפץ לטבול בהם. אלה אמנם סיבות טובות שלא לרחוץ בים, אבל הן לא ימנעו מאיתנו לטבול רגל או שתיים ובעיקר ליהנות מטיול נעים ולשאוף אוויר נעים ומלוח.

ארכיאולוגים מעריכים שלאורך חופי הים התיכון שתוחמים את מדינת ישראל, בטווח של מאות מטרים בודדים ממערב לרצועת החול, נעוצים שרידי אלפי (!) כלי שיט עתיקים, בממוצע של 2-3 מטרים זה מזה. מספר כה גדול של כלי שיט מתאר גם את ערמומיות זרמי הים, במיוחד משעות אחר הצהריים ובערב, אבל בעיקר את פעילות הסחר הימי והדייג הענפה שהתקיימה לאורך החוף במשך אלפי שנים.

לאורך חופי הים התיכון, מראש הנקרה שבצפון ועד לגבול רצועת עזה, נטועים גם שרידי של מצודות ענקיות, נמלים עתיקים וערים מבוצרות, ואינספור סיפורים היסטוריים – חלקם ידועים ואחרים עדיין נעלמים – של תרבויות שחלקן נעלמו מבלי להותיר סימן ואחרות השפיעו ומשפיעות על העולם עד ימינו.

על אף שרצועת החוף בישראל משתרעת על-פני מאות קילומטרים – רוב רובה המכריע תפוס באופן שלא מאפשר גישה למטייל הפרטי, וכדי להגיע אל נקודות חמד ייחודיות נדרשת הליכה, לעיתים ארוכה. לכתבה זאת קיבצנו מספר מסלולי הליכה על חוף הים, וכמעט מיותר להזכיר שמומלץ לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או לעת ערב כדי להימנע מן השמש הקופחת.

מראש הנקרה לאכזיב

אחד החופים המפורצים היפים ביותר בצפון הארץ. מצוק סלעי מהווה תפאורה ורקע לטיול הרפתקני, עם נישות קסומות ונגיעה בגלים שמסתערים על החוף. אורך המסלול כחמישה קילומטרים שאותם אפשר לצעוד רגלית על מצוק סמוך למים, או לנסוע עם רכב על דרך נוף שהוכשרה על-ידי הקרן הקיימת.

דרך הנוף מתפתלת לאורך החוף עד למצוקים הלבנים של ראש הנקרה, וההמלצה שלנו היא לבחור בהליכה רגלית על הסלעים, מעל קו המים. כאשר הים סוער מתרסקים גלים כבדים על המצוק ומעלים רסס מלוח. כאשר הים רגוע מתגלים בין הסלעים מפרצונים זעירים עם חלקות חוף קטנות שמלוטפות על-ידי גלים רכים של ים צלול. במשך מאות שנים כאן היה אחד מבתיהם של הפיניקים, עם מסתורי מבחינת הידיעות הממוסמכות שלנו לגביהם, והם הפליגו ממפרץ אכזיב אל נתיבי הסחר של אגן הים התיכון. גם הם הכירו היטב את חוף בצת החולי ואת מפרצי אכזיב, ומן הסתם גם בתקופתם הסתתרו סרטנים קטנים ובעלי חיים ימיים בבריכות הקטנות שבהן נקוו מי ים.

דרך הנוף מגיעה כאמור עד למרגלות המצוק הלבן שבקצה רכס סולם צור, ושם ניצבים דייגים ומשליכים את חכותיהם מן הסלעים הלבנים אלי ים. המים צלולים, ומסביב נשמע רחש נעים של זרמי מים שמשתעשעים בצדפים. כאן נמצאים גם שרידי מסילת הברזל המנדטורית שהוליכה מלבנון בצפון ועד לקנטרה שעל גבול סיני בדרום. ההמלצה שלנו: לתזמן ביקור ליד המצוק הלבן בשעת שקיעה. המראה מופלא כאשר מצוק הגיר הלבן נצבע בצבעי שקיעה אדמדמים ומרהיבים והים נראה זהוב.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 צפונה מנהריה ופונים אל חניון שמורת אכזיב, משם מושכים לחלק הצפוני של מגרש החניה אל היציאה לדרך הנוף. הדרך מגיעה עד למצוק הלבן, למרגלות "רגל הפיל".

מחיפה אל עתלית ונווה ים

לחובבי הליכה כדאי לצעוד את קטע הדרך הזה מן החוף הדרומי של חיפה לכיוון דרום, על חול ים רך ורצועת חוף רחבה שעליה מתרפקים גלי הים. הדרך מוליכה עד לנקודה צפונית למצודת עתלית, על חוף פראי ופתוח. לקראת סוף המסלול נראה אחד המראות היפים: מבצר עתלית מתנשא במלוא הדרו מעל שן סלע בולטת, וגלי הים מסתערים עליו. המצודה היא בסיס השייטת והכניסה אליה אסורה, אבל כאשר מגיעים לנקודה מעט צפונית אליה אפשר להגיע אל מתחת למחנה המעפילים עתלית.

אפשר גם להמשיך דרומה, מעבר למצודה, אל מפרץ נהדר באחד החופים היפים, ואל אי קטן שאליו מגיעים באמצעות גשרון. זה חוף נווה ים שבו, על הסלעים, יש בריכות קטנות שבהן שוחים דגים זעירים עד לבוא הגאות. בימים שבהם הים סוער אפשר לחזות במראה דמוי 'גייזר': גלי ים חודרים מתחת לסלע, נדחקים לפתח צר ומרימים זרם מים כלפי מעלה.
מכאן אפשר להמשיך עוד דרומה אל שפך נחל תנינים ואל שמורת דור הבונים.

נקודת חן שכדאי לגלות בדרך היא 'מוזיאון המעפילים' שבו מוצגת כעת תצוגה חדשה. אפשר להצטרף אל סיור לימודי אודות תולדות ההעפלה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף (כביש 2) אל החוף הדרומי של חיפה או מקצרים ישירות אל מחלף עתלית, ממנו ממשיכים מערבה וחוצים את רכס הכורכר ואת מסילת הרכבת. ממשיכים מערבה עד לחוף.

מגבעת אולגה ושמורת ים גדור אל בית ינאי

אנחנו מכוונים אל חלקת חוף פראית שצמודה למצוק הכורכר, ואל אחת הנקודות הגבוהות שעליו – שם נטוע 'תל גדור' שנישא לגובה של כמעט 50 מטרים מעל החוף. מכאן יש תצפית נפלאה על האזור ואל הים, ואל מפרץ קסום למרגלות התל. על המצוק נמתח שביל שמתאים לרכבי שטח ולמטיילים, אבל נעים יותר לצעוד למטה על החוף, בין גושי כורכר כבדים שנשרו מן המצוק וכעת הם מתכלים על-ידי גלי הים. המסלול מגיע עד לגדר של בית הספר הימי 'מבואות ים', ושם יש לבצע מעקף עם הכביש ועד לגדר הדרומית. ממשיכים מערבה אל חוף סלעי וקסום שם אפשר לצעוד על אלפי צדפים, להקשיב לרחש הגלים ולראות את הים נוגס במצוק הכורכר.

כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף ויורדים מערבה במחלף אולגה, משם ממשיכים עד הים. יורדים בחניון חוף אולגה והולכים דרומה.

מיפו ובת ים אל ראשון לציון

חוף הים בקטע הזה רחב ונקי מסלעים ומכשולים, והגלים מסתערים על החוף ונפרסים כמניפה רחבה. אפשר לצעוד יחפים ולטבול רגלים במי הים הנעימים.
כך מגיעים: מוצאים חניה ברחוב יהודה הימית ביפו או בחניון הגדול על חוף הים מדרום לנמל יפו, ויורדים מערבה עד לחוף, שם פונים דרומה.

מניצנים לאשקלון

קטע החוף באורך כחמישה קילומטרים מדרום לניצנים משמש במהלך השבוע כשטח אימונים של צה"ל והוא פתוח למטיילים ומבקרים רק בסופי השבוע ובמועדי ישראל. מתחילים את הטיול על חולות הזהב של ניצנים ומשם ממשיכים לשטח פתוח וממנו אל חוף פראי שאליו סוחפים גלי הים נדוניה כבדה של גזעי עצים, בקבוקים, צדפים ושלל נוסף שהים פולט. מכאן הולכים על חול רך ונעים עד לשכונת ברנע באשקלון. ממזרח לקו המים, על החולות, אפשר להבחין בבעלי חיים כמו צבאים, שועלים, חוגלות ועוד, כמו גם בעצי שיקמה גדולים.

מה שמיוחד במסלול הזה הוא האפשרות להתבודד מכיוון שמעטים בלבד מכירים אותו ומגיעים לכאן. אפשר גם להגיע מצפון: עד לניצנים נמתחת רצועת חוף יפה ממצודת אשדוד ים שבדרום אשדוד ועד לשמורת חולות ניצנים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 בין אשדוד לאשקלון ופונים מערבה אל חניון חוף ניצנים. אפשר גם לבחור ללכת בכיוון ההפוך, כלומר להשאיר את הרכב באשקלון ולצעוד לכיוון ניצנים או עד אשדוד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל חוף ים ביום קיץ appeared first on TheCar.

באחד האמשים טלפן אלי חבר והתלונן על כך שהבן שלו קרא כתבה שלי אודות אתר סמוך לחוף הים שבו אפשר להקים אוהל ולהעביר לילה בכיף. מסתבר שהבן ביקש מאביו לנפוש יחד באותו מקום אבל האב, החבר שלי, חובב נוחות ידוע. בשיחה הוא הפציר בי לדבר על ליבו של בנו ולשכנע אותו להמיר את הבילוי המשותף ללינה במלון אמיתי, בנוי כהלכה, מקום שבו יש מיטות ומזרונים יאים למפונקים שכמותו.
מיד התקשרתי אל הבן ושכנעתי אותו שלא לוותר לאבא הפדלאה שלו, וכך יצאו שניים – אחד ממורמר והשני מאושר – לנטות את האוהל שלהם מול הגלים.

כעבור ימים ספורים התקשר אלי שוב אותו חבר, עדיין חבר יש לומר, ובמקום לנזוף בי הוא הודה לי על החוויה. "זכיתי להכיר את הילד שלי" הוא סיפר. "ישבנו עד לשעות הקטנות בפתח האוהל ושוחחנו, נהנינו ממראה הים, בבוקר השכמנו לטיול רגלי, ובשורה תחתונה נהניתי כפי שלא נהניתי שנים רבות".
לינה בשטח תמיד ליוותה אותנו בארץ, אבל בשנים האחרונות, אולי דווקא בגלל שרבים מן המטיילים שבעים ממלונות הומים, מנותקים ויקרים, היא חוזרת ובגדול. בכלל – את עוצמת החוויות שאפשר לחוות בטיולים ובשטח אי אפשר להשיג בבילוי מול מסך הטלוויזיה או המחשב, וגם לא באף מקום ממוזג אחר. בימים אלה, רגע לפני החופש הגדול וכאשר יוקר המחיה תוקף אותנו מכל עבר – בחרנו לרכז כאן מספר רעיונות לבילויים משפחתיים בחודשי הקיץ.

חניוני לינה חינמיים

ברחבי הארץ פזורים לא מעט אתרים שהוכשרו והוכרו על ידי רשות הטבע והגנים לטובת לינת לילה בשטח, והם מתאימים לקבוצות ולבודדים. בחניוני לילה כאלה אין מים זורמים או שירותים, אך יש בהם מקום מסודר, ולרוב גם מסומן, ללינת ללינה. חניוני הלילה מסומנים על מפות סימון שבילים ולרוב ממוקמים בסמוך לאתרי טיולים, והלינה בהם לא כרוכה בתשלום.

היתרונות הם שהחניונים ממוקמים בלב הטבע, ושהלינה בחינם. החסרונות, כאמור, הם שאין מים זורמים או שירותים, ושיש להצטייד מראש בכל הציוד הנחוץ לשהייה וארוחות.

חניוני לילה ללא תשלום רשות הטבע והגנים.

חניוני לילה בתשלום

במקומות רבים ישנם חניוני לילה בתשלום, ולרוב אלה ממוקמים בסמוך לאתרי תיירות. בחניונים כאלה יש שטחים מוגדרים להקמת אוהלים, שירותים ומקלחות ציבוריים, ולרוב יש גם מטבח שבו מטיילים יכולים לבשל ומקומות מוגדרים להדלקת מדורות או להצבת "מנגל".

בחניונים שונים מתקיימות פעילויות מודרכות במהלך היום ובלילות, והיתרון הוא שמדובר באתרים מוסדרים ובכל זאת פחות יקרים באופן משמעותי מכל בית מלון או אפילו "צימר". החיסרון: רוב המקומות "מפוצצים" בנופשים בעונת הקיץ.

חניוני לילה בתשלום רשות הטבע והגנים.

החלפת דירות

פתרון זול ומוכר בעולם לצרכי נופש הוא "החלפת בתים". משפחות ממקומות שונים בארץ עוברות להתגורר למשך מספר ימים זו בביתה של זו. אפשר ורצוי לבצע את ההחלפה עם חברים, בני משפחה או מכרים של חברים.
בדרך זאת אפשר "לשנות אווירה" בעלויות אפסיות וכל הצדדים נהנים והופכים ל"תיירים בארצם". אתר לדוגמא שמתמחה בהחלפת דירות (יש גם נוספים): swapshome. קבוצת פייסבוק באותו נושא: החלפת דירות בארץ.
היתרון: עלות אפסית. החיסרון: רוב מחליפי הדירות הם אנשים טובים אבל קיים אחוז קטן של בעייתיים, לכן מאד רצוי להכיר את המשפחה שאיתה מחליפים.

משפחה מארחת

דרך אלטרנטיבית לחילופי דירות ואווירה היא "משפחה מארחת משפחה", וזה מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים באותה סביבת גיל שאוהבים להיות יחד.
בשבוע הראשון משפחה אחת מתארחת אצל האחרת ובשבוע לאחר מכן (או בכל תקופת זמן אחרת) מתחלפים. המשפחה המאחרת מפיקה את כל "תוכנית הבידור": פעילויות משותפות, טיולי נסיעה, סיורים עירוניים, סרטים, הצגות, מסעדות וכיוצ"ב.
היתרון: כיף גדול לילדים ולחיזוק הקשרים בין חברים. חיסרון: הקשרים עלולים גם להיפגע.

טיולי נושא

מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים גדולים יחסית ובעלי יוזמה, כאלה שאפשר לשתף אותם בהפקת בילוי משפחתי. למשל, בוחרים ספר אהוב עם עלילה שהתרחשה/מתרחשת בישראל, ומתחקים אחריה.
מתחילים עם בחירה משותפת של ספר ויוצאים אל מקומות שמככבים בעלילה שלו. רעיונות מן המוכן לוקטו על-ידי עידית שכטר-פייל בספרה 'טיולים בעקבות סופרים' (הוצאת ידיעות אחרונות) ובו מוזכרים סופרים, ספרים, קיצורי עלילות ומסלולי טיולים בעקבות הספרים.
דוגמא נוספת: טיולים בעקבות עצים עתיקים, יחד עם ספרו של יעקב שקוליניק '101 עצים עתיקים' (צילום: חנן יששכר. הוצאת עם עובד). ועוד דוגמא: טיולים בעקבות מים, ספרו של צביקה צוק שעוסק בהיסטוריה של פיתוח מקורות מים בארץ ישראל ('מים בקצה המנהרה, טיול במפעלי מים קדומים' – צביקה צוק הוצאת יד בן צבי).

טיול עם סבא וסבתא

דוגמא פרטית משוכללת ל"טיול נושא", שגם מחזקת קשרים משפחתיים היא מסע בעקבות סבא וסבתא. מבקשים מן ההורים (שלכם) לספר לנכדים על ילדותם ומקום לידתם, ולנסוע יחד לטיול במקומות המוכרים והחדשים באותו אזור. אם סבא וסבתא לא נולדו בארץ אפשר לבקר במקום הראשון שאליו הגיעו. מומלץ לצלם את הסיור המשותף ובעיקר את ההורים שמספרים לנכדים סיפורי ילדות.
היתרון: טיולי נושא משלבים קטעי קריאה והפקת האירוע. חיסרון: צריך להלהיב את הילדים ולזכות לשיתוף פעולה.

טיול חושך

טיולים ליליים בליל ירח מלא או חלקי מספקים חוויה מסעירה ושונה מאד מטיולים רגילים. יש לבחור שבילים מוכרים ומסומנים ולהצטייד בפנס טוב או בעששיות, ורצוי ללכת במסלול מעגלי. אם בוחרים באחד היערות או אחת החורשות אפשר ליהנות מקולותיהם של יצורי הלילה כמו תנים וציפורים, ובמקומות מתאימים שבהם מותר להדליק אש אפשר לקנח במדורה קטנה.

מי שמעדיף סיורי לילה מסודרים יכול לבחור בסיור לילי בספארי ברמת גן או באגמון החולה, או בסיורי לילה של החברה להגנת הטבע. אם יוצאים לסיור עצמאי עדיף שלפחות אחד המבוגרים יבצע סיור מקדים באור יום כדי להכיר היטב את הנתיב. כמובן שיש להצטייד בפנסים ולקבוע נקודות ציון לדרך חזרה.
יתרון: מפגש עם הלילה, היער וחיי חיות הלילה יכול להסיר פחדים אצל ילדים. חיסרון: עלול לנטוע פחד אצל ילדים אחרים.

ארוחת שדה

פעילות משפחתית מגבשת, פשוטה ומהנה היא פשוט לצאת לטבע כדי לאכול ארוחה משפחתית. במקום לאכול ארוחת ערב או בוקר במטבח או בפינת האוכל – לארוז הכל לסל פיקניק ולצאת עם שמיכה או סדין לטבע. אפשר לבחור מדשאה סמוכה, עדיף – אם אפשר – ללכת אל חוף הים או אל פארק עירוני – ופשוט ליהנות מן האוויר הצח.

אפשר גם לבחור באחד מתוך מאות חניונים מוסדרים של קק"ל ולהתארגן כראוי עם תאורה ועצים למדורה (במקומות שבהם מותר להבעיר אש). קל מאד בימינו להכין חביתות או שקשוקה בשטח על גזיה או כירת גז. כדאי להזמין חברים עם ילדים בני גילאים קרובים.

חניוני פנאי ונופש – קק"ל

אוהל בחצר הבית

כן, אפשר גם ממש בצמוד לבית, בחצר, ולא רק בבית פרטי. לבתים משותפים רבים יש חצר מסודרת, וחוויית השינה בחוץ מאד מיוחדת ומהנה עבור ילדים.
יתרון: עיסוק של כמה ימים לילדים. חיסרון: אין.

לימוד מפה

מערכות ניווט מודרניות נגישות כיום לכל מכשיר טלפון סלולרי וקל לנווט באמצעותן לכל מקום. למרות זאת כדאי ללמוד לנווט בעזרת מפות טיולים וסימון שבילים, יש כ-20 כאלה שמתארות את כל הארץ. הורה עם מושג וניסיון יכול לתת לילד לתכנון מסלול טיול על אופניים או ברגל ולצאת איתו כדי להמחיש איך מתגשם התכנון הזה בשטח. (ספר עזר: 'צעדים כפולים – מדריך מפה לניווט', ישראל טאובר, הוצאת מפה).
יתרון: עוד פעילות משפחתית שמגדילה ראש. חיסרון: צריך קצת רגע בניווט.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מלונות מיליון כוכבים ופעילויות עם הילדים appeared first on TheCar.

נהר הירדן, שלאורך רוב אורכו מסמן את הגבול בין ישראל למדינת ירדן, הוא אחד הנהרות הידועים ביותר בעולם מאז שחר ההיסטוריה, והוא נזכר במקורות מצרים כבר לפני יותר מ-3,300 שנים. אורכו הכולל של הנהר – ממרגלות החרמון ועד לים המלח – כ-250 קילומטרים, אבל לא יהיה זה מופרך להבחין בין שני חלקיו השונים.

חלקו הצפוני, זה שיוצא לדרך בחרמון ונשפך אל הכנרת לאחר שבין השאר עבר גם באפיק מלאכותי, נקרא "הירדן ההררי", ומבחינת המבנה הפיזי שלו הוא נראה שונה למדי מן הנהר שיוצא מדרום הכנרת, זורם בתוך "בקעת הירדן" לאורך השבר הסורי-אפריקני ונשפך את צפון ים המלח. למעשה, בהלכה היהודית יש התייחסות אחרת ומיוחדת אל הנהר שמדרום לכנרת.

השבוע נטייל אל החלק הצפוני "נהר בקעת הירדן", אם תרצו, או פשוט אל חלקו הדרומי של הירדן, זה שמתחיל בסכר דגניה אשר הוקם בשנת 1932 כחלק ממערכת הסכרים של תחנת החשמל ההידרו-אלקטרית שהקים פנחס רוטנברג בנהריים.

מכאן, לא הרחק מקיבוץ דגניה א', מתפתל אפיק הירדן לאורך מעט יותר מ-100 קילומטרים בקו אווירי. אגב, הירדן הוא אחד הנהרות המפותלים יותר בעולם, ולכן האורך הפיזי שלו כפול מן המרחק האווירי שהוא מכסה. הרוחב הממוצע של אפיק הירדן בבקעת הירדן הוא 27–30 מטר, אבל במספר מקומות מגיע הרוחב ל-40 מטרים ובמקומות אחרים הוא צר מאוד, ובמהלך הקיץ ישנם מקומות שבהם אפשר לחצות אותו בהליכה. מאז שננטשה תחנת החשמל של נהריים שימש סכר דגניה כדי לווסת את זרימת מי הכנרת דרומה, אולם עיקר פעולת הוויסות מבוצעת בפועל כשני קילומטרים דרומה משם, בסכר אלומות שאליו מתנקז גם "המוביל המלוח" אשר מנקז ומרחיק מן הכנרת את מי המעיינות המלוחים שנובעים ממערב אליה.

למרבה הצער, לאורך השנים הוזרמו לאפיק הירדן לא רק מים מן הכנרת ומנחלים שמתנקזים לאפיק אלא גם מי שפכים, דשנים וחומרי הדברה שגרמו לנזקים אקולוגיים. מתחילת העשור הקודם בוצעו פעולות שיקום, בין 10 ל-20 מיליון מטר קוב של מים מוזרמים בכל שנה מן הכנרת דרומה באופן קבוע כדי להחיות מחדש את המערכת האקולוגית, רוב הזרמת השפכים והרעלים הופסקה והוקמו מכוני טיהור והשבת ביוב.

במקטע הקצר יחסית שבין סכר דגניה, ועד בסמוך לקיבוץ בית זרע שמדרום אליו, זורמים מי כנרת נקיים ונעימים. לא מפליא, לכן, שהוא היה אתר בילוי מועדף בימי קיץ חמים בעוד שמדרום לשם הוזרמו במשך שנים שפכים רבים לנהר. לפני שנים אחדות הפסיקה רשות הניקוז 'הירדן הדרומי' את הזרמת השפכים והסיטה אותם למכוני טיהור, ובמקביל החלה לטפח את החלק הפראי והיפה הזה של הנהר והקימה בו מסלול טיול נגיש לכל רכב. בשלב ראשון נסללה דרך כורכר לאורך האפיק, וכיום הולך ונבנה שביל אופניים יצוק בבטון ממש על קו המים.

מסלול הטיול שלנו הוא מדרום לצפון, ונקודת המוצא נמצאת בכניסה לישוב מנחמיה, על כביש 90. משם, ממש בצומת, פונים ימינה ומיד שוב ימינה אל 'זולת ימת מנחמיה'. בקטע זה מתרחב אפיק הירדן ויוצר מעין ימה זעירה שבה צומחים צמחי קנה לרוב. במקום יש גם חורש קטנטן של עצי אקליפטוס שמעניקים צל, וביניהם מספר סלעים שעליהם אפשר לשבת בנחת ללגימת קפה. אפשר גם להגיע עד למי הנהר ולטבול רגלים.

מכאן סלולה דרך כורכר שאפשר לצעוד לאורכה, או לרכוב על אופניים, או לנהוג בכל סוגי הרכב, ולאורכה אפשר למצוא שפע נקודות נעימות עם חורשות קטנות שבהן אפשר לעצור לפיקניק או ליהנות מן המפלים הזעירים שנוצרים בזכות זרימת המים בין צמחי הקנה. הנוף מסביב פראי ומשובץ באתרי מורשת והיסטוריה, ולאורך האפיק יש – כאמור – נקודות רבות לטבילה או לתצפית על פיתולי הירדן.

אל נהר הזמן

בערך במחצית הדרך בין מנחמיה לבית זרע נמצא תל פרה היסטורי בעל חשיבות אדירה מבחינה ארכיאולוגית, שנקרא 'תל עובדיה'. בתוך סבך הקוצים שעל התל ניכרים עדיין שרידי בתי הבוץ של הכפר הערבי 'עובדייה' שתושביו ברחו עם תחילת מלחמת העצמאות. כמה שנים לאחר מכן, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, עבד טרקטוריסט מקיבוץ 'אפיקים' הסמוך והכשיר שטח לחקלאות, ובתוך כדי עבודה הוא נתקל בממצאים שהזעיקו למקום צוותי ארכיאולוגים.

בשלב ראשון נתגלו שרידים שמתוארכים לתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת, שבה התקיימה במקום עיר בצורה ששלטה על צומת דרכים במעברי הירדן. בקרב הארכיאולוגים יש שמזהים את העיר הזאת עם 'ינועם', שמופיעה בכתבים מצרים מאותה תקופה. אלא שהעיר הזאת, מלפני 3,500 עד 4,000 שנים, צריכה להיחשב לצעירה מאד ביחס לממצאים מאלפים אחרים שנמצאו כאן.

בתל עובדיה נחשפו ממצאים שמתוארכים לתקופה של בין 1.5 ל-2 מיליון שנים (!) לפני ימינו, כאשר אחד או יותר ממיני האדם הקדמון נדדו לאזור זה מיבשת אפריקה. יש מי שמתארכים ממצאים שנחשפו כאן לתקופה קדומה בכחצי מיליון שנים (!) לאתרים העתיקים ביותר שנמצאו עד כה באפריקה, ולטענתם מדובר בממצאים הקדומים ביותר בעולם. אגב, קילומטרים ספורים מדרום לכאן, לא הרחק מקיבוץ גשר, נמצא אתר שנקרא ערק אל אחמר וגם בו נמצאו ממצאים מאותה תקופה פחות או יותר.

בחפירות שנערכו בתל עובדיה התגלו כ-60 שכבות קרקע ובהן שרידי עצמות אדם ובעלי חיים מן הקדומים ביותר בעולם, כמו גם יותר מ-10,000 כלי אבן קדומים. בחודש דצמבר האחרון פורסם מחקר מאלף של קבוצת חוקרים מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, בהובלת ד"ר גדי הרצלינגר, בשיתוף חוקרים מהמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS) ובמימון משרדי המדע הישראלי והצרפתי. מחקר זה מתאר את העדויות הקדומות ביותר באירו-אסיה להתנהגויות אנושיות שמעידות על יכולות קוגניטיביות מפותחות, ואלה באים לידי ביטוי, בין השאר, בכלי האבן שנחשפו בתל.

השנה פורסם מחקר נוסף אשר זיהה את עצם האדם הקדומה ביותר שנמצאה בארץ ישראל, ומדובר בעצם שנחשפה בתל עובדייה כבר בשנות ה-60 אבל רק כעת, תוך שימוש בטכנולוגיה מודרנית, אפשר היה לתארך אותה ברמת דיוק גבוהה יותר. עצם זאת היא השריד האנושי העתיק ביותר שנמצא מחוץ לאפריקה, ורק שריד אחד, מאפריקה, נחשב לקדום ממנה.

מכאן אנחנו ממשיכים צפונה וחולפים לצד גשר שנקרא "גשר נחום", על שמו של רועה הצאן של הקיבוץ שהקים אותו במקור בעזרת חבריו כדי לאפשר מעבר נוח של הצאן לשטחי המרעה. בהמשך הדרך מגיעים אל שתי לגונות, הראשונה בהן עונתית ומתייבשת והאחרת מכונה "לגונת השפמנונים" על שם הדגים ששוחים בה.

בהמשך חולפים על פני גשר אירי אל תצפית "אום ג'וני", שם היה מקום ההתיישבות המקורי של קיבוץ דגניה ושל קיבוץ בית זרע. אום ג'וני נזכרת בתלמוד הירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרשים. בשנת 1903 נרכש השטח מידי משפחה פרסית באהיית יחד עם אדמות חוות כנרת. בשנת 1908 נשלחו לאום ג'וני פועלים מהעיר רומני שבאוקראינה, וזו התפתחה לקומונה שהוחלפה בקומונה אחרת ("החדרתית") שהקימה את קיבוץ דגניה (לימים התפצלה קבוצה זאת כמיטב המסורת היהודית).

בנקודה זאת אפשר לסיים את הטיול עם ארוחה קלה בצל האקליפטוסים, או לטייל ברגל אל המשך פיתולי נהר הירדן.

כך מגיעים: ב'וויז': 'מנחמיה'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל צפון נהר בקעת הירדן appeared first on TheCar.

בסוף השבוע שעבר ארעה טרגדיה איומה ב'אגם הנקיק' של ראשון לציון. סהר פרל בן ה-18 מכפר סבא הגיע לבלות עם חבריו במקום אולם כלבתו 'לאטי' נכנסה למים והחלה להיסחף. סהר לא חשב פעמיים וקפץ כדי להציל אותה, אך נסחף גם הוא וטבע למוות.

'אגם הנקיק', במערב ראשון לציון, הוא למעשה חלק ממפעל מים שמטרתו לאסוף את מי הגשמים שנקווים באגן הניקוז ולאפשר לחלקם לחלחל אל אקוויפר מי התהום ולחלקם לשמש לחקלאות. עיריית ראשון לציון ניצלה את הפרויקט הזה כדי להקים סביבו אזור בילוי נעים למשפחות ומטיילים, ומכיוון שהוא מושך אליו בעלי חיים רבים, בעיקר ציפורים, הוא מהווה גם מקום משיכה לצפרים ואוהבי טבע.

התוצאה שוברת הלב של הנאמנות של סהר לכלבתו הובילה אותנו השבוע אל "העין הכחולה", כך מכנים תושבי ראשל"צ את "האגם הגדול" שבחולות מערב העיר, ולו כדי לחלוק כבוד לאיש הצעיר ולמעשה האמיץ. עבור רוב תושבי גוש דן והשפלה זה טיול קרוב לבית שאין בו יותר מידי פעילות אבל יש בו שקט מרגיע.

אחד ממוקדי המשיכה הוא טיילת עץ שבנויה אל תוך מי האגם וראשיתה בחלקו הדרום-מערבי של מגרש החניה הגדול של מתחם 'יס פלנט', כמעט בצמוד לגדר של מתחם 'סופרלנד' ולא רחוק מן הגלגל הענק.
הזמן המושלם לביקור במקום הוא בין ערביים, לקראת שקיעה, כאשר מתוך צמחי הקנה הצפופים עולה המולת הציפורים הזעירות שמתארגנות לקראת לינת הלילה. במי האגם משייטים ברווזים ומגעגעים אל בני ובנות זוגם לפני שגם הם מתכנסים בגדה הדרומית לקראת שינה.

בשעה נפלאה זו מהלכת רוח קלה על פני המים ומרעידה את ההשתקפות של המבנה הענק של מתחם בתי הקולנוע, צבע המים הופך ורוד-סגלגל וצללים כהים מתחילים להתגנב אל שוליו הרחוקים של האגם. לפתע, ברגע אחד נפסקת המולת העולם, הברווזים שותקים, הסופיות נאלמות דום בתוך הסבך, וממזרח נדלקים מאות אורות רחוקים, אורות בתי העיר.

מכאן, דרומה במרחק של קפל קרקע אחד, נמצא אגם הנקיק שאליו מוזרמים מי האגם הראשון באמצעות משאבות, ומשם גם נשאבים חלק מן המים לצרכי חקלאות.
אורך טיילת העץ כ-500 מטרים ועליה נקודות תצפית על האגם. הטיילת טובלת בצמחי קנה גבוהים וממנה אפשר לצפות על הסבך הגבוה שצומח על הגדה הדרומית ומארח את 'ממלכת הצפרים', חלק זה של האגם לא מוסדר ונותר פראי כדי לאפשר לציפורים לקנן ולמצוא מסתור בחופשיות, אבל פעורה בו קרחת חורש שמתאימה לישיבה של חובבי טבע שמאזינים לקולות הציפורים ובעלי החיים האחרים.

מסלול ההליכה שלנו, לאורך טיילת העץ, מתחיל כאמור במגרש החניה של מתחם 'יס פלאנט', דרך נקודת התצפית שעליה יש גם מסבך רשת בצורת לב שעליו יש מי שמצמידים מנעול כביטוי לקשר ביניהם. רצוי להצטייד בערכת פיקניק כדי ליהנות מבילוי מרגיע, ובמשקפת כדי ליהנות מעושר החי והצומח.

כך מגיעים: בוויז: 'יס פלאנט' ראשון לציון, חניון דרום מערבי. הכניסה בצמוד לגדר של ה'סופרלנד'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אגם קטן בדרום גוש דן appeared first on TheCar.

ברחבי ישראל ישנם מספר מקומות שנקראים ריחניה, כמו למשל הכפר הצ'רקסי שנטוע מצפון לצפת בגליל העליון. הפעם, ביום שרב ולקראת קיץ, נטייל אל עין ריחניה שנובע בין המושב עין העמק ליקנעם שברמות מנשה.

'עין ריחניה' הוא אחד מבין מספר מעיינות שמזינים את נחל השופט, ואלה מוזרמים אל בריכה עגולה, בעומק מרבי של 1.5 מטרים, אשר נחבאת בצמחיה עבותה. המים צלולים וצוננים, בדיוק מה שכולנו מחפשים בימי שרב, אלא שהרחצה בבריכה אסורה וממילא הקרקעית שלה בוצית ומאפשרת טבילה זהירה של הרגליים. אל בריכת עין ריחניה אפשר להגיע ברגל או כמעט עם כל סוג רכב, אבל אם רוצים להמשיך על השבילים בשטח עדיף לעשות את זה עם כלי מתאים, רצוי עם הנעה כפולה.

לאחר מנוחה לצד עין ריחניה נמשיך רגלית במורד הנחל, למרחק של כחצי קילומטר לאורך שביל עם סימון שבילים לבן-אדום-לבן ונגיע לקטע שבו יש זרימת מים איטית אך קבועה מתחת סבך קנים שיוצר סכך טבעי. התוצאה היא מעין "מנהרה" שכיף לסקור אותה עם ילדים.

בהמשך נוצרו מספר מפלים קטנים ובריכות מקומיות, ואפשר להיכנס בזהירות אל הסבך ולהשתכשך ולהירטב במפלונים השונים. מחוץ לסבך נראים השדות החקלאיים של המושבים והקיבוצים בסביבה, ואפשר להבחין גם בגבעה שלמרגלותיה נובעת הנביעה. על גבעה זאת התקיים עד למלחמת העצמאות כפר ערבי קטן בשם ריחניה, שתושביו ברחו או הוברחו עם תחילת המלחמה.

מי המעין שהחלו את דרכם בבריכה צלולים וקרירים, ואת המפלים מכסה צמחיית קנה שמעניקה צל. אפשר להלך בתוך מנהרת הסבך, ללוות את המים הזורמים, לשמוע את הרחש הנעים, ולשכב על הסלעים תחת זרימת המים הצוננים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 70 אל צומת אליקים ופונים מזרחה לכיוון קיבוץ עין השופט. חולפים על פני הכניסה לעיר יקנעם וממשיכים כמה מאות מטרים עד לכניסה לישוב עין העמק.
אפשר להחנות את הרכב במקום בטוח מחוץ לישוב ולהמשיך רגלית אל שביל עפר עם סימון שבילים אדום שמתפצל מצד שמאל של הכביש (אפשר גם לחנות בכניסה לשביל).

עם שביל זה יורדים למטה ובמזלג הראשון פונים ימינה ומיד שמאלה אל שביל שמוליך לעץ גדול שבולט בשטח. הבריכה נמצאת מצד שמאל של השביל. אחרי הבריכה ממשיכים מזרחה על שביל רחב למרחק של כ- 500 מטרים, מגיעים למזלג שבילים ופונים ימינה עד לרחבת עפר גדולה שממנה רואים את צמחי הקנה.

אגב, בצד הרחבה נטועים עדיין שרידי מבנה ששימש כפיר להולכת מי הנחל אל טחנת קמח. מכאן מטפסים מעט כלפי מעלה לכיוון צפון אל שביל צר מאוד בינות לצמחייה הצפופה, ואיתו ממשיכים למרחק קצרצר עד למפלים.
את הדרך בחזרה אפשר לעשות על שביל אחר שצמוד יותר למושב עין העמק, ולצד עץ אקליפטוס ענק ישנה פינה חמודה לצד מים זורמים עם רחש נעים. גם זה מקום חביב לעצירת קפה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל עין ריחניה appeared first on TheCar.

ביום רביעי הקרוב חל יום הזיכרון לחללי צה"ל והרוגי פעולות האיבה, ובו נתייחד עם זכרם של 24,068 חללי מערכות ישראל. בתום כשנתיים שבהם אי אפשר היה לפקוד את בתי הקברות והאנדרטאות, או שמכסת המשתתפים הוגבלה, סביר שהשנה יבחרו רבים להגיע אל בתי העלמין במהלך הטקסים הרשמיים.

אנחנו בחרנו להקדיש את טיול סוף השבוע למשבצת גיאוגרפית אחת בדרום מערב הארץ, שבה נטוע קומץ זעיר מבין מאות האנדרטאות ואתרי ההנצחה שמוצבים בכל רחבי המדינה. בין האתרים המפורסמים ברחבי הארץ ידועים, למשל, פסל "האריה השואג" שהוצב בבית העלמין של כפר גלעדי עוד בשנת 1928 לזכר שמונת הרוגי קרב תל-חי, האובליסק שמתנשא לגובה 13 מטרים באנדרטת "כביש הגבורה" והוצב כציון מרכזי ראשון שהוקם לזכר נופלי קרבות מלחמת העצמאות, 'יד לשריון' בלטרון – שם מונצחים כל חללי חיל השריון, או אנדרטת חטיבת הנגב בפאתי העיר באר שבע.

קיבוץ ניצנים: יד לאשה הלוחמת

בנקודה בה שכן קיבוץ ניצנים המקורי בעת מלחמת העצמאות הוקמה אנדרטה לזכר שלוש לוחמות אשר נפלו על הגנתו.

חונים במגרש חניה קטן ונכנסים רגלית אל תוך בית ספר שדה 'שיקמים'. ממול ניצב 'הארמון' הערבי כשהוא בולט בממדיו ויופיו מוסתר על-ידי עצי אקליפטוס ענקיים. דרומה משם נמצא גרם מדרגות שבו יורדים אל אתר ההנצחה 'יד לאשה הלוחמת'.

141 לוחמים וחברי משק הגנו על קיבוץ ניצנים, בהם עשר נשים. 34 מן המגינים נפלו, בהם שלוש נשים. במקום מוצבים מספר פסלי ברונזה שיצרה הפסלת שוש חפץ, ואחת הדמויות היא של אם שנפרדת מבנה הקטן בטרם קרב. לאחרונה נבנה אמפיתיאטרון קטן בסמוך לאנדרטה, והמקום משמש כאתר הנצחה מרכזי לכל הלוחמות שנפלו במלחמות ישראל.

גבעה 69

'גבעה 69' נישאת לגובה של 69 מטרים מעל פני הים, ובתקופת המנדט הבריטי נבנו עליה שלושה מגדלי מים. האתר נכבש על ידי חייל גבעתי כדי להגן על השיירות לקיבוץ ניצנים הסמוך, ובחודש יוני 1948 תקף אותה הצבא המצרי מספר פעמים בליווי ארטילרי. חיילי גבעתי נסוגו מן הגבעה באחד הקרבות המבישים של החטיבה, שבמהלכו נפלו 19 לוחמים ו-12 נשבו, וזה היה קו פרשת מים שסייע לחיזוקו ועיצובו מחדש של הכח הלוחם לקראת 'מבצע יואב'.

בשנות ה-70 נטעה הקרן הקיימת חורש צפוף על מדרונות הגבעה וכיום מוצבים שם גם שולחנות פיקניק.

גבעת גדוד 53

עליה קטנה אל מגרש חניה זעיר שמוקף בברושים זקופים. שביל מטופח מטפס אל חורש אורנים אפלולי שלמרגלותיו ניצבים עמודי זיכרון לחללי גדוד 53 של חטיבת גבעתי. הגדוד הוקם בשלהי שנת 1947 וגויסו אליו נערי שכונות הספר של תל אביב, לכן הוא כונה 'גדוד הפרוורים'. בפברואר 1948 ירד הגדוד לדרום כדי לסייע לתושבי הישובים להגן על המרחב שבין גדרה לנגבה ובין ניצנים עד גלאון.

האנדרטאות על גבעת גדוד 53 מנציחות 145 לוחמים ואנשי ישובים שנפלו בקרבות מלחמת העצמאות, ויש שם פינת הנצחה יפה שעטופה בצמחי בוגנוויליה אדומים, עם פינת ישיבה שקטה.

כבוד לאויב

ערב מלחמת העצמאות התקיימה בסמוך לצומת פלוגות ולקריית גת של ימינו עיירה ערבית בשם אל-פאלוג'ה. עם פלישת הצבא המצרי מיד לאחר הכרזת העצמאות רוכזו בתוך וסביב העיירה יותר מ-4,000 לוחמים מצרים, תוך שהם מכתרים חלק מן הישובים העבריים. בעקבות 'מבצע יואב' כיתרו כוחות צה"ל את המצרים במה שנקרא בשעתו "כיס פלוג'ה", והחייל המצרי המפורסם ביותר שנמצא בתוך הכח הנצור היה גמאל עבד אל נאצר.

בעקבות מספר ניסיונות כושלים של צה"ל לכבוש את הכיס, ומספר ניסיונות כושלים של המצרים להיחלץ ממנו, הפכו הקרבות שם לאחר האתוסים המצרים המפורסמים ולימים גם לאחד הגורמים ל'מרד הקצינים' במצריים, אך גם לאחד הזרזים לחתימת הסכמי שביתת הנשק איתם.

לא פלא, לכן, שאחד מסעיפי הסכם השלום עם מצרים כלל הקמת אנדרטת זיכרון למאות ההרוגים המצרים בכיס פאלוג'ה.

בשנת 1989 הוצב אובליסק שבנוי משיש חום על כביש הגישה אל 'חמי יואב', ומונצחים בו שמותיהם של שני קצינים ושני חיילים בלבד, כמדגם מייצג לכלל ההרוגים המצרים.
האנדרטה מטופחת בקפידה בהתאם להסכם השלום עם מצרים, ממש כפי שבתוך סיני מטופחות אנדרטאות שהוקמו להנצחת חיילי צה"ל שנהרגו בקרבות מלחמות שש הימים, ההתשה ויום הכיפורים בחזית המצרית.

כך מגיעים:

ניצנים. נוסעים על כביש 4 ופונים מערב אחרי צומת עד הלום-ניצנים אל כביש 3631 לכיוון הישוב ניצן. ממשיכים לפי השילוט 'בי"ס שדה שיקמים' אל אתר יד לאשה הלוחמת.
גבעה 69. חוזרים אל כביש 4 ופונים מזרחה אל כביש 232 לכיוון ניצנים. לפני הכניסה לקיבוץ פונים בחדות שמאלה אל כביש צר שמטפס אל גבעה 69.
גבעת גדוד 53. יוצאים חזרה אל כביש 232 וממשיכים דרומה עד לצומת הודיה (כביש 3). ברמזור פונים מזרחה ועוברים את צומת נגבה. מיד אחרי הצומת פונים ימינה אל הכניסה לאתר.
'חמי יואב'. ממשיכים דרומה על כביש 232 עד לצומת עם כביש 35 ופונים שמאלה, מזרחה, לכיוון שדה יואב. חולפים על פני הישוב וכעבור כ-800 מטרים פונים ימינה אל כביש הגישה ל'חמי יואב'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל נתיב הזיכרון בנגב appeared first on TheCar.

את חג האביב 2022 חגגנו באמת בסימן של יציאה לחרות, וזאת בתום שתי שנות קורונה וסגרים מעיקים. מאות אלפי ישראלים ניצלו את התקופה המהממת הזאת כדי לטוס לחו"ל או לנסוע לסיני, חלקם אפילו הספיק לשוב, ואחרים גדשו את כל אתרי התיירות בארץ. אז אחרי כל ההמולה הברוכה הזאת חיפשנו דרך לטיול רגוע, רצוי רכוב, אל שלוות קפה מהביל בלב הטבע.

טיול סוף חג פסח 2022 שלנו הוא טיול קליל ושליו שרצוי לבצע אחר הצהריים כדי ליהנות משקיעה מקסימה וכמה שפחות עומסי תנועה, אל השדות החקלאיים שצבועים כעת בצבעי ירוק צהוב וחום, ואל גבעה שממנה אפשר לצפות אל הנוף בשקט ובשלווה.

בימים אלה שבות הציפורים החורפות מאפריקה לאירופה, והשמים מלאים בלהקות של חסידות שמחוללות במעגלים ודואות אל אתר הלינה שלהן. המסלול שלנו מתחיל בנסיעה על כביש 353 המפותל והיפה אשר מוליך מערבה מצומת שריגים-ליאון ופולח מראות נוף ירוקים ופורחים. זה כביש מושלם כדי להיכנס באמצעותו לאווירה שקטה ורוגעת בזכות גבעות דרום שפלת יהודה הירוקות והרכות, עצי השקד המלבלבים ועצי השיזף והחרוב. ממש מול שער הכניסה למושב עגור פונה הכביש שמאלה בחדות אל סדרה קצרה ונדירה של עליות וירידות בתוך כדי פיתול, ומשם הוא זורם עד לקיבוץ בית ניר.

השלווה והניתוק מקיפים אותנו מכל עבר, ואנחנו מוקפים בשדות חיטה ירקרקים-מצהיבים מלא העין. גשמי העונה, שנטפו עד לאחרונה, הותירו את השדות ירוקים גם עמוק אל תוך חודש אפריל, ועל כך כמובן אפשר רק לברך, והחיטה מתנשאת לגובה נאה, ראשה זקוף, והיא נושאת גרעינים שטרם הבשילו. בעוד שבועות בודדים יהיו כל השדות האלה צהובים והשיבולים ירכינו את ראשיהן מעומס גרעינים כי רב.

היעד שלנו השבוע הוא שביל שמסומן בסימון שבילים כחול, והוא מתאים לכל סוגי הרכב בתנאי שנוהגים במתינות. כלים שמצוידים בהנעה כפולה בוודאי שלא ירגישו שהם ירדו מן האספלט אבל גם מכוניות נוסעים או ג'יפונים רכים עם הנעה קדמית לא יתקשו לצלוח את המסלול – ובתנאי שנוהגים בהם במהירות המתאימה ושמים לב לדרך. אורך השביל כולו הוא כשמונה קילומטרים ולאחר החמישה הראשונים מגיעים אל מפגש שבילים שלצידו נטוע סימון דרכים עשוי מעץ. חץ דהוי אחד מצביע צפונה אל שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, וזה אומר שאנחנו נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מן היעד שלנו ומן הקפה המובטח (בתנאי כמובן שזכרנו להביא איתנו ערכת קפה, קומקום ומים).

מכאן הנוף נעשה מרהיב עוד יותר ככל שמטפסים על מדרון מתון אל שטח גבוה יחסית שממנו נפרש יופיים של שדות החיטה והשבילים החומים שחורצים דרכם. שדרת דקלים מקדמת את העוברים בדרך עם רחש הרוח שנושבת בכפות הירוקות. בקצה השביל, משמאל, נמצאת רחבה ועליה סוכת גפנים, וזה הסימון שלנו שהגיעה שעת קפה. אם התארגנתם נכון זה הרגע לשלוף את המחצלת והכיסאות המתקפלים, את ערכת הקפה והכיבודים השונים, ורגע לאחר הרתיחה אפשר להתרווח ולהמתין למופע.

לקראת 18:00 משלימות החסידות את ענייני היום שלהן ומתארגנות לשנת לילה, והן חגות במעגלים בתוך התרמיקה שנוצרת ככל שהחום שנקלט באדמה במהלך היום נפלט ונושא אותן איתו לגבהים. ריקוד החסידות לפני השינה פשוט מרהיב, כאשר הן נוטשות בזו אחר זו את הלהקה ודואות מעל שדות החרציות הצהובות כאילו הן לוקחות חלק במטס יום העצמאות.

החסידות מוצאות לעצמן מקומות על שני עצים גדולים בסביבה ומתיישבות עליהם לפטפוט אחרון לפני שינה. בשלב זה, עוד לפני אור אחרון, הקפה, ריהוט השטח ושקיות האשפה כבר אסופים ומסודרים ברכב ואנחנו ממשיכים בחזרה אל פיצול השבילים שממנו הגענו קודם.

הפעם אנחנו בוחרים את השביל שמוליך צפונה, לכיוון תל צפית שמתנשא לגובה של כמעט 200 מטרים, ובדרך חולפים לצד שדות חיטה נוספים ושדות חומוס ואספסת. שביל זה סלול רובו ככולו בכורכר והוא נוח יותר לנסיעה, ואנחנו כבר באור אחרון בשעת דמדומים. אם התזמון שלכם דומה לשלי נכונה לכם הפתעה: בבת אחת נדלקים האורות הצבעוניים של תחנת הכח 'צפית', והגבעות המאפירות נראות לפתע כמו לונה פארק צבעוני.

בהמשך, בתום כארבעה קילומטרים של שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, מגיעים אל צומת שבילים נוסף ובו פונים שמאלה, מערבה, אל שביל שמסומן בסימון שבילים שחור. עם השביל הזה עוקפים את תל צפית מימין (משמאל לשביל) ומתחברים אל שביל עם סימון כחול שמוליך עד יער חרובית. משם ממשיכים על כביש שחוצה את היער, ומגיעים איתו עד לכביש 383.

כך מגיעים: כותבים ב'ווייז': "קיבוץ בית ניר". משביל הכניסה לקיבוץ, לפני השער, פונים ימינה אל דרך כורכר כבושה לפי השילוט "דרך חקלאית", אל שביל עם סימון שבילים כחול.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל סיכום החג בדרך החיטה appeared first on TheCar.

כאשר משקיפים ממרומי תל גזר על הסביבה בימים אלה של שיא האביב מתגלה נוף מרהיב, ירוק, ופורח בשלל צבעים. ממרומי 230 מטרים מעל פני הים, ו-90 מטרים מעל פני המישורים שמסביב, אפשר להשקיף לארבע רוחות השמים ולהבין מיד את החשיבות האסטרטגית הרבה של מקום ישוב מבוצר שממוקם על הצומת בין שתי דרכים חשובות: דרך הים, שהוליכה ממצרים לסוריה, וציר נוסף שהוליך מכיוון הים במערב אל עבר הרי יהודה.

כאשר פוסעים על השבילים בראש התל, בין צמחי שעורת הבר לבין אי אילו עצי שיזף ותאנה, אפשר להביט צפונה לכיוון עמק איילון ואל הדרך להרי ירושלים, דרומה לכיוון עמק שורק ובית שמש, או מערבה לכיוון הים, ולהריץ בראש מחשבה כמעט בלתי נתפשת: כאן, על אותן גבעות וגיאיות, התרוצצו להם ילדים כבר לפני כ-5,000 שנים, עוד בתקופת "האבן והנחושת", ולאורך כמעט כל התקופות מאז ועד לתקופה הצלבנית.

גזר, כמו ערים אחרות בארץ ישראל, ידעה ימי שיא ושפל וראתה עשרות רבות של שליטים וצבאות באים והולכים, בונים ומחריבים, וכל תרבות הותירה בה סימן של שגשוג וגאולה או של הרס וחורבן. חקר ארכיאולוגי של תל גזר החל כבר בתקופה העות'מנית, בשנת 1871, ונמשך עד ימינו, וממצאים מדהימים שנחשפו במקום התפזרו בין מוזיאונים ברחבי העולם. בשטח של כ-130 דונמים, שתחום כיום כ'גן הלאומי תל גזר', נמצאו 26 שכבות יישוב החל מ-3,500 שנים לפני הספירה ועד כ-100 שנים לאחר הספירה.

בשנים האחרונות פעלה רשות הטבע והגנים כדי להסדיר את האתר ולהקל על הביקור בו, שבילים הונגשו והוצבו שלטים ועליהם מידע רב, אבל קשה מאד לסכם 5,000 שנות היסטוריה בסיור אחד או במאמר בודד. מצד שני, בימינו קל מאד להגיע אל גזר מכל מקום בארץ ו"לחוש אותה ברגליים ובעיניים".

התיישבות אנושית בגזר החלה כאמור בתקופה הכלקוליתית (אחרי תקופת האבן) ובתקופת הברונזה התיכונה הייתה העיר הזאת עיר מדינה כנעניות בצורה תחת חסות מצרית. תעודות מן המאה ה-14 לפני הספירה כוללות התכתבויות בין מלכי גזר לשליטי מצריים, והעיר מוזכרת בתיאורי הניצחונות של כל כובשי הארץ וניכרים בה הכיבושים וההתיישבות גם של מי שלא הותירו אחריהם כתבים ותיעוד. החל במצרים, דרך הפלישתים, בני ישראל, האשורים, הפרסים, החשמונאים והיוונים – גזר הייתה מיושבת עד לתקופה הרומית, אז ירדה מגדולתה וננטשה.

בתקופה הצלבנית הייתה גזר עדה לאחד הקרבות שבהם הובס צבאו של צאלח א-דין ולאחר מכן היא יושבה למשך תקופה קצרה, עד שנחרבה שוב בידי הממלוכים ומאז נותרה בשיממונה. על מרגלות התל הוקם במאה ה-18 הכפר הערבי אבו שושה.

בימינו מוקפת גזר בישובים חדשים, בהם בית עוזיאל וקיבוץ גזר, ואפילו העיר הסמוכה אליה ביותר – רמלה, זו שהייתה המרכז הביורוקרטי של השלטון העות'מני בדרום האימפריה, צריכה להיחשב כתינוקת עולת ימים מבחינה היסטורית ביחס לעיר הבצורה מתקופת הברונזה התיכונה. גזר נחקרה, כאמור, במשך יותר מ-150 שנים, ולרוע מזלה סבלה מכך ששיטות החפירה הארכיאולוגית המוקדמות גרמו נזקים שאינם ברי תיקון, אבל במהלך השנים נתגלו בה ממצאים מרשימים מאד כמעט מכל התקופות ההיסטוריות המוכרות של ארץ ישראל.

כרגיל, לא רק הטופוגרפיה והגיאוגרפיה קובעות את חשיבתו של מקום ישוב או את עצם יכולתו להתקיים ולשגשג. גזר נזקקה למקורות מים ולשטחים חקלאיים נרחבים, ואלה נמצאו ונמצאים סביבה עד היום. כעת, לאחר עבודות המחקר וההנגשה שבוצעו באתר אפשר להתרשם ממפעלי המים המשוכללים של העיר, ומן הביצועים שנבנו בה לאורך ההיסטוריה.

מטיילים

אורך מסלול הטיול בתל גזר הוא כקילומטר וחצי והביקור אורך כשעה. המסלול מתחיל במגרש חניה גדול, וזה שביל הליכה מעגלי שלאורכו הוצבו שלטים, דגמים וצילומים של ממצאים ארכיאולוגיים ותעודות שבהן נזכרת העיר, חלקן מארץ ישראל ואחרות ממצרים ומסוריה. אפשר למשל לראות דגם מוגדל של "לוח גזר" אשר מוצג בימינו במוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול, תורכיה. זה לוח אבן גיר שהתגלה על התל בשנת 1908 ומתוארך למאה העשירית עד השמינית לפני הספירה, וההשערה היא שהכתובת שעליו, באלפבית פיניקי, פלשתי או עברי, מתארת את לוח השנה החקלאי. במשך שנים ארוכות נחשב לוח זה לכתובת העתיקה ביותר בכתב עברי קדום, עד שנתגלתה כתובת עתיקה יותר בתל זית.

בהמשך המסלול אפשר להשקיף על הישובים הקרובים והרחוקים, יער המגינים, יישובי עמק איילון והרי ירושלים, ולהגיע אל אחת האטרקציות המרשימות בגן הלאומי, אל הרפתקה נהדרת לילדים בגילאים המתאימים. בתוך סלע ההר נחצבה בתקופה הכנענית מנהרה אלכסונית שמוליכה אל מי התהום. אורך הפיר כ-60 מטרים, ואנשי רשות הטבע והגנים התקינו בו מדרגות ברזל שבהן אפשר לרדת אל הנקבה בנוחות ולעלות ממנה. במורד הפיר שוררת אפילה ולכן חשוב להגיע לאתר עם פנס ועם ביגוד ונעליים מתאימות.

לאחר שעולים בחזרה אל המשך המסלול מגיעים אל גשר עץ שמגשר מעל חלק מאחת החומות שביצרו את העיר, ואל אחד ממגדלי השמירה לצד "השער הכנעני", ומשם ממשיך המסלול אל "שער שלמה", השער הדרומי של העיר שהוקם בתקופה הישראלית. המסלול ממשיך אל תצפית לכיוון עמק איילון ואל מתחם שככל הנראה שימוש כמתחם פולחן ומוצבות בו עשר מצבות אבן בגדלים שונים ובצורות שונות.

לאחר הסיור ה"רגיל" בתל גזר אפשר לרדת מן התל אל צומת שבילים לכיוון צפון מזרח, וכעבור כקילומטר להגיע אל מעין נעים שמכוסה בסבך עצים ובו מים צלולים וקרירים. מעיין זה נקרא 'עין ירדא' או 'עין ירד' והוא מטופח בהתנדבות ובאהבה על ידי תושבי המקום. אנא שמרו עליו נקי ונעים גם עבור המטיילים האחרים.

כך מגיעים: אנשי המושב כרמי יוסף לא מגיבים טוב לשפע המבקרים בגן הלאומי ולכן חסמו את הגישה לאתר בסופי שבוע ובחגים, ואילו אנשי רשות הטבע והגנים טרם מצאו פתרון תחבורתי חליפי, לכן חלק מן הגישה לגן הוא בהליכה. אפשר לכתוב ב'וויז': 'גן לאומי תל גזר' (בשבתות וחגים – "בית ספר עתידים כרמי יוסף"), או לנסוע על כביש 44 ולהיכנס אל כביש הכניסה לכרמי יוסף ולפנות שמאלה בכיכר הראשונה ולהמשיך ישר אל רחבת עפר גדולה.
בקצה מגרש החניה נמצא שער יציאה לשטח, לאורך שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל תל גזר appeared first on TheCar.

”מצהלות סוסים אין מספר, ששים אלי קרב… גבעת מוגאר התנשאה בקצה מישור ענקי, מוקפת משוכות-צבר איומות, נוראות מכל מוראות-עזה. היה עלינו לתקוף דרך המישור; לא היתה כל סתרה… הטבח היה איום. המבוכה היתה מבעיתה! הסוסים הסתובבו, נרתעו אחורנית, בעטו… אנשים נפגעו, נשרו כעלים הללו! סוסים נפלו לתוך הנקע, על ראשי החללים, על גבי סוסים אחרים, שנאבקו לצאת למרחב… הסוסים דהרו כשדים ורוחות; שעטת פרסותיהם היתה כרעם מתגלגל על פני המישור. מכונות ירייה פתחו אש מן הגבעות; ההמולה השטנית של יריה מהירה החרישה את אזנינו. רובים נבחו; תותחים המו; כדורים יללו על כל סביבותינו… המהירות היתה הגנתנו היחידה; היא הקשתה על הטורקים את הקליעה אל המטרה. כל רגע של הסוסים קרבנו לשערי מות. המשכנו איפוא את רכיבתנו במהירות גוברת והולכת… הטורקים הוכו מנה אחת אפיים“.

כך תאר העיתונאי האמריקני לואל תומאס את הקרב שבו הסתערו שלושת גדודי הפרשים הבריטים על הצבא העות'מני הנסוג באחד הקרבות המכריעים של כיבוש ארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה. קרב זה, שנערך שלושה ימים לפני שהבריטים כבשו את יפו ואת תל-אביב, נחשב בטעות לאחד הקרבות האחרונים בהיסטוריה שבהם השתמשו בסוסים בעת מלחמה. כנראה שמי שהשריש את הטעות הזאת פשוט לא מכיר את קרבות מלחמת העולם השנייה, את מלחמת קוריאה, ואפילו את הפלישה האמריקנית לאפגניסטן בשנת 2001.

בימי אביב אלה, כאשר משקיפים צפונה מן השכונות הצפוניות של גדרה, אפשר לראות את הפריחה בוואדי קטרה ועל רכס גבעות הכורכר שמתוח מכיוון צפון לצפון-מערב, החל בגבעה שלרגליה ממוקמת אנדרטת הצנחנים, דרך הגבעות שעליהן נטוע קיבוץ גבעת ברנר ועד לשכונות המערביות של העיר רחובות. הרכס הזה, שגובהו המרבי 94 מטרים מעל פני הים, גבוה בכ-40 מטרים מן המישורים שמשתרעים ממערב וממזרח אליו, וקל להבין את המשמעות האסטרטגית שלו במהלך הדורות.

אפשר להפליג בדמיון ולחשוב על כ-3,000 חיילי הצבא העות'מני שזה עתה הובסו בקרבות הקשים על באר שבע ועזה כשהם נאחזים על הרכס בניסיון לעכב את ההסתערות הבריטית, אבל לא יכולים לגלי התקיפה הרכובה ולארטילריה הכבדה. הימים היו ימי תחילת חורף, שעת בין ערביים, רכס הכורכר כולו אפוף עשן וריח אבק שריפה, ושני גדודי פרשים מהבריגדה הרכובה השישית של דיוויזיית היומנרי (מתנדבים בריטים רכובים) מאזורי 'באקס' ו'דורסט' מסתערים ראשונים על המאחזים הטורקיים בכפרים זרנוקה ואל-קוביבה. גדוד היומנרי השלישי, מאזור 'בֶּרקס' משמש להם כעתודה, ומקבל פקודה לרדת מן הסוסים למרגלות הרכס ולהסתער רגלית.

הטורקים לא יכולים למתקפה ונסוגים מכל עמדותיהם למעט אלה שעל חלקו הדרומי של הרכס, שעליו נמצא הכפר מע'אר, ועליו מסתערים לוחמי בטליונים מבריגדה 155 לצד לוחמי גדוד העתודה מברקס. בשעת שקיעה נופל גם כפר זה בידי הבריטים והצדדים מתפנים לבחון את אבדותיהם: 16 חיילים בריטים הרוגים, 114 פצועים, מספר הנפגעים הטורקים לא ידוע אך נאמד ב"מאות רבות" (ההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים), וכ-1,400 שבויים טורקים מבינים שהתמזל מזלם.

המחיר שגבו שעות הקרב הבודדות מבעלי החיים האציליים כמעט בלתי נתפש: 265 סוסים מתים, כשליש ממספר הסוסים של הכוחות הבריטים. ההישג הצבאי חשוב: כבר למוחרת נכבשת תחנת הרכבת נחל שורק ומנותק קו התחבורה בין הארמיות השביעית והשמינית של הצבא העות'מני. ביומיים הבאים כובשים הבריטים את עאקיר, לוד, רמלה, ויפו, ומייצבים קו מצפון לנחל הירקון.

גבעות שולטות

משמעות המילה "מע'אר" בערבית היא "מערות", וגבעות מרר, או מעאר, נקראות כך על שם המערות החצובות באבן הכורכר ברכס שסביבו בנויות בימינו הערים יבנה, רחובות וגדרה. בכפר הערבי מֻעָ'אר (מגאר/מראר), כמו גם בכפרים 'זרנוקה' ו'אל-קוביבה' הסמוכים, חיו ערבים שניהלו בתקופה העות'מנית ובתקופת המנדט שגרת חיים עם שכניהם היהודים במושבות הסמוכות, וכמו במקרים רבים אחרים היא ידעה עליות ומורדות.
בתקופת המנדט הבריטי הוכשר משטח נחיתה במישור רחב בסמוך לרכס, והוא התרחב לשדה תעופה צבאי שמוכר לנו כיום כ"תל נוף". הכפר מע'אר קיבל לפתע חשיבות אסטרטגית נוספת מפני שחלש גם על הצומת שמוביל לשדה וגם על הדרך שמובילה דרומה, וידועה כיום ככביש מספר 40.

בתיו הצפופים של הכפר נבנו בדרוג במורד הגבעה, ועל הפסגה נמצא קבר קדוש לתושבים בשם אבו תקה. יש חוקרים שקושרים בין שם הקדוש לשם העיר 'אלתקא' שהתקיימה על גבול נחלת שבט דן, ויש שמזהים ברכס כולו את "הר הבעלה" שנזכר בתיאור גבול שבט יהודה ושבט דן. כך או אחרת, בתחילת מלחמת העצמאות נמנעו תושבי הכפר מלתקוף את התחבורה היהודית שעברה לרגלי הרכס, אבל בפברואר 1948 הותקפו שיירות שנעו על הכביש והערכת היישוב העברי הייתה שהתוקפים הגיעו ממע'אר ומכפר עאקיר.

בשבועות הבאים נכבש שדה התעופה הבריטי על ידי לוחמי חטיבת גבעתי ואילו נציגי "צבא השחרור" – כנופיות ערביות שהגיעו מסוריה – הגיעו אל ראשי אחת החמולות בכפר והסיתו אותם לפגוע ברכוש של גבעת ברנר. כך החל סכסוך דמים בין בני הקיבוץ לבני הכפר אשר הסתייעו בחברי כנופיות מן העיירה יבנא הסמוכה. אנשי הכנופיות הביאו איתם שני מוקשים חשמליים מופעלים מרחוק, והצליחו להפעיל אחד מהם על משוריין ישראלי שבו נסעו שמונה נוטרים. המשוריין נפגע והחל לבעור, מתוך הכפר נפתחה אש שמנעה את החילוץ, ושמונת הלוחמים נהרגו.

עוד באותו לילה בוצעה פעולת גמול נגד הכפר, וכעבור מספר שבועות, במחצית חודש מאי, כבשו אותו כוחות גבעתי וגילו שהכפר פונה מתושביו עוד בתחילת החודש, והוחזק בידי חברי הכנופיות. רוב בתי הכפר נהרסו בידי כוחות צה"ל ועל שטחיו החקלאיים הוקם המושב בית אלעזרי. בשטח הכפר עצמו נותרו על תילם ארבעה בתים, וסביבתו המיידית הוכרזה לימים כשטח הגן הלאומי 'גבעות מע'אר', שאליו נטייל השבוע.

ההיסטוריה המקוצרת

בשטח הגן הלאומי נמצאים שרידי כפר מערות מן התקופה העות'מנית כמו גם שרידים ארכיאולוגיים שמעידים על היסטוריה בת אלפי שנות התיישבות – החל מן האלף החמישי והרביעי לפני הספירה (התקופה הכלקוליתית), דרך מערות קבורה ושברי גלוסקמאות אופייניים לישובים יהודיים במאה הראשונה לפני הספירה ועד למאה הראשונה אחרי הספירה (תקופת בית שני, התקופה הרומית). התיישבות ערבית על רכס הכורכר התקיימה בתקופה הערבית המוקדמת, ולאחר מכן בתקופת מסעו של אבו עלי פאשא בעת מלחמתו בעות'מנים.

שטח הגן הלאומי מהווה בית גידול ייחודי למינים ים-תיכוניים, מדבריים וחופיים, וזה גם חלק מ"מסדרון אקולוגי" – רצף של שטחים פתוחים שמאפשר מעבר של זנים בין אוכלוסיות של מיני חי וצומח.
לפני כשנה וחצי בוצעו עבודות שדרוג בגן הלאומי ובמסגרתן נבנו בו מדרגות, נסללו שבילים והוצבו שלטי הסבר אודות ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, קרבות הפרשים, והערך האקולוגי של האזור. בראש הגבעה הוצב פסל מתכת של פרש וסוסו, לזכר הקרב שנערך במקום.

הכניסה לגן חופשית וללא תשלום, והמסלול שלנו מתחיל במגרש החניה שממנו מטפסים בגרם המדרגות המחודש עד שמגיעים אל בור מים גדול שחצוב בכורכר. מכאן מתעקל השביל שמאלה ולצידו אפשר להבחין במערות. בהמשך יש לבחור אם לפנות ימינה או שמאלה אל מסלול היקפי לא ארוך במיוחד ונוח להליכה. ממרומי הרכס קל להבחין בכביש 40 ובנוף המרהיב שמקושט כעת בצבעי אביב ארץ ישראלי.

משוכות הצבר ה"איומות" עודן צומחות סביב לשטח המקורי של הכפר, וקל לדמיין בעיני רוחנו את מה שהתרחש כאן גם במלחמת העולם הראשונה וגם בקרבות מלחמת העצמאות. מצוק הכורכר תלול, ועל אף שהפרש הגבהים הוא של עשרות מטרים בלבד – קל להבין את חשיבות השליטה ברכס.

השבילים הסלולים מוסיפים לטפס כלפי מעלה עד לשתי בריכות מים גדולות אשר נבנו כחלק ממפעל המים 'ירקון-נגב' אשר הוליך את מי נחל הירקון לישובים החקלאיים בנגב. בדרך לבריכות עוברים לצד שיח אגבה גדול – שיח אשר צומח וגדל במשך כעשר שנים עד לפריחה אחת יחידה בחייו. מן השיח צומחים אשכולות של אלפי פרחים צהובים, אשר מאובקים על ידי ציפורים.

במעלה הכביש מגיעים אל הצינורות הענקיים של קו ירקון נגב ואל מגופים ברזל גדולים, ומכאן יש תצפית נפלאה מערבה לכיוון העיר רחובות, אל שטחים חקלאיים נרחבים, וגם אל העיר אשדוד וארובות תחנת הכח של אשקלון. את הבריכות מקיף שביל שממנו יש תצפית מרהיבה לארבע רוחות השמים. בימי אביב אלה פורחות גבעות הכורכר בשלל פרחים: צבעונים, רקפות, עדעד כחול, תורמוס צהוב, עירית גדולה ועוד. בשטח הגן הלאומי צומחים עדיין צמחי התרבות: צבר, תמרים, עצי שקד ושיחי פרי רבים.

כך מגיעים:

ב'וויז': "גבעות מרר, בית אלעזרי". בניווט אישי: נוסעים על כביש 40 וכחצי קילומטר אחרי אנדרטת הצנחנים לכיוון דרום פונים בפניה שאיננה משולטת לכיוון 'גן לאומי גבעות מרר'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל הגן הלאומי גבעות מרר appeared first on TheCar.

ארץ ישראל שופעת שכיות חמדה ואתרים מהממים ביופיים, אבל השטח שלנו קטן וצפוף וככל שהאוכלוסייה גדלה כך גדל האיום על שטחים פתוחים ועל אתרים בעלי חשיבות אקולוגית, נופית והיסטורית. האיזון בין צרכי דיור ותחבורה גדלים והולכים של אזרחי ישראל, לבין החובה שלנו לטבע ולדורות הבאים, מופר חדשות לבקרים על-ידי חמדנות של יזמי נדל"ן ו"מנהיגים" מקומיים שלא תמיד ברור את מי הם משרתים. החובה שלנו – אוהבי טבע ואזרחים מן השורה – היא להיאבק בחמסנות ולשמור על הנוף, החי והצומח.

לפני כחודש נרשם ניצחון בקרב של תושבי רמת מנשה, ארגוני הגנת הסביבה וכלל אזרחי ישראל על עתיד עמק השלום – אחת מנקודות החן הנעימות בישראל שבה אנחנו מרבים לבקר בטיולים שונים. למרבה הצער גם כאן טרם נאמרה המילה האחרונה, לכן נצא לטייל באזור, להכיר אותו ולהגן עליו "ברגליים".

עמק השלום נמצא במזרח רמת מנשה בנתיב שפילס נחל השופט בין סלעי הקירטון הרכים והאטומים של הגבעות המעוגלות, והוא חלק מאזור שמכונה 'רמת השניים'. נחל השופט, שנקרא כך על שם הקיבוץ הסמוך (שבעצמו נקרא על שם השופט האמריקני-יהודי יוליאן מק), הוא נחל איתן, במושגי מדינת ישראל הצחיחה כמובן, אשר מתפתל לאורך כ-7 קילומטרים תוך שהוא חוצה את קיבוץ הזורע וממשיך אל מרחבי עמק יזרעאל. בקצה מהלכו נשפך נחל השופט אל נחל קישון, ובימים הברוכים האלה של חורף מאוחר במפתיע הוא זוכה בשפיעה מרשימה של מי גשמים, נגר ומעיינות.

אחד מיובליו הקטנים של נחל השופט נקרא 'נחל השניים', וכמו 'רמת השניים' הוא נקרא על שמם של יואש זולר ויצחק קליצ'סקי הי"ד, אשר נרצחו בידי מפגעים ערבים באוגוסט 1936, בתקופת המרד הערבי הגדול, בעת ששמרו על מטעי המושבה הסמוכה, יקנעם. נחל השניים מוזן בין השאר על-ידי עין פרור שלידו ניטעו שני עצי ברוש לזכר שני הנרצחים.

כחצי יובל לאחר מכן, בשנת 1960, נרכשה חלקת אדמה בעמק השלום על-ידי השופט אוסקר אדר וחברו אדריאן, שני אזרחי גרמניה מכת 'אוהבי ישראל', אשר טיפחו את המקום והזמינו עוברים ושבים לבקר בו. שנים אחדות לאחר מכן הצטרף אליהם חוקר תנ"ך אוסטרי מקהילת "ידידי אנוש" שהאמינה שסוף העולם היה אמור להגיע לקראת סוף המאה ה-20, ובעוד שאלה ממתינים למועד שנדחה הם טיפחו במקום חווה חקלאית. בזקנתם תרמו בעלי הקרקע את השטח למועצה האזורית מגידו תוך בקשה או צוואה שהוא ישמש לפעילויות שיתרמו לנזקקים, לעם ישראל, ולאקולוגיה של האזור. מועצת מגידו העבירה את החזקה בחווה לעמותת 'לטם' אשר מסייעת לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים.

כבר מתחילת שנות האלפיים לטשו כרישי נדל"ן עיניים אל פיסת הקרקע המהממת ביופיה של עמק השלום, אזור שמושך אליו מידי שנה כמיליון מטיילים. במהלך תקופת הקורונה וכאוס הבחירות הגישו פרנסי יקנעם תוכנית להקמת שכונה גדולה של 3,000 יחידות דיור על השטח החשוב הזה, וזה הזעיק למאבק את תושבי האזור, ואת שוחרי הגנת הסביבה. גם החברה להגנת הטבע הצטרפה למאבק תוך הדגשת העובדה ששטחי העמק כוללים מסדרונות אקולוגיים חשובים לחי ולצומח ומאופיינים בין השאר בצמיחת כלניות, אירוס ביצות, גביעוניות לבנון, ושהוא מהווה בית גידול לצבי ארץ ישראלי שנמצא בסכנת הכחדה, לעופות דורסים רבים ולערכי טבע מוגנים אחרים.

בימים אלה לפני כחודש הודיעה שרת הפנים איילת שקד שהיא לא תאפשר את תוכנית הבנייה של יקנעם באזור עמק השלום, והחלטתה הנוכחית היא להותיר את השטח פתוח לרווחת הציבור. יחד עם זאת – תושבי האזור ואזרחי ישראל רשמו ניצחון בקרב, אבל לא בהכרח במלחמה, מפני ש"ועדת הגבולות" של משרד הפנים – אותה ועדה שאך לפני שנה המליצה לאשר את תוכנית ההתרחבות של יקנעם אל עמק השלום, טרם קיבלה החלטה סופית.

להגן על העמק ברגליים

מדרונות רמת מנשה גולשים אל עמק יזרעאל בגבעות ירוקות ויערות אורנים צפופים, ובתקופה זאת של השנה הם יפים מאין כמותם: עדרים גדולים של כבשים מהלכים בגשם בשלווה ומלחכים עשב כאשר מעליהם מרחפת עננת אנפות לבנות.

סביב הנחל צומחים צמחי קנה, פטל קדוש, בוקיצה שעירה, הרדוף נחלים, שנית גדולה, גרגר נחלים, ערבה, ער אציל, ואשחר ארץ ישראלי, והוא עטור בפריחה משגעת. בסבך מתרוצצות להן נוטריות וסלמנדרות, ומסביב מצייצות ציפורים רבות ושונות. בעין פרור, לא הרחק מצמד עצי הברוש, ניצב מבנה משאבה ששואבת מים לחוות עמק השלום, ובסמוך לו נמצאת ח'רבת א-פאריה, על שם ישוב בשם אפריה (Ephraia), שהתקיים כאן בתחילת המאה הרביעית לספירה. חפירות ארכיאולוגיות ראשונות נערכו במקום עוד בשלהי המאה ה-19, והחל מלפני כחמש שנים החלה רשות העתיקות לבצע בו חפירות ארכיאולוגיות מודרניות. ההערכה כיום היא שבמקום זה התקיימה התיישבות רצופה כבר מתקופת האבן ועד לתקופה הביזנטית.

אנחנו בחרנו להתחיל את הטיול מחלקו הצפוני של כביש 66 שמוליך מצומת התשבי לצומת מגידו, בכניסה המסודרת אל 'פארק רמות מנשה – יער הזורע' שסמוכה לקיבוץ הזורע. בחרנו בשביל שמסומן בסימון כחול ויוצא לכיוון דרום מזרח בדרכו להקיף את היער, לפני שהוא מתחבר אל שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק.

כל הדרכים סלולות ומתאימות לכל רכב, ובחלק העליון של היער סלול כביש שיורד אל עמק השלום ומוקף בעצי כליל החורש שפורחים כעת בפריחה מדהימה בצבע מגנטה עז. במורד הכביש מגיעים אל נחל השופט שמימיו זורמים על הכביש עצמו בזרם חזק, ואז מבינים מדוע נקראת נקודה זאת בפי תושבי הסביבה "נקודת השטיפה". אין צורך לדאוג, הזרם הזה לא מסוכן, אבל לאחר מכן יש להחנות את המכונית במגרש חניה ולהמשיך רגלית אל הנחל שזורם בין עצי דקל.

הכביש מטפס בהמשך אל מראות נוף מרשימים של גבעות שעליהן נטועים יערות וצמחי חורש, ולצד הכביש נטוע כרם ענבים מעניין. מדובר בניסוי חקלאי שבוחן אילו זני גפן מתאימים לצמוח באזור זה. בהמשך משאירים את הרכב ב'חניון החרובים' וממשיכים רגלית לאורך ערוץ הנחל הזורם. העמק כולו רוגש מרחש המים הזורמים, ומראה הזרימה מבעד לצמחייה הסבוכה מרגש ומיוחד.
חשוב לטייל ולהכיר את עמק השלום ואת סביבת נחל השופט, וחשוב עוד יותר לתמוך במאבק הציבורי ולהגן עליו.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: להציל את עמק השלום appeared first on TheCar.

התקופה הלא מוגדרת של שלהי החורף ותחילת האביב בארץ ישראל קצרה מידי, אך כוללת מופע צבעוני מרהיב שמתחיל בפריחה ורודה-סגולה-אדומה של רקפות וכלניות שמוחלף חיש קל בפריחתו הצהובה של החרדל. בטרם מספיקים לומר שלוש פעמים 'קורונה' ושוב מתחלפים הצבעים, כשהנוף מנוקד בפריחתו האצילית הלבנה-ורודה-סגולה של אחד הפרחים המרשימים שלנו – התורמוס.

ארץ ישראל התברכה בשישה מתוך כ-300 מיני תורמוס שמוכרים בעולם כולו: תורמוס ארץ-ישראלי אשר משגשג על קרקעות חוליות ועל חמרה במישורי הארץ, תורמוס ההרים שפריחתו כחולה-סגולה והוא מעדיף קרקע כבדה של אזורי הרים, תורמוס צר עלים שנפוץ בעיקר ברמת הגולן ובאזור השרון על אדמות חמרה ובזלת, ויש גם תורמוס צהוב, תורמוס שעיר ותורמוס ספרדי. בנוסף לאלה "ברחו" להם צמחי תורמוס תרבותי מגינות נוי ומצאו לעצמם מקלט בטבע במקומות רבים ברחבי הארץ.

פרחי התורמוס הם בין הנאים, המרשימים, הגבוהים (20-50 סנטימטרים) והמורכבים שישנם, והם צומחים ופורחים במרבדי ענק נהדרים שצובעים את הנוף כולו. אופי הפיזור והפריחה המהממת הזאת נובע מן ההפצה של זרעי הצמח, ומתחיל בכך שהגמול שהוא מציע לחרקים לא כולל צוף אלא אבקה בלבד. למעשה, תורמוסים לא חייבים להיעזר בחרקים ומסוגלים להאביק את עצמם, וחרקים גם לא נושאים את זרעיהם למרחקים. לאחר שזרעי התורמוס מבשילים ומוכנים הם "נורים" – כל אחד מתוך הפרח והתרמיל שבו גדל – אל מרחק קצר מצמח האם, ושם חלקם נובטים בעונה הבאה.

אגב, למרות שרובנו נתקלים לא אחת בזרעי תורמוס למאכל אצל רוכלים בשווקים, ואף נהנים לנשנש מהם – אין להם ערך תזונתי מאד מרשים למעט חלבון, והם אף רעילים. לכן יש לבשל אותם היטב ולהעלים את המרירות שלהם. מצד שני, הצמח עצמו משמש כצמח מרפא ברפואה עממית.

התורמוסים, כאמור, יפים ומיוחדים למראה ועיקר יופיים ניכר כשהם צומחים כמרבדים שמכסים שטחים נרחבים. הם נובטים במהלך החורף ומיד ניכרים בעליהם הגדולים, דמויי האצבע, אשר מכוסים בשערות קצרות לבנות, ובמהלך היום הם עוקבים אחר מסלול השמש ברקיע. בין פברואר למאי נערכים פרחי התורמוס בראש הגבעולים, ותפרחתם נפתחת מלמטה כלפי מעלה. לאחר שהם מופרים משנים הפרחים את צבעם, אשר הופך כהה ועז יותר.
תורמוסים צומחים ופורחים במאות נקודות ברחבי הארץ, ואנחנו בחרנו עבורכם כמה מן הבולטות, המרשימות והנגישות ביותר, מצפון לדרום.

צפון

מרבד תורמוסים צומח לאורך כביש 918, בין צומת להבות הבשן לצומת חורשת טל, ולא רחוק משם, בין הישובים שאר ישוב לכפר סאלד נמצא 'תל תורמוס' ולא רחוק ממנו גם 'עין תורמוס'. בהמשך הכביש דרומה, על כביש 9779 שמוליך מקרית שמונה לשדה נחמיה פורחים תורמוסים בסמוך לכניסות לשבילים שמוליכים לנחלים 'פרש' ו'חמדל', מול 'תל ענפה'.

בסמוך לכביש 8277, כביש עם נוף מרהיב שיורד אל הכנרת בין ורד הגליל לכרכום, באיזור כורזים, פורחת קבוצת תורמוסים כחולים.

מכביש 888, אשר מטפס מצומת בית צידה אל הישוב חד נס שבשיפולי רמת הגולן, ישנה פניה שמאלה אל כביש משובש שמוליך אל 'גשר הדודות' ההרוס שעל הירדן. משני צידי הדרך פורחת פריחת תורמוסים משוגעת.
מרבדי תורמוסים מכסים את המישורים והמדרונות של צפון בקעת הירדן בסמוך לישוב חמדת. בקצה הישוב ישנה נקודת תצפית טובה על מקבצים סגולים גדולים.

מרבדי תורמוס הרים פורחים כעת על אדמת הבזלת של גדות נחל תבור בגליל התחתון. לא מאד רחוק משם, לכיוון העיר עפולה, יש מסלול הליכה נעים מאד ביער גבעת המורה, ולצידו "שביל תורמוסים" מהמם שפורח בפריחה סגולה למרגלות יער. נוסעים מצומת יששכר לכיוון קיבוץ רמת צבי, וכעבור כ-200 מטרים אחרי תחנת הדלק נעורה פונים שמאלה לדרך עפר שחוצה את היער. בנוסף, מדרום לישוב נעורה, מצידו המערבי של כביש 716 שמוליך צפונה אל הישובים נעורה וטמרה, פורח שדה תורמוסים גדול.

בשוליו המזרחיים של הכרמל פורחים ריכוזי תורמוסים גדולים משני צידי כביש 70 בסמוך לצומת אליקים. מכאן אפשר לבחור בשתי דרכים: מערבה לכיוון דלית אל כרמל ועוספיא או מזרחה לכיוון אליקים ועין השופט. מצידי כביש 672 שמטפס מערבה, מיד אחר צומת אליקים, יש תחנת דלק ומולה פניה אל דרך עפר משובשת שמוליכה דרומה אל מרבדים עצומים של תורמוס כחול. היות שזה שטח אימונים של צה"ל אפשר להיכנס אליו רק בסופי שבוע.
אם תבחרו לפנות מצומת אליקים מזרחה תגלו שדה תורמוסים ענק שמכסה את מדרונות רמות מנשה בצידי השבילים שיורדים לקיבוץ דליה. מצומת אליקים ממשיכים על כביש 672 עד צומת השופט ופונים מערבה לכיוון קיבוץ רמות מנשה.

מצידו הדרום מערבי של הכרמל פורחים תורמוסים בשדות שליד המושב ניר עציון (הכניסה למושב עצמו אסורה בשבת). לא הרחק משם פורחים תורמוסים גם ליד הישובים דור וכרם מהר”ל.

מרכז

בתוך העיר ראשון לציון, בשדרות תש"ח פינת רחוב רמז, פורחים תורמוסים ארצישראליים. לא רחוק משם, בנס ציונה, מכוסה גם 'גבעת האירוסים' שלצד תחנת הדלק 'פז' בתורמוסים ארצישראליים. כדי להגיע לשם מכוונים אל רחוב 'המאה ואחד'.

בסמוך לעיר גדרה, לא הרחק מחורבות הכפר הערבי קטרה שעל תל קטרה, פרוש מרבד תורמוסים נאה במיוחד. כדי להגיע אליו נוסעים ברחוב שפרינצק בגדרה וממנו עולים לכיוון התל.

תורמוסים פורחים גם בשדות ליד המושב ניר צבי שבגזרת רמלה ולא הרחק מן הישוב גני תקווה. כדי להגיע לריכוז זה יש לכוון אל קאנטרי 'גלים' של גני תקווה.

דרום

פריחת תורמוסים מרשימה מאד בתל שוכה, לא רחוק מצומת האלה שבגזרת העיר בית שמש. מקובל לייחס את תל שוכה למקום שלמרגלותיו נערך הקרב בין דוד לגוליית, ומדרונות אלה צבועים כעת בכחול-תורמוס. כדי להגיע נוסעים על כביש 38 מכיוון בית שמש דרומה עד לצומת האלה, פונים מזרחה אל כביש 375, וכעבור כ-2.5 קילומטרים פונים ימינה אל דרך עפר שמוליכה לכניסה לשמורת טבע.

דרומה משם, על הגבול בין הרי יהודה לשפלת יהודה לא הרחק מן המושב בקוע, נמצאת 'חירבת שרישה' בין צומת נחשון למחלף לטרון. הדרך אל השדה המרשים למרגלות החורבה אפשרית רק ברגל, ופריחת התורמוסים שם מהממת. ב'וויז': "חורבת שרישה".

בעיר אשקלון, לצד כביש שסלול ליד הכניסה החדשה אל בית החולים 'ברזילי', אפשר להחנות את הרכב ולהמשיך רגלית למרחק של כמה מאות מטרים. מימין תגלו שדה תורמוסים מרשים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל פריחת התורמוסים ברחבי הארץ appeared first on TheCar.

חלון הזמנים המהמם ביותר מבין כל עונות השנה בישראל, והזמן המהנה ביותר לטיולים, הוא התפר שבין החורף לאביב, תקופה שבה כל יום מזמן לנו טמפרטורה שונה ורמת לחות אחרת.
בתקופה זאת פורחות הרקפות, ללא ספק אחד הפרחים המוכרים והנהדרים בישראל, והשנה מדווחים לנו חברים מכל רחבי הארץ על מרבדי ענק מהממים ביערות ובחורשות בצפון, במרכז ובדרום. לנוכח התיאורים שזרמו אלינו התלבטנו קשות אם לנסוע לעמיקם, אל יער הזורע, ל'גבעת הרקפות' שליד קיבוץ גלעד או אל יער המגינים שליד מושב כרמי יוסף – בכל האתרים האלה פרושים כרגע מרבדי רקפות ורודים, סגלגלים ולבנבנים.

לבסוף בחרנו באחד המקומות הפחות מוכרים בהקשר הזה, אבל אתר אהוב עלינו במיוחד, וזה יער המלאכים – שחריה, שבו מקשטות כעת אלפי רקפות את השטחים שלמרגלות עצי האורן והמדרונות. יער המלאכים משתרע על שטח של כ-7000 דונמים במרחק של כארבעה קילומטרים ממזרח לקריית גת, בצמוד לכביש 35 בקטע שבין קריית גת לבית גוברין.

רבות מדרכי היער הזה סלולות, נוחות לתנועה ומסומנות היטב, והוא מאובזר בפינות פיקניק נוחות עם שולחנות, פינות להצבת אמצעי בישול, מתקני משחקים לילדים ובפסלים שעוצבו במיוחד עבור אנשים עם מוגבלויות, בהם גם פסלים שפוסלו עבור כבדי ראיה. היער מאפשר לחזות בשפע של יופי מבעד לחלונות המכוניות בתוך כדי נסיעה, וגם בטיולים רגליים בשבילים שמעוטרים כעת בפריחה מהממת.

יער המלאכים-שחריה הוא אחד היערות שנטעו בידי עובדי קק"ל בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, וזאת לאחר שבשנת 1954 נתקבלה לצורך זה תרומת קהילת יהודי לוס אנג'לס. הבחירה, לכן, בשם "המלאכים" הייתה טבעית, ואילו החלק השני של השם מלמד על זהות הנוטעים – דרי מעברת 'שחריה' אשר הוקמה בשנת 1956. רבים מדרי המעברה הועסקו בעבודת הדחק שיכלה המדינה הצעירה להציע להם באותה תקופה בראשיתית.

יער המלאכים-שחריה נטוע על השיפולים הדרום-מערביים של שפלת יהודה, על גבעות שנישאות לגובה של כ-400 מטרים מעל לפני הים. כביש צר מטפס ועולה בפיתולים אל רום היער כשהוא תחום משני עבריו ביער אורנים. יער המלאכים מכסה גם על אתרים ארכיאולוגיים, והכביש שמקיף אותו הוא חד סטרי (עם סימון שבילים ירוק) שמאפשר להגיע ברכב וברגל אל כל השבילים. לצידי הכביש הוכשרו מקומות חניה לצד פינות הפיקניק. בחלק העליון, הצפוני, של היער ישנם מספר מסלולי הליכה שבהם אפשר לפסוע לצד מרבדי הרקפות המרשימים. האזור שנמצא מעט מערבה למגדל הצופה, לצד הכביש ההיקפי, גדוש ברקפות וכך גם במדרון הצפוני, במסלול שנקרא 'שביל בית הבד'. שביל זה עובר לצד שרידי בית בד עם אבני מפרכה שבעזרתם ריסקו את הזיתים, ולצידו, על המורדות, פורחות כעת אלפי רקפות.

בחורבת 'כרוע', בחלק המזרחי של היער (סימון שביל אדום) חשפה חפירה ארכיאולוגית שרידי מבנה קדום שעליו נבנה בתקופה הביזנטית מבנה חדש יותר, ובו מקווה טהרה שנחצב בסלע הגיר. גם התל הארכאולוגי הזה מוקף כעת בפריחת רקפות מרהיבה שמוסיפה לו יופי.

ל'רקפת מצויה' יש פקעת כהה וגדולה והיא טמונה קרוב מאוד לפני האדמה. בתחילת החורף, לאחר גשמי היורה, צומחת אגודת עלים מראש הפקעת, ולאלה יש שפה משוננת והם מקושטים בעיטורים ציוריים שנראים כמו טביעת אצבעות ייחודית. העיטורים ייחודיים לכל צמח כך שלא תמצאו שתי פקעות עם עיטורים זהים. בהמשך העונה צומח מתוך פקעת העלים הפרח האציל והעדין שמוכר לנו, והוא כפוף כלפי מטה כהגנה מפני ממטרי הגשם. אגב, נוסף לרקפת המצויה שמוכרת לרובנו צומח בישראל מין נדיר יותר של רקפת – 'רקפת יוונית', וזה פרח קטן שצבעו ורוד עז. רקפת יוונית גדלה בעיקר ביער אודם שברמת הגולן.

כך מגיעים:

נוסעים על כביש 35 בין קרית גת לבית גוברין ופונים צפונה, לפי השילוט, בדרך שמתפצלת מן הכביש ונמצאת כארבעה קילומטרים ממזרח לקרית גת. (ב'וייז': "יער המלאכים שחריה"). בכניסה ליער הוצבה מפה גדולה שמציגה את המסלולים ואת פינות הישיבה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

פרטים נוספים אודות יער המלאכים-שחריה באתר קק"ל.

The post טיול לסופ"ש: אל הרקפות של יער המלאכים appeared first on TheCar.

בין רכס הכורכר המזרחי שבשרון לבין רכס הכורכר המרכזי משתרע מדרון מתון שגולש אל נחל פולג. רכסי הכורכר באזור הזה, כמו במקומות נוספים לאורך מרכז וצפון מישור החוף, חסמו את זרימת הנחלים ויצרו במשך מאות שנים ביצות אשר היו בית גידול לאלפי מינים של צמחים ובעלי חיים, ובשוליהן התקיימו ישובים מבודדים. אחד מאלה, על גבעה שמשקיפה על ערוץ נחל פולג, נקרא 'חירבת ג'זירה' או "האי".

לא רחוק משם פעלה בשנות ה-70 של המאה הקודמת מחצבה שממנה נכרו אבני כורכר לבניה, ולאחר שזו ננטשה היא נתמלאה במי גשמים ומי תהום והפכה לאגם קטן שמשך אליו בעלי חיים והכשיר את השטח סביבו לצמחיה מגוונת. בין השאר מוקף האגמון הקטן בעצי ערבה, שיחי פטל, צמחי קנה וסוף, ועל המים נחים צמחי 'נהרונית צפה'. חובבי צמחים ישמחו לגלות סביב האגמון צמחים נדירים בארצנו, כאלה שזקוקים למקור מים יציב, ובהם קרנן טבוע שטובל במים, שנית גדולה שיכולה להגיע לגובה של עד שלושה מטרים, ארכובית משוננת – עשב שפריחתו היא פרחים ורודים קטנים, חנק מחודד, ופספלון דו טורי (שהוא מין פולש בארצנו).

סביב האגמון ניטעו עצי אקליפטוס, חרוב מצוי, אלון תבור, אלת מסטיק ועוד, ואלה משחזרים את הצמחיה האופיינית לארץ ישראל, אולם הם יוצרים בינתיים צל רק על-פני מספר מצומצם יחסית של נקודות. זאת סיבה טובה נוספת לבקר באגמון בתקופה זאת של השנה ולא בשיא הקיץ.

האגמון הוא ביתם של צבי ביצות ונוטריות, ומהווה משכן לעופות מים שונים שבעיקר חורפים בו. לאורך השנה אפשר להבחין בציפורי סבך כמו קנית קטנה, קנית פסים, ושרון מצוי, ובתוך המים משתכשכות אנפה אפורה, לבנית קטנה, לבנית גדולה, ביצנית לבנת כנף וביצנית לבנת בטן. מסביב מפזזים להם עפרוני, שרקרק, לבן חזה, עקב חורף ובז אדום, ובתוך המים שוחים צפרדעים, קרפדות, דגי שפמנון, ברווזים וטבלנים.

"הקרן לשטחים פתוחים" של רשות מקרקעי ישראל הקציבה לפני כ-7 שנים מיליון שקלים אשר שימשו את רשות ניקוז ונחלים שרון לשיקום האגמון והנגשתו, ובשנת 2019, ממש ערב הקורונה, נפתח בשטח אתר מוסדר לצפרות ולטיולי משפחות תחת השם 'אגמון פולג'. בין השאר הוכשר מסלול הליכה מעגלי באורך של כקילומטר אשר מתאים למשפחות ומונגש גם למוגבלי תנועה ולעגלות. לאורך השביל יש שתי נקודות תצפית – 'מצפור המצוק' ו'מצפור הביצה' – שמהן נשקף מצד אחד האגמון ומנגד הנוף של ישובי הסביבה. כדאי מאד להגיע מצוידים במשקפות ולנצל את מסתורי הצפרים כדי להשקיף על החי והצומח באגמון ובסביבתו, וחשוב לזכור שמי האגמון לא זורמים או מתחלפים – לכן אסור להיכנס אליהם.

לאחר ביקור באגמון (מומלץ לא לשכוח להביא איתכם תרמוס קפה, סנדוויצ'ים וחטיפים, וכמובן שלא להשאיר אחריכם תזכורות לביקור שלכם) – כדאי לנצל את ההזדמנות לביקור בפינת חן נוספת: שמורת הטבע תל יצחק.
לצורך זה חוזרים אל נקודת הכניסה וממנה ממשיכים במורד הדרך על שביל משובש אך עביר לכל כלי הרכב, ופונים שמאלה אל שביל צר מאוד לפי השילוט 'שמורת טבע תל יצחק'. שמורה זאת כלואה בין שטחים חקלאיים והיא זכתה להגנה בזכות מינים רבים של צמחים, בהם אירוס ארגמן, קידה שעירה, תורמוסים לבנים, אזוביון דגול ואפילו צבעוני השרון שזוהר באדום אש בתוך הצמחיה הירוקה.

השביל מטפס עד לקצה השמורה אל עצי אורן ענקיים, ומשם יש תצפית נהדרת דרומה, אל מספר בריכות חורף שנקוו לאחרונה וייעלמו בקרוב.

כך מגיעים: כביש 553 נפרד מכביש 2 במחלף פולג מול 'איקאה' ומתעקל מזרחה עד למחלף דרור. קרוב למחלף פולג יש פניה ימינה אל כביש שמוליך לתחנת הרכבת של בית יהושע. חולפים על פני הכניסה לתחנה וממשיכים עד לקצה הכביש, שם ניצב שלט צנוע שמכוון אל 'שביל אגמון פולג'. הדרך מלאה מהמורות אך מתאימה לכל רכב. עוברים מתחת לגשר וממשיכים מערבה לפי השילוט, חולפים על פני פניה שמאלה וממשיכים לצד שדה חיטה משגע. כעבור כ-100 מטרים פונים שמאלה אל חניה קטנה שבה חונים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל אגמון פולג appeared first on TheCar.

עצי השקד אחרו לפרוח השנה אבל היה כדאי להמתין: פריחה מהממת כפי שמתחוללת כעת בעמק האלה לא נראתה שם שנים ארוכות, ולכן מיהרנו למסע מזורז בעקבות פריחת "השקדיות", כפי שמכונים עצי השקד בשירי הילדים.
המסלול שלנו בסופ"ש זה הוא לאורך כעשרים קילומטרים שמקושטים בפריחת שקד מהממת אשר צובעת את הנוף בכתמים לבנים שיוצרים הרמוניה צבעונית נפלאה עם שדות ירוקים, כלניות אדומות רקפות ורודות ועם עיריות גאות קומה וצפופות.

שורשי עץ השקד מעטים והוא משגשג גם באזורים שבהם כמות המשקעים מועטה. עלי העץ נושרים לקראת החורף ופריחתו מבשרת את האביב המתקרב. רוב עצי השקד קטני מידות: גובהם הממוצע לא עולה על שלושה או ארבעה מטרים, וכל עץ מרוחק למדי מחבריו. עצי השקד פורחים כעת במקומות רבים ברחבי הארץ אך אנחנו בחרנו, כאמור, בעמק האלה ולא במקרה: יצאנו לחזות בעץ השקד הגדול ביותר שבו פגשנו עד כה, והוא צומח על המדרונות המערביים של העמק.

המסלול השבוע מתחיל ממזרח לישוב נווה מיכאל אשר נח בשלווה מוקפת גפן לצד כביש 367 בדרך ההולכת אל גוש עציון. נרד מן הכביש במרחק של כ-300 מטרים אחרי הכניסה לנווה מיכאל, מצד ימין, אל דרך סלולה אך משובשת שלצידה סימון שביל כחול. נמשיך על הדרך הצרה ונחצה את ערוץ נחל גודר, ואז נטפס עם הכביש בשיפוע מתון ונחזה בנופי עמק האלה נפרשים לנגד עינינו. לאורך הדרך נראה עצי שקד בודדים וסביבם פריחה מרהיבה של פרחי בר רבים ושדות חיטה מלבלבים. נעצור בשיא הגובה כדי לצפות מזרחה לכיוון הרי חברון ואל כל היופי שנח למטה.

נקודה זאת נמצאת בסמוך לשער האחורי של הישוב אדרת, ומכאן נמתח מערבה כביש צר שכל עבריו מקושטים בכלניות אדומות ובפריחה צהובה. אט אט מתגלים מסביב כרמי גפנים שזמורותיהם נמות עדיין בתרדמת חורף.

נגיע אל צומת T ונפנה שמאלה, דרומה, לפי השילוט חירבת עתרי. סימון השביל עודו כחול, והכביש חוצה את ערוץ נחל שוע ומטפס אל היעד שלנו: עץ השקד הגדול ביותר באזור, שבו נחזה מיד לצד העליה מצד שמאל. אל העץ מוליך שביל קטן באורך של כ-50 מטרים, והמחזה נהדר: העץ מתנשא לגובה של שבעה מטרים ורוחבו כעשרה מטרים. מספר ענפים חסונים משתלחים מן האדמה ומעניקים לעץ מראה של שמלת כלולות זוהרת. כאשר מגיעים אל "העץ" מסתבר שלא מדובר בעץ בודד אלא בתופעה חריגה יחסית: שלושה עצים שונים השתרגו אחד בשני ושלושתם יחד יוצרים את המראה של עץ ענק.

מכאן נמשיך הלאה עד לצומת שבה נפנה ימינה אל שביל שמסומן בסימון שביל ירוק, ואיתו נגיע עד לכביש 38 שמוליך מבית שמש לבית גוברין. לאורך הדרך פורחים עצי שקד לרוב וסביבם פורחות רקפות. חובבי הרפתקאות יכולים לסייר גם במספר מקבצים של מערות מסתור עתיקות, ולאחר החיבור אל כביש 38 ממשיכים למרחק של כ-100 מטרים עד למעגל תנועה שבו נפנה מערבה, לכיוון שריגים, על כביש 353.

נחלוף על-פני הישוב שריגים וכעבור כקילומטר וחצי נפנה ימינה לפארק בריטניה, אל דרך שמסומנת בסימון שביל ירוק ובסימון התלת-צבעי של שביל ישראל. גם לאורך הדרך הזאת פורחים עצי שקד לרוב, ואנחנו מחפשים את מעביר המים שמתחת לעיקול הדרך – אשר מסמן לנו את הכניסה לשביל עם סימון אדום. כאן יש מסלול הליכה מעגלי לאורך ערוץ הנחל, וזה מסלול מהמם ונעים תחת הפריחה המרהיבה של שקדיות רבות.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פריחת השקד בעמק האלה appeared first on TheCar.

אזור רמות מנשה, בדרום הכרמל, תחום על-ידי רכס הכרמל ובקעת הנדיב ממערב ודרום-מערב, ואדי מילק (נחל תות) ונחל יקנעם מצפון מערב, עמק יזרעאל מצפון-מזרח וואדי עארה (נחל עירון) מדרום-מזרח. שטח זה פרוש על-פני גבעות קירטון רכות שגובהן בין 250-400 מטרים מעל פני הים, ומתברך בכמות משקעים ממוצעת של 600-700 מילימטרים של גשם בשנה.

אקלים לח למחצה, ולא מעט יובלים שחורצים את הגבעות, משכו מקדמת דנא לאזור הזה אוכלוסיות של נוודים-לקטים ושל רועים, וזאת ככל הנראה עד לתקופות הרומית והביזנטית שבהן החלה התיישבות כפרית-חקלאית משמעותית, בעיקר על פסגות הגבעות.

בשנת 1832, כאשר מוחמד עלי יצא ממצרים לטורקיה כדי להיפרע מבני בריתו לשעבר, העות'מנים, הוא פיזר לאורך נתיב מסעו חקלאים ופורשי צבא מצרים בעשרות נקודות ישוב חדשות וקיימות. אחת מהן, באזור זה של הארץ, הייתה אום א-זינאת, במורדות הדרומיים של הכרמל. בנוסף התקיימו באזור זה במאה ה-19 ישובים חקלאיים קטנים ובהם דליית אל-רוחה, שאדמותיו היו בבעלות משפחה לבנונית, וכן ג'וערה, אום דפוף וריחניה.
לקראת סוף המאה ה-19 החלו מוסדות ההתיישבות היהודים לרכוש אדמות באזור, החל מאזור זכרון יעקב ובת שלמה וכלה בחלקות שנרכשו מתום מלחמת העולם הראשונה ועד לתקופת המרד הערבי הגדול בשנת 1936, או אז התמקמו כנופיות פורעים ומסיתים בחלק מן הכפרים בסביבה ואילצו חלק מן התושבים המקומיים לעזוב.

בדיעבד, תקופת המרד הערבי (1936-1939) חוללה פריחה אזרחית יהודית ברוב חבלי הארץ ובין השאר האיצה את רכישת האדמות ואת ההתיישבות היהודית גם באזור רמות מנשה. עשור לאחר מכן – בין פרסום תוכנית החלוקה לפרוץ מלחמת העצמאות – נמלטו רוב תושבי הכפרים הערבים הקטנים אל הערים הגדולות, בעיקר אל ג'נין.

אחד הנחלים הגדולים ברמות מנשה, נחל דליה, מתפתל לאורך כ-17 קילומטרים מאזור קיבוץ דליה לכיוון מערב, ומנקז את מי הרמה לכיוון מערב עד שהוא נשפך אל תוך הים התיכון בין מושב דור לקיבוץ מעגן מיכאל. אחד היובלים הגדולים שנשפכים לנחל דליה, שאליו נשואות פנינו השבוע, הוא נחל שלף אשר מתחפר בתוואי שמתחיל צפונית לקיבוץ עין השופט ומתמזג עם נחל דליה מדרום-מזרח למושב בת שלמה. נחל שלף הוא נחל איתן, ולא במקרה הוא נקרא בערבית ואדי אלפואר, כלומר "הנחל השופע מים". השם העברי שלו, נחל שלף, נשמע אולי נעים יותר מבחינה פונטית אבל משמעותו היא צמחיה יבשה שנותרת בשדה לאחר הקציר. למרבה הצער, השם הזה מתאים יותר לנחל שלף ברוב ימות השנה, ובמיוחד בשיא הקיץ שבהם שפיעתו דלה מאד.

למרבה השמחה, בימים אלה של שלהי החורף שופע נחל שלף בזרימת מים מרשימה ומענגת, ועל אף שמי הנחל לא ראויים לשתייה מזכיר הטיול לאורך האפיק תמונות נוף שכאילו נלקחו מפלגי מים קטנים בלב הרי האלפים הרחוקים. נחל שלף מוזן על-ידי מספר מעיינות צלולים, בהם עין דמומית, עין שלף ועין מחוללים, ולאורך רוב האפיק שלו הוא מעוטר, ולפעמים אף מוסתר, בצמחיית מים עשירה, עצי אולמוס רבי יופי ושנים, ושיחי פטל דוקרניים.
כאמור – טיול לאורך אפיק נחל שלף מומלץ מאד בתקופה זאת של השנה, כאשר המים שופעים ומראות הנוף הירוק מסביב מרחיבים את הלב ואת הנשמה. בחלק מן המקומות אפשר להגיע עד למי הנחל ולשכשך רגליים, ואזורים רבים מקושטים בפריחה נפלאה עם צהוב החלמון של החרציות וצוחר לובנו שם הקחוון.

צמחיית בראשית עבותה מסוככת על אזורים אחרים ולא מאפשרת גישה לאפיק, אך גם בהם אי אפשר שלא להתפעם מרחש פכפוך המים שמפתה את המטייל להתגבר על הקושי, לזחול, ואף להידקר משיחי הפטל כדי לחזות ביופי. בכניסה לעין דמומית, למשל, צריך להתכופף, לעבור מבעד למנהרת שיחי פטל קוצני ואכזר כדי לחזות בשפע המים שבוקע מבעד לצינור עבה וממלא בריכה קטנה של מים צלולים. קרני שמש חודרת בקושי דרך סבך הפטל ומנמרות בכתמי אור רכים את מי המעיין, וממקומות מסתורן נשמע קרקור של צפרדעים. מעט צפונה מן המעיין אפשר לטבול את הרגליים במי הנחל ואף לצעוד בתוכו למרחק וליהנות מצלילי קונצרט קירקורי הקרפדות ומשפע פרחי 'סלסלי הכסף' שמעטרים את הגדות כאילו היו יהלומים זעירים.

נחל שלף עשיר בצמחיית מים, צבר, צפצפה, שיטה וכאמור גם בעצי אולמוס נדירים ששורשיהם טבולים במים הצוננים וצמרותיהם נישאות אל על. ענפי האולמוסים מכוסים בימים אלה בעלווה ירוקה רעננה ומלווים את המטיילים לאורך השביל שמוליך מערבה ומסומן בסימון שבילים כחול. לאורך הטיול, לצד המים, חולפים לצד מדרון רקפות וליד "זולה" קסומה לישיבה ומרגוע בצילו של אקליפטוס עבה גזע. בהמשך מגיעים למעיין 'עין מחוללים' ששמו ניתן לו לכבוד הרוקדים בפסטיבלי המחולות שהתקיימו בקיבוץ דליה.

אורך מסלול ההליכה כשלושה קילומטרים, והוא משובץ בצמחיה האופיינית לאזור רמות מנשה: שיחי סירה קוצנית, עצי אלון התבור וצפצפה, פרחי תורמוס ההרים, כלנית ורקפת ושפע יערות מחטניים שניטעו על-ידי קק"ל.
במהלך המסלול מגיעים אל שרידי הכפר דליית א-רוחה ואל שרידי בוסתניו שבהם צומחים עדיין עצי חרוב, תאנה ורימון, לצד משוכות צבר, ובהמשך אל שרידים עתיקים יותר של טחנת קמח ושל אמת מים.
לאחר הטיול הרגלי אפשר לבקר בלא מעט אתרים נוספים במרחב הביוספרי של שמורת הטבע 'פארק רמות מנשה', ובהם עמק השלום, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, גבעת הרקפות ויער הזורע.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 70 מצומת פורדיס צפון-מזרחה ופונים ימינה במחלף אליקים אל כביש 672, שאיתו ממשיכים עד לצומת רמת מנשה. אם מגיעים עם שתי מכוניות אפשר להשאיר אחת ליד קיבוץ רמות מנשה, ולהמשיך עם השנייה לכיוון קיבוץ דליה. אם מגיעים עם מכונית אחת מאפסים בכיכר את הספידוטמטר וממשיכים דרומה, לכיוון דליה, לאורך כ-900 מטרים, עד שמגיעים אל דרך עפר שנמצאת מימין לכביש, ושם מחנים את המכונית.
ממשיכים בהליכה רגלית על השביל עד לשלט שעליו כתוב 'יובלי נחל דליה, נחל שלף', ובוחרים את השביל הימני. השביל, כאמור, מסומן בסימון שבילים כחול במפת הטיולים וסימון השבילים כרמל (מס' 4).

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל נחל שלף appeared first on TheCar.

כארבעה קילומטרים מצפון מערב לקריית טבעון וכ-18 קילומטרים מזרחית לחיפה, על גבעה בגובה של -213 מטרים מעל פני הים, נטוע הישוב הקהילתי 'נופית' אשר הוקם בשלהי שנת 1987 ביוזמת שמונה משפחות של תושבי חיפה והקריות. במקור הוקם הישוב על גבעה חשופה שמשקיפה אל הנוף הגלילי המרהיב של נחל ציפורי, כקילומטר מצפון ל'חרבת קושט' שבה התקיימה בתקופות הרומית והביזנטית עיירה יהודית.

נעמי וחיים זך היו בין המתיישבים הראשונים בנופית והם הגיעו לשם מחיפה עם שלושת ילדיהם, אדוה, אוהד ואביב. בדצמבר 1998, במהלך פעילות מבצעית בלבנון, נהרג אוהד – אשר שירת כלוחם בגולני, והוא בן 19 ו-9 חודשים בלבד. ביוזמת המשפחה, ובהתגייסות של חברי הישוב, הוחלט להנציח את אוהד באופן שמאפיין את אהבתו לטבע ולנוף: באמצעות שביל נוף שמקיף את הישוב ומאפשר תצפית מרהיבה על האזור כולו.

מאחר שחלק מן האג'נדה של חברי נופית הוא קיימות ושמירה על ערכי נוף וטבע הוחלט לסלול את השביל מבלי להשתמש בציוד כבד, ומבלי לפגוע בנוף. השביל סלול על אדמת סלע קרטון ואבן גיר רכה, וסביבו צומחת צמחיה מקומית בלבד, ללא צמחים "מיובאים" או סלעים שאינם מן האזור, למעט בוסתן עצי פרי שנטוע בנקודת המוצא ובו עצי הפרי האופייניים לארץ ישראל: זית, תמר, תאנה, חרוב ורימון. לאורך השביל, שאורכו כיום כ-4.5 קילומטרים, הוצבו פינות תצפית וישיבה, והוא משמש את בני הישוב לאירועים שונים ומושך אליו מטיילים ואוהבי טבע מכל רחבי הארץ.

מיד לאחר שעולים על השביל מגיעים אל תצפית נוף מהממת לכיוון מזרח, מעל מרפסת נוף שממנה נשקף העמק היפה שבעומקו נוצץ ובוהק אפיק נחל ציפורי. נקודת התצפית נקראת 'מצפור החיפושיות' על שמן של אבנים שנצבעו על-ידי ילדי הישוב ונדמות לחיפושיות. מכאן נשקף הנוף המרהיב של נחל ציפורי, ובו בין השאר טחנת הקמח הגדולה שמכונה 'טחנת הנזירים' שעליה סיפרנו בהזדמנות קודמת. לצד הטחנה מתוח גשר האבן העתיק מעל אפיק הנחל, ואפשר גם להבחין בבוסתנים שנטועים על גדות הנחל ובגבעות האלונים שגולשות אל הערוץ.

השביל ממשיך לכיוון צפון ולאחר מכן מערבה, ולאורכו נשקפים נופי הגליל התחתון ומפרץ חיפה: נחל ציפורי, הרי נצרת, יודפת, סולם צור, עכו, מפרץ חיפה, עמק זבולון, רכס הכרמל, גבעות אלונים וטבעון.

בחלקו המערבי של השביל הוקם "אמפיתיאטרון" אשר משקיף לכיוון רכס הכרמל, ובו מתקיימים אירועים והופעות. האמפי השיב, למעשה, את הטבע לידי התושבים היות שהוא הוקם על חורבות מתקן טיהור השפכים אשר שימש את נופית בימיה הראשונים. לאחר חיבור הישוב למכון הטיהור של חיפה בוטל המתקן המקורי והפך למבנה שימושי מסוג יותר נעים – עם טריבונות לצופים ועצי נוי שנשתלו מסביב. נקודת נוף זאת מומלצת במיוחד בעת שקיעה, עם מבט מרהיב מערבה.

השביל עצמו רחב, וחלקו הראשון – סביב הישוב המקורי, נוח מאד להליכה. החלק השני, סביב החלק הצעיר של נופית, מעט יותר משופע ומאתגר. השביל כולו מסומן בסימון שבילים כחול-לבן-כחול וממנו מתפצלות דרכים אל נחל ציפורי ואל 'שביל ישראל'. דרך אחת יוצאת מנקודה שמכונה "החרוב הגדול" ונמצאת במפנה הצפוני של השביל, ומשם מוליך שביל אל נחל ציפורי, והדרך האחרת נקראת בפי תושבי נופית 'שביל הנוער' היות שהיא הוכשרה על ידי בני הנוער של הישוב. דרך זאת מסומנת במפת שבילי ישראל בצבעים לבן-אדום-לבן. כמה מתושבי נופית שייכים למשפחת "מלאכי השביל" אשר מסייעים למטיילים לאורך 'שביל ישראל' עם מים, אוכל וציוד, ואף מארחים אותם למנוחה בבתיהם.

בתיאום עם רשות העתיקות הוצבו לאורך השביל ממצאים ארכיאולוגיים שונים כמו אבני ריחיים עתיקות, ולצידם שילוט שמתאר ומסביר אודותיהם. כמו כן הוצבו כלי חקלאות עתיקים, ואילו ילדי הישוב הוסיפו יצירות משלהם. השביל מעגלי ומסתיים במדרגות שמוליכות אל תוך הישוב ואל נקודת המוצא.

הישוב נופית נטוע, כאמור, על צפון רכס קשט שהוא אחת השלוחות של רכס טבעון, ומשפחת זך, ואנשי הישוב, מסבירים ש'שביל אוהד', אשר מתוחזק ומטופח על-ידי ילדי נופית, בנוי כשביל מעגלי עם מספר אפשרויות כניסה ויציאה לישוב עצמו ולשבילים אחרים. זה, לדבריהם, מסמל את מחזוריות החיים ואת הכניסה והיציאה של כל אדם אל מעגל החיים האינסופי. בשעות היום והלילה שוקקת הסביבה המיידית של השביל בבעלי חיים מקומיים ובהם תנים, שועלים, גיריות וחזירי בר, כמו גם זוחלים וחרקים.

כך מגיעים: ב'וויז': נופית. בכניסה לישוב מוצב סימון שמנחה כיצד להגיע אל עצמו השביל, עם הכיתוב "שביל אוהד – סובב נופית".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל שביל אוהד בישוב נופית appeared first on TheCar.

רמת הגולן בכלל, וצפון הרמה בפרט, מהנים לטיול בכל ימות השנה, גם כאשר העצים שבמטעים פורחים בפריחה צבעונית ומשגעת, גם כאשר הם עמוסים בפרי וקטיף הדובדבנים בשיאו, וגם כעת – בתקופה הקצרה שבה מתקיימים תנאים מתאימים להצטברות שלג על הקרקע.

גם סוף השבוע הנוכחי צפוי להיות סוער, אמנם לא כמו קודמיו אך בכל זאת צפויים ממטרים עזים בצפון הארץ ושלג בצפון הרמה, וזה אומר שבין אם נצליח להשליך כדורי שלג או לא – זרימות המים בערוצי הפלגים והנחלים כבר מרשימות ומענגות.

כרגיל, בשעה שהמוני בית ישראל ישקיעו שעות בעומסי התנועה, אלפים מהם על הכביש המתפתל בין הישוב מ'גדל שמס לאתר החרמון – אנחנו נצפה בחרמון מזוויות אחרות, עם נוף לא פחות מרשים, ונתור אחר מרבצי שלג ובעיקר אחר זרימות המים בפלגים.

השבוע אנחנו מכוונים את 'וויז' אל הישוב 'בוקעתא' במטרה להגיע ולהסתובב על הכבישים המקומיים הצרים שבין הישובים מסעדה למג'דל שמס. דרכים אלה, חלקן מחופות באספלט וחלקן דרכי עפר כבושות, מתפתלות בין שדות חקלאיים של אדמה כהה שחלקים ממנה מלבינים כעת עם ציפוי מושלג, לבין מטעי עצים נשירים שבימים אלה מכוסים גם הם במעטה לבן. בחלק מן השדות נערם שלג לגובה של כ-20 סנטימטרים והרגל שוקעת בתוכו עד מעבר לנעל.

בין לבין זורמים מים בפלגים קטנים במורדות תלולים ונאספים אל נחלים קטנים של מים צלולים כבדולח, ובחלק מן המקומות נצברות שלוליות חורף בגדלים שונים בסמוך לכביש או על הדרך עצמה.

כל היופי הזה נמצא משני צדדיו של כביש 98 שמתפתל צפונה בין בוקעתא למסעדה, וכדאי להתחיל את הטיול כ-500 מטרים צפונה לבוקעתא, על כביש קטן שפונה מזרחה לכיוון הר ורדה והר כרמים. משני צידי הכביש הצר נטועים מטעי דובדבן שכעת עומדים בשלכת, והכביש המפותל מטפס בתלילות לכיוון שני ההרים. בשעה שאלפי אנשים רומסים את השלג על מורדות החרמון כאן אפשר למצוא שלג רך ובתול וליהנות ממראה ההרים שמעוטרים לבן. מכאן מקליקים ל'וויז' את היעד הבא – 'נבי יעפורי' וממשיכים על דרך יפהפייה בין מטעים עמוסי שלג.

אפשרות אחרת היא להמשיך צפונה על כביש 98 לכיוון מסעדה, וומש לפני הכניסה לישוב לפנות ימינה אל כביש זעיר ומשובש שלצידו סימון 'שביל הגולן' (לבן, כחול, ירוק). גם לאורך הדרכים האלה נמצאים מרבצי שלג בתוליים והמוני פלגים זעירים של מי שלגים מופשרים. כדאי לסיים את הטיול בבקעת יעפורי בסמוך למבנה הענק, והקדוש לדרוזים, של נבי יעפורי. ממש בסמוך לשם נמצא השוק הדרוזי שבו נמכרים תוצרת חקלאית מקומית, סילאן, דבש, תפוחים, וחמוצים ועוד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פלגי המים והשלג בשולי החרמון appeared first on TheCar.

הסופה 'אלפיס', אשר צבעה בתחילת השבוע בצבע לבן אזורים רבים בטורקיה וביוון, מפזרת כעת שלג בישראל על כל ההרים והרכסים שגובהם מעל 600 מטרים. כרגיל בימים כאלה, רוב עמישראל ירדוף אחרי החוויה הלבנה והחריגה הזאת כשהוא מכוון אל החרמון, וזה אומר שרבבות אנשים ימצאו את עצמם במשך הרבה יותר שעות בפקקי תנועה מאשר במשחקי שלג.

בימים כאלה ישנם מספר צירי תנועה שצריך להימנע מהם כמעט בכל מחיר, למשל הדרך שבין מג'דל שמס לחרמון ולפעמים גם כביש מספר 1 במבואות ירושלים, אך לעומת זאת יש הזדמנות לחוות שלג ולחזות בנוף מושלג ממספר מקומות אחרים -בתקווה שהם פחות גדושים במבקרים ובעומסי תנועה. בגלל תנאי מזג האוויר עדיף שכל מי שמבקש להשליך כדורי שלג יתמקד במקומות באזור מגוריו ולא ירחיק נדוד, לכן ריכזנו כאן מספר המלצות כשהן מסודרות לפי אזורים גיאוגרפיים.

צפון

צפת, הר כנען ויער ביריה

העיר צפת מהנה לביקור בכל ימות השנה, וכעת היא צפויה להתכסות בשלג. אפשר להגיע אל צפת מדרום, דרך הכבישים 85 ו-90, או ממערב על כביש עכו-צפת (כביש 89). בכל דרך שתבחרו תגלו נוף משכר של הגליל העליון ויש מצב גם למצוא מקומות מושלגים נוספים לאורך הדרכים, וכאשר תגיעו לאזור העיר תוכלו להמשיך אל יער ביריה ו/או אל הר מירון – שגם שם צפוי לרדת שלג. כדאי לסייר רגלית בסמטאות העיר העתיקה בצפת, ואם הן מושלגות תזכו לחוויה מהנה במיוחד. מרחק הנסיעה ממרכז העיר העתיקה להר כנען וליער ביריה ממש זניח.

יער ביריה, כשהוא עטוי בשלג, מספק "חוויה של פעם בחיים". בשטחו יש שלוש פסגות שמתנשאות לגובה של 900 מטרים אשר עשויות להיות מכוסות במעטה מכובד של שלג. יש לזכור שחלק מן הדרכים בתוך היער הן דרכי נוף כבושות אך לא סלולות, והאזהרה הבאה נכונה גם לשאר האתרים בכתבה זאת: ירידה מן הכביש בתנאי בוץ ושלג מהווה אתגר לא פשוט למי שנוהג בכלי רכב עם הנעה קדמית בלבד. בכל מקרה, כאשר נוהגים מחוץ לכביש צריך להיזהר מירידה לשולי הדרך – משם עלולים להחליק או סתם להיתקע, ויש להישמר גם מפגיעת אבנים וענפים שעלולים להסתתר תחת המעטה הלבן.

מחזה מרהיב נוסף מספק הר מירון כשהוא עטוי בשלג, וכדי להגיע לשם יש לכוון את ה'וויז' אל בית ספר שדה הר מירון, משם אפשר לצאת לטיול אל ההר עצמו או לנחלים שבסביבה.

כביש הצפון, רמות נפתלי

מעט אחרי שמתחילים בנסיעה מזרחה מאזור ראש הנקרה לכיוון שלומי מבחינים היטב בראשו המלבין של החרמון, ומראה הנוף הזה מלווה אותנו לאורך הדרך ומתעצם ככל שמתקדמים על "כביש הצפון". כביש זה, שמספרו 899, יוצא מכביש 4, חולף דרך העיר שלומי וממשיך דרך אדמית, גורן, שומרה, ברעם, יראון ורמות נפתלי. כמעט כל פיתול בכביש 899 מזכיר חבלי ארץ אירופאים הרריים מאיטליה, צרפת או ספרד, ובהתאם להתפתחות הסופה נראה שהדרך הזאת תהיה מנוקדת בלא מעט נקודות מושלגות. ברקע אפשר להבחין בהרי לבנון, שגם הם מושלגים, והתמונות מרהיבות ונדירות.

מטולה

כביש 899 מסתיים בצומת כח, על כביש 90, ולא מן הנמנע שכביש 90 יהיה גדוש במטיילים שנוסעים צפונה לחרמון. אבל בשעה שרוב המכוניות יפנו מזרחה בקרית שמונה, אפשר להמשיך צפונה לכיוון העיירה מטולה, שממנה אפשר לחזות בשלג שיכסה את הרי נפתלי, וגם להציץ אל הנעשה אצל שכנינו מצפון. בדרך לשם, לפני קרית שמונה, חולפים ליד צוק מנרה שמתנשא בשיאו לגובה של כ-750 מטרים ולכן יש סיכוי סביר שדגם הוא יהיה עטוף לבן. ממרומי צוק מנרה אפשר לחזות בנופים המהממים של עמק החולה, החרמון ורמת הגולן.

רמת הגולן

דרכי הרמה צפויות להיות עמוסות, ובין אם מטפסים אליה מדרום או ממערב – התחושה תהיה שכולן מובילות צפונה, לחרמון. קצת דרומה מן ההר נטוע יער אודם שהוא היער הגדול והמרשים בגולן. בשיפוליו פועל 'יער האיילים' שמציע אטרקציה משפחתית ייחודית בעיקר לילדים. בכניסה אל יער אודם נמצא אזור מעניין מאד מבחינה גיאולוגית-געשית, וזה נכון גם למספר אתרים נוספים בסביבה כמו הר בנטל. אבל כאשר מטיילים בגולן, במיוחד במרדף אחרי שלג – חשוב להקפיד שלא להיכנס בטעות לשדות מוקשים.

אפשרות אחרונה להתחרט לפני שנתקעים על כבישי מג'דל שמס נמצאת ליד העיירה מסעדה: ברכת רם שעולה כעת על גדותיה מרוב מים, ויש מצב שהשכבה העליונה שלה קפאה.

מרכז

הרי ירושלים כבר מכוסים לבן ומעטה זה צפוי להתעבות עם התקדמות הסופה, וזה אומר שקטעים שונים על כביש מספר 1 עלולים להיסגר ולהיפתח לסירוגין לצורך פינוי שלג. חשוב להקשיב למהדורות החדשות כדי להתעדכן, ולבחור באתרים המתאימים בהתאם.

הר אדר

הר אדר, והישוב שנושא את אותו שם, נישאים לגובה של 800 מטרים וכבר בדרך אל ראש ההר אפשר יהיה להתפלש בשלג. בראש ההר ניצבת אנדרטת הראל שממנה יש תצפית מרהיבה על הרכסים שמקיפים את ירושלים. כדי להגיע לשם יורדים במחלף חמד שעל כביש 1 בכיכר שמובילה לאבו גוש, ממשיכים לעבר קריית ענבים על כביש 3975 ומשם לפי השילוט להר אדר.

קיבוץ צובה

מקיבוץ צובה, על הר צובא, אפשר לחזות בשרידי מצודת בלמונט וגם בנוף המשכר של הרים מושלגים מסביב, מעל הכפרים עין רפא, עין נקובא ובית נקופה. מכאן אפשר להמשיך אל מעיין צובה, ובין עצי השקד להלך על שביל לכיוון המעיין בתוך כדי תצפית מרהיבה מזרחה. מגיעים לשם על כביש 38 שאליו יורדים ממחלף שער הגיא (או, בעיקוף קל, ממחלף לטרון), ממשיכים לצומת אשתאול, ומשם מטפסים מזרחה על כביש 385 עד לקיבוץ צובה.

צור הדסה

על כביש 375 שבין צומת האלה לצור הדסה, ישנן לא מעט נקודות שעליהן נערם שלג. כבר כאשר עולים על 375 מכביש 38 אפשר להבחין בפסגות הלבנות שעליהן נטועים ישובי גוש עציון, ובדרך לצור הדסה אפשר לעצור בחירבת חנות שמשמאל לציר, ולטייל ביער יפה שעשוי להיות מכוסה לבן. עדיף שלא להסתבך בתוך שבילי היער עם כלי רכב עם הנעה קדמית, אלא לצעוד רגלית, ולחזות בנוף המרהיב של הישוב מטע, נחל זנוח ועין מטע. ממשיכים על 375 בגובה של כ-750 מטרים ומגיעים אל צור הדסה שנדמה בימים אלה לכפר שוויצרי.

בר גיורא, נס הרים

גם מכביש 386 שמעל העיר בית שמש ישנם נופים מרהיבים, והכביש עצמו מתפתל בין יערות קק"ל שחלקם מושלגים. אם הגעתם מכיוון צור הדסה עליכם לפנות מערבה אל כביש 386 ולהמשיך איתו לכיוון בר גיורא ונס הרים. בהמשך אפשר לרדת לכיוון בית שמש וכביש 38.

גוש עציון

חלק מישובי הגוש נטועים על פסגות בגובה 900 מטרים, ואפשר להגיע לכפר עציון שממוקם על הר בגובה 800 מטרים ולחזות משם בנוף המרהיב שמסביב. מצומת האלה, על כביש 38, פונים מזרחה לכביש 375 ובצומת עציונה פונים דרומה אל כביש 367.

ירושלים

עיר הבירה מהממת ביופיה תחת שלג, ובכלל, וכדאי להגיע אל כל נקודת תצפית שממנה אפשר לראות את העיר העתיקה. המראה עוצר נשימה: טיילת העופל, תצפית אל נחל קידרון, בית הקברות שעל הר הזיתים. אפשר להתמקם מתחת למלון 'שבע הקשתות', או בשכונת משכנות שאננים בימין משה, או בקצה רחוב בנימין מזר, על כביש שירות שמתחת לאוניברסיטה העברית בהר הצופים – משם יש תצפית לא רק על העיר העתיקה אלא גם לכיוון מדבר יהודה. אפשר גם לסייר בגן סאקר או ברחבת הכותל המערבי.

נבי סמואל

לפני, אחרי או במקום ביקור בירושלים אפשר לנסוע אל הגן הלאומי נבי סמואל, שבו, לפי המסורת, קבור שמואל הנביא. הכניסה לאתר ההיסטורי עצמו לא כרוכה בתשלום אבל יש להירשם מראש באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים.

דרום

בשעה שמטיילים רבים יבחרו ב"אפשרות הפאבלובית" וייסעו צפונה או אל הרי ירושלים, אנחנו ננצל את ההזדמנות הנדירה לעשות את ההיפך: ליהנות מן המראה הייחודי והמרהיב של שלג במדבר. בזכות 'אלפיס' צפוי להיערם שלג על הר כרכום, במכתש רמון, אולי אפילו בשדה בוקר.

הר הנגב

אחד המראות הנהדרים ביותר בימים כאלה בדרום הוא מכתש רמון כשהוא מושלג ולבן, ואת זה אפשר יהיה לראות ממצפה רמון. מומלץ להגיע אל תצפית 'הר גמל' שלצד מרכז המבקרים.

ערד

העיר ערד, שמשקיפה מזרחה לכיוון מצדה וים המלח, עשויה גם היא לקבל מנת שלג בסופה הזאת, וגם אם לא מדובר בשכבה עבה – המחזה יכול להיות נדיר ומיוחד.

יער יתיר וחבל יתיר

אחד היערות הגדולים בישראל עשוי להתכסות היום ומחר במעטה לבן, וכדאי מאד להגיע אל "בית היערן" ולתצפת לכיוון הר עמשא. מכאן אפשר להמשיך אל חבל יתיר, בדרום יהודה, שמשתרע משני צדי הקו הירוק. חבל יתיר גובל בצפון-מזרח הנגב מדרום וממזרח, בהר חברון מצפון ובקצה הצפוני של הערבה, ובין השאר נטועים בו היישובים בית יתיר, ליבנה, הר עמשא, מיתר, כרמים ועוד.
אחד האתרים שכדאי לבקר בהם הוא סוסיא – עיר שהייתה בשיא תפארתה במאה הרביעית לספירה, בתקופה הרומית-ביזנטית, והתקיימה עד לתקופה המוסלמית הקדומה במאה התשיעית לספירה. סוסיא ממוקמת בגובה של כ-800 מטרים מעל פני הים, לכן גם היא צפויה להיות מושלגת (בוויז: "סוסיא הקדומה").

הנחיות כלליות:

כאשר השלג הוא המטרה שלנו חשוב לשים לב למספר כללי זהירות:
1. כאשר הטמפרטורה נמוכה מ-4 מעלות נצברת על הכבישים שכבת קרח חלקלקה. מערכות בקרת היציבות במכוניות בנות 10 או פחות אמורות להתמודד איתה בקלות, אבל אי אפשר לנצח את הפיזיקה לכן חייבים לנהוג לאט, בלי להאיץ או לבלום בעוצמה ובלי הטיות מהירות של ההגה.
2. כאשר כביש מכוסה בשלג עדיף להמתין לפינוי שלו באמצעות מפלסת כדי שלא להיתקע בשלג ולהעיק שלא לצורך על כוחות ההצלה.
3. כאמור – יש לנהוג בעדינות ובזהירות על שבילי עפר כבושים ולהישמר במיוחד מסלעים ואבנים שעלולים להיות מוסתרים תחת מעטה בוץ או שלג.
4. במכוניות עם הילוכים אוטומטיים יש "מצב שלג" אשר מעביר פחות כח לגלגלים כדי להימנע מהחלקה בעת תחילת נסיעה. השתמשו בו בעת הצורך.
5. נתקעתם? הפעילו מיד את איתות החירום ("האזארד") וסמנו את הרכב באופן בולט כדי למנוע תאונות.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל השלג הלבן בלי להיתקע בפקקים appeared first on TheCar.

לצידי הכביש שמוביל לכפר הדרוזי ירכא שבגליל העליון נמתח אזור הומה של קניונים. מגרשים למכירת רכב משומש מעוטרים בדגלים צבעוניים, שורת משחקיות של מתנפחי-ענק לילדים, שלטים שמכריזים על הוזלות מטורפות לפריטי אופנה מבוקשים, חנויות בגדים ונעלים.

המוני אזרחי ישראל מגיעים לירכא מצפון הארץ ומרכזה כדי לערוך קניות בזול, והסביבה הומה בהמולה צבעונית וסואנת של מכוניות ורעש. מתוך כל אלה מתפצל כביש קטן ומשובש ומטפס אל מרומי הר שעליו שוכן הכפר הדרוזי ג'וליס. בדרך אליו, כעבור מספר עיקולים בכביש, ניצב שלט קטן ומכריז: 'גני אלמונה – ג'וליס'.

קשת אבן גדולה, עטופה בפרחים צבעוניים, מזמינה את העוברים בדרך להיכנס פנימה. פוסעים על שביל אבן מעוטר בפרחים, מתמכרים ליופי הקסום, ותוך רגע נעטפים ברחש של מזרקת מים מפכה ומתמכרים לצמחי מטפס ירוקים שגולשים מסביב.

אל מונה, אימו של נאג'י עבאס, נפטרה לפני מספר שנים. נאג'י, בן הכפר ג'וליס, ורעייתו ג'נאן, החליטו להנציח את האם על שטח אדמה בבעלות המשפחה, בגודל של כשבעה דונמים, ולהקים עליו גן פורח. בני המשפחה רצו שכל מבקר שמגיע למקום יתרשם עמוקות מיופיו ומן הקונספט שעל שמו הוא נקרא – 'תקווה ואמונה' – והכל במטרה להנציח את זכר אבות ואימהות המשפחה. עם השנים הפך הגן הפורח לאתר קסום, ומבקרים רבים פוקדים אותו ונהנים מאי של שלווה ויפי שמנותק מהמולת החיים.

אחד המוטיבים המרכזיים בגן הוא פכפוך מים שזורמים לאורך הגן מן המזרקה העליונה ועד למפל קטן במורד הגן. שפע המים מגיע ממעיין קטן וזורמים דרך מספר מפלים רגועים אל סבך תעלות הולכה נסתרות. מעל התעלות מתקמרים גשרי עץ קטנים, ולאורך השביל אגודים פרחים בצבעים מרהיבים. השביל מתפתל בסבך הצמחייה כנחש ובכל עיקול מסתתרות פינות ישיבה שונות. אחת מהן בנויה כמבנה מעוגל שטובע בים צמחיה, באחרת מוצב ספסל נדנדה לזוג ובפינה שלישית יש ספסל לאוהבים שניצב מול מפל גדול. בין חלקו העליון של הגן לחלק התחתון מפרידה מנהרה, ומתוך האפלולית ששוררת בה מבליחים אורות צבעוניים.
הכניסה למקום בתשלום.

כך מגיעים: מכיוון כביש החוף, באזור עכו, נוסעים מזרחה על כביש 85 עד לצומת יאסיף, שם פונים צפונה לכביש 70 וממשיכים לצומת ג'וליס שבה פונים מזרחה לכיוון הכפר על כביש 8533. לג'וליס יש שתי כניסות ויש לבחור את השנייה, המזרחית, לפי השילוט 'גני מונה'.

בסביבה 1: הכפר הדרוזי ג'וליס הוקם במאה ה-16 וכיום זה מקום מושבו של מוופאק טריף, ראש העדה הדרוזית בישראל. זהו גם מקום קבורתו של המנהיג הדרוזי הנערץ השייח' אמין טריף, אשר נפטר בשנת 1993 ונקבר בביתו, בחדר שבו התגורר. המקום משמש כמוזיאון לזכרו עם חדר הסבה גדול שעל קירותיו תלויות תמונות של שועי הארץ והעולם שנפגשו עם השייח'. אנא כבדו את המקום הקדוש לעדה.

בסביבה 2: קבר השייח' עלי פארס – איש דת, מיסטיקן וכותב שירה, ואחת הדמויות החשובות לדת הדרוזית. עלי פארס נולד במאה ה-18 וקברו ממוקם על הר שעליו נהג להתבודד, במבנה עם כיפה מעוגלת שמוקף בחורש יפה של עצי פיקוס. זה לצד זה קבורים במקום השייח' עלי פארס ולצידו השייח' מוענא טריף.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל גני מונה appeared first on TheCar.

נחל ציפורי, שמנקז אליו את מי הגשמים מהרי נצרת ונשפך כעבור כ-32 קילומטרים בעמק זבולון לתוך אפיק נחל קישון, נחשב לאחד ממסלולי הטיולים הפופולריים ביותר בצפון הארץ – וזאת בעיקר בזכות דרך נוחה ומישורית ברובה שאותה חצבו המים באדמת הסלע הגלילית.

בנתיב זה, לאורך הנחל, צעדו משחר ההיסטוריה גייסות צבא בדרכם למסעות כיבוש או הגנה, ובימי שלום שימשו מי הנחל להשקיה ולחקלאות. התיישבות אנושית התקיימה בסביבתו הקרובה של נחל ציפורי מזה אלפי שנים, אך הוא קיבל את שמו מ'ציפורי', אחת הערים היהודיות המפורסמות ביותר בגליל אשר התקיימה במרכז הגליל התחתון, מצפון מערב לנצרת, מתקופת החשמונאים ועד למאה החמישית לספירה.

מאז התקופה הצלבנית נבנו לאורך אפיק נחל ציפורי מתקנים שונים שניצלו את כח המים לביצוע עבודה מכאנית, בעיקר טחינת חיטה לקמח, וסביב המאה ה-18, אולי אף קודם לכן, החלו להיבנות טחנות קמח גדולות וחסונות. חלק מן הטחנות האלה נבנו במתכונת של "טחנת ארובה", כלומר עם מעין צינור עליון שנראה כמו ארובה שמתנשאת מעל המבנה. צינור זה תיעל מי מעיינות שנבעו מעל האפיק אל תוך מבנה בן קומה אחת או שתיים שבתוכן הוצבו אבני ריחיים, וזרם המים סובב את האבן העליונה שטחנה את החיטה.

טחנות הקמח היו פרויקטים כלכליים לכל דבר, על אף שרובן פעלו במשך חודשים ספורים בלבד לאורך השנה, והן סיפקו פרנסה לבעלי הקרקע וגם ליזמים שהשתתפו במימון ההקמה שלהן. אלא שהחל בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, בתקופת המנדט הבריטי, החל מפעל החשמל של פנחס רוטנברג לספק חשמל בתחומי ארץ ישראל המנדטורית, ובמקביל פעלו כבר גנרטורים פרטיים בערים שונות. אלה הניעו מכונות מודרניות לטחינת חיטה אשר ייתרו את טחנות המים העתיקות שננטשו בזאת אחר זאת.

בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת נערכו מספר סקרים לאורך נחל ציפורי ובנוסף לשתי טחנות גדולות יחסית, שנמצאות במורד הנחל ונשתמרו כמעט בשלמותן, נמצאו שרידים של שש טחנות נוספות – אולם ארבע מהן פורקו כמעט לחלוטין או כוסו בצמחייה, וכעת קשה לדעת היכן הן נמצאות.

טיול בנחל ציפורי

רוב מימי נחל ציפורי נשאבים בסמוך למקורותיהם ומשמשים בעיקר לשתייה ולחקלאות, אך לנחל מושבים מים מטוהרים, וחלק מן הנביעות לאורכו לא נתפסות. בזכות זאת מתקיימת זרימה קבועה של מים בנחל לאורך כל ימות השנה, ובחורפים גשומים במיוחד מתקיימת אפילו זרימה חזקה יחסית. זה, כמובן, מוסיף המון לאטרקטיביות של הטיול. במהלך השנים הוכשרו מספר שבילי הליכה לאורך אפיק הנחל, בעיקר קטעים קצרים של קילומטרים בודדים. לפני מספר שנים הוחלט לשדרג את חוויית הטיול באופן ניכר והוקם מיזם שבו לוקחות חלק רשות מקרקעי ישראל, מספר רשויות מקומיות, רשות ניקוז ונחלים 'קישון' והקרן הקיימת לישראל. בטווח הארוך ייסלל במסגרת המיזם הזה מסלול טיול נגיש לאורך כ-25 קילומטרים שמהווים את רוב אורכו של נחל ציפורי, ובשלב ראשון מוכשרים מתוכם כ-15 קילומטרים בהשקעה של כ-16 מיליון שקלים.

עד עתה נסללו ונבנו כבר קילומטרים לא מעטים של שבילי בטון שמשמשים כשבילי הליכה, ולצידם שבילי רכיבה על אופניים, וכן פינות לפיקניק ובריכות שכשוך, ובמספר דרכי גישה הוקמו או הוסדרו חניונים לרכב. בנוסף נאסרה ונחסמה הגישה עם כלי רכב לערוץ הנחל, ובכלל זה גם רכב חקלאי. מתכנני הפרויקט ומבצעיו מרחיבים את הדרך לנוחות המטיילים אך מבטיחים שבתוך כדי כך הם מקפידים לשמור על הטבע והחי באזור מאד רגיש מבחינה אקולוגית. בין השאר מבוצעות עבודות להשבת מיני צמחים מקומיים וסילוק, במקביל, של מינים פולשים.

את מסלול נחל ציפורי אפשר לבצע כמובן לכל אורכו, אך רוב המטיילים בוחרים מספר קטעים מרכזיים, במיוחד כאלה שבהם יש נביעות וזרימה ממעיינות כמו מעיינות ציפורי, עין יבקע, עיינות יפתחאל, ומעיינות אכזב כמו עין רני, עין אבינועם, עין מהיל, עין גת חפר, עין אמת אבל, עין לפידות ועין תורעאן.

הקטע שבו נבקר השבוע, אחד היפים ביותר לאורך הנחל, הוא מסלול בין שתי טחנות הקמח הגדולות ביותר ששרדו במורד הנחל: מ'טאחונה ראס עלי' ועד ל'טחנת הנזירים' שממזרח אליה. עם זאת, למי שלא מסתפק בטיול משפחות רגוע אנחנו מציעים אתגר מיוחד: אפשר להתמקד דווקא בקטע שבמעלה הנחל, למרגלות עינות ציפורי. שם, בטווח של כשלושה קילומטרים, פעלו ארבע טחנות קמח ששרידיהן עדיין נעלמים, וייתכן שמי מבין המטיילים יצליח לאתר – אולי בעזרת הצילומים של מר גוגל הזקן ואולי בכיתות רגליים וגישוש בעשביה – את שרידי הטחנות שנמצאו בשנות ה-50 אך מאז נעלמו.

כל המטיילים – הרגועים וחובבי האתגרים כאחד – יכולים ליהנות מנחל ציפורי כולו, אשר מתפתל ומתחתר בכמה מן האזורים הציורים והמהנים ביותר לטיול בין הרי הגליל התחתון. יש נוף מהמם – חלקו טבעי וחלקו חקלאי, של מטעי רימונים, שדות חקלאיים, גבעות אורנים שגולשות אל האפיק, וגם כפרים ציורים שנטועים על ראשי הגבעות. מסלול הטיול הבנוי מחדש מונגש כעת להולכי רגל וגם למשפחות עם עגלות ילדים ולמוגבלי תנועה בכיסאות גלגלים.
טחונה ראס עלי נמצאת ליד הישוב הבדואי הקטן ראס עלי, ולצידו מגרש חניה קטן שממנו נתחיל מסלול הליכה. הישוב ראס עלי ממוקם על גבעה קטנה – מובלעת שנוצרה היות שמי הנחל למרגלותיה לא הצליחו לפורר את הסלע הקשה וחצבו לעצמם נתיב עוקף. מסלול זרימת המים יצר מעין פיתול ענק שזכה לשם "הנפתול הגדול", והכפר נבנה מעליו בנקודה שולטת.

קטע השביל החדש של נחל ציפורי צמוד בנקודה זאת לנפתול הגדול – אל קיר סלע חסון מצד אחד ואל שדות חקלאיים שנפרסים מערבה מצידו האחר. במהלך הטיול, אם יתמזל המזל, אפשר לפגוש חיות בר שונות, או לכל הפחות עדרי כבשים שמהלכים על קו המים כשהם מלווים ברועה מקומי.

מראס עלי נלך הישר אל טחנת הקמח שנמצאת ממערב למגרש החניה. נעבור כביש צר ונמשיך שמאלה במעלה הדרך לאורך גדר ירוקה, עד שנגיע למעין מעבר בין גדרות. מכאן ממשיך שביל צמוד לכביש, אשר מוליך אל חלקה העליון של טחנת הקמח. אמת המים העליונה, שבה נפגוש ראשונה, בנויה בגובה של כ-18 מטרים מעל אפיק הנחל, וכבר כאן נחזה במראה המרהיב של פיתול הנחל לנוכח השדות החקלאיים שנמתחים מערבה.

שביל ההליכה החדש מתחיל בגשר קטן שתלוי מעל לאפיק, ובטחנה עצמה נמצא שתי אמות מים ומספר חדרים שנותרו בשלמותם. השביל ממשיך על צידה המזרחי של הטחנה ויורד אל האפיק, שם מתחיל המסלול לאורך הנחל עצמו. השביל רחב, בנוי מבטון יצוק, ובתום הליכה רגועה נגיע אל טחנת הקמח השנייה שנקראת "טחנת הנזירים". בין לבין נהנה מזרימת המים בנחל, ובחלק מן הקטעים השביל בנוי במרכז האפיק מעל לקו המים, כך שההליכה היא על שביל שמוקף מים משני צדדיו.

"טחנת הנזירים" נבנתה כעסק כלכלי: שותפות שחילקה את רווחיה בין בעלי הקרקע, יזם טורקי עשיר שהקציב את ההון שנדרש להקמה, ונזירי המסדר הכרמליטי שהפעילו אותה. ההכנסות מן הפרויקט הזה אפשרו לנזירים לכלכל את הכנסיות והמנזרים שעל הכרמל. כיום שייך המקום לכנסיה, אשר השכירה אותו לרשות ניקוז ונחלים קישון. במהלך השנמים נעשו ניסיונות להקים במקום מסעדה או בית הארחה אך הם לא צלחו. התכנון כעת הוא שרשות שיקום הנחלים תשפץ את המבנה כדי שישמש כמרכז תצוגה והסברה על שיקום נחלים.

מעל אפיק הנחל בנוי גשר אבן עתיק שחלקו הקרוב למבנה סגור, ומנגד נמצאות מדשאות רחבות שהוסדרו במסגרת פרויקט השיקום. אגב, בין שתי הטחנות יש לא מעט מקומות מוסדרים שבהם אפשר לעצור לפיקניק וכמובן גם לשכשך רגליים בנחל.

כך מגיעים: מקלידים ב'וויז': "ראס עלי – כניסה".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מסלול המשפחות המחודש בנחל ציפורי appeared first on TheCar.

גשמי השבוע האחרון האיצו את הצמיחה והפריחה על מישורי הנגב המערבי המהממים ביופיים, ואלה מכוסים כעת בשטיחים ירוקים מאופק לאופק. מטיילים ותיקים נמשכים כשיכורים אל כל היופי הזה, כמהים לנשום מלוא הריאות אוויר חורף צונן ורענן.

טיול הסופ"ש שלנו מתמקד הפעם בעץ. לא סתם עץ, אלא אקליפטוס ענק שצומח ממזרח לקיבוץ ברור חיל, ואף זכה למקום של כבוד בספרו של יעקב שקולניק 'מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל' (הוצאת עם עובד). האקליפטוס אליו אנחנו נושאים עיניים, ממין 'אקליפטוס המקור', הוא המין הנפוץ ביותר ביבשת אוסטרליה, ושמו המדעי הוא Eucalyptus camaldulensis. אקליפטוס המקור פורח לאורך כמעט כל השנה ופקעי הפריחה שלו מכוסים במצנפת ירוקה שבמרכזה בליטה דמוית מקור אשר העניקה לו את שמו. על אף שאקליפטוס המקור נפוץ באוסטרליה, וב-100 השנים האחרונות גם בישראל – המין הזה נתון בסכנת הכחדה – בעיקר בגלל שריפות העק שמתחוללות במולדתו. אצלנו, בישראל, אקליפטוס ניטע בראשית ההתיישבות הציונית במספרים עצומים, ובמקומות שונים הוא אף הפך כמעט לעץ בר. זה עץ שכיח ומצליח כל כך בגלל הגידול המהיר שלו ושרידותו הגבוהה, ולמעשה אקליפטוס הוא העץ השני בהיקף הנטיעות שלו ברחבי הארץ אחרי אורן ירושלים.

אחד הדברים המשעשעים באקליפטוס הענק של ברור חיל, אליו אנחנו נושאים השבוע את הגלגלים שלנו, הוא התדמית הציבורית השגויה שנקשרה לעץ, כמו גם לקיבוץ.

נטיעות של אקליפטוסים בארץ ישראל החלו בסוף המאה ה-19, כאשר אחת הבעיות הכבדות שאיתן התמודדו החלוצים היו שטחי ביצות נרחבים במישור החוף, בבקעת שאן ובצפון הגליל. מומחים כלשהם סברו בשעתו, בטעות, שעצי אקליפטוס יכולים "לייבש ביצות". אפשר להניח שהטעות נבעה מכך שעצי אקליפטוס צומחים בהמוניהם בקרבת מקורות מים ובשטחים מוצפים ביבשת מולדתם. מה שאותם מומחים לא לקחו בחשבון זה שהעצים האלה אכן משרישים שורשים עמוקים מאד, ומסתגלים בקלות לחיים בשטח מוצף, אבל השרידות הגבוהה שלהם נובעת דווקא בזכות העובדה שהם מאד חסכנים במים וכמעט שאינם צורכים אותם…
במילים אחרות, אקליפטוסים מתאימים מאד לתנאי החום והיובש של ארץ ישראל (על אף שביסודו של דבר זה מין פולש), אבל אין להם כל חלק מעשי בייבוש הביצות בארץ ישראל… הביצות, שכיום ידוע שהייבוש המוחלט שלהן היה טעות אקולוגית גדולה, יובשו באמצעות תיעול וניקוז המים ולא על ידי שתילת עצים.

ומה הקשר לברור חיל? ובכן, סביר מאד שהקונוטציה הראשונה אצל רובנו למשמע שמו של הקיבוץ השמח הזה היא "ברזיל", ואולי גם "בשר על האש". ובאמת – בכל אירוע כדורגל בינלאומי שבו מככבת נבחרת ברזיל נישאות כל העיניים אל הקיבוץ ששוכן בצפון מערב הנגב, ובו מתגוררים עשרות משפחות של עולי ברזיל. העניין הוא שקיבוץ ברור חיל הוקם במקור דווקא על-ידי… עולים ממצרים וממרוקו. במילים אחרות, גם כאן מתקיים פער בין התדמית לעובדות…

קיבוץ ברור חיל הוקם במאי 1948 במרחק של כ-1.5 קילומטרים מן הכפר הערבי בריר אשר התקיים על נקודה אסטרטגית שולטת במרחק של כ-18 קילומטרים ממרכז העיר עזה. ממצאים ארכיאולוגיים מן השנים האחרונות מגלים שמקום זה יושב באופן רצוף לכל הפחות מן התקופה הפלישתית, יותר מ-800 שנים לפני הספירה ובסבירות רבה עוד קודם לכן. האטרקטיביות של המיקום נבעה ככל הנראה גם מן המיקום הגיאוגרפי והטופוגרפי שלו, אבל בעיקר מכיוון שהקרקע באזור הזה עשירה במים.

בתקופת השלטון העות'מני נמצא הכפר בריר בשטח מחוז עזה, ובקרבות מלחמת העולם הראשונה הוא היה אחד היעדים הראשונים שנכבשו בידי הבריטים לאחר כיבוש העיר – במטרה לבסס אחיזה צבאית לקראת כיבוש יפו וירושלים. בתקופת המנדט הבריטי התרחב הכפר מערבה, ובשיאו התגוררו בו קרוב לשלושת אלפים תושבים.

לאחר שבחודש אפריל 1948 הקימה התנועה הקיבוצית את קיבוץ ברור חיל החלו באופן מיידי התנכלויות של תושבי הכפר כלפי המתיישבים. אלה ירו לעבר הקיבוץ, הקימו מחסומי דרכים, וחיבלו בכביש שהוביל לעומק הננב. כוחות ההגנה ניסו לכבוש את הכפר ללא הצלחה עוד לפני הקמת הקיבוץ, אך הצליחו בכך רק במהלך מבצע 'ברק', כאשר במאי 1948 כבש אותו הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב של הפלמ"ח. מעדויות שונות עולה שכיבוש הכפר לווה במעשי טבח וזוועה שבעקבותיהם נמלטו כל תושבי הכפר, כמו גם תושבי הכפר ג'וליס, אל העיר עזה.

אגב, עוד בתקופת המנדט הבריטי נתגלה באזור זה של צפון מערב הנגב נפט, והוא נשאב מן האדמה על-ידי חברת הנפט העיראקית. בשנת 1956 החלו חיפושי נפט סביב הקיבוץ ולאחר מספר קידוחים כושלים נמצאו בסופו של דבר כמויות מסחריות והחלה הפקה מסודרת. כעבור כעשור סיפקו שדות הנפט של ברור חיל, יחד עם אלה של חלץ וכוכב הסמוכים, כ-10% מתצרוכת הנפט של מדינת ישראל. לאחר הקמת המדינה, בשנת 1950 הוקמו על אדמת הכפר בריר המושבים תלמים וחלץ, ולאחר מכן גם שדה דוד וזוהר. בשנת 1952 נקלט בברור חיל גרעין ראשון של עולים מברזיל, ולאחריו הגיעו גרעינים נוספים במסגרת תנועת 'הבונים', עד שלבסוף הפך הקיבוץ למזוהה עם יהדות ברזיל.

בשנת 2013 בוצעו סקרים וחפירות ארכיאולוגיות סביב אזור ברור חיל, ובין השאר נמצאו שרידים ארכיאולוגיים פלישתים שמתוארכים למאה ה-10 או ה-9 לפני הספירה, מה שהוביל את הארכיאולוגים להבין שבמקום התקיים באותה תקופה כפר פלישתי. במאה הראשונה לספירה התקיים במקום כפר יהודי בשם ברור חיל, שנזכר בתלמוד כמקום מגוריו של רבן יוחנן בן זכאי, וההתיישבות במקום נמשכה גם לכל אורך התקופה הביזנטית. השם 'בריר', ככל הנראה שיבוש של ברור חיל, נזכר כבר בתקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית לספירה, ובחורבות הכפר התגלו כתובות פטימיות שמתוארכות למאה העשירית.
כיום, ולמעשה בשני העשורים האחרונים, ברור חיל הוא אחד מעשרות ישובי קו העימות שמכונה על-ידי התושבים המקומיים "חוטף עזה".

העץ הנדיב

כ-3.5 קילומטרים דרום מזרחית לברור חיל מתנשא האקליפטוס הענק, נשוא הטיול שלנו, לגובה מרשים של כ-25 מטרים. אין זה עניין של מה בכך. מוקדם יותר השנה, בגיליון 'יער' של הקרן הקיימת לישראל, פרסמו החוקרים ד"ר תמיר קליין, אילון כלב ומיכאל ספרינצין מאמר מרתק שכותרתו "גובה עצים ויערות בישראל", ומנו עולה, בין השאר, שגובהו של העץ הגבוה ביותר בארץ הוא כ-51 מטרים.

מן המאמר עולה שעצים יונקים באמצעות השורשים שלהם מים ממעמקי האדמה ומעלים אותם עד לקצה הצמרת, וככל שגובה העץ רב יותר כך גם נדרש מאמץ גדול יותר להעלות את המים. התיאוריה של המומחים, אשר מכונה "המגבלה ההידראולית על גובה עצים", גורסת שעץ יכול לצמוח לגובה רב רק אם התמזל מזלו לגדול על קרקע עשירה במים. בעקבות צילומי לוויין של נאס"א יצאו החוקרים אל מקומות שבהם נמצאו העצים הגבוהים ביותר בארץ, ורק בשלושה מקומות – הר הכרמל ורמות מנשה, מירון והגליל המערבי, ועל ורכס החרמון – הם מצאו חלקות שבהן צומחים עצים גבוהים מ-20 מטרים.

כמו העץ "שלנו", ליד ברור חיל, גם העץ הגבוה ביותר בארץ ישראל הוא ממין אקליפטוס המקור, והאח הזה גדל בשמורת החולה, שם הוא מיתמר לגובה של 51.2 מטרים. אחת הסיבות שגרמו לאותו אקליפטוס להשיג את "שיא ישראל" היא שהוא צומח בחלקה צפופה עם עצים רבים אחרים, וזה מאלץ את כולם למהר לצמוח לגובה בתחרות על אור השמש. העץ "שלנו", לעומתו, הוא עץ בודד, ומה שאפשר לו להחזיק לכל הפחות בשיא בליגה המקומית שלו הוא ראשית לכל העובדה שהוא מן "המין הנכון", כזה שמסוגל לצמוח לגובה, ובעיקר שהוא צומח על קרקע עשירה במים.

עם זאת, עיון במחקר הישראלי מעלה נקודה מטרידה: "עצים גבוהים", כותבים החוקרים, "רגישים יותר לפגיעה מאשר מרבית העצים… סיכון ההתייבשות של צמרות גבוהות גדול מאשר של עצים נמוכים יותר… לדוגמה, באירועי תמותה עקב יובש ביער יתיר סבלו עצים גבוהים משיעורי תמותה גבוהים יחסית… ברצף שנות הבצורת בגליל (2013–2018) חלה תמותה של כל מיני עצים… לרבות אלונים שבדרך כלל עמידים ליובש…. נוסף על סיכונים טבעיים, פעולות מעשה ידי אדם כבר פוגעות באוכלוסיות רגישות: חלקות רבות של דולב מזרחי נפגעו עקב ייבוש כפוי של הנחלים כזיב ובצת…". התחממות כדור הארץ, ושאיבת יתר של מי תהום, מסכנת את העצים בכלל ובמיוחד, כך מסתבר, דווקא את העצים הגבוהים והחסונים.

היקף גזע האקליפטוס שלנו הוא כשבעה מטרים, והוא נטוע בתוך בקעה קטנה שממוקמת ממזרח ל'חורבת מרשן' – שבה התקיים ישוב קדום בתקופה הביזנטית. מן האזור הזה יש תצפית יפה לכיוון הבתרונות האופייניים לצפון הנגב, והוא מעוטר בעצי שקמה, שיחי אטד, מתנן שעיר, עירית גדולה, ובשפע מרגש של פריחת חורף. בסמוך נמצאת בריכת מים עתיקה ומטויחת, ועל כל אלה מביט ושומר השליט הענק של השטח – עץ האקליפטוס הענק אשר חוסה בענפיו, כזרועות חסונות, לכל הכיוונים.

כך מגיעים: נוסעים מצומת ברכיה (בסמוך לאשקלון על כביש 4) ופונים מזרחה לכביש 35. פונים דרומה בצומת גבעתי אל כביש 232 וממנו אל כביש הכניסה לקיבוץ ברור חיל. ממש לפני השער פונים ימינה אל דרך עפר שמקיפה את הקיבוץ, ואיתה ממשיכים לכיוון דרום מזרח עד לחורבת מרשן. (נ.צ. 606317/ 169826).
אין כל בעיה לנהוג על השבילים החוליים עם כלי רכב בעלי הנעה כפולה, אבל אם נוהגים במכוניות עם הנעה קדמית (או אחורית) חשוב להימנע מלהיכנס לקטעי בוץ או בורות. אפשר, ואפילו עדיף, להחנות את המכונית ולהמשיך לטיול חורפי, רגלי, ומהנה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל העץ הענק של ברור חיל appeared first on TheCar.

שירת מלאכים, כך לפי אמונה נוצרית, ליוותה את לידתו של ישו, והיא נקראת 'נואל' – כשמו של חג המולד בשפה הצרפתית. באותם ימים יצאה הוראה מן הקיסר הרומאי אוגוסטוס לספור את כל תושבי הפרובינציה, וכל בית אב חויב להתפקד בעירו עם כל המשפחה. הוריו של ישו, יוסף ומרים ההרה, יצאו מנצרת אל העיר בית לחם, שם לא נמצא להם מקום בפונדק. מרים כרעה ללדת באסם סמוך, ושליח האלוהים, ישו התינוק, נולד בתוך אבוס.

אגדה מספרת שמיילדת בשם סלומה הטילה ספק בכך שהרך הנולד הוא שליח האל, ועל כך שילמה במטבע קשה ובו במקום: בעת ששלחה את ידה לסייע בלידה היד קפאה ונותרה מאובנת. ישו נולד וסביבו התרוננה שירת המלאכים, והמיילדת הספקנית והמסכנה הבינה את גודל טעותה. כדי לכפר על כפירתה היא גלתה אל מערה שנמצאת – הכל לפי האמונה כמובן – בסמוך לישוב שקף בחבל לכיש, שם חזרה בתשובה וחיה חיי נזירות סגפניים. יש גם מוסר השכל לסיפור הזה, ומעניין את מי הוא משרת: לאחר שסלומה האמינה בכל ליבה שישו הוא אכן שליח האל – הופשר הקיפאון, ידה שבה לקדמותה, והיא אף הועלתה לדרגת קדושה.

איש באמונתו יחיה, אבל אנחנו, לכל הפחות, הרווחנו אתר חביב נוסף שאליו אפשר לטייל בארץ ישראל: 'מערת סלומה הקדושה' היא אחד האתרים המקודשים לנוצרים, או לחלק מהם, וכמותה פזורים ברחבי ארץ הקודש – ערש הנצרות – עשרות אתרים ומקומות שנחמד לבקר בהם בכל השנה ועל אחת כמה וכמה סביב חגיגות חג המולד.

קורונה ימח שמה פגעה אנושות בתיירות בארץ ובעולם והיא משבשת מזה כשנתיים את שגרת החיים ומונעת התכנסויות, ובכל זאת ישראלים רבים – בני כל הדתות – מתכנסים וממלאים חללי כנסיות ככל שמתירות התקנות, והכל כדי לשמוע את מיסת חצות ואת מזמורי החג ביום שלמחרת. השירה ה"מלאכית" והשמיימית כובשת לבבות ויש מי שמגיעים אל ערים וכפרים נוצריים כדי לספוג מאווירת החג, לחזות ברחובות ובבתים המקושטים, ולברך בחג שמח את האזרחים הנוצרים.

בסוף השבוע הזה נבקר במדגם זעיר של אתרים ומקומות שבהם אפשר לשמוע את המיסה וליהנות – ככל שמתירים כללי ההתכנסות – מאווירת חג המולד.

מעיליא הוא כפר ערבי נוצרי ששוכן בסמוך לעיר מעלות-תרשיחא. זה כפר ציורי בכל ימות השנה ועל אחת כמה וכמה כשהוא מקושט בקישוטי החג. משני צידי כביש הכניסה ניצבים עצים מקושטים בתאורה מיוחדת, ודגם שמייצג את האסם שבו נולד המשיח ניצב בכנסיה שניצבת בראש הכפר. הבתים מקושטים בנורות צבעוניות וגם בחזיתותיהם ניצבים עצי אשוח. סמלי כוכב נופל מאירים באור ניאון מהבהב כשהם תלויים על הבתים.
בחזית הכנסייה היוונית היפה, בחלקו העליון של הכפר, יש רחבה ולצידה מגדל פעמונים, גם הוא מקושט ועטוי חג, וילדי הישוב מסתובבים עם פעמון גדול כשהם לבושים בבגדי סנטה קלאוס ומזמינים את התושבים אל הכנסייה. חובבי ארוחת החג מוזמנים אל מסעדת 'אל רביע' (פירוש שמה: האביב) שממוקמת בתחנת הדלק שבכניסה לכפר. מרים, בעלת המקום, מכינה מאכל מסורתי – חזה עוף ממולא, שמצטרף אל שאר המאכלים הממולאים שמאפיינים את ארוחות החג. יש מי שעטיפת המאכל הממולא מזכיר לו את הבד שעטף את ישו התינוק.

נצרת מהווה את אחד המוקדים המרכזיים לחגיגות החג ושם נערכת אחת המיסות הגדולות. 'כנסיית הבשורה' היא הגדולה מבין הכנסיות והיא קולטת קהל רב, ומבקרים רבים פוקדים גם כנסיות אחרות, כך שאנשים רבים מהלכים ב'דרך הצליינים'. שוק חג המולד נפתח מספר ימים לפני החג עצמו, ובעיר מתנהלות תהלוכות ומנגנות תזמורות נוער ואחרות. חגיגת האורות בעיר עצומה, הכנסיות פתוחות ביום וגם בלילה, וביום שבת נערכת התהלוכה המרכזית ברחוב הראשי של העיר.

מי שמחפש מקום מעט יותר שקט ולא פחות שמח יכול לחגוג בחיפה. עיקר הפסטיבל נערך בשדרות בן גוריון – הרחוב הראשי של העיר התחתית, שמקושט כולו בעצי אשוח שמסוככים על עשרות המסעדות המקושטות. מיסה גדולה נערכת בכנסיית 'יוחנן המטביל' שבה בנוי אולם ענק עם אקוסטיקה מעולה, וגם בכנסיית 'סנט לוקאס'. החגיגה זולגת משדרות בן גוריון אל תוך המושבה הגרמנית, ואפילו הגנים הבאהיים, שכמובן לא קשורים לאירוע הזה מבחינה דתית – תורמים את יופיים לאווירה הקסומה. מיסת חצות נערכת גם ב'כנסייה הלטינית' שבשדרות המגינים 80 בעיר התחתית, ובכנסיית 'סטלה מאריס' על ראש הכרמל.

בסמוך לעיר בית שמש, בכנסיית בית ג'מאל, פורצות "הנזירות השתקניות" בשירה מופלאה בחג המולד. בימים כתיקונם עורכות נזירות אלה את תפילותיהן בנפרד, אבל אחת לשנה, בערב חג המולד, הן מתכנסות יחד למקהלה שמימית במנזר הנשים היפה. מי שרוצה לחזות במעמד המיוחד צריך להגיע מוקדם ולעלות אל הקומה השנייה לפני חצות. חשוב גם להישאר במקום עד לסיום המיסה כדי שלא להפריע לטקס.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: בעקבות חג המולד בארץ הקודש appeared first on TheCar.

ירושלים פנים רבות לה: עדות, דתות, בתי כנסת, כנסיות ומסגדים, ולכל קבוצה וזרם יש אתוסים, מיתוסים, סיפורים, אגדות, ולא מעט יצירות אמנות. אחת העדות הוותיקות בירושלים, שבעקבותיה נטייל בסופ"ש זה, היא העדה הארמנית אשר העשירה לאורך הדורות את עיר הקודש בנכסי אמנות מרשימים.

הכנסייה הארמנית היא בין העתיקות ביותר בעולם הנוצרי, וארמנים נמשכו אל ירושלים מימים ימימה. נזירי הכנסייה הארמנית ראו את עצמם כשומרי הקבר הקדוש ב'כנסיית הקבר' והם נאבקים על מעמדם זה עד היום. במהלך הדורות הקיפו הארמנים את רובע המגורים שלהם בחומה בצורה, וכמנהג העדות האחרות בעיר גם הם תחמו בתוכה את חיי הקהילה שלהם. בכל לילה, משך מאות בשנים, ננעלו בריחי הדלתות הכבדות ואטמו מאחוריהם את שכונת המגורים מפני זרים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה ביצעו הטורקים רצח עם בארמנים, והשמידו בין מיליון למיליון וחצי בני אדם. אלה, לפי הערכות, היוו ערב המלחמה כמחצית מן האוכלוסייה הארמנית בטורקיה. שנים ספורות לאחר מכן נפלטו אל חוף המבטחים של ירושלים המנדטורית שלוש משפחות פליטים, אמנים במקצועם, ובראשן האמן הארמני דוד אוהנסיאן.

עוד לפני המלחמה זכה אוהנסיאן בהכרה בינלאומית לפועלו וליצירותיו, והוא חי ועבד בשעתו בעיר קוטהיה שבטורקיה. אמנותו של אוהנסיאן היא שהצילה את חייו ואת חיי משפחתו במהלך המלחמה, והצילה את המשפחה מחרפת רעב לאחריה. במהלך השואה הארמנית נמלטו בני משפחת אוהנסיאן לעיר חלב שבסוריה, שם הוא פגש את מארק סייקס, דיפלומט בריטי אשר העסיק אותו לפני המלחמה. סייקס השיג עבור אוהנסיאן הזמנה לשיקום אריחי הקרמיקה שעיטרו את מסגד כיפת הסלע, והוא הגיע לירושלים יחד עם קבוצת אמנים ארמנים ויסד איתה סדנה שנקראה "אריחי כיפת הסלע".

משפחתו המורחבת של אוהנסיאן נאספה אל חיקם החם של בני הקהילה הארמנית שברובע הארמני, ומהר מאד החלה בעבודת השחזור.

ההתחלה לא הייתה קלה, מכיוון שבארץ ישראל של אחרי התקופה העות'מנית לא נמצאו חומרים מתאימים ליצירת אריחים תואמים לאלה שיוצרו במקור במאה ה-16. אוהנסיאן ומשפחתו לא התייאשו. הם מצאו בעיר תנור עתיק לאפיית קרמיקה, ולאחר אינספור ניסיונות הם הצליחו לייצר את החומר המתאים ולייצר אריחים זהובים.

במקביל פתחו בני המשפחה סדנאות לציור על קרמיקה והחלו לייצר אריחים עבור בתים פרטיים ומבנים שהחלו להיבנות בהמוניהם בתחילת תקופת המנדט בכל רחבי העיר. בועת הנדל"ן הירושלמית התנפחה עוד ועוד עד שהתפוצצה בימי "השפל הכלכלי הגדול" שהחל בקריסת הבורסה בניו-יורק בשנת 1929. עד אז יצרו האוהנסיאנים עבדות אמנות לקישוט הבתים והמבנים, וזכו לעידוד רב מן הבריטים. עבודות שנוצרו בסדנאות הארמניות מוסיפות לפאר את ירושלים גם 100 שנים לאחר שנוצרו, והן זוכות למקום של כבוד באתרים רבים ברחבי העיר.

ההצלחה הכלכלית שנבעה מתחום העיסוק הזה פשטה בקרב בני הקהילה כולה. רבים מהם הוכשרו בסדנאות המקוריות, חלקם הקימו סדנאות משל עצמם, ובמהלך השנים השתנו גם סגנונות האמנות והמגוון שלהן הורחב. אל הסגנון השמרני המקורי נוספו סגנונות מודרניים, הרכב הצבעים השתנה, צבעי הכחול והירוק המעודנים קיבלו לפתע תוספת של צבע צהוב, ונושאי הציור, שבמקור נבעו מן הפסיפס הייחודי של מוטיבים נוצריים ואסלמיים קדומים, הורחבו אל נרטיבים חדשים. הפרופסור נורית כנען-קדר, יחד עם ד"ר נירית שלו כליפא, וגם חוקרי אמנות אחרים, מלווים בשנים האחרונות את יצירות הקרמיקה הנדירות שנמצאות באתרים שונים בעיר. נירית מדריכה מורי דרך, ובעזרתה שרטטנו מסלול שעובר בין יצירות ארמניות מרשימות ויפיפיות ברחבי ירושלים.

מרפאות החוץ של בית החולים סנט ג'ון (בית היוצר ברח' חברון)

שתי תמונות מרהיבות נמצאות בבריכת המזרקה, בחצר הפנימית של 'בית היוצר'. חדר מיוחד הוקצה לאמנות הכחולה ירוקה, החדר מואר ופתוח לקהל. יש בו פינה קסומה עם אריחים משושים בצבעי טורקיז עז, במרכז התמונה מצויר ברוש ומסביבו פריחת לוטוס, שקד, ניצנים, ועוד. בלוח הימני מצויר מדליון וגם חותמת ראשי התיבות GHW של סר איילמר הנטר ווסטון. אשתו היא זאת שתרמה את המזרקה לזכרו. העבודה מסוגננת, ומוקפד בה כל פרט.

כדי להיטיב ולהכיר את יצירת האמנות הזאת כדאי לקחת נייר ולחתוך במרכזו מעין חלון. כך אפשר להביט דרכו ולראות את הדיוק המדהים ואת הסימטריות.

כנסיית סנט אנדריוז

כמעט בצמוד ל'בית היוצר' מטפסים בדרך יפה אל 'הכנסייה הסקוטית' שנבנתה בשנת 1927 כדי להנציח את החיילים הסקוטים שנפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה בעת כיבוש הארץ. אוהנסיאן יצר כאן שלוש עבודות מרשימות. הראשונה, משני צידי הכניסה לבית ההארחה, הן גומחות וספסלי אבן שמשולבים בתוכה עם עיטורים שנלקחו מעולם הצומח. העבודה השנייה – קיר פנימי שמחופה כולו באריחים בצבע טורקיז – משמש כרקע לפינת ישיבה קסומה בחצר בית ההארחה. העבודה השלישית נמצאת בספריה שבתוך בית ההארחה. זאת מזרקה שחלקה העליון מחופה באריחים בצבע טורקיז בצורת נטיפים. גם כאן מצוירת תפרחת הלוטוס. אפשר לראות את העבודות מחוץ לבית ההארחה, או לבקש בנימוס מפקיד הקבלה רשות להיכנס.

בית הקברות הארמני סנט סאוויור

בית הקברות העתיק צמוד אל כנסיית דרומציון שבקרבת שער ציון וקבר דוד. שם גם נמצאת כתובת לזכר "דוד אוהנסיאן, איש קוטהיה, אשר יסד את אמנות הקרמיקה בירושלים". אוהנסיאן יצר את אריחי הקרמיקה לציפוי המזבח, אם כי למרבה הצער חלקם לא שרד. למרות זאת, אפילו החלק שנותר מרהיב ביופיו וברמת הדיוק שלו. סיור בבית הקברות מתאפשר במסגרת פעילות עם 'יד בן צבי'.

הכנסיה הארמנית

הכנסיה העתיקה ברובע הארמני מקושטת כמובן בעבודות מיוחדות, והיא נפתחת מידי יום לתפילה בשעה 15:00. אפשר לחזות באריחי קרמיקה מרהיבים סביב בית התפילה, ובאפלולית ששוררת בו אפשר להבחין במנורות שעליהן צויר ציור מיוחד. מומלץ מאד לבקר בכנסיה לקראת חג המולד, אשר אותו חוגגים הארמנים ב-6 בינואר ולא בסוף דצמבר.

מוזיאון רוקפלר

אחת העבודות המרשימות ביותר של אוהנסיאן שמורה ומוצגת במוזיאון הארכיאולוגי על שם רוקפלר שנמצא לא רחוק משער שכם. היצירה היא בריכת נוי עם מזרקה בתוך גומחה גבוהה, והקירות סביבה מחופים באריחי קרמיקה בדוגמת כוכבים.

שופינג ארמני

אחרי כל היופי הזה יהיו ודאי מי שיחפצו לקשט גם את הבתים שלהם בסגנון הארמני הצבעוני, ולצורך זה מומלץ לסייר בסדנאות ובחנויות שנמצאות ברחבי העיר העתיקה. שם אפשר למצוא עבודות קרמיקה, קישוטים וכלי בית שמעוצבים בסגנון מסורתי.

מי שנשבה בקסם האמנות הארמנית יכול להרחיב את ידיעותיו בעזרת הספר 'הקרמיקה הארמנית של ירושלים (שלושה דורות 1919-2000)' שכתבה הפרופסור נורית כנען-קדר, ויצא לאור בהוצאת מוזיאון ארץ ישראל, יד בן צבי. מחירו הרשמי: 104 שקלים. ספר זה מרכז מידע רב אודות הקרמיקה הארמנית של ירושלים וסוקר את תולדות אמנות הקרמיקה בעיר, את האמנים, ואת סיפור השתלבותם בחיי הקהילות בירושלים. הספר לוקח את הקורא לסיור בין האמנים הגדולים ומתאר את מקורות ההשראה שלהם ואת הזרמים השונים באמנות שהתפתחה בעיר. בין השאר מוגשים צילומים מרשימים של עבודות נהדרות שבהן בולטת עבודת מכחול עדינה, וניכרת איכות החומרים שבהם נעשה שימוש.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל יצירות האמנות הארמנית בירושלים appeared first on TheCar.

בשנת 1970 הוקמה בישראל 'האגודה לטיפוח חברה ותרבות' שנועדה לשמר ולטפח את "מורשת יהדות תימן ושבטי ישראל". במסגרת האגודה בוצעו ומבוצעות פעולות לחקר ושימור המורשת וההיסטוריה של יהדות תימן ובין השאר הופקו יצירות ספרותיות, התקיימו ומתקיימים ימי עיון והוקם מוזיאון ובו פריטים אתנוגרפיים, מגילות וכתבי יד. בשנת 1990 הוקם 'המכון לחקר מורשת שבטי ישראל' במטרה לגלות אוצרות גנוזים של יהדות תימן, וכחמש שנים לאחר מכן ניטע 'יער יהדות תימן' כאתר הנצחה והצדעה לעלייה ולהתיישבות של יהודי תימן בארץ ישראל. היער ניטע כ-2 קילומטרים מזרחית לצומת אשתאול, וממערב ל'יער הקדושים' שניטע החל משנות ה-50 להנצחת קורבנות השואה.

פרויקט נטיעת יער יהדות תימן נועד להוות מוקד משיכה לעלייה לרגל ב'אסרו חג' בשבועות, ובמועדים אחרים, ולהיות גל עד לעולים מתימן אשר נספו בדרכם לארץ ישראל מן הכפרים ומהערים אל מחנה המעבר "חאשד" שהוקם בסמוך לעיר הנמל עדן, ובמחנה עצמו. רבים מבין העולים שזכו והגיעו לארץ ישראל הקימו בפרוזדור ירושלים ובשפלת יהודה מושבים רבים, בהם אשתאול, גבעת יערים, תרום, נחם וישעי, וחלקם אף הועסק על-ידי קק"ל בנטיעת יערות ירושלים ובהכשרת קרקע בשנות החמישים.

למרבה הצער, אלפי דונמים של יערות ניזוקו בשנים האחרונות בכלל, ובפרט בשנה האחרונה, בשריפות שחלקן נגרמו בגלל הצתות מכוונות וחלקן בגלל רשלנות של מטיילים, וגם באזורים שבגזרת צומת אשתאול פגעה האש.
הכניסה אל חניון יער יהדות תימן נמצאת לצד כביש 395, ומכאן אפשר להתארגן על פינה נעימה לפיקניק לפני שיוצאים אל האטרקציה של טיול הסופ"ש שלנו, שממוקמת דווקא בחלקת יער שנועדה להנציח קהילה אחרת, קהילת יהודי בלארוס שנספו בשואה.

האטרקציה שלנו נמצאת מול הכניסה לחניון יער יהדות תימן, מעבר לכביש 395, אבל לפני שנחצה אותו בשיא הזהירות נזכיר רק שהכביש הנהדר הזה מטפס מצומת אשתאול לכיוון צובה בהרי ירושלים בתוך כדי שהוא חורץ כנחש שחור את יערות האורנים ונתלה על המצוק המרשים שגולש לנחל שורק. כביש זה מהווה חלק מרשת כבישי הנהיגה שהם בין המהנים בישראל, ומוקד פעילות שוקק לרוכבי אופניים, אופנועים, ונהגי מכוניות.

לאחר שחוצים את הכביש, בזהירות כאמור, מגלים שביל זעיר שנמתח בין שתי שורות אבני סימון (ומידי פעם נראה סימון שבילים ירוק) ומוליך אל תצפית מרהיבה מעל נחל כסלון. כיוון הצעידה הכללי, לאורך כ-350 מטרים בסך הכל, הוא צפונה, ולאורך השביל נטועים עצי כליל החורש צעירים ולאחריהם יער האורנים הוותיק.

בקצה השביל, לצד גת עתיקה, ניצבים שני ספסלים מחופים בפרגולה במה שיוצר פינה מקסימה, נסתרת ורומנטית מאד. בעבר, כאשר כתבתי על המקום, הצעתי אותו כפינה רומנטית ומושלמת להצעות נישואין, וכולי תקווה שרבים השתמשו בטיפ הזה והקימו כאן בתים חדשים בישראל. כך או אחרת, נשואים, רווקים וילדים יכולים ליהנות כעת מפריחת הנרקיסים והרקפות לצד הפינה הקסומה שממנה נשקף הנוף המרהיב של ערוץ נחל כסלון, על רקע מראה הישובים 'בית מאיר' ו'שורש'.

חלק מן הנרקיסים הרימו זה עתה את ראשם והם ניצבים זקופים וארוכים, מקובצים בחברותא כזר מדהים, ומנקדים בכתמים לבנים את הפלומה הירוקה והרכה של עשב חורף חדש שצומח תחת האורנים. הנרקיסים פורסים שמלה לבנה של עלי כותרת נאים סביב הכתר הצהוב, ואילו הרקפות, כדרכן, לא נדחפות ממתינות בסבלנות לתורן. דבוקת עלי הרקפות פרצה זה מכבר מן האדמה אך הפרחים הביישנים טרם נחלצו מפקעת העלים המגוננת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 38 מכיוון שער הגיא דרומה או מצומת שמשון צפונה, ופונים מזרחה אל כביש 395 שמטפס מצומת אשתאול לכיוון צובה. כעבור כ-2.2 קילומטרים, מצד ימין, נכנסים אל חניון יהדות תימן. מעברו האחר של הכביש נמצא חניון נוסף, קטן יותר, וממנו מסומנת הדרך בשתי שורות אבנים. ממשיכים לאורך השביל עד לקיר אבן שעליו מוטבע שלט 'לזכר קהילת בלארוס שנרצחה בשואה'. מכאן תחום השביל בין אבנים ומוליך עד לצמד ספסלים.

לחובבי ההליכה: מנקודת התצפית יורד מסלול רגלי מפותל וצר עד למערת בני ברית.

בסביבה: כאמור, כביש 395 הוא אחד הכבישים היפים בישראל. סעו לאט כדי ליהנות מן מהדרך ושימו לב לכל משתמשי הכביש האחרים. לכל אורך הכביש ישנם חניונים יפים, למשל תל כסלון וחניון הר הטייסים. סימני השריפות של הקיץ האחרון עדיין נראים היטב ובחלק מן המקומות שנחרבו מכסה פלומת חורף ירוקה את האדמה החבולה.