לא יודע מה איתכם, אבל אופנוע עבורי הוא הרבה יותר מאשר "כלי תחבורה" לנסיעות מנהלתיות והיחלצות מפקקים, וממש לא משנה אם ב-90% מהזמן זה בדיוק מה שהוא עושה. העונג האמיתי שלי הוא לרכוב עליו לשם הרכיבה עצמה, כדי להתאוורר, או כדי לטייל.
טיול אופנועים לא דומה בשום אופן לטיול משפחתי בקופסא, ממש כמו שרכיבה לא דומה לנסיעה. המובן מאליו הוא שבמקרה הטוב (או הגרוע) ביותר אפשר לחלוק פיזית את חוויית הרכיבה הספציפית שלך עם מורכב או מורכבת ולא מעבר לכך, ואפילו הוא או היא לא ממש יכולים לנג'ס לך כי כל אחד משניכם תקוע בקסדה שלו ונעול בעולם שלו.
מה שכן, חוויית הרכיבה בקבוצה היא בוודאי חוויה הרבה יותר מיוחדת מחוויות "טיולי המשפחות" עם ילדים במכוניות. הדבר המשותף היחיד הוא שבשני המקרים מה שקובע את טיב החוויה הם השותפים שלך לטיול. לעומת זאת, אפילו בחירת מסלול הטיול שונה בין אופנוע למכונית, וזאת בדיוק הנקודה שניקרה לי בראש לקראת הטיול המשמעותי הראשון שלי על '66' אחרי ההפסקה.
בעתיד – התוכניות שלי בכיוון הזה נרקמות והולכות – אני מתכנן טיול בחו"ל. אבל בשלב ראשון חיפשתי לעצמי את מסלולי הטיול המוצלחים ביותר בארץ הקודש, ובמיוחד החלטתי לחדש ולגבש לעצמי את "הרצועה של מישל" – מסלול רכיבת בוקר שאותו אני "מגהץ" עם אור ראשון לפני שאני מתחיל את היום.
המסלול שבחרתי בינתיים (וכל מסלול הוא בסיס לשינויים) קצר יחסית, באורך של 114 קילומטרים, וברובו הכבישים פנטסטיים עם שדה ראייה אדיר. יש בו אפילו צלע אחת שאותה אני מבצע הלוך וחזור מפני שאני אוהב אותה מאד.
אז זאת "הרצועה של מישל": יציאה מקריית אונו על כביש 471 לכיוון מערב, עלייה על כביש 444 , פנייה שמאלה ל-465 וחליפה על קטע כביש ליד "מגד 5" שכל מי שמכיר ייאנח ויתבאס מזה שהוא חסום. משם ממשיכים לכביש 60 וחוזרים אל 446.
רגע לפני שעוזבים את כביש 443 לכיוון תל אביב חייבים לעצור ולשתות את הקפה הכי טעים, זה שמכינה עדן ב"קפה 443 בשילת". מכאן ממשיכים על 444 לכיוון 471 והביתה. אגב, לא צריך לשנן את כל הכבישים והמספרים – אפשר להיכנס לקישור הבא:
אז זה המסלול הקל"בי האהוב עלי. ומה איתכם? מה נחשב בעיניכם לטיול, ועל אילו מסלולים אתם ממליצים? כתבו לי ונשתף את כולם.
לפרק הקודם: על פנצ'רים, גרירה ושירותי חילוץ
The post מישל דור חוזר לרכוב: הטיול הראשון first appeared on TheDoo.
