https://www.instagram.com/p/B-TF850CN6g/?utm_source=ig_web_copy_link

במאה השנים האחרונות נבנה סביה המכונית אתוס של מי שמייצגת שחרור ועצמאות, אבל בימים שבהם אנחנו נאלצים להתבודד בבתינו יהיה די מביך אם יצרניות רכב ימשיכו לספר לנו סיפורים על מכוניות ספורט שמתגלגלות על כבישי הרים מפותלים, או על רכבי שטח שצולחים את המדבר. ואכן, אנשי השיווק והפרסום של יצרניות הרכב מבינים את האתגר שמולו הם ניצבים והם מגיבים בהתאם.
מרצדס, למשל, הקדישה את חשבון האינסטגרם שלה לעצות ולמידע שקשורים במגפת קורונה, ושם מוצגים כלי רכב מסחריים ומשאיות תוך כדי "הוקרת תודה לכל אלה שממשיכים לגרום לנוע".

מוזיאון מרצדס מאפשר כעת ביקור וירטואלי (מומלץ, אגב), ומספר מכוניות כוכבות נבחרו כדי לייצג אותו גם באינסטגרם. לא מיותר לפרגן למרצדס, שמפרגנת לאאודי במחווה מיוחדת לאחר שאאודי ביקשה מן העוקבים שלה ליצור את סמל ארבע הטבעות מחפצי בית ולצלם אותם. אנשי מרצדס יצרו את סמל המותג של אאודי מסימני צמיגים חרוכים כל האספלט (מה שידוע כ"דונאטס").

https://www.facebook.com/fiatusa/videos/250134686157350/

בחשבונות האינסטגרם של יצרני הרכב האיטלקים מוצגים מטות החברות כאשר הם מוארים בצבעי הדגל האיטלקי, וזאת כאות הזדהות עם התקופה הקשה שעוברת על אזרחי איטליה. אנשי פיאט מציגים חזית של 'פיאט 500' שנראית כמו פנים מחייכות, ומציינים שהמכונית הזאת "היא סמל לאופטימיות מאז שנת 1957". מעבר לאוקיאנוס פרסמה פיאט ארה"ב סרטון שמלווה בקולו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה, ואשר מעלה על נס את שיתוף הפעולה בין איטליה וארה"ב, כמו גם את הזמנים הקשים שעליהם הן התגברו בעבר – כולל אף אזכורים למלחמת העולם השנייה (שבה, כידוע, המפגש ביניהן החל רע מאד).

סיאט הספרדית משתמשת ברשתות החבריות שלה לצורך הסברה ומבקשת מן העוקבים אחריה "לעצור, להקשיב ולהישאר בבית". סיאט מפרסמת ציורים שנשלחו אליה על-ידי ילדי העוקבים וגם שעשועונים שונים למיליונים שנכפה עליהם בידוד ביתי. בסקודה הצ'כית, לעומת זאת, בחרו בפגישה יותר פרו אקטיבית ומציעים לכל מי שנמאס לו כבר לשטוף ידיים לצאת ולפנק במקום זה את המכנית שלו.

https://www.instagram.com/p/B-zMBj-nslm/?utm_source=ig_web_copy_link

אבל גם על רקע כל אלה, נראה שמי ששיחקה אותה בגדול היא חברת 'פורשה' הגרמנית, מקבוצת פולקסווגן, אשר ביקשה מהעוקבים שלה באינסטגרם להעלות תמונות של המכוניות שלהם, בחניות הפרטיות שלהם, ולתייג אותן עם ההאשטאג #dreamsaremadeathome ("חלומות נחלמים בבית"). עוקבי פורשה מיהרו להעלות שפע של תמונות של חניות פרטיות ובהן מכוניות מעניינות שונות, ולזכות פורשה יעמוד תמיד הפירגון שלהם לצילומים שבהם מככבות מכוניות של יצרנים אחרים, בהם גם מתחרים, במחווה מרגשת של הפגנת סולידריות בין יצרניות הרכב.

כך, למשל, אנשי פורשה כתבו לאנשי מרצדס – שכניהם מן העיר שטוטגארט, "תודה שהצטרפת אלינו, שכנתנו משטוגרט", ואילו לב.מ.וו. הם כתבו: "מכוניות שונות, חניות שונות, אותה תשוקה". בחשבון האינסטגרם של פורשה פורסמו תמונות של יצרנים רבים החל בוולוו וכלה בקיה, ובין סקודה ועד 'מורגן'. אפילו מקומם של אופנועים רבים ואהובים על-ידי בעליהם לא נפקד.

https://www.instagram.com/p/B-fTHl_FEow/

בינתיים, בשעה שהעננה השחורה אופפת כעת יותר ויותר את ארצות הברית פרסמו אנשי ג'יפ מחווה לסרט 'לקום אתמול בבוקר' עם ביל מוריי. בסרטון החדש שוב תקוע מוריי בלולאת זמן, הפעם בבידוד, והסרטון מנחם אותו ומזכיר ש"השטח יחכה". בחשבון האינסטגרם שלה מעודדת אותנו ג'יפ לגלות את "מרחבי הבית", כאשר היא מציגה מדף ספרים בין שתי מנורות קיר, עם קונוטציה ברורה לשבכה הקדמית של דגמי המותג שלה. 'ראם', לעומתה, בחרה בטון מרגש ובהצדעה לכל מי שמוסיפים לעבוד בשעה שכולנו בבית. במקום לעודד אותנו לעבוד מהבית עובדים הנוהגים בראם "עבור הבית".

The post תעשיית הרכב מספרת סיפור חדש appeared first on TheCar.

החברה הגרמנית המפורסמת פשוט עדכנה את הסמל הוותיק שלה, החליפה את הטבעת ההיקפית השחורה שלו באחת שקופה, ועיצבה אותו באופן שטוח, במקום זה שבעבר נראה יותר תלת-מימדי. החדשות הופכות להיות קטנות אף יותר כאשר מתברר שהסמל המחודש בכלל לא יתנוסס על גבי מכוניות, לפחות בעתיד הקרוב.

הסיפור של ב.מ.וו. לא ייחודי לה. לפני מספר חודשים הציגה גם פולקסווגן סמל חדש, וגם הוא לא היה הרבה יותר מאשר שינוי עיצובי קל לסמל הקודם. למעשה, כאשר בוחנים את הדברים לעומק מתגלה שיצרניות רכב כמעט ולא משנות את הסמלים שלהן, וזאת פשוט מכיוון שהן לא יכולות להרשות את זה לעצמן.
סמלי המותג של יצרניות הרכב הם בין הסימנים הגרפיים המוכרים ביותר בעולם. אנחנו רואים אותם בכל מקום ורבים (לאו דווקא חובבי רכב) מזהים בקלות את יצרנית המכונית גם בלי לקרוא את הכיתוב מאחור. לכן, שינוי סמל מהווה הימור גדול עבור יצרנית רכב, ועדיף לה להסתפק בעדכון. כל זאת, כמובן, עוד לפני שדיברנו על העלויות העצומות של החלפת שילוט ועיצוב באלפי אולמות תצוגה ברחבי העולם.

מצד שני, עיצוב גרפי הוא דרך פשוטה, יעילה ולא ממש יקרה כדי להחצין שינוי והתאמה לרוח הזמן. סמל אפשר להחליף במהירות יחסית, ומנכ"ל טרי כמו אוליבר זיפצה (Zipse) בב.מ.וו. יכול להנכיח שינויים שמבוצעים בחברה גם מבלי להמתין להשקת דגמים חדשים.
יצרניות מכוניות עדכנו את הסמלים שלהן בעבר, אך כעת נראה שהצורך הפך להיות דחוף יותר. בעולם הדיגיטלי משתנה גם השפה הגרפית בקצב מואץ. כך, למשל, גוגל הציגה לאחרונה סמל חדש לאפליקציית המפות שלה, החמישי במספר בעשור האחרון, מיקרוסופט מעדכנת את הסמלים של תוכנות אופיס בכל גרסה, והגלגול האחרון, שהוצג ב-2019, היה החמישי בעשור.

יצרניות רכב בוחרות בדרך ביניים. הן מחדשות את הסמל בצעדים קטנים וכמעט לא מורגשים, וכך מקרינות חידוש מבלי לפגוע בלקוחות ותיקים. מידי מספר שנים מותחת רנו את המעויין הוותיק שלה ומשנה את אותיות הלוגו, פיג'ו מנפחת את שרירי האריה שעל הסמל שלה ואילו שברולט משנה את הצבע של "עניבת הפרפר" שמזוהה איתה. כל אלה בוצעו באמצעות שינויים גרפיים עדינים (שלעיתים לוו בהרעשת יחסי ציבור), ורק לאורך זמן אפשר להבחין בהם. כך, למשל, סיאט שומרת על עיצוב ה-S המסוגנן שלה אם כי הסמל הנוכחי שלה פשוט בהרבה מזה שהחל את האבולוציה, בשנות השמונים.

ישנם אמנם סמלים ששונו באופן ניכר יותר ואף הוחלפו באופן מוחלט, אלא שלרוב הדבר לא מבשר טובות לגבי המותג. פיאט, למשל, שינתה לא מעט פעמים את הסמל שלה במהלך ניסיונות חוזרים ונשנים לאושש את החברה ממשברים מרובים. בפעם האחרונה שזה קרה, בשנת 2006, החברה הציגה סמל שהיה מבוסס על סמלים ותיקים, משנות החמישים. קריצה נוסטלגית זאת התאימה בשעתו לעיצוב של פיאט 500 שהושקה במקביל. קרייזלר ודודג' שינו את הסמלים שלהן אחרי פשיטת הרגל של שנת 2009 (דודג' תרמה את הסמל המוכר שלה למותג הטנדרים החדש של הקבוצה, ראם) וגם קדילאק מרבה לערוך שינויים בסמל, כחלק ממסע חיפוש הזהות של המותג הותיק.

עם זאת, אל נא תחשבו שחברות המיתוג לא זוכות להכנסה מענף הרכב. יצרניות משקיעות המון כסף במותגי משנה חדשים, החל מחטיבות ספורט דרך סדרות של מכוניות חשמליות (i של ב.מ.וו. ולאחר מכן EQ של מרצדס למשל) וגם בחטיבות חדשנות ושירותי ניידות שכמותן כבר יש כיום לכל קונצרן גדול.

The post מדוע יצרניות רכב לא משנות את הסמלים שלהן? appeared first on TheCar.

כמה ממכרי טוענים שהיא מכוערת ומשונה. אני אוהב אותה. כל כך אוהב עד שאפילו רכשתי אחת, משומשת, והפכתי אותה למכונית המשפחתית שלנו, ולכן אין זה מבחן דרכים רגיל אלא מפגש עם גרסה אחרת של מכונית שאני מכיר היטב.
בעוד שאני נוהג בקקטוס ידנית, עם מנוע אטמוספרי (ללא מגדש), המבחן הוא לגרסה אוטומטית עם מנוע מוגדש טורבו. מכונית דומה לשלי, חדשה, עולה כיום 79 אלף שקל ואילו הגרסה האוטומטית מוצעת תמורת 99 אלף שקלים.

מה הסיפור שלה?

קקטוס היא באמת מכונית משונה. שמה המלא הוא C4 קקטוס למרות שהיא מבוססת בכלל על סיטרואן C3, שזה אומר שמדובר בפועל במכונית סופר-מיני מוארכת, כמעט סטיישן אם תרצו, והיא מוגדרת כ"קרוסאוסבר" למרות שבפועל היא לא גבוהה יותר ממכונית משפחתית.

קקטוס, צמח מדברי חסכוני במים אשר מגן על עצמו היטב באמצעות קוציו, הוא דימוי למכונית חסכונית בדלק שמוגנת מפני פגיעות חנייה בעזרת כריות גומי שעוטפות אותה. קקטוס הוצגה לראשונה בשנת 2014 וגרסה אוטומטית נוספה לאחרונה למבחר הגרסאות שמוצעות בישראל.

מבחוץ

העיצוב שלה מיוחד, כולל את אותן כריות גומי להגנה על הדלתות מפני פגיעות בחניה, וגם "הכנה לגגון" שתורמת בעיקר למראה קשוח. החלונות צרים ביחס לגוף, מה שמקנה לה מעמד דינמי ונאה, אם יש גם מי שמוצאים אותו כמסורבל ורבוע מידי.

מבפנים

גם העיצוב הפנימי מיוחד: לוח המחוונים שטוח, ועליו שני צגים: צג דיגיטלי פשוט שמשמש כלוח מחוונים (מציג את המהירות וההילוך בו נמצא הנהג לצד נורות חיווי ואזהרה).

הצג המרכזי הוא מסך מגע צבעוני וגדול שמאפשר שליטה על המזגן ועל מערכת הקול, וגם גישה למערכת מולטימדיה מקומית. המראה נקי, פשוט, וקל להתמצאות, ולוח המחוונים השטוח משפר את הראות כלפי חוץ. עם זאת, תפעול המזגן בעזרת מסך מגע לא נוח.

אנחנו משתמשים בקקטוס כמשפחתית קטנה, וככזאת היא מציעה מרחב פנים מספק מאחור, ותא מטען גדול דיו. אבל כדי להוריד את משקל המכונית ויתרו בסיטרואן על חלונות נפתחים מאחור (למעט חרך צר) ועל פתחי מיזוג מאחור, או אפילו על פתחי מיזוג לנוסע לצד הנהג (במקומם יש שני פתחי מיזוג במרכז הדשבורד).

התוצאה היא שקשה לצנן את המושבים האחוריים בימי קיץ לוהטים, וזה לא נעים לילדים שיושבים שם. חיסרון נוסף, שיפריע להורים לילדים קטנים, הוא תאורה פנימית קלושה.

ביצועים וחיסכון

הגרסה האוטומטית מונעת באמצעות מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שמספק 110 כ"ס. משקל קל, רק מעט יותר מטונה אחת, מאפשר למכונית להגיע לביצועים טובים, ודאי ביחס לגרסה החלשה והמעט עצלה שבה אני נוהג.

הבעיה היחידה היא תגובה איטית מידי, לעיתים, של התיבה האוטומטית, אבל יש גם הפתעה נעימה: התיבה הזאת לא פוגעת בצריכת הדלק המצוינת של הקקטוס. בתנאי המבחן השגנו 13.8 ק"מ לליטר, וכנראה שבנהיגה יום יומית מתונה תצליחו לשפר את הנתונים האלה במידה ניכרת.

נוחות והתנהגות

גם נוחות, כך מוכיחה קקטוס, יכולה להיות "עניין של טעם": מצד אחד, המתלים מכוונים לרכות ולכן מתמודדים היטב עם פגמי האספלט בנהיגה עירונית. החישוקים הגדולים יותר של הגרסה האוטומטית פוגמים בנוחות, אך רק מעט.

מצד שני, המושבים שטוחים, לא נוחים עבור כל אחד, ובידוד הרעשים גרוע. על כן הקקטוס פחות נוחה בנסיעות ארוכות.
באשר להתנהגות, זאת בטוחה אבל רחוקה מלהיות ספורטיבית. על אף משקל קל ומנוע חזק, המתלים הרכים גורמים למכונית לרכון על צידה בתוך פניות וההיגוי לא מספיק מדויק תמיד.

בטיחות

קקטוס קיבלה ארבעה כוכבים במבחן הריסוק של פרויקט EuroNCAP, אלא שזה בוצע בשנת 2014 – לפני החמרת הקריטריונים – ונחשב כבר אז לתוצאה לא מספיק מרשימה בכל הקשור לרמת ההגנה על מבוגרים וילדים.

לו הייתה קקטוס נבחנת היום, ודאי ללא מערכת בלימה אוטונומית, הציון היה גרוע בהרבה, ותרשו לנו שלא להתרשם מן העובדה שבמכונית הזאת מותקנת מערכת התרעה של מובילאיי רק כדי לקבל ציון טוב במדד הבטיחות ההזוי של משרד התחבורה הישראלי.

מולטימדיה ואבזור נוחות

חידוש של קקטוס האוטומטית הוא מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית ש"מתלבשת" על מסך התצוגה המקורי של המכונית. היות שבחיי היום יום אני נוהג עם המולטימדיה של סיטרואן, ומגדיר אותה כ"כושלת", אין לי ספק שהגרסה החדשה מעניינת מאד. זאת כוללת תפריט פשוט וברור, עם גישה לאפליקציות חנייה וכמובן ל'ווייז'.

מערכת זאת, ששייכת לדור ה"קונקטד" – חיבור בין המכונית ל"מוקד ענן" כזה או אחר – היא הפיתוח הראשון של חברת פויינטר ותשובה לפיתוח של המתחרה, "איתורן" עם טויוטה, ושל היבואנית "כלמוביל" במותגיה השונים.

החיבוריות מאפשרת להזמין טיפול באחד ממוסכי היבואן ולקרוא על המסך המרכזי את ספר הרכב, שזה אולי נחמד (אגב, לא מחייב) בתקופת האחריות אבל יוצר תחושת "כבילה" לא בריאה לרשת השירות של היבואן. במכוניות שבה מותקן מסך מרכזי גדול כמו בקקטוס מתבקש להתקין מערכת שימושית שמאפשרת ניווט נוח, חבל רק שהמחיר שלה – 4000 שקלים בתוספת תשלום חודשי על החיבור לרשת – גבוה מידי. צריך לקוות שבקרוב תוצע קקטוס עם חיבור לאנדרואיד אוטו ולאפל קאר פליי.

קקטוס לא מציעה אבזור נוחות מיוחד. יש אמנם מערכת בקרת שיוט, משענת ליד הימנית של הנהג (שכעת כבר לא נדרשת להעביר הילוכים), וזהו. קצת "כמו פעם", אבל אם נכנסת לראש של 'קקטוס' כנראה שזה מספיק.

תמורה לכסף

במחיר של 100 אלף שקלים הקקטוס מציעה תמורה מצוינת לכסף, ואם תסכימו לוותר על תיבת ההילוכים האוטומטית תוכלו לחסוך עוד 13 אלף שקל ולקנות מציאה של ממש.

שורה תחתונה

קקטוס היא מכונית מאד מיוחדת, והמקוריות של יוצריה הולידה גם חסרונות מיוחדים לה, כמו היעדר חלונות נפתחים מאחור. עם זאת, במקרה זה השלם גדול מסך חלקיו: קקטוס היא מכונית נוחה, חסכונית, כזאת שנותנת תמורה טובה לכסף, והיתרון המרכזי שלה הוא אופי מיוחד ועיצוב מעניין. בין טורי המכוניות המשעממות לעין שעל כבישי ישראל קקטוס היא משב רוח מרענן.

הגרסה האוטומטית מנגישה את המכונית לקהל גדול ומשנה מעט את אופי הנהיגה בה. בעוד שהגרסה הידנית מדגישה את האופי הפשוט והחסכני שלה, הגרסה האוטומטית מתאימה יותר לנהיגה רגועה ונטולת דאגות.

צילומים: רונן טופלברג ודניאל שמיל

The post מבחן לסיטרואן קקטוס 1.2 אוטומטית appeared first on TheCar.

'גרנד קופה' של רנו היא מכונית משפחתית אשר מחליפה את 'פלואנס' הותיקה, כלומר מכונית אשר תוכננה מראש כדי להימכר בשווקים הפחות אמידים שסביב אירופה.

מה הסיפור שלה?

כמו כמה מדגמי רנו שנמכרים אצלנו היא מיוצרת בטורקיה, והיא נועדה בעיקר ל-20 שווקים ובהם לא רק טורקיה, איחוד האמירויות, רבות ממדינות אפריקה וכל מדינות מזרח אירופה – אלא גם לאוסטרליה.

במרבית השווקים האלה היא נקראת 'מגאן סדאן' או 'מגאן גרנד קופה', אך היבואנית בישראל מבקשת להצניע את השם מגאן וקוראת לה 'גרנד קופה'. הייחוד העיקרי של המכונית אמור להיות שפע של אבזור במטרה לדמות אותה לגרסה לא יקרה של מכונית מנהלים, כך לפחות לפי היבואנית.

מבחוץ

גרנד קופה היא מכונית נאה למדי אבל ודאי שלא מצדיקה את התואר 'קופה' (Coupe, "חתוך" בצרפתית) אשר עד לפני כמה שנים היה שמור למכוניות נוסעים בעלות שתי דלתות, חלון אחורי משופע ופרופיל נמוך.

לאחרונה התרחב אמנם המושג הזה גם למכוניות בעלות ארבע דלתות ולקרוסאוברים למיניהם, אולם כל אלה התברכו עד כה בעיצוב ספורטיבי עם גג שחלקו האחורי משתפל כלפי מטה ועם שטח חלונות קטן ביחס לגודל הדלתות.

גרנד קופה, לעומת זאת, לא נראית ספורטיבית ובטח שאין בה כמעט זכר למראה ה'קופה' הקלאסי, אבל זאת דווקא מכונית נאה ובעלת עיצוב הרמוני ומרשים אשר מדגיש את גודלה. בחירת השם, לכן, לא מתאימה במיוחד ומפתחת ציפיות שלא מתגשמות.

מבפנים

גרנד קופה מבוססת על פלטפורמת CMF המודרנית של רנו שעליה בנויים בין השאר 'סניק', 'אספאס', 'קשקאי' ו'קדג'אר' של רנו וניסאן, ואחד היתרונות שלה הוא גמישות שאיפשרה לבנות מכונית גדולה ומרווחת.

לוח המחוונים נראה חדיש, ובכך הוא שונה מאד מן העיצוב הנקי אך המיושן כיום של פלואנס. העיצוב נעים לעין, מסודר וקל להתמצאות, ובמרכזו ניצב מסך מגע מאונך וגדול אשר משרת את המולטימדיה.
איכות החומרים טובה ברובה, למעט מספר "שרידים" מן הפלואנס כמו כפתור ההתנעה, והמושבים נוחים ותומכים.

המרחב הפנימי מצוין, בעיקר מלפנים, אבל קו הגג המשופע מאחור פוגם במרחב הראש של נוסעים גבוהים, כמו גם בגישה אל תא המטען שמתרחשת מבעד לפתח צר מידי ולא נוח.

ביצועים וחיסכון

פלואנס היא המכונית היחידה אשר הוצעה אי פעם בישראל עם היצע מנועים שכלל גם מנועי בנזין ודיזל וגם מנוע חשמלי. השיטה השלישית לא כל כך עבדה אבל זו השניה – מנועי דיזל – דווקא כן הייתה בשורה למרות שהיא הופיעה בשוק שלנו בדיוק ברגע שבו עלה הכורת ('המס הירוק') על מנועים אלה.

גם גרנד קופה מציעה את אותו מנוע טורבו דיזל בנפח 1.5 ליטר שהניע את פלואנס, והוא מספק 110 כ"ס ו-25.5 קג"מ של מומנט ומחובר לאותה תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמד בעלת שישה יחסי העברה, וזו הגרסה שבה נהגנו. במקביל מוצעת גם גרסת טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר (132 כ"ס) עם תיבת הילוכים רובוטית בעלת 7 יחסי העברה.

השילוב בין הדיזל לתיבה מצוין, ומאפשר למכונית לא מאד קלה (1390 ק"ג) להאיץ בקלילות גם בזינוק מן המקום וגם בתאוצות ביניים. עם זאת – מומלץ לכבות את מערכת הדימום של המנוע ("עצור וסע") היות שהיא "מעירה" אותו לאט מאוד ואז עוד נדרשים מספר חלקי שניה נוספים עד לשילוב הרובוטי של ההילוך הראשון. התוצאה היא שנהגים ממהרים עלולים לצפור לכם ברמזורים.

איטיות ההתנעה ושילוב ההילוך מפריעה במיוחד כאשר היציאה לדרך היא בעלייה, ואז המכונית מתדרדרת מעט לפני שהיא מזנקת (סייען זינוק יכול היה לפתור את הבעיה) ואילו חיישני החנייה המקוריים נוטים לדווח מאוחר מדיי על קרבה לקיר או למכונית בחנייה.

מנוע הדיזל חסכוני למדי: בתנאי מבחן די מאומצים השגנו 15.6 ק"מ נסיעה לכל ליטר סולר ובנהיגה מתונה יותר צפויה תוצאה טובה בהרבה.

נוחות והתנהגות

נוחות היא אחד היתרונות הגדולים של גרנד קופה: המתלים מכוילים לרכות ועם זאת מתמודדים היטב עם מהמורות ושיבושי דרך מסוגים שונים. הוסיפו לכך בידוד רעשים מעולה – טרטור הדיזל (שנשמע היטב מחוץ למכונית) לא נשמע בתוכה וגם רעשי הדרך מבודדים היטב – ותקבלו מכונית נוחה מאד.

התנהגות הכביש בטוחה ונינוחה, עם אחיזת כביש טובה מאד, אם כי לא מדובר, כמובן, על נהיגה ספורטיבית בכבישים מפותלים – אשר אינם הצד החזק שלה.

בטיחות

היות שהיא מיועדת לשווקים לא חזקים מבחינה כלכלית גרנד קופה לא מוצעת עם מערכות בטיחות מקוריות מתקדמות כמו מערכת בלימה אוטונומית או התרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום.
התקנה מקומית של מובילאיי מספקת צפצופים במקרים של אי שמירת מרחק או מעבר ללא איתות או ללא תשומת לב אל מעבר לסימון הנתיב.

מבחני הריסוק של פרויקט Euro NCAP לשנת 2015 הוחלו בדיעבד גם על גרסת הסדאן אשר הושקה בשנה שעברה, מגאן האצ'בק קיבלה את הציון המרבי של 5 כוכבים (לפי שיטת המבחן הקודמת), ויחד עם זאת היעדר מערכות בטיחות מקוריות מהווה חיסרון ביחס למתחרות מובילות בתחום זה כמו טויוטה קורולה ויונדאי איוניק.

אבזור

מסך בגודל 8.7 אינץ', כמו טאבלט בינוני, מרכז את השליטה על מערכות הרכב וכולל גם מערכת ניווט מצוינת של iGo, אלא שזו – למרבה הצער – לא מספיק מעודכנת ולא כוללת מידע אודות כבישים חדשים כמו 531. היות שמערכת המולטימדיה סגורה היא לא מאפשרת חיבור של מערכת ניווט עם מידע על עומסי תנועה, כמו וויז, או רדיו אינטרנטי.

אפשר לשנות את צבעי התצוגה, וגם לקבוע את שפת הממשק עם הנהג לעברית, אבל זה לא מפצה על נקודת תורפה משמעותית: מיזוג האוויר נשלט מן המסך באופן לא נוח לתפעול.

רשימת האבזור ארוכה וכוללת מצלמת חניה וחיישני חנייה מלפנים ומאחור, פתיחת דלת תא מטען באמצעות העברת כף הרגל מתחתיו, כניסה ויציאה ללא מפתח, בלם יד חשמלי ואוטומטי ועוד.

תמורה למחיר

אפשר להתייחס אל מחיר המחירון של גרסת הדיזל, 134 אלף שקל (או 132 אלף לגרסת הבנזין), כאל מספר תיאורטי בלבד, כזה שמאפשר ליבואנית להעניק הנחות לציי הרכב שאליהם, בעיקר, היא מיועדת.

מקבלי רכב צמוד ממקום העבודה צריכים לשקול אותה ביחס למתחרות שעולות להם סכום דומה, אבל ללקוחות פרטיים אני לא ממליץ לרכוש אותה במחיר הרשמי אלא להתעקש על הנחה מכובדת או שווה ערך להנחה כזאת. עם זאת, לא מן הנמנע שכמכונית משומשת, ואולי גם כ"יד ראשונה 0 ק"מ", גרנד קופה תציע עסקה מצוינת.

שורה תחתונה

רנו גרנד קופה היא משפחתית מרווחת, נוחה, נעימה ומאוד מאובזרת. חסרון מרכזי שלה הוא אבזור בטיחות מקורי דל ביחס למתחרות המובילות.

עבור מי שיבחר בה כמכונית צמודה ממקום העבודה היא תהיה בת לוויה נוחה ונעימה, ואילו לקוחות פרטיים יעשו – כך לעניות דעתנו – טוב יותר אם ירכשו אותה במחיר נמוך יותר או כ"0 ק"מ", או שימתינו לגרסת ההאצ'בק של מגאן.

צילומים: דניאל שמיל, יצרן

The post לעוף על הקופה: מבחן ראשון לרנו גרנד קופה appeared first on TheCar.

זאת לא הייתה אבחנה שלי אלא ציטוט של מעצבי פיז'ו בראיונות לאתרי רכב שונים בעולם, אלא שמה שמקובל לומר באנגלית נשמע צורם, כשנכתב בעברית, לאוזני יבואן פיז'ו.

בבוקר פרסום הכתבה זכיתי לטלפון זועם ובו נאמר לי, בין השאר, שבישראל תגרום הדבקת תדמית נשית למכונית לפגיעה במכירות – וזאת מפני שגברים, שהם מקבלי ההחלטות ברכישת רכב, יירתעו ממנה.

חוששני שאנשי היבואנית לא בהכרח טעו: תחום הרכב, על כל חלקיו, נחשב גברי. כך זה לרוחב הענף: בקרב יבואני הרכב, במוסכים, במגרשי המכוניות המשומשות וכנראה שגם בקרב קוראי העיתונים.

אבל מאכזב במיוחד לגלות כי דווקא כאשר מוקדשת ידיעה לקהל הנשי ולהעדפותיו היא כתובה בסגנון שוביניסטי: בשבוע שעבר פורסמה כאן ידיעה תחת הכותרת "גברים מפרארי ונשים מוולוו: על מגדר, כוחות סוס ומה שביניהם".

מדובר בידיעה דומה לכזאת שפורסמה באתר הרכב הבריטי Carbuyer אודות העדפות הרכישה השונות של גברים ונשים בנוגע למכוניות. אלא שבעוד שבידיעה הבריטית הכותרת הייתה עניינית ומחמיאה לנשים: Men are shallow but women are shrewd when choosing a car ("גברים הם רדודים אך נשים הן פיקחות בבחירת מכונית"), תוכן הפרשנות העברית לאותו נושא היה רצוף באמירות בעיתיות.

למשל, דורשי שוויון בין המינים מוגדרים שם כ"שורפות חזיות מדופלמות, פמיניסטיות בדם, לסביות לוחמניות…", וזהו צרור סטיגמות מיושנות ומרגיזות אשר יוצר פחד מפני 'השונה' שמבקש לשנות מציאות.

דוגמא אחרת היא האמירה "אז מסתבר שצבע ורוד כנראה לא ישכנע יותר מדי נשים לקנות רכב מסוג מסוים" (ומתי לאחרונה ראיתם אישה מעל גיל 20 לבושה ורוד?).

השיא מבחינתי הוא האמירה :"במקום השלישי במצעד הנשי אנו פוגשים את אלו שאוהבות את זה טופלס ומעדיפות את הפולקסווגן EOS הפתוחה והנאה", ואני אפילו לא יודע היכן להתחיל לנתח משפט כזה.
למה הכוונה במילה "זה", ומה הקשר בין נשים שמעדיפות מכונית פתוחה לגברים שכנראה מעדיפים את אותן נשים ללא חזיה?

לקינוח, הוגדרה שם פולקסווגן 'חיפושית' כמי ש"סבלה מתדמית נשית", אך מבעד למטח העקיצות הסקסיסטיות אפשר לגלות שדווקא נשים בוחרות מכוניות בהיגיון, לפי פרמטרים רציונליים, בעוד שאצל גברים משחקים הרגש, ואפילו הצבע, תפקיד חשוב יותר.

אני מניח שהמחבר התכוון להצחיק את קוראיו, אבל התוצאה היא ידיעה שאמורה להעצים נשים שהפכה לקלישאה שוביניסטית נוספת.

זאת לא דוגמא יחידה. באתר רכב אחר זכתה ידיעה על הצגת רכב פנאי חדש לכותרת "תתקשרי לבעלך", ושלא לדבר על הדוגמניות המקשטות דוכני רכב ביריד אוטומוטור.

ייתכן שהעובדה שרוב הכותבים בעיתונות הרכב הם גברים, ושהם גם חשים צורך לכתוב אל גברים, משכיחה מן העיתונאים את הקהל הנשי ואת הצורך לכוון גם אליו.

במקרים רבים כתיבה גברית אינה פוגענית בהכרח, אבל סביר שתיאור רכב שטח כ"גברי ומסוקס" ומכונית ספורט כ"סקסית" לא יהיו אהודים על נשים שעשויות לחוש שנכנסו לטריטוריה גברית.

אמנם אני לא שורף חזיות ולא לסבית מדופלמת, אבל הייתי רוצה שנשים ירגישו נוח על הכביש, במוסך, ובאולם התצוגה, כמו בכל מקום.

אשמח גם אם נשים תיקחנה חלק גדול יותר בקהילת הרכב הישראלית שאותה הן יכולות להפוך למגוונת ומעניינת יותר.

כדי להגיע לשם כדאי לצמצם את הפער בין תוכן הידיעות והכתבות בעיתונות הרכב, המוקדש לטכנולוגיה מתקדמת, ובין ההשקפה והשפה של כמה מהן, שנדמה שיתאימו יותר לתקופת האבן.

The post נשים מישראל, גברים מהמערות appeared first on TheCar.